Avraham's Prayer for Sedom/5

EN/HEע/E

Avraham's Prayer for Sedom

Sources

Bereshit 18:16-33בראשית י״ח:ט״ז-ל״ג

(טז) וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם. (יז) וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה. (יח) וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. (יט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו. (כ) וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד. (כא) אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה. (כב) וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'. (כג) וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע. (כד) אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ. (כה) חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט. (כו) וַיֹּאמֶר ה' אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם. (כז) וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. (כח) אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה. (כט) וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים. (ל) וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים. (לא) וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים. (לב) וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה. (לג) וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ.

Bereshit 19:14בראשית י״ט:י״ד

Lot went out, and spoke to his sons-in-law, who were pledged to marry his daughters, and said, “Get up! Get out of this place, for Hashem will destroy the city.” But he seemed to his sons-in-law to be joking.

וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית י״י אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו.

Bereshit 19:18-23בראשית י״ט:י״ח-כ״ג

(18) Lot said to them, “Oh, not so, my lord. (19) See now, your servant has found favor in your sight, and you have magnified your loving kindness, which you have shown to me in saving my life. I cannot escape to the mountain, lest evil overtake me, and I die. (20) See now, this city is near to flee to, and it is a little one. Oh let me escape there, is it not a little one?, and my soul will live.” (21) He said to him, “Behold, I have granted your request concerning this thing also, that I will not overthrow the city of which you have spoken. (22) Hurry, escape there, for I cannot do anything until you get there.” Therefore the name of the city was called Zoar. (23) The sun had risen on the earth when Lot came to Zoar.

(יח) וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל נָא אֲדֹנָי. (יט) הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי. (כ) הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי. (כא) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הׇפְכִּי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. (כב) מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר. (כג) הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה.

Bereshit 19:31בראשית י״ט:ל״א

The firstborn said to the younger, “Our father is old, and there is not a man in the earth to come in to us in the way of all the earth.

וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כׇּל הָאָרֶץ.

Devarim 29:22דברים כ״ט:כ״ב

and that the whole land of it is sulfur, salt, and burning, that it is not sown, nor bears, nor any grass grows therein, like the overthrow of Sodom and Gomorrah, Admah and Zeboiim, which Hashem overthrew in his anger, and in his wrath:

גׇּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כׇל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כׇּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבֹיִים אֲשֶׁר הָפַךְ י״י בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ.

Devarim 34:1-3דברים ל״ד:א׳-ג׳

(1) Moses went up from the plains of Moab to Mount Nebo, to the top of Pisgah, that is over against Jericho. Hashem showed him all the land of Gilead, to Dan, (2) and all Naphtali, and the land of Ephraim and Manasseh, and all the land of Judah, to the hinder sea, (3) and the South, and the Plain of the valley of Jericho the city of palm trees, to Zoar.

(א) וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ י״י אֶת כׇּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן. (ב) וְאֵת כׇּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כׇּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. (ג) וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר.

Yechezkel 14:12-23יחזקאל י״ד:י״ב-כ״ג

(יב) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. (יג) בֶּן אָדָם אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא לִי לִמְעָל מַעַל וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ וְשָׁבַרְתִּי לָהּ מַטֵּה לָחֶם וְהִשְׁלַחְתִּי בָהּ רָעָב וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה. (יד) וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ נֹחַ (דנאל) [דָּנִיֵּאל] וְאִיּוֹב הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה. (טו) לוּ חַיָּה רָעָה אַעֲבִיר בָּאָרֶץ וְשִׁכְּלָתָּה וְהָיְתָה שְׁמָמָה מִבְּלִי עוֹבֵר מִפְּנֵי הַחַיָּה. (טז) שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה אִם בָּנִים וְאִם בָּנוֹת יַצִּילוּ הֵמָּה לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה. (יז) אוֹ חֶרֶב אָבִיא עַל הָאָרֶץ הַהִיא וְאָמַרְתִּי חֶרֶב תַּעֲבֹר בָּאָרֶץ וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה. (יח) וּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה לֹא יַצִּילוּ בָּנִים וּבָנוֹת כִּי הֵם לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ. (יט) אוֹ דֶּבֶר אֲשַׁלַּח אֶל הָאָרֶץ הַהִיא וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עָלֶיהָ בְּדָם לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה. (כ) וְנֹחַ (דנאל) [דָּנִיֵּאל] וְאִיּוֹב בְּתוֹכָהּ חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה אִם בֵּן אִם בַּת יַצִּילוּ הֵמָּה בְצִדְקָתָם יַצִּילוּ נַפְשָׁם. (כא) כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה אַף כִּי אַרְבַּעַת שְׁפָטַי הָרָעִים חֶרֶב וְרָעָב וְחַיָּה רָעָה וָדֶבֶר שִׁלַּחְתִּי אֶל יְרוּשָׁלִָם לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה. (כב) וְהִנֵּה נוֹתְרָה בָּהּ פְּלֵטָה הַמּוּצָאִים בָּנִים וּבָנוֹת הִנָּם יוֹצְאִים אֲלֵיכֶם וּרְאִיתֶם אֶת דַּרְכָּם וְאֶת עֲלִילוֹתָם וְנִחַמְתֶּם עַל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עָלֶיהָ. (כג) וְנִחֲמוּ אֶתְכֶם כִּי תִרְאוּ אֶת דַּרְכָּם וְאֶת עֲלִילוֹתָם וִידַעְתֶּם כִּי לֹא חִנָּם עָשִׂיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בָהּ נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה.

Qumran Scroll 4Q252 Fragments 1,3-5 Column 3מגילת קומראן 4Q252 קטעים א׳,ג׳-ה׳ טור ג׳ (עם שחזור ברזלי)

העיר הזאת [                                                         עשרה] צדיקים אנוכ[י] לא [אשחית את כל העיר                והרשע]ים לבדם יחרמו ואם לוא ימצא שם [עשרה צדיקים והחרמתי כל] הנמצא בה ושלליה וטפיה ושאר [בהמתה                                   והיתה תל] עולם וישלח

Philo, On the Birth of Abel 37:122

And in this way Sodom was destroyed, since there was, as it were, no good which could be put in the scale sufficient to outweigh the unspeakable multitude of its wickednesses. So that if the fiftieth number could have been found, according to which an emancipation for the slavery of the soul and complete freedom is proclaimed, or if any one of the numbers below fifty which the wise Abraham enumerated descending at last down to ten, the number peculiar to instruction, the mind would not have been destroyed in so inglorious a manner.

Philo, Questions and Answers on Genesis, IV:27פילון, שאלות ותשובות על בראשית ד׳:כ״ז

Two things he seeks: that the righteous be saved, and also others for their sake.

Josephus, Antiquities 1:11:3 (199)יוסיפוס, קדמוניות היהודים א:י״א:ג׳ (קצ״ט)

When Abraham heard this, he was grieved for the Sodomites; and he rose up, and besought God for them, and entreated him that he would not destroy the righteous with the wicked. And when God had replied that there was no good man among the Sodomites; for if there were but ten such man among them, he would not punish any of them for their sins, Abraham held his peace.

Onkelos Bereshit 18:23-24אונקלוס בראשית י״ח:כ״ג-כ״ד

(כג) וקריב אברהם ואמר הברגז תשיצי זכאה עם חייבא. (כד) מאים אית חמשין זכאין בגו קרתא הברגז תשיצי ולא תשבוק לאתרא בדיל חמשין זכאין דבגוה.

Mishna Negaim 12:6משנה נגעים י״ב:ו׳

He does not go into his own house to quarantine it, nor does he go inside the house with the Nega and quarantine it. Rather he stands next to the entrance of the house with the Nega in it and quarantines it, as it says "The priest goes out of the house to the entrance of the house and quarantines the house for seven days" (Leviticus 14:38). He comes at the end of the week and examines if it spread. "The priest commands and they remove the stones that have the Nega on them and they send them to the outside of the city to an impure place" (Leviticus 14:42). "And they take other stones and bring them in place of the removed stones and he takes different dirt and plasters the house" (Leviticus 14:42). He does not take stones from one side of it to put in the other side of it nor dirt from one side to place in another side and not lime from any place. He does not bring one in place of two [stones] nor two in place of one, but he can bring two in place of two, in place of three, or in place of four. From here they said, Woe to the evil person, woe to his neighbor. Both remove [the stones], both scrape [around them] and both bring the [new] stones. However, he alone must bring the [new] dirt as it says, "he takes different dirt and plasters the house." His friend does not help with the plastering.

אֵינוֹ הוֹלֵךְ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמַסְגִּיר, וְלֹא בְתוֹךְ הַבַּיִת שֶׁהַנֶּגַע בְּתוֹכוֹ וּמַסְגִּיר, אֶלָּא עוֹמֵד עַל פֶּתַח הַבַּיִת שֶׁהַנֶּגַע בְּתוֹכוֹ וּמַסְגִּיר, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד), וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת אֶל פֶּתַח הַבָּיִת וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת שִׁבְעַת יָמִים. וּבָא בְסוֹף הַשָּׁבוּעַ וְרָאָה אִם פָּשָׂה, וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא. וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת וְהֵבִיאוּ אֶל תַּחַת הָאֲבָנִים וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת (שם). אֵינוֹ נוֹטֵל אֲבָנִים מִצַּד זֶה וּמֵבִיא לְצַד זֶה, וְלֹא עָפָר מִצַּד זֶה וּמֵבִיא לְצַד זֶה, וְלֹא סִיד מִכָּל מָקוֹם. אֵינוֹ מֵבִיא לֹא אַחַת תַּחַת שְׁתַּיִם וְלֹא שְׁתַּיִם תַּחַת אַחַת, אֶלָּא מֵבִיא שְׁתַּיִם תַּחַת שְׁתַּיִם, תַּחַת שָׁלשׁ, תַּחַת אַרְבַּע. מִכָּאן אָמְרוּ, אוֹי לָרָשָׁע אוֹי לִשְׁכֵנוֹ, שְׁנֵיהֶן חוֹלְצִין, שְׁנֵיהֶן קוֹצְעִין, שְׁנֵיהֶן מְבִיאִין אֶת הָאֲבָנִים. אֲבָל הוּא לְבַדּוֹ מֵבִיא אֶת הֶעָפָר, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת, אֵין חֲבֵרוֹ מִטַּפֵּל עִמּוֹ בַּטִּיחָה.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 18:22תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית י״ח:כ״ב

And the angels who had the likeness of men, turned thence and went towards Sedom. And Abraham now supplicated mercy for Lot, and ministered in prayer before the Lord.

ואתפניאו מתמן תרין מלאכיא דדמיין לגוברייא ואזלו לסדום ואברהם עד כדון בעי רחמין על לוט ומשמש בצלו קדם ייי.

Bereshit Rabbah (Albeck) 49, verse 23בראשית רבה (אלבק) מ״ט, פסוק כ״ג

ויגש אברהם וגו' ר' יודה ור' נחמיה ורבנין ר' יודה אמר הגשה למלחמה היך דאת אמר ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה וגו' (שמואל ב' י יג), ר' נחמיה אמר הגשה לפיוס היך דאת אמר ויגשו בני יהודה אל יהושע (יהושע יד ו) לפייסו, רבנין אמ' הגשה לתפילה היך דאת אמר ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו וגו' (מלכים א' יח לו), אמר ר' לעזר פשט ליה אם למלחמה אני בא אם לפיוס אני בא אם לתפילה אני בא... ר' הונא בשם ר' אחא האף תספה את גדור את האף ואף לא יגדורך, אמר ר' יהושע בר' נחמיה אף שאת מביא לעולמך את מכלה את הצדיקים עם הרשעים, ולא דיי שאין אתה תולה לרשעים בשביל צדיקים אלא שאת מכלה את הצדיקים עם הרשעים.

Bereshit Rabbah (Albeck) 49, verse 25בראשית רבה (אלבק) מ״ט, פסוק כ״ה

חלילה לך וגו' אמר ר' יודן חללה היא לך בריא היא לך, אמר ר' אחא חלילה חלילה שני פעמים חילול שם שמים יש בדבר חילול שם שמים יש בדבר, אמר ר' אבא מעשות דבר אין כת' אלא כדבר לא היא ולא דכוותה ולא דפחיתה מינה. אמר ר' לוי שני בני אדם אמרו דבר אחר, אברהם ואיוב, אברהם אמר חלילה לך [מעשות כדבר הזה] להמית צדיק עם רשע, איוב אמר אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה (איוב ט כב), אברהם נטל עליה שכר, איוב נענש עליה, אברהם אמרה ביישוב, איוב אמרה פגה אחת היא. ר' חייא בר אבא אמר עירבובי תשובות יש כאן, אברהם אמר חלילה לך והקב"ה והיה כצדיק, יתלה לרשעים בשביל צדיקים, צדיקים, אלא צדיקים ניבלי.

Bereshit Rabbah 49:13בראשית רבה מ״ט:י״ג

ד"א למה עשרה שהיה סבור שיש שם עשרה לוט ואשתו וד' בנותיו וד' חתניו.

Tanchuma Vayera 8תנחומא וירא ח׳

ויבאו שני המלאכים סדומה מה כתיב למעלה מן הענין ויגש אברהם ויאמר האף תספה אמר רבי פנחס הכהן בר חמא אין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב כל בריה שנא' (יחזקאל יח) כי לא אחפוץ במות המת, וכן הוא אומר כי לא אל חפץ רשע אתה, ואומר חי אני נאם אדני ה' אם אחפץ במות הרשע (יחזקאל לג) ובמה חפץ להצדיק בריותיו שנאמר ה' חפץ למען צדקו (ישעיה מב), תדע לך שבזמן שהבריות חוטאין ומכעיסין לפניו והוא כועס עליהן, מה הקדוש ברוך הוא עושה חוזר ומבקש להן סניגור שילמוד עליהן זכות ונותן שביל לפני הסניגור, וכן אתה מוצא בימי ירמיה שאמר שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה (ירמיה ה), וכן כשחטאו הסדומים גלה לאברהם ללמד עליהן זכות שנאמר וה' אמר המכסה אני, מיד התחיל אברהם ללמד עליהן סניגוריא שנא' ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע, ואין ויגש אלא תפלה שנאמר (מלכים א יח) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל וגו' האף תספה צדיק עם רשע מהו א"ל דבר קשה בשר ודם האף סופה אותו שמא אף אתה כן תספה צדיק עם רשע כשם שאתה דן את הרשע כך אתה דן את הצדיק תם ורשע אתה מכלה חלילה לך מעשות.

R. Saadia Gaon Commentary Bereshit 18:23-25רס״ג פירוש בראשית י״ח:כ״ג-כ״ה

ומה שאמר יחזקאל: [והיו שלשת ה]אנשים האלה בתוכה, ואמר: אם [בנים וגו', אינו בסתירה] למה שבסיפור זה. כי שם דבר רק על הזכרים. וכבר אמרו, שפרט שם את השלושה הנזכרים קודם, מפני שכל אחד מהם ראה עולם בנוי וחרב ובנוי.

Rashi Bereshit 18:23-25רש״י בראשית י״ח:כ״ג-כ״ה

(23) ויגש אברהם AND ABRAHAM DREW NEAR – We find the verb ננש "to come near" used in the sense of coming near to wage war — (2 Samuel 10:13) "So Joab … drew near unto the battle"; — of coming near to persuade by entreaty — (44:18) "And Judah came near to him [and said, Oh, my lord]" — and of coming near to pray — (1 Kings 18:36) "And Elijah the prophet came near [and said, O Lord, God of Abraham etc.]" Abraham employed all these methods — to fight, by speaking stern words, and to persuade by entreaty, and to pray (Genesis Rabbah 49). האף תספה means wilt Thou also destroy. But according to the Targum of Onkelos which translates it (the word האף) in the sense of anger, the explanation would be as follows: will Your anger urge you to destroy righteous with wicked? (24) אולי יש חמשים צדיקים PERADVENTURE THERE BE FIFTY RIGHTEOUS – ten righteous men for each city for there were five localities concerned. Should You, however, say that the righteous cannot save the wicked—but why should You kill the righteous at all? (25) חלילה לך FAR BE IT FROM THEE – It is a profanation (חולין) of Yourself. People will say, "That is what He usually busies Himself with: He destroys every one, righteous and wicked alike" —and thus did You indeed do to the generation of the Flood and to that of the dispersal of nations (Tanchuma). כדבר הזה ANYTHING LIKE THIS THING – neither this nor anything like it (Genesis Rabbah 49.) חלילה לך IT IS UNWORTHY OF THEE – in the world to come.) השופט כל הארץ SHALL NOT THE JUDGE OF ALL THE EARTH [DO JUSTICE]? – The 'ה of השופט is punctuated with Chataph Patach because the words express a question: "Should not He who is Judge practice true justice"?

(כג) ויגש אברהם – מצינו הגשה למלחמה – ויגש יואב (שמואל ב י':י"ג), הגשה לפיוס – ויגש אליו יהודה (בראשית מ"ד:י"ח), והגשה לתפילה – ויגש אליהו הנביא (מלכים א י"ח:ל"ו). לכל אלה ניגש אברהם – לדבר קשות, {לפיוס}, ולתפילה. האף תספה – הגם תספה צדיק וגומ'. ולתרגומו של אונקלוס שתירגמו לשון רוגז, כך פירושו: האף ישיאך שתספה צדיק עם רשע. (כד) חמשים צדיקים – י' צדיקים לכל כרך וכרך, ה' מקומות יש. (כה) חלילה לך – ואם תאמר לא יצילו הצדקים את הרשעים, למה תמית את הצדיקים, חולין הוא לך. יאמרו כך היא אומנותו, שוטף הכל צדיקים ורשעים, כך עשיתה לדור המבול ולדור הפלגה. כדבר הזה – לא הוא ולא כיוצא בו. חלילה לך – לעולם הבא. השופט כל הארץ – נקוד בחטף פתח. ה"י של השופט לשון תמיהא, וכי שהוא שופט לא יעשה משפט אמת.

Rashbam Bereshit 18:17רשב״ם בראשית י״ח:י״ז

Hamekhasseh SHALL I HIDE FROM ABRAHAM: the fact that I intend to annihilate Sodom, knowing, as I do, that his children shall (vs. 19) "Keep the way of the LORD" and shall merit receiving (ibid.) "that which the LORD has promised" Abraham to grant to them, the land of Canaan? These cities are part of his children's inheritance, as it is written, describing the borders of Canaan in the portion, Noah (Gen. 10.19), "The Canaanite border extended from Sidon as far as Gerar, near Gaza, and as far as Sodom, [Gomorrah,] Admah and Zeboim, near Lasha." How can I destroy his own property (not just the property of his neighbors) without his knowledge?

המכסה אני מאברהם – מה שאני רוצה להפוך את סדום. ואני יודע שבניו ישמרו דרך י"י ויזכו להביא עליהם את אשר דיבר לאברהם לתת להם ארץ כנען, ואילו העיירות מנחלת בניו הם כדכתיב בגבול כנען בפ' נח: ויהי גבול הכנעני מצידון באכה גררה עד עזה באכה סדומה {ועמרה} אדמה וצבוים עד לשע (בראשית י':י"ט). ואיך אחריב קרקע שלו או קרקע שכיניו שלא מדעתו.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 18:23-24,28ר׳ יוסף בכור שור בראשית י״ח:כ״ג-כ״ד,כ״ח

(כג) האף תספה – כלומר: אם הרשעים עשו ככל הצעקה, הגם יספו צדיקים עמהם, שאתה אומר שתעשה בהם כלה. (כד) ולא תשא למקום וגו' – כלומר: ראוי וכבוד לפניך שתשא לרשעים מפני הצדיקים, שזהו דרך חסד ורחמים, ולא שתכלה הצדיקים בשביל הרשעים. שאין זה משפט, כי הצדיקים מה פשעו. (כח) אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה – בתחילה שאל דבר מועט שלא יקשה בעיני הקב"ה. ולבסוף, כשראה שעת רצון הוא, התחיל לפחות עשרה עשרה. כי אמר: מאחר שהקב"ה ניאות לי, אם לא אתפלל עליהם ימותו בפשיעתי. ומאחר שהעמידם על עשרה, חשב בלבו: אם יש שם פחות מעשרה זקנים יוציא מביניהם הצדיקים וימית את הרשעים, כי הכיר כי אין הקב"ה חפץ במיתתן של צדיקים, אך רצה למחול לאחרים בשבילם. ולא רצה לומר: מחול להם מהכל, פן יקשה בעיני הקב"ה, שלא יהא רוצה שימחה על כבודו ועל קדושת שמו. ועוד, שאם כולם רשעים, מדוע רשעים יחיו.

Radak Bereshit 18:23-25רד״ק בראשית י״ח:כ״ג-כ״ה

(23) ויגש, the term גישה, ויגש, when used with a place, מקום, invariably refers to the subject משפט, judgment. Avraham enquired how it was possible that the entire population of a city should deserve extinction. Surely, there had to be some righteous people, and why would they have to share the fate of the wicked? Onkelos understands the word האף as a reference to God’s anger, wrath, as if Avraham asked if because God was angry the innocent would suffer the fallout of that anger and be punished for the sins of the wicked. (24) ?אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר, the words בתוך העיר must be understood as referring exclusively to the city of Sodom, not including its satellites. We know this from God’s reply in which He spelled out: in verse 24 “if I find in Sodom 50 righteous men inside the city, etc.” Avraham’s argument could have been that if there would be 50 righteous men in the city of Sodom, it was most likely that also the satellite towns would harbour among their populations some righteous people. Alternately, Avraham may have asked that if there would be a total of 50 good men scattered in the various towns, this should be enough to allow all the cities to escape destruction at this time. God might then have mentioned Sodom as an example of all of the cities in the valley, saying that 50 people would suffice for God’s forgiveness at this time. He singled out Sodom because Lot, Avraham’s kin, lived in that particular city. Avraham tested the number of righteous men that would be the rock bottom minimum for God to suspend all or part of the destruction He had planned. האף תספה ולא תשא למקום, he did not mention the people in the place but referred to the place itself. Avraham could not reasonably expect God to forgive the sinners, but he felt that the place could be saved. If the guilty would be wiped out the righteous would at least be able to continue living in that town, and would not have to migrate to a new location. Avraham concentrated on the word כלה, “total destruction,” of which God had spoken. The prophet Ezekiel in Ezekiel 22,30 and already in chapter 21, elaborates further on how the impending destruction which overtook Jerusalem in his time could have been stopped. Not only would there have to have been interlocutors such as Avraham, but the sins of the city would have had to be in the main minor sins, i.e. not violence, the sin which provokes God’s wrath the most, as we know from the generation of the deluge already. Not only that, but in order for the righteous to be able to save their townsfolk from disaster they must be absolutely righteous, not only barely have more merits than debits in God’s ledger of their conduct. In Jeremiah’s time there were righteous people. These were withdrawn, did not mix with the wicked, and did not dare go out into the streets to admonish their countrymen, as they were afraid for their own lives and were not prepared to risk their lives in order to urge their fellow Jews to do penitence. Our author quotes Jeremiah 5,1, Psalms 94,15, 69,12, as well as Ezekiel 14,14 and 14,16 to support his case. (25) חלילה לך, such a procedure must not occur as it would hurt Your image among mankind if You would be perceived as killing both the wicked and the righteous. כצדיק כרשע, using two letters כ in succession to describe a comparison. It is as if the Torah had written: “this is like this and this is also like this.” The syntax is intended to abbreviate the sentence. You find similar examples in Genesis 44,18 and in Isaiah 24,2. השופט כל הארץ, if You will subject the entire earth to judgment, You cannot very well single out only this location for Your judgment; if however, You will wipe out the righteous together with the wicked this would not be justice. Therefore, please let me know why You plan to destroy just this region totally?

(כג) ויגש – אינו נגישת מקום אלא שנגש למשפט ושאל בדבר המשפט לפני האל היאך חייבים כליה כמו שאמר עשו כלה. האף תספה צדיק עם רשע – אמר הגם זה ממשפט הרשעים שתכלה עמהם הצדיקים השוכנים עמהם, ואונקלס תרגם האף ענין אף וחימה. ר"ל אם מפני הכעס שאתה כועס על הרשעים תכלה הצדיקים עמהם. (כד) אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר – ויש לפרש בתוך העיר בתוך סדום כמו שהיה המענה אם אמצא בסדם, ואם בסדום שהיא גדולה ימצאו חמשים צדיקים אי אפשר שלא ימצאו צדיקים גם כן בשאר הערים, או יהיה פירושו בתוך כל עיר ועיר מערי המלוכה, ויסלח לכל המקום לכל העיר ובנותיה, והמענה אם אמצא בסדום והוא הדין לכל אחת מהערים האחרות, אלא זכר סדם לפי שסדם היא אם לכלם, ולפי שהיה לוט בתוכה ידע כי לב אברהם עליה יותר מן השאר בעבור לוט, ושני הפירושים יוצאים לענין אחד. וזכר חמשים לפי שהוא חצי המעלה השניה במספר ובא לו עד עשרה שהיא המעלה הראשונה ואין לפחות למטה ממנו. ולא תשא למקום – לא אמר לאנשי המקום כי הרשעים דין הוא שילקו איש איש לפי עונו, אבל להשחית המקום כמו שאמר כלה, דין הוא אם יש חמשים צדיקים בתוך העיר שישא למקום ולא ישחיתנו מכל וכל, כי בדור המבול לא היה אלא נח בכל הדור ההוא שהיה צדיק לפיכך נשחת כל הארץ והוא נצל, אבל אם יש חמשים צדיקים בתוך העיר שישא למקום ויכלו הרשעים והיישוב יתקיים באותם הצדיקים אחר כלות הרשעים ומה שאמר ואבקש מהם איש גודר גדר ועמד בפרץ לפני בעד הארץ לבלתי שחתה (יחזקאל כ"ב) אותה השחתה אינה השחתה גמורה לעשותה כלה אלא להשחית יושביה ממנה והישוב ישאר, ועד שיהיה אותו האיש צדיק גמור כמו שאמר גודר גדר ועומד בפרץ שיהיה בו כח להציל על האחרים מרוב צדקתו ומחזירם למוטב כאשר יוכל ובלבד שלא יהיה החמס גובר באותו המקום כי עם רוב החמס לא יעמוד הישוב, אבל אם שאר עונות גוברים אינו דין האל להשחית המקום אלא לשפוט הרשעים בחרב וברעב או להגלותם מן הארץ ובזה ילקו מעט הצדיקים בכלל רוב הרשעים, כמו שאמר והכרתי ממך צדיק ורשע (יחזקאל כ"א) ואומר כי עד צדק ישוב משפט (תהלים צ"ד) ואומר נתנו את נבלת עבדיך וגו' (תהלים ע"ט), ומה שאמר ובקשו ברחובותיה איש אם יש מבקש אמונה ואסלח לה (ירמיה ה') היו בהם צדיקים בעצמם, אבל להשיב אחרים מעון ושילכו בחוצות וברחובות להשיבם מעון לא היו בהם, כי היו יראים לנפשותם פן יהרגו, ולא היו מוסרים נפשם כדי להשיב הפושעים אם כן אין כח בצדקתם לסלוח לעיר בעבורם, אלא מהם ילכו עם הרשעים ומהם ינצלו לעצמם הכל לפי צדקתם כמו שאמר והיו שלשה האנשים האלה בתוכם נח דניאל ואיוב (יחזקאל י"ד:ט"ו) המה בצדקתם ינצלו נפשם, ואומר ואם בנים ובנות יצילו (שם). (כה) חלילה לך – נמנע הוא הדבר אצל כבודך להמית צדיק עם רשע. כצדיק כרשע – צדיק עם רשע, בהתחבר שני כפי"ן הדמיון הוא לקצר הענין, ר"ל זה כזה וזה כזה, וכן כמוך כפרעה (מ"ד י"ט) כעם ככהן (ישעיה כ"ד). השופט כל הארץ – ואם כל הארץ אתה שופט ותעמידנה במשפט לא תעשה משפט במקום ממנה, זה לא יתכן, ואם תמית הצדיק עם הרשע זה לא יהיה משפט, אם כן תודיע למה תעשה כלה בארץ הזאת.

Radak Bereshit 18:32רד״ק בראשית י״ח:ל״ב

ויאמר...אך הפעם, Avraham makes clear that if there would not be at least ten righteous people, he would no longer have any argument to present which could be used to help these towns escape their deserved punishment. Significantly, he made no mention of Lot, as he believed that Lot deserved to share the fate of the city having voluntarily associated himself with the wicked inhabitants of that town. Besides, Avraham had no way of knowing if Lot had adopted the perverted lifestyle of the inhabitants of Sodom. He believed that Lot’s only way of saving himself from the doom decreed on the city was to voluntarily depart from that city.

אך הפעם – כי אין לי טענה עוד וזכות ללמד עליהם אם לא ימצאו בה עשרה צדיקים ודין שתשחית המקום כלו, ולא זכר לו לוט שיצילנו כי חשב שיכלה בכלל הרשעים כיון שנשתקע וישב אצלם ולא היה לו דרך להנצל אם לא יצא מן העיר, גם לא ידע אם הוא צדיק או למד ממעשיהם.

Ramban Bereshit 18:23,26,28רמב״ן בראשית י״ח:כ״ג,כ״ו,כ״ח

(כג) ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע – אפו של הקדוש ברוך הוא היא מדת דינו, וחשב אברהם שהיא תספה צדיק עם רשע, לא ידע מחשבות ה' אשר חשב עליהם ברחמיו כאשר פירשתי. ולכן אמר כי הגון וטוב הוא שישא לכל המקום למען חמשים הצדיקים, אבל לא יתכן גם במדת הדין להמית צדיק עם רשע, שאם כן יהיה כצדיק כרשע, ויאמרו שוא עבוד אלהים, וכל שכן במדת רחמים שהוא שופט כל הארץ, והוא העושה משפט, כענין ויגבה ה' צבאות במשפט (ישעיה ה טז), ואמרנו (ברכות יב ב) המלך המשפט. וזהו ענין הכפל חלילה לך. והקב"ה הודה שישא לכל המקום בעבורם, כי במדת רחמים יתנהג עמהם. ומה שיודיע אליך כל הענין, היות ויאמר ה' כתוב יו"ד ה"א, וכל אשר הזכיר אברהם אל"ף דל"ת. והנה זה מבואר. (כו) בתוך העיר – פירש רבי אברהם שיהיו יראים את השם בפרהסיא, וכן שוטטו בחוצות ירושלם (ירמיה ה א). והנכון בעיני כי אברהם אמר "בתוך העיר" לאמר שאפילו יהיו נכרים בתוכה ראוי שיצילוה. ואמר זה בעבור לוט, וחשב אולי יש אחרים שם. (כח) לא אשחית אם אמצא שם – יבטיח אותו שלא ישחית אם ימצאון שם כן, ולא היה אומר לו "דע שאין שם כמספר הזה שאמרת", לפי שעדיין לא נגמר דינם, כאשר אמר ארדה נא ואראה. והנה אברהם לא ידע מה יעשה בהם, ולכן השכים בבקר והשקיף על פני סדום, ובראותו כי נשחתו ידע שלא היו שם כן.

Ran Bereshit 18:23-25ר״ן בראשית י״ח:כ״ג-כ״ה

ויגש אברהם ויאמר האף תספה וגו' – דבר אברהם זר אצלי מאד, שיאמר אל השי"ת, השופט כל הארץ לא יעשה משפט.  וכבר היה ראוי אליו שיתחנן לו ולשאת חטאתם במדת רחמים, אבל איך יאמר אליו זה והוא היודע כי לא יצא ממנו כי אם משפט צודק, ושאם יכרית צדיק ורשע לא יעשה זה אך במשפט. ולזה אחשב שהענין כן, כי למה שאמר השי"ת אל אברהם שאם כצעקתה הבאה אלי עשו כלה יכלה אותם, השיב אברהם ואמר א"א [אי אפשר] שאמר [זה] על צד הדקדוק כי איך איפשר שגם הצדיק יספה עם הרשע, חלילה לו מעשות ככה, והוא לא יחשב בשום פנים, והפליג להאריך בזה לרמוז אליו כי כמו שאין זה מחוקו חלילה לו מעשות ככה, כי ראוי אליו לשאת לכל המקום בשביל הצדיקים, כי אם לא כבר יענשו הצדיקים עם הרשעים, ואף כי בצדקתם יצילו נפשם כי איככה יוכלו וראו באבדן מולדתם ומקומם, וצאתם נקיים מנכסיהם.  ולזה ערב אברהם דבריו להמשיל ולומר, כי כמו שאין ראוי מצד מדת הדין להמית צדיק עם רשע, כן אין ראוי כפי מדת רחמיו להשחית מקום הצדיקים גם כי יצילו נפשם.

Moshav Zekeinim Bereshit 18:23מושב זקנים בראשית י״ח:כ״ג

ד"א האף תספה – הרי"ח פי' על הרשעים איני חושש אם תמיתם רק העיר אל תהפוך ותניח לצדיקים ולזרעם, וזהו התשחית בה כל העיר הקרקע תניח ובני העיר תמית אם יש בה צדיקים אבל אם אין בה אפילו י' צדיקים אין הקרקע ראוי להנצל.

Akeidat Yitzchak 19עקדת יצחק י״ט

ויפנו משם האנשים וגו' כבר ראית מה שיעיד הכתוב באמתת הפי' שנזכר בשער הספור. אמנם לפי זה הדרך ירצה.  כי הלכו משם האנשים ואברהם לבדו עומד לפני ה' וכשומעו את דבריהם על דבר סדום ויגש אברהם כי מאחר שהסכימה דעת עליונה לדבר בפניו מצא עצמו מחוייב להליץ בעדם ואמר האף תספה צדיק עם רשע שפתי צדיק ידעון רצון וראה ללמוד סניגוריא על כל הערים ההם בעלילה חזקה ואמר מארי דאברהם האף וחימה תגרום להמית צדיק עם רשע וזה לא יתכן כי הוא עול מפורסם. ואם כן מזה יחוייב שלפעמים תשא עון הרשעים כאשר במותם חוייבה מיתת הצדיקים עמהם וזה כי האדם הצדיק היושב במדינה הרעה ומסתפק בכל צרכיו בעיר ההיא וחי בהם חיים הכרחיים ודאי אם ימותו כלם וישאר הוא לבדו ימות גם הוא ליומו ואם יום או יומים יעמוד הנה לא יעלה לו שבתו או חדשו וכמ"ש הקב"ה בעצמו ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה וגו' (יונה ד') כי שם נשא את האבות החטאים בעבור הקטנים ויונקי שדים שלא חטאו שלא ימותו במות אביהם ויהיו האבות כצל הקקיון והבנים ראשונה כמו שכתבנו אצל המבול שער י"ג. ולזה אמר אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה ודאי לא יעשה כן שאם הצדיקים האלו אינם חייבים מיתה הנה כשתמיתם כמות זולתם כבר יקבלו עול גמור דמה להם שתמיתם בעצמם או שתגרום המיתה בידים סוף סוף נדונו כרשעים ובמשפט אחד. (יב) והוא מה שהפליג הגזירה באומרו חלילה לך מעשות כדבר הזה הראשון והוא להמית צדיק עם רשע כי הוא היותר מפורסם בעול ואחר כן שיהיה כצדיק כרשע נדונים אלו עם אלו חלילה לך ג"כ השופט כל הארץ לא יעשה משפט ישר בשלא יסבלו עונש מי שאינן ראוים לסבלו והיא טענה חזקה וסניגוריא גדולה.  אמנם נתחכם לשאול על זה המספר רצוני חמשים לכל מקום לפי שהיה צריך לבקש ממצוע שימצאו בו שני ענינים יחד. האחד שיהיו קשי הנסיעה וההעתק משם כדי שלא יושב שילכו להם על אשר ימצאו. והשני שלא יוכל לסבול הישיבה יחד להעזר קצתם מקצתם. והנה מספר החמשים יש בו שני הענינים כי הם קשי הנסיעה וקשי העמידה כי לא תתישב העיר או המדינה בזה המספר להיות שמה המלאכות הכבדות הצריכות לחיים או להעמידם אם היו שמה ואפס עצור ועזוב מהערים אשר סביבותיהם כי כלם היו בהפרדה וימותו ברעב ובצמא ובערום ובחוסר כל. והנה כל עוד שתרבה המספר עם היות שיהיו יותר קשי הנסיעה כבר תהיה העמידה יותר נקלה להעזר אלו מאלו כמו שבמעוטו יהיה הדבר בהפך.  אמנם כשראה שהודה לו הש"י על השאלה הראשונה חשש שלא ימצאו שם על המספר ההוא המחייב ההצלה מצד הדין כמ"ש הנה נא הואלתי לדבר, ואנכי עפר ואפר כי מעתה אבקש לפנים מן השורה וזה כי אולי יחסרון מן חמשים הצדיקים חמשה התשחית באותן חמשה שחסרו ותאמר שכבר יוכלו להסיע ישיבתן משם ואע"פ שיהיו יותר קשי העמידה תהיה זה טענה להשחתתם ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה והריני מודה בהם אף על פי שהם יותר קלי הנסיעה. ואח"כ בקש על האופן הזה על מספר הארבעים לומר שלא יהיה חסרון הה' דוקא והודה לו. אמנם להיות מספר השלשים יותר מבואר בשהוא נקל ההעתק חזר ליטול רשות ואמר אל נא יחר לאדני ואדברה אולי וגו' וכן עשה לעשרים עד מספר העשרה שאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אך הפעם שכבר היו קלי הנסיעה משם מאד עם היות שהם היו יותר נמנעים הישיבה ועל פחות מעשרה לא בקש שהוא מפורסם שאין ראוי לשמוע בקולו מאחר שיוכלו ללכת להרחיק נדוד בלי עמל וטורח גדול. תדע שכאשר לא נמצא בסדום רק לוט ואשתו ושתי בנותיו לא נצלו בעבורם אבל אמרו לו המלאכים עוד מי לך פה וגו' כי משחיתים אנחנו וגו' וכן אמר להלן קומו צאו מן המקום, הורו שאין ראוי לישא את הרשעים אשר במקום כל עוד שהצדיקים אשר בו יהיו במספר שיוכל לצאת משם בנקל וללכת על אשר ימצא בדרך קרובה או רחוקה.

Akeidat Yitzchak 20עקדת יצחק כ׳

הנה נשאתי פניך גם לדבר וכו'. כי מה שיספיק לשאת פניך להצלתך ג"כ יספיק להציל את העיר ההיא ע"י צרופך כמו שהתפלל אברהם לכן מהר המלט שמה כי לא אוכל לשלוח יד בערים האלו עד בואך שמה ותהיה עם שאר הצדיקים אשר בתוכה למחסה ולמסתור על כן קרא שם העיר צוער כי הצדיקים אשר בה היו מועטים ולא הושלם המנין רק עם לוט. ולזה נאמר השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה שכבר נתרבה עמו.

Abarbanel Bereshit 18, Questions 16-18אברבנאל בראשית י״ח, שאלות ט״ז-י״ח

השאלה י"ו – באמרו ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע. והוא שמאין ידע אברהם שהיה רצון השם להמית צדיק עם רשע והנה הוא ית' אמר לו ארדה נא ואראה וידוע שלא היה זה כי אם להצדיק צדיק ולהרשיע את הרשע ולמה אם כן אמר אברהם חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט. השאלה הי"ז – באמרו האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים והיא כי הנה זאת שאלה אחרת היא כי הוא בתחלה שאל האף תספה צדיק עם רשע ותוך כדי דבור העתיק שאלתו לדבר אחר רוצה לומר שישא לכל העיר בעבור החמשים צדיקים ויקשה על זה אמרו חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט כי זה לא היה מחק המשפט שישא עון כל העיר בעד חמשים צדיקים אלא חסד גמור. השאלה הי"ח – מה ראה אברהם לעשות שאלתו ובקשתו בדרך משפט ודין בדעתו שהיו אנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד ויותר טוב היה שישאל על צד החסד והרחמים סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך. ומה חשב להרויח בדרך משפט ולמה לא התפלל ביחוד על לוט בן אחיו והתפלל על אנשי סדום ומה לו ולהם.

Abarbanel Bereshit 18:23אברבנאל בראשית י״ח:כ״ג

ואחרי שעשה הטענה הזאת עשה עוד טענה שנית באופן אחר באמרו אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר וגו'. כלומר ועוד אני אומר שלא די שאינו ראוי שתספה צדיק עם רשע אבל בהפך שכשימצאו שם חמשים צדיקים לא תספה לא לצדיק ולא לרשע כי הצדיקים ראוי שיגינו על כל העיר והוא אמרו ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים שהוא בתמיהה וכי בהיות שם חמשים צדיקים לא תשא למקום כי אין ראוי שתדין את העיר אחר רובה אלא שתזכה אותה בעבור מעוטה בהיותם חמשים צדיקים וזה לפי שאם הצדיקים ההם אינם חייבים מיתה הנה במות קרוביה' ושכניהם בהכרח יקבלו נזק רב או תגרום מיתתם בידים וסוף סוף ידונו אח"כ כרשעים כי בהיות האדם הצדיק יושב במדינה הרעה מסתפק בצרכיו בכל יושבי העיר וחי בהם אין לספק שאם ימותו כלם וישאר הוא לבדו ימות גם הוא ליומו. וכבר עשה ית' זאת הטענה ליונה באמרו ואני לא אחוס על ננוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה. כי שם נשאו האבות החטאים בנפשותם בעבור הקטנים ויונקי שדים ואיך לא יעשה כך לצדיקים. ובעבור שהניח אברהם שתי טענות חזר לדבר על שתיהן. וכנגד הראשונה אמר חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע כי הנה יתחייב מזה שיאמרו בעולם תם ורשע הוא מכלה ויאמרו בני אדם שוא עבוד אלהי' ומה בצע שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ה' צבאות. ועל זה אמר והיה כצדיק כרשע כי בבא הכליה החלטית יהיה מעשה הצדיק לבטלה. וכנגד הטענה השנית שעשה מהחמשים הצדיקים אמר עוד חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט. כי בהיות חמשים צדיקים בתוך העיר אעפ"י שלא תכלה אותם ושימלטו אינו משפט שיפלו בניהם ובנותיהם וכל קרוביהם נכסיהם מטלטלי אגב מקרקעי וכל אשר להם.

R. Eliyahu Mizrachi Bereshit 18:24-25ר׳ אליהו מזרחי בראשית י״ח:כ״ד-כ״ה

ואם תאמר לא יצילו הצדיקים את הרשעים, למה תמית הצדיקים, חלילה לך – הוצרך להוסיף זה, מפני שפתח בהצלת המקום ואמר (פסוק כד) "האף תספה ולא תשא למקום" בזכות חמשים הצדיקים אשר בקרבה, וסיים בהצלת הצדיקים ואמר "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע". כך עשית לדור המבול – פירוש: העולם יאמרו זה, לא שהאמת כן, שהרי אחר זה כתב גם כן (פסוק לב) "אולי ימצאון שם עשרה - ועל הפחות לא בקש אמר: דור המבול היו נח ובניו ונשותיהם ולא הצילו על דורם" וכן כתב בבראשית רבה (בראשית רבה מט, יג). ויש לתמוה, שאם כן יאמר לו ה' מאחר שאין אומנותי כן ואף על פי כן הם אומרים כן, אם כן אפילו אם לא אמית הצדיק עם הרשע אלא שינצלו הצדיקים עדיין יאמרו: כך היא אומנותו לשטוף הכל. ועוד, מאי "שלא יאמרו כך היא אומנותו" דקאמר, דמשמע שלולא זה היה ממית גם הצדיקים. והלא בדור המבול לא שטף את נח ובניו, אלא צדקתם עמדה להם והצילתן, ולולא שלא הספיקו לעשרה היו מצילים גם את דורם. הלכך על כרחינו לומר ד"חלילה לך מעשות כדבר הזה" אדלעיל קאי - חלילה לך מעשות זאת שלא תשא למקום בזכות הצדיקים הנמצאים בה, כי יאמרו העולם: כך היא אומנותו ששוטף הכל צדיקים ורשעים יחד, כי הם אינם יודעים שאותם ששטפת היו הרשעים, אבל חושבים שגם הצדיקים נשטפו עמהם. ואחר כך כדי לתקן מאמר "להמית צדיק עם רשע" שאין לו קשר עם מה שלמעלה הימנו, שהרי לא אמר עד כאן אלא שיצילו הצדיקים את המקום לא שינצלו הצדיקים עצמם, הוסיף "ואם תאמר" והוא נמשך עד "חלילה לך" האחרון: ואם תאמר לא יצילו הצדיקים את הרשעים, אבל תרצה לעשות כלייה כללית להמית צדיק עם רשע "חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט". ואחר שתקן פירוש המקראות שב לפרש מלת "חלילה".

Sforno Bereshit 18:17ספורנו בראשית י״ח:י״ז

המכסה אני – ראוי שלא לכסות מאברהם מדת טובי, ולהודיעו שאם היה בין הרשעים איזה מנין צדיקים, שבו תקות תשובה לרשעים, הייתי מטה כלפי חסד להאריך אפילו לרשעים אולי ישובו, כי לא יחפוץ במות המת (יחזקאל יח, לב), ושמבלי אין תקות תשובה יעשה בם משפט.

Sforno Bereshit 18:24,26ספורנו בראשית י״ח:כ״ד,כ״ו

(כד) האף תספה ולא תשא למקום – אף על פי שתספה ולא תשא לרשעים בשביל הצדיקים, חלילה לך... להמית צדיק. (כו) ונשאתי לכל המקום – לא לצדיקים בלבד.

Ma'asei Hashem Ma'asei Avot 17מעשי ה׳ מעשי אבות י״ז

ובמה שנאמר אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר. יש לשאול שאלה עצומה מאד, כי אברהם באו טענותיו סותרות זו את זו, כי תחילה באה טענתו על פי המשפט באומרו שלא יתכן בחוק משפטיו יתברך שיספה הצדיק עם הרשע ושיהיו שוים, ואחר כך באה טענתו שלא די שהצדיקים יצילו עצמם אבל שגם ישא לכל המקום בעבורם, ובאמת אין טענתו זאת על צד המשפט רק על [צד] החסד. ומהרי"א נדחק בהיתר ספק זה, ואמר שכך היתה [טענתו] של אברהם קודם על פי המשפט, ושאחר כך הוסיף לומר שגם ראוי שיעשה חסד. ואין דרכו זה נמשך בפשט הכתוב, שהרי חזר ואמר השופט כל הארץ, אחרי טענתו שהחמשים יצילו שאר החטאים. ועוד יפלא מאד בעיני, היאך היה אותו הצדיק מתפלל ומפציר בהצלת חטאים כאלה, והם ברשעתם עדיין לא שבו מדרכם הרעה. אבל מה שנראה לדעתי בפשט הכתוב הוא, שאברהם לא התפלל ולא הפציר בהצלת הרשעים כלל, אבל היה רצונו שיתמו רשעים מן הארץ וחטאים עוד אינם, אבל היה כל השתדלותו בהצלת אותם הכרכים שלא יחרבו ותהיה שריפה כל ארצם מלחה לא תשב, ולכן אמר שבזכות הצדיקים שבקרבה ישא לכל המקום שלא יושחת, והיה רצונו שיהרוג הרשעים מהם, וזה אומרו היות המשפט כן, כי למה זה הצדיקים יתגרשו מהסתפח בנחלתם בעבור הרשעים שבהם. והעד שכן נאמר התשחית בחמשה את כל העיר וגו' ויאמר לא אשחית, וכן נאמר (בראשית יט, יג) וישלחנו ה' לשחתה, וכן כי משחית ה' את העיר (שם יד), כי כל זה יורה שאין הכוונה רק על השחתת העיר עצמה... ואומרו וילך ה' כאשר כילה לדבר אל אברהם, יתכן שהודיענו שאם לא היתה מסתלקת השכינה עוד היה מבקש עד הצדיק האחד שהיה מפרט את לוט, ולכך הקדים בלשון יחיד לומר חלילה להמית צדיק עם רשע, ומטעם זה נאמר (בראשית יט, כט) ויזכור אלהים את אברהם, שבוחן כליות היה יודע שכוונת אברהם היתה לבקש על לוט, ועוד היה מבקש הצלת העיר בלתי שום צדיק, כי לא היה רוצה בהשחתת העיר עצמה כיון שהיא מארץ ישראל ונתנה לבניו, וזה שאמרו רז"ל (בר"ר מט, יד הובא ברש"י) נסתלק הדיין נסתלק הסניגור, לומר לנו שאם לא נסתלק עוד היה סניגור... ואומרו ויזכור את אברהם, פירש רש"י שהיה יודע ששרה אשתו של אברהם ולא גילה הדבר וכו', ופירש כן על פי האגדה (בר"ר נא, ו). אבל יתכן לדעתי כאשר אמרנו שאחר שאברהם שאל שתי שאלות, אחת להציל כל הערים על ידי הצדיקים שבהם, וכבר ידע שלא היו שם צדיקים גמורים אבל קראם צדיקים בערך שלא היו עושים מעשה סדום, וגם אמר חלילה לך להמית צדיק עם רשע לשון יחיד, שכבר ידע אברהם שלוט לא יעשה מעשה סדום, וכוונתו היתה להתפלל עליו בפרטות אם לא נסתלקה שכינה, לכן נאמר שעם היות שאברהם לא התפלל עליו בפרטות, עם כל זה זכר הקב"ה הרצון של אברהם להציל את לוט עם היותו רשע, כי הקב"ה ממלא רצונם של צדיקים טרם שיבקשו, כמו שנאמר (ישעיהו סה, כד) טרם יקראו ואני אענה.

Divrei David (Taz) Bereshit 18:25דברי דוד (ט״ז) בראשית י״ח:כ״ה

חלילה לך, וא"ת לא יצילו הצדיקים כו'. נראה הוכחה לפלפול זה, דקשה דתחילה התרעם שלא להמית גם הצדיק עם הרשע אבל הרשע ודאי ימות ואח"כ אמר ולא תשא למקום בעבורם דהיינו להציל גם הרשעים דבר זה היה שייך אם היתה תפלתו הראשונה נשמעת היה מתפלל אח"כ עוד בדרך הרבותא, משא"כ בחד תפלה איך יתפלל תחלה על דבר קטן ואח"כ על דבר גדול, ע"כ פירושו דה"ק דהא מן הראוי שלא תספה צדיק עם הרשע זהו שורת הדין וא"צ תפלה רק התפלה שתציל לכל המקום עבורם ואם לא תועיל תפלתי למה תמית הצדיקים שזה אין צריך תפלה אלא שורת הדין. חלילה לך כו' כך היא אומנותו. דקשה מה תיקן באמירה זו דאם הוא נגד שורת הדין מהיכא תיתי שיעבור עליה, אלא דה"ק אף את"ל שהדין נותן להמית גם הצדיקים שאפשר שגם בהם יש חוטאים בהסתר מבני אדם על זה אמר שהבריות יאמרו שמנהגך ח"ו להרוג גם הצדיקים כי כן עשה גם בדור המבול כו', וזה מרומז במלת לך דהיה לו לומר חלילה להמית צדיק כו' אלא דאמר לך כיון שאתה האבדת הכל במבול צריך אתה להזהר שלא יהא מכשול מבני אדם, כי יאמרו א"א שלא היו צדיקים בדורות הנאבדים מכלל שגם צדיקים נאספים עבור הרשעים ואע"פ שנח ובניו ניצולו זה היה הכרח מפני קיום העולם אבל צדיקים אחרים נענשו עם הרשעים ויהיה חלול השם. וזהו שאמר אח"כ רש"י חלילה לך לעוה"ב פי' לעולם שיבוא אחר זה יהיה להם מכשול ח"ו. ובהדיא אמרינן בב"ר על זה חילול שם שמים יש בדבר.

Biur Bereshit 18:23,24,26ביאור בראשית י״ח:כ״ג,כ״ד,כ״ו

(כג) צדיק עם רשע – יש להפליא על הסתירות אשר בתפלתו זאת מתחלה התפלל שלא להמי' צדיק עם רשע, ובפסוק שאח"ז הוסיף להתפלל שיצילו הצדיקים גם את הרשעים, ועדיין לא נענה על הראשון, ובפסוק השלישי חזר על הראשון להתפלל רק על הצדיקים. ורש"י כתב בפסוק השלישי וז"ל, חלילה לך, ואם תאמר לא יצילו הצדיקים את הרשעים למה תמית הצדיקים עכ"ל.  הנה לא יישב רק סתירת הפסוק הב' עם הג', אך סתירת הא' עם הב' במקומה עומדת, איך יתחיל המתפלל בקטנה, וטרם שיענוהו, יסיי' בגדולה ויבקש חסד גדול מן הראשון, הלא להלן נזהר מזה, כי לא התפלל אולי יחסרון וגו' עד שנענה על הראשון, וכן אולי ימצאון שם ארבעים וגו' ושלשים, ועשרים, ועשרה. והנראה לפי עניות דעתי, כי הכל הי' שאלה אמת להציל הצדיקים, אך לפי שידע אברהם כי כן דרכי ההנהגה שכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע ומשחית הכל, ולכן נאמר במצרי' ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, ואמר ה' לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוז' ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף (שמות י"ב:כ"ב וכ"ג), ופירש"י שם ואתם לא תצאו שמאחר שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע עכ"ל, ולכן כאשר שמע אברהם כי ההשחתה תהיה ע"י המלאכים הנשלחים, היה מתירא פן תעבר כוס גם על הצדיקים כי לא יבחינו, ולכן הגיש להתפלל עליהם ואמר האף תספה צדיק עם רשע והטיב אונקלוס בתרגומו הברגז, כי בשעת הרוגז שמדת הדין מתומה אינו מבחין, ואמר אחר זה אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום ולא ישלח שם המלאך המשחית כדי שינצלו הצדיקים, ופי' למען חמשים הצדיקים שינצלו ולא שיצילו, ולכן פי' ואמר בפסוק הג' שאם לא תעשה כן ותשלח עכ"ז מלאך המשחית להשחיתה ובלי ספק גם הצדיקים יסופו עמהם, חולין הוא לך דבר זה להמית צדיק עם רשע וגו'. (כד) למקום – הראב"ע כתב כי למקום הוא סדום כי בעבורו נגש אברהם להציל את לוט, ולפי דעתי אין לחשוד את אברהם שלא יחוש על אבדון כל הערים ולא ידאג רק על קרובו, גם מדוע לא התפלל בפירוש על לוט, הממנו יתברך יכסה ויסתיר כוונתו, אבל אומר אני שתהיה הכוונה על המקום אשר ימצאון שם הצדיקים אם בסדום או באחרת אותו המקום בלבד ימלט ולא יכנס בה המשחית כדי שינצלו הצדיקים, והיתה גם כן כוונתו אם ימצאו חמשים צדיקים מפוזרים בכל הערים ימלטו כלן כדי שינצלו הצדיקים אבל לא כאשר ימצאו כלם באחד מהם שיכולין להנצל בתוכה, שינצלו כלן בזכותם. (כו) והשם השיב לו בכפל הלשון בסדום בתוך העיר כלומר אף אם אמצא בה לבדה כל החמשים הצדיקים, ונשאתי לכל המקום בעבורם, וכלל בזה כל הערים, והיינו כל המקום אשר נגזר עליו להשחית אציל בזכותם כי דרכו להציל גם הרשעים בזכותם ולא על הצדיקים בלבד.

HaRekhasim Levik'ah Bereshit 18:23הרכסים לבקעה בראשית י״ח:כ״ג

האף תספה – את כל המקום עם הצדיקים.  כי יש לך להביא רעה אחרת המאבדת את הרשעים לבדם.  וזהו שאמר ולא תשא למקום – לכלות כל המקום. תספה – ספה שאינה סמוכה למלת על היא כליון והשחתה.  והסמוכה למלת על היא תוספת ורבוי, כמו שיתבאר בפרשת נצבים.

R. Wolf Heidenheim, Havanat HaMikra Bereshit 18:23-25ר׳ ב״ז (וולף) היידנהיים, הבנת המקרא בראשית י״ח:כ״ג-כ״ה

האף תספה – הגם תספה וכו' עד חלילה לך לעולם הבא עכ"ל.  כתב החכם רש"ד המבאר וז"ל:  "יש להפליא על הסתירות הנמצאות בתפלתו זאת, כי מתחלה התפלל שלא להמית צדיק עם רשע, ואח"כ הוסיף להתפלל שיצילו הצדיקים גם את הרשעים, ועדיין לא נענה על הראשון, ובפסוק השלישי חוזר על הראשון להתפלל רק על הצדיקים. ורש"י כתב בפסוק וז"ל: 'חלילה לך, וא"ת לא יצילו הצדיקים את הרשעים למה תמית הצדיקים' עכ"ל.  הנה לא יישב רק סתירת הפסוק הב' עם הג', אך סתירת הא' עם הב' במקומה עומדת, איך יתחיל המתפלל בקטנה, וטרם שיענוהו, יסיים בגדולה ויבקש חסד גדול מן הראשון. הלא להלן נזהר מזה, כי לא התפלל אולי יחסרון וגו' עד שנענה על הראשון וכו'".  כי האריך בזה ליישב ספקתו ביד חזקה עיין עליו.  ונראה כי גם הרב ר"א מזרחי הבין כן דברי רש"י כמו שהבינם רש"ד ולכן גם הוא יצא לפרשם בדרך רחוקה. ואנכי אראה ואתפלא כי המעיין היטיב בדברי רש"י ז"ל יראה כי פירושו צלול וברור והכתובים מבוארים.  כי באמת לא התפלל אברהם בתחלה כ"א שלא להמית צדיק עם רשע, וזה שאמר האף תספה צדיק עם רשע.  לשון יחיד שאפילו צדיק אחד אין לסוף עם הרשע.  ובפסוק השני הוסיף להתפלא ולחזק בקשתו זאת באומרו אולי יש חמשים וגו' כלומר הלא יתכן שימצא שם חמשים אשר מן הראוי שיצילו את כולם.  האף תספה – כלומר ואף אם נניח כי כן מדתך (אף שזה דבר זר ונפלא) שתספה ולא תשא למקום וגו' חלילה לך מעשות כדבר הזה הנזכר למעלה בפסוק ראשון להמית צדיק עם רשע וגו', ולכן חזר ואמר חלילה לך השופט וגו' להגדיל התמיה, כי כבר התפלא על ההנחה שהניח שלא יצילו הצדיקים את הרשעים.  אבל שלא יצילו גם את עצמם וודאי שזה הוא הפלא ופלא.  וטעם האף תספה – האף שתספה.  וכבר פירשנו לעיל י"ז י"ז שיפול ה"א הדעת על תמיה מתקיימת ע"ש. וזה שביאר רש"י במתק לשונו:  "חמשים צדיקים – י' צדיקים לכל כרך וכרך חמשה מקומות יש (וראוי שינצלו כולם) וא"ת לא יצילו הצדיקים את הרשעים למה תמית הצדיקים" עכ"ל.  והאי וא"ת לא יצילו וכו' הוא ביאור אל האף תספה ולא תשא וגו' ולמה תמית הצדיקים הוא ביאור אל חלילה לך מעשות כדבר הזה וגו'.  ואינם מדברי הרב מדעת עצמו כמו שחשבו החכמים הנזכרים.  וזה ברור והכתובים מבוארים מבלי לחץ כלל. ושיעור הכתובים כך הוא לדעתי:  אולי יש גו' כלומר אולי ימצאון חמשים צדיקים אזרחים ולהם ישות בתוך העיר שהם בה ואף שתספה ולא תשא למקום ההוא אף לא למען הצדיקים כלומר לתכליתן כי איככה יראו באבדן מולדתם ולא ירע לבבם, מ"מ חלילה לך וגו'.  והיתה אליו תשובת השם כי לא לבד למען הצדיקים כי אם גם בעבורם ישא לרשעים שאף שאינם לא ממשפחתם ולא מתושביהם כי אם ימצאו שם דרך הזדמן לבד.

R. Y"S Reggio Bereshit 18:18ר׳ י״ש ריגייו בראשית י״ח:י״ח

ואברהם היו יהיה לגוי גדול – ולפי שהוא עתיד להיות לגוי גדול ויהיה זכרו בזרעו ובכל גויי הארץ לברכה, לכן לא אכסה ממנו, כי יאמרו הדורות הבאים למה כסה ממנו או איך התאכזר הצדיק על שכיניו החונים עליו ולא רחם ולא התפלל עליהם כלל.

R. Y"S Reggio Bereshit 18:23,24,26,28ר׳ י״ש ריגייו בראשית י״ח:כ״ג,כ״ד,כ״ו,כ״ח

(כג) האף תספה צדיק עם רשע – בתמיה, הגם תעשה כדבר הזה לכלות צדיק עם רשע, כי ממה שאמרו לו הא-ל מלת כלה, הבין אברהם שיעשה כליון גמור בכל אנשי העיר, והנה התפלה הזאת התפלל אברהם לה', כי לו לבדו הרחמים והסליחות, רק עם המלאך דבר להשיב לו דבר מאת ה', והוא השיבו כל התשובות בשם ה' שולחו, ועיקר תפלתו לא היתה כ"א להציל את הצדיקים לבדם, לא שבזכותם ינצלו גם הרשעים, כי כאשר שמע אברהם שההשחתה תהיה ע"י המלאכים הנשלחים היה מתירא פן תעבור כוס גם על הצדיקים, שכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע ומשחית הכל, כמו שנאמר במצרים ואתם לא תצאו וכו' ולא יתן המשחית וכו', שמענו שהיה המשחית נוגף גם את ישראל לולי אמר הקב"ה אני יוצא בתוך מצרים, ולכן נגש אברהם ואמר האף תספה וכו', שראוי להבדיל בין צדיק לרשע, ואח"כ אמר אולי יש וכו', הכונה שאם יש שם חמשים צדיקים ישא למקום ולא ישלח שם המשחית, אלא ימית הרשעים בדרך אחר כדי שינצלו הצדיקים, ופי' למען החמשים הצדיקים שינצלו עצמם לא שיצילו אחרים, כי מתחלה לא התפלל על הרשעים שהרי אמר האף תספה צדיק עם רשע, ואח"ז אמר בפסוק שלאחריו שאם לא תעשה כן ותשלח עכ"ז מלאך המשחית ובלי ספק גם הצדיקים יסופו עמהם, חולין הוא לך דבר זה להמית צדיק עם רשע, כך נראה המשך הכתובים. (כד) ולא תשא למקום – ולא תשא עונם, כי סליחת העון היא נשיאתו ונטילתו מעל האדם, ופי' למקום, המקום אשר ימצאון שם הצדיקים אם בסדום או באחרת, אותו המקום בלבד ימלט ולא יכנס בו המשחית כדי שינצלו הצדיקים שבתוכו, והיתה ג"כ כונתו אם ימצאון חמשים צדיקים מפוזרים בכל הערים, ימלטו כל הערים מגזירת המשחית. (כו) אם אמצא בסדם חמשים צדיקים בתוך העיר ונשאתי – אברהם לא אמר אלא בתוך העיר, והשם השיבו בסדום בתוך העיר, וכן אברהם אמר ולא תשא למקום, והשם השיבו לכל המקום, והענין כך, אל תחשוב שאמית צדיק עם רשע, אלא אף הרשעים לא אשחית אם אמצא שם צדיקים שיגינו בעדם, כי כן דרכי להציל גם הרשעים בזכות הצדיקים, ולכן אם אמצא רק בסדום או בעמורה או בעיר אחת לבדה חמשים צדיקים, אציל בזכותם כל המקום אשר נגזר עליו להשחית, כלומר גם שאר ערי הככר אעפ"י שלא יהיה בם אפילו צדיק אחד, והודיעו בזה דרכי טובו יתברך שהוא סולח לעונות הרבים בשביל זכות המעטים, כמו שנשא עון עושי העגל בעבור זכות משה, כמפורש בקבלה ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וכו' (תהלים ק"ו:כ"ג), ובמקומו אפרש, והנה כששמע אברהם שיציל גם הרשעים בזכות הצדיקים, התאמץ יותר בתפלתו, ולא די שהתחנן שלא יתן המשחית לבא אל בתי הצדיקים לנגוף, אלא התפלל גם על הצלת הרשעים והלך בהדרגה אולי יחסרון חמשה, אולי ימצאון שם ארבעים, שלשים, עשרים, ועשרה, ובכל אלה היתה כונתו על כל הערים. בעבורם – בעבור זכותם, אבל אברהם לא אמר בתחילה בעבור, אלא למען, וזה אות על יושר פירושנו, כי יש הפרש בין מלת בעבור למלת למען, ואברהם ביקש שישא למקום למען הצדיקים, כלומר כדי שלא ימותו גם הצדיקים עם הרשעים, אבל השם השיבו שישא לכל המקום בעבורם, דהיינו שיציל גם הרשעים בזכותם. (כח) לא אשחית אם אמצא שם – ולא אמר לו דע שאין שם כמספר הזה, כי עדיין לא הביא עליהם הנסיון האחרון שדברנו עליו למעלה (פסוק כ"א), ולכן כנגד אברהם הניח הדבר בספק, אבל כלפי שמיא ליכא ספקא, והוא ב"ה ידע שאין בהם אפילו צדיק אחד, ולכן אברהם שלא ידע עדיין איך יפול דבר הניסיון השכים בבקר והשקיף על פני סדום, ובראותו כי נשחתו הבין למפרע שהיו כלם רשעים.

R. Y"S Reggio Bereshit 19:16ר׳ י״ש ריגייו בראשית י״ט:ט״ז

בחמלת ה' עליו – עליו ולא על אשתו ובנותיו כי רשעות היו, והנה אעפ"י שלוט צדיק היה ולא למד מדרכי בני סדום, עכ"ז חטא לעזוב חברת אברהם הצדיק וללכת להתחבר עם אנשים פושעים, ובעבור זה היה ראוי שילקה גם הוא קצת כאשר יצא הקצף על שכניו הרעים, כדרך שאמר הנביא אל יהושפט כהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך (דהי"ב כ':ל"ז), ולכן השם ב"ה שהוא רב חסד מטה כלפי חסד, צירף עמו זכות אברהם וחמל עליו, ולזה כתוב להלן (פסוק כ"ט) ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט וכו'.

Shadal Bereshit 18:26שד״ל בראשית י״ח:כ״ו

והנה לכך נשלחו המלאכים לסדום לנסות יושביה, כדי שאם היו ביניהם צדיקים ישתדלו להציל האורחים, או לפחות ישבו בבתיהם ולא יצאו החוצה לראות הנבלה הנעשית להם; וזה טעם ארדה נא ואראה וכו' כי ע"י שליחת המלאכים עשה הקב"ה הנסיון שאמר לאברהם שהוא רוצה לעשות.  והנה אברהם התפלל שיסלח ה' לכל הכיכר, אם יימצאו בסדום חמישים צדיקים או מ' או ל' או די או עשרה, כי גם עשרה הם עדה ואולי יוכלו להניא את לב אנשי העיר מעשות התועבה ואולי יצליחו לבטל החוק הרע שחקקו להם, אבל בפחות מעשרה רחוק הוא שיהיה כוח בידם למשוך אליהם כל אנשי העיר.  אבל מה שכתב רש"י (פסוק כ"ט) שאם יהיו מ' יצילו ארבעה כרכים, ואם ל' יצילו ג' כרכים, ואם ך' הם יצילו שנים, ואם עשרה הם יצילו אחד, הוא רחוק מאד, וכבר דחה אותו הרמב"ן בטענות נכוחות, וסיים: ולא ידעתי מי הכניסו לרב במה שאמר.

R. S.R. Hirsch Bereshit 18:23-26רש״ר הירש בראשית י״ח:כ״ג-כ״ו

(כג-כה) תספה – משורש ״ספה״ – מורה על פורענות הפוגעת באדם אגב פגיעתה באחרים; ואשר לא הייתה באה עליו מצד עצמו. כך מונה דוד שלוש דרכים בהן יכול שאול למצוא את מותו (שמואל א׳ כו, י) ״וַיֹּאמֶר דָּוִד חַי ה׳ כִּי אִם־ה׳ יִגָּפֶנּוּ אוֹ־יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה״. א. ״ה׳ יִגָּפֶנּוּ״ – יכה אותו באופן פתאומי; ב. ״אוֹ־יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת״ – הוא יגיע לסוף קצבת ימיו; ג. ״וְנִסְפָּה״ – הוא יצא למלחמה וייהרג ביחד עם אחרים, מבלי שישלים את קצבת ימיו, ומבלי שה׳ יכה אותו באופן ישיר. כיוצא בזה הפסוק: ״סורו נא וגו׳ פן־תספו בכל־חטאתם״ (במדבר טז, כו). עונשה של סדום – כפי שנתגלה לאברהם – יכול לבוא באחת משתי דרכים: ״כלה״ – השמדה גמורה; או ״ידיעה״ – עונש על האשמים בלבד, תוך המשך קיומו של הכלל. מכיון שאברהם נמצא ראוי שתינתן לו הבנה בפסק דינו של ה׳, מתאמץ אברהם בכל נפשו לרדת לעומק משפטי ה׳. אך ישנה שאלה אחת שלא נותנת לו מנוח. לא שיש לו ספק קל שבקלים אם הנקיים יינצלו מהאסון שיפול על האשמים; עצם המחשבה שלא יינצלו הנקיים תהיה חילול ה׳ (פסוק כה). אף אם נגזר כליון גמור על סדום ואחיותיה, בודאי שהנקיים – אפילו אחד ממליון – יינצלו. אך אברהם יודע את נפש הצדיק; וברור לו איך הוא היה חש, אילו עמד במקום אותו יחיד הזוכה להציל עצמו מחורבן הכלל. אברהם סבור שאילו היה עולה בגורלו המר לגור בסדום, לא היה חושך כל מאמץ, והיה פועל ללא הרף לשפר את מעשיהם של בני עירו וארצו שסטו מהדרך. לעולם לא היה מאבד תקוה, אפילו על סף האבדון; והיה מתייסר בחבלי שאול על אבדן כל נפש שקיווה ופעל להציל. לכן מהרהר אברהם בדעתו: האם צערם של הצדיקים, האנוסים לחזות באסונם של שכניהם, אינו כלום? האם אין בצער זה שהצדיקים מצטערים בו משום ״ספות צדיק עם רשע״ – הענשת הצדיקים אגב עונש הרשעים? האין בזה טעם מספיק שהקב״ה ימחול לכל הציבור שנתחייב מיתה, ״למען הצדיקים״ – לחסוך מהם את היסורים הבלתי נסבלים? ישנן ראיות מכל צד להסבר זה בפסוקים אלה: משמעות ״תספה״ בהשוואה ל״להמית״; הדחייה המוחלטת שדוחה אברהם את עצם האפשרות של ״והיה כצדיק כרשע״. הוכחה נוספת היא הביטוי ״למען הצדיקים״, המציג את הצדיקים כעיקר תכלית הסליחה, ולא רק כסיבה המיידית. שהרי, בניגוד ל״בגלל״ המציין תמיד את הסיבה; ול״בעבור״ המציין בדרך כלל את התכלית ורק לפעמים את הסיבה; הרי ״למען״ תמיד מציין את התכלית. אברהם רואה את הצלת כלל הציבור כשכר וגמול לצדיקים, המשתתפים בצער הציבור. הסבר זה מוכח גם מהביטוי ״בתוך העיר״, המודגש פעמיים, הן בשאלתו של אברהם (פסוק כד) והן בתשובת הקב״ה (פסוק כו). אברהם אינו אומר ״אולי יש חמישים צדיקים בעיר״, אלא: ״בתוך העיר״. והדגש ניכר עוד יותר בתשובת הקב״ה: ״בסדם וגו׳ בתוך העיר״. כדי להבין את הביטוי ״בתוך העיר״, יש להשוותו לפסוק ״בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת״ (מלכים ב׳ ד, יג). הצדיק שבסדום – כפי שהוא מתואר ע״י אברהם, ואשר למענו יינצל כלל ציבור החוטאים – אינו נוטש את ההמונים מתוך גאווה ויהירות. הוא אינו מתבונן חסר דאגה בחורבנם המוסרי של בני עירו; ואף לא מתבודד בארבע אמותיו ואומר: ״מה לי ולצרת האחרים? אני את נפשי הצלתי״. שכן אם ילך בדרך זו, בעצם התנהגותו הוא מוציא עצמו מכלל הצדיקים, שהרי אינו ממלא את החובה הגדולה המוטלת עליו בסביבתו שלו. למעשה, מכל האנשים הוא הפחות ראוי שלמענו יינצלו הרבים, שהרי הוא נטש אותם מזה זמן לגורלם המר – מה איכפת לו מצער ההמונים? מיתת החוטאים אינה נוגעת ללבו. יתכן אפילו שהוא מצדיק, בשביעות רצון, את הדין הקשה שנופל עליהם. אין זה הצדיק שלמענו תינצל סדום. הצדיק של אברהם שוכן ״בתוך העיר״, בקשר מלא חיים עם כל סביבתו. אותו צדיק לעולם אינו פוסק מלהוכיח ומללמד, מלמחות ומלהזהיר, מלתקן ומלהציל, עד כמה שהוא יכול. הוא קשוב לכולם, ואף פעם לא מתעייף מנסיון לתקן דברים – אף אם התקוה להצלחה היא קלושה. לעולם אין הוא מתייאש מהאדם, וממהר ליטול על עצמו כל פעולה למען האדם. כמו גנן המטפל באהבה בנטיעותיו, כך רואה הצדיק את תפקידו בהצלת עמיתיו והשבתם למוטב. איך יוכל לשאת את מראה אבדן אלה, שהשקיע כה רבות בהעמדתם על דרך הישר, ושאליהם נפשו כה קשורה! למען חמשים אנשים שכאלה, הנמצאים ״בתוך העיר״, אפשר שתינצל כל סדום. חז״ל אומרים שבחורבן ירושלים, הצדיקים ״שקיימו את התורה כולה מא׳ עד ת׳״ היו הראשונים להיהרג, משום שלא היו ״בתוך העיר״ – הם לא מחו ולא החזירו אנשים לדרך הנכונה, במקום שהייתה האפשרות לכך (שבת נה. בפירוש ליחזקאל ט, ד–ו). ולא תשא למקום – ״מקום״ מתייחס לפעמים לאזור שלם, אפילו לארץ שלמה. כך נאמר על ארץ שלמה: ״נסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה׳״ (במדבר י, כט), ועל אזור נאמר: ״והנה המקום מקום מקנה״ (שם לב, א). (כו) ויאמר ה׳ וגו׳ – תשובת ה׳ היא: אם, אפילו במצב כשל סדום, ישנם חמישים יחידים צדיקים היכולים לחיות בפרהסיא חיי טהרה ויושר, ושיש ביכולתם להעמיד עצמם ברבים כמגיני הטהרה, היושר, והאנושיות; הרי שאז אחוס על החוטאים; לא רק ״למענם״ (עיין פסוק כד), למען היחידים הצדיקים בסדום; אלא ״בעבורם״, בשל עצם העובדה שצדיקים האלה עדיין גרים בתוכם (״בעבור״, באותו מובן של ״בַּעֲבוּר דָּוִד״ [תהלים קלב, י], ״בַּעֲבוּר טָמְאָה״ [מיכה ב, י]), בעבור עצם העובדה שהרשעים עדיין סובלים את הצדיקים ומתירים להם להשאר. זה עצמו ראיה מספקת שלא נתמלאה עדיין סאתם. ההשחתה עוד לא ירדה עד לדיוטא התחתונה. התפתחות הרשעה שלב אחר שלב (כמתואר בתורת כהנים, פרשת בחוקתי) עדיין לא הושלמה, כל עוד מסתפקים הרשעים בלעג גרידא. כל עוד שבפרהסיא משלימים הרשעים עם קיומם של הצדיקים, למרות שנותנים אותם ללעג ובוז. כל עוד הרשעים אינם מונעים את הצדיקים מלפעול; וישרות ויראת ה׳ נחשבים לסכלות אך לא הפכו לפשע – לא שוקעים עדיין הרשעים לשפל המדרגה. רק כאשר אינם מסתפקים עוד בלעג לצדיקים, אלא עומדים כנגדם; רק כשהרשעים מתחילים לראות חסד כפשע לשלום הציבור, אוסרים ומונעים לעשות אותו ומענישים את עושי החסד – רק אז הגיע הרע לפיסגתו, לדרגה של ״אינו מניח לאחרים לעשות״. לכן ״לא שלם עוון האמורי״ (לעיל טו, טז), כל עוד הותר לאברהם ולביתו לבנות מזבח לאלהי האמת והחסד. גם גזר דינה של סדום לא נחתם כל עוד לא היה ברור שהרע הגיע לעומק תהום ההשחתה.

R. S.R. Hirsch Bereshit 18:28-33רש״ר הירש בראשית י״ח:כ״ח-ל״ג

(כח-לג) לא אשחית – לא רק עיר אחת, אלא ״לא אשחית״ – כלל וכלל. קשה להבין מדוע אברהם פוחת והולך בבקשותיו מה׳. וודאי הוא שיש גם טעם לביטויים המתחלפים ״לא אשחית״ (פסוק כח), ״לא אעשה״ (פסוקים כט–ל), ״לא אשחית״ (פסוקים לא–לב). אולי נוכל למצוא סייעתא בדברינו הבאים: אם כנים דברינו עד כאן, הרי שתשובת הקב״ה (בפסוק כו) דחתה את הנחתו של אברהם (בפסוק כד): סדום תינצל, לא מתוך התחשבות בצדיקים, אלא בשל עצם העובדה שהצדיקים נמצאו שם. לפי סברת אברהם, ככל שיש פחות צדיקים, כך פוחתת האפשרות להתחשב בהם. לא כן לפי תשובת הקב״ה. העובדה שמספר צדיקים עדיין קיימים ונסבלים בין הכופרים, מאבדת את ערכה המזכה אם המספר רב מדי או מעט מדי. לסבלנות כזו יש חשיבות אמיתית רק כשהמספר הוא בינוני. אם רבים הם הצדיקים – סובלים אותם מתוך פחד; ואם מעטים הם – סובלים אותם בשל מספרם חסר החשיבות. רק במקרה של מספר בינוני – כשהצדיקים רבים מדי מלהיות חסרי חשיבות ומעטים מדי מלהיות מאיימים – ישנה חשיבות מלאה לעובדה שמאפשרים את קיומם וסובלים אותם. יתכן שאברהם מבקש בירור בעניין הזה, ובהתאם לכך מתחלף אופן הביטוי בתשובת ה׳. ״לא אשחית״ פירושו: אני לא אשמיד, לא אכלה, אך אנקוט בצעדים אחרים להביא לידי תיקון והחזרת המצב לקדמותו: ״אדעה״. אולם ״לא אעשה״ פירושו: אמנע מלעשות כל פעולה; קיים עדיין יסוד מוסרי מספיק בין ההמונים; יש עדיין תקוה להטבה מבפנים. לכן, כשיש ארבעים וחמישה, עשרים, ועשרה – ״לא אשחית״; ורק בארבעים ושלושים – ״לא אעשה״. אפשר אולי לפרש כך. אך אפשר גם לפרש באופן הפוך. ״לא אעשה בעבור״: אמנע מלהביא את כל הרעה; אבל לא אסלח לגמרי, אלא אקח בחשבון את העובדה שארבעים או שלושים עדיין קיימים, ובהתאם לזכות זו אפחית מרוע הגזירה שרציתי להביא. לפי פירוש זה, ב״לא אעשה״ ישנה הבטחה פחותה מאשר ״לא אשחית״, והתפיסה היא שהזכות עולה בשתי הקצוות במספר ומתמעטת במספרים האמצעיים. מכל מקום לאברהם ניתנה, בחסדי ה׳, הבנה בדרכי ההשגחה האלקית; וצאצאיו זכו אף הם לדעת ולהכיר את חובתו וחשיבותו של המיעוט בתוך הרוב. עתידים הם לנדוד כמיעוט בין כל העמים במשך אלפי שנים. ואף בקרבם, הרבה פעמים – בעבר וגם בהווה – היה הטוב נחלת המיעוט בלבד. גם אם היו נמצאים רק עשרה צדיקים בסדום ועמורה, לא היה הקב״ה מתייאש מהרשעים והחוטאים. ומתוך תקוה לעתיד טוב יותר, היה חס על כל הציבור למען אותו עתיד. אולם במקום שהקב״ה אינו מאבד תקוה, גם האדם חייב לאזור אומץ ולהשאר בטוח בעצמו, תוך שהוא עושה את חלקו לעמוד בפרץ למען הנצחון הסופי של הטוב; אף אם אינו אלא יחיד בודד העומד מול דור שלם סורר; ואפילו אם ניתן לצפות לנצחון רק בעתיד הרחוק, זמן רב לאחר שיילך לעולמו. כל הדו־שיח הזה, אם ניתן לכנותו כך, בין אברהם לבין שופט כל הארץ – בו מעיז יצור עפר לפנות אל ה׳, על סמך חוש הצדק שבלבו, וזוכה להסכמת ה׳ – הוא ערובה נאמנה לאלקיות הקול שבקרבנו המבקש אחר הצדק. אף שאין אנו אלא עפר ואפר – אדם יסודו מעפר וסופו לעפר – לא כל הנמצא בנו הוא עפר ואפר. בגוף זה, הנוצר מעפר ואפר, חי ניצוץ של בורא העולמים, ובת קול מרוחו. האנושיות והצדק וכל הסגולות הרוחניות והמוסריות של המין האנושי, קיבלו את אישורן הנצחי מאותה בת קול אלקית בלב האדם, והן מובטחות ועומדות מעל לכל תורות העפר־והאפר של החמרנות.

R. S.R. Hirsch Bereshit 19:29רש״ר הירש בראשית י״ט:כ״ט

בשחת אלקים – במשך כל הפרשה הזאת מצאנו שם הוי״ה; ורק כאן אנו מוצאים ״בשחת אלקים״ – מידת הדין. לגבי לוט, הייתה ההצלה מעשה של רחמים, בעוד שהצלת אברהם מחד, והפיכת ערי הכיכר מאידך, נעשו מצד הדין. ומידת הדין חסה על הרשעים למען הצדיקים: אברהם הצדיק לא צריך לסבול, בשל חשבון העונש הניתן לרשע הקרוב ללבו.

Malbim Bereshit 18:23-24מלבי״ם בראשית י״ח:כ״ג-כ״ד

(כג) השאלות (כג - לב) טענת אברהם היה שלא יספה צדיק עם רשע. ואיך שאל עי"ז שינצלו כל אנשי המקום בעבורם הלא די שינצלו הצדיקים לבד. על שאלה של ארבעים וחמשה ושל עשרים אמר הנה נא הואלתי לדבר. ועל השאלה של שלשים ושל עשרה אמר אל יחר לאדני ועל שאלה של ארבעים אמר סתם; על שאלה של מ"ה ושל עשרים ועשרה אמר לא אשחית ועל ארבעים ושלשים אמר לא אעשה. האף תספה צדיק עם רשע. כי כ"מ שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע, וע"כ כשעבר ה' לנגוף את מצרים כתיב ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך ולא שרף וכו' כמ"ש חז"ל, כי אחר שהיה צריך לפסוח על בתי ב"י, וזאת לא יעשה המשחית שאינו מבחין בין טוב לרע, ותחלה חשב אברהם שה' ילך אתם ופסח על בתי הצדיקים, אבל כשראה שהוא עודנו עומד לפני ה' והם הלכו לבדם, והם ישחיתו את הצדיקים ג"כ לכן טען על זה. (כד) אולי יש. כי בזה שאין המשחית מבחין בין טוב ורע, בארו חז"ל שדוקא בין צדיק שאינו גמור ובין רשע אינו מבחין, אבל צדיקים גמורים יבחין גם המשחית. ואהרן עמד בין החיים ובין המתים ועצר המגפה. וכבר פירשו המפרשים מ"ש בסורא הוה דברא בשבבותיה דרב לא הוה דברא, סברי כ"ע משום כבודו דרב הוא, אתחזי להו בחלמא, זכותיה דרב נפיש רק משום האי גברא דהוה משאיל מרא וחצינא לבה"ק, כי כשחשבו שהוא בעבור רב חשבו שרב הוא צדיק שאינו גמור שלכן מוכרח להציל כל השכונה, כי המשחית לא יבחין אותו באשר הוא צדיק שאינו גמור, והודיעו בחלום, שזכותיה דרב נפיש ולא היה צריך להציל כל השכונה, כי גם המשחית לא היה נוגע בו באשר הוא צדיק גמור, ורק משום האי גברא דהוה שאיל מרא וחצינא, שהוא לא היה צדיק גמור והמשחית לא היה מבחין להצילו, הוכרח להציל את כל השכונה. וע"ז טען אברהם אולי יש חמשים צדיקים שאינם צדיקים גמורים רק שהם צדיקים בתוך העיר הזאת, שלפי ערך אנשי סדום הם צדיקים, ואותם לא יבחין המשחית להצילם, אחר שאינם צ"ג, וא"כ האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה, ר"ל שהם רק צדיקים בקרבה לפי ערך אנשי סדום.

Netziv Bereshit 18:24נצי״ב בראשית י״ח:כ״ד

ולא תשא למקום – לא אמר "לכל המקום" כמו לשון תשובת ה', משום שלא ידע עדיין אם יש מדה זו לשאת לכל המקום בשביל צדיקים, על כן אמר סתם "למקום" ויהיה סובל שני פירושים, או כל המקום, או עכ"פ מקום שהצדיקים עומדים באופן שיהיו המה ניצולים. והקב"ה השיב שכך המדה שצדיקים מגינים על כל המקום.

R. D"Z Hoffmann Bereshit 18:23-26רד״צ הופמן בראשית י״ח:כ״ג-כ״ו

במובן זה יש להבין את תפילתו של אברהם אבינו. לכאורה הוא מדבר על הצדק הא-לוהי, אבל לאמיתו של דבר הוא פונה אל חסדו ית'. ראיה לכך הם דבריו – "האף תספה ולא תשא למקום" וגו'. שכן, אם ה' יחוס על העיר משום חמישים הצדיקים אשר בה, ודאי שיהא זה מעשה של חסד ורחמים. אולם, לכאורה יש בדבריו של אברהם משום סתירה באשר הוא מבקש תחילה לחוס על הצדיקים בלבד – "האף תספה צדיק עם רשע", סמוך לכך הוא מבקש לחוס על כל העיר כולה – "ולא תשא למקום", ולבסוף שוב נראה שאיננו רוצה אלא למנוע כלית הצדיק יחד עם הרשע. תשובתו של ר"ו היידנהיים נראית דחוקה ביותר. ברם, האמת היא שאברהם מכיר בשתי אפשרויות בלבד – השמדת העיר כולה על הצדיקים שבה, או הצלתה, על כל יושביה, בזכותם. אין אברהם מביא בחשבון הצלת הצדיקים בלבד, כפי שאמנם נעשה ללוט, שכן בצדק הוא רואה בדברי הא-להים "זעקת סדם ועמרה" וגו' לא הענשת חייבים מסויימים, כי אם משפט כל העיר כולה. ידע אברהם שיש והצדק דורש המתת הצדיק בגלל הרשע, וכפי שמתבאר מן הכתוב (שמות כ':ה') "פקד עון אבות על בנים" וגו'. לכן אין אברהם אומר אלא "חללה לך... להמית צדיק עם רשע", שכן כזאת, להמיתם יחד ללא כל הבחנה – ודאי הא-להים לא יעשה. כזה יקרה רק בעת השמדה כללית; השווה "פן תספו בכל חטאתם" (במדבר ט"ז:כ"ו). משום שהצדק יכול איפוא להביא לידי השמדת העיר כולה, הוא מנסח את דבריו בצורת שאלה שיש עמה בקשה – "האף תספה" וגו', וכן הלאה "התשחית בחמשה" וגו'.

R. D"Z Hoffmann Bereshit 19:29רד״צ הופמן בראשית י״ט:כ״ט

ויזכר א-להים וגו' – מן התיאור דלעיל נתקבל אולי הרושם שלוט בזכות עצמו ניצל, ואילו מכאן משמע, שרק בזכות אברהם היתה לו הצלה. ונראה שיש להבין את ענין הצלת לוט כך: ודאי שלוט לא מושחת היה כמו אנשי סדום, ואילו היה נמצא במקום אחר, גם לא היה ראוי לעונש חמור כל כך. אולם, להינצל בדרך נסית מתוך סדום שנידונה לכליה, לכך לא היו זכויות בידו. הרי במפורש אמר הא-להים אל אברהם – "לא אשחית בעבור העשרה", כלומר רק אם יימצאו לפחות עשרה צדיקים, לא תישחת העיר. משמע שצדיקים במספר קטן מזה, מכיוון שאין בכוחם להציל את בני עירם – יושמדו הם יחד עם הרשעים. וכך גם אומרים המלאכים אל לוט – "פן תספה בעון העיר". ואכן קורה, וכבר קרה לעתים קרובות למדי, שהצדיק נאסף עם שכניו הרשעים, בעוונם של הללו. הצלתו "מתוך ההפכה" אינה באה לו איפוא ללוט אלא בגין זכותו של אברהם דודו ובגין תפילתו של זה.