Difference between revisions of "בני הא־להים and בנות האדם/5"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
m
Line 10: Line 10:
 
<h3 xml:lang="he">בראשית ו':א'-ח'</h3>
 
<h3 xml:lang="he">בראשית ו':א'-ח'</h3>
 
<text xml:lang="he">(א) וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. (ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. (ג) וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. (ד) הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. (ה) וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. (ו) וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. (ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. (ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'.</text>
 
<text xml:lang="he">(א) וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. (ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. (ג) וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. (ד) הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. (ה) וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. (ו) וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. (ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. (ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'.</text>
 +
</source>
 +
 +
<source xmlid="GenesisApocryphon2-1">
 +
 +
<h3 xml:lang="EN">Genesis Apocryphon 2:1</h3>
 +
<text xml:lang="EN">I thought, in my heart, that the conception was the work of the Watchers the pregnancy of the Holy Ones and that it belonged to the Giants... and my heart was upset by this...</text>
 +
<h3 xml:lang="HE">אפוקריפון של בראשית ב':א'</h3>
 +
<text xml:lang="HE"></text>
 
</source>
 
</source>
  
Line 154: Line 162:
  
 
<h3 xml:lang="EN">Enoch Chapter 9:4-9</h3>
 
<h3 xml:lang="EN">Enoch Chapter 9:4-9</h3>
<text xml:lang="EN">(4) Then Raphael and Michael went in and said to the Lord of the ages…. (6) Thou seest what Asael has done, what he has introduced and taught, wrong-doing and sins upon the earth, and all manner of guile in the land, that he revealed the eternal mysteries prepared in heaven and made them known to men, and his abominations the initiates among the children of men make for themselves…(8) And they cohabited with the daughters of the men of the earth and had intercourse with them and were defiled by the females… (9) And now behold the daughters of men brought forth from them sons,&#160; giants, bastards…</text>
+
<text xml:lang="EN">(4) Then Raphael and Michael went in and said to the Lord of the ages…. (6) Thou seest what Asael has done, what he has introduced and taught, wrong-doing and sins upon the earth, and all manner of guile in the land, that he revealed the eternal mysteries prepared in heaven and made them known to men, and his abominations the initiates among the children of men make for themselves…(8) And they cohabited with the daughters of the men of the earth and had intercourse with them and were defiled by the females… (9) And now behold the daughters of men brought forth from them sons, giants, bastards…</text>
 
<h3 xml:lang="HE">חנוך ט':ד'-ט'</h3>
 
<h3 xml:lang="HE">חנוך ט':ד'-ט'</h3>
 
<text xml:lang="HE"></text>
 
<text xml:lang="HE"></text>
Line 177: Line 185:
 
<source xmlid="Philo,QuestionsandAnswersonGenesisI-92">
 
<source xmlid="Philo,QuestionsandAnswersonGenesisI-92">
  
<h3 xml:lang="EN">Philo Questions and Answers on Genesis I:92</h3>
+
<h3 xml:lang="EN">Philo Questions and Answers on Genesis I:91-92</h3>
<text xml:lang="EN">On what principle it was that giants were born of angels and women? (Gen 6:4). The poets call those men who were born out of the earth giants, that is to say, sons of the Earth. But Moses here uses this appellation improperly, and he uses it too very often merely to denote the vast personal size of the principal men, equal to that of Hajk or Hercules. But he relates that these giants were sprung from a combined procreation of two natures, namely, from angels and mortal women; for the substance of angels is spiritual; but it occurs every now and then that on emergencies occurring they have imitated the appearance of men, and transformed themselves so as to assume the human shape; as they did on this occasion, when forming connexions with women for the production of giants. But if the children turn out imitators of the wickedness of their mothers, departing from the virtue of their fathers, let them depart, according to the determination of the will of a depraved race, and because of their proud contempt for the supreme Deity, and so be condemned as guilty of voluntary and deliberate wickedness. But sometimes Moses styles the angels the sons of God, inasmuch as they were not produced by any mortal, but are incorporeal, as being spirits destitute of any body; or rather that exhorter and teacher of virtue, namely Moses, calls those men who are very excellent and endowed with great virtue the sons of God; and the wicked and depraved men he calls bodies, or flesh.</text>
+
<text xml:lang="EN"><p>(91) Why it is said that the days of man shall be a hundred and twenty years?&#160; God appears here to fix the limit of human life by this number.... But perhaps the number a hundred and twenty is not the general term of human life, but only of the life of those men who existed at that time, and who were to perish by the deluge after an interval of so many years, which their kind Benefactor prolonged, giving them space for repentance; when, after the aforesaid term, they lived a longer time in the subsequent ages</p>
 +
<p>(92)On what principle it was that giants were born of angels and women? (Gen 6:4). The poets call those men who were born out of the earth giants, that is to say, sons of the Earth. But Moses here uses this appellation improperly, and he uses it too very often merely to denote the vast personal size of the principal men, equal to that of Hajk or Hercules. But he relates that these giants were sprung from a combined procreation of two natures, namely, from angels and mortal women; for the substance of angels is spiritual; but it occurs every now and then that on emergencies occurring they have imitated the appearance of men, and transformed themselves so as to assume the human shape; as they did on this occasion, when forming connexions with women for the production of giants. But if the children turn out imitators of the wickedness of their mothers, departing from the virtue of their fathers, let them depart, according to the determination of the will of a depraved race, and because of their proud contempt for the supreme Deity, and so be condemned as guilty of voluntary and deliberate wickedness. But sometimes Moses styles the angels the sons of God, inasmuch as they were not produced by any mortal, but are incorporeal, as being spirits destitute of any body; or rather that exhorter and teacher of virtue, namely Moses, calls those men who are very excellent and endowed with great virtue the sons of God; and the wicked and depraved men he calls bodies, or flesh.</p></text>
 
<h3 xml:lang="HE">פילון, שאלות ותשובות על בראשית: צ"ב</h3>
 
<h3 xml:lang="HE">פילון, שאלות ותשובות על בראשית: צ"ב</h3>
 
<text xml:lang="HE"></text>
 
<text xml:lang="HE"></text>
Line 333: Line 342:
  
 
<source xmlid="RalbagBereshitBeurHaParashah6-1-5">
 
<source xmlid="RalbagBereshitBeurHaParashah6-1-5">
 +
 
<h3 xml:lang="EN">Ralbag Bereshit Beur HaParashah 6:1-5</h3>
 
<h3 xml:lang="EN">Ralbag Bereshit Beur HaParashah 6:1-5</h3>
 
<text xml:lang="EN"></text>
 
<text xml:lang="EN"></text>
 
<h3 xml:lang="HE">רלב"ג בראשית ביאור הפרשה ו':א'-ה'</h3>
 
<h3 xml:lang="HE">רלב"ג בראשית ביאור הפרשה ו':א'-ה'</h3>
<text xml:lang="HE">&#160;<br/>)א-ב) אמר שכאשר התחיל האדם לרוב על פני האדמה ויולדו להם בנות הנה נמשכו האנשים לתאות המשגל עד שבראות האנשים החזקים הגדולים, בנות האדם היפות, חטפו אותם ולקחום באונס ולא נשמרו משום אשה, ואפילו מאשת איש, שתכף שמצאוה יפה לקחוה.&#160;<br/>&#160;(ג) ולפי שכבר נתפשט המנהג הרע הזה באנשים ההם כלם והשחיתו מעשיהם עד שלא היתה תשוקתם כי אם לעשות הפעולות המגונות כמו שספר אחר זה "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ" וגו' אמר השם יתעלה הנה בלי ספק לא ישפוט השכל שבראתי במין האנושי באדם בשום עת, אם לא אקח בזה עצה, רוצה לומר, שלא ימשל בו השכל בדרך שיתנהג האדם בדרך הישרה, או ירצה בזה, שלא ישפוט השכל המשפטים אשר הוא מוכן לשפטם בדברים העיוניים, או ירצה בזה, שלא יריב בשום עת השכל באדם במה שהתחיל להתנהג באלו המנהגים הפחותים להדריכו אל ההנהגה אשר יגיע בה אל השלמוּת. והסבה בזה כלו, איך שיפורש מאלו הפירושים, הוא מפני שהעתיד להיות מבני האדם הוא גם כן בשר וימצא מוכן מפני זה להמשך לתאוות הגופיות עם מה שכבר ילמדו מזה מאלו האנשים הנשקעים באלו הפעולות המגונות, ויגיע זה המנהג הפחות לאנשים קצתם אחר קצת ודור אחר דור, עד שלא יתכן שיקנה האדם השלמות המכוון בו בבריאתו. ולזה נתן השם ימי הדור ההוא מאה ועשרים שנה, רוצה לומר, שלסוף מאה ועשרים שנה גזר עליהם שימחו בכללם. והנה, בלי ספק, זה המאמר מהשם יתעלה היה לנביא, והוא נח, כמו שסופר בתורה אחר זה ובזה האופן יתכן שתשלם הגבלת זה הזמן, כמו שביארנו בשני מ'מלחמות ה''. והנה הודיע השם יתעלה זאת הגזרה לנביאו, כדי שיודיע אותם זה, וישובו וינצלו מזאת הגזרה הרעה.<br/> (ד) ולפי שכבר אמר שלא יתכן שיצאו האנשים מהמנהג הפחוּת אשר נשקעו בו, וכבר יחס המנהג ההוא לאנשים רמי הקומה והחזקים, שב לבאר כי כמו אלו האנשים יתכן שימּצאוּ דור אחר דור וזה כי הם היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן כי הם יבואו לבנות האדם וילדו תולדות מתיחסות להם ולזה יולידו גבורים כיוצא בם כי זה דרך הבריאה על המנהג הטבעי, רוצה לומר, שכבר יוליד האדם זרע מתיחס לו. והנה קרא אלו הגבורים, אנשי השם, כי לגבורתם היה להם שם עד למרחוק.<br/> (ה-ח) וכראות השם יתעלה זה המנהג הרע אשר נשקעו בו האנשים כולם בעת ההוא, ושכבר ימשך מזה המנע השלמות המכוון באדם, גזר שימחו כל הדור ההוא באופן שנמחו עמם שאר הבעלי חיים. ונח נמלט, כי הוא לבדו היה צדיק בדור ההוא, ולזה מצא חן בעיני ה' והשגיח בו להצילו, כמו שזכר אחר זה ואמנם חויב שיפסד זה הדור הרע מצד ההשגחה על נח וזרעו, ומצד ההשגחה על המין האנושי בכללו, כמו שהיה אורך החיים הנפלא הנזכר בזה הספור להשגחה על המין האנושי בכללו. וכבר ביארנו דרכי ההשגחה האלהית באדם ושרשיה ברביעי מ'מלחמות ה'', ובביאורנו לספר איוב. וראוי שתדע שהבהמה והרמש והעוף לא נמחו להשחתת דרכם, כי אינם בעלי שכל, שיהיה ראוי בהם הגעת העונש, ואמנם השיגם העונש מפני עונש הדור ההוא, רוצה לומר, כי מפני שנגזר עליהם שימחו במבול מים, הנה כבר נמשך מזה הפסד הבעלי חיים הנמצאים ביבשה. ואולם זכר היותם נמחים עם האדם כי ההשגחה האלהית השגיחה מפני זה בשמירת אלו המינים, להיותם הכרחיים לאדם, ולכן צוה נח לעשות התיבה, שימלט בה הוא ואלו המינים בכללם מהבעלי חיים.</text>
+
<text xml:lang="HE"><br/>)א-ב) אמר שכאשר התחיל האדם לרוב על פני האדמה ויולדו להם בנות הנה נמשכו האנשים לתאות המשגל עד שבראות האנשים החזקים הגדולים, בנות האדם היפות, חטפו אותם ולקחום באונס ולא נשמרו משום אשה, ואפילו מאשת איש, שתכף שמצאוה יפה לקחוה.&#160;<br/>&#160;(ג) ולפי שכבר נתפשט המנהג הרע הזה באנשים ההם כלם והשחיתו מעשיהם עד שלא היתה תשוקתם כי אם לעשות הפעולות המגונות כמו שספר אחר זה "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ" וגו' אמר השם יתעלה הנה בלי ספק לא ישפוט השכל שבראתי במין האנושי באדם בשום עת, אם לא אקח בזה עצה, רוצה לומר, שלא ימשל בו השכל בדרך שיתנהג האדם בדרך הישרה, או ירצה בזה, שלא ישפוט השכל המשפטים אשר הוא מוכן לשפטם בדברים העיוניים, או ירצה בזה, שלא יריב בשום עת השכל באדם במה שהתחיל להתנהג באלו המנהגים הפחותים להדריכו אל ההנהגה אשר יגיע בה אל השלמוּת. והסבה בזה כלו, איך שיפורש מאלו הפירושים, הוא מפני שהעתיד להיות מבני האדם הוא גם כן בשר וימצא מוכן מפני זה להמשך לתאוות הגופיות עם מה שכבר ילמדו מזה מאלו האנשים הנשקעים באלו הפעולות המגונות, ויגיע זה המנהג הפחות לאנשים קצתם אחר קצת ודור אחר דור, עד שלא יתכן שיקנה האדם השלמות המכוון בו בבריאתו. ולזה נתן השם ימי הדור ההוא מאה ועשרים שנה, רוצה לומר, שלסוף מאה ועשרים שנה גזר עליהם שימחו בכללם. והנה, בלי ספק, זה המאמר מהשם יתעלה היה לנביא, והוא נח, כמו שסופר בתורה אחר זה ובזה האופן יתכן שתשלם הגבלת זה הזמן, כמו שביארנו בשני מ'מלחמות ה''. והנה הודיע השם יתעלה זאת הגזרה לנביאו, כדי שיודיע אותם זה, וישובו וינצלו מזאת הגזרה הרעה.<br/> (ד) ולפי שכבר אמר שלא יתכן שיצאו האנשים מהמנהג הפחוּת אשר נשקעו בו, וכבר יחס המנהג ההוא לאנשים רמי הקומה והחזקים, שב לבאר כי כמו אלו האנשים יתכן שימּצאוּ דור אחר דור וזה כי הם היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן כי הם יבואו לבנות האדם וילדו תולדות מתיחסות להם ולזה יולידו גבורים כיוצא בם כי זה דרך הבריאה על המנהג הטבעי, רוצה לומר, שכבר יוליד האדם זרע מתיחס לו. והנה קרא אלו הגבורים, אנשי השם, כי לגבורתם היה להם שם עד למרחוק.<br/> (ה-ח) וכראות השם יתעלה זה המנהג הרע אשר נשקעו בו האנשים כולם בעת ההוא, ושכבר ימשך מזה המנע השלמות המכוון באדם, גזר שימחו כל הדור ההוא באופן שנמחו עמם שאר הבעלי חיים. ונח נמלט, כי הוא לבדו היה צדיק בדור ההוא, ולזה מצא חן בעיני ה' והשגיח בו להצילו, כמו שזכר אחר זה ואמנם חויב שיפסד זה הדור הרע מצד ההשגחה על נח וזרעו, ומצד ההשגחה על המין האנושי בכללו, כמו שהיה אורך החיים הנפלא הנזכר בזה הספור להשגחה על המין האנושי בכללו. וכבר ביארנו דרכי ההשגחה האלהית באדם ושרשיה ברביעי מ'מלחמות ה'', ובביאורנו לספר איוב. וראוי שתדע שהבהמה והרמש והעוף לא נמחו להשחתת דרכם, כי אינם בעלי שכל, שיהיה ראוי בהם הגעת העונש, ואמנם השיגם העונש מפני עונש הדור ההוא, רוצה לומר, כי מפני שנגזר עליהם שימחו במבול מים, הנה כבר נמשך מזה הפסד הבעלי חיים הנמצאים ביבשה. ואולם זכר היותם נמחים עם האדם כי ההשגחה האלהית השגיחה מפני זה בשמירת אלו המינים, להיותם הכרחיים לאדם, ולכן צוה נח לעשות התיבה, שימלט בה הוא ואלו המינים בכללם מהבעלי חיים.</text>
 
</source>
 
</source>
  

Version as of 10:25, 19 August 2015

EN/HEע/E

בני הא־להים and בנות האדם

Sources

Biblical Texts

Bereshit 6:1-8בראשית ו':א'-ח'

(א) וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. (ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. (ג) וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. (ד) הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. (ה) וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. (ו) וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. (ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. (ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'.

Genesis Apocryphon 2:1אפוקריפון של בראשית ב':א'

I thought, in my heart, that the conception was the work of the Watchers the pregnancy of the Holy Ones and that it belonged to the Giants... and my heart was upset by this...

Shemot 4:16שמות ד':ט"ז

וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים.

Shemot 7:1שמות ז':א'

וַיֹּאמֶר י"י אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ.

Shemot 21:6שמות כ"א:ו'

וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אׇזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.

Shemot 22:7-8שמות כ"ב:ז'-ח'

(ז) אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ. (ח) עַל כׇּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כׇּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ.

Shemot 22:27שמות כ"ב:כ"ז

אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר.

Bemidbar 13:32-33במדבר י"ג:ל"ב-ל"ג

(לב) וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכׇל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת. (לג) וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם.

Yonah 3:3יונה ג':ג'

וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר י"י וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים.

Tehillim 29:1תהלים כ"ט:א'

מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז.

Tehillim 36:7תהלים ל"ו:ז'

צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ י"י.

Tehillim 80:11תהלים פ':י"א

כָּסּוּ הָרִים צִלָּהּ וַעֲנָפֶיהָ אַרְזֵי אֵל.

Iyyov 1:6איוב א':ו'

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם.

Shir HaShirim 8:6שיר השירים ח':ו'

שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה.

Classical Texts

Enoch 8:1-2ספר חנוך ח':א'-ב'

(1) Asael taught men to make swords of iron and breast plates of bronze and every weapon for war and he showed them the metals of the earth, how to work gold, to fashion (adornments) and about silver, to make bracelets for women and he instructed them about antimony and eye shadow and all manner of precious stones, and about dies and varieties of adornments, and the children of man fashioned for themselves and for their daughters and transgressed. (2) And there rose much impiety on the earth and they committed fornication and went astray and corrupted their ways.

Jubilees 5:1-27יובלים ה':א'-כ"ז

(א) ויהי כי החלו בני האדם לרוב על פני כל האדמה ובנות ילדו להם. (ב) ויראו מלאכי האלוהים בשנה אחת ליובל הזה כי טובות הנה למראה, ויקחו אותן להם לנשים מכל אשר בחרו, ותלדנה להם בנים אשר היו לנפילים. (ג) והחמס מלא את הארץ, וכל בשר השחית את דרכו מאדם עד בהמה עד חית הארץ עד עוף השמים ועד כל רמש על האדמה. (ד) כולם השחיתו את דרכם ואת סדרם, ויחלו לטרוף איש אחיו. (ה) והחמס מלא את הארץ, וכל יצר מחשבות לב בני אדם היה רק רע כל היום.
(ו) וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה, וכל בשר השחית את סדרו, ויעשו כולם את הרע בעיניו כל אשר בארץ. (ז) ויאמר למחות את האדם וכל בשר אשר ברא על פני האדמה. (ח) ונוח לבדו מצא חן בעיניו.   (ט) ועל מלאכיו אשר שלח על הארץ חרה אפו מאוד, ויאמר להשמידם. (י) ויאמר אלינו נאסרה אותם במעמקי האדמה, והנה הנם אסורים בתוכם ומפורדים. (יא) ועל בניהם יצאה דת מאת פניו למחוץ אותם בחרב ולכלותם מתחת השמים. (יב) ויאמר, לא ידון רוחי באדם לעולם כי בשר הוא, והיו ימיו מאה ועשרים שנה. (יג) וישלח את חרבו ביניהם למען יכו איש את אחיו. ויחלו להכות איש את אחיו, עד אשר נפלו כולם לפי חרב ונשמדו מעל הארץ, ועיני אבותיהם רואות. (יד) ואחרי כן נאסרו במעמקי האדמה עד יום המשפט הגדול, כי אז ענוש יענשו כל אשר השחיתו את דרכיהם ואת עלילותיהם לפני ה'. (טו) וישמד את כל משכנותיהם, ולא נותר מהם עד אחד אשר לא שפט אותו ככל רעתם. (טז) ויעש לכל ברואיו רוח חדש ונכון אשר לא יחטאו לעולמים בקרבם, וכל איש יצדק במולדתו לעד. (יז) ועונש כלהם נחרץ וחרות על לוחות השמים בלי עולתה. (יח) וכל הסרים מן הדרך אשר נועד להם ללכת בה, אם לא ילכו בה העונש כתוב לכל קרב ולכל דור. (יט) ולא ינצל כל אשר בשמים ועל הארץ באור ובחושך בגיא צלמות ובתהום רבה ובמקום האופל. (כ) וכל עונשם כלה ונחרץ וכתוב וחרות לכולם. (כא) את הגדול ישפוט כגדלו, ואת הצעיר כצעירתו, ואת כל איש ואיש ישפוט על פי דרכו. (כב) ולא יקח שוחד באמרו כי ישב לשפוט את כל בשר. (כג) וכי יתן לו איש את כל אשר על הארץ, לא ישא פניו ולא יקח דבר מידו כי הוא השופט.
(כד) ועל בני ישראל כתוב ומקויים לאמור, אם יפנו אליו בצדקה יסלח לכל אשמם וישא לכל עוונם. (כה) כתוב ומקויים כי כל מודה ועוזב פשעיו, ירוחם פעם אחת בשנה. (כו) אבל לא רוחמו כל אשר השחיתו את דרכם ואת יצרם לפני המבול, אך נוח לבדו, כי פניו נשאו בגלל הבנים אשר הציל למענהו ממי המבול. (כז) כי לבו היה צדיק בכל דרכיו כאשר צוה, ולא עבר על כל אשר נפקד עליו.

Jubilees 7:22-29יובלים ז':כ"ב-כ"ט

(כב) ביובל השמונה ועשרים החל נוח [ללמד] את בני בניו את כל החוקות והמצוות אשר ידע ואת המשפט. (כג) ויעד בבניו לעשות צדק, ולכסות בשר ערוותם, ולברך את בוראם, ולכבד את האב ואת האם, לאהוב איש את רעהו, ולשמור את נפשותיהם מכל זנונים וטומאה ומכל עוולה. (כד) כי בגלל שלושת הדברים האלה בא המבול על הארץ. (כה) בגלל הזנונים אשר זנו השומרים - למרות חוקי משפטם - אחרי בנות האדם, ולקחו להם נשים מכל אשר בחרו, המה עשו ראשית הטומאה. (כו) ובניהם הנפילים וכל אחיהם חלק לבם ויאכל איש את רעהו, הענק המית את הנפיל, והנפיל המית את העליון, והעליון המית את בני האדם, ואדם את רעהו.  (כז) וכל איש היה [נכון] לעשות אוון ולשפוך דם נקי, ותמלא הארץ חמס. (כח) ובדרכיהם הלכו כל חית הארץ ועוף השמים וכל השרץ והרמש על הארץ, ודם רב נשפך על הארץ. (כט) וכל יצר מחשבות האנשים היה אפס ורע כל היום.

Enoch 6:1-8חנוך ו':א'-ח'

(1) And it came to pass when the children of men had multiplied that in those days were born unto them beautiful and comely daughters. (2) And the angels, the children of the heaven, saw and lusted after them, and said to one another: 'Come, let us choose us wives from among the children of men and beget us children.' (3) And Semjaza, who was their leader, said unto them: 'I fear ye will not indeed agree to do this deed, and I alone shall have to pay the penalty of a great sin.' (4) And they all answered him and said: 'Let us all swear an oath, and all bind ourselves by mutual imprecations not to abandon this plan but to do this thing.' (5) Then sware they all together and bound themselves by mutual imprecations upon it. (6) And they were in all two hundred; who descended in the days of Jared on the summit of Mount Hermon, and they called it Mount Hermon, because they had sworn and bound themselves by mutual imprecations upon it. (7) And these are the names of their leaders: Samlazaz, their leader, Araklba, Rameel, Kokablel, Tamlel, Ramlel, Danel, Ezeqeel, Baraqijal, Asael, Armaros, Batarel, Ananel, Zaq1el, Samsapeel, Satarel, Turel, Jomjael, Sariel. (8) These are their chiefs of tens.

Enoch 7:1-6חנוך ז':א'-ו'

(1) And all the others together with them took unto themselves wives, and each chose for himself one, and they began to go in unto them and to defile themselves with them, and they taught them charms and enchantments, and the cutting of roots, and made them acquainted with plants. (2) And they became pregnant, and they bare great giants, whose height was three thousand ells: (3) Who consumed all the acquisitions of men. And when men could no longer sustain them, (4) the giants turned against them and devoured mankind. (5) And they began to sin against birds, and beasts, and reptiles, and fish, and to devour one another's flesh, and drink the blood. (6) Then the earth laid accusation against the lawless ones.

Enoch Chapter 9:4-9חנוך ט':ד'-ט'

(4) Then Raphael and Michael went in and said to the Lord of the ages…. (6) Thou seest what Asael has done, what he has introduced and taught, wrong-doing and sins upon the earth, and all manner of guile in the land, that he revealed the eternal mysteries prepared in heaven and made them known to men, and his abominations the initiates among the children of men make for themselves…(8) And they cohabited with the daughters of the men of the earth and had intercourse with them and were defiled by the females… (9) And now behold the daughters of men brought forth from them sons, giants, bastards…

Enoch Chapter 10:4-9חנוך י':ד'-ט'

(4) And to Raphael he said, "Go Raphael, and bind Asael, fetter him hand and foot and cast him into the darkness, make an opening in the desert of Dudael and there go and cast him in. (5) and place upon him and jagged and rough rocks and cover him with darkness and let him abide there for all time, and cover his face so that he may not see the light. (6) And on the day of the great judgement, he will be led off to the blazing fire. (7) Heal the earth which the watchers have ruined, and announce the healing of the earth, and I shall heal its wounds and that the children of men hall not altogether perish on account of the mysteries which the watchers have disclosed and taught the children of men. (8) The whole earth has been devastated by the work of the teaching of Asael; record against him all sins. (9) And to Gabriel, the Lord said, "Go Gabriel to the giants, their bastard offspring, the children of fornication, and destroy (those) sons of the watchers from the sons of men.  Muster them (for battle) and send them one against the other, in a battle of destruction...

2Baruch 56:10-16ברוך ב' נ"ו:י'-ט"ז

10. For he became a danger to his own soul: even to the angels 11. For, moreover, at that time when he was created, they enjoyed liberty. 12. And became he a danger some of them descended, and mingled with the women. 13. And then those who did so were tormented in chains. 14. But the rest of the multitude of the angels, of which there is (no) number, restrained themselves. 15. And those who dwelt on the earth perished together (with them) through the waters of the deluge. 16. These are the black first waters.

Philo Questions and Answers on Genesis I:91-92פילון, שאלות ותשובות על בראשית: צ"ב

(91) Why it is said that the days of man shall be a hundred and twenty years?  God appears here to fix the limit of human life by this number.... But perhaps the number a hundred and twenty is not the general term of human life, but only of the life of those men who existed at that time, and who were to perish by the deluge after an interval of so many years, which their kind Benefactor prolonged, giving them space for repentance; when, after the aforesaid term, they lived a longer time in the subsequent ages

(92)On what principle it was that giants were born of angels and women? (Gen 6:4). The poets call those men who were born out of the earth giants, that is to say, sons of the Earth. But Moses here uses this appellation improperly, and he uses it too very often merely to denote the vast personal size of the principal men, equal to that of Hajk or Hercules. But he relates that these giants were sprung from a combined procreation of two natures, namely, from angels and mortal women; for the substance of angels is spiritual; but it occurs every now and then that on emergencies occurring they have imitated the appearance of men, and transformed themselves so as to assume the human shape; as they did on this occasion, when forming connexions with women for the production of giants. But if the children turn out imitators of the wickedness of their mothers, departing from the virtue of their fathers, let them depart, according to the determination of the will of a depraved race, and because of their proud contempt for the supreme Deity, and so be condemned as guilty of voluntary and deliberate wickedness. But sometimes Moses styles the angels the sons of God, inasmuch as they were not produced by any mortal, but are incorporeal, as being spirits destitute of any body; or rather that exhorter and teacher of virtue, namely Moses, calls those men who are very excellent and endowed with great virtue the sons of God; and the wicked and depraved men he calls bodies, or flesh.

Philo, On the Giants 4:2,4-5, 7-8פילון, על הענקים ד':ב', ד'-ה', ז'-ח'

II. (6) "And when the angels of God saw the daughters of men that they were beautiful, they took unto themselves wives of all of them whom they Chose." Those beings, whom other philosophers call demons, Moses usually calls angels; and they are souls hovering in the air. (7) And let no one suppose, that what is here stated is a fable, for it is necessarily true that the universe must be filled with living things in all its parts, since every one of its primary and elementary portions contains its appropriate animals and such as are consistent with its nature; --the earth containing terrestrial animals, the sea and the rivers containing aquatic animals, and the fire such as are born in the fire (but it is said, that such as these last are found chiefly in Macedonia), and the heaven containing the stars: (8) for these also are entire souls pervading the universe, being unadulterated and divine, inasmuch as they move in a circle, which is the kind of motion most akin to the mind, for every one of them is the parent mind. It is therefore necessary that the air also should be full of living beings. And these beings are invisible to us, inasmuch as the air itself is not visible to mortal sight. (9) But it does not follow, because our sight is incapable of perceiving the forms of souls, that for that reason there are no souls in the air; but it follows of necessity that they must be comprehended by the mind, in order that like may be contemplated by like….
IV. (16) If, therefore, you consider that souls, and demons, and angels are things differing indeed in name, but not identical in reality, you will then be able to discard that most heavy burden, superstition. But as men in general speak of good and evil demons, and in like manner of good and evil souls, so also do they speak of angels, looking upon some as worthy of a good appellation, and calling them ambassadors of man to God, and of God to man, and sacred and holy on account of this blameless and most excellent office; others, again, you will not err if you look upon as unholy and unworthy of any address. (17) And the expression used by the writer of the psalm, in the following verse, testifies to the truth of my assertion, for he says, "He sent upon them the fury of His wrath, anger, and rage, and affliction, and he sent evil angels among Them." These are the wicked who, assuming the name of angels, not being acquainted with the daughters of right reason, that is with the sciences and the virtues, but which pursue the mortal descendants of mortal men, that is the pleasures, which can confer no genuine beauty, which is perceived by the intellect alone, but only a bastard sort of elegance of form, by means of which the outward sense is beguiled; (18) and they do not all take all the daughters in marriage, but some of them have selected some of that innumerable company to be their wives; some choosing them by the sight, and others by the ear, others again being influenced by the sense of taste, or by the belly, and some even by the pleasures below the belly; many also have laid hold of those the abode of which is fixed at a great distance, putting in action various desires among one another. For, of necessity, the choices of all the various pleasures are various, since different pleasures are established in different places.
V. (19) And, in all such matters, it is impossible for the spirit of God to remain and to pass all its time, as the law-giver himself shows. "For," says Moses, "the Lord said, My spirit shall not remain among men for ever, because they are Flesh." (20) For, at times, it does remain; but it does not remain for ever and ever among the greater part of us; for who is so destitute of reason or so lifeless as never, either voluntarily or involuntarily, to conceive a notion of the all good God. For, very often, even over the most polluted and accursed beings, there hovers a sudden appearance of the good, but they are unable to take firm hold of it and to keep it among them; (21) for, almost immediately, it quits its former place and departs, rejecting those inhabitants who come over to it, and who live in defiance of law and justice, to whom it never would have come if it had not been for the sake of convicting those who choose what is disgraceful instead of what is good….
VII. (28) On which account, it is possible that the spirit of God may remain in the soul, but that it should remain for ever is impossible, as we have said. And why need we wonder? since there is no other thing whatever, the possession of which, is stable and lasting; but mortal affairs are continually wavering in the scale, and inclining first to one side, and then to the other, and liable at different times to different changes. (29) And the greatest cause of our ignorance is the flesh, and our inseparable connection with the flesh. And this, Moses represents God as admitting, where he says that, "Because they are flesh," the spirit of God cannot abide in them…
XIII. (58) "And there were giants on the earth in those Days." Perhaps someone may here think, that the lawgiver is speaking enigmatically and alluding to the fables handed down by the poets about giants, though he is a man as far removed as possible from any invention of fables, and one who thinks fit only to walk in the paths of truth itself; (59) in consequence of which principle, he has banished from the constitution, which he has established, those celebrated and beautiful arts of statuary and painting, because they, falsely imitating the nature of the truth, contrive deceits and snares, in order, through the medium of the eyes, to beguile the souls which are liable to be easily won over. (60) Therefore he utters no fable whatever respecting the giants; but he wishes to set this fact before your eyes, that some men are born of the earth, and some are born of heaven, and some are born of God: those are born of the earth, who are hunters after the pleasures of the body, devoting themselves to the enjoyment and fruition of them, and being eager to provide themselves with all things that tend to each of them. Those again are born of heaven who are men of skill and science and devoted to learning; for the heavenly portion of us is our mind, and the mind of every one of those persons who are born of heaven studies the encyclical branches of education and every other art of every description, sharpening, and exercising, and practising itself, and rendering itself acute in all those matters which are the objects of intellect. (61) Lastly, those who are born of God are priests and prophets, who have not thought fit to mix themselves up in the constitutions of this world, and to become cosmopolites, but who having raised themselves above all the objects of the mere outward senses, have departed and fixed their views on that world which is perceptible only by the intellect, and have settled there, being inscribed in the state of incorruptible incorporeal ideas.

Josephus Antiquities 1:3:1-2יוסיפוס, קדמוניות א'-ג'-א'-ב'

1. Now this posterity of Seth continued to esteem God as the Lord of the universe, and to have an entire regard to virtue, for seven generations; but in process of time they were perverted, and forsook the practices of their forefathers; and did neither pay those honors to God which were appointed them, nor had they any concern to do justice towards men. But for what degree of zeal they had formerly shown for virtue, they now showed by their actions a double degree of wickedness, whereby they made God to be their enemy. For many angels of God accompanied with women, and begat sons that proved unjust, and despisers of all that was good, on account of the confidence they had in their own strength; for the tradition is, that these men did what resembled the acts of those whom the Grecians call giants. But Noah was very uneasy at what they did; and being displeased at their conduct, persuaded them to change their dispositions and their acts for the better: but seeing they did not yield to him, but were slaves to their wicked pleasures, he was afraid they would kill him, together with his wife and children, and those they had married; so he departed out of that land.
2. Now God loved this man for his righteousness: yet he not only condemned those other men for their wickedness, but determined to destroy the whole race of mankind, and to make another race that should be pure from wickedness; and cutting short their lives, and making their years not so many as they formerly lived, but one hundred and twenty only,  he turned the dry land into sea; and thus were all these men destroyed: but Noah alone was saved; for God suggested to him the following contrivance and way of escape : - That he should make an ark of four stories high, three hundred cubits long, fifty cubits broad, and thirty cubits high. Accordingly he entered into that ark, and his wife, and sons, and their wives, and put into it not only other provisions, to support their wants there, but also sent in with the rest all sorts of living creatures, the male and his female, for the preservation of their kinds; and others of them by sevens. Now this ark had firm walls, and a roof, and was braced with cross beams, so that it could not be any way drowned or overborne by the violence of the water. And thus was Noah, with his family, preserved. Now he was the tenth from Adam, as being the son of Lamech, whose father was Mathusela; he was the son of Enoch, the son of Jared; and Jared was the son of Malaleel, who, with many of his sisters, were the children of Cainan, the son of Enos. Now Enos was the son of Seth, the son of Adam.

Sifre Bemidbar 86ספרי במדבר פ"ו

כי בערה בם אש ה', על מה שאירע נקרא ולא כך היה שמו מקודם כיוצא בו ויקרא שם המקום מסה ומריבה (שמות יז ז) יכול כך היה שמו מקודם ת"ל על ריב בני ישראל (שם /שמות י"ז ז/) על מה שאירע נקרא שמו כיוצא בו ויקרא שם המקום ההוא קברות התאוה (במדבר יא לד) יכול כך היה שמו מקודם ת"ל כי שם קברו את העם המתאוים (שם /במדבר י"א ל"ד/) על מה שאירע נקרא [ולא כן היה שמו מקודם] אבל עדיין אי אתה יודע מי היו אותם המרגילים את ישראל לדבר עבירה הרי הוא אומר והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה אלו הגרים המאוספין מכל מקום רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו הזקנים שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל (שם /במדבר י"א/ טז) אם כך היו הזקנים עושין ק"ו לשאר בני אדם כיוצא בו ויראו בני האלהים את בנות האדם (בראשית ו ב) מה היו בני הדיינים עושים היו אוחזים נשים מן השוק ומענים אותם אם כך היו בני הדיינים עושים ק"ו לשאר הטרטין.

Bavli Yoma 67bבבלי יומא ס"ז:

תנו רבנן: עזאזל - שיהא עז וקשה, יכול בישוב - תלמוד לומר במדבר, ומנין שבצוק - תלמוד לומר גזרה. תניא אידך: עזאזל - קשה שבהרים, וכן הוא אומר (יחזקאל יז) ואת אילי הארץ לקח. תנא דבי רבי ישמעאל: עזאזל - שמכפר על מעשה עוזא ועזאל.

Bavli Chagigah 16aבבלי חגיגה ט"ז.

ת"ר ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם שלשה כמלאכי השרת יש להם כנפים כמלאכי השרת וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת יודעין ס"ד אלא שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם.

Bavli Niddah 61aבבלי נדה ס"א.

ויאמר ה' אל משה אל תירא. מכדי, סיחון ועוג אחי הוו, דאמר מר: סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי הוו. מאי שנא מעוג - דקמסתפי, ומאי שנא מסיחון דלא קמסתפי? א"ר יוחנן אר"ש בן יוחי: מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה היה בלבו, אמר: שמא תעמוד לו זכות של אברהם אבינו, שנאמר (בראשית י"ד) ויבא הפליט ויגד לאברם העברי, ואמר רבי יוחנן: זה עוג שפלט מדור המבול.

Onkelos Bereshit 6:1-7תרגום אונקלוס בראשית ו':א'-ז'

(א) והוה כד שריאו [שריו] בני אנשא למסגי על אפי ארעא ובנתא אתילידא להון. (ב) וחזו בני רברביא ית בנת אנשא ארי שפירן אנין ונסיבו להון נשין מכל דאתרעיאו [דאתרעיו]. (ג) ואמר יי לא יתקים דרא בישא הדין קדמי לעלם בדיל דאנון בסרא ועובדיהון בישין ארכא יהיב להון מאה ועסרין שנין אם יתובון. (ד) גיבריא הוו בארעא ביומיא האנון ואף בתר כן דעלין בני רברביא לות בנת אנשא וילדן להון אנון גיבריא דמעלמא אנשין דשמא. (ה) וחזא יי ארי סגיאת בישת אנשא בארעא וכל יצרא מחשבת לביה לחוד ביש כל יומא. (ו) ותב יי במימריה ארי עבד ית אנשא בארעא ואמר במימריה למתבר תוקפהון כרעותיה. (ז) ואמר יי אמחי ית אנשא דבריתי מעל אפי ארעא מאנשא עד בעירא עד רחשא ועד עופא דשמיא ארי תבית במימרי ארי עבדתינון.

Targum Pseudo-Jonathan Bereshit 6:1-8תרגום יונתן בראשית ו':א'-ח'

(א) והוה ארי שריאו בני נשא למסגי על אנפי ארעא ובנתא שפירתא איתילידו להון. (ב) וחמון בני רברביא ית בנת אנשא ארום שפירן הינון וכחלן ופקסן ומהלכין בגילוי בשרא והרהירו לזנו ונסיבו להון נשין מכל דאתרעיו. (ג) ואמר יי במימריה לא יתדנון כל דריא בשיא דעתידין למיקם בסדר דיניא דדרא דמבולא למובדא ולמשתיצי מגו עלמא הלא יהבית רוח קדשי בהום מן בגלל די יעבדון עובדין טבין והא אבאישו עובדיהון הא יהבית להון ארכא מאה ועשרין שנין מן בגלל דיעבדון תתובא ולא עבדו. (ד) שמחזאי ועוזיאל הינון נפילין מן שמיא והוו בארעא ביומיא האינון ואוף בתר כן דעלון בני רברביא לות בנת אנשא וילידן להון והינון מתקרין גברין דמעלמא אינשי שמהן. (ה) וחמא יי ארום סגיאת בישת אנשא בארעא וכל יצרא דמחשבת לביה לחוד ביש כל יומא. (ו) ותב יי במימריה ארום עבד ית אנשא בארעא ואידיין עליהון במימריה. (ז) ואמר יי אבטיל אנשא במימרי דבריתי מעל אנפי ארעא מאנשא עד בעירא עד ריחשא ועד עופא דשמיא ארום תבית במימרי ארום עבדתינון. (ח) ונח דהוה צדיק אשכח חינא קדם ה'.

Bereshit Rabbah 26:5בראשית רבה כ"ו:ה'

ויראו בני האלהים, רבי שמעון בן יוחאי קרא להון בני דייניא רבי שמעון בן יוחאי מקלל לכל מאן דקרא להון בני אלהיא, תני רבי שמעון בן יוחאי כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה, כומריא גנבו אלהיא מאן מומי ביה או מאן מקרב, ולמה קורא אותן בני האלהים רבי חנינא ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרין שהרבו ימים בלא צער, ובלא יסורין, רבי חנא בשם רבי יוסי אמר כדי לעמוד על התקופות ועל החשבונות, רבנן אמרין כדי שיטלו שלהם ושל דורות הבאים אחריהם, כי טובות הנה, אמר רבי יודן טבת כתיב, משהיו מטיבין אשה לבעלה היה גדול נכנס ובועלה תחלה, הדא הוא דכתיב כי טבת הנה, אלו הבתולות ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, אלו נשי אנשים, מכל אשר בחרו, זה זכר ובהמה, רבי הונא בשם רבי אמר דור המבול לא נימוחו מן העולם עד שכתבו גמומסיות לזכר ולבהמה, אמר רבי שמלאי בכל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלומסיאה באה לעולם והורגת טובים ורעים, רבי עזריה ורבי יהודא בר רבי סימון שם ריב"ל אמר על הכל הקדוש ברוך הוא מאריך אפו חוץ מן הזנות, מאי טעמא ויראו בני אלהים וגו' ומה כתיב בתריה (בראשית ו) ויאמר ה' אמחה את האדם, רבי יהושע בר לוי בשם פדייה אמר כל אותו הלילה היה לוט מבקש רחמים על הסדומיים והיו מקבלין מידו, כיון שאמרו לו הוציאם אלינו ונדעה אותם לתשמיש, אמרו לו (בראשית יט) עוד מי לך פה ללמד סנגוריא עליהם, מכאן ואילך אין לך ללמד עליהם סנגוריא.

Pirkei DeRabbi Eliezer 22פרקי דרבי אליעזר כ"ב

ויחי אדם מאה ושלשים שנה ויולד בדמותו כצלמו, מכאן אתה למד שלא היה קין לא מזרעו ולא מדמותו ולא כצלמו של אדם, עד שנולד שת, והיה כדמותו וכצלמו, מכא"ן את"ה למ"ד של"א הי"ה קי"ן של אדם אביו, שנ' ויולד כדמותו כצלמו, ר' שמעון אומר משת עלו ונתייחסו כל הדורות של צדיקים ומקין עלו ונתייחסו כל הדורות של רשעים המורדים והפושעים שמרדו בצורם ואמרו אין אנו צריכין לטיפת גשמיך ולא ללכת בדרכיך, שנ' ויאמרו לאל סור ממנו, ר' מאיר אומר גלוי ערוה היו מהלכין דורות של קין האנשים והנשים כבהמה ומטמאין בכל זנות איש באמו ובבתו ובאשת אחיו ובאשת רעהו וברחובות וביצר הרע של מחשבת לבם, שנ' וירא ה' כי רבה רעת האדם, ר' אומר המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים ראו את בני דורותיו של קין גלויות בשר ערוה כוחלות עיניהם כזונות וטעו אחריהם ולקחו מהן נשים, שנ' ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, ר' יהושע אומר המלאכים אש לוהט הם, שנ' משרתיו אש לוהט והוא בא כבעלת בשר ודם ואינה נשרפת את הגוף, אלא בשעה שנפלו ממקום קדושתן חזר כחן וקומתן כבני אדם ולבשו גוש ועפר, שנ' לבש בשרי רמה וגוש עפר, ר' יצחק אומר הענקים נולדו מהם המהלכין בשרירות לבם ובגובה קומתם ומשלחים ידם בכל גזל וחמס ובשפיכות דמים, שנ' ושם ראינו את הנפילים, ואומר הנפילים היו בארץ, ר' יהושע אומר ישראל נקראו בני האלהים, שנ' בנים אתם לה' אלהיכם, והמלאכים נקראו בני האלהים, שנ' ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים, ואלו עד שהם במקום קדושתן בשמים נקראו בני האלהים, שנ' וגם אחריכם אשר יבואו, ר' לוי אומר היו מולידין בניהם והיו פרים ורבים כמין שרץ גדול ששה בכל לידה, באותה שעה היו עומדין על רגליהם ומדברים בלשון הקדש ומרקדין לפניהם כצאן, שנ' ישלחו כצאן עויליהם, אמר להם נח שובו מדרכיכם וממעשיכם הרעים שלא יבא עליכם את מי המבול ויכרית כל זרע בני אדם, אמרו לו הרי אנו מונעים עצמינו מפריה ורביה שלא להוציא זרע בני אדם, מה היו עושין היו משחיתין מקום זרעם על הארץ שלא להוציא זרע בני אדם, שנ' וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה, אמרו אם מי המבול מביא עלינו מן השמים הרי אנו גבוהים קומה ואין המים גבוהים קומה על צוארינו, ואם מימי תהומות מביא עלינו יש בכפות רגלינו לחתום כל התהומות, מה עשו פשטו את כפות רגליהם וחתמו את כל התהומות, מה עשה הב"ה הרתיח מימי תהום והיו עולין ושולקין את בשרם ופושטין את עורם מעליהם, שנ' בעת יזורבו נצמתו בחומו נדעכו ממקומם, אל תקרי בחומו אלא בחמומו.

Bereshit Rabbati Bereshit 6:2 (pp.29-31)בראשית רבתי בראשית ו':ב' (עמ' 31-29)

בני האלהים. ר' יוסף אמר ראו המלאכים שהיה הב"ה מתעצב על שברא בני אדם. מיד עמדו שני מלאכים לפני הב"ה ששמם שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו רבש"ע הלא אמרנו לפניך בשעה שבראת עולמך אל תברא אדם, כענין שנאמר מה אנוש כי תזכרנו וגו' (תהלים ח' ה'). א"ל הב"ה ועולם מה תהא עליו, א"ל אנו מסתפקים בו, א"ל גלוי וידוע לפני אלו הייתם בעולמם ויצר הרע שולט בכם כשם ששלט באדם הייתם קשים מהם, א"ל תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשים שמך. א"ל הב"ה כבר נתתי לכם רשות. מיד ירדו והשליט בהם יצר הרע. כיון שראו בנות האדם שהם יפות תעו אחריהן ולא יכלו לכבוש ביצרן הדא ה"ד ויראו בני האלהים וגו'. ראה שמחזאי ריבה אחת ששמה אסטירה נתן עיניו בה, אמר לה השמעי לי, א"ל איני שומעת לך עד שתלמדני שם המפורש שאתה עולה בו לרקיע בשעה שאתה זוכרו. מיד למדה והזכירתו ועלתה לרקיע, אמר הב"ה הואיל ופרשה עצמה מעבירה אעשנה דוגמא שתזכר בעולם, מיד קבעה הב"ה בז' ככבים של כימה. כיון שראו כך שמחזאי ועזאל עמדו ונשאו נשים והולידו בנים. ר' אומר וכי תעלה על דעתך שבו"ד יכול ליגע אצל המלאכים והא כתיב משרתיו אש לוהט (תהלים ק"ד ד'). אלא מלמד כיון שנפלו המלאכים ממקום קדושתם מן השמים שלט בהם יצר הרע כבני אדם וקומתם נעשה כבני אדם ולבשו גוש עפר, שנאמר לבש בשרי רמה וגוש עפר וגו' (איוב ז' ה'). א"ר צדוק מהם נולדו הענקים אשר הולכים בזדון לבם [ובגובהן] ומשלחים ידיהם בכל גזל וחמס ושפיכות דמים, שנאמר ושם ראינו את הנפילים וגו' (במדבר י"ג ל"ג) ואומר הנפילים היו בארץ (ו' ד'). תני שמחזאי הוליד ב' בנים ושמותם הייא והייא ונשאו נשים והולידו סיחון ועוג. ר' יוסף אמר בשעה שנגזרה גזרה לבוא מבול בעולם שגר הב"ה למטטרון שליח לשמחזאי, א"ל עתיד הב"ה להחריב העולם, עמד שמחזאי והרים קולו בבכי ובזעקה והיה מצטער על העולם ועל בניו שכל אחד מהם היה אוכל אלף גמלים ואלף סוסים ואלף מכל מין בהמה, עתה ממה יחיו. תני לילה אחד היו ישנים הייא והייא בני שמחזאי וראו שניהם חלומות, א' מהם ראה בחלום שלו אבן גדולה פרוסה על הארץ כשלחן והיתה כלה חרותה וכתובה שטות שטות והיה מלאך יורד מן הרקיע ובידו כמין סכין והיה גורר ומוחק כל אותן שטות ולא היה משייר בה אלא שטה אחת של ד' תיבות, ואחד מהם ראה בחלומו פרדס גדול ומשובח והיה אותו פרדס נטוע מכל מיני אילנות ומכל מיני מגדים והיו מלאכים באים וקרדומים בידם והיו קוצרים את האילנות עד שלא נשאר אלא אילן אחד של ג' ענפים, כיון שננערו משנתם עמדו בבהלה ובאו להם אצל אביהם וסדרו לו החלומות, א"ל בני עתיד הב"ה להביא מבול לעולם ולהחריבו ולא ישייר בו אלא אדם אחד וג' בניו. מיד צעקו ובכו ואמרו עכשיו מה תהא עלינו או במה יזכר שמנו, א"ל אל תחושו ואל תצטערו ששמותכם לא יכלו מתוך הבריות לעולם, שכל זמן שיגררו ויסתבלו אבנים ועצים וכל צרכיהם אינם צווחים אלא על שמיכם היהא והייא, מיד נתקררה דעתן. אמרו עליו על שמחזאי שחזר בתשובה ותלה עצמו בין שמים וארץ ראשו למטה ורגליו למעלה, לפי שלא היה לו פתחון פה לפני הב"ה ועד היום תלוי בתשובה בין השמים והארץ. אבל עזאל לא חזר בתשובה והוא ממונה על כל מיני צבעונין ותכשיטין של נשים שמסיתים בני אדם לדבר עבירה ועדיין הוא עומד בקלקולו, ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות והיו נותנים גורל אחד לה' שיכפר על כל עונות ישראל וגורל אחד לעזאזל שיסבול עונותיהם של ישראל.

Medieval Texts

Rashi Bereshit 6:2-6רש"י בראשית ו':ב'-ו'

(ב) בני האלהים - בני השרים והשופטים. דבר אחר בני האלהים הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום, אף הם היו מתערבים בהם. כל אלהים שבמקרא לשון מרות, וזה יוכיח (שמות ד טז) ואתה תהיה לו לאלהים, (שם ז א) ראה נתתיך אלהים. כי טבת הנה - אמר רבי יודן טבת כתיב, כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה, היה גדול נכנס ובועלה תחלה: מכל אשר בחרו - אף בעולת בעל, אף הזכר והבהמה.

(ג) לא ידון רוחי באדם - לא יתרעם ויריב רוחי עלי בשביל האדם. לעולם - לאורך ימים, הנה רוחי נדון בקרבי אם להשחית ואם לרחם, לא יהיה מדון זה ברוחי לעולם, כלומר לאורך ימים. בשגם הוא בשר - כמו בשגם, כלומר בשביל שגם זאת בו שהוא בשר, ואף על פי כן אינו נכנע לפני, ומה אם יהיה אש או דבר קשה, כיוצא בו (שופטים ה ז) עד שקמתי דבורה, כמו שקמתי. וכן (שם ו יז) שאתה מדבר עמי, כמו שאתה, אף בשגם כמו בשגם. והיו ימיו וגו' - עד מאה ועשרים שנה אאריך להם אפי ואם לא ישובו אביא עליהם מבול. ואם תאמר משנולד יפת עד המבול אינו אלא מאה שנה, אין מוקדם ומאוחר בתורה, כבר היתה הגזירה גזורה עשרים שנה קודם שהוליד נח תולדות, וכן מצינו בסדר עולם (פרק כח). יש מדרשי אגדה רבים בלא ידון, אבל זה הוא צחצוח פשוטו.
((ד) הנפלים - על שם שנפלו והפילו את העולם, ובלשון עברית לשון ענקים הוא. בימים ההם - בימי דור אנוש ובני קין. וגם אחרי כן - אף על פי שראו באבדן של דור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם, לא נכנע דור המבול ללמוד מהם. אשר יבאו - היו יולדות ענקים כמותם. הגבורים - למרוד במקום. אנשי השם - אותן שנקבו בשמות עירד, מחויאל, מתושאל, שנקראו על שם אבדן שנמוחו והותשו. דבר אחר אנשי שממון, ששממו את העולם.
(ו) וינחם ה' כי עשה - נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים, שאלו היה מן העליונים היה ממרידן.

R. Yehuda HaLevi, Kuzari 1:95ר' יהודה הלוי, הכוזרי א':צ"ה

טענה בשלמות מעשה, מעושה חכם יכול, מחומר בחרו לצורה אשר חפץ בה, ולא מנע מונע ממזג שכבת זרע האב ולא מדם האם ולא מהמזונות וההנהגה בשני הגדול והינקות והתחלפות האויר והמים והארץ, כי יצרו כמגיע לתכלית ימי הבחרות השלם ביצירותיו ובמדותיו, והוא אשר קבל הנפש על תומה, והשכל על תכלית מה שביכולת האנושי, והכח האלהי אחר השכל, ר"ל המעלה אשר בה ידבק באלהים וברוחניים, וידע האמתות מבלי למוד, אבל במחשבה קלה, וכבר נקרא אצלנו בן אלהים, וכל הדומים לו מזרעו בני אלהים, והוליד בנים רבים ולא היה מהם ראוי להיות במקום אדם אלא הבל, כי הוא היה דומה לו, וכאשר הרגו קין אחיו מפני קנאתו בו על המעלה הזאת, נתן לו תחתיו שת, והיה דומה לאדם, והיה סגולה ולב וזולתו כקליפה. וסגולת שת אנוש. וכן הגיע הענין עד נח ביחידים היו לבבות, דומים לאדם ונקראים בני אלהים, שלמים בבריאתם ובמדותם ובאריכות הימים ובחכמות וביכולת, ובימיהם אנו מונים מאדם ועד נח וכן מנח ועד אברהם. ואפשר שהיה מהם מי שלא דבק בו הענין האלהי כתרח, אבל אברהם בנו היה תלמיד לאבי אביו עבר, ועוד שהשיג נח בעצמו. והיה הענין האלהי דבק בהם מאבות אבותם אל בני בנים. ואברהם סגולת עבר ותלמידו ועל כן נקרא עברי, ועבר היה סגולת שם ושם היה סגולת נח, מפני שהוא יורש האקלימים השוים אשר אמצעיתם וחמדתם ארץ כנען אדמת הנבואה, ויצא יפת אל צפון וחם אל דרום. וסגולת אברהם מכל בניו יצחק, והרחיק כל בניו מהארץ הזאת המסוגלת כדי שתהיה מיוחדת ליצחק, וסגולת יצחק יעקב, ונדחה עשו אחיו מפני שזכה יעקב בארץ ההיא, ובני יעקב כלם סגולה, כלם ראויים לענין האלהי, והיה להם המקום ההוא המיוחד בענין האלהי, וזה היה תחלת חול הענין האלהי על קהל, אחרי אשר לא היה נמצא כי אם ביחידים. וישמרם האלהים ויפרם וירבם ויגדלם במצרים, כאשר יגדל האילן, אשר שרשו טוב עד שהוציאם פרי שלם דומה לפרי הראשון אשר נוטע ממנו, רצוני לומר אברהם יצחק ויעקב ויוסף ואחיו, והיה מן הפרי משה ואהרן ומרים, וכמו בצלאל ואהליאב וכמו ראשי המטות ושבעים הזקנים אשר היו ראויים לנבואה מתמדת, וכיהושע וכלב וחור וזולתם רבים. ואז היו ראויים להראות האור עליהם וההשגחה ההיא חרבונית, ואם היו ביניהם ממרים היו נגעלים, אך הם בלי ספק סגולה, כאשר הם בתולדתם וטבעם מן הסגולה ויולידו מי שהיה סגולה ונזהרים באב הממרה בעבור מה שיתערב בו מן הסגולה אשר תראה בבנו או בבן בנו כפי מה שתזדכך הטפה, כמו שאמרנו בתרח וזולתו ממי שלא נדבק בו הענין האלהי אך בשורש תולדתו שיוליד סגולה, מה שלא היה כן בתולדת כל הנולד מחם ויפת. ונראה כזה בענין הטבעי כי כמה יש מבני האדם שאינו דומה לאב כלל אך הוא דומה לאבי אביו, ואין ספק כי הטבע ההוא והדמיון ההוא היה צפון באב ואף על פי שלא נראה להרגשה, כאשר היה צפון טבע עבר בבניו עד שנראה באברהם.

Ibn Ezra Bereshit 6:2-4אבן עזרא בראשית ו':ב'-ד'

(ב) בני האלהים בני השופטים, שהיו עושים בארץ משפט אלהים. וי"א כי האלהים במקום הזה קדש, והבנים הם הקדושים אשר בארץ כטעם בנים אתם (דבר' יד, א). וי"א כי בני האלהים בני שת, ובנות האדם בנות משפחת קין. והישר בעיני להיות בני האלהים היודעים דעת עליון בחרו להם נשים, שהיתה מערכת שמים כל אחת נמשלת לכל אחד, והתולדות כתולדות, על כן יצאו מהם גבורים. ויתכן שלקחו הנשים גם בחזקה.

(ג) לא ידון רוחי יש אומר שהוא כמו וישב חרבו אל נדנה (דה"א כא, כז), כי הגוף לרוח כנדן, והעד איתכרית רוחי (דניאל ז, טו). רק יהיה ידון שרש אחר, כמו אם יעלה לשמים שיאו (איוב כ, ו) שהוא מנחי העין, וכמוהו נשא ורבים אחרים. וי"א שמשקלו כמו וישב העפר (קהלת יב, ז) והוא מגזרת דין, כי הרוח דיין בגוף. בשגם השי"ן כמו שככה. ויהיה טעמו לא יעמד רוחי, שמאתו היתה. וכן קהלת אמר והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת יב, ז), רק רוח האדם לבדו בעבור זה החמס. ועוד בעבור שהאדם בשר. והוא יגיע עד עת, ויחסר כאשר ינצח העשוי לעושה. והיו ימיו י"א שזה קצב כל האדם. ואם מצאנו יותר כן, מצאנו מעט, רק על הרוב ידבר. ואין זה אמת, כי הנה שם חיה שש מאות, וכל הדורות אחריו חיו שנים רבות. ובימי פלג חסרו השנים. ומימות דוד עד היום שבעים או שמונים שנה. והאמת מה שאמר המתרגם ארמית שנתן קץ לאדם, כטעם עוד ארבעים יום (יונה ג, ד). ואם ישובו ימלטו, ואם לא ישובו וימותו. ואל תשים לבך אל מספר ויהי נח בן חמש מאות שנה (ברא' ה, לב) כי אין מוקדם ומאוחר בתורה. והנה כתוב וימת תרח בחרן (ברא' יא, לב), ואחריו ויאמר ד' אל אברם לך לך מארצך (שם יב, א). ואנחנו נדע, כי לא מת תרח עד שהי' יצחק בן ל"ה שנה. ורבים כמוהו.
(ד) ופירוש נפילים שיפול לב הרואה אותם, שיתמה מגובה קומתם. וטעם אחרי כן, אחר המבול. והנה בני ענק בתחלה היו ממשפחת בני האלהים.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 6:2-4ר' יוסף בכור שור בראשית ו':ב'-ד'

(ב)  בני האלהים – בני השרים. בנות האדם – שאינם שרים. מכל אשר בחרו – בכח וביד חזקה היו גוזלים להם בנותיהם לנשיהם, ומשחיתים סדר העולם לגמרי.
(ג)  לא ידון רוחי באדם – כמו "ויהי כל העם נדון" (ש"ב יט,י), כלומר: לא אהיה דן עמהם לעולם לפי מעשיהם, שלא אעשה להם לפנים משורת הדין, כי כשאדם חטא, לא רציתי להמיתו מיד ולבראת אחר, וגם כשחטא קין, לא רציתי להורגו, אלא מסרתי לו אות לבלתי הכות אותו, כי בשר המה, רוח הולך ולא ישוב,  ולא יוכלו לעמוד על שורת הדין, וגם אילו בשגם הוא בשר כמו הראשונים, אעשה להם לפנים משורת הדין ואאריך קץ פורענותם מאה עשרים שנה, אולי ישובו, ועל דרך זה תרגם אונקלוס.
(ד)  הנפילים – בני אדם מופלאים, גדולים, וגם נראה לעומד אצלם שמא יפלו עליו מרוב גובהם. היו בארץ בימים ההם – קודם שהתחילו לעשות הרעה הזאת, לקחת בנות האדם בחזקה, וגם אחרי כן, אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם, היו הנפילים הללו, כי בימיהם נעשית הרעה הזאת, ואותן הנפילים המה הגבורים וגו'.

Radak Bereshit 6:1-5רד"ק בראשית ו':א'-ה'

(א) ובנות ילדו להם - אין צורך לומר זה כי אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אלא היה הספור הזה על הבנות לפי שטעו אחריהם והן גרמו השחתת הארץ כמו שמספר והולך.

(ב) ויראו בני אלהים - בני השופטים והגדולים ומנהיגי המדינות, כי הם נקראו אלהים, כמו "אלהים לא תקלל" (שמות כ"ב) והדומי' לו, וכן תרגום אונקלס בני רברביא, ודרש עזא ועזאל רחוק. ובב"ר (כ"ו) רבי שמעון בן יוחאי מקלל לכל מאן דקרא להו בני אלהים, תני ר"ש ב"י כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה; ועוד אמרו למה קורא אותם בני האלהים, ר"ח ור"ל תרויהון אמרין שהרבו ימים בלא צער ובלא יסורין; רב הונא בשם ר' יוסי אמר הרבו ימים כדי לעסוק על התקופות ועל החשבונות ועל המזלות, והוא הטעם שכתבנו למעלה באריכות שנות האנשים הנזכרים.
את בנות האדם - בנות המון האדם החלושים שלא היה להן כח לעמוד כנגדם, וכאשר היו רואים בני הגדולים בנות העניים שהיו טובת ר"ל יפות תואר ומראה, היו עושקים ולוקחים איזה שהם בוחרים מכל הנשים ואותן שישרו בעיניהם הן פנויות או נשואות לבעל, כי מי שהיה גדול מחבירו עושק את חברו ואין מציל מידם, ואדם נאמר על הפחותים והחלושים שאמר "גם בני אדם גם בני איש" (תהלים מ"ט) בני אדם, הפחותים, בני איש, הגדולים; ובספרי פירשו כן אם בני הדיינים היו אוחזים נשים מן השוקים ומענים אותם קל וחומר לשאר בני אדם; והחכם ר' אברהם בן עזרא פי' בני האלהים שהיו יודעים דעת עליון ובחרו להם מי שהיתה מערכת השמים כל אחת נמשלת לכל אחד והתולדות כתולדת על כן יצאו מהם גבורים, ויתכן שלקחו גם הנשים בחזקה.
כי טובת הנה - אמר ר' יודין טבת כתיב, שהיו מטייבין ומקשטין אותה שהכניסה לחופה, והיה הגדול נכנס ובועלה תחלה, הה"ד כי טבת הנה, אלה הבתולות. ויקחו להם נשים, אלו נשואי אישים, מכל אשר בחרו, זה זכר ובהמה.
(ג) ויאמר לא ידון רוחי באדם לעולם - אמר בלבו, או אמר לנח, ומלת לא ידון פרשה אאז"ל מן "יגרה מדון" (משלי י"ג) ר"ל לא יהיה רוחי העליוני שנפחתי באדם לא יהיה במריבה עוד לעולם עם הגוף, כי הגוף נמשך לתאות הבהמות וזה באשר הוא בשר ובתולדת הבשר שקועות וקבועות התאות, אאריך להם ק"כ שנה אם יחזרו בתשובה ואם לאו אכלה אותם מן העולם. ועוד פירשו בו מענין "וישב חרבו אל נדנה" (ד"ה כ"א כ"ז) שפרושו תער החרב, והיה מלת ידון ראויה להדגש לחסרון הנו"ן אלא שבא בה הנח תמורת הדגש כמו שבא במלת "ויזד יעקב נזיד" ופירוש לא יהיה הרוח בתוך נדנו שהוא הגוף אלא אוציא אותה ממנו ואכלה הרוח והגוף, ובב"ר (פ' כ"ו) אמר ר' ישמעאל ב"ר יוסי אמר הקדוש ברוך הוא איני נותן רוחי בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים. ר' ינאי ור"ש ב"ל תרויהון אמרין אין גהינם לעתיד לבא אלא יום הוא שמלהט את הרשעים. ר"י ב"ר אילעי אמר לא יום ולא גיהנם אלא אש היא שתהיה יוצאת מגופן של רשעים ומלהטתן שנאמר (ישעיה ל"ג) "תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכל" ועוד כתבנו דבר אחד בענין גהנם בפסוק "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". אמר ר"י ב"ר אילעי לא ידון רוחי, אין הדורות (הרוחות) הללו נדונות לפני לעולם. ר' הונא בשם ר' אחא אמר לא ידון, בשעה שאני מחזיר הרוח לנדנה אין אני מחזיר רוחות אלו לנדיהם. ועוד אמרו (סנהדרין ק"ח) דור המבול אין חיין לעולם הבא, ואין נדונין שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם, לא רוח ולא דין.
בשגם - השין פתוחה כמו "שקמתי דבורה" (שופטים ה') ופירוש כאשר גם הוא בשר, כלומר למה לא ידון רוחי באדם לעולם, לפי שגם הוא בשר כמו הבהמות, שאע"פ שיש בו רוח עליונה, הנה גם הוא בשר והבשר מושך הרוח אל תאותיו לפיכך אאריך לאדם הזה ק"כ שנה אם ישוב, טוב, אקיים אותם בעולם, ואם לאו אכלה אותם מן העולם, זה פירושו. ימיו, הימים שאאריך לו, וטעם מאה ועשרים לא ידענו אלא כך היה רצון הבורא.
(ד) הנפילים - הפסוק הזה טעמו דבוק למעלה שאמר מכל אשר בחרו, ואחר כן ספר מה שאמר האל לא אאריך להם. הנפילים הם הענקים ויקראו נפילים ואם הם גבוהים מאוד ממדת שאר בני אדם, והטעם שיפול הרואה אותם מרוב תמהון ובהלה, וכן "ואולם הר נופל יבול" (איוב י"ד) אמר כי בימים ההם היו בארץ אנשים בעלי קומה יתרה מאוד, והסבה כמו שכתבנו באריכות ימי הנזכרים שהיו יחידים, כן היו הנפילים יחידים ביתרון מדת גופם, והם נקראים נפילים וענקים.
וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם - פירושו וגם אחרי כן שרבו בני האלהים והיו בועלים בנות האדם אשר בחרו להם, כל שכן שהיו בארץ נפילים שהיו רואים אותם יפות מראה ובעלות קומה; והנפילי' היו מבני הגדולים וכאשר היו בועלים כמותן היו הנולדים מהן גם כן כמותם באיכות וכמות, והמה הגבורים אשר מעולם. כלומר שהם נזכרים בפי הדורות הבאים אחריהם שהיו אלה הגבורים מזמן קדמון, זהו אשר מעולם אנשי השם, שהיה להם שם בפי הדורות הבאים אחריהם, ואחרי המבול ראו הנשארים כי רע בעיני ה' רדיפת התאות והנהגות הגופות להנאות להרבות המשגל ולהגדיל הגופות במדתן ובאריכות ימיהם אם היה זה בהנהגת מחיתם, וחסרו התאות ואותן הנהגות עד שמעטו שנות בני אדם אחר המבול והיו הלוך וחסור, לפי ששב להם למנהג ולטבע הנהגות הראשונים ומעטו הימים ומעטו המדות הגופות עד שלא נשאר מהם גוף בזמן שבאו ישראל לארץ ולא נמצאו מהם אלא ילידי הענק בחברון, ואמרו (ילקוט יהושע רמז כ"ג) ולא היו אלא ארבעה, ובימי דוד ילידי הרפה בגת (ד"ה א' כ' ד') ועל עוג מלך הבשן נאמר (יהושע י"ג) "הוא נשאר מיתר הרפאים" ואפשר שאותן שנמצאו נהגו בגופם מנהג הראשונים שלפני המבול, ואפשר שהאריכו ימים כמו שארכו גופותם.
(ה) וירא ה' - כיון שהגיע הקץ שנתן להם מאה ועשרים שנה ראה כי לא הטיבו מעשיהם אבל הריעו אותם וכל יום היה קשה מחברו, זהו שאמר "רק רע כל היום". ופירוש וכל יצר, משני יצרים שיש בלבו של אדם אחד טוב ואחד רע, כלו היה לרע ולא היה טוב בהם. ונקראת תאות מחשבת הלב, יצר, לפי שהלב יוצר ופועל בלבו הענינים הן לטוב והן לרע להוציאם לידי מעשה. וטעם מה שהאריך האל להם ק"כ שנה אם ישובו, והוא היה יודע שלא ישובו, עשה כן כדי שילמד אדם ממדותיו ויאריך אפו לחוטא ולא ינקום ממנו מיד אף על פי שהיכולת בידו אולי יתחרט בו וישוב. והנה האל ברא עולמו להיות טוב או כולו או רובו, ואם כולו רע לא יוכל לעמוד כי לא יבחר האל כי אם בטוב; והנה ראה דור המבול כולו רע בזנות וחמס שמפסידין סדר העולם והיו מעשיהם כנגד מעשיו, ואמר להשחית את העולם השפל ולהשאיר ממנו הטוב שנמצא בו והיה שמץ מנהו כדי לקיימו לעתיד, והשאיר בו נח שמצא אותו טוב וכן בניו עם נשותיהן כדי לקיים זרע ולמך אביו כבר מת חמש שנים לפני המבול, ומתושלח שלמו שנותיו בבא המבול ומת, כי חמש שנים חי אחר למך בנו, הנה לא נשאר צדיק בעולם אלא נח ובניו.

Ramban Bereshit 6:1-6רמב"ן בראשית ו':א'-ו'

(א) ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה - כאשר הזכיר הכתוב נח ובניו ורצה להתחיל בענין המבול, אמר כי מיד כאשר החלו בני האדם לרוב החלו לחטוא, ועמדו בחטאם ימים רבים, עד שהיה נח בן ד' מאות ושמנים שנה. ואז גזר עליהם הקדוש ברוך הוא שלא ידון רוחו בהם לעולם, אבל יאריך עוד להם שנים עד שתמלא סאתם, כי כן משפט האלהים.
(ב) בני האלהים - בני השרים והשופטים, לשון רש"י, וכך הוא בבראשית רבה (כו ה). אם כן יספר הכתוב, כי הדיינין, אשר להם לעשות המשפט, בניהם עושים החמס בגלוי ואין מונע אותם.
כי טובות הנה - כמו כי תראה חמור שונאך (שמות כג ה), כי יקרא קן צפור לפניך (דברים כב ו), כאשר הנה טובות יקחו אותן להם לנשים באונס. וספר הכתוב החמס, ואמר עוד "מכל אשר בחרו", להכניס הנשואות לאחרים. אבל לא הזכיר הכתוב האיסור בהם בפירוש, ולא נגזר עליהם העונש רק על החמס, לפי שהוא ענין מושכל איננו צריך לתורה.
(ג) בשגם הוא בשר - כמו בשגם בסגול. ופירש רש"י בשביל שגם זאת בו שהוא בשר, ואף על פי כן איננו נכנע מלפני. ומה אם יהיה אש או דבר קשה. ואין בפירוש הזה טעם או ריח. ורבי אברהם פירש כי יאמר לא יעמוד רוחי באדם לעולם בעבור החמס הזה, ועוד בעבור שהאדם בשר ויגיע עד עת ויחסר. והנה הוא כמו גם בשהוא בשר. ומה צורך לטענה הזאת. וידוע כי בשר המה ונגזר עליהם המיתה, כי עפר אתה ואל עפר תשוב (לעיל ג יט).
והנכון בעיני, כי יאמר לא יעמוד רוחי באדם לעולם, בעבור שגם האדם הוא בשר ככל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה, ואיננו ראוי להיות רוח אלהים בקרבו. והענין לומר, כי האלהים עשה את האדם ישר להיותו כמלאכי השרת בנפש שנתן בו, והנה נמשך אחרי הבשר ובתאוות הגופניות נמשל כבהמות נדמו, ולכן לא ידון עוד רוח אלהים בקרבו, כי הוא גופני לא אלהי, אבל יאריך להם אם ישובו. והנה זה כטעם ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב (תהלים עח לט).
(ד) הנפלים - לשון רש"י, על שם שנפלו והפילו את העולם. והוא בבראשית רבה (כו ז). ובעלי הלשון אמרו (הראב"ע, והרד"ק) שנקראו כן בעבור שיפול לב אדם עליו מפחדם, וכן האימים (להלן יד ה).
בימים ההם - לשון רש"י, בימי דור אנוש, וגם אחרי כן, שראו באבדן דור אנוש שעלה אוקינוס והציף שלישו של עולם ולא נכנעו ללמוד מהם. ורבי אברהם פירש גם אחרי המבול, כי בני ענק היו ממשפחת בני האלהים. ואם כן, או תהיינה נשי בני נח מזרעם וידמו להם, או שיודה במאמר (נדה סא א) הדורש בעוג שפלט מן המבול, ויוסיף הוא שנמלטו גם אחרים עמו.
והנכון בעיני, כי אדם ואשתו יקראו בני האלהים בעבור שהיו מעשה ידיו והוא אביהם, אין להם אב זולתו, והוא הוליד בנים רבים, ככתוב (לעיל ה ד) ויולד בנים ובנות. והיו האנשים האלה הנולדים ראשונים מאב ואם בשלמות גדולה מן הגובה והחוזק, כי נולדו בדמות אביהם, ככתוב בשת (לעיל ה ג) ויולד בדמותו כצלמו. ויתכן שהיו כל בני הקדמונים אדם שת אנוש נקראים בני האלהים, כי היו ג' האנשים האלה בדמות אלהים ואז הוחל לעבוד עבודה זרה, והוחל לבא באנשים חולשה ורפיון. וכך אמרו בבראשית רבה (כד ו) זה ספר תולדות אדם, ואין הראשונים תולדות, ומה הן אלוהות, בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש, ושתק. אמר לון, עד כאן בצלם ובדמות, מכאן ואילך קינן קנטרנין.
וכאשר החל האדם לרוב ונולדו להם הבנות, היו אלה בני הראשונים בחזקם, ולרוב תאותם היו בוחרים הנשים הטובות בעלות הקומה והבריאות. וספר בתחלה (בפסוק ב) כי יקחו אותם לנשים דרך חמס, ואחר כך ספר כי יבאו דרך זנות אל בנות האדם שאינן באותה המעלה, ולא יודע הדבר עד שיולידו להם בנים ויכירו כי אינם מבני שאר האנשים, רק לבני האלהים האלה נולדו, שהם גדולים מאד, אבל הם נופלים מאבותם בגובה וכח, כלשון לא נופל אנכי מכם (איוב יב ג), והמה גבורים כנגד שאר בני האדם. ואמר שהיה זה בדורות הראשונים אשר היו נקראים "בני האלהים" בהיותם בתכלית השלימות שיולידו מבנות האדם נפילים, וגם אחרי כן, כי הנפילים עצמם יולידו נפילים מהם.
ופירוש "אשר מעולם", כי האנשים אחרי המבול כאשר יראו גבורים, יזכירו אלה ויאמרו כבר היו גבורים מאלה לעולמים אשר היו לפנינו, והיו "אנשי השם" בכל הדורות אחרי כן. וזה פשט הגון בפרשה הזאת. אבל המדרש אשר לרבי אליעזר הגדול בפרקיו על המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים, והוזכר בגמרא במסכת יומא (סז ב), הוא הנאות בלשון הכתוב יותר מן הכל, אלא שיש צורך להאריך בסוד הענין ההוא.
(ו) וינחם ה'. ויתעצב אל לבו - דבר תורה כלשון בני אדם. והענין, כי מרו ועצבו את רוח קדשו בפשעיהם. וענין "אל לבו", כי לא הגיד זה לנביא שלוח אליהם, וכן הלשון במחושב, כדרך לדבר אל לבי (להלן כד מה), וזולתו.
ובבראשית רבה (כז ד) אמרו בזה ענין נכבד במשל שהביאו מן הסרסור והאדריכל, והוא סוד גדול לא ניתן ליכתב, והיודעו יתבונן למה אמר בכאן שם המיוחד, ובכל הפרשה וענין המבול שם אלהים.

Ralbag Bereshit Beur HaMilot 6:2-5רלב"ג בראשית ביאור המילות ו':ב'-ה'

(ב) בני האלהים - הם הענקים, וסמכם לאלהים להורות על גדלם וחזקם, כטעם "כהררי אל" (תה' לו,ז), "שלהבת יה (שה"ש ח,ו). טובות - יפות, וכן "כי טוב הוא" (שמ' ב,ב), "והוא טוב תאר מאד" (מ"א א,ו). ויקחו - חטפו ולקחו בחזקה.  (ג) ידון - מעניין דין ומשפט, או יהיה מעניין ריב ומדון. רוחי - הוא רוח האדם אשר הוא בה אדם, והוא השכל,ויחסה לשם יתעלה להיותה נאצלת ממנו.  (ד) הנפילים - הם "בני האלהים" והם הענקים כמו שקדם.

Ralbag Bereshit Beur HaParashah 6:1-5רלב"ג בראשית ביאור הפרשה ו':א'-ה'


)א-ב) אמר שכאשר התחיל האדם לרוב על פני האדמה ויולדו להם בנות הנה נמשכו האנשים לתאות המשגל עד שבראות האנשים החזקים הגדולים, בנות האדם היפות, חטפו אותם ולקחום באונס ולא נשמרו משום אשה, ואפילו מאשת איש, שתכף שמצאוה יפה לקחוה. 
 (ג) ולפי שכבר נתפשט המנהג הרע הזה באנשים ההם כלם והשחיתו מעשיהם עד שלא היתה תשוקתם כי אם לעשות הפעולות המגונות כמו שספר אחר זה "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ" וגו' אמר השם יתעלה הנה בלי ספק לא ישפוט השכל שבראתי במין האנושי באדם בשום עת, אם לא אקח בזה עצה, רוצה לומר, שלא ימשל בו השכל בדרך שיתנהג האדם בדרך הישרה, או ירצה בזה, שלא ישפוט השכל המשפטים אשר הוא מוכן לשפטם בדברים העיוניים, או ירצה בזה, שלא יריב בשום עת השכל באדם במה שהתחיל להתנהג באלו המנהגים הפחותים להדריכו אל ההנהגה אשר יגיע בה אל השלמוּת. והסבה בזה כלו, איך שיפורש מאלו הפירושים, הוא מפני שהעתיד להיות מבני האדם הוא גם כן בשר וימצא מוכן מפני זה להמשך לתאוות הגופיות עם מה שכבר ילמדו מזה מאלו האנשים הנשקעים באלו הפעולות המגונות, ויגיע זה המנהג הפחות לאנשים קצתם אחר קצת ודור אחר דור, עד שלא יתכן שיקנה האדם השלמות המכוון בו בבריאתו. ולזה נתן השם ימי הדור ההוא מאה ועשרים שנה, רוצה לומר, שלסוף מאה ועשרים שנה גזר עליהם שימחו בכללם. והנה, בלי ספק, זה המאמר מהשם יתעלה היה לנביא, והוא נח, כמו שסופר בתורה אחר זה ובזה האופן יתכן שתשלם הגבלת זה הזמן, כמו שביארנו בשני מ'מלחמות ה''. והנה הודיע השם יתעלה זאת הגזרה לנביאו, כדי שיודיע אותם זה, וישובו וינצלו מזאת הגזרה הרעה.
(ד) ולפי שכבר אמר שלא יתכן שיצאו האנשים מהמנהג הפחוּת אשר נשקעו בו, וכבר יחס המנהג ההוא לאנשים רמי הקומה והחזקים, שב לבאר כי כמו אלו האנשים יתכן שימּצאוּ דור אחר דור וזה כי הם היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן כי הם יבואו לבנות האדם וילדו תולדות מתיחסות להם ולזה יולידו גבורים כיוצא בם כי זה דרך הבריאה על המנהג הטבעי, רוצה לומר, שכבר יוליד האדם זרע מתיחס לו. והנה קרא אלו הגבורים, אנשי השם, כי לגבורתם היה להם שם עד למרחוק.
(ה-ח) וכראות השם יתעלה זה המנהג הרע אשר נשקעו בו האנשים כולם בעת ההוא, ושכבר ימשך מזה המנע השלמות המכוון באדם, גזר שימחו כל הדור ההוא באופן שנמחו עמם שאר הבעלי חיים. ונח נמלט, כי הוא לבדו היה צדיק בדור ההוא, ולזה מצא חן בעיני ה' והשגיח בו להצילו, כמו שזכר אחר זה ואמנם חויב שיפסד זה הדור הרע מצד ההשגחה על נח וזרעו, ומצד ההשגחה על המין האנושי בכללו, כמו שהיה אורך החיים הנפלא הנזכר בזה הספור להשגחה על המין האנושי בכללו. וכבר ביארנו דרכי ההשגחה האלהית באדם ושרשיה ברביעי מ'מלחמות ה'', ובביאורנו לספר איוב. וראוי שתדע שהבהמה והרמש והעוף לא נמחו להשחתת דרכם, כי אינם בעלי שכל, שיהיה ראוי בהם הגעת העונש, ואמנם השיגם העונש מפני עונש הדור ההוא, רוצה לומר, כי מפני שנגזר עליהם שימחו במבול מים, הנה כבר נמשך מזה הפסד הבעלי חיים הנמצאים ביבשה. ואולם זכר היותם נמחים עם האדם כי ההשגחה האלהית השגיחה מפני זה בשמירת אלו המינים, להיותם הכרחיים לאדם, ולכן צוה נח לעשות התיבה, שימלט בה הוא ואלו המינים בכללם מהבעלי חיים.

Abarbanel Bereshit 5 Question 10אברבנאל בראשית ה' שאלה י'

השאלה הי' מה הם בני האלהים ומה הם בנות האדם שנזכרו בפרשה וידוע שכלם זכרים ונקבות הי' בני אדם הראשון. ורש"י פי' בני האלהים על השרים והשופטים ובנות האדם הן בנות האדם וכן בבראשית רבה (פרשה כ"ו) אבל עדין יקשה למה קראן פה בני אלהים. והראב"ע כתב שבני האלהים היו יודעי' דעות אלהיות ירצה מערכות הכוכבים ושראו בחכמתם הנשים הנאותות להוליד בנים חזקים ולקחום. ואלה דברי רוח הם. ובפרקי ר' אליעזר פירשו בני האלהים על המלאכים. ושנקראו נפילים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים והזכירו זה ג"כ במסכ' יומא אבל הוא כפי העיון הטוב דבר בלתי מתקבל בפשט הכתוב כי המלאכי' הרוחניים שהם נבדלים מכל חומר ואין להם נטיה גשמית ולא אפשרו' חטא ואיך בהיותם שכלים נבדלים ישנו טבעם וישובו אנשים או שרים בדברי קצת אלא שדברי חז"ל יש להם סוד ואינו כפי הפי' וכבר היה זה צריך אל פירוש ואינו מזה המקום ואם יפרשו נפילים על הענקים בעבור שהיו מפילים לב הרואה אותם מפחדם עדין תשאר השאלה מהיכן באו ויצאו הענקים ההם בדור והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם.

Abarbanel Bereshit 6אברבנאל בראשית ו'

ויהי כי החל האדם לרוב וגומר עד וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ. כבר ידעת מה שכתבו במדרש ושנו בפרקי רבי אליעזר ומשולש בגמרא בענין בני האלהים שהיו מלאכים ואם באנו למלות הכתוב אין ספק שיתישב בו הדעת הזה היטב אבל לא יתיחס לענין הפרשה כלה שאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וינחם ה' כי עשה את האדם ויאמר ה' אמחה את האדם שכל זה א"א שיתישב במלאכים גם כי הדעת ההוא מהנמנע שיש להם טבע קיים רוצה לומר שישוב טבע הנבדל להיות חמרי. ודברי חכמינו זכרונם לברכה באמת יש להם סוד ואינן כמשמעותן כמו שלקחום האומות.
ולכן ראוי שיפורשו הפסוקים האלו באופן מסכים עם המושכל לא באופן אחר. ונראה לי לפרשם באחד מב' דרכים. הדרך האחד שקרא בני אלהים אותם שהיו מבני שת כי מפני שלמותו וצדקתו והיותו אלהי במעשיו נקראו בניו בני האלהים. ואמנם בנות האדם היו מבנות קין כי מפני שהיה אביהם עובד אדמה נקראו המה בנות האדם. ויאמר הכתוב שכאשר החל האדם שהוא שם כולל למין האנושי לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם התחברו שתי סבות להשחתתם. האחת שנתרבו האנשים מאד וכפי רבויים חלק לבם ופרצו פרץ ולא עמדו בהנהגת האבות ואחדותם. והב' שבנות יולדו להם כלומר שבתחלה לא היתה נמצאת אלא נקבה אחת לזכר אחד כחוה לאדם וקין ותאומתו וכן השאר ומפני זה לא היתה להם הכנה ככה לחטא. אבל כאשר בנות רבות יולדו להם שהיה כל אחד יכול לקחת נשים הרבה להוליד בנים רבים אז נתפרצו בזמה וזו היא סבת מפלתם ויורה שהיו בנות רבות אמר ובנות יולדו להם לפי שלא נאמר בלשון הזה על המעטות כי אם על הרבות וכן הוא בלשון בני אדם שיאמרו שנת גשמית היא זאת או שנת תבואה שמורה זה המאמר על רבוי הגשמים והתבואות.
וספר הכתוב איך נמשך פריצותם והוא שראו בני האלהים את בנות האדם ר"ל מזרע קין או מאיזה זרע שיהי' ולא חששו בת מי הנה אבל בראותם שהיו טובות כלומר יפות בתוארם היו לוקחים אותם לנשים והיו נושאים אותם מבלי הבטה מאיזה זרע היתה ואם הית' פנויה או נשואה כי אם ביפין בחרו להם. וכבר נאמר בכתוב לשון טובות על היפות שבע פרות הטובות. ולמעלה קראן יפות מראה. וכן נאמר באדוניה והנה הוא טוב תאר מאוד ואין ספק שהי' חטאם בזה גדול לפי שתכלית האדם הוא להשלמת נפשו והדברים הגשמיים הם מונעים גדולים לזה בהיותם בגנות ובדופי והם הכנה ועזר רב לשלמות בהיותם כפי הראוי. ולזה ראוי שישתדל האדם תכלית מה שאפשר כשיבחר בזווג האש' שיבקש לעצמו אשה הגונה בת טובים כדי שתוליד בנים מוכנים לשלמות לפי שטבע המולידים נמצא בנולדים מהם והמדות הטובות יעברו מן האבות והאמהו' לבנים אם מצד המזג הטבעי שהוא הכנ' למדו' והוא קנוי משעת ההריון ואם בדרך הלמוד שילמדו האב והאם לבניהם ויחנכו' מקטנותם. ומפני זה הזהירו חז"ל (קדושין דף ע') שלא יזדווג אדם עם אשה בלתי הגונה לו והפליגו בזה עד שאמרו (פסחים נ"ג) ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי הדור ולא ישא אדם בת עם הארץ שהם שקץ ובנותיהם שרץ ועליהם נאמר ארור שוכב עם בהמה ואמנם מי שתכליתו התענוג במשגל יבקש אשה יפה אף על פי שתהיה סרת טעם תהיה בת מי שיהיה צדיק או רשע או עם הארץ והאנשים העושים כן אין ספק שהתענוג הגשמי הוא שלמותם האחרון והיה ראוי מפני זה שימחו מן הארץ כי לא יצליחו לכל דבר. ולכן פרסמה התורה חסרונם וגנותם כמ"ש ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו. כי לא היו בודקים באביה ובאחיה כמו שצוו חז"ל.
ואין ספק שזה היה להם מפני ששכלם נעשה חמרי כי הוא בתחלתו נברא בכח גמור ונשלם עם המוחשות ואפשר שיתפתה אחריהם באופן שלא יוכל להתגבר על החומר ולהתקומ' נגדו ועל זה אמר לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר כלומר אין ספק שהרוח השכלי שהוא רוחי אשר נתתי באדם לא ישפוט בו תמיד ולא יהיה מושל ושופט כל הימים לפי שהחומר ישפוט וינהיג גם כן פעמים רבות לפי שגם הרוח הזה הוא בשר כמו שהגוף הוא בשר וקרא את הרוח בשר לפי ששלמותו נתלה בבשר. ואין לו שלמות מוחלט בהתחברו בבשר ולכן אין ראוי שיאריך ימים בחייו כמו הראשונים כי הנה יאבד השכל עם ההתמדה בחומר כיון שבאורך הימים אפשר לשכל שישתנה אל הרוע ואינו אפשר בבשר שישתנה אל הטובה ואל השלמות. ולכן היה יותר נאות שיהיו ימיו הנהוגים כפי טבעו לחיות ק"כ שנה ר"ל שאם לא תשיגהו סבה מונעת יהיה זה גבול חייו לא יותר.
ואין ספק כמו שיאמר הפלוסוף שיש לכל מין ומין מהחיים זמן קצוב לחייו א"א שיעבור משם. וכבר יראה שהיה חיות האדם המוגבל בין רב למעט ק"כ שנה ממרע"ה שחיה אותם השנים לפי שלא השיגתו סבה מונעת כמ"ש (דברים ל"ד ו') ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס לחה ועל זה נאמר לו הן קרבו ימיך למות כי היתה הקורבה ההיא הגזרה שנגזרה בכלל על בני אדם. וכן אהרן חי קכ"ג שנים שהם בכלל ק"כ שנה. ואין להקשות על זה מה שהקשה הראב"ע שאחרי זה חיו בני אדם נח והאבות יותר מק"כ. כי לא היתה הכונה בגזרה הזאת שמיד ולדורות יתחילו האנשים לחיות זה המספר מהשנים. כי איך יתכן שיעתקו השנים מן הקצה אל הקצה פתאום אלא שילך חיות בני אדם ומספר ימיהם הולך ומתמעט בחסרון בירידה תמידית עד שיגיע אל הגבול ההוא ושם יעמוד הטבע האנושי ולא יוסיף וגם הזמן ההוא אינו שכל האנשים יגיעו אליו אלא שהאדם כשלא ימנעהו מונע מסבות חצוניות ופנימיו' יהיה גבול חייו הטבעיים כפי לחותו השרשי ק"כ שנה או בקרוב אותו גבול לא יותר מזה. וכבר יתחייבו סבות מרוע ההנהגה בדברים אחרים לאדם שימנעוהו מהגיע אליהם ועל זה נאמר (תהלים צ' י') ימי שנותינו בהם שבעים שנה שדבר בנהוג הרגיל לא במחוייב כי הנה אנחנו רואים אנשים כי יחיו צ' שנה וגם יותר מזה וככה אמרו הטבעיים שעם היות ימי האדם קצובים כפי הטבע הכולל הנה לא ימצא אחד מהם שימות מיתה טבעית לכליון הלחו' השרשי כי כלם ימותו מרוע ההנהגה ומיני החלאים ושאר הסבות. וראה ית' שאם יהיה אדם רודף אחר שלמות נפשו יהיה די לו בימי החיים האלה ק"כ שנה ואם ירדוף אחרי המותרות הנה מי שיוסיף חיים יוסף בפשע. גם שבהיות הזמן קצר יזכור האדם יום מותו ויפחד ממנו וישוב אל ה' וירחמהו כי יתפעל יותר מהמות הקרובה אליו משיפחד בהיותה רחוקה ממנו שנים רבות. והמאמין בשלמות האנושי יתעורר בתחלת זמנו להשיגו ואלו חיה אלף שנים הנה יצרו הרע יאמר לו תמיד הן עוד היום גדול ובעבור כל זה כלו ראה יתברך להגביל שנות חיי האדם בזה האופן ועליו נאמר והיו ימיו מאה ועשרים שנה (מ"י סי' מ"ד) ובמדרש אמרו מנין שנזכר שם משה קודם שנולד שנאמר בשגם הוא בשר חושבניה דבשגם כחושבניה של משה. העירו לזה למה שביארתי שמשה חיה ק"כ שנה במספר הנזכר בפסוק הזה כי כל החיים האפשריי' לאדם בשגם הוא בשר שהם מאה ועשרים שנה חיה משה.
ואמנם אמרו הנפילי' היו בארץ בא להודיע שבני האלהים היו חושבים שהכל הולך בתולדה אחר האב ואפילו שתהיה האשה גרועה הבן מעולה כאביו שהכל הולך אחר הצורה והאב נתן אותה והאם חומר מתפעל ומקבל מהצורה מה שיתן לה. והנה סכלו בזה כי המקבל יקבל כפי טבעו והצור' הנכבדת כשתחול בחומר פחות תפחת מעלת'. ולכן כשיתחבר האדם המעול' עם האש' הפחות' לא יהי' הבן מעולה כאביו אבל יהי' נופל ושפל ממדרגתו בסבת זה ומפני זה בימים ההמה שלקחו להם בני האלהים את בנות האדם לנשים הנפילי' היו בארץ שהם בניהם אשר הולידו שהם נופלים ממדרגת אבותיהם ולא בלבד בזמן ההוא אבל בכל זמן שיבואו בני האדם הנכבדים אל בנות האדם הפחותות בלי ספק יולדו להם רוצה לומר הנפילים שזכר. ובזה האופן יתבזו המשפחות ויפלו ממדרגותיהם.
ולפי שקרא אותם בני האלהים ביאר הכתוב שלא היו בני האלהים ממש אלא שנקראו כן לחזקם וגבורת' ולפרסום שמם בגוים והוא אמרו המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם וכל זה מור' שהאנשים הנכבדים ההם עשו פחיתות גדולה בשטיפתם בזימ' כמלך גדול ורם שישא אשה בת נבל שאין ספק שיור' זה על היותו שטוף בזימה בהפלג'. הנה נתבאר ענין הנפילים שזכר' התור' שהם אשר נולדו לבני אלהים בני שת מבנות האדם שלקחו להם ממשפח' מגונ' ונקלה. זהו הדרך הראשון בפירוש הפרש' הזאת.

והדרך השני הוא שקרא בני אלהים מאריכי הימים שנזכרו בפרש' כדעת המדרש כי בעבור שהיו חייהם ארוכים מאוד הושאל להם שהם בני האלהים להורות על קיומם והתמדתם כעליונים ואין ספק שהיו בגופם ואיבריהם גדולים חזקים ויפים כי הטבע שהכינם לחיות החיים המופלגים ההם יכין אותם בגופם במזג ובהרכב' הצריכ' אליו. והנה בניהם שהיו בצלמם בדמותם לא עשו כמעשה אבותיהם בצדק וכשרון המעש' כי בראותם בנות האדם ההמוניים שהיו ימי שנותם שבעים. ואם בגבורות שמונים שנה שהיו טובות ויפות לענין המשגל היו לוקחין אותם אפילו בחזק' לנשים והי' זה מהפשע לפי שבני האלהים היו חזקים בגופם חזקים בטבעם כפי טבע אבותיהם כי היו משורש נכבד וגזע גדול וחזק והנשים היו קטנות וחלושות רפויות המזג מושחתות ההרכב' שלכן היו חייהם קצרים ולא יכלו לעמוד זמן רב והיו אם כן הכחות הפועלים מהזכרים בלתי מתיחסים אל הכחות הנפעלות מהנקבות ולכן אף השם חרה בהם כי היו מחללים כבודם ומחלישים את זרעם.
ואמר לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר רוצה לומר אדם וקין כשחטאו לא עשיתי בהם כלייה לפי שדנתי אותם לכף זכות ואמרתי שחמרם הביאם לחטא כמו שכתוב כי יצר לב האדם רע מנעוריו ואין ראוי שיהי' כן תמיד כי הנה רוחי ונשמתי רוח אלהין קדישין השופט כל הארץ לא ידון באדם לעולם בכל דור ודור באמרי בשגם הוא בשר כלומר שעם היות שמפאת שכלו ונשמתו לא היה ראוי שישולח אל תאותיו לפי שאיננו שכל לבד כי גם הוא בשר וטבע בשרו מחטיאו (תהלים ק"ג י"ד) וכמו שכתוב כי הוא ידע יצרנו לא היה מפני זה ראוי לכלי' אבל עתה שאדם חטא וקין בנו חטא יותר ממנו ואנשי הדור הזה עם היותם בני האלהים הוסיפו לחטא מקין ודור ודור רק רע כל היום מה אוחיל עוד מהם ולזה גזר שיהי' דינם מאה ועשרים שנה שהוא כדרך המתרגם שנתן להם זה הזמן אולי יזכרו וישובו ואם לא יענישם בהפסד כללי הנה נתבאר שמלת ידון היא מגזרת דין ומלת רוחי כפי זה הפי' חוזר לש"י שהוא גזרתו וחכמתו על דרך רוח אל עשאתני ונשמת שדי תבינני. והי' הענין הכתוב שלא ידין ולא ישפוט הרוח האלהי באדם לעולם בכל דור ודור משפט של זכות לומר בשגם הוא בשר ושהשאור שבעסה מביאו לחטא לפטרו מן העונש כי הנה הדור הרע הזה אין ראוי לדון אותו ככה ולכן החליט דינו למאה ועשרים שנה.
ורבינו נסים פירש רוחי מענין כעס מלשון ומושל ברוחו מלוכד עיר. וענינו שאמר השם שלא יתן קצפו בענין האדם משפט עולמו מבלי תנאי זמן מוגבל וזה בשגם הוא בשר רוצה לומר שעם היות שנתתי בו נשמ' שכלית שבבחינתה היה ראוי שלא יחטא הנה אינו שכל פשוט לבד כי גם הוא בשר וטבע גופו ובשרו מביאו לחטא ולכן יהיו ימי שבתו שלא אענישנו בחטאו מאה ועשרים שנה. ואמנם אמרו הנפילים היו בארץ ענינו שגם אחרי שגזר זה השם ית' עליהם לא ניחתו מפניו כי עדין היו מתהוים ונולדים הנפילים לפי שעם היות שלא היו לוקחים בני האלהים את בנות האדם לנשים בפרהסיא לבשתם מהתראת השם הנה עכ"ז לא נמנעו מהזדווג אליהם בצנעה והי' חטאם מתפרסם לפי שיולדו להם כלומר יולדות בנות האדם תולדות מתיחסות אליהם והוא אמרו וילדו להם וכן הוא בבראשית רבה והיתה מעמדת בחור כיוצא בו ונמצאת שם שמים מתחלל ובזה נודע לכל שבזו את דברו ועברו על מצותו ואלה הם הנודעים אחר מתן תורה בשם הגבורים אשר מעולם אנשי השם. ויותר נרא' לי לפרש נפילים מלשון או כנפל טמון לא אהיה שנקרא כן העובר כשיולד קודם זמנו הנאות כפי הטבע שהוא לתשעה חדשים או יותר לפי שהפילתו אמו והנה כמו שביארתי בני האלהים היו גדולים וחזקים בגופיהם ובנות האדם היו קטנות דקות ושדופות קדים כיחס אליהם ומפני זה כשהיו באים בני האלהים הגדולים אל בנות האדם קטנות והיו מתעברות מהם היה העובר המתהו' מהם בבטנ' גדול וחזק כטבע האב המוליד ולא היו הנשים לקטנותן יכולות לסבול בבטנן העוברים הגדולים ההם כל התשע' חדשים והיו מפילים אותם קודם לתשע' ועל זה באמת נאמר כאן הנפילים היו בארץ בימים ההם כי היה אז קורה תמיד לנשים שיפילו עובריהן מפני גדלם. וגם אחר כך בכל דור ודור כאשר יבואו בני האלהים הגדולים והחזקים אל בנות האדם הקטנות ויולדו להם שיולדו נפילים כמו שזכר. ואמר שעם היותם נפילים שלא השלימו גדולם בבטן אמם לא היו מפני זה חלושים ורפים כי הנה אלה מפני חוזק האבות אף על פי שיצאו נפילים היו הגבורים אשר מעולם אנשי השם. וכבר יורה על אמתות הפי' הזה מה שאמרו המרגלים ושם ראינו את הנפילים בני ענק שהיו נפילים מבטן אמותיהם קודם זמן הלידה להיותם בני ענק הגדול והחזק ולכן לא יחסום אל האם כי אם אל האב וכפי כל אחד מהדרכים האלה הותר' השאל' הי'.

Modern Texts

Shadal Bereshit 6:1-4שד"ל בראשית ו':א'-ד'

(א) ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה – בהתרבות המין האנושי לא היו בני האלהים רחוקים ונבדלים כבתחלה מבני האדם, אבל מפני רבויים של אלו ושל אלו היו פוגשים ורואים אלה את אלה, ועל ידי כן ראו בני האלהים את בנות האדם וגו' ובנות ילדו להם – כעין מאמר מוסגר, כלומר וידוע כי לא היו נולדים זכרים בלבד, אלא גם בנות יולדו להם.
(ב) בני האלהים – דעת קצת מן הקדמונים שהכוונה על המלאכים הנקראים בני האלהים באיוב (א' ו, ל"ח ז') ואמנם אעפ"י שהמלאכים נזכרים בתורה ובנביאים כאילו מתראים לבני אדם כבעלי גוף ואוכלים ושותים הנה הם תמיד מצויירים נעלים מתכונת האדם, באופן שנראה ברור, שהגוף שהיו מתראים בו, לא היה גופם ממש, אלא גוף מושאל לשעה; ובכלות שליחותם היו פושטים אותו והיו עולים למרום. ומלבד זה אם היה, שהמלאכים גרמו הקלקול, היה ה' מעניש אותם כדרך שהעניש את הנחש, וכאן לא הזכיר דבר מזה; על כן נראין דברי אנקלוס ואחרים רבים, האומרים כי הכוונה בבני האלהים הנזכרין כאן לא על המלאכים, אלא על בני אדם המכונים כך, וכן בבראשית רבא (פרשת כ"ו, ח' רשב"י מקלל לכל מאן דקרי להון בני אלהיא), אלא שהם אומרים שתואר בני האלהים הוא לכבוד וחשיבות, ושהיו בני השופטים, או בני אדם הדרים ביישוב ובחברת המדינה, או בני שת, ולפי זה לא יובן, איך יצאו מהם הנפילים והגבורים; והרמב"ן ורמבמ"ן פירשו נפילים לשון נופל ופחות, כי היו נופלים מאבותם בקומה ובגבורה, אבל היו גבורים כנגד שאר בני אדם. ולדעתי הוא נגד המציאות, שהשוכנים בחברת המדינה ומתנהגים בחכמה יהיו בעלי קומה וכוח יותר מהיושבים במדבר לחרב ביום ולקרח בלילה. ולפיכך נ"ל, כי בני האלהים הם קצת מבני קין, שהיו תועים בארץ, והיה טבעם קשה ורע כקין אביהם, ובני שת היו מיושבים בקיבוץ מדיני, והיו נקראים בני אדם, וקצת מבני קין היו חזקים וגבוהי קומה מהם, והיו בני האדם מפחדים ונבהלים מהם והיו קוראים להם בני האלהים מפני גבהם ואימתם שהיתה מוטלת עליהם. והנה בתחילה לא היו בני שת מתערבים בבני קין, אך ברוב הימים התחילו בני קין לחטוף להם מבנות האדם, וקצת מהן נשארו אצל בעליהן, וקצתן הזרו לבית אמן וילדו שם, והבנות האלה ילדו בנים דומים בקצת לאבותם שהיו מבני האלהים, ואז נולדו בקרב חברת בני האדם אנשים גבוהים וקשים ורעים יותר משאר בני שת, ומאז והלאה התחילה חברת האדם להתקלקל. ומצאתי בין האחרונים שאמר גם הוא, כי בני האלהים הם בני קין, אלא שהוא אומר, שנקראו כן ע"ש שהמציאו את המלאכות, וזה רחוק, שיהיו כל בני קין נקראים בשם חשיבות, ע"ש שלושת בני למך. והנה ידעתי, כי אחר שבני למך המציאו מלאכת הנגון ועבודת המתכות, לא ייתכן לומר, שהיו כולם שוכני מדברות ופראים, על כן אמרתי קצת מבני קין, לא כולם ולא רובם, ואולי ג"כ היו הפראים האלה מבני קין ומבני שת בשוה.
(ג) ויאמר ה' – אין ספק שאמר זה לנביא, שיאמר אל העם, כדי שישובו, ודוגמת זה באברהם, ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה (למטה י"ח כ' י') אין ספק שאמר כן לאברהם, אעפ"י שלא פירש. לא ידון רוחי באדם לעולם – ידון לשון ריב ומדון, ומזה ויהי כל העם נדון (שמואל ב י"ט י') (ר' יהודה חיוג), ור' יוסף קמחי ורמבמ"ן פירשו לפי זה שהכוונה, לא תהיה רוחי העליונה, אשר נפחתי באדם, במריבה תמיד עם הבשר, באשר הוא ג"כ בשר, ואיננו רוחני לבד, לכך אינו ראוי להתקיים, אך ראוי לכלותו מעל פני האדמה. ואני אומר, כי לא מצאנו זכר ורמז בתנ"ך למלחמה זאת בין הרוח ובין הבשר, ועוד מליצת הוא בשר מצאנוה בהפך (ויזכר כי בשר המה, תהלים ע"ח ל"ט), למליצה מעוררת רחמי האל ומשככת חמתו, ועוד בשגם בשר הוא, או בשהוא גם בשר היל"ל. ור"י קמחי אומר, באשר גם הוא בשר כבהמות. ומלבד זה אין ענין זה מתישב יפה עם והיו ימיו ק"ך שנה, כי למה יאריך להם עוד זמן, אתר שידע כי הרוח הוא בטבעו במלחמה עם הבשר? ונראין לי דברי רש"י ורשב"ם, אל יהי רוחי נדון ונבוך לעולם במשפטי האדם, אם להשחית אם לרחם. בשגם הוא בשר – בשגם בטעם מפסיק, והמפרשים פירשוהו מורכב מן בי"ת וש"ין משמשות ומלת גם, ואתרים פירשו משורש שגה, או שגג, וכל פירושיהם דחוקים; ונ"ל, כי שורש המלה שגם, והוא נימצא בלשון סורי וגם בלשון חכמים, ובל"ח ענינו סכסוך (עיין בראשית רבא פרשה כ"ו, י"ב שגם הם פירשו המלה משורש שגם), ובל' סורי נמצא – כולה זמנא בקורינא דמכתבנא שגים הוה, בכל עת היה עוסק בקריאת הספרים, וכן – אשתגם בנפשה, חרד בנפשו ושם לבו על הדבר. ולפי זה נ"ל לפרש לא ידון רותי ולא יהיה נבוך לעולם במחשבה זו שהוא גשר ושעל כן ראוי לרחם עליו, אלא עד ק"ך שנה אמתין עוד ולא יותר. והיו ימיו מאה ועשרים שנה – כ"כ אאריך להם אולי ישובו, ואם בתוך כך לא ישובו, לא אשאירם עוד ולא ימשכו עוד ימיהם. ויוסף פלאויוס ואחרים פירשו על המשך חיי האדם משם והלאה, שנתמעטו מעט מעט, ועמדו על עשרים ומאה שנה, וזה אינו, כי משה אמר (תהלים צ' י') ימי שנותינו בהם שבעים ואם בגבורות שמונים שנה.
(ד) הנפילים וגו' – הנפילים היו גבוהי קומה, כמ"ש (במדבר י"ג ל"ג) המם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפילים ונהי בעינינו כחגבים, ומכאן נראה ג"כ שגם אחר המבול היו נפילים, ולפיכך נ"ל, כי וגם אתרי כן הוזר למעלה, הנפילים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן, וזה ע"י שבאו בני האלהים אל בנות האדם, וזה היה גם אחר המבול, כי גם אז נמצאו בתחילת היישוב אנשים פראים גבוהי קומה, שבאו אל בנות היישוב, אלא שלפי זה היה ראוי להטעים הנפילים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן. והנה מציאות קצת ענקים או אנשים גבוהי קומה יותר משאר בני אדם לא ייתכן להכחישה, כי משה הזכיר עוג (דברים ג' י"א) והמרגלים הזכירו אחימן ששי ותלמי (במדבר י"ג כ"ה) ובשמואל (שמואל א י"ז ד') מצאנו גלית ואחרים; ומלבד עדות ספרי הקודש הנה עינינו הרואות במעי האדמה עצמות פילים ושאר בעלי חיים, שהחוקרים אומרים שהיו בעלי העצמות ההמה גדולים כפילים ויותר מאותם בעלי חיים עצמם הנמצאים עתה, והנה איננו מן הנמנע, שיימצאו כמו כן קצת בני אדם גדולים כפליים במדתנו. המה הגבורים וגו' – הם שנעשו אח"כ אלוהות או הצי אלהים, ורצה הקב"ה להודיע את ישראל, שאינם מורע אלהי, כי לא אמר שבאו האלהים אל בנות האדם, אלא בני האלהים, והם יבינו כי הואיל והזכיר עניין זה ולא הזכיר קודם לכן שבאו האלהים עצמם אל בנות האדם, א"כ בהכרח אינם בני אלהים ממש, ואם יטעו ויחשבו, כי בני האלהים הם המלאכים, לא תצא מזה תקלה. ובענין גזרת מלת נפילים רבו הדעות, ואין להכריע. ראב"ע ורד"ק כתבו שנקראו כן, כי יפול לב אדם עליו בראותו אותם, כי יפחד מהם. קליריקוס מפרש לסטים מן ותפול שבא ותקחם (איוב א' ט"ו) וכיוצא בזה תירגם עקילס. ולתרגום ירושלמי ואחרים הכוונה, שנפלו וגורשו מן השמים. ואולי אפשר לומר, כי נפילים כמו נפלאים, והיה השורש מתחילתו פל מורה פלא, ואח"כ מצאתי, כי כן ג"כ דעת המעמר.

R. S"R Hirsch Bereshit 6:1-4רש"ר הירש בראשית ו':א'-ד'

(א - ב) פסוקים אלה מראים לנו את סיבת הירידה של המין האנושי: בני האלהים התערבו עם משפחת בנות האדם. זה עתה למדנו על סדר הדורות של בני שת - בצד סדר הדורות של בני קין. בני קין ביקשו לבנות את חייהם על יסוד המצאה ותעשיה; שאיפה זו היא מוצדקת כשהיא לעצמה; אך בני קין נפרדו מאת ה', - וסופם היה ייאוש ואבדן דרך. לא כן משפחת בני שת: בראשם חוזר הכתוב על כל מעלתו המקורית של האדם: "דמות", "צלם", "ברכה", "אדם". כמו כן הוא חוזר על השויון הגמור של מעלת האשה והאיש: "זכר ונקבה בראם" וגו'; דבר זה חשוב במיוחד - בהתחשב עם המשך הפרשה. בנות האדם היו ממשפחת בני קין, ובני האלהים - ממשפחת בני שת; במשפחת בני קין "נמחו ערכים אלהיים": "מחויאל"; ואילו במשפחת בני שת נשתמר הצלם האלהי; ערכים אלהיים חזרו ועלו שם תמיד; אך לא היה די בהם כדי להציל את האדם מכליה. עלייתם הרוחנית של בני שת לא היתה בטוחה ומתמדת כירידתם התלולה של בני קין, - שכן הם לא שמרו על טהרתם, התערבו עם בני קין ולקחו נשים ממשפחת בני קין. הרי הוא אומר: ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה, - בראשית התפתחות האדם לא היה לפניו מבחר גדול של נשים; אך משהחל האדם לרוב, יכלו בני שת לשמור על טהרתם. אולם: ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה, כנראה: טובות מראה. הם לא נתנו עיניהם במשפחה, אלא נתנו עיניהם בנוי; הנשים מצאו חן בעיניהם; הם לא חשבו על עתיד בניהם, שיתחנכו על ידי נשים כאלה. הרע לא היה בנשים, אלא במשפחתן: מכל אשר בחרו; מ"ם זו רומזת לחטא; החטא היה במשפחה, שממנה נבחרה האשה; הם לא דבקו במשפחת בני האלהים.
והנה, כל המפרשים מסכימים, שהם חטאו בלקיחת האשה; אך החטא רמוז לדעתם בתיבת "ויקחו"; הם מפרשים מלה זו בהוראת גזילה, והמעשה כולו היה לדעתם דרך זנות. אולם, "לקח אשה" הוא ביטוי מובהק לנישואין, והוא מציין בכל מקום יחסי אישות. אך מהמשך הפרשה ברור, שהחטא רמוז בפסוק זה; נראה אפוא, שהוא כלול במלים "מכל אשר בחרו". הם נשאו נשים, ולא נתנו את עיניהם במשפחה; לא שמו לב למשפחה, שממנה נבחרה האשה. וזה היה החטא.
התוצאות יכלו להיות לברכה, - אילו הצליחו בני האלהים להתגבר בעוז רוח על הזרע הרע של בנות האדם. אולם, הסיכון הוא תמיד גדול מדי. תמיד נשאלת השאלה, - איזה יסוד יכריע את הכף בלב הבנים שייולדו; תמיד יש לחשוש שהרע ילך ויגבר, - ככל שהמיזוג נמשך. הפסוק הבא מלמדנו, היאך נפתרה הבעיה כאן.
(ג) המשפחות הלכו והתמזגו, ובאותה שעה אמר ה': לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר. אי אפשר לפרש: רוחי לא יריב עם האדם. המושג של "דון" איננו משמש באות בי"ת ("ידין בגויים" - תהלים קי, ו - פירושו: בקרב הגויים), ופירוש הפועל "דון" איננו לריב, אלא: לשפוט. זאת ועוד: טעמי המקרא מחברים את "רוחי" אל "באדם"; נמצאת אומר: "רוחי באדם" הוא מושג אחד, והוא נושא המשפט: הרוח האלהית שנפחתי באדם, נועדה להיות "דיין"; היא קול ה' בלב האדם הדן את האדם בקרבו. "נר אלהים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן" (משלי כ, כז), היא לא רק רואה את מעשי האדם, אלא גם דנה עליהם. רוח ה' שבאדם דנה את האדם בעצמה. משום כך אירע הדבר, שאחרי קינן בא מהללאל וכו', ואחרי דור ירוד בא דור של בני עליה - למרות מיזוג המשפחות. אולם, שופט זה עלול לקבל שוחד, ואפשר להרדים אותו; קולו ייאלם ברבות העתים, החושניות תלך ותתעורר באדם, - ורוח ה' שבאדם תניח את מאזני המשפט. מכאן החשיבות היתרה, שהתורה מייחסת לחוקי האישות והצניעות. פרשה זו מלמדתנו, שבהם תלויה העירנות של רוח ה' באדם. בני האלהים נשאו להם נשים, ולא נתנו עיניהם במשפחה; באותה שעה אמר ה': "לא ידון רוחי באדם לעולם". התפתחות הדורות היתה עד כה עולה ויורדת חליפות; העליה לא היתה מתמדת, אך גם הירידה לא היתה עקבית. התפתחות זו לא תהיה כך לעולם, - בשגם הוא בשר, - שכן יש באדם גם כוחות חמריים, הגוף נמשך אחרי החושניות, והוא מתנגד לרוח ה'; ניגוד זה מסתיים באדם טהור - על ידי הכנעת ה"בשר" ל"רוח ה' באדם"; אך מיזוג המשפחות הנמשך והולך עלול להביא לידי תוצאה הפוכה - לידי הכנעת הרוח לבשר; ועתידים הדברים להסתיים כך, אם תהליך זה יימשך. משום כך נתן ה' ארכה של מאה ועשרים שנה. זה הזמן שהוא הקציב לנסיון המאבק הזה.
(ד) מה שנאמר עד כה דרך כלל, מתבאר בפסוק זה על ידי דוגמה אחת; דוגמה זו היתה מובנת יפה לאבותינו, שעוד ראו בעיניהם את שרידי הנפילים.  נפילים. אי אפשר לומר בודאות, על שום מה נקראו הענקים "נפילים". "נפילה" היא בדרך כלל סימן של חולשה. אולם, יש גם "נפילה" של גיבור, המתנפל על חלש הימנו. כך: "נפל פחדם עליהם" (תהלים קה, לח). וכן מצאנו לשון "נפילה" ברוח ה', הגוברת על הנביא בחזקת היד: "ותפל עלי יד ה'" (יחזקאל ח, א). ועוד מצאנו לשון "נפילה", אם אירע דבר מקרי, שהוא מחוץ לכל חישוב: "איך יפול דבר" (רות ג, יח). פעם אחת גם ביחס לישמעאל: "על פני כל אחיו נפל" (בראשית כה, יח). אולי זו הוראת "נפל" כאן: הוא נקרה בדרכם בניגוד לכל חישוב, כאילו נפל מן השמים; ישמעאל היה פרא אדם; עצמתו היתה בלתי רגילה ולא השתלבה בסדר הרגיל של הדברים, הוה אומר: "על פני כל אחיו נפל". אולי על שם כך נקראו ה"נפילים": גבהם וכוחם הגופני היה בלתי רגיל, ופחדם נפל על כל אדם. אולי יש לפרש כך גם את הפסוק שבישעיהו (כו, יט): "וארץ רפאים תפיל"; הוראת "תפיל": תברא נפילים, וזה פירוש הפסוק: "כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל": טלך יעיר גדולי רוח, המאירים באור יקרות; ואילו הארץ תוציא רק רפאים ענקי גוף. אם שם ה"נפילים" מורה על יצורים נדירים, בלתי רגילים, הרי מובן, שהם נקראו כך רק בתקופה מאוחרת, שעה ששאר בני אדם כבר היו קטנים יותר. בשעת מתן תורה עוד שרדו צאצאים לנפילים; אך לפני המבול היו הנפילים שכיחים. הנפילים היו בארץ בימים ההם: "היום הבריות תוהים עליהם וקוראים להם 'נפילים'; אך בימים ההם הם היו שכיחים בארץ".
במשפחת בני קין אבדו ערכים רוחניים, וכוחות הגוף התפתחו לממדי ענק. אילו הצליח מיזוג המשפחות, היו כוחות הרוח של האב מתגברים על כוחות הגוף של האם ומשעבדים אותם לצרכיהם. היו נולדים גיבורי רוח; שכן, עבודת הרוח זקוקה לגבורה גופנית. אולם, הרי הוא אומר: "הנפילים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן": בנות האדם ילדו לבני האלהים; האבות ציפו, שהכוחות האלהיים יתגברו בלב בניהם; אך לא כן היה: הנפילים היו בארץ גם אחרי כן; גם אחרי שבנות האדם ילדו להם, היתה גבורת הרוח משועבדת לתאות הגוף. מיזוג המשפחות הביא אל משפחת בני האלהים - את זרע המרד וחילול הקודש. המה הגבורים: ממיזוג זה נולדו "הגבורים אשר מעולם": יש שהם עלו על בני דורם בעוז רוח; אך בדרך כלל היתה הרוח משועבדת לגבורת הגוף.

R. D"Z Hoffmann Bereshit 6

U. Cassuto Bereshit 6