Commentators:Character Consolidation/5

EN/HEע/E

Character Consolidation

Sources

Yechezkel 14:14-20יחזקאל י״ד:י״ד-כ׳

(14) though these three men, Noah, Daniel, and Job, were in it, they should deliver but their own souls by their righteousness, saith the Lord God. (15) If I cause evil beasts to pass through the land, and they bereave it, and it be desolate, so that no man may pass through because of the beasts; (16) though these three men were in it, as I live, saith the Lord God, they shall deliver neither sons nor daughters; they only shall be delivered, but the land shall be desolate. (17) Or if I bring a sword upon that land, and say: Let the sword go through the land, so that I cut off from it man and beast; (18) though these three men were in it, as I live, saith the Lord God, they shall deliver neither sons nor daughters, but they only shall be delivered themselves. (19) Or if I send a pestilence into that land, and pour out My fury upon it in blood, to cut off from it man and beast; (20) though Noah, Daniel, and Job, were in it, as I live, saith the Lord God, they shall deliver neither son nor daughter; they shall but deliver their own souls by their righteousness.

(יד) וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ נֹחַ [דָּנִיֵּאל] (דנאל) וְאִיּוֹב הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה. (טו) לוּ חַיָּה רָעָה אַעֲבִיר בָּאָרֶץ וְשִׁכְּלָתָּה וְהָיְתָה שְׁמָמָה מִבְּלִי עוֹבֵר מִפְּנֵי הַחַיָּה. (טז) שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה אִם בָּנִים וְאִם בָּנוֹת יַצִּילוּ הֵמָּה לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה. (יז) אוֹ חֶרֶב אָבִיא עַל הָאָרֶץ הַהִיא וְאָמַרְתִּי חֶרֶב תַּעֲבֹר בָּאָרֶץ וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה. (יח) וּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה לֹא יַצִּילוּ בָּנִים וּבָנוֹת כִּי הֵם לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ. (יט) אוֹ דֶּבֶר אֲשַׁלַּח אֶל הָאָרֶץ הַהִיא וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עָלֶיהָ בְּדָם לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה. (כ) וְנֹחַ [דָּנִיֵּאל] (דנאל) וְאִיּוֹב בְּתוֹכָהּ חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה אִם בֵּן אִם בַּת יַצִּילוּ הֵמָּה בְצִדְקָתָם יַצִּילוּ נַפְשָׁם.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 18:1מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ח:א׳

"And Yithro heard": Yithro had seven names: Yether, Yithro, Chovav, Reuel, Chever, Putiel, Keni. Yether — he added (yiter) a section in the Torah; Yithro — he was "abundant" (yiter) in good deeds. Chovav — he was beloved (chovev) by the Lord. Reuel — he was a "friend" (rea) to the Lord. Chever — he was a "companion" (chaver) to the Lord. Putiel — he "weaned himself" (niftar) from idolatry. Keni — he was zealous (kinei) for Heaven and he acquired (kanah) Torah. Variantly: "And Yithro heard": In the beginning, he was called "Yether," viz. (Exodus 4:18) "And Moses went and he returned to Yether, his father-in-law," and when he "added" good deeds (to himself), a letter (vav) was added to his name. And thus do you find with Avraham. In the beginning he was called "Avram," and when he "added" good deeds, a letter (heh) was added to his name and he was called "Avraham." And thus do you find with Sarah. In the beginning she was called "Sarai," and when she "added" good deeds, a "great" letter (heh) was added to her name and she was called "Sarah." And thus do you find with Yehoshua, viz. (Numbers 13:16) "And Moses called Hoshea the son of Nun Yehoshua." And there are others whose name was diminished, e.g., Efron. In the beginning he was called "Efron," but when he took the money from Abraham, a letter was dropped from his name, viz. (Genesis 23:16) "and Abraham hearkened to Efron," "and Abraham gave the money to Efron." And thus do you find with Yonadav. In the beginning he was called "Yehonadav," but after "that deed" a letter was dropped from his name and he was called "Yonadav," as it is written (II Chronicles 20:37) "When you befriended Achazyahu, etc." — whence the sages ruled: Let one not befriend an evildoer, even to draw him close to Torah. "the Cohein of Midian": R. Yehoshua says: He was a priest, as in (Judges 18:30) "And Jonathan the son of Gershom the son of Menasheh — he and his sons — were Cohanim (for idolatry) to the tribe of Dan until the day the land was exiled." R. Elazar Hamodai says: He (Yithro) was an officer, as in (II Samuel 8:18) "And the sons of David were Cohanim."

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ – שִׁבְעָה שמות נִקְרְאוּ לוֹ: יֶתֶר, יִתְרוֹ, חֹבָב, רְעוּאֵל, חֶבֶר, פּוּטִיאֵל, קֵנִי. יֶתֶר, שֶׁהוֹתִיר פָּרָשָׁה אַחַת בַּתּוֹרָה. יִתְרוֹ, שֶׁיִּתֵּר בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים. חֹבָב, שֶׁהָיָה חָבִיב לַמָּקוֹם. רְעוּאֵל, שֶׁהָיָה כְרֵעַ לַמָּקוֹם. חֶבֶר, שֶׁנֶּעֱשָׂה כְחָבֵר לַמָּקוֹם. פּוּטִיאֵל, שֶׁנִּפְטַר מֵעֲבוֹדָה זָרָה. קֵנִי, שֶׁקִּנָּא לַשָּׁמַיִם, וְקָנָה לוֹ תּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר: וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ – מִתְּחִלָּה לֹא הָיוּ קוֹרְאִין לוֹ אֶלָּא יֶתֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ״ (שמות ד׳:י״ח), וּכְשֶׁעָשָׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים, הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאַבְרָהָם, שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא הָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ אֶלָּא אַבְרָם, וּכְשֶׁעָשָׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים, הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת וְנִקְרָא שְׁמוֹ אַבְרָהָם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׂרָה, שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרְאִין אוֹתָהּ שָׂרַי, וּכְשֶׁעָשְׂתָה מַעֲשִׂים טוֹבִים, הוֹסִיפוּ לָהּ אוֹת אַחַת גְּדוֹלָה, וְנִקְרֵאת שְׁמָהּ שָׂרָה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּיהוֹשֻׁעַ, שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ הוֹשֵׁעַ, וּכְשֶׁעָשָׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים, הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת וְנִקְרָא יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ״ (במדבר י״ג:ט״ו). וְיֵשׁ אֲחֵרִים שֶׁפָּחֲתוּ מֵהֶם. יֵשׁ לָךְ לְלַמֵּד מֵעֶפְרוֹן, שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ עֶפְרוֹן, וּכְשֶׁשָּׁקַל הַכֶּסֶף מִיַּד אַבְרָהָם, פָּחֲתוּ אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף״ (בראשית כ״ג:ט״ז), ׳עֶפְרָן׳ כְּתִיב. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּיוֹנָדָב שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ יְהוֹנָדָב, וּכְשֶׁבָּא לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, פָּחֲתוּ לוֹ אוֹת אַחַת וְנִקְרָא יוֹנָדָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ, פָּרַץ י״י אֶת מַעֲשֶׂיךָ״ (דברי הימים ב כ׳:ל״ז). מִכָּן אָמְרוּ חֲכָמִים: אֶל יִתְחַבַּר אָדָם לָרָשָׁע, אֲפִלּוּ לְקָרְבוֹ לַתּוֹרָה. כֹהֵן מִדְיָן – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כֹּמֶר הָיָה. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ״ (שופטים י״ח:ל׳). רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: שָׂר הָיָה. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ״ (שמואל ב ח׳:י״ח).

Sifre Bemidbar 12:1ספרי במדבר י״ב:א׳

Piska 99 "And Miriam and Aaron spoke (vatedaber) against Moses": "dibbur" in all places connotes "harsh" speech, as in (Bereshit 42:30) "The man, the lord of the land, spoke ("dibber") roughly to us," (Bemidbar 21:5) "and the people spoke ("vayedaber") against G-d and against Moses." And "amirah" in all places connotes imploration as in (Bereshit 19:7) "And he said (vayomer): Do not, I pray you, my brothers, do ill," (Bemidbar 12:6) "And He said (vayomer): Hear, I pray you, My words." "And Miriam and Aaron spoke against Moses": We are hereby apprised that both spoke against him, but that Miriam spoke first. This was not her practice, but the occasion demanded it. Similarly (Jeremiah 36;6) "And you (Baruch) shall go and read from the scroll, on which you have written from my (Jeremiah's) mouth, the word of the Lord in the ears of the people" — not that it was Baruch's practice to speak before Jeremiah, but the occasion demanded it. "and Miriam and Aaron spoke against Moses": How did Miriam know that Moses had ceased from marital relations (with his wife Tzipporah)? Seeing that Tzipporah did not adorn herself as other (married) women did, she asked her for the cause and was told: "Your brother is not 'particular' about this thing" (intercourse, [being constantly "on call" for the word of G-d]). Thus Miriam learned of the matter. She apprised Aaron of it and they both spoke of it (as being a troublesome precedent for others.) Now does this not follow a fortiori, viz.: If Miriam, whose intent was not to berate her brother, but to praise him, and not to diminish propagation (in Israel), but to increase it, and who spoke thus privately — If she was thus punished, then one who intends to speak against his brother, in defamation and not in praise, and to diminish propagation and not to increase it, and in public — how much more so (is he to be punished!) Similarly, a fortiori from the instance of Uzziah (viz. II Chronicles 16-19) If King Uzziah, whose intent (in offering the incense) was not self-aggrandizement or personal honor but the glory of his Master, was thus punished, how much more so one who intends the opposite! (Bemidbar, Ibid.) "… Because of the Cushite woman": Scripture hereby apprises us that whoever beheld her attested to her beauty. And thus is it written (Bereshit 11:29) "… the father of Milkah and the father of Yiskah": Yiskah is Sarah: Why was she called "Yiskah"? For all gazed upon ("sochim") her beauty, as it is written (Ibid. 12:15) "And Pharaoh's officers saw her and praised her to Pharaoh." R. Eliezer the son of R. Yossi Haglili said: "Tzipporah" (Moses' wife) — Why was she called "Tzipporah"? "Tzfu ur'uh" ("Look and see") how beautiful this woman is! "the Cushite (Ethiopian) woman": Now was she an Ethiopian? Wasn't she a Midianite, viz. (Shemot 2:16) "And the priest of Midian had seven daughters, etc." What is the intent of "Cushite"? Just as a Cushite is exceptional in his skin, so Tzipporah was exceptional in her beauty — more so than all the women. Similarly, (Psalms 7:1) "A Shiggayon of David, which he sang to the Lord concerning Cush (Saul), a Benjaminite." Now was he a Cushite? (The intent is:) Just as a Cushite is exceptional in his skin, so Saul was exceptional in his appearance, as it is written of him (I Samuel 9:2) "… from his shoulder and upwards, taller than all of the people." Similarly, (Amos 9:7) "Are you not like Cushites to Me, O children of Israel?" Now were they Cushites? (The intent is:) Just as a Chushite is exceptional in his skin, so, is an Israelite exceptional in mitzvoth. Similarly, (Jeremiah 32:7) "And Eved-melech the Cushite heard": Now was he a Cushite? Was he not Baruch? But, just as a Cushite is exceptional in his skin, so, was Baruch ben Neriah exceptional in his deeds, more so than any of the others in the king's palace. (Bemidbar, Ibid.) "for he had taken a Cushite woman": Why is this written? Is it not written (immediately before) "about the Cushite woman that he had taken"? __ There are those who are beautiful in appearance, but not in deed; in deed, but not in appearance, viz. (Proverbs 11:22) "Like a golden ring in the snout of a pig is a beautiful woman lacking in sense. Tzipporah was beautiful in both — wherefore it is written "about the Cushite woman that he had taken, for he had taken a Cushite woman."

ותדבר מרים ואהרן במשה – מנין היתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה? אלא שראתה צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים. אחרה לה: מה לך שאין את מתקשטת בתכשיטי נשים? אמרה לה: אין אחיך מקפיד בדבר. לכך ידעה מרים, ואמרה לאחיה, ושניהם דברו בו. [רבי נתן אמר: מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר וירץ הנער כיון ששמעה צפורה אמרה אוי לנשותיהם של אלו, בכך ידעה מרים ואמרה לאחיה ושניהם דברו בו.] והרי דברים קל וחומר: ומה מרים, שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח, ולא למעט מפריה ורביה אלא לרבות, בינה לבין עצמה – כך נענשה, המתכוון לדבר בחבירו לגנאי ולא לשבח, ולמעט מפריה ורביה ולא לרבות, בינו לבין אחרים ולא בינו לבין עצמו – על אחת כמה וכמה.

Seder Olam Rabbah 20סדר עולם רבה כ״א

בשרה נאמר (בראשית י״א) בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה. ובמרים נאמר (שמות ט״ו) ותקח מרים הנביאה בדבורה נאמר (שופטים ד׳) ודבורה אשה נביאה. ובחנה נאמר (שמואל א ב׳) ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי ב״ה ואביגיל נתנבאה לדוד וכן דוד אמר לה (שם כ״ה) וברוך טעמך ובחולדה הוא אומר (מלכים ב כ״ב) אל חולדה הנביאה. ובאסתר נאמרה (אסתר ט׳) ותכתוב אסתר בת אביחיל וגו׳. אלו מ״ח נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל ונכתבו בכתובים.

Seder Olam Rabbah 30סדר עולם רבה ל׳

דברי נחמיה בן חכליה וגו׳ (נחמיה א׳) י״ב שנה עשה בארץ ישראל מתקן בחומה ומשיב את ישראל איש לעירו ולאחוזתו. וכן הוא אומר (שם י״ג) ובכל זה לא הייתי בירושלים כי אם בשנת ל״ב לארתחשסתא המלך ואבוא אל ירושלים. משנת כ׳ עד ל״ב י״ב שנה הרי הוא אומר (עזרא ו׳:ח׳) ושבי יהודאי בניין ומצלחין וגו׳ ואין אתה מוצא לפרס מלכים אלא ב׳ כורש ודריוש ולמדי ב׳ דריוש ואחשורוש. אלא הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא לפי שכל המלכים נקראת ארתחשסתא.

Yerushalmi Yevamot 10:7ירושלמי יבמות י׳:ז׳

רבי יודה בר פזי בשם רבי יהושע בן לוי מאחז למד רבי יוסי ברבי יודה. דתני אחז הוליד בן תשע והרן בן שש וכלב בן עשר כמ״ד הוא כלב בן חצרון הוא כלב בן יפונה:

Bavli Rosh HaShanah 3aבבלי ראש השנה ג׳.

“And when the Canaanite, the king of Arad, who dwelt in the South, heard tell that Israel came by the way of Atharim; and he fought against Israel” (Numbers 21:1). What report did he hear? He heard that Aaron had died, and that the clouds of glory had withdrawn from the Jewish people, and he thought that he had been granted permission to wage war against the Jewish people. And this is as it is written: “And all the congregation saw that [ki] Aaron was dead, and they wept for Aaron thirty days, all the house of Israel” (Numbers 20:29). About this, Rabbi Abbahu said: Do not read the verse as: “And they saw [vayiru]”; rather, read it as: “And they were seen [vayeira’u]” by others, because the cover of the clouds of glory had been removed from them. And the next word, “that [ki],” should be understood as meaning because, in accordance with the statement of Reish Lakish, as Reish Lakish said: The word ki is used in the Bible in four senses: If, perhaps, but, and because. Therefore, the verse should be understood as follows: And all the congregation was seen, i.e., revealed, because Aaron had died. This shows that at the time of Aaron’s death Sihon was still alive; perforce, Moses’ oration, which was delivered after he had slain Sihon, must have occurred later. The Gemara raises an objection against this proof: Is it comparable? There, the verse is speaking of Canaan, king of Arad, whereas here, the verse is speaking of Sihon. What proof, then, can be brought from the one with regard to the other? The Gemara explains: A Sage taught in a baraita: All three names are referring to the same person: He is Sihon, and he is Arad, and he is also Canaan. He was called Sihon because he was similar in his wildness to a foal [seyyaḥ] in the desert; and he was called Canaan after his kingdom, as he ruled over the Canaanite people; and what was his real name? Arad was his name. Some say an alternative explanation: He was called Arad because he was similar to a wild ass [arod] in the desert; and he was called Canaan after his kingdom; and what was his real name? Sihon was his name.

{במדבר כ״א:א׳} וישמע הכנעני מלך ערד מה שמועה שמע שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכסבור ניתנה רשות להלחם בישראל והיינו דכתיב {במדבר כ׳:כ״ט} ויראו כל העדה כי גוע אהרן. וא״ר אבהו אל תקרי ויראו אלא וייראו כדריש לקיש דאמר ר״ל כי משמש בד׳ לשונות אי דילמא אלא דהא. מי דמי התם כנען הכא סיחון תנא הוא סיחון הוא ערד הוא כנען סיחון שדומה לסייח במדבר כנען על שם מלכותו ומה שמו ערד שמו איכא דאמרי ערד שדומה לערוד במדבר כנען על שם מלכותו ומה שמו סיחון שמו.

Bavli Rosh HaShanah 3bבבלי ראש השנה ג׳:

And further, a second objection: Are Rav Yosef’s objection and Rabbi Abbahu’s resolution comparable? There, Rabbi Abbahu speaks of Cyrus, whereas here, the verses speak of Darius, and it was never said about Darius that he was a virtuous king. The Gemara explains: This is not difficult, as the Sages taught in a baraita: All three names are referring to the same person: He is Cyrus; he is Darius; and he is also Artaxerxes. He was called Cyrus [Koresh] because he was a virtuous [kasher] king; he was called Artaxerxes after his kingdom, i.e., this was his royal title; and what was his real name? Darius was his name.

ועוד מי דמי התם כורש הכא דריוש תנא הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא כורש שמלך כשר היה ארתחשסתא על שם מלכותו ומה שמו דריוש שמו. מ״מ קשיא א״ר יצחק לא קשיא כאן קודם שהחמיץ כאן לאחר שהחמיץ. מתקיף לה רב כהנא ומי החמיץ והכתיב

Bavli Megillah 12bבבלי מגילה י״ב:

The verse states: “And Memucan said” (Esther 1:16). A Sage taught in a baraita: Memucan is Haman. And why is Haman referred to as Memucan? Because he was prepared [mukhan] to bring calamity upon the Jewish people. Rav Kahana said: From here we see that the common man jumps to the front and speaks first, for Memucan was mentioned last of the king’s seven advisors, and nevertheless he expressed his opinion first.

ויאמר ממוכן תנא ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורענות אמר רב כהנא מכאן שההדיוט קופץ בראש.

Bavli Megillah 14aבבלי מגילה י״ד.

§ The Gemara asks with regard to the prophetesses recorded in the baraita: Who were the seven prophetesses? The Gemara answers: Sarah, Miriam, Deborah, Hannah, Abigail, Huldah, and Esther. The Gemara offers textual support: Sarah, as it is written: “Haran, the father of Milcah, and the father of Iscah” (Genesis 11:29). And Rabbi Yitzḥak said: Iscah is in fact Sarah. And why was she called Iscah? For she saw [sakhta] by means of divine inspiration, as it is stated: “In all that Sarah has said to you, hearken to her voice” (Genesis 21:12). Alternatively, Sarah was also called Iscah, for all gazed [sokhin] upon her beauty.

שבע נביאות מאן נינהו שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה ואסתר שרה דכתיב {בראשית י״א:כ״ט} אבי מלכה ואבי יסכה ואמר ר׳ יצחק יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקדש שנאמר {בראשית כ״א:י״ב} כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ד״א יסכה שהכל סוכין ביופיה.

Bavli Sotah 11aבבלי סוטה י״א.

§ The Gemara proceeds to discuss the sojourn of the Jewish people in Egypt. The verse states: “And there arose a new king over Egypt, who knew not Joseph” (Exodus 1:8). Rav and Shmuel disagree about the interpretation of this verse. One says that this means he was actually a new king, and one says that this means that his decrees were transformed as if he were a new king. The one who says that he was actually a new king holds that it is because it is written “new.” And the one who says that his decrees were transformed holds that it is because it is not written: “And the previous king of Egypt died and a new king reigned.” This indicates that the same king remained. According to this interpretation, the words: “Who knew not Joseph” (Exodus 1:8), mean that he was like someone who did not know him at all. Although he certainly knew Joseph and his accomplishments, he acted as if he didn’t.

{שמות א׳:ח׳} ויקם מלך חדש וגו׳ רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו מאן דאמר חדש ממש דכתיב חדש ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו דלא כתיב וימת וימלוך {שמות א׳:ח׳} אשר לא ידע את יוסף דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה כלל. {שמות א׳:ט׳} ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל תנא הוא התחיל בעצה תחילה לפיכך לקה תחילה הוא התחיל בעצה תחילה דכתיב ויאמר אל עמו לפיכך לקה תחילה כדכתיב {שמות ז׳:כ״ט} ובכה ובעמך ובכל עבדיך.

Bavli Sotah 11bבבלי סוטה י״א:

Rav and Shmuel disagree as to the proper interpretation of this verse. One says that these midwives were a woman and her daughter, and one says that they were a daughter-in-law and her mother-in-law. According to the one who says that they were a woman and her daughter, the women were Jochebed, the mother of Moses and Aaron, and her daughter, Miriam. And according to the one who says that they were a daughter-in-law and her mother-in-law, the verse is referring to Jochebed and her daughter-in-law Elisheba, the wife of Aaron. It is taught in a baraita according to the one who says that they were a woman and her daughter, because it is taught in a baraita: With regard to Shiphrah, who is referred to in the verse, this is really a reference to Jochebed. And why was she called Shiphrah? Because she would prepare [mishapperet] the newborn. Alternatively, she is referred to as Shiphrah because the Jewish people increased and multiplied [shepparu verabbu] in her days, due to her assistance. The baraita continues: With regard to Puah, who is referred to in the verse, this is really a reference to Miriam. And why was she called Puah? Because she would make a comforting sound [po’a] as she would remove the child from the womb of the mother. Alternatively, the word Puah is related to one of the verbs that describe speaking, as she would speak [po’a] through divine inspiration and say: In the future, my mother will give birth to a son who will save the Jewish people. The next verse relates the instructions of Pharaoh to the midwives: “And he said: When you deliver the Hebrew women, and you look upon the stones [ovnayim], if it be a son, then you shall kill him; but if it be a daughter, then she shall live” (Exodus 1:16). The Gemara asks: What is the meaning of “stones”? Rabbi Ḥanan says: Pharaoh transmitted a great sign to them. He said to them: At the time when a woman crouches to give birth, her thighs become as cold as stones, and, therefore, this shall be for you a sign that the woman is about to give birth. And there are those who say an alternative explanation for ovnayim: As it is written: “So I went down to the potter’s shop, and behold, he was at his work on the wheels [ovnayim]” (Jeremiah 18:3). Just as this potter sits so that one thigh is here and one thigh is there and the block upon which he works is in the middle, so too, a woman giving birth also has one thigh here and one thigh there and the newborn is in the middle. The verse continues: “If it be a son, then you shall kill him; but if it be a daughter, then she shall live” (Exodus 1:16). Rabbi Ḥanina says: Pharaoh transmitted to them a great sign to enable them to know the gender of the infant from the beginning of the birth process: A boy is born with his face downward; a girl is born with her face upward. Pharaoh provided them with this sign so that they could kill the boys secretly even before the mother realized what was happening. The next verse states: “But the midwives feared God, and did not as the king of Egypt spoke about them [aleihen], but they kept the male children alive” (Exodus 1:17). The Gemara comments: It should have stated: “Spoke to them [lahen].” Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: This teaches that Pharaoh proposed to them to engage in a sinful act, i.e., sexual intercourse, with him, but they did not accept his overtures. The word aleihen is often used in reference to sexual intercourse, for example: “And brought her to him; and he consorted with her [eileha]” (Genesis 29:23), and that is its connotation here as well. The verse concludes: “But they kept the male children alive” (Exodus 1:17). A Sage teaches: It is not only that they did not kill the children as Pharaoh had commanded them, but that they would even provide for them water and food, as the phrase “But they kept the male children alive” indicates. After being questioned by Pharaoh concerning their failure to obey his command, the midwives responded, as it is written: “And the midwives said to Pharaoh: Because the Hebrew women are not as the Egyptian women, for they are lively [ḥayot], and are delivered before the midwife comes to them” (Exodus 1:19). The Gemara asks: What is the meaning of “ḥayot”? If we say that the Hebrew women are like ḥayot, meaning actual midwives for themselves, and therefore they do not need assistance from others, is that to say that a midwife does not need the assistance of another midwife in order to help her give birth? Rather, the midwives said to Pharaoh: This nation is compared to an animal [ḥayya], and animals give birth without a midwife. For example, with regard to Judah it is written: “Judah is a lion’s whelp” (Genesis 49:9); with regard to Dan it is written: “Dan shall be a serpent in the way” (Genesis 49:17); with regard to Naphtali it is written: “A hind let loose” (Genesis 49:21); with regard to Issachar it is written: “A large-boned donkey” (Genesis 49:14); with regard to Joseph it is written: “His first bullock” (Deuteronomy 33:17); with regard to Benjamin it is written: “A ravenous wolf” (Genesis 49:27). The Gemara comments: Concerning those individuals where a comparison to an animal is written with regard to him, it is already written with regard to him. And concerning those where no specific metaphor comparing them to an animal is written with regard to him explicitly, in any case a general comparison is written about the Jewish people: “How your mother was a lioness; among lions she crouched, in the midst of the young lions she reared her whelps” (Ezekiel 19:2), indicating that all the Jewish people are compared to animals. The verse relates the midwives’ reward: “And it came to pass, because the midwives feared God, that He made them houses” (Exodus 1:21). Rav and Shmuel disagree as to the precise interpretation of these houses: One says that God made the houses of the priesthood and the Levites descend from the midwives, and one says that God made the houses of royalty descend from them. The one who says that it is referring to the houses of the priesthood and the Levites is referring to Aaron and Moses, who were sons of Jochebed. And the one who says that it is referring to houses of royalty is referring to David, who also comes from Miriam, as it is written: “And Azubah,” the wife of Caleb, “died, and Caleb took to him Ephrath, who bore him Hur” (I Chronicles 2:19) and, as will be explained further, Ephrath is Miriam. And it is written: “David was the son of that Ephrathite of Bethlehem in Judah” (I Samuel 17:12). Therefore, he was a descendant of Miriam. The Gemara discusses the family of Caleb: In Chronicles it says: “And Caleb, the son of Hezron, begot children of Azubah his wife, and of Jerioth, and these were her sons: Jesher, and Shobab, and Ardon” (I Chronicles 2:18). The Gemara asks: Was Caleb actually the son of Hezron? Wasn’t he the son of Jephunneh, as the verse states in Numbers 13:6? The Gemara answers: He was the son of Hezron, but he is called “son of Jephunneh” as an appellation indicating that he was a son who turned away [sheppana] from the counsel of the spies. The Gemara asks: But it is still difficult. Hezron could not be his father, as Caleb was the son of Kenaz, as it is written: “And Othniel, the son of Kenaz, Caleb’s younger brother, took it” (Judges 1:13). This would mean that Caleb was also a son of Kenaz. Rava said: Caleb was the stepson of Kenaz, as he and Othniel shared a mother but had different fathers.

{שמות א׳:ט״ו} ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו׳ רב ושמואל חד אמר אשה ובתה וחד אמר כלה וחמותה מ״ד אשה ובתה יוכבד ומרים ומ״ד כלה וחמותה יוכבד ואלישבע. תניא כמ״ד אשה ובתה דתניא שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הולד ד״א שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה זו מרים ולמה נקרא שמה פועה שהיתה פועה (ומוציאה את הולד) ד״א פועה שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל. {שמות א׳:ט״ז} ויאמר בילדכן את העבריות וגו׳ מאי אבנים א״ר חנן סימן גדול מסר להן אמר להן בשעה שכורעת לילד יריכותיה מצטננות כאבנים. ואית דאמר כדכתיב {ירמיהו י״ח:ג׳} וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע אף אשה ירך מכאן וירך מכאן והולד באמצע. {שמות א׳:ט״ז} אם בן הוא והמתן אותו א״ר חנינא סימן גדול מסר להן בן פניו למטה בת פניה למעלה. {שמות א׳:י״ז} ותיראן המילדות את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן וגו׳ להן מיבעי ליה א״ר יוסי בר׳ חנינא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו. {שמות א׳:י״ז,י״ח} ותחיין את הילדים תנא לא דיין שלא המיתו אותן אלא שהיו מספיקות להם מים ומזון. {שמות א׳:י״ט} ותאמרן המילדות אל פרעה כי לא כנשים וגו׳ מאי חיות אילימא חיות ממש אטו חיה מי לא צריכה חיה אחריתי לאולודה. אלא אמרו לו אומה זו כחיה נמשלה יהודה {בראשית מ״ט:ט׳} גור אריה דן יהי דן נחש נפתלי אילה שלוחה יששכר חמור גרם יוסף בכור שור בנימין זאב יטרף. דכתיב ביה כתיב ביה ודלא כתיב ביה כתיב (ביה) {יחזקאל י״ט:ב׳} מה אמך לביא בין אריות רבצה וגו׳. {שמות א׳:כ״א} ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים רב ושמואל חד אמר בתי כהונה ולויה וחד אמר בתי מלכות מ״ד בתי כהונה ולויה אהרן ומשה ומ״ד בתי מלכות דוד נמי ממרים קאתי דכתיב {דברי הימים א ב׳:י״ט} ותמת עזובה (אשת כלב) ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכתיב {שמואל א י״ז:י״ב} ודוד בן איש אפרתי וגו׳.: {דברי הימים א ב׳:י״ח} וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון בן חצרון {במדבר י״ג:ו׳} בן יפנה הוא בן שפנה מעצת מרגלים.

Bavli Sotah 13bבבלי סוטה י״ג:

The continuation of that verse states: “And Potiphar, an officer [seris] of Pharaoh’s, the captain of the guard, an Egyptian, bought him from the hand of the Ishmaelites, who had brought him down there” (Genesis 39:1). Rav says: He purchased the handsome Joseph for himself, for the intended purpose of homosexual intercourse, but was unable to fulfill his desires, as the angel Gabriel came and castrated Potiphar [seireso]. Then Gabriel came again and further mutilated him [ fero] in the same part of his body. This is alluded to in the verses that write Potiphar’s name differently: Initially, it is written “Potiphar” (Genesis 39:1) and in the end it is written “Poti-phera” (Genesis 41:45). The change in his name indicates that a part of himself was mutilated.

ויקנהו פוטיפר סריס פרעה אמר רב שקנאו לעצמו (בא גבריאל וסירסו) בא גבריאל ופירעו מעיקרא כתיב פוטיפר ולבסוף פוטיפרע.:

Bavli Bava Batra 91aבבלי בבא בתרא צ״א.

Apropos the story of Ruth the Gemara adds: Rabba bar Rav Huna says that Rav says: The judge Ibzan of Bethlehem (see Judges 12:8–10) is Boaz. The Gemara asks: What is he teaching us? The Gemara explains that this comment is in accordance with the other statement of Rabba bar Rav Huna, as Rabba bar Rav Huna says that Rav says: Boaz prepared one hundred and twenty feasts for his children at their weddings. As it is stated, concerning Ibzan: “And he had thirty sons, and thirty daughters he sent abroad, and thirty daughters he brought in from abroad for his sons. And he judged Israel seven years” (Judges 12:9). The verse indicates that he had sixty children. And at each and every wedding he prepared for his children, he made two feasts, one in the house of the father of the groom and one in the house of the father-in-law of the groom. And he did not invite Manoah, the future father of Samson, whose wife was barren (see Judges 13:2) to any of them, as he said: It is not worth inviting him; he is a sterile mule, how will he pay me back? Manoah will never invite me in return, as he has no children. A Sage taught: And all of the children of Ibzan died during his lifetime. And this explains the adage that people say: Why do you need the sixty, the sixty children that you beget during your lifetime? Go to the trouble and beget one who will be more diligent than sixty. This adage refers to Boaz, who had sixty children who died, and yet his last child, born from Ruth, is his glory, as King David was born from this line.

אמר רבה בר רב הונא אמר רב אבצן זה בעז מאי קמ״ל כי אידך דרבה בר רב הונא דאמר רבה בר רב הונא אמר רב מאה ועשרים משתאות עשה בעז לבניו שנאמר {שופטים י״ב:ט׳} ויהי לו שלשים בנים ושלשים בנות שלח החוצה ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ וישפט את ישראל שבע שנים. ובכל אחת ואחת עשה שני משתאות אחד בבית אביו ואחד בבית חמיו ובכולן לא זימן את מנוח אמר כודנא עקרה במאי פרעא לי. תאנא וכולן מתו בחייו והיינו דאמרי אינשי בחייך דילדת שיתין שיתין למה ליך איכפל ואוליד חד דמשיתין זריז.

Bavli Sanhedrin 39bבבלי סנהדרין ל״ט:

§ Before continuing its discussion of Ahab, the Gemara records a mnemonic for the forthcoming statements: Called; and merited; of Edom. It is written: “And Ahab called Obadiah, who was over the household; now Obadiah feared the Lord greatly” (I Kings 18:3). The Gemara asks: What is the verse saying? What is the connection between Obadiah’s fear of the Lord and the call of Ahab? Rabbi Yitzḥak says that Ahab said to Obadiah: It is written with regard to Jacob: “And Laban said to him: If now I have found favor in your eyes, I have observed the signs, and the Lord has blessed me for your sake” (Genesis 30:27). It is written with regard to Joseph: “The Lord blessed the Egyptian’s house for Joseph’s sake” (Genesis 39:5). The house of that man, i.e., my house, was not blessed. Perhaps you do not fear God? Immediately, a Divine Voice emerged and said: “Now Obadiah feared the Lord greatly,” but the house of Ahab is not fit for blessing like the houses of those masters. Rabbi Abba says: The praise that is stated with regard to Obadiah is greater than that which is stated with regard to Abraham. As with regard to Abraham the verse states: “For now I know that you fear God” (Genesis 22:12), and the term “greatly” is not written, and about Obadiah the term “greatly” is written. Rabbi Yitzḥak says: For what reason did Obadiah merit prophecy? It is because he concealed one hundred prophets in a cave, as it is stated: “It was so, when Jezebel cut off the prophets of the Lord, that Obadiah took one hundred prophets, and hid them, fifty men in a cave, and fed them with bread and water” (I Kings 18:4). The Gemara asks: What is different, i.e., why did he decide, to conceal fifty men in each of two caves and not conceal them all together in one cave? Rabbi Elazar says: He learned from the behavior of Jacob to do so, as it is stated: “And he said: If Esau comes to the one camp and smites it, then the camp that is left shall escape” (Genesis 32:9). Obadiah learned from this to divide the prophets and thereby lessen the danger. Rabbi Abbahu says: It is because there is no cave big enough to contain more than fifty people. The verse states: “The vision of Obadiah. So says the Lord God concerning Edom: We have heard a message from the Lord, and an ambassador is sent among the nations: Arise, and let us rise up against her in battle” (Obadiah 1:1). The Gemara asks: What is different, i.e., what is the reason, that specifically Obadiah prophesied concerning Edom? Rabbi Yitzḥak says: The Holy One, Blessed be He, said: Let Obadiah come, who dwells among two wicked ones, Ahab and Jezebel, but did not learn from their actions; and he will prophesy concerning Esau the wicked, the progenitor of Edom, who dwelled among two righteous ones, Isaac and Rebekkah, but did not learn from their actions. Efrayim Miksha’a, a student of Rabbi Meir, said in the name of Rabbi Meir: Obadiah was an Edomite convert. Consequently, he prophesied with regard to Edom. And this is as people say: From and within the forest comes the ax to it, as the handle for the ax that chops the tree is from the forest itself.

סימן קר״א וזכ״ה באדו״ם.: כתיב {מלכים א י״ח:ג׳} ויקרא אחאב אל עובדיהו אשר על הבית ועובדיה היה ירא ה׳ מאד מאי קאמר קרא. א״ר יצחק א״ל ביעקב כתיב {בראשית ל׳:כ״ז} נחשתי ויברכני ה׳ בגללך ביוסף כתיב {בראשית ל״ט:ה׳} ויברך ה׳ את בית המצרי בגלל יוסף ביתא דההוא גברא לא הוה מיבריך שמא לא ירא אלהים אתה יצתה בת קול ואמרה ועובדיה היה ירא את ה׳ מאד אבל ביתו של אחאב אינו מזומן לברכה. א״ר אבא גדול שנאמר בעובדיהו יותר ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם לא כתיב מאד ובעובדיהו כתיב מאד. א״ר יצחק מפני מה זכה עובדיהו לנביאות מפני שהחביא מאה נביאים במערה שנאמר {מלכים א י״ח:ד׳} ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה׳ ויקח עובדיהו מאה נביאים ויחביאם חמשים איש במערה וגו׳ מאי שנא חמשים איש א״ר אלעזר מיעקב למד שנאמר {בראשית ל״ב:ט׳} והיה המחנה הנשאר לפליטה רבי אבהו אמר לפי שאין מערה מחזקת יותר מחמשים. {עובדיה א׳:א׳} חזון עובדיהו כה אמר ה׳ אלהים לאדום וגו׳ מאי שנא עובדיה לאדום. אמר רבי יצחק אמר הקדוש ברוך הוא יבא עובדיהו הדר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם וינבא על עשו הרשע שדר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משום רבי מאיר עובדיה גר אדומי היה והיינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ניזיל ביה נרגא.

Bavli Sanhedrin 69bבבלי סנהדרין ס״ט:

Rather, it is from here that one can deduce that in earlier generations men fathered children at the age of eight, as it is written: “And these are the generations of Terah; Terah begot Abram, Nahor, and Haran” (Genesis 11:27). And Abraham was at least one year older than Nahor, and Nahor was one year older than Haran, so it turns out that Abraham was two years older than Haran. And it is written: “And Abram and Nahor took wives for themselves; the name of Abram’s wife was Sarai and the name of Nahor’s wife was Milka, daughter of Haran, father of Milka and father of Iscah” (Genesis 11:29). And Rabbi Yitzḥak says: Iscah is in fact Sarah. And why was she called Iscah? Because she envisioned [shesokha] hidden matters by means of divine inspiration. And this explains what is written: “In all that Sarah has said to you, hearken to her voice” (Genesis 21:12). Alternatively, Sarah was also called Iscah, because all gazed [sokhim] upon her beauty. And it is written: “And Abraham fell upon his face, and laughed, and said in his heart: Shall a child be born to him that is a hundred years old? And shall Sarah, who is ninety years old, give birth?” (Genesis 17:17). How much older was Abraham than Sarah? He was ten years older than her and, as stated above, he was two years older than her father, Haran. It turns out then that when Haran begot Sarah, he begot her at the age of eight. The Gemara refutes this proof: From where do you prove this? Perhaps Abraham was the youngest of the brothers, and not the oldest among them. The fact that Abraham is listed first is no proof that he was the oldest, as perhaps the verse listed them in the order of their wisdom and therefore Abraham, being the wisest, was mentioned first.

אלא מהכא {בראשית י״א:כ״ז} אלה תולדות תרח תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן ואברהם גדול מנחור שנה ונחור גדול מהרן שנה נמצא אברהם גדול שתי שנים מהרן וכתיב {בראשית י״א:כ״ט} ויקח אברם ונחור להם נשים וגו׳. ואמר רבי יצחק יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שסוכה ברוח הקדש והיינו דכתיב {בראשית כ״א:י״ב} כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה דבר אחר יסכה שהכל סכים ביופיה וכתיב {בראשית י״ז:י״ז} ויפל על פניו ויצחק ויאמר בלבו וגו׳ כמה קשיש אברהם משרה עשר שנין וקשיש מאבוה תרתין שנין אשתכח כי אולדה הרן לשרה בתמני אולידה.

Bavli Sanhedrin 94aבבלי סנהדרין צ״ד.

§ The verse states: “Therefore shall the Master, the Lord of hosts, send among his fat ones [mishmanav] leanness” (Isaiah 10:16). What is the meaning of the phrase “send among his fat ones leanness”? The meaning is that the Holy One, Blessed be He, said: Let Hezekiah, who has eight [shemona] names, come, and exact retribution from Sennacherib, who has eight names. The Gemara elaborates: The eight names of Hezekiah are as it is written: “For to us a child is born, to us a son is given; and the government is upon his shoulder; and his name is called Pele Joez El Gibbor Abi Ad Sar Shalom” (Isaiah 9:5). The Gemara asks: But isn’t there an additional name, Hezekiah? The Gemara explains: That was not a given name; rather, it is an appellation based on the fact that God strengthened him [ḥizzeko]. Alternatively, he was called Hezekiah due to the fact that he strengthened the devotion of the Jewish people to their Father in Heaven. The eight names of Sennacherib are as it is written in his regard among the kings of Assyria: “Tiglath-Pileser” (II Kings 15:29), “Tiglath-Pilneser” (II Chronicles 28:20), “Shalmaneser” (II Kings 17:3), “Pul” (II Kings 15:19), “Sargon” (Isaiah 20:1), and “the great and noble Asenappar” (Ezra 4:10). And the Gemara asks: But isn’t there an additional name, Sennacherib [Sanḥeriv]? The Gemara explains: That was not a given name; rather, it is an appellation based on the fact that his speech is contentious [siḥato riv], leading to quarrel and shame. Alternatively, he was called Sanḥeriv due to the fact that he spoke [saḥ] and snorted out [niḥer] contemptuous statements vis-à-vis the Transcendent.

{ישעיהו י׳:ט״ז} לכן ישלח האדון ה׳ צבאות במשמניו רזון מאי במשמניו רזון אמר הקב״ה יבא חזקיהו שיש לו שמונה שמות ויפרע מסנחריב שיש לו שמונה שמות חזקיה דכתיב {ישעיהו ט׳:ה׳} כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום והאיכא חזקיה שחזקו יה דבר אחר חזקיה שחיזק את ישראל לאביהם שבשמים. סנחריב דכתיב ביה {מלכים ב ט״ו:כ״ט} תגלת פלאסר {דברי הימים ב כ״ח:כ׳} פלנאסר {מלכים ב י״ז:ג׳} שלמנאסר {מלכים ב ט״ו:י״ט} פול {ישעיהו כ׳:א׳} סרגון (סרגין) {עזרא ד׳:י׳} אסנפר רבא ויקירא והאיכא סנחריב שסיחתו ריב דבר אחר שסח וניחר דברים כלפי מעלה.

Bavli Sanhedrin 101bבבלי סנהדרין ק״א:

It is taught in a baraita: Based on a homiletic interpretation of their names, these three biblical figures are deemed to be the same person. He is called Nebat, he is called Micah, and he is called Sheba, son of Bichri. Nebat, who looked [nibat] but did not see, believed that he was destined for greatness, and that was achieved only by his son. Micah, who was crushed [nitmakhmekh] in the building of the storage cities of Pithom and Raamses, was miraculously saved. And what is his actual name? His name is Sheba, son of Bichri.

תנא הוא נבט הוא מיכה הוא שבע בן בכרי נבט שניבט ולא ראה מיכה שנתמכמך בבנין ומה שמו שבע בן בכרי שמו.

Bavli Sanhedrin 105aבבלי סנהדרין ק״ה.

It was taught in a baraita: He is Beor, father of Balaam, he is Cushan-Rishathaim, he is Laban the Aramean. He was called Beor because he engaged in bestiality. He was called Cushan-Rishathaim because he performed two evil deeds [rishiyyot] to the Jewish people, one during the time of Jacob, when he pursued him intending to kill him, and one during the time when the judges judged. And what was his actual name? His name was Laban the Aramean.

ארבעה הדיוטות בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי.: בלעם בלא עם דבר אחר בלעם שבלה עם בן בעור שבא על בעיר. תנא הוא בעור הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי בעור שבא על בעיר כושן רשעתים דעבד שתי רשעיות בישראל אחת בימי יעקב ואחת בימי שפוט השופטים ומה שמו לבן הארמי שמו.

Bereshit Rabbah 23:3בראשית רבה כ״ג:ג׳

וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל וגו׳ (בראשית ד׳:כ׳), לְשֶׁעָבַר הָיוּ מַקְנִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַטְמוֹנִיּוֹת, חָזְרוּ לִהְיוֹת מַקְנִין אוֹתוֹ בְּפַרְהֶסְיָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל ח׳:ג׳): אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה. (בראשית ד׳:כ״א): וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב, אַדְרִיכוֹלִין וּבוּרְבָּלִין. (בראשית ד׳:כ״ב): וְצִלָּה גַּם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, זֶה תִּבֵּל עֲבֵרָתוֹ שֶׁל קַיִן, קַיִן הָרַג וְלֹא הָיָה לוֹ בַּמֶּה לַהֲרֹג, אֲבָל זֶה לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחשֶׁת וּבַרְזֶל. (בראשית ד׳:כ״ב): וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, נַעֲמָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל נֹחַ הָיְתָה, לָמָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָהּ נַעֲמָה, שֶׁהָיוּ מַעֲשֶׂיהָ נְעִימִים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי נַעֲמָה אַחֶרֶת הָיְתָה, וְלָמָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָהּ נַעֲמָה, שֶׁהָיְתָה מַנְעֶמֶת בְּתֹף לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.

Bereshit Rabbah 48:13בראשית רבה מ״ח:י״ג

וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, אָמַר רַבִּי לֵוִי רָץ לְקַדֵּם אוֹתָהּ אֻמָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (הושע י׳:י״א): וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ. וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר, יָכוֹל גָּדוֹל, תַּלְמוּד לוֹמַר רַךְ, אִי רַךְ יָכוֹל חָסֵר, תַּלְמוּד לוֹמַר וָטוֹב. וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר, זֶה יִשְׁמָעֵאל, בִּשְׁבִיל לְזַרְזוֹ בְּמִצְווֹת.

Bereshit Rabbah 56:10בראשית רבה נ״ו:י׳

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה׳ יִרְאֶה (בראשית כ״ב:י״ד), רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי (בראשית כ״ב:ב׳): קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, הָיָה לִי מַה לְּהָשִׁיב, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ (בראשית כ״א:כ״ב): כִּי בְיִצְחָק וגו׳, וְעַכְשָׁו קַח נָא אֶת בִּנְךָ וגו׳ וְחַס וְשָׁלוֹם לֹא עָשִׂיתִי כֵן אֶלָּא כָּבַשְׁתִּי רַחֲמַי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ בָּנָיו שֶׁל יִצְחָק בָּאִים לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים תְּהֵא נִזְכַּר לָהֶם אוֹתָהּ הָעֲקֵדָה וְתִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. אַבְרָהָם קָרָא אוֹתוֹ יִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה׳ יִרְאֶה. שֵׁם קָרָא אוֹתוֹ שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י״ד:י״ח): וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ יִרְאֶה כְּשֵׁם שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ אַבְרָהָם, שֵׁם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, וְאִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ שָׁלֵם, אַבְרָהָם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי קוֹרֵא אוֹתוֹ יְרוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ שְׁנֵיהֶם, יִרְאֶה שָׁלֵם, יְרוּשָׁלַיִם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר עַד שֶׁהוּא שָׁלֵם עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֻכָּה וְהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ע״ו:ג׳): וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְּצִיּוֹן, וּמָה הָיָה אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן שֶׁאֶרְאֶה בְּבִנְיַן בֵּיתִי.

Bereshit Rabbah 61:4בראשית רבה ס״א:ד׳

וּשְׁמָהּ קְטוּרָה (בראשית כ״ה:א׳), רַב אָמַר זוֹ הָגָר, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי נְחֶמְיָה וְהָכְתִיב (בראשית כ״ה:א׳): וַיֹּסֶף, אֲמַר לֵיהּ עַל פִּי הַדִּבּוּר נְשָׂאָהּ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיהו ח׳:ה׳): וַיֹּסֶף ה׳ דַּבֵּר אֵלַי עוֹד. אֲמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב: וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. אֲמַר לֵיהּ שֶׁמְקֻטֶּרֶת מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. אֲמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית כ״ה:ו׳): וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, אֲמַר לֵיהּ פִּלַגְשָׁם כְּתִיב. (בראשית כ״ה:ו׳): בְּעוֹדֶנּוּ חַי, אוֹתָהּ שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַבְּאֵר וְאָמְרָה לְחַי הָעוֹלָמִים רְאֵה בְּעֶלְבּוֹנִי.

Bereshit Rabbah 63:13בראשית רבה ס״ג:י״ג

דָּבָר אַחֵר, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת, שֶׁהָיָה נִמְרוֹד מְבַקֵּשׁ לְהָמִית אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ הַבֶּגֶד שֶׁהָיָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה לוֹבְשׁוֹ וְיוֹצֵא לַשָּׂדֶה הָיוּ בָּאִים כָּל חַיָּה וָעוֹף שֶׁבָּעוֹלָם וּמִתְקַבְּצִין אֶצְלוֹ. (בראשית כ״ה:ל״ג): וַיֹּאמֶר הִשְּׁבְעָה לִי, מָה רָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַבְּכוֹרָה, דִּתְנֵינַן עַד שֶׁלֹא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הָיוּ הַבָּמוֹת מֻתָּרוֹת וַעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרִים, מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת וַעֲבוֹדָה בַּכֹּהֲנִים, אָמַר יִהְיֶה רָשָׁע זֶה עוֹמֵד וּמַקְרִיב, לְפִיכָךְ נָתַן נַפְשׁוֹ עַל הַבְּכוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל ל״ה:ו׳): כִּי לְדָם אֶעֶשְׂךָ וְדָם יִרְדֳּפֶךָ אִם לֹא דָם שָׂנֵאתָ וְדָם יִרְדֳּפֶךָ, וְעֵשָׂו הוּא שׂוֹנֵא אֶת הַדָּם. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר זֶה דַּם בְּכוֹרָה וְקָרְבָּנוֹת. רַבִּי לֵוִי אָמַר זֶה דַּם שֶׁל מִילָה. רַבָּנָן אָמְרֵי שָׂנֵאתָ דָּמוֹ שֶׁל אָדָם בְּגוּפוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים ק״ט:י״ז): וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא אָמַר לֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה וְלֹא חָפֵץ בְּכוֹרָה. רַבִּי הוּנָא אָמַר זֶה דַּם הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהוּא קָרוּי בְּרָכָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כ׳:כ׳): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי.

Bereshit Rabbah 80:11בראשית רבה פ׳:י״א

וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה (בראשית ל״ד:כ״ו), רַבִּי יוּדָן אָמַר גּוֹרְרִין בָּהּ וְיוֹצְאִין. אָמַר רַב הוּנָא הַנִּבְעֶלֶת לְעָרֵל קָשֶׁה לִפְרשׁ. אָמַר רַב הוּנָא אָמְרָה וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי, עַד שֶׁנִּשְׁבַּע לָהּ שִׁמְעוֹן שֶׁהוּא נוֹטְלָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מ״ו:י׳): וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית, בֶּן דִּינָה שֶׁנִּבְעֲלָה לַכְּנַעֲנִי. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר שֶׁעָשָׂה כְּמַעֲשֵׂה כְּנַעֲנִים. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר שֶׁנִּבְעֲלָה מֵחִוִּי שֶׁהוּא בִּכְלַל כְּנַעֲנִים. וְרַבָּנָן אָמְרִין נְטָלָהּ שִׁמְעוֹן וּקְבָרָהּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

Bereshit Rabbah 85:4בראשית רבה פ״ה:ד׳

וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה (בראשית ל״ח:א׳), רַבָּנָן אָמְרֵי חִירָה הוּא חִירָם שֶׁהָיָה בִּימֵי דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ה׳:ט״ו): כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים, לָמוּד הָיָה הָאִישׁ הַזֶּה לִהְיוֹת אוֹהֵב לַשֵּׁבֶט הַזֶּה. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר חִירָם אַחֵר הָיָה. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנָן חָיָה קָרוֹב לְאֶלֶף וּמָאתַיִם שָׁנָה, וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה חָיָה קָרוֹב לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. (בראשית ל״ח:ב׳): וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ, בַּר גַּבְרָא תַּגָּרָא, בּוֹצִינָא דְאַתְרָא. (בראשית ל״ח:ג׳): וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ עֵר, שֶׁהוּעַר מִן הָעוֹלָם. (בראשית ל״ח:ד׳): וַתַּהַר עוֹד וגו׳ אוֹנָן, שֶׁהֵבִיא אֲנִינָה לְעַצְמוֹ. (בראשית ל״ח:ה׳): וַתַּהַר עוֹד וגו׳ שֵׁלָה, שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל מִן הָעוֹלָם. וַתּוֹסֶף עוֹד וגו׳ כְזִיב, פָּסְקַת שֵׁם מָקוֹם. (בראשית ל״ח:ז׳): וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה׳, שֶׁהָיָה חוֹרֵשׁ בְּגַנּוֹת וּמְעָרֶה לָאַשְׁפּוֹת.

Bereshit Rabbah 91:8בראשית רבה צ״א:ח׳

וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ, זֶה מְנַשֶּׁה.

Vayikra Rabbah 1:3ויקרא רבה א׳:ג׳

רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבִּי חָמָא אֲבוּהָ דְּרַבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּשֵׁם רַב, אָמְרֵי, לֹא נִתַּן דִּבְרֵי הַיָּמִים אֶלָּא לִדָּרֵשׁ, (דברי הימים א ד׳:י״ח): וְאִשְׁתּוֹ הַיְּהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וגו׳, וְאִשְׁתּוֹ הַיְּהֻדִיָּה, זוֹ יוֹכֶבֶד, וְכִי מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל יְהוּדָה הָיְתָה וַהֲלוֹא מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי הָיְתָה וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ יְהֻדִיָּה, עַל שֵׁם שֶׁהֶעֱמִידָה יְהוּדִים בָּעוֹלָם. יָלְדָה אֶת יֶרֶד, זֶה משֶׁה. רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא וְרַבִּי סִימוֹן, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אָמַר יֶרֶד שֶׁהוֹרִיד אֶת הַתּוֹרָה מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. דָּבָר אַחֵר, יֶרֶד, שֶׁהוֹרִיד אֶת הַשְּׁכִינָה מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, אָמַר רַבִּי סִימוֹן אֵין לְשׁוֹן יֶרֶד אֶלָּא לְשׁוֹן מְלוּכָה, כְּמָה דְתֵימַר (תהלים ע״ב:ח׳): וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם, וּכְתִיב (מלכים א ה׳:ד׳): כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר. אֲבִי גְדוֹר, רַבִּי הוּנָא בַּר אַחָא אָמַר הַרְבֵּה גּוֹדְרִין עָמְדוּ לְיִשְׂרָאֵל וְזֶה הָיָה אֲבִיהֶן שֶׁל כֻּלָּן. (דברי הימים א ד׳:י״ח): חֶבֶר, שֶׁחִבֵּר אֶת הַבָּנִים לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם. דָּבָר אַחֵר, חֶבֶר, שֶׁהֶעֱבִיר הַפֻּרְעָנִיּוּת מִלָּבוֹא בָּעוֹלָם. (דברי הימים א ד׳:י״ח): אֲבִי סוֹכוֹ, שֶׁהָיָה אֲבִיהֶן שֶׁל נְבִיאִים שֶׁסּוֹכִים בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. רַבִּי לֵוִי אָמַר לְשׁוֹן עֲרָבִי הוּא, בַּעֲרַבְיָא קוֹרִין לְנָבִיא סַכְיָא. (דברי הימים א ד׳:י״ח): יְקוּתִיאֵל, רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי סִימָא אָמְרוּ שֶׁעָשָׂה אֶת הַבָּנִים מְקַוִּין לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. (דברי הימים א ד׳:י״ח): אֲבִי זָנוֹחַ, זֶה משֶׁה שֶׁהָיָה אָב לַמַּזְנִיחִים שֶׁהִזְנִיחוּם מֵעֲבוֹדָה זָרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ל״ב:כ׳): וַיִּזֶּר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וגו׳. (דברי הימים א ד׳:י״ח): וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבִתְיָה בַּת פַּרְעֹה, משֶׁה לֹא הָיָה בְּנֵךְ וּקְרָאתוֹ בְּנֵךְ, אַף אַתְּ לֹא אַתְּ בִּתִּי וַאֲנִי קוֹרֵא אוֹתָךְ בִּתִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה, בַּת יָהּ. (דברי הימים א ד׳:י״ח): אֲשֶׁר לָקַח [לו] מֶרֶד, זֶה כָּלֵב. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן חַד אָמַר זֶה מָרַד בַּעֲצַת מְרַגְּלִים וְזוֹ מָרְדָה בַּעֲצַת אָבִיהָ, יָבוֹא מוֹרֵד וְיִקַּח אֶת הַמּוֹרָדֶת. וְחַד אָמַר זֶה הִצִּיל אֶת הַצֹּאן וְזוֹ הִצִּילָה אֶת הָרוֹעֶה. עֲשָׂרָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ לְמשֶׁה: יֶרֶד: חֶבֶר: יְקוּתִיאֵל: אֲבִי גְדוֹר: אֲבִי סוֹכוֹ: אֲבִי זָנוֹחַ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי אָמַר אַף טוֹבִיָּה שְׁמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ב׳:ב׳): וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, כִּי טוֹבִיָּה הוּא. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר אַמֵּי אָמַר אַף שְׁמַעְיָה שְׁמוֹ. אָתָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וּפֵרַשׁ הָדֵין קְרָיָא (דברי הימים א כ״ד:ו׳): וַיִּכְתְּבֵם שְׁמַעְיָה בֶן נְתַנְאֵל הַסּוֹפֵר וגו׳, שְׁמַעְיָה, שֶׁשָּׁמַע יָהּ תְּפִלָּתוֹ. בֶּן נְתַנְאֵל וגו׳ בֵּן שֶׁנִּתְּנָה לוֹ תּוֹרָה מִיַּד לְיַד. הַסּוֹפֵר, שֶׁהָיָה סוֹפְרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הַלֵּוִי, שֶׁהָיָה מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי. לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵית דִּינוֹ. וְצָדוֹק, זֶה אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. וַאֲחִימֶלֶךְ, שֶׁהָיָה אָחִיו שֶׁל מֶלֶךְ. בֶּן אֶבְיָתָר, שֶׁוִּתֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדָיו מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אָמַר אַף לֵוִי הָיָה שְׁמוֹ עַל עִקַּר מִשְׁפַּחְתּוֹ (שמות ד׳:י״ד): הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי. וּמשֶׁה, הֲרֵי עֲשָׂרָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה חַיֶּיךָ מִכָּל שֵׁמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ לְךָ אֵינִי קוֹרֵא אוֹתְךָ אֶלָּא בַּשֵּׁם שֶׁקְּרָאַתְךָ בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה (שמות ב׳:י׳): וַתִּקְרָא שְׁמוֹ משֶׁה, וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה.

Vayikra Rabbah 20:2ויקרא רבה כ׳:ב׳

נוֹלַד לוֹ בֵּן לְמֵאָה שָׁנָה וּבַסּוֹף אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית כ״ב:ב׳): קַח נָא אֶת בִּנְךָ, וְהָלַךְ אַבְרָהָם מַהֲלַךְ שְׁלשֶׁת יָמִים, לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים רָאָה עָנָן קָשׁוּר עַל גַּב הָהָר, אָמַר לוֹ בְּנִי רוֹאֶה אַתָּה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה, אָמַר לֵיהּ הֵן, מָה אַתָּה רוֹאֶה אָמַר לֵיהּ עָנָן קָשׁוּר עַל גַּב הָהָר אֲנִי רוֹאֶה, אָמַר לְיִשְׁמָעֵאל וְלֶאֱלִיעֶזֶר רוֹאִים אַתֶּם כְּלוּם, אָמְרוּ לֵיהּ לָאו, אָמַר לָהֶם הוֹאִיל וְאֵינְכֶם רוֹאִים כְּלוּם וַחֲמוֹר זֶה אֵינוֹ רוֹאֶה (בראשית כ״ב:ה׳): שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, עַם הַדּוֹמִים לַחֲמוֹר.

Shir HaShirim Rabbah 1:1שיר השירים רבה א׳:א׳

שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ: יְדִידְיָה, שְׁלֹמֹה, קֹהֶלֶת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר הַנְהוּ תְּלָתָא, אָגוּר, יָקֶה, לְמוּאֵל, אִיתִיאֵל, הָא שִׁבְעָה.

Shemot Rabbah 1:13שמות רבה א׳:י״ג

כְּשֶׁרָאָה שֶׁהֵם פָּרִים וְרָבִים, גָּזַר עַל הַזְּכָרִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות א׳:ט״ו): וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וגו׳. מִי הָיוּ הַמְיַלְּדוֹת, רַב אָמַר כַּלָּה וַחֲמוֹתָהּ, יוֹכֶבֶד וֶאֱלִישֶׁבַע בַּת עֲמִינָדָב. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, אִשָּׁה וּבִתָּהּ, יוֹכֶבֶד וּמִרְיָם. וְלֹא הָיוּ לְמִרְיָם אֶלָּא חָמֵשׁ שָׁנִים, שֶׁאַהֲרֹן גָּדוֹל מִמּשֶׁה שָׁלשׁ שָׁנִים. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוֹלֶכֶת הָיְתָה עִם יוֹכֶבֶד אִמָּהּ וְעוֹשָׂה צְרָכֶיהָ, וְהָיְתָה זְרִיזָה, שֶׁעַד שֶׁהַתִּינוֹק קָטָן הוּא נִכָּר. הוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כ׳:י״א): גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר וגו׳. אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, שֶׁהָיְתָה מְשַׁפֶּרֶת אֶת הַתִּינוֹק, כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא מָלֵא דָּם, פּוּעָה שֶׁהָיְתָה נוֹפַעַת יַיִן בַּתִּינוֹק אַחַר אִמָּהּ. דָּבָר אַחֵר, שִׁפְרָה, שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ יִשְׂרָאֵל עָלֶיהָ. פּוּעָה, שֶׁהָיְתָה מַפִּיעָה אֶת הַתִּינוֹק כְּשֶׁהָיוּ אוֹמְרִים מֵת. דָּבָר אַחֵר, שִׁפְרָה, שֶׁשִּׁפְּרָה מַעֲשֶׂיהָ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. דָּבָר אַחֵר, פּוּעָה, שֶׁהוֹפִיעָה אֶת יִשְׂרָאֵל לֵאלֹהִים. דָּבָר אַחֵר, פּוּעָה, שֶׁהוֹפִיעָה פָּנִים כְּנֶגֶד פַּרְעֹה, וְזָקְפָה חָטְמָהּ בּוֹ, וְאָמְרָה לוֹ, אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ כְּשֶׁיָּבוֹא הָאֱלֹהִים לִפָּרַע מִמֶּנּוּ. נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ חֵמָה לְהָרְגָהּ. שִׁפְרָה, שֶׁהָיְתָה מְשַׁפֶּרֶת עַל דִּבְרֵי בִתָּהּ וּמְפַיֶּסֶת עָלֶיהָ. אָמְרָה לוֹ, אַתָּה מַשְׁגִּיחַ עָלֶיהָ, תִּינֹקֶת הִיא וְאֵינָהּ יוֹדַעַת כְּלוּם. רַבִּי חֲנִינָא בַּר רַב יִצְחָק אָמַר, שִׁפְרָה, שֶׁהֶעֱמִידָה יִשְׂרָאֵל לֵאלֹהִים, שֶׁבִּשְׁבִילָם נִבְרְאוּ הַשָּׁמַיִם, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (איוב כ״ו:י״ג): בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה. פּוּעָה, שֶׁהוֹפִיעָה פָּנִים כְּנֶגֶד אָבִיהָ, שֶׁהָיָה עַמְרָם רֹאשׁ סַנְהֶדְּרִין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, כֵּיוָן שֶׁגָּזַר פַּרְעֹה וְאָמַר (שמות א׳:כ״ב): כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, אָמַר עַמְרָם וְלָרִיק יִשְׂרָאֵל מוֹלִידִים, מִיָּד הוֹצִיא אֶת יוֹכֶבֶד וּפֵרַשׁ עַצְמוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וְגֵרַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ כְּשֶׁהִיא מְעֻבֶּרֶת מִשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, עָמְדוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וְגֵרְשׁוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ גְּזֵרָתְךָ קָשָׁה מִשֶּׁל פַּרְעֹה, שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, וְאַתָּה עַל הַזְּכָרִים וּנְקֵבוֹת. פַּרְעֹה רָשָׁע הוּא וּגְזֵרָתוֹ סָפֵק מִתְקַיֶּמֶת סָפֵק אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת, אֲבָל אַתָּה צַדִּיק וּגְזֵרָתְךָ מִתְקַיֶּמֶת. עָמַד הוּא וְהֶחֱזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ, עָמְדוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וְהֶחֱזִירוּ נְשׁוֹתֵיהֶם. הֱוֵי פּוּעָה, שֶׁהוֹפִיעָה פָּנִים כְּנֶגֶד אָבִיהָ.

Shemot Rabbah 1:17שמות רבה א׳:י״ז

וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת וגו׳, רַב וְלֵוִי, חַד אָמַר בָּתֵּי כְּהֻנָּה וּבָתֵּי לְוִיָּה. וְחַד אָמַר בָּתֵּי מַלְכוּת. בָּתֵּי כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה מִמּשֶׁה וְאַהֲרֹן, בָּתֵּי מַלְכוּת מִמִּרְיָם, לְפִי שֶׁדָּוִד בָּא מִמִּרְיָם, דִּכְתִיב (דברי הימים א ב׳:י״ח): וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת עֲזוּבָה אִשָּׁה וְאֶת יְרִיעוֹת וְאֵלֶּה בָנֶיהָ יֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן. עֲזוּבָה זוֹ מִרְיָם, וְלָמָּה נִקְרֵאת שְׁמָהּ עֲזוּבָה, שֶׁהַכֹּל עֲזָבוּהָ. הוֹלִיד, וַהֲלֹא אִשְׁתּוֹ הָיְתָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה לְשֵׁם שָׁמַיִם מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ יְלָדָהּ. יְרִיעוֹת, שֶׁהָיוּ פָּנֶיהָ דּוֹמִין לִירִיעוֹת. וְאֵלֶּה בָנֶיהָ, אַל תִּקְרֵי בָנֶיהָ, אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. יֵשֶׁר, זֶה כָּלֵב, שֶׁיִּשֵׁר אֶת עַצְמוֹ. שׁוֹבָב, שֶׁשִּׁבֵּב אֶת עַצְמוֹ. וְאַרְדּוֹן, שֶׁרִדָּה אֶת יִצְרוֹ. (דברי הימים א ב׳:י״ט): וַתָּמָת עֲזוּבָה, מְלַמֵּד שֶׁנֶּחְלֵית וְנָהֲגוּ בָּהּ מִנְהַג מֵתָה. וְגַם כָּלֵב עֲזָבָהּ (דברי הימים א ב׳:י״ט): וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת, זוֹ מִרְיָם, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֶפְרָת, שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדֶיהָ. מַהוּ וַיִּקַּח לוֹ, שֶׁאַחַר שֶׁנִּתְרַפֵּאת עָשָׂה בָהּ מַעֲשֵׂה לִקּוּחִין, הוֹשִׁיבָהּ בְּאַפִּרְיוֹן בְּרֹב שִׂמְחָתוֹ בָהּ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁקּוֹרֵא לְמִרְיָם שְׁנֵי שֵׁמוֹת עַל שֵׁם הַמְאֹרָע שֶׁאֵרַע לָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א ד׳:ה׳): וּלְאַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים חֶלְאָה וְנַעֲרָה. אַשְׁחוּר זֶה כָּלֵב, לְפִי שֶׁאַשְׁחוּר בֶּן חֶצְרוֹן הָיָה, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אַשְׁחוּר, שֶׁהִשְׁחִירוּ פָּנָיו בְּתַעֲנִית. אֲבִי, שֶׁנַּעֲשָׂה לָהּ כְּאָב. תְּקוֹעַ, שֶׁתָּקַע לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם. הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים, כִּשְׁתֵּי נָשִׁים. חֶלְאָה וְנַעֲרָה, לֹא חֶלְאָה וְנַעֲרָה הֲוָאֵי, אֶלָּא מִרְיָם הָיְתָה, וְלָמָּה נִקְרֵאת חֶלְאָה וְנַעֲרָה, שֶׁחָלְתָה וְנִנְעֲרָה מֵחָלְיָהּ, וְהֶחֱזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנַעֲרוּתָהּ. (דברי הימים א ד׳:ו׳):

Shemot Rabbah 1:30שמות רבה א׳:ל׳

וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וגו׳, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה הָיָה משֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אָמְרוּ לוֹ עֲדַיִן אֵין אַתָּה רָאוּי לִהְיוֹת שַׂר וְשׁוֹפֵט עָלֵינוּ, לְפִי שֶׁבֶּן אַרְבָּעִים לְבִינָה. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה, אָמְרוּ לוֹ וַדַּאי שֶׁאַתָּה אִישׁ, אֶלָּא שֶׁאִי אַתָּה רָאוּי לִהְיוֹת שַׂר וְשׁוֹפֵט עָלֵינוּ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אָמְרוּ לֵיהּ וַהֲלוֹא בְּנָהּ שֶׁל יוֹכֶבֶד אַתָּה וְהֵיאַךְ קוֹרִין לְךָ בֶּן בִּתְיָה וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת שַׂר וְשׁוֹפֵט עָלֵינוּ, נוֹדִיעַ עָלֶיךָ מֶה עָשִׂיתָ לַמִּצְרִי. הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, אַתָּה מְבַקֵּשׁ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אַתָּה אֹמֵר, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ הִזְכִּיר עַל הַמִּצְרִי וַהֲרָגוֹ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע כֵּן נִתְיָרֵא מִלָּשׁוֹן הָרָע, וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר, רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי שָׁלוֹם בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא הַגָּדוֹל, וְרַבּוֹתֵינוּ בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי אָמְרוּ, הָיָה משֶׁה מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר מֶה חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ מִכָּל הָאֻמּוֹת, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע דְּבָרָיו אָמַר לָשׁוֹן הָרָע יֵשׁ בֵּינֵיהֶן הֵיאַךְ יִהְיוּ רְאוּיִין לַגְּאֻלָּה, לְכָךְ אָמַר: אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר, עַתָּה יָדַעְתִּי בְּאֵיזֶה דָבָר הֵם מִשְׁתַּעְבְּדִים.

Shemot Rabbah 5:20שמות רבה ה׳:כ׳

וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהָיוּ כְּשֵׁרִים וּמָסְרוּ עַצְמָן עַל יִשְׂרָאֵל וְסָבְלוּ מַכּוֹת כְּדֵי לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם, וּלְפִיכָךְ זָכוּ לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י״א:ט״ז): אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו׳. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵם לָקוּ עֲלֵיהֶם, לְפִיכָךְ יִזְכּוּ לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְנִתְמַנּוּ נְבִיאִים עֲלֵיהֶם. וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּצְעֲקוּ, תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ. וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֹתָם בְּרָע לֵאמֹר. וַיִּפְגְּעוּ אֶת משֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָבִים, אַחַר שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל משֶׁה בְּמִדְיָן וְאָמַר לוֹ (שמות ד׳:י״ט): לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם, בָּא משֶׁה מִמִּדְיָן וְאַהֲרֹן מִמִּצְרָיִם, וַיִּפְגְּעוּ בָּהֶן שׁוֹטְרֵי יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהָיוּ יוֹצְאִין מִלִּפְנֵי פַּרְעֹה. מַהוּ נִצָּבִים, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּתָן וַאֲבִירָם הָיוּ עִמָּהֶן, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן (במדבר ט״ז:כ״ז): וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים, הִתְחִילוּ מְחָרְפִין וּמְגַדְּפִין כְּלַפֵּי משֶׁה וְאַהֲרֹן:

Bemidbar Rabbah 10:5במדבר רבה י׳:ה׳

אֲתִיבִין מִבְּנֵי שְׁמוּאֵל (שמואל א ח׳:ב׳): וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה, רַבָּנִין אָמְרֵי מַה זֶּה רָשָׁע אַף זֶה רָשָׁע, רַבִּי יוּדָן אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן לְבַסּוֹף עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, וּלְכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ (דברי הימים א ו׳:י״ג): וַשְׁנִי, שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ לְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּלְכָךְ זָכוּ לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יואל א׳:א׳): דְּבַר ה׳ אֲשֶׁר הָיָה אֶל יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל, זֶה שְׁמוּאֵל. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתוּאֵל, שֶׁפִּתָּה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּתְפִלָּתוֹ.

Bemidbar Rabbah 12:16במדבר רבה י״ב:ט״ז

וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ז׳:ב׳), לָמָּה נִזְדָּרְזוּ הַנְּשִׂיאִים לָבוֹא וּלְהַקְרִיב תְּחִלָּה, וּבִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן נִתְעַצְּלוּ וְלֹא הֵבִיאוּ אֶלָּא אַבְנֵי שׁוֹהַם וְאַבְנֵי מִלּוּאִים בָּאַחֲרוֹנָה. לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר משֶׁה, כֹּל נְדִיב לֵב יָבִיאוּ תְּרוּמַת ה׳ לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וְלֹא אָמַר לַנְּשִׂיאִים, הָיָה רַע בְּעֵינֵיהֶם עַל שֶׁלֹא אָמַר לָהֶם לְהָבִיא, אָמְרוּ יָבִיאוּ הָעָם מַה שֶּׁיָּבִיאוּ וּמַה שֶּׁיְּחַסְּרוּ נְמַלֵּא אֲנַחְנוּ. שָׂמְחוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְהֵבִיאוּ בְּשִׂמְחָה כָּל נְדָבָה וּבִזְרִיזוּת, רְאֵה מַה כְּתִיב (שמות ל״ה:כ״ב): וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים, שֶׁהָיוּ דוֹחֲקוֹת זֶה עַל זֶה וּבָאִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בְּעִרְבּוּבְיָא, וְלִשְׁנֵי בְּקָרִים הֵבִיאוּ כָּל הַנְּדָבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל״ו:ג׳): וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, וּכְתִיב (שמות ל״ו:ז׳): וְהַמְלָאכָה הָיְתָה דַיָּם וגו׳, לְאַחַר שְׁנֵי הַיָּמִים בִּקְּשׁוּ הַנְּשִׂיאִים לְהָבִיא נִדְבָתָם וְלֹא יָכֹלוּ שֶׁכְּבָר צִוָּה משֶׁה (שמות ל״ו:ו׳): וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה וגו׳, וְהָיוּ הַנְּשִׂיאִים מְצֵרִים עַל שֶׁלֹא זָכוּ בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, אָמְרוּ הוֹאִיל וְלֹא זָכִינוּ בְּנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן נִתֵּן בְּבִגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ל״ה:כ״ז): וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וגו׳, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּנַי שֶׁנִּזְדָּרְזוּ, יִכָּתֵב שֶׁהֵבִיאוּ וְהוֹתֵר, וְהַנְּשִׂיאִים שֶׁנִּתְעַצְּלוּ, חִסַּר אוֹת אַחַת מִשְּׁמָם, שֶׁכֵּן כְּתִיב וְהַנְּשִׂאִם חָסֵר יו״ד. כֵּיוָן שֶׁנִּגְמַר הַמִּשְׁכָּן הִקְדִּימוּ וְהֵבִיאוּ קָרְבָּן בִּזְרִיזוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל וגו׳, אָמְרוּ הֲרֵי הַשָּׁעָה שֶׁנַּקְרִיב קָרְבָּנוֹת בְּשִׂמְחָה, שֶׁשָּׁרְתָה שְׁכִינָה בְּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן וְלֹא הָיָה חָסֵר כְּלוּם, אָמְרוּ מַה יֵּשׁ לָנוּ לְהָבִיא, הָלְכוּ וְהֵבִיאוּ עֲגָלוֹת שֶׁיִּהְיוּ נוֹשְׂאִים עֲלֵיהֶם אֶת הַמִּשְׁכָּן. וּמִי נָתַן לָהֶם הָעֵצָה הַזֹּאת, שִׁבְטוֹ שֶׁל יִשָּׂשכָר, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ לָהֶם מִשְׁכָּן שֶׁעֲשִׂיתֶם פּוֹרֵחַ הוּא בָּאֲוִיר, אֶלָּא הִתְנַדְּבוּ עֲגָלוֹת שֶׁתִּהְיוּ נוֹשְׂאִים אוֹתוֹ בָּהֶם, לְכָךְ כְּתִיב: וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתְנַחֲמוּ עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ בַּתְּחִלָּה. וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁהָיוּ הֶדְיוֹטוֹת וְנִתְמַנּוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר ז׳:ב׳): רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם, וְלֹא רָאשֵׁי בֵּית אָבוֹת, אֶלָּא אַף נְשִׂיאֵי שֵׁבֶט, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ז׳:ב׳): הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת, נְשִׂיאִים בְּנֵי נְשִׂיאִים. הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת, הֵם שֶׁהָיוּ מְמֻנִּים עֲלֵיהֶם בְּמִצְרַיִם (שמות ה׳:י״ד): וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו׳, (במדבר ז׳:ב׳): הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִּים, עַל מִנְיַן הַדְּגָלִים, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר א׳:ד׳): וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה וגו׳.

Tanchuma Shemot 10תנחומא פרשת שמות י׳

וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים. מִי הָיוּ? דָּתָן וַאֲבִירָם. וְהֵם שֶׁאָמְרוּ, נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה (במדבר יד, ד). וְהֵן שֶׁהִמְרוּ עַל יַם סוּף. וְהֵן שֶׁהוֹתִירוּ מִן הַמָּן, דִּכְתִיב: וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר (שמות טז, כ). וְהֵם שֶׁיָּצְאוּ לִלְקֹט וְלֹא מָצְאוּ. וְהֵם הָיוּ בְּמַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח, שֶׁנֶּאֱמַר: הוּא דָּתָן וַאֲבִירָם. שֶׁהֵן עָמְדוּ בְּרִשְׁעָתָן מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף. וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ, לָמָּה תַּכֶּה רָשָׁע כְּמוֹתֶךָ. וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ, וַעֲדַיִן אֵין אַתָּה אִישׁ וְעוֹדְךָ נַעַר וְתִרְצֶה לִהְיוֹת שַׂר וְשׁוֹפֵט עָלֵינוּ. הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֵין אוֹמֵר כָּאן אֶלָּא אַתָּה אֹמֵר. מִכָּאן אַתְּ לָמֵד, שֶׁהֲרָגוֹ בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. אָמַר לָהֶם: יֵשׁ בֵּינֵיכֶם לָשׁוֹן הָרָע, וְהֵיאַךְ אַתֶּם רְאוּיִין לִגְאֻלָּה? וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁעָמְדוּ דָּתָן וַאֲבִירָם וְהִלְשִׁינוּ עָלָיו. לְפִיכָךְ בָּרַח לְמִדְיָן וְעָשָׂה שָׁם עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְהָיוּ רְאוּיִין יִשְׂרָאֵל לִגְאֻלָּה. מִיָּד וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה, וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה. הֶעֱלוּ אֶת מֹשֶׁה לַבִּימָה וּבִקֵּשׁ פַּרְעֹה לְהָרְגוֹ. עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְפַרְעֹה אִלֵּם, וְלַסְּגָנִין חֵרְשִׁין, וְלַסְפַקְלֵטָרִין עִוְרִים, וּבָרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַּרְעֹה. מִנַּיִן? דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי, הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, שֶׁאָמַר פַּרְעֹה מִפִּיו, הַעֲלוּ אֶת מֹשֶׁה לַבִּימָה לְהָרְגוֹ. אוֹ מִי עֲשָׂאוֹ אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ. מִי עָשָׂה הַסְּגָנִין חֵרְשִׁין אוֹ סְפַקְלֵטָרִין עִוְרִים, אוֹ מִי עֲשָׂאֲךָ פִּקֵּחַ שֶׁתִּבְרַח מִפְּנֵי פַּרְעֹה, הֲלֹא אָנֹכִי ה׳. וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר, לָקַח דֶּרֶךְ אֲבוֹתָיו. שְׁלֹשָׁה נִזְדַּמְּנוּ לָהֶן זִוּוּגָן מִן הַבְּאֵר, יִצְחָק, יַעֲקֹב וּמֹשֶׁה. יִצְחָק, דִּכְתִיב: וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי (בראשית כד, סב). וְיַעֲקֹב, דִּכְתִיב וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְגוֹ׳ (בראשית כט, ב). וּמֹשֶׁה, דִּכְתִיב: וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר.

Tanchuma Tzav 13תנחומא פרשת צו י״ג

ולמה אלא שדברו במשה שנאמר ותדבר מרים ואהרן במשה ואין דבור בכל מקום אלא ל' קשה, וכן הוא אומר דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות (בראשית מב) ואין אמירה אלא תחנונים, וכן הוא אומר ויאמר אל נא אחי תרעו (בראשית יט) ויאמר שמעו נא דברי כל נא לשון בקשה, ולמה אמר תחלה מרים ואח"כ אהרן אלא שהיא פתחה בדבר תחלה, ולפיכך הקדימה הכתוב, ומה אמרו הרק אך במשה דבר ה', כלומר במשה דבר ה' לבדו שפירש מאשתו, הלא גם בנו דבר כמו כן דבר עמנו ולא פירשנו מדרך ארץ, ומנין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה, רבי נתן אומר מרים היתה בצד צפורה כשאמרו למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה וכיון ששמעה צפורה אמרה או להם לנשותיהם של אלו, ומאיזה זמן פירש משה מדרך ארץ, אלא בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה בסיני קודם מתן תורה שיקדש את העם ואמר להם לשלשת ימים אל תגשו אל אשה, פירשו הם מנשותיהם ופירש משה מאשתו, ואחר מתן תורה אמר ליה הקדוש ברוך הוא לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה) ואל תשוב לדרך ארץ, וכשאמרה צפורה אוי לנשותיהן של אלו הן נזקקין לנבואה שיהו פורשין מנשותיהם כמו שפירש בעלי הימני, ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו של משה נענשה ק"ו למספר בגנותו של חבירו ובלשון הרע ילקה האדם בצרעת.

Tanchuma (Buber) Beshalach 24תנחומא (בובר) פרשת בשלח כ״ד

Moses said to them: Whoever takes an omer per capita should not take more than that, as stated (in Exod. 16:19–20): LET NO ONE LEAVE ANY OF IT <UNTIL MORNING >. BUT THEY DID NOT HEED MOSES, AND <CERTAIN> PEOPLE LEFT SOME OF IT <UNTIL MORNING >. These were Dathan and Abiram.

ויאמר משה אליהם איש אל יותר ממנו וגו׳ (שם שם:י״ט), ולא שמעו אל משה ויותירו אנשים ממנו (שם שם:כ׳), ומי היו, אילו דתן ואבירם.

Tanchuma (Buber) Shelach 1תנחומא (בובר) פרשת שלח א׳

You have no one so dear to the Holy One as an agent, when he is sent to carry out a religious duty and is risking his life to succeed in it. And you have none who were sent to carry out a religious duty and who risked their lives to succeed in their mission like those two whom Joshua ben Nun sent. [Thus it is stated (in Josh. 2:1): THEN <JOSHUA BEN NUN> SENT TWO SPIES <FROM SHITTIM> SECRETLY, SAYING: <….> Who were they? Our masters have taught: These were Phinehas and Caleb. They had gone and risked their lives in order to be successful in their mission.

שאין לך חביב לפני הקב״ה כשליח שהוא משתלח לעשות מצוה, ונותן נפשו להצליחותו, ואין לך אדם שנשתלחו לעשות מצוה ונתנו את נפשם להצליח בשליחותן, כאותן שנים ששלח יהושע בן נון, [שנאמר וישלח וגו׳] שנים אנשים מרגלים חרש לאמר (יהושע ב׳:א׳), מי היו שנו רבותינו אלו היו פנחס וכלב, והלכו ונתנו נפשם והצליחו בשליחותן.

Midrash Shemuel 1מדרש שמואל א׳

התיבון ליה בבני שמואל כתיב (שמואל א ח ב) ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה וגו׳. רבנין ורבי יהודה בר׳ סימון. רבנן אמרי מה זה רשע אף זה רשע. ורבי יהודה ברבי סימון אמר כשנשתנו למעשים טובים זכו לרוח הקודש. שנאמר (יואל א א) דבר ה׳ אשר היה אל יואל וגו׳.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Shemot 6:18תרגום ירושלמי (יונתן) שמות ו׳:י״ח

And the sons of Kehath, Amram, and Jitshar, and Hebron, and Uzziel. And the years of the life of Kehath the saint, a hundred and thirty and three years. He lived to see Phinehas, who is Elijah, the Great Priest, who is to be sent to the captivity of Israel at the end of the days.

ובנוי דקהת עמרם ויצהר וחברון ועזיאל ושני חייוי דקהת חסידא מאה ותלתין ותלת שנין חייא עד דחמא ית פנחס הוא אליהו כהנא רבא דעתיד למשתלחא לגלוותא דישראל בסוף יומייא.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bemidbar 22:5תרגום ירושלמי (יונתן) במדבר כ״ב:ה׳

And he sent unto Laban the Aramite, who was Bileam, (so called because he it was) who sought to swallow up (למבלע) the people of the house of Israel: the son of Beor – who became foolish (בער) from the vastness of his knowledge; and would not spare Israel, the descendants of his sons and daughters: and the house of his habitation in Padan was at Pethor, a name signifying an interpreter of dreams. It was built in Aram upon the Phrat, in a land where the children of the people worshipped and adored him. (To him did Balak send) to call him, saying: Behold, a people hath come out of Mizraim, and, lo, they cover the face of the earth, and are encamped over against me.

ושדר עיזגדין לות לבן ארמאה הוא בלעם דבעא למבלוע ית עמא בית ישראל בר בעור דאיטפש מסוגעי חכמתי{ה} ולא חס על ישראל זרעא דבני בנתיה ובית מותביה בפדן היא פתור על שמיה פתיר חלמיא והיא מתבניא בארם דעל פרת ארע דפלחין וסגדין ליה בני עמיה למיקרי ליה למימר הא עמא נפק ממצרים והא חפא ית חזווא דארעא והוא שרי מן קובלי.

Pirkei DeRabbi Eliezer 33פרקי דרבי אליעזר ל״ג

ויזרע יצחק בארץ ההיא ר׳ אליעזר אומ׳ וכי זרע דגן זרע יצחק חס ושלום אלא לקח כל מעשר ממונו וזרע צדקה לעניים ולאביונים כשם שאתה אומר זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד וכל דבר ודבר שעישר פתח לו הב״ה מאה שערין של מיני ברכות שנ׳ וימצא בשנה ההיא מאה שערים ר׳ שמעון אומ׳ מכח צדקות המתים עתידים להחיות מניין אנו למדין מאליהו התשבי שהלך לו לצאת וקבלתו אשה אלמנה בכבוד גדול אמו של יונה ומפיתו ומשמן יצהרו היו אוכלין ושותין הוא והיא ובנה שנ׳ ותאכל היא והוא בזכות אליהו אכלו לאחר ימים חלה בן האשה ומת שנ׳ ויהי אחרי הדברים האלה חלה בן האשה וכו׳ אמרה לו האשה באת אלי בתשמיש המטה והזכרת עוני עלי ומת בני אלא טול כל מה שהבאת לי ותן לי את בני עמד אליהו ז״ל והיה מתפלל לפני הב״ה ואמ׳ לפניו רבון כל העולמים לא דיי כל הרעות שעברו על ראשי אלא אף האשה הזאת שאני יודע שמתוך צרת בנה דברה דבר שלא נעשה הביאה עלי לעשקני עכשו ילמדו כל הדורות שיש תחיית המתים השב הנפש הילד הזה לקרבו ונעתר לו שנ׳ וישמע ה׳ בקול אליהו.

Pirkei DeRabbi Eliezer 43פרקי דרבי אליעזר מ״ג

ר׳ נחוניא בן הקנה אומ׳ תדע לך כח התשובה בא וראה מפרעה מלך מצרים שמרד בצור עליון הרבה מאד שנ׳ מי ה׳ אשר אשמע בקולו ובלשון שחטא בו בלשון עשה תשובה שנ׳ מי כמוך באלים ה׳ מי כמוך נאדר בקדש והצילו הב״ה בין המתים מניין שלא מת שנ׳ כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואולם בעבור זאת העמדתיך וכו׳ והלך ומלך בננוה והיו אנשי נינוה כותבים מכתבי עמל וגוזלים איש את ריעהו ובאים איש על רעהו במשכב זכור ובא אצלו מעשיהם הרעים וכששלח הב״ה ליונה להנבא עליה להחריבה שמע פרעה ועמד מכסאו וקרע בגדיו ולבש שק ואפר והכריז בכל עמו שיצומו כל העם שני ימים וכל מי שיעשה את הדברים הללו ישרף באש מה עשה העמיד האנשים מצד אחד והנשים מצד אחר וכל בהמה טהורה מצד אחר והילדים רואים את אמותיהם ורוצין לינק ובוכין ואמותיהם רואים את בניהם ורוצים להניקם ובוכות הילדים ק״כ אלף וג׳ אלפים הרבה משנים עשר רבוא שנ׳ ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה ארבעים שנה האריך אפו עמהם כנגד ארבעים יום ששלח את יונה ולאחר ארבעים שנה שבו למעשיהם הרעים הרבה מן הראשונים ונבלעו כמתים בשאול תחתיה שנ׳ מעיר מתים ינאקו שלח הב״ה ביד עבדיו הנביאים אל ישראל ואומ׳ שובה ישראל עד ה׳ אלהיך כי כשלת בעוניך עד ההוא ששמעכם בהר סיני אומ׳ אנכי ה׳ אלהיך כי כשלת בעוניך ומלך אין כתיב כאן אלא כי כשלת בעוניך קחו עמכם דברים קחו עמכם כסף וזהב אין כתיב כאן אלא קחו עמכם דברים ואין כתיב כאן ונשלמה כסף וזהב אלא ונשלמה פרים שפתינו ר׳ יהודה אומ׳ אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין ואין ישראל עושין תשובה אלא מתוך צער ומתוך הדחה ומתוך הטלטול ומתוך שהוא אין להם מחיה ואין ישראל עושין תשובה עד שיבא אליהו הנביא שנ׳ הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה׳ הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם ברוך אתה ה׳ הרוצה בתשובה.

Pirkei DeRabbi Eliezer 53פרקי דרבי אליעזר נ״ג

ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח וכי כושית היתה אלא מה כושי זה גופו משונה מכל הבריות כך צפורה משונה משונה במעשיה הטובים לפי׳ נקראת כושית שנ׳ כי אשה כושית לקח ר׳ תחנא אומ׳ אף ישראל נקראו כושים שנ׳ הלא כבני כושיים אתם לי וכי כושים היו אלא מה כושי זה גופו משונה מכל הבריות כך הם ישראל משונים בדרכיהם ובמעשיהם הטובים מכל אומות העולם לפיכך נקראו כושים וכתוב אחר אומ׳ ויאמר עבד המלך הכושי וכי עבד כושי היה והלא ברוך בן נריה היה אלא מה כושי זה גופו משונה מן הבריות כך ברוך בן נריה משונה בדרכיו ובמעשיו הטובים לפי׳ נקרא כושי וכתוב אחר אומ׳ ויאמר יואב לכושי לך הגד למלך וכי כושי היה והלא בן ימיני היה אלא מה כושי זה גופו משונה מכל הבריות כך היה בן ימיני משונה בדרכיו ובמעשיו הטובים לפי׳ נקרא שמו כושי

Ibn Ezra Shemot First Commentary 24:14אבן עזרא שמות פירוש ראשון כ״ד:י״ד

ואל הזקנים אמר – הם השבעים, ואינם הנזכרים בפרשת בהעלתך (במדבר י״א:כ״ד), כי אלה בכורים. [ועוד היה הכתוב ראוי לומר: הביא שבעים הזקנים, ולא: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל (במדבר י״א:ט״ז).] וטעם שבו לנו בזה – שישבו מחוץ למחנה באהל מועד. עד אשר נשוב – הוא ויהושע. וחור – לא ידענו מי הוא. וכתוב בדברי יחיד: שהוא בן כלב בן יפונה, וחור אבי אורי שהיה אבי בצלאל. ובעבור שאמר כלב: בן ארבעים שנה אנכי (יהושע י״ד:ז׳), הנה נמצא בצלאל בעשותו מלאכת השם בן עשר שנים, וזה רחוק מאד. ואני אתן לך ראיות, שלא זה הדרך ולא זאת העיר. רק מה שהעתיקו קדמונינו על הביאה הוא אמת מדברי קבלה, ואין צורך לראיה מהכתוב. ועתה שים לבך: דע כי חצרון בן פרץ הוליד בנים, כלובי וירחמאל (דברי הימים א ב׳:ט׳). וזה כלובי יקרא כלב, וכן כתוב: וכלב בן חצרון (דברי הימים א ב׳:י״ח). ועוד: וכלב אחי ירחמאל (דברי הימים א ב׳:מ״ב). והוצרך הכתוב לאמר כן, להפריש בין כלב בן חצרון ובין כלב בן יפונה, בעבור היות שניהם משבט אחד. ודרש שפינה עצמו מן המרגלים [יש לו טעם, והם ידעו איך דרשו ז״ל.] הלא תראה כי בן בשלש נקודות, בעבור שהוא סמוך, ותלד בן שני (בראשית ל׳:ז׳) בשתי נקודות, כי שני תאר הוא. ואיך יקרא האב על שם המעשה שיעשה הבן. רק זה כלב הנשיא הוא בן יפונה, ויפונה בן קנז, על כן נקרא הקנזי (במדבר ל״ב:י״ב). ויש שואלין: למה לא הזכיר הכתוב יחושו. אם כן, למה לא נכתבו יחושי כל הנשיאים. הלא תראה כי שמות בני כלב בן יפונה ושמות בני בניו אינם כשמות בני כלב בן חצרון. והנה בצלאל רביעי ליורדי מצרים. והראיה הגמורה שכלב בן חצרון איננו כלב בן יפונה, שאמר הכתוב: כי כלב בן חצרון היתה לו אשה ושמה עזובה (דברי הימים א ב׳:י״ח), וכאשר מתה לקח אפרת והוליד ממנה חור. וחור הוליד את אורי, ואורי הוליד את בצלאל (דברי הימים א ב׳:כ׳). ואמר אחר כן: ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד והוא לקחה והוא בן ששים שנה (דברי הימים א ב׳:כ״א). וזה לא יתכן, כי אם היה כלב הנשיא הוא בן חצרון. וחצרון היה מיורדי מצרים, וכן כתוב: ויהיו בני פרץ חצרון וחמול (בראשית מ״ו:י״ב), ואבותינו ישבו במצרים מאתים שנה ועשר שנים. והנה כאשר תחסר ארבעים שנה שהם שנות כלב הנשיא בלכתו עם המרגלים בשנה השנית לצאתם ממצרים, הנה הולידו חצרון והוא בן מאה ושבעים שנה. והכתוב אמר: כי אחר שלקח כלב את אפרת, והוליד כלב, על דעת הדרש כלב הנשיא, אמר על חצרון שהיה בן ששים שנה. ובימי אברהם היה לתמה: הלבן מאה שנה יולד (בראשית י״ז:י״ז), ואלו היה כפלא הזה שיוליד בימי משה חצרון, והוא בן מאה ושבעים שנה, היה כתוב בתורה. והנה העד הנאמן: ספר דברי הימים. וטעם והנה אהרן וחור עמכם – שיהיו תחת משה לשפוט העם באהלו, הנקרא אהל מועד, ויהיו הזקנים יחד עמם, על כן אמר: עמכם. ויש מהקדמונים שאמרו: כי חור היה בעל מרים הנביאה, [ויש מהם שאמרו שהיא עזובה.] ויאמר הגאון: כי טעם בעל דברים – שלא ידעו השרים הנזכרים בפרשת וישמע (שמות י״ח:כ״ה). וזה לא יתכן כאשר פירשתי (ראב״ע שמות פירוש ראשון י״ח:א׳), כי יתרו לא בא כי אם אחר מתן תורה.

Ibn Ezra Esther First Commentary 3:1אבן עזרא אסתר פירוש ראשון ג׳:א׳

אחר – אחר חמש שנים. יש אומרים כי זה המן הוא ממוכן. מעל כל השרים – הטעם מעל כל כסאות השרים, כי לכל שר יש לו כסא בבית המלכות.

Ramban Shemot 6:23רמב״ן שמות ו׳:כ״ג

ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון – כאשר הזכיר אם הנביאים לכבודם, ולומר שהיא בת לוי איש צדיק, ונרמז שנעשה בה נס, כן הזכיר אם הכהונה שהיא מיוחסת מזרע המלוכה, אחות הנשיא הגדול. והזכיר אמו של פנחס שהוא ג״כ כהן שזכה בה מעצמו (בבלי זבחים ק״א:). ואם היה זה שם פוטיאל שם איננו נדרש, מה טעם להזכיר שם אדם לא ידענו מי הוא. ולכן אמרו רבותינו (בבלי ב״ב ק״י; סוטה מ״ג.) שהוא מזרע יוסף, שפטפט ביצרו, ומזרע יתרו שפטם עגלים לעבודת גלולים, והוזכר לשבח שזכו בצדקתם לכהונת עולם. ועל דרך הפשט: נאמר שהכתובים מזכירים במלכים שמות אמותם: ושם אמו מעכה בת אבישלום (מלכים א ט״ו:ב׳-י׳), ושם אמו עזובה בת שלחי (דברי הימים ב כ׳:ל״א), וכן כולם. או, שהיה פוטיאל נכבד וידוע בדורו והזכירו לשבח. ואמר הכתוב: מבנות פוטיאל, ולא אמר: בת פוטיאל, כי היו לו בנות רבות, והוא בחר מהן האחת, או שלא היתה בתו אבל בת בתו, מתיחסת אליו למעלתו, ועל כן לא הזכיר שמה.

Yalkut Shimoni Shemot 5:1ילקוט שמעוני שמות ה׳:א׳

(א-ב) רמז קעו דָּבָר אַחֵר, בּוֹ בַּלָּשׁוֹן שֶׁחָטָא, בּוֹ בַּלָּשׁוֹן עָשָׂה תְּשׁוּבָה. הוּא אָמַר מִי ה׳, (להלן ט״ו:י״א) ״מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ״. וְהִצִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִבֵּין הַמֵּתִים וְהֶעֱמִידוֹ לְסַפֵּר כֹּחַ גְּבוּרָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (להלן ט׳:ט״ז) ״וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ״. וְהָלַךְ וּמָלַךְ בְּנִינְוֵה, וּכְשֶׁשָּׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹנָה לְנִינְוֵה לְהִנָּבֵא עָלֶיהָ לְהַחֲרִיבָה, שָׁמַע פַּרְעֹה וְעָמַד מְעַל כִּסְאוֹ וְקָרַע אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וּלְאַחַר אַרְבָּעִים יוֹם שָׁבוּ לְמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, וְנִבְלְעוּ כְּמֵתִים בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית, שֶׁנֶּאֱמַר ״מֵעִיר מֵתִים יִנְאָקוּ״.

Yalkut Shimoni Bemidbar 25:11-13ילקוט שמעוני במדבר כ״ה:י״א-י״ג

פָּרָשַׁת פִּינְחָס (יא-יג) פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כֹּהֵן בֶּן כֹּהֵן, קַנַּאי בֶּן קַנַּאי, מֵשִׁיב חֵמָה בֵּן מֵשִׁיב חֵמָה. הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ״לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ״ וגוֹ׳. מְלַמֵּד שֶׁעָמְדוּ מִמֶּנּוּ בְּבִנְיַן רִאשׁוֹן שְׁמוֹנָה עָשָׂר כֹּהֲנִים נְבִיאִים וּבְבִנְיַן שֵׁנִי שׁמוֹנִים כֹּהֲנִים, וּבִשְׁבִיל שֶׁהָיוּ (מַשְׂכִּירִין) [מוֹכְרִין] אוֹתָהּ בְּדָמִים הִתְחִילוּ שְׁנוֹתֵיהֶן מִתְקַצְּרוֹת. ״וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם״, אֵלּוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת. תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, ״תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ״. וְכִפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״וַיְכַפֵּר״, ״עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ שֶׁעַד עַכְשָׁיו לֹא זָז אֶלָּא עוֹמֵד וּמְכַפֵּר עַד שֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים. אֲמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פִּינְחָס הוּא אֵלִיָּהוּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה נָתַתָּ שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל וּבֵינִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, אַף לֶעָתִיד לָבוֹא אַתָּה הוּא שֶׁעָתִיד לִתֵּן שָׁלוֹם בֵּינִי לְבֵין בָּנַי שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כג-כד) ״הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה׳ וְגוֹ׳ וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים״. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הֵסֵב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ שֶׁל פִּינְחָס בִּשְׁמוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ זָכוּר לָטוֹב מִתּוֹשָׁבֵי גִּלְעָד, מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבַת יִשְׂרָאֵל בְּהַר הַגִּלְעָד שֶׁנֶּאֱמַר ״הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי״, (שם ב, ה) ״בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם״, וְנָתַן לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְנָתַן לוֹ שָׂכָר טוֹב וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם.

Yalkut Shimoni Malakhi 1:1ילקוט שמעוני מלאכי א׳:א׳

רמז תקפו (המשך) משא דבר ה׳ אל ישראל ביד מלאכי – אמר רב מלאכי זה מרדכי ולמה נקרא שמו מלאכי, שהיה משנה למלך, מיתיבי ברוך בן נריה ושריה בן מחסיה ודניאל איש חמודות ומרדכי בלשן וחגי זכריה ומלאכי כלם נתנבאו בשנת שתים לדריוש, קא חשיב מרדכי וקא חשיב מלאכי, תיובתא. תניא ר״י בן קרחה אומר מלאכי זה עזרא, וחכ״א מלאכי שמו, אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא כמ״ד מלאכי זה עזרא דכתיב בנבואתיה דמלאכי בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל, ומאן מפריש נשים נכריות מישראל עזרא דכתיב ויען שכניה בן יחיאל וגו׳ ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות.

Shadal Bereshit 11:29שד״ל בראשית י״א:כ״ט

and of Yiskah – Apparently she was well known to Israel; this statement is analogous to the one identifying Shem as "the progenitor of all the [so-called] transriver peoples" (above, 10:21). The Rabbis identified her with Sarah; they said this so as not to make Abraham out to be a liar when he says, "And also she truly is my sister, the daughter of my father" [below, 20:12]. We find that grandchildren are called "children" in Scripture, and so the Rabbis interpreted "the daughter of my father" as "the daughter of my father's son". It seemed improbable to them that Abraham would marry his half-sister on his father's side, so they called her his brother's daughter [i.e. his niece]. If their interpretation is accepted, however, and if the marital laws in Abraham's time were identical to those which we were commanded in the Torah, why would he have added [20:12], "But not the daughter of my mother"? Is not the brother's daughter indisputedly permitted as one's wife whether the brother is on the father's side alone or on the mother's side as well? Perhaps it can be said that Yiskah, too, was Nahor's wife, that Nahor married two sisters as Jacob did, and that it says "Nahor's wife was named Milkah" because she was the more important one, since it was from her that Rebecca, Lavan, Rachel, and Leah were descended.

ואבי יסכה – נראה שהיתה מפורסמת וידועה לישראל והוא על דרך אבי כל בני עבר (למעלה י׳:כ״א) ורז״ל {בבלי מגילה י״ד.} אמרו שהיא שרה, ואמרו זה שלא להכזיב את אברהם שאמר {בראשית כ׳:י״ב} וגם אמנה אחתי בת אבי היא, ומצאנו שבני בנים נקראים בנים, ופירוש בת אבי בת בנו של אבי. גם היה רחוק בעיניהם שיהיה אברהם לוקח אחותו מן האב, לפיכך עשו אותה בת אחיו, אך אם כדבריהם, ואם היו הלכות אישות בימי אברהם שוות לאותן שנצטוינו בתורה, מה לו להוסיף אך לא בת אמי? והלא בת האח היא מותרת בלי שום חלוק אם הוא אח מצד האב בלבד או גם מצד האם. ואולי יתכן לומר כי גם יסכה היתה אשת נחור, ונשא נחור שתי אחיות כיעקב, והכתוב אמר ושם אשת נחור מלכה, כי היא העיקר, שממנה יצאו רבקה ולבן ורחל ולאה.