Blessings and Curses – Over Which Commandments/5

EN/HEע/E

Blessings and Curses

Sources

Shemot 24:1-8שמות כ"ד:א'-ח'

(1) And unto Moses He said: 'Come up unto the Lord, thou, and Aaron, Nadab, and Abihu, and seventy of the elders of Israel; and worship ye afar off; (2) and Moses alone shall come near unto the Lord; but they shall not come near; neither shall the people go up with him.' (3) And Moses came and told the people all the words of the Lord, and all the ordinances; and all the people answered with one voice, and said: 'All the words which the Lord hath spoken will we do.' (4) And Moses wrote all the words of the Lord, and rose up early in the morning, and builded an altar under the mount, and twelve pillars, according to the twelve tribes of Israel. (5) And he sent the young men of the children of Israel, who offered burnt-offerings, and sacrificed peace-offerings of oxen unto the Lord. (6) And Moses took half of the blood, and put it in basins; and half of the blood he dashed against the altar. (7) And he took the book of the covenant, and read in the hearing of the people; and they said: 'All that the Lord hath spoken will we do, and obey.' (8) And Moses took the blood, and sprinkled it on the people, and said: 'Behold the blood of the covenant, which the Lord hath made with you in agreement with all these words.'

(א) וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל י"י אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק. (ב) וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל י"י וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ. (ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כׇּל דִּבְרֵי י"י וְאֵת כׇּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כׇּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כׇּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר י"י נַעֲשֶׂה. (ד) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כׇּל דִּבְרֵי י"י וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. (ה) וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַי"י פָּרִים. (ו) וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ. (ז) וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאׇזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר י"י נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. (ח) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת י"י עִמָּכֶם עַל כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

Vayikra 25:1-4ויקרא כ"ה:א'-ד'

(1) And the Lord spoke unto Moses in mount Sinai, saying: (2) Speak unto the children of Israel, and say unto them: When ye come into the land which I give you, then shall the land keep a sabbath unto the Lord. (3) Six years thou shalt sow thy field, and six years thou shalt prune thy vineyard, and gather in the produce thereof. (4) But in the seventh year shall be a sabbath of solemn rest for the land, a sabbath unto the Lord; thou shalt neither sow thy field, nor prune thy vineyard.

(א) וַיְדַבֵּר י"י אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַי"י. (ג) שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. (ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַי"י שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.

Vayikra 25:18ויקרא כ"ה:י"ח

Wherefore ye shall do My statutes, and keep Mine ordinances and do them; and ye shall dwell in the land in safety.

וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח.

Vayikra 26ויקרא כ"ו

(1) Ye shall make you no idols, neither shall ye rear you up a graven image, or a pillar, neither shall ye place any figured stone in your land, to bow down unto it; for I am the Lord your God. (2) Ye shall keep My sabbaths, and reverence My sanctuary: I am the Lord. (3) If ye walk in My statutes, and keep My commandments, and do them; (4) then I will give your rains in their season, and the land shall yield her produce, and the trees of the field shall yield their fruit. (5) And your threshing shall reach unto the vintage, and the vintage shall reach unto the sowing time; and ye shall eat your bread until ye have enough, and dwell in your land safely. (6) And I will give peace in the land, and ye shall lie down, and none shall make you afraid; and I will cause evil beasts to cease out of the land, neither shall the sword go through your land. (7) And ye shall chase your enemies, and they shall fall before you by the sword. (8) And five of you shall chase a hundred, and a hundred of you shall chase ten thousand; and your enemies shall fall before you by the sword. (9) And I will have respect unto you, and make you fruitful, and multiply you; and will establish My covenant with you. (10) And ye shall eat old store long kept, and ye shall bring forth the old from before the new. (11) And I will set My tabernacle among you, and My soul shall not abhor you. (12) And I will walk among you, and will be your God, and ye shall be My people. (13) I am the Lord your God, who brought you forth out of the land of Egypt, that ye should not be their bondmen; and I have broken the bars of your yoke, and made you go upright. (14) But if ye will not hearken unto Me, and will not do all these commandments; (15) and if ye shall reject My statutes, and if your soul abhor Mine ordinances, so that ye will not do all My commandments, but break My covenant; (16) I also will do this unto you: I will appoint terror over you, even consumption and fever, that shall make the eyes to fail, and the soul to languish; and ye shall sow your seed in vain, for your enemies shall eat it. (17) And I will set My face against you, and ye shall be smitten before your enemies; they that hate you shall rule over you; and ye shall flee when none pursueth you. (18) And if ye will not yet for these things hearken unto Me, then I will chastise you seven times more for your sins. (19) And I will break the pride of your power; and I will make your heaven as iron, and your earth as brass. (20) And your strength shall be spent in vain; for your land shall not yield her produce, neither shall the trees of the land yield their fruit. (21) And if ye walk contrary unto Me, and will not hearken unto Me; I will bring seven times more plagues upon you according to your sins. (22) And I will send the beast of the field among you, which shall rob you of your children, and destroy your cattle, and make you few in number; and your ways shall become desolate. (23) And if in spite of these things ye will not be corrected unto Me, but will walk contrary unto Me; (24) then will I also walk contrary unto you; and I will smite you, even I, seven times for your sins. (25) And I will bring a sword upon you, that shall execute the vengeance of the covenant; and ye shall be gathered together within your cities; and I will send the pestilence among you; and ye shall be delivered into the hand of the enemy. (26) When I break your staff of bread, ten women shall bake your bread in one oven, and they shall deliver your bread again by weight; and ye shall eat, and not be satisfied. (27) And if ye will not for all thishearken unto Me, but walk contrary unto Me; (28) then I will walk contrary unto you in fury; and I also will chastise you seven times for your sins. (29) And ye shall eat the flesh of your sons, and the flesh of your daughters shall ye eat. (30) And I will destroy your high places, and cut down your sun-pillars, and cast your carcasses upon the carcasses of your idols; and My soul shall abhor you. (31) And I will make your cities a waste, and will bring your sanctuaries unto desolation, and I will not smell the savour of your sweet odours. (32) And I will bring the land into desolation; and your enemies that dwell therein shall be astonished at it. (33) And you will I scatter among the nations, and I will draw out the sword after you; and your land shall be a desolation, and your cities shall be a waste. (34) Then shall the land be paid her sabbaths, as long as it lieth desolate, and ye are in your enemies' land; even then shall the land rest, and repay her sabbaths. (35) As long as it lieth desolate it shall have rest; even the rest which it had not in your sabbaths, when ye dwelt upon it. (36) And as for them that are left of you, I will send a faintness into their heart in the lands of their enemies; and the sound of a driven leaf shall chase them; and they shall flee, as one fleeth from the sword; and they shall fall when none pursueth. (37) And they shall stumble one upon another, as it were before the sword, when none pursueth; and ye shall have no power to stand before your enemies. (38) And ye shall perish among the nations, and the land of your enemies shall eat you up. (39) And they that are left of you shall pine away in their iniquity in your enemies' lands; and also in the iniquities of their fathers shall they pine away with them. (40) And they shall confess their iniquity, and the iniquity of their fathers, in their treachery which they committed against Me, and also that they have walked contrary unto Me. (41) I also will walk contrary unto them, and bring them into the land of their enemies; if then perchance their uncircumcised heart be humbled, and they then be paid the punishment of their iniquity; (42) then will I remember My covenant with Jacob, and also My covenant with Isaac, and also My covenant with Abraham will I remember; and I will remember the land. (43) For the land shall lie forsaken without them, and shall be paid her sabbaths, while she lieth desolate without them; and they shall be paid the punishment of their iniquity; because, even because they rejected Mine ordinances, and their soul abhorred My statutes. (44) And yet for all that, when they are in the land of their enemies, I will not reject them, neither will I abhor them, to destroy them utterly, and to break My covenant with them; for I am the Lord their God. (45) But I will for their sakes remember the covenant of their ancestors, whom I brought forth out of the land of Egypt in the sight of the nations, that I might be their God: I am the Lord. (46) These are the statutes and ordinances and laws, which the Lord made between Him and the children of Israel in mount Sinai by the hand of Moses.

(א) לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֺת עָלֶיהָ כִּי אֲנִי י"י אֱלֹהֵיכֶם. (ב) אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי י"י. (ג) אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. (ד) וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. (ה) וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. (ו) וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. (ז) וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. (ח) וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. (ט) וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם. (י) וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ. (יא) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם. (יב) וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם. (יג) אֲנִי י"י אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת. (יד) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כׇּל הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה. (טו) וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כׇּל מִצְוֺתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי. (טז) אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם. (יז) וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם. (יח) וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם. (יט) וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה. (כ) וְתַם לָרִיק כֹּחֲכֶם וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ. (כא) וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם. (כב) וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם וְהִכְרִיתָה אֶת בְּהֶמְתְּכֶם וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם וְנָשַׁמּוּ דַּרְכֵיכֶם. (כג) וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי. (כד) וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם. (כה) וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב. (כו) בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ. (כז) וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי. (כח) וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם. (כט) וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ. (ל) וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶם וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם. (לא) וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חׇרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם. (לב) וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. (לג) וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חׇרְבָּה. (לד) אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הׇשַּׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ. (לה) כׇּל יְמֵי הׇשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ. (לו) וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף. (לז) וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. (לח) וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם. (לט) וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֺנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲוֺנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ. (מ) וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֺנָם וְאֶת עֲוֺן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי. (מא) אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֺנָם. (מב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. (מג) וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בׇּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֺנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם. (מד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי י"י אֱלֹהֵיהֶם. (מה) וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי י"י. (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן י"י בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה.

Rashi Vayikra 25:1רש"י ויקרא כ"ה:א'

בהר סיני [AND THE LORD SPOKE UNTO MOSES] ON THE MOUNT SINAI – What has the matter of the Sabbatical year to do with Mount Sinai that Scripture fell compelled to expressly state where it was commanded? Were not all commandments given on Sinai? But this statement is intended to suggest the following comparison: How is it in the case of the law of Shemittah? Its general rules, [its specific prescriptions] and minute details were ordained on Mount Sinai! So, also, were all commandments with their general rules and their minute details ordained on Mount Sinai. Thus is in taught in Torath Cohanim. It seems to me that the following is the explanation of this: Since we do not find in Deuteronomy that the law concerning "the rest of the soil in the Sabbatical year" was repeated in "the fields of Moab" (cf. Deuteronomy 34:1; the place where Moses repeated many of the commandments contained in the other books of the Pentateuch), we may infer that all its general rules and specific prescriptions must have been promulgated on Sinai. The express mention of בהר סיני here appears therefore to be unnecessary but Scripture by mentioning it intends to teach regarding every Divine command (lit., Divine utterance) that was spoken to Moses that i.e.ery case they, their general rules and minute details originated at Sinai and that they were only repeated again in "the fields of Moab".

וידבר י"י אל משה בהר סיני – מה עניין שמיטה לעיניין הר סיני, והלא כל המצות נאמרו מסיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני כך שנויה בתורת כהנים. ונרא' לי שכך פירושה, לפי שלאמצינו שמיטת קרקעות שנשנת בערבות מואב במשנה תורה, למדנו שכללותי' ופירושיה כולן נאמרו בסיני, ובא הכתוב ולימד כאן על כל דיבור ודיבור שנדבר למשה מסיני היו כולן כללותי' ודקדוקיהן וחזרו ונשנו בערבות מואב.

Rashi Vayikra 26:46רש"י ויקרא כ"ו:מ"ו

והתורת AND THE TORAHS… [WHICH GOD GAVE… IN MOUNT SINAI BY THE HAND OF MOSES] – (The plural is used because there are two Torahs:) one in writing and one by word of mouth (the Oral Law). This verse therefore tells us that all (both) of them were given by God to Moses on Sinai (Sifra).

והתורות – אחת בכתב, ואחת על פה, מגיד שכולן נתנו למשה מסיני.

Rashbam Shemot 12:1רשב"ם שמות י"ב:א'

(1-2) בארץ מצרים [THE LORD SAID ...] IN THE LAND OF EGYPT, "THIS MONTH ...": Since this is a legal section the text had to specify that these commandments [as opposed to all the others] were given in Egypt. The rest of the commandments were given either at Mount Sinai or at the Tent of Meeting or in the plains of Moab.

(א-ב) בארץ מצרים לאמר החדש הזה וגו' – לפי שפרשה של מצות {היא}, הוצרך לפרש שמצוות הללו נצטוו במצרים. אבל שאר מצות, יש מהם בהר סיני, ויש מהם באהל מועד, ויש מהם בערבות מואב.

Rashbam Vayikra 25:1רשב"ם ויקרא כ"ה:א'

בהר סיני [THE LORD SPOKE TO MOSES] ON MOUNT SINAI: Before the Tent of Meeting was erected.

בהר סיני – קודם שהוקם אוהל מועד.

Rashbam Vayikra 26:46רשב"ם ויקרא כ"ו:מ"ו

בהר סיני ביד משה [THESE ARE THE LAWS ESTABLISHED] THROUGH MOSES ON MOUNT SINAI: [This unit of text, chapters 25 and 26, concludes with a reference to Mount Sinai,] just as the unit about the sabbatical year began with the words (25:1) "The LORD spoke to Moses on Mount Sinai." [Chapters 25 and 26 should be seen as one unit of text;] the "chastisements" [of 26:14–43] at the end [of the unit] are for [failure to observe] the laws of the sabbatical. So it is written (26:35), "Throughout the time that it is desolate it shall observe the rest [that it did not observe in your sabbath years]." And all of the commandments of the Torah portion Behar Sinai (25:1–26:2) are concerned with the laws of the sabbatical year and the Jubilee, and [the related issues of] setting slaves free and returning land [to its original owners in the Jubilee]. That is why the chastisements for transgressions of the sabbatical laws were delivered here "at Mount Sinai" [just as the laws about the sabbatical were delivered "at Mount Sinai" (25:1); the laws and the chastisements were delivered] all at once.

בהר סיני ביד משה – שכן התחילה פרשת שמיטה: וידבר י"י אל משה בהר סיני (ויקרא כ"ה:א'). וגם גמר התוכיחות האלה בשביל השמיטה הם, כדכתיב: כל ימי השמה תשבות (ויקרא כ"ו:ל"ה). כי כל מצות של פרשת בהר סיני בשמיטות ויובלות מדבר, ושליחות עבדים וחזרת קרקעות. לכך נאמרו כאן התוכיחות של עבירות השמיטות בהר סיני, הכל בפעם אחת.

Rashbam Bemidbar 1:1רשב"ם במדבר א':א'

במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני [THE LORD SPOKE TO MOSES] IN THE WILDERNESS OF SINAI IN THE TENT OF MEETING ON THE FIRST DAY OF THE SECOND MONTH [IN THE SECOND YEAR FOLLOWING THE EXODUS]: Whenever divine communication occurred in the first year [following the exodus], before the erection of the Tabernacle, the text writes that it took place "at Mount Sinai." But after the Tabernacle was erected – on the first day of the [first] month in the second year after the Exodus – the text does not say [that divine communication occurred] "at Mount Sinai," but rather "in the wilderness of Sinai in the Tent of Meeting." This [distinction – between the implications of the two phrases "at Mount Sinai" and "in the wilderness of Sinai" – ] is proven below. It is written (3:1) "These are the descendants of Aaron and Moses on the day that the LORD spoke to Moses at Mount Sinai." The time when Aaron had four sons was before the Tabernacle was erected, [as the next verse there (3:2) says,] "These were the names of Aaron’s sons: Nadab, the firstborn, and Abihu, Eleazer and Ithamar." But later, once the Tabernacle was erected in the second year, he had only two sons. For later, once the Tabernacle was erected in the second year, it is written that (3:4) "Nadab and Abihu died before the LORD in the wilderness of Sinai." At Mount Sinai they [= Aaron’s children] numbered four. Later there were only two, because Nadab and Abihu died on the very day that the Tabernacle was erected.

במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני – כל הדברות שנאמרו בשנה ראשונה קודם שהוקם המשכן, כת' בהן בהר סיני (שמות ל"א:י"ח, ל"ד:ל"ב, ויקרא ז':ל"ח, כ"ה:א', כ"ו:מ"ו, כ"ז:ל"ד). אבל משהוקם המשכן באחד לחדש בשנה שנייה, לא יאמר בהר סיני, אבל במדבר סיני באהל מועד. וכן מוכיח לפנינו דכתיב: ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר {י"י} את משה בהר סיני (במדבר ג':א'), קודם שהוקם המשכן, אז היו תולדות אהרן ארבעה, ואלה שמות בני אהרן נדב ואביהוא ואלעזר ואיתמר. אבל לסוף, בשנה שנייה שהוקם המשכן, לא היו כי אם שנים, לפי שלבסוף כשהוקם המשכן בשנה שנייה נאמר: וימת נדב ואביהוא לפני י"י במדבר סיני (במדבר ג':ד'). במדבר סיני היו ארבעה, ולבסוף שנים, כי בו ביום שהוקם אהל מועד מתו נדב ואביהוא.

Rashbam Bemidbar 3:1רשב"ם במדבר ג':א'

ואלה תולדות אהרן ומשה THESE ARE THE DESCENDANTS OF AARON AND MOSES: First the text counted the descendants of the Israelites (in chapter 2), then the descendants of the priests (in 3:2–4) and then the descendants of the Levites (in 3:14–39). [Despite the fact that the text now says that it is counting "the descendants of Aaron and Moses," that is just a general introductory statement.] Now [i.e. in vss. 2–4, only] Aaron’s descendants are listed. Moses’ descendants will be listed below among the Levites, in the verse (27), "To Kohath belonged the clan of the Amramites." This [phrase, "clan of the Amramites,"] means Moses and his sons who are considered part of the tribe of the Levites. [The phrase "clan of the Amramites" in verse 27, in the middle of this enumeration of Levites, could only be a reference to Moses’ children,] since Amram had only two sons, Moses and Aaron, and (I Chr. 23:13–14) "Aaron was set apart [he and his sons] to be consecrated ... but as for Moses ... his sons were named after the tribe of Levi." ביום דבר AT THE TIME THAT THE LORD SPOKE WITH MOSES AT MOUNT SINAI: In other words, before the Tabernacle was erected Aaron had four sons. But, once the Tabernacle was erected in the wilderness of Sinai in the second year, only Eleazar and Ithamar remained [alive], as I explained above in the beginning of the Torah portion. For whenever the text says [that God spoke to Moses] "at Mount Sinai" it means before the Tabernacle was erected. Once the Tent of Meeting was built, the text always says [that God spoke to Moses] "in the wilderness of Sinai."

ואלה תולדות אהרן ומשה – תחילה מנה תולדות ישראל, ואחר כך תולדות הכהנים, ואחר כך תולדות הלוים, ועתה מונה תולדות אהרן. ותולדות משה לפנינו עם הלוים דכתיב: ולקהת משפחת העמרמי (במדבר ג':כ"ז), זהו: משה ואהרן ובניו אשר יקראו על שבט הלוי, כי לא היו לעמרם בנים רק משה ואהרן, ויבדל אהרן להקדישו ומשה ובניו יקראו על שבט הלוי (דברי הימים א כ"ג:י"ג-י"ד). ביום דבר י"י את משה בהר סיני – שזהו קודם שהוקם המשכן, אז היו ארבעה. אבל בשנה שנייה, שהוקם המשכן במדבר סיני, לא נשארו כי אם אלעזר ואיתמר, כמו שפירשתי למעלה בתחילת פרשה (רשב"ם במדבר א':א'). שכל מקום שנאמר בהר סיני, זהו קודם שהוקם המשכן, אבל משנבנה אהל מועד, לא נאמר אלא במדבר סיני.

Ibn Ezra Vayikra 25:1אבן עזרא ויקרא כ"ה:א'

{בהר סיני} – אין מוקדם ומאוחר בתורה. וזו הפרשה קודם ויקרא, וכל הפרשיות שהם אחריו, כי הדבור בהר סיני, ועתה כרת הברית הכתובה בפרשת ואלה המשפטים. ומזכירה במקום הזה לחבר תנאי הארץ. וכאשר אמר על העריות, כי בעבורם תקיא הארץ אותם, כן אמר בפרשת אם בחקתי על שבתות הארץ, והזכיר בתחלה פי' השבתות.

Ibn Ezra Vayikra 26:46אבן עזרא ויקרא כ"ו:מ"ו

אלה החקים והמשפטים – הם הכתובים בפרשת וישמע, ואלה המשפטים ובפרשת בהר סיני. אשר נתן י"י בינו ובין בני ישראל – רמז לברית בהר סיני, כי אחר שנעשה המשכן והיה הכבוד באהל מועד לא עלה משה אל הר סיני. גם הזכיר הפרשה של ערכין בעבור שנאמרה בהר סיני, כי כן כתוב באחרונה, כי תחלת ספר וידבר באהל מועד בפרשת ויקרא.

Seforno Vayikra 26:46ספורנו ויקרא כ"ו:מ"ו

אלה החקים, all the commandments recorded already before the commencement of the portion of בחקתי, which began with the words אם בחקתי תלכו, are part of the “package” consisting of statues, social laws and moral/ethical laws the observance of which will be reflected by the Jewish nation either receiving blessings or, God forbid, curses. This is the covenant to which Moses referred in Deuteronomy 28,69 when he wrote: “apart from the covenant which He concluded with them at Chorev.” ביני ובין בני ישראל, God had vowed to bestow the blessings if the people merited them, and the people accepted the curses as being deserved in the event that they would not obey God’s instructions. However, the legislation which follows now, regarding the evaluations of people in terms of subjectively defined vows, in terms of the firstborn and in terms of their donating property to the temple treasury, etc., all of this was only legislated after the covenant had already been entered into, even though the words “at Mount Sinai” have been used by the Torah in describing this legislation. When the Torah repeats in chapter 27,34 “these are the commandments God commanded Moses to relate to the Jewish people at Mount Sinai,” it added these words to make clear that although these laws also originated at Mount Sinai, they were not part of the laws covered by the covenant, i.e. laws which if violated might bring on the terrible retribution described in chapter 26.

אֵלֶּה הַחֻקִּים – כָּל הַמִּצְות שֶׁנֶּאֶמְרוּ קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל פָּרָשַׁת "אִם בְּחֻקֹּתַי" הֵם "הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרוֹת" שֶׁעֲלֵיהֶם נִכְרַת הַבְּרִית בִּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת. וְזֶה הוּא הַבְּרִית שֶׁהִזְכִּיר בְּאָמְרוֹ "מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחוֹרֵב" (דברים כ"ח:ס"ט). בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שֶׁנָּדַר הוּא יִתְעַלֶּה הַבְּרָכוֹת לִכְשֶׁיִּזְכּוּ, וְקִבְּלוּ הֵם הָאָלוֹת אִם לֹא יִזְכּוּ. אֲבָל עֶרְכֵּי אָדָם וְדִינֵי הֶקְדֵּשׁ בַּיִת וְשָׂדֶה וּבְכוֹר וַחֲרָמִים וּמַעֲשֵׂר בְּהֵמָה כֻּלָּם נֶאֶמְרוּ אַחַר זֶה הַבְּרִית, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֶמְרוּ גַּם הֵם בְּהַר סִינַי, כְּאָמְרוֹ (ויקרא כ"ז:ל"ג) אֵלֶּה הַמִּצְות אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי. אֲבָל לֹא נִתְּנוּ "בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" בִּבְרִית.