Biblical Parallels Index – Bemidbar 25/5

EN/HEע/E

Biblical Parallels Index – Bemidbar 25

Sources

Targum Yerushalmi (Yonatan) Shemot 6:18תרגום ירושלמי (יונתן) שמות ו׳:י״ח

And the sons of Kehath, Amram, and Jitshar, and Hebron, and Uzziel. And the years of the life of Kehath the saint, a hundred and thirty and three years. He lived to see Phinehas, who is Elijah, the Great Priest, who is to be sent to the captivity of Israel at the end of the days.

ובנוי דקהת עמרם ויצהר וחברון ועזיאל ושני חייוי דקהת חסידא מאה ותלתין ותלת שנין חייא עד דחמא ית פנחס הוא אליהו כהנא רבא דעתיד למשתלחא לגלוותא דישראל בסוף יומייא.

Midrash Aggadah (Buber) Bemidbar 25:13מדרש אגדה (בובר) במדבר כ״ה:י״ג

והיתה לו ולזרעו – מכאן אמרו שלא היה פינחס כהן עד אותה שעה, והוא קיים, הדא הוא דכתיב [בריתי] היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב׳:ה׳). מפרקי ר׳ אליעזר בן הורקנוס ויאמר קנא קנאתי לה׳ (מלכים א י״ט:י״ד), אמר הקב״ה לאליהו אתה קנאתה על ע״ז בשטים, שנאמר פינחס בן אלעזר וגו׳, וכאן אתה מקנא קנאתי, חייך שאין עושין ישראל ברית מילה עד שתהא רואה בעיניך, מכאן תקנו חכמים להיות עושין מושב כבוד לאליהו שהוא מלאך הברית, שנאמר ומלאך הברית וגו׳ (מלאכי ג׳:א׳). אמר הקב״ה לפינחס אתה למדת סניגוריא על בני בלשונך, טול אתה הלחי מתנה, אתה כיוונת רומח לקבות האיש והאשה, טול את הקיבה, אתה יגעת בזרועך, טול הזרוע את הטלת שלום בין אדם לחבירו, הוי את מברך את בני בשלום, שנאמר ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום (במדבר ו׳:כ״ו). אמר ריש לקיש הוא פינחס הוא אליהו, אמר לו הקב״ה אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום ביני וביניהם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא (מלאכי ג׳:כ״ג). והיתה לו ולזרעו אחריו – שיהיו מבורכים ממני לעולם.

Yalkut Shimoni Bemidbar 25:11-13ילקוט שמעוני במדבר כ״ה:י״א-י״ג

(יא-יג) פָּרָשַׁת פִּינְחָס פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כֹּהֵן בֶּן כֹּהֵן, קַנַּאי בֶּן קַנַּאי, מֵשִׁיב חֵמָה בֵּן מֵשִׁיב חֵמָה. הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ – וגוֹ׳. מְלַמֵּד שֶׁעָמְדוּ מִמֶּנּוּ בְּבִנְיַן רִאשׁוֹן שְׁמוֹנָה עָשָׂר כֹּהֲנִים נְבִיאִים וּבְבִנְיַן שֵׁנִי שׁמוֹנִים כֹּהֲנִים, וּבִשְׁבִיל שֶׁהָיוּ (מַשְׂכִּירִין) [מוֹכְרִין] אוֹתָהּ בְּדָמִים הִתְחִילוּ שְׁנוֹתֵיהֶן מִתְקַצְּרוֹת. וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם – אֵלּוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת. תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, ״תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ״. וְכִפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״וַיְכַפֵּר״, ״עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ שֶׁעַד עַכְשָׁיו לֹא זָז אֶלָּא עוֹמֵד וּמְכַפֵּר עַד שֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים. אֲמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פִּינְחָס הוּא אֵלִיָּהוּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה נָתַתָּ שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל וּבֵינִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, אַף לֶעָתִיד לָבוֹא אַתָּה הוּא שֶׁעָתִיד לִתֵּן שָׁלוֹם בֵּינִי לְבֵין בָּנַי שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג׳:כ״ג-כ״ד) ״הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה׳ וְגוֹ׳ וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים״. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הֵסֵב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ שֶׁל פִּינְחָס בִּשְׁמוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ זָכוּר לָטוֹב מִתּוֹשָׁבֵי גִּלְעָד, מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבַת יִשְׂרָאֵל בְּהַר הַגִּלְעָד שֶׁנֶּאֱמַר ״הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי״, (שם ב׳:ה׳) ״בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם״, וְנָתַן לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְנָתַן לוֹ שָׂכָר טוֹב וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם. אֲמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אַרְבָּעָה הֵן שֶׁבָּאוּ מִמִּשְׁפָּחָה בְּזוּיָה וְאֵלּוּ הֵן, פִּינְחָס וְאוּרִיָּה יְחֶזְקֵאל וְיִרְמִיָּה. פִּינְחָס, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּא פִּינְחָס לְיַחֵס אֶת יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ לוֹ אַתָּה בָּא לְיַחֲסֵנוּ, אֶלְעָזָר אָבִיךָ לֹא הָיָה נָשׂוּי לְבִתּוֹ שֶׁל פּוּטִיאֵל שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה״ וְאַתָּה בָּא לְיַחֲסֵנוּ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פּוּטִיאֵל, שֶׁהָיָה מְפַטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָיוּ מְזַלְזְלִין בּוֹ הִתְחִיל מְיַחֲסוֹ פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, כֹּהֵן בֶּן כֹּהֵן קַנַּאי בֶּן קַנַּאי. אוּרִיָּה, הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְזַלְזְלִין אַחֲרָיו וְאוֹמְרִים לֹא גִבְעוֹנִי הוּא (ירמיהו כ״ו:כ׳) ״וְגַם (אוּרִיָּה) [אִישׁ] הָיָה מְתְנַבֵּא בְּשֵׁם ה׳ וְגוֹ׳ מִקִּרְיַת הַיְּעָרִים״ וּכְתִיב (יהושע ט׳:י״ז) ״וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים״, וְצָרִיךְ הַכָּתוּב לְיַחֲסוֹ (ישעיהו ח׳:ב׳) ״וְאָעִידָה לִי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן״. יְחֶזְקֵאל, יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְזַלְזְלִין אַחֲרָיו וְאוֹמְרִים לֹא מִבְּנֵי בָנֶיהָ שֶׁל רָחָב הַזּוֹנָה הוּא, וְצָרִיךְ הַכָּתוּב לְיַחֲסוֹ ״הָיֹה הָיָה דְבַר ה׳ אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן״. יִרְמִיָּה, הָיוּ יִשָׂרָאֵל מְזַלְזְלִים אַחֲרָיו וְאוֹמְרִים לֹא מִבְּנֵי בָנֶיהָ שֶׁל רָחָב הַזּוֹנָה הוּא, וְצָרִיךְ הַכָּתוּב לְיַחֲסוֹ (ירמיהו א׳:א׳) ״דִּבְרֵי יִרְמִיָּהוּ״. רמז תשעב לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם – [שֶׁעֲדַיִן הוּא קַיָּם]. וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם״. וְאוֹמֵר וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו וְגוֹ׳, וְכִי קָרְבָּן הִקְרִיב, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ כַּפָּרָה, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַשּׁוֹפֵךְ דָּמָן שֶׁל רְשָׁעִים כְּאִלּוּ הִקְרִיב קָרְבָּן. בַּעַל מוּם, דַּעֲבוֹדָתוֹ פְסוּלָה מִנָּלָן. אֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר שְׁמוּאֵל דַּאֲמַר קְרָא לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם וְלֹא כְּשֶׁהוּא חָסֵר וְהָא שָׁלוֹם כְּתִיב. אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וַי״ו דְּשָׁלוֹם קְטִיעָא הִיא. הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה, שֶׁעֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה מִנָּלָן. אֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר שְׁמוּאֵל דַּאֲמַר קְרָא וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בֵּין זֶרַע כָּשֵׁר בֵּין זֶרַע פָּסוּל אֲבוּהָ דִשְׁמוּאֵל אֲמַר, מֵהָכָא, (דברים ל״ג:י״א) ״בָּרֵךְ ה׳ חֵילוֹ״, אֲפִלּוּ חֻלִּין שֶׁבּוֹ, ״וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה״. רַבִּי (אַמִּי) [יַנַּאי] אֲמַר מֵהָכָא, (שם י״ז:ט׳) ״וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִם״, וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ אֵצֶל שׁוֹפֵט שֶׁלֹּא הָיָה בְיָמָיו, אֶלָּא זֶה שֶׁהָיָה פָּסוּל וְנִתְחַלֵּל. אֲמַר שְׁמוּאֵל עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים עוֹמְדִין, וּפָרַשׁ אֶחָד מֵהֶן וּבָעַל, הַוָּלָד שְׁתוּקִי, שֶׁמְּשַׁתְּקִין אוֹתוֹ מִדִּין כְּהֻנָּה, דִּכְתִיב ״וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו״ בָּעִינָן זַרְעוֹ מְיֻחָס אַחֲרָיו וְלֵיכָּא. אֶלָּא מֵעַתָּה גַּבֵּי אַבְרָהָם דִּכְתִיב ״לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ״ מַאי קָא מַזְהַר לֵיהּ רַחֲמָנָא. הָכֵי קָאֲמַר לֵיהּ לֹא תִנְסַב כּוּתִית וְשִׁפְחָה, דְּלָא לֵיזִיל זַרְעָךְ בַּתְרָהּ. אָמַר רַבִּי אִלְעָא לֹא נִתְכַּהֵן פִּנְחָס עַד שֶׁהָרַג לְזִמְרִי, דִּכְתִיב ״וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ״ וְגוֹ׳. רַב אַשִּׁי אָמַר עַד שֶׁשָׂם שָׁלוֹם בֵין הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע כ״ב:ל׳) ״וַיִּשְׁמַע פִּנְחָס הַכֹּהֵן״. וְאִידָךְ נַמֵּי, הָכְּתִיב ״וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ״, כִּי כְתִיב הַהוּא, בִּבְרָכָה כְתִיב. וְאִידָךְ נַמֵּי, וְהָכְּתִיב (שם) ״וַיִּשְׁמַע פִּינְחָס הַכֹּהֵן״. הַהוּא לְיַחֵס זַרְעוֹ אַחֲרָיו. ״שִׁבְעָה אָבוֹת כּוֹרְתֵי בְרִית״. אֵלּו הֵן, {א} אַבְרָהָם {ב} יִצְחָק {ג} וְיַעֲקֹב {ד} מֹשֶׁה {ה} וְאַהֲרֹן {ו} פִּינְחָס {ז} וְדָוִד. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב (בראשית ט״ו:י״ח) ״בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה׳ אֶת אַבְרָם בְּרִית״. בְּיִצְחָק כְּתִיב ״וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק״. בְּיַעֲקֹב כְּתִיב (ויקרא כ״ו:מ״ב) ״וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב״. בְּמֹשֶׁה כְּתִיב ״כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית״. בְּאַהֲרֹן כְּתִיב (מלאכי ב׳:ה׳) ״בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ״. בְּפִינְחָס כְּתִיב וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית, בְּדָוִד כְּתִיב (תהלים פ״ט:ד׳) ״כָּרַתִּי בְּרִית לִבְחִירִי״.