A Portrait of Yishmael/5

EN/HEע/E

A Portrait of Yishmael

Sources

Bereshit 16בראשית ט״ז

(א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר. (ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. (ג) וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה. (ד) וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ. (ה) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ. (ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ. (ז) וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר. (ח) וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת. (ט) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ. (י) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. (יא) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ. (יב) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן. (יג) וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי. (יד) עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד. (טו) וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל. (טז) וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם.

Bereshit 17:15-27בראשית י״ז:ט״ו-כ״ז

(טו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ. (טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ. (יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד. (יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ. (יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. (כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל. (כא) וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת. (כב) וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם. (כג) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים. (כד) וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. (כה) וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. (כו) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ. (כז) וְכָל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ.

Bereshit 21:1-21בראשית כ״א:א׳-כ״א

(א) וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. (ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים. (ג) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק. (ד) וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים. (ה) וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ. (ו) וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצֲחַק לִי. (ז) וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו. (ח) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק. (ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. (י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק. (יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ. (יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. (יג) וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא. (יד) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. (טו) וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם. (טז) וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. (יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. (יח) קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ. (יט) וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר. (כ) וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת. (כא) וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

Bereshit 25:1-18בראשית כ״ה:א׳-י״ח

(א) וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. (ב) וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ. (ג) וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים. (ד) וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה. (ה) וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק. (ו) וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם. (ז) וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים. (ח) וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. (ט) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא. (י) הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ. (יא) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי. (יב) וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם. (יג) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁמֹתָם לְתוֹלְדֹתָם בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם. (יד) וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא. (טו) חֲדַד וְתֵימָא יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה. (טז) אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וְאֵלֶּה שְׁמֹתָם בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם. (יז) וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. (יח) וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל.

Bereshit 28:9בראשית כ״ח:ט׳

וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה.

Bereshit 36:3בראשית ל״ו:ג׳

וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת.

Bereshit 39:17בראשית ל״ט:י״ז

וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי.

Shemot 32:6שמות ל״ב:ו׳

וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק.

Shemuel II 2:14שמואל ב׳ ב׳:י״ד

וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ וַיֹּאמֶר יוֹאָב יָקֻמוּ.

Yeshayahu 21:13-18ישעיהו כ״א:י״ג-י״ז

(יג) מַשָּׂא בַּעְרָב בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹרְחוֹת דְּדָנִים. (יד) לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד. (טו) כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה. (טז) כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי אֵלָי בְּעוֹד שָׁנָה כִּשְׁנֵי שָׂכִיר וְכָלָה כָּל כְּבוֹד קֵדָר. (יז) וּשְׁאָר מִסְפַּר קֶשֶׁת גִּבּוֹרֵי בְנֵי קֵדָר יִמְעָטוּ כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר.

Jubilees 17:6-18יובלים י״ז:ו׳-י״ח

(ו) ותרא שרה את ישמעאל שמח ומכרכר, וגם אברהם שמח בו מאוד, ותקנא לראות בישמעאל ותאמר לאברהם. (ז) גרש האמה הזאת ואת בנה. בן האמה הזאת לא יירש עם בני עם יצחק. (ח) וירע הדבר בעיני אברהם על אודות אמתו ועל בנו, לשלח אותם מעל פניו. (ט) ויאמר אלוהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הילד ועל השפחה, כל אשר אמרה שרה אליך שמע דברה ועשה אותו, כי ביצחק יקרא לך שם וזרע. (י) ואת בן השפחה הזאת לגוי גדול אשימנו כי ממשפחתך הוא. (יא) וישכם אברהם בבוקר, ויקח לחם וחמת מים, וישם אותו על שכם הגר ואת הנער, וישלחה ותלך ותתע במדבר באר שבע. (יב) ויכלו המים מן החמת ויצמא הילד ולא יכל ללכת, ויפול ארצה. (יג) ותקחהו אמו ותלך ותשליכהו תחת עץ שמן. (יד) ותלך הלאה ותשב לה מנגדו הרחק כמטחוי קשת, כי אמרה אל אראה במות ילדי, ותשב ותבך. (טו) ויאמר אליה מלאך אלוהים אחד הקדושים לאמור: מה זה תבכי הגר, קומי שאי את הילד והחזיקי את ידך בו, כי שמע אלוהים אל קולך. (טז) ותרא את הילד, ותפקח את עיניה ותרא באר מים, ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את ילדה. (יז) ותקם ותלך נוכח פארן, ויגדל הילד ויהי רובה קשת, ויהי אלוהים אתו. (יח) ותקח לו אמו אשה מבנות מצרים, ותלד לו בן, ויקרא את שמו נביות כי אמרה אלוהים היה קרוב לי בקוראי אליו.

Jubilees 22:1-4יובלים כ״ב:א׳-ד׳

(א) ויהי בשבוע הראשון ליובל השלושה וארבעים בשנה השנית היא השנה אשר מת בה אברהם ויבואו יצחק וישמעאל מבאר שבע לעשות את חג שבעת הימים הוא חג בכורי הקציר בבית אברהם אביהם. (ב) וישמח אברהם כי באו שני בניו. (ג) כי מקנה רב היה ליצחק בבאר שבע וילך שמה לראות את מקנהו, וישב ויבוא אל אביו. (ד) ובימים ההם בא גם ישמעאל לראות פני אביו ויבואו שניהם יחדיו.

Tosefta Sotah 5:12תוספתא סוטה ה׳:י״ב

האומרת לבעלה השמים ביני וביניך יעשו דרך בקשה ביניהן שכן מצינו באמינו שרה שאמרה לו לאבינו אברהם ישפט ה' ביני וביניך אלא כך אמרה לו גרש האמה הזאת ואת בנה מלמד שהיתה אמינו שרה רואה את ישמעאל בנה במסין וצד חגבין ומעלה ומקטיר לע"ז אמרה שמא ילמוד יצחק בני כך וילך ויעבד כך ונמצא שם שמים מתחלל בדבר אמ' לה לאחר שזכין לו לאדם חבין לו אחר שעשינוה מלכה ועשינוה גברה והכנסנוה לגדולה זו נטרדנה מתוך בתינו מה הבריות אומרות עלינו לא נמצא שם שמים מתחלל בדבר אמרה לו הואיל ואתה אומ' חילול שמים בדבר זה ואני אומרת חילול שמים בדבר זה יכריע המקום בין דברי לדבריך הכריע המקום בין דבריה לדבריו שנ' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה שאין ת"ל כל מה ת"ל כל מלמד שהכריע לשנייה שהכריע לראשונה מה שניה לעדות הגר אף הראשונה לעדות הגר.

Tosefta Sotah 6:6תוספתא סוטה ו׳:ו׳

אמר רבי שמעון בן יוחאי ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש ודברי נראין מדבריו דרש רבי עקיבא ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק אין צחוק האמור כאן אלא עבודה זרה שנ' וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל שהיה בונה במסין וצד חגבים ומעלה ומקטיר לעבדה זרה רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אין שחוק האמור כאן אלא גלוי עריות שנאמר בא אלי העבד העברי וגומר מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל מכבש את הגגות ומענה את הנשים רבי ישמעאל אומר אין לשון צחוק אלא שפיכות דמים שנ' ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים ויצחקו לפנינו ויקומו ויעברו במספר ויחזיקו איש בראש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדיו מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל נוטל קשת וחצים ומזרק כלפי יצחק שנ' כמתלהלה היורה זיקים וגומר כן איש רמה וגומר ואני אומר חס ושלום שיהי' בביתו של אותו צדיק ההוא כך אפשר למי שנאמ' עליו כי ידעתיו למען אשר יצוה וגומר יהא בביתו עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים אלא אין צחוק האמור כאן אלא לענין ירושה שכשנולד אבינו יצחק לאברהם אבינו היו הכל שמחין ואומרין נולד בן לאברהם נולד בן לאברה' נוחל את העולם ונוטל שני חלקים והיה ישמעאל מצחק בדעתו ואומר אל תהו שוטים אל תהו שוטים אני בכור ואני נוטל שני חלקין שמתשובת הדבר אתה למד כי לא יירש בן האמה וגומ' ורואה אני את דברי מדברי רבי עקיבא.

Sifre Devarim 31ספרי דברים ל״א

שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, למה נאמר לפי שנאמר (שמות כה ב) דבר אל בני ישראל, דבר אל בני אברהם דבר אל בני יצחק אין כתוב כאן אלא דבר אל בני ישראל זכה אבינו יעקב שיאמר דבור לבניו לפי שהיה אבינו יעקב מפחד כל ימיו ואומר אוי לי שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצאת מאבותי אברהם יצא ממנו ישמעאל שעבד עבודה זרה שנאמר (בראש' כא ט) ותרא שרה את בן הגר המצרית, שהיה עובד עבודה זרה דברי רבי עקיבה, רבי שמעון בן יוחיי אומר ארבעה דברים היה רבי עקיבה דורש ואני דורשם ודברי נראים מדבריו הרי הוא אומר ותרא שרה את בן הגר המצרית שעבד עבודה זרה ואני אומר לא היו צרים אלא לענין שדות וכרמים שכשבאו לחלוק היה ישמעאל אומר לו אני נוטל שני חלקים שאני בכור וכן שרה אמרה לאברהם (בראשית כא י) גרש האמה הזאת ואת בנה וגו' ודברי אני רואה מדבריו.

Yerushalmi Berakhot 1:6ירושלמי ברכות א׳:ו׳

ד' נקראו עד שלא נולדו ואלו הן. יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק וקראת את שמו יצחק. ישמעאל דכתיב (בר' טז יא) וקראת את שמו ישמעאל. יאשיהו (מלכים א יג ב) הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו. שלמה (דברי הימים א כב ט) כי שלמה יהיה שמו. עד כדון בצדיקים אבל ברשעים (תהילים נח ד) זורו רשעים מרחם.

Bavli Rosh HaShanah 16bבבלי ראש השנה ט״ז:

ואמר רבי יצחק: אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, שנאמר (בראשית כא) כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם.

Bavli Bava Batra 16bבבלי בבא בתרא ט״ז:

וה' ברך את אברהם בכל - מאי בכל? רבי מאיר אומר: שלא היתה לו בת; רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת; אחרים אומרים: בת היתה לו לאברהם ובכל שמה; ר"א המודעי אומר: איצטגנינות היתה בלבו של אברהם אבינו, שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו; רבי שמעון בן יוחי אומר: אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא, ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם - תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה. אמר אביי, היינו דאמרי אינשי: אידלי יומא אידלי קצירא. דבר אחר: שלא מרד עשו בימיו. דבר אחר: שעשה ישמעאל תשובה בימיו.... ושעשה ישמעאל תשובה בימיו מנלן? כי הא דרבינא ורב חמא בר בוזי הוו יתבי קמיה דרבא וקא מנמנם רבא; א"ל רבינא לרב חמא בר בוזי, ודאי דאמריתו: כל מיתה שיש בה גויעה - זו היא מיתתן של צדיקים? א"ל: אין. והא דור המבול! א"ל: אנן גויעה ואסיפה קאמרינן. והא ישמעאל דכתיב ביה גויעה ואסיפה! אדהכי איתער בהו רבא, אמר להו: דרדקי, הכי א"ר יוחנן: ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו, שנאמר: (בראשית כ"ה) ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו. ודילמא דרך חכמתן קא חשיב להו! אלא מעתה (בראשית ל"ה) ויקברו אותו עשו ויעקב בניו, מאי טעמא לא חשיב להו דרך חכמתן? אלא מדאקדמיה - אדבורי אדבריה, ומדאדבריה - שמע מינה: תשובה עבד בימיו.

Bereshit Rabbah 45:8בראשית רבה מ״ה:ח׳

ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה וגו', א"ר יצחק שלשה הן שנקראו בשמם לפני הקדוש ברוך הוא עד שלא נוצרו ואלו הן יצחק ושלמה ויאשיהו, ביצחק כתיב (בראשית יז) אבל שרה אשתך יולדת לך בן וגו', בשלמה מה הוא אומר (דה"א כב) הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה והניחותי לו מכל אויביו שלמה יהיה שמו, ביאשיהו כתיב (מ"א יג) ויקרא אל המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח כה אמר ה' הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו, וי"א אף ישמעאל באומות הנך הרה וילדת בן וקראת את שמו ישמעאל.

Bereshit Rabbah 45:9בראשית רבה מ״ה:ט׳

והוא יהיה פרא אדם, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר שהכל יהיו גדלים ביישוב והוא יהיה גדל במדבר, רבי שמעון בן לקיש אמר פרא אדם וודאי שהכל בוזזים ממון והוא בוזז נפשות, ידו בכל ויד כל בו, קרי בו כלבו, הוא והכלב שוים, מה הכלב אוכל נבלות אף הוא אוכל נבלות. אמר רבי אלעזר מתי ידו בכל ויד כל בו לכשיבא אותו שכתוב (דניאל ב) ובכל די דארין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון, הה"ד (ירמיה מט) לקדר ולממלכות חצור אשר הכה נבוכדנצר מלך בבל, נבוכד ראצר כתיב, שאצרן במדבר והרגן, על פני כל אחיו ישכון, הכא את אמר ישכון והתם כתיב נפל, אלא כל זמן שהיה אברהם אבינו קיים ישכון, וכשמת אברהם נפל, עד שלא פשט ידו בבית המקדש ישכון, כיון שפשט ידו בבית המקדש נפל, בעולם הזה ישכון אבל לעתיד לבא נפל.

Bereshit Rabbah 47:5בראשית רבה מ״ז:ה׳

א"ר יצחק כתיב (בראשית מט) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר אלו בני גבירה, וישמעאל אינו מעמיד י"ב, אלא אותן נשיאים, היך מה דאת אמר (משלי כה) נשיאים ורוח וגשם אין.

Bereshit Rabbah 53:11בראשית רבה נ״ג:י״א

ותרא שרה את בן הגר המצרית אמר רבי שמעון בן יוחאי רבי עקיבא היה אומר בו דבר לגנאי ואני אומר בו דבר לשבח דרש רבי עקיבא (בראשית כא) ותרא שרה וגו' אין מצחק אלא גלוי עריות היך מד"א (בראשית לט) בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי מלמד שהיתה אמנו שרה רואה אותו לישמעאל מכביש גנות וצד נשי אנשים ומענה אותן תני רבי ישמעאל אומר אין הלשון הזה של צחוק אלא עבודת כוכבים שנאמר (שמות לב) וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה בימוסיות וצד חגבים ומקריב עליהם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אין הלשון הזה צחוק אלא לשון שפיכות דמים היך מה דאת אמר (שמואל ב ב) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו רבי עזריה משום רבי לוי אמר אמר ליה ישמעאל ליצחק נלך ונראה חלקינו בשדה והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק ועושה עצמו כאילו מצחק הדא הוא דכתיב (משלי כב) כמתלהלה היורה זקים וגו' כן איש רמה את רעהו ואומר הלא מצחק אני ואומר אני בו דבר לשבח אין לשון הזה של צחוק אלא לשון ירושה שבשעה שנולד אבינו יצחק היו הכל שמחים אמר להם ישמעאל שוטים אתם אני בכור ואני נוטל פי שנים שמתשובת אמנו שרה לאברהם כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני אתה למד כי לא יירש עם בני אפי' שאינו יצחק ועם יצחק אף על פי שאינו בני קל וחומר עם בני עם יצחק.

Bereshit Rabbah 53:14בראשית רבה נ״ג:י״ד

ויקרא מלאך אלהים אל הגר, בזכותו של אברהם, באשר הוא שם בזכות עצמו, יפה תפלת החולה לעצמו יותר מכל, באשר הוא שם, אמר רבי סימון קפצו מלאכי השרת לקטרגו, אמרו לפניו רבון העולמים אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר, אמר להם עכשיו מה הוא, צדיק או רשע, אמרו לו צדיק, אמר להם איני דן את האדם אלא בשעתו, קומי שאי את הנער, ויפקח את עיניה אמר רבי בנימין הכל בחזקת סומין עד שהקב"ה מאיר את עיניהם, מן הכא ויפקח אלהים את עיניה, ותלך ותמלא את החמת, הדא אמרת מחוסרת אמנה היתה.

Bereshit Rabbah 62:5בראשית רבה ס״ב:ה׳

ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם, ר' חמא בר עוקבא ורבנן הוו יתבין ומתקשין מה ראה הכתוב לייחס תולדותיו של רשע כאן, עבר ר' לוי, אמרי הא אתא מרה דשמעתה נשאלוניה, א"ר לוי בשם ר' חמא להודיעך בן כמה שנין נתברך זקנך, ואלה שני חיי ישמעאל, מה ראה הכתוב לייחס שניו של רשע כאן ע"י שבא מקדקדה של מדבר לגמול חסד לאביו, וישכנו מחוילה וגו' הכא את אמר נפל ולהלן את אמר ישכון אלא כל ימים שהיה אבינו אברהם קיים ישכון, כיון שמת אבינו אברהם נפל עד שלא פשט ידו בבה"מ ישכון, כיון שפשט בו ידו נפל, בעולם הזה ישכון, אבל לעתיד לבא נפל.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 21:9,11,13,15-17,21תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית כ״א:ט׳,י״א,י״ג,ט״ו-י״ז,כ״א

(9) And Sarah observed the son of Hagar the Mizreitha, whom she bare to Abraham, mocking with a strange worship, and bowing to it. (11) And the thing was very evil in Abraham's eyes, on account of Ishmael his son, who would practise a strange worship. (13) But the son of the handmaid have I set for a predatory people (le-am leistim), because he is thy son. (15) And it was when they came to the entrance of the desert, they remembered to wander after strange worship; and Ishmael was seized with a burning thirst, and drank of the water till all the water was consumed from the cruse. And he was dried up, and withered in his flesh; and she carried him, and was exhausted, and she cried unto the Fear of his father, and He answered her not; and she laid the youth down at once under one of the trees. (16) And she went and sat on one side, and cast away the idol (or the strange worship), and removed from her son, as the distance of an arrow from the bow; for she said, I am not able to see the death of the child. And she sat over against her son, and lifted up her voice and wept. (17) And the voice of the youth was heard before the Lord for the righteousness' sake of Abraham; and the Angel of the Lord called to Hagar from heaven, and said, What to thee, Hagar? Faint not, for the voice of the youth is heard before the Lord; neither shall judgment be according to the evil which he will do, but according to the righteousness of Abraham is mercy upon him in the place where he is. (21) And he dwelt in the wilderness of Pharan, and took for a wife Adisha, but put her away. And his mother took for him Phatima to wife, from the land of Mizraim.

(ט) וחמת שרה ית ברה דהגר מצריתא דילידת לאברהם מגחך לפולחנא נוכראה וגחין לה. (יא) ובאיש פיתגמא לחדא בעיני אברהם על עיסק ישמעאל בריה דיפלח לפולחנא נוכראה. (יג) ואוף ית בר אמתא לעם ליסטיס אשויניה ארום ברך הוא. (טו) והוו כיוון דמטו לפיתחא דמדברא אדכרו למטעי בתר פולחנא נוכראה ולקה ישמעאל באישא צמירתא ושתי כל מיא עד דישלימו כל מיא מן קרווהא ואתחריך ואיתקליש ביסריה וסוברתיה ואישתלהיאת וקר(א){ת} לדחלתא דאיבה ולא ענה יתה ומן יד טלקת ית ריבא תחות חד מן אילנייא. (טז) ואזלת ויתיבת לה ליסטר חד וטלקת ית פולחנא נוכראה ארחיקית מן ברה כשיעור מיגד בקשתא ארום אמרת לית אנא יכלא למיחמי במותא דטליא ויתיבת מקביל ברה וארימת ית קלא ובכת. (יז) ושמיע קדם ייי ית קליה דטליא בגין זכותיה דאברהם וקרא מלאכא דייי להגר מן שמייא ואמר לה מה ליך הגר לא תיסתפין ארום שמיע קדם ייי ית קליה דטליא ולא דן יתיה לפום עובדוי בישיא דעתיד למיעבד אלהין בגין זכותיה דאברהם חס ע(י)לוי באתר דהוא תמן. (כא) ויתיב במדברא דפארן ונסיב איתא ית עדישא ותרכה ונסיבת ליה אימיה ית פטימא אתתא מארעא דמצרים.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 25:8תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית כ״ה:ח׳

And Abraham expired, and died in a good old age, aged and satisfied with all good. (Also Ishmael wrought repentance in his days, and afterwards was gathered to his people.)

ואתנגיד ומית אברהם בשיבו טבא סיב ושבע כל טובא ברם ישמעאל עבד תתובא ביומוי ובתר כן אתכנש לעמיה.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 50:1תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית נ׳:א׳

And Joseph laid his father upon a couch of ivory which was framed with pure gold, and inlaid with precious stones, and secured with cords of byssus. There they poured out fervid wines, and there burned they most costly perfumes: there stood the chiefs of the house of Esau and the chiefs of the house of Ishmael; there stood the Lion of Jehuda, the strength of his brethren. He answered and said to his brethren, Come, and let us raise up to our father a tall cedar whose head shall reach to the top of heaven, and its branches overshadow all the inhabitants of the earth, and its roots extend to the depths of the abyss: from it have arisen the twelve tribes, and from it will arise kings, princes, and priests in their divisions, to offer oblations, and from it the Levites in their appointments for singing. Then, behold, Joseph bowed himself upon his father's face, and wept over him, and kissed him.

וארבע יוסף ית אבוי בערס דשנדפין מחפייא דהב טב מקבעא אבנין טבן ומחזקא באטונין דבו(ין){ץ} תמן הוו שדיין חמרין רתיחין ותמן מוקדין רישי בוסמנין תמן הוו קיימין גוברין מן דבית עשו וגוברין מן דבית ישמעאל תמן הוה קאים אריה יהודה גיבריהון דאחוי ענא ואמר לאחוי איתון וניבכי על אבונן ארזא רמא דרישי{ה} מטי עד צית שמייא ברם ענפוי מטלן על כל דיירי ארעא ושירשוי מטיין עד ארעית תהומא מיניה קמו תריסר שיבטין מיניה עתיד למיקום מלכין ושליטין וכהנייא בפלוגתהון לקרבא קורבנין ומיניה ליואי במחלוקתהון לזמרא הא בכין אתרכין יוסף על אנפי אבוי ובכא עלוי ונשיק ליה.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bemidbar 7:87תרגום ירושלמי (יונתן) במדבר ז׳:פ״ז

All the bullocks for the burnt offering, twelve, a bullock for a prince of the house of the fathers; twelve rams, because the twelve princes of Ishmael would perish; twelve lambs of the year, because the twelve princes of Persia would perish; and their minchas, that famine might be removed from the world; and twelve kids of the goats for the sin offering, to atone for the sins of the twelve tribes.

כל תורי לעלתא תריסר תורא לרב בית אבא דיכרא דיכרין תריסר מטול דיהובדון תריסר רברבי ישמעאל אימרין בני שנה תריסר מטול דיהובדון תריסר רברבי עשו ומנחתהון מטול דיעדי כפנא מן עלמא וצפירי עיזין תריסר לחטאתא מטול לכפרא על חובי תריסר שבטיא.

Targum Yerushalmi (Fragmentary) Bereshit 50:1תרגום ירושלמי (קטעים) בראשית נ׳:א׳

And Joseph laid him on a couch of ivory which was covered with pure gold, and inset with pearls, and spread with clothes of byssos and purple. There they poured out wine with choice perfumes, there they burned aromatic gums; there stood the chiefs of the house of Esau; there stood the princes of the house of Ishmael; there stood the Lion Jehuda, the strength of his brethren. And Jehuda answered and said to his brethren, Come, let us raise up to our father a tall cedar, whose head shall reach to heaven, but whose branches unto the inhabitants of the world. From it have arisen the twelve tribes, from it the priests with their trumpets and the Levites with their harps. And they wept, and Joseph bowed himself on the face of his father, and wept over him and kissed him.

וארבע יוסף בערס דשינדפין דמחפיא דהב ומקבעא מרגלין ומחוקא במאני בוצא וארגונא תמן שפכין חמרין ורחנין טבין תמן מוקדין בוסמנין תמן קיימין גוברין מן בנוי דעשו תמן קיימין שלטונין מן בנוי דישמעאל תמן קאים אריה יהודה גבריהון דאחוי עני יהודה ואמר לאחוי איתוי נבני לאבונן ארזא רמא דרישוי מטי עד צית שמיא ברם שורשוי עד דרי עלמא דמניה קמו תרי עשרתי שבטין דמיניה קמו כהניא בחצוצרתיהון ולואי בכנריהון ובכין ארכין יוסף באפוי דאבוי ובכא עלוי ונשיק יתיה.

Tanchuma Shemot 1תנחומא שמות א׳

ואלה שמות זש"ה חושך שבטו שונא בו ואוהבו שחרו מוסר (משלי יג) בנוהג שבעולם אדם שאמר לחבירו פלוני הכה את בנך יורד עמו עד לחייו ומה ת"ל חושך שבטו שונא בנו, ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף יוצא לתרבות רעה ושונאהו, שכן מצינו בישמעאל שהיה לו געגועין על אברהם אביו ולא רידהו ויצא לתרבות רעה ושנאו אברהם והוציאו מביתו ריקם, מה עשה ישמעאל כשהיה בן ט"ו שנה התחיל להביא צלם מן השוק והיה מצחק בו ועובדו כמו שראה לאחרים, מיד ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק (בראשית כא) ואין צחוק האמור כאן אלא עבודה כו"ם שנאמר וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק (שמות לב), מיד ותאמר לאברהם גרש האמה וגו' שמא ילמוד בני אורחותיו, מיד וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך וגו' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, מכאן אתה למד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות, מיד וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים וגו' ללמדך שהיה שונא לישמעאל על שיצא לתרבות רעה ושלחו הוא ואת הגר אשתו ריקם וטרדן מביתו על כך, וכי תעלה על דעתך שאברהם שכתוב בו ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב (בראשית יג) היה משלח אשתו ובנו מביתו ריקם בלא כסות בלא מזון בלא כסף בלא בהמה אלא ללמדך כיון שיצא לתרבות רעה לא נפנה אליו א"כ מהו וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו (בראשית כא) שיצא לתרבות רעה, אתה מוצא כשגדל ישמעאל ישב בפרשת דרכים והיה מלסטם את הבריות שנאמר והוא יהיה פרא אדם ידו בכל (בראשית טז). כיוצא בו ויאהב יצחק את עשו (בראשית כה) לפיכך יצא לתרבות רעה על שלא רדהו כמו ששנינו חמש עבירות עבר עשו הרשע באותו היום בא על נערה מאורסה והרג את הנפש וכפר בתחיית המתים, וכפר בעיקר ושט את הבכורה, וכלן מן הפסוק ומגזירה שוה ועוד שתאב מיתת האב וביקש להרוג את אחיו שנאמר (בראשית כז) יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי, וגרם ליעקב לברוח מאבותיו והלך אף הוא אצל ישמעאל ללמוד ממנו תרבות רעה ולהוסיף על נשיו שנאמר (בראשית כח) וילך עשו אל ישמעאל וגו'.

Tanchuma Yitro 5מדרש תנחומא יתרו ה׳

אמר ריב"ל כשהגלה נבוכדנצר הרשע את ישראל לבבל היו כפותים ידיהם מאחוריהן נתונים בשלשלאות של ברזל והוליכום ערומים כבהמות, כיון שעברו על בני ישמעאל אמרו להגמונות שעליהם עשו עמנו חסד ורחמים והעבירונו על אחינו בני ישמעאל דודנו וכן עשו, יצאו בני ישמעאל לקראתן הוציאו להן פת מלוח, וציר עמה, הביאו נודות רקים וצבעום במים ותלאום בשערי אהליהם, כשראו ישראל כך נתישבה דעתן היו סבורין שהן מלא מים, אמרו להן אכלו פת תחלה ואחר כך נביא לכם מים, אכלו את הפת באו ואמרו לא מצאנו מים והן נושכין בשיניהם באותן נודות ונכנסו רוח חמה לתוך מעיהם ומתים שנאמר (ישעיה כא) משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים, מהו משא בערב משאוי קשה על בני ערב אמר להן כזה אורחות דדנים דרכו של אחין לקבל בני דודיהן, בנוהג שבעולם הבא מן הדרך מקדימין לפניו לחם ומים שנאמר (ישעיהו כא) לקראת צמא התיו מים ואתם יושבי ארץ תימא בלחמו קדמו נודד ואתם אין אתם יודעים כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה מפני קשת דרוכה מפני כובד מלחמה, אביכם שהיה מושלך בצמא במדבר פתחתי לו באר מים שנאמר (בראשית כא) ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים ואתם עשיתם כך.

Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger) 29פרקי דר׳ אליעזר (היגר) כ״ט

הנס התשיעי נולד ישמעאל בקשת ונתרבה בקשת, שנ' ויהי אלהים את הנער ויגדל ונטל קשת וחצים והיה יורה אחר הפנות וראה את יצחק יושב לבדו וירה חץ להרגו וראה זה הדבר שרה והגיד לאברהם ואמרה לו כזה וכזה עשה ישמעאל ליצחק אלא עמוד וכתוב ליצחק כל מה שנשבע הב"ה לך ולזרעך שאין בן האמה יורש עם בני עם יצחק, שנ' ותאמר לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק, יהודה בן תימא אומר אמ' שרה לאברהם כתוב גט גרושין לאמה ושלח את האמה הזאת מעלי ומעל יצחק בני מן העולם הזה ומן העולם הבא ומכל הרעות שבאו על אברהם הרע בעיניו הדבר הזה מאד, ר' יהודה אומ' נגלה הב"ה עליו אמ' לו אברהם אין אתה יודע שהיית לך שרה ראויה לאשה ממעי אמה והיא חברתך ואשת בריתך לא נקראת שרה שפחה אלא אשתך, לא נקראת הגר אשתך אלא שפחתך, כל מה שדברה שרה באמת הגידה אל ירע בעיניך, השכים אברהם וכתב גט גירושין ונתן להגר ושלח אותה ואת בנה מעליו ומעל יצחק בנו מהעולם הזה ומהעולם הבא, שנ' וישכם אברהם בבקר ויקח וכו' וישלחהו בגט גירושין ולקח בגד אחד וקשר במתניה כדי שיהא שוטף אחריה לידע שהיא שפחה, ולא עוד אלא שעמד אברהם אבינו לראות את ישמעאל בנו ולראות את הדרך שהלכו בה, ובזכות אברהם לא חסרו המים מן החמת וכיון שהגיע לפתח המדבר התחילה תועה אחרי ע"ז של בית אביה ומיד חסרו המים מן החמת שנ' ותלך ותתע וכו', בן שבע עשרה שנה הלך ישמעאל מבית אביו ויצחק מבן ארבעים שנה כשלקח רבקה ובזכות אברהם לא חסרו המים מן החמת וכיון שהגיע לפתח המדבר התחילה תועה אחר ע"ז של בית אביה חסרו במים מן החמת כמו שאמ' לעיל, ועייפה נפשו של ישמעאל בצמא והלך והשליך את עצמו תחת חרולי המדבר להיות חרשן עליו, ואמ' אלהי אברהם אבי יש לפניך תוצאות מים קח את נפשי ממני ואל אמות בצמא ויעתר לו, שנ' כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם, ושם נפתחו להם הבאר שנבראת בין השמשות, והלכו ושתו ומלאו את החמת מים, שנ' ויפתח אלהים את עיניה, ושם הניחו הבאר ומשם נשאו את רגליהם והלכו אל המדבר כלו עד שהגיעו למדבר פארן ומצאו שם מוצאי מים וישבו שם שנ' וישב במדבר פרן, שלח ישמעאל ולקח לו אשה מבנות מואב, לאחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו, ונשבע לשרה שלא ירד מעל הגמל במקום שישמעאל שרוי תמן, והגיע לשם בחצי היום, ומצא שם את אשתו של ישמעאל, אמ' לה היכן הוא ישמעאל, אמרה לו הלך הוא ואמו להביא פירות ותמרים מן המדבר, אמ' לה תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר, אמרה לו אין לי לחם ולא מים, אמ' לה כשיבא ישמעאל הגידי לו את הדברים הללו וב"ן חכ"ם כחצ"י חכ"ם ואמרי לו זקן אחד מארץ כנען בא לראותך ואמ' חלף מפתן ביתך שאינה טובה לך, וכשבא ישמעאל מן המדבר הגידה לו את הדברים הללו, ובן חכם כחצי חכם, והבין ישמעאל ושלחה אמו ולקחה לו אשה מבית אביה ופטימה שמה, ועוד אחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו, ונשבע לשרה כפעם ראשונה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם, והגיע לשם בחצי היום ומצא שם אשתו של ישמעאל ואמ' לה היכן הוא ישמעאל, אמרה לו הוא ואמו הלכו לרעות את הגמלים במדבר, אמ' לה תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר, והוציאה לחם ומים ונתנה לו, עמד אברהם והיה מתפלל לפני הב"ה על בנו ונתמלא ביתו של ישמעאל מכל טוב ממין הברכות, וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדבר וידע ישמעאל שעד עכשו רחמי אביו עליו כרחם אב על בנים, לאחר מיתתה של שרה חזר אברהם ולקח את גרושתו, שנ' ויוסף אברהם ויקח אשה, ומדקאמר ויוסף משמע שפעם ראשונה היתה אשתו ועוד לא הוסיף לבא עליה, ושמה קטורה שהיתה מקוטרת מכל מיני בשמים, ד"א קטורה שהיו נאים מעשיה כקטרת, ילדה לו ששה בנים וכלם נקראו על שמו של ישמעאל, שנ' ותלד לו את זמרן ואת יקשן, וכאשה שהיא מתגרשת מן בעלה כך עמד אברהם ושלחן מעל יצחק בנו מן העה"ז ומן העה"ב, שנ' ולבני הפלגשים אשר לאברהם וכו' וישלחם בגט גירושין על שם בנו ישמעאל קדר נקראו בני קדר שנ' לקדר ולממלכות חצור וכו' על שם בנו ישמעאל וקדמה נקראו בני קדם שנ' אל בני קדם על שם שישבו באחוזות קין נקראו בניו בני קין שנ' וחבר הקני נפרד והלא כל בני קין נכרתו במי המבול אלא על שם שישבו באחוזות קין שנ' כי אם יהיה לבער קין כי אם יהיה לבער אש מזרעו של ישמעאל הם ישבותו מלוכת אשור, אמ' בלעם משבעים לשונות שברא הב"ה בעולמו לא שם שמו לאחד מהם אלא לישראל הואיל והשוה הב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל אוי מי יחיה בימיו שנ' אוי מי יחיה משומו אל, ר' ישמעאל אומ' חמשה עשר דברים עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, ואלו הן, ימודו הארץ בחבלים, ויעשו בית הקברות למרבץ צאן אשפתות ומדדו בהן ומהן על ראשי ההרים וירבה השקר ויגנז האמת וירחק חק מישראל ותרבה עונות בישראל שני תולעת כצמר ויקמל הנייר והקולמוס ויפסל סלע מלכות, ויבנו ההרים הערים החרבות ויפנו הדרכים ויטעו גנות ופרדסים ויגדרו פרוצות חומות בית המקדש ויבנו בניין בהיכל ושני אחים יעמדו אליהם נשיאים בגופן ובימיהן יעמד צמח בן דוד, שנ' ביומיהון דמלכא אינון, ועוד היה ר' ישמעאל אומ' שלשה מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, שנ' כי מפני חרבות נדדו, ואין חרבות אלא מלחמות, אחת ביער בערב מפני חרב נטושה, ואחת בים מפני קשת דרוכה ואחת בכרך גדול... שהוא כבד משניהם, שנ' כי מפני כובד מלחמה ומשם בן דוד יצמח ויראה באבדן של אלו ואלו ומשם יבא לארץ ישראל שנ' מי זה בא מאדום.

R. Saadia Gaon Bereshit 16:11רס״ג בראשית ט״ז:י״א

ובשלישית, הודיע להם שימי העיבור ימלאו, ותלד זכר וחייבה לקראו ישמעאל, והסבה לכך: כי שמע אל עניך. והודיעה שישכן במדבר כי אמר לה: והוא יהיה פרא, וכאלו אמר לה [שהוא יהיה] הראשון שישכן במדבר ויבחר בה... ואמר לה שעם זה ידו בכל ויד כל בו, כלומר, עם חיותו במדבר יבא במגע עם אנשים, ביחסי נישואין ומסחר והנהגה, ומלחמה ותגרה, ובכל מה שיכללו ענייניו בזמן, כמו... ובדבר זה סעיף מספר דניאל שייזכר במקומו... וזה מוכיח שלא יחדור עמוק לתוך המדבר... אלא יהיה קרוב ליישוב של ארץ סוריה.

R. Saadia Gaon Bereshit 21:9רס״ג בראשית כ״א:ט׳

"מצחק", לפי פשוטו, שהיה ישמעאל לועג ליצחק, ואומר עליו שלא יחיה, כעין מה שאמר: "ויהי כמצחק בעיני חתניו"; והסיבה לכך – חולשתו של יצחק. ויש שטופלים (על ישמעאל) העוונות החמורים שנופל עליהם לשון צחוק: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ואין זה נראה לי, שהרי כתוב כי שמע ה' אל קול הנער, ואמרו הקדמונים: "אין הקב"ה דן את האדם אלא לפי שעתו, שנאמר: באשר הוא שם".

Rashi Bereshit 16:12,16רש״י בראשית ט״ז:י״ב,ט״ז

(12) פרא אדם A WILD MAN – One who loves the open spaces to hunt wild animals, as it is written of him (21:20) "And he dwelt in the wilderness and became an archer." ידו בכל HIS HAND SHALL BE AGAINST EVERY ONE – a highwayman. ויד כל בו AND EVERYONE'S HAND AGAINST HIM – everyone will hate him and attack him. ועל פני כל אחיו ישכון AND HE SHALL DWELL IN THE PRESENCE OF ALL HIS BRETHREN – his descendants will be numerous, (so that his territory must extend over that which his brethren have; cf. 25:18). (16) 'ואברם בן שמנים שנה וגו AND ABRAM WAS FOURSCORE AND SIX YEARS OLD etc. – This is written to Ishmael's credit, pointing out that he was thirteen years old when he was circumcised (see 17:25) and yet he raised no objection.

(יב) פרא אדם – אוהב מדברות לצוד חיות, כמו שכתוב: וישב במדבר ויהי רבה קשת (בראשית כ"א:כ'). ידו בכל – ליסטס. ויד כל בו – הכל שונאין ומתגרין בו. על פני כל אחיו ישכן – שיהא זרעו גדול. (טז) ואברהם בן שמנים שנה וגו' – לשבחו של ישמעאל נכתב להודיע שהיה בן שלש עשרה שנה כשמל ולא עיכב.

Rashi Bereshit 17:18-20רש״י בראשית י״ז:י״ח-כ׳

(18) לו ישמעאל יחיה means O THAT ISHMAEL MIGHT LIVE: I am unworthy to receive such a reward! יחיה לפניך LIVE BEFORE THEE – live in reverence of thee; similar in sense is Genesis 17:1, התהלך לפני, which Onkelos renders by "worship Me". (20) שנים עשר נשיאים TWELVE PRINCES – like clouds shall they vanish, the word נשיאים being explained here as the same word in (Proverbs 25:14) נשיאים ורוח "Clouds and wind"

(יח) לו ישמעאל – הלואי שיחיה ישמעאל איני כדיי למתן שכר כזה. יחיה לפניך – יחיה ביראתך, כמו התהלך לפני (בראשית י"ז:א') פלח קדמיי. (כ) שנים עשר נשיאים – כעננים יכלו, כמו נשיאים ורוח (משלי כ"ה:י"ד).

Rashi Bereshit 21:9-11,14,17-20רש״י בראשית כ״א:ט׳-י״א,י״ד,י״ז-כ׳

(9) מצחק MAKING SPORT – This means worshipping idols, as it is said in reference of the Golden Calf, (Exodus 32:6) "And they rose up to make merry (לצחק)." Another explanation is that it refers to immoral conduct, just as you say in reference to Potiphar's wife, (Genesis 39:17) "To mock (לצחק) at me." Another explanation is that it refers to murder, as (2 Samuel 2:14) "Let the young men, I pray thee, arise and make sport (וישחקו) before us" (where they fought with and killed one another) (Genesis Rabbah 53). From Sarah's reply — "for the son of this bondwoman shall not be heir with my son" — you may infer that he (Ishmael) was quarrelling with Isaac about the inheritance, saying, "I am the first-born and will, therefore, take a double portion". They went into the field and he (Ishmael) took his bow and shot arrows at him (Isaac), just as you say (Proverbs 26:18, 19) "As a madman who casteth firebrands, [arrows and death] and says: I am only מצחק mocking" (ib.). (10) עם בני עם יצחק WITH MY SON, WITH ISAAC – For since this is my son, even though he were not as good as Isaac really is, or if he were as good a man as Isaac really is, even though he were not my son, this one (Ishmael) is not deserving of inheriting with him: how much less is he deserving of inheriting with my son, with Isaac — with one who possesses both these qualities (of being my son and of being the good man Isaac). (11) על אדות בנו ON ACCOUNT OF HIS SON – because he heard that he had taken to degenerate ways (Tanchuma Shemoth). The real meaning, however, is because she (Sarah) had told him to send him away. (14) לחם וחמת מים BREAD AND A BOTTLE OF WATER – but not silver and gold, because he hated him for taking to degenerate ways. ואת הילד AND THE CHILD – the child, too, he placed on her shoulder, for Sarah had cast an evil eye upon him, so that a fever seized him and he could not walk (Genesis Rabbah 53). ותלך ותתע AND SHE WENT AND WANDERED – she reverted to the idol worship of her father's house (Pirkei D'Rabbi Eliezer 30). (17) את קול הנער THE VOICE OF THE LAD – From this we may infer that the prayer of a sick person is more effective than the prayer offered by others for him and that it is more readily accepted (Genesis Rabbah 53). באשר הוא שם WHERE HE IS – According to the actions he is now doing shall he be judged and not according to what he may do in future. Because the ministering angels laid information against him, saying, "Master of the Universe, for him whose descendants will at one time kill your children with thirst will You provide a well?" He asked them, "What is he now, righteous or wicked?" They replied to him, "Righteous." He said to them, "According to his present deeds will I judge him." This is the meaning of what is written: "[For God hath heard the voice of the lad ] באשר הוא שם in that condition in which he now is". Where did he (Ishmael) kill Israel with thirst? When Nebuchadnezzar carried them into exile — as it is said, (Isaiah 21:13, 14) "The burden upon Arabia … O ye caravans of Dedanites, unto him that is thirsty bring ye water! etc." When they were bringing them near the Arabians the Israelites said to their captors, "We beg of you bring us to the children of our uncle, Ishmael, who will certainly show pity to us", as it is said, "O ye caravans of the Dedanites (דדנים)"; read not דדנים but דודים, kinsmen. — These indeed came to them bringing them salted meat and fish and water-skins inflated with air. The Israelites believed that these were full of water and when they placed them in their mouths, after having opened them, the air entered their bodies and they died (Tanchuma Shemoth). (20) רבה קשת AN ARCHER – One who shoots arrows by a bow. (This is the explanation of רבה קַשָּׁת he is so designated after his occupation, that of a bow-man — just as חַמָּר denotes one who is an ass driver, גַּמָּל a camel driver, צַיָּד a huntsman; consequently the ש has a Dagesh (which distinguishes all these forms). — He used to live in the wilderness and rob travelers. It is to this the statement refers, (15:12) ידו בכל "his hand shall be against everyone, etc."

(ט) מצחק – לשון עבודה זרה – שנאמר: ויקומו לצחק (שמות ל"ב:ו'); לשון רציחה – יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (שמואל ב ב':י"ד); לשון גילוי עריות – כמו לשחק בי (בראשית ל"ט:י"ז). מריב עם יצחק על הירושה ואומר: אני בכור ונוטל פי שנים, ויוצאין לשדה, נטל קשתו ויורה בו חצים, כמדתמר: כמתלהלה היורה זיקים, ונאמר שם: הלא מצחק אני (משלי כו:י"ח-י"ט). (י) עם בני עם יצחק – מכיון שהוא בני – אפילו אינו הגון כיצחק, או הגון כיצחק – אפילו אינו בני, קל וחומר ששתיהן בו. (יא) על אודות בנו – שיצא לתרבות רעה. ופשוטו: על שאומרת לו לשלחו. (יד) לחם וחמת מים – ולא כסף וזהב, לפי שהיה שונאו על שיצא לתרבות רעה. ואת הילד – אף הילד שם על שכמה, שהכניסה בו שרה עין רעה ואחזתו חמה, ולא יכול לילך ברגליו. ותלך ותתע – חזרה לגילולי בית אביה. (יז) את קול הנער – מכאן שתפילת החולה מתקבלת מתפילת אחרים עליו. באשר הוא שם – לפי מעשים שהוא עכשיו הוא נדון, ולא לפי מה שעתיד לעשות. לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגין ואומרים: מי שעתיד להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר. והוא משיבם: עכשיו מהו צדיק או רשע. אמרו לו: צדיק. אמר להם: לפי מעשיו של עכשיו אני דנו, וזהו: באשר הוא שם. והיכן המית את ישראל בצמא, כשהגלם נבוכדנאצר. שנאמר: משא בערב וגומ' לקראת צמא התיו מים וג' (ישעיהו כ"א:י"ג-י"ד). כשהיו מוליכין אותן אצל ארץ ערביים, היו ישראל אומרים לשבאים: בבקשה מכם הוליכונו אצל בני דודינו ישמעאל וירחמו עלינו, שנאמר: (ישעיהו כ"א:י"ג) ארחות דדנים. ואילו יוצאים לקראתם ומביאין להם בשר מליח ונודות נפוחים, כסבורים ישראל שהן מלאים מים, כשמכניסו לתוך פיו ופותחו, הרוח נכנסת בגופו והוא מת. (כ) רבה קשת – יורה חצים בקשת. קַשָת – על שם האומנות, כמו: חמר, גמל, צייד, לפיכך השין מדגשת. היה יושב במדבר ומלסטם את העוברים, הוא שנאמר: ידו בכל וגומ' (בראשית ט"ז:י"ב).

Rashi Bereshit 25:9,17רש״י בראשית כ״ה:ט׳,י״ז

(9) יצחק וישמעאל ISAAC AND ISHMAEL – From this we gather that Ishmael repented of his evil ways (cf.Bava Batra 16b) and yielded the precedence to Isaac. This is what is meant by the "good old age" mentioned in connection with Abraham. (17) ואלה שני חיי ישמעאל וגו AND THESE ARE THE YEARS OF THE LIFE OF ISHMAEL etc. – R. Chija the son of Abba asked: Why are the years of Ishmael enumerated? In order to trace through them the years of Jacob (i.e. the years in which the various incidents of his life happened). Calculating from the age of Ishmael (when he died) we may learn that Jacob attended at the School of Eber for fourteen years after he left his father and before he arrived at Laban's house, for just when Jacob left his father Ishmael died, for it is said, (28:9) "So Esau went to Ishmael etc.", as is explained in the Chapter Megilla Nikraath (Megillah 17a) (cf. Rashi on Genesis 28:9). ויגוע AND HE EXPIRED – This expression — expiring — associated with a word denoting dying is only mentioned in the case of righteous people (Bava Batra 16b).

(ט) יצחק וישמעאל – מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו, והוא שיבה טובה שנאמרה באברהם. (יז) ואלה שני חיי וגו' – א"ר חייא בר אבא למה נמנו שנותיו של ישמעאל כדי לייחס בהן שנותיו של יעקב ומשנותיו של ישמעאל, למדנו ששימש יעקב בבית עבר ארבע עשרה שנה כשפירש מאביו קודם שבא אצל לבן, שהרי כשפירש יעקב מאביו מת ישמע', שנאמר וילך עשו אל ישמעאל וגו' (בראשית כ"ח:ט'), כו', כמו שמפורש בסוף מגלה נקראת (בבלי מגילה י"ז.). ויגוע – לא נאמר גויעה אלא בצדיקים.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 16:12אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ט״ז:י״ב

פרא אדם – חפשי בין האדם, כטעם מי שלח פרא חפשי (איוב ל"ט:ה'), והטעם שלא ימשול בו זר ממשפחתו. ויש אומ' פרא ואדם כמו שמש ירח עמד זבולה (חבקוק ג':י"א), ובעבור שהוא פרא ידו בכל, ובעבור שהוא אדם יד כל בו. והנכון בעיני שיהיה בין כל האדם כפרא, שינצח הכל [בסכלו ובכחו], ואחר כן ויד כל בו. וכן מפורש בספר דניאל, כי היא החיה הרביעית. ועל פני כל אחיו – שהם בני קטורה, וכן כתוב על פני כל אחיו נפל (בראשית כ"ה:י"ח), וכן מדינים יצאו מבני קטורה, נקראו ישמעאלים בתורה ובספר שופטים.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 21:9אבן עזרא בראשית פירוש ראשון כ״א:ט׳

מצחק – כי כן מנהג כל נער. ותקנא בו בעבור היותו גדול מבנה.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 16:12ר׳ יוסף בכור שור בראשית ט״ז:י״ב

והוא יהיה פרא אדם – בני ישמעאל סוחרים והולכי מדברות, ולכך קורא לו פרא, כדכתיב: פרא למוד מדבר (ירמיהו ב':כ"ד). ידו בכל – שיקנה סחורה מכל המקומות ומוליך ממקום למקום. והכל קונין ממנו, וזהו ויד כל בו. [{ו}על פני כל אחיו ישכון – כדכתיב: על פני כל אחיו נפל (בראשית כ"ה:י"ח). הג"ה.]

R. Avraham b. HaRambam Bereshit 21:9-10,13,17,20ר׳ אברהם בן הרמב״ם בראשית כ״א:ט׳-י׳,י״ג,י״ז,כ׳

(ט) ותרא שרה וג' – ראתה אותו מצחק ומנבל את פיו ומהתל כדרך הנערים וזה מסיח (את הדעת) מדרך השלימות (כאשר) אמר שלמה [ע"ה] לשחוק אמרתי מהולל טוב כעס משחוק וחששה שמא יהיה (יצחק) נעתק אליו (כלומר אל השחוק) בהתחברו עם ישמעאל ויבלה בזמנו שעה בזולת עסק בשלימות שהיא מוכנת לו וזה (כלומר אותו העסק) הוא הראוי לשלימות סגוליותו ושרה היא המיטפלת בזה לפי שהיו שניהם נוכחים בבית אצלה בשעת האכילה והמנוחה. (י) ותאמר וג' – היה נחוץ לדעתה להרחיק את ישמעאל ומפני החמלה והרחמים לא היתה יכולה להפריד אותו מאמו. ומה שאמרה כי לא יירש לא התכוונה בו אל ענין ירושת הנכסים אלא אל ענין הדירה והריעות והחבירות; ונראה לי כי רמזה בזה גם כן בידיעה נבואית אשר גילה (ה') יתעלה אחר כך כי השלימות הדתית אשר הובטחה לזרע אברהם לא ישתתף בה זרע ישמעאל עם זרע יצחק והוא לא יירש את השליטות עם יצחק שותפות גמורה והוא כך לפי שזרע ישמעאל לא נצטוו בתורה ואע"פ שהאמינו בה' הרי הפירו אותה בטענת ביטולה והריקו אותה בטענת שינויה והחלפתה ואע"פ שהאמינו באחדות הבורא הרי לא היתה (אמונתם) זו עם זרע יעקב אלא בזמן החשיכה לזרע יצחק ובכן לא ירש (ישמעאל) את השלימות עם יצחק; וזה על דרך הרמז אבל (לפי) הפירוש הקרוב והפשוט (יש כאן) כוונת הפירוד בין שניהם בחינוך והחבירות והוציאה אותו (שרה) בלשון יירש לפי שהיא ואברהם כבר היו באים בימים ולכך היתה יראה שמא ימותו שניהם ויהיה יצחק נשאר רך בשנים עם ישמעאל ויסיח דעתו בדרכו (של ישמעאל) מלהתעסק כשלימות. (יג) וגם את בן וג' – רמז להתגלות (דת) האסלאם (דת) המאמינים באחדות הבורא (היוצאים) ממנו וכמה גדולה חכמת מאמרו יתעלה אשימנו לבסוף אחרי התגלות דת ישראל ובשעת החושך להם בסיבת עונותיהם מגיד מראשית אחרית. (יז) וישמע אלהים וג' באשר הוא שם – לחכמים ז"ל בזה הפירוש הידוע ופשטיה דקרא שהביט (ה') יתעלה במצבו וצערו אשר הוא בו במקום אשר בו עזבה אותו [אמו] תחת אחד השיחם. (כ) וישב במדבר – כמו שאמר (ה') יתעלה והוא יהיה פרא אדם והוא מושב בניו עד עכשיו. ורבה קשת יורה בקשת הערה כי נטה אל דרך אנשי המלחמה וזאת היא המדה שהבינה בו שרה והיתה דואגת על יצחק בשבילו.

Radak Bereshit 16:12רד״ק בראשית ט״ז:י״ב

והוא יהיה; the letter ה at the beginning of the word והוא means that the angel's prophecy referred not only to Yishmael, but to his offspring as well. He foretold the characteristics of the Ishmaelites based on their founder's genes. פרא אדם, a desert Bedouin, known as such because most Bedouins live in tents instead of in permanent dwellings. Compare Jeremiah 3,2 כערבי במדבר, "as an Arab, at home in the desert." The Arabs are the people descended from the Ishmaelites. ידו בכל, seeing that he will dwell in the desert, he will violate people's rights, and they in turn will outlaw him, putting a price on his head. In spite of living in constant friction with his neighbours he will not flee but will continue to dwell in their presence. When the angel concludes with the statement that he will ultimately die in the presence of כל אחיו, the word אחיו is used as a simile for the word שכניו, "his neighbours."

והוא יהיה – הוא וזרעו. פרא אדם – אדם מדבר כפרא, כי רובם שוכנים באהלים במדברות; וכן אמר כערבי במדבר (ירמיה ג') והערביים הם ישמעאלים. ידו בכל – לפי שהיה מדברי יהיה שלוח יד בכל שכיניו וגם שכיניו בו. ואעפ"כ לא יברח מפניהם אלא ישכון על פניהם וכן אמר (ד"ה י"ח) על פני כל אחיו נפל, ושכניו הם אחיו.

Radak Bereshit 17:20,25רד״ק בראשית י״ז:כ׳:כ״ה

(20) ולישמעאל שמעתיך, to bless him, to make him fruitful so that he will multiply and to grant him international prominence. שנים עשר נשיאים, "will be descended from Ishmael, just as from Yitzchok. In fact I have already ברכתי אותו, blessed him by means of the angel who appeared to Hagar, and I took personally, will bless Ishmael. But this covenant which I have entered into with you I will maintain with Yitzchok. (25) וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה, seeing the Torah had mentioned Avraham's age at the time of his circumcision, Ishmael's age was also mentioned as a mark of honour for him. After all, we know how old Ishmael was at the time, the Torah having told us that Avraham his father was 86 years old when he was born (Genesis 15,16). Perhaps the Torah underlines the fact that Avraham circumcised his son Ishmael, as if he had not been circumcised by that age, he himself is obligated to either circumcise himself or to arrange for him circumcision. Ishmael was just young enough for this obligation still to be that of this father.

(כ) ולישמעאל שמעתיך – שברכתי אותו להפרותו ולהרבותו ולתת לו גדולה עד כי שנים עשר נשיאים יהיו מבניו כמו מיצחק; וכבר ברכתי אותו, על ידי מלאך שנגלה להגר, ואת ישמעאל אברך. (כה) וישמעאל בן י"ג שנה – כיון שזכר שנותיו של אברהם זכר גם כן שנותיו של ישמעאל לכבודו, כי ידוע היה ממה שזכר שישמעאל היה בן י"ג שהרי בן שמנים ושש שנה היה אברהם כשנולד ישמעאל וביום המילה היה אברהם בן צ"ט הנה כי בן י"ג שנה היה ישמעאל. גם יש בו סמך כי בן שלש עשרה שנה נכנס אדם למצוה ומהיום ההוא ומעלה הוא בן מצוה וחייב בכל המצות ואם לא מל אותו אביו עד י"ג שנה חייב הוא למול את עצמו.

Radak Bereshit 21:9-11,17,20,21רד״ק בראשית כ״א:ט׳-י״א,י״ז, כ׳,כ״א

(ט) מצחק – כאילו מלעיג על יצחק שנולד מהזקנים. (י) גרש האמה - כי לא יתכן לגרש הבן מבלתי האם, כי היא לא תשאר אחריו: כי לא יירש - כי הוא סבור להיות שוה עם בני בירושה לפי שהוא בנך לפיכך הוא מצחק ומלעיג על בני, והוסיפה ואמרה עם יצחק כאלו אמרה לו; הלא אמר לך האל ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה. (יא) וירע הדבר מאד – כי אף על פי שהיה בן האמה בנו היה והיה אוהב אותו כי היה בכורו והיה מרחם עליו כרחם אב על בנים. ובדרך טובה היה הולך, כי הוא גדל עמו ולמדהו דרך ה', כי אפילו לאחרים היה מלמד ומדריך בדרך טובה כל שכן לבנו, והיה רע בעיניו שיגרשהו מביתו, ולא גער באשתו מפני שלום הבית, כמו שכתבנו בדבר הגר, והיה מצטער על הדבר, והיה סובל מריבת אשתו עד שבא אליו הדבור. (יז) באשר הוא שם – באותו מקום שהשלכת אותו, כי חשבת שימות שם שמע אלהים את קולו. ורז"ל דרשו מזה (בבלי ר"ה ט"ז) שאין דנין את האדם אלא לפי מעשיו שבאותה שעה. שנאמר באשר הוא שם, אם צדיק הוא אף על פי שסופו להיות רשע דן אותו כצדקו. ובהגדה אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא מי שבניו עתידין להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר מים להחיותו, שנאמר משא בערב לקראת צמא התיו מים (ישעיה כ"א) כשהיו חיל נבוכדנאצר מוליכים את ישראל בגולה והיו קרובים למות בצמא והיו עוברים על בני ישמעאל שנאמר יושבי ארץ תימא (שם) ומבקשים מהם שישקום מים והיו מוליכים להם נודות רקים נפוחים והיו סבורים שהם מלאים מים ופתחו להם, והרוח נכנס במעיהם והם מתים (מדרש איכה נ"ב). (כ) ויהי אלהים את הנער – שהצליחו במעשים רבים. ויגדל – בעושר ובנכסים. ונער מתרגם רביא. וקשת – תאר בפלס גנב סלה, ר"ל עושה הקשתות או יורה בהם וכן תרגום אונקלס רביא קשתא. ויהיה פירש רובה כמו יורה, ר"ל שהיה יורה בקשת, והיה רבה שבא בריש ובבית מבעלי הכפל וימררוהו ורבו (בראשית מ"ט כ"ג) השמיעו אל בבל רבים (ירמיה נ') יסבו עלי רביו (איוב י"ו י"ג) ויהיה חסר בית השמוש כאלו אמר רובה בקשת, והיה קשת שם בשקל שבת. ונכתוב הספור הזה כי בנין היו קשתם ממנו, וממנו למדו, לפיכך נאמר ידו בכל, כי מרוב גבורתם וידיעתם במלחמת הקשת הם פושטים ידיהם בכל, וכן ראינו בני קדר שהיו מבניו שהיו גבורים יודעים בקשתות כמו שאמר ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו (ישעיה כ"א) וראוי לאדם ללמוד מלאכת אביו, כמו שאמרו בחירם ואביו איש צורי וכו'. וארז"ל (בבלי ערכין ט"ז) מכאן שחייב אדם ללמוד מלאכת אביו ואמרו בני יעקב רעה צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו (בראשית מ"ז ג'). (כא) ותקח לו אמו – לקחה לו לאשה ממשפחתה כי ראתה כי נפרד ממשפחת אביו, וכן ראוי לאדם להדבק במשפחתו ותהיה אהבתו לאשתו יותר חזקה ויצא הזרע מהם יותר נכון.

Radak Bereshit 25:9:12רד״ק בראשית כ״ה:ט׳:י״ב

(9) ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו, seeing they were more honoured than his other sons and had been more beloved by him. This is why they took upon them themselves the procedures connected with their father’s burial even though the sons of Keturah were also in this region. Alternately, Avraham had already sent those sons away during his lifetime so that only Yitzchok and Ishmael remained in the region. (12) ואלה תלדות ישמעאל, the Torah mentions Ishmael’s descendants as a tribute to his father Avraham, seeing he had been Avraham’s firstborn son. The Torah also wanted to inform us that Ishmael produced 12 princes in accordance with the promise made to Avraham by God. The repetition of the fact that אשר ילדה הגר, was to emphasise that although Ishmael had been the son of a slave-woman, he rose to such eminence. Avraham loved him because he was his firstborn son, and God blessed him on account of Avraham, and this was why He made him so successful. (compare 21,20)

(ט) ויקברו יצחק וישמעאל בניו – כי היו גדולים ונכבדים מהשאר והיו אהובים לו לפיכך התעסקו בו, ואע"פ שהיו שם בני קטורה, או אפשר ששלחם בחייו כמו ששלח בני הפילגשים. (יב) ואלה תולדת ישמעאל – זכר תולדת ישמעאל לכבוד אברהם לפי שהיה בכורו, להודיע כי היו לו שנים עשר נשיאים, כמו שאמר האל לאברהם. וספור אשר ילדה הגר, כי אע"פ שהיה בן השפחה, אברהם אהבו לפי שהיה בכורו וברכו האל בעבורו, והצליחו, כמו שאמר ויהי אלהים את הנער ויגדל (כ"א:כ') והוליד שנים עשר נשיאים.

Ramban Bereshit 16:6,12רמב״ן בראשית ט״ז:ו,י״ב

(ו) ותענה שרי ותברח מפניה – חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי. (יב) פרא אדם – לשון רש"י, אוהב מדברות לצוד חיות, כמו שכתוב (בראשית כא כ) וישב במדבר ויהי רובה קשת. ידו בכל – ליסטים. ויד כל בו – הכל שונאין אותו ומתגרין בו. והנכון כי פרא אדם סמוך, שיהיה איש פרא למוד מדבר, יצא בפעלו משחר לטרף, ויטרוף הכל, והכל יטרפוהו. והענין על זרעו שיגדל ויהיו להם מלחמות עם כל העמים. ורבי אברהם אמר ידו בכל, שינצח מתחלה כל הגוים, ואחר כן יד כל בו, שינוצח בסוף. ועל פני כל אחיו, שהם בני קטורה, ישכון, שיגדל זרעו מהם.

Ramban Bereshit 17:18רמב״ן בראשית י״ז:י״ח

לו ישמעאל יחיה לפניך – פירוש המלה הזאת בכל מקום כטעם "אם", והורכבה במלת "לולי" (בראשית לא מב), וטעמה "אם לא", ונכתבה לפעמים באל"ף (להלן מג י). וכן ירכיבוה עוד ויאמרו "אלו" ואלו לעבדים ולשפחות (אסתר ז ד), ואלו חיה אלף שנים פעמים (קהלת ו ו). וענין המלה "אם לו", וטעמה כמו "אם אם", ובא הכפל לחזוק, כמו הרק אך במשה (במדבר יב ב), המבלי אין קברים (שמות יד יא), ודומיהם. ואמר אברהם, אם ישמעאל יחיה לפניך ארצה בברכה הזאת אשר ברכתני בזרע שרה, כי הבטיחו מתחלה אשר יצא ממעיך הוא יירשך (לעיל טו ד), והנה היורש אותו יחיד, והיה חושב שהוא ישמעאל, ועתה כאשר נאמר לו כי משרה יוליד, והבין כי הוא היורש, פחד פן ימות ישמעאל, ולכן אמר זה. יחיה לפניך – פירש רש"י יחיה ביראתך, כמו התהלך לפני (לעיל יז א), פלח קדמי. ואיננו נכון, בעבור שאמר ולישמעאל שמעתיך, אבל פירושו יחיה ויתקיים זרעו כל ימי עולם.

Ramban Bereshit 21:9,11,17רמב״ן בראשית כ״א:ט׳,י״א,י״ז

(ט) מצחק – לשון עבודה זרה, לשון רציחה, לשון גלוי עריות, מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור ויורש פי שנים, ויוצאין לשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים, כמה דתימר כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני (משלי כו יח). ומתשובת שרה אתה למד כי לא יירש בן האמה הזאת וגו', כל זה לשון רש"י. ואף כאן הרב כותב המחלוקות כולם, דתניא (תוספתא סוטה פ"ו ה"ג) אמר רבי שמעון בן אלעזר: ד' דברים היה רבי עקיבא דורש ואיני דורש כמותו ונראין דברי מדבריו, דרש רבי עקיבא ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק, אין צחוק אלא לשון עבודה זרה וכו', ואני אומר חס ושלום שיהא בביתו של צדיק כך, איפשר מי שכתוב בו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' (לעיל יח יט) יהא בביתו עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכת דמים, אלא אין צחוק האמור כאן אלא לשון ירושה, שמשעה שנולד יצחק היו הכל שמחין, אמר להם ישמעאל שוטים אני בכור ואני נוטל פי שנים, שמתשובה שאמרה שרה אמנו לאברהם אתה למד וכו', ונראין דברי מדבריו. וכן הלשון שאמר הרב "מריב עם יצחק על הירושה" אינו נראה נכון, שאם כן יהיה זה לאחר ימים רבים ויהיה ישמעאל גדול מאד משאת אותו אמו על שכמה, וכן אמרו ז"ל (ילק"ש רמז צה) שהיה בן שבע עשרה שנה, אם כן היה בשנה שנגמל יצחק. ורבי אברהם אמר על דרך הפשט כי מצחק, משתעשע כדרך כל נער, ותקנא בו בעבור היותו גדול מבנה. והנכון בעיני שהיה זה ביום הגמל את יצחק וראתה אותו מלעיג על יצחק או על המשתה הגדול, ולכך אמר הכתוב "את בן הגר המצרית" ולא אמר "את ישמעאל" מצחק, וכן אמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה, כי אמרה העבד המלעיג על אדוניו חייב הוא למות או להלקותו, ואיני רוצה רק שתגרש אותו מאתי ולא יירש בנכסיך כלל עם בני שהוא בן גבירה. ואמרה שיגרש גם אמו, כי לא יוכל הנער לעזוב את אמו ועזב את אמו ומת. (יא) על אודות בנו - שיצא לתרבות רעה, ופשוטו על שאומרת לו לשלחו, זה לשון רש"י. והנכון בעיני כי הכתוב סיפר בכבוד אברהם ואמר שלא היה הדבר רע מאד בעיניו מפני חשק פילגשו וחפצו בה, ואלו אמרה לו שתגרש האמה בלבד היה עושה כרצון שרה, אבל מפני בנו חרה לו מאד ולא רצה לשמוע אליה, והקב"ה אמר לו שלא ירע בעיניו על הנער ולא על האמה כלל וישמע לקול שרה, כי ביצחק לבדו יקרא לו שמו, וישמעאל לא יקרא לו זרע. ומפני שהיה אברהם מפחד עליו שלא יקראנו אסון בשלחו אותו ממנו, אמר כי ישימנו לו לגוי. ויברכנו מפני שהוא זרעו באמת. (יז) באשר הוא שם – לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מעשים שהוא עתיד לעשות, לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגין וכו'. לשון רבינו שלמה מדברי רבותינו.  והנכון בעיני בדרך הפשט שיאמר כי שמע אלהים אל קול הנער במקום אשר הוא שם, הודיע אותה שלא תצטרך ללכת משם אל מעין ובור, כי במקום ההוא ירוה צמאו מיד, ואמר לה קומי שאי את הנער אחרי שתותו, כי לגוי גדול אשימנו. וכמוהו באשר כרע שם נפל שדוד (שופטים ה כז), ובאשר חללים שם הוא (איוב לט ל), ירמוז למקום.

Ramban Bereshit 25:17רמב״ן בראשית כ״ה:י״ז

ואלה שני חיי ישמעאל – הקרוב בדרך הפשט כי הכתוב יספר בבני הצדיקים תולדותם ומספר חייהם, להודיע כי זרע צדיקים יבורך. ולא ספר ימי עשו, כי חיה יותר מיעקב, וכבר נשלם הספור במות יעקב, ולא רצה לחזור אלה חיי עשו, שכבר הזכיר תולדותיו במקום הראוי להם. ובמדרש רבותינו בסיפור ימי ישמעאל טעמים רבים (עיין מגילה יז א). והנכון שבהם שהיה צדיק בעל תשובה וסיפר בו כדרך הצדיקים.

Tzeror HaMor Bereshit 16:1,3,5,12צרור המור בראשית ט״ז:א׳,ג׳,ה׳,י״ב

(א)  אחר כך אמר ושרי אשת אברם לא ילדה לו. להורות על הגליות וסבתם כי לפי שהיתה שרי עקרה הוצרך לבא אל שפחתה ואמרה אולי אבנה ממנה כי אני זקנה. ולא ראתה כי יצא מכאן ישמעאל שלקח ארצנו ובית קדשינו והוא שולט בכל א"י וכל זה בא לו בזכות המילה שנשאר להם אף על פי שאין להם פריעה כמוזכר במדרש הנעלם. וכל זה סיבב אברהם באומרו ה' אלהים מה תתן לי וכן בשמעו לקול שרי ליקח פילגש מצרית אחר שהשם הבטיחו בבנים מה לו למהר את הקץ. (ג)  ולכן כתב בכאן ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית מארץ טמאה ומעם טמא. ועוד היות שפחתה והיא היתה הגברת ונהפוך הוא ושפחה כי תירש גבירתה. והעד על זה ותקל גבירתה בעיניה עד שחזרה להיות שפחה. (ה)  וכשראתה שרי הרע שעשתה, התחילה לדבר דברים לא כן כנגד אברהם חמסי עליך ותשובתה בצדה כי בפיה אמרה כי היא עשתה הדבר. וזהו אנכי נתתי שפחתי בחיקך ואם כן מה חטא אברהם. אבל היא אמרה אמת שאני אמרתי בא נא אל שפחתי במיעוט דעתי כי דעתן של נשים קלה. אבל אתה ראוי שתאמר לא אחלל בריתי בשפחתי. ולכן ישפוט ה' ביני וביניך. והוא לא השיב לה דבר לומר בענותנותו או לפי שראה שהוא חטא בזה. ועתה הוסיף לחטוא ואמר הנה שפחתך בידך וגומר ואיה רחמנותו ואיה תורתו שלמד שכתוב בה לא תסגיר עבד אל אדוניו. ובלא תורה השכל יחייבהו בעניין שבעון זה נמסרו בניו ביד ישמעאל. ורעה עוד מזאת ותעניה שרה. האם זה דרך מוסר הצדקת שאברהם אמר לה עשי לה הטוב בעיניך לקרר דעתה. והיא עשתה והצליחה ותעניה שרה. והיה ראוי שתקרר דעתה ותאמר עכשיו שנתנה בידי לא יגע בה רע כי זה מדרך מוסר. (יב)  והוא יהיה פרא אדם ולא אדם. כי לא נקרא אדם אלא ישראל דכתיב אדם אתם וכו'. אבל אמר פרא אדם כד"א מסעף פורה במערצה. וכן זה יהיה חלק אדם ונצר משרשיו. אחר שהוא מל אבל לא יהיה אדם גמור לפי שאין לו פריעה. כדאמרי' מל ולא פרע כאלו לא מל. ועם כל זה הועיל לו כי בעונש זה ניתן לישמעאל ממשלה בא"י.

Tzeror HaMor Bereshit 21:9,11,14צרור המור בראשית כ״א:ט׳,י״א,י״ד

(ט)  ותרא שרה את בן הגר מצחק. אם הענין כפשוטו הוא שהזקנים מקפידים מאד כשצוחקים האנשים. לפי שחושבים שצוחקים מהם. ולפי ששרה היתה זקנה ואמרה כל השומע יצחק לי. כשראתה לישמעאל מצחק חשבה שצחק ממנה. ולכן אמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה. ויש להודות על חכמים זכרונם לברכה שאמרו שראתה הצדקת בו דברי עבירה ויראה שיוציא את בנה לתרבות רעה. ולכן אמרה את בן הגר המצרית ולא אמרה את ישמעאל כי היה דומה לאמו המצרית והכשפנית. אף על פי שילדתו לאברהם... (יא)  וירע הדבר מאד בעיני אברהם. וכל זה לחזק גלות בניו ביד ישמעאל בעון זה. כמו שפירשתי למעלה בלידת ישמעאל. ולכן אמר לו השם אל ירע בעיניך על הנער. הלואי שלא היה. כי שרה רואה למרחוק יותר ממך. ולכן שמע בקולה. כי היא רואה מה שעתיד לעשות לבניך. (יד)  ולכן וישכם אברהם בבקר לקיים מצות בוראו. ולולי העונות בכאן היה ראוי למות כשכלו המים. בענין שלא ימית את בני ישראל בצמא. אלא ששמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם בצער. ועוד לקיים הבטחת אברהם אביו שנאמר לו והפריתי אותו. וזהו כי לגוי גדול אשימנו.

Abarbanel Bereshit 16אברבנאל בראשית ט״ז

ואמנם אמרו והוא יהיה פרא אדם ידו בכל וגומר כפי דעת המפרשים היה זה בשורה רעה אליה מחסרון ישמעאל והיותו לסטים משחית ומושחת ואינו נכון ואיך יגיד העתידות האלה המלאך להגר ובזה אין בשורה מוצאת ואיך יתיחס זה לענין תשובתה לבית אברהם ולכן נראה לי כי המלאך הוכיחה מפאת הצריך לולדה למה זה יצאת מבית אברהם ובחרה להיות במדבר השמם כאמרו והוא יהיה פרא אדם שהוא דרך שאלה ותמיהה כלומר והבן אשר תוליד האם יהיה פרא אדם ר"ל אדם מדברי כמו הפרא שאינו נכנס בישוב בני אדם וכמו שאמר (ירמיהו ב' ד"ך) פרא למוד מדבר באות נפשה שאפה רוח האם יהיה בנך פרא אדם באמת לא יהיה כן כי ידו יהיה בכל ויד כל בו ועל פני כל אחיו ישכון כלומר שיהיה מדיני ובעל חברה נושא ונותן עם כל אדם ולפני כל אחיו בני קטורה ישכון אבל לא יהיה פרא אדם מדברי ואיך א"כ את הגר תצאי מבית אברהם אביו ותתיחדו במדבר שמם האם שם תלדי האם שם תגדלי בנך האם שם יצלח בנך לכבוד ולתועלת ומפני הטענה הזאת החזקה נתפייסה הגר ושבה אל גברתה.

Abarbanel Bereshit 17אברבנאל בראשית י״ז

ומפני זה התחזק אברהם ודיבר אל האלהים לו ישמעאל יחיה לפניך והוא דרך שאלה ובקשה רוצה לומר מי יתן וידעתי אם ישמעאל יחיה או עתיד למות מהרה כמו שתורה עליו לידת בן שרה ואם יחיה לפניך רוצה לומר אם יהיה בבריתך כמו שידעתני על זרעי כי זהו המורה מלת לפניך כמו שפירשתי על התהלך לפני. הנה התבאר למה נפל אברהם על פניו שהיה להתבודד בדבר הזה אם יהיה אפשרי כפי הטבע אם ע"ד נס והותרה השאלה הד'. ושאברהם לא ספק ביעוד האלהי ולא צחק בו אם מהיותו ע"ד הטבע ואם לא היה מאמין בו לא היה מתפלל על ישמעאל ולכן לא הוכיחו השם עליו. אבל בהפך שצוהו שיקרא את שם בנו הנולד לו יצחק מפני אותו צחוק כי הוא מורה שתהיה תולדתו כנגד הטבע וכמ"ש כל השומע יצחק לי שידוע שלא אמר אותה שמחה שיצחק על מעוט אמונה כי כבר היה נולד אלא שהיה הצחוק מורה על לידתו כנגד הטבע. ואמנם שחוק שרה ותוכחתה יתבאר במקומו. והותרה בזה השאלה הה'. ויתבאר גם כן התר השאלה הו'. מענין התמיהה שעשה אברהם הלבן מאה שנה יולד שהיתה כראוי ביחס וערך כחו הפועל לכח המתפעל אשר בשרה בהיותה עקרה ובת צ' שנה וכן הותרה השאלה הז' מאמרו לו ישמעאל שנתחדש לו ספק בענינו מפני יעדו לידת יצחק מפאת הבחינות אשר זכרתי. (יח) אבל שרה אשתך וגו' עד סוף הסדר. השיב הקדוש ברוך הוא לשאלת לו ישמעאל יחיה לפניך באמרו אבל שרה אשתך כאומר אברהם אתה חשבת שכל הטובה אשר יעדתי לך לעשות לך יהיה בעבורך ולכן בהיות לך ישמעאל בנך חשבת שתהיה הולדת יצחק ללא צורך עד שמפני זה שאלת אם יחיה ישמעאל ואם יהיה לפני בבריתי. דע כי אין הדבר כן כי שרה ראוי שתלד לך בן וכמו שאתה בהולדה כן תזכה היא והנה ישמעאל אינו בנה ולכן מפאת שרה היתה הולדת יצחק הכרחי' אף על פי שלא ימות ישמעאל ואותו הבן אשר תלד שרה יקרא יצחק לפי שתהיה תולדתו צחוק לכל אדם מצדה ומצדך ובזה שבח לו הצחוק שצחק להיותו כמו שפירשתי ממה שבטבע ושלזכרון אותו צחוק יקרא כן וזהו אבל שרי אשתך יולדת לך בן אמת אמרת מצדך אבל מצד שרה הכרחי הוא הבן והודיעו שבו יתקיים הברית לפי שהתחברו בו זכות האב והאם וזהו אמרו והקימותי את בריתי אתו לברית עולם ולזרעו אחריו והותרה בזה השאלה הח' האמנם להסיר מלב אברהם ספק חיי ישמעאל ולהשיב לשאלתו ששאל שיוכלל גם הוא בברית השיבו ית' ולישמעאל שמעתיך ובזכותך ובעבורך הנה ברכתי אותו ר"ל יצא דבר מלכות מלפני שיהיה מבורך והודיעו שבקצת הברכות שיעדו בהם יבורך ג"כ ישמעאל כי כמו שנאמר לאברהם והפרתי אותך במאד מאד כן אמר בישמעאל והפרתי אותו במאד מאד והנה אמר לאברהם ומלכי' ממך יצאו ואמר על ישמעאל במקו' זה שנים עשר נשיאים יוליד כלומר שלא יתן עליו הוד מלכות ולא יהיו ממנו מלכים משוחים בשמן כמלכי יהודה וישראל אבל יהיו נשיאים לאומות' בארצותם כל אחד נשיא לארצו ואם אמר לאברהם ונתתיך לגוים הנה ג"כ אמר על ישמעאל ונתתיו לגוי גדול רוצה לומר שלא יצאו ממנו גוים מתחלפים בכמו ישראל ואדום אבל יהיה בלבד לגוי אחד גדול מאד ובזה הודיעו שבזכותו ומפני אהבתו יתן לישמעאל החלק הזה מברכותיו אבל שאר הדברים מירושת הארץ והתיחדות ההשגחה וההנהגה האלהית הנה זה יעשה ליצחק כי עמו יקים את הברית אשר כרת את אברהם ולזרעו אחריו לא עם ישמעאל לפי שאומה אחת תהיה בלבד חלק ה' ובעלת בריתו לא שתים וזאת תהיה האומה שתצא מיצחק ולכן חזר לומר ואת בריתי אקים את יצחק ר"ל הנה רבוי הזרע והנשיאי' והגוי הגדול אעשה לישמעאל בעבורך אבל קיום הברית לא יהיה כי אם ליצחק לפי שתלד לך אותו שרה ויתחברו בו זכות האב והאם מה שאינו כן בישמעאל שאין לו זכות האם והנה אמר למועד הזה בשנה האחרת לתת לו אות שלידתו תהיה בנס כי למועד הזה אשר יעדתי בו לשנה האחרת תהיה לידתו והוא המורה שהכל הוא כפי רצוני. הנה א"כ הפסוק הראשון והקימותי את בריתי אתו לברית עולם בא להודיע שביצחק יתקיים הברית אבל לא היה מתחייב ממנו שלילתו מישמעאל אמנם באמרו עוד אחרי יעוד ישמעאל ואת בריתי אקים את יצחק משמע שישמעאל לא יכנס בו אלא יצחק לבדו והותרו בזה השאלות הט' והי'.

Abarbanel Bereshit 21אברבנאל בראשית כ״א

ותרא שרה וגו' עד ויהי בעת ההיא. זכר הכתוב שראת' שרה את ישמעאל מצחק ושירע בעיני' אולי שהי' מצחק מהמשת' שהיו עושים ביום הגמל את יצחק וזה קשור הפסוקים ולכן לא באה ביניהם פרש' וששרה אמרה שכיון שלא יירש בן האמ' עם בנה מה הצורך שישב בביתה להלעיג על מעשיה מוטב שיגרש אותו אברהם מביתו ושילך להתגדל בארץ אחרת ולהיותו נער אמר' שתלך אמו עמו לא לגרש אות' בבחינתה ולא על חטא שחטאת' כי אם שתלך עם בנ' להדריכו במה שיעש'. והפי' הזה הוא כפי המפרשים. אמנם הנכון בעיני הוא שבהיות יצחק יונק שדי אמו בגבול סכנת התינוקות לא בקש' שרה שיגרש את האמ' ואת בנה לפי שאין ספק שיקש' אברהם לעזוב את בנו הודאי ישמעאל איש גדול ושלם בקומתו בעבור הספק שהוא ביצחק בינקותו בחלב נקפא אבל אחרי שגדל יצחק בשניו וקומתו והיה כשאר כל אדם הי' ראוי שיחזיק בו אברהם כבן יורש ויעזוב את הקליפ' וידבק בפרי ומפני זה כשראת' שרה את בן הגר כלומר בן השפח' כי לכך לא קראו בן אברהם כי אם בן הגר לגנותו שהי' משתעשע בבית כבן יחיד בבית ירושתו כאשר היה קודם לידת יצחק ושהי' אהוב מאד בעיני אביו ושכל בני הבית היו משרתים ומשמחי' אותו כאשר הית' באמנה אתו חשש' על זה וחשב' שהיה ראוי שיהי' יצחק המצחק ושישמעאל יעבוד אותו ולפי שישמעאל היה כבר מוחזק בבית משנים רבות והיא לא תוכל להוציאו מחזקתו לא ישר בעיניה שישב עוד בבית והנה הקפיד' על זה למה שילדה אותו הגר לאברהם והי' אפשר שיאמר ישמעאל באחרית הימים שגם הוא היה בן אברהם ושהי' ראוי שיהיו שניהם שוים בירוש' כי הנכסים של אברהם היו ובבחינתו שניהם היו בנים ושוים וזה טעם אמרו אשר ילד' לאברהם מצחק כי מאותה בחינ' שילדה אותו הגר לאברהם הי' הספק בירוש'. והרמב"ן כתב שגרוש הגר לא היה מכוין אל עצמו אלא בעבור הבן והעד כי לא יירש בן האמ' אבל זכר בגרוש את הגר גם כן כי לא יוכל הנער לעזוב את אמו ועזב את אמו ומת. ונראה שאין הדבר כן כי שרה ג"כ כוונ' לגרש את הגר מן הבית כמו שכוונ' לגרש את ישמעאל והי' זה לפי שאם הית' הגר פלגש לאברהם לא היה ראוי שתשב בביתו עם אשתו הגביר' אבל שתשב לבד' בבית אחר וילך האיש אלי' בהחבא ולכן אם היא תשב תמיד בבית ומתה שם או מת אברהם בחיי' הרי היא בחזקת אשה גמור' ויירשו בני' בנכסיו ומפני זה אמר' שרה גרש את האמ' הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמ' הזאת עם בני עם יצחק ר"ל שאין ראוי שיירש בן השפח' הפלגש כבן האש' הגביר' בשוה. ואם היה כדברי הרמב"ן הי' ראוי שתאמר גרש את בן האמ' הזאת ואת אמו אלא באמת שהגרוש היותר מכוון בעת ההיא הוא גרוש האמ'. ואמרו כי לא יירש בן האמ' הזאת הוא טעם לגרוש האמ' והוא מהטעם שזכרתי שהאש' היולדת לאיש והיא אתו בבית אשר הוא קובע בו דירות היא בחזקת אשתו גמור' ויירשו בניה גם הם מנכסי הבעל במותו. אבל השפח' שהיא פלגש לא תשב בביתו ולא יירשו בני' רק מה שירצ' לתת להם אביהם במתנ' מחיים וכן עשה אברהם שנאמר ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם וגו'. ואין ספק אצלי שנכלל בהם ישמעאל שג"כ נתן לו מתנות בחייו ולכך אמר פלגשים בלשון רבים שהם הגר וקטורה שאותם נשים היו וישמעאל שב אל ביתו והיה בקבורתו. הנה א"כ גרוש האמ' יותר הכרחי ואם היה מגרש הבן ותשאר האם בבית למה תגרע חזקת הבן שעכ"פ יאמרו שאמו אשה גמור' היתה לאביו והראי' דירתה תמיד בבית ויציאת הבן משם אינ' ראיה כי גם בני הגבירות יוצאים מבית אביהם פעמים רבות וילכו למרחקי ארץ. והנ' עד הנה לא הקפיד' שרה בזה כי חשב' שלא תלך והיה רצונ' וחפצה שיירש ישמעאל כל הבית ולכן רצת' שתשב הגר וישמעאל בנה בביתה. אבל אחרי לידת יצחק חששה למה שאפשר להיות אחרי מות אברהם בענין ירושת נכסיו ולכן ברוב דעתה אמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמ' הזאת עם בני עם יצחק ר"ל עם בני שאני הגבירה והיא שפחתי. ועם יצחק מפני שלמותו ומעלתו בעצמו ויפיו בחלוף ישמעאל.

Sforno Bereshit 16:6,12ספורנו בראשית ט״ז:ו׳,י״ב

(ו) וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי – כְּדֵי שֶׁתַּכִּיר שֶׁהִיא מְשֻׁעְבֶּדֶת וְלא תְּבַזֶּה עוד אֶת גְּבִרְתָּהּ, לְאות שֶׁכֵּן יִקְרֶה לְכָל מְבַזֵּה יִשְׂרָאֵל, כְּאָמְרו "וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּות רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ" (ישעיהו ס, יד). (יב) פֶּרֶא אָדָם – "פֶּרֶא" הוּא חֲמור הַבָּר. אָמַר שֶׁיִּהְיֶה חֲמור בְּמִזְגּו מִצַּד הָאֵם הַמִּצְרִית, כְּאָמְרו עַל הַמִּצְרִים "אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמורִים בְּשָׂרָם" (יחזקאל כג, כ), וְשֶׁיִּהְיֶה חֲמור הַבָּר, בִּהְיותו שׁוכֵן בַּמִּדְבָּר, כְּאָמְרו "וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר" (להלן כא, כ). וְשֶׁיִּהְיֶה "אָדָם" מִצַּד אָבִיו, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה שֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה (בבא בתרא טז, ב).

Sforno Bereshit 21:9-14ספורנו בראשית כ״א:ט׳-י״ד

(ט)  אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית – חָשְׁבָה שֶׁהִתְעורֵר לָזֶה הַלַּעַג מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַע כָּךְ מֵאִמּו, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: שׁוּתָה דְּיַנּוּקָא בְּשׁוּקָא או דַּאֲבוּהִי או דְּאִמֵּהּ (סוכה נו, ב). מְצַחֵק – מַלְעִיג עַל הַמִּשְׁתֶּה שֶׁנַּעֲשָׂה בְּבֵית אַבְרָהָם, בְּאָמְרו שֶׁנִּתְעַבְּרָה מֵאֲבִימֶלֶךְ. וְהַטַּעַם שֶׁלּא קָרָה זֶה בְּעֵת לֵידַת יִצְחָק, כִּי יִשְׁמָעֵאל שָׁמַע כָּזאת אַחַר כָּךְ מִלֵּיצָנֵי הַדּור, וְאִם בְּאוּלַי בְּעֵת הַלֵּידָה הָיָה מְצַחֵק לא הִרְגִּישָׁה בּו שָׂרָה שֶׁהָיְתָה אָז טְרוּדָה. (י)  גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזּאת וְאֶת בְּנָהּ – כִּי בַּעֲצָתָהּ עָשָׂה הַבֵּן שֶׁהוצִיא דִּבָּה לְמַעַן יִירַשׁ בְּנָהּ הַכּל, לְפִיכָךְ גָּרֵשׁ מִפְּנֵי שֶׁאֵין דִּין שֶׁיִּירַשׁ אֲפִלּוּ בִּקְצָת. כִּי לא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה – שֶׁאֵינו מְיֻחָס אַחֲרֶיךָ, שֶׁהַוָּלָד הולֵךְ אַחַר הַפָּגוּם (קידושין סו, ב). (יב)  אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ, כּל אֲשֶׁר תּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה – אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ מַה שֶּׁתּאמַר בִּדְבַר הַנַּעַר וְהָאָמָה לְגָרְשָׁם עִם סִימָנֵי עַבְדּוּת, כְּאָמְרו "שָׂם עַל שִׁכְמָהּ" (פסוק יד). שְׁמַע בְּקלָהּ. כִּי בְּדִין אָמְרָה לַעֲשׂות כָּךְ. כִּי בְּיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע – וְיִשְׁמָעֵאל וּבָנָיו יִהְיוּ עֲבָדִים לו, "כִּי בְּיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" וְלא בּו. (יג)  וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה – וְגַם אֵין רָאוּי שֶׁתִּדְאַג עַל שֶׁתְּגָרֵשׁ אֶת הַבֵּן, כִּי תְּגָרֵשׁ "אֶת בֶּן הָאָמָה", לא בִּנְךָ, מִכָּל מָקום לְגוי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא. לא שֶׁיִּהְיֶה הוּא רָאוּי לְכָךְ. (יד)  שָׂם עַל שִׁכְמָהּ – אֶת הַחֵמֶת לְאות שִׁפְחוּת, עַל דֶּרֶךְ "וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ" (לעיל טז, ט), אֲבָל לא חָדַל הַצַּדִּיק מִתֵּת לָהֶם דֵּי מַחְסורָם, כְּמו שֶׁאָמְרוּ זִכְרונָם לִבְרָכָה: "וַיְהִי אֱלהִים אֶת הַנַּעַר" (פסוק כ) לְרַבּות חַמָּרָיו וְגַמָּלָיו וּפועֲלָיו (בראשית רבה נג, כ). וְלָכֵן לא חָסְרוּ דָּבָר זוּלָתִי הַמַּיִם בִּתְעותָם בַּמִּדְבָּר, וּבְהִמָּצֵא הַמַּיִם יָשַׁב שָׁם בַּמִּדְבָּר כְּטִבְעו כִּי הָיָה "פֶּרֶא אָדָם". וְאֶת הַיֶּלֶד – נָתַן לָהּ גַּם אֶת הַיֶּלֶד. וַיְּשַׁלְּחֶהָ – לִוָּה אותָהּ בְּרב חַסְדּו, כְּמו "וְאַבְרָהָם הלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם" (לעיל יח, טז).

Biur Bereshit 21:8ביאור בראשית כ״א:ח׳

והראב"ע פי' מצחק משתעשע כדרך כל נער ותקנא בו בעבור היותו גדול מבנה.  אבל חלילה לצדקת שרה לשלח ב' נפשות המדברה במקום סכנה בלי חטא ועון רק בעבור קנאתה.  ובפרט שהיא בעצמה יעצה את אברהם לאמר בא נא אל שפחתי ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה, ואחר שנבנה גם היא, תשלחנה בלי פשע.  והביאור הנכון הוא כפי' ר"ע ספורנו ששב על הפסוק שלפניו...

HaRekhasim Levik'ah Bereshit 16:12הרכסים לבקעה בראשית ט״ז:י״ב

פרא אדם – אם היה פירושו אדם פרוע (ווילדער מענש) כמו שרגילין לפרשו, היה צריך לומר אדם פרא, שכל תואר בעברי צריך לבא אחר שם העצם דוקא, כגון איש טוב, אדם גדול, בן חכם וכן כלם מאין יוצא.  ועוד שאין פרא ופרע ענין אחד... אבל פרא היה חיה רעה שכך שמה... על כן נראה נכון שפירושו שיהיה פרא בדמות אדם, כאשר יאמר הלועז על סוס מנומר סוס נמר.  כן זה פרא אדם, אדם תואר לפרא, יהיה יותר פרא מאדם.  ודוגמתו ביחזקאל כן תהיינה מלאות צאן אדם, נבא שעתידים ישראל להיות תמימים וענוי רוח שיאמרו עליהם שהם צאן אדם (מענשען שאף) צאן בדמות אדם, אדם תואר לצאן.  וכן כליות חטה, שאמרו שהם כליות בדמות חטה.