"All Who Are Thirsty"/5

EN/HEע/E

"All Who Are Thirsty"

Sources

Yeshayahu 55ישעיהו נ״ה

(1) Ho, every one that thirsteth, come ye for water, And he that hath no money; Come ye, buy, and eat; Yea, come, buy wine and milk Without money and without price. (2) Wherefore do ye spend money for that which is not bread? And your gain for that which satisfieth not? Hearken diligently unto Me, and eat ye that which is good, And let your soul delight itself in fatness. (3) Incline your ear, and come unto Me; Hear, and your soul shall live; And I will make an everlasting covenant with you, Even the sure mercies of David. (4) Behold, I have given him for a witness to the peoples, A prince and commander to the peoples. (5) Behold, thou shalt call a nation that thou knowest not, And a nation that knew not thee shall run unto thee; Because of the Lord thy God, And for the Holy One of Israel, for He hath glorified thee. (6) Seek ye the Lord while He may be found, Call ye upon Him while He is near; (7) Let the wicked forsake his way, And the man of iniquity his thoughts; And let him return unto the Lord, and He will have compassion upon him, And to our God, for He will abundantly pardon (8) For My thoughts are not your thoughts, Neither are your ways My ways, saith the Lord. (9) For as the heavens are higher than the earth, So are My ways higher than your ways, And My thoughts than your thoughts. (10) For as the rain cometh down and the snow from heaven, And returneth not thither, Except it water the earth, And make it bring forth and bud, And give seed to the sower and bread to the eater; (11) So shall My word be that goeth forth out of My mouth: It shall not return unto Me void, Except it accomplish that which I please, And make the thing whereto I sent it prosper. (12) For ye shall go out with joy, And be led forth with peace; The mountains and the hills shall break forth before you into singing, And all the trees of the field shall clap their hands. (13) Instead of the thorn shall come up the cypress, And instead of the brier shall come up the myrtle; And it shall be to the Lord for a memorial, For an everlasting sign that shall not be cut off.

(א) הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב. (ב) לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף בְּלוֹא לֶחֶם וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשׇׂבְעָה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ טוֹב וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם. (ג) הַטּוּ אׇזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים. (ד) הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים. (ה) הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע תִּקְרָא וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ לְמַעַן י"י אֱלֹהֶיךָ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ. (ו) דִּרְשׁוּ י"י בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב. (ז) יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל י"י וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ. (ח) כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם י"י. (ט) כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם. (י) כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל. (יא) כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו. (יב) כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכׇל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף. (יג) תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ [וְתַחַת] (תחת) הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס וְהָיָה לַי"י לְשֵׁם לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת.

Yechezkel 34:22-25יחזקאל ל״ד:כ״ב-כ״ה

(22) therefore will I save My flock, and they shall no more be a prey; and I will judge between cattle and cattle. (23) And I will set up one shepherd over them, and he shall feed them, even My servant David; he shall feed them, and he shall be their shepherd. (24) And I the Lord will be their God, and My servant David prince among them; I the Lord have spoken. (25) And I will make with them a covenant of peace, and will cause evil beasts to cease out of the land; and they shall dwell safely in the wilderness, and sleep in the woods.

(כב) וְהוֹשַׁעְתִּי לְצֹאנִי וְלֹא תִהְיֶינָה עוֹד לָבַז וְשָׁפַטְתִּי בֵּין שֶׂה לָשֶׂה. (כג) וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד וְרָעָה אֶתְהֶן אֵת עַבְדִּי דָוִיד הוּא יִרְעֶה אֹתָם וְהוּא יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה. (כד) וַאֲנִי י״י אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם אֲנִי י״י דִּבַּרְתִּי. (כה) וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים.

Yechezkel 37:21-25יחזקאל ל״ז:כ״א-כ״ה

(21) And say unto them: Thus saith the Lord God: Behold, I will take the children of Israel from among the nations, whither they are gone, and will gather them on every side, and bring them into their own land; (22) and I will make them one nation in the land, upon the mountains of Israel, and one king shall be king to them all; and they shall be no more two nations, neither shall they be divided into two kingdoms any more at all; (23) neither shall they defile themselves any more with their idols, nor with their detestable things, nor with any of their transgressions; but I will save them out of all their dwelling-places, wherein they have sinned, and will cleanse them; so shall they be My people, and I will be their God. (24) And My servant David shall be king over them, and they all shall have one shepherd; they shall also walk in Mine ordinances, and observe My statutes, and do them. (25) And they shall dwell in the land that I have given unto Jacob My servant, wherein your fathers dwelt; and they shall dwell therein, they, and their children, and their children's children, for ever; and David My servant shall be their prince for ever.

(כא) וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם. (כב) וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא [יִהְיוּ] (יהיה) עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד. (כג) וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים. (כד) וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקּוֹתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם. (כה) וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם.

Hoshea 3:5הושע ג׳:ה׳

afterward shall the children of Israel return, and seek the Lord their God, and David their king; and shall come trembling unto the Lord and to His goodness in the end of days.

אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת י"י אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל י"י וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 15:22מכילתא דרבי ישמעאל שמות ט״ו:כ״ב

"And Moses made Israel journey from the Red Sea": R. Yehoshua said: This journey was by word of Moses, and all of the others, by word of the Lord, as it is written (Numbers 9:18) "By word of the Lord they journeyed and by word of the Lord they encamped." But this journey was by word of Moses, viz.: "And Moses made Israel journey." R. Eliezer says: They journeyed by word of the Lord. For in two or three places we find that they journeyed by word of the Lord; and here, too, they journeyed by word of the Lord. And why is it written "And Moses made Israel journey? To apprise us of the eminence of Israel. That when Moses told them "Arise and journey," they did not counter "How can we venture into the desert with nothing to eat on the way?", but they believed and they followed Moses. And of them it is written in the Tradition (Jeremiah 2:2) "Go and proclaim in the ears of Jerusalem … I have remembered for you the lovingkindness of your youth … your going after Me in the desert, in an unknown land." And thus we find that they went back (the distance of) three journeys (at Moses' behest), viz. (Numbers 33:8-10) "And they journeyed from Pi Hachiroth … And they journeyed from Marah and they came to Eilim … And they journeyed from Eilim and they encamped at the Red Sea." And thus we find that they went back eight journeys in honor of Aaron for his burial. As it is written (Devarim 10:6) "And the children of Israel journeyed from Be'eroth Benei Yaakan … There Aaron died, etc," Now did Aaron die in Mosera? Did he not die in Hor Hahar, viz. (Numbers 33:38) "And Aaron the Cohein went up to Hor Hahar, etc."? What, then, is the intent of "There Aaron died and he was buried there"? We are hereby apprised that they went back eight journeys in honor of Aaron for his burial, viz. (Numbers 33:31-37) "And they journeyed from Moseroth and they encamped in Benei Yaakan. And they journeyed from Bnei Yaakan and they encamped in Chor Hagidgad and they encamped in Yatvatha. And they journeyed from Yatvatha and they encamped in Avronah. And they journeyed from Avronah and they encamped in Etzyon Gaver. And they journeyed from Etzyon aver and they encamped in the desert of Sin, which is Kadesh. And they journeyed from Kadesh and they encamped in Hor Hahar, at the edge of the land of Edom." R. Eliezer says: They journeyed by the word, for thus do we find in two or three places. What, then, is the intent of "And Moses made Israel journey?" He did so against their will, with the rod. For when they saw the bodies of the men who had enslaved them with (back-) breaking labor, all lifeless corpses at the edge of the sea, they said: Apparently, not a man remains in Egypt (Numbers 14:4) "Let us make a leader and return to Egypt" and make an idolatry for ourselves to rule over us — and let us return to Egypt. One might think that they merely spoke thus, but did not do. It is, therefore, written (Nechemiah 9:17) "And they refused to hearken, and they did not remember Your wonders that You wrought for them. And they stiffened their necks, and they appointed a leader to return to their work. But You are the God of forgiveness, gracious and merciful, withholding wrath and abundant in lovingkindness, and You did not forsake them." And it is written (Ibid. 18) "And even when they made a golden calf, etc." R. Yehudah b. Ilai says: Idolatry crossed the sea with Israel and Moses removed (it) at that time, viz." "And Moses 'removed' from Israel of the Red Sea" — from the "thing" that was with Israel in (their crossing of) the Red Sea. Which was that? Idolatry, viz. (Zechariah 10:11) "And tzarah (a "rival," i.e., idolatry) passed through the red Sea." Thus, "And Moses 'removed' from Israel … of the Red Sea." "And they went out to the desert of Shur": This is the desert of Kazav. They said about the desert of Kazav that it was nine hundred parasangs by nine hundred parasangs — all full of serpents and scorpions, viz. (Devarim 8:15) "… who led you in the great, awesome desert of snake, fiery serpent, and scorpion, etc." And it is written (Isaiah 21:1) "A prophecy of the desert of the sea, etc.", and (Ibid. 30:6) "A prophecy of the beasts of the south in a land of affliction and oppression, lavi and layish (types of lions) among them, efeh and flying serpent, etc." "efeh" is a viper. It was said about this viper, that when it sees the shadow of a bird flying in the air and "links up" with its shadow, its limbs descend, in spite of which (Jeremiah 2:6) "they did not say 'Where is the Lord who brought us up from the land of Egypt, who led us through the wilderness, a land of deserts and pits, a land of drought and tzalmaveth?'" What is "tzalmaveth"? "tzel" (a shadow) and (i.e., accompanied by) "maveth" (death). R. Akiva said: This was told to me by Rabbeinu Hakadosh (Rebbi): There was a man in Eretz Yisrael called "Merutah" ("torn"). Once he climbed a hill to collect wood, and he saw the snake, but the snake did not see him, when at once the hair of his head fell out and he had no hair until the day of his death — wherefore he was called Merutah." (Exodus 15:22) "and they went in the desert for three days without finding any water": R. Yehoshua says: This is to be taken literally. R. Elazar says: Wasn't there water under the feet of the Israelites, the earth floating on water, viz. (Psalms 136:6) "He spread the earth over the water"? (i.e., they could dig for it). What, then, is the intent of "without finding any water"? __ (He made them dig) in order to weary them (to test their faith). Others say: The water that Israel had taken in their vessels between the clefts (in the Red Sea) gave out at that time. What is the intent, then, of "without finding water"? Even in their vessels, as in (Jeremiah 14:3) "Their nobles sent their youths for water. They came to the cisterns, but found no water. They returned, their vessels empty." The expounders of metaphors said: They did not "find" words of Torah, which are compared to water. Where is this seen? (Isaiah 55:1) "Ho! all who thirst, go to the waters!" Because they separated from words of Torah for three days, they rebelled — wherefore the prophets and the elders instituted that they read in the Torah on Sabbath, Monday, and Thursday. How so? They read on Sabbath and pause on Sunday; they read on Monday and pause on Tuesday and Wednesday; they read on Thursday and pause on Friday (so that they do not go three consecutive days without reading Torah.)

וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כִּשְׁמוּעוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: וַהֲלֹא הַמַּיִם תַּחַת רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ, וְהָאָרֶץ אֵינָהּ צָפָה אֶלָּא עַל הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם״? ״וְאַדִּרֵיהֶם שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם לַמָּיִם, בָּאוּ עַל גֵּבִים, לֹא מָצְאוּ מַיִם, שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם״ (תהלים קל״ו:ו׳) הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְלֹא מָצְאוּ מָיִם״? כְּדֵי לְיַגְּעָן. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: מַיִם שֶׁנָּטְלוּ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַגְּזָרִים, שָׁלְמוּ מֵהֶן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. הָא מַה תִּלְמֹד לוֹמַר ״וְלֹא מָצְאוּ מָיִם״? שֶׁאַף בִּכְלֵיהֶם לֹא מָצְאוּ מַיִם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו י״ד:ג׳). דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ: ״וְלֹא מָצְאוּ מַיִם״, דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַמַּיִם. וּמְנַיִן שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַמַּיִם? שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹי כָּל צָמֵא, לְכוּ לַמַּיִם!״ (ישעיהו נ״ה:א׳) לְפִי שֶׁפָּרְשׁוּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לְכָךְ מָרְדוּ. וּלְכָךְ הִתְקִינוּ לָהֶם הַנְּבִיאִים וְהַזְּקֵנִים, שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין בַּתּוֹרָה בַּשַּׁבָּת, בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי. הָא כֵיצַד? קוֹרִין בַּשַּׁבָּת, וּמַפְסִיקִין בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת, וְקוֹרִין בַּשֵּׁנִי, וּמַפְסִיקִין בַּשְּׁלִישִׁי וּבָרְבִיעִי, וְקוֹרִין בַּחֲמִישִׁי, וּמַפְסִיקִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת. לְפִי שֶׁפָּרְשׁוּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לְכָךְ מָרְדוּ. וּלְכָךְ הִתְקִינוּ לָהֶם הַנְּבִיאִים וְהַזְּקֵנִים, שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין בַּתּוֹרָה בַּשַּׁבָּת, בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי. הָא כֵיצַד? קוֹרִין בַּשַּׁבָּת, וּמַפְסִיקִין בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת, וְקוֹרִין בַּשֵּׁנִי, וּמַפְסִיקִין בַּשְּׁלִישִׁי וּבָרְבִיעִי, וְקוֹרִין בַּחֲמִישִׁי, וּמַפְסִיקִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת.

Sifre Devarim 11:22ספרי דברים י״א:כ״ב

And thus is it written (Ibid. 16) "Your fountains will spread abroad." Words of Torah are compared to water. Just as water is life for the world, so, words of Torah, as it is written (Ibid. 4:22) "For they are life to those who find them, and healing to all of his flesh." And just as water raises a man from his uncleanliness, so, words of Torah raise a man from uncleanliness to cleanliness, as it is written (Psalms 19:10) "The fear of the Lord is pure." And just as water restores a man's soul, so, words of Torah restore a man's soul from the path of evil to that of good, viz. (Ibid. 8) "The Torah of the Lord is whole, restoring the soul." And just as water is free for the world, so words of Torah are free for the world, viz. (Isaiah 55:1) "Ho! all who thirst, go to the waters!" — But perhaps, just as water has no value, so Torah has no value; it is, therefore, written (Proverbs 3:15) "It is more precious than pearls, and all of your desires cannot be compared to it."

וכן הוא אומר: יפוצו מעיינותיך חוצה, (שם) נמשלו דברי תורה למים. מה מים חיים לעולם, אף דברי תורה חיים לעולם, שנאמר: כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא (שם ד׳). ומה מים מעלים את הטמא מטומאתו, כך דברי תורה מעלים את האדם מדרך רעה לדרך טובה, שנאמר: תורת ה׳ תמימה משיבת נפש (תהלים י״ט). ומה מים חנם לעולם, אף דברי תורה חנם לעולם, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נ״ה). ומה מים שאין להם דמים, אף דברי תורה אין להם דמים, שנאמר: יקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה (משלי ג׳) .

Bavli Taanit 7aבבלי תענית ז׳.

And Rabbi Ḥanina bar Idi said: Why are matters of Torah likened to water, as it is written: “Ho, everyone who thirsts, come for water” (Isaiah 55:1)? This verse comes to tell you: Just as water leaves a high place and flows to a low place, so too, Torah matters are retained only by one whose spirit is lowly, i.e., a humble person. And Rabbi Oshaya said: Why are matters of Torah likened to these three liquids: To water, wine and milk? As it is written with regard to water: “Ho, everyone who thirsts, come for water,” and it is written in the same verse: “Come, buy and eat; yea, come, buy wine and milk without money and without price.” This verse comes to tell you: Just as these three liquids can be retained only in the least of vessels, e.g., clay pots, but not vessels of silver and gold, as they will spoil, so too, matters of Torah are retained only by one whose spirit is lowly.

(ואמר) רבי חנינא בר אידי למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. ואמר רבי אושעיא למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו במים וביין ובחלב דכתיב הוי כל צמא לכו למים וכתיב {ישעיהו נ״ה:א׳} לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב לומר לך מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה.

Bavli Bava Kamma 17aבבלי בבא קמא י״ז.

iAnd the reference to water refers only to the study of Torah, as it is stated with regard to Torah study: “Ho, all who are thirsty, go to water” (Isaiah 55:1).

ואין מים אלא תורה שנאמר {ישעיהו נ״ה:א׳} הוי כל צמא לכו למים.

Rashi Yeshayahu 55רש״י ישעיהו נ״ה

(א) הוי כל צמא – הוי זה לשון קריאה וזימון וקיבוץ הוא ויש הרבה במקרא (זכריה ב׳) הוי הוי ונוסו מארץ צפון. לכו למים – לתורה. שברו – לשון לשבור בר (בראשית מ״ב) קנו. יין וחלב – לקח טוב מיין וחלב. (ב) למה תשקלו כסף – למה תגרמו לכם לשקול כסף לאויביכם בלא לחם. (ג) חסדי דוד – שאגמול לדוד חסדיו. (ד) לאומים – שר וגדול עליהם ומוכיח ומעיד דרכיהם על פניהם. (ה) הן גוי לא תדע תקרא – לשמושך אם אלי תשמעו לשם י״י הנקרא עליך. (ו) בהמצאו – קודם גזר דין בעוד שהוא אומר לכם דרשוני. (ח) כי לא מחשבותי מחשבותיכם – אין שלי ושלכם שוות לכך אני אומר לכם יעזוב רשע דרכו ויתפוש את דרכי ואיש און מחשבותיו. ויתפוש את מחשבותי לעשות הטוב בעיני. ומדרש אגדה כי לא מחשבותי וגו׳ אין דיני כדיני בשר ודם אתם מי שמודה בדין מתחייב אבל אני מודה ועוזב ירוחם (משלי כ״ה). (ט) כי גבהו שמים וגו׳ – כלומר כי יש הבדל וחילוק מעלות ושבח בדרכי יותר מדרכיכם ובמחשבותי יותר ממחשבותיכם כגבוה שמים על הארץ אתם נותנים לב למרוד בי ואני נותן לב להשיב אתכם. (י) כי כאשר ירד הגשם והשלג – ולא ישוב ריקם אך ייטיב לעולם. (יא) כן יהיה דברי אשר יצא מפי – להודיעכם על ידי הנביאים לא ישוב ריקם אך ייטיב לכם אם תשמעו להם. (יב) כי בשמחה תצאו – מן הגלות. ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה – שיתנו לכם פריים וצמחם ויהנו (ירוננו) יושביהם. (יג) תחת הנעצוץ וגו׳ – רבותינו דרשו: תחת הרשעים יעלו צדיקים. נעצוץ – וסרפד מיני קוצים הם כלומר הרשעים יאבדו והצדיקים יטלו ממשלתם.

R. Yosef Kara Yeshayahu 55ר׳ יוסף קרא ישעיהו נ״ה

(א) הוי כל צמא לכו למים – הנביא מכריז ואומר אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, לכו לתורה שנמשלה למים. ואשר אין לו כסף – מוסב על: לכו למים, לכו שברו ואכולו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב. (ב) למה תשקלו כסף בלא לחם – למה תשקלו כסף לאומות העולם בלא לחם. ויגיעכם בלא לשובעה – שאתם יגיעים ואומות העולם שבעים. ולא מוטב לכם שתשברו ואכולו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, ותשמעו אלי ותשמרו מצוותיי, משתשקלו כסף בלא לחם. ויגיעכם בלא לשבעה – שאתם יגיעים וכונסין לבית, ואין אתם שביעים ממנו, שהאומות באים ונוטלים אותו, ולא תשמעו אלי. שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשם. (ג) ואכרתה להם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים – שכרתי לו ברית שחסדי לא יסור ממנו. לפיכך קורא אותם נאמנים שאינם בטילים לעולם, וכל דבר שאינו בטל לעולם ואינו פוסק קורא נאמן, כמו: לחמו נתן מימיו נאמנים (ישעיהו ל״ג:ט״ז). (ד) הן עד לאומים נתתיו – אדם המצוה לאומים קרוי עד, כמו: כי אתה העדות בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו (שמות י״ט:כ״ג), וכן אך העד תעיד בהם דבר המלוכה (שמואל א ח׳:ט׳). ומדרש רבותינו: הן עד לאומים נתתיו – שלא יהא פתחון פה לאומות העולם ליום הדין לומר אילמלא באנו לפתחך לא קבלתנו בתשובה. הרי דוד שחטא במעשה בת שבע, וכיון שאמר: חטאתי, נאמר לו: גם י״י העביר חטאתך לא תמות (שמואל ב י״ב:י״ג). אף אתם אילו שבתם אלי הייתי מקבל אתכם. (ה) הן גוי לא תדע תקרא – פתרונו: הלא גוי לא תדע תקרא. וגוי לא ידעוך אליך ירוצו – לעבוד עבודתך, אילו הייתם מקשיבים למצותיי, ואם תשמעו לי. כי פארך – כי פיאר אותך. (ו) דרשו י״י בהמצאו – בעוד שהמקדש קיים והוא מצוי ושוכן ביניכם לקוראיו, כמו שנאמר: כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כי״י אלהינו בכל קוראינו אליו (דברים ד׳:ז׳). (ז) יעזב רשע דרכו – בעוד שהוא מצוי וקרוב לכם, יעזב רשע דרכו הרע. וכל איש און ועמל יעזב מחשבותיו – הרעות כדי לשוב אליו ואז ירחמהו וירבה לסלוח. (ח) כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי – בנוהג שבעולם אדם נרדה מפני השוטר כדי שיהא מודה, ואם הודה – הריהו חייב, ואם לא הודה – פטור. אבל דין שלי אינו כן, אלא מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם (משלי כ״ח:י״ג). (י) והולידה והצמיחה – הגשם והשלג מוליד ומצמיח את הארץ. ונתן זרע – מפרש את שלמעלה הימנו, שנותן הגשם זרע ולחם לזורעים ולאוכלים – להחיות בהם נפש כל חי. ונתן זרע לזורע – שני דברים נותן הגשם: הזרע שאדם מוציא אל השדה, ומוסיף על הזרע לחם לאוכל. (יא) והצליח – הנביא המדבר אליכם ומוכיח אתכם, ויהיו לכם דבריו אמיתאין לטובתכם ובלבד אשר תשובו בתשובה. (יב) כי בשמחה תצאו – שהרי בשמחה תהא יציאתכם. ובשלום תהיו מובלים – שבכל מקום אשר תפנו שם שלום ושמחה לנגדכם להיטיבכם ולהרבותכם. ימחאו – לשון מכה, כמו יען מחאך (יחזקאל כ״ה:ו׳) כף, שיכו הענפים והעלים לשמחתכם. (יג) תחת הנעצוץ יעלה ברוש – נעצוץ וסרפד מיני קוצים הם. תחת רעה ומכה תצמח לכם ברכה. והיה לי״י לשם – ולתפארת בכל דור ודור, כי כל בוטחיו וכל השבים אליו לא ימוטו לעולם. לא יכרת – לא יפסק.

Ibn Ezra Yeshayahu 55:1-6אבן עזרא ישעיהו נ״ה:א׳-ו׳

(1) הוי Ho ! It is the sign of the vocative. Ho, every one that thirsteth, etc. With these words the Lord will address those who will then be desirous to accept the Law. And he that hath no money to buy, that is, that has not the means required for study. Buy and eat the wisdom. Comp. Eat this roll, (Ez. 3:1). Wisdom is demanded by the soul as the food is demanded by the body. Come ye unto me, Buy for nothing, And eat without paying. Wine and milk. Each serves both for food and drink, as medical authorities assert. Wine and milk are mentioned because the Law is compared with them. (2) Wherefore do you spend money, etc. Wherefore will you labour in profane science which is of no use to you. בדשן In fatness. Comp. דשן (30:23). Let your soul delight itself in fatness, that is, in that happiness which the soul enjoys after its separation from the body by death. (3) ולכו אלי And come unto me. Lit., Go away from your place toward me; comp. סורה אלי turn in to me (Jud. 4:18). And your soul shall live. That is, your soul shall live for ever after the death of the body, or you will receive new life through Messiah, when you will return to the Divine Law. An everlasting covenant, that will never expire. The sure mercy of David, that is, like the covenant which I made with David and the kindness which I showed to him, promising him my mercy will I keep for him for evermore, etc. (Ps. 89:29). It is also possible, that by David in this verse Messiah is meant, who will be of the family of David; as the prophet is sometimes called Israel for the same reason; and the meaning of הנאמנים חסדי דוד is in that case: for the kindness of Messiah is sure. This explanation is supported by the next verse. (4) Behold, I have given him, namely, Messiah. לאמים The people, the ל being radical; or to the people, the ל being a preposition. For a witness. Messiah will testify, that there is no other king, no other ruler of the world, than God. ומצוה And one that issues commands. (5) A nation, that thou knowest not, which thou hast not known hitherto, thou shalt call to come unto thee; comp. I called my servant, etc. (Job 19:16). And nations that knew not thee shall run unto thee. This proves my explanation to be correct. פארך He hath glorified thee. It is irregular; there is no other instance of a perfect verb having this form; but there is one of the weak verb: עׇנׇךְ He hath answered thee (30:19) (6) Seek ye the Lord. This appeal is made to the contemporaries of the prophet, telling them to seek the Lord, since they knew that they would be redeemed from Babylon, and after that again from all other nations. While He may be found by those that seek Him. God is certainly everywhere at all times; but the meaning of this phrase is, while the decree is not yet resolved upon: in a similar way the phrase, while He is near is to be explained, namely, while He permits His glory to rest upon the temple.

(א) הוי, לשון קריאה – כמו הוי כל צמא, אלה דברי השם לאומות העולם, בימים ההם מי שירצה ללמוד תורה. ואשר אין לו כסף – והטעם אם אין לו כסף לקנות, שאין לו כסף ללמוד. שברו {ואכלו} – הטעם על החכמה, כטעם אכול את המגילה הזאת (יחזקאל ג׳:א׳), כי החכמה לנשמה כמאכל לגוף. ולכו – אלי. וטעם שברו חנם, ואכולו בלא כסף, וטעם שברו יין וחלב, כי שניהם הם כמו מאכל ומשתה, וכן יודו חכמי הרפואות, וטעם יין וחלב, כי התורה נמשלה בהם. (ב) למה וגו׳ – שיוגיעו עצמם בחכמות נכריות שלא יועילו. ואכלו טוב ותתענג בדשן, כמו והיה דשן ושמן (ל׳:כ״ג) כטעם תענוג הנשמה במות הגוף, או טעמו. (ג) הטו ולכו – ממקומכם אלי – כמו סורה אלי אל תירא (שופטים ד׳:י״ח). ותחי נפשכם – הטעם עמידת הנשמה במות הגוף, או טעם שיחיים המשיח אחר ששבו לדת השם. ואכרתה לכם ברית עולם – שלא תמוט כברית וחסד שכרתי עם דוד, וכתוב לעולם אשמור לו חסדי (תהלים פ״ט:כ״ט). ויתכן היות חסדי דוד רמז על המשיח, שהוא ממשפחתו כאשר נקרא הנביא ישראל, וכאילו הוא כי חסדי דוד נאמנים הם. והעד על זה הפסוק הבא אחריו. (ד) הן עד – זהו המשיח. למ״ד לאומים שורש, ויתכן היות לטעם כי המשיח לעד כי אין מלך אחר נגיד על העולם. ומצוה – אשר יצוה מה שיצוה. (ה) הן גוי לא תדע – גוי לא היית יודעו תקרא, שיבוא אליך, כטעם לעבדי קראתי (איוב י״ט:ט״ז). אליך ירוצו – והנה התברר מה שפירשתי. פארך – מלה זרה בדקדוק, כי אין כמוה בפעלים השלמים, רק בנחים כמו כשמעתו ענך (ל׳:י״ט). (ו) דרשו וגו׳ – לפי דעתי כי זאת הפרשה תוכחה על אנשי דורו, הטעם אחר שתדעו כי תגאלו מבבל וגם מכל הגוים פעם שנית דרשו השם, וטעם בהמצאו לדורשים, כי ידוע שהשם נמצא בכל מקום ובכל עת, הנה הטעם קודם חתום הגזרות, וכן טעם בהיותו קרוב, רמז לשכינה שהיא במקדש.

R. Eliezer of Beaugency Yeshayahu 55ר׳ אליעזר מבלגנצי ישעיהו נ״ה

(א) הוי כל צמא – שעתה מתים בצמא. לכו למים – כלומר לכו הדרך הטובה שלא תרעבו ולא תצמאו, שתלכו על מבועי מים. ואשר אין לו כסף – לא כענין: ומים תתן לי בכסף ושתיתי, כלומר קרוב אליך הדבר מאד, אינו צריך לקנותו בכסף, אלא בפיך ובלבבך הדבר תלוי. (ב) למה – אתם הולכים דרך רעה שאתם חסרים כל ואתם שוקלים כסף לקנות לחם ואינכם שביעים. ואכלו טוב – חנם. (ג) ברית עולם – ברית קדמוני שכרתי לכם, וחסדי דוד וברית שכרתי לו הנאמנים – לו לעולם, שאף אם יחטאו בניו לא אסיר מעמו, שאין ביטול מלכותו תלוי אלא בכם שאם אתם תהיו צדיקים לפני וראוים למלכות לא תיבטל מלכותו לעולם. ואם תתחייבו גלות מעצמה תיבטל מלכותו שאם אין צאן אין רועה. (ד) שהרי עד – מעיד ומתרה לאומים נתתיו – כענין ועתה מלכים השכילו הוסרו שפטי ארץ עבדו את י״י ביראה, פן יאנף ותאבדו דרך. והוא שאומר ומצוה לאומים. (ה) הן גוי לא תדע תקרא – לעובדך על ידי מלכותו שנתתי גוים נחלתו ואחוזתו אפסי ארץ. נמצאתם נכבדים ועליונים על כל גויי הארץ על ידו. (ו) דרשו י״י בהמצאו – על שמעו שמע אלי ועל הטו אזנכם ולכו אלי מוסב. בהמצאו – בעודו מצוי אליכם וקרוב לכם וקורא לכם לשוב אליכם. (ז) ומה היא הדרישה, יעזב רשע דרכו – כי ירבה לסלוח יותר משתהיו ראוים. (ח) כי לא מחשבתיי – כמחשבתיכם שאתם מבטיחים ומתנחמים, ולא דרכיכם – כדרכיי לרחם ולעשות לפנים משורת הדין. (ט) כן גבהו דרכי – לטוב ולרחמים ולחסד ואמת. (י) כי אם הרוה – אלא הרוה את הארץ. (יא) כי אם עשה – אלא עשה, ולא אנחם. (יב) תצאו – מן הגלות. תובלון – לארצכם. יפצחו לפניכם רנה – בדרך. (יג) תחת הנעצוץ – שאין לו צל והדר לישב תחתיו. יעלה – לכם ברוש. יעלה הדס – לנעימות ולריח להשיב נפש. וסרפד מעין הדס, ונעצוץ מעין ברוש. והיה לי״י לשם – שדבר חדש הוא זה.

Radak Yeshayahu 55:1-5רד״ק ישעיהו נ״ה:א׳-ה׳

(א) הוי כל צמא – הוי לשון קריאה וכן הוי ציון המלטי, ואחר מלחמת גוג ומגוג יכירו העכו״ם כי האל הוא מולך על כל ואין זולתו ואז יבאו אל ירושלם ללמוד משפטי האל ותורותיו כמו שאמר בתחילת הספר לכו ונעלה אל הר ה׳ ויורנו מדרכיו ויהיה הענין כאלו קראם לבא וללמוד והמים משל לתורה ולחכמה כמו שאי אפשר לעולם בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא חכמה וכמו שהצמא מתאוה למים כך הנפש החכמה מתאוה לתורה ולחכמה כמו שנאמר בנבואת עמוס לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה׳. ואשר אין לו כסף – לא יחוש כי אינו צריך כי בחנם יתנו לו יין וחלב, נמשלה תורה ליין מה יין משמח הלב כמו שנאמר ויין ישמח לבב אנוש אף דברי תורה כן שנאמר פקודי ה׳ ישרים משמחי לב, וחלב כמו שהחלב קיום היונק וגדולו כן דברי תורה קיום הנשמה וגדולה שהיא הולכת וגדלה בלמודה במדרגתה כמו שהיא, ואמר אכילה על היין והחלב כי הם מאכל ומשקה לגוף. (ב) למה תשקלו כסף – פירוש החכם רבי אברהם שייגעו עצמם בחכמות נכריות שלא יועילו, ויפה פירש, וזהו בלא לשבעה וגם הם לא יקראו לחם כי לא יועילו לגוף ולנפש. ואכלו טוב – זה התורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. ותתענג בדשן נפשכם – לעולם הבא וכן ותחי נפשכם, כי כמו שהדבר שהוא שמן ודשן הוא תענוג הגוף כן התורה והחכמה הוא תענוג הנשמה וחייה. (ג) הטו אזנכם. חסדי דוד הנאמנים – הוא המשיח כי יקרא שמו דוד וכן נאמר עליו ודוד עבדי נשיא להם לעולם. הנאמנים – הקיימים כמו במקום נאמן כלומר כמו שחסדי עם דוד קיימים כן תהיה בריתי עמכם קיימת ועוד זכר דוד בעבור שהוא יהיה המורה לעמים כמו שאמר בתחילת הספר ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים. (ד) הן עד – מזהיר ומעיד בכם כמו העדותי בכם היום העד העיד בנו האיש לאמר והועד בבעליו ואף על פי שאלה והדומים להם ענין התראה לשון עדות הם גם כן כי המתרה מתרה בפני עדים כדי שלא יכחיש בו המותרה, וכן אמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כאלו אמר בפניהם אני מתרה בכם שיהיו עדים ביני וביניכם, ועל המשיח אמר שיהיה מזהיר העם ומוכיחם, ויונתן תרגם הא רב. לאומים – בוי״ו עם הדגש. נגיד ומצוה – בצר״י שלא כמנהג, אמר כי יהיה נגיד עליהם ומצוה אותם כמו שהאדון מצוה על עבדיו. (ה) הן גוי – אמר כנגד ישראל גוי שלא תדע שהוא רחוק מארץ ישראל תקרא אותו ויבא לפניך אף על פי שלא תדעם ולא ידעוך עד היום בשמעם הנפלאות שעשה האל עמך ייראו ממך וירוצו לעבודתך למה שתצום, ומי נתן לך זה התפארת ה׳ אלהיך.

Biur Yeshayahu 55:1-5ביאור ישעיהו נ״ה:א׳-ה׳

(א) כל צמא – הנה על עת הגלות נאמר, מימינו בכסף שתינו (איכה ה':ד'), וכן: בנפשנו נביא לחמו (איכה ה':ט'), ואמר שעתה אם ישובון אל ארצם ישתו מים וישבעו טוב בלי כסף ומחיר. ואשר אין לו – ואף אם אין לו כסף ילך, וכן תרגם הרב, וכן דעת בעל הטעמים שהעמיד אתנח במלת כסף, והבן.... ובלא מחיר – לא לבד שתרוו נפשכם במים בלי כסף, גם יין וחלב תשתו בלא מחיר.  (ב) למה תשקלו – הערה אל גולי בבל  ושאר ארצות, כי יניחו את מקומם ויעלו אל ארצם, כי בארצות הגויים אך לריק יתם כחם ולהבל ייגעו, וכבר אמרנו כמה פעמים שזה היה מגמת הנביא שכל עדת ישראל ישובון לנחלת אבותיהם...  שמעו שמוע – לעלות עם אחיכם.  (ג) ולכו אלי – כפי דרכי הוא כמשמעו, לכו אלי אל הר קדשי , מקום משכן כבודי ושם אכרות לכם וגו'.  חסדי דוד – הברית תהיה לקיים לכם חסדי דוד הנאמנים... והזכיר דוד  לפי שזרובבל היה מזרעו כנודע. (ד) עד לאומים –  עיין רש"י, וכדבריו פי' גם הרד"ק, והרב המתרגם נראה שפתר כפשוטו שהוא יהיה עד לאומים על יכולת ה' וחסדיו, והנה דבר פה בלשון יחיד כי הכוונה על קבוץ העם. ויונתן, ואחריו כל חכמי ישראל, פרשוהו על מלך המשיח. וכפי דרכי הכוונה על זרובבל, אשר כבר כוון אליו בפסוק הקודם, כאשר בארנו.  (ה) תקרא – שיבוא אליך ויהיה סר למשמעתך...

Shadal Yeshayahu 55שד״ל ישעיהו נ״ה

(א) הוי כל צמא – מדבר עם ישראל שיעמדו בגלות בזמן הקרוב אל הגאולה. הוי – לשון קריאה, כדרכו בכל מקום, וזה אחד מן המקראות המוכיחים. כל צמא לכו למים – המשיל ההצלחה שאחר הגאולה, אשר לא תהיה מׅצׅדֵנו, כי אם מצדו יתברך על ידי אותות ומופתים, למים, שאין דרך לקנותם בכסף, כי נמצאים ברוב המקומות. ואשר אין לו כסף – גם מי שאין לו כסף ילך למים, כי בלא כסף ימצאם, כן אתם שמעו אלי ושובו בתשובה, יעזוב רשע דרכו, ואגאל אתכם. בעלי הטעמים השכילו לחבר ואשר אין לו כסף למעלה ולא למטה, ורוזנמילר וגיזניוס חברו למטה, ואיננו נכון. לכו שברו ואכלו – לא תאמרו בלא כסף לא נמצא רק מים לא לחם ולא יין, כי מה שאתה מבטיח אותנו יהיה דבר גרוע, שאינו שוה כסף, לא כן, אך לכו אלי, ותמצאו גם כן שבר לאכול, לכו אלי ותמצאו בלא כסף ובלא מחיר גם יין וחלב, כלומר הטובה שאתן לכם חנם איננה טובה פחותה וגרועה, כמו המים, אלא היא כלחם וכיין וכחלב, כלומר כמזון וכמשקה הטוב והערב. שברו ואכלו – קחו מה לאכול. שרש שבר אין ענינו קנייה בכסף או במחיר, אלא תחלת הוראתו שבירת הרעב (כטעם ישברו פראים צמאם {תהלים ק״ד:י״א}), והושאל על לקיחת המזון באיזה דרך שיהיה. ובלוא מחיר – חליפין, כמו ומחיר כלב (דברים כ״ג:י״ט). (ב) למה תשקלו כסף בלוא לחם – למה תיגעו אחר מה שלא יועיל, ברדפכם אחרי התאוות, שאינן מביאות אושר קיים, ורעות רבות באות לרגליהן. וגיזניוס פירש כמשמעו למה תשקלו כסף בעבודת המלכים הרודים בכם, וכן רש״י: למה תגרמו לכם לשקול כסף לאויביכם. אמנם נראה לי ברור כי כמו שהמים משל, כן הכסף משל. (ג) ואכרתה לכם ברית עולם – איטיב עמכם בלא הפסק, ואין הכוונה שיכרות עמנו ברית חדשה, אלא שכן יהיה בפועל כאלו יכרות עמנו ברית עולם. חסדי דוד הנאמנים – פירש שלא תהיה זאת ברית חדשה, אלא שיקיים חסדיו הנאמנים אשר נשבע לדוד. (ד) הן עד וגו׳ – מוסב לדוד, והכוונה על בן דוד, וכמו שמצאנו ובקשו את ה׳ אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה׳ ואל טובו באחרית הימים (הושע ג׳:ה׳), ועבדי דוד נשיא בתוכם (יחזקאל ל״ד:כ״ד), ועבדי דוד מלך עליהם (שם ל״ז:כ״ד). עד – מוכיח מזהיר ומעניש, מלשון העד העיד בנו האיש (בראשית מ״ג:ג׳). לאומים – הראשון נראה לי משרש לאם, ועד סמוך למלת לאומים. והשני משרש אמם, נגיד ומצוה נתתיו לעמים, ומלת ומצוה בלתי סמוכה, וראויה לסגול. וגם יתכן שיהיו שניהם משרש לאם או שניהם משרש אמם. (ה) הן גוי וגו׳ – כשיהיה בן דוד נגיד ומצוה לאומים, אז אתה ישראל תוכל לקרוא לעשות רצונך כל גוי שתרצה, גם אותם שלא היית מכירם לשעבר, וכלם ירוצו לשרתך. והנה לא הוזכר דבר מן הגדולות האלה בנבואות על גאולת בבל. (ו) דרשו ה׳ בהמצאו – קודם הגאולה, כי אחרי שיגאל את עמו, יבער הקוצים מכרמו, ככתוב בסוף הספר {ישעיהו ס״ו:י״ז} המתקדשים והמטהרים אל הגנות וגו׳ יחדו יסופו וגו׳ ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו׳. (ח) כי לא מחשבותי וגו׳ – כי אני מרבה לסלוח, ולא כאדם שנוקם ונוטר (רד״ק דון יצחק {אברבנאל} ורוזנמילר), ולדעת גיזניוס חוזר למטה כי כאשר ירד הגשם וגו׳ לא ישוב אלי ריקם, שאין מדתו כמדת בשר ודם, כי כל דבריו מתקיימים, לא איש אל ויכזב. (ט) כי גבהו – כי כאשר גבהו, כמו אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי (ירמיה ג׳:כ׳) שענינו אכן כאשר בגדה אשה. כן גבהו דרכי – כי אני מרבה לסלוח. (י) כי כאשר ירד – אחר שהזכיר שהוא מרבה לסלוח חזר לענין הראשון שהוא הייעוד על הגאולה, ואמר כי דברו לא ישוב ריקם, ואחר שהזכיר השמים והארץ (כי גבהו שמים מארץ) המשיל דברו למטר היורד מן השמים על הארץ. כי אם הרוה – אלא אם כן הרוה, כמו לא אשלחך כי אם ברכתני (בראשית ל״ב:כ״ז), והטעם לא ישובו מי הגשם והשלג לעלות השמימה בעננים, אלא אם כן תחלה הרוו את הארץ והכינוה לילד ולהצמיח (ר׳ יוסף קמחי). ורד״ק וגיזניוס פירשו אלא ירוה את הארץ, כלומר ושמה לא ישוב לעולם, אלא ירוה את הארץ (וכן דעת בעל הטעמים), ואם כן ירוה היה לו לומר לא הרוה. ומלת נשיאים היא ראיה שהיו יודעים כי האידים מתנשאים מעל הארץ ועולים השמימה. (ועיין מה שכתבתי בבראשית א׳:ו׳). (יא) כן יהיה דברי – המשיל דבר ה׳ לשליח הנשלח, ואמר כי לא ישוב אליו ריקם, אלא אם כן עשה רצונו. וכן ישלח דברו וימסם (תהלים קמ״ז:י״ח). (יב) תצאו – מן הגלות. ובשלום תובלון – על דרך והביאו את כל אחיכם (למטה ס״ו:כ׳). ההרים והגבעות – כל כך תהיה הליכתכם בשמחה ובשלום, עד כי כל מה שתמצאו בדרך יראה לכם כאלו הוא שמח בשמחתכם. (יג) תחת הנעצוץ – משל על דרך כי נתתי במדבר מים נהרות בישימון {ישעיהו מ״ג:כ׳}, והטעם שלא יזיקם שום דבר בדרך, ובמקום הקוצים והברקנים ימצאו ברוש והדס שיעשו להם צל גם יענגום בריח טוב. והיה לה׳ לשם – הצלחת דרכם תהיה לה׳ לתפארת עולם.