Shabbat Table Topics – Parashat Shofetim/0/he
נושאים לשולחן שבת – פרשת שופטים
קריאה לשלום בכיבוש הארץ
יש אנשים שתוהים לגבי ההנחיה להשמיד להשמדת עמי כנען. האם באמת לא הייתה אפשרות לדו-קיום? פרשני ימי הביניים חלוקים בנושא. בעוד שרש"י טוען שאסור היה לדרוש שלום, ולא ניתן היה למנוע מלחמה, רמב"ם טוען שבני ישראל היו מחויבים להציע שלום לפני שפתחו במלחמה נגד הכנענים.
- כיצד כל אחד משיטות אלה מבינות את פסוקי דברים כ' (שם נמצאת ההנחיה העיקרית להשמיד את הכנענים)? אילו פסוקים נוספים תומכים בכל עמדה? כיצד סיפור מרמת הגבעונים ביהושע ט' שופך אור על הנושא?
- לפי רש"י, קיימת סיבה דתית לגזירת ההשמדה: החשש שהעמים יסיתו את בני ישראל לעבודה זרה. לפעמים יש צורך במדיניות אפס סובלנות. האם אתם מסכימים? באיזו נסיבות אסור להתפשר?
- לפי רמב"ם, מה היה קורה אילו העמים היו מקבלים את תנאי השלום והיו נכנעים לבני ישראל? האם שתי האוכלוסיות היו יכולים לחיות ביחד בארץ? איך זה היה משנה את מהלך ההיסטוריה שלנו? להרחבה, ראו קריאה לשלום בכיבוש הארץ.
Determining Truth
לפעמים אנו מסתכלים אחורה אל התקופה המקראית ותוהים כיצד עם שחי בעידן נבואי וזכה להתגלות אלוהית יכול עדיין להתקשות כל כך ללכת בדרכי ה'. בהינתן נביאים שמורים לך בוודאות מה נכון ולא נכון, האם לא קל יותר להיות אדם טוב? מדוע לעתים קרובות לא שמע האם להוראות הנבואיות?
We sometimes look back to the Biblical period and wonder how a nation who lived in a prophetic age and merited to hear the Divine word could still have so much trouble following the will of Hashem. With access to prophets to tell you for certain what was right and wrong, was it not much easier to be a good person? Why did the people so often not heed the prophetic instructions?
- יתכן שחלק מהבעיה היה הקושי לקבוע לאיזה נביא להאמין. כאשר גם נביאים אמתיים וגם שקריים טענו שהם מדברים בשם האל, אך אמרו דברים סותרים, כיצד יכול האדם הפשוט לדעת מיהו שליחו האמיתי של ה'?
It is possible that part of the problem was the difficulty in determining to whom to listen. When true and false prophets both claimed to speak in the name of God, yet said contradictory things, how could a layperson know who was Hashem's true messenger? - דברים י"ח מספק מבחן לקמוס: אם תחזיותיו של נביא אינן מתממשות, אזי בהכרח הוא נביא שקרי. במבט ראשון זה נשמע פשוט. מהפסוק משתמע כי כל הנבואות חייבות להתממש, אך האם זה נכון? מה לגבי ירמיהו י"ח, ירמיהו כ"ח וסיפורי יונה ונינוה? האם תשובה אינה מסוגלת להפוך גזירות אלוהיות? אם כן, כיצד בכל זאת ניתן להבדיל בין נביא אמת לנביא שקר?
- דברים י"ח provides a litmus test: if a prophet's predictions do not materialize, he must be a fraud. At first glance this sounds straightforward. The verse implies that all prophecies must materialize, but is this true? What do ירמיהו י"ח, ירמיהו כ"ח and the story of Yonah and Nineveh suggest? Is repentance incapable of overturning Divine decrees? If so, how is one to determine who is a true or false prophet?
- ראו הבחנה בין נביאי אמת ושקר לגישות שונות.
אוטונומיה נבואית
מה מידת העצמאות שיש לנביא? האם נביא יכול לדבר מיוזמתו, או האם כל מעשיו צריכים להיות מצווים מאת הקב"ה'? על אף שלפי דברים י"ח נביא לעולם לא ידבר בשמו של ה' אלא אם יצטווה לעשות כן, ישנם מקרים מסוימים בתנ"ך שבהם משה אכן מדבר בשמו של הקב"ה, אף על פי שאין תיעוד לציווי אלוהי מקדים.1
suggests that a prophet may never invoke Hashem's name if not commanded to do so, there are several instances in Tanakh where Moshe does in fact speak in Hashem's name, even though there is no record of a prior Divine command.2
- איך ראוי להבין מקרים כאלו? צריך להניח שלמרות שאין אזכור לזה בטקסט, ה' בהכרח הנחה את הנביא לפני כן? לחלופין, אולי לנביאים באמת יש את היכולת לא רק לדבר ולפעול מיוזמתם, אלא אפילו לייחס את הפעולה הזו לה'? האם כל הנביאים שווים בהקשר זה, או שמא משה הוא ייחודי?
Or, do prophets actually have the ability to, not only speak and act on their own initiative, but even to attribute that action to Hashem? Are all prophets equal in this regard, or might Moshe be unique? - בהנחה שיש לנביא מידה של אוטונומיה, האם הנביא יכול לטעות?
- איזה מודל של נביא נמצא בדרגה גבוהה יותר – זה שפשוט עוקב אחר הוראות אלוהיות או זה המעז לקחת יוזמה מבלי להתייעץ מבעוד מועד עם א-לוהים? השוו את עמדות ספר העיקרים ואברבנאל ודונו בנושא בשולחן שבת שלכם.
להרחבה, ראו פעילות בשם ה' ללא צו מפורש של ה' ומעשי נביאים בלי צו מפורש מאת ה'.
ערי מקלט או גלות?
דברים י"ט עוסק בהבדלת ערי מקלט, מקומות שאליהם רוצח בשגגה יכול לנוס מפני גואל הדם.
- מה אפשר ללמוד מהמצווה הזאת על השקפת התורה בעניין נקמת דם? מצד אחד, עצם קיומן של ערים כאלה מעיד על כך שהתורה לא רוצה שהרוצח בשגגה ימות. מצד שני, מוסד זה מעיד בו-זמנית על כך שהתורה לא אסרה נקמת הדם. אם גאולת דם היא נוהג שראוי לעקור אותו, מדוע התורה מאפשרת אותה? אם היא לגיטימית, מדוע התורה מגינה על הרוצח בשגגה?
- הצד השני של השאלה מתייחס להשקפת התורה בעניין הרוצח בשגגה. האם התורה קובעת שהוא אשם? או שמא הוא חף מפשע לחלוטין, ונשלח לעיר המקלט רק לטובת עצמו? אם כן, למה הוא רשאי לעזוב את העיר רק אחרי מות הכהן הגדול, ולא לפי שיקול דעתו? האם אפשר ללמוד מכאן שגם לו מגיע עונש מסוים, וערי המקלט הן סוג של גלות?
להרחבה, ראו ערי מקלט – למטרת הצלה או גלות?.
עוד...
לעוד נושאים בפרשה, ראו: רשימת נושאים – פרשת שופטים.
