Annihilating Amalek/1/he
מחיית עמלק
הקדמה
תגובה לא פרופורציונאלית?
זמן קצר לאחר שבני ישראל החלו את מסעם במדבר, עמלק בא ונלחם עמם. אחרי שיהושע מביס את צבא עמלק, המקרא בשמות י״ז:י"ד מספר על הבטחתו של ה' למחות כל זכר לעמלק מעל פני הארץ:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.
מה במעשה עמלק גרם לתגובה חריפה כל כך מצד הקב"ה? האמנם מעשיהם של העמלקים היו גרועים משל המצרים, אשר למרות שעבוד ישראל מאות בשנים1 והשלכת בניהם ליאור, מוגנים על ידי המצווה "לא תתעב מצרי"?2
שמות מול דברים
בחזרתה על סיפור עמלק בדברים כ״ה, התורה מוסיפה פרטים חדשים אשר נעדרו משמות י״ז:
(יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. (יח) אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כׇּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים. (יט) וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ מִכׇּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.
בספר שמות, התורה מסתפקת בלומר לנו שעמלק בא ותקף את ישראל, אך כאן בדברים, התורה מפרטת את הדרך שבה עמלק ארב לבני ישראל בשעה שהם היו עייפים ויגעים ממסעם. האם מהלך זה של עמלק חושף פגם מוסרי, ולכן מצדיק את הצורך להעניש אותם בחומרה כזו, או שמא הוא מהווה פשוט אסטרטגיה צבאית הגיונית מצדם? קושיה זו תלויה בחלקה בשאלה האם המילים "וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים" בהמשך הפסוק מתארות את ישראל או את עמלק?
בנוסף, בעוד שבשמות י״ז, ה' נשבע שהוא זה שישמיד את עמלק ("אֶמְחֶה"), בספר דברים בני ישראל הם אלו שמצווים לעשות זאת ("תִּמְחֶה"). מה מסביר סתירה זו?3
עיתוי הגשמת ההבטחה
מחיית עמלק, לפי דברים כ״ה, אמורה להתבצע רק לאחר שבני ישראל יסיימו לכבוש את הארץ המובטחת. בשמות י״ז:ט״ז אפילו מרומז לנו על מלחמה נצחית עם עמלק ("מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר"). נשאלת השאלה, אם פשעם של העמלקים היה כה נתעב, מדוע ה' דוחה את עונשם? האם הוא לא היה יכול להורות למשה להשמידם כבר בשעה שהתקיפו בשמות י"ז? בנוסף, מדוע כבר בשמות י"ז ה' אומר למשה (לפני שבכלל נודע שהוא לא יכניס את העם לארץ) להעביר את המסר על הצורך במחיית עמלק ליהושע? והאם אין זה שאול בשמואל א׳ ט״ו, ולא יהושע, שקיבל לבסוף את הציווי לממש את השבועה?
