Commentators:Munich 252 and Oxford Marsh 225/LekhLekha

ליקוט מרשב"ם, ר' יוסף בכור שור, ומדרשים שונים
כ"י מינכן 252 / אוקספורד מארש 225 – פרשת לך לך

ביאורי רשב"ם המשוחזרים בדפים אלו מבוססים על ניתוח שנערך לאחרונה על ידי הלל נובצקי של פירושים מרשב"ם שהוא גילה בכתבי יד שונים. הטקסט המוצע כאן הוא מהדורה ראשונית של דוקטורט שהוא כותב בהנחיית ד"ר איתמר כסלו באוניברסיטת חיפה. כל סוגי הערות, הוספות, ותיקונים יתקבלו בברכה, וניתן לשלוח אותם אלינו כאן.

בראשית י"ב:א' (1)	לך לך – בגימטריא מאה, רמז לו למאה שנה יוליד בן.	מקור: תנחומא לך לך ג' תוכן: השווה לקח טוב בר' י"ב:א'.
בראשית י"ז:כ"א	ואת בריתי אקי"ם את יצחק – נוטריקון אשר קדש ידיד מבטן.	מקור: תוכן: מובא גם בספר המנהיג (הלכות מילה עמ' תקע"ט), סמ"ג עשה כ"ח, ספר הגן, ר' חיים פלטיאל, ודעת זקנים בר' י"ז:כ"א, ועוד.
בראשית י"ב:א' (2)	לך לך עולה מאה רמז לו כי לסוף מאה יעשנו לגוי ויהיו לו בנים.	מקור: תנחומא לך לך ג' תוכן: השווה לקח טוב בר' י"ב:א'.
בראשית י"ב:א' (3)	פי הר"ש דכאן אי אתה זוכה לבנים לכך צוה לו שיצא ממקומו כדאמרי' שלשה דברים מבטלין את הגזרה,1 שנוי מקום, וקריאת שם.2 ולכן צוה לו3 ללכת חוץ מארצו וישתנה מזלו.	סוג: דיון במדרש ורש"י מקור: רש"י, ב"ר מ"ד:י"ב נוסח: צריך להוסיף כאן "וכו'". כן גם בחזקוני. ובפירוש ר"ח פלטיאל הוסיף המהדיר מדעתו "שינוי השם", אך בב"ר מ"ד:י"ב שלושת הדברים הם תשובה, תפילה וצדקה, ואז נתווספו עליהם שינוי השם, מעשה טוב, ושינוי מקום. במ' 252 חסר "לו".
בראשית י"ב:ב' (1)	ואגדלה שמך – כדכתוב נשיא אלהים אתה בתוכנו.	מקור: רשב"ם? נוסח מורחב של פירוש זה ("ואגדלה שמך – אע"פ שבארץ נכריה לא יהיה מצויין כ"א גר ותושב, ואע"פ ואגדלה שמך כדכתב' נשיא אלהי' וגו'.") הוא השני מסדרת חמישה פירושים קצרים המופיעים בכ"י אוקספורד 271/8 לאחר הכותרת "מיסוד הר"ר שמואל" (על הראשון והחמישי מהם יש עדויות מפורשות שהם של רשב"ם).
בראשית י"ב:ב' (2)	והיה ברכה – כל מעשיך יתברכו.	מקור: רשב"ם? נוסח מורחב של פירוש זה ("והיה ברכה – כלומ' מעשיך יתברכו, כי כל אשר תעשה יצליח.") הוא השלישי מסדרת חמישה פירושים קצרים המופיעים בכ"י אוקספורד 271/8 לאחר הכותרת "מיסוד הר"ר שמואל" (על הראשון והחמישי מהם יש עדויות מפורשות שהם של רשב"ם). השווה גם חזקוני.
בראשית י"ב:ג'	ונברכו [בך]1 – לשון ברכי יוסף ולשון מברך ומרכיב2, כלומר בך יתערבו שרי משפחות כי לא תחשוב3 כגר וכנכרי ביניהם. לכך כתב כאן משפחות האדמה. וכן ביעקב כתוב ונברכו4. והרפ"י5 שהוא בבית משמע לו דהוא כמו ויברך הגמלים, אבל אצל והתברכו [בזרעך]6, שהוא דגש בבי"ת, משתמע לשון ברכה, לא כתו' משפחות, כי אם גויי הארץ.	מקור: רשב"ם רשב"ם בראשית כ"ח:י"ד מציין לפירושו זה בכותבו: "ונברכו – לשון מבריך ומרכיב, כלומר יתערבו במשפחתך [כל] משפחות האדמה. שהרי משקל רפי הוא, וכבר פירשתיו בפרשת לך לך". נוסחאות מקוצרות מופיעות בשם רשב"ם בכ"י אוקספורד 2343/1: "ונברכו בך – פי' רבי' שמואל לשון הברכה כלומ' משפחות האדמה יתערבו בך איְשרַן אַמְטַשְץ בלע'" ובדומה בכ"י מינכן 252 בליקוט השלישי לפרשת לך לך (דף 33א), ובכ"י פרמא 2342/1: "ונברכו בך – פיר' ר'ש' יהו מעורבין ובזרעך, ונברכו כמו המבריך והמרכיב". השווה חזקוני בראשית י"ב:ג': "ונברכו משקל רפה, לשון מבריך ומרכיב, כלומר בך יתערבו משפחות שרי הארץ ולא תחשב כנכרי וגר ביניהם ולפיכך כתב כאן משפחת האדמה". בכ"י אוקספורד 271/8, פירוש זה ("ונברכו בך – לשו' ברכי יוסף, כלומ' בך יתערבו כל משפחו' האדמה") הוא החמישי מסדרת חמישה פירושים קצרים המופיעים לאחר הכותרת "מיסוד הר"ר שמואל", ומיד לפני הכותרת מופיע: "ונברכו בך כל משפחת האדמ' – שרה מזרעו של שם, קטור' מיפת, הגר מחם, ומאלה נפצה". כ"י מינכן 252 מביא את הפירוש בצורה יותר מלאה, וניתן לראות שהמקורות האחרים שאבו חלקים שונים ממנו. תוכן: ראב"ע בפירושו הארוך (חלק הפירוש) משיג על פירוש זה: "חכם גדול אמר בספרו, כי ונברכו בך, מגזרת הברכת האילן, ולא ידעתי מי הביאו בצרה הזאת." נוסח: במ' 252 וא' 225: "לך". במ' 252 חסר "ומרכיב". כך גם בא' 225, כלומר "תחשב". במ' 252 וא' 225 "ונתברכו", אך צ"ל "ונברכו" כלשון הפסוק, וכן ברשב"ם בר' כ"ח:י"ד. במ' 252: "והר"ש פ"י", אך עם סימן מחיקה מעל הש'. כלשון הפסוק בכ"ב:י"ח וכ"ו:ד'. במ' 252 וא' 225 "בו" כלשון בר' י"ח:י"ח, אך שם הב' של "ונברכו" רפה.
בראשית י"ב:ה' (1)	ואת הנפש אשר עשו בחרן – לפי הפשט עבדים ושפחות.	מקור: מובא רק הפירוש על דרך הפשט של רש"י בלי המדרש. תוכן: השווה אבן עזרא, ורד"ק
בראשית י"ב:ה' (2)	כי ידעתי[ו]1 למען אשר יצוה בניו לעשות צדקה ומש' – אמ' ר' עזריה ב"ר סימון בתחלה צדקה ולבסוף משפט. הא כיצד אם צדקה אין משפט, אם משפט אין צדקה. אלא אברהם אבינו היה מקבל אורחים, ומשהיו אוכלים ושותים אמ' להם ברכו. אמרי ליה מה נאמ'. אמ' שאכלנו משלו. אם היה מקבל היה מברך והוליך לו, ואם לא היה מקבל עליו לברך היה אומ' הב מה דעלך. פי' תן מה שעליך ליתן מן האכילה. אמ' מי אית עלי. פי' תחשוב מה שעלי לשלם. אמר חד קטיני חמרא פלרץ. פי' כד מלא יין שתית ובשר צלי אכלת. מאן יהב לך במדברא. פי' ליתן כל כך וכך דמים. לפי שבמדבר לא היה מוצא לקנות. וכמאן דהוה חמי עתיקא. פי' שהיה מראה שאברהם חובלו ובקושי היה אומ' ברוך אל עולם שאכלנו משלו. כך מצאתי בבראשית רבה.	מקור: ב"ר מ"ט:ד' תוכן: השווה רש"י נוסח: במ' 252 וא' 225: "ידעתי".
בראשית י"ב:י"ב	והרגו אתי – תימה והלא הוזהרו על שפיכות דמים כאשר הוזהרו על העריות, אלא אמ' יאמרו המצרים שמוטב להם שיהרגוני ותהא אשתי מותרת להם1 ולא יחזיקוה באסור אשת איש זמן מרובה.	מקור: השווה חזקוני. תוכן: השווה פירוש ר"י החסיד. נוסח: כך בא' 225. במ' 252 מופיע "ל'" (קיצור של "להם").
בראשית י"ב:י"ג	למען ייטב לי בעבורך – לאחר שצריכה את לומר שאין את אשתי, טוב שתאמרי לשון שארויח בו שייטב לי בעבורך כדכתו' ולאברהם הטיב בעבורה, שכן דרך שנותנין מתנות לקרובי האשה, כדכתו' ומגדנו' נתן לאחיה ולאמה, וכתו' הרבו עלי מוהר ומתן וכו'.	מקור: רשב"ם? הפירוש כאן מקביל לדברי רשב"ם בראשית כ':ט"ז: "שאפילו פרעה שנענש יותר כתוב בו ולאברם היטיב בעבורה, קודם נישואין, וכל שכן אבימלך. נתתי אלף כסף – מתחילה, כדכת' בפרעה, וכדכת' הרבו עלי [מאד] מהר ומתן. וכדכת' ומגדנות נתן לאחיה ולאמה". נוסח מקוצר של הביאור ("ומאחר שצריך את לומר שאין את אשתי כדי להחיו' את נפשי פן יהרגוני, טוב שתאמרי לשון שארויח בו שייטיב לי בעבורך. וכן דרך ליתן מתנו' לקרובי האשה.") מופיע בפענח רזא כ"י אוקספורד 27128 ובפירוש הטור הארוך מיד לאחר הביאור על פסוקים י"א-י"ג שהובא בשם רשב"ם, וסביר שגם הוא חלק מדברי רשב"ם. תוכן: גם רש"י מפרש ש"למען ייטב לי" מדבר על מתנות, אולם הוא אינו מפרט את אופי המתנות ואינו מציין למקבילות מסיפורים אחרים בתורה.
בראשית י"ב:ט"ו (1)	ותוקח האשה בית פרעה – לא בדק אחריה ולא חקר לאברהם אם היא אחותו או אשתו, רק ששמע מן השרים כי אמ' להם אחותי היא, לפיכך1 לקה מיד ולא היה2 ראוי שיבא לו מאמר מאת הקב"ה כאשר בא אל אבימלך.	מקור: ר"י בכור שור י"ב:י"ד-ט"ו, כ':ט"ז נוסח: במ' 252 קיצור של "לפי'". במ' 252 "היו".
בראשית י"ב:ט"ו (2)	בית פרעה – כלומ' לבית פרעה הוקחה ולא למטתו, כי מיד פגעו עליו הנגעים עד שלא היה ראוי לא לה ולא לאחרת, ולא הוצרך לפרש כי לא קרב אליה. וגם בשביל כך הוצרך באבימלך בפירוש1 יותר מן פרעה, לפי שאותו מעשה היה סמוך להורתו של יצחק, ובאר שלא להוציא לעז על יצחק.	מקור: ר"י בכור שור י"ב:ט"ו,י"ז נוסח: במ' 252 קיצור של "בפי'".
בראשית י"ב:י"ז (1)	על דבר שרה – כלומ' סמוך ללקיחתה באו הייסורין1, עד שידעו בבירור שבשבילה הונגעו.	מקור: ר"י בכור שור נוסח: במ' 252: "האיסורין".
בראשית י"ב:י"ז (2)	ופי' הר"ש על פי דבורה, ששלח הקב"ה גבריאל והיה לו שבט בידו ושרי אומרת לגבריאל הכה פרעה והיה גבריאל מכה פרעה מן השבט עד שנהפכה בשרו שחורה כשולי קדרה.	סוג: דיון במדרש ורש"י מקור: רש"י ע"פ ב"ר מ"א:ב'
בראשית י"ג:ה'	צאן ובקר ואהלים – אצל רועה מקנה שייך לומ' אהלים, שצריכים הרועים להעתיק אהליהם ממקום שכילה1 המרעה ונוטים שם המקום אחר שיש מרעה.	מקור: נוסח: במ' 252: "אל מקום אחר שינוח" במקום "ממקום שכילה".
בראשית י"ג:ו'	ולא נשא אותם הארץ – לא אארץ קאי. הארץ לשון נקבה, אלא1 כתו' לא נשא הארץ אותם, ומקרא קצר, כמו אם יחרוש בבקרים {עמוס ו':י"ב} ולא פי' מי החורש. וכן פי' הרב2	מקור: רשב"ם? התוכן מקביל לדברי רשב"ם בספר הדייקות פרק ה'. תוכן: פירוש דומה מופיע גם ברש"י. נוסח: במ' 252 "ואלו". בא' 225 נוסף כאן: "בכור" אך הועבר קו עליה. הפירוש אינו מופיע בר"י בכור שור, וכנראה היתה רק טעות סופר שתוקנה.
בראשית י"ג:ט' (1)	אם השמאל ואיימינה – כלומ' אם תרצה לילך בשמאל אלך בימין, ואם היימין ואשמאילה1 – ואם תרצה לילך בימין אני מיימין יותר ממך. כלומ' ואם תרצה ללכת בארץ הנגב, ואשמיאילה – לא2 אמשוך אותי לארץ הנגב טפי ממך, ואתה תהיה בשמאלי. ולעולם לוט בשמאל של אברהם. משל לאדם האומ' לחברו בחר לי אי זה שתרצה או קב שעורין שלך וקב חיטין שלי, או קב חטין3 שלי וקב שעורין4 שלך.	מקור: ב"ר מ"א:ו' נוסח: במ' 252 חסר "ואם היימין ואשמאילה". בא' 225 חסר "לא". בא' 225 בטעות: "שעורין". בא' 225 בטעות: "חיטין".
בראשית י"ג:ט' (2)	מדרש: שמאל זה צפון, דכתו' שמאל בעשותו ולא אחז יעטוף ימין ולא אראה, כך אמ' איוב כשעשה צפון זהו רוח צפון לא ראיתי, וכן כשכסה הקב"ה רוח היימין דזהו דרום, לא יכולתי לראותו.	מקור: מדרש תדשא ב'
בראשית י"ג:י'	כי כולה משקה – כלומ' היה משקה בה כגן, כארץ מצרים, שיש שם משקה. כגן – דכתו' ונהר יצא מעדן להשקות את הגן. כארץ מצרים – שיש שם נילוס שמשקה אותה. זהו עקר פשוטו.	מקור: רשב"ם? הלשון "זהו עקר פשוטו" היא ייחודית לרשב"ם. פירוש בלשון כמעט זהה מופיע בתוספת האנונימית בגיליון כ"י וינה 23: "כגן י"י – ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. כארץ מצרים – נילוס עולה ומשקה ארץ מצרים", וסביר שמקור התוספת הוא פירוש רשב"ם. תוכן: פירוש רשב"ם מנוגד לפירושו של רש"י. פירוש דומה מופיע בר"י בכור שור, אך בלשון אחרת (והשווה גם רמב"ן).
בראשית י"ג:י"ב (1)	ויאהל עד סדום. ואנשי סדום רעים וחטאים לי"י מאד – שני דברים הללו ישיבת לוט בסדום וחטא'1 הזכיר2 כאן, להודיעך אעפ"י שנתפרד לוט מאברם, הועיל לו אברם שניהם,3 בשיבת לו בסדום,4 כשנתפס השיבו אברם כדכתו' וירק את חניכיו וכו', וגם בחורבן בסדם, כדכתו' ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה.	מקור: תוכן: הפירוש מציע שיש כאן מעין הקדמה לסיפורים בבר' י"ד וי"ט. נוסח: בא' 225: "וחטאת". בא' 225: "הזהיר". במ' 252 חסר: "שניהם". במ' 252: "סדום" במקום "לו בסדום".
בראשית י"ד:י"ג	והוא שוכן באלוני ממרא האמורי אחי אשכול ואחי ענר – הוצרך לומר לפי שכתו' לפנינו1 ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם.	מקור: רשב"ם? תוכן: לשון "שכתו' לפנינו" היא לשון מובהקת של רשב"ם ויש כאן שימוש בעיקרון ההקדמה. ביאור משלים אך שונה מופיע בפירושי ר"י קרא ור"י בכור שור. נוסח: במ' 252: לפננו.
בראשית י"ד:י"ד	וירק חניכיו – כמו והרק חנית וסגור על שם מריקין החרבות מתערם1, וכן אריק חרבי.	מקור: רשב"ם? השווה רשב"ם שמות ט"ו:ט': "אריק חרבי – אריק תערי בהוצאת חרבי. וכן כי חיציך נחתו בי, על שמנחיתת דריכת הקשת הוא יורה החיצים, כדכת' ותנחת עלי ידיך, ונחתה קשת נחושה זרועותיי, לכך הוא קורא יריית החצים נחיתה", ובדומה בפירוש המיוחס לרשב"ם על איוב ה':כ"ו, ל"ט:ג'. תוכן: רשב"ם מפרש ש"אריק" הוא מלשון לרוקן, ובניגוד לרש"י כאן ובתהלים ל"ה:ג', ור"י בכור שור שמות ט"ו:ט'. אולם השווה רש"י שמות ט"ו:ט' ותהלים ל"ח:ג', ועיין באמרי נעם בראשית י"ד:י"ד שעמד על הסתירה. נוסח: במ' 252 וא' 225: "מתרעם" בשיכול האותיות.
בראשית י"ד:ט"ו	וירדפם עד חובה – כלומ' רדפם עד מחבוא שהוא עשו כמין1 מערה ונחבא שם, וזהו דכתו' לאחריו ויצא מלך סדום, פי' שיצא מן המערה.	מקור: רשב"ם? השווה לפירוש רשב"ם המשוחזר לי"ד:י' שמלך סדום התחבא במערה. תוכן: פירוש זה קשה מבחינה גיאוגרפית, שהרי התחבאו בבורות בעמק השדים באזור ים המלח, ואברהם רדף אחרי המלכים צפונה עד דן ועד קרוב לדמשק. אכן, מהפסוקים משמע שמלך סדום יצא לקראת אברהם רק "אחרי שובו" מהמרדף. נוסח: במ' 252 "כמן".
בראשית י"ד:י"ח (1)	ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין – זה אכילה טובה ליתן לעייפים.	מקור: ר"י בכור שור, פירוש שמובא גם בספר יוסף המקנא י"ד (עמ' 40) תוכן: השווה דעת זקנים מבעלי התוספות נוסח:
בראשית י"ד:י"ח (2)	והוצרך לכתו' כי אברהם לא אכל עם מלכי צדק, כי אם הנערים אשר אתו, והוא שכתוב לפנינו1, רק אשר אכלו הנערים. אבל אני לא אכלתי מכל אשר לך אפי' סעודה אחת. ולכך הפסיק הענין בין ויצא מלך סדום לקראתו, ובין ויאמר מלך סדום תן לי הנפש והרכוש קח לך, וכתוב בנתיים ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין ללמדנו שאמת השיב אברהם למלך כשאמ' בלעדי רק אשר אכלו הנערים אבל אני לא אכלתי.	מקור: רשב"ם הפירוש מופיע (באופן מקוצר יותר) בשם רשב"ם בספר הגן, הדר זקנים, מנחת יהודה, וגן אלהים. לשון "כתוב/כתיב לפנינו" היא לשון מובהקת של רשב"ם שמופיעה למעלה מעשרים פעם בפירושו (ועיין להלן בר' ט"ו:ה'), ונדירה מאד אצל פרשנים אחרים. והשווה לעיל בר' ב':י"ז (2), בר' י"ב:ו'. הפירוש מובא גם בחזקוני תוכן: הפירוש מהווה דוגמא לתופעה של הקדמות שמציין רשב"ם בהרבה מקומות בפירושו. ועיין להלן לפירוש מכ"י מינכן 252 על י"ד:כ"ד. נוסח: במ' 252 חסר "לפנינו".
בראשית י"ד:י"ח (3)	והוא כהן לאל עליון – זה אברם שהיה כהן, כי מלכי צדק הפסיד1 הכהונה שבירך אברם קודם שברך הקב"ה, דכתו' ויברכהו ויאמ' ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, וכתו' וברוך אל עליון וכו' ועל זה תמה ונבהל אברם מאד. אמ' וכי דרך הוא לברך את העבד קודם הרב. לכך הוטלה הכהונה ממלכי צדק ונתונה לאברהם, ההוא דכתו', אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, כלומ' זכית להיות כהן יותר ממלכי צדק שדבר שלא כהוגן.	מקור: ע"פ בבלי נדרים ל"ב: תוכן: השווה ספר יוסף המקנא י"ד (עמ' 40) נוסח: בא' 225: "הפסיק", ואולי כן גם במ' 252.
בראשית י"ד:י"ח (4)	דברתי – כמו ותדבר מרים,1 מיפרל"ייר2 בלעז.	מקור: נוסח: בכ"י מודינה 16: "וידבר העם במשה". בכ"י מודינה 16: "אמֵיפַרלא".
בראשית י"ד:כ'	ויתן לו מעשר מכל – זה מלכי צדק שנתן לאברהם מעשר מכל אשר לו, כי כהן היה אברם מכל מיד כשברכו מלכי צדק קודם הקב"ה.	מקור: תוכן: השווה ספר יוסף המקנא י"ד (עמ' 40)
בראשית י"ד:כ"א	ויאמר מלך סדם אל אברהם תן לי הנפש – מכל המלכים לא הזכיר כי אם מלך סדום לבדו לפי שהיה חשוב שבכלם וכלם היו תחתיו, כמו שמפורש בראש הפרשה, עשו מלחמה עם ברע מלך סדום, הרי שהזכירו תחלה, לפי שהוא גדול שבכלם, וגם כאן דבר לאברהם בשביל שלום.	מקור: רשב"ם? השווה רשב"ם בר' י"ח:כ"ד: "בתוך העיר – סדום, ומלך סדום היה ראש לכל המלכויות שבמקום ההוא."
בראשית י"ד:כ"ב	הרימותי ידי – מרים אני עתה ידי ואשא אל שמים לישבע, בשעת אמיר' היה נושא ומרים ידו ונשבע, כמו נתתי כסף השדה.	מקור: רשב"ם השווה בהקדמה לספר הדייקות לרשב"ם עמ' נ"ו: "לשון הווה כמו הרימתי ידי פתרונו מרים אני ידי, עכשיו אני נשבע", והשווה רשב"ם בר' א':כ"ט, כ"ג:י"א. תוכן: פירוש רשב"ם דומה לפירושו של רש"י, ואפשר שמקור הפירוש היה מרשב"ם [ראוי לציין ששניהם מפנים לבראשית כ"ג, אך רש"י שם פירש את "נתתי" באופן אחר]. השווה גם הפירושים בכ"י מינכן 252 לבר' י"ב:ה', ט"ו:י"ז. לתופעה הכללית, עיין א' כרמל, 'הפירושים החופפים – עיון ביחס שבין פירושי רש"י ורשב"ם לתורה', חיבור לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן תשס"ח.
בראשית י"ד:כ"ג (1)	אם מחוט ועד שרוך נעל – לכך הוציא שני דברים, כי דרך הוא לבני אדם כשהם במלחמה בגדיהם1 קרועים ומוסרות מנעליהם נתוקים, כדכתוב לא2 [נפתח]3 אזור חלציו וכו' {ישעיהו ה':כ"ז}, ובעבור כן אמר אברהם למלך סדום יהי לך אשר לך הכל4 חוץ מן הפתיל אשר לקחתי לתפור הבגדים אשר קרעו ללחום מלחמותיך ומוסרות המנעלים, כי שני דברים הללו הוצאתי ללחום בעבורך.	מקור: נוסח: במ' 252 "בגדיכם". במ' 252 חסר "לא". המלה חסרה גם במ' 252 וגם בא' 225. במ' 252 חסר "הכל".
בראשית י"ד:כ"ג (2)	והמדרש אמ': בשכר שדבר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל זכו ישראל לשתי מצוות תפלין וציצית. תפילין כנגד שרוך כי הם עשויים ומתוקנים מן העור מעובד כמו שרוך נעל, לכך קורא אותם שרוך נעל. והחוט זהו הציצית שעשויין מחטין ומפתיל תכלת, וזהו שיסד הפייט כחוט השני1 טעם זיין ילדים נגדו שולם לילדים, כלומ' אברם דבר אם מחוט וכו', והוא זיין ילידים כדכתו' וירק חניכיו ילידי ביתו, לפיכך נשלם הגמול לישראל שזכו למצות תפילין ולציצית.	מקור: השווה בבלי סוטה י"ז. נוסח: במ' 252 חסר "כחוט השני".
בראשית י"ד:כ"ג (3)	פירו' אח': אם מחוט ועד שרוך נעל - תכשיט של ראש כנאמ' במסכת שבת חוטין שבראשי הבנות, ועד שרוך נעל, כלומ' מתכשיט הראש ועד תכשיט הרגל, כלומ' מקטן ועד גדול, מחוט כמו חוט של משי ושל זהב שקושרין בהם שערותיהן.	מקור: רשב"ם הביאור מופיע בשם רשב"ם בפענח רזא כ"י אוקספורד 27128. והשווה חזקוני.
בראשית י"ד:כ"ג (4)	ולא תאמ' אני העשרתי את אברם – בתמיה, כלומ' אם תקח משלך כלום תתפשר1 עלי ותאמר אני העשרתי את אברם.	מקור: תוכן: כלומ': "אם אני לוקח ממך כלום, האם לא תאמר "אני העשרתי את אברם"?" נוסח: כך גם במ' 252 וגם בא' 225, אך סביר שצ"ל: "אקח משלך כלום תתפאר".
בראשית י"ד:כ"ד	רק אשר אכלו הנערים – כי אני לא אכלתי.	מקור: רשב"ם? הפירוש הוא לשיטת רשב"ם י"ד:י"ח (עיין במקורות לעיל).
בראשית ט"ו:א' (1)	אחר הדברים האלה – אחר שהרג אותם אברם כל האכלוסין, נתיירא פן יאספו עליו האומות, כדכתו' ביעקב ונאספו עלי והכוני, אמר לו הקב"ה: אל תירא אברם אנכי מגן לך – שלא יזיקוך, ולא עוד אלא: שכרך הרבה מאד1 – הרבה תשתכר במה שנצחתם וייראו ממך האומות, ותנשא עליהם.	מקור: רשב"ם פירוש זה מופיע ברשב"ם בר' כ"ב:א': "אחר הדברים האלה – מחובר על הפרשה שלמעלה. אחר הדברים האלה – שהרג אברם המלכים אמר לו הק' אל תירא אברם מן האומות." הפירוש מופיע גם בכ"י אוקספורד 271/8: "אחר הדברי' האלה – שהרג אברהם אותם מלכ' והיה ירא פן יאספו עליו כל האמות כדכת' ונאספו עלי והכוני, א"ל הק' אל תירא אנכי מגן לך". הפירוש מופיע גם בחזקוני, ושם מופיע גם הקטע הבא ל"שכרך הרבה מאד". תוכן: הפירוש מנוגד לרש"י. נוסח: במ' 252 הושמט על ידי הדומות מכאן עד: "פ"א שכרך הרבה מאד" בתחילת הקטע הבא.
בראשית ט"ו:א' (2)	פ"א: שכרך הרבה מאד1 – כלומ' השכר שאתן לך גדול ויותר מאד מן השכר של מלך סדום.	מקור: תוכן: השווה חזקוני. נוסח: במ' 252 הושמט על ידי הדומות: מ"שכרך הרבה מאד" בסוף הקטע הקודם עד כאן.
בראשית ט"ו:א' (3)	במחזה – בחזון לילה, שהרי ציוה לו למנות הכוכבים.	מקור: רשב"ם עיין להלן ט"ו:ה' שתוספות ברכות ז': ד"ה "לא" וכ"י אוקספורד 271/8 מצטטים שיטה זו בשם רשב"ם. הפירוש מופיע בחזקוני ט"ו:ז'. תוכן: עיין להלן ט"ו:ה' וברשב"ם המשוחזר על ט"ו:ז' לשיטת רשב"ם המלאה. השווה לפירוש ההפוך בר"י בכור שור.
בראשית ט"ו:ג'	ויאמר אברם מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, וכתו': ויאמר אברם [הן לי]1 לא2 נתתה זרע – כל מקום שנאמר ויאמר ויאמר שני פעמים אינו אלא לדרשא, אף כאן נאמר ויאמר אברם י"י אלהים מה תתן לי ובן משק ביתי3, רוח הקודש לא רצה לענות אותו, כי שאל שלא כהוגן להיות לו זרע כדי לעיין בצרכי ביתו ולשמור כל אשר לו, והיה קובל לפני הקב"ה על אשר אליעזר היה משק ביתו ומפרנס אותו, וכי לא היה אדם חשוב אליעזר ונאמן לשמור ולהתעסק כל אשר לו. והלא היה צדיק גמור, ועל כן לא ענה אותו רוח הקדש לפי ששאל שלא כהוגן, אבל עתה ששאל זרע כדי לירש את אשר לו, כדכתוב והנה בן ביתי יורש אותי, קובל על אליעזר שהיה עבדו יורשנו, אז שרתה עליו רוח הקודש וענתה לו, כדכתוב והנה4 דבר י"י אלי[ו]5 לאמר לא ירשך זה וכו', כי בפעם הזאת שאל כהוגן.	מקור: תוכן: עיין גם כ"י מינכן 252 בר' י"ט:ט' לתופעה מקבילה (שצויינה בלשון דומה "לדרש"). לתופעה הכללית, ראה גם רש"י יחזקאל י':ב', אסתר ז':ה', ר"י בכור שור בראשית ל':כ"ח. נוסח: כלשון הכתוב, אך במ' 252 וא' 225 חסר "הן לי". במ' 252 "לו". במ' 252 "בתי". במ' 252 "הנה". כלשון הכתוב, אך במ' 252 וא' 225: "אלי".
בראשית ט"ו:ה' (1)	וספור הכוכבים – משמע שהוא לילה. ותימ' והא כתו' לפנינו ויהי השמש לבא, למדנו שהיה יום. אלא אין מוקדם ומאוחר בתורה.	מקור: רשב"ם הפירוש מובא בשם רשב"ם בתוספות ברכות ז': ד"ה "לא": "ומזה מיישב רשב"ם דבמקום אחד משמע שהיה לילה דכתיב וספור הככבי' ובתר הכי כתי' ויהי השמש לבוא משמע שהוא יום. אלא ודאי ש"מ דשני פרשיות הם ולאו בבת אחת נאמרו ואין מוקדם ומאוחר בתורה." פירוש מקביל מובא בכ"י אוקספורד 271/8 בשם רשב"ם: "ויאמר אליו אני י"י – זאת הפרש' מכאן ואילך הית' ביום, כדכתי' ויהי השמש לבא, ונסמכה הנה לחבר פרשיות של נתינ' הארץ לאברם ופר' שעד כאן הית' בלילה כדכתי' וספר את הככבי'. רשב"ם." לשון "כתוב(/כתיב) לפנינו" היא לשון מובהקת של רשב"ם שמופיעה למעלה מעשרים פעם בפירושו (עיין גם לעיל י"ד:י"ח), ונדירה מאד אצל פרשנים אחרים. והשווה לעיל בר' ב':י"ז (2), בר' י"ב:ו'. הפירוש מובא בחזקוני ט"ו:ז'. תוכן: עיין לעיל ט"ו:א' וברשב"ם המשוחזר על ט"ו:ז' לשיטת רשב"ם המלאה.
בראשית ט"ו:ה' (2)	והמדרש נותן טעם למה אין מוקדם ומאוחר בתורה, שלא יתגאה ויהרהר הכהן על ישראל לאמר אני קורא ראשון בתורה, לכך יש פרשיות שקורין ראשון שנתנו אחרון.	מקור: מדרש שמקורו אינו ידוע
בראשית ט"ו:ו'	והאמן בי"י ויחשבה לו צדקה – פי' אברם האמין בי"י ממה שבישר לו ואמר שיהיה לו זרע, ואברם חשב לו שהוא צדקה שהקב"ה עושה לו, ואין זה בזכותו כי אם בצדקה וברחמי שדי, וזהו עקר פשוטו.	מקור: רשב"ם? הלשון "זהו עקר פשוטו" היא לשון ייחודית לרשב"ם. הפירוש מופיע גם בחזקוני. תוכן: השווה ר"י קרא דברים כ"ד:י"ג, והשווה ר"י בכור שור שדוגל באותו כיוון אך בשינויים (שזרע אברהם גם יירש את הארץ). הפירוש מנוגד לפירושו של רש"י.
בראשית ט"ו:ט'	קחה לי עגלה משלשת – אלו ארבע מלכיות שהראה שעתידין בניו שיעבד1 אותם. עגלה משולשת זה מצרים, שנקראת עגלה יפיפיה2 מצרים ונקראת משולשת על שם שגזרו שלש גזרות על ישראל, תוכן לבנים, וכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ושלא ליתן להם תבן. ועז משולשת זה מלך יון3 שגזר כמו כן שלש גזירות על ישראל שיחללו את השבת ושלא ימולו בניהם ושלא ימנעו מן הנדה. איל משלש אלו מלכי מדי ופרס שנתעבד4 ישראל בגלות בבל שלש מלכויות מלכות כשדים מדי ופרס. תור וגוזל אלו ישראל ויהודה.	מקור: פרקי דרבי אליעזר (היגר) כ"ז תוכן: השווה לקח טוב נוסח: כלומר "שיעבדו". כן גם בא' 225, ובפסוק "יפה פיה". במ' 252 "אדן" במקום "יון". כלומר "שנשתעבד".
בראשית ט"ו:י' (1)	ויבתר אתם בתוך – נתן עגלה אחת לצד זה1 לעבור בין שני הבתרים, וכן מן העזים ומן האילים, חתך ובתר השלישי לשנים, לכך כתוב ויבתר אותם בתוך, לפי שהיו שלשה שלשה, וצריך לחתוך ולבתר השלישית, אבל תור וגוזל שלא היה כי אם שנים, לא היה צריך לחתוך ולבתר, אלא נתן האחד שלם לצד זה, והאחד שלם לצד זה, לכך נאמר ואת הצפור לא בתר.	מקור: ר"י קרא תוכן: השווה גיליון כ"י וינה 23, וחזקוני. נוסח: כן גם במ' 252 וגם בא' 225, אך בדומה לר"י קרא כנראה צריך להשלים "ועגלה אחת לצד זה והשלישית בתר".
בראשית ט"ו:י' (2)	ל"א:1 לפי שהם קטנים ואין יכולים2 לחתוך מהם חתיכות יפות.	מקור: ר" בכור שור תוכן: השווה חזקוני. נוסח: במ' 252 חסר "ל"א". בא' 225 נוסף כאן "לעשות".
בראשית ט"ו:י' (3)	מדרש: הראה הקב"ה שעבוד מלכויות וגהנם. אמר לאברהם איזה מקום אתה בוחר לבניך. אמר אברהם: ריבונו של עולם אתה יודע איזה מהם טוב ולא אני.	מקור: השווה ב"ר מ"ד:כ"א
בראשית ט"ו:י"ז (1)	וכבא1 השמש באה ועלטה היה ולפיד אש עבר בין הגזרים האלה – בין אלו ארבע מלכיות וליהט אותם ושרפם, אבל בתור וגוזל לא שלט האש כי גהינם אינו שולט בישראל, לפי שהם מהולים שנאמר ופערה פיה לבלי חוק, כלומר למי שיש לו חוק בבשרו אינו שולט, אבל הוא שולט למי שאין לו חוק ברית מילה.	מקור: השווה תנחומא חיי שרה ו' נוסח: כן במ' 252 וא' 225, אך צ"ל "ויהי" כלשון הכתוב.
בראשית ט"ו:ט"ז	ודור רביעי ישובו הנה – המפרש דור רביעי של ישראל ישובו הנה לארץ ישראל טועה הוא1 כי [מאחר]2 שנתן3 קצבה של ארבע מאות שנה, מה לנו אם דור רביעי או דור חמישי. והלא מכל מקום יתעכבו ארבע מאות שנה. אלא טעם נתן הקב"ה לדבריו, למה אני צריך לעכב ארבע מאות שנה, שדור אחר רביעי של אמוריים ישובו הנה, שהדור מאה שנה4 כאשר נמצא במסכת עדיות, והרי ארבע מאות ארבע דורות, שאעפ"י שיושבי הארץ חטאו ודינם להקיא הארץ את יושביה, צריך אני להמתין ארבע דורות כדכתוב פוקד עון אבות על בנים5 על שלשים ועל רבעים לשנאי, אולי6 יחזרו הבנים בתשובה. כי לא שלם – זמן פרעון שאני עתיד ליפרע אליו מן האמוריים החוטאים, עד הנה – עד אחר דור רביעי של אמוריים, כדכתוב על שלשים וכו'. זהו עקר7 פשוטו. כך פי' רבי'8 שמואל.	מקור: רשב"ם הפירוש מופיע כאן בשם רבי' שמואל. הפירוש מופיע בשם רשב"ם גם בהדר זקנים, מנחת יהודה, כ"י אוקספורד 271/8, גיליון כ"י לונדון 22092 של גן אלהים. הלשון "זהו עקר פשוטו" היא ייחודית לרשב"ם. הלשון "המפרש... טועה הוא" היא גם ייחודית לרשב"ם. תוכן: עיין רשב"ם דב' ז':ט'-י'. גרעין הפירוש מובא בספר הגן בשם ר"י בכור שור, והוא אכן מקביל לפירוש ר"י בכור שור שמות כ':ה'-ו', אך הוא אינו מופיע בפירוש ריב"ש כאן, ובדברי ריב"ש שם אין התייחסות לאורך שנות דור. השוואת ריב"ש בשמ' כ' לצאצאי יהוא מופיע גם בספר הגן ובחזקוני. נוסח: במ' 252 חסר "טועה הוא". הושלם ע"פ מנחת יהודה. במ' 252 וא' 225 חסר "מאחר". במ' 252 "נתן". הושלם ע"פ מנחת יהודה. במ' 252 וא' 225 חסר "שנה". במ' 252 וא' 225 נוסף בטעות "ועל בני בנים". כך תיקן ראזין במהדורתו. בא' 225: "אלי" (או "אלו"). במ' 252 יש שיבוש וכתוב: "יאלו". במ' 252 חסר "עקר". במ' 252 "ר'" במקום "רבי'".
בראשית ט"ו:י"ז (2)	ויהי השמש באה – הניגון בבית שהוא לשון עבר.	מקור: רשב"ם? השווה רשב"ם בספר הדייקות פרק א': כאשר תראה תיבות שוות באותיות ובקריאה ותבא בהם נגינה בזה למעלה ובזה למטה ומשם יפרדו בפירושם והיו לשני חלקים... כללו של דבר כל תיבות בנות שתי אותיות בפעל שלהם כגון בא, שב, רץ, קם, סר, כשישתנו ללשון נקבה או ללשו' רבים בֽאה, בֽאו, שֽבה, שֽבו, טעמיהם באות ראשונה... בערב היא באה ובבקר היא שבה {אסתר ב':י"ד}, בת קמֽה באמה {מיכה ז':ו'}, אע"פ שהוא מגזרת שתי אותיות המה טעמיה['] באות שנייה לפי שהוא לשון הווה. אבל כשהוא לשון עבר טעמו למעלה, כמו שֽבה יבמתך {רות א':ט"ו}, קֽמה אלומתי {בראשית ל"ז:ז'}. תוכן: רשב"ם כאן אימץ בקיצור את פירושו של רש"י. השווה גם הפירושים בכ"י מינכן 252 לבר' י"ב:ה', י"ד:כ"ב. לתופעה הכללית ברשב"ם, עיין א' כרמל, 'הפירושים החופפים – עיון ביחס שבין פירושי רש"י ורשב"ם לתורה', חיבור לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן תשס"ח.
בראשית ט"ו:י"ז (3)	מדרש: נטל הקב"ה מאברהם במזרח וקבעו במערב, ושמו של אותו מזל נקרא צדק, הה"ד מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו, דמשמע דנטל צדק שהיה למזרח וקבעו למערב.	מקור: השווה בבלי שבת קנ"ו.-:
בראשית ט"ז:ב'	הנה עצרני י"י מלדת – משמע שכבר ילדה, כיון שלא נאמר עקרה כאשר מצינו ברבקה כדכתו' כי עקרה. ודרשו חכמים כי ילדה בת ושמה בכל.	מקור: השווה בבלי ב"ב ט"ז:
בראשית ט"ז:ג' (1)	מקץ עשר שנים – מכאן אמרו רבותי' שאסור לאדם לשהות עם אשתו יותר מעשר שנים כשאין לו בנים ממנה1.	מקור: בבלי יבמות ס"ד., ב"ר מ"ה:ג' נוסח: במ' 252 וא' 225 בטעות: "ממנו".
בראשית ט"ז:ג' (2)	חמסי עליך – על דבר שמסרה שרה דין שפחתה על אברהם היתה נענשת תחלה ומיתה, כדכתו' ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה.	מקור: בבלי ר"ה ט"ז:
בראשית ט"ז:י"ב (1)	ידו בכל ויד כל בו – סחורתו בכל העולם.	מקור: ריב"ש (בהגהה)? תוכן: השווה לפירוש המובא בר"י בכור שור (אולי בהגהה)
בראשית ט"ז:י"ב (2)	על פני כל אחיו ישכן – קרקעות יהיו לו כנגד אחיו שנחלתו ארוכה ומושכת כנגד כל ארצות אחיו.	מקור: תוכן: השווה חזקוני
בראשית י"ז:ה' (1)	ולא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם – תימה כי כשקרא הקב"ה לאברם אברהם לא קראו עוד אברם, וכשקרא ליעקב ישראל קראו עוד הרבה יעקב, אלא יש לומ' שהקב"ה לא רצה להזכיר בו השם שקראו תרח אביו שהיה רשע, לכך לא רצה הקב"ה שיקראו שמו אברם לאחר ששינה שכינה שמו אברהם, אבל יעקב קראו יעקב כדכתו' ויקרא שמו יעקב, ופי' הר"ש הקב"ה קראו יעקב.	מקור: תוכן: השווה ר"י קרא.
בראשית י"ז:ה' (2)	פ"א: באברם כששינה שמו אברהם לא אמר הקב"ה שמך אברם קודם שקראו אברהם, אבל ביעקב נאמר שם שמך יעקב, יתור זה הלשון למה והלא היינו יודעים ששמו יעקב ולמה אמר שמך יעקב, אלא לומר לך שמך יעקב כלומר זה השם יהיו קוראים כל ימיך ולא יבטל השם ממך לעולם, אבל לא יקרא עוד שמך לבדו כי אם ישראל, כלומר יקראו לך שם ישראל עם יעקב ויהיו לך שתי שמות יעקב וישראל, ולא שיעקר שם יעקב ממקומו, אלא שיקראו לך ישראל עמו, אבל באברהם כששינה הכתוב שמו אברהם, לא נאמר שם שמך אברם.	מקור:
בראשית י"ז:י"ג	המל ימול – אמ' ר' יוחנן מכאן למוהל שצריך להיות מהול. תנו רבנן ישראל ערל אינו מוהל, קל וחומר לגוי ערל.	מקור: ב"ר מ"ו:ט', בבלי מנחות מ"ב.
בראשית י"ז:י"א (1)	ונמלתם בשר ערלתכם – משני בני תלמי1 המלך שהיו יושבין וקורין ספר בראשית כיון שהגיעו לזה הפסוק ונמלתם בשר ערלתכם הפך זה פניו לכותל והתחיל בוכה. הלך זה ומל עצמו וכן זה ומל עצמו. לאחר ימים היו יושבין וקורין ספר בראשית אמר אחד לאחיו אוי לי אחי. אמר לו אחיו אדרבא אוי לך ולא אנא אוי. גילו הדבר זה לזה כיון שהרגישה להם אמם אמרה לאביהם בניך עלתה נמי לערלתם. לשון מום על המילה. אמר לה ימולו. מה פרע לה הקב"ה בשעה שיצא למלחמה ירד המלאך והצילו.	מקור: בראשית רבה מ"ו:י' נוסח: במ' 252 וא' 225 בטעות: "תלמידי".
בראשית י"ז:י"א (2)	מדרש: אמר אברהם להקב"ה עבד שוקק לאדונו מי ימול אותו ועל עצמו אמר מי ימול שלא ידע אותו את בעצמך, נטל סכין אחד והיה אוחז בערלתו ובא לחתוך והיה מתיירא שמא ימות לפי שהיה זקן, מה עשה הקב"ה שלח ידו אחז עמו והיה אברהם חותך והיינו דכתו' וכרות עמו ברית, וכרות לא נאמר אלא עמו, מלמד שהקב"ה אוחז בערלה והיה אברהם חותך.	מקור: בראשית רבה מ"ט:ב'
בראשית י"ז:י"ז	ויצחק – וישמח.	מקור: תוכן: השווה אונקלוס ורש"י
בראשית י"ז:ט"ו (1)	לא תקרא שמה שרי כי אם שרה שמה – כך רגילין לשנות שם אדם בעלות גדולה1 כמו שמצינו ביוסף ודניאל ויהושע, כששמש למשה קראו יהושע.	מקור: רשב"ם פירוש מקביל מופיע ברשב"ם בראשית א':ה', מ"א:מ"ה, במדבר י"ג:י"ז. השווה לפירוש בחזקוני י"ז:ה'. נוסח: כן במ' 252 ובא' 225, אך צ"ל "בעלותו לגדולה".
בראשית י"ז:ט"ו (2)	אמר ר' יהושע בן קרחא נחלקה חציה של יו"ד משם שרי ונתנה לשמו של אברהם. ויו"ד שנשל משרה פרחה לפני הקב"ה. אמרה לפני הקב"ה מפני שהיא קטנה של אותיות לפיכך הוציאני משמה של צדקת זאת. אמ' לה עד עכשו היתה בשמה של נקבה ובסוף משמה, עכשו אני נותנך בשמו של אותו צדיק ובראש אותיות של שמו, שנאמ' ויקרא משה להושע בן נון יהושע.	מקור: בראשית רבה מ"ז:א'
בראשית י"ז:כ"ג	ויקח אברהם את ישמעאל בנו – אמ' ר' אייבו בשעה שמל אברהם את ישמעאל בנו וכל אותן ילידי ביתו העמידן אל גבעת הערלות נזרחה עליהם חמה והתליען ועלה ריחן לפני הקב"ה כקטורת סמים ועולה שהיא כולה כליל לאישים. אמר הקב"ה בשעה שיהיו בניך חייבים לפניו, אני אזכור להם אותו רוח ואתמלא עליהם רחמים.	מקור: בראשית רבה מ"ז:ז'
בראשית י"ז:כ"ד	ואברהם בן תשעים ותשע1 שנה – בא ללמדנו שהורתו ולידתו של יצחק היתה בקדושה, שאפילו הורתו היה לאחר שמל אברהם את ערלתו, כי אברהם היה בן מאה שנה כשנולד יצחק, נמצא שהורתו של יצחק היתה לאחר שמל אברהם את בשר ערלתו.	מקור: נוסח: במ' 252 וא' 225 חסר בטעות: "ותשע".