Commentators:Rashi Leipzig 1/Shemot 29

From AlHaTorah.org
< Commentators:Rashi Leipzig 1
Version as of 10:44, 5 June 2017 by Hillel (talk | contribs)

(diff) ← Older version | Approved version (diff) | Latest version (diff) | Newer version → (diff)
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י שמות כ"ט – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר וְאֵילִם שְׁנַיִם תְּמִימִם.

(ב) וְלֶחֶם מַצּוֹת וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן סֹלֶת חִטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתָם.

(ג) וְנָתַתָּ אוֹתָם עַל סַל אֶחָד וְהִקְרַבְתָּ אֹתָם בַּסָּל וְאֶת הַפָּר וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִם.

(ד) וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם.

(ה) וְלָקַחְתָּ אֶת הַבְּגָדִים וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן אֶת הַכֻּתֹּנֶת וְאֵת מְעִיל הָאֵפֹד וְאֶת הָאֵפֹד וְאֶת הַחֹשֶׁן וְאָפַדְתָּ לוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד.

(ו) וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ וְנָתַתָּ אֶת נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ עַל הַמִּצְנָפֶת.

(ז) וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ.

(ח) וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם כֻּתֳּנֹת.

(ט) וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם וּמִלֵּאתָ יַד אַהֲרֹן וְיַד בָּנָיו.

(י) וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַפָּר לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר.

(יא) וְשָׁחַטְתָּ אֶת הַפָּר לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

(יב) וְלָקַחְתָּ מִדַּם הַפָּר וְנָתַתָּה עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ בְּאֶצְבָּעֶךָ וְאֶת כׇּל הַדָּם תִּשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ.

(יג) וְלָקַחְתָּ אֶת כׇּל הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן וְהִקְטַרְתָּ הַמִּזְבֵּחָה.

(יד) וְאֶת בְּשַׂר הַפָּר וְאֶת עֹרוֹ וְאֶת פִּרְשׁוֹ תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה חַטָּאת הוּא.

(טו) וְאֶת הָאַיִל הָאֶחָד תִּקָּח וְסָמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל.

(טז) וְשָׁחַטְתָּ אֶת הָאָיִל וְלָקַחְתָּ אֶת דָּמוֹ וְזָרַקְתָּ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.

(יז) וְאֶת הָאַיִל תְּנַתֵּחַ לִנְתָחָיו וְרָחַצְתָּ קִרְבּוֹ וּכְרָעָיו וְנָתַתָּ עַל נְתָחָיו וְעַל רֹאשׁוֹ.

(יח) וְהִקְטַרְתָּ אֶת כׇּל הָאַיִל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא לַה' רֵיחַ נִיחוֹחַ אִשֶּׁה לַה' הוּא.

(יט) וְלָקַחְתָּ אֵת הָאַיִל הַשֵּׁנִי וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל.

(כ) וְשָׁחַטְתָּ אֶת הָאַיִל וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ וְנָתַתָּה עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן וְעַל תְּנוּךְ אֹזֶן בָּנָיו הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית וְזָרַקְתָּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.

(כא) וְלָקַחְתָּ מִן הַדָּם אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ וּמִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְהִזֵּיתָ עַל אַהֲרֹן וְעַל בְּגָדָיו וְעַל בָּנָיו וְעַל בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ וְקָדַשׁ הוּא וּבְגָדָיו וּבָנָיו וּבִגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ.

(כב) וְלָקַחְתָּ מִן הָאַיִל הַחֵלֶב וְהָאַלְיָה וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין כִּי אֵיל מִלֻּאִים הוּא.

(כג) וְכִכַּר לֶחֶם אַחַת וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת וְרָקִיק אֶחָד מִסַּל הַמַּצּוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'.

(כד) וְשַׂמְתָּ הַכֹּל עַל כַּפֵּי אַהֲרֹן וְעַל כַּפֵּי בָנָיו וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי ה'.

(כה) וְלָקַחְתָּ אֹתָם מִיָּדָם וְהִקְטַרְתָּ הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֹלָה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לִפְנֵי ה' אִשֶּׁה הוּא לַה'.

(כו) וְלָקַחְתָּ אֶת הֶחָזֶה מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן וְהֵנַפְתָּ אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' וְהָיָה לְךָ לְמָנָה.

(כז) וְקִדַּשְׁתָּ אֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים מֵאֲשֶׁר לְאַהֲרֹן וּמֵאֲשֶׁר לְבָנָיו.

(כח) וְהָיָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו לְחׇק עוֹלָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי תְרוּמָה הוּא וּתְרוּמָה יִהְיֶה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם תְּרוּמָתָם לַה'.

(כט) וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו לְמׇשְׁחָה בָהֶם וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם.

(ל) שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו אֲשֶׁר יָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ.

(לא) וְאֵת אֵיל הַמִּלֻּאִים תִּקָּח וּבִשַּׁלְתָּ אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמָקֹם קָדֹשׁ.

(לב) וְאָכַל אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת בְּשַׂר הָאַיִל וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בַּסָּל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

(לג) וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְקַדֵּשׁ אֹתָם וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם.

(לד) וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן הַלֶּחֶם עַד הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא.

(לה) וְעָשִׂיתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כָּכָה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֹתָכָה שִׁבְעַת יָמִים תְּמַלֵּא יָדָם.

(לו) וּפַר חַטָּאת תַּעֲשֶׂה לַיּוֹם עַל הַכִּפֻּרִים וְחִטֵּאתָ עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּכַפֶּרְךָ עָלָיו וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ.

(לז) שִׁבְעַת יָמִים תְּכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים כׇּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ.

(לח) וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד.

(לט) אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם.

(מ) וְעִשָּׂרֹן סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן כָּתִית רֶבַע הַהִין וְנֵסֶךְ רְבִיעִת הַהִין יָיִן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד.

(מא) וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכָּהּ תַּעֲשֶׂה לָּהּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה'.

(מב) עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם.

(מג) וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי.

(מד) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי.

(מה) וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים.

(מו) וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשׇׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {א} לקח – כמו קח ושתי גזרות הן, אחת של קיחה, ואחת של לקיחה ולהן פתרון אחד. פר אחד – לכפר על מעשה העגל שהוא פר.

{ב} ולחם מצות, וחלות מצות, ורקיקי מצות – הרי אילו שלשה מינין רבוכה וחלות ורקיקין, לחם מצות, היא הקרוי' למטה בעניין חלת לחם. שמן, על שם שנותן שמן ברבוכה כנגד החלות והרקיקין וכל המינין באין עשר עשר חלות. בלולות בשמן – כשהן קמח יוצק בהן השמן ובוללן. משוחים בשמן – אחר אפייתן מושחן כמין כי כף[1] כ'מ' מכתי' יד רבנו שמעיה כי כף יונית שהיא עשויה כנון שלנו.

{ג} והקרבת אותם – אל חצר המשכן ביום הקמתו.

{ד} ורחצת – טבילת כל הגוף.

{ה} ואפדת – קשט ותקן החגורה והסינר סביבותיו.

{ו} נזר הקדש – זה הציץ. על המצנפת – כמו שפיר' למעלה, על ידי הפתיל האמצעי ושני הפתילים שבראשו הקשורים שלשתן מאחורי העורף הוא נותנו על המצנפת כמין כובע {רש"י שמות כ"ח:ל"ז}.

{ז} ומשחת אותו – אף משיחה זו כמין כי כף, נותן שמן על ראשו ובין ריסי עיניו ומחברן באצבעו.

{ט} והיתה להם – מילוי ידים זה לכהונת עולם. ומלאת – על ידי (אהרן) הדברים האלה. יד אהרן ובניו[2] – במילוי הכהונה.

 {יא} פתח אהל מועד – בחצר המשכן שהוא לפני הפתח.

{יב} על קרנות – למעלה מקרנות ממש. ואת כל הדם – שירי הדם. אל יסוד המזבח – כמין בליטת בית קיבול עשו לו סביב סביב לאחר שעלה אמה מן הארץ.

{יג} החלב המכסה את הקרב – הוא הקרום שעל הכרס שקורין טיילא. ואת היותרת – היא טרפשא דכבדא שקור' איבדש. על הכבד – אף מן הכבד יטול עמה.

{יד} תש{רף} באש – לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו.

{טז} וזרקת – בכלי אוחז במזרק וזורק כנגד הקרן כדי שיראה לכאן ולכאן, ואין קרבן טעון מתנה באצבע אלא זו חטאת בלבד אבל שאר זבחים אין טעונין קרן ולא אצבע שמתן דמים מחצי המזבח ולמטה ואינו עולה בכבש אלא עומד וזורק. סביב – מפרש בשחיטת קדשים שאין נותן אלא שתי מתנות שהן ארבע האחת בקרן זוית זו והאח' בשכנגדה באלכסון, וכל מתנה נראית בשני צדי הקרן אילך ואילך נמצא הדם נותן בארבע רוחות לכך קרוי סביב {בבלי זבחים נ"ב:}.

{יז} על נתחיו – עם נתחיו, מוסף על שאר הנתחים.

{יח} ריח ניחח – נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. אשה – לשון אש, היא הקטרת האיברים שעל האש.

{כ} תנוך – הוא הסחוס האמצעי שבתוך האזן שקורין טֵינְדְרוּם. בהן ידם – אגודל, ובפרק האמצעי.

{כב} החלב – זה חלב הדקין, או הקיבה. והאליה – מן הכליות ולמטה, כמו שמפורש בויקרא, לעמת העצה יסירנה {ויקרא ג':ט'}, מקום שהכליות יועצות, ובאימורי הפר לא נאמר אליה, שאין אליה קריבה אלא בכבש, וכבשה ואיל, אבל שור ועז אין טעונין אליה. ואת שוק הימין – לא מצינו הקטרה בשוק הימין עם האימורים אלא זו בלבד. כי איל מלואים הוא – שלמים, לשון שְלֵמות שמושלם בכל מגיד הכת' שהמלואים[3] שלום למזבח ולעובד העבודה ולבעלים לכך אני מצריכו שוק הימין,[4] החזה כך הגיה רבנו שמעיה להיות לעובד העבודה למנה וזהו משה ששימש במלואים והשאר אכלו אהרן ובניו שהן בעלים כמפורש בעניין.

 {כג} וככר לחם – מן החלות. וחלת לחם שמן – ממין הרבוכה. ורקיק – ממין הרקיקין, אחד מעשר שבכל מין ומין, ולא מצינו תרומת לחם הבא עם זבח וקטרת אלא זו בלבד, שתרומת לחמי תודה ואיל נזיר נתונה לכהנים עם חזה ושוק, ומזה לא היה למשה למנה אלא חזה בלבד.

{כד} על כפי אהרן, והנפת – שניהם עסוקין בתנופה הבעלים והכהן, הא כיצד כהן מניח ידו תחת הבעלים ומניף, ובזה הי[ו] אהרן ובניו בעלים ומשה כהן. תנופה – מוליך ומביא למי שארבע רוחות שלו ותנופה מעכבת פורענות רוחות רעות, ומעלה ומוריד למי שהשמים שלו ומעכבת טללים רעים.

{כה} על העולה – עם האיל הראשון שהעלית עולה. לריח ניחח – לנחת רוח שאמר ונעשה רצונו. אשה – לאש ניתן. לי"י – לשמו של מקום.

{כז} וקדשת את חזה התנ' ואת שו' התר' אשר הונ' ואש' הורם מאיל המלואים – קדשים לדורות להיות נוהגת תרומתם ותנופתם בחזה ושוק של שלמים אבל לא להקטרה אלא והיה לאהרן ולבניו לאכל.[5]

{כח} חק עולם מאת בני ישר' – שהשלמים לבעלים, ואת החזה והשוק יתנו לכהן. תנופה – לשון הולכה והבאה, וונטלי בלעז. הורם – לשון מעלה ומוריד. כי תרומה הוא – החזה והשוק הזה.

{כט} יהיו לבניו אחריו – למי שבא בגדולה אחריו. למשחה – להתגדל בהן שיש משיחה לשון שררה, כמו לך נתונים למשחה {במדבר י"ח:ח'} אל תגעו במשיחיי {תהלים ק"ה:ט"ו}. ולמלא בם את ידם – על ידי הבגדים הוא מתלבש בכהונה גדולה.

{ל} שבעת ימים – רצופין. ילבשם הכהן – אשר יקום מבניו תחתיו לכהונה גדולה כשימנוהו להיות כהן גדול. אשר יבא אל אהל מועד – אותו כהן אשר יהיה מוכן ליכנס לפניי ולפנים ביום הכפורים, וזהו כהן גדול שאין עבודת יום הכפור' כשיר' אלא בו.[6]

{לא} במקם קדש – בחצר אהל מועד שהשלמי' הללו קדשי קדשים היו.

{לב} פתח אהל מועד – כל החצר קרוי כן.

{לג} ואכלו אתם – אהרן ובניו, לפי שהן בעלים. אשר כפר בהם – להם כל זרות ותיעוב. למלא ידם – באיל ולחם הללו. ולקדש אותם – שעל ידי המילואים הללו נתמלאו ידיהם ונתקדשו לכהונה. כי קדש הם – קדש קדשים, ומיכן למדנו אזהרה לזר האוכל קדשי קדשים, שנתן המקרא טעם לדבר משום דקדש הם.

{לה} ועשית ככה – שנה הכת' וכפל לעכב, שאם חיסר דבר מכל האמור בעניין לא נתמלאו ידיהם להיות כהנים ועבודתם פסולה. אתכה – כמו אתך. שבעת ימים תמלא את ידם – כעניין הזה וכקרבנות הללו בכל יום.

{לו} ופר חטאת תעשה – לכל יום.[7] על הכפורים – בשביל הכפורים לכפר על המזבח מכל זרות ותיעוב, ולפי שנ' שבעת ימים תמלא את ידם {שמות כ"ט:ל"ה}, אין לי אלא דבר הבא בשבילם האלים והלחם, אבל הבא בשביל מזבח כגון פר שהוא לחיטוי המזבח לא שמענו לכך הוצרך מקרא זה, ומדרש תורת כהנים אומ' כ[פ]רת המזבח הוצרכה שמא התנדב איש מישרא' דבר גזל במלאכת המשכן והמזבח.  וחטאת – ותדכי לשון מתנת דמים הנתנין באצבע קרוי חטוי. ומשחת אותו – בשמן המשחה, וכל המשיחות כמין כי.

{לז} והיה המזבח קדש קדשים – ומה היא קדושתו כל הנגע במזבח יקדש, אפילו קרבן פסול שעלה עליו קידשו המזבח להכשירו שלא ירד מתוך שנ' כל הנגע יקדש, אפילו קרבן פסול שעלה[8] שומעני בין ראוי בין שאינו ראוי כגון דבר שלא היה פסולו בקודש, הרובע והנרבע[9] והטרפה וכיוצא בהן ת'ל' וזה אשר תעשה, הסמוך אחריו, מה עולה ראויה, אף כל ראוי שנראה לו כבר ונפסל משבא לעזרה כגון הלן והיוצא והטמא ושנשחט במחשבת לאוכלו חוץ לזמנו וחוץ למקומו וכיוצא בהן.

{מ} ועשרון סלת – עשירית האיפה, ארבעים ושלש וחומש. בשמן כתית – לא לחובה נאמ' כתית אלא להכשיר, לפי שנ' כתית למאור {שמות כ"ז:כ'} ולא למנחות, יכול לפוסלן למנחות ת'ל' כאן כתית, ולא נאמ' כתית למאור {שמות כ"ז:כ'} אלא למעט מנחות שאינו צריך כתית שאף הטחון בריחים כשר בהן. רבע ההין – שלש' לוגין. ונסך – לספלים, כמו ששנינו במסכ' סוכה שני ספלים של כסף היו בראש המזבח ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין נותן היין לתוכן והוא מקלח ויוצא דרך החוטם ונופל על גג המזבח ומשם יורד לשיתין במזבח בית עולמים, ובמזבח הנחשת יורד מן המזב' למטה לארץ {בבלי סוכה מ"ח.}.

{מא} לריח ניחח – על המנחות נאמ' שמנחת נסכים כולה כליל, וסדר הקרבתן תחילה האיברים ואחר כך המנחה, שנ' עולה ומנחה {ויקרא כ"ג:ל"ז}.

{מב} תמיד – מיום אל יום, לא יפסיק יום בינתים. אשר אועד לכם – כשאקבע לכם מועד לדבר אליך שם אקבענו לבוא, יש מרבותינו למידין מכאן שמעל מזבח הנחשת היה הק' מדבר עם משה משהוקם המשכן ויש מהם אומ' מעל הכפרת, כמה שנ' ודברתי אתך מעל הכפרת {שמות כ"ה:כ"ב} ואשר אועד לכם האמור כאן, אינו על המזבח, אלא על אהל מועד הנזכר במקרא.

{מג} ונועדתי שמה – אתוועד עמם בדיבור כמלך הקובע מקום מועד לדבר עם עבדיו שם. ונקדש – המשכן. בכבודי – שתשרה שכינתי בו, ומדרש אגד' אל תיקרי בכבודי, אלא בכבודי במכובדים שלי כאן רמז לו מיתת שני בני אהרן ביום הקמתו וזהו שאמ' משה הוא אשר דבר י"י בקרובי אקדש {ויקרא י':ג'}, והיכן דבר הק' ונקדש בכבודי.

{מו} לשכני בתוכם – על מנת לשכון אני בתוכם.

הערות
  1. ↑
  2. ↑
  3. ↑
  4. ↑
  5. ↑
  6. ↑
  7. ↑
  8. ↑
  9. ↑


Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Shemot_29&oldid=40110&useskin=vector"