Barren Women/5

EN/HEע/E

Barren Women

Sources

Bereshit 11:30בראשית י״א:ל׳

And Sarai was barren; she had no child.

וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד.

Bereshit 16בראשית ט״ז

(1) Now Sarai Abram's wife bore him no children; and she had a handmaid, an Egyptian, whose name was Hagar. (2) And Sarai said unto Abram: 'Behold now, the Lord hath restrained me from bearing; go in, I pray thee, unto my handmaid; it may be that I shall be builded up through her.' And Abram hearkened to the voice of Sarai. (3) And Sarai Abram's wife took Hagar the Egyptian, her handmaid, after Abram had dwelt ten years in the land of Canaan, and gave her to Abram her husband to be his wife. (4) And he went in unto Hagar, and she conceived; and when she saw that she had conceived, her mistress was despised in her eyes. (5) And Sarai said unto Abram: 'My wrong be upon thee: I gave my handmaid into thy bosom; and when she saw that she had conceived, I was despised in her eyes: the Lord judge between me and thee.' (6) But Abram said unto Sarai: 'Behold, thy maid is in thy hand; do to her that which is good in thine eyes.' And Sarai dealt harshly with her, and she fled from her face. (7) And the angel of the Lord found her by a fountain of water in the wilderness, by the fountain in the way to Shur. (8) And he said: 'Hagar, Sarai's handmaid, whence camest thou? and whither goest thou?' And she said: 'I flee from the face of my mistress Sarai.' (9) And the angel of the Lord said unto her: 'Return to thy mistress, and submit thyself under her hands.' (10) And the angel of the Lord said unto her: 'I will greatly multiply thy seed, that it shall not be numbered for multitude. (11) And the angel of the Lord said unto her: 'Behold, thou art with child, and shalt bear a son; and thou shalt call his name Ishmael, because the Lord hath heard thy affliction. (12) And he shall be a wild ass of a man: his hand shall be against every man, and every man's hand against him; and he shall dwell in the face of all his brethren.' (13) And she called the name of the Lord that spoke unto her, Thou art a God of seeing; for she said: 'Have I even here seen Him that seeth Me?' (14) Wherefore the well was called Beer-lahai-roi; behold, it is between Kadesh and Bered. (15) And Hagar bore Abram a son; and Abram called the name of his son, whom Hagar bore, Ishmael. (16) And Abram was fourscore and six years old, when Hagar bore Ishmael to Abram.

(א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר. (ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי י"י מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. (ג) וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה. (ד) וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ. (ה) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט י"י בֵּינִי וּבֵינֶיךָ. (ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ. (ז) וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ י"י עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר. (ח) וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת. (ט) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ י"י שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ. (י) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ י"י הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. (יא) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ י"י הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע י"י אֶל עׇנְיֵךְ. (יב) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כׇל אֶחָיו יִשְׁכֹּן. (יג) וַתִּקְרָא שֵׁם י"י הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי. (יד) עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד. (טו) וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל. (טז) וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם.

Bereshit 17:15-22בראשית י״ז:ט״ו-כ״ב

(15) And God said unto Abraham: 'As for Sarai thy wife, thou shalt not call her name Sarai, but Sarah shall her name be. (16) And I will bless her, and moreover I will give thee a son of her; yea, I will bless her, and she shall be a mother of nations; kings of peoples shall be of her.' (17) Then Abraham fell upon his face, and laughed, and said in his heart: 'Shall a child be born unto him that is a hundred years old? and shall Sarah, that is ninety years old, bear?' (18) And Abraham said unto God: 'Oh that Ishmael might live before Thee!' (19) And God said: 'Nay, but Sarah thy wife shall bear thee a son; and thou shalt call his name Isaac; and I will establish My covenant with him for an everlasting covenant for his seed after him. (20) And as for Ishmael, I have heard thee; behold, I have blessed him, and will make him fruitful, and will multiply him exceedingly; twelve princes shall he beget, and I will make him a great nation. (21) But My covenant will I establish with Isaac, whom Sarah shall bear unto thee at this set time in the next year.' (22) And He left off talking with him, and God went up from Abraham.

(טו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ. (טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ. (יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד. (יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ. (יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. (כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל. (כא) וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת. (כב) וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם.

Bereshit 18:10-15בראשית י״ח:י׳-ט״ו

(10) And He said: 'I will certainly return unto thee when the season cometh round; and, lo, Sarah thy wife shall have a son.' And Sarah heard in the tent door, which was behind him. (11) Now Abraham and Sarah were old, and well stricken in age; it had ceased to be with Sarah after the manner of women. (12) And Sarah laughed within herself, saying: 'After I am waxed old shall I have pleasure, my lord being old also?' (13) And the Lord said unto Abraham: 'Wherefore did Sarah laugh, saying: Shall I of a surety bear a child, who am old? (14) Is any thing too hard for the Lord. At the set time I will return unto thee, when the season cometh round, and Sarah shall have a son.' (15) Then Sarah denied, saying: 'I laughed not'; for she was afraid. And He said: 'Nay; but thou didst laugh.'

(י) וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו. (יא) וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים. (יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן. (יג) וַיֹּאמֶר י"י אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי. (יד) הֲיִפָּלֵא מֵי"י דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן. (טו) וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ.

Bereshit 21:1-7בראשית כ״א:א׳-ז׳

(1) And the Lord remembered Sarah as He had said, and the Lord did unto Sarah as He had spoken. (2) And Sarah conceived, and bore Abraham a son in his old age, at the set time of which God had spoken to him. (3) And Abraham called the name of his son that was born unto him, whom Sarah bore to him, Isaac. (4) And Abraham circumcised his son Isaac when he was eight days old, as God had commanded him. (5) And Abraham was a hundred years old, when his son Isaac was born unto him. (6) And Sarah said: 'God hath made laughter for me; every one that heareth will laugh on account of me.' (7) And she said: 'Who would have said unto Abraham, that Sarah should give children suck? for I have borne him a son in his old age.'

(א) וַי"י פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ י"י לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. (ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים. (ג) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק. (ד) וַיָּמׇל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים. (ה) וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ. (ו) וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כׇּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי. (ז) וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו.

Bereshit 24:67בראשית כ״ד:ס״ז

And Isaac brought her into his mother Sarah's tent, and took Rebekah, and she became his wife; and he loved her. And Isaac was comforted for his mother.

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ.

Bereshit 25:5-6בראשית כ״ה:ה׳-ו׳

(5) And Abraham gave all that he had unto Isaac. (6) But unto the sons of the concubines, that Abraham had, Abraham gave gifts; and he sent them away from Isaac his son, while he yet lived, eastward, unto the east country.

(ה) וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כׇּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק. (ו) וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם.

Bereshit 25:19-28בראשית כ״ה:י״ט-כ״ח

(19) And these are the generations of Isaac, Abraham's son: Abraham begot Isaac. (20) And Isaac was forty years old when he took Rebekah, the daughter of Bethuel the Aramean, of Paddan-aram, the sister of Laban the Aramean, to be his wife. (21) And Isaac entreated the Lord for his wife, because she was barren; and the Lord let Himself be entreated of him, and Rebekah his wife conceived. (22) And the children struggled together within her; and she said: 'If it be so, wherefore do I live?' And she went to inquire of the Lord. (23) And the Lord said unto her: Two nations are in thy womb, And two peoples shall be separated from thy bowels; And the one people shall be stronger than the other people; And the elder shall serve the younger. (24) And when her days to be delivered were fulfilled, behold, there were twins in her womb. (25) And the first came forth ruddy, all over like a hairy mantle; and they called his name Esau. (26) And after that came forth his brother, and his hand had hold on Esau's heel; and his name was called Jacob. And Isaac was threescore years old when she bore them. (27) And the boys grew; and Esau was a cunning hunter, a man of the field; and Jacob was a quiet man, dwelling in tents. (28) Now Isaac loved Esau, because he did eat of his venison; and Rebekah loved Jacob.

(יט) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. (כ) וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה. (כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַי"י לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ י"י וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. (כב) וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת י"י. (כג) וַיֹּאמֶר י"י לָהּ שְׁנֵי [גוֹיִם] (גיים) בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. (כד) וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ. (כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו. (כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם. (כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים. (כח) וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב.

Bereshit 29:16-31בראשית כ״ט:ט״ז-ל״א

(16) Now Laban had two daughters: the name of the elder was Leah, and the name of the younger was Rachel. (17) And Leah's eyes were weak; but Rachel was of beautiful form and fair to look upon. (18) And Jacob loved Rachel; and he said: 'I will serve thee seven years for Rachel thy younger daughter.' (19) And Laban said: 'It is better that I give her to thee, than that I should give her to another man; abide with me.' (20) And Jacob served seven years for Rachel; and they seemed unto him but a few days, for the love he had to her. (21) And Jacob said unto Laban: 'Give me my wife, for my days are filled, that I may go in unto her.' (22) And Laban gathered together all the men of the place, and made a feast. (23) And it came to pass in the evening, that he took Leah his daughter, and brought her to him; and he went in unto her. (24) And Laban gave Zilpah his handmaid unto his daughter Leah for a handmaid. (25) And it came to pass in the morning that, behold, it was Leah; and he said to Laban: 'What is this thou hast done unto me? did not I serve with thee for Rachel? wherefore then hast thou beguiled me?' (26) And Laban said: 'It is not so done in our place, to give the younger before the first-born. (27) Fulfil the week of this one, and we will give thee the other also for the service which thou shalt serve with me yet seven other years.' (28) And Jacob did so, and fulfilled her week; and he gave him Rachel his daughter to wife. (29) And Laban gave to Rachel his daughter Bilhah his handmaid to be her handmaid. (30) And he went in also unto Rachel, and he loved Rachel more than Leah, and served with him yet seven other years. (31) And the Lord saw that Leah was hated, and he opened her womb; but Rachel was barren.

(טז) וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. (יז) וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה. (יח) וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבׇדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה. (יט) וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי. (כ) וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. (כא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ. (כב) וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כׇּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה. (כג) וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ. (כד) וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה. (כה) וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי. (כו) וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה. (כז) מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. (כח) וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה. (כט) וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה. (ל) וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. (לא) וַיַּרְא י"י כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה.

Bereshit 30:1-8בראשית ל׳:א׳-ח׳

(1) And when Rachel saw that she bore Jacob no children, Rachel envied her sister; and she said unto Jacob: 'Give me children, or else I die.' (2) And Jacob's anger was kindled against Rachel; and he said: 'Am I in God's stead, who hath withheld from thee the fruit of the womb?' (3) And she said: 'Behold my maidBilhah, go in unto her; that she may bear upon my knees, and I also may be builded up through her.' (4) And she gave him Bilhah her handmaid to wife; and Jacob went in unto her. (5) And Bilhah conceived, and bore Jacob a son. (6) And Rachel said: 'God hath judged me, and hath also heard my voice, and hath given me a son.' Therefore called she his name Dan. (7) And Bilhah Rachel's handmaid conceived again, and bore Jacob a second son. (8) And Rachel said: 'With mighty wrestlings have I wrestled with my sister, and have prevailed.' And she called his name Naphtali.

(א) וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. (ב) וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן. (ג) וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה. (ד) וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב. (ה) וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן. (ו) וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן. (ז) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב. (ח) וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי.

Bereshit 30:9בראשית ל׳:ט׳

When Leah saw that she had finished bearing, she took Zilpah, her handmaid, and gave her to Jacob as a wife.

וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה.

Bereshit 30:22-24בראשית ל׳:כ״ב-כ״ד

(22) And God remembered Rachel, and God hearkened to her, and opened her womb. (23) And she conceived, and bore a son, and said: 'God hath taken away my reproach.' (24) And she called his name Joseph, saying: 'The Lord add to me another son.'

(כב) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ. (כג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי. (כד) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף י"י לִי בֵּן אַחֵר.

Bereshit 37:3-4בראשית ל״ז:ג׳-ד׳

(3) Now Israel loved Joseph more than all his children, because he was the son of his old age; and he made him a coat of many colours. (4) And when his brethren saw that their father loved him more than all his brethren, they hated him, and could not speak peaceably unto him.

(ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכׇּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים. (ד) וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכׇּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם.

Shofetim 13שופטים י״ג

(2) And there was a certain man of Zorah, of the family of the Danites, whose name was Manoah; and his wife was barren, and bore not. (3) And the angel of the Lord appeared unto the woman, and said unto her: 'Behold now, thou art barren, and hast not borne; but thou shalt conceive, and bear a son. (4) Now therefore beware, I pray thee, and drink no wine nor strong drink, and eat not any unclean thing. (5) For, lo, thou shalt conceive, and bear a son; and no razor shall come upon his head; for the child shall be a Nazirite unto God from the womb; and he shall begin to save Israel out of the hand of the Philistines.' (24) And the woman bore a son, and called his name Samson; and the child grew, and the Lord blessed him.

(ב) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצׇּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה. (ג) וַיֵּרָא מַלְאַךְ י"י אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן. (ד) וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כׇּל טָמֵא. (ה) כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. (כד) וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ י"י.

Shemuel I 1שמואל א׳ א׳

(1) Now there was a certain man of Ramathaim-zophim, of the hill-country of Ephraim, and his name was Elkanah, the son of Jeroham, the son of Elihu, the son of Tohu, the son of Zuph, an Ephraimite. (2) And he had two wives: the name of the one was Hannah, and the name of the other Peninnah; and Peninnah had children, but Hannah had no children. (3) And this man went up out of his city from year to year to worship and to sacrifice unto the Lord of hosts in Shiloh. And the two sons of Eli, Hophni and Phinehas, were there priests unto the Lord. (4) And it came to pass upon a day, when Elkanah sacrificed, that he gave to Peninnah his wife, and to all her sons and her daughters, portions; (5) but unto Hannah he gave a double portion; for he loved Hannah, but the Lord had shut up her womb. (6) And her rival vexed her sore, to make her fret, because the Lord had shut up her womb. (7) And as he did so year by year, when she went up to the house of the Lord, so she vexed her; therefore she wept, and would not eat. (8) And Elkanah her husband said unto her: 'Hannah, why weepest thou? and why eatest thou not? and why is thy heart grieved? am not I better to thee than ten sons?' (9) So Hannah rose up after they had eaten in Shiloh, and after they had drunk—now Eli the priest sat upon his seat by the door-post of the temple of the Lord; (10) and she was in bitterness of soul—and prayed unto the Lord, and wept sore. (11) And she vowed a vow, and said: 'O Lord of hosts, if Thou wilt indeed look on the affliction of Thy handmaid, and remember me, and not forget Thy handmaid, but wilt give unto Thy handmaid a man-child, then I will give him unto the Lord all the days of his life, and there shall no razor come upon his head.' (12) And it came to pass, as she prayed long before the Lord, that Eli watched her mouth. (13) Now Hannah, she spoke in her heart; only her lips moved, but her voice could not be heard; therefore, Eli thought she had been drunken. (14) And Eli said unto her: 'How long wilt thou be drunken? put away thy wine from thee.' (15) And Hannah answered and said: 'No, my lord, I am a woman of a sorrowful spirit; I have drunk neither wine nor strong drink, but I poured out my soul before the Lord. (16) Count not thy handmaid for a wicked woman: for out of the abundance of my complaint and my vexation have I spoken hitherto.' (17) Then Eli answered and said: 'Go in peace, and the God of Israel grant thy petition that thou hast asked of Him.' (18) And she said: 'Let thy servant find favour in thy sight.' So the woman went her way, and did eat, and her countenance was no more sad. (19) And they rose up in the morning early, and worshipped before the Lord, and returned, and came to their house to Ramah; and Elkanah knew Hannah his wife; and the Lord remembered her. (20) And it came to pass, when the time was come about, that Hannah conceived, and bore a son; and she called his name Samuel: 'because I have asked him of the Lord.' (21) And the man Elkanah, and all his house, went up to offer unto the Lord the yearly sacrifice, and his vow. (22) But Hannah went not up; for she said unto her husband: 'Until the child be weaned, when I will bring him, that he may appear before the Lord, and there abide for ever.' (23) And Elkanah her husband said unto her: 'Do what seemeth thee good; tarry until thou have weaned him; only the Lord establish His word.' So the woman tarried and gave her son suck, until she weaned him. (24) And when she had weaned him, she took him up with her, with three bullocks, and one ephah of meal, and a bottle of wine, and brought him unto the house of the Lord in Shiloh; and the child was young. (25) And when the bullock was slain, the child was brought to Eli. (26) And she said: 'Oh, my lord, as thy soul liveth, my lord, I am the woman that stood by thee here, praying unto the Lord. (27) For this child I prayed; and the Lord hath granted me my petition which I asked of Him; (28) therefore I also have lent him to the Lord; as long as he liveth he is lent to the Lord.' And he worshipped the Lord there.

(א) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי. (ב) וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם אַחַת חַנָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים. (ג) וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֺת וְלִזְבֹּחַ לַי"י צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי חׇפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים לַי"י. (ד) וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת. (ה) וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב וַי"י סָגַר רַחְמָהּ. (ו) וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ כִּי סָגַר י"י בְּעַד רַחְמָהּ. (ז) וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית י"י כֵּן תַּכְעִסֶנָּה וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל. (ח) וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים. (ט) וַתָּקׇם חַנָּה אַחֲרֵי אׇכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל י"י. (י) וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל י"י וּבָכֹה תִבְכֶּה. (יא) וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר י"י צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בׇּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַי"י כׇּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ. (יב) וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי י"י וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ. (יג) וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה. (יד) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ. (טו) וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר לֹא אֲדֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי י"י. (טז) אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל כִּי מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה. (יז) וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ. (יח) וַתֹּאמֶר תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ וַתֹּאכַל וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד. (יט) וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי י"י וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתָם הָרָמָתָה וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה אִשְׁתּוֹ וַיִּזְכְּרֶהָ י"י. (כ) וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵי"י שְׁאִלְתִּיו. (כא) וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה וְכׇל בֵּיתוֹ לִזְבֹּחַ לַי"י אֶת זֶבַח הַיָּמִים וְאֶת נִדְרוֹ. (כב) וְחַנָּה לֹא עָלָתָה כִּי אָמְרָה לְאִישָׁהּ עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי י"י וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם. (כג) וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ שְׁבִי עַד גׇּמְלֵךְ אֹתוֹ אַךְ יָקֵם י"י אֶת דְּבָרוֹ וַתֵּשֶׁב הָאִשָּׁה וַתֵּינֶק אֶת בְּנָהּ עַד גׇמְלָהּ אֹתוֹ. (כד) וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה וְאֵיפָה אַחַת קֶמַח וְנֵבֶל יַיִן וַתְּבִאֵהוּ בֵית י"י שִׁלוֹ וְהַנַּעַר נָעַר. (כה) וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר וַיָּבִאוּ אֶת הַנַּעַר אֶל עֵלִי. (כו) וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶל י"י. (כז) אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן י"י לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ. (כח) וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לַי"י כׇּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַי"י וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַי"י.

Shemuel I 2:18-21שמואל א׳ ב׳:י״ח-כ״א

(18) But Samuel ministered before the Lord, being a child, girded with a linen ephod. (19) Moreover his mother made him a little robe, and brought it to him from year to year, when she came up with her husband to offer the yearly sacrifice. (20) And Eli would bless Elkanah and his wife, and say: 'The Lord give thee seed of this woman for the loan which was lent to the Lord.' And they would go unto their own home. (21) So the Lord remembered Hannah, and she conceived, and bore three sons and two daughters. And the child Samuel grew before the Lord.

(יח) וּשְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי י"י נַעַר חָגוּר אֵפוֹד בָּד. (יט) וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה בַּעֲלוֹתָהּ אֶת אִישָׁהּ לִזְבֹּחַ אֶת זֶבַח הַיָּמִים. (כ) וּבֵרַךְ עֵלִי אֶת אֶלְקָנָה וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר יָשֵׂם י"י לְךָ זֶרַע מִן הָאִשָּׁה הַזֹּאת תַּחַת הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר שָׁאַל לַי"י וְהָלְכוּ לִמְקוֹמוֹ. (כא) כִּי פָקַד י"י אֶת חַנָּה וַתַּהַר וַתֵּלֶד שְׁלֹשָׁה בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת וַיִּגְדַּל הַנַּעַר שְׁמוּאֵל עִם י"י.

Melakhim II 4:14-17מלכים ב׳ ד׳:י״ד-י״ז

(14) And he said: 'What then is to be done for her?' And Gehazi answered: 'Verily she hath no son, and her husband is old.' (15) And he said: 'Call her.' And when he had called her, she stood in the door. (16) And he said: 'At this season, when the time cometh round, thou shalt embrace a son.' And she said: 'Nay, my lord, thou man of God, do not lie unto thy handmaid.' (17) And the woman conceived, and bore a son at that season, when the time came round, as Elisha had said unto her.

(יד) וַיֹּאמֶר וּמֶה לַעֲשׂוֹת לָהּ וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ וְאִישָׁהּ זָקֵן. (טו) וַיֹּאמֶר קְרָא לָהּ וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד בַּפָּתַח. (טז) וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה [אַתְּ] (אתי) חֹבֶקֶת בֵּן וַתֹּאמֶר אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ. (יז) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע.

Philo Questions and Answers on Genesis III 18פילון שאלות ותשובות על בראשית ג י״ח

Why it was that Sarah, the wife of Abraham, bore him no children? (Genesis 16:1). The mother of opinion is here spoken of as barren. In the first place in order that the son of generation might appear more wonderful, as being born by a miracle. In the second place in order that his conception and nativity might appear to be owing not more to the marriage of the man than to divine providence. For it is not owing to the faculty of conception that a barren woman should bear a son, but rather to the operation of divine power. This is the literal meaning of the statement. But if we look to its inward sense, then we shall say, in the first place, that to bring forth is peculiar to the female sex, as to beget is the office of the male: therefore God wills in the first place to render the mind, which is filled with virtue, like to the male sex rather than to the female, thinking it suited to its character to be active, not passive. In the second place both do generate, both the virtuous mind and the wicked one: but they generate in a different manner, and they produce contrary offspring, the virtuous mind producing good and useful things, but the depraved or wicked mind producing base and useless things. In the third place he who is still advancing and making progress is to be incited to the summit itself, and is near to the light which by some persons is said to be delivered to oblivion, and to be made unknown. He therefore, as he is making progress, does not generate bad things, nor yet good things, because he is not yet perfect; but he resembles that man who is neither sick nor yet thoroughly well, but who, after a long sickness, is at last proceeding to convalescence.

Bavli Rosh HaShanah 10b-11bבבלי ראש השנה י׳:-י״א:

תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו אבות בפסח נולד יצחק בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין יא. בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל ר' יהושע אומר בניסן נברא העולם בניסן נולדו אבות בניסן מתו אבות בפסח נולד יצחק בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה בר"ה יצא יוסף מבית האסורין בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל תניא ר"א אומר מנין שבתשרי נברא העולם שנאמר {בראשית א':י"א} ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי איזהו חדש שהארץ מוציאה דשאים ואילן מלא פירות הוי אומר זה תשרי ואותו הפרק זמן רביעה היתה וירדו גשמים וצימחו שנא' {בראשית ב':ו'} ואד יעלה מן הארץ ר' יהושע אומר מנין שבניסן נברא העולם שנא' {בראשית א':י"ב} ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי איזהו חדש שהארץ מליאה דשאים ואילן מוציא פירות הוי אומר זה ניסן ואותו הפרק זמן בהמה וחיה ועוף שמזדווגין זה אצל זה שנאמר {תהילים ס"ה:י"ד} לבשו כרים הצאן וגו' ואידך נמי הא כתיב עץ עושה פרי ההוא לברכה לדורות הוא דכתיב ואידך נמי הא כתיב עץ פרי ההוא כדר' יהושע בן לוי דא"ר יהושע בן לוי כל מעשה בראשית (לקומתן) נבראו לדעתן נבראו לצביונן נבראו שנא' {בראשית ב':א'} ויכלו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם ר"א אומר מנין שבתשרי נולדו אבות שנא' {מלכים א ח':ב'} ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים בחג ירח שנולדו בו איתני עולם מאי משמע דהאי איתן לישנא דתקיפי הוא כדכתיב {במדבר כ"ד:כ"א} איתן מושבך ואומר {מיכה ו':ב'} שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים מוסדי ארץ ואומר {שיר השירים ב':ח'} קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות מדלג על ההרים בזכות אבות מקפץ על הגבעות בזכות אמהות ר' יהושע אומר מנין שבניסן נולדו אבות שנאמר {מלכים א ו':א'} ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו בירח שנולדו בו זיותני עולם (ואידך נמי הכתיב) בירח האיתנים התם דתקיפי במצות ואידך נמי הכתיב בחדש זיו ההוא דאית ביה זיוא לאילני דאמר רב יהודה האי מאן דנפק ביומי ניסן וחזי אילני דמלבלבי אומר ברוך שלא חיסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם מ"ד בניסן נולדו בניסן מתו מ"ד בתשרי נולדו בתשרי מתו שנאמר {דברים ל"א:ב'} ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שאין ת"ל היום ומה ת"ל היום היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום מחדש לחדש שנאמר {שמות כ"ג:כ"ו} את מספר ימיך אמלא בפסח נולד יצחק מנלן כדכתיב {בראשית י"ח:י"ד} למועד אשוב אליך אימת קאי אילימא בפסח וקאמר ליה בעצרת בחמשין יומין מי קא ילדה אלא דקאי בעצרת וקאמר ליה בתשרי אכתי בחמשה ירחי מי קא ילדה אלא דקאי בחג וקאמר לה בניסן אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה תנא אותה שנה מעוברת היתה סוף סוף כי מדלי מר יומי טומאה בצרי להו אמר מר זוטרא אפילו למ"ד יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין יולדת לשבעה יולדת למקוטעין שנאמר {שמואל א א':כ'} ויהי לתקופות הימים מיעוט תקופות שתים ומיעוט ימים שנים בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה מנלן א"ר אלעזר אתיא פקידה פקידה אתיא זכירה זכירה כתיב ברחל {בראשית ל':כ"ב} ויזכור אלהים את רחל וכתיב בחנה {שמואל א א':י"ט} ויזכרה ה' ואתיא זכירה זכירה מראש השנה דכתיב {ויקרא כ"ג:כ"ד} שבתון זכרון תרועה פקידה פקידה כתיב בחנה {שמואל א ב':כ"א} כי פקד ה' את חנה וכתיב בשרה {בראשית כ"א:א'} וה' פקד את שרה בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין מנלן דכתיב {תהילים פ"א:ד'} תקעו בחדש שופר (בכסא) ליום חגנו כי חק לישראל הוא וגו' יא: עדות ביהוסף שמו בצאתו וגו' בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרי' כתיב הכא {שמות ו':ו'} והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וכתיב התם {תהילים פ"א:ז'} הסירותי מסבל שכמו בניסן נגאלו כדאיתא בתשרי עתידין ליגאל אתיא שופר שופר כתיב הכא תקעו בחדש שופר וכתיב התם {ישעיהו כ"ז:י"ג} ביום ההוא יתקע בשופר גדול ר' יהושע אומר בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל מנלן אמר קרא {שמות י"ב:מ"ב} ליל שמורים ליל המשומר ובא מששת ימי בראשית ואידך לילה המשומר ובא מן המזיקין.

Bavli Yevamot 64aבבלי יבמות ס״ד.

א"ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.

Bereshit Rabbah 45:4בראשית רבה מ״ה:ד׳

וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר (בראשית טז, ד), רַבִּי לֵוִי בַּר חַיָּתָא אָמַר מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה נִתְעַבְּרָה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם אֵין הָאִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה, וְהָכְתִיב (בראשית יט, לו): וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא שָׁלְטוּ בְּעַצְמָן וְהוֹצִיאוּ עֶרְוָתָן וְנִתְעַבְּרוּ כְּמִבִּיאָה שְׁנִיָּה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן פָּזִי הַקּוֹצִין הַלָּלוּ אֵינָן לֹא מִתְנַכְּשִׁין וְלֹא נִזְרָעִים, מֵאֵילֵיהֶן הֵן יוֹצְאִים וּמִתַּמְּרִים וְעוֹלִים. הַחִטִּים הַלָּלוּ כַּמָּה צַעַר וְכַמָּה יְגִיעַ עַד שֶׁלֹא יַעֲלוּ. וְלָמָּה נִתְעַקְּרוּ הָאִמָּהוֹת, רַבִּי לֵוִי מִשֵּׁם רַבִּי שִׁילָא דִּכְפַר תְּמַרְתָּא וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן וּמִתְאַוֶּה לְשִׂיחָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, יד): יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי, לָמָּה עִקַּרְתִּי אֶתְכֶם, בִּשְׁבִיל (שיר השירים ב, יד): הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ. רַבִּי עֲזַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן בַּר פַּפָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מִתְרַפְּקוֹת עַל בַּעֲלֵיהֶן בְּנוֹיָן. רַבִּי הוּנָא מִשֵּׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ רֹב הַשָּׁנִים בְּלֹא שִׁעְבּוּד. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אָמַר כְּדֵי שֶׁיֵּהָנוּ בַּעֲלֵיהֶן מֵהֶן, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָאִשָּׁה מְקַבֶּלֶת עֻבָּרִין הִיא מִתְכַּעֶרֶת וּמִתְעַזֶּבֶת, שֶׁכָּל תִּשְׁעִים שָׁנָה שֶׁלֹא יָלְדָה שָׂרָה הָיְתָה כְּכַלָּה בְּתוֹךְ חֻפָּתָהּ, וְהָיוּ מַטְרוֹנִיּוֹת בָּאוֹת לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל שָׂרָה וְהָיְתָה שָׂרָה אוֹמֶרֶת לָהֶם צְאוּ וְשַׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל עֲלוּבָה, וְהָיְתָה הָגָר אוֹמֶרֶת לָהֶם שָׂרַי גְבִרְתִּי אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאֵית צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת רְאוּ כַּמָּה שָׁנִים שֶׁלֹא נִתְעַבְּרָה וַאֲנִי בְּלַיְלָה אֶחָד נִתְעַבַּרְתִּי, וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת עִם דָּא אֲנָא מִסַּב וּמִתַּן, הַלְוַאי מִסַּב וּמִתַּן עִם מָרָהּ.

Pesikta DeRav Kahana 20:1פסיקתא דרב כהנא כ׳:א׳

מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה (תהלים קיג ט) שבע עקרות הן שרה רבקה רחל ולאה ואשתו של מנוח וחנה וציון ד"א מושיבי עקרת הבית (שם) זו אימינו שרה ותהי שרי עקרה (בראשית יא ל) אם הבנים שמחה (תהלים שם) הניקה בנים שרה (בראשית כא ז) ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם) זו רבקה ויעתר יצחק לי"י לנכח אשתו כי עקרה היא (בראשית כה כא) אם הבנים שמחה (תהלים שם) ויעתר לו י"י ותהר רבקה אשתו (בראשית שם) ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם) זו לאה וירא י"י כי שנואה לאה ויפתח את רחמה (בראשית כט לא) מיכן שהיתה לאה עקרה אם הבנים שמחה (תהלים שם) כי ילדתי לו ששה בנים (בראשית ל כ) ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם) זו רחל ורחל עקרה (בראשית כט לא) אם הבנים שמחה (תהלים שם) בני רחל יוסף ובנימן (בראשית לה כד) ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם) זו אשתו של מנוח וירא מלאך י"י אל האשה ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת (שופטים יג ג) אם הבנים שמחה (תהלים שם) והרית וילדת בן (שופטים שם) ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים קיג ט) זו חנה ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים (שמואל א' א ב) אם הבנים שמחה (תהלים קיג ט) ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות (שמואל א' ב כא) ד"א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם) זו ציון רני עקרה לא ילדה (ישעיה נד א) אם הבנים שמחה ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וג' (ישעיה מט כא).

Tanchuma Vayera 17תנחומא וירא י״ז

וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי ה' בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת וְגוֹ' (יחזקאל לו, לו). וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם, אֵלּוּ הַנָּשִׁים שֶׁהָיוּ מְבַיְּשׁוֹת אֶת שָׂרָה וְקוֹרְאוֹת אוֹתָהּ עֲקָרָה. כִּי אֲנִי ה' בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת, שֶׁהָיְתָה נֶהֱרֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים (בראשית יח, טו). מָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה (בראשית יח, טו), שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת, אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה. אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי (בראשית יח, טו), שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדָה שָׂרָה וְנוֹלַד יִצְחָק לְשִׁבְעָה חֳדָשִׁים בְּלֵיל פֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר: שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה. וְאַרְבַּע עֲקָרוֹת נִפְקְדוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְאֵלּוּ הֵן: שָׂרָה וְרִבְקָה וְרָחֵל וְלֵאָה.

Tanchuma Toledot 9תנחומא תולדת ט׳

וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים בְּכָל הָאָרֶץ (תהלים מה, יז). אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי, עָתִיד כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָנִים כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ. מְדַבֵּר בְּיִצְחָק אָבִינוּ וּבְאַבְרָהָם אָבִינוּ. אַבְרָהָם נִתְבָּרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (בראשית כד, א). יִצְחָק נִתְבָּרֵךְ, דִּכְתִיב: וַיְבָרְכֵהוּ ה' (בראשית כו, יב). אַבְרָהָם הוֹלִיד צַדִּיק וְרָשָׁע, יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל. יִצְחָק הוֹלִיד צַדִּיק וְרָשָׁע, יַעֲקֹב וְעֵשָׂו. אַבְרָהָם אִשְׁתּוֹ עֲקָרָה, וְיִצְחָק אִשְׁתּוֹ עֲקָרָה. וְלָמָּה נִתְעַקְּרוּ הָאִמָּהוֹת? אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שִׁילָא דִכְפַר תְּמַרְתָּא וְרַבִּי חֲלָבוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, שֶׁהָיה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עֲשִׁירוֹת הֵן, נָאוֹת הֵן, אִם אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם בָּנִים אֵינָן מִתְפַּלְּלוֹת לְפָנָי. אַתָּה מוֹצֵא כָּל מַה שֶּׁהִגִּיעַ לְאַבְרָהָם הִגִּיעַ לְיִצְחָק. אַבְרָהָם כְּתִיב בּוֹ זִקְנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַבְרָהָם זָקֵן (בראשית כד, א). וּבְיִצְחָק כְּתִיב בּוֹ, וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק.

Pesikta Rabbati 43פסיקתא רבתי מ״ג

דבר אחר מושיבי עקרת הבית א"ר ברכיה בשם ר' שמואל בר נחמן זו יוכבד וכי עקרה היתה הרי ילדה אהרן ומרים אלא את מוצא בשעה שגזר פרעה כל הבן הילוד היארה תשליכוהו (שמות א' כ"ב) כיון ששמע עמרם כן הוא ובית דינו באותה שעה גזרו ומנעו ישראל מפרייה ורביה והוציאו את נשיהם את נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה (מיכה ב' ט') לפיכך קורא (אותה) [את] יוכבד עקרה שנתעקרה מביתה מרים היתה אותה שעה בת שש שנים ואמרה אבא אבא פרעה היה טוב לישראל יותר ממך למה פרעה גזר בזכרים ואת בזכרים ובנקיבות פרעה גזר ספק נתקיימה גזירתו ספק לא ואתה גזרת ונתקיימה גזירתך כיון ששמע עמרם את דבריה הביא אותה לפני סנהדרין ואמרה לפניהם ואמרו לו עמרם אתה אסרת ואתה צריך להתיר את הדבר אמר להם ומה אתם אומרים לי נחזור בחשאי אמרו לו ומי מודיע לכל ישראל א"ר יהודה בר זבידא הושיבה עמרם בפוריא והיה אהרן מכאן ומרים מכאן טוענים קורקנות ומהלכים לפניה ורוח הקודש צווחת מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה ולמה עשה עמרם כן כדי שידעו ישראל ויחזירו את נשיהם וכיון שראו אמרו שירה להקב"ה ולא אמרו שירה אלא אמרו עכשיו משה הגואל נולד ואנו (נגאלנו) [נגאלים] ממצרים (הללו) [הללויה בצאת ישראל ממצרים].

R. Saadia Gaon Commentary Bereshit 25:21ר׳ סעדיה גאון פירוש בראשית כ״ה:כ״א

[כי עקרה הוא – כתוב הוא ונקרא היא, להודיע שיצחק ורבקה, שניהם היו עקורים. והראיה לכך, כתוב: ויעתר לו ה' – בשביל עצמו]. ולאשר אמר כי עקרה היא – מן הראוי שנאמר, מהו אופן החכמה בזה שרבקה וצדקניות אחרות היו עקרות? שתי תשובות לדבר זה: א. והיא כללית, בדין הוא שיהיו הבריות זקוקים לישועה מאת הבורא, כשמקרים כאלה באים עליהם. הוא המשביעם ברעבונם, ומרפא אותם בחלותם, ומעשירם בעניים, וכל זה מחייב אותם להתמיד בעבודתו; והעקרות אף היא מן המחלות. ב. וזה במיוחד לצדיקים. שלשה ענינים בעקרות: א. נסיון הוא להם, וכדי שיקבלו שכר על עמידתם בנסיון. ב. כדי שיקראו ויתפללו וכל שירבו בתפלה יתרבה שכרם. ג. כדי לחבב את ילדיהם עליהם. כי באהבה אל כל אחד מהם יש אופן, או אופנים שונים, מן החכמה וההדרכה. וכדברינו לגבי יצחק כך גם לגבי יוסף ושמשון ושמואל ובכל אחד מהצדיקים שאמו היתה עקרה, ואף שלא הזכירו הכתוב. אף ציון נקראה כך מתוך חיבה ליושביה, ככתוב רני עקרה לא ילדה. ואופן החכמה בהעתר אל תפילה, כי כתוב: ויעתר לו י"י – כי המתפלל מאמין בארבעה דברים: א. במציאות הבורא, שהרי אין מתפללין אלא לנמצא, ב. ושיש לו הכח לקיים את מה שמבקשים הימנו, ג. והוא עומד בהכנעה אל אלהים ומראה את רפיונו הוא, ד. ומתחייב להודות על שנתקבלה תפילתו. וכך מועילה התפילה למתפלל: א. ומרבה להם חכמה, ככ' ורחמין למיבעא מן קדם אלה שמיא על רזא דנא. ב. והרי היא מרבה את הפרנסה, ככ': ויבאו חזקיהו והשרים ויראו את הערמות ויברכו את י"י ואת עמו ישראל, ולהלן מזה – אכול ושבוע והותר עד לרוב כי י"י ברך את עמו וגו'. ג. והיא מצילה מן הפורענות ככ': "בצר לי אקרא י"י ואל אלהי אשוע". ד. ומכפרת על העוונות, ככ': קחו עמכם דברים וגו'. ה. ומביאה רפאות מן החליים, ככ': והוכח במכאוב על משכבו, ובסוף הענין – "יעתר אל אלוה וירצהו וירא פניו בתרועה וישב לאנוש צדקתו", ר"ל: צדקת ה וחסדו ואמתו. ותהר רבקה אשתו – ראוי שנדע מפני מה התאוו הראשונים לבנים? א. ונאמר, כדי שילמדו אותם תורה ויקבלו שכר על כך, ככ': אב לבנים יודיע אל אמתך; אחרי מה שאמרה התורה: ולמדתם אותם וגו', ובאברהם אמר: למען אשר יצוה את בניו. ב. ועוד, הלא ידענו שבצדקת הבנים האבות זוכים אם יש {מבניהם} צדיק עד ארבעה דורות. כי על ידי כך אין הקב"ה מדקדק בעונשים שנתחייבו בהם. וכמו שעומדים אנו לפרש בענין "פוקד אבות על בנים" שבפרשת ויעבר, האמור ביחד עם שאר מדות הרחמים שבהן התפלל משה על ישראל בזמן המרגלים, ואמר: הארך להם ה' כמו שהבטחת, אולי יהיו מבניהם צדיקים. והוא שאמר: "יגדל נא כח י"י כאשר דברת לאמור י"י י"י אל רחום וחנון", עד סוף הענין. ובהיפך מזה, אין הענין כך, רצוני לומר, אם אחד מארבעת הדורות הראשונים רשע, אין האב נתפס על כך, לגמרי לא, אם רק לא התרשל בחינוכו והוראתו, כמו שלא נענש חזקיה על חטא מנשה. ואין לך סחורה, שיש בה רווח ולא הפסד, שלא ישתדל בעל שכל להשיגה.

Radak Bereshit 25:20רד״ק בראשית כ״ה:כ׳

ויהי יצחק, the verse tells us that God intervened benevolently in Yitzchok‘s life just as He had done in the life of his father; Rivkah too was barren, unable to conceive children unless through a miracle. The fact is proven when we consider that Yitzchok married her at 40 and until he was sixty he could not father a child. God had deliberately intervened in the bodies of our matriarchs in order to demonstrate to the nations of the world that He loved Avraham and Yitzchok and therefore He performed miracles to enable their wives to bear children for them. Our sages in Yevamot 64 conclude from the above that God so looked forward to the prayers of the patriarchs that He quasi provoked them into praying for the gift of children. מפדן ארם, from the fields of Aram. Padan Aram is referred to as the field of Aram in Hoseah 12,13. Also in Arabic, the place is known as “the field of Padan.” Alternatively, according to Bab Kama 96, it is possible that the word פדן describes a pair of something, such as a pair of oxen being referred to in the Talmud as פדנא דתורי. There were two countries both of which straddle the river Euphrates, one being Aram Tzova, the other Aram Naharayim. This is why each is described as if it were a pair. We know of other “Arams” that are “pairs,” such as ארם דמשק and ארם בית רחב, (Samuel II 10,6). Seeing these localities were each very close to the other they are referred to as if they were twin cities, pairs. It appears that פדן ארם was part of the land known as אור כשדים, whereas ארם נהרים was part of the region known as חרן. אחות לבן הארמי, because the family was known through him and he conducted the affairs of that house, as we have explained at the time.

ויהי וגו' – להודיע כי גם עמו עשה האל טובה גדולה כי אשתו היתה עקרה ולא היתה ראויה ללדת כי אם על ידי נס כי הוא היה בן ארבעים שנה כשלקחה ועמדה עד עשרים שלא ילדה והיתה סבה מאת האל להיות האמהות עקרות להראות לבני העולם שהאל היה אוהב את אברהם ויצחק ועשה עמהם נס. ורז"ל אמרו (יבמות ס"ד) מלמד שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.