Moshe Killing the Egyptian in Art/0/he
משה הורג את המצרי באמנות
הקדמה
הסיפור של משה הורג את המצרי המובא בשמות ב׳:י״א-י"ב נועד להציג בפני הקוראים את דמותו של משה כמבוגר, ובכך לעצב את תפיסתינו הראשונית בדבר כישורי מנהיגותו. פרשנים רבים, לרבות אמנים, עוסקים באירוע זה בהרחבה, וחוקרים את מניעיו של משה, את ההצדקות למעשיו, ואת פרטי הסיפור עצמו. הניגוד בין שתי היצירות המוצגות כאן, הציור מהגדתו של ארתור שיק1 (1938-1932) וחריטתו של יוליוס שנור פון קרולספלד2 (1860-1851), מדגיש את העמימויות הרבות שבטקסט המקראי.
השוואת התמונות
שיק
ציורו הצבעוני של שנור מתמקד במשה ובנוגש המצרי. הרמז היחיד לישראלי המוכה הוא השוט בו אוחז המצרי. משה ממוקם במרכז הציור, אלתו מכוונת אל עבר הנוגש המכווץ בפחד על הריצפה. שתי הדמויות לבושות באופן דומה, ולולא כובעיהם השונים, ייתכן ולא היה ניתן להבדיל ביניהם כלל. ברקע, שני ראשים מציצים מאחורי בניין וצופים בפעולתו של משה.
שנור
לעומת שיק, שנור בוחר לצייר את כל שלושת הדמויות המופיעות בסיפור המקראי. המצרי עומד במרכז, ולא רק מכה, אלא ממש חונק את העבד העברי הכורע ומתקשה לנשום. משה ממוקם מצדו האחר של המעביד, ומאזן את התמונה. בעוד משה שולף את חרבו, הוא מביט מאחוריו, כנראה לראות אם יש עדים. שנור מבחין בין המעמדות של הדמויות באמצעות בגדיהם. העבד בקושי לבוש, המעביד לובש טוניקה וכובע, אך כפות רגליו יחפות, ומשה לבוש במלואו ומסונדל. ברקע השמאלי העליון, ניתן לראות עבדים ישראליים העוסקים במלאכתם, ודמות בודדת (אותה משה לא רואה) המציצה מאחורי בניין, וצופה במתרחש.
יחס לטקסט המקראי
בחירותיהם של האמנים מעידות על ערפול מסויים בטקסט המקראי, ומהוות דרכים שונות לפרש את הפסוקים:
נוגש אכזרי או רוצח בפוטנציאל?
העבד העברי המוכה לא מופיע בציורו של שיק כלל; בייצוג שלו, משה לא ניסה לעצור את השתוללות המצרי, אלא רק הגיב לאחר תום המעשה. בתחריטו של שנור, לעומת זאת, העבד העברי זוכה למיקום מרכזי, ובמפתיע, הוא נחנק ולא רק מוכה. האם הטקסט המקראי מאפשר קריאה שכזו? האם המצרי פשוט היה מעביד אכזר, או שמא חל עליו דין "רודף" (איש הרודף אחר אחר על מנת להורגו)? התשובה לשאלה זו תלוייה בפירוש המילה "מכה" בתנ"ך. האם הכוונה היא תמיד להכאה בלבד, או שניתן לעיתים לפרש ביטוי זה ככוונה לרצח? הבחנה זו קריטית על מנת להבין את מעשיו של משה. האם הוא התנקם במצרי על כך שהכה עבד עברי שלא בצדק, או שמא התערב באמצע המעשה ממש, וניסה להציל את חייו של העבד העברי? להרחבה, ראו הריגת משה את המצרי.
העדים למעשה
ביצירתו של שנור מופיע צופה יחיד המתבונן במעשיו של משה. זהותו האתנית אינה ברורה, וניתן לטעון הן שהוא ישראלי והן שהוא מצרי. שיק, לעומתו, מצייר שני אנשים אשר מכובעיהם ניתן להסיק שהם עבריים. איזו יצירה נאמנה יותר לטקסט המקראי? למעשה, הפסוקים אינם מציינים כלל את כמותם, את לאומם, או את זהותם, של העדים שראו את מעשיו של משה ודיווחו לפרעה. אף שסביר היה להניח כי מדובר במצרים, בשמות רבה נטען כי מדובר דווקא בדתן ובאבירם, דבר העולה יפה עם ציורו של שיק.3
בחירת הנשק
בהגדתו של שיק, משה אוחז באלה, בעוד בתחריטו של שנור הוא מניף חרב. בחירת הנשק של משה אינה מצויינת במפורש בפסוקים, וכתוב רק "וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי".4 פירוש המלה "וַיַּךְ" אינו חד משמעי. האם משה התכוון רק לפגוע במצרי, או שניסה להורגו?5 ראו הריגת משה את המצרי.
זהותו של משה
בעוד שיק בוחר להלביש את משה בבגדים דומים לאלו של המצרי אותו הוא מכה, שנור מבדיל את משה הן מן המעביד המצרי והן מן העבד העברי, ועל ידי הלבשתו בביגוד מלא הוא מדגיש את מעמדו הרם יותר של משה. התיאורים השונים מעלים את השאלה כיצד משה ראה את עצמו, וכיצד אחרים ראו אותו בעת התרחשות אירוע זה? האם משה ראה בעצמו מצרי או עברי? האם פעולתו נבעה מתחושת אחווה, או רק מרצון עז לצדק? האם מישהו ידע על היותו עברי, או האם הוא מעורה לגמרי במשפחת המלוכה? ראו משה.
גילו של משה
בשני הציורים, משה נראה כמבוגר בשנות העשרים או השלושים לחייו. אולם, בספר שמות, גילו נותר פתוח לפרשנות. נאמר לנו רק "וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו," מה שמאפשר טווח רחב של אפשרויות. בסיפור שלנו, האם משה היה נער פזיז או מבוגר מנוסה שפעל מתוך הבנה מלאה של מעשיו ותוצאותיהם? שאלת גילו של משה הינה בעלת השפעה גם על סיפורים מאוחרים יותר. כמה זמן משה שהה במדיין עד לחזרתו למצריים? האם הוא עבר גם במקומות נוספים? להרחבה, ראו כרונולוגיה של שמות ב'-ד'.
