Banishment of Hagar and Yishmael/5

EN/HEע/E

Banishment of Hagar and Yishmael

Sources

Bereshit 21:1-21בראשית כ״א:א׳-כ״א

(א) וַי"י פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ י"י לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. (ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים. (ג) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק. (ד) וַיָּמׇל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים. (ה) וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ. (ו) וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כׇּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי. (ז) וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו. (ח) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק. (ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. (י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק. (יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ. (יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. (יג) וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא. (יד) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. (טו) וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם. (טז) וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. (יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. (יח) קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ. (יט) וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר. (כ) וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת. (כא) וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

Bereshit 25:1-6בראשית כ״ה:א׳-ו׳

(א) וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. (ב) וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יׇקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ. (ג) וְיׇקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים. (ד) וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כׇּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה. (ה) וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כׇּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק. (ו) וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם.

Bereshit 39:17בראשית ל״ט:י״ז

וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי.

Shemot 6:1שמות ו׳:א׳

וַיֹּאמֶר י"י אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ.

Shemot 32:6שמות ל״ב:ו׳

וַיַּשְׁכִּימוּ מִמׇּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק.

Devarim 15:12-13דברים ט״ו:י״ב-י״ג

(יב) כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חׇפְשִׁי מֵעִמָּךְ. (יג) וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חׇפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם.

Shemuel II 2:14שמואל ב׳ ב׳:י״ד

וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ וַיֹּאמֶר יוֹאָב יָקֻמוּ.

Yeshayahu 21:13-18ישעיהו כ״א:י״ג-י״ח

(יג) מַשָּׂא בַּעְרָב בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹרְחוֹת דְּדָנִים. (יד) לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד. (טו) כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה. (טז) כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי אֵלָי בְּעוֹד שָׁנָה כִּשְׁנֵי שָׂכִיר וְכָלָה כׇּל כְּבוֹד קֵדָר. (יז) וּשְׁאָר מִסְפַּר קֶשֶׁת גִּבּוֹרֵי בְנֵי קֵדָר יִמְעָטוּ כִּי י"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר.

Laws of Lipit Ishtar 25חוקי ליפית אשתר 25

If a man married a wife and she bore him children and those children are living, and a slave also bore children for her master but the father granted freedom to the slave and her children, the children of the slave shall not divide the estate with the children of their former master.

Code of Hammurabi 170-171חוקי חמורבי 170-171

170: If a man's chief wife bears him children and his maidservant [also] bears him children, and the father, while he still lives, tells the children whom the maidservant bore him, "[You are] my children," then he counts them among the children of his chief wife. After the father dies, the children of the chief wife and the children of the maidservant divide the property of the father's estate between them equally. The son of the chief wife is first to choose and take his portion of the inheritance. 171: If the father, while still alive, does not say to the children whom the maidservant bore him, "[You are] my children," then after the father dies, the children of the maidservant do not receive a portion of the father's estate with the children of the chief wife. The release of the maidservant and her children is assured; the children of the chief wife shall not demand servitude of the children of the maidservant."

Jubilees 17:6-18יובלים י״ז:ו׳-י״ח

(ו) ותרא שרה את ישמעאל שמח ומכרכר, וגם אברהם שמח בו מאוד, ותקנא לראות בישמעאל ותאמר לאברהם. (ז) גרש האמה הזאת ואת בנה. בן האמה הזאת לא יירש עם בני עם יצחק. (ח) וירע הדבר בעיני אברהם על אודות אמתו ועל בנו, לשלח אותם מעל פניו. (ט) ויאמר אלוהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הילד ועל השפחה, כל אשר אמרה שרה אליך שמע דברה ועשה אותו, כי ביצחק יקרא לך שם וזרע. (י) ואת בן השפחה הזאת לגוי גדול אשימנו כי ממשפחתך הוא. (יא) וישכם אברהם בבוקר, ויקח לחם וחמת מים, וישם אותו על שכם הגר ואת הנער, וישלחה ותלך ותתע במדבר באר שבע. (יב) ויכלו המים מן החמת ויצמא הילד ולא יכל ללכת, ויפול ארצה. (יג) ותקחהו אמו ותלך ותשליכהו תחת עץ שמן. (יד) ותלך הלאה ותשב לה מנגדו הרחק כמטחוי קשת, כי אמרה אל אראה במות ילדי, ותשב ותבך. (טו) ויאמר אליה מלאך אלוהים אחד הקדושים לאמור: מה זה תבכי הגר, קומי שאי את הילד והחזיקי את ידך בו, כי שמע אלוהים אל קולך. (טז) ותרא את הילד, ותפקח את עיניה ותרא באר מים, ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את ילדה. (יז) ותקם ותלך נוכח פארן, ויגדל הילד ויהי רובה קשת, ויהי אלוהים אתו. (יח) ותקח לו אמו אשה מבנות מצרים, ותלד לו בן, ויקרא את שמו נביות כי אמרה אלוהים היה קרוב לי בקוראי אליו.

Josephus, Antiquities of the Jews 1:12:3יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים א׳:י״ב:ג׳

As for Sarah, she at first loved Ismael, who was born of her own handmaid Hagar, with an affection not inferior to that of her own son, for he was brought up in order to succeed in the government; but when she herself had borne Isaac, she was not willing that Ismael should be brought up with him, as being too old for him, and able to do him injuries when their father should be dead; she therefore persuaded Abraham to send him and his mother to some distant country. Now, at the first, he did not agree to what Sarah was so zealous for, and thought it an instance of the greatest barbarity, to send away a young child (26) and a woman unprovided of necessaries; but at length he agreed to it, because God was pleased with what Sarah had determined: so he delivered Ismael to his mother, as not yet able to go by himself; and commanded her to take a bottle of water, and a loaf of bread, and so to depart, and to take Necessity for her guide. But as soon as her necessary provisions failed, she found herself in an evil case; and when the water was almost spent, she laid the young child, who was ready to expire, under a fig-tree, and went on further, that so he might die while she was absent. But a Divine Angel came to her, and told her of a fountain hard by, and bid her take care, and bring up the child, because she should be very happy by the preservation of Ismael. She then took courage, upon the prospect of what was promised her, and, meeting with some shepherds, by their care she got clear of the distresses she had been in.

Tosefta Sotah 5:7תוספתא סוטה ה׳:ז׳

האומרת לבעלה השמים ביני לבינך יעשה דרך בקשה [ביניהן] שכן מצינו [באמנו שרה שאמרה לו לאבינו אברהם] (בראשית טז) ישפוט ה' ביני ובינך אלא כך אמרה לו (בראשית כא) גרש האמה הזאת ואת בנה מלמד שהיתה [אמנו שרה] רואה את ישמעאל [בונה] במסין וצד חגבין [ומעלה ומקטיר] לעבודת כוכבים אמרה שמא ילמוד יצחק בני כך וילך ויעבוד כך ונמצא שם שמים מתחלל בדבר אמר לה לאחר שזכין לו לאדם חבין לו [אחר] שעשינוה מלכה אחר שעשינוה גבירה והכנסנוה לגדולה זו נטרדנוה מתוך בתינו מה הבריות אומרות עלינו לא נמצא שם שמים מתחלל בדבר אמרה לו הואיל ואתה אומר חילול השם בדבר [זה] יכריע המקום בין דברי לדבריך הכריע המקום בין דבריה לדבריו שנא' (שם) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה שאין ת"ל כל ומה ת"ל כל מלמד שהכריע לשניה והכריע לראשונה מה שניה על אודות הגר [אף הראשונה על אודות הגר].

Tosefta Sotah 6:3תוספתא סוטה ו׳:ג׳

אמר ר"ש בן יוחאי ארבעה דברים היה ר"ע דורש ודברי נראין מדבריו דרש ר"ע (בראשית כא) ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק אין צחוק האמור כאן אלא עבודת כוכבים שנא' (שמות לא) וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה במסין וצד חגבים ומעלה ומקטיר לעבודת כוכבים ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אין צחוק האמור כאן אלא גילוי עריות שנא' (בראשית לט) בא אלי העבד וגו' לצחק בי מלמד שהיתה [אמנו שרה] רואה את ישמעאל מכבש את [הגנות] ומענה את הנשים ר' ישמעאל אומר אין לשון צחוק אלא שפיכות דמים שנא' (שמואל ב ב) ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו [וגו'] ויקומו ויעברו במספר [וגו'] ויחזיקו איש בראש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדיו מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל נוטל קשת וחצים ומזרק כלפי יצחק שנא' (משלי כו) כמתלהלה היורה זקים וגו' כן איש רמה [וגו'] ואני אומר חס ושלום שיהיה בביתו של [אותו] צדיק ההוא כך. אפשר [למי] שנא' עליו (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' יהא בביתו עבודת כוכבים [וגילו] עריות ושפיכות דמים אלא אין צחוק האמור כאן אלא לענין ירושה שכשנולד אבינו יצחק לאברהם אבינו היו הכל שמחין ואומרין נולד בן לאברהם [נולד בן לאברהם] נוחל את העולם ונוטל שני חלקים והיה ישמעאל מצחק [בדעתו] ואומר אל תהי שוטים [אל תהי שוטים] אני בכור ואני נוטל שני חלקים שמתשובת הדבר אתה למד [שנאמר] (בראשית כא) כי לא יירש בן האמה וגו' ורואה אני את דברי מדברי ר"ע.

Sifre Devarim 6:4ספרי דברים ו׳:ד׳

שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד – למה נאמר? לפי שנאמר: דבר אל בני ישראל, דבר אל בני אברהם ויצחק ויעקב לא נאמר אלא דבר אל בני ישראל, זכה יעקב אבינו שיאמר דבור לבניו, לפי שהיה יעקב מפחד כל ימיו ואומר: אוי לי שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצא מאבותי. אברהם יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשו אחי. ישמעאל עבד עבודה זרה, שנאמר: ותרא שרה את בן הגר המצרית [מצחק] (בראשית כ"א), שעבד עבודה זרה, דברי רבי עקיבא. רבי שמעון בן יוחי אומר: ד' דברים היה רבי עקיבא דורשם, ואין אני דורשן כמותו ודברי נראים מדבריו. הרי הוא אומר: ותרא שרה את בן הגר המצרית, שעבד עבודה זרה. ואני אומר לא לענין הזו צריך אלא לענין שררות, וכשבאו לחלק היה ישמעאל אומר: לא אני נוטל שני חלקים שאני בכור, לכן שרה אמרה: גרש את האמה הזאת ואת בנה ודברי אני רואה מדבריו.

Midrash Tannaim Devarim 14מדרש תנאים דברים י״ד

כיוצא בו אתה אומר (בר' כא יב) אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך ואין אנו יודעין אם לשילוח אם למעשה ת"ל (שם) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.

Bavli Rosh HaShanah 16bבבלי ראש השנה ט״ז:

וא"ר יצחק אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה שנאמר {בראשית כא-יז} כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם.

Bereshit Rabbah 53:11בראשית רבה נ״ג:י״א

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית (בראשית כא, ט), אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה אוֹמֵר בּוֹ דָּבָר לִגְנַאי, וַאֲנִי אוֹמֵר בּוֹ דָּבָר לְשֶׁבַח, דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא וַתֵּרֶא שָׂרָה וגו', אֵין מְצַחֵק אֶלָּא גִּלּוּי עֲרָיוֹת, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית לט, יז): בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָנוּ לְצַחֶק בִּי, מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה אִמֵּנוּ שָׂרָה רוֹאָה אוֹתוֹ לְיִשְׁמָעֵאל מְכַבֵּשׁ גִּנּוֹת וְצָד נְשֵׁי אֲנָשִׁים וּמְעַנֶּה אוֹתָן. תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה שֶׁל צְחוֹק אֶלָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ו): וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק, מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה אִמֵּנוּ שָׂרָה רוֹאָה אֶת יִשְׁמָעֵאל בּוֹנֶה בִּימוֹסִיּוֹת וְצָד חֲגָבִים וּמַקְרִיב עֲלֵיהֶם. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר אֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה צְחוֹק אֶלָּא לְשׁוֹן שְׁפִיכוּת דָּמִים, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל ב ב, יד): יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ. רַבִּי עֲזַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אֲמַר לֵיהּ יִשְׁמָעֵאל לְיִצְחָק נֵלֵךְ וְנִרְאֶה חֶלְקֵנוּ בַּשָֹּׂדֶה, וְהָיָה יִשְׁמָעֵאל נוֹטֵל קֶשֶׁת וְחִצִּים וּמוֹרֶה כְּלַפֵּי יִצְחָק, וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ מְצַחֵק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כו, יח יט): כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים וגו' כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאוֹמֵר הֲלֹא מְצַחֵק אָנִי, וְאוֹמֵר אֲנִי בּוֹ דָּבָר לְשֶׁבַח אֵין לָשׁוֹן הַזֶּה שֶׁל צְחוֹק אֶלָּא לְשׁוֹן יְרֻשָּׁה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד אָבִינוּ יִצְחָק הָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִים, אָמַר לָהֶם יִשְׁמָעֵאל שׁוֹטִים אַתֶּם, אֲנִי בְּכוֹר וַאֲנִי נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, שֶׁמִּתְּשׁוּבַת אִמֵּנוּ שָׂרָה לְאַבְרָהָם (בראשית כא, י): כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי, אַתָּה לָמֵד, כִּי לֹא יִירַשׁ עִם בְּנִי אֲפִלּוּ שֶׁאֵינוֹ יִצְחָק, וְעִם יִצְחָק אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בְּנִי, קַל וָחֹמֶר עִם בְּנִי עִם יִצְחָק.

Bereshit Rabbah 53:13בראשית רבה נ״ג:י״ג

שָׂם עַל שִׁכְמָהּ, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהִכְנִיסָה בּוֹ שָׂרָה עַיִן רָעָה וְנִכְנְסָה בּוֹ חַמָּה וְאַכְאָבִית, תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן, דִּכְתִיב (בראשית כא, טו): וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַחוֹלֶה לִהְיוֹת שׁוֹתֶה הַרְבֵּה וּבְכָל שָׁעָה. (בראשית כא, טו): וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִֹּׂיחִם, אָמַר רַבִּי מֵאִיר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הָרְתָמִים לִהְיוֹת גְּדֵלִים בַּמִּדְבָּר.

Shemot Rabbah 1:1שמות רבה א׳:א׳

מֶה עָשָׂה יִשְׁמָעֵאל כְּשֶׁהָיָה בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הִתְחִיל לְהָבִיא צֶלֶם מִן הַשּׁוּק וְהָיָה מְצַחֵק בּוֹ וְעוֹבְדוֹ, כְּמוֹ שֶׁרָאָה מֵאֲחֵרִים. מִיָּד (בראשית כא, ט): וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק וגו', וְאֵין מְצַחֵק אֶלָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות לב, ו): וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק, מִיָּד (בראשית כא, י): וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, שֶׁמָּא יִלְמַד בְּנִי אָרְחוֹתָיו, מִיָּד (בראשית כא, יא): וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם וגו' עַל שֶׁיֵּצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה, (בראשית כא, יב): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ וגו', מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהָיָה אַבְרָהָם טָפֵל לְשָׂרָה בִּנְבִיאוּת. מִיָּד (בראשית כא, יד): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם, לְלַמֶּדְךָ שֶׁהָיָה שׂוֹנֵא לְיִשְׁמָעֵאל עַל שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, וְשִׁלְּחוֹ הוּא וְאִמּוֹ הָגָר רֵיקָם וּטְרָדוֹ מִבֵּיתוֹ עַל כָּךְ. וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאַבְרָהָם שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית יג, ב): וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה וגו', הָיָה מְשַׁלֵּחַ אִשְׁתּוֹ וּבְנוֹ מִבֵּיתוֹ רֵיקָם בְּלֹא כְסוּת וּבְלֹא מִחְיָה. אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ כֵּיוָן שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה לֹא נִפְנָה עָלָיו. מֶה הָיָה סוֹפוֹ, כְּשֶׁגֵּרְשׁוֹ יָשַׁב בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וְהָיָה מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טז, יב): וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם.

Tanchuma Shemot 1תנחומא שמות א׳

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר (משלי יג, כד). בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם שֶׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ, פְּלוֹנִי הִכָּה אֶת בִּנְךָ, יוֹרֵד עִמּוֹ עַד לְחַיָּיו. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ? לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמּוֹנֵעַ בְּנוֹ מִן הַמַּרְדּוּת, סוֹף יוֹצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה וְשׂוֹנְאֵהוּ. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּיִשְׁמָעֵאל שֶׁהָיָה לוֹ גַּעְגּוּעִין עַל אַבְרָהָם אָבִיו וְלֹא רִדָּהוּ, וְיָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, וּשְׂנָאוֹ אַבְרָהָם וְהוֹצִיאוֹ מִבֵּיתוֹ רֵיקָם. מֶה עָשָׂה יִשְׁמָעֵאל? כְּשֶׁהָיָה בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הִתְחִיל לְהָבִיא צֶלֶם מִן הַשּׁוּק וְהָיָה מְצַחֵק בּוֹ וְעוֹבְדוֹ, כְּמוֹ שֶׁרָאָה לַאֲחֵרִים. מִיָּד, וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק (בראשית כא, ט). וְאֵין צְחוֹק הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֵמוּ לְצַחֵק (שמות לב, ו). מִיָּד, וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה וְגוֹ', שֶׁמָּא יִלְמַד אוֹרְחוֹתָיו. מִיָּד, וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ וְגוֹ', כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁהָיָה אַבְרָהָם טָפֵל לְשָׂרָה בִּנְבִיאוּת. מִיָּד, וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וְגוֹ'. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁהָיָה שׂוֹנֵא לְיִשְׁמָעֵאל עַל שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, וְשִׁלְּחוֹ הוּא וְאֶת הָגָר אִשְׁתּוֹ רֵיקָם, וּטְרָדָן מִבֵּיתוֹ עַל כָּךְ. וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ, שֶׁאַבְרָהָם שֶׁכָּתוּב בּוֹ וְאַבְרָהָם כָּבֵד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב (בראשית יג, ב), הָיָה מְשַׁלֵּחַ אִשְׁתּוֹ וּבְנוֹ מִבֵּיתוֹ רֵיקָם בְּלֹא כְּסוּת, בְּלֹא מָזוֹן, בְּלֹא כֶּסֶף, בְּלֹא בְּהֵמָה? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, לֹא נִפְנָה אֵלָיו. אִם כֵּן, מַהוּ וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ (בראשית כא, יא) ? שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה. אַתָּה מוֹצֵא, כְּשֶׁגָּדַל יִשְׁמָעֵאל, יָשַׁב בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וְהָיָה מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל. (בראשית טז, יב).

Tanchuma Yitro 5תנחומא יתרו ה׳

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כְּשֶׁהִגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע אֶת יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, הָיוּ כְּפוּתִים יְדֵיהֶן מֵאֲחוֹרֵיהֶן נְתוּנִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וְהוֹלִיכוּם עֲרֻמִּים כַּבְּהֵמוֹת. כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ עַל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, אָמְרוּ לַהֶגְמוֹנוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם, עֲשׂוּ עִמָּנוּ חֶסֶד וְרַחֲמִים וְהַעֲבִירוּנוּ עַל אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל. וְכֵן עָשׂוּ. יָצְאוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לִקְרָאתָן, הוֹצִיאוּ לָהֶן פַּת מָלִיחַ וְצִיר עִמָּהּ. הֵבִיאוּ נוֹדוֹת רֵקִים וּצְבָעוּם בַּמַּיִם וּתְלָאוּם בְּשַׁעֲרֵי אָהֳלֵיהֶם. כְּשֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל כָּךְ, נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתָּן, הָיוּ סְבוּרִין שֶׁהֵן מְלֵאִין מַיִם. אָמְרוּ לָהֶן: אִכְלוּ פַּת תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ נָבִיא לָכֶם מַיִם. אָכְלוּ אֶת הַפַּת, בָּאוּ וְאָמְרוּ: לֹא מָצָאנוּ מַיִם. וְהֵן נוֹשְׁכִין בְּשִׁנֵּיהֶם בְּאוֹתָן נוֹדוֹת, וְנִכְנְסוּ רוּחַ חַמָּה לְתוֹךְ מְעֵיהֶם וּמֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: מַשָּׂא בַּעְרָב, בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹרְחוֹת דְּדָנִים (ישעיה כא, יג). מַהוּ מַשָּׂא בַּעְרָב? מַשּׂאוֹי קָשֶׁה עַל בְּנֵי עֲרָב. אָמַר לָהֶן: כָּזֶה אֹרְחוֹת דְּדָנִים, דַּרְכָּן שֶׁל אַחִין לְקַבֵּל בְּנֵי דּוֹדֵיהֶן. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ, מַקְדִּימִין לְפָנָיו לֶחֶם וּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם. וְאַתֶּם ישְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא, בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נוֹדֵד (ישעיה כא, יד). וְאַתֶּם אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים, כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדְדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה (ישעיה כא, טו). אֲבִיכֶם שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ בַּצָּמָא בַּמִּדְבָּר, פָּתַחְתִּי לוֹ בְּאֵר מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם (בראשית כא, יט). וְאַתֶּם עֲשִׂיתֶם כָּךְ.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 21:9-17תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית כ״א:ט׳-י״ז

(9) And Sarah observed the son of Hagar the Mizreitha, whom she bare to Abraham, mocking with a strange worship, and bowing to the Lord. (10) And she said to Abraham, Cast out this handmaid and her son: for it is not possible for the son of this handmaid to inherit with my son; and he to make war with Izhak. (11) And the thing was very evil in Abraham's eyes, on account of Ishmael his son, who would practise a strange worship. (12) And the Lord said to Abraham, Let it not be evil in thine eyes on account of the youth who goeth forth from thy nurturing, and of thy handmaid whom thou sendest away. Hearken unto all that Sarah saith to thee, because she is a prophetess; for in Izhak shall sons be called unto thee; and this son of the handmaid shall not be genealogized after thee. (13) But the son of the handmaid have I set for a predatory people (le-am leistim), because he is thy son. (14) And Abraham rose up in the morning, and took bread and a cruse of water, and gave to Hagar to bear upon her shoulder, and bound it to her loins, to signify that she was a servant, and the child, and dismissed her with a letter of divorce (be-gitta). And she went, and wandered from the way into the desert which was hard by Beersheba. (15) And it was when they came to the entrance of the desert, they remembered to wander after strange worship; and Ishmael was seized with a burning thirst, and drank of the water till all the water was consumed from the cruse. And he was dried up, and withered in his flesh; and she carried him, and was exhausted, and she cried unto the Fear of his father, and He answered her not; and she laid the youth down at once under one of the trees. (16) And she went and sat on one side, and cast away the idol (or the strange worship), and removed from her son, as the distance of an arrow from the bow; for she said, I am not able to see the death of the child. And she sat over against her son, and lifted up her voice and wept. (17) And the voice of the youth was heard before the Lord for the righteousness' sake of Abraham; and the Angel of the Lord called to Hagar from heaven, and said, What to thee, Hagar? Faint not, for the voice of the youth is heard before the Lord; neither shall judgment be according to the evil which he will do, but according to the righteousness of Abraham is mercy upon him in the place where he is.

(ט) וחמת שרה ית ברה דהגר מצריתא דילידת לאברהם מגחך לפולחנא נוכראה וגחין לייי. (י) ואמרת לאברהם טרוד ית אמתא הדא וית בר(א){ה} ארום לית אוושר למירות בר אמתא הדא עם ברי ויגח קרבא עם יצחק. (יא) ובאיש פיתגמא לחדא בעיני אברהם על עיסק ישמעאל בריה דיפלח לפולחנא נוכראה. (יב) ואמר ייי לאברהם לא יבאיש בעינך על טלייא דינפק מתרבותך ועל אמתך דאת מתרך כל דתימר לך שרה קביל מינה דנביאתא היא ארום ביצחק יתקרון לך בנין ודין בר אמתא לא מתיחס בתרך. (יג) ואוף ית בר אמתא לעם ליסטיס אשויניה ארום ברך הוא. (יד) ואקדים אברהם בצפרא ונסיב לחמא וקרווא דמיא ויהב להגר שוי על כיתפה וקשר לה במותנהא לאודועי דאמתא היא וית ריבא ופטרה בגיטא ואזלת וט(כנ){ע}ת מן ארחא למדברא דסמיך לביראדשבע. (טו) והוו כיוון דמטו לפיתחא דמדברא אדכרו למטעי בתר פולחנא נוכראה ולקה ישמעאל באישא צמירתא ושתי כל מיא עד דישלימו כל מיא מן קרווהא ואתחריך ואיתקליש ביסריה וסוברתיה ואישתלהיאת וקר(א){ת} לדחלתא דאיבה ולא ענה יתה ומן יד טלקת ית ריבא תחות חד מן אילנייא. (טז) ואזלת ויתיבת לה ליסטר חד וטלקת ית פולחנא נוכראה ארחיקית מן ברה כשיעור מיגד בקשתא ארום אמרת לית אנא יכלא למיחמי במותא דטליא ויתיבת מקביל ברה וארימת ית קלא ובכת. (יז) ושמיע קדם ייי ית קליה דטליא בגין זכותיה דאברהם וקרא מלאכא דייי להגר מן שמייא ואמר לה מה ליך הגר לא תיסתפין ארום שמיע קדם ייי ית קליה דטליא ולא דן יתיה לפום עובדוי בישיא דעתיד למיעבד אלהין בגין זכותיה דאברהם חס ע(י)לוי באתר דהוא תמן.

Pirkei DeRabbi Eliezer 30פרקי דרבי אליעזר ל׳

הנסיון התשיעי נולד ישמעאל בקשת ונתרבה בקשת שנ' ויהי אלהים את הנער ויגדל ונטל קשת וחצים והיה יורה אחר הפנות וראה את יצחק יושב לבדו וירה חץ להרגו וראתה זה הדבר שרה והגיד לאברהם ואמרה לו כזה וכזה עשה ישמעאל ליצחק אלא עמוד וכתוב ליצחק כל מה שנשבע הב"ה לך ולזרעך שאין בן האמה יורש עם בני עם יצחק שנ' ותאמר לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק יהודה בן תימא אומר אמ' שרה לאברהם כתוב גט גרושין לאמה ושלח את האמה הזאת מעלי ומעל יצחק בני מן העולם הזה ומן העולם הבא ומכל הרעות שבאו על אברהם הרע בעיניו הדבר הזה מאד ר' יהודה אומ' נגלה הב"ה עליו אמ' לו אברהם אין אתה יודע שהיית לך שרה ראויה לאשה ממעי אמה והיא חברתך ואשת בריתך לא נקראת שרה שפחה אלא אשתך לא נקראת הגר אשתך אלא שפחתך כל מה שדברה שרה באמת הגידה אל ירע בעיניך השכים אברהם וכתב גט גירושין ונתן להגר ושלח אותה ואת בנה מעליו ומעל יצחק בנו מהעולם הזה ומהעולם הבא שנ' וישכם אברהם בבקר ויקח וכו' וישלחהו בגט גירושין ולקח בגד אחד וקשר במתניה כדי שיהא שוטף אחריה לידע שהיא שפחה ולא עוד אלא שעמד אברהם אבינו לראות את ישמעאל בנו ולראות את הדרך שהלכו בה ובזכות אברהם לא חסרו המים מן החמת וכיון שהגיע לפתח המדבר התחילה תועה אחרי ע"ז של בית אביה ומיד חסרו המים מן החמת שנ' ותלך ותתע וכו' בן שבע עשרה שנה הלך ישמעאל מבית אביו ויצחק מבן ארבעים שנה כשלקח רבקה ובזכות אברהם לא חסרו המים מן החמת וכיון שהגיע לפתח המדבר התחילה תועה אחר ע"ז של בית אביה חסרו במים מן החמת כמו שאמ' לעיל ועייפה נפשו של ישמעאל בצמא והלך והשליך את עצמו תחת חרולי המדבר להיות חרשן עליו ואמ' אלהי אברהם אבי יש לפניך תוצאות מים קח את נפשי ממני ואל אמות בצמא ויעתר לו שנ' כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם ושם נפתחו להם הבאר שנבראת בין השמשות והלכו ושתו ומלאו את החמת מים שנ' ויפתח אלהים את עיניה ושם הניחו הבאר ומשם נשאו את רגליהם והלכו אל המדבר כלו עד שהגיעו למדבר פארן ומצאו שם מוצאי מים וישבו שם שנ' וישב במדבר פרן שלח ישמעאל ולקח לו אשה מבנות מואב לאחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו ונשבע לשרה שלא ירד מעל הגמל במקום שישמעאל שרוי תמן והגיע לשם בחצי היום ומצא שם את אשתו של ישמעאל אמ' לה היכן הוא ישמעאל אמרה לו הלך הוא ואמו להביא פירות ותמרים מן המדבר אמ' לה תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר אמרה לו אין לי לחם ולא מים אמ' לה כשיבא ישמעאל הגידי לו את הדברים הללו וב"ן חכ"ם כחצ"י חכ"ם ואמרי לו זקן אחד מארץ כנען בא לראותך ואמ' חלף מפתן ביתך שאינה טובה לך וכשבא ישמעאל מן המדבר הגידה לו את הדברים הללו ובן חכם כחצי חכם והבין ישמעאל ושלחה אמו ולקחה לו אשה מבית אביה ופטימה שמה ועוד אחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו ונשבע לשרה כפעם ראשונה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם והגיע לשם בחצי היום ומצא שם אשתו של ישמעאל ואמ' לה היכן הוא ישמעאל אמרה לו הוא ואמו הלכו לרעות את הגמלים במדבר אמ' לה תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר והוציאה לחם ומים ונתנה לו עמד אברהם והיה מתפלל לפני הב"ה על בנו ונתמלא ביתו של ישמעאל מכל טוב ממין הברכות וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדבר וידע ישמעאל שעד עכשו רחמי אביו עליו כרחם אב על בנים לאחר מיתתה של שרה חזר אברהם ולקח את גרושתו שנ' ויוסף אברהם ויקח אשה ומדקאמר ויוסף משמע שפעם ראשונה היתה אשתו ועוד לא הוסיף לבא עליה ושמה קטורה שהיתה מקוטרת מכל מיני בשמים ד"א קטורה שהיו נאים מעשיה כקטרת ילדה לו ששה בנים וכלם נקראו על שמו של ישמעאל שנ' ותלד לו את זמרן ואת יקשן וכאשה שהיא מתגרשת מן בעלה כך עמד אברהם ושלחן מעל יצחק בנו מן העה"ז ומן העה"ב שנ' ולבני הפלגשים אשר לאברהם וכו' וישלחם בגט גירושין על שם בנו ישמעאל קדר נקראו בני קדר שנ' לקדר ולממלכות חצור וכו' על שם בנו ישמעאל וקדמה נקראו בני קדם שנ' אל בני קדם על שם שישבו באחוזות קין נקראו בניו בני קין שנ' וחבר הקני נפרד והלא כל בני קין נכרתו במי המבול אלא על שם שישבו באחוזות קין שנ' כי אם יהיה לבער קין כי אם יהיה לבער אש מזרעו של ישמעאל הם ישבותו מלוכת אשור אמ' בלעם משבעים לשונות שברא הב"ה בעולמו לא שם שמו לאחד מהם אלא לישראל הואיל והשוה הב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל אוי מי יחיה בימיו שנ' אוי מי יחיה משומו אל.

R. Saadia Gaon Tafsir Bereshit 21:9ר׳ סעדיה גאון תפסיר בראשית כ״א:ח׳

מצחק – מתעתע ומהתל.

R. Saadia Gaon Tafsir Bereshit 21:14ר׳ סעדיה גאון תפסיר בראשית כ״א:י״ד

וישלחה – שחררה.

R. Saadia Gaon Commentary Bereshit 21:9ר׳ סעדיה גאון פירוש בראשית כ״א:ט׳

"מצחק", לפי פשוטו, שהיה ישמעאל לועג ליצחק, ואומר עליו שלא יחיה, כעין מה שאמר: "ויהי כמצחק בעיני חתניו"; והסיבה לכך – חולשתו של יצחק. ויש שטופלים (על ישמעאל) העוונות החמורים שנופל עליהם לשון צחוק: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ואין זה נראה לי, שהרי כתוב כי שמע ה' אל קול הנער, ואמרו הקדמונים: "אין הקב"ה דן את האדם אלא לפי שעתו, שנאמר: באשר הוא שם". 'לא ירש' תרגמתי: "לא יסכן" (לא יגור), כעין מה שכתוב: "וירשוה קאת וקפוד". רשאית היתה שרה להרחיקו מהישיבה בבית, אבל לא להעבירו מן הנחלה.

Rashi Bereshit 21:9-11,14-15,17רש״י בראשית כ״א:ט׳-י״א,י״ד-ט״ו,י״ז

(9) מצחק MAKING SPORT – This means worshipping idols, as it is said in reference of the Golden Calf, (Exodus 32:6) "And they rose up to make merry (לצחק)." Another explanation is that it refers to immoral conduct, just as you say in reference to Potiphar's wife, (Genesis 39:17) "To mock (לצחק) at me." Another explanation is that it refers to murder, as (2 Samuel 2:14) "Let the young men, I pray thee, arise and make sport (וישחקו) before us" (where they fought with and killed one another) (Genesis Rabbah 53). From Sarah's reply — "for the son of this bondwoman shall not be heir with my son" — you may infer that he (Ishmael) was quarrelling with Isaac about the inheritance, saying, "I am the first-born and will, therefore, take a double portion". They went into the field and he (Ishmael) took his bow and shot arrows at him (Isaac), just as you say (Proverbs 26:18, 19) "As a madman who casteth firebrands, [arrows and death] and says: I am only מצחק mocking" (ib.). (10) עם בני עם יצחק WITH MY SON, WITH ISAAC – For since this is my son, even though he were not as good as Isaac really is, or if he were as good a man as Isaac really is, even though he were not my son, this one (Ishmael) is not deserving of inheriting with him: how much less is he deserving of inheriting with my son, with Isaac — with one who possesses both these qualities (of being my son and of being the good man Isaac). (11) על אדות בנו ON ACCOUNT OF HIS SON – because he heard that he had taken to degenerate ways (Tanchuma Shemoth). The real meaning, however, is because she (Sarah) had told him to send him away. (14) לחם וחמת מים BREAD AND A BOTTLE OF WATER – but not silver and gold, because he hated him for taking to degenerate ways. ואת הילד AND THE CHILD – the child, too, he placed on her shoulder, for Sarah had cast an evil eye upon him, so that a fever seized him and he could not walk (Genesis Rabbah 53). ותלך ותתע AND SHE WENT AND WANDERED – she reverted to the idol worship of her father's house (Pirkei D'Rabbi Eliezer 30). (15) ויכלו המים AND THE WATER WAS SPENT – because it is the nature of sick people to drink much. (17) את קול הנער THE VOICE OF THE LAD – From this we may infer that the prayer of a sick person is more effective than the prayer offered by others for him and that it is more readily accepted (Genesis Rabbah 53). באשר הוא שם WHERE HE IS – According to the actions he is now doing shall he be judged and not according to what he may do in future. Because the ministering angels laid information against him, saying, "Master of the Universe, for him whose descendants will at one time kill your children with thirst will You provide a well?" He asked them, "What is he now, righteous or wicked?" They replied to him, "Righteous." He said to them, "According to his present deeds will I judge him." This is the meaning of what is written: "[For God hath heard the voice of the lad ] באשר הוא שם in that condition in which he now is". Where did he (Ishmael) kill Israel with thirst? When Nebuchadnezzar carried them into exile — as it is said, (Isaiah 21:13, 14) "The burden upon Arabia … O ye caravans of Dedanites, unto him that is thirsty bring ye water! etc." When they were bringing them near the Arabians the Israelites said to their captors, "We beg of you bring us to the children of our uncle, Ishmael, who will certainly show pity to us", as it is said, "O ye caravans of the Dedanites (דדנים)"; read not דדנים but דודים, kinsmen. — These indeed came to them bringing them salted meat and fish and water-skins inflated with air. The Israelites believed that these were full of water and when they placed them in their mouths, after having opened them, the air entered their bodies and they died (Tanchuma Shemoth).

(ט) מצחק – לשון עבודה זרה – שנאמר: ויקומו לצחק (שמות ל"ב:ו'); לשון רציחה – יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (שמואל ב ב':י"ד); לשון גילוי עריות – כמו לשחק בי (בראשית ל"ט:י"ז). מריב עם יצחק על הירושה ואומר: אני בכור ונוטל פי שנים, ויוצאין לשדה, נטל קשתו ויורה בו חצים, כמדתמר: כמתלהלה היורה זיקים, ונאמר שם: הלא מצחק אני (משלי כו:י"ח-י"ט). (י) עם בני עם יצחק – מכיון שהוא בני – אפילו אינו הגון כיצחק, או הגון כיצחק – אפילו אינו בני, קל וחומר ששתיהן בו. (יא) על אודות בנו – שיצא לתרבות רעה. ופשוטו: על שאומרת לו לשלחו. (יד) לחם וחמת מים – ולא כסף וזהב, לפי שהיה שונאו על שיצא לתרבות רעה. ואת הילד – אף הילד שם על שכמה, שהכניסה בו שרה עין רעה ואחזתו חמה, ולא יכול לילך ברגליו. ותלך ותתע – חזרה לגילולי בית אביה. (טו) ויכלו המים – דרך חולים לשתות הרבה. (יז) את קול הנער – מכאן שתפילת החולה מתקבלת מתפילת אחרים עליו. באשר הוא שם – לפי מעשים שהוא עכשיו הוא נדון, ולא לפי מה שעתיד לעשות. לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגין ואומרים: מי שעתיד להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר. והוא משיבם: עכשיו מהו צדיק או רשע. אמרו לו: צדיק. אמר להם: לפי מעשיו של עכשיו אני דנו, וזהו: באשר הוא שם. והיכן המית את ישראל בצמא, כשהגלם נבוכדנאצר. שנאמר: משא בערב וגומ' לקראת צמא התיו מים וג' (ישעיהו כ"א:י"ג-י"ד). כשהיו מוליכין אותן אצל ארץ ערביים, היו ישראל אומרים לשבאים: בבקשה מכם הוליכונו אצל בני דודינו ישמעאל וירחמו עלינו, שנאמר: (ישעיהו כ"א:י"ג) ארחות דדנים. ואילו יוצאים לקראתם ומביאין להם בשר מליח ונודות נפוחים, כסבורים ישראל שהן מלאים מים, כשמכניסו לתוך פיו ופותחו, הרוח נכנסת בגופו והוא מת.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 21:9אבן עזרא בראשית פירוש ראשון כ״א:ט׳

מצחק – כי כן מנהג כל נער. ותקנא בו בעבור היותו גדול מבנה.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 21:14אבן עזרא בראשית פירוש ראשון כ״א:י״ד

וחמת מים – כלי. ויתכן היותו מעור גם מעץ, וכמוהו מספח חמתך ואף שכר (חבקוק ב':ט"ו). ורבים יתמהו מאברהם, איך גירש בנו, גם שלחו עם אמו ריקם, ואיה נדבת לבו. והתמה מאלה שיתמהו, כי אברהם עשה כל אשר צוהו השם. ואילו היה נותן ממון להגר שלא ברצון שרה, לא שמר דברי השם. והנה באחרונה אחרי מות שרה נתן מתנות לבנו ישמעאל. לחם וחמת מים – נתן אל הגר, ושם על שכמה, ואמר לה, קחי אתך בנך ושלחה. ויתכן שנתן לה כסף וזהב ולא פירש הכתוב. ונתן לה לחם ומים מה שיספיק לה עד באר שבע, כי בגרר היה מושב אברהם [באותו הזמן.] והנה היא הלכה ולא ידעה הדרך. ותתע – והנה בנה חלה מחסרון המים, ואחר שלקחתהו בחיקה וראתה שנפשו יוצאה בצמא השליכתו תחת אחד האילנות. [גם יש אנשים ונשים שהם מתפחדים מהמת.]

Radak Bereshit 21:9-11,14רד״ק בראשית כ״א:ט׳-י״א,י״ד

(ט) מצחק – כאילו מלעיג על יצחק שנולד מהזקנים. (י) גרש האמה – כי לא יתכן לגרש הבן מבלתי האם, כי היא לא תשאר אחריו. כי לא יירש – כי הוא סבור להיות שוה עם בני בירושה לפי שהוא בנך לפיכך הוא מצחק ומלעיג על בני, והוסיפה ואמרה עם יצחק כאלו אמרה לו; הלא אמר לך האל ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה. (יא) וירע הדבר מאד – כי אע"פ שהיה בן האמה בנו היה והיה אוהב אותו כי היה בכורו והיה מרחם עליו כרחם אב על בנים. ובדרך טובה היה הולך, כי הוא גדל עמו ולמדהו דרך ה', כי אפילו לאחרים היה מלמד ומדריך בדרך טובה כל שכן לבנו, והיה רע בעיניו שיגרשהו מביתו, ולא גער באשתו מפני שלום הבית, כמו שכתבנו בדבר הגר, והיה מצטער על הדבר, והיה סובל מריבת אשתו עד שבא אליו הדבור. (יד) וישכם – לעשות מצות האל. ויקח לחם וחמת מים – נתן להם מזון ליום או ליומים, כי לא תוכל עוד שאת, וגם מים נתן לה, כי דרכה היה דרך מדבר לשוב אל מצרים או קרוב לה אל בני משפחתה כי מצרית היתה, וגם כסף וזהב נתן לה אע"פ שלא ספר הכתוב כי לא שלחה ואת הנער ריקם. שם על שכמה – הלחם והחמת שם על שכמה. ואת הילד – שילך לפניה כי בן חמש עשרה היה, וכשייעף תשאנהו על שכמה או בחיקה. וישלחה – מביתו או לוה אותה עד חוץ לעיר. ותלך ותתע – כי לא ידעה הדרך משנכנסה במדבר.

R. Avraham b. HaRambam Bereshit 21:9-12ר׳ אברהם בן הרמב״ם בראשית כ״א:ט׳-י״ב

(ט) ותרא שרה וג' – ראתה אותו מצחק ומנבל את פיו ומהתל כדרך הנערים וזה מסיח (את הדעת) מדרך השלימות (כאשר) אמר שלמה [ע"ה] לשחוק אמרתי מהולל טוב כעס משחוק וחששה שמא יהיה (יצחק) נעתק אליו (כלומר אל השחוק) בהתחברו עם ישמעאל ויבלה בזמנו שעה בזולת עסק בשלימות שהיא מוכנת לו וזה (כלומר אותו העסק) הוא הראוי לשלימות סגוליותו ושרה היא המיטפלת בזה לפי שהיו שניהם נוכחים בבית אצלה בשעת האכילה והמנוחה. (י) ותאמר וג' – היה נחוץ לדעתה להרחיק את ישמעאל ומפני החמלה והרחמים לא היתה יכולה להפריד אותו מאמו. ומה שאמרה כי לא יירש לא התכוונה בו אל ענין ירושת הנכסים אלא אל ענין הדירה והריעות והחבירות; ונראה לי כי רמזה בזה גם כן בידיעה נבואית אשר גילה (ה') יתעלה אחר כך כי השלימות הדתית אשר הובטחה לזרע אברהם לא ישתתף בה זרע ישמעאל עם זרע יצחק והוא לא יירש את השליטות עם יצחק שותפות גמורה והוא כך לפי שזרע ישמעאל לא נצטוו בתורה ואע"פ שהאמינו בה' הרי הפירו אותה בטענת ביטולה והריקו אותה בטענת שינויה והחלפתה ואע"פ שהאמינו באחדות הבורא הרי לא היתה (אמונתם) זו עם זרע יעקב אלא בזמן החשיכה לזרע יצחק ובכן לא ירש (ישמעאל) את השלימות עם יצחק; וזה על דרך הרמז אבל (לפי) הפירוש הקרוב והפשוט (יש כאן) כוונת הפירוד בין שניהם בחינוך והחבירות והוציאה אותו (שרה) בלשון יירש לפי שהיא ואברהם כבר היו באים בימים ולכך היתה יראה שמא ימותו שניהם ויהיה יצחק נשאר רך בשנים עם ישמעאל ויסיח דעתו בדרכו (של ישמעאל) מלהתעסק כשלימות. (יא) וירע וג' – לפי שלא הגידה לו את הסיבה בחמלתה על אברהם מלהכאיב את לבו (לומר לו) כי בישמעאל חסרון והוא (ישמעאל) היה בלי ספק עושה עליו (על אברהם) ע"ה רושם השלימות בהיותו בנו הגדול; ומאמר הכתוב על אודת בנו עדות מן יודע הנסתרות על העדר דביקותו (של אברהם) באמו (של ישמעאל) לטעם התחברות נודעת. (יב) כל אשר תאמר וג' – לפי שהוא יתעלה ראה את מחשבתה בסתר בזה כי טובה הוא להצלחת יצחק בשלימותו לא שנאה לישמעאל וגילה לו ע"ה את מחשבתה בסתר כאשר אמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע כלומר ממנו יהיה הזרע היחיד והמסוגל בשלימות התורה וכבוד הנבואה.

R. Avraham b. HaRambam Bereshit 21:14ר׳ אברהם בן הרמב״ם בראשית כ״א:י״ד

ויקח לחם וג' – ואין הצמצום על מה שנזכר קמצנות מצדו (של אברהם) ע"ה אלא ציות לכוונת שרה המתאים עם מאמרה גרש והוא היה מציית למצותו יתעלה כל אשר תאמר אליך שרה וג' וגם כן בטחון מצדו ע"ה ואמונה כי לא יעזוב (ה' יתעלה) את השגחתו מישמעאל כמו שהבטיחו וזה הוא הטעם ביציאת יעקב ע"ה מאצל יצחק ורבקה לפדן ארם בידים ריקניות' מטוב עולם הזה ולבו מלא קורת רוח דתית; וזה אע"פ שאינו כמו העקידה ליצחק יש בו נסיון שעמד בו (אברהם) ע"ה בהפרדת הבן האהוב כדי לקיים מצות האהוב האמתי.

R. Avraham b. HaRambam Bereshit 21:20ר׳ אברהם בן הרמב״ם בראשית כ״א:כ׳

וישב במדבר – כמו שאמר (ה') יתעלה והוא יהיה פרא אדם והוא מושב בניו עד עכשיו. ורבה קשת יורה בקשת הערה כי נטה אל דרך אנשי המלחמה וזאת היא המדה שהבינה בו שרה והיתה דואגת על יצחק בשבילו.

Chizkuni Bereshit 21:9-14חזקוני בראשית כ״א:ט׳-י״ד

(ט) את בן הגר המצרית מצחק – כמנהג שאר ילדים ויצחק היה קטן ולא היה יכול לעשות כך לפיכך נתקנאה בו שרה ונתקשה הדבר בעיניה. (י) כי לא יירש – מתוך דבריה של שרה למדנו, שהיה מבקש בכורה פי שנים. (יד) ויקח לחם וחמת מים – פרש"י ולא כסף וזהב, לפי שהיה שונאו לפי שיצא לתרבות רעה ועוד לא היה לו לאברהם להורישו שום נחלה שהרי הוא וישמעאל בנו גרים היו. ותניא בפ"ק דקדושין אינו יהודי את הגר וגר את הגר אינו יורש לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים דתניא לוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו ומת לא יחזיר לבניו ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנה. מ"מ דעתו היה ליתן לו מתנות אחרי מות שרה כדכתיב ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. שם על שכמה – קאי אל וחמת מים. ואת הילד קאי אויתן אל הגר. שם על שכמה – פרש"י שאחזתו חולי וא"ת הא אמרי' עד יעקב לא הוה חולשא. וי"ל נהי דבאותו זמן לא הוה חולשא דמייתי מיהו מחמת צמאון הם מתים ומתוך כך יראה שמא ימות בצמא. וישלחה – שהרי לא היה לו למוכרה אחרי ששכב עמה כדכתיב ושלחתה לנפשה ומכר לא תמכרנה בכסף.

Ramban Bereshit 21:9-11רמב״ן בראשית כ״א:ט׳-י״א

(ט) מצחק – לשון עבודה זרה לשון רציחה לשון גלוי עריות מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור ויורש פי שנים ויוצאין לשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים כמה דתימר כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני (משלי כו יח) ומתשובת שרה אתה למד כי לא יירש בן האמה הזאת וגו' כל זה לשון רש"י ואף כאן הרב כותב המחלוקות כולם דתניא (תוספתא סוטה פ"ו ה"ג) אמר רבי שמעון בן אלעזר אצלנו הגירסא בן יוחאי ד' דברים היה רבי עקיבא דורש ואיני דורש כמותו ונראין דברי מדבריו דרש רבי עקיבא ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק אין צחוק אלא לשון עבודה זרה וכו' ואני אומר חס ושלום שיהא בביתו של צדיק כך איפשר מי שכתוב בו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' (לעיל יח יט) יהא בביתו עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכת דמים אלא אין צחוק האמור כאן אלא לשון ירושה שמשעה שנולד יצחק היו הכל שמחין אמר להם ישמעאל שוטים אני בכור ואני נוטל פי שנים שמתשובה שאמרה שרה אמנו לאברהם אתה למד וכו' ונראין דברי מדבריו וכן הלשון שאמר הרב "מריב עם יצחק על הירושה" אינו נראה נכון שאם כן יהיה זה לאחר ימים רבים ויהיה ישמעאל גדול מאד משאת אותו אמו על שכמה וכן אמרו ז"ל (ילק"ש רמז צה) שהיה בן שבע עשרה שנה אם כן היה בשנה שנגמל יצחק ורבי אברהם אמר על דרך הפשט כי מצחק משתעשע כדרך כל נער ותקנא בו בעבור היותו גדול מבנה והנכון בעיני שהיה זה ביום הגמל את יצחק וראתה אותו מלעיג על יצחק או על המשתה הגדול ולכך אמר הכתוב "את בן הגר המצרית" ולא אמר "את ישמעאל" מצחק וכן אמרה. גרש את האמה הזאת ואת בנה – כי אמרה העבד המלעיג על אדוניו חייב הוא למות או להלקותו ואיני רוצה רק שתגרש אותו מאתי ולא יירש בנכסיך כלל עם בני שהוא בן גבירה ואמרה שיגרש גם אמו כי לא יוכל הנער לעזוב את אמו ועזב את אמו ומת. (יא) על אודות בנו – שיצא לתרבות רעה ופשוטו על שאומרת לו לשלחו זה לשון רש"י והנכון בעיני כי הכתוב סיפר בכבוד אברהם ואמר שלא היה הדבר רע מאד בעיניו מפני חשק פילגשו וחפצו בה ואלו אמרה לו שתגרש האמה בלבד היה עושה כרצון שרה אבל מפני בנו חרה לו מאד ולא רצה לשמוע אליה והקב"ה אמר לו שלא ירע בעיניו על הנער ולא על האמה כלל וישמע לקול שרה כי ביצחק לבדו יקרא לו שמו וישמעאל לא יקרא לו זרע ומפני שהיה אברהם מפחד עליו שלא יקראנו אסון בשלחו אותו ממנו אמר כי ישימנו לו לגוי ויברכנו מפני שהוא זרעו באמת.

Ramban Bereshit 21:15רמב״ן בראשית כ״א:ט״ו

ותשלך את הילד – גברה עליו הצמאה ולא יכול ללכת והשכיבתו אמו תחת האילן מושלך ונעזב או כענין וישליכם אל ארץ אחרת (דברים כט כז) אל תשליכני מלפניך (תהלים נא יג) ענין שלוח ורבי אברהם אמר ותשלך כי לקחתו בחיקה בעת שנחלש בצמא ורבותינו אמרו (ב"ר נג יג) שהיה חולה בעת ששלחו ושם על שכמה את הילד וזה הטעם "ותשלך" והיה כל הענין הזה לאברהם מפני שצווה לעשות ככל אשר תאמר שרה והיא צותה להוציאו מיד ובמצותה לא נתן להם כסף וזהב ועבדים וגמלים נושאים אותם.

R. Yosef ibn Kaspi Tirat Kesef pp. 98-99ר׳ יוסף אבן כספי טירת כסף עמ׳ 98-99

ואמנם מה שארכו דברי הקודמים על זכרו לבד שנתן אברהם להגר לחם וחמת מים ולא זכר כסף וזהב, הנה מר לי מר מאד על זה, ואף צר לי על החכם א"ע חכם הרזים, איך נעלמה ממנו מלאכת ההגיון, אבל ראה ושמע כי אפשר אצלי שנתן לה כסף וזהב אין קץ, אם בזולת ידיעת שרה ואף בידיעתה, כי מה שאמר השם לאברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, אין הלשון מחייב לפי דרך לשון הקודש, שתהיה הכונה כי אם תאמר לו שרה שיפיל עצמו או את בנו ישמעאל לתוך כבשן האש שיעשה כן... אם כן מה נוכל להנבא אנחנו במה שנשמט זכרו אבל זכר שנתן לה לחם וחמת מים שהיא צדה, והנה לא ביאר שעור הלחם ושעור המים, ובאמת לא היה מזון לעשר שנים אמנם ידענו כי שם הכל על שכמה וגם הילד, כי כן מנהג הארץ ההיא לשאת הילדים על הכתף לא בחיק כמשפטנו, ואמת כי אנחנו לא נדע כח זאת האמה, כי לא נזכר זה בתורה לכן נוכל לדעת כי לא היה משאו צמד פרדים.

R. Yosef ibn Kaspi Bereshit 21:9ר׳ יוסף אבן כספי בראשית כ״א:ט׳

מצחק – הוא שם משותף, וטעמו בכאן – מצחק בקוביא, או דברי עגבים ולעגים, וַתירא שרה פן ילמד בנה. וכבר האריכו רבותי' ז"ל על גנות זה, ר"ל הצחוק, וגם שיחת ילדים, ולכן אמרו "מנעו בניכם מן ההגיון". ומהם למד ארסטו על מה שכתב על דבר זה בספר המדות, וגם אפלטון.

Ralbag Bereshit Beur HaParashah 21:8-16רלב״ג בראשית ביאור הפרשה כ״א:ח׳-ט״ז

(ח) והנה כאשר גדל הילד ונגמל, עשה אברהם משתה גדול להודות על רוב שמחתו במה שחננוֹ ה' יתעלה כשנתן לו זה הבן. (ט) והנה היה ישמעאל מלעיג על זה הענין שהיה עושה אברהם ליצחק ולא עשהו לו, כי לא היה חושב שיהיה יתרון ליצחק עליו, כי שניהם היו בניו. (י) וכאשר הרגישה שרה בזה, רצתה להראות לו שאין הענין כמו שהיה חושב, ואמרה לאברהם שיגרש מביתו הגר עם בנה ישמעאל, כי לא יירש ישמעאל בנכסי אברהם עם בנה יצחק. (יא) והיה הדבר קשה מאד בעיני אברהם בעבור בנו ישמעאל, (יב) עד שבָּאָהוּ דבר ה' יתעלה שיעשה מה שאמרה לו שרה, כי ביצחק לבדו יקרא לו זרע — רוצה לומר שממנו יהיה הזרע המתיחס לאברהם, לשלמותו, והוא ישראל. (יג) וייעד אותו שישים בן האמה לגוי, מפני היותו בנו, כי לא היה ישמעאל ראוי לברכה לולא היותו בן אברהם. והנה סיבב ה' יתעלה לגרש ישמעאל מעל יצחק, כדי שלא ילמד יצחק ממעשיו הרעים, ויִמָּנַע השלמוּת ממנו מפני זה. (יד) והנה נזדרז אברהם לגרש האמה ובנה כמו שציוהו ה' יתעלה, ונתן להגר צידה לדרך לחם ומים, והיה מספיק לה לדרך אשר היתה הולכת בה לולא תעייתה במדבר באר שבע. והנה בלי ספק נתן לה כסף וזהב יספיק לה ולבנה אחר היותם אל המקום אשר היו הולכים שם; כי המאמר בשיתן לבנו צידה לדרך ולא יתן לו דבר יזון בו אַחַר היותם במקום אשר אמר להם שילכו בו - הוא מגונה מאד, וכל שכן בחוק אברהם. (טו) והנה תעת הגר במדבר באר שבע, והיה זה סיבה אל שכָּלוּ המים מן החמת קודם הַגִּיעָהּ אל המקום שהיו הולכים שם; ובראותה זה פחדה שימות בנה בצמא, והשליכה אותו בכעס תחת אחד מהאילנות, שלא יכהו חום השמש, (טז) וכאשר השיג אותו חוזק הצמא נתפרדה ממנו כשיעור יריית חץ, שלא תראה במותו, וישבה שם לראות מה יקרה לו, ובכתה בכי גדול.

Abarbanel Bereshit 21אברבנאל בראשית כ״א

ותרא שרה וגו' עד ויהי בעת ההיא. זכר הכתוב שראת' שרה את ישמעאל מצחק ושירע בעיני' אולי שהי' מצחק מהמשת' שהיו עושים ביום הגמל את יצחק וזה קשור הפסוקים ולכן לא באה ביניהם פרש' וששרה אמרה שכיון שלא יירש בן האמ' עם בנה מה הצורך שישב בביתה להלעיג על מעשיה מוטב שיגרש אותו אברהם מביתו ושילך להתגדל בארץ אחרת ולהיותו נער אמר' שתלך אמו עמו לא לגרש אות' בבחינתה ולא על חטא שחטאת' כי אם שתלך עם בנ' להדריכו במה שיעש'. והפי' הזה הוא כפי המפרשים. אמנם הנכון בעיני הוא שבהיות יצחק יונק שדי אמו בגבול סכנת התינוקות לא בקש' שרה שיגרש את האמ' ואת בנה לפי שאין ספק שיקש' אברהם לעזוב את בנו הודאי ישמעאל איש גדול ושלם בקומתו בעבור הספק שהוא ביצחק בינקותו בחלב נקפא אבל אחרי שגדל יצחק בשניו וקומתו והיה כשאר כל אדם הי' ראוי שיחזיק בו אברהם כבן יורש ויעזוב את הקליפ' וידבק בפרי ומפני זה כשראת' שרה את בן הגר כלומר בן השפח' כי לכך לא קראו בן אברהם כי אם בן הגר לגנותו שהי' משתעשע בבית כבן יחיד בבית ירושתו כאשר היה קודם לידת יצחק ושהי' אהוב מאד בעיני אביו ושכל בני הבית היו משרתים ומשמחי' אותו כאשר הית' באמנה אתו חשש' על זה וחשב' שהיה ראוי שיהי' יצחק המצחק ושישמעאל יעבוד אותו ולפי שישמעאל היה כבר מוחזק בבית משנים רבות והיא לא תוכל להוציאו מחזקתו לא ישר בעיניה שישב עוד בבית והנה הקפיד' על זה למה שילדה אותו הגר לאברהם והי' אפשר שיאמר ישמעאל באחרית הימים שגם הוא היה בן אברהם ושהי' ראוי שיהיו שניהם שוים בירוש' כי הנכסים של אברהם היו ובבחינתו שניהם היו בנים ושוים וזה טעם אמרו אשר ילד' לאברהם מצחק כי מאותה בחינ' שילדה אותו הגר לאברהם הי' הספק בירוש'. והרמב"ן כתב שגרוש הגר לא היה מכוין אל עצמו אלא בעבור הבן והעד כי לא יירש בן האמ' אבל זכר בגרוש את הגר גם כן כי לא יוכל הנער לעזוב את אמו ועזב את אמו ומת. ונראה שאין הדבר כן כי שרה ג"כ כוונ' לגרש את הגר מן הבית כמו שכוונ' לגרש את ישמעאל והי' זה לפי שאם הית' הגר פלגש לאברהם לא היה ראוי שתשב בביתו עם אשתו הגביר' אבל שתשב לבד' בבית אחר וילך האיש אלי' בהחבא ולכן אם היא תשב תמיד בבית ומתה שם או מת אברהם בחיי' הרי היא בחזקת אשה גמור' ויירשו בני' בנכסיו ומפני זה אמר' שרה גרש את האמ' הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמ' הזאת עם בני עם יצחק ר"ל שאין ראוי שיירש בן השפח' הפלגש כבן האש' הגביר' בשוה. ואם היה כדברי הרמב"ן הי' ראוי שתאמר גרש את בן האמ' הזאת ואת אמו אלא באמת שהגרוש היותר מכוון בעת ההיא הוא גרוש האמ'. ואמרו כי לא יירש בן האמ' הזאת הוא טעם לגרוש האמ' והוא מהטעם שזכרתי שהאש' היולדת לאיש והיא אתו בבית אשר הוא קובע בו דירות היא בחזקת אשתו גמור' ויירשו בניה גם הם מנכסי הבעל במותו. אבל השפח' שהיא פלגש לא תשב בביתו ולא יירשו בני' רק מה שירצ' לתת להם אביהם במתנ' מחיים וכן עשה אברהם שנאמר ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם וגו'. ואין ספק אצלי שנכלל בהם ישמעאל שג"כ נתן לו מתנות בחייו ולכך אמר פלגשים בלשון רבים שהם הגר וקטורה שאותם נשים היו וישמעאל שב אל ביתו והיה בקבורתו. הנה א"כ גרוש האמ' יותר הכרחי ואם היה מגרש הבן ותשאר האם בבית למה תגרע חזקת הבן שעכ"פ יאמרו שאמו אשה גמור' היתה לאביו והראי' דירתה תמיד בבית ויציאת הבן משם אינ' ראיה כי גם בני הגבירות יוצאים מבית אביהם פעמים רבות וילכו למרחקי ארץ. והנ' עד הנה לא הקפיד' שרה בזה כי חשב' שלא תלך והיה רצונ' וחפצה שיירש ישמעאל כל הבית ולכן רצת' שתשב הגר וישמעאל בנה בביתה. אבל אחרי לידת יצחק חששה למה שאפשר להיות אחרי מות אברהם בענין ירושת נכסיו ולכן ברוב דעתה אמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמ' הזאת עם בני עם יצחק ר"ל עם בני שאני הגבירה והיא שפחתי. ועם יצחק מפני שלמותו ומעלתו בעצמו ויפיו בחלוף ישמעאל.

Tzeror HaMor Bereshit 21:9,11צרור המור בראשית כ״א:ט׳,י״א

(ט)  ותרא שרה את בן הגר מצחק. אם הענין כפשוטו הוא שהזקנים מקפידים מאד כשצוחקים האנשים. לפי שחושבים שצוחקים מהם. ולפי ששרה היתה זקנה ואמרה כל השומע יצחק לי. כשראתה לישמעאל מצחק חשבה שצחק ממנה. ולכן אמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה. ויש להודות על חכמים זכרונם לברכה שאמרו שראתה הצדקת בו דברי עבירה ויראה שיוציא את בנה לתרבות רעה. ולכן אמרה את בן הגר המצרית ולא אמרה את ישמעאל כי היה דומה לאמו המצרית והכשפנית. אף על פי שילדתו לאברהם... (יא)  וירע הדבר מאד בעיני אברהם. וכל זה לחזק גלות בניו ביד ישמעאל בעון זה. כמו שפירשתי למעלה בלידת ישמעאל. ולכן אמר לו השם אל ירע בעיניך על הנער. הלואי שלא היה. כי שרה רואה למרחוק יותר ממך. ולכן שמע בקולה. כי היא רואה מה שעתיד לעשות לבניך. (יד)  ולכן וישכם אברהם בבקר לקיים מצות בוראו. ולולי העונות בכאן היה ראוי למות כשכלו המים. בענין שלא ימית את בני ישראל בצמא. אלא ששמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם בצער. ועוד לקיים הבטחת אברהם אביו שנאמר לו והפריתי אותו. וזהו כי לגוי גדול אשימנו.

Sforno Bereshit 21:9-10ספורנו בראשית כ״א:ט׳-י׳

(ט) אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית – חָשְׁבָה שֶׁהִתְעוֹרֵר לָזֶה הַלַּעַג מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַע כָּךְ מֵאִמּוֹ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שׁוּתָה דְּיַנּוּקָא בְּשׁוּקָא אוֹ דַּאֲבוּהִי אוֹ דְּאִמֵּהּ (סוכה נו, ב). מְצַחֵק – מַלְעִיג עַל הַמִּשְׁתֶּה שֶׁנַּעֲשָׂה בְּבֵית אַבְרָהָם, בְּאָמְרוֹ שֶׁנִּתְעַבְּרָה מֵאֲבִימֶלֶךְ. וְהַטַּעַם שֶׁלֹּא קָרָה זֶה בְּעֵת לֵידַת יִצְחָק, כִּי יִשְׁמָעֵאל שָׁמַע כָּזֹאת אַחַר כָּךְ מִלֵּיצָנֵי הַדּוֹר, וְאִם בְּאוּלַי בְּעֵת הַלֵּידָה הָיָה מְצַחֵק לֹא הִרְגִּישָׁה בּוֹ שָׂרָה שֶׁהָיְתָה אָז טְרוּדָה. (י) גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ – כִּי בַּעֲצָתָהּ עָשָׂה הַבֵּן שֶׁהוֹצִיא דִּבָּה לְמַעַן יִירַשׁ בְּנָהּ הַכֹּל, לְפִיכָךְ גָּרֵשׁ מִפְּנֵי שֶׁאֵין דִּין שֶׁיִּירַשׁ אֲפִלּוּ בִּקְצָת. כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה – שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָס אַחֲרֶיךָ, שֶׁהַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּגוּם (קידושין סו, ב).

Sforno Bereshit 21:14ספורנו בראשית כ״א:י״ד

שָׂם עַל שִׁכְמָהּ – אֶת הַחֵמֶת לְאוֹת שִׁפְחוּת, עַל דֶּרֶךְ "וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ" (לעיל טז, ט), אֲבָל לֹא חָדַל הַצַּדִּיק מִתֵּת לָהֶם דֵּי מַחְסוֹרָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר" (פסוק כ) לְרַבּוֹת חַמָּרָיו וְגַמָּלָיו וּפוֹעֲלָיו (בראשית רבה נג, כ). וְלָכֵן לֹא חָסְרוּ דָּבָר זוּלָתִי הַמַּיִם בִּתְעוֹתָם בַּמִּדְבָּר, וּבְהִמָּצֵא הַמַּיִם יָשַׁב שָׁם בַּמִּדְבָּר כְּטִבְעוֹ כִּי הָיָה "פֶּרֶא אָדָם". וְאֶת הַיֶּלֶד – נָתַן לָהּ גַּם אֶת הַיֶּלֶד. וַיְּשַׁלְּחֶהָ – לִוָּה אוֹתָהּ בְּרֹב חַסְדּוֹ, כְּמוֹ "וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם " (לעיל יח, טז).

Shadal Bereshit 21:9, 14שד״ל בראשית כ״א:ט׳,י״ד

(ט) מצחק – לועג על שמחתם, כאומר מהר ימותו אברהם ושרה בטרם יגדל יצחק, ואני אהיה אדון הבית ואירש את הכל ואולי היה זה אחר זמן ולא ביום המשתה; ותלמידי יצחק קלינעבערג מוסיף כי גם מדברי רש"י (מן המדרש) {ב"ר נ"ג ט"ו} שהיה ישמעאל מריב עם יצחק משמע שלא היה זה ביום הגמל את יצחק אלא אחר שגדל מעט והיה מבין דברי ישמעאל המריב עמו על הירושה. (יד) ואת הילד – לא על שכמה אלא עמה. ותלך ותתע – לפיכך ויכלו המים מן החמת, שאילו הלכו דרך ישר היה מספיק להם חמת המים שנתן לה אברהם עד המלון (רשב"ם).

R. D"Z Hoffmann Bereshit 21:9-10ר׳ ד״צ הופמן בראשית כ״א:ט׳-י׳

מצחק – אין פירושו כמו משחק, כאילו שרה נתמלאה קנאה בראותה את בן האמה כשהוא משחק בשעת המשתה, ומשום כך תדרוש את הרחקתו מן הבית. מסתבר שהיה בו בצחוק זה משהו חמור יותר, ובהבנתה הנכונה של המלה צריך לחפש את מניעיה של שרה. לנו נראה שצחוק זה כמוהו כלעג; השווה להלן ל"ט:י"ד ויחזקאל כ"ג:ל"ב. ואין הכתוב מפרש את טיבו של לעג זה. אולי חשב ישמעאל, כי בתור בנו הגדול של אברהם הוא רשאי להתנשאות על אחיו הקטן וללעוג לו, לראותו ככפוף לו והוא רשאי להתעלל בו. מכל מקום, סיבה היתה לה לשרה לדאגה, שיבוא היום ובן האמה ידחה את בן הגבירה מירושתו החוקית, יתרה מזו, שיבוא היום והוא יסכן את ירושתו הנצחית של אברהם. משום כך אמרה: גרש את האמה הזאת ואת הבן שהוכיח עצמו כבן אמה. כי לא יירש – אל לו לבן האמה לרשת יחד עם בני, אל להם לחיות ביחד ולנחול בארץ אחת. והציווי האלוהי הבא מוכיח, כי אמנם צדקה שרה אמנו.

R. D"Z Hoffmann Bereshit 21:11-13ר׳ ד״צ הופמן בראשית כ״א:י״א-י״ג

וירע הדבר וגו' – הצעתה־דרישתה של שרה לא מצאה חן בעיני אברהם. ונימוקו עמו. הרי ישמעאל בנו הוא, ואין הוא רשאי לדחותו בלי הכרח לכך, ומה גם שייתכן, כי יגדל בביתו יחד עם יצחק ויתחנך שם אף הוא להיות נושא הבטחותיו ית׳. ועל שניהם משיב לו הקב״ה (כנראה בחלום הלילה; השווה פסוק יד) בהבטחה מרגיעה. אל ירע וגו' – אין אתה צריך להצטער על־הנער ועל־אמתך, על שהנער יימסר לחינוכה של האמה, שייגרש יחד עם אמו מנחלת אברהם, שכן — שרה צודקת בכל אשר תאמר, וזרעו האמיתי של אברהם יימשך ביצחק בלבד. ישמעאל וצאצאיו אף פעם לא יוכיחו עצמם כבני אברהם אמיתיים, ומכאן, שמוטב הוא לשמור על טוהר זרעו באופן מוחלט ולהרחיק ממנו כל השפעה מזיקה.

R. D"Z Hoffmann Bereshit 21:14ר׳ ד״צ הופמן בראשית כ״א:י״ד

אברהם משלח את האמה ואת בנה־בנו, כשרק מעט צרכי מחיה בידיהם, והם נאלצים לפנות אל המדבר. שם תועה האם בדרך, והסכנה לגוע בצמא מרחפת על שניהם. נראה, כאילו כל זה היה בכוונתו של אברהם. על אף אהבתו אל הבן אין אברהם העשיר נותן לו צידה לדרך. ביסורים עליו להתחנך, ללמוד במוקדם להפנות את עינו לשמים לפחות בעת צרה. חסרון מדבר באר־שבע צריך ללמדו אותם לקחים, אשר ביתו העשיר של אביו לא הסכין להקנות לו, מכיוון שלא הלך בדרכו של האב, אשר ידע כיצד להשתמש בשפע ובמותרות.