A Nation that Dwells Alone/5

EN/HEע/E

A Nation that Dwells Alone

Sources

Bemidbar 23:5-10במדבר כ״ג:ה׳-י׳

(ה) וַיָּשֶׂם י"י דָּבָר בְּפִי בִלְעָם וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר. (ו) וַיָּשׇׁב אֵלָיו וְהִנֵּה נִצָּב עַל עֹלָתוֹ הוּא וְכׇל שָׂרֵי מוֹאָב. (ז) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל. (ח) מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם י"י. (ט) כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. (י) מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ.

Devarim 32:7-13דברים ל״ב:ז׳-י״ג

(ז) זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. (ח) בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (ט) כִּי חֵלֶק י"י עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. (י) יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. (יא) כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ. (יב) י"י בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר. (יג) יַרְכִּבֵהוּ עַל [בָּמֳתֵי] (במותי) אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר.

Devarim 33:27-29דברים ל״ג:כ״ז-כ״ט

(כז) מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד. (כח) וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל. (כט) אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּי"י מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ.

Yirmeyahu 30:10-11ירמיהו ל׳:י׳-י״א

(י) וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם י"י וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד. (יא) כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם י"י לְהוֹשִׁיעֶךָ כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכׇל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ.

Targum Onkelos Bemidbar 23:9תרגום אונקלוס במדבר כ״ג:ט׳

For from the top of the mountain I discern him, And look upon him from the heights; Lo, the people by themselves are to possess the world, And among the nations they shall not be judged with consumption.

אֲרֵי מֵרֵישׁ טוּרַיָּא חֲזֵיתֵיהּ, וּמֵרָמָתָא סְכֵיתֵיהּ, הָא עַמָּא בִּלְחוֹדֵיהוֹן עֲתִידִין דְּיַחְסְנוּן עָלְמָא, וּבְעַמְמַיָּא לָא יִתְּדָנוּן גְּמִירָא.

Targum Onkelos Devarim 32:12תרגום אונקלוס דברים ל״ב:י״ב

so did the Lord alone prepare them to dwell in the world which He will renew (set right), while the worship of idols shall not be established before Him.

יְיָ בִּלְחוֹדֵיהוֹן עֲתִיד לְאַשְׁרָיוּתְהוֹן בְּעָלְמָא דְּהוּא עֲתִיד לְחַדָּתָא, וְלָא יִתְקַיַּים קֳדָמוֹהִי פוּלְחַן טָעֲוָן.

Shemot Rabbah 15:7שמות רבה ט״ו:ז׳

הֶן עַם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, מַהוּ הֶן, כָּל הָאוֹתִיּוֹת מִזְדַּוְּגִין חוּץ מִשְּׁתֵי אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ, כֵּיצַד א"ט הֲרֵי י, ב"ח הֲרֵי י, ג"ז הֲרֵי י, ד"ו הֲרֵי י, נִמְצָא ה לְעַצְמָהּ. וְכֵן הָאוֹת הַנ' אֵין לָהּ זוּג י"צ הֲרֵי ק, כ"פ הֲרֵי ק, ל"ע הֲרֵי ק, מ"ס הֲרֵי ק, נִמְצָא נ' לְעַצְמָהּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֵׁם שֶׁשְּׁנֵי אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ אֵינָן יְכוֹלִין לְהִזְדַּוֵּג עִם כָּל הָאוֹתִיּוֹת אֶלָּא לְעַצְמָן, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָן יְכוֹלִין לְהִדָּבֵק עִם כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הַקַּדְמוֹנִים אֶלָּא לְעַצְמָן מְפֹרָשִׁים, שֶׁאֲפִלּוּ שׂוֹנֵא גּוֹזֵר עֲלֵיהֶם לְחַלֵּל הַשַּׁבָּת וּלְבַטֵּל אֶת הַמִּילָה אוֹ לַעֲבֹד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֵן נֶהֱרָגִים וְאֵין מִתְעָרְבִים בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג, ט): הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bemidbar 23:9תרגום ירושלמי (יונתן) במדבר כ״ג:ט׳

For, said Bileam the wicked, I look on this people who are led on for the sake of their righteous fathers, who are like the mountains, and of their mothers, who are like the hills: behold, this people alone are to possess the world, because they are not led by the laws of the nations.

אמר בלעם רשיעא מסתכל אנא בעמא הדין דהינון מדברין בזכות אבהתהון צדיקיא דמתילין לטווריא ובזכות אימהתהון דמתיל(ו){ן} לגלימתא הא עמא בלחודיהון עתידין למחסן עלמא מטול דבנימוסי אומיא לא מידברין.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Devarim 32:12תרגום ירושלמי (יונתן) דברים ל״ב:י״ב

The Word of the Lord made them to dwell in His land, nor suffered any among them to be the followers of strange worship.

מימרא דייי בלחודיהון ישרינון בארעהון ולא משרי ביניהון פלחי פולחנא נוכראה.

Targum Yerushalmi (Fragmentary) Bemidbar 23:9תרגום ירושלמי (קטעים) במדבר כ״ג:ט׳

I see this people, who are conducted through the merit of their righteous fathers, Abraham, Izhak, and Jakob, who are like the mountains, and of their four mothers, Sarah, Rivekah, Rahel, and Leah: behold, this people shall dwell alone, and not be mixed with the laws of the Gentiles.

חמי אנא עמא האלין מדברין בזכות אבהתהון צדיקיא דמתילין לטוריא אברהם יצחק ויעקב ובזכות ארבעתי אמהתא דמתילין כגלמתא שרה רבקה רחל ולאה הא עמא דאינון לבלחודיהון שריין ובנימוסי עממיא לא מתערבין.

Rashi Bemidbar 23:9רש״י במדבר כ״ג:ט׳

כי מראש צורים אראנו FOR FROM THE TOP OF THE ROCKS I SEE HIM – I look at their origin and at the beginning of their root (descent), and I behold them strongly founded as younder rocks and mountains through their ancestors and ancestresses (Rashi translates thus: For (כי) starting from their very beginning (מראש) I behold them firm as rocks). הן עם לבדד ישכן LO, THE PEOPLE SHALL DWELL ALONE – This it is what their ancestors have given them as a prerogative: to dwell in the world alone — as is the sense given to the passage by the Targum ("Lo, this people is alone destined to inherit the world"). ובגוים לא יתחשב AND SHALL NOT RECKON ITSELF AMONG THE NATIONS – Understand this as the Targum does — They will not be exterminated with the other nations, as it is said, ( 30:11) "For I will make a full end of all the nations [… but I will not make a full end of thee]". The words therefore mean: They do not come under the same reckoning (לא יתחשב) with other nations. — Another explanation is: When they rejoice, no other nation rejoices with them, as it is said, (Deuteronomy 32:12) "The Lord will lead him alone to future bliss", and when the nations are in prosperity they (the Israelites) eat with each one of them and yet it is not taken into account or them thereby to diminish their reward in the future life; and this is the meaning of ובגוים לא יתחשב ("and when they enjoy with the nations it is not taken into account).

כי מראש צורים אראנו – אני מסתכל בראשיתם, ובתחילת שורשיהם, ואני רואה אותם מיוסדין וחזקים כצורים וגבעות הללו על ידי אבות ואמהות. הן עם – הוא אשר זכו לו אבותיו לשכן בדד, כתרגומו. ובגוים לא יתחשב – כתרג', לא יהו נעשין כלה עם שאר האומות שנאמר: כי אעשה כלה בכל הגוים וגו' (ירמיהו ל':י"א), אינן נמנין עם השאר. דבר אחר: כשהם שמחים אין אומה שמחה עמהם, שנאמר: י"י בדד ינחנו (דברים ל"ב:י"ב), וכשהאומות בטובה הן אוכלין עם כל אחד ואחד ואין עולה להם מן החשבון, וזה ובגוים לא יתחשב.

Rashi Devarim 32:12רש״י דברים ל״ב:י״ב

ה' בדד ינחנו THE LORD ALONE GUIDED THEM – i.e. He guided them in the wilderness alone (unassisted) and yet in security, ואין עמו אל נכר AND THERE WAS NO STRANGE GOD WITH HIM – for not one of the gods of the other peoples possessed the power to display its might and to war with them. — Our Rabbis, however, explained it as a promise referring to the future (cf. Siphre), and so, too, does Onkelos render it. But I say that they (the statements of this chapter) are words of reproof which he said with the view of calling heaven and earth as witnesses against them, and also in order that this song (cf. Deuteronomy 31:21) should be witness, because He knew (Deuteronomy 31:29) that they would in future prove faithless and would bear in mind neither the past (lit., the first) deeds that He performed for them nor those that would come to pass (lit., that would be born), which at a future time He would do for them. For this reason it is necessary to make the text fit in with this and with that (the past and the future). Indeed, the whole section is to be connected with (v. 7) "Remember the days of old (i.e., the past), consider the years of generation afte.g.neration" (the future) (cf. Rashi on that verse): Thus has He done for them and thus will He in the future do for them — all this they ought to bear in mind.

י"י בדד ינחנו – בטח ניהגם במדבר. ואין עמו אל נכר – לא היה כח לאחד מכל אלוהות הגוים להראות כחו ולהלחם עמהם, ורבותינו דרשוהו על העתיד וכן תרגם אונקלו', ואני אומר דברי תוכחה הם להעיד השמים והארץ שתהא השירה לעד, על שסופן לבגוד ולא זכרו הראשונות שעשה להם ולא הנולדות שהוא היה עתיד להם, לפיכך צריך ליישב הדבר לכאן ולכאן וכל העניין מוסב על זכור ימות עולם בינו שנות דר ודר כן עשה להם וכך עתיד לעשות, כל זה היה להם לזכור.

Rashbam Bemidbar 23:9רשב״ם במדבר כ״ג:ט׳

כי מראש צורים אראנו FOR I SEE THEM FROM THE MOUNTAIN TOPS: [This verse and the ones that follow] explain the reason why God did not vilify them and why He did not want to curse them. Because FROM THE MOUNTAIN TOPS, on which I am currently standing, I see them, and from the top of the hill I see that they are alone; no other nations are counted or intermingled among them. And [I also see that] they have countless numbers of small children. (For only those over twenty years of age were counted.) That means that their [total] numbers must be extremely high, for (vs. 10) WHO CAN COUNT THE DUST OF ISRAEL. That is why God does not want to curse them, as it is written concerning Nineveh (Jon. 4:11), "Should I [God] not care about Nineveh, that great city, in which there are more than one hundred and twenty thousand persons who do not yet know their right hand from their left?" [I.e. God said that he did not want to destroy the Ninevites, because] even if the adults sinned, what sin did the children commit?

(ט-י) כי מראש צורים אראנו – שאני עומד עכשיו אני רואה אותם. מפרש הטעם למה לא זעם אותם הקב"ה, ולמה אינו חפץ לקללם. שהרי מראש צורים שאני עומד עכשיו אני רואה אותם, ומראש הגבעה אני רואה כי לבדם הם, ואין שאר אומות מתחשבין ומעורבין עמהם. וגם יש בהם בנים קטנים שאין להם מניין, כי לא נמנו כי אם מבן עשרים שנה ומעלה, נמצא {מספרם} יותר ויותר, כי מי מנה עפר יעקב – לכך אינו חפץ לקללם, כדכתיב בנינוה: ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו (יונה ד':י"א), אם הגדולים חטאו, הקטנים מה חטאו. רבע ישראל – זרע ישראל, לפי שע"י הרביעה נוצר האדם.

Rashbam Devarim 32:12רשב״ם דברים ל״ב:י״ב

ה' בדד THE LORD ALONE [DID GUIDE THEM]: He alone took them out of Egypt and brought them to the land of Israel.

י"י בדד – הוא לבדו הוציא ממצרים והוליך אותם לארץ ישראל.

Ibn Ezra Bemidbar 23:9אבן עזרא במדבר כ״ג:ט׳

כי מראש צרים אראנו – כי על השפי (במדבר כ"ג:ג') היה, והוא גבוה. והעד אל השפי שהוא כפירושי, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו, ולא אל שפי. גם יתכן להיות מראש צורים משל לגזרות השחקים העליונים, כי ראה בחכמתו שתעמוד זאת האומה לבדה ולא תתערב עם אחרת מתגברת עליה לעזוב תורתה כאשר עשו כל עמים. ובגוים לא יתחשב – אפרשנו בפסוק יצב גבולות עמים (דברים ל"ב:ח').

Ibn Ezra Bemidbar 23:10אבן עזרא במדבר כ״ג:י׳

מי מנה – והתמה שלא יתחשב עם הגוים, והם עם רב כחול, שיתכן לא יתחשב המעט. עפר יעקב – הטעם, שהוא רב כעפר הארץ. ומספר את רבע ישראל – דגל אחד, כטעם אפס קצהו תראה. יפה פירש המתרגם ארמית מות ישרים – והטעם, לפי דעתי, שהתאוה למות, ותהיה אחריתו כאחרית ישראל, שהם חלק השם, ולא חלק הכוכבים, כי הוא היה קוסם. ויש אומרים, שמלת ותהי אחריתי – כפולה בטעם, והוא היה מתאוה שימות כמו הישרים שלישראל, בעבור דעתו כי בחרב ימות. והגאון אמר, מי מנה עפר יעקב – הוא השם. והטעם, אתה שתוכל למנות עפר ישראל, המית נפשי מות ישרים. אם כן, מה טעם רובע ישראל. ולפי דעת רבים, שפירושו כמו ארחי ורבעי זרית (תהלים קל"ט:ג'), שהוא כענין רבצי, ויפרשו עפר יעקב – על עת נסעם.

Ibn Ezra Devarim 32:12אבן עזרא דברים ל״ב:י״ב

בדד ינחנו – השם לבדו, כטעם על פי י"י יחנו ועל פי י"י יסעו (במדבר ט':כ"ג). ואין עם השם שותף. ויתכן להיות בדד על ישראל, כמו כן עם לבדד ישכון (במדבר כ"ג:ט'). ואין עמו – עם ישראל, והעד על זה הפירוש, יקניאוהו בזרים (דברים ל"ב:ט"ז).

R. Yosef Bekhor Shor Bemidbar 23:9ר׳ יוסף בכור שור במדבר כ״ג:ט׳

לבדד ישכון – כלומר: לבטח ישכון, כמו: בטח בדד עין יעקב (דברים ל"ג:כ"ח), דמי שאינו ירא כלום – יושב בדד ואינו צריך חבורה. ובגוים לא יתחשב – אינם נחשבים כשאר גוים שיכול אדם לקללם.

R. Yosef Bekhor Shor Devarim 32:11-12ר׳ יוסף בכור שור דברים ל״ב:י״א-י״ב

(יא) כנשר יעיר קנו – שהנשר רוצה לטלטל גוזליו ממקום למקום, אינו נושאם כי אם על כנפיו, שאינו ירא שעוף יעוף עליו. ולכך כשהוא רוצה לנשאם, מעירן ומעמידן על רגליהן, כדי שיקפצו על כנפיו. על גוזליו ירחף – ומעופף אצלם עליהם – סמוך להם, כמו נצבים עליו (בראשית י"ח:ב'), כדי שיקפצו. וכשהוא קופץ, פורש כנפיו ומקבלו, ולוקחו, ונשאו. ואז אינו ירא לא מחץ הבא לו מלמטה, ולא מעוף שיבא לו מלמעלה, שהוא מגביה לעוף יותר מכולם, ונושא כל אפרוחים יחד על כנפיו. אבל שאר עופות נושאין גוזלים בין רגליהם, {לפי שיראים מן הפורחים למעלה מהם}. ויש {להם} לירא מן החיצים, וגם אינו נושא אלא אחד אחד, ויש לירא מן הנשארים בקן. ואומר: כנשר יעיר קנו – ואין גוזליו יריאים כלום, מכל צד. (יב) כן ה' בטח בדד ינחנו – ינהגהו, כמו: לך נחה את העם (שמות ל"ב:ל"ד). שהיה עמוד ענן לאחריהם כשהיו באים מצרים אחריהם, ועמוד אש לפניהם, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם (שמות י"ד:כ"ב), ולא היו יריאים משום צד כלום. וכן הוא אומר: ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות י"ט:ד'). בדד – לשון בטח, כי מי שהוא מתפחד אינו יושב בדד, אלא הולך לחבורת אנשים. אבל מי שהוא בטח, אינו צריך חבורה ויושב בדד, וכן הוא אומר: בטח בדד עין יעקב (דברים ל"ג:כ"ח). ואין עמו אל נכר – שיסייע עמו, כי אינו צריך סיוע, ואותו מסייע אין בו ממש. ויש לפרש: ה' בדד – כלומר: ה' לבדו.

Chizkuni Bemidbar 23:9חזקוני במדבר כ״ג:ט׳

ומגבעות אשורנו שהם לבדם שוכנים ואין שום אומה יכולה להם שהרי בוראם הבטיחם להושיבם לבטח כדכתיב וישבתם לבטח עליה, וישבתם לבטח בארצכם.

Chizkuni Devarim 32:12חזקוני דברים ל״ב:י״ב

בדד ינחנו בספרי דורשו לשון מנוחה עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח בעולם.

Ramban Bemidbar 23:9רמב״ן במדבר כ״ג:ט׳

כי מראש צורים אראנו – הטעם בעבור שהעלהו במות בעל לראותו אמר מראש צורים ומן הגבעות אני מביט ורואה אותו כי ישכון לבדו ואין עמו גוי אחר שיחשב הוא אליו כמו שיתקבצו עמים רבים ואומות שונות להיות מחנה אחת אבל אלו כולם תורה אחת ומשפט אחד להם וגוי אחד הם וישכון בדד בשם יעקב וישראל ועל כן הזכיר (פסוק ז) ארה לי יעקב וזועמה ישראל כי הזכיר להם שמם הנכבד ושמות אבותם לאמר שהם עם לבדד ושמות נאות להם מאבותם כי בלק לא היה מזכיר לו שם ישראל רק אמר (לעיל כב ה) עם יצא ממצרים כמתנכר בהם שלא ידע אותם שהיה כפוי טובת אביהם והכוונה לומר כי כאשר אני רואה אותו עתה שוכן לבדו כן ישכון לעולמים בטח בדד עין יעקב והוא יהיה לראש לעולם ואין אומה שתתגבר עליו ולא שיטפל הוא אליהם.

Ralbag Bemidbar 23:9רלב״ג במדבר כ״ג:ט׳

כי מראש צֻרים אראנו וגו' – אמר זה לפי שהוא היה רואה אותם ממקום גבוה מאד, כמו שאמר: 'וילך שפי' (פסוק ג). והרצון בו: כאשר אראנו מראש צורים ומגבעות רמות, הנה מצאתי שזה העם ישכון לבדד, להיותו נבדל משאר האומות וקדוש מהם; ולזה לא יתחשב בגוים, שיהיה נמנה עם שאר הגוים. והיה זה כן, כי ההִמָּנות ישיג הדברים מצד מה שהם מסכימים. והמשל, שלא ימנה המונה הסוס והשחרות שנים, ולא הסוס והחמור מצד שהם בלתי מסכימים, אבל ימנה הסוס והסוס, וימנה הסוס עם החמור מצד מה שהם בעלי־חיים, שהם מסכימים בו — והמשל, שאם ישאל אדם כמה בעלי חיים שם, והיה שם סוס וחמור, יאמר: שנים. והנה אמר זה על צד ההפלגה, להורות שאין יחס בין ישראל ובין שאר האומות.

Akeidat Yitzchak Bemidbar 23:9עקדת יצחק במדבר כ״ג:ט׳

ולזה היה בלעם מאשים עצמו ומודה ואומר מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' כי מראש צורים אראנו וגו' ירצה לא אוכל להתעלם מהם ומהכרתם כמו שהייתי מראה מאומרי הנה העם כנזכר כי מראשית ושרש תולדותם הייתי מכיר חשיבותם ומגבעות טהרת אמותיהם נתפרסמה גדולתם. הן עם שאמרתי ארצה בו שהוא עם שבשבילו לבדו יש לו חשיבות גדולה עד שלא נכלל בכלל האומות רק הוא חטיבה אחת לעצמו.

Sforno Bemidbar 23:9ספורנו במדבר כ״ג:ט׳

הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן – הֵם לְבָדָד יִשְׁכְּנוּ אֶרֶץ בְּסוֹף הָעִנְיָן, כְּאָמְרוֹ "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ" (דברים לב, יב), וְאֵיךְ אוּכַל לְהַכְרִיתָם.

Sforno Devarim 32:12ספורנו דברים ל״ב:י״ב

ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ – כְּאָמְרוֹ "כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם.. וְאתְךָ לא אֶעֱשֶׂה כָלָה" (ירמיה מו, כח). וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר – כְּאָמְרוֹ "כִּי אָז אֶהְפךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרא כֻלָּם בְּשֵׁם ה'" (צפניה ג, ט), וּכְאָמְרוֹ "אֱלהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא" (ישעיה נד, ה).

Keli Yekar Bemidbar 23:9כלי יקר במדבר כ״ג:ט׳

כי מראש צורים אראנו, יחס שלו אינו מן תרח אלא מן אברהם שנקרא צור שנאמר (ישעיה נאא-ב) הביטו אל צור חצבתם וגו', הביטו אל אברהם אביכם. ואותו צור תמים פעלו עם ה' היה וביער כל הגילולים מן הארץ, ומגבעות אלו האמהות אשורנו, משם ראש יחס שלו. הן עם לבדד ישכון וגו', מיום שנאמר לאברהם לך לך מארצך וגו' מאז והלאה נתבודד מן כל אומה ואין לו צירוף לא לבית אביו ולא לשום אומה כי לקח אותו אלהים לחלקו. ותדע שכך הוא כי לא נתן הקב"ה מספר לשום אומה כ"א לישראל והוא הדבר המורה על מעלתן כדרך שפרשנו למעלה פר' במדבר, וע"ז אמר מי מנה עפר יעקב וגו', כי זה מופת שאין לו צירוף עם כל אומה ולשון וז"ש ובגוים לא יתחשב, כי כל חשבון ענינו המספר ואמר שכל הגוים אין להם חשבון פרטי אלא כללי אבל ישראל יש להם מספר פרטי אפילו בהיות יהודה וישראל כחול הים. וז"ש מי מנה עפר יעקב אפילו בזמן שהם רבים כעפר הארץ נתן להם מנין פרטי ולא די במספר זה אלא אפילו שאחר המספר עשאם ד' דגלים ונתן שנית מספר מיוחד לכל דגל שהוא רביעית המחנה, ז"ש ומספר את רבע ישראל, וכ"כ למה אלא שבא להראות שהם עיקר העולם כאלו לא היה ד' רוחות בעולם זולתם וכל מה שחוץ מהם אינו נחשב מכלל ד' רוחות העולם וזה ראיה שתרח אבי אברהם אינו מכלל הישוב ואין אברהם מתיחס אחריו כלל.

Keli Yekar Devarim 32:12כלי יקר דברים ל״ב:י״ב

ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר – במס' ברכות (ו) דרשו פסוק את ה' האמרת היום (דברים כז.יז). אתם עשיתם אותי חטיבה אחת בעולם שנאמר (שם כז.יח) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. וה' האמירך וגו' (שם ו.ד) לעשות אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר (ד"ה א' יז.כא) ומי כעמך ישראל גוי אחד. ז"ש ה' בדד ינחנו ר"ל עשה את ישראל חטיבה אחת בעולם כי נהגם בדד כמ"ש (במדבר כג.ט) הן עם לבדד ישכון. ובדד קאי על ישראל שהבדילם מן העמים להיותם עם אחד מיוחד אליו ית', בדד המה לבדם ולא האומות. אך בתנאי זה כשאין עמו עם ישראל אל נכר ר"ל שיעשו אותו ית' חטיבה אחת בעולם, אז גם את זה לעומת זה עשה האלהים (קהלת ז.יד).

R. S.R. Hirsch Bemidbar 23:9רש״ר הירש במדבר כ״ג:ט׳

הן עם לבדד ישכן וגו׳ – עם זה ישכון בארצו הגדורה בגבולותיה, ללא קשר רב עם אומות אחרות. הוא ימלא את שליחותו הלאומית ״הפנימית״ כ״עם״ המהווה קהילה; ולא יבקש את גדולתו כ״גוי״ נוסף בין הגויים, כ״גוף״ לאומי העושה רושם על ידי כוחו וגבורתו.

R. S.R. Hirsch Devarim 32:12רש״ר הירש דברים ל״ב:י״ב

ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר – כך גם רוצה ה׳ להנהיג את עמו ״בדד״, כשהוא בנפרד מכל האחרים, כדי להעלות אותו אל מרומי ייעודו. ה׳ לא יסבול את הקשר עם הכוחות שעמים אחרים עושים לאלילים. ״בדד״ איננו שם נרדף ל״לבדו״, והמשמעות כאן איננה שה׳ לבדו מנהיג את העם, אלא שהעם הוא מבודד מכל העמים האחרים ומהכוחות השומרים עליהם. השווה: ״בדד ישב״ (ויקרא יג, מו), ״וישכן ישראל בטח בדד״ (להלן לג, כח), וכל הפסוקים הדומים. כינוי הגוף בסוף תיבת ״עִמוֹ״ יכול להתייחס גם אל ה׳ וגם אל העם.

Malbim Bemidbar 23:9מלבי״ם במדבר כ״ג:ט׳

כי מראש, באר לו שא"א שתחול עליהם קללה מצד רעות העולם השפל ומקריו [שזה בקש ממנו עתה], כי אינם נתונים תחת מקרי העולם השפל ורעותיו מצד ארבעה טעמים: [א] מצד יחוסם מראש מצד האבות ודמה אותם להררי עד גבוהים ורמים ונשאים מכל כדור העולם השפל הלז והם צור ויסוד הכדור הארצי, וישראל נמשכו ביחוס ישר מן הצורים האלה כמ"ש הביטו אל צור חוצבתם, וההרים נשענים תמיד על הגבעות שהם קטנים מההרים והוא במשל האמהות, ויש הבדל בין ראה ובין שור, ששור הוא הראיה מרחוק, ועז"א כי מראש צרים אראנו, וגם מגבעות אשורנו, מרחוק כמי שרואה דבר מרחוק שאינו נראה כ"כ כדבר הנראה מקרוב, וכן זכות האמהות אינו גלוי כ"כ כמו זכות האבות, (שנית) הן עם לבדד ישכן, שאינם כשאר אומות הקדומות שיתערבו בם אומות אחרות ובטל יחוסם, וגם אם לא נתערבו זרים בתוכם הם דומים במנהגיהם ובאים עמהם בחשבון אחד כי אין הבדל ביניהם, כי הם עם לבדד ישכן שלא נתערבו זרים בתוכם, וגם בגוים לא יתחשב בחשבון אחד כי הם נבדלים בכל דבר ולא באו בחשבון של גויי הארץ הקדומים.

Malbim Devarim 32:12מלבי״ם דברים ל״ב:י״ב

גם לא רצה למסור הנהגתם לטוב כח מלאך ומערכה, רק ה' בדד הוא לבדו ינחנו ואין עמו אל נכר להתעסק בהנהגתם, כמו בשאר העמים שנוהג אותם ע"י כחות אחרים.

Netziv Bemidbar 23:9נצי״ב במדבר כ״ג:ט׳

כי מראש צרים אראנו – המשיל כלל ישראל להר גבוה ונעלה. ושבח ההר מלתחת והוא ראש רוחב ההר היינו התחלתו. במה שקשה הרבה עד שחוצבים ממנו ברזל או אבני צור. ושבח ראש גובה ההר היינו שהוא למעלה שיאו. כך הנמשל המון יעקב התחתונים והמרובים נמשלים לראש ההר היינו לתחתית ההר ברחבו. ואמר שהוא צורים תוקף האמונה חזק כצור. ומגבעות אשורנו – גדולי ישראל נמשלים לגובה ההר. ואמר כי מגבעות מביט עליו לגבהו. והכונה שהמה למעלה מהליכות הטבע. כדאיתא בסנהדרין פ' ד' מיתות דר' חנינא לא חש לכישוף והקשו הא נקרא כשפים משום שמכחישים פמליא ש"מ. והשיב הגמ' שאני ר"ח דנפישא זכותיה. פי' דפמליא ש"מ אינו אלא שבעה כוכבי לכת והמזלות. והכשפים גבוה מהם. אבל ר"ח שהוא למעלה מה"ט כחו חזק וגבוה עוד למעלה מן הכישוף. וזהו שראה בלעם. הן עם לבדד ישכון – לא כדרך כל אומה ולשון כשהולכים בגולה ומתערבים עם המגלים אותם משיגים בזה אהבה וחשיבות כל אחד בעיניהם יותר משהיו נפרדים מהם. אבל לא כן עם ישראל כשהוא לבדד – ואינו מתערב עמהם ישכון במנוחה ובכבוד. וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליו ואין איש מתחרה עמו. ובגוים – כאשר הוא רוצה להיות מעורב עמם. לא יתחשב – אינו נחשב בעינם להתחשב כלל לאדם [וכיב"ז לשון המשנה שביעית פ"ח מי"א ואם מתחשב הוא. דפי' שהוא נחשב ומכובד] וכדאי' בסנהדרין דף ק"ד א' אני אמרתי וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב עכשיו איכה ישבה בדד. פי' רצוני היה שיהיו בדד שלא יתערבו עם אוה"ע אז יהיו בטח. עכשיו שתשוקתם היה להשתוות עם אוה"ע נעשו בדד מהם ואין אומה מחשב אותם להתערב עמם. ובפסחים דף קי"ח ב' בזר עמים קרבות יחפצו. מי גרם להם לישראל שיתפזרו בין אוה"ע קריבות שהיו חפצין בהם. ובשמות רבה פ"א. שישראל בגלות מצרים מנעו מן המילה אמרו נהיה כמצרים. מה עשה הקב"ה הפך לבם לשנוא עמו. פי' שהן חשבו אשר מאחר שהם בגלות ראוי שלא להיות נבדל מהם. ונעשה להיפך שמצרים בדלו עצמם מישראל. והסיבה לזה הוא מפני שלעם ה' יש צורה מיוחדת גבוה משארי אנשים וכבר ביארנו לעיל כ"א כ' דמי שצורתו גבוה. ומאבד ומשחית צורתו נעשה גרוע מאשר תחתיו ומתבזה עליו. וא"כ זה אות אשר מראש צורים הוא. ומש"ה לא בנקל נפסד צורת האדם כי בטבע כל אדם לשמור בכל עוז עיקר הצורה אשר לזה הוא נוצר. ומש"ה מי שמהלך מכ"מ נגד תכלית צורתו. לא יתחשב לבן אדם כלל. והרי הוא כקוף בצורת אדם.