Difference between revisions of "A Three Day Journey/1/he"
m |
|||
Line 32: | Line 32: | ||
<q xml:lang="en">And Pharaoh called unto Moses, and said: 'Go ye, serve the Lord; only let your flocks and your herds be stayed; let your little ones also go with you.'</q> | <q xml:lang="en">And Pharaoh called unto Moses, and said: 'Go ye, serve the Lord; only let your flocks and your herds be stayed; let your little ones also go with you.'</q> | ||
</multilang> | </multilang> | ||
− | <p>אמירה זו מביאה אותנו לשאלה האולטימטיבית: כאשר פרעה הסכים סוף סוף, אחרי מכת בכורות, לאפשר לבני ישראל לצאת ממצרים, האם הוא שילח אותם באופן מוחלט (כפי שהשורש "גרש" המופיע שם אולי רומז) או שמא הוא רק נתן להם רשות להיעדר לזמן קצוב לצורך פולחן דתי? או, בניסוח אחר, כאשר פרעה רדף אחר ישראל | + | <p>אמירה זו מביאה אותנו לשאלה האולטימטיבית: כאשר פרעה הסכים סוף סוף, אחרי מכת בכורות, לאפשר לבני ישראל לצאת ממצרים, האם הוא שילח אותם באופן מוחלט (כפי שהשורש "גרש" המופיע שם אולי רומז) או שמא הוא רק נתן להם רשות להיעדר לזמן קצוב לצורך פולחן דתי? או, בניסוח אחר, כאשר פרעה רדף אחר ישראל ב<a href="Shemot14-1" data-aht="source">ספר שמות פרק י"ד</a>, האם הוא עשה זאת מכיוון שהם נראו חסרי אונים ("נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר") והוא התחרט על שילוחם ("וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה"), או שמא מכיוון שציפה שישובו ("כִּי בָרַח הָעָם")?</p> |
<p>This leads us to the ultimate question: When Paroh finally agreed to let the Israelites go after the Plague of the Firstborn, was he expelling them permanently (as the usages of the root גרש‎<fn>See <a href="Shemot6-1" data-aht="source">Shemot 6:1</a>, <a href="Shemot11-1" data-aht="source">11:1</a>,  and <a href="Shemot12-39" data-aht="source">12:39</a>.</fn> might imply) or merely granting them a temporary leave of absence for religious worship? Or, formulated alternatively, when Paroh chases after the Israelites in <a href="Shemot14-1" data-aht="source">Shemot 14</a>, is he doing so because they appeared to be vulnerable ("נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר") and he regretted expelling them ("וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה") or because he had expected that they would return ("כִּי בָרַח הָעָם")?</p> | <p>This leads us to the ultimate question: When Paroh finally agreed to let the Israelites go after the Plague of the Firstborn, was he expelling them permanently (as the usages of the root גרש‎<fn>See <a href="Shemot6-1" data-aht="source">Shemot 6:1</a>, <a href="Shemot11-1" data-aht="source">11:1</a>,  and <a href="Shemot12-39" data-aht="source">12:39</a>.</fn> might imply) or merely granting them a temporary leave of absence for religious worship? Or, formulated alternatively, when Paroh chases after the Israelites in <a href="Shemot14-1" data-aht="source">Shemot 14</a>, is he doing so because they appeared to be vulnerable ("נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר") and he regretted expelling them ("וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה") or because he had expected that they would return ("כִּי בָרַח הָעָם")?</p> | ||
Version as of 02:46, 17 July 2019
"דרך שלשת ימים"?
הקדמה
בוגדנות א-לוקית?
בספר שמות ג':י"ז במעמד הסנא, ה' אמר למשה לאסוך את זקני ישראל ולהגיד להם על תוכניתו לגאול את בני ישראל משעבוד מצרים ולהביאם לארץ ישראל:
And I have said: I will bring you up out of the affliction of Egypt unto the land of the Canaanite, and the Hittite, and the Amorite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite, unto a land flowing with milk and honey.
בפסוק הב, ה' ציווה את משה להמשיך בשליחותו ולדבר עם פרעה. הוא הכתיב לא מילה במילה מה עליו להגיד למלך. הקורא מצפה לשמוע "שלח את עמי!", במקום זאת, ה' אמר למשה לבקש מפרעה רשות להוביל את העם למדבר לחג בן שלושה ימים בלבד:
וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו י"י אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַי"י אֱלֹהֵינוּ.
וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַי"י אֱלֹהֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב.
And they said: 'The God of the Hebrews hath met with us. Let us go, we pray thee, three days' journey into the wilderness, and sacrifice unto the Lord our God; lest He fall upon us with pestilence, or with the sword.'
And they shall hearken to thy voice. And thou shalt come, thou and the elders of Israel, unto the king of Egypt, and ye shall say unto him: The Lord, the God of the Hebrews, hath met with us. And now let us go, we pray thee, three days' journey into the wilderness, that we may sacrifice to the Lord our God.
פסוקים אלו מעלים הרבה שאלות. מדוע ה' ציווה את משה לבקש מפרעה לאפשר לעם לצאת ממצרים להפסקה של שלושה ימים בלבד אם כוונתו האמתית הייתה לקחת את העם לארץ המובטחת לעד? אם זה היה ניסיון לרמות את פרעה? מדוע ה' היה בוחר בהונאה במקום להיות ישיר בנוגע למטרתו הסופית?1 מה היה קורה אם פרעה היה מסכים לבקשת שלושת הימים? האם פרעה ידע על התוכנית לעזוב לצמיתות? האם המצרים ידעו? האם כל בני ישראל ידעו?
משא ומתן מתמשך
שני פסוקים בהמשך מאשרים כי משה פעל על פי הוראותיו של ה' באופן מדויק. בספר שמות ה':ג' כאשר משה ואהרון נפגשו עם פרעה הם אמרו לו:
וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַי"י אֱלֹהֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב.
And they said: 'The God of the Hebrews hath met with us. Let us go, we pray thee, three days' journey into the wilderness, and sacrifice unto the Lord our God; lest He fall upon us with pestilence, or with the sword.'
באופן דומה, בספר שמות ח':כ"ג, בעקבות המכה הרביעית, מכת ערוב, משה חזר על הבקשה:
דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַי"י אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ.
We will go three days' journey into the wilderness, and sacrifice to the Lord our God, as He shall command us.'
למעשה, השיח של משה עם פרעה לאורך כל המכות נראה כמורה על כך שפרעה המשיך להאמין כי בני ישראל אמורים לחזור למצרים אחרי החג במדבר. משום כך, אפילו במהלך המשא ומתן בספר שמות י':כ"ד, בעקבות המכה התשיעית, מכת ברד, פרעה מתעקש שהצאן של בני ישראל יוותר במצרים על מנת להבטיח כי בעליהם יחזרו למצרים לאחר החג במדבר.
וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת י"י רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם.
And Pharaoh called unto Moses, and said: 'Go ye, serve the Lord; only let your flocks and your herds be stayed; let your little ones also go with you.'
אמירה זו מביאה אותנו לשאלה האולטימטיבית: כאשר פרעה הסכים סוף סוף, אחרי מכת בכורות, לאפשר לבני ישראל לצאת ממצרים, האם הוא שילח אותם באופן מוחלט (כפי שהשורש "גרש" המופיע שם אולי רומז) או שמא הוא רק נתן להם רשות להיעדר לזמן קצוב לצורך פולחן דתי? או, בניסוח אחר, כאשר פרעה רדף אחר ישראל בספר שמות פרק י"ד, האם הוא עשה זאת מכיוון שהם נראו חסרי אונים ("נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר") והוא התחרט על שילוחם ("וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה"), או שמא מכיוון שציפה שישובו ("כִּי בָרַח הָעָם")?
This leads us to the ultimate question: When Paroh finally agreed to let the Israelites go after the Plague of the Firstborn, was he expelling them permanently (as the usages of the root גרש2 might imply) or merely granting them a temporary leave of absence for religious worship? Or, formulated alternatively, when Paroh chases after the Israelites in Shemot 14, is he doing so because they appeared to be vulnerable ("נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר") and he regretted expelling them ("וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה") or because he had expected that they would return ("כִּי בָרַח הָעָם")?
מתנות או הלוואות
נושא בקשת שלושת הימים שזור בשאלת טבע כלי הכסף וכלי הזהב שהמצרים נתנו לבני ישראל- ראו....
האם המצרים תכננו לתת אותם בתור הלוואה, מתוך ציפיה שבני ישראל ישובו או שמא אלו היו מתנו שנתנו מתוך הכרה מלאה בכך שבני ישראל עוזבים לצמיתות?
ב.... נבחן את היחסים בין הציפיות השונות של פרעה, מצרים ובני ישראל.
The matter of the three day request is intertwined with the question of the nature of the gold and silver vessels the Egyptians gave the Israelites – see Reparations and Despoiling Egypt. Did the Egyptians intend them as loans, anticipating that the Israelites would be returning, or as outright gifts knowing full well that the Israelites were leaving for good?
In Exegetical Approaches, we will explore the relationship between the various expectations of Paroh, the Egyptians, and the Israelites.