A Portrait of Mordechai/5

EN/HEע/E

A Portrait of Mordechai

Sources

Esther 2:5-7אסתר ב׳:ה׳-ז׳

(ה) אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי. (ו) אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל. (ז) וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת.

Esther 3:2-6אסתר ג׳:ב׳-ו׳

(ב) וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה.  (ג) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ.  (ד) וַיְהִי (באמרם) [כְּאָמְרָם] אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי.  (ה) וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה.  (ו) וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי.

Septuagint Esther section A, vss. 1-11תרגום השבעים אסתר קטע א׳, 1-11

(1) In the second year when Artaxerxes the Great was king, on the first day of Nisa, Mardochaios the son of Iairos son of Semeias son of Kisaios, from the tribe of Beniamin, saw a dream. (2) He was a Judean man dwelling in the city of Susa, a great man, serving in the court of the king. (3) Now he was of the group of exiles which Nabouchodonosor, king of Babylon, took captive from Ierousalem with Iechonias, the king of Judea. (4) And this was his dream: Look! Shouts and confusion! Thunder and earthquake! Chaos upon the earth! (5) Look! Two great dragons came forward, both ready to fight, and a great noise arose from them! (6) And at their sound every nation prepared for war, to fight against a nation of righteous people. (7) Look! A day of darkness and gloom! Affliction and anguish! Oppression and great chaos upon the earth! (8) And the whole righteous nation was in chaos, fearing the evils that threatened themselves, and they were ready to perish. (9) Then they cried out to God, and from their cry, as though from a small spring, there came a great river, abundant water; (10) light, and the sun rose, and the lowly were exalted and devoured those held in esteem. (11) Then when Mardochaios, who had seen this dream and what God had determined to do, awoke, he had it on his heart and sought until nightfall to understand it in every detail.

Bavli Megillah 12bבבלי מגילה י״ב:

איש יהודי היה בשושן הבירה וגו'... איש ימיני. מאי קאמר? אי ליחוסא קאתי - ליחסיה ואזיל עד בנימין! אלא מאי שנא הני? תנא: כולן על שמו נקראו; בן יאיר - בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו, בן שמעי - בן ששמע אל תפלתו, בן קיש - שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו.

Bavli Megillah 13bבבלי מגילה י״ג:

אמר רבי יוחנן: בגתן ותרש שני טרסיים הוו, והיו מספרין בלשון טורסי, ואומרים: מיום שבאת זו לא ראינו שינה בעינינו, בא ונטיל ארס בספל כדי שימות. והן לא היו יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה, והיה יודע בשבעים לשון.

Bavli Megillah 15aבבלי מגילה ט״ו.

מיתיבי: ברוך בן נריה, ושריה בן מעשיה ודניאל, ומרדכי בלשן, וחגי, זכריה ומלאכי - כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש!

Bavli Megillah 16bבבלי מגילה ט״ז:

כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו, לרוב אחיו - ולא לכל אחיו, מלמד: שפירשו ממנו מקצת סנהדרין. אמר רב יוסף: גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות. דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ארבעה ולבסוף בתר חמשה. מעיקרא כתיב +עזרא ב'+ אשר באו עם זרבבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן, ולבסוף כתיב +נחמיה ז'+ הבאים עם זרבבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן.

Esther Rabbah 6:2אסתר רבה ו׳:ב׳

איש יהודי היה בשושן הבירה, איש מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו דכתיב ביה (במדבר י"ב) והאיש משה ענו מאד, מה משה עמד בפרץ דכתיב (תהלים ק"ו) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ וגו', אף מרדכי כן דכתיב דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו, מה משה לימד תורה לישראל, דכתיב (דברים ד') ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים אף מרדכי כן דכתיב דברי שלום ואמת וכתיב (משלי כ"ג) אמת קנה ואל תמכור, ושמו מרדכי, הרשעים קודמין לשמן, נבל שמו, שבע בן בכרי שמו, אבל הצדיקים שמן קודם להם, ושמו מנוח ושמו קיש ושמו שאול ושמו אלקנה ושמו בועז ושמו מרדכי לפי שדומין לבוראן דכתיב (שמות ו') ושמי ה' לא נודעתי להם, יהודי למה נקרא שמו יהודי והלא ימיני הוא לפי שייחד שמו של הקדוש ברוך הוא כנגד כל באי עולם, הה"ד לא יכרע ולא ישתחוה וכי קנתרן היה ועובר על גזירת המלך אלא כשצוה אחשורוש להשתחוות להמן חקק עבודת כוכבים על לבו ונתכוון כדי שישתחוו לעבודת כוכבים, וכשהיה רואה המן שאין מרדכי משתחוה לו נתמלא חימה ומרדכי אומר לו יש אדון המתגאה על כל גאים היאך אני מניחו ואשתחוה לעבודת כוכבים ולפי שייחד שמו של הקדוש ברוך הוא נקרא יהודי לומר יהודי יחידי, וי"א שהיה שקול כאברהם בדורו, מה אברהם אבינו מסר את עצמו לתוך כבשן האש והחזיר והכיר לבריות גדולתו של הקדוש ברוך הוא הה"ד (בראשית י"ב) ואת הנפש אשר עשו בחרן אף מרדכי בימיו הכירו הבריות גדולתו של הקדוש ברוך הוא, הה"ד ורבים מעמי הארץ מתיהדים וייחד שמו של הקדוש ברוך הוא וקדשו ולפיכך נקרא יהודי דכתיב איש יהודי אל תקרי יהודי אלא יחידי.

Esther Rabbah 7:12אסתר רבה ז׳:י״ב

ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד, אותו שנא' בו (דברים ו') ה' אחד ישן לו מעמו, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני אין לפני שינה הה"ד (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ואתה אמרת יש לפני שינה חייך שמתוך שינה אני מתעורר על אותו האיש ומאבדו מן העולם הה"ד (שם /תהלים/ עח) ויקץ כישן ה' ויך צריו אחור, ד"א ישנו עם אחד אמר ליה שניהון רברבן שאוכלין ושותין ואומרים עונג שבת עונג יום טוב שהן מכניסין פחת בממונו של עולם, חדא לשבעה יומין שבתא, חד לתלתין יומין ריש ירחא, בניסן פיסחא, בסיון עצרת, בתשרי ריש שתא וצומא רבא וחגא דמטללתא, אמר לו אחשורוש כך הם מצווין בתורתן, אמר לו המן אלו היו משמרין את מועדיהם ומועדינו יפה היו עושין, אלא שמבזים מועדיך, ואת דתי המלך אינם עושים שאין משמרים לא קלנדס ולא סטרנליא.

Esther Rabbah 7:13אסתר רבה ז׳:י״ג

אמר המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שונא זמה העמד להם זונות ועשה להם משתה וגזר עליהם שיבואו כולם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם שנאמר לעשות כרצון איש ואיש, כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשורוש שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא כדי שיהא פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקדוש ברוך הוא ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כולם לבית המשתה, א"ר ישמעאל שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו, מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו רבונו של עולם עד מתי תדבק באומה זו שהם מפרישין לבבם ואמונתם ממך, אם רצונך אבד אומה זו מן העולם, כי אינם באים בתשובה לפניך.

Esther Rabbah 8:7אסתר רבה ח׳:ז׳

ויעבר מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר, תמן אמרין שהעביר יום טוב של פסח בתענית ועל אותה צרה ויתפלל מרדכי אל ה' ויאמר גלוי וידוע לפני כסא כבודך אדון העולמים כי לא מגבהות לב ומרום עין עשיתי אשר לא השתחויתי להמן כי אם מיראתך פעלתי זאת לבלתי השתחוות לו כי יראתי מפניך לבלתי תת כבודך לבשר ודם ולא רציתי להשתחוות לזולתך כי מי אני אשר לא אשתחוה להמן על תשועת עמך ישראל כי לוחך הייתי מנעל רגליו ועתה אלהינו הצילנו נא מידו ויפל בשחת אשר כרה וילכד ברשת אשר טמן לרגלי חסידיך וידע המרגיז הזה כי לא שכחת ההבטחה שהבטחתנו (ויקרא כ"ו) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם, מה עשה מרדכי קבץ את התינוקות וענה אותם מלחם ומים והלבישן שק והושיבם באפר והיו צועקים ובוכין ועוסקין בתורה.

Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger) 49פרקי דר׳ אליעזר (היגר) מ״ט

איש יהודי היה בשושן הבירה, ר' שמעיא אומ' וכי לא היה בשושן הבירה יהודי אלא מרדכי בלבד, והא כתיב והיהודים אשר בשושן אם כן היו יהודים בשושן זולת מרדכי, אלא שהיה בן אבות אבטינאס שהיה מזרע המלוכה והיה עוסק בתורה לפי' נקרא שמו יהודי, ושמו מרדכי שהיתה תפלתו נכנסת לפני הב"ה /הקדוש ברוך הוא/ כריח מר דרור, בן יאיר שהיה מאיר פנים בהלכה, בן שמעי שהי"ה שיצא לקלל את דוד, בן קיש איש ימיני מזרע מימינים ומשמאילים, שנ' ובני בנימין נושקי רומי קשת, ר' שמעון אומ' בא וראה חכמתו של מרדכי שהיה יודע שבעים לשון שנ' הבאים עם זרובבל ישוע נחמיא מרדכי בלשן, והיה יושב בשער המלך לראות שלא תטמא אסתר ונערותיה בכל מאכל טמא... ורצה המלך לגדלו ולרוממו, שנ' גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא, וצוה המלך להיות כל עם ועם כורעים ומשתחוים לפניו, מה עשה המן עשה לו צלם מרוקם על בגדו ועל לבו, וכל מי שהיה משתחוה להמן משתחוה לע"ז שעשה, וראה מרדכי ולא קבל להשתחוות לע"ז, שנ' ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, ונתמלא עליו חימה... ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי, אמרה לו לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום, ואלו הן י"ג בניסן י"ד בניסן ט"ו בניסן, אמר לה מרדכי והלא יום שלישי הוא יום ראשון של פסח, אמרה לו זקן שבישראל ואתה ראש לסנהדרין ואתה אומ' דבר זה, ואם אין ישראל לעשות הפסח למי הוא פסח.

Rashi Megillah 16b s.v. שפירשו, מעיקרארש״י מגילה ט״ז: "שפירשו״, "מעיקרא"

שפירשו ממנו – לפי שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה. מעיקרא – בימי כורש, כשעלה (עם) זרובבל מן הגולה ומרדכי עמו, ונמנו בספר עזרא, עשרים וארבע שנה היה בין מנין למנין בימי כורש לדריוש האחרון, ולפי שנעשה מרדכי שר בינתים ירד מחשיבותו אצל חכמים.

R. Avraham Saba Eshkol HaKopher Esther 2:5-8ר׳ אברהם סבע אשכול הכופר אסתר ב׳:ה׳-ח׳

ונוכל להתיר הספיקות באופן אחר שהזכיר כ"ז להורות על מעלת מרדכי לפי שידוע הוא שהאנשים הגולים בימי אדונים קשים א"א להם לשמור התורה והמצות לפי שהם כמו עבדים מחמירים הפטורים מן המצות עד שלסיבת זה נשתבח יוסף הצדיק בהיותו עבד במצרים והלך בדרכי התורה ונשמר מכל רע ומאכל טמא עד שלסיבת זה אמר הכתוב בו ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל שהי' שומר עצמו מכל דבר רע שיש בו נדנוד אסור עד שלא הי' אוכל כי אם לחם יבש וזהו כי אם הלחם אשר הוא אוכל... וממנו למדו חנני' מישאל ועזרי' לבלתי התגאל בפתבג המלך... וכן הענין בעצמו במרדכי הצדיק שהגלה מירושלים ועכ"ז הי' עומד בצדקו איש יהודי כבראשונה ולכן לא אמר ויהי איש יהודי אלא איש יהודי כמו שיאמר ראו דבר פלא היות איש יהודי כשר בשושן הבירה והוא הי' עומד בשער המלך שר וחשוב בהיכלי מלך והי' ראוי שילמד מדרכיהם ויתגאל במאכלם לפי גודל מעלתו ועכ"ז הי' איש יהודי כשר ופרוש מכל טומאה כמו שהי' יוסף כשהי' מלך... ואמר עוד אשר הגלה מירושלים והי' ראוי שמצד הגלות והשביה לא יוכל להזהר בעניני התורה והמצוה עכ"ז הי' עומד בצדקו ואע"פ שהגלה ע"י נבוכדנאצר מלך קשה ורשע... ואמר ויהי אומן את הדסה להורות ג"כ שלימותו לפי שכבר יקרה שיהי' אדם צדיק והסיד ויהיו בני ביתו רשעים ובלתי הגונים כמו שהי' באלישע שהי' איש האלהים קדוש ואין משרתיו קדושים כמו שראינו בגחזי נערו, לז"א בכאן שכמו שהוא הי' צדיק כן כל בני ביתו היו צדיקים וזהו ויהי אומן את הדסה שזה רמז לצדיקים כדכתיב והוא עומד בין ההדסים היא אסתר הצנועה והידועה המסתרת עצמה כדכתיב אין אסתר מגדת בת דודו צדיק כמותו, ולפי שיש צנועה במעשיה היא נאה ולא ביופיה, ויש אשה יפה וסרת טעם אמר כאן שהיא היתה צדקת ונאה במעשיה וגם יפת תאר וטבת מראה... ואמאי אתקרי שמה אסתר בשם כוכב נוגה ובלשון יוניתא קריין ליה איסתירא והות בביתא דמרדכי חמש ושבעין שנין לא חזת אפי גברא אלהין אפי מרדכי וכו' רצה לפרש כי שמה בלה"ק אסתר על שהיתה צנועה ושזה השם של אסתר הי' ג"כ בלשון יון כשם כוכב נוגה שקורין לו איסתירא, להורות שהיתה מאירה וזה ג"כ מסכים... ויהי כהשמע דבר המלך ודתו ובהקבץ בתולות רבות וגו׳ כבר כתבתי למעלה שנראה כ״ז מיותר אבל הנראה שכל הפסוקים הקודמים הם הצעה לזה הפסוק ובאו לתרץ ספק א׳ והוא כי דבר ידוע שהקב״ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה כמ״ש וסביביו נשערה מאד וא״כ מרדכי צדיק וחסיד שמסר עצמו למיתה לבלתי השתחוות להמן ושם כל ישראל בסכנה עצומה ואיך עתה כששמע כרוז המלך שכל מי שיש לו בה או אחות שיביאה אל המלך להיותה נבעלת לערל עע"ז. למה לא שם עצמו בסכנה להוליכה אל ארץ גזירה לבא במערות צורים או בנקיקי הסלעים עד יעבור זעם או להוליכה למלכות אחרת ואם א״א לעשות לא זה ולא זה הנה ראינו בעינינו במלכות פורטגאל בזמן הגירוש שלקחו הבנים והבנות באונס להעבירם על דת ולהמירם, שהיו חונקים עצמם ושוחטים עצמם ונשותיהם ובפרט בראשונה שהגזירה לא פשטה אלא בבנים ובנות, היו לוקחים הבנים והבנות ומשליכים אותם בבורות להמיתם בחייהם או לחונקם ולשוחטם ולא שיראו אותם עובדים ע"ז ולמה לא עשה מרדכי א׳ מאלו הדברים שעשו קטני ישראל בפורטגאל וראוי הי׳ למרדכי ליהרג על דבר כזה ולא שיראה בעיניו לאסתר ביד גוי עובד ע״ז ולמה המתין עד שלקחוה בידים, והדבר הזה לא הי׳ דבר סתר רק הכרוז נשמע בכל המקומות ונשמע דבר המלך ועצת הנערים בכל המלכות וזהו בהשמע דבר המלך ועוד שניתנה דת שלא יעבור וזהו ודתו כמו והדת נתנה בשושן הבירה ועוד דבר אחר של פרהסיא בהקבץ נערות רבות וא״כ זה דבר זר מאוד איך לא שמר מרדכי את אסתר הצדקת מע״ז ואיך לא ידע להזהר, ולכן הקדים ואמר איש יהודי הי׳ בשושן וכו׳ שהי׳ איש יהודי וכשר בין מצד שמו בין מצד מעשיו בין מצד אבותיו כנ״ל ועוד מורה על שלימותו אשר הגלה מירושלים ג״כ כמו שכתבתי למעלה ועל כל זה ויהי אומן את הדסה הצדקת היא אסתר הצנועה והנסתרת ועם כ״ז אשר גדל ורבה אויבי כלה והוא ידע הדבר והכריז והמתין עד שיקחוה בע״כ ואיה צדקתו איה חסידותו איה גבורתו אשר לבו כלב הארי׳ ועכשיו הסגיר ביד אויב כל מחמדיו, והיא ג"כ הי׳ ראוי לה למסור עצמה למיתה קודם שתבעל לו כמו שאמרו בירושלמי על בתו של ר׳ יוחנן שהי׳ בימי היונים וגזרו על כל בתולה שתבעל להגמון תחלה ויהי כאשר נתפסה בתו של ר׳ יוחנן להבעל להגמון אמרה לו שקודם שישכב עמה היא רוצית שיאכלו וישתו ביחד והאכילתו תבשיל של גבינה והשקתו יין ישן כמו שעשתה יעל לסיסרא כן הי׳ בכאן שאחר שאכל תבשיל של גבינה נשתכר ונרדם והוציאה סכין בעל פיפיות והרגתו ונעשה נס לישראל ולכן אמרו נשים חייבות בהדלקת נ״ח שעל יד אשה נעשה הנס ולכן תקנו לאכול תבשיל גבינה בחנוכה זכר לאותו הנס וא״כ כמו שעשתה זאת האשה שמסרה עצמה למיתה כך הי׳ ראוי שתעשה אסתר אחר שמרדכי לא ידע להזהר לזה בא הכתוב להתיר כל אלו הספקות ואמר אל תתמה על החפץ כי כל האומר מרדכי ואסתר חטאו אינו אלא טועה כי יש לך לדעת שלא הי׳ להם שום פנאי לעשות שום דבר לפי שפתע פתאום נלקחה אסתר וז״ש ויהי בהשמע דבר המלך כלומר ויהי דבר גדול כי מיד כהשמע דבר המלך ודתו ובהקבץ נערות מיד ותלקח אסתר אל בית המלך באונס גמור בלי שהות, ואולי הלשינוה לפי שידעו מפי השמועה שהיא יפת תאר וזהו ויהי בהשמע דבר המלך ודתו מיד באותו שעת ותלקח אסתר באונס גמור לפי שהלשינוה ומרדכי לא ידע בדבר עד שלקחוה וכ״ז ג״כ רמוז במלת ותלקח כי למה לקחוה והלא פתשגן כתב הדת לא הי׳ אלא להקבץ בתולות וכל מי שיהי׳ לו בת או אחות יביאה אל יד הגי אבל אמר ותלקח לפי שלא רצו להמתין עד שיביאוה רק לקחוה בע״כ ולפי שמרדכי הי׳ יושב בשער המלך ושם הי׳ מושב המלך לזה לא הי׳ יכולת בידו להטמינה כי תיכף בעת הוסכם הדבר מפי המלך לקחוה פתאום ואלו הי׳ יושב רחוק משושן הבירה אולי הי׳ יכולת בידו לברוח או לעשות דבר א׳ מהדברים הנזכרים. ולפי דעתי שע״ז אמר איש יהודי הי׳ בשושן הבירה שהי׳ ראוי לומר ויהי איש יהודי גם מה לנו אם הי׳ בשושן או במקום אחר, אבל אמר כן לרמוז שכ״ז הרע קרה לו לפי שהי׳ יושב בשושן הבירה וזהו היה בשושן הבירה שלא הי׳ ראוי להיות.

R. Avraham Saba Eshkol HaKopher Esther 2:21ר׳ אברהם סבע אשכול הכופר אסתר ב׳:כ״א

בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש נראה שזה מיותר שכבר כתב למעלה סמוך לזה ומרדכי יושב בשער המלך ולמה חזר בכאן לומר ומרדכי יושב כו' ועוד למה אמר בימים ההם כי ידוע הוא אבל נראה שכל דבר המגלה הזאה הם נסים נסתרים ואחר שידוע שמרדכי הוא מגדולי הסנהדרין שכן הוזכר שלישי א"כ יקשה איך מלאו לבו לשבת בשער המלך ולעזוב מלעלות השערה אל הזקנים אשר שם האלקים עד שאמרו שפירשו ממנו רוב הסנהדרין דכתיב ורצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו, לז"א לתרץ כ"ז בימים ההם ר"ל בעבור הימים האיומים ההם מרדכי יושב בשער המלך שאם לא בעבור הזמן שהי' מסוכן והיו ישראל בצרה מצד עונותיהם לא הי' מרדכי יושב שם בטל מן ההורה אבל לפי שהי' מרדכי מרגיש והי' רואה שהקב"ה עתיד לעשות נס לישראל כמ"ש למעלה בפ' ומרדכי מתהלך באומרו כי לא לחנם עלתה אסתר למלוכה אלא שהקב"ה יעשה נס ע"י וכן בכאן בשביל הזמן והימים מרדכי יושב כדי שישמע דבר מה וכן הי'.

R. Avraham Saba Eshkol HaKofer Esther 3:4ר׳ אברהם סבע אשכול הכופר אסתר ג׳:ד׳

ואולי נאמר לפי הדרך הזה שמרדכי חשב מחשבת אמת וראה שישראל נתחייבו כליה בשביל שני דברים שהשתחוו לצלם כ"כ ושנהנו מסעודת אחשרורוש כמו שאמרו חז"ל ולכן לבטל הגזירה הי' צריך לתקן אלו הב' דברים ולכן אסתר תקנה ענין האכילה ואמרה אל תאכלו ואל תשתו ומרדכי שם עצמו בסכנה ותקן המעוות של השתחווית הצלם לכן רצה לקדש השם ולמסור נפשו שלא להשתחוות להמן ולצלמו כדי שיתכפר להם עון שהשתחוו לצלם.

R. Avraham Saba Eshkol HaKofer Esther 10:3ר׳ אברהם סבע אשכול הכופר אסתר י׳:ג׳

ולכן אמר שמרדכי הי' שלם באלו הב' וגם הי' משלים בני דורו מהם. ואמר דורש טוב לעמו בעשיית התורה והמצות וכנגד שלימות המדות אמר ודובר שלום לכל זרעו כי הי' מישרם בדעות האמיתיות באופן שהי' שלימים בגוף ובנפש.

R. Y"S Reggio Esther pp. 6-10ר׳ י״ש ריגייו אסתר עמ׳ 10-6

בהקבץ נערות רבות אל שושן ובתוכן גם אסתר לא זכר הכתוב שהיה מרדכי דואג ונעצב על הפרדו מבת דודו אשר לקחה לו לבת, גם לא שהזהיר אותה בהזהרות אחר הזהרות לבלתי תסור מדרך התורה ולבלתי תבגוד באמונת אחדות הבורא לזנות אחרי סברות הפרסיים המאמינים בשתי רשויות בהיותה עתה נבדלת מן היהודים ומוכרחת לבלות ימיה בין עם לועז, כמו שהיה ראוי לעשות לאיש חרד על דבר ה' ודבק באמונת אבותיו. גם לא מצאנו שהזהיר אותה לבלתי תתגאל בפתבג המלך וביין משתיו, אע"פי שהיה יודע כי הנערות הנכנסות לבית הנשים לא היו אנוסות ומוכרחות לקחת מזון אשר יושם לפניהן, שהרי כתוב (אסתר ב':י"ג) את כל אשר תאמר ינתן לה, ואע"פי שהיה יודע כי שנים מעט קודם לכן דניאל בבואו עם חבריו אל חצר מלך בבל נתן אל לבו לבלתי התגאל בפתבג המלך והצליח בזה, ואע"פי שהיה יודע כי בודאי אסתר לא תמרה את פיו בדבר חמור כזה אלא תעשה ככל אשר יצוה עליה, כי כן כתוב (שם ב':כ') ומאמר מרדכי אסתר עושה; הנה מכל אלה שתק הכתוב ולא הגיד לנו דבר, אבל הפך מזה הודיענו כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד את עמה ואת מולדתה, ופה יש מקום לשאול: למה נתן לה מרדכי זה הצווי? והלא יותר טוב בכל מצב ובכל זמן שימצא איש ממנו לקרוא בקול גדול כדברי יונה הנביא: עברי אנכי ואת ה׳ אלהי השמים אני ירא! וכן עשה דניאל בארמון נבוכדנצר, וכן כל קדמוני האומה בחירי יה בבואם למקום שלא היו מכירים אותם התפארו בקרוש ישראל והודיעו בשמחה היותם עבדי האל ית' ומאמיני תורת משה נאמן ביתו, וכן התנהג אברהם בגרר שאמר לאבימלך כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה, והודיעו בזה שהוא ירא אלהים, ולמה זה יתחפש איש ישראל ויתנכר לאביו שבשמים כאלו יבוש ויכלם להודות בקהל עם היותו עברי? ובפרט במצב שהיתה בו אסתר היה ראוי לה להגיד עמה ומולדתה לפי שבהעלמת אמונתה תצטרך להתגאל במאכלות אסורות כשאר הבתולות פן יתפרסם היותה עברית אם תעשה שינוי במאכליה, אבל אם תגיד שהיא עברית היתה יכולה לשאול מאכלים המותרים לה כי כן כתוב את כל אשר תאמר ינתן לה. והמפרשים הרגישו בזה ובקשו לתרץ באופנים שונים, קצתם אמרו כי חשש מרדכי פן יבחר בה המלך בשמעו שהיא מזרע המלוכה, אך זה לא יתכן, כי אם הדבר כן היה ראוי שתגיד מולדתה אחרי הושם כתר מלכות בראשה. כי אז יכבדנה המלך כפלים, ובכל זאת אנו רואים שאף אחרי בחירתה לא הגידה שנא' (שם ב':כ') אין אסתר מגדת. ואחרים אמרו כי רצה שתעלים מולדתה כרי שהיה ביכלתה לעזור יותר את בני עמה במסתרים אם תגיע למלכות, מה שלא היתה יכולה להועיל כל כך אם ידע המלך שהיא ישראלית, יאמר לזכות עמה היא דורשת, אך זה אינו מספיק, כי מלבד שבהקבץ הבתולות לא היתה עדיין עת צרה ליעקב ודחוק הוא שיקוה אז מרדכי לעזרת המלכה קודם הסכנה, הנה הנסיון הוכיח ההפך, כי כל עוד שהעלימה משפחתה לא הועילה כלום ורק בהגיד עמה ומולדתה יכלה להציל היהודים, כמו שאמרה בפירוש לפני המלך כי נמכרנו אני ועמי, א״כ מה תועלת הגיע לה מהעלמת מולדתה ימים רבים? לכן לא נשאר אלא להחזיק בדעת הראב"ע שכתב בשם יש אומרים כי פחד מרדכי פן לא יקחנה המלך אם ידע שהיא מהגולה, וזה מסכים עם פשטי הספורים הבאים במגלה כי כל חפצו של מרדכי לא היה אלא לראות כתר מלכות על ראש אסתר. ובעבור תוחלתו זאת היה מתהלך יום יום לפני חצר בית הנשים לדעת מה יעשה בה אם תצליח למלוכה כמו שהיה מקוה, הגם כי שרידי ישראל בכל דור ודור המבינים היטב יעוד האומה לא יבקשו שררה זמנית לא לעצמם ולא לבני משפחתם, ובפרט לישב על כס מלכות להשתרר על עם עובדי שתי רשויות ואצל מלך המשתחוה לשמש, והגם כי אין ראוי לישראלי להעלים אמונתו ולהתגאל במאכלים אסורים בשביל שררה כזאת. ב)  מה שהיה מרדכי ממאן לכרוע ולהשתחוות להמן כמצות המלך... ואם מפני שלא רצה להשתחוות לבן אדם, הנה טעה בהתחסדות, כי דבר זה לא נאסר לנו מן התורה, ואברהם השתחוה לעם הארץ, ויעקב ובני ביתו לעשו, גם בני יעקב ליוסף ורות לבועז ודוד ליהונתן ולשאול ואביגיל ומפיבשת ואחימעץ לדוד ורבים כמוהם, ולמה זה מרדכי לבדו יתחסד יותר מכולם?  ואם תאמר שחשב שלא ישגיח המן עליו כמו שבאמת לא היה משגיח לולי עבדי המלך הולכי רכיל הודיעוהו זאת, למה א"כ לא השתחוה כשראה שהגיע הדבר לאזני המן?  ואיך יביא עצמו וכל בית ישראל בסכנה עצומה בהקשותו את ערפו על דבר קטן כזה? אם תאמר כי הוא לא ידע שהצורר הזה יקח נקמתו מכל היהודים, תשובתך בצדך כי גם אחרי שידע פתשגן כתב הדת להשמיד כל היהודים לא קם ולא זע ממנו (ה':ט'), ודוק שלא נזכרה פה כריעה והשתחויה אלא רק לקום מפניו שהוא רק דרך מוסר, ואף דבר קל כזה לא רצה מרדכי לעשות בזמן שראה השעה משחקת להמן ומדת הדין מתוחה על ישראל, ואיך נוכל למצוא לו התנצלות?  והנה הכתוב עצמו גלה לנו הטעם למה לא רצה לכרוע שנא' כי הגיד להם אשר הוא יהודי, שמענו מזה שרק מפני יהדותו לא כרע להמן ולא מפני שנאה קדומה או מטעם אחר, ולפי שאין בשרשי דתנו ואמונתנו מה שיאסור ההשתחויה לבן אדם הוכרחנו לומר כי המתנהג כן לא ירד אל עומק תכלית כונת התורה, ולכן ישים העקר טפל והטפל עקר.

R. Y"S Reggio Esther pp. 15-16ר׳ י״ש ריגייו אסתר עמ׳ 16-15

מן הטעמים האלה לא ידעתי אם יתרחק מהאמת מי שיחשוב כי לא היה מרדכי מן השרידים אשר ה' קורא ולא יאותו לו התוארים אשר תארוהו בו בזמן מאוחר אחרי שהכתובים עצמם מוכיחים כי לא נמצאו בו התנאים הצריכים לאיש מופת הנצב ברום המעלה ומוכתר במדות יקרות בחכמה וביראת ה', רק היה כאחד העם הנמצאים אז בשושן, ואם הפסוק האחרון דאסתר מרבה לספר בשבחו זה נהיה רק בעבור מה שגדלו המלך אחרי כן בשומו אותו משנה למלכותו, וידוע כמה נקל היה בימים ההם אצל מלכי פרס שיעלה איש פתאום לגדולה, ובפרט אחרי כי הצליח ע"י מקרה להציל חיי המלך בהודיע לאסתר קשר בגתן ותרש, אבל קודם לכן כבר הודיענו כותב המגלה כי לא היה מרדכי מן המיוחסים שבדור ולא היה לו יתר שאת על שאר אחיו, וזה באמרו בתחלת הספור איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי, כי הנה כן מנהג כותבי ספרי הקדש בבואם לספר מציאות איש מן ההמון לומר תחלה שהיה איש אחד במקום פלוני ואח"כ להגיד את שמו, כמו ויהי איש אחד מצרעה וגו' ושמו מנוח (שופטים י"ג:א'), ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו (שם י"ז:א'), ויהי איש לוי גר בירכתי הר אפרים (שם י"ט:א'), ויהי איש אחד מן הרמתים (ש"א א'), ויהי איש מבן ימין (שם ט':א'), ואיש במעון וכו' (שם כ"ה:ב') ורבים כן, ואם פעם אחת מצאנו איש היה בארץ עוץ איוב שמו, וכתוב אחריו והיה האיש ההוא תם וישר וכו', אין ללמוד מזה כלום נגד הכלל שהצגנו, כי איוב היה איש פרטי אחד אשר קורותיו לא נגעו רק אל עצמו ולא אל בני עמו ולא אל הכלל, אבל בספור מציאות איש אשר פעולותיו וקורותיו נוגעים לטובת כללות אומתו או שהיה לו איזה מנוי של שררה על האחרים לא יזכרהו הכתוב סתם בלשון איש היה וכו' ושמו וכו', אלא יוסיף לו אם בפעם הראשונה או במשך הספור איזה תואר של חשיבות להבדילו מהמון העם, כמו דניאל הנקרא איש חמודות ועזרא הנקרא סופר מהיר ונאמר עליו (שם ז':י') כי הכין לבבו לדרוש את תורת ה' וכו', ונחמיה שהיה מן המבינים את העם לתורה (נחמיה ח':ט') גם היה הראשון מן הבאים על החתום באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים (שם י':ב') אבל מרדכי לא נאמר עליו רק סתם איש יהודי היה בשושן הבירה כאילו אין בו רק זאת הסגולה שהיה יהודי כאחד העם הנמצאים בשושן, ורק לפי שקרה אח"כ על ידו מה שקרה הקדים להזכיר שהיה איש אחד שם הנקרא מרדכי, ושמענו שלולי המקרה הזה המסופר במגלה לא היה ראוי להבדילו משאר העם ולהזכירו ביחוד, גם בהמשך הספור לא נתן לו כותב המגלה שום תואר של חשיבות בחכמה או במדות, רק אמר שהיה גדול בבית המלך ולכן נפל פחדו על כל העמים, ואולי מטעם זה אמר בפסוק האחרון שהיה גדול ליהודים, כלו' שנפל פחדו גם על היהודים, וכל זה בעבור שגדלו המלך, וכבר היה מן הקדמונים מי שהרגיש קצת בזה ואמר (מגלה ט"ז:) לרוב אחיו ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין, ופירש"י שם לפי שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה, אשר זה נותן מקום לחשוב שהיה רודף אחר הכבוד עד שבעבורו התרשל מהגות בדברי תורה.  גם בהמשך הספורים, ובפרט בסוף הספר, תארו תמיד כותב המגלה בשם מרדכי היהודי, ולפי שכבר הודיע בתחלת הענין היותו יהודי יהיה זר מאד לתארו כן פעמים אחרות בהיות נגד המנהג לקרוא כן לאיש אשר כבר קדם יחוסו, כי מעולם לא שמענו אומר ברוך בן נריה היהודי, או זרובבל היהודי, או נחמיה היהודי, ולמה זה למרדכי לבדו יקראו כן?  וכי לא ידענו כבר שהוא יהודי?  אלא יראה שכונת כותב המגלה לומר כי יהדותו גרמה כל המעשה הזה לפי שחשב עצמו מחוייב לבלתי השתחוות להמן בעבור היותו יהודי כדרך שכתבנו למעלה, ולכן נשאר לו זה השם כשם תואר המורה על פעולותיו, כדרך שקראו לחני שם מעגל (תענית פ"ג) ולשמואל ירחינאי ולנחום איש גם זו בעבור תכונה פרטית הנמצאת בהם או מקרה פרטי אשר קרה להם. והנה ידעתי כי המתחסדים בעם יקראו תגר על הדברים האלה ויחשבום כהוצאת לעז על איש צדיק תמים אשר חז"ל הושיבוהו במעלה נפלאה ומנוהו בכלל הסנהדרין והפליגו לספר בשבחו בכמה מדרשות כנודע; אמנם כפי האמת לא היתה כונתנו בזה להוריד איש מכבודו הראוי לו, גם לא אך להתנגד אל הסברות היותר מפורסמות, הגם כי על הרוב הדבר היותר מפורסם אינו בעבור כן יותר אמתי, אלא רק להבין עומק הפסוקים כפי פשטם הנגלה נתכוננו, כי עם הפשט כרתנו ברית לא נטה ממנו ימין ושמאל, ובעבור כן הוכרחנו להתרחק מן ההגדות אשר כותביהן עצמם לא כיונו לפרש פסוקים על ידן, רק תכלית אחר היה להם במה שכתבו, וכבר החליטו כל החכמים האמתיים שאין להוציא מן המדרשות ביאורי הכתובים, לכן לא אאריך בכיוצא בזה, רק אומר שאין הסברא נותנת היות מרדכי נמנה במספר הסנהדרין, כי מלבד שאין רמז לזה בשום אחד מהפסוקים יהיה זר מאד ישיבתו תמיד בשושן בעוד שהיו שאר אנשי הסנהדרין בירושלים, גם ממה שנזכר (נחמיה ז' ז') בין העולים משבי הגולה שם מרדכי אצל שמות בלשן מספרת בגוי וכו' אין להוכיח שזה הוא מרדכי דמגלה, אלא איש אחר היה ששמו כך כמו שמצאנו הרבה פעמים בס' נחמיה שני אנשים אשר שם אחד להם, וכבר הוכיח הראב"ע שהאיש קיש הנזכר בין אבותיו של מרדכי אינו קיש אבי שאול, וכן הסברא נותנת שהרי בס' ד"ה א' ח' ל"ג (אשר בלי ספק נכתב שנים רבות אחר מעשה דמגלה ואחר ימי עזרא, עיין צונז גאטטעמדיה' פארטרעגע דף ל"א) נזכרו תולדותיו של קיש אבי שאול עד י"ג דורות ועל הדור האחרון מהם אמר (שם פסוק מ') ומרבים בנים ובני בנים מאה וחמשים, אשר בזה הודיענו כותב הספר כי הוא היה מכיר תולדותיו היטב, ועכ"ז לא נזכרו בתוכם לא מרדכי ולא יאיר ולא שמעי מה שלא היה חודל מהזכירם אם היו מזרע שאול. גם בספר בן סירא הנכתב בודאי קרוב לסוף בית שני נזכרו בסופו כמה חסידים וגדולי אומתנו. זרובבל ויהושע בן יהוצדק ונחמיה ושמעון הצריק שהיה בימי אלכסנדר כמה שנים אחר מעשה דמגלה, אבל מרדכי לא נזכר שם. סוף דבר אין בכל כתבי הקדש וספרי הקדמונים משענת או אפילו רמז דחוק אל מה שרצו לייחס אחרי כן אל האיש מרדכי, ואנחנו רק לפרש המקראות באנו.

Hoil Moshe Esther 2:5הואיל משה אסתר ב׳:ה׳

מרדכי – הוראתו בל' פרסי אדום, אולי היה שערו אדמוני או היו פניו צהובות, ומשרש זה נהיה שם Mars, Marte למזל מאדים, וממקור זה גם שם Mord בלשון אשכנז להוראת רציחה.

Hoil Moshe Esther 2:19הואיל משה אסתר ב׳:י״ט

בשער המלך – בסנהדרין של מלך; ואולי הגיע למעלה זו ע"י אסתר, שנודע למלך כי הוא היה אומן לה.

Hoil Moshe Esther 3:2הואיל משה אסתר ג׳:ב׳

כרעים ומשתחוים – מצאנו כמה פעמים בתנ"ך פעל כרע שלא לעבודת אלוה רק להכנעה (וכרע הוא כנע עצמו בחילוף אותיו' כן-כר), מכש"כ השתחויה שגם אברהם השתחוה לבני חת ומשה לחותנו; א"כ סבת מיאון מרדכי לכרוע ולהשתחוות לפני המן לא היתה מחמת שאסור לו לעשות כן, רק מתוך ששניהם היו בסנהדרין והמן בלי זכות נתנשא על כסא רם חרה למרדכי בראותו כי יתר הסנהדרין (עבדי המלך אשר בשער המלך) משפילים עצמם כ"כ ואינם מבקשים מאת המלך שיבטל מצותו (שלא היתה נכתבת בדתי פרס ומדי), והראה להם בעצמו שאין ראוי להכניע עצמם כ"כ לפני אחד מבני גילם.