Calling for Peace in the Conquest of Canaan/5

EN/HEע/E

Calling for Peace

Sources

Shemot 23:23-33שמות כ"ג:כ"ג-ל"ג

(23) For Mine angel shall go before thee, and bring thee in unto the Amorite, and the Hittite, and the Perizzite, and the Canaanite, the Hivite, and the Jebusite; and I will cut them off. (24) Thou shalt not bow down to their gods, nor serve them, nor do after their doings; but thou shalt utterly overthrow them, and break in pieces their pillars. (25) And ye shall serve the Lord your God, and He will bless thy bread, and thy water; and I will take sickness away from the midst of thee. (26) None shall miscarry, nor be barren, in thy land; the number of thy days I will fulfil. (27) I will send My terror before thee, and will discomfit all the people to whom thou shalt come, and I will make all thine enemies turn their backs unto thee. (28) And I will send the hornet before thee, which shall drive out the Hivite, the Canaanite, and the Hittite, from before thee. (29) I will not drive them out from before thee in one year, lest the land become desolate, and the beasts of the field multiply against thee. (30) By little and little I will drive them out from before thee, until thou be increased, and inherit the land. (31) And I will set thy border from the Red Sea even unto the sea of the Philistines, and from the wilderness unto the River; for I will deliver the inhabitants of the land into your hand; and thou shalt drive them out before thee. (32) Thou shalt make no covenant with them, nor with their gods. (33) They shall not dwell in thy land — lest they make thee sin against Me, for thou wilt serve their gods — for they will be a snare unto thee.

(כג) כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו. (כד) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעׇבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם. (כה) וַעֲבַדְתֶּם אֵת י"י אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ. (כו) לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא. (כז) אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת כׇּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת כׇּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף. (כח) וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ. (כט) לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. (ל) מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ. (לא) וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ. (לב) לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית. (לג) לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ.

Shemot 34:11-16שמות ל"ד:י"א-ט"ז

(11) Observe thou that which I am commanding thee this day; behold, I am driving out before thee the Amorite, and the Canaanite, and the Hittite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite. (12) Take heed to thyself, lest thou make a covenant with the inhabitants of the land whither thou goest, lest they be for a snare in the midst of thee. (13) But ye shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and ye shall cut down their Asherim. (14) For thou shalt bow down to no other god; for the Lord, whose name is Jealous, is a jealousGod; (15) lest thou make a covenant with the inhabitants of the land, and they go astray after their gods, and do sacrifice unto their gods, and they call thee, and thou eat of their sacrifice; (16) and thou take of their daughters unto thy sons, and their daughters go astray after their gods, and make thy sons go astray after their gods.

(יא) שְׁמׇר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. (יב) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ. (יג) כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן. (יד) כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי י"י קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא. (טו) פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ. (טז) וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן.

Bemidbar 33:51-56במדבר ל"ג:נ"א-נ"ו

(51) 'Speak unto the children of Israel, and say unto them: When ye pass over the Jordan into the land of Canaan, (52) then ye shall drive out all the inhabitants of the land from before you, and destroy all their figured stones, and destroy all their molten images, and demolish all their high places. (53) And ye shall drive out the inhabitants of the land, and dwell therein; for unto you haveI given the land to possess it. (54) And ye shall inherit the land by lot according to your families — to the more ye shall give the more inheritance, and to the fewer thou shalt give the less inheritance; wheresoever the lot falleth to any man, that shall be his; according to the tribes of your fathers shall ye inherit. (55) But if ye will not drive out the inhabitants of the land from before you, then shall those that ye let remain of them be as thorns in your eyes, and as pricks in your sides, and they shall harass you in the land wherein ye dwell. (56) And it shall come to pass, that as I thought to do unto them, so will I do unto you.

(נא) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן. (נב) וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כׇּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כׇּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כׇּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כׇּל בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ. (נג) וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ. (נד) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ. (נה) וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. (נו) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם.

Devarim 2:24-36דברים ב':כ"ד-ל"ו

(24) Rise ye up, take your journey, and pass over the valley of Arnon; behold, I have given into thy hand Sihon the Amorite, king of Heshbon, and his land; begin to possess it, and contend with him in battle. (25) This day will I begin to put the dread of thee and the fear of thee upon the peoples that are under the whole heaven, who, when they hear the report of thee, shall tremble, and be in anguish because of thee.' (26) And I sent messengers out of the wilderness of Kedemoth unto Sihon king of Heshbon with words of peace, saying: (27) 'Let me pass through thy land; I will go along by the highway, I will neither turn unto the right hand nor to the left. (28) Thou shalt sell me food for money, that I may eat; and give me water for money, that I may drink; only let me pass through on my feet; (29) as the children of Esau that dwell in Seir, and the Moabites that dwell in Ar, did unto me; until I shall pass over the Jordan into the land which the Lord our God giveth us.' (30) But Sihon king of Heshbon would not let us pass by him; for the Lord thy God hardened his spirit, and made his heart obstinate, that He might deliver him into thy hand, as appeareth this day. (31) And the Lord said unto me: 'Behold, I have begun to deliver up Sihon and his land before thee; begin to possess his land.' (32) Then Sihon came out against us, he and all his people, unto battle at Jahaz. (33) And the Lord our God delivered him up before us; and we smote him, and his sons, and all his people. (34) And we took all his cities at that time, and utterly destroyed every city, the men, and the women, and the little ones; we left none remaining; (35) only the cattle we took for a prey unto ourselves, with the spoil of the cities which we had taken. (36) From Aroer, which is on the edge of the valley of Arnon, and from the city that is in the valley, even unto Gilead, there was not a city too high for us: the Lord our God delivered up all before us.

(כד) קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה. (כה) הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כׇּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ. (כו) וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר. (כז) אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאול. (כח) אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי. (כט) כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר י"י אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ. (ל) וְלֹא אָבָה סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ כִּי הִקְשָׁה י"י אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה. (לא) וַיֹּאמֶר י"י אֵלַי רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת סִיחֹן וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ. (לב) וַיֵּצֵא סִיחֹן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכׇל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה יָהְצָה. (לג) וַיִּתְּנֵהוּ י"י אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ וַנַּךְ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָו וְאֶת כׇּל עַמּוֹ. (לד) וַנִּלְכֹּד אֶת כׇּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא וַנַּחֲרֵם אֶת כׇּל עִיר מְתִם וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד. (לה) רַק הַבְּהֵמָה בָּזַזְנוּ לָנוּ וּשְׁלַל הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכָדְנוּ. (לו) מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בַּנַּחַל וְעַד הַגִּלְעָד לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר שָׂגְבָה מִמֶּנּוּ אֶת הַכֹּל נָתַן י"י אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ.

Devarim 7:1-6דברים ז':א'-ו'

(1) When the Lord thy God shall bring thee into the land whither thou goest to possess it, and shall cast out many nations before thee, the Hittite, and the Girgashite, and the Amorite, and the Canaanite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite, seven nations greater and mightier than thou; (2) and when the Lord thy God shall deliver them up before thee, and thou shalt smite them; then thou shalt utterly destroy them; thou shalt make no covenant with them, nor show mercy unto them; (3) neither shalt thou make marriages with them: thy daughter thou shalt not give unto his son, nor his daughter shalt thou take unto thy son. (4) For he will turn away thy son from following Me, that they may serve other gods; so will the anger of the Lord be kindled against you, and He will destroy thee quickly. (5) But thus shall ye deal with them: ye shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and hew down their Asherim, and burn their graven images with fire. (6) For thou art a holy people unto the Lord thy God: the Lord thy God hath chosen thee to be His own treasure, out of all peoples that are upon the face of the earth.

(א) כִּי יְבִיאֲךָ י"י אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. (ב) וּנְתָנָם י"י אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחׇנֵּם. (ג) וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ. (ד) כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף י"י בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר. (ה) כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ. (ו) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַי"י אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר י"י אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

Devarim 20:10-18דברים כ':י'-י"ח

(10) When thou drawest nigh unto a city to fight against it, then proclaim peace unto it. (11) And it shall be, if it make thee answer of peace, and open unto thee, then it shall be, that all the people that are found therein shall become tributary unto thee, and shall serve thee. (12) And if it will make no peace with thee, but will make war against thee, then thou shalt besiege it. (13) And when the Lord thy God delivereth it into thy hand, thou shalt smite every male thereof with the edge of the sword; (14) but the women, and the little ones, and the cattle, and all that is in the city, even all the spoil thereof, shalt thou take for a prey unto thyself; and thou shalt eat the spoil of thine enemies, which the Lord thy God hath given thee. (15) Thus shalt thou do unto all the cities which are very far off from thee, which are not of the cities of these nations. (16) Howbeit of the cities of these peoples, that the Lord thy God giveth thee for an inheritance, thou shalt save alive nothing that breatheth, (17) but thou shalt utterly destroy them: the Hittite, and the Amorite, theCanaanite, and the Perizzite, the Hivite, and the Jebusite; as the Lord thy God hath commanded thee; (18) that they teach you not to do after all their abominations, which they have done unto their gods, and so ye sin against the Lord your God.

(י) כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם. (יא) וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כׇּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ. (יב) וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ. (יג) וּנְתָנָהּ י"י אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כׇּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב. (יד) רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כׇּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן י"י אֱלֹהֶיךָ לָךְ. (טו) כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכׇל הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא מֵעָרֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הֵנָּה. (טז) רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר י"י אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כׇּל נְשָׁמָה. (יז) כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ י"י אֱלֹהֶיךָ. (יח) לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַי"י אֱלֹהֵיכֶם.

Yehoshua 9יהושע ט'

(1) And it came to pass, when all the kings that were beyond the Jordan, in the hill-country, and in the Lowland, and on all the shore of the Great Sea in front of Lebanon, the Hittite, and the Amorite, the Canaanite, thePerizzite, the Hivite, and the Jebusite, heard thereof, (2) that they gathered themselves together, to fight with Joshua and with Israel, with one accord. (3) But when the inhabitants of Gibeon heard what Joshua had done unto Jericho and to Ai, (4) they also did work wilily, and went and made as if they had been ambassadors, and took old sacks upon their asses, and wine skins, worn and rent and patched up; (5) and worn shoes and clouted upon their feet, and worn garments upon them; and all the bread of their provision was dry and was become crumbs. (6) And they went to Joshua unto the camp at Gilgal, and said unto him, and to the men of Israel: 'We are come from a far country; now therefore make ye a covenant with us.' (7) And the men of Israel said unto the Hivites: 'Peradventure ye dwell among us; and how shall we make a covenant with you?' (8) And they said unto Joshua: 'We are thy servants.' And Joshua said unto them: 'Who are ye? and from whence come ye?' (9) And they said unto him: 'From a very far country thy servants are come because of the name of the Lord thy God; for we have heard the fame of Him, and all that He did in Egypt, (10) and all that He did to the two kings of the Amorites, that were beyond the Jordan, to Sihon king of Heshbon, and to Og king of Bashan, who was at Ashtaroth. (11) And our elders and all the inhabitants of our country spoke to us, saying: Take provision in your hand for the journey, and go to meet them, and say unto them: We are your servants; and now make ye a covenant with us. (12) This our bread we took hot for our provision out of our houses on the day we came forth to go unto you; but now, behold, it is dry, and is become crumbs. (13) And these wine-skins, which we filled, were new; and, behold, they are rent. And these our garments and our shoes are worn by reason of the very long journey.' (14) And the men took of their provision, and asked not counsel at the mouth of the Lord. (15) And Joshua made peace with them, and made a covenant with them, to let them live; and the princes of the congregation swore unto them. (16) And it came to pass at the end of three days after they had made a covenant with them, that they heard that they were their neighbours, and that they dwelt among them. (17) And the children of Israel journeyed, and came unto their cities on the third day. Now their cities were Gibeon, and Chephirah, and Beeroth, and Kiriath-jearim. (18) And the children of Israel smote them not, because the princes of the congregation had sworn unto them by the Lord, the God of Israel. And all the congregation murmured against the princes. (19) But all the princes said unto all the congregation: 'We have sworn unto them by the Lord, the God of Israel; now therefore we may not touch them. (20) This we will do to them, and let them live; lest wrath be upon us, because of the oath which we swore unto them.' (21) And the princes said concerning them: 'Let them live'; so they became hewers of wood and drawers of water unto all the congregation, as the princes had spoken concerning them. (22) And Joshua called for them, and he spoke unto them, saying: 'Wherefore have ye beguiled us, saying: We are very far from you, when ye dwell among us? (23) Now therefore ye are cursed, and there shall never fail to be of you bondmen, both hewers of wood and drawers of water for the house ofmy God.' (24) And they answered Joshua, and said: 'Because it was certainly told thy servants, how that the Lord thy God commanded His servant Moses to give you all the land, and to destroy all the inhabitants of the land from before you; therefore we were sore afraid for our lives because of you, and have done this thing. (25) And now, behold, we are in thy hand: as it seemeth good and right unto thee to do unto us, do.' (26) And so did he unto them, and delivered them out of the hand of the children of Israel, that they slew them not. (27) And Joshua made them that day hewers of wood and drawers of water for the congregation, and for the altar of the Lord, unto this day, in the place which He should choose.

(א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבְכֹל חוֹף הַיָּם הַגָּדוֹל אֶל מוּל הַלְּבָנוֹן הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. (ב) וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד. (ג) וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי. (ד) וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעׇרְמָה וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים לַחֲמוֹרֵיהֶם וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים. (ה) וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם וּשְׂלָמוֹת בָּלוֹת עֲלֵיהֶם וְכֹל לֶחֶם צֵידָם יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים. (ו) וַיֵּלְכוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּל וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית. (ז) [וַיֹּאמֶר] (ויאמרו) אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַחִוִּי אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב וְאֵיךְ [אֶכְרָת ] (אכרות)לְךָ בְרִית. (ח) וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ מִי אַתֶּם וּמֵאַיִן תָּבֹאוּ. (ט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ לְשֵׁם י"י אֱלֹהֶיךָ כִּי שָׁמַעְנוּ שׇׁמְעוֹ וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם. (י) וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּעַשְׁתָּרוֹת. (יא) וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכׇל יֹשְׁבֵי אַרְצֵנוּ לֵאמֹר קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ וּלְכוּ לִקְרָאתָם וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם עַבְדֵיכֶם אֲנַחְנוּ וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית. (יב) זֶה לַחְמֵנוּ חָם הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ מִבָּתֵּינוּ בְּיוֹם צֵאתֵנוּ לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים. (יג) וְאֵלֶּה נֹאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ וְאֵלֶּה שַׂלְמוֹתֵינוּ וּנְעָלֵינוּ בָּלוּ מֵרֹב הַדֶּרֶךְ מְאֹד. (יד) וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים מִצֵּידָם וְאֶת פִּי י"י לֹא שָׁאָלוּ. (טו) וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה. (טז) וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר כָּרְתוּ לָהֶם בְּרִית וַיִּשְׁמְעוּ כִּי קְרֹבִים הֵם אֵלָיו וּבְקִרְבּוֹ הֵם יֹשְׁבִים. (יז) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵיהֶם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים. (יח) וְלֹא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה בַּי"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלֹּנוּ כׇל הָעֵדָה עַל הַנְּשִׂיאִים. (יט) וַיֹּאמְרוּ כׇל הַנְּשִׂיאִים אֶל כׇּל הָעֵדָה אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם בַּי"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה לֹא נוּכַל לִנְגֹּעַ בָּהֶם. (כ) זֹאת נַעֲשֶׂה לָהֶם וְהַחֲיֵה אוֹתָם וְלֹא יִהְיֶה עָלֵינוּ קֶצֶף עַל הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם. (כא) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים יִחְיוּ וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְכׇל הָעֵדָה כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם הַנְּשִׂיאִים. (כב) וַיִּקְרָא לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ לֵאמֹר רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאֹד וְאַתֶּם בְּקִרְבֵּנוּ יֹשְׁבִים. (כג) וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי. (כד) וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה י"י אֱלֹהֶיךָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ לָתֵת לָכֶם אֶת כׇּל הָאָרֶץ וּלְהַשְׁמִיד אֶת כׇּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם וַנַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. (כה) וְעַתָּה הִנְנוּ בְיָדֶךָ כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לַעֲשׂוֹת לָנוּ עֲשֵׂה. (כו) וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן וַיַּצֵּל אוֹתָם מִיַּד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא הֲרָגוּם. (כז) וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח י"י עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר.

Yehoshua 11:19-20יהושע י"א:י"ט-כ'

(19) There was not a city that made peace with the children of Israel, save the Hivites the inhabitants of Gibeon; they took all in battle. (20) For it was of the Lord to harden their hearts, to come against Israel in battle, that they might be utterly destroyed, that they might have no favour, but that they might be destroyed, as the Lord commanded Moses.

(יט) לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת הַכֹּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה. (כ) כִּי מֵאֵת י"י הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם לְבִלְתִּי הֱיוֹת לָהֶם תְּחִנָּה כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה י"י אֶת מֹשֶׁה.

Sifre Devarim 20ספרי דברים כ'

רבי יוסי הגלילי אומר: מנין שלא יצא למלחמה עד שיהו בו ידים ורגלים ועינים ושינים? תלמוד לומר: לא תחוס עינך נפש בנפש כי תצא למלחמה. א"ר יהודה: במה דברים אמורים? במלחמת מצווה אבל במלחמת חובה הכל יוצא אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. כשישראל עושים רצונו של מקום – כל הגוים לפניהם נעשים כסוס אחד, שנאמר: סוס ורוכבו רמה בים. וכי סוס אחד היה? מתניתין, כי תצא למלחמה על אויבך, במלחמת הרשות הכתוב מדבר. על אויביך – כנגד אויביך אתה נלחם. וראית סוס ורכב – מה הן יוצאים אליך בסוס ורכב אף אתה צא אליהם בעם רב לא תירא מהם. כי ה' אלוהיך עמך המעלך מארץ מצרים – מי שהעלך מארץ מצרים הוא עומד לך בעת צרה. (סליק פיסקא) פיסקא קצא (ב) והיה כקרבכם אל המלחמה – יכול זה יום הקרבים בו למלחמה? כשהוא אומר: ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה, הרי היום קרבים בו למלחמה אמור, הא מה תלמוד לומר: והיה כקרבכם אל המלחמה? כיון שמגיעים לסְפר כוהן מתנה עליהם כל התנאים הללו. (סליק פיסקא) פיסקא קצב (ג) ואמר אליהם שמע ישראל מי האיש הירא ורך הלבב, ויספו השוטרים – למה נאמרו כל הדברים הללו? שלא יהו ערי ישראל נשמות, כדברי רבן יוחנן בן זכאי. בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות מפני הירא ורך הלבב, כשהוא חוזר יאמרו שמא בנה בית, שמא ארס אשה, וכולן היו צריכים להביא עדותן חוץ מן הירא ורך הלבב שעדיו עמו, שמע קול הגפת תריסים ונבעת, קול צהלת סוסים ומרתית, קול תקיעת קרנים ונבהל, רואה שימוט סייפים ומים יורדים בין ברכיו. דבר אחר: ואמר אליהם שמע ישראל, על אויביכם – ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על יהודה, שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, כענין שנאמר: וישבו בני ישראל מאחיהם  ושם היה איש נביא לה' [וגו'] ועתה בני יהודה ובני ירושלים אתה אומר (דהי"ב כ"ח) כמה שנאמר להלן: ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה ומערומיהם הלבישום (שם) על אויביכם – אתם הולכים, שאם תפלו בידן אין מרחמים עליכם. אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם – אל ירך לבבכם – מפני צהלת סוסים. ואל תיראו – מפני הגפת תריסים ושפעת עקלגסים. ואל תחפזו – מקול הקרנות. ואל תערצו – מקול הצווחה, כדרך שאוה"ע עושים מגיפים ומריעים וצווחים ורמסים ואתם באים בנצוחו של מקום. (סליק פיסקא) פיסקא קצג (ד) כי ה' אלהיכם ההולך עמכם – מי שהיה עמכם במדבר הוא יהיה עמכם בעת צרה. וכן הוא אומר: להלחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם, מנחשים ועקרבים ורוחות הרעים עד כאן משוח מלחמה מדבר, מכאן ואילך ודברו השוטרים אפילו אלמנה אפילו שומרת יבם או אפילו שמע שמת לו אחיו במלחמה חוזר, הכל שומעים דברי כוהן מערכי המלחמה והם חוזרים ומספקים מים ומזון לאחיהם, ומתקנים את הדרכים. (ה) ודברו השוטרים – יכול דברים אחרים? כשהוא אומר: ויספו השוטרים לדבר אל העם, מלמד שהם הדברים. ומה תלמוד לומר ודברו השוטרים? כיון שהתחיל שוטר לדבר כוהן משמיע לעם כתנאים האלו. (סליק פיסקא) פיסקא קצד מי האיש אשר בנה – אין לי אלא בונה, ירש לקח ניתן לו במתנה מנין? תלמוד לומר: מי האיש אשר בנה. בית – אין לי אלא בית, מנין לרבות בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצר? תלמוד לומר: אשר בנה, יכול אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת? תלמוד לומר: בית, מה בית מיוחד שהוא בית דירה, יצאו אלו שאינן בית דירה. ולא חנכו – פרט לגזלן. ילך וישוב לביתו – ילך וישמע דברי כוהן מערכי המלחמה וחוזר. פן ימות במלחמה – אם אינו שומע לדברי כוהן – סוף שהוא מת במלחמה. ואיש אחר יחנכנו – יכול דודו ובן דודו? נאמר כאן אחר, ונאמר להלן אחר, מה אחר האמור להלן נוכרי, אף אחר האמור כאן נכרי. (סליק פיסקא) פיסקא קצה (ו) ומי האיש אשר נטע – אין לי אלא נטע, ירש לקח ניתן לו במתנה מנין? תלמוד לומר: מי האיש אשר נטע. כרם – אין לי אלא כרם, מנין חמישה אילני מאכל וחמישה אילני סרק? תלמוד לומר: כרם. רבי אליעזר בן יעקב אומר: אין לי במשמע אלא כרם. ולא חללו – פרט למבריך. ולא חללו – פרט למרכיב. ילך וישב לביתו – ילך וישמע לדברי כוהן מערכי המלחמה ויחזור. פן ימות במלחמה – אם לא ישמע לדברי כוהן אף מת במלחמה. ואיש אחר יחללנו – יכול דודו ובן דודו? נאמר כאן אחר, ונאמר להלן אחר, מה אחר האמור כאן נוכרי, אף אחר האמור כאן נכרי. (סליק פיסקא) פיסקא קצו (ז) ומי האיש אשר ארס אשה – אחד המארס את האלמנה ואפילו שומרת יבם ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו. ולא לקחה – באשה הראויה לו, פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לנתין ולממזר. ילך וישוב לביתו – ילך וישמע לדברי כוהן ויחזור בו. (סליק פיסקא) פיסקא קצז (ח) ויספו השוטרים לדבר אל העם – למדנו שהם הדברים. הירא ורך הלבב – שיש עבירה בידו בסתר ילך וישוב לביתו. רבי עקיבא אומר: הירא ורך הלבב – כמשמעו. רבי יוסי הגלילי אומר: הירא ורך הלבב – זה בן מ' שנה. ולא ימס את לבב אחיו כלבבו – מלמד שאם היה אחד מהם מתיירא מן העבירה שבידו, כולם חוזרים ובאים. (סליק פיסקא) פיסקא קצח והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם – בעקבו של עם מעמידים זקפים מלפניהם וכשלים של ברזל מאחריהם וכל המבקש לחזור הרשות בידן לקפח את שוקיו, שתחילת ניסה נפילה, שנאמר: אשר נס ישראל מפני פלשתים וגם מגפה גדולה הייתה בעם (שמו"א ד'). במה דברים אמורים? במלחמת הרשות, אבל במלחמת מצווה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. (סליק פיסקא) פיסקא קצט (י) כי תקרב אל עיר – במלחמת הרשות הכתוב מדבר. אל עיר – ולא לכרך. לעיר – ולא לכפר. להלחם עליה – ולא להרעיבה, ולא להצמיאה, ולא להמיתה מיתת תחלואים. וקראת אליה לשלום – גדול השלום שאפילו מתים צריכים שלום. גדול השלום שאפילו במלחמה של ישראל צריכים שלום. גדול השלום שדרי רום צריכים שלום, שנאמר: עושה שלום במרומיו (איוב כ"ה). גדול השלום שחותמים ברכת כוהנים, ואף משה היה אוהב שלום, שנאמר: ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, דברי שלום (דברים ב'): (סליק פיסקא) פיסקא ר (יא) והיה אם שלום תענך – יכול אפילו מקצתן? תלמוד לומר: ופתחה לך, כולה ולא מקצתה. והיה כל העם הנמצא בה – לרבות כנענים שבתוכה. יהיו לך למס ועבדוך – אמרו מקבלים עלינו מסים ולא שעבוד, שעבוד ולא מסים, אין שומעים להם עד שיקבלו עליהם זו וזו. (יב) ואם לא תשלם עמך ועשתה עמך מלחמה – הכתוב מבשרך שאם אינה משלמת עמך, לסוף שהוא עושה עמך מלחמה. וצרת עליה – אף להרעיבה, אף להצמיאה, אף להמיתה במיתת תחלואים. (יג) ונתנה ה' בידך – אם עשית את כל האמור בענין, לסוף שה' אלוהיך נתנה בידך. והכית את כל זכורה – שומע אני אף הקטנים שבתוכה? תלמוד לומר: רק הנשים והטף והבהמה. או אינו אלא טף של נקבות? אמרת ומה מדין שהמית את הנקבות הגדולות החיה הקטנות, כאן שהחיה את הגדולות אינו דין שיחיה את הקטנות? הא אינו אומר כאן טף אלא טף של זכרים. רק הנשים והטף והבהמה ואת כל שללה תבוז לך – יכול תהיה ביזתם אסורה לך? תלמוד לומר: לך תבוז לך ואכלת את שלל אויביך. (סליק פיסקא) פיסקא רא (טו) כן תעשה לכל הערים הרחוקות – הרחוקות בתורה הזאת ואין קרובות בתורה הזאת. (טז) אשר לא מערי העמים האלה המה רק מערי העמים האלה, לא תחייה כל נשמה – בסייף. כי החרם תחרימם – יכול יהיה בזתם אסורה לך? תלמוד לומר: ובתים מלאים כל טוב (דברים ו'). (יז) החתי והאמורי הכנעני – כשהוא אומר: כאשר צוך ה' אלוהיך לרבות את הגרגשי. (סליק פיסקא) פיסקא רב (יח) למען לא ילמדו אתכם לעשות – מלמד שאם עושים תשובה אין נהרגים. וחטאתם לה' אלהיכם – אם לא עשיתם כל האמור בענין נקראים חטאים לה'. (סליק פיסקא) פיסקא רג (יט) כי תצור אל עיר – במלחמת הרשות הכתוב מדבר. אל עיר – ולא לכרך. אל עיר – ולא לכפר. ימים רבים – ימים – שנים, רבים – שלושה. מכאן אמרו: אין צרים על עיר של גויים פחות משלשה ימים קודם לשבת. להלחם עליה – לתפשה ולא לשבותה. לא תשחית את עצה – אין לי אלא ברזל, מנין אף למשוך ממנה אמת המים? תלמוד לומר: לא תשחית את עצה, בכל דבר. דבר אחר: כי תצור אל עיר – מגיד שתובע שלום ב' ג' ימים עד שלא נלחם בה. וכן הוא אומר: וישב דוד בצקלג ימים שנים (שמו"ב א) ואין צרים על עיר תחלה בשבת, אלא קודם לשבת ג' ימים, ואם הקיפום ואירעה שבת להיות, אין השבת מפסקת מלחמתה. זו אחד מג' דברים שדרש שמאי הזקן: אין מפליגין את הספינה לים הגדול, אלא ג' ימים קודם לשבת. במה דברים אמורים? בדרך רחוקה אבל בדרך קרובה מפליגים אותה. כי ממנו תאכל – מצוות עשה, שחייו של אדם אינו אלא מן האילן. ר' ישמעאל אומר: מכאן חס המקום על פירות האילן קל וחומר מאילן, ומה אילו שעושים פירות הזהירך הכתוב עליו, פירות עצמם על אחת כמה וכמה. לבוא מפניך במצור – קצצהו. (סליק פיסקא) פיסקא רד (כ) רק עץ אשר תדע – זה אילן מאכל, כי לא עץ מאכל הוא – זה אילן סרק, אם סופינו לרבות את אילן סרק ומה תלמוד לומר עץ מאכל? מלמד שאילן סרק קודם לאילן מאכל. יכול אפילו מעולה ממנו בדמים, וכדברי ר' אלעזר ברבי שמעון? תלמוד לומר: אותו תשחית וכרת, עשה אתה ממנו תיקון וכדכיאות. ובנית מצור על העיר – עושה אתה לו מיני מטרנייאות. ובנית מצור על העיר – מביא אתה לה בלסטיראות. עד רדתה – אפילו בשבת. (סליק פיסקא)

פיסקא קצט (י) כי תקרב אל עיר – במלחמת הרשות הכתוב מדבר... פיסקא ר (יא) והיה אם שלום תענך – יכול אפילו מקצתן? תלמוד לומר: ופתחה לך, כולה ולא מקצתה. והיה כל העם הנמצא בה – לרבות כנענים שבתוכה. יהיו לך למס ועבדוך – אמרו מקבלים עלינו מסים ולא שעבוד, שעבוד ולא מסים, אין שומעים להם עד שיקבלו עליהם זו וזו... פיסקא רב (יח) למען לא ילמדו אתכם לעשות – מלמד שאם עושים תשובה אין נהרגים. וחטאתם לה' אלהיכם – אם לא עשיתם כל האמור בענין נקראים חטאים לה'. (סליק פיסקא)