Commentators:R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)/5

EN/HEע/E

R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)

Sources

Bereshit 7:13בראשית ז׳:י״ג

In the same day Noah, and Shem, Ham, and Japheth, the sons of Noah, and Noah’s wife, and the three wives of his sons with them, entered into the ship;

בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה.

Bereshit 11:2בראשית י״א:ב׳

It happened, as they traveled east, that they found a plain in the land of Shinar, and they lived there.

וַיְהִי בְּנׇסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.

Bereshit 13:11בראשית י״ג:י״א

So Lot chose the Plain of the Jordan for himself. Lot traveled east, and they separated themselves the one from the other.

וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כׇּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו.

Bereshit 22:3בראשית כ״ב:ג׳

Abraham rose early in the morning, and saddled his donkey, and took two of his young men with him, and Isaac his son. He split the wood for the burnt offering, and rose up, and went to the place of which God had told him.

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים.

Bereshit 24:25-26בראשית כ״ד:כ״ה-כ״ו

(25) She said moreover to him, “We have both straw and provender enough, and room to lodge in.” (26) The man bowed his head, and worshiped Hashem.

(כה) וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן. (כו) וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַי״י.

Bereshit 37:21בראשית ל״ז:כ״א

Reuben heard it, and delivered him out of their hand, and said, “Let’s not take his life.”

וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ.

Bereshit 37:29בראשית ל״ז:כ״ט

Reuben returned to the pit; and saw that Joseph was not in the pit; and he tore his clothes.

וַיָּשׇׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו.

Shemot 4:20שמות ד׳:כ׳

Moses took his wife and his sons, and set them on a donkey, and he returned to the land of Egypt. Moses took God’s rod in his hand.

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשׇׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ.

Shemot 6:12שמות ו׳:י״ב

Moses spoke before Hashem, saying, “Behold, the children of Israel haven’t listened to me. How then shall Pharaoh listen to me, who am of uncircumcised lips?”

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי י״י לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם.

Shemot 12:51שמות י״ב:נ״א

It happened the same day, that Hashem brought the children of Israel out of the land of Egypt by their armies.

וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא י״י אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם.

Shemot 35:34שמות ל״ה:ל״ד

He has put in his heart that he may teach, both he, and Oholiab, the son of Ahisamach, of the tribe of Dan.

וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאׇהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן.

Shemot 38:23שמות ל״ח:כ״ג

With him was Oholiab, the son of Ahisamach, of the tribe of Dan, an engraver, and a skillful workman, and an embroiderer in blue, in purple, in scarlet, and in fine linen.

וְאִתּוֹ אׇהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ.

Vayikra 10:16ויקרא י׳:ט״ז

Moses diligently inquired about the goat of the sin offering, and, behold, it was burned: and he was angry with Eleazar and with Ithamar, the sons of Aaron who were left, saying,

וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר.

Bemidbar 20:10במדבר כ׳:י׳

Moses and Aaron gathered the assembly together before the rock, and he said to them, “Hear now, you rebels; shall we bring you water out of this rock for you?”

וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם.

Bemidbar 22:20במדבר כ״ב:כ׳

God came to Balaam at night, and said to him, “If the men have come to call you, rise up, go with them; but only the word which I speak to you, that you shall do.”

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה.

Bemidbar 31:21במדבר ל״א:כ״א

Eleazar the priest said to the men of war who went to the battle, “This is the statute of the law which Hashem has commanded Moses:

וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה י״י אֶת מֹשֶׁה.

Devarim 1:1דברים א׳:א׳

These are the words which Moses spoke to all Israel beyond the Jordan in the wilderness, in the Arabah over against Suph, between Paran and Tophel, and Laban, and Hazeroth, and Di-Zahab.

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב.

Devarim 32:48דברים ל״ב:מ״ח

Hashem spoke to Moses that same day, saying,

וַיְדַבֵּר י״י אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר.

Zekharyah 9:9זכריה ט׳:ט׳

Rejoice greatly, O daughter of Zion, Shout, O daughter of Jerusalem; Behold, thy king cometh unto thee, He is triumphant, and victorious, Lowly, and riding upon an ass, Even upon a colt the foal of an ass.

גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלַ͏ִם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת.

Mekhilta DeRashbi Shemot 3:1מכילתא דרשב״י שמות ג׳:א׳

ומשה היה רועה וגו׳ בלבת אש מתוך הסנה – רשב״י אומר מפני מה נגלה הקב״ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה, מה הסנה הזה קשה מכל אילנות שבעולם וכל צפור שנכנס לתוכו אין יוצאת הימנו בשלום אלא נחתכת איברים איברים, כך שעבוד מצרים קשה לפני המקום מכל שיעבודין שבעולם. מעולם לא יצא עבד או שפחה בן חורין ממצרים אלא הגר בלבד שנאמר (בראשית י״ב כ׳) ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו. ד״א מתוך הסנה ר׳ יהושע אומר מפני מה נגלה הקב״ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה שכל זמן שישראל בצרה כאלו צרה לפניו שנאמר (ישעיה ס״ג ט׳) בכל צרתם לו צר, ואומר (תהלים צ״א ט״ו) עמו אנכי בצרה ואומר (זכריה ב׳ י״ב) כי כל הנוגע בכם נוגע בבבת עינו: כינה הכתוב שכל המזיק את ישראל כביכול אין מזיק אלא במי שאמר והיה העולם. וכך היה ר׳ יהושע אומר בוא וראה כמה רחמיו וזכיותיו של הקב״ה על ישראל, ירדו למצרים שכינה עמהם שנאמר (בראשית מ״ו ד׳) אנכי ארד עמך מצרימה. עלו שכינה עמהם שנאמר (שם) ואנכי אעלך גם עלה , ירדו לים שכינה עמהם שנ׳ (שמות י״ד י״ט) ויסע מלאך האלהים, באו למדבר שכינה עמהם שנאמר (דברים א׳ ל״א) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה׳ אלהיך עד שבאו לבית המקדש. שרויין בצער כביכול שרוי עמהם בצער שנאמר מתוך הסנה, שרויין בריוח שרוי עמהם בריוח שנ׳ (תהלים ק״ו ה׳) לראות בטובת בחיריך לשמוח בשמחת גויך להתהלל עם נחלתך. ד״א מתוך הסנה ר׳ יוסי אומר מפני מה נגלה הקב״ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה מפני שהוא טהור ואין אומות העולם עושין אותו ע״ז. ד״א מתוך הסנה גוי אחד שאל את רבן גמליאל א״ל מפני מה נגלה הקב״ה על משה מתוך הסנה. א״ל אלו נגלה על חרוב אחד או על תאנה אחת הייתי אומר שיש מקום בארץ פנוי מן השכינה עכשיו נגלה על הסנה ללמדך שאין מקום בארץ פנוי מן השכינה. ד״א מתוך הסנה א״ר יוסי ולמה מתוך הסנה אלא מה דרכו של סנה אדם מכניס ידו לתוכו אינו ניזוק מפני שקוציו כפופין למטה ואם בקש להוציא את ידו הקוצין תופשין אותה כך כשירדו ישראל למצרים קבלו אותן שנאמר (בראשית מ״ז ו׳) ארץ מצרים לפניך היא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך וכיון שבקשו לצאת תפשו אותן שנאמר (שמות ה׳ ב׳) וגם את ישראל לא אשלח. ד״א מתוך הסנה נס גדול ראה משה שראה את הסנה והוא מלבלב ועולה מתוך האש ואם תמיה אתה על הדבר הזה בוא וראה ממקלו של אהרן שהוא של עץ יבש והוציא שקדים ופרחים. ד״א למה מתוך הסנה ר׳ אלעזר בן ערך אומר מפני מה נגלה הקב״ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה לפי שיכול המקום שידבר מראש הרים ומראש הגבעות מגבהי עולם ומארזי לבנון אלא השפיל עצמו ודבר מתוך הסנה ועליו אמר שלמה (משלי כ״ט כ״ג) ושפל רוח יתמוך כבוד: אי אתה מוצא מן האילנות שפל מן הסנה וכן הוא אומר (תהלים קל״ח ו׳) כי רם ה׳ ושפל יראה.

Sifre Bemidbar 12:13ספרי במדבר י״ב:י״ג

ויצעק משה אל י״י – כעניין שנאמר: אל נא רפא נא לה. בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שכל זמן שאדם רוצה לבקש שאלותיו – צריך שיאמר שנים שלשה דברי תחנונים, ואחר יבקש שאלותיו, שנאמר אל נא רפא נא לה – בא הכתוב ללמדך דרך ארץ. ומה תלמוד לומר: לאמר? אלא שאמר לו: השיבני אם מרפא אתה אם לאו. עד שהשיבו הקב״ה ויאמר י״י אל משה ואביה ירוק ירק בפניה. רבי אלעזר בן עזריה אומר: בארבעה מקומות ביקש משה מלפני הקב״ה והשיבו לו על שאלותיו. כיוצא בו אתה אומר וידבר משה לפני י״י לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי (שמות ו׳:י״ב), אין תלמוד לומר: לאמר, אלא שאמר לו: השיבני אם אתה גואלם אם לאו. עד שהשיבו הקב״ה אתה תראה את אשר אעשה לפרעה (שמות ו׳:א׳). כיוצא בו אתה אומר ויאמר משה לפני י״י יפקוד י״י אלהי הרוחות לכל בשר (במדבר כ״ז:ט״ז), שאין תלמוד לומר: לאמר, אלא שאמר לו: השיבני אם אתה ממנה פרנסים אם לאו. עד שהשיבו המקום, שנאמר ויאמר י״י אל משה קח לך את יהושע בן נון (במדבר כ״ז:י״ח). כיוצא בו אתה אומר: ואתחנן אל י״י בעת ההיא לאמר (דברים ג׳:כ״ג). אין תלמוד לומר: לאמר אלא שאמר לו השיבני אם אכנס לארץ אם לאו. עד שהשיבו המקום רב לך (דברים ג׳:כ״ו). אף כאן אני אומר אין תלמוד לומר: לאמר. אמר לו: השיבני אם מרפא אתה אם לאו. עד שאמר לו הקב״ה ואביה ירוק ירק בפניה.

Sifre Bemidbar 31:21ספרי במדבר ל״א:כ״א

"And Elazar the Cohein said to the men of the host who came to the war: This is the statute of the Torah which the Lord commanded Moses": It had been forgotten by Moses, our teacher. Because he had succumbed to anger, he succumbed to forgetfulness. R. Elazar says: In three places he succumbed to anger and he succumbed to error: (Vayikra 10:16-17) "and he was wroth with Elazar and Ithamar, the remaining sons of Aaron, saying: Why did you not eat the sin-offering in the holy place?" (Bemidbar 20:10) "And he said to them: Listen, now, you fractious ones! Shall we bring forth water for you from this rock!" — followed by (11) "And Moses lifted his hand and smote the rock with his staff twice." Here, too, (Ibid. 31:14) "And Moses was wroth with the commanders of the host, the officers of the thousands and the officers of the hundreds, who came from the host of battle" — followed by "And Elazar the Cohein said to the men of the host who came to the war, etc." Moses, our teacher, because he had succumbed to anger, succumbed to forgetfulness.

ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה י״י את משה – משה רבינו לפי שהיה בכלל כעס – בא לכלל טעות. רבי אלעזר אומר: בג׳ מקומות בא לכלל כעס ובא לכלל טעות. כיוצא בו אתה אומר ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר קודש הוא לכם מהו אומר מדוע לא אכלתם את החטאת וגו׳ (ויקרא י׳:י״ז). כיוצא בו אתה אומר: ויאמר אליהם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים (במדבר כ׳:י׳). – מהו אומר? וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים. אף כאן אתה אומר ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה, מה אומר? ויאמר אלעזר אל אנשי הצבא הבאים למלחמה. משה רבינו, לפי שבא לכלל כעס – בא לכלל טעות.

Sifre Devarim 32:48ספרי דברים ל״ב:מ״ח

Piska 337 "And the Lord spoke to Moses on this very day": In three places it is written "on this very day": Noach — (Bereshit 7:13) "On this very day, Noach … entered the ark." Because the men of his generation said: If we see him (trying to leave on the ark), we won't let him. And, what is more, we will take axes and hatchets and break the ark, the Lord said: I shall bring him into the ark in the middle of the day, and anyone who has the power to stop Me, let him come and do so! Egypt — (Shemot 12:17) "For on this very day, I have taken your hosts out of the land of Egypt." Because the Egyptians said: If we see them (trying to leave), we won't let them; and, what is more, we will take knives and swords and kill them, the Lord said: I shall take them out in the middle of the day, and anyone who has the power to stop Me, let him come and do so! And here (in advance of Moses' death) — Because Israel said: If we see him (going to his death), we will not allow it — The man who took us out of Egypt, and split the sea for us, and brought down the Torah for us, and brought down the manna for us, and "flew in" the quail for us, and performed miracles and feats of might for us — we will not allow him (to go) — whereupon the Lord said: I will bring him into the cave in the middle of the day, and anyone who has the power to stop Me, let him come and do so! Thus, (the intent here of) "on this very day, saying, etc."

פיסקא שלז וידבר י״י אל משה בעצם היום הזה – בשלשה מקומות נאמר בעצם היום הזה: נאמר בנח בעצם היום הזה (בראשית ז׳), לפי שהיו דורו אומרים כך וכך אנו מרגישים בו אין אנו מניחים אותו, ולא עוד, אלא אנו נוטלים כשלים וקרדומות ומבקעים את התיבה. אמר המקום: הריני מכניסו לתיבה בחצי היום, וכל מי שיש בו כח למחות יבוא וימחה. ומה ראה לומר במצרים בעצם היום (שמות י״ב)? לפי שהיו מצרים אומרים מכך ומכך אם אנו מרגישים בהם אין אנו מניחים אותם, ולא עוד, אלא נוטלים סייפים וחרבות ואנו הורגים בהם. אמר המקום: הריני מוציאם בחצי היום וכל מי שיש בו כח למחות יבוא וימחה. ומה ראה לומר כאן בעצם היום הזה? לפי שהיו ישראל אומרים מכך וכך אם אנו מרגישים בו אין אנו מניחים אותו. אדם שהוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והוריד לנו את התורה, והוריד לנו את המן, והגיז לנו את השליו, ועשה לנו נסים וגבורות, אין אנו מניחים אותו.

Bavli Berakhot 32aבבלי ברכות ל״ב.

The Sages of the school of Rabbi Yannai, however, say proof that Moses spoke impertinently toward God on High is derived from here, Moses’ rebuke at the beginning of Deuteronomy: “And Di Zahav” (Deuteronomy 1:1). This is an entry in a list of places where Moses had spoken to Israel. As there was no place encountered by that name, it is interpreted as an allusion to another matter. We must clarify: What is the meaning of and Di Zahav? The Sages of the school of Rabbi Yannai said that Moses said the following before the Holy One, Blessed be He, to atone for Israel after the sin of the Golden Calf: Master of the Universe, because of the gold and silver that you lavished upon Israel during the exodus from Egypt until they said enough [dai]; it was this wealth that caused Israel to make the Golden Calf.

דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָמְרִי מֵהָכָא: {דברים א׳:א׳} וְדִי זָהָב. מַאי ״וְדִי זָהָב״? אָמְרִי דְּבֵי <abb>ר׳</abb><openabb>רִבִּי</openabb> יַנַּאי: כָּךְ אֲמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי <abb>הקב״ה</abb><openabb>הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא</openabb>: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁאָמְרוּ דַּי, הוּא גָּרַם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל.

Bereshit Rabbah 38:7בראשית רבה ל״ח:ז׳

וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם (בראשית י״א:ב׳), נָסְעוּ מִן מַדִּינְחָא לְמֵיזַל לְמַדִּינְחָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הֵסִיעוּ עַצְמָן מִקַּדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָמְרוּ אִי אֶפְשֵׁינוּ לֹא בוֹ וְלֹא בֶּאֱלָהוּתוֹ. (בראשית י״א:ב׳): וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הִתְכַּנְסוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִרְאוֹת אֵי זֶה בִּקְעָה מַחֲזֶקֶת לָהֶם, וּבַסּוֹף מָצָאוּ. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר וַיִּמְצְאוּ (משלי ג׳:ל״ד): אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ. (בראשית י״א:ב׳): וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, אָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא יְשִׁיבָה הַשָּׂטָן קוֹפֵץ. אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא נַחַת רוּחַ הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג. אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג.

Bereshit Rabbah 41:7בראשית רבה מ״א:ז׳

(בראשית י״ג:י״א): וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם, הִסִּיעַ עַצְמוֹ מִקַּדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָמַר אִי אֶפְשִׁי לֹא בְּאַבְרָם וְלֹא בֵּאלוֹהוֹ. (בראשית י״ג:י״א): וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו, אַבְרָם יָשַׁב, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵין לְךָ בַּכְּרָכִים רַע כִּסְדוֹם, כְּשֶׁאָדָם רַע קוֹרִין אוֹתוֹ סְדוֹמִי. וְאֵין לְךָ בַּעֲמָמִים קָשֶׁה מֵאֱמוֹרִי, כְּשֶׁאָדָם קָשֶׁה הֵן קוֹרְאִין אוֹתוֹ אֱמוֹרִי.

Bereshit Rabbah 60:6בראשית רבה ס׳:ו׳

(בראשית כ״ד:כ״ג): וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי וגו׳, לִינָה אַחַת. (בראשית כ״ד:כ״ד): וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה, (בראשית כ״ד:כ״ה): גַּם מָקוֹם לָלוּן, לִינוֹת הַרְבֵּה. (בראשית כ״ד:כ״ו): וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַה׳, מִכָּאן שֶׁמּוֹדִים עַל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה. (בראשית כ״ד:כ״ז): וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וגו׳, מִמַּה שֶּׁקָּפְצָה הַדֶּרֶךְ לְפָנַי הָיִיתִי יוֹדֵעַ (בראשית כ״ד:כ״ז): שֶׁבַּדֶּרֶךְ נָחַנִּי ה׳ בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי.

Bereshit Rabbah 84:15בראשית רבה פ״ד:ט״ו

וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ (בראשית ל״ז:כ״א), וְהֵיכָן הָיָה, רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יוֹסֵי אָמַר כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו יוֹמוֹ, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁל רְאוּבֵן הָיָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר, אָמַר רְאוּבֵן אֲנִי בְּכוֹר וְאֵין הַסִּרְחוֹן תָּלוּי אֶלָּא בִּי, רַבָּנָן אָמְרֵי אָמַר רְאוּבֵן הוּא מוֹנֶה אוֹתִי עִם אֶחָי וְאֵינִי מַצִּילוֹ, אֲנִי הָיִיתִי סָבוּר שֶׁנִּדַּחְתִּי מִכֹּחַ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, וְהוּא מוֹנֶה אוֹתִי עִם אֶחָי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל״ז:ט׳): וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי, וְאֵינִי מַצִּילוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה פָּתַחְתָּ תְּחִלָּה בְּהַצָּלַת נְפָשׁוֹת, חַיֶּיךָ שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין עָרֵי מִקְלָט תְּחִלָּה אֶלָּא בִּתְחוּמֶךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ד׳:מ״ג): אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר.

Bereshit Rabbah 84:19בראשית רבה פ״ד:י״ט

וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר (בראשית ל״ז:כ״ט), וְהֵיכָן הָיָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, כְּשֶׁנִּפְנָה הָלַךְ וְהֵצִיץ לְאוֹתוֹ בּוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעוֹלָם לֹא חָטָא אָדָם לְפָנַי וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְאַתָּה פָּתַחְתָּ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה, חַיֶּיךָ שֶׁבֶּן בִּנְךָ עוֹמֵד וּפוֹתֵחַ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה, וְאֵיזֶה זֶה הוֹשֵׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י״ד:ב׳): שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ. (בראשית ל״ז:ל״א): וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וְלָמָּה שְׂעִיר עִזִּים, שֶׁדָּמוֹ דּוֹמֶה לְשֶׁל אָדָם. (בראשית ל״ז:ל״ב): וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וגו׳.

Bemidbar Rabbah 20:12במדבר רבה כ׳:י״ב

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמות י״ב:מ״ב): לֵיל שִׁמֻרִים הוּא לַה׳ הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה. כָּל הַנִּסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל וּפָרַע לָהֶם מִן הָרְשָׁעִים בַּלַּיְלָה הָיָה (בראשית ל״א:כ״ד): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה, (בראשית כ׳:ג׳): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, (שמות י״ב:כ״ט): וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וּכְתִיב (שמות י״ד:כ׳): וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה, (בראשית י״ד:ט״ו): וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה, וְכֵן כֻּלָּם.

Tanchuma Ki Tisa 13תנחומא פרשת כי תשא י״ג

R. Abba the son of Hiyya said: He was called Lahad because the lowliest (hadal) of the tribes was associated (in the building of the Tabernacle) with him. He was Oholiab the son of Ahisamach, of the tribe of Dan. R. Hanina the son of Pazzi said: No tribe was greater than Judah, and none was more lowly than Dan, which descended from one of the maidservants, as it says: And the sons of Dan: Hushim (Gen. 46:23). The Holy One, blessed be He, declared: Let him come and join with Judah so that no tribe might become arrogant, for both the great and the lowly are equal in the sight of the Holy One, blessed be He.

וְרַבִּי אַדָּא בַּר חִיָּא אָמַר: לָהַד, שֶׁהַדַּל שֶׁבַּשְּׁבָטִים מִדַּבֵּק לוֹ בַּמִּשְׁכָּן. וְאֵיזֶה? וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן (שמות ל״ח:כ״ג). אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן פָּזִי: אֵין לְךָ גָּדוֹל מִכָּל הַשְּׁבָטִים מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה. וְאֵין לְךָ יָרוּד מִן שֵׁבֶט דָּן, שֶׁהָיָה מִן הַשְּׁפָחוֹת, מַה כְּתִיב בּוֹ: וּבְנֵי דָן חֻשִׁים (בראשית מ״ו:כ״ג). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבוֹא וְיִזְדַּוֵּג לוֹ, שֶׁלֹּא תְּהֵא רוּחוֹ גַּסָּה, שֶׁגָּדוֹל וְקָטָן שָׁוִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

Pirkei DeRabbi Eliezer 31פרקי דרבי אליעזר ל״א

Abraham rose up early in the morning, and he took with him Ishmael, and Eliezer, and Isaac his son, and he saddled the ass. Upon this ass did Abraham ride. This was the ass, the offspring of that ass which was created during the twilight, as it is said, "And Abraham rose early in the morning, and saddled his ass" (Gen. 22:8). The same ass was also ridden upon by Moses when he came to Egypt, as it is said, "And Moses took his wife and his sons, and set them upon the ass" (Ex. 4:20). This || same ass will be ridden upon in the future by the Son of David, as it is said, "Rejoice greatly, O daughter of Zion; shout, O daughter of Jerusalem: behold, thy king cometh unto thee: he is just, and saved; lowly, and riding upon an ass, even upon a colt, the foal of an ass" (Zech. 9:9).

השכים אברהם בבקר ולקח את ישמעאל ואת אליעזר ואת יצחק בנו עמו וחבש את החמור הוא שרכב עליו אברהם הוא החמור בן האתון שנבראת בין השמשות שנ׳ וישכם אברהם בבקר הוא החמור שרכב עליו משה בבאו למצרים שנ׳ ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו שנ׳ עני ורוכב על החמור...

Rashi Bereshit 3:8רש״י בראשית ג׳:ח׳

וישמעו AND THEY HEARD – There are many Midrashic explanations and our Teachers have already collected them in their appropriate places in Genesis Rabbah and in other Midrashim. I, however, am only concerned with the plain sense of Scripture and with such Agadoth that explain the words of Scripture in a manner that fits in with them. וישמעו AND THEY HEARD — What did they hear? They heard the sound of the Holy One, blessed be He, as He walked in the garden (see Genesis Rabbah 19:12). לרוח היום IN THE WIND OF THE DAY – (רוח is used also in the meaning of direction,— north, east, — etc.) in that direction to which the sun travels (באה לשם) which is the west, for towards evening the sun is in the west, and they committed the sin in the tenth hour (Sanhedrin 38b).

וישמעו – יש מדרשי אגדה רבים, וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה (בראשית רבה י״ט:ז׳-ח׳) ושאר מדרשות. ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא, לאגדה המישבת דברי המקרא, ופשוטו ושמועתו, דבר דבור על אופניו. ומשמעו: שמעו את קול הקדוש ברוך הוא שהיה מתהלך בגן. לרוח היום – לאותו רוח שהשמש באה משם, וזו היא מערבית, שלפנות ערב חמה במערב, והם סרחו בעשירית.

Rashi Bereshit 3:22רש״י בראשית ג׳:כ״ב

היה כאחד ממנו IS BECOME LIKE ONE OF US (or, like the Being who is One, Unique amongst us) – Lo, he is unique among the terrestrial ones, even as I am unique among the celestial ones. And in what does his uniqueness consist? In knowing good and evil, which is not so in the case of cattle and beasts (Genesis Rabbah 21:5). ועתה פן ישלח ידו AND NOW, LEST HE PUT FORTH HIS HAND… [AND EAT AND LIVE FOR EVER] – And if he does live forever he is likely to lead people astray, so that they may say, "He, also, is a god"; there are also Agadic Midrashim, but they are not in keeping with its (the verse's) plain sense.

היה כאחד ממנו – הרי הוא יחיד בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים. ומה היא יחידותו – לדעת טוב ורע, שאין כן בבהמה ובחיה. ועתה פן ישלח וגו׳ – ומשיחיה לעולם, הרי הוא קרוב להטעות הבריות אחריו ולומר אף הוא אלהים. ויש מדרשי אגדה ואין מיושבין על פשוטו.

Rashi Bereshit 3:24רש״י בראשית ג׳:כ״ד

מקדם לגן עדן AT THE EAST OF THE GARDEN OF EDEN – Not in the eastern part of the Garden but eastward of the garden of Eden and outside the garden. את הכרבים THE CHERUBIM – Angels of destruction (Exodus Rabbah 9:11). החרב המתהפכת THE SWORD TURNING ITSELF – It was a revolving sword and consequently had a להט, a flashing flame for the purpose of frightening him so that he should not enter again into the garden. The Targum of להט, however, is שגן, like (Sanhedrin 82a) שלף שגגא he drew his blade; old French lame. There are Agadic Midrashim, but I come only to explain it according to its plain sense.

מקדם לגן עדן – במזרחו של גן, חוץ לגן. את הכרובים – מלאכי חבלה. החרב המתהפכת – ולה להט לאיים עליו מליכנס עוד לגן. תרגום להט – שנן, והוא כמו: שלף שננא בסנהדרין, ובלשון לעז: למא. ומדרשי אגדה יש, ואני איני בא אלא לפשוטו.

Rashi Bereshit 4:8רש״י בראשית ד׳:ח׳

ויאמר קין אל הבל AND CAIN SPAKE TO ABEL – He began an argument, striving and contending with him, to seek a pretext to kill him. There are Midrashic explanations of these words, but this is the plain sense of the text.

ויאמר קין אל הבל – נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתגולל עליו ולהורגו. ויש בזו מדרשי אגדה, אך זה יישובו של מקרא.

Rashi Bereshit 4:15רש״י בראשית ד׳:ט״ו

לכן כל הרג קין VERILY, WHOSOEVER SLAYETH CAIN – This is one of the verses where the construction is elliptical (literally, which abbreviate their statements), which give only a suggestion and do not fully explain. "Verily, whosoever slayeth Cain" express a threat, suggesting the consequence — "thus shall be done to him", "thus and thus shall be his punishment", without explicitly explaining what the punishment would be. שבעתים יקם VENGEANCE SHALL BE TAKEN SEVENFOLD – God says, I do not wish to take vengeance on Cain now, but at the end of seven generations I will execute my vengeance upon him, that Lamech, one of his descendants, will arise and slay him. The end of this verse which states, "vengeance shall be taken in the seventh generation" — which is the vengeance taken on Cain for Abel — teaches us that the first part of the verse is a threat made in order that no creature might injure him. A similar elliptical expression is the following: (2 Samuel 5:8) "And David said, whosoever smiteth the Jebusites and getteth up to the gutter" — but it does not explicitly state what would be done to that person. Scripture, however, here speaks by a suggestion only, meaning, whosoever smiteth the Jebusites and getteth up to the gutter and approacheth the gate and conquereth it and the blind etc. … slaying also them (the blind and the lame) because they said, "there are the blind and the lame: David cannot come into the house" — he who smiteth these, I shall make him chief and captain. Here (in the Book of Samuel) it abridges the narrative, but in Chronicles (1 Chronicles 11:6) it explicitly states, "he shall become chief and captain." וישם ה' לקין אות AND THE LORD SET A SIGN FOR CAIN – He inscribed on his forehead a letter of His Divine Name (Pirkei DeRabbi Eliezer 21). Other editions of Rashi add the following: another interpretation of "Whoever will find me will slay me": this refers to cattle and beasts, since there were then no human beings in the world of whom he might be afraid except his father and mother, and, of course, he did not fear that they would slay him. He, therefore, said, "Until now the fear of me was upon all animals — as it is written", (Genesis 9:2) "And the fear of you shall be upon all beasts of the field" etc. — now, however, because of my sin the animals will no longer fear me and will kill me. God immediately set a sign for Cain, viz., he again made the animals be in fear of him.

לכן כל הורג קין – זה אחד מן המקראות שקצרו דבריהם ורמזום ולא פירשום. לכן כל הורג קין – לשון גערה, כה יעשה לו כך וכך עונשו, ולא פירש עונשו. שבעתים יקם – איני רוצה להנקם מקין עכשיו, לסוף שבעה דורות אקח אני נקמתי ממנו, שיעמד למך מבני בניו ויהרגנו. וסוף המקרא שאמר שבעתים יקם והיא נקמת הבל מקין, הוא לימדנו שתחילת המקרא לשון גערה הוא, שלא תהיה ברייה מזיקתו. וכיוצא בו: ויאמר דוד כל מכה יבוסי ויגע בצינור (שמואל ב ה׳:ח׳), [לא פירש מה יעשה לו, אבל דיבר הכתוב ברמז: כל מכה יבוסי ויגע בצנור] – ויקרב אל השער ויכבשנו, ואת העורים וגו׳ – וגם הם יכה, על אשר אמרו: העור והפסח לא יבא דוד אל תוך הבית, המכה את אילו אני אעשנו ראש ושר. כאן קיצר דבריו, ובדברי הימים פירש: יהיה לראש ולשר (דברי הימים א י״א:ו׳). וישם לקין אות – חקק לו אות משמו במצחו.

Rashi Bereshit 5:1רש״י בראשית ה׳:א׳

זה ספר תולדות אדם THIS IS THE BOOK OF THE GENERATIONS OF ADAM – This is the record (or, enumeration) of the generations of Adam. There are however, many Midrashic observations on this verse 'ביום ברא וגו IN THE DAY THAT [GOD] CREATED etc. – This states that on the day when he was created he begot progeny (Genesis Rabbah 24:7).

זה ספר תולדת – זו היא ספירת תולדות אדם. ומדרשי אגדה יש רבים. ביום ברא וגו׳ – מגיד שביום שנברא הוליד.

Rashi Bereshit 6:3רש״י בראשית ו׳:ג׳

והיו ימיו וגו THEREFORE HIS DAYS SHALL BE etc. – For 120 years I will be long-suffering with them, and if they repent not I shall bring a flood upon them. If, now, you object, saying that from the birth of Japheth until the Flood there were only 100 years, remember that there is no "earlier" or "later" in the Torah (events are not always related in chronological order) (Pesachim 6b): the decree (regarding the Flood) was issued twenty years before Noah had any children — so we find in Seder Olam. There are many Midrashic explanations of the words לא ידון but this is transparently its plain sense.

והיו ימיו וג׳ – עד מאה ועשרים שנה אאריך להם אפי, ואם לא ישובו אביא עליהם מבול. ואם תאמר: משנולד יפת עד המבול אינם אלא מאה שנה. אין מוקדם ומאוחר בתורה, כבר היתה גזירה גזורה עשרים שנה קודם שהוליד נח תולדות, וכן מצינו בסדר עולם (סדר עולם רבה כ״ח). יש מדרשי אגדה רבים בלא ידון אבל זה ציחצוח פשוטו.

Rashi Bereshit 9:6רש״י בראשית ט׳:ו׳

באדם דמו ישפך BY MAN SHALL HIS BLOOD BE SHED – If there are witnesses you kill him. Why? Because in the image of God [made He man] and he has destroyed the Divine image (Genesis Rabbah 34:14) עשה את האדם HE MADE MAN – This verse is abbreviated and should be "the Maker made man"; there are many similar expressions in the Scriptures.

באדם דמו ישפך – אם עדים יש המיתוהו אתם, למה: כי בצלם אלהים. עשה את האדם – זה מקרא חסר: עשה העשה את האדם, וכן הרבה במקרא.

Rashi Bereshit 11:32רש״י בראשית י״א:ל״ב

וימת תרח בחרן AND TERAH DIED IN HARAN after Abram had left Haran (as related in the next chapter) and had come to the land of Canaan and had been there more than sixty years. For it is written, (Genesis 12:4) "And Abram was seventy five years old when he left Haran", and Terah was seventy years old when Abram was born (Genesis 11:26), making Terah 145 years old when Abram left Haran, so that there were then many years of his life left (i.e. he lived many years after that — as a matter of fact, 60 years, as he was 205 years old when he died). Why, then, does Scripture mention the death of Terah before the departure of Abram? In order that this matter (his leaving home during his father's lifetime) might not become known to all, lest people should say that Abram did not show a son's respect to his father, for he left him in his old age and went his way. That is why Scripture speaks of him as dead (Genesis Rabbah 39:7). For indeed the wicked even while alive are called dead and the righteous even when dead are called living, as it is said, (2 Samuel 23:20) "And Benaiah the son of Jehoiada the son of a living man". בחרן IN HARAN – The נ is inverted to tell you that until the time of Abraham, the fierce anger (חרון) of the Omnipotent was kindled against the world.

וימת תרח בחרן – לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען, חיה תרח יותר מששים שנה, שהרי כתוב: ואברם בן ע״ה שנה בצאתו מחרן (בראשית י״ב:ד׳), ותרח היה בן ע׳ שנה כשנולד אברם (בראשית י״א:כ״ו), הרי קמ״ה לתרח כשיצא אברם ממנו, נשארו משנותיו הרבה. ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם, שלא יהא הדבר מפורסם לכל, ויאמרו: לא קיים אברהם כיבוד אביו שהניחו זקן והלך לו. לפיכך קראו הכתוב: מת, שהרשעים אף בחייהם קרוים מתים, והצדיקים במיתתן קרוים חיים.

Rashi Bereshit 13:6רש״י בראשית י״ג:ו׳

ולא נשא אתם AND THE LAND WAS NOT ABLE TO BEAR THEM – It could not provide sufficient pasture for their cattle. The phrase is elliptical and a word must be supplied, for instance: the pasturage (מרעה) of the land was not able to bear them — for this reason the word נשא (masculine) is used (to agree in gender with מרעה; the suggestion is that נשא cannot have הארץ as subject since that noun is feminine).

ולא נשא – לא היתה יכולה להספיק מרעה למקניהם, ולא נשא אותם – לשון קצר, וצריך להוסיף עליו, כמו: ולא נשא אותם מרעת הארץ, לפיכך כתב ולא נשא בלשון זכר.

Rashi Bereshit 14:15רש״י בראשית י״ד:ט״ו

ויחלק עליהם AND HE DIVIDED HIMSELF AGAINST THEM – In accordance with its plain sense you must invert the order of the words of the verse: "And he divided himself, he and his servants, against them, at night", as is the manner of those who pursue their enemies — they divide themselves up to follow after those of whom they are in pursuit when these flee in different directions. לילה BY NIGHT, meaning, even after it became dark they did not give up pursuing them. According to the Midrashic explanation, it was the night that was divided): during its first half a miracle was wrought for him, and the second half was kept in reserve for the miracle of the midnight in Egypt (Genesis Rabbah 43:3). עד חובה UNTO HOBAH – There is no place bearing the name Hobah, but the city Dan is called Hobah (guilty city) on account of the idolatry which would once be practised there (Midrash Tanchuma, Lech Lecha 13).

ויחלק עליהם – לפי פשוטו: סרס המקרא, ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה, כדרך הרודפים שמתפלגין אחר הנרדפים, כשבורחין זה לכאן וזה לכאן. לילה – כלומר: לאחר שחשכה לא נמנע מלרדפם. ומדרש אגדה: שנחלק לילה, ובחצות ראשון שלו נעשה לו הנס, וחציו השיני נשמר ובא לחצות לילה של מצרים. עד חובה – אין מקום ששמו חובה, ודן קורא חובה על שם עבודה זרה שעתידה להיות שם.

Rashi Bereshit 14:24רש״י בראשית י״ד:כ״ד

הנערים THE LADS – My servants who went with me. Then, again, the others ANER, ESHCOL AND MAMRE [THEY MAY TAKE THEIR PORTION] — Although my servants took part in the battle as it is said (Genesis 14:15) "he and his servants and smote them" — whilst Aner and his friends remained with the baggage to guard it yet they may take their share. From him (Abraham) David took a lesson when he said, (1 Samuel 30:24) "But as his part is that goeth down to the battle, so shall his part be that tarrieth by the stuff: they shall share alike"; therefore it goes on to say (1 Samuel 30:25), "And this had been so from that day — ומעלה — and had been so from former times: therefore he (David) made it a statute and an ordinance" — it does not state והלאה "and henceforward", for the statute had already been ordained) in the days of Abram (Genesis Rabbah 43:9).

הנערים – עבדיי אשר הלכו אתי, ועוד ענר אשכול וגו׳, אף על פי שעבדיי נכנסו למלחמה, שנאמר: וירדף עד דן (בראשית י״ד:י״ד), וענר וחביריו ישבו על הכלים לשמור. וממנה למד דוד, שאמר: כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים (שמואל א ל׳:כ״ד). ולכך נאמר: וישימה לחוק מהיום ההוא ומעלה (שמואל א ל׳:כ״ה), ולא נאמר: והלאה, לפי שכבר ניתן החוק מימי אברהם.

Rashi Bereshit 15:10רש״י בראשית ט״ו:י׳

ויבתר אתם AND HE SPLIT THEM – He divided each into two portions. This verse does not lose its literal meaning although there are various Midrashic explanations of it. Since He was making a covenant with him to keep His promise to give the land as an inheritance to his children — as it is written (Genesis 15:18), "In that day the Lord made a covenant with Abram, saying …" — and as it was the custom for parties to a covenant to divide an animal and to pass between its parts, as it is said elsewhere (Jeremiah 34:19) "who passed between the parts of the calf", so also here the smoking furnace and the flaming torch which passed between the pieces (Genesis 15:17) were representative of the Divine Shechinah which is spoken of as fire.

ויבתר אותם – חלק כל אחד לשני חלקים, אין המקרא יוצא מידי פשוטו. לפי שהיה עמו כורת ברית לשמור הבטחתו ולהוריש לבניו את הארץ, כדכתיב: ביום ההוא כרת י״י את אברם ברית וגומ׳ (בראשית ט״ו:י״ח), ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבר בין בתריה, כמה שנאמר להלן: העוברים בין בתרי העגל (ירמיהו ל״ד:י״ט). ואף כאן: תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים (בראשית ט״ו:י״ז) – שלוחו של שכינה שהיא אש.

Rashi Bereshit 19:15רש״י בראשית י״ט:ט״ו

ויאיצו THEY URGED [LOT] – as the Targum takes it, "they pressed" — i.e. they hurried him. הנמצאות WHO ARE HERE (literally, who can be found) – who are ready at hand in the house to be rescued. There is a Midrashic explanation also, but this is the proper way to explain the text. תספה means [LEST] THOU BE MADE AN END OF. The words (Deuteronomy 2:14) עד תום כל הדור "until all the generation were completely ended" are translated by Onkelos: עד דסף כל דרא (the same root סף as in our text).

ויאיצו – ודחיקו, מיהרוהו. הנמצאות – המזומנות לך בבית להצילם. ומדרשי אגדה יש וזה יישובו של מקרא. תספה – תהיה כלה. עד תום כל הדור (דברים ב׳:י״ד) – מתרגמינן: עד דסף.

Rashi Bereshit 20:16רש״י בראשית כ׳:ט״ז

Onkelos translated in a different manner, and the words of the text fit in with the Targum in the following way: Behold this shall be to you as a veil of honour on account of my eyes which have gazed upon (literally, ruled over) you and upon all who are with you; and that is why he translates it by: "because that I saw you and your people that are with you". There are Midrashic explanations, but I have given the more exact meaning of the text.

ואונקלוס תרגם בפנים אחרים, ולשון המקרא כך הוא נופל על תרגומו של אונקלוס: הנה הוא לך כסות של כבוד על העינים – שלו, ששלטו ובכל אשר אתך. על כן תירגם: וחזית יתיך וית כל דעימיך. ויש מדרשי אגדה, אבל יישוב לשון המקרא פירשתי.

Rashi Bereshit 22:2רש״י בראשית כ״ב:ב׳

קח נא TAKE NOW – The word נא is used as a request: God said to him, "I beg of you, stand firm for me in this trial, so that people may not say that the previous trials were no real tests" (Sanhedrin 89b).

קח נא – אין נא אלא לשון בקשה, אמר לו: בבקשה ממך עמוד לי בזו, שלא יאמרו הראשונות אין בהם ממש.

Rashi Bereshit 24:28רש״י בראשית כ״ד:כ״ח

לבית אמה [AND TOLD IT] TO THEM OF HER MOTHER'S HOUSE – It was customary for the women to have their own apartments to sit in at their work — and a daughter, of course, confides only in her mother (Genesis Rabbah 60:7).

לבית אמה – דרך הנשים היתה להיות להן בית לישב בו למלאכתן, ואין הבת מגדת אלא לאמה.

Rashi Bereshit 24:52רש״י בראשית כ״ד:נ״ב

וישתחו ארצה HE PROSTRATED HIMSELF – From this we may learn that we should thank God for good news (Genesis Rabbah 60:6).

וישתחו ארצה – מיכאן שמודין על בשורה טובה.

Rashi Bereshit 26:4רש״י בראשית כ״ו:ד׳

והתברכו בזרעך AND IN THY SEED SHALL BLESS THEMSELVES – A man will say to his son, "May your seed be as the seed of Isaac". Such is the meaning of this phrase wherever it occurs in the entire Scriptures. The following passage is that from which this meaning may be derived for all such passages: (47:20) "By thee shall all Israel bless their children saying, "May God make thee [as Ephraim and Manasseh]". So, too, in the case of a curse do we find a similar idea: (Numbers 5:27) "And the woman shall become a curse", meaning that one who curses his enemy will say "May you be like such and such a woman". Similar, also, is (Isaiah 65:15) "And ye shall leave your name for a curse unto mine elect", meaning that one who takes an oath will say "May I be like such-and-such a person if I have really done so-and-so".

בזרעך – אדם מברך את בנו: תהא זרעך כיצחק, וכן: בך יברך ישראל (בראשית מ״ח:כ׳). ואף לעניין קללה: והיתה האשה לאלה (במדבר ה׳:כ״ז), וכן: והנחתם שמכם לשבועה לבחירי (ישעיהו ס״ה:ט״ו) – שהנשבע אומר: אהא כפלוני אם עשיתי כך וכך.

Rashi Bereshit 27:41רש״י בראשית כ״ז:מ״א

יקרבו ימי אבל אבי THE DAYS OF MOURNING FOR MY FATHER APPROACH – Explain it according to the evident meaning of the words — (I will wait to kill him until my father is dead), that I may not cause grief to my father. There are Midrashic explanations of various kinds.

יקרבו – כמשמעו: ולא אצער את אבא. ומדרש אגדה לכמה פנים יש.

Rashi Bereshit 29:2רש״י בראשית כ״ט:ב׳

ישקו העדרים THEY GAVE THE DROVES DRINK – the shepherds used to water the flocks: this verse uses an elliptical phrase (omitting the subject "the shepherds").

ישקו העדרים – משקים הרועים את העדרים, והמקרא דבר לשון קצרה.

Rashi Bereshit 32:9רש״י בראשית ל״ב:ט׳

המחנה האחת והכהו TO THE ONE CAMP AND SMITE IT – The word מחנה is treated grammatically as masculine or feminine: in (Psalms 27:3) "Though a camp should encamp (תחנה) against me" it is feminine; in (Genesis 33:8) "this (הזה) camp" it is masculine. Similarly there are other words treated grammatically as both masculine and feminine. For example, the word שמש in (Psalms 19:23) "The sun was risen (יצא) upon the earth" and in (Psalms 19:7) "His (the sun's) going forth (מוצאו) is from the end of the heaven"; here it is masculine, but in (2 Kings 3:22) "and the sun shone (זרחה) upon the water" it is feminine. Similarly with רוח: in (Job 1:19) "and behold there came (באה) a great wind" it is feminine, and in the same verse "and smote (ויגע) the four corners of the house" it is masculine; in (1 Kings 19:11) "and a great (גדולה) and strong (וחזק) wind rent (מפרק) the mountains" it is both masculine and feminine. So also in the case of אש: in (Numbers 16:35) "and fire came forth (יצאה) from the Lord" it is feminine, and in (Psalms 104:4) "The flaming (להט) fire" it is masculine. והיה המחנה הנשאר לפליטה THEN THE REMAINING CAMP MAY ESCAPE in spite of him, for I will fight against him He prepared himself for three things: to give him a present — as it states (Genesis 32:22) "So, the present passed before him"; for prayer — as it states (Genesis 32:10), "And he said, 'O God of my father Abraham"; for war — as it states in this verse, "then the remaining camp may escape", for I will fight against him (Tanchuma Yashan 1:8:6).

המחנה האחת והכהו – מחנה משמש לשון זכר ולשון נקבה: כי תחנה עלי מחנה (תהלים כ״ז:ג׳) – הרי נקבה, המחנה הזה – (בראשית ל״ג:ח׳) הרי זכר. וכן יש שאר דברים משמשים זכר ונקיבה: השמש יצא על הארץ (בראשית י״ט:כ״ג), מקצה השמים מוצאו (תהלים י״ט:ז׳) הרי זכר, השמש זרחה על המים (מלכים ב ג׳:כ״ב) הרי נקבה; רוח גדולה באה (איוב א׳:י״ט) נקבה, ויגע בארבע פנות (איוב א׳:י״ט) הרי זכר, ורוח גדולה חזק מפרק הרים (מלכים א י״ט:י״א) הרי זכר ונקבה.

Rashi Bereshit 33:14רש״י בראשית ל״ג:י״ד

יעד אשר אבא אל אדני שעירה UNTIL I COME UNTO MY LORD UNTO SEIR – He mentioned a much longer journey, for he really intended to go only as far as Succoth (Avodah Zarah 25b). He said, "If he means to do me harm let him wait to do so until I reach his abode at Seir." Therefore he did not go to Seir. But when will he go? In the days of the Messiah, as it is said (Obadiah 1:21) "And saviours shall go up on Mount Zion to judge the mount of Esau". There are many Midrashic explanations of this section.

עד אשר אבא אל אדני שעירה – הרחיב לו הדרך, שלא היה דעתו ללכת אלא עד סוכות. אמר: אם דעתו לעשות לי רעה, ימתין עד באי אצלו. ואימתי ילך? בימי המשיח, שנאמר: ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (עבדיה א׳:כ״א). ומדרשי אגדה יש לפרשה זו רבים.

Rashi Bereshit 35:27רש״י בראשית ל״ה:כ״ז

ממרא MAMRE – the name of the plain. קרית הארבע KIRIATH-ARBA – the name of the city. ממרא קרית הארבע therefore means "to the plain of Kiriath-arba". If you say that it should have written ממרא הקרית ארבע (that Kirjath-arba being one name the definite article should be placed in front of it) then I reply that this is the rule in Biblical Hebrew: in every case of a name compounded of two words, such as this, and such as בית לחם and אבי עזר and בית אל, when it is necessary to prefix the definite article (in order to determine the name) it is prefixed to the second element of the name — thus (1 Samuel 16:1) בית הלחמי the Bethlehemite; (Judges 6:24) "in Ophrah (אבי העזרי) of the Abiezrites"; (1 Kings 16:34) "did Hiel the Bethelite (בית האלי) build".

ממרא קרית הארבע – ממרא – שם המישור, קרית הארבע – שם העיר, ממרא קרית הארבע – אל מישור של קרית הארבע. ואם תאמר: היה לו לכתוב: ׳ממרא הקרית ארבע׳? כן דרך המקרא בכל דבר ששמו כפול, כגון זה, וכגון: בית לחם, בית־אל, אבי עזר, אם הוצרך להטיל בו ה״י, נותנה בראש תיבה השנייה: בית הלחמי (שמואל א ט״ז:א׳), בעפרה אבי העזרי (שופטים ח׳:ל״ב), בנה חיאל בית האלי (מלכים א ט״ז:ל״ד).

Rashi Bereshit 37:29רש״י בראשית ל״ז:כ״ט

וישב ראובן AND REUBEN RETURNED – When he (Joseph) was sold he had not been present, for it was his day (his turn) to go to attend to his father (Genesis Rabbah 84:19). Another explanation is: he had not sat with them at the meal because he was occupied with his sack-cloth and fast in penitence for having disturbed his father's couch (Genesis Rabbah 84:19).

וישב ראובן – ובמכירתו לא היה שם, שהגיע יומו לילך ולשמש את אביו. דבר אחר: עסוק היה בשקו ותעניתו על בילבול יצועי אביו.

Rashi Bereshit 39:14רש״י בראשית ל״ט:י״ד

ראו הביא לנו SEE, HE HATH BROUGHT IN UNTO US – This is an elliptical phrase: "he hath brought in to us" without stating plainly who brought him in She was referring to her husband. עברי A HEBREW – is one who came from the other side (עבר) of the river Euphrates, being at the same time of the sons of Eber (אדניו).

ראו הביא לנו – הרי זו לשון קצרה: הביא לנו, ולא פירש מי הביאו. ועל בעלה אומרת כן.

Rashi Bereshit 41:1רש״י בראשית מ״א:א׳

ויהי מקץ AND IT CAME TO PASS AT THE END – As the Targum renders it by מסוף "at the end" All forms of the noun קץ signify one end or the other.

ויהי מקץ – כתרגומו: מסוף. וכל לשון קץ סוף הוא.

Rashi Bereshit 41:49רש״י בראשית מ״א:מ״ט

עד כי חדל לספר UNTIL THEY CEASED NUMBERING – until the one who was numbering stopped numbering — it is an elliptical phrase כי אין מספר means because it was without number – The word כי has the meaning of because (Rosh Hashanah 3a).

עד כי חדל לספר – עד כי אשר חדל לו הסופר לספור, והרי זה מקרא קצר. כי אין מספר – לפי שאין מספר, והרי כי משמש בלשון דהא.

Rashi Bereshit 48:1-2רש״י בראשית מ״ח:א׳-ב׳

(1) ויאמר ליוסף literally, HE SAID TO JOSEPH – "he" means one of the messengers: it is an elliptical phrase. Some say, that Ephraim was regularly with Jacob for study and when Jacob became ill in the land of Goshen Ephraim went to his father in Egypt and reported it to him (Tanchuma 1:12:6).

(א) ויאמר ליוסף – אחד מן המגידים, והרי זה מקרא קצר.

Rashi Bereshit 49:22רש״י בראשית מ״ט:כ״ב

עלי שור consequently means in order to look (i.e. עלי, a poetical form of על, means "for the purpose of"). The translation of Onkelos of בנות צעדה עלי שור is: two tribes will come out of his sons etc., and according to this Scripture writes בנות (though one would expect בנים) with reference to the women of Manasseh — the daughters of Zelophehad — who received a portion of land on both sides of the Jordan (Midrash Tanchuma, Pinchas 9). And in accordance with this paraphrase the Targum translated the preceding words בן פרת by ברי דיסגי יוסף, Joseph is a son who shall increase and become, two tribes connecting פרת with the expression [פריה [ורביה "fruitfulness and increase". There are Midrashim (Genesis Rabbah 78:9) that fit in with the text: When Esau came to meet Jacob all the other matriarchs walked in front of their children to prostrate themselves but of Rachel it states (33:7) "[and afterwards] came Joseph near and Rachel (i.e. Joseph before Rachel) and they bowed down". Joseph said, "This wicked man has a haughty look (is bold and impudent) he may set his fancy upon my mother". He therefore stepped in front of her, drawing himself up to his full height, in order to hide her from Esau's eyes. It was in reference to this that his father when blessing him called him a בן פורת, a son who grew in size: You, Joseph, stretched yourself to a great height to protect your mother against Esau's glance, therefore you deserved to become great. (This has reference to the distinguished position he attained in Egypt.). In accordance with this Midrash the words בנות צעדה עלי שור mean they climbed up to get a good view of you when you went forth in the procession as Viceroy over Egypt. They (the Rabbis) gave a further interpretation of it, taking עלי עין as עוּלֵי עין, "raised above the eye", in the sense that the Evil Eye would have no effect on his children (Berakhot 20a). So, too, when he blessed Manasseh and Ephraim he blessed them, praying that they should become as fishes on which the Evil Eye has no effect.

עלי שור – בשביל לשור. ותרגומו של אונקלוס: בנות צעדה עלי שור – תרין שבטין יפקון מבנוהי יקבלון חלקא ואחסנתא. וכתב בנות על שם בנות מנשה, בנות צלפחד שנטלו חלק בשני עברי הירדן, ברי תסגי פרת, לשון פריה ורביה. ויש מדרשי אגדה בו המתיישבים על הלשון: בשעה שבא עשו לקראת יעקב, בכולן קדמו האמהות ללכת לפני בניהן להשתחוות, וברחל כתוב ונגש יוסף ורחל וישתחוו (בראשית ל״ג:ז׳), אמר יוסף: הרשע הזה עינו רמה שמא יתלה עינו באימא, יצא לפניה ושירבב קומתו לכסותה. והוא שבירכו אביו: בן פורת – הגדלת עצמך יוסף, עלי עין של עשו, לפיכך זכיתה לגדולת בנות צעדה עלי שור – להסתכל בך בצאתך על מצרים. ועוד דרשוהו לעיניין שלא תשלוט בזרעו עין הרע, ואף כשבירך מנשה ואפרים בירכם כדגים, שאין עין שולטת בהן.

Rashi Shemot 3:2רש״י שמות ג׳:ב׳

בלבת אש means IN A FLAME OF FIRE, i.e. in the very heart of (לב) the fire. Similarly is לב used of inanimate objects in: (Deuteronomy 4:11) "in the heart of (לב) heaven"; (II Samuel 18:14) "in the midst of (לב) the terebinth". Do not be puzzled by the ת, although the ordinary word for heart, לב. does not require the suffix ת in the construct form, because we have another example of this form, viz., (Ezekiel 16:30) "how weak is thy heart (לבתך)". מתוך הסנה OUT OF THE MIDST OF A BUSH (a thornbush) – and not from any other tree, in accordance with the idea (Psalms 91:15) "I will be with him in trouble" (Midrash Tanchuma, Shemot 14). אֻכָּל means DEVOURED, eaten. It is of the same grammatical form as, (Deuteronomy 21:3) "which hath not been wrought with (עֻבַּר)"; (Genesis 3:23) "whence he was taken (לֻקַח):

בלבת אש – בשלהבת אש, לבו של אש, כמו: לב השמים (דברים ד׳:י״א), לב האלה (שמואל ב י״ח:י״ד). ואל תתמה על התי״ו, יש לנו כיוצא בה: מה אמולה לבתך (יחזקאל ט״ז:ל׳). מתוך הסנה – ולא אילן אחר, משום: עמו אנכי בצרה (תהלים צ״א:ט״ו). אֻכל – נֵאכל, כמו: לא עֻבד בה (דברים כ״א:ג׳), אשר לֻקח משם (בראשית ג׳:כ״ג).

Rashi Shemot 4:20רש״י שמות ד׳:כ׳

על החמור UPON "THE" ASS – the ass designated for this purpose: this was the ass which Abraham had saddled for the purpose of travelling to bind Isaac on Mount Moriah, and this, too, is the ass upon which King Messiah will once show himself in public, as it is said, (Zechariah 9:9) "[Behold, thy king cometh unto thee, …] lowly and riding upon an ass" (Pirkei DeRabbi Eliezer 31). וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה AND HE RETURNED TO THE LAND OF EGYPT: AND MOSES TOOK THE STAFF [OF GOD] — "Earlier and later" are not strictly observed in the Scriptures (i.e. incidents are not necessarily related in the exact order in which they occur. Here it should state: He took the staff etc. and returned to Egypt; cf. v. 17).

על החמר – החמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק, והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר: עני ורוכב על חמור (זכריה ט׳:ט׳). וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה – אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים בתורה.

Rashi Shemot 6:9רש״י שמות ו׳:ט׳

וגם הקמתי וגו' ALSO I SET UP [MY COVENANT WITH THEM TO GIVE THEM THE LAND OF CANAAN], and yet when Abraham wished to bury Sarah he could not obtain a grave until he purchased one at a high price. So, too, in the case of Isaac, people strove with him for possession of the wells which he had dug. Similarly, of Jacob it is stated, (Genesis 33:19) "He purchased a parcel of field," in which to pitch his tent. Yet none of them criticised My dealings with them, whilst you say "Wherefore hast Thou done so evil [to this people!]" — But this Midrashic exposition does not fit in with the text for several reasons. Firstly, because Scripture does not state "And they did not ask of Me regarding my Name, the Lord". And if you say in refutation of my objection that they did not mean that ושמי ה' לא נודעתי actually signifies that they did not ask what is My Name, but it means "He did not tell them that this was His Name and yet they did not ask Him what it was", then I reply that these words cannot mean that He did not tell them His name, for at the very first when He revealed Himself to Abraham at the Covenant "between the pieces" it is said, (Genesis 15:7) "I am the Lord (אני ה') who brought thee out from Ur of the Chaldees". Further (secondly), how does the context run on to the statements which Scripture places after the above verses, viz., "And I have also heard etc." and "Wherefore say unto the children of Israel etc."? Therefore I say: let Scripture be explained in its literal sense so that each statement fits into its proper setting, but the Midrashic exposition may also be given, if you like, as it is said (Jeremiah 23:29) "Is not my word like as fire, saith the Lord, and like a hammer which, by the force of its own blow, the rock at which it strikes shatters in pieces".

וגם הקימתי וגו׳ – וכשביקש אברהם לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בדמים מרבים, וכן יצחק – עירערו עליו את הבארות שחפר, וכן יעקב: ויקן את חלקת השדה (בראשית ל״ג:י״ט) לנטות אהלו, ולא הרהרו אחר מידותי, ואתה אמרת: למה הרעות (שמות ה׳:כ״ב). ואין המדרש מתישב אחר המקרא מפני כמה דברים: אחת – שלא נאמר: ׳ושמי י״י לא שאלו לי׳. ואם תאמר: לא הודיעם שכך שמו, הרי תחלה שנגלה על אברהם בין הבתרים, נאמר: אני י״י אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשית ט״ו:ז׳). ועוד, היאך הסמיכה נמשכת בדברים שהוא סומך לשונו: וגם אני שמעתי וג׳ (שמות ו׳:ה׳) לכן אמר לבני ישראל (שמות ו׳:ו׳). לכך אני אומר: יתיישב המקרא על פשוטו דבר דבור על אופניו (משלי כ״ה:י״א), והדרשה תדרש, שנאמר: הלוא כה דברי כאש נאם י״י וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיהו כ״ג:כ״ט) – כסלע מתחלק לכמה ניצוצות.]

Rashi Shemot 6:12רש״י שמות ו׳:י״ב

ואיך ישמעני פרעה HOW THAN SHALL PHARAOH HEAR ME? – This is one of the ten inferences from minor to major which are found in the Bible (Genesis Rabbah 92:7). ערל שפתים OF UNCIRCUMCISED LIPS – It really means obstructed as regards the lips. So, too, in respect to all forms derived from ערל I say that they signify obstructed. E.g. (Jeremiah 6:10) "their ear is עֲרֵלָה — stopped up so that it will not hear; (Jeremiah 9:25) "עַרְלִי in heart" — their hearts are closed so that they will not understand; (Habakkuk 2:16) "Drink thou, also וְהֵעָרֵל" — and become thou closed up (in thy senses) through intoxication caused by the cup of curse mentioned in that passage; the foreskin (ערלה) of the flesh is so called because the membrum is closed up and covered by it; (Leviticus 19:23) וערלתם ערלתו signifies, make for it (the tree) a closure (אוטם) and cover by means of an inhibition that will prove a barrier against eating it; (Leviticus 19:23 "Three years shall it be to you as ערלים" — it shall be closed up and covered and barred so that it many not be eaten.

ערל שפתים – אטום שפתים. וכן כל לשון ערלה, אומר אני שהוא אוטם: ערלה אזנם (ירמיהו ו׳:י׳) – אטומה משמוע, ערלי לב (ירמיהו ט׳:כ״ה) – אטומים מהבין, שתה גם אתה והערל (חבקוק ב׳:ט״ז) – והאטם, אנטומיץ, משכרות כוס הקללה, ערלת בשר (בראשית י״ז:י״א) – שהגיד אטום ומכוסה ומובדל בה. וערלתם ערלתו (ויקרא י״ט:כ״ג) – עשו לו אוטם וכיסוי, איסור שיבדיל בפני אכילתו. שלש שנים יהיה לכם ערלים (ויקרא י״ט:כ״ג) – אטום ומכוסה ומובדל מלאוכלו.

Rashi Shemot 13:12רש״י שמות י״ג:י״ב

והעברת This word והעברת is an expression for "setting apart". Similarly it says, (Numbers 27:8) "And ye shall set his inheritance apart (והעברתם) for his daughter" (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 13:12:1). שגר בהמה DROPPED BY BEAST – a premature birth; and this is termed שגר because its mother casts it out (שגר) and expels it (שלחתו) from the womb before its due time (שגר is a synonym of שלח "to let go"). Scripture teaches you that although it is a premature birth it is nevertheless holy by reason of its being first born, in so far that it exempts from the law regarding the firstborn the young that comes (is born) after it (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 13:12:2). It is true that an animal that is not a premature birth) is also called שגר, as (Deuteronomy 7:13) "the שגר of thy kine" (where it speaks of blessing this, and it is therefore evident that it cannot there denote a premature birth), but this שגר (i.e. its use here) is intended only to tell us something about a premature birth, because, you see, it has already written in this verse: "Every first offspring of the womb"! And if you say that also the firstborn of an unclean animal (and not a premature birth) is implied by שגר (and that this also must be hallowed) then I reply that Scripture comes and expressly states in another passage, (Deuteronomy 15:19) "[All the firstling males that are born] of thy herd and of thy flocks (thus only clean animals) [shalt thou sanctify etc.]". Another meaning may be given in explanation of והעברת כל פטר רחם "thou shalt set apart every first born of the womb" — viz., that Scripture by the term פטר רחם is speaking of the firstborn of man (consequently the following words, שגר בהמה, need not denote an animal of premature birth, but an animal born in the natural course as it certainly means in Deuteronomy 7:13, and we thus avoid the necessity of here assigning to שגר a meaning different from that which it bears in the latter passage).

והעברת – אין והעברת אלא לשון הפרשה, וכן הוא אומר: והעברתם את נחלתו לבתו (במדבר כ״ז:ח׳).

Rashi Shemot 13:17רש״י שמות י״ג:י״ז

כי קרוב הוא BECAUSE IT WAS NEAR – and it would therefore be easy to return by the same route to Egypt. — Of Midrashic explanations there are many (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 13:17).

כי קרוב הוא – ונוח לשוב באותו הדרך למצרים. ומדרשי אגדה הרבה יש.

Rashi Shemot 19:25רש״י שמות י״ט:כ״ה

ויאמר אליהם AND HE SPOKE UNTO THEM this warning.

ויאמר אלהם – התראה זו.

Rashi Shemot 21:22רש״י שמות כ״א:כ״ב

וכי ינצו אנשים IF MEN STRIVE with each other and one intended to strike the other and inadvertently struck the woman (Sanhedrin 79b). ונגפו AND HURT [A WOMAN WITH CHILD] – The root נגף always signifies "dashing against" and "striking". Examples are: (Psalms 91:15) "lest thou dash (תגוף) thy foot against a stone"; (Jeremiah 13:16) "and before your feet dash (יתנגפו)"; (Isaiah 8:14) "but for a stone of dashing (נגף).

ונגפו – אין נגיפה אלא לשון דחיפה והכאה, כמו: פן תגוף באבן רגליך (תהלים צ״א:י״ב), בטרם יתנגפו רגליכם (ירמיהו י״ג:ט״ז), ולאבן נגף (ישעיהו ח׳:י״ד).

Rashi Shemot 22:22-24רש״י שמות כ״ב:כ״ב-כ״ד

(22) אם ענה תענה אתו IF THOU AFFLICT THEM IN ANY WISE – This is an elliptical phrase — the text threatens but breaks off and does not specify immediately the punishment which will fall upon those who do this. We have the same in, (Genesis 4:15) "Therefore whosoever slayeth Cain …" it threatens but does not specify the punishment. So, here, too: "If thou afflict them in any wise", — this is a threat, as much as to say: "in the end you will get your deserts!" Why are you certain to get them? "Because (כי) if (אם) they cry at all unto Me, I will surely hear their cry". (23) והיו נשיכם אלמנות AND YOUR WIVES SHALL BE WIDOWS [AND YOUR CHILDREN FATHERLESS] – From what is implied in the words, "I will kill you with the sword" do I not know that "your wives shall be widows and your children orphans"? But the explanation of the latter words is not that implied by your question; it is quite a different curse: that the wives will be "fettered" for life — "as living widows" (Rashi is imitating a Biblical phrase, II Samuel 20:3, used in a somewhat similar sense) — that there will be no witnesses who can testify to the death of their husbands, and so they will be forbidden to re-marry. In which case the children will be destitute orphans, for the court will not allow them to take possession of the chattels of their fathers, since they do not know whether they have died or have only been taken captives (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 22:23; Bava Metzia 38b). (24) אם כסף תלוה את עמי IF THOU LEND MONEY TO ANY OF MY PEOPLE – R. Jishmael said: wherever אם occurs in Scripture it is used of an act the performance of which is optional, except in three instances, of which this is one (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 22:24:1; cf. Rashi on Exodus 20:22 - the translation therefore is: "When thou lendett etc."). את עמי TO ANY OF MY PEOPLE – If thou hast to choose between lending money to My people and a heathen, My people come first; if between a poor man and one who is better off, the poor man comes first; if between thine own poor (poor relatives) and other poor of thy city, thine own poor come first; if between the poor of thine own city and the poor of another city, the poor of thine own city come first (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 22:24:3; Bava Metzia 71a). And this is how the above explanation is implied in the text: "If thou lend money" — את עמי "lend it to My people", and not to a heathen; and to which one of My people? את העני, to the poor; and to which poor? עמך to him that is with thee (i.e. who is with thee in relationship and is with thee in thy city). [Another explanation of את עמי is: Thou shalt not treat him disrespectfully when lending him money, for he is עמי — though in need he is still "My people"! את העני עמך Look at thyself as though thou art the poor man (Midrash Tanchuma 6:15)]. לא תהיה לו כנשה THOU SHALT NOT BE UNTO HIM AS AN EXACTOR – you shall not demand the debt of him forcibly. The comparative כ of כנשה suggests thou shalt not be like a נשה: if you know that he has no money do not appear in your attitude towards him as though you had lent him, but as though you had not lent him — it means as much as, do not humble him. נשך is what is called in Rabbinical Hebrew רבית (from רבה to increase). It is called נשך "biting", because it resembles the bite of a snake: it bites, inflicting a small wound in a person's foot which he does not feel at first, but all at once it swells and distends the whole body up to the top of his head. So it is with interest: at first one does not feel the drain it makes on him and it remains unnoticed until the interest mounts up and suddenly makes the person lose a big fortune (Exodus Rabbah 31:6).

(כב) אם ענה תענה אותו – הרי זה מקרא קצר, גיזם ולא פירש עונשו, כמו: לכן כל הרג קין (בראשית ד׳:ט״ו) ולא פירש עונשו. אף כאן, אם תענה אותו – לשון גיזום, כלומר: סופך ליטול את שלך. למה? כי אם צעק יצעק וגו׳. (כג) והיו נשיכם אלמנות – ממשמע שנאמר: והרגתי אתכם, יודע אני שנשיכם אלמנות ובניכם יתומים, אלא הרי זו קללה אחרת, שיהו הנשים צרורות כאלמנות, שלא יהו עדים למיתת בעליהן, ותהיינה אסורות להינשא. והבנים יהו יתומים, שלא יניחום בית דין לירד לנכסי אביהם, לפי שאין יודעים אם מתו אם נשבו. (כד) אם כסף תלוה – ר׳ ישמעאל אומר: כל ׳אם׳ ו׳אם׳ שבתורה רשות, חוץ משלשה, וזה אחד מהם. את עמי – עמי וגוי – עמי קודם. עני ועשיר – עני קודם. ענייך ועניי עירך – ענייך קודמים. עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמים. וכן משמעו: אם כסף תלוה, את עמי תלוהו ולא לגוי. ולאיזה מעמי – את העני. ולאיזה עני – לאותו שעמך. דבר אחר: את עמי – לא תנהג בזיון בהלואה שהוא עמי. את העני עמך – הוי מסתכל בעצמך כאילו אתה עני. לא תהיה לו כנשה – לא תתבענו בחזקה. אם אתה יודע שאין לו, אל תהי דומה עליו כאילו הלויתו, אלא כאילו לא הלויתו, כלומר לא תכלימהו. נשך – ריבית, שהוא כנשיכת נחש, שנושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבטבט ונופח עד קדקדו. כך ריבית אינו מרגיש, ואינו נזכר עד שהריבית עולה, ומחסרו ממון הרבה.

Rashi Shemot 23:2רש״י שמות כ״ג:ב׳

לא תהיה אחרי רבים לרעת THOU SHALT NOT FOLLOW THE MANY FOR EVIL – There are Halachic interpretations of this verse given by the Sages of Israel but the wording of the text does not fit in well with them. They derive from here that we must not decide a person's guilt by a preponderance of one judge. And the end of the verse they explained thus: אחרי רבים להטות — but if the judges who declare the defendant guilty are two more than those who declare him innocent, then decide the matter as they declare — that he is guilty (Sanhedrin 2a). — The verse, they point out, speaks of capital cases. — The middle passage לא תענה על רב, they explained as though it were written על רַב, "thou shalt not speak against the chief of the judges, meaning that one should not give an opinion different from that given by the מופלא of the court (the most eminent among the judges, because this is disrespectful to the Presiding-judge). In consequence of this rule we begin to take the view of those in the side-benches first — we ask the youngest judges to express their opinion first (so that they may not be able to vote against the view expressed by the מופלא). Therefore the exegesis of the verse according to the words of our Rabbis is as follows: "thou shalt not follow a bare majority for evil" — to sentence a man to death on account of the one judge by whom those who condemn him are more in number than those who acquit him; "and thou shalt not speak against the chief inclining away" from his opinion. — They explained this latter phrase thus, because the word which is usually written רִיב is here written without and therefore may be read, אחרי רבים להטות — ;רַב, there is, however, a majority to whose view thou must incline. When is this the case? When there are two who preponderate amongst those who vote for condemnation over and above those who vote for acquittal. For from what is implied in, "thou shalt not follow a bare majority for evil", I may infer: but thou shall follow it for good. Hence they (the Rabbis) said (i.e. they established the general rule): In capital cases we may decide by a majority of one for acquittal, but only by a majority of at least two to condemn. Onkelos translates the second phrase by: Do not refrain from teaching when you are being asked your opinion in a legal matter. The Hebrew text is to be explained according to the Targum as follows: לא תענה על רב לנטת If you are being asked your opinion in a legal matter do not give your answer just to incline to one particular side and so to withdraw yourself from the dispute, but decide the matter as truth requires. Such are the expositions that have been offered of this verse. But I think that if one wishes to explain the verse so that every thing should fit in properly, its exegesis must be as follows: לא תהיה אחרי רבים לרעת, If you see wicked men wresting judgment do not say: since they are many I will incline after them; ולא תענה על רב לנטת וגו', and if the defendant asks you about that judgment do not give him as a reply concerning the dispute any statement which will incline after that majority, thereby wresting judgment from the truth, but pronounce the decision just as it should be and let the collar hang around the neck of the majority (i.e. if you be outvoted let them bear the responsibility).

לא תהיה אחרי רבים לרעות – יש במקרא הזה מדרשי חכמי ישראל, אבל אין לשון המקרא מיושב בהן על אופניו. מיכן דרשו: שאין מטין לחובה בהכרעת דיין אחד, וסוף המקרא דרשו: אחרי רבים להטות – שאם יש שנים במחייבין יותר מן המזכין, הטה הדין על פיהם לחובה. ובדיני נפשות דבר הכתוב. ואמצע המקרא דרשו: לא תענה על רב – שאין חלקין על מופלא שבבית דין, לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הצד, לקטנים שבהן שואלין תחלה שיאמרו את דעתם. לפי דברי רבותינו, כך פתרון המקרא: לא תהיה אחרי רבים לרעות – לחיב מיתה בשביל דיין אחד, שירבו מחייבן על המזכין, ולא תענה על רב – לנטות מדבריו, ולפי שהוא חסר יו״ד דרשו בו כך. אחרי רבים להטות – ויש רבים שאתה נוטה אחריהם, ואימתי, בזמן שהן שנים המכריעין במחייבין יותר מן המזכין. וממשמע שנאמר: לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני: אבל היה עמהם לטובה. מיכאן אמרו: דיני נפשות מטין על פי אחד לזכות, ועל פי שנים לחובה. ואונקלוס תרגם: לא תתמנע מלאלפא מה דמתבעי לך על דינא. ולשון העברי לפי התרגום כך הוא נדרש: לא תענה על ריב לנטות – אם ישאלוך דבר משפט, לא תענה לנטות לצד אחד ולסלק עצמך מן הריב, אלא הוי דן אותו לאמיתו. ואני אומר ליישבו על אופניו כפשוטו, כך פתרונו: לא תהיה אחרי רבים לרעות – אם ראית רשעים מטי משפט, אל תאמר: הואיל ורבים הם, הנני נוטה אחריהם. ולא תענה על ריב לנטות אחריהם וגו׳ – ואם ישאלך הנידון על אותו משפט, לא תעננו על הריב דבר הנוטה אחרי אותן רבים, להטות את המשפט מאמתו, אלא אמור המשפט כאשר הוא, וקולר יהי תלוי בצואר רבים.

Rashi Shemot 28:4רש״י שמות כ״ח:ד׳

חשן A BREAST-PLATE – an ornament borne in front of the heart. ואפוד AND AN EPHOD – I have heard no tradition nor have I found in the Boraitha any description of its shape, but my own mind tells me that it was tied on behind him; its breadth was the same as the breadth of a man's back like a kind of apron which is called pourceint in old French which ladies of rank tie on when they ride on horse-back.

אפוד – לא שמעתי ולא מצאתי בברייתא פירוש תבניתו. ולבי אומר לי: שהוא חגורה לו מאחוריו, רוחב כרוחב גב איש, ודומה כמין סינר שקורין פורציינט, שחוגרות השרות כשרוכבות על סוסים, כך מעשיהן מלמטה, שנאמר: ודוד חגור אפוד בד (שמואל ב ו׳:י״ד), למדנו שהאפוד חגורה הוא.

Rashi Shemot 28:41רש״י שמות כ״ח:מ״א

ומלאת את ידם AND THOU SHALT CONSECRATE THEM (more lit., fill their hand) – wherever the term "filling the hand" is used it denotes the installation ceremony performed when one enters for the first time into an office, as a sign that he is entitled to it from that day and henceforth. And in the old French language — when a person is appointed to the charge of a matter, the Prince puts into his hand a leathern glove which they call "gant" in old French and by that means he gives him a right to the matter, and they term that transmission of the glove and the office, revestir in old French This is the connection between the literal and the metaphorical meaning of "filling the hand".

ומלאת את ידם – כל מילוי ידים לשון חינוך, כשהוא נכנס לדבר להיות מוחזק בו, מאותו יום והלאה הוא. ובלשון לעז כשממנין אדם על פקודת דבר, נותן השליט בידו בית יד של עור שקורין גַנְט, ועל ידו הוא מחזיקו בדבר, וקורין לאותה מסירה רְוֵוישְטיר בלעז, והוא מילוי ידים.

Rashi Shemot 32:26רש״י שמות ל״ב:כ״ו

מי לה' אלי means, WHOEVER IS FOR THE LORD let him come TO ME.

מי לי״י – יבא אלי.

Rashi Shemot 32:31רש״י שמות ל״ב:ל״א

אלהי זהב GODS OF GOLD – Moses emphasized the word "gold" as some excuse for their sin: It is You who have caused them to do this, for You gave them gold in abundance and everything they wished; what else were they likely to do if not to sin? A parable: this may be compared to a king who provides his son with food and drink, attires him with beautiful garments and hangs a money-bag round his neck and then deliberately places him at the door of a house of ill-fame! What else is the son likely to do if not to sin!? (Berakhot 32a)

אלהי זהב – אתה הוא שגרמת להם, שהשפעת להם זהב וכל חפצם, מה יעשו שלא יחטאו. משל למלך שהיה מאכיל ומשקה את בנו ומקשטו, ותולה לו כיס בצוארו, ומעמידו בפתח בית זונות.

Rashi Shemot 32:32רש״י שמות ל״ב:ל״ב

ועתה אם תשא חטאתם YET NOW, IF THOU WILT FORGIVE THEIR SIN – well and good: then I do not suggest to You, "Blot me out [of Thy book], ואם אין מחני BUT IF NOT, BLOT ME OUT." This is an elliptical sentence, the words "Well and good" being omitted; of such there are many in Scripture. מספרך OF THY BOOK – of the entire book of the Torah; that people should not say about me that I was not worthy enough to pray effectively for them.

ועתה אם תשא חטאתם – הרי טוב, איני אומר לך: מחיני. ואם אין – מחיני. וזה מקרא קצר, וכן הרבה. מספרך – מכל התורה, שלא יאמרו עלי שלא הייתי כדיי לבקש עליהם רחמים.

Rashi Shemot 33:13רש״י שמות ל״ג:י״ג

וראה כי עמך הגוי הזה AND CONSIDER THAT THIS NATION IS THY PEOPLE so that You should not say, as You have said, (Exodus 32:10) "And I will make thee a great nation", whilst these (the whole people) You will abandon! Consider that they are Your nation from of old, and if You reject them, surely I cannot rely upon it that those who are born of me will endure — rather let me know through this people the reward that is to be paid me (by sparing them). Our Rabbis have given a Midrashic explanation of this in Treatise Berakhot 7a but I come (my purpose is) to explain the verses in a manner fitting to them and in their context.

וראה כי עמך הגוי הזה – שלא תאמר: ואעשה אותך לגוי גדול (שמות ל״ב:י׳) ואת אלה תעזב, ראה כי עמך הם מקדם. ואם בהם תמאס, איני סומך על היוצאים מחלציי שיתקיימו, ואת תשלום שכר שלי בעם הזה תודיעני. ורבותינו דרשוהו במסכת ברכות (בבלי ברכות ז׳.), ואני ליישב המקראות על אופניהם ועל סדרם בא.

Rashi Shemot 33:13רש״י שמות ל״ג:י״ג

וראה כי עמך הגוי הזה AND CONSIDER THAT THIS NATION IS THY PEOPLE so that You should not say, as You have said, (Exodus 32:10) "And I will make thee a great nation", whilst these (the whole people) You will abandon! Consider that they are Your nation from of old, and if You reject them, surely I cannot rely upon it that those who are born of me will endure — rather let me know through this people the reward that is to be paid me (by sparing them). Our Rabbis have given a Midrashic explanation of this in Treatise Berakhot 7a but I come (my purpose is) to explain the verses in a manner fitting to them and in their context.

וראה כי עמך הגוי הזה – שלא תאמר: ואעשה אותך לגוי גדול (שמות ל״ב:י׳) ואת אלה תעזב, ראה כי עמך הם מקדם. ואם בהם תמאס, איני סומך על היוצאים מחלציי שיתקיימו, ואת תשלום שכר שלי בעם הזה תודיעני. ורבותינו דרשוהו במסכת ברכות (בבלי ברכות ז׳.), ואני ליישב המקראות על אופניהם ועל סדרם בא.

Rashi Shemot 35:17רש״י שמות ל״ה:י״ז

את עמדיו ואת אדניה ITS COLUMNS AND ITS SOCKETS – עמדיו has a masculine and אדניה a feminine suffix; thus חצר is here used as (lit., called) masculine and feminine noun. Similar it is with many things (cf. Rashi on Genesis 32:9).

את עמודיו ואת אדניה – הרי חצר קרוי כאן לשון זכר ולשון נקבה, וכן דברים הרבה.

Rashi Shemot 35:34רש״י שמות ל״ה:ל״ד

ואהליאב AND OHOLIAB – he was of the tribe of Dan, of one of the lowest of the tribes, of the sons of the handmaids, and yet the Omnipresent placed him with regard to the work of the Tabernacle on a level with Bezalel although he was a member of one of the noble tribes (Judah)! in order to confirm what Scripture says, (Job 34:19) "He regardeth not the rich more than the poor" (Midrash Tanchuma 2:10:13).

אהליאב – משבט דן, מן הירודין שבשבטים מבני השפחות. והשווו המקום לבצלאל למלאכת ביתו, והוא מגדולי השבטים, לקיים מה שנאמר: לא נכר שוע לפני דל (איוב ל״ד:י״ט).

Rashi Vayikra 10:19רש״י ויקרא י׳:י״ט

וידבר אהרן AND AARON SAID – The term "saying" used here denotes a harsh utterance, as it is said (Numbers 21:5) "And the people spake (וידבר) against Moses, etc." — Is it likely that when Moses expressed his indignation with Eleazar and with Ithamar, Aaron should reply to him in such harsh language? You must consequently know (conclude) that it was only by way of respect that these remained silent. They thought, "It would not be right that our father (Aaron) should be sitting here (be present) and that we should speak in his presence, nor would it be right that a disciple should retort on his teacher (Moses)". You might think, however, that Eleazar did not possess the ability to reply, and that on this account he was silent. This was not so for it is stated (Numbers 31:21) "And Eleazar the priest spake to the men of the army, etc." — and so you see that when he wished to do so he did speak in the presence of Moses and in the presence of the princes (cf. Numbers v. 13). This I found in the ספרי של פנים שני (known under the name of מדרש פנים or ספרי זוטא) (see Yalkut Shimoni on Torah 785:40)

וידבר אהרן – אין דיבור אלא לשון עז, שנאמר: וידבר העם וגומ׳ (במדבר כ״א:ה׳). איפשר משה קצף על אלעזר ואיתמר, ואהרן מדבר? הא ידעת שלא היתה זו אלא מידת כבוד. אמרו: אינו בדין שיהא אבינו יושב, ואנו מדברים לפניו, אינו בדין שיהא תלמיד משיב את רבו. יכול מפני שלא היה באלעזר להשיב? תלמוד לומר: ויאמר אל אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו׳ (במדבר ל״א:כ״א), הא כשרצה, דבר לפני משה ולפני הנשיאים. זו מצאתי בספרי של פנים שיני.

Rashi Bemidbar 9:1רש״י במדבר ט׳:א׳

בחדש הראשון [AND THE LORD SPAKE UNTO MOSES] IN THE FIRST MONTH – The section which appears at the commencement of this Book was not spoken before Eyar (the second month; cf. Numbers 1:1): you learn, therefore, that there is no "earlier" or "later" (no chronological order) in the Torah. But why, indeed, did not Scripture open the Book with this section? Because it implies something disparaging to Israel (Sifrei Bemidbar 64:1) — that during all the forty years they were in the wilderness they offered only this single Passover sacrifice.

בחדש הראשון – ופרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר, למדתה שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה לא פתח בזו? מפני שהִוא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד.

Rashi Bemidbar 12:13רש״י במדבר י״ב:י״ג

אל נא רפא נא לה HEAL HER NOW, O GOD, I BESEECH THEE – Scripture intends to teach you by this form of prayer the correct altitude in social life — that if one is asking a favour of his fellow man he should first say two or three words of supplication and then solicit the favour (Sifrei Bemidbar 105). לאמר SAYING (more lit., to say, i.e. that he should say) – What is the force of this word? It means "to say" i.e. that God should say, viz., he (Moses) said to Him, "Answer me whether you are going to heal her or not", — until at length He replied: "If her father had but spit in her face etc." Rabbi Eleazer, the son of Azariah, said: In four instances Moses asked the Holy One, blessed be He, to tell him whether He would fulfil his request or not. Similar to the case here is, (Exodus 6:12): "And Moses spoke before the Lord, saying, "[Behold, the children of Israel have not hearkened unto me; how then shall Pharaoh hearken to me]". What is the force of the word לאמר? — "Answer me whether you will redeem them or not". Until at length the Lord said unto him, (Exodus 6:1) "Now shalt thou see [What I will do to Pharaoh]". Similar to this is: (Numbers 27:15—18) "and Moses spake unto the Lord, saying, 'Let the Lord, the God of the spirits of all flesh set a man [over the congregation]'". He answered him, "Take thee [Joshua the son of Nun, etc.]". Similar to this is: (Deuteronomy 3:23—26) "And I besought the Lord at that time, saying, [O Lord, God, thou hast begun to show thy servant thy greatness]', the Lord replied: "Let it suffice" (Sifrei Bemidbar 105). רפא נא לה HEAL HER, I PRAY THEE – Why did Moses not pray at length? In order that Israel should not say: His sister is in trouble, and he stands and offers long prayers! (Sifrei Bemidbar 105). — [Another explanation is: He did not pray at length so that Israel should not say: On behalf of his sister he prays long, but on our behalf he would offer no long prayer].

אל נא רפא נא לה – בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שהשואל דבר צריך לומר שנים או שלשה דברי תחנונים ואחר כך יבקש שאילותיו. לאמר – מה תלמוד? אמר לו: השיבני אם מרפא אתה אם לאו, עד שהשיבו: ואביה ירק ירק וגומ׳ (במדבר י״ב:י״ד). ר׳ אלעזר בן עזריה אומר: בארבע מקומות ביקש משה מלפני הקב״ה להשיבו אם יעשה שאילתו אם לאו. כיוצא בו: וידבר משה לפני י״י לאמר הן בני ישראל וגו׳ (שמות ו׳:י״ב). מה תלמוד לאמר? השיבני אם אתה גאלם אם לאו, עד שהשיבו: עתה תראה (שמות ו׳:א׳). כיוצא בו: וידבר י״י אל משה לאמר יפקד י״י אלהי הרוחות וגו׳ (במדבר כ״ז:ט״ו-ט״ז). כיוצא בו: ואתחנן אל י״י בעת ההיא לאמר (דברים ג׳:כ״ג), השיבו: רב לך (דברים ג׳:כ״ו).

Rashi Bemidbar 21:29רש״י במדבר כ״א:כ״ט

נתן HE HATH GIVEN [HIS SONS] – The subject of the sentence is to be supplied: HE who gave HATH GIVEN HIS SONS i.e. those of Moab, פלטים – AS FUGITIVES — as men who flee and attempt to escape from the sword, and his daughters into captivity, etc.

נתן – הנותן את בניו של מואב נסים ופלטים מחרב ואת בנותיו בשבית וגו׳.

Rashi Bemidbar 22:35רש״י במדבר כ״ב:ל״ה

לך עם האנשים GO WITH THE MEN – On that road which a man is resolved to go, he is allowed to go (Makkot 10b). לך עם האנשים GO WITH THE MEN – for thy lot is with them, for in the end you will perish from the world. ואפס BUT – in spite of yourself, את הדבר אשר אדבר וגו' THE WORD THAT I SHALL SPEAK [TO THEE, THAT THOU SHALT SPEAK]. עם שרי בלק [SO BALAAM WENT] WITH THE PRINCES OF BALAK – he was glad to curse them, even as they were (see Rashi v. 21) (Midrash Tanchuma, Balak 10).

לך עם האנשים – בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. ואפס – על כורחך, את הדבר אשר אדבר אליך. לך עם האנשים – שחלקך עמהם וסופך ליאבד מן העולם. עם שרי בלק – שמח לקלל כמותם.

Rashi Bemidbar 26:59רש״י במדבר כ״ו:נ״ט

אשר ילדה אתה ללוי במצרים WHOM HER MOTHER BORE TO LEVI IN EGYPT – she was born in Egypt but was not conceived in Egypt; when they came "between the walls" (within the confines of Egypt), she gave birth to her, and she (Jochebed) made up the number of seventy; because in the enumeration of them (Genesis 46:8—27) you will find only sixty-nine (Numbers Rabbah 13:20; cf. Rashi Genesis 46:15).

אשר ילדה אותה ללוי – אשתו ילדתה במצרים, לידתה במצרים ואין הורתה במצרים, כשנכנסו לתוך החומה ילדתה. והיא השלימה מניין שבעים, שהרי בפרטן אי אתה מוצא אלא ששים ותשע (בבלי סוטה י״ב.).

Rashi Bemidbar 27:15רש״י במדבר כ״ז:ט״ו

'וידבר משה אל ה וגו' AND AND MOSES SPAKE TO THE LORD, [LET THE LORD … SET A MAN OVER THE CONGREGATION] — This statement serves to show the praise of the righteous: when they are about to depart from the world, they abandon all thought of their own affairs and occupy themselves with the affairs of the community (Sifrei Bemidbar 138). לאמר saying (more lit., to say, i.e., that God should say, or answer him) – He said to Him, "Answer me whether You will appoint a leader for them or not" (Sifrei Bemidbar 138).

וידבר משה אל י״י וגו׳ – להודיעך שבחן של צדיקים, שכשנפטרין מן העולם מניחין צורכן ועוסקין בצורכי ציבור. לאמר – אמר לו: השיבני אם אתה ממנה להם פרנס אם לאו.

Rashi Bemidbar 31:21רש״י במדבר ל״א:כ״א

ויאמר אלעזר הכהן וגו' AND ELEAZAR THE PRIEST SAID etc. – Because Moses fell into anger (Numbers 31:14) he fell into error: there escaped him the laws concerning the removal of uncleanness absorbed by vessels which have contained the food of heathens. This, too, do you find was the case on the eighth day of the installing of the priests, as it is said, (Leviticus 10:16) "And Moses was angry with Eleazar and Ithamar", — he fell into anger, he fell into error (cf. 10:16 that he made an error regarding the שעיר החטאת which Aaron refused to eat). Similarly, also, when he said, (Numbers 20:10, Numbers 20:11) "Hear, now, ye rebels", … "he smote the rock"; it was through his anger that he made the mistake (Sifrei Bemidbar 157:9; cf. Pesachim 66b). אשר צוה ה' וגו' [AND ELEAZAR SAID … THIS IS THE ORDINANCE OF THE LAW] WHICH THE LORD HATH COMMANDED [MOSES] – he associated the decision with his teacher (cf. Sifrei Bemidbar 157:9).

ויאמר אלעזר הכהן וגומ׳ – לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות, שנתעלמה ממנו הילכות גיעולי גוים. וכן אתה מוצא בשביעי למילואים, שנאמר: ויקצוף משה על אלעזר ועל איתמר (ויקרא י׳:ט״ז) – בא לכלל כעס בא לכלל טעות. וכן: בשמעו נא המורים, ויך את הסלע (במדבר כ׳:י׳-י״א) – על ידי כעס טעה. אשר צוה – תלה ההוראה ברבו.

Rashi Bemidbar 35:25רש״י במדבר ל״ה:כ״ה

אשר משח אתו בשמן הקדש WHO WAS ANOINTED WITH THE HOLY OIL – According to its plain sense, this is one of the elliptical sentences — for it does not expressly mention who anointed him, but it is the same as אשר משחו המושח בשמן המשחה "… the High Priest whom he who carried out the anointing had anointed with the holy oil".

אשר משח אותו בשמן הקדש – לפי פשוטו: מן המקראות קצרים הוא, ולא פירש מי משחו, אלא: אשר משח המושח אותו בשמן הקדש.

Rashi Devarim 3:23רש״י דברים ג׳:כ״ג

ואתחנן – All forms of the verb חנן signify an ex gratia gift. Although the righteous might make a claim to reward depend Upon their good deeds, yet they solicit from the Omnipresent only an ex gratia gift. [Because He had said to him, (Exodus 33:19) "I will show grace (וחנתי) unto him to whom I will show grace", he (Moses) when referring to his entreaty of God uses the expression (lit., spoke to Him) "I implored grace (ואתחנן)" (Midrash Tanchuma 5:2:3] — Another explanation is that the idea of an ex gratia gift is not to be stressed; but this is merely one of the ten terms by which prayer is described, as are enumerated in Sifrei Devarim 26:7. בעת ההוא [I IMPLORED GRACE OF GOD] AT THAT TIME – After I had subdued the land of Sihon and Og I thought that perhaps the vow that I should not enter the land was annulled, since this was part of the land of Canaan (cf. Sifrei Devarim 26:8 and Rashi on Numbers 27:12). לאמר TO SAY (i.e. that God should say) – This is one of the three occasions where Moses spoke before the Omnipresent: I will not let You go until You tell me whether You will fulfill my request or not (Sifrei Devarim 26:9; cf. Rashi on Numbers 12:13).

לאמר – זה אחד משלשה מקומות שאמר משה לפני המקום: איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו.

Rashi Devarim 32:48רש״י דברים ל״ב:מ״ח

וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה AND THE LORD SPAKE TO MOSES THAT SELF SAME DAY – In three places in Scripture the expression בעצם היום הזה is used. It states in the narrative of Noah (Genesis 7:12) בעצם היום הזה entered Noah … [into the ark]" — which means in the glare of full daylight. Because his contemporaries said: By this and by that we swear; (cf. Note 2 on Deuteronomy 1:1): If we notice him about to do so we will not let him enter the ark, and not only that, but we will take axes and hatchets and we will split the ark in pieces. Thereupon the Holy One, blessed be He, said, "See, I will let him enter at midday and anyone who has power to prevent it, let him come and prevent it!" Of Egypt, too, it states, (Exodus All. 11) "The selfsame day the Lord did bring [the children of Israel out of the land of Egypt]": because the Egyptians said: By this and by that! If we notice them about to do so, we will not let them leave, and not only that, but we will take swords and other weapons and will kill them. Thereupon said the Holy One, blessed be He, "See, I will bring them forth in the middle of the day, and anyone who has power to prevent it, let him come and prevent it!" Here, too, regarding Moses' death, it states בעצם היום הזה, because the children of Israel said, By this and by that! If we notice him about to ascend the mountain, we will not let him do so, — the man who brought us out of Egypt, and divided the Red Sea for us, and brought the Manna down for us, and brought a flight of quails for us, and made the "well" rise, and gave us the Torah: we will not permit him to go!" Thereupon the Holy One, blessed be He, said, "Behold, I will bring him unto his resting place in the middle of the day, etc." (Sifrei Devarim 337; cf. Rashi on Genesis 17:23).

וידבר י״י אל משה בעצם היום הזה – בשלשה מקומות נאמר בעצם היום הזה: נאמר בנח: בעצם היום הזה בא נח וגומר (בראשית ז׳:י״ג) – במראית אורו של יום. לפי שהיו דורו אומרים: מכך וכך, אם אנו מרגישין בו, אין אנו מניחין אותו ליכנס לתיבה, ולא עוד אלא אנו נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין התיבה. אמר הקב״ה: הריני מכניסו בחצי היום, וכל מי שיש בו כח לימחות יבא וימחה. במצרים נאמר: בעצם היום הוציא וגו׳ (שמות י״ב:נ״א) – לפי שהיו מצריים אומרים: מכך וכך, אם אנו מרגישין בהם, אין אנו מניחין אותם לצאת, ולא עוד אלא אנו נוטלין סייפות וכלי זיין והורגין בהם. אמר הקב״ה: הריני מוציאם בחצי היום, וכל מי שיש בו כח למחות יבא וימחה. אף כאן במיתתו של משה נאמר: בעצם היום הזה – לפי שהיו ישראל אומרים: מכך וכך, אם אנו מרגישין בו, אין אנו מניחין אותו. אדם שהוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והוריד לנו את המן, והגיז לנו את השליו, ונתן לנו את התורה, והעלה לנו את הבאר, אין אנו מניחין אותו. אמר הקב״ה: הריני מכניסו בחצי היום כו׳.

Rashi Shemuel I 1:9רש״י שמואל א א׳:ט׳

Eating in Shilo. The 'ה' is not dotted and the 'א' is voweled with a short kametz and its [meaning is] 'after eating in Shilo and after drinking,' and this expression is properly used both for masculine and feminine. After אָכְלָה is a gerund. It is constructed like ,לְאָכְלָה an expression equivalent to an infinitive [i.e., לֶאֶכוֹל]. And Eili the kohen was sitting on the chair. On that day he was seated on a large chair, for he was appointed Judge over Yisroel. Near the doorpost. [Lit. on the doorpost] meaning near the doorpost.

ואחרי שתה. והלשון נופל בין לזכר בין לנקבה, אחרי אכלה – לשון פעול, כמו: לאכלה – לשון לפעול.

Rashi Shemuel I 13:8רש״י שמואל א י״ג:ח׳

Till the time set by Shemuel. This verse has a missing word. [The verse means to say], "till the appointed time set by Shemuel," or "to the appointed time of Shemuel." An example of this is, "And two men, officers of troops were the son of Shaul." Scripture should have written, "were to the son of Shaul." Here too, "which was set by Shemuel," who had said to him, "Wait seven days until I come to you."

למועד אשר שמואל – הרי זה מקרא חסר תיבה אחת: למועד אשר שם שמואל, או: למועד אשר לשמואל, ודוגמא לו: ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול (שמואל ב ד׳:ב׳) – היה לו לכתוב לבן שאול, אף כאן: אשר לשמואל, שאמר לו: שבעת ימים תוחל עד בואי אליך (שמואל א י׳:ח׳).

Rashi Shemuel II 5:8רש״י שמואל ב ה׳:ח׳

Whoever kills the Yevusi and touches [and destroys] the towers spire Whoever kills the Yevusi and has the strength to conquor the fortress. And [the idols of] the lame. And destroys [the idols of] the lame and the blind which were abhorrent to Dovid. Upon which they are saying. Upon which they are saying, "The blind one and the lame one," i.e., while the blind one and the lame one are here. [Dovid] will not come Dovid will not come here. This is a shortened verse [because] it stated, "Whoever kills the Yevusi and touches [and destroys] the tower's spire" but [the verse] does not explain what happens to the person [who reaches the spire]. However, in Divrei HaYamim I, 11, 6) it explains, "Whoever kills the Yevusi first will be made a chief and a prince." Similar to this [we find]. "Therefore, whoever kills Kayin" (Bereshit 4, 14) and [that verse] does not explain what happens to the person [who kills Kayin] but from its context, it's understood that the language conveys rebuke and anger. And touches [and destroys] the tower's spire. [This word] denotes the spire of a tower because that's where their idols were placed. [During] the days of Dovid, the generations of the oath had already passed.

כל מכה יבוסי ויגע בצנור – כל דיקטל יבוסאה וישרי למכבש כרכא. ואת הפסחים – ויכה גם את הפסחים ואת העורים שנואי נפש דוד. על כן יאמרו – על אשר אומרים: עור ופסח – בעוד שהעור והפסח יהיה בכאן לא יבא וגו׳ – יבא דוד הנה. הרי זה מקרא קצר שאמר: כל מכה יבוסי ויגע בצנור, ולא פירש מה יעשה לו, ובדברי הימים פירש: כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר (דברי הימים א י״א:ו׳). ודומה לזה: לכן כל הורג קין (בראשית ד׳:ט״ו), ולא פירש מה יעשה לו, אבל מעצמו הוא נשמע לשון גערה ונזיפה. ויגע בצנור – לשון גובה המגדל, כי שם היו נתונים הצלמים שלהם, ובימי דוד כבר עברו הדורות שהוזכרו בשבועה.

Rashi Yeshayahu 26:11רש״י ישעיהו כ״ו:י״א

O Lord, Your hand has been taken away I have seen many Aggadic Midrashim on the verses of the above section and the following, but they are not appropriate, either because of the grammatical forms of the language or because of the context of the verses. I had to explain it according to its order. There is an Aggadic Midrash that states that the prophet begs that the nations not see the bounty of the Holy One, blessed be He, when He lavishes good upon Israel. The Holy One, blessed be He, replied, "It is better that they see and be ashamed," (Eliyahu Zuta ch. 21). (The Midrash explains the verse as follows: O Lord, take away Your hand, so that they see not. I.e., the prophet begs that God conceal His might from the nations that they see it not. Thereupon, God replies, "Let them see and be ashamed...") This does not fit with the language, however, since it does not say, "Raise Your hand." Moreover, this word differs from all similar words. Every יָד רָמָה is accented on the final syllable, whereas this one is accented on the first syllable. Comp. (Gen. 37:7) "Behold, my sheaf rose (קָמָה)." Comp. also (Ruth 1:9) "Behold your sister in law has returned (שָׁבָה)." All of these are in the past tense. This too is to be explained: The hand of Your might has been taken away from upon Your enemies so that they see not Your might for they have seen that their way has prospered. I beg of You, let them see and be ashamed. the envy of a people Let them see the bounty that You shall lavish upon Your people, Even they themselves shall see the judgment of Your vengeance, that the fire (of envy) shall consume them.

י״י רמה ידך וגו׳ – ראיתי מדרשי אגדה רבים למקראות של פרשה זו עליונה ותחתונה, ואינן מיושבין או על דיקדוק הלשון או על סדר המקראות. והוצרכתי לבאר אותה על אופני סדרה. מדרש אגדה יש: שהיה הנביא מבקש שלא יראו האומות בטובתו של הקב״ה בהיטיבו לישראל. אמר לו הקב״ה: מוטב שיחזו ויבושו כול׳. ואין זה אחר הלשון שאין כתוב: הרימה ידך. ועוד שאף התיבה חלוקה מתיבות כיוצא בה. כל יד רמה שבמקרא טעמו למטה, וזה טעמו למעלה, כמו הנה קמה אלמתי (בראשית ל״ז:ז׳), וכמו הנה שבה יבמתך (רות א׳:ט״ו), שכולן לשון עבר. אף זה: י״י נסתלקה יד גבורתך מעל צריך בל ראו גבורתך כי ראו דרכם צלחה, בבקשה ממך יחזו ויבושו קנאת עם בטובה שתטיב לעמך, אף בעצמם יראו משפט נקמתך שתאכלם אש.

Rashi Yeshayahu 26:11רש״י ישעיהו כ״ו:י״א

O Lord, Your hand has been taken away I have seen many Aggadic Midrashim on the verses of the above section and the following, but they are not appropriate, either because of the grammatical forms of the language or because of the context of the verses. I had to explain it according to its order.

י״י רמה ידך וגו׳ – ראיתי מדרשי אגדה רבים למקראות של פרשה זו עליונה ותחתונה, ואינן מיושבין או על דיקדוק הלשון או על סדר המקראות. והוצרכתי לבאר אותה על אופני סדרה.

Rashi Yeshayahu 35:9רש״י ישעיהו ל״ה:ט׳

nor shall...ascend thereon On that road (הַדֶּרֶךְ). The word דֶּרֶךְ is used both as masculine and feminine gender, as it is written (Ex. 18:20): "The way (הַדֶּרֶךְ) upon which (בָּהּ) they shall walk." (Lit., on her.) Thus it is feminine. Comp. (Deut. 28:7) "In one road (בַּדֶּרֶךְ אֶחָד) they shall come out to you." Thus it is masculine.

דרך משמש לשון זכר ולשון נקבה, כמדתמר: את הדרך אשר ילכו בה (נחמיה ט׳:י״ב) – הרי נקבה, בדרך אחד יצאו אליך (דברים כ״ח:ז׳) – הרי לשון זכר.

Rashi Yechezkel 2:9רש״י יחזקאל ב׳:ט׳

and behold, etc. Some things adopt both masculine and feminine gender, such as (Gen. 19:23): "The sun had risen (יָצָא) [msc.] over the earth, etc."; (Mal. 3:20), "And for you who fear My name, shall the sun of mercy rise (וְזָרְחָה) [fem.]), etc." [Likewise] (Gen. 32:9), "If Esau comes to the one camp (הָאַחַת) [fem.] and strikes it (וְהִכָּהוּ) [msc.].

והנה וגו׳ – יש דברים משמשין לשון זכר ולשון נקיבה כמו השמש יצא על הארץ (בראשית י״ט:כ״ג), וזרחה לכם יראי שמי שמש וגו׳ (מלאכי ג׳:כ׳), אל המחנה האחת והכהו (בראשית ל״ב:ט׳).

Rashi Yechezkel 16:43רש״י יחזקאל ט״ז:מ״ג

behold Heb. הֵא, like הִנֵה. yet you did not make a plan Although I have given your way on your head, you have not made a plan to ponder your abominations, to repent of them. Every זִמָה in Scripture is an expression of counsel, sometimes for good and sometimes for bad.

הא – כמו הנה. ולא עשית – את הזימה אף על פי שאני נתתי דרכך בראשך לא עשית עצה לתת לב על תועבותיך לשוב מהם, כל זימה שבמקרא לשון עצה הוא יש לטובה ויש לרעה.

Rashi Chavakkuk 1:10רש״י חבקוק א׳:י׳

And they shall mock the kings shall mock them. Every expression of קַלָּסָה is an expression for the speech of those speaking about another; some [of these speeches] are for good, and some for bad - parledic in O.F.

והוא במלכים יתקלס – מתלוצץ בהם וכל לשון קלסה לשון דבור הנדברים בו יש לטוב יש לרע פרלריץ בלעז.

Rashi Tehillim 8:8רש״י תהלים ח׳:ח׳

Flocks and cattle Heb. צנה ואלפים [equivalent to] צאן ובקר, like (Deut. 7:13), "the young of your cattle (אלפך)." צנה is an expression of industry, as (in Num. 32:24), "and enclosures for your flocks (לצנאכם)"; oveyledic in Old French, enclosures to pen the small livestock. There are many Aggadic midrashim, but they do not fit the verses.

צאנה ואלפים – צאן ובקר, כמו: שגר אלפיך (דברים ז׳:י״ג). [צנה – לשון פעולה הוא, כמו: וגדרות לצנאכם (במדבר ל״ב:כ״ד), אוביילדיץ בלעז.] יש מדרשי אגדה ואינן מתיישבין לפי המקראות.

Rashi Tehillim 116:11רש״י תהלים קט״ז:י״א

"All men are liars" Heb. כזב, [meaning that one] betrays his friend, for I saw my son betray me and seek my life, and [I saw] all Israel repay me with evil for good; therefore, I believed Ziba and said that Mephibosheth also lies and betrays me. Every expression of כָּזָב is purely an expression of lack of trust that they trusted in him; falenze in Old French, betrayal, deceit, like (Isa. 58:11): "whose water does not fail (יכזבו)." Others interpret it: I said in my haste at the Rock of the Divisions, when Saul and his men were encircling me and my men, to seize me, and there it says (I Sam. 23:26): "and David was hastening to get away." "All men are liars" Even the prophet Samuel, who is faithful as a prophet, even he is a deceiver, for he anointed me king.

כל האדם כוזב – ובוגד באוהב בו כי ראיתי את בני בוגד בי ומבקש את נפשי וכל ישראל גומלים לי רעה תחת טובה לפיכך האמנתי לציבא ואמרתי אף מפיבשת כוזב ובוגד בי כל לשון כזב אינו אלא לשון חסרון מבטח שבטחו עליו פליינצי בלעז, כמו אשר לא יכזבו מימיו (ישעיהו נ״ח:י״א), ויש פותרים אותו אני אמרתי בחפזי בסלע המחלקות שהיו שאול ואנשיו עטרים עלי ואל אנשי לתפשני ושם נאמר ויהי דוד נחפז ללכת (שמואל א כ״ג:כ״ו) כל אדם כוזב, אף שמואל הנביא שהוא נאמן לנביא אף הוא כוזב שמשחני למלך.

Rashi Shir HaShirim Introductionרש״י שיר השירים הקדמה

אחת דבר אלהים, שתים זו שמעתי (תהלים ס״ב:י״ב) – מקרא אחד יוצא לכמה טעמים, וסוף דבר אין לך מקרא יוצא מידי פשוטו ומשמעו. ואף על פי שדברו הנביאים דבריהם בדוגמא, צריך ליישב הדוגמא על אופנה ועל סדרה, כמו שהמקראות סדורין זה אחר זה. ראיתי לספר הזה כמה מדרשי אגדה: יש סדורים כל הספר הזה במדרש אחד, ויש מפוזרים בכמה ספרי אגדה מקראות לבדם, ואינן מתיישבין על לשון המקרא וסדר המקראות. ואמרתי בלבי לתפוס משמע המקראות ליישב ביאורם על הסדר, והמדרשות רבותינו קבעום מדרש ומדרש, איש איש במקומו.

Rashi Shir HaShirim 2:7רש״י שיר השירים ב׳:ז׳

Nor disturb – As in, "one who contests הָעוֹרֵר the ownership of a field," chaloner in O.F. There are many Aggadic Midrashim, but they do not match the sequence of the topics, for I see that Shelomo prophesied and spoke about the exodus from Egypt and about the giving of the Torah, and the Tabernacle, the entry into the land [i.e., Eretz Yisroel], and the Beis Hamikdosh, the exile in Bavel, and the coming of the second Beis Hamikdosh and its destruction.

ואם תעוררו – כמו העורר על השדה (משנה כתובות י״ג:ו׳), בלעז קָלוֺנְיֵּיּר. יש מדרשי אגדה רבים ואינם מתיישבין על סדר הדברים כי רואה אני שנתנבא שלמה ודבר על יציאת מצרים ועל מתן תורה והמשכן וביאת הארץ ובית הבחירה וגלות בבל וביאת בית שיני וחורבנו.

Rashi Eikhah 1:1רש״י איכה א׳:א׳

Teeming with people – The yud of רַבָּתִי is superfluous; [it means the same] as, רַבָּתִי עָם, that her people were many. There are many Aggadic midrashim, but I have come to explain the Scripture according to its literal meaning. Has become like a widow – But not really a widow; rather, like a woman whose husband went abroad and he intends to return to her.

רבתי עם – יו״ד יתירה, כמו רבת עם, שהיה עמה רב. יש מדרשי אגדה אבל אני לשון המקרא בא לפרש כמשמעו.

Rashi Esther 1:18רש״י אסתר א׳:י״ח

The noblewomen in Persia and Media will say, etc – This thing to all the king's ministers. This is an abbreviated verse. Causing enormous disparagement and rage – And in this matter there is much contempt and wrath.

תאמרנה שרות פרס ומדי – לכל שרי המלך את הדבר הזה, והרי זה מקרא קצר. וכדי בזיון – ויש בדבר הזה הרבה בזיון וקצף.

R. Eliyahu Mizrachi Bereshit 12:1ר׳ אליהו מזרחי בראשית י״ב:א׳

(א-ב) לך לך להנאתך ולטובתך. הרמב״ן ז״ל טען ואמר ואין צורך כי משפט הלשון כן הוא הגשם חלף הלך לו אלכה לי אל הגדולי׳ עברו לכם ורבים ככה אבל רבותי׳ עשו מדרש במה שאמר הכתוב ועשית לך ארון עץ עשה לך שתי חצוצרות כסף בעבור שאין המלאכה שלו והיה ראוי שיאמר כמו שאמר במשכן ואת המשכן תעשה עכ״ד. ודבריו אלה תמוהים בעיני מאד שהרי כבר מצינו בגמרא בכמה מקומות שדרשו באלה הכנויים אפילו במקום שהמלאכה שלו כדתניא בשלהי פ׳ הישן רבי אליעזר אומר כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב ראשון של חג בלולבו של חבירו דכתיב ולקחתם לכם משלכם כך אין אד׳ יוצא ידי חובתו בי״ט ראשון של חג בסוכתו של חבירו דכתיב חג הסוכות תעשה לך ובפ״ק דסוכה אמר רב יהודה אמר רב ציצית שעשאה מן הגידין ומן הקוצין ומן הנימין פסולה מן הסיסין כשרה ושמואל אמר אף מן הסיסין פסולה דאמר קרא גדילים תעשה לך לשם חובך ודרשו קרא דועשו להם ציצית משלהם למעוטי גזולה הרי שהלולב והסוכה והציצית מלאכה שלו הן ואפילו הכי דרשו הכינוי שלהם ואמרו משלכם ולא מן הגזל ואין טענה מן הגשם חלף הלך לו המורה שמשפט הלשון כך הוא כי אע״פ שמשפט הלשון כך הוא היכא דאיכא למידרש דרשינן וראיה מפ״ק דקידושין דאמרי׳ ולמר בר רב אשי דאמר ולאו ק״ו הוא הא אמרינן מילתא דאתיא בק״ו טרח וכתב לה קרא ותרצו ה״מ היכא דליכא לשנויי אבל היכא דאיכא לשנויי משנינן ובפר׳ ב׳ דפסחים א״ל רבינא לרב אשי ואימא לעבור עליו בשני לאוין ומשני כל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן להו בלאוי יתירי ובמציעא פ׳ אלו מציאות השב תשיבנו אפי׳ מאה פעמים שלח תשלח אפי׳ מאה פעמים עזוב תעזוב מכל מקום הקם תקים מכל מקום הענק תעניק מכל מקום אפילו לא נתברך הבית בשבילו ולר׳ אלעז׳ בן עזריה דאמר נתברך הבית בגללו מעניקין לו לא נתברך הבי׳ בגללו אין מעניקין לו תעניק למה לי דברה תורה כלשון בני אדם העבט תעביטנו מכל מקום אפילו יש לו ואינו רוצה להתפרנס משלו ולר׳ שמעון דאמר יש לו ואינו רוצה כו׳ אין נזקקין לו תעביטנו למה לי דברה תור׳ כלשון בני אדם פי׳ משפט הלשון כן הוא ואף על פי שהקשו התוספות וכי לית ליה לר׳ שמעון כל הני דרשות דלעיל והלא בר״ה דריש ר׳ שמעון עשר תעשר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה ותרצו דוקא בהני תרי קראי דמוכחי אמרינן ד״ת כלשון בני אדם ומשמע אבל היכא דלא מוכחי קראי לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם מכל מקום כיון דבמוכחי קראי אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם לא היה להם לדרוש היכא דלא מוכחי כיון שדרך הלשון כן הוא אלא על כרחינו לומ׳ דהיכא דאיכא למידרש דרשינן הכא נמי אף על פי שדרך הלשון כן הוא היכא דאיכא למידרש דרשינן ורש״י ז״ל מפני שמצא בבראשית רבה שדרשו בו לך לך תרי זימני אחד מארם נהרים וא׳ מארם נחור שהפריחו בין הבתרי׳ והביאו לחרן אע״פ שהם דרשו אות׳ מענין הליכ׳ פירש אותו הוא להנאתך ולטובתך מההיא דפ״ק דר״ה דאר״י ד׳ דברים מקרעין גזר דינו של אדם צעקה צדקה שנוי שם שנוי מעשה וי״א אף שנוי מקום דכתיב ויאמר ה׳ אל אברם לך לך והדר ואעשך לגוי גדול אבל הב״ר דס״ל דקרא דואעשך לגוי גדול איננו אלא להבטחה שלא ימעטנו כמנהג הדרך פירשו לך לך להליכה שנית ולא להנאה: