Difference between revisions of "Miracles and Mitzvot at Marah/2/he"
m |
m |
||
Line 6: | Line 6: | ||
<div class="overview"> | <div class="overview"> | ||
<h2>סקירה</h2> | <h2>סקירה</h2> | ||
− | <p>הסיפור של מרה הוא סיפורה של אומה מתהווה העומדת בפני המציאות המדכאת של חיים במדבר עם אספקה פיזית מוגבלת, ללא תקנון חוקים, מצפן מוסרי מעורפל, ורִיק | + | <p>הסיפור של מרה הוא סיפורה של אומה מתהווה העומדת בפני המציאות המדכאת של חיים במדבר עם אספקה פיזית מוגבלת, ללא תקנון חוקים, מצפן מוסרי מעורפל, ורִיק תאולוגי. פרשנים חולקים איזה מבין עניינים אלה קיבל זכות קדימה וכיצד ה' החל לענות עליהם במרה. לשיטת המכילתא והבבלי, העדיפות הראשונה הייתה שבני ישראל יתרגלו לתורה ולמצוות, ואילו הרמב"ן טוען שהאומה נזקקה ללמוד משמעת מוסרית ושליטה עצמית. ר' סעדיה ורלב"ג סוברים שאמונות פילוסופיות היוו בסיס קריטי עוד יותר להתפתחות הדתית של העם, ור' יוסף בכור שור מחזיק בדעה שהדרך ללב העם הייתה בסיפוק צורכיהם הגשמיים לפני הכל.</p> |
<continue> | <continue> | ||
<p>פרשנים גם מתמודדים עם הקושי המבני של כיצד להבין את המעבר בין חציו הראשון של הסיפור שמדווח כיצד ה' סיפק את הצרכים החומריים של האומה לחצי השני שלמראית עין מתאר את ההנחיות הדתיות של ה'. חלק מהדעות במדרשים סוברות שהסיפור כולו עוסק בצרכים רוחניים, והם מסבירים מחדש את המחסור במים כמטפורה לצימאון רוחני לתורה. בצדו השני של הספקטרום, ר"י בכור שור ור' בחיי טוענים ששני חלקי הסיפור מתמקדים בצרכים החומריים של העם וש"חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לתנאים הפיזיים ולא לציוויים משפטיים.</p> | <p>פרשנים גם מתמודדים עם הקושי המבני של כיצד להבין את המעבר בין חציו הראשון של הסיפור שמדווח כיצד ה' סיפק את הצרכים החומריים של האומה לחצי השני שלמראית עין מתאר את ההנחיות הדתיות של ה'. חלק מהדעות במדרשים סוברות שהסיפור כולו עוסק בצרכים רוחניים, והם מסבירים מחדש את המחסור במים כמטפורה לצימאון רוחני לתורה. בצדו השני של הספקטרום, ר"י בכור שור ור' בחיי טוענים ששני חלקי הסיפור מתמקדים בצרכים החומריים של העם וש"חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לתנאים הפיזיים ולא לציוויים משפטיים.</p> | ||
Line 28: | Line 28: | ||
<li>עריות ("חֹק") ודיני נזיקין ("מִשְׁפָּט") – <multilink><a href="MekhiltaBeshalachVayassa1" data-aht="source">ר' אלעזר המודעי</a><a href="MekhiltaBeshalachVayassa1" data-aht="source">בשלח ויסע א'</a><a href="MekhiltaDeRashbi15-25" data-aht="source">מכילתא דרשב"י ט"ו:כ"ה</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="Mekhilta DeRashbi" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרשב"י</a></multilink><fn>בניגוד לר' יהושע שאינו מבסס את עמדתו באמצעות הופעות נוספות בתנ"ך של המונחים האלה, ר' אלעזר המודעי מביא ראיה לעמדתו מהופעת המונח "חֹק" (בצורות שונות) בנוגע לאיסורי עריות (ראה ויקרא י"ח:ג',ד',ה',כ"ו,ל', כ':ח',כ"ב). במכילתא יתרו עמלק ב' הוא מציג פירוש זהה ל"חֻקִּים" בשמות י"ח:ט"ז,כ'. ראה גם ר' יהודה ב<multilink><a href="MekhiltaMishpatimNezikin1" data-aht="source">מכילתא דר' ישמעאל</a><a href="MekhiltaMishpatimNezikin1" data-aht="source">Mishpatim Nezikin 1</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael" data-aht="parshan">About Mekhilta DeRabbi Yishmael</a></multilink> שמזהה בצורה דומה את "מִשְׁפָּט" עם דיני הממונות שניתנו תחת הכותרת "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" (שמות כ"א:א'). אולם, אפשר שהמניע שנמצא ביסודו של פירושו של ר' אלעזר הוא ניסיון להגדיר איזה מבין סוגי החוקים היו החיוניים ביותר כדי לשמור על הסדר בקרב המחנה של עם חדש שחונה יחד במדבר. [בהגבלת "מִשְׁפָּט" לדיני נזיקין, ר' אלעזר מנסה אולי להתחמק מהבעיה שמועלה בבבלי שדיני ממונות כבר ניתנו כחלק משבע מצוות בני נח.]</fn></li> | <li>עריות ("חֹק") ודיני נזיקין ("מִשְׁפָּט") – <multilink><a href="MekhiltaBeshalachVayassa1" data-aht="source">ר' אלעזר המודעי</a><a href="MekhiltaBeshalachVayassa1" data-aht="source">בשלח ויסע א'</a><a href="MekhiltaDeRashbi15-25" data-aht="source">מכילתא דרשב"י ט"ו:כ"ה</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="Mekhilta DeRashbi" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרשב"י</a></multilink><fn>בניגוד לר' יהושע שאינו מבסס את עמדתו באמצעות הופעות נוספות בתנ"ך של המונחים האלה, ר' אלעזר המודעי מביא ראיה לעמדתו מהופעת המונח "חֹק" (בצורות שונות) בנוגע לאיסורי עריות (ראה ויקרא י"ח:ג',ד',ה',כ"ו,ל', כ':ח',כ"ב). במכילתא יתרו עמלק ב' הוא מציג פירוש זהה ל"חֻקִּים" בשמות י"ח:ט"ז,כ'. ראה גם ר' יהודה ב<multilink><a href="MekhiltaMishpatimNezikin1" data-aht="source">מכילתא דר' ישמעאל</a><a href="MekhiltaMishpatimNezikin1" data-aht="source">Mishpatim Nezikin 1</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael" data-aht="parshan">About Mekhilta DeRabbi Yishmael</a></multilink> שמזהה בצורה דומה את "מִשְׁפָּט" עם דיני הממונות שניתנו תחת הכותרת "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" (שמות כ"א:א'). אולם, אפשר שהמניע שנמצא ביסודו של פירושו של ר' אלעזר הוא ניסיון להגדיר איזה מבין סוגי החוקים היו החיוניים ביותר כדי לשמור על הסדר בקרב המחנה של עם חדש שחונה יחד במדבר. [בהגבלת "מִשְׁפָּט" לדיני נזיקין, ר' אלעזר מנסה אולי להתחמק מהבעיה שמועלה בבבלי שדיני ממונות כבר ניתנו כחלק משבע מצוות בני נח.]</fn></li> | ||
</ul> | </ul> | ||
− | <p>יחד, שתי העמדות | + | <p>יחד, שתי העמדות התנאים האלה מכסות את רוב המצוות בעשרת הדברות.<fn>דבר זה אינו מפתיע, מכיוון שעשרת הדברות הוא מקום מתבקש להתחיל בו כאשר מחפשים מצוות חשובות מספיק כדי להיות הראשונות שניתנות לעם.</fn> מקורות מאוחרים יותר מערבבים ומחברים בין שתי הדעות האלה בכדי ליצור שינויים ושילובים נוספים:<fn>ייתכן שיש מחלוקת בין המכילתא ורבים מן המקורות המאוחרים יותר (חוץ מהרמב"ם) לגבי השאלה האם המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחסות לשתי מצוות נפרדות או האם הן מהוות יחד סוג יחיד של מצוות. בעוד שהתנאים במכילתא מבדילים בין המונחים (ובכך מזהים כל אחד מהם עם מצווה בודדת), סדר עולם רבה, בבלי סנהדרין, והתרגום אינם עושים זאת, אלא נראה שהם מתייחסים ל" חֹק וּמִשְׁפָּט" כאל ישות אחת (וזה גם מאפשר להם לזהות יותר משתי מצוות).</fn></p> |
<ul> | <ul> | ||
<li>שבת ("חֹק") ודיני ממונות ("מִשְׁפָּט") – <multilink><a href="RambamMoreh3-32" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamMoreh3-32" data-aht="source">מורה נבוכים ג':ל"ב</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink><fn>הרמב"ם מבין את "חֹק" כמו ר' יהושע ו"מִשְׁפָּט" כמו ר' אלעזר המודעי, אך זה לא ברור האם הרמב"ם שואב את פירושו משתי הדעות במכילתא או רק מציע וריאציה של הבבלי. הרמב"ם מסביר ששתי המצוות האלה היו אלה שניתנו מכיוון שהם מקיפים את היסודות גם של אמונה בה' וגם של מצוות בין אדם לחברו (הוא עורך השוואה ניגודית ביניהם לדיני הקרבנות, שצוו רק מאוחר יותר).</fn></li> | <li>שבת ("חֹק") ודיני ממונות ("מִשְׁפָּט") – <multilink><a href="RambamMoreh3-32" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamMoreh3-32" data-aht="source">מורה נבוכים ג':ל"ב</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink><fn>הרמב"ם מבין את "חֹק" כמו ר' יהושע ו"מִשְׁפָּט" כמו ר' אלעזר המודעי, אך זה לא ברור האם הרמב"ם שואב את פירושו משתי הדעות במכילתא או רק מציע וריאציה של הבבלי. הרמב"ם מסביר ששתי המצוות האלה היו אלה שניתנו מכיוון שהם מקיפים את היסודות גם של אמונה בה' וגם של מצוות בין אדם לחברו (הוא עורך השוואה ניגודית ביניהם לדיני הקרבנות, שצוו רק מאוחר יותר).</fn></li> | ||
Line 61: | Line 61: | ||
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הרמב"ן והמנחה בלולה מבינים שביטוי זה מתייחס להפיכת מנהג לחיוב. הם מצטטים פסוקים מקבילים מספר <a href="Yehoshua24-25" data-aht="source">יהושע</a> וספר <a href="ShemuelI30-25" data-aht="source">שמואל</a> שבהם יהושע ודוד, באופן דומה, "שָׂם... חֹק וּמִשְׁפָּט", והם מסבירים אותם כמתייחסים לייסוּד של מנהג או אופן פעולה ראוי, ולא לחוקי תורה.</point> | <point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הרמב"ן והמנחה בלולה מבינים שביטוי זה מתייחס להפיכת מנהג לחיוב. הם מצטטים פסוקים מקבילים מספר <a href="Yehoshua24-25" data-aht="source">יהושע</a> וספר <a href="ShemuelI30-25" data-aht="source">שמואל</a> שבהם יהושע ודוד, באופן דומה, "שָׂם... חֹק וּמִשְׁפָּט", והם מסבירים אותם כמתייחסים לייסוּד של מנהג או אופן פעולה ראוי, ולא לחוקי תורה.</point> | ||
<point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b><ul> | <point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b><ul> | ||
− | + | <li>על פי האפשרות הראשונה ברמב"ן, "מִשְׁפָּט", וכמו כן "חֹק" מתייחסים לצורה שבה יסופקו צורכיהם של ישראל במדבר.</li> | |
− | + | <li>האפשרות השנייה ברמב"ן רואה את שני המושגים כמקבילים אך כמייצגים פנים שונות של האופן בו ישראל היו צריכים להתנהג במדבר. "חֹק" מתייחס לביטחון בה' שיענה על צורכיהם ו"מִשְׁפָּט" מתייחס להתנהגות הראויה בין אדם לחברו בזמן חנייתם במדבר.</li> | |
− | + | <li>רב מדן מחלק בין שני המושגים. הוא מבין את "חֹק" בתור מִכסָה,<fn>במיוחד הקצבת אוכל, בדומה לר"י בכור שור להלן. ראה <a href="Dictionary:חֹק" data-aht="page">חֹק</a> להוכחות מקראיות.</fn> וקורא את "מִשְׁפָּט" בתור התהליך שבאמצעותו הוחלט כמה מים יוקצו לכל משפחה.</li> | |
− | + | </ul></point> | |
<point><b>המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד'</b> – גישה זו מבינה ש"נִסָּהוּ" מתייחס למבחן האם בני ישראל ידבקו בתקנון ההתנהגותי שנקבע על ידי ה"חֹק וּמִשְׁפָּט". הרמב"ן מסביר שהמבחנים, כאן ובשמות ט"ז:ד' הם בכדי לראות איך העם יגיבו לתנאים הקשים של מסעם במדבר. רב מדן רואה באופן דומה את שניהם כבוחנים האם העם ינהג באיפוק ויציית להקצבה הקפדנית של מים ומזון. לפי שיטה זו, ט"ו:כ"ו מפנה חזרה להתנהגות האתית שחוייבה בט"ו:כ"ה.<fn>ראה גם לקח טוב על שמות ט"ו:כ"ו שלומד ממרה "והישר בעיניו תעשה – זו לפנים משורת הדין".</fn></point> | <point><b>המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד'</b> – גישה זו מבינה ש"נִסָּהוּ" מתייחס למבחן האם בני ישראל ידבקו בתקנון ההתנהגותי שנקבע על ידי ה"חֹק וּמִשְׁפָּט". הרמב"ן מסביר שהמבחנים, כאן ובשמות ט"ז:ד' הם בכדי לראות איך העם יגיבו לתנאים הקשים של מסעם במדבר. רב מדן רואה באופן דומה את שניהם כבוחנים האם העם ינהג באיפוק ויציית להקצבה הקפדנית של מים ומזון. לפי שיטה זו, ט"ו:כ"ו מפנה חזרה להתנהגות האתית שחוייבה בט"ו:כ"ה.<fn>ראה גם לקח טוב על שמות ט"ו:כ"ו שלומד ממרה "והישר בעיניו תעשה – זו לפנים משורת הדין".</fn></point> | ||
<point><b>התנאים במדבר</b> – לפי השחזור של רב מדן, למרות שה' דאג בצורה על טבעית להתקיימותם של ישראל במדבר, אספקת המזון והמים לא הייתה בלתי מוגבלת, ולכן ההקצבה הייתה חיונית.<fn>התמונה שמצייר ר' מדן מבוססת על פסוקים בדברים ח':ב'-ג' שמתארים את הרעב במדבר. הוא מבין, כמו הרמב"ן (שמות ט"ו-ט"ז ודברים ח'), שהעם היו מורעבים באופן תמידי למרות ירידת המן. פרשנים אחרים, לעומת זאת, מפרשים שהפסוקים בדברים מתארים רק את הרעב שהיה לפני שה' החל להוריד את המן.</fn> לכן, כל אדם הוגבל לעומר של מן בכל יום, והמן נשקל כדי לוודא שאף אחד לא לקח יותר מהחלק המגיע לו.</point> | <point><b>התנאים במדבר</b> – לפי השחזור של רב מדן, למרות שה' דאג בצורה על טבעית להתקיימותם של ישראל במדבר, אספקת המזון והמים לא הייתה בלתי מוגבלת, ולכן ההקצבה הייתה חיונית.<fn>התמונה שמצייר ר' מדן מבוססת על פסוקים בדברים ח':ב'-ג' שמתארים את הרעב במדבר. הוא מבין, כמו הרמב"ן (שמות ט"ו-ט"ז ודברים ח'), שהעם היו מורעבים באופן תמידי למרות ירידת המן. פרשנים אחרים, לעומת זאת, מפרשים שהפסוקים בדברים מתארים רק את הרעב שהיה לפני שה' החל להוריד את המן.</fn> לכן, כל אדם הוגבל לעומר של מן בכל יום, והמן נשקל כדי לוודא שאף אחד לא לקח יותר מהחלק המגיע לו.</point> | ||
Line 81: | Line 81: | ||
<multilink><a href="ShadalShemot15-25" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>, | <multilink><a href="ShadalShemot15-25" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>, | ||
<multilink><a href="CassutoShemot15-25" data-aht="source">מ"ד קאסוטו</a><a href="CassutoShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה-כ"ו</a><a href="Umberto Cassuto" data-aht="parshan">אודות משה דוד קאסוטו</a></multilink></mekorot> | <multilink><a href="CassutoShemot15-25" data-aht="source">מ"ד קאסוטו</a><a href="CassutoShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה-כ"ו</a><a href="Umberto Cassuto" data-aht="parshan">אודות משה דוד קאסוטו</a></multilink></mekorot> | ||
− | <point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" והיחס בינו לבין לשמות ט"ו:כ"ו</b> – לדעת רוב הפרשנים האלו,<fn>ראה להלן שרלב"ג (בגישתו הראשונה) חולק בכך שהוא מבין שהנושא של הפסוק הוא בני ישראל וההנחות התיאולוגיות השגויות שלהם. אך גם לשיטת רלב"ג, המאורע במרה בא כדי ללמד את העיקרון של ההשגחה האלוקית. ראה להלן על גישת רשב"ם וגישתו השנייה של רלב"ג.</fn> ביטוי זה מתייחס לקביעת העיקרון | + | <point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" והיחס בינו לבין לשמות ט"ו:כ"ו</b> – לדעת רוב הפרשנים האלו,<fn>ראה להלן שרלב"ג (בגישתו הראשונה) חולק בכך שהוא מבין שהנושא של הפסוק הוא בני ישראל וההנחות התיאולוגיות השגויות שלהם. אך גם לשיטת רלב"ג, המאורע במרה בא כדי ללמד את העיקרון של ההשגחה האלוקית. ראה להלן על גישת רשב"ם וגישתו השנייה של רלב"ג.</fn> ביטוי זה מתייחס לקביעת העיקרון התאולוגי של שכר ועונש על ידי ה'.<fn>לווריאציה שונה שגם מדגישה שסיפור מרה בא כדי ללמד לקח על מצוות, ראה <multilink><a href="Akeidat40" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="Akeidat40" data-aht="source">Shemot #40</a><a href="Akeidat Yitzchak" data-aht="parshan">About R. Yitzchak Arama</a></multilink> שמסביר שהמתקת המים סימלה שהמצוות שהיו לא מובנות בהתחלה ("חֹק") ומרות (כיוון שהם היו בניגוד לסגנון החיים המצרי התאוותני) ייהפכו למובנות ("מִשְׁפָּט") ומתוקות. לדעת ר"י עראמה, המחלה המצרית המוזכרת בט"ו:כ"ו מתייחסת להקשיית לבם שהייתה הגורם לייסוריהם.</fn> עיקרון זה מפורט אחר כך בט"ו:כ"ו.<fn>אברבנאל ושד"ל משווים במפורש בין "חֹק וּמִשְׁפָּט" לט"ו:כ"ו.</fn> למקרים נוספים שבהם "שָׂם... חֹק" מתייחס לדרכים שבהם ה' מנהל על העולם, ראו <a href="Yirmeyahu33-25" data-aht="source">ירמיהו ל"ג:כ"ה</a> ו<a href="Mishlei8-29" data-aht="source">משלי ח':כ"ט</a>.</point> |
<point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b><ul> | <point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b><ul> | ||
<li>ר' סעדיה מסביר ש"חֹק" מתייחס לשכר הצדיקים ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לדין הרשעים.</li> | <li>ר' סעדיה מסביר ש"חֹק" מתייחס לשכר הצדיקים ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לדין הרשעים.</li> |
Version as of 09:10, 8 January 2015
ניסים ומצוות במרה
גישות פרשניות
סקירה
הסיפור של מרה הוא סיפורה של אומה מתהווה העומדת בפני המציאות המדכאת של חיים במדבר עם אספקה פיזית מוגבלת, ללא תקנון חוקים, מצפן מוסרי מעורפל, ורִיק תאולוגי. פרשנים חולקים איזה מבין עניינים אלה קיבל זכות קדימה וכיצד ה' החל לענות עליהם במרה. לשיטת המכילתא והבבלי, העדיפות הראשונה הייתה שבני ישראל יתרגלו לתורה ולמצוות, ואילו הרמב"ן טוען שהאומה נזקקה ללמוד משמעת מוסרית ושליטה עצמית. ר' סעדיה ורלב"ג סוברים שאמונות פילוסופיות היוו בסיס קריטי עוד יותר להתפתחות הדתית של העם, ור' יוסף בכור שור מחזיק בדעה שהדרך ללב העם הייתה בסיפוק צורכיהם הגשמיים לפני הכל.
פרשנים גם מתמודדים עם הקושי המבני של כיצד להבין את המעבר בין חציו הראשון של הסיפור שמדווח כיצד ה' סיפק את הצרכים החומריים של האומה לחצי השני שלמראית עין מתאר את ההנחיות הדתיות של ה'. חלק מהדעות במדרשים סוברות שהסיפור כולו עוסק בצרכים רוחניים, והם מסבירים מחדש את המחסור במים כמטפורה לצימאון רוחני לתורה. בצדו השני של הספקטרום, ר"י בכור שור ור' בחיי טוענים ששני חלקי הסיפור מתמקדים בצרכים החומריים של העם וש"חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לתנאים הפיזיים ולא לציוויים משפטיים.
לבסוף, פרשנים רבים טוענים שאכן קיימים שני פנים נפרדים ושהנס של מרה היה אמור להפגין שבריאות פיזית תלויה בהליכה אחר מצוות ה'.
במהלך חקירת האירועים במרה, פרשנים מציגים דרכים שונות להבין מהם ה"חֹק וּמִשְׁפָּט" ולמה היו נחוצים:
הנחיות התנהגותיות
במרה, ה' נתן לישראל הוראות לגבי האופן בו עליהם להתנהג. אפשרות זו מסתעפת לאפשרויות משנה בנוגע לשאלה האם הדרכות אלה נועדו לכל הדורות או רק לאומה בשלב המעבר.
חוקי התורה
ה' החל לתת לעם הצגה מוקדמת של חלק מהמצוות הנצחיות של התורה.
- שבת ("חֹק") וכיבוד אב ואם ("מִשְׁפָּט") – ר' יהושע11
- עריות ("חֹק") ודיני נזיקין ("מִשְׁפָּט") – ר' אלעזר המודעי12
יחד, שתי העמדות התנאים האלה מכסות את רוב המצוות בעשרת הדברות.13 מקורות מאוחרים יותר מערבבים ומחברים בין שתי הדעות האלה בכדי ליצור שינויים ושילובים נוספים:14
- שבת ("חֹק") ודיני ממונות ("מִשְׁפָּט") – רמב"ם15
- שבת, כיבוד אב ואם, ודיני ממונות / נזיקין – סדר עולם רבה,16 בבלי סנהדרין,17 תרגום המיוחס ליונתן18
- שבת, פרה אדומה,19 ודיני ממונות – סדר עולם זוטא,20 רש"י21
- שבת, כיבוד אב ואם, פרה אדומה, ודיני ממונות – רש"י שמות כ"ד:ג'22
- לבחון – כך ר' אליעזר ומרבית הפרשנים מבינים את המילה, ופירוש זה מתאים לשימוש הנפוץ של המילה בתנ"ך. ישנם כמה דרכים להבנת המבחן הזה:
- ה' בחן את האומה בכדי לראות אם ישמעו למצוותיו – האופציה השלישית ברלב"ג. לפי נקודת מבט זו, "וְשָׁם נִסָּהוּ" מתייחס לציוויים של "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט", והפסוק הבא (טו:כו) מפרט שהמבחן הוא: "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כׇּל חֻקָּיו...". רלב"ג מעיר שקריאה זו גם נתמכת ע"י הקבלה ל"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא" בשמות ט"ז:ד'.25
- ה' בחן את האומה לראות איך יתלוננו על צרכים גשמיים – רש"י.26 לפי רש"י, בני ישראל נכשלו במבחן כאשר הם התלוננו בצורה שאינה הגונה.
- בני ישראל בחנו את ה' כדי לראות אם הוא יוכל לספק את צורכיהם – תרגום המיוחס ליונתן27
- לרומם / להרים על נס – זוהי עמדתו זו של ר' יהושע, והיא עובדת היטב עם בחירתו בשבת בתור ה "חוק".28 רלב"ג מפרש בצורה דומה בדעה השנייה שהוא מביא, והוא מצביע על שמות כ':י"ז ותהלים ד':ז' בתור סיוע.29 האופן שבו ה' נישא את ישראל יכול להתבטא באחת משתי דרכים:
קוד התנהגות מוסרי
משה לימד את העם כיצד להנהיג את עצמם במהלך מסעם במדבר.
- על פי האפשרות הראשונה ברמב"ן, "מִשְׁפָּט", וכמו כן "חֹק" מתייחסים לצורה שבה יסופקו צורכיהם של ישראל במדבר.
- האפשרות השנייה ברמב"ן רואה את שני המושגים כמקבילים אך כמייצגים פנים שונות של האופן בו ישראל היו צריכים להתנהג במדבר. "חֹק" מתייחס לביטחון בה' שיענה על צורכיהם ו"מִשְׁפָּט" מתייחס להתנהגות הראויה בין אדם לחברו בזמן חנייתם במדבר.
- רב מדן מחלק בין שני המושגים. הוא מבין את "חֹק" בתור מִכסָה,36 וקורא את "מִשְׁפָּט" בתור התהליך שבאמצעותו הוחלט כמה מים יוקצו לכל משפחה.
עקרונות של ההשגחה האלוקית
האירועים של מרה לימדו את העם שה' נותן שכר לצדיקים ומעניש את החוטאים.
- ר' סעדיה מסביר ש"חֹק" מתייחס לשכר הצדיקים ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לדין הרשעים.
- אברבנאל מבין שגם "חֹק" וגם "מִשְׁפָּט" מתייחסים לעיקרון ההשגחה, הראשון מנקודת המבט של בני ישראל והשני מנקודת המבט של ה'. האבחנה שלו מבוססת על הפסוק בתהילים פ"א:ה'.
- רלב"ג בגישתו השנייה וייתכן שגם הרשב"ם45 מפרשים שהמושג מתייחס למצוות מעשיות. אולם, גם לשיטתם, במרה ה' רק ייסד את הבסיס התיאולוגי46 הנצרך למסירה עתידית של המצוות, אך לא נתן אף אחת מהמצוות עצמן.47
- ה' בחן את בני ישראל – ר' סעדיה מסביר שה' בחן אם העם ינהג כראוי בתנאים קשים.50 שד"ל מציע וריאציה של פירוש זה, שה' בחן אם בני ישראל ימשיכו להתלונן לאחר שסיפק את צורכיהם. שד"ל מצביע על ההקבלה בט"ז:ד'.
- בני ישראל בחנו את ה' – רלב"ג בגישתו הראשונה – ראה לעיל.51 "נִסָּהוּ" יהיה אם כן מקביל ל"נַסֹּתָם אֶת ה'" בשמות י"ז:ז'.
- ה' רומם את בני ישראל בכך שיידע אותם שייתן להם את המצוות – הגישה השנייה ברלב"ג.
- ה' עשה ניסים לבני ישראל – אברבנאל. הוא מקשר את "נִסָּהוּ" ל"נס".
- ה' התחיל להרגיל את בני ישראל לסמוך עליו לסיפוק צורכיהם – זו אולי עמדתו של רשב"ם בשמות ט"ז:ד'.52 על ידי סיפוק הצרכים הבסיסיים של העם על בסיס יומי באופן ניסי, ה' היה יכול לטפח את הביטחון שלהם בו ובדרכיו.
משאבים להישרדות פיזית
במרה, ה' סיפק את צורכיהם החומריים של העם.
מחיה
ה' סיפק מים לעם.
תרופות צמחיות
ה' לימד את משה על סגולותיהם הרפואיות של עשבים.