A Three Day Journey/1/he
"דרך שלשת ימים"?
הקדמה
מרמה א-לוהית?
בספר שמות ג':י"ז במעמד הסנה, ה' מצווה את משה לאסוף את זקני ישראל ולספר להם על תוכניתו לגאול את בני ישראל משעבוד מצרים ולהביאם לארץ ישראל:
וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.
בפסוק הבא, ה' מצווה את משה להמשיך בשליחותו ולדבר עם פרעה, והוא מכתיב לו מילה במילה מה עליו להגיד למלך. אך בעוד שהקורא מצפה לשמוע "שלח את עמי!", במקום זאת, ה' אומר למשה לבקש מפרעה רשות להוביל את העם למדבר לחוג לשלושה ימים בלבד:
וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו י"י אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַי"י אֱלֹהֵינוּ.
פסוקים אלו מעלים הרבה שאלות. מדוע ה' ציווה את משה לבקש מפרעה לאפשר לעם לצאת ממצרים לחופשה של שלושה ימים בלבד, אם כוונתו האמתית הייתה לקחת את העם לארץ המובטחת לעד? האם זה היה ניסיון לרמות את פרעה? מדוע ה' היה בוחר בהונאה במקום להצהיר במפורש על מטרתו הסופית?1 מה היה קורה אילו פרעה היה מסכים לבקשת שלושת הימים? האם פרעה ידע על התוכנית לעזוב לצמיתות? האם המצרים ידעו? האם כל בני ישראל ידעו?
משא ומתן מתמשך
שני פסוקים בהמשך מאשרים כי משה פעל על פי הוראותיו של ה' באופן מדויק. בספר שמות ה':ג' כאשר משה ואהרן נפגשו עם פרעה הם אמרו לו:
וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַי"י אֱלֹהֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב.
באופן דומה, בספר שמות ח':כ"ג, בעקבות המכה הרביעית, מכת ערוב, משה חזר על הבקשה:
דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַי"י אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ.
למעשה, השיח של משה עם פרעה לאורך כל המכות נראה כמורה על כך שפרעה המשיך להאמין כי בני ישראל היו אמורים לחזור למצרים אחרי החג במדבר. משום כך, אפילו במהלך המשא ומתן בספר שמות י':כ"ד לאחר המכה התשיעית, מכת ברד, פרעה מתעקש שהצאן של בני ישראל יישאר במצרים על מנת להבטיח כי בעליהם יחזרו למצרים לאחר החג במדבר.
וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת י"י רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם.
אמירה זו מביאה אותנו לשאלה האולטימטיבית: כאשר פרעה הסכים סוף סוף, אחרי מכת בכורות, לאפשר לבני ישראל לצאת ממצרים, האם הוא שילח אותם באופן מוחלט (כפי שהשורש "גרש" המופיע שם אולי רומז2) או שמא הוא רק נתן להם רשות להיעדר לזמן קצוב לצורך פולחן דתי? או, בניסוח אחר, כאשר פרעה רדף אחר ישראל בספר שמות פרק י"ד, האם הוא עשה זאת מכיוון שהם נראו חסרי אונים ("נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר") והוא התחרט ("וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה") על החלטתו לשלחם לחירות? או שמא הוא רדף אחריהם מכיוון שמבחינתו הם היו עבדים שברחו ("כִּי בָרַח הָעָם") ולא עמדו במלה שלהם לשוב למצרים אחרי שלושת ימים?
מתנות או הלוואות
נושא בקשת שלושת הימים שזור בשאלת אופי כלי הכסף וכלי הזהב שהמצרים נתנו לבני ישראל – ראו פיצויים לעבדות וניצול מצרים. האם המצרים ייעדו אותם להלוואות, מתוך ציפייה שבני ישראל ישובו ויחזירו אותם, או שמא הם היו מתנות שניתנו מתוך הכרה מלאה בכך שבני ישראל עוזבים לצמיתות?
בהרחבה בעניין בגישות פרשניות נבחן את מערכת היחסים בין הציפיות השונות של פרעה, המצרים, ובני ישראל.
