Akeidat Yitzchak in Art/0/he
עקידת יצחק באמנות
הקדמה
אין זה מפתיע כי סיפור עקידת יצחק (בראשית כ״ב), סיפור הגדוש במשמעויות דתיות וברגשות חזקים, אהוב במיוחד על ידי ציירים מקראיים רבים. שלושת היצירות המוצגות כאן, ציור השמן של קאראווג'ו,1 הפסיפס מבית הכנסת בבית אלפא,2 ויצירתו של פאולו ורונזה,3 כולם מתארים את שיאו הדרמטי של הסיפור, כאשר המלאך מונע מאברהם להקריב את בנו. הציורים השונים מעוררים רגשות שונים בצופים, מכיוון שהם מציגים באופן שונה את אברהם, יצחק, המלאך, והשה. ההבדלים בין הציורים הללו, מצביעים על כמה מן העמימויות בטקסט המקראי ועל השלכותיהן על הבנת הסיפור כולו.
השוואת התמונות
קאראווג'ו
ציורו של קאראווג'ו, הגרפי ביותר מבין השלושה, מלא בפתוס ובאימה. שלושת הגיבורים מתפרסים על פני כל הקנבס. אברהם ממוקם במרכז הציור, אוחז בסכין בידו האחת, בעוד השנייה אוחזת בצווארו של יצחק המפוחד. מלאך אנושי למראה לופת את ידו של אברהם כמו מנסה לעצור בעדו. נראה כי המלאך מפחד שאם ירפה, אברהם ימשיך בעקידה. רק ראשו של השה מבצבץ בציור. הוא מחכה על יד יצחק, אך מביט בריכוז באברהם.
הפסיפס בבית אלפא
הפסיפס בבית אלפא מתאר את ההתרחשות באופן נטול כל רגש, ומפשיט לחלוטין את מורכבותה של העלילה. הפסיפס מציג שלושה סצנות מן הסיפור באופן לינארי, אך לא בסדר כרונולוגי. בצידו השמאלי של הפסיפס, שני משרתים אוחזים בחמור. בצידו הימני, אברהם מעלה את יצחק הקטן על המזבח, בעוד ידו של מלאך נמתחת לעברו, המילים "אל תשלח" חרוטות תחתיו. השה ממוקם במרכז הפסיפס, ותלוי מעץ על ידי חבל.
ורונזה
לעומת האמנים האחרים, ורונזה בוחר למקם את המזבח, הנראה כאן כחלק ממקדש גדול יותר, במרכז היצירה. מצד ימין, יצחק מבוגר למראה כורע ברך בזרועות שלובות, אולי בתפילה. אברהם אוחז בראשו של יצחק, אך מביט מעלה לעבר מלאך המנסה לחטוף את הסכין מידו. ברקע, האיל נראה מציץ מן השיחים. במרחק של מטרים ספורים איש אחד עומד עם חמורו, פניו מופנות מן המתרחש, ונדמה שאינו מודע לאירוע כלל.
יחס לטקסט המקראי
בחירותיהם של האמנים מעידות על ערפול מסויים בטקסט המקראי, ומהוות דרכים שונות לפרש את הפסוקים:
גילו של יצחק
בעוד בפסיפס יצחק מוצג כילד קטן, קאראווג'ו מתאר אותו כנער מתבגר, ובציורו של ורונזה הוא נראה כבר כמעט מבוגר. איזו מן היצירות נאמנה ביותר למקור המקראי? סיפור העקידה אינו מתוארך, כך שלא ניתן לדעת בוודאות. ייתכן כי מילות הפתיחה לסיפור "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" קושרות כרונולוגית סיפור זה לסיפור שבא לפניו, בו יצחק הוא רק תינוק, כך שניתן להסיק כי בסיפור שלנו יצחק הינו פעוט, או ילד צעיר. לעומת זאת, מדרשים רבים4 קושרים בין סיפור זה לבין מותה של שרה, המתואר בפרק הבא, כך שיצחק אמור להיות בן שלושים ושבע. אבן עזרא נוקט בעמדת ביניים, על פיה יצחק היה נער.5 ההשלכות של התפיסות השונות הללו, הינן משמעותיות ביותר. האם יצחק היה שותף אקטיבי בניסיון? עד כמה הוא היה מודע למתרחש? האם הוא יכל להביע התנגדות כלשהי?
עדים למעשה?
בעוד בציורו של קאראווג'ו אין שום עדים לאשר אירע, ורונזה מצייר אדם אחד עומד עם חמור ברקע, כנראה אחד משני המשרתים שליוו את אברהם. אולם, לפי הטקסט המקראי, המשרתים לא הלכו עם אברהם עד למקום ההקרבה. הבחירה להכליל אותם בציור אף על פי כן, מעלה שאלה מעניינת: האם היו עדים לעקידה? שאלה זו קשורה בשאלה הגדולה יותר באשר למטרת הסיפור כולו: האם הניסיון נועד לאברהם בלבד, או שמא הוא הכיל מסר לעולם כולו? להרחבה, ראו מטרת עקידת יצחק.
המזבח
המזבח בפסיפס בית אלפא בנוי באופן פשוט למדי, ומהווה ניגוד חד למקום הפולחן אותו צייר ורונזה. היצירה של ורונזה מרמזת שלאתר ההקרבה היתה חשיבות דתית קודמת, וייתכן כי שימש אחרים כמקום פולחן. כיצד באמת נראה הר המוריה? האם הייתה היסטוריה של הקרבת קורבנות באתר הזה, או הייתכן שהייתה בו אפילו מקדש שלם? רמב״ם, בעקבות חז"ל,6 מציע שהמזבח שאברהם "בנה" היה למעשה אותו המזבח בו השתמשו אדם, קין, הבל, ונח, ולכן היווה מקום קדוש מתחילת הימים. ראו בחירת ירושלים לתפקידה של תובנה זו בהצעות השונות לסיבת הבחירה בירושלים.
יצחק נענה ברצון?
בעוד ורונזה מצייר את יצחק בתנוחה כנועה, כמעט כאילו היה באמצע תפילה, דמותו של יצחק לפי קאראווג'ו נראית אחוזת אימה. מה היו רגשותיו של יצחק במהלך הסיפור? האם הוא נענה ברצון לצו ה', וראה בהקרבה הפגנת נאמנות אולטימטיבית, או שמא פעל בניגוד לרצונו?7
עקידת יצחק?
אף שהסיפור נקרא בדרך כלל "עקידת יצחק", אף אחד מן האמנים אינו מציג את יצחק ככבול. השמטה זו מעלה את השאלה, מה בכבילתו של יצחק קריטי לסיפור, עד כדי קריאתו בשם "העקידה". מעניין לציין בהקשר זה כי זוהי ההופעה היחידה של הפועל "עקד" בתנ"ך,8 כך שההגדרה עצמה של המונח מוטלת בספק!
"וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ"
בעוד ורונזה מצייר את האיל חבוי בשיחים, בפסיפס בית אלפא הוא קשור לעץ, ועומד על רגליו האחוריות. האם תצוגה זו בפסיפס מסתמכת באופן כלשהו על הפסוקים? ייתכן שהוא פירוש לביטוי יוצא הדופן "אַיִל אַחַר".9 אולם, סביר יותר שהפסיפס מסתמך דווקא על איקונוגרפיה נוצרית, לפיה השה אמור לסמל את ישו הצלוב.10 מסיבה זו, השה תופס מקום מרכזי ביצירה, ומוצג כתלוי על העץ (המייצג את הצלב), ולא בין השיחים.
