Akeidat Yitzchak in Art/0/he
עקידת יצחק באמנות
הקדמה
אין זה מפתיע שסיפור עקידת יצחק (בראשית כ״ב), סיפור הגדוש במשמעויות דתיות וברגשות חזקים, אהוב במיוחד על ידי ציירים מקראיים רבים. שלושת היצירות המוצגות כאן, ציור השמן של קאראווג'ו,1 הפסיפס מבית הכנסת בבית אלפא,2 ויצירתו של פאולו ורונזה,3 כולם מתארים את שיאו של הסיפור, כאשר המלאך עוצר מבעד אברהם להקריב את בנו. הציורים השונים מעוררות רגשות שונים בצופים, מכיוון שמציגים באופן שונה את אברהם, את יצחק, את המלאך, ואת השה. ההבדלים בין הציורים הללו, מצביעים על כמה מן העמימויות בטקסט המקראי ועל השלכותיהן על הבנת הסיפור כולו.
השוואת התמונות
קאראווג'ו
ציורו של קאראווג'ו הינו הגראפי ביותר מבין השלושה, מלא בפתוס ובאימה. שלושת הגיבורים ממלאים לגמרי את הקנבס. אברהם ממוקם במרכז הציור, אוחז סכין בידו האחת, בעוד השנייה אוחזת בצווארו של יצחק המפוחד. מלאך אנושי למראה לופת את ידו של אברהם כמו מנסה לעצור בעדו. נראה כי המלאך מפחד שאם ירפה, אברהם ימשיך במעשה העקידה. רק ראשו של השה מבצבץ בציור. הוא מחכה על יד יצחק, אך מביט בריכוז באברהם.
הפסיפס בבית אלפא
הפסיפס בבית אלפא מתאר את ההתרחשות באופן נטול כל רגש, ומפשיט לחלוטין את מורכבותה של העלילה. הפסיפס מציג שלושה סצנות מן הסיפור באופן לינארי, אך לא בסדר כרונולוגי. בצדו השמאלי של הפסיפס, שני משרתים אוחזים בחמור. בצדו השמאלי, אברהם מעלה את יצחק הקטן על המזבח, בעוד ידו של מלאך נמתחת לעברו, המילים "אל תשלח" חרוטות תחתיו. השה ממוקם במרכז, ותלוי מעץ בעזרת חבל.
ורונזה
לעומת האמנים האחרים, ורונזה בוחר למקם את המזבח, הנראה כאן כחלק ממקדש גדול יותר, במרכז היצירה. מצד ימין, יצחק מבוגר למראה כורע ברך בזרועות שלובות, אולי בתפילה. אברהם אוחז בראשו של יצחק, אך מביט מעלה לעבר מלאך המנסה לחטוף את הסכין מידו. ברקע, השה נראה מציץ מן השיחים. איש אחד עומד עם חמורו, פניו מופנות מן המתרחש, ונדמה שאינו מודע לאירוע כלל.
יחס לטקסט המקראי
בחירותיהם של האמנים מעידות על ערפול מסויים בטקסט המקראי, ומהוות דרכים שונות לפרש את הפסוקים:
גילו של יצחק
בעוד בפסיפס יצחק נראה כילד קטן, קאראווג'ו מתאר אותו כנער מתבגר, ובציורו של ורונזה הוא כבר כמעט מבוגר. איזה מהיצירות נאמנה ביותר למקור המקראי? סיפור זה אינו מתוארך, כך שלא ניתן לדעת בוודאות. ייתכן כי מילות הפתיחה לסיפור "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" קושרות סיפור זה לזה שבא לפניו, בו יצחק הוא רק תינוק, כך שבסיפור שלנו הוא אמור להיות פעוט, או ילד צעיר. לעומת זאת, מדרשים רבים4 מקשרים סיפור זה למותה של שרה, המתואר בפרק הבא, כך שיצחק אמור להיות בן שלושים ושבע. אבן עזרא נוקט בעמדת ביניים, על פיה יצחק היה נער.5 ההשלכות של התפיסות השונות הללו, הינן משמעותיות ביותר. האם יצחק היה שותף אקטיבי בניסיון? כמה מודע הוא היה למתרחש? האם הוא יכל להתנגד?
עדים למעשה?
בעוד בציורו של קאראווג'ו אין שום עדים למתרחש, ורונזה מצייר אדם אחד עומד עם חמור ברקע הציור, כנראה אחד מן משני המשרתים שליוו את אברהם. אולם, לפי הטקסט המקראי, המשרתים לא הלכו עם אברהם עד למקום ההקרבה. הבחירה להכליל אותם בציור אף על פי כן, מעלה שאלה מעניינת לגבי הסיפור: האם היו עדים לעקידה? שאלה זו קשורה בשאלה הגדולה יותר לגבי מטרת הסיפור כולו: האם הניסיון נועד לאברהם בלבד, או שמא הוא הכיל מסר הרלוונטי לעולם כולו? להרחבה, ראו מטרת עקידת יצחק.
המזבח
המזבח בפסיפס בית אלפא בנוי באופן פשוט למדי, ומהווה ניגוד חד למזבח אותו צייר ורונזה. כיצד באמת נראה הר המוריה? האם ישנה היסטוריה של הקרבת קורבנות באתר הזה, אולי אפילו מקדש שלם? רמב״ם, בעקבות חז"ל,6 מציע שהמזבח שאברהם "בנה" היה למעשה אותו המזבח בו השתמשו אדם, קין, הבל, ונח, ולכן היווה מקום קדוש מתחילת הימים. ראו בחירת ירושלים לתפקידה של תובנה זו בהצעות השונות לסיבת הבחירה בירושלים.
יצחק נענה ברצון?
בעוד ורונזה מצייר את יצחק בתנוחה כנועה, כמעט כאילו היה באמצע תפילה, דמותו של יצחק לפי קאראווג'ו הינה אחוזת אימה. מה היו רגשותיו של יצחק במהלך הסיפור? האם הוא נענה ברצון לצו ה', וראה בהקרבה הפגנת נאמנות אולטימטיבית, או שמא פעל בניגוד לרצונו?7
עקידת יצחק?
אף שהסיפור נקרא בדרך כלל "עקידת יצחק", אף אחד מן האמנים אינו מציג את יצחק ככבול. השמטה זו מעלה את השאלה, מה בכבילתו של יצחק כה חשובה לסיפור, עד כדי קריאתו בשם "העקידה". מעניין לציין בהקשר זה כי זוהי ההופעה היחידה של הפועל "עקד" בתנ"ך,8 כך שההגדרה עצמה של המונח מוטלת בספק!
"וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ"
בעוד ורונזה מצייר את השה כחבוי בשיחים, בפסיפס בית אלפא הוא קשור לעץ, ועומד על רגליו האחוריות. האם תצוגה זו בפסיפס מסתמכת באופן כלשהו על הפסוקים? האם זהו פירוש לביטוי יוצא הדופן "אַיִל אַחַר"?9 אולם, סביר יותר שהפסיפס מסתמך דווקא על איקונוגרפיה נוצרית, לפיה השה אמור לסמל את ישו הצלוב.10 מסיבה זו, השה תופס מקום כה מרכזי ביצירה, ומוצג כתלוי על העץ (המייצג את הצלב), ולא בין השיחים.
