בני הא־להים and בנות האדם/5

EN/HEע/E

בני האלהים and בנות האדם

Sources

Bereshit 6:1-8בראשית ו':א'-ח'

(א) וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. (ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. (ג) וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. (ד) הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. (ה) וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. (ו) וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. (ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. (ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'.

Jubileees 5:1-27יובלים ה':א'-כ"ז

(א) ויהי כי החלו בני האדם לרוב על פני כל האדמה ובנות ילדו להם. (ב) ויראו מלאכי האלוהים בשנה אחת ליובל הזה כי טובות הנה למראה, ויקחו אותן להם לנשים מכל אשר בחרו, ותלדנה להם בנים אשר היו לנפילים. (ג) והחמס מלא את הארץ, וכל בשר השחית את דרכו מאדם עד בהמה עד חית הארץ עד עוף השמים ועד כל רמש על האדמה. (ד) כולם השחיתו את דרכם ואת סדרם, ויחלו לטרוף איש אחיו. (ה) והחמס מלא את הארץ, וכל יצר מחשבות לב בני אדם היה רק רע כל היום. (ו) וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה, וכל בשר השחית את סדרו, ויעשו כולם את הרע בעיניו כל אשר בארץ. (ז) ויאמר למחות את האדם וכל בשר אשר ברא על פני האדמה. (ח) ונוח לבדו מצא חן בעיניו. (ט) ועל מלאכיו אשר שלח על הארץ חרה אפו מאוד, ויאמר להשמידם. (י) ויאמר אלינו נאסרה אותם במעמקי האדמה, והנה הנם אסורים בתוכם ומפורדים. (יא) ועל בניהם יצאה דת מאת פניו למחוץ אותם בחרב ולכלותם מתחת השמים. (יב) ויאמר, לא ידון רוחי באדם לעולם כי בשר הוא, והיו ימיו מאה ועשרים שנה. (יג) וישלח את חרבו ביניהם למען יכו איש את אחיו. ויחלו להכות איש את אחיו, עד אשר נפלו כולם לפי חרב ונשמדו מעל הארץ, ועיני אבותיהם רואות. (יד) ואחרי כן נאסרו במעמקי האדמה עד יום המשפט הגדול, כי אז ענוש יענשו כל אשר השחיתו את דרכיהם ואת עלילותיהם לפני ה'. (טו) וישמד את כל משכנותיהם, ולא נותר מהם עד אחד אשר לא שפט אותו ככל רעתם. (טז) ויעש לכל ברואיו רוח חדש ונכון אשר לא יחטאו לעולמים בקרבם, וכל איש יצדק במולדתו לעד. (יז) ועונש כלהם נחרץ וחרות על לוחות השמים בלי עולתה. (יח) וכל הסרים מן הדרך אשר נועד להם ללכת בה, אם לא ילכו בה העונש כתוב לכל קרב ולכל דור. (יט) ולא ינצל כל אשר בשמים ועל הארץ באור ובחושך בגיא צלמות ובתהום רבה ובמקום האופל. (כ) וכל עונשם כלה ונחרץ וכתוב וחרות לכולם. (כא) את הגדול ישפוט כגדלו, ואת הצעיר כצעירתו, ואת כל איש ואיש ישפוט על פי דרכו. (כב) ולא יקח שוחד באמרו כי ישב לשפוט את כל בשר. (כג) וכי יתן לו איש את כל אשר על הארץ, לא ישא פניו ולא יקח דבר מידו כי הוא השופט. (כד) ועל בני ישראל כתוב ומקויים לאמור, אם יפנו אליו בצדקה יסלח לכל אשמם וישא לכל עוונם. (כה) כתוב ומקויים כי כל מודה ועוזב פשעיו, ירוחם פעם אחת בשנה. (כו) אבל לא רוחמו כל אשר השחיתו את דרכם ואת יצרם לפני המבול, אך נוח לבדו, כי פניו נשאו בגלל הבנים אשר הציל למענהו ממי המבול. (כז) כי לבו היה צדיק בכל דרכיו כאשר צוה, ולא עבר על כל אשר נפקד עליו.

Enoch 6:1-8חנוך ו':א'-ח'

(1) And it came to pass when the children of men had multiplied that in those days were born unto them beautiful and comely daughters. (2) And the angels, the children of the heaven, saw and lusted after them, and said to one another: 'Come, let us choose us wives from among the children of men and beget us children.' (3) And Semjaza, who was their leader, said unto them: 'I fear ye will not indeed agree to do this deed, and I alone shall have to pay the penalty of a great sin.' (4) And they all answered him and said: 'Let us all swear an oath, and all bind ourselves by mutual imprecations not to abandon this plan but to do this thing.' (5) Then sware they all together and bound themselves by mutual imprecations upon it. (6) And they were in all two hundred; who descended in the days of Jared on the summit of Mount Hermon, and they called it Mount Hermon, because they had sworn and bound themselves by mutual imprecations upon it. (7) And these are the names of their leaders: Samlazaz, their leader, Araklba, Rameel, Kokablel, Tamlel, Ramlel, Danel, Ezeqeel, Baraqijal, Asael, Armaros, Batarel, Ananel, Zaq1el, Samsapeel, Satarel, Turel, Jomjael, Sariel. (8) These are their chiefs of tens.

Enoch 7:1-6חנוך ז':א'-ו'

(1) And all the others together with them took unto themselves wives, and each chose for himself one, and they began to go in unto them and to defile themselves with them, and they taught them charms and enchantments, and the cutting of roots, and made them acquainted with plants. (2) And they became pregnant, and they bare great giants, whose height was three thousand ells: (3) Who consumed all the acquisitions of men. And when men could no longer sustain them, (4) the giants turned against them and devoured mankind. (5) And they began to sin against birds, and beasts, and reptiles, and fish, and to devour one another's flesh, and drink the blood. (6) Then the earth laid accusation against the lawless ones.

Josephus Antiquities 1:3:1יוסיפוס, קדמוניות 1:3:1

Now this posterity of Seth continued to esteem God as the Lord of the universe, and to have an entire regard to virtue, for seven generations; but in process of time they were perverted, and forsook the practices of their forefathers; and did neither pay those honors to God which were appointed them, nor had they any concern to do justice towards men. But for what degree of zeal they had formerly shown for virtue, they now showed by their actions a double degree of wickedness, whereby they made God to be their enemy. For many angels of God accompanied with women, and begat sons that proved unjust, and despisers of all that was good, on account of the confidence they had in their own strength; for the tradition is, that these men did what resembled the acts of those whom the Grecians call giants. But Noah was very uneasy at what they did; and being displeased at their conduct, persuaded them to change their dispositions and their acts for the better: but seeing they did not yield to him, but were slaves to their wicked pleasures, he was afraid they would kill him, together with his wife and children, and those they had married; so he departed out of that land.

Onkelos Bereshit 6:1-7תרגום אונקלוס בראשית ו':א'-ז'

(א) והוה כד שריאו [שריו] בני אנשא למסגי על אפי ארעא ובנתא אתילידא להון. (ב) וחזו בני רברביא ית בנת אנשא ארי שפירן אנין ונסיבו להון נשין מכל דאתרעיאו [דאתרעיו]. (ג) ואמר יי לא יתקים דרא בישא הדין קדמי לעלם בדיל דאנון בסרא ועובדיהון בישין ארכא יהיב להון מאה ועסרין שנין אם יתובון. (ד) גיבריא הוו בארעא ביומיא האנון ואף בתר כן דעלין בני רברביא לות בנת אנשא וילדן להון אנון גיבריא דמעלמא אנשין דשמא. (ה) וחזא יי ארי סגיאת בישת אנשא בארעא וכל יצרא מחשבת לביה לחוד ביש כל יומא. (ו) ותב יי במימריה ארי עבד ית אנשא בארעא ואמר במימריה למתבר תוקפהון כרעותיה. (ז) ואמר יי אמחי ית אנשא דבריתי מעל אפי ארעא מאנשא עד בעירא עד רחשא ועד עופא דשמיא ארי תבית במימרי ארי עבדתינון.

Targum Pseudo-Jonathan Bereshit 6:1-8תרגום יונתן בראשית ו':א'-ח'

(א) והוה ארי שריאו בני נשא למסגי על אנפי ארעא ובנתא שפירתא איתילידו להון. (ב) וחמון בני רברביא ית בנת אנשא ארום שפירן הינון וכחלן ופקסן ומהלכין בגילוי בשרא והרהירו לזנו ונסיבו להון נשין מכל דאתרעיו. (ג) ואמר יי במימריה לא יתדנון כל דריא בשיא דעתידין למיקם בסדר דיניא דדרא דמבולא למובדא ולמשתיצי מגו עלמא הלא יהבית רוח קדשי בהום מן בגלל די יעבדון עובדין טבין והא אבאישו עובדיהון הא יהבית להון ארכא מאה ועשרין שנין מן בגלל דיעבדון תתובא ולא עבדו. (ד) שמחזאי ועוזיאל הינון נפילין מן שמיא והוו בארעא ביומיא האינון ואוף בתר כן דעלון בני רברביא לות בנת אנשא וילידן להון והינון מתקרין גברין דמעלמא אינשי שמהן. (ה) וחמא יי ארום סגיאת בישת אנשא בארעא וכל יצרא דמחשבת לביה לחוד ביש כל יומא. (ו) ותב יי במימריה ארום עבד ית אנשא בארעא ואידיין עליהון במימריה. (ז) ואמר יי אבטיל אנשא במימרי דבריתי מעל אנפי ארעא מאנשא עד בעירא עד ריחשא ועד עופא דשמיא ארום תבית במימרי ארום עבדתינון. (ח) ונח דהוה צדיק אשכח חינא קדם ה'.

Bereshit Rabbah 26:5בראשית רבה כ"ו:ה'

ויראו בני האלהים, רבי שמעון בן יוחאי קרא להון בני דייניא רבי שמעון בן יוחאי מקלל לכל מאן דקרא להון בני אלהיא, תני רבי שמעון בן יוחאי כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה, כומריא גנבו אלהיא מאן מומי ביה או מאן מקרב, ולמה קורא אותן בני האלהים רבי חנינא ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרין שהרבו ימים בלא צער, ובלא יסורין, רבי חנא בשם רבי יוסי אמר כדי לעמוד על התקופות ועל החשבונות, רבנן אמרין כדי שיטלו שלהם ושל דורות הבאים אחריהם, כי טובות הנה, אמר רבי יודן טבת כתיב, משהיו מטיבין אשה לבעלה היה גדול נכנס ובועלה תחלה, הדא הוא דכתיב כי טבת הנה, אלו הבתולות ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, אלו נשי אנשים, מכל אשר בחרו, זה זכר ובהמה, רבי הונא בשם רבי אמר דור המבול לא נימוחו מן העולם עד שכתבו גמומסיות לזכר ולבהמה, אמר רבי שמלאי בכל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלומסיאה באה לעולם והורגת טובים ורעים, רבי עזריה ורבי יהודא בר רבי סימון שם ריב"ל אמר על הכל הקדוש ברוך הוא מאריך אפו חוץ מן הזנות, מאי טעמא ויראו בני אלהים וגו' ומה כתיב בתריה (בראשית ו) ויאמר ה' אמחה את האדם, רבי יהושע בר לוי בשם פדייה אמר כל אותו הלילה היה לוט מבקש רחמים על הסדומיים והיו מקבלין מידו, כיון שאמרו לו הוציאם אלינו ונדעה אותם לתשמיש, אמרו לו (בראשית יט) עוד מי לך פה ללמד סנגוריא עליהם, מכאן ואילך אין לך ללמד עליהם סנגוריא.

Pirkei DeRabbi Eliezer 22פרקי דרבי אליעזר כ"ב

ויחי אדם מאה ושלשים שנה ויולד בדמותו כצלמו, מכאן אתה למד שלא היה קין לא מזרעו ולא מדמותו ולא כצלמו של אדם, עד שנולד שת, והיה כדמותו וכצלמו, מכא"ן את"ה למ"ד של"א הי"ה קי"ן של אדם אביו, שנ' ויולד כדמותו כצלמו, ר' שמעון אומר משת עלו ונתייחסו כל הדורות של צדיקים ומקין עלו ונתייחסו כל הדורות של רשעים המורדים והפושעים שמרדו בצורם ואמרו אין אנו צריכין לטיפת גשמיך ולא ללכת בדרכיך, שנ' ויאמרו לאל סור ממנו, ר' מאיר אומר גלוי ערוה היו מהלכין דורות של קין האנשים והנשים כבהמה ומטמאין בכל זנות איש באמו ובבתו ובאשת אחיו ובאשת רעהו וברחובות וביצר הרע של מחשבת לבם, שנ' וירא ה' כי רבה רעת האדם, ר' אומר המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים ראו את בני דורותיו של קין גלויות בשר ערוה כוחלות עיניהם כזונות וטעו אחריהם ולקחו מהן נשים, שנ' ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, ר' יהושע אומר המלאכים אש לוהט הם, שנ' משרתיו אש לוהט והוא בא כבעלת בשר ודם ואינה נשרפת את הגוף, אלא בשעה שנפלו ממקום קדושתן חזר כחן וקומתן כבני אדם ולבשו גוש ועפר, שנ' לבש בשרי רמה וגוש עפר, ר' יצחק אומר הענקים נולדו מהם המהלכין בשרירות לבם ובגובה קומתם ומשלחים ידם בכל גזל וחמס ובשפיכות דמים, שנ' ושם ראינו את הנפילים, ואומר הנפילים היו בארץ, ר' יהושע אומר ישראל נקראו בני האלהים, שנ' בנים אתם לה' אלהיכם, והמלאכים נקראו בני האלהים, שנ' ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים, ואלו עד שהם במקום קדושתן בשמים נקראו בני האלהים, שנ' וגם אחריכם אשר יבואו, ר' לוי אומר היו מולידין בניהם והיו פרים ורבים כמין שרץ גדול ששה בכל לידה, באותה שעה היו עומדין על רגליהם ומדברים בלשון הקדש ומרקדין לפניהם כצאן, שנ' ישלחו כצאן עויליהם, אמר להם נח שובו מדרכיכם וממעשיכם הרעים שלא יבא עליכם את מי המבול ויכרית כל זרע בני אדם, אמרו לו הרי אנו מונעים עצמינו מפריה ורביה שלא להוציא זרע בני אדם, מה היו עושין היו משחיתין מקום זרעם על הארץ שלא להוציא זרע בני אדם, שנ' וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה, אמרו אם מי המבול מביא עלינו מן השמים הרי אנו גבוהים קומה ואין המים גבוהים קומה על צוארינו, ואם מימי תהומות מביא עלינו יש בכפות רגלינו לחתום כל התהומות, מה עשו פשטו את כפות רגליהם וחתמו את כל התהומות, מה עשה הב"ה הרתיח מימי תהום והיו עולין ושולקין את בשרם ופושטין את עורם מעליהם, שנ' בעת יזורבו נצמתו בחומו נדעכו ממקומם, אל תקרי בחומו אלא בחמומו.

Rashi Bereshit 6:2-6רש"י בראשית ו':ב'-ו'

(ב) בני האלהים - בני השרים והשופטים. דבר אחר בני האלהים הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום, אף הם היו מתערבים בהם. כל אלהים שבמקרא לשון מרות, וזה יוכיח (שמות ד טז) ואתה תהיה לו לאלהים, (שם ז א) ראה נתתיך אלהים. כי טבת הנה - אמר רבי יודן טבת כתיב, כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה, היה גדול נכנס ובועלה תחלה: מכל אשר בחרו - אף בעולת בעל, אף הזכר והבהמה. (ג) לא ידון רוחי באדם - לא יתרעם ויריב רוחי עלי בשביל האדם. לעולם - לאורך ימים, הנה רוחי נדון בקרבי אם להשחית ואם לרחם, לא יהיה מדון זה ברוחי לעולם, כלומר לאורך ימים. בשגם הוא בשר - כמו בשגם, כלומר בשביל שגם זאת בו שהוא בשר, ואף על פי כן אינו נכנע לפני, ומה אם יהיה אש או דבר קשה, כיוצא בו (שופטים ה ז) עד שקמתי דבורה, כמו שקמתי. וכן (שם ו יז) שאתה מדבר עמי, כמו שאתה, אף בשגם כמו בשגם. והיו ימיו וגו' - עד מאה ועשרים שנה אאריך להם אפי ואם לא ישובו אביא עליהם מבול. ואם תאמר משנולד יפת עד המבול אינו אלא מאה שנה, אין מוקדם ומאוחר בתורה, כבר היתה הגזירה גזורה עשרים שנה קודם שהוליד נח תולדות, וכן מצינו בסדר עולם (פרק כח). יש מדרשי אגדה רבים בלא ידון, אבל זה הוא צחצוח פשוטו. ((ד) הנפלים - על שם שנפלו והפילו את העולם, ובלשון עברית לשון ענקים הוא. בימים ההם - בימי דור אנוש ובני קין. וגם אחרי כן - אף על פי שראו באבדן של דור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם, לא נכנע דור המבול ללמוד מהם. אשר יבאו - היו יולדות ענקים כמותם. הגבורים - למרוד במקום. אנשי השם - אותן שנקבו בשמות עירד, מחויאל, מתושאל, שנקראו על שם אבדן שנמוחו והותשו. דבר אחר אנשי שממון, ששממו את העולם. (ו) וינחם ה' כי עשה - נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים, שאלו היה מן העליונים היה ממרידן.

Ibn Ezra Bereshit 6:2-4אבן עזרא בראשית ו':ב'-ד'

(ב) בני האלהים בני השופטים, שהיו עושים בארץ משפט אלהים. וי"א כי האלהים במקום הזה קדש, והבנים הם הקדושים אשר בארץ כטעם בנים אתם (דבר' יד, א). וי"א כי בני האלהים בני שת, ובנות האדם בנות משפחת קין. והישר בעיני להיות בני האלהים היודעים דעת עליון בחרו להם נשים, שהיתה מערכת שמים כל אחת נמשלת לכל אחד, והתולדות כתולדות, על כן יצאו מהם גבורים. ויתכן שלקחו הנשים גם בחזקה. (ג) לא ידון רוחי יש אומר שהוא כמו וישב חרבו אל נדנה (דה"א כא, כז), כי הגוף לרוח כנדן, והעד איתכרית רוחי (דניאל ז, טו). רק יהיה ידון שרש אחר, כמו אם יעלה לשמים שיאו (איוב כ, ו) שהוא מנחי העין, וכמוהו נשא ורבים אחרים. וי"א שמשקלו כמו וישב העפר (קהלת יב, ז) והוא מגזרת דין, כי הרוח דיין בגוף. בשגם השי"ן כמו שככה. ויהיה טעמו לא יעמד רוחי, שמאתו היתה. וכן קהלת אמר והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת יב, ז), רק רוח האדם לבדו בעבור זה החמס. ועוד בעבור שהאדם בשר. והוא יגיע עד עת, ויחסר כאשר ינצח העשוי לעושה. והיו ימיו י"א שזה קצב כל האדם. ואם מצאנו יותר כן, מצאנו מעט, רק על הרוב ידבר. ואין זה אמת, כי הנה שם חיה שש מאות, וכל הדורות אחריו חיו שנים רבות. ובימי פלג חסרו השנים. ומימות דוד עד היום שבעים או שמונים שנה. והאמת מה שאמר המתרגם ארמית שנתן קץ לאדם, כטעם עוד ארבעים יום (יונה ג, ד). ואם ישובו ימלטו, ואם לא ישובו וימותו. ואל תשים לבך אל מספר ויהי נח בן חמש מאות שנה (ברא' ה, לב) כי אין מוקדם ומאוחר בתורה. והנה כתוב וימת תרח בחרן (ברא' יא, לב), ואחריו ויאמר ד' אל אברם לך לך מארצך (שם יב, א). ואנחנו נדע, כי לא מת תרח עד שהי' יצחק בן ל"ה שנה. ורבים כמוהו. (ד) ופירוש נפילים שיפול לב הרואה אותם, שיתמה מגובה קומתם. וטעם אחרי כן, אחר המבול. והנה בני ענק בתחלה היו ממשפחת בני האלהים.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 6:2-4ר' יוסף בכור שור בראשית ו':ב'-ד'

(ב)  בני האלהים – בני השרים. בנות האדם – שאינם שרים. מכל אשר בחרו – בכח וביד חזקה היו גוזלים להם בנותיהם לנשיהם, ומשחיתים סדר העולם לגמרי. (ג)  לא ידון רוחי באדם – כמו "ויהי כל העם נדון" (ש"ב יט,י), כלומר: לא אהיה דן עמהם לעולם לפי מעשיהם, שלא אעשה להם לפנים משורת הדין, כי כשאדם חטא, לא רציתי להמיתו מיד ולבראת אחר, וגם כשחטא קין, לא רציתי להורגו, אלא מסרתי לו אות לבלתי הכות אותו (ע"פ בר' ד,טו), כי בשר המה, רוח הולך ולא ישוב (ע"פ תה' עח,לט), ולא יוכלו לעמוד על שורת הדין, וגם אילו בשגם הוא בשר כמו הראשונים, אעשה להם לפנים משורת הדין ואאריך קץ פורענותם מאה עשרים שנה, אולי ישובו, ועל דרך זה תרגם אונקלוס. (ד)  הנפילים – בני אדם מופלאים, גדולים, וגם נראה לעומד אצלם שמא יפלו עליו מרוב גובהם. היו בארץ בימים ההם – קודם שהתחילו לעשות הרעה הזאת, לקחת בנות האדם בחזקה, וגם אחרי כן, אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם, היו הנפילים הללו, כי בימיהם נעשית הרעה הזאת, ואותן הנפילים המה הגבורים וגו'.

Radak Bereshit 6:1-5רד"ק בראשית ו':א'-ה'

(א) ובנות ילדו להם - אין צורך לומר זה כי אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אלא היה הספור הזה על הבנות לפי שטעו אחריהם והן גרמו השחתת הארץ כמו שמספר והולך. (ב) ויראו בני אלהים - בני השופטים והגדולים ומנהיגי המדינות, כי הם נקראו אלהים, כמו "אלהים לא תקלל" (שמות כ"ב) והדומי' לו, וכן תרגום אונקלס בני רברביא, ודרש עזא ועזאל רחוק. ובב"ר (כ"ו) רבי שמעון בן יוחאי מקלל לכל מאן דקרא להו בני אלהים, תני ר"ש ב"י כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה; ועוד אמרו למה קורא אותם בני האלהים, ר"ח ור"ל תרויהון אמרין שהרבו ימים בלא צער ובלא יסורין; רב הונא בשם ר' יוסי אמר הרבו ימים כדי לעסוק על התקופות ועל החשבונות ועל המזלות, והוא הטעם שכתבנו למעלה באריכות שנות האנשים הנזכרים. את בנות האדם - בנות המון האדם החלושים שלא היה להן כח לעמוד כנגדם, וכאשר היו רואים בני הגדולים בנות העניים שהיו טובת ר"ל יפות תואר ומראה, היו עושקים ולוקחים איזה שהם בוחרים מכל הנשים ואותן שישרו בעיניהם הן פנויות או נשואות לבעל, כי מי שהיה גדול מחבירו עושק את חברו ואין מציל מידם, ואדם נאמר על הפחותים והחלושים שאמר "גם בני אדם גם בני איש" (תהלים מ"ט) בני אדם, הפחותים, בני איש, הגדולים; ובספרי פירשו כן אם בני הדיינים היו אוחזים נשים מן השוקים ומענים אותם קל וחומר לשאר בני אדם; והחכם ר' אברהם בן עזרא פי' בני האלהים שהיו יודעים דעת עליון ובחרו להם מי שהיתה מערכת השמים כל אחת נמשלת לכל אחד והתולדות כתולדת על כן יצאו מהם גבורים, ויתכן שלקחו גם הנשים בחזקה. כי טובת הנה - אמר ר' יודין טבת כתיב, שהיו מטייבין ומקשטין אותה שהכניסה לחופה, והיה הגדול נכנס ובועלה תחלה, הה"ד כי טבת הנה, אלה הבתולות. ויקחו להם נשים, אלו נשואי אישים, מכל אשר בחרו, זה זכר ובהמה. (ג) ויאמר לא ידון רוחי באדם לעולם - אמר בלבו, או אמר לנח, ומלת לא ידון פרשה אאז"ל מן "יגרה מדון" (משלי י"ג) ר"ל לא יהיה רוחי העליוני שנפחתי באדם לא יהיה במריבה עוד לעולם עם הגוף, כי הגוף נמשך לתאות הבהמות וזה באשר הוא בשר ובתולדת הבשר שקועות וקבועות התאות, אאריך להם ק"כ שנה אם יחזרו בתשובה ואם לאו אכלה אותם מן העולם. ועוד פירשו בו מענין "וישב חרבו אל נדנה" (ד"ה כ"א כ"ז) שפרושו תער החרב, והיה מלת ידון ראויה להדגש לחסרון הנו"ן אלא שבא בה הנח תמורת הדגש כמו שבא במלת "ויזד יעקב נזיד" ופירוש לא יהיה הרוח בתוך נדנו שהוא הגוף אלא אוציא אותה ממנו ואכלה הרוח והגוף, ובב"ר (פ' כ"ו) אמר ר' ישמעאל ב"ר יוסי אמר הקדוש ברוך הוא איני נותן רוחי בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים. ר' ינאי ור"ש ב"ל תרויהון אמרין אין גהינם לעתיד לבא אלא יום הוא שמלהט את הרשעים. ר"י ב"ר אילעי אמר לא יום ולא גיהנם אלא אש היא שתהיה יוצאת מגופן של רשעים ומלהטתן שנאמר (ישעיה ל"ג) "תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכל" ועוד כתבנו דבר אחד בענין גהנם בפסוק "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". אמר ר"י ב"ר אילעי לא ידון רוחי, אין הדורות (הרוחות) הללו נדונות לפני לעולם. ר' הונא בשם ר' אחא אמר לא ידון, בשעה שאני מחזיר הרוח לנדנה אין אני מחזיר רוחות אלו לנדיהם. ועוד אמרו (סנהדרין ק"ח) דור המבול אין חיין לעולם הבא, ואין נדונין שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם, לא רוח ולא דין. בשגם - השין פתוחה כמו "שקמתי דבורה" (שופטים ה') ופירוש כאשר גם הוא בשר, כלומר למה לא ידון רוחי באדם לעולם, לפי שגם הוא בשר כמו הבהמות, שאע"פ שיש בו רוח עליונה, הנה גם הוא בשר והבשר מושך הרוח אל תאותיו לפיכך אאריך לאדם הזה ק"כ שנה אם ישוב, טוב, אקיים אותם בעולם, ואם לאו אכלה אותם מן העולם, זה פירושו. ימיו, הימים שאאריך לו, וטעם מאה ועשרים לא ידענו אלא כך היה רצון הבורא. (ד) הנפילים - הפסוק הזה טעמו דבוק למעלה שאמר מכל אשר בחרו, ואחר כן ספר מה שאמר האל לא אאריך להם. הנפילים הם הענקים ויקראו נפילים ואם הם גבוהים מאוד ממדת שאר בני אדם, והטעם שיפול הרואה אותם מרוב תמהון ובהלה, וכן "ואולם הר נופל יבול" (איוב י"ד) אמר כי בימים ההם היו בארץ אנשים בעלי קומה יתרה מאוד, והסבה כמו שכתבנו באריכות ימי הנזכרים שהיו יחידים, כן היו הנפילים יחידים ביתרון מדת גופם, והם נקראים נפילים וענקים. וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם - פירושו וגם אחרי כן שרבו בני האלהים והיו בועלים בנות האדם אשר בחרו להם, כל שכן שהיו בארץ נפילים שהיו רואים אותם יפות מראה ובעלות קומה; והנפילי' היו מבני הגדולים וכאשר היו בועלים כמותן היו הנולדים מהן גם כן כמותם באיכות וכמות, והמה הגבורים אשר מעולם. כלומר שהם נזכרים בפי הדורות הבאים אחריהם שהיו אלה הגבורים מזמן קדמון, זהו אשר מעולם אנשי השם, שהיה להם שם בפי הדורות הבאים אחריהם, ואחרי המבול ראו הנשארים כי רע בעיני ה' רדיפת התאות והנהגות הגופות להנאות להרבות המשגל ולהגדיל הגופות במדתן ובאריכות ימיהם אם היה זה בהנהגת מחיתם, וחסרו התאות ואותן הנהגות עד שמעטו שנות בני אדם אחר המבול והיו הלוך וחסור, לפי ששב להם למנהג ולטבע הנהגות הראשונים ומעטו הימים ומעטו המדות הגופות עד שלא נשאר מהם גוף בזמן שבאו ישראל לארץ ולא נמצאו מהם אלא ילידי הענק בחברון, ואמרו (ילקוט יהושע רמז כ"ג) ולא היו אלא ארבעה, ובימי דוד ילידי הרפה בגת (ד"ה א' כ' ד') ועל עוג מלך הבשן נאמר (יהושע י"ג) "הוא נשאר מיתר הרפאים" ואפשר שאותן שנמצאו נהגו בגופם מנהג הראשונים שלפני המבול, ואפשר שהאריכו ימים כמו שארכו גופותם. (ה) וירא ה' - כיון שהגיע הקץ שנתן להם מאה ועשרים שנה ראה כי לא הטיבו מעשיהם אבל הריעו אותם וכל יום היה קשה מחברו, זהו שאמר "רק רע כל היום". ופירוש וכל יצר, משני יצרים שיש בלבו של אדם אחד טוב ואחד רע, כלו היה לרע ולא היה טוב בהם. ונקראת תאות מחשבת הלב, יצר, לפי שהלב יוצר ופועל בלבו הענינים הן לטוב והן לרע להוציאם לידי מעשה. וטעם מה שהאריך האל להם ק"כ שנה אם ישובו, והוא היה יודע שלא ישובו, עשה כן כדי שילמד אדם ממדותיו ויאריך אפו לחוטא ולא ינקום ממנו מיד אף על פי שהיכולת בידו אולי יתחרט בו וישוב. והנה האל ברא עולמו להיות טוב או כולו או רובו, ואם כולו רע לא יוכל לעמוד כי לא יבחר האל כי אם בטוב; והנה ראה דור המבול כולו רע בזנות וחמס שמפסידין סדר העולם והיו מעשיהם כנגד מעשיו, ואמר להשחית את העולם השפל ולהשאיר ממנו הטוב שנמצא בו והיה שמץ מנהו כדי לקיימו לעתיד, והשאיר בו נח שמצא אותו טוב וכן בניו עם נשותיהן כדי לקיים זרע ולמך אביו כבר מת חמש שנים לפני המבול, ומתושלח שלמו שנותיו בבא המבול ומת, כי חמש שנים חי אחר למך בנו, הנה לא נשאר צדיק בעולם אלא נח ובניו.

Ramban Bereshit 6:1-6רמב"ן בראשית ו':א'-ו'

(א) ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה - כאשר הזכיר הכתוב נח ובניו ורצה להתחיל בענין המבול, אמר כי מיד כאשר החלו בני האדם לרוב החלו לחטוא, ועמדו בחטאם ימים רבים, עד שהיה נח בן ד' מאות ושמנים שנה. ואז גזר עליהם הקדוש ברוך הוא שלא ידון רוחו בהם לעולם, אבל יאריך עוד להם שנים עד שתמלא סאתם, כי כן משפט האלהים. (ב) בני האלהים - בני השרים והשופטים, לשון רש"י, וכך הוא בבראשית רבה (כו ה). אם כן יספר הכתוב, כי הדיינין, אשר להם לעשות המשפט, בניהם עושים החמס בגלוי ואין מונע אותם. כי טובות הנה - כמו כי תראה חמור שונאך (שמות כג ה), כי יקרא קן צפור לפניך (דברים כב ו), כאשר הנה טובות יקחו אותן להם לנשים באונס. וספר הכתוב החמס, ואמר עוד "מכל אשר בחרו", להכניס הנשואות לאחרים. אבל לא הזכיר הכתוב האיסור בהם בפירוש, ולא נגזר עליהם העונש רק על החמס, לפי שהוא ענין מושכל איננו צריך לתורה. (ג) בשגם הוא בשר - כמו בשגם בסגול. ופירש רש"י בשביל שגם זאת בו שהוא בשר, ואף על פי כן איננו נכנע מלפני. ומה אם יהיה אש או דבר קשה. ואין בפירוש הזה טעם או ריח. ורבי אברהם פירש כי יאמר לא יעמוד רוחי באדם לעולם בעבור החמס הזה, ועוד בעבור שהאדם בשר ויגיע עד עת ויחסר. והנה הוא כמו גם בשהוא בשר. ומה צורך לטענה הזאת. וידוע כי בשר המה ונגזר עליהם המיתה, כי עפר אתה ואל עפר תשוב (לעיל ג יט). והנכון בעיני, כי יאמר לא יעמוד רוחי באדם לעולם, בעבור שגם האדם הוא בשר ככל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה, ואיננו ראוי להיות רוח אלהים בקרבו. והענין לומר, כי האלהים עשה את האדם ישר להיותו כמלאכי השרת בנפש שנתן בו, והנה נמשך אחרי הבשר ובתאוות הגופניות נמשל כבהמות נדמו, ולכן לא ידון עוד רוח אלהים בקרבו, כי הוא גופני לא אלהי, אבל יאריך להם אם ישובו. והנה זה כטעם ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב (תהלים עח לט). (ד) הנפלים - לשון רש"י, על שם שנפלו והפילו את העולם. והוא בבראשית רבה (כו ז). ובעלי הלשון אמרו (הראב"ע, והרד"ק) שנקראו כן בעבור שיפול לב אדם עליו מפחדם, וכן האימים (להלן יד ה). בימים ההם - לשון רש"י, בימי דור אנוש, וגם אחרי כן, שראו באבדן דור אנוש שעלה אוקינוס והציף שלישו של עולם ולא נכנעו ללמוד מהם. ורבי אברהם פירש גם אחרי המבול, כי בני ענק היו ממשפחת בני האלהים. ואם כן, או תהיינה נשי בני נח מזרעם וידמו להם, או שיודה במאמר (נדה סא א) הדורש בעוג שפלט מן המבול, ויוסיף הוא שנמלטו גם אחרים עמו: והנכון בעיני, כי אדם ואשתו יקראו בני האלהים בעבור שהיו מעשה ידיו והוא אביהם, אין להם אב זולתו, והוא הוליד בנים רבים, ככתוב (לעיל ה ד) ויולד בנים ובנות. והיו האנשים האלה הנולדים ראשונים מאב ואם בשלמות גדולה מן הגובה והחוזק, כי נולדו בדמות אביהם, ככתוב בשת (לעיל ה ג) ויולד בדמותו כצלמו. ויתכן שהיו כל בני הקדמונים אדם שת אנוש נקראים בני האלהים, כי היו ג' האנשים האלה בדמות אלהים ואז הוחל לעבוד עבודה זרה, והוחל לבא באנשים חולשה ורפיון. וכך אמרו בבראשית רבה (כד ו) זה ספר תולדות אדם, ואין הראשונים תולדות, ומה הן אלוהות, בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש, ושתק. אמר לון, עד כאן בצלם ובדמות, מכאן ואילך קינן קנטרנין. וכאשר החל האדם לרוב ונולדו להם הבנות, היו אלה בני הראשונים בחזקם, ולרוב תאותם היו בוחרים הנשים הטובות בעלות הקומה והבריאות. וספר בתחלה (בפסוק ב) כי יקחו אותם לנשים דרך חמס, ואחר כך ספר כי יבאו דרך זנות אל בנות האדם שאינן באותה המעלה, ולא יודע הדבר עד שיולידו להם בנים ויכירו כי אינם מבני שאר האנשים, רק לבני האלהים האלה נולדו, שהם גדולים מאד, אבל הם נופלים מאבותם בגובה וכח, כלשון לא נופל אנכי מכם (איוב יב ג), והמה גבורים כנגד שאר בני האדם. ואמר שהיה זה בדורות הראשונים אשר היו נקראים "בני האלהים" בהיותם בתכלית השלימות שיולידו מבנות האדם נפילים, וגם אחרי כן, כי הנפילים עצמם יולידו נפילים מהם. ופירוש "אשר מעולם", כי האנשים אחרי המבול כאשר יראו גבורים, יזכירו אלה ויאמרו כבר היו גבורים מאלה לעולמים אשר היו לפנינו, והיו "אנשי השם" בכל הדורות אחרי כן. וזה פשט הגון בפרשה הזאת. אבל המדרש אשר לרבי אליעזר הגדול בפרקיו על המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים, והוזכר בגמרא במסכת יומא (סז ב), הוא הנאות בלשון הכתוב יותר מן הכל, אלא שיש צורך להאריך בסוד הענין ההוא. (ו) וינחם ה'. ויתעצב אל לבו - דבר תורה כלשון בני אדם. והענין, כי מרו ועצבו את רוח קדשו בפשעיהם. וענין "אל לבו", כי לא הגיד זה לנביא שלוח אליהם, וכן הלשון במחושב, כדרך לדבר אל לבי (להלן כד מה), וזולתו. ובבראשית רבה (כז ד) אמרו בזה ענין נכבד במשל שהביאו מן הסרסור והאדריכל, והוא סוד גדול לא ניתן ליכתב, והיודעו יתבונן למה אמר בכאן שם המיוחד, ובכל הפרשה וענין המבול שם אלהים.