Commentators:R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)/5

EN/HEע/E

R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)

Sources

Bereshit 7:13בראשית ז׳:י״ג

In the same day Noah, and Shem, Ham, and Japheth, the sons of Noah, and Noah’s wife, and the three wives of his sons with them, entered into the ship;

בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה.

Bereshit 11:2בראשית י״א:ב׳

It happened, as they traveled east, that they found a plain in the land of Shinar, and they lived there.

וַיְהִי בְּנׇסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.

Bereshit 13:11בראשית י״ג:י״א

So Lot chose the Plain of the Jordan for himself. Lot traveled east, and they separated themselves the one from the other.

וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כׇּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו.

Bereshit 22:3בראשית כ״ב:ג׳

Abraham rose early in the morning, and saddled his donkey, and took two of his young men with him, and Isaac his son. He split the wood for the burnt offering, and rose up, and went to the place of which God had told him.

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים.

Bereshit 24:25-26בראשית כ״ד:כ״ה-כ״ו

(25) She said moreover to him, “We have both straw and provender enough, and room to lodge in.” (26) The man bowed his head, and worshiped Hashem.

(כה) וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן. (כו) וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַי״י.

Bereshit 37:21בראשית ל״ז:כ״א

Reuben heard it, and delivered him out of their hand, and said, “Let’s not take his life.”

וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ.

Bereshit 37:29בראשית ל״ז:כ״ט

Reuben returned to the pit; and saw that Joseph was not in the pit; and he tore his clothes.

וַיָּשׇׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו.

Shemot 4:20שמות ד׳:כ׳

Moses took his wife and his sons, and set them on a donkey, and he returned to the land of Egypt. Moses took God’s rod in his hand.

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשׇׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ.

Shemot 6:12שמות ו׳:י״ב

Moses spoke before Hashem, saying, “Behold, the children of Israel haven’t listened to me. How then shall Pharaoh listen to me, who am of uncircumcised lips?”

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי י״י לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם.

Shemot 12:51שמות י״ב:נ״א

It happened the same day, that Hashem brought the children of Israel out of the land of Egypt by their armies.

וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא י״י אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם.

Shemot 35:34שמות ל״ה:ל״ד

He has put in his heart that he may teach, both he, and Oholiab, the son of Ahisamach, of the tribe of Dan.

וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאׇהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן.

Shemot 38:23שמות ל״ח:כ״ג

With him was Oholiab, the son of Ahisamach, of the tribe of Dan, an engraver, and a skillful workman, and an embroiderer in blue, in purple, in scarlet, and in fine linen.

וְאִתּוֹ אׇהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ.

Vayikra 10:16ויקרא י׳:ט״ז

Moses diligently inquired about the goat of the sin offering, and, behold, it was burned: and he was angry with Eleazar and with Ithamar, the sons of Aaron who were left, saying,

וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר.

Bemidbar 20:10במדבר כ׳:י׳

Moses and Aaron gathered the assembly together before the rock, and he said to them, “Hear now, you rebels; shall we bring you water out of this rock for you?”

וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם.

Bemidbar 22:20במדבר כ״ב:כ׳

God came to Balaam at night, and said to him, “If the men have come to call you, rise up, go with them; but only the word which I speak to you, that you shall do.”

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה.

Bemidbar 31:21במדבר ל״א:כ״א

Eleazar the priest said to the men of war who went to the battle, “This is the statute of the law which Hashem has commanded Moses:

וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה י״י אֶת מֹשֶׁה.

Devarim 1:1דברים א׳:א׳

These are the words which Moses spoke to all Israel beyond the Jordan in the wilderness, in the Arabah over against Suph, between Paran and Tophel, and Laban, and Hazeroth, and Di-Zahab.

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב.

Devarim 32:48דברים ל״ב:מ״ח

Hashem spoke to Moses that same day, saying,

וַיְדַבֵּר י״י אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר.

Zekharyah 9:9זכריה ט׳:ט׳

Rejoice greatly, O daughter of Zion, Shout, O daughter of Jerusalem; Behold, thy king cometh unto thee, He is triumphant, and victorious, Lowly, and riding upon an ass, Even upon a colt the foal of an ass.

גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלַ͏ִם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת.

Mekhilta DeRashbi Shemot 3:1מכילתא דרשב״י שמות ג׳:א׳

ומשה היה רועה וגו׳ בלבת אש מתוך הסנה – רשב״י אומר מפני מה נגלה הקב״ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה, מה הסנה הזה קשה מכל אילנות שבעולם וכל צפור שנכנס לתוכו אין יוצאת הימנו בשלום אלא נחתכת איברים איברים, כך שעבוד מצרים קשה לפני המקום מכל שיעבודין שבעולם. מעולם לא יצא עבד או שפחה בן חורין ממצרים אלא הגר בלבד שנאמר (בראשית י״ב כ׳) ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו. ד״א מתוך הסנה ר׳ יהושע אומר מפני מה נגלה הקב״ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה שכל זמן שישראל בצרה כאלו צרה לפניו שנאמר (ישעיה ס״ג ט׳) בכל צרתם לו צר, ואומר (תהלים צ״א ט״ו) עמו אנכי בצרה ואומר (זכריה ב׳ י״ב) כי כל הנוגע בכם נוגע בבבת עינו: כינה הכתוב שכל המזיק את ישראל כביכול אין מזיק אלא במי שאמר והיה העולם. וכך היה ר׳ יהושע אומר בוא וראה כמה רחמיו וזכיותיו של הקב״ה על ישראל, ירדו למצרים שכינה עמהם שנאמר (בראשית מ״ו ד׳) אנכי ארד עמך מצרימה. עלו שכינה עמהם שנאמר (שם) ואנכי אעלך גם עלה , ירדו לים שכינה עמהם שנ׳ (שמות י״ד י״ט) ויסע מלאך האלהים, באו למדבר שכינה עמהם שנאמר (דברים א׳ ל״א) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה׳ אלהיך עד שבאו לבית המקדש. שרויין בצער כביכול שרוי עמהם בצער שנאמר מתוך הסנה, שרויין בריוח שרוי עמהם בריוח שנ׳ (תהלים ק״ו ה׳) לראות בטובת בחיריך לשמוח בשמחת גויך להתהלל עם נחלתך. ד״א מתוך הסנה ר׳ יוסי אומר מפני מה נגלה הקב״ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה מפני שהוא טהור ואין אומות העולם עושין אותו ע״ז. ד״א מתוך הסנה גוי אחד שאל את רבן גמליאל א״ל מפני מה נגלה הקב״ה על משה מתוך הסנה. א״ל אלו נגלה על חרוב אחד או על תאנה אחת הייתי אומר שיש מקום בארץ פנוי מן השכינה עכשיו נגלה על הסנה ללמדך שאין מקום בארץ פנוי מן השכינה. ד״א מתוך הסנה א״ר יוסי ולמה מתוך הסנה אלא מה דרכו של סנה אדם מכניס ידו לתוכו אינו ניזוק מפני שקוציו כפופין למטה ואם בקש להוציא את ידו הקוצין תופשין אותה כך כשירדו ישראל למצרים קבלו אותן שנאמר (בראשית מ״ז ו׳) ארץ מצרים לפניך היא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך וכיון שבקשו לצאת תפשו אותן שנאמר (שמות ה׳ ב׳) וגם את ישראל לא אשלח. ד״א מתוך הסנה נס גדול ראה משה שראה את הסנה והוא מלבלב ועולה מתוך האש ואם תמיה אתה על הדבר הזה בוא וראה ממקלו של אהרן שהוא של עץ יבש והוציא שקדים ופרחים. ד״א למה מתוך הסנה ר׳ אלעזר בן ערך אומר מפני מה נגלה הקב״ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה לפי שיכול המקום שידבר מראש הרים ומראש הגבעות מגבהי עולם ומארזי לבנון אלא השפיל עצמו ודבר מתוך הסנה ועליו אמר שלמה (משלי כ״ט כ״ג) ושפל רוח יתמוך כבוד: אי אתה מוצא מן האילנות שפל מן הסנה וכן הוא אומר (תהלים קל״ח ו׳) כי רם ה׳ ושפל יראה.

Sifre Bemidbar 12:13ספרי במדבר י״ב:י״ג

ויצעק משה אל י״י – כעניין שנאמר: אל נא רפא נא לה. בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שכל זמן שאדם רוצה לבקש שאלותיו – צריך שיאמר שנים שלשה דברי תחנונים, ואחר יבקש שאלותיו, שנאמר אל נא רפא נא לה – בא הכתוב ללמדך דרך ארץ. ומה תלמוד לומר: לאמר? אלא שאמר לו: השיבני אם מרפא אתה אם לאו. עד שהשיבו הקב״ה ויאמר י״י אל משה ואביה ירוק ירק בפניה. רבי אלעזר בן עזריה אומר: בארבעה מקומות ביקש משה מלפני הקב״ה והשיבו לו על שאלותיו. כיוצא בו אתה אומר וידבר משה לפני י״י לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי (שמות ו׳:י״ב), אין תלמוד לומר: לאמר, אלא שאמר לו: השיבני אם אתה גואלם אם לאו. עד שהשיבו הקב״ה אתה תראה את אשר אעשה לפרעה (שמות ו׳:א׳). כיוצא בו אתה אומר ויאמר משה לפני י״י יפקוד י״י אלהי הרוחות לכל בשר (במדבר כ״ז:ט״ז), שאין תלמוד לומר: לאמר, אלא שאמר לו: השיבני אם אתה ממנה פרנסים אם לאו. עד שהשיבו המקום, שנאמר ויאמר י״י אל משה קח לך את יהושע בן נון (במדבר כ״ז:י״ח). כיוצא בו אתה אומר: ואתחנן אל י״י בעת ההיא לאמר (דברים ג׳:כ״ג). אין תלמוד לומר: לאמר אלא שאמר לו השיבני אם אכנס לארץ אם לאו. עד שהשיבו המקום רב לך (דברים ג׳:כ״ו). אף כאן אני אומר אין תלמוד לומר: לאמר. אמר לו: השיבני אם מרפא אתה אם לאו. עד שאמר לו הקב״ה ואביה ירוק ירק בפניה.

Sifre Bemidbar 31:21ספרי במדבר ל״א:כ״א

"And Elazar the Cohein said to the men of the host who came to the war: This is the statute of the Torah which the Lord commanded Moses": It had been forgotten by Moses, our teacher. Because he had succumbed to anger, he succumbed to forgetfulness. R. Elazar says: In three places he succumbed to anger and he succumbed to error: (Vayikra 10:16-17) "and he was wroth with Elazar and Ithamar, the remaining sons of Aaron, saying: Why did you not eat the sin-offering in the holy place?" (Bemidbar 20:10) "And he said to them: Listen, now, you fractious ones! Shall we bring forth water for you from this rock!" — followed by (11) "And Moses lifted his hand and smote the rock with his staff twice." Here, too, (Ibid. 31:14) "And Moses was wroth with the commanders of the host, the officers of the thousands and the officers of the hundreds, who came from the host of battle" — followed by "And Elazar the Cohein said to the men of the host who came to the war, etc." Moses, our teacher, because he had succumbed to anger, succumbed to forgetfulness.

ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה י״י את משה – משה רבינו לפי שהיה בכלל כעס – בא לכלל טעות. רבי אלעזר אומר: בג׳ מקומות בא לכלל כעס ובא לכלל טעות. כיוצא בו אתה אומר ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר קודש הוא לכם מהו אומר מדוע לא אכלתם את החטאת וגו׳ (ויקרא י׳:י״ז). כיוצא בו אתה אומר: ויאמר אליהם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים (במדבר כ׳:י׳). – מהו אומר? וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים. אף כאן אתה אומר ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה, מה אומר? ויאמר אלעזר אל אנשי הצבא הבאים למלחמה. משה רבינו, לפי שבא לכלל כעס – בא לכלל טעות.

Sifre Devarim 32:48ספרי דברים ל״ב:מ״ח

Piska 337 "And the Lord spoke to Moses on this very day": In three places it is written "on this very day": Noach — (Bereshit 7:13) "On this very day, Noach … entered the ark." Because the men of his generation said: If we see him (trying to leave on the ark), we won't let him. And, what is more, we will take axes and hatchets and break the ark, the Lord said: I shall bring him into the ark in the middle of the day, and anyone who has the power to stop Me, let him come and do so! Egypt — (Shemot 12:17) "For on this very day, I have taken your hosts out of the land of Egypt." Because the Egyptians said: If we see them (trying to leave), we won't let them; and, what is more, we will take knives and swords and kill them, the Lord said: I shall take them out in the middle of the day, and anyone who has the power to stop Me, let him come and do so! And here (in advance of Moses' death) — Because Israel said: If we see him (going to his death), we will not allow it — The man who took us out of Egypt, and split the sea for us, and brought down the Torah for us, and brought down the manna for us, and "flew in" the quail for us, and performed miracles and feats of might for us — we will not allow him (to go) — whereupon the Lord said: I will bring him into the cave in the middle of the day, and anyone who has the power to stop Me, let him come and do so! Thus, (the intent here of) "on this very day, saying, etc."

פיסקא שלז וידבר י״י אל משה בעצם היום הזה – בשלשה מקומות נאמר בעצם היום הזה: נאמר בנח בעצם היום הזה (בראשית ז׳), לפי שהיו דורו אומרים כך וכך אנו מרגישים בו אין אנו מניחים אותו, ולא עוד, אלא אנו נוטלים כשלים וקרדומות ומבקעים את התיבה. אמר המקום: הריני מכניסו לתיבה בחצי היום, וכל מי שיש בו כח למחות יבוא וימחה. ומה ראה לומר במצרים בעצם היום (שמות י״ב)? לפי שהיו מצרים אומרים מכך ומכך אם אנו מרגישים בהם אין אנו מניחים אותם, ולא עוד, אלא נוטלים סייפים וחרבות ואנו הורגים בהם. אמר המקום: הריני מוציאם בחצי היום וכל מי שיש בו כח למחות יבוא וימחה. ומה ראה לומר כאן בעצם היום הזה? לפי שהיו ישראל אומרים מכך וכך אם אנו מרגישים בו אין אנו מניחים אותו. אדם שהוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והוריד לנו את התורה, והוריד לנו את המן, והגיז לנו את השליו, ועשה לנו נסים וגבורות, אין אנו מניחים אותו.

Bavli Berakhot 32aבבלי ברכות ל״ב.

The Sages of the school of Rabbi Yannai, however, say proof that Moses spoke impertinently toward God on High is derived from here, Moses’ rebuke at the beginning of Deuteronomy: “And Di Zahav” (Deuteronomy 1:1). This is an entry in a list of places where Moses had spoken to Israel. As there was no place encountered by that name, it is interpreted as an allusion to another matter. We must clarify: What is the meaning of and Di Zahav? The Sages of the school of Rabbi Yannai said that Moses said the following before the Holy One, Blessed be He, to atone for Israel after the sin of the Golden Calf: Master of the Universe, because of the gold and silver that you lavished upon Israel during the exodus from Egypt until they said enough [dai]; it was this wealth that caused Israel to make the Golden Calf.

דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָמְרִי מֵהָכָא: {דברים א׳:א׳} וְדִי זָהָב. מַאי ״וְדִי זָהָב״? אָמְרִי דְּבֵי <abb>ר׳</abb><openabb>רִבִּי</openabb> יַנַּאי: כָּךְ אֲמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי <abb>הקב״ה</abb><openabb>הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא</openabb>: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁאָמְרוּ דַּי, הוּא גָּרַם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל.

Bereshit Rabbah 38:7בראשית רבה ל״ח:ז׳

וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם (בראשית י״א:ב׳), נָסְעוּ מִן מַדִּינְחָא לְמֵיזַל לְמַדִּינְחָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הֵסִיעוּ עַצְמָן מִקַּדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָמְרוּ אִי אֶפְשֵׁינוּ לֹא בוֹ וְלֹא בֶּאֱלָהוּתוֹ. (בראשית י״א:ב׳): וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הִתְכַּנְסוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִרְאוֹת אֵי זֶה בִּקְעָה מַחֲזֶקֶת לָהֶם, וּבַסּוֹף מָצָאוּ. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר וַיִּמְצְאוּ (משלי ג׳:ל״ד): אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ. (בראשית י״א:ב׳): וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, אָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא יְשִׁיבָה הַשָּׂטָן קוֹפֵץ. אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא נַחַת רוּחַ הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג. אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג.

Bereshit Rabbah 41:7בראשית רבה מ״א:ז׳

(בראשית י״ג:י״א): וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם, הִסִּיעַ עַצְמוֹ מִקַּדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָמַר אִי אֶפְשִׁי לֹא בְּאַבְרָם וְלֹא בֵּאלוֹהוֹ. (בראשית י״ג:י״א): וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו, אַבְרָם יָשַׁב, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵין לְךָ בַּכְּרָכִים רַע כִּסְדוֹם, כְּשֶׁאָדָם רַע קוֹרִין אוֹתוֹ סְדוֹמִי. וְאֵין לְךָ בַּעֲמָמִים קָשֶׁה מֵאֱמוֹרִי, כְּשֶׁאָדָם קָשֶׁה הֵן קוֹרְאִין אוֹתוֹ אֱמוֹרִי.

Bereshit Rabbah 60:6בראשית רבה ס׳:ו׳

(בראשית כ״ד:כ״ג): וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי וגו׳, לִינָה אַחַת. (בראשית כ״ד:כ״ד): וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה, (בראשית כ״ד:כ״ה): גַּם מָקוֹם לָלוּן, לִינוֹת הַרְבֵּה. (בראשית כ״ד:כ״ו): וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַה׳, מִכָּאן שֶׁמּוֹדִים עַל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה. (בראשית כ״ד:כ״ז): וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וגו׳, מִמַּה שֶּׁקָּפְצָה הַדֶּרֶךְ לְפָנַי הָיִיתִי יוֹדֵעַ (בראשית כ״ד:כ״ז): שֶׁבַּדֶּרֶךְ נָחַנִּי ה׳ בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי.

Bereshit Rabbah 63:12בראשית רבה ס״ג:י״ב

וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה (בראשית כ״ה:כ״ט), רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אַתְּ מוֹצֵא אַבְרָהָם חָיָה קע״ה שָׁנָה, וְיִצְחָק ק״פ, אֶלָּא אוֹתָן חָמֵשׁ שָׁנִים שֶׁמָּנַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵחַיָּיו מִפְּנֵי שֶׁעָבַר עֵשָׂו שְׁתֵּי עֲבֵרוֹת, שֶׁבָּא עֵשָׂו עַל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ״ב:כ״ז): כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ. (בראשית כ״ה:כ״ט): וְהוּא עָיֵף, שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ירמיהו ד׳:ל״א): כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים. רַבִּי אָמַר אַף גָּנַב, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (עבדיה א׳:ה׳): אִם גַּנָּבִים בָּאוּ לְךָ אִם שׁוֹדְדֵי לַיְלָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ הִבְטַחְתִּי אֶת אַבְרָהָם וְאָמַרְתִּי לוֹ (בראשית ט״ו:ט״ו): וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, זוֹ הִיא שֵׂיבָה טוֹבָה וְהוּא רוֹאֶה לְבֶן בְּנוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמְגַלֶּה עֲרָיוֹת וְשׁוֹפֵךְ דָּמִים, מוּטָב לוֹ שֶׁיִּפָּטֵר בְּשָׁלוֹם, זֶה הוּא שֶׁכָּתוּב (תהלים ס״ג:ד׳): כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים. (בראשית כ״ה:ל׳): וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם, אָמַר רַבִּי זְעִירָא פָּעַר פִּיו אוֹתוֹ הָרָשָׁע כַּגָּמָל, אֲמַר לֵיהּ אֲנָא פָּתַח פּוּמִי תְּהֵי מְשַׁתְּדֵר וְאָזֵיל, כַּהֲדָא דִּתְנֵינַן אֵין אוֹבְסִין אֶת הַגָּמָל וְלֹא דוֹרְסִין, אֲבָל מַלְעִיטִין. (בראשית כ״ה:ל׳): מִן הָאָדֹם הָאָדֹם, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִינֵיהּ וּמִן פַּטְרוֹנֵיהּ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מִינֵיהּ וּמִן דִּכְוָתֵיהּ, הוּא אָדֹם וְתַבְשִׁילוֹ אָדֹם, אַרְצוֹ אֲדֻמָּה, גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים, לְבוּשָׁיו אֲדֻמִּים, פּוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם, בִּלְבוּשׁ אָדֹם. הוּא אָדֹם (בראשית כ״ה:כ״ה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי. תַּבְשִׁילוֹ אָדֹם: הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם. אַרְצוֹ אֲדֻמָּה, (בראשית ל״ב:ד׳): אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים (נחום ב׳:ד׳): מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאָדָּם, לְבוּשָׁיו אֲדֻמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום ב׳:ד׳): אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים. פּוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם, (שיר השירים ה׳:י׳): דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם. בִּלְבוּשׁ אָדֹם (ישעיהו ס״ג:ב׳): מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ.

Bereshit Rabbah 84:15בראשית רבה פ״ד:ט״ו

וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ (בראשית ל״ז:כ״א), וְהֵיכָן הָיָה, רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יוֹסֵי אָמַר כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו יוֹמוֹ, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁל רְאוּבֵן הָיָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר, אָמַר רְאוּבֵן אֲנִי בְּכוֹר וְאֵין הַסִּרְחוֹן תָּלוּי אֶלָּא בִּי, רַבָּנָן אָמְרֵי אָמַר רְאוּבֵן הוּא מוֹנֶה אוֹתִי עִם אֶחָי וְאֵינִי מַצִּילוֹ, אֲנִי הָיִיתִי סָבוּר שֶׁנִּדַּחְתִּי מִכֹּחַ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, וְהוּא מוֹנֶה אוֹתִי עִם אֶחָי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל״ז:ט׳): וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי, וְאֵינִי מַצִּילוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה פָּתַחְתָּ תְּחִלָּה בְּהַצָּלַת נְפָשׁוֹת, חַיֶּיךָ שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין עָרֵי מִקְלָט תְּחִלָּה אֶלָּא בִּתְחוּמֶךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ד׳:מ״ג): אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר.

Bereshit Rabbah 84:19בראשית רבה פ״ד:י״ט

וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר (בראשית ל״ז:כ״ט), וְהֵיכָן הָיָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, כְּשֶׁנִּפְנָה הָלַךְ וְהֵצִיץ לְאוֹתוֹ בּוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעוֹלָם לֹא חָטָא אָדָם לְפָנַי וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְאַתָּה פָּתַחְתָּ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה, חַיֶּיךָ שֶׁבֶּן בִּנְךָ עוֹמֵד וּפוֹתֵחַ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה, וְאֵיזֶה זֶה הוֹשֵׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י״ד:ב׳): שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ. (בראשית ל״ז:ל״א): וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וְלָמָּה שְׂעִיר עִזִּים, שֶׁדָּמוֹ דּוֹמֶה לְשֶׁל אָדָם. (בראשית ל״ז:ל״ב): וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וגו׳.

Bemidbar Rabbah 20:12במדבר רבה כ׳:י״ב

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמות י״ב:מ״ב): לֵיל שִׁמֻרִים הוּא לַה׳ הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה. כָּל הַנִּסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל וּפָרַע לָהֶם מִן הָרְשָׁעִים בַּלַּיְלָה הָיָה (בראשית ל״א:כ״ד): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה, (בראשית כ׳:ג׳): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, (שמות י״ב:כ״ט): וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וּכְתִיב (שמות י״ד:כ׳): וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה, (בראשית י״ד:ט״ו): וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה, וְכֵן כֻּלָּם.

Tanchuma Ki Tisa 13תנחומא פרשת כי תשא י״ג

R. Abba the son of Hiyya said: He was called Lahad because the lowliest (hadal) of the tribes was associated (in the building of the Tabernacle) with him. He was Oholiab the son of Ahisamach, of the tribe of Dan. R. Hanina the son of Pazzi said: No tribe was greater than Judah, and none was more lowly than Dan, which descended from one of the maidservants, as it says: And the sons of Dan: Hushim (Gen. 46:23). The Holy One, blessed be He, declared: Let him come and join with Judah so that no tribe might become arrogant, for both the great and the lowly are equal in the sight of the Holy One, blessed be He.

וְרַבִּי אַדָּא בַּר חִיָּא אָמַר: לָהַד, שֶׁהַדַּל שֶׁבַּשְּׁבָטִים מִדַּבֵּק לוֹ בַּמִּשְׁכָּן. וְאֵיזֶה? וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן (שמות ל״ח:כ״ג). אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן פָּזִי: אֵין לְךָ גָּדוֹל מִכָּל הַשְּׁבָטִים מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה. וְאֵין לְךָ יָרוּד מִן שֵׁבֶט דָּן, שֶׁהָיָה מִן הַשְּׁפָחוֹת, מַה כְּתִיב בּוֹ: וּבְנֵי דָן חֻשִׁים (בראשית מ״ו:כ״ג). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבוֹא וְיִזְדַּוֵּג לוֹ, שֶׁלֹּא תְּהֵא רוּחוֹ גַּסָּה, שֶׁגָּדוֹל וְקָטָן שָׁוִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

Pirkei DeRabbi Eliezer 31פרקי דרבי אליעזר ל״א

Abraham rose up early in the morning, and he took with him Ishmael, and Eliezer, and Isaac his son, and he saddled the ass. Upon this ass did Abraham ride. This was the ass, the offspring of that ass which was created during the twilight, as it is said, "And Abraham rose early in the morning, and saddled his ass" (Gen. 22:8). The same ass was also ridden upon by Moses when he came to Egypt, as it is said, "And Moses took his wife and his sons, and set them upon the ass" (Ex. 4:20). This || same ass will be ridden upon in the future by the Son of David, as it is said, "Rejoice greatly, O daughter of Zion; shout, O daughter of Jerusalem: behold, thy king cometh unto thee: he is just, and saved; lowly, and riding upon an ass, even upon a colt, the foal of an ass" (Zech. 9:9).

השכים אברהם בבקר ולקח את ישמעאל ואת אליעזר ואת יצחק בנו עמו וחבש את החמור הוא שרכב עליו אברהם הוא החמור בן האתון שנבראת בין השמשות שנ׳ וישכם אברהם בבקר הוא החמור שרכב עליו משה בבאו למצרים שנ׳ ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו שנ׳ עני ורוכב על החמור...

Machberet Menachem 4מחברת מנחם ד׳

דלק – מתחלק לשני מחלקות: האחד: הדלק האש (יחזקאל כ״ד:י׳), ודלקו בהם ואכלום (עבדיה א׳:י״ח), ובקדחת ובדלקת (דברים כ״ח:כ״ב), ענין תבערה המה. השני: כי דלקת אחרי (בראשית ל״א:ל״ו), על ההרים דלקנו (איכה ד׳:י״ט), מדלק אחרי פלשתים (שמואל א י״ז:נ״ג), ענין רדיפה המה.

Machberet Menachem 40מחברת מנחם מ׳

מץ – מתחלק לארבע מחלקות: האחד: כי מיץ חלב יוציא חמאה (משלי ל׳:ל״ג), כי אפס המץ כלה שד (ישעיהו ט״ז:ד׳), למען תמצו (ישעיהו ס״ו:י״א), ונמצה דמו (ויקרא א׳:ט״ו), וימציאו בני אהרן (ויקרא ט׳:י״ב), והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח (ויקרא ה׳:ט׳), לשון שחיטה המה. השני: כמץ יסער מגרן (הושע י״ג:ג׳), וכמץ עבר (ישעיהו כ״ט:ה׳), ענין דקות קש המה. השלישי: אם נא מצאתי חן (בראשית ל׳:כ״ז), מצאתי און לי (הושע י״ב:ט׳), לא מצא עזר כנגדו (בראשית ב׳:כ׳), גם צפור מצאה בית (תהלים פ״ד:ד׳), לא מצתי חן בעיניך (במדבר י״א:י״א), לעת מצא (תהלים ל״ב:ו׳), ענין אחד להם. וגם זה קרוב לענינם, ימצאהו בארץ מדבר (דברים ל״ב:י׳), מצא חן במדבר (ירמיהו ל״א:א׳), הצאן ובקר ישחט להם (במדבר י״א:כ״ב), ואל ארץ גלעד ולבנון אביאם ולא ימצא להם (זכריה י׳:י׳), ולא מצאו להם כן (שופטים כ״א:י״ד), ענין די צרכם. וגם זה קרוב לעליון, ותמצא כקן ידי (ישעיהו י׳:י״ד), חית ידך מצאתי (ישעיהו נ״ז:י׳), והנה אנכי ממציא את האדם (זכריה י״א:ו׳), תמצא ידך לכל איבך (תהלים כ״א:ט׳), כאשר מצאה ידי (ישעיהו י׳:י׳), ענין השגה המה. הרביעי: מצות תאכלו (שמות י״ב:ט״ו), ורקיקי מצות (שמות כ״ט:ב׳), וסל מצות (במדבר ו׳:ט״ו), וחלת מַצֹּת (שמות כ״ט:ב׳), מצה תהיה (ויקרא ב׳:ה׳).

Machberet Menachem 70מחברת מנחם ע׳

ער – מתחלק לשמנה מחלקות: השני: ותער כדה אל השקת (בראשית כ״ד:כ׳), אל תער נפשי (תהלים קמ״א:ח׳), תחת אשר הערה למות נפשו (ישעיהו נ״ג:י״ב), כמער איש וליות סביב (מלכים א ז׳:ל״ו).

Rashi Bereshit 3:8רש״י בראשית ג׳:ח׳

וישמעו AND THEY HEARD – There are many Midrashic explanations and our Teachers have already collected them in their appropriate places in Genesis Rabbah and in other Midrashim. I, however, am only concerned with the plain sense of Scripture and with such Agadoth that explain the words of Scripture in a manner that fits in with them. וישמעו AND THEY HEARD — What did they hear? They heard the sound of the Holy One, blessed be He, as He walked in the garden (see Genesis Rabbah 19:12). לרוח היום IN THE WIND OF THE DAY – (רוח is used also in the meaning of direction,— north, east, — etc.) in that direction to which the sun travels (באה לשם) which is the west, for towards evening the sun is in the west, and they committed the sin in the tenth hour (Sanhedrin 38b).

וישמעו – יש מדרשי אגדה רבים, וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה (בראשית רבה י״ט:ז׳-ח׳) ושאר מדרשות. ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא, לאגדה המישבת דברי המקרא, ופשוטו ושמועתו, דבר דבור על אופניו. ומשמעו: שמעו את קול הקדוש ברוך הוא שהיה מתהלך בגן. לרוח היום – לאותו רוח שהשמש באה משם, וזו היא מערבית, שלפנות ערב חמה במערב, והם סרחו בעשירית.

Rashi Bereshit 3:22רש״י בראשית ג׳:כ״ב

היה כאחד ממנו IS BECOME LIKE ONE OF US (or, like the Being who is One, Unique amongst us) – Lo, he is unique among the terrestrial ones, even as I am unique among the celestial ones. And in what does his uniqueness consist? In knowing good and evil, which is not so in the case of cattle and beasts (Genesis Rabbah 21:5). ועתה פן ישלח ידו AND NOW, LEST HE PUT FORTH HIS HAND… [AND EAT AND LIVE FOR EVER] – And if he does live forever he is likely to lead people astray, so that they may say, "He, also, is a god"; there are also Agadic Midrashim, but they are not in keeping with its (the verse's) plain sense.

היה כאחד ממנו – הרי הוא יחיד בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים. ומה היא יחידותו – לדעת טוב ורע, שאין כן בבהמה ובחיה. ועתה פן ישלח וגו׳ – ומשיחיה לעולם, הרי הוא קרוב להטעות הבריות אחריו ולומר אף הוא אלהים. ויש מדרשי אגדה ואין מיושבין על פשוטו.

Rashi Bereshit 3:24רש״י בראשית ג׳:כ״ד

מקדם לגן עדן AT THE EAST OF THE GARDEN OF EDEN – Not in the eastern part of the Garden but eastward of the garden of Eden and outside the garden. את הכרבים THE CHERUBIM – Angels of destruction (Exodus Rabbah 9:11). החרב המתהפכת THE SWORD TURNING ITSELF – It was a revolving sword and consequently had a להט, a flashing flame for the purpose of frightening him so that he should not enter again into the garden. The Targum of להט, however, is שגן, like (Sanhedrin 82a) שלף שגגא he drew his blade; old French lame. There are Agadic Midrashim, but I come only to explain it according to its plain sense.

מקדם לגן עדן – במזרחו של גן, חוץ לגן. את הכרובים – מלאכי חבלה. החרב המתהפכת – ולה להט לאיים עליו מליכנס עוד לגן. תרגום להט – שנן, והוא כמו: שלף שננא בסנהדרין, ובלשון לעז: למא. ומדרשי אגדה יש, ואני איני בא אלא לפשוטו.

Rashi Bereshit 4:8רש״י בראשית ד׳:ח׳

ויאמר קין אל הבל AND CAIN SPAKE TO ABEL – He began an argument, striving and contending with him, to seek a pretext to kill him. There are Midrashic explanations of these words, but this is the plain sense of the text.

ויאמר קין אל הבל – נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתגולל עליו ולהורגו. ויש בזו מדרשי אגדה, אך זה יישובו של מקרא.

Rashi Bereshit 4:15רש״י בראשית ד׳:ט״ו

לכן כל הרג קין VERILY, WHOSOEVER SLAYETH CAIN – This is one of the verses where the construction is elliptical (literally, which abbreviate their statements), which give only a suggestion and do not fully explain. "Verily, whosoever slayeth Cain" express a threat, suggesting the consequence — "thus shall be done to him", "thus and thus shall be his punishment", without explicitly explaining what the punishment would be. שבעתים יקם VENGEANCE SHALL BE TAKEN SEVENFOLD – God says, I do not wish to take vengeance on Cain now, but at the end of seven generations I will execute my vengeance upon him, that Lamech, one of his descendants, will arise and slay him. The end of this verse which states, "vengeance shall be taken in the seventh generation" — which is the vengeance taken on Cain for Abel — teaches us that the first part of the verse is a threat made in order that no creature might injure him. A similar elliptical expression is the following: (2 Samuel 5:8) "And David said, whosoever smiteth the Jebusites and getteth up to the gutter" — but it does not explicitly state what would be done to that person. Scripture, however, here speaks by a suggestion only, meaning, whosoever smiteth the Jebusites and getteth up to the gutter and approacheth the gate and conquereth it and the blind etc. … slaying also them (the blind and the lame) because they said, "there are the blind and the lame: David cannot come into the house" — he who smiteth these, I shall make him chief and captain. Here (in the Book of Samuel) it abridges the narrative, but in Chronicles (1 Chronicles 11:6) it explicitly states, "he shall become chief and captain." וישם ה' לקין אות AND THE LORD SET A SIGN FOR CAIN – He inscribed on his forehead a letter of His Divine Name (Pirkei DeRabbi Eliezer 21). Other editions of Rashi add the following: another interpretation of "Whoever will find me will slay me": this refers to cattle and beasts, since there were then no human beings in the world of whom he might be afraid except his father and mother, and, of course, he did not fear that they would slay him. He, therefore, said, "Until now the fear of me was upon all animals — as it is written", (Genesis 9:2) "And the fear of you shall be upon all beasts of the field" etc. — now, however, because of my sin the animals will no longer fear me and will kill me. God immediately set a sign for Cain, viz., he again made the animals be in fear of him.

לכן כל הורג קין – זה אחד מן המקראות שקצרו דבריהם ורמזום ולא פירשום. לכן כל הורג קין – לשון גערה, כה יעשה לו כך וכך עונשו, ולא פירש עונשו. שבעתים יקם – איני רוצה להנקם מקין עכשיו, לסוף שבעה דורות אקח אני נקמתי ממנו, שיעמד למך מבני בניו ויהרגנו. וסוף המקרא שאמר שבעתים יקם והיא נקמת הבל מקין, הוא לימדנו שתחילת המקרא לשון גערה הוא, שלא תהיה ברייה מזיקתו. וכיוצא בו: ויאמר דוד כל מכה יבוסי ויגע בצינור (שמואל ב ה׳:ח׳), [לא פירש מה יעשה לו, אבל דיבר הכתוב ברמז: כל מכה יבוסי ויגע בצנור] – ויקרב אל השער ויכבשנו, ואת העורים וגו׳ – וגם הם יכה, על אשר אמרו: העור והפסח לא יבא דוד אל תוך הבית, המכה את אילו אני אעשנו ראש ושר. כאן קיצר דבריו, ובדברי הימים פירש: יהיה לראש ולשר (דברי הימים א י״א:ו׳). וישם לקין אות – חקק לו אות משמו במצחו.

Rashi Bereshit 5:1רש״י בראשית ה׳:א׳

זה ספר תולדות אדם THIS IS THE BOOK OF THE GENERATIONS OF ADAM – This is the record (or, enumeration) of the generations of Adam. There are however, many Midrashic observations on this verse 'ביום ברא וגו IN THE DAY THAT [GOD] CREATED etc. – This states that on the day when he was created he begot progeny (Genesis Rabbah 24:7).

זה ספר תולדת – זו היא ספירת תולדות אדם. ומדרשי אגדה יש רבים. ביום ברא וגו׳ – מגיד שביום שנברא הוליד.

Rashi Bereshit 6:3רש״י בראשית ו׳:ג׳

והיו ימיו וגו THEREFORE HIS DAYS SHALL BE etc. – For 120 years I will be long-suffering with them, and if they repent not I shall bring a flood upon them. If, now, you object, saying that from the birth of Japheth until the Flood there were only 100 years, remember that there is no "earlier" or "later" in the Torah (events are not always related in chronological order) (Pesachim 6b): the decree (regarding the Flood) was issued twenty years before Noah had any children — so we find in Seder Olam. There are many Midrashic explanations of the words לא ידון but this is transparently its plain sense.

והיו ימיו וג׳ – עד מאה ועשרים שנה אאריך להם אפי, ואם לא ישובו אביא עליהם מבול. ואם תאמר: משנולד יפת עד המבול אינם אלא מאה שנה. אין מוקדם ומאוחר בתורה, כבר היתה גזירה גזורה עשרים שנה קודם שהוליד נח תולדות, וכן מצינו בסדר עולם (סדר עולם רבה כ״ח). יש מדרשי אגדה רבים בלא ידון אבל זה ציחצוח פשוטו.

Rashi Bereshit 9:6רש״י בראשית ט׳:ו׳

באדם דמו ישפך BY MAN SHALL HIS BLOOD BE SHED – If there are witnesses you kill him. Why? Because in the image of God [made He man] and he has destroyed the Divine image (Genesis Rabbah 34:14) עשה את האדם HE MADE MAN – This verse is abbreviated and should be "the Maker made man"; there are many similar expressions in the Scriptures.

באדם דמו ישפך – אם עדים יש המיתוהו אתם, למה: כי בצלם אלהים. עשה את האדם – זה מקרא חסר: עשה העשה את האדם, וכן הרבה במקרא.

Rashi Bereshit 11:29רש״י בראשית י״א:כ״ט

יסכה JISCAH – This was Sarah; she was also named Jiscah (from a root meaning ""to see", "to look") because she could see the future by holy inspiration, and because everybody looked (gazed) at her beauty (Megillah 14a). The name Jiscah also has reference to princely dignity (נסיכות) just as the name Sarah (שרה) has an allusion to "ruling" (שררה).

יסכה – [זו שרה, על שם] שסוכה ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביופיה, ולשון נסיכות, כמו: שרה לשון סררות.

Rashi Bereshit 11:32רש״י בראשית י״א:ל״ב

וימת תרח בחרן AND TERAH DIED IN HARAN after Abram had left Haran (as related in the next chapter) and had come to the land of Canaan and had been there more than sixty years. For it is written, (Genesis 12:4) "And Abram was seventy five years old when he left Haran", and Terah was seventy years old when Abram was born (Genesis 11:26), making Terah 145 years old when Abram left Haran, so that there were then many years of his life left (i.e. he lived many years after that — as a matter of fact, 60 years, as he was 205 years old when he died). Why, then, does Scripture mention the death of Terah before the departure of Abram? In order that this matter (his leaving home during his father's lifetime) might not become known to all, lest people should say that Abram did not show a son's respect to his father, for he left him in his old age and went his way. That is why Scripture speaks of him as dead (Genesis Rabbah 39:7). For indeed the wicked even while alive are called dead and the righteous even when dead are called living, as it is said, (2 Samuel 23:20) "And Benaiah the son of Jehoiada the son of a living man".

וימת תרח בחרן – לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען, חיה תרח יותר מששים שנה, שהרי כתוב: ואברם בן ע״ה שנה בצאתו מחרן (בראשית י״ב:ד׳), ותרח היה בן ע׳ שנה כשנולד אברם (בראשית י״א:כ״ו), הרי קמ״ה לתרח כשיצא אברם ממנו, נשארו משנותיו הרבה. ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם, שלא יהא הדבר מפורסם לכל, ויאמרו: לא קיים אברהם כיבוד אביו שהניחו זקן והלך לו. לפיכך קראו הכתוב: מת, שהרשעים אף בחייהם קרוים מתים, והצדיקים במיתתן קרוים חיים.

Rashi Bereshit 13:6רש״י בראשית י״ג:ו׳

ולא נשא אתם AND THE LAND WAS NOT ABLE TO BEAR THEM – It could not provide sufficient pasture for their cattle. The phrase is elliptical and a word must be supplied, for instance: the pasturage (מרעה) of the land was not able to bear them — for this reason the word נשא (masculine) is used (to agree in gender with מרעה; the suggestion is that נשא cannot have הארץ as subject since that noun is feminine).

ולא נשא – לא היתה יכולה להספיק מרעה למקניהם, ולא נשא אותם – לשון קצר, וצריך להוסיף עליו, כמו: ולא נשא אותם מרעת הארץ, לפיכך כתב ולא נשא בלשון זכר.

Rashi Bereshit 13:11רש״י בראשית י״ג:י״א

ככר The word means "a plain" as the Targum translates it. מקדם FROM THE EAST – He removed from Abram and went westward of Abram — consequently he travelled from the East to the West. A Midrashic explanation is: He wandered away from the Originator (מקדמונו) of the Universe, saying, "I want neither Abram nor his God" (Genesis Rabbah 41:7).

ככר – מישור, כתרגומו. מקדם – נסע מאצל אברהם, והלך לו למערבו של אברהם, נמצא נוסע ממזרח למערב. למערבו של עולם אי איפשר לומר, שהרי {ים} המלח במזרח של ארץ ישראל היא. ומדרש אגדה: הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר: אי איפשי לא באברהם ולא באלהותו.

Rashi Bereshit 14:13רש״י בראשית י״ד:י״ג

ויבא הפליט AND THERE CAME THE ONE WHO ESCAPED – According to the real meaning this was Og who had escaped from the battle with the Rephaim (see Genesis 5:5) and it is to this that the text refers (Deuteronomy 3:11) "For only Og king of Bashan was left of the remnant of the Rephaim", and this is what is meant by נשאר "left", for Amraphel and his allies did not kill him when they smote the Rephaim in Ashteroth Karnaim. So is the statement in the Tanchuma 4:6:25 (Chukat). But according to the Midrash Genesis Rabbah (Genesis Rabbah 42:8) it refers to Og in allusion to him as the only one of the generation of the Flood who escaped that catastrophe, and this is what is meant (Deuteronomy 3:11) "of the remnant of the Rephaim", for it is said. (Genesis 6:4) "The Nephilim (= Rephaim cf. Genesis Rabbah 26) were in the earth etc." His intention in telling Abraham that his nephew was captured was that Abraham should wage war against the kings and that he should be killed so that he, himself, might marry Sarah. העברי THE HEBREW – the one who came from the other side (עבר) of the River (Euphrates) (Genesis Rabbah 42:8). בעלי ברית אברם CONFEDERATE WITH ABRAM (literally, owners of a covenant with Abram) – They had entered into a covenant with him. Other versions of Rashi have: another explanation is, they advised him to circumcise himself (to keep the [ברית] covenant), as is explained in another place (cf. Rashi on Genesis 18:1).

הפליט – זה עוג, שפלט מן המלחמה, וזהו הנשאר מיתר הרפאים (דברים ג׳:י״א) – נשאר שלא הרגוהו אמרפל וחביריו כשהכו הרפאים בעשתרות קרנים, תנחומא (תנחומא חקת כ״ה). ובראשית רבא (בראשית רבה מ״ב:ח׳): זה עוג שפלט מדור המבול, וזהו: מיתר הרפאים (דברים ג׳:י״א), הנפילים היו בארץ וגומ׳ (בראשית ו׳:ד׳). ומתכוין שייהרג את אברהם וישא את שרה. העברי – שבא מעבר הנהר. בעלי ברית – כרתו ברית עמו.

Rashi Bereshit 14:15רש״י בראשית י״ד:ט״ו

ויחלק עליהם AND HE DIVIDED HIMSELF AGAINST THEM – In accordance with its plain sense you must invert the order of the words of the verse: "And he divided himself, he and his servants, against them, at night", as is the manner of those who pursue their enemies — they divide themselves up to follow after those of whom they are in pursuit when these flee in different directions. לילה BY NIGHT, meaning, even after it became dark they did not give up pursuing them. According to the Midrashic explanation, it was the night that was divided): during its first half a miracle was wrought for him, and the second half was kept in reserve for the miracle of the midnight in Egypt (Genesis Rabbah 43:3). עד חובה UNTO HOBAH – There is no place bearing the name Hobah, but the city Dan is called Hobah (guilty city) on account of the idolatry which would once be practised there (Midrash Tanchuma, Lech Lecha 13).

ויחלק עליהם – לפי פשוטו: סרס המקרא, ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה, כדרך הרודפים שמתפלגין אחר הנרדפים, כשבורחין זה לכאן וזה לכאן. לילה – כלומר: לאחר שחשכה לא נמנע מלרדפם. ומדרש אגדה: שנחלק לילה, ובחצות ראשון שלו נעשה לו הנס, וחציו השיני נשמר ובא לחצות לילה של מצרים. עד חובה – אין מקום ששמו חובה, ודן קורא חובה על שם עבודה זרה שעתידה להיות שם.

Rashi Bereshit 14:18רש״י בראשית י״ד:י״ח

ומלכי צדק AND MELCHIZEDEK – A Midrashic explanation is that he is identical with Shem, son of Noah (Nedarim 32b). לחם ויין BREAD AND WINE – Thus is done for those wearied through battle. He showed him (Abraham) that he bore him no malice for killing his descendants. The Midrashic explanation is that he (Melchizedek) thereby gave an intimation to him (Abraham) of the meal-offerings and libations which his descendants would offer there (in Salem which is Jeru-salem) (Genesis Rabbah 43:6).

מלכי צדק – מדרש אגדה: הוא שם בן נח. לחם ויין – כך עושין ליגיעי מלחמה, והראה לו שאין בלבו עליו על שהרג בניו. ומדרש אגדה: רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו בניו.

Rashi Bereshit 14:24רש״י בראשית י״ד:כ״ד

הנערים THE LADS – My servants who went with me. Then, again, the others ANER, ESHCOL AND MAMRE [THEY MAY TAKE THEIR PORTION] — Although my servants took part in the battle as it is said (Genesis 14:15) "he and his servants and smote them" — whilst Aner and his friends remained with the baggage to guard it yet they may take their share. From him (Abraham) David took a lesson when he said, (1 Samuel 30:24) "But as his part is that goeth down to the battle, so shall his part be that tarrieth by the stuff: they shall share alike"; therefore it goes on to say (1 Samuel 30:25), "And this had been so from that day — ומעלה — and had been so from former times: therefore he (David) made it a statute and an ordinance" — it does not state והלאה "and henceforward", for the statute had already been ordained) in the days of Abram (Genesis Rabbah 43:9).

הנערים – עבדיי אשר הלכו אתי, ועוד ענר אשכול וגו׳, אף על פי שעבדיי נכנסו למלחמה, שנאמר: וירדף עד דן (בראשית י״ד:י״ד), וענר וחביריו ישבו על הכלים לשמור. וממנה למד דוד, שאמר: כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים (שמואל א ל׳:כ״ד). ולכך נאמר: וישימה לחוק מהיום ההוא ומעלה (שמואל א ל׳:כ״ה), ולא נאמר: והלאה, לפי שכבר ניתן החוק מימי אברהם.

Rashi Bereshit 15:8רש״י בראשית ט״ו:ח׳

(6-8) 'והאמין בה AND HE BELIEVED IN THE LORD – He did not ask Him for a sign regarding this; but in respect to the promise that he would possess the land he asked for a sign, inquiring of God, במה אדע "By what sign shall I know [that I shall possess it?]" (Genesis 15:8). ויחשבה לו צדקה AND HE ACCOUNTED IT UNTO HIM FOR RIGHTEOUSNESS – The Holy One, blessed be He, accounted it unto Abraham as a merit, because of the faith with which he had trusted in Him. Another explanation of במה אדע is: he did not, by these words, ask for a sign regarding this promise that he would possess the land, but he said to Him, "Tell me by what merit they (my descendants) will remain in it (the land)." God answered him, through the merit of the sacrifices (Taanit 27b).

(ו-ח) והאמין – על זאת לא שאל אות, אבל על ירושת הארץ שאל אות, ואמר: במה אדע. ויחשבה לו צדקה – הקב״ה חישבה לאברהם לזכות על האמנה שהאמין בו. דבר אחר: לא שאל אות, אלא אמר לפניו: הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה, ואמר לו המקום: בזכות הקורבנות.

Rashi Bereshit 15:10רש״י בראשית ט״ו:י׳

ויבתר אתם AND HE SPLIT THEM – He divided each into two portions. This verse does not lose its literal meaning although there are various Midrashic explanations of it. Since He was making a covenant with him to keep His promise to give the land as an inheritance to his children — as it is written (Genesis 15:18), "In that day the Lord made a covenant with Abram, saying …" — and as it was the custom for parties to a covenant to divide an animal and to pass between its parts, as it is said elsewhere (Jeremiah 34:19) "who passed between the parts of the calf", so also here the smoking furnace and the flaming torch which passed between the pieces (Genesis 15:17) were representative of the Divine Shechinah which is spoken of as fire.

ויבתר אותם – חלק כל אחד לשני חלקים, אין המקרא יוצא מידי פשוטו. לפי שהיה עמו כורת ברית לשמור הבטחתו ולהוריש לבניו את הארץ, כדכתיב: ביום ההוא כרת י״י את אברם ברית וגומ׳ (בראשית ט״ו:י״ח), ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבר בין בתריה, כמה שנאמר להלן: העוברים בין בתרי העגל (ירמיהו ל״ד:י״ט). ואף כאן: תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים (בראשית ט״ו:י״ז) – שלוחו של שכינה שהיא אש.

Rashi Bereshit 18:1רש״י בראשית י״ח:א׳

וירא אליו AND THE LORD APPEARED UNTO HIM to visit the sick man. R. Hama the son of Hanina said: it was the third day after his circumcision and the Holy One, blessed be He, came and enquired after the state of his health (Bava Metzia 86b) באלוני ממרא BY THE TEREBINTHS OF MAMRÉ – It was he (Mamre) who advised him (Abraham) regarding the circumcision and therefore He revealed himself to him in his (Mamre's) territory (Genesis Rabbah 42:8). ישב WAS SITTING – The word is written ישב (without the ו) and therefore may he translated ""he sat": He wished to rise, but the Holy One, blessed be He, said to him, Sit and I will stand. You shall form an example to your descendants — that I, in time to come, will stand in the assembly of the judges while they will sit, as it is said, (Psalms 82:1) "God standeth in the assembly of the judges" (Genesis Rabbah 48:7) פתח האהל AT THE TENT-DOOR – that he might see whether anyone passed by, and invite him into the house כחום היום IN THE HEAT OF THE DAY – The Holy One, blessed be He, brought the sun out of its sheath that he might not be troubled by travellers, and when He perceived that he was grieved that no travellers came He brought to him angels in the form of men (Bava Metzia 86b).

וירא אליו – לבקר החולה. א״ר חמא בר חנינא: יום שלישי למילתו היה, ובא הקב״ה ושאל בו (בבלי ב״מ פ״ו:). באלני ממרא – כדמפרש בבראשית רבא (בראשית רבה מ״ב:ח׳): הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה עליו בחלקו. יושב – ישב כתיב. אמר לו הקב״ה: שב, ואתה סימן לבניך שיושבין בעדת הדיינין, ואני נצב עליהם. פתח – לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו. כחם היום – הוציא הקב״ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים. ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא המלאכים עליו בדמות אנשים.

Rashi Bereshit 18:3רש״י בראשית י״ח:ג׳

'ויאמר אדני אם נא וגו AND HE SAID, MY LORD, IF NOW etc. – He addressed himself to the Chief of them; calling them all "lords", (אדני may mean "my lords"), whilst to their Chief he said "Do not I pray thee pass away", for he knew that if he would not pass by, his companions would certainly remain with him. In this explanation the word אדני has a "profane" sense (does not refer to God, being merely a term of address, "Sirs") . Another explanation is that the word is "holy" (referring to God): he asked God to wait for him whilst he ran and invited the travellers. For although this is written after the words "and he ran to meet them", yet the conversation took place beforehand. It, indeed, is the way of the Scriptures to speak in this manner as I have explained in my comment on "My spirit shall not strive" (Genesis 6:3) which is written after the passage. "And Noah begot" (Genesis 5:32) whereas it is impossible to say otherwise than that the decree of a respite of 120 years made in reference to this verse "My spirit shall not strive etc." was twenty years before the birth of Noah's sons.) Both these explanations of אדני are to be found in Genesis Rabbah 48:10 (see also Shevuot 35b).

ויאמר אדני – לגדול שבהן אמר, וקראם כולם אדונים, ולגדול אמר: אל נא תעבר מעלי, וכיון שלא יעבר הוא, יעמדו חביריו עמו. ובלשון זה הוא חול. [ומהיכן הכיר את הגדול: ראה אותן מהלכין בדרך, רב ושני תלמידים, הרב באמצע, גדול בימינו, וקטן בשמאלו. וזו היא ששנינו: וכן מצינו בשלשה מלאכי השרת שבאו אצל אברהם, מיכאל באמצע, גבריאל מימינו, רפאל משמאלו (בבלי יומא ל״ז.).] דבר אחר: קודש הוא, והיה אומר להקב״ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים. ואף על פי שכתוב אחר: וירץ לקראתם (בראשית י״ח:ב׳), האמירה קודם לכן היתה. ודרך מקראות לדבר כן, כמו שפירשנו אצל: לא ידון רוחי (בראשית ו׳:ג׳) שנכתב אחר: ויולד נח (בראשית ה׳:ל״ב), ואי איפשר לו אלא אם כן קודם הגזירה כ׳ שנה. ושתיהן הלשונות בבראשית רבא (בראשית רבה מ״ח:י׳).

Rashi Bereshit 18:7רש״י בראשית י״ח:ז׳

בן בקר רך וטוב A CALF, TENDER AND GOOD – There were three calves so that he might give them to eat three tongues together with mustard condiment (Bava Metzia 86b). אל הנער TO THE YOUNG MAN – This was Ishmael whom he bade to do this in order to train him to the performance of religious duties (in this case the duty of hospitality) (Genesis Rabbah 48:13).

בן בקר רך וטוב – שלשה פרים היו כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל. אל הנער – זה ישמעאל, לחנכו במצות.

Rashi Bereshit 19:15רש״י בראשית י״ט:ט״ו

ויאיצו THEY URGED [LOT] – as the Targum takes it, "they pressed" — i.e. they hurried him. הנמצאות WHO ARE HERE (literally, who can be found) – who are ready at hand in the house to be rescued. There is a Midrashic explanation also, but this is the proper way to explain the text. תספה means [LEST] THOU BE MADE AN END OF. The words (Deuteronomy 2:14) עד תום כל הדור "until all the generation were completely ended" are translated by Onkelos: עד דסף כל דרא (the same root סף as in our text).

ויאיצו – ודחיקו, מיהרוהו. הנמצאות – המזומנות לך בבית להצילם. ומדרשי אגדה יש וזה יישובו של מקרא. תספה – תהיה כלה. עד תום כל הדור (דברים ב׳:י״ד) – מתרגמינן: עד דסף.

Rashi Bereshit 20:16רש״י בראשית כ׳:ט״ז

Onkelos translated in a different manner, and the words of the text fit in with the Targum in the following way: Behold this shall be to you as a veil of honour on account of my eyes which have gazed upon (literally, ruled over) you and upon all who are with you; and that is why he translates it by: "because that I saw you and your people that are with you". There are Midrashic explanations, but I have given the more exact meaning of the text.

ואונקלוס תרגם בפנים אחרים, ולשון המקרא כך הוא נופל על תרגומו של אונקלוס: הנה הוא לך כסות של כבוד על העינים – שלו, ששלטו ובכל אשר אתך. על כן תירגם: וחזית יתיך וית כל דעימיך. ויש מדרשי אגדה, אבל יישוב לשון המקרא פירשתי.

Rashi Bereshit 21:9רש״י בראשית כ״א:ט׳

מצחק MAKING SPORT – This means worshipping idols, as it is said in reference of the Golden Calf, (Exodus 32:6) "And they rose up to make merry (לצחק)." Another explanation is that it refers to immoral conduct, just as you say in reference to Potiphar's wife, (Genesis 39:17) "To mock (לצחק) at me." Another explanation is that it refers to murder, as (2 Samuel 2:14) "Let the young men, I pray thee, arise and make sport (וישחקו) before us" (where they fought with and killed one another) From Sarah's reply — "for the son of this bondwoman shall not be heir with my son" — you may infer that he (Ishmael) was quarrelling with Isaac about the inheritance, saying, "I am the first-born and will, therefore, take a double portion". They went into the field and he (Ishmael) took his bow and shot arrows at him (Isaac), just as you say (Proverbs 26:18-19) "As a madman who casteth firebrands, [arrows and death] and says: I am only מצחק mocking" (Genesis Rabbah 53:11).

מצחק – לשון עבודה זרה – שנאמר: ויקומו לצחק (שמות ל״ב:ו׳), לשון רציחה – יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (שמואל ב ב׳:י״ד), לשון גילוי עריות – כמו: לשחק בי (בראשית ל״ט:י״ז). מריב עם יצחק על הירושה ואומר: אני בכור ונוטל פי שנים, ויוצאין לשדה, נטל קשתו ויורה בו חצים, כמדתמר: כמתלהלה היורה זיקים, ונאמר שם: הלא מצחק אני (משלי כ״ו:י״ח-י״ט).

Rashi Bereshit 21:15רש״י בראשית כ״א:ט״ו

ויכלו המים AND THE WATER WAS SPENT, because it is the nature of sick people to drink much (Genesis Rabbah 53:13).

ויכלו המים – דרך חולים לשתות הרבה.

Rashi Bereshit 22:2רש״י בראשית כ״ב:ב׳

קח נא TAKE NOW – The word נא is used as a request: God said to him, "I beg of you, stand firm for me in this trial, so that people may not say that the previous trials were no real tests" (Sanhedrin 89b).

קח נא – אין נא אלא לשון בקשה, אמר לו: בבקשה ממך עמוד לי בזו, שלא יאמרו הראשונות אין בהם ממש.

Rashi Bereshit 22:3רש״י בראשית כ״ב:ג׳

וישכם AND HE ROSE EARLY – He was alert to fulfil the command (Pesachim 4a) ויחבוש AND HE SADDLED [HIS ASS] – He himself: he did not order one of his servants to do so, for love disregards the rule imposed on one by his exalted position in life. ("Love" here means Love of God as displayed in obedience to His command.) (Genesis Rabbah 55:8) את שני נעריו HIS TWO LADS – Ishmael and Eliezer. For a man of high standing should not travel without two men as attendants (Leviticus Rabbah 26:7) so that if one needs to ease himself and goes aside for this purpose the other will still remain with him (Midrash Tanchuma, Balak 8) ויבקע AND HE CLEAVED [THE WOOD] – Its rendering in the Targum וצלח has the same meaning as the verb in (2 Samuel 19:18) And they rushed into the Jordan", which signifies cleaving the waters; old French fendre; English to split.

וישכם – נזדרז למצוה. ויחבש – הוא בעצמו, אהבה מקלקלת השורה. שני נעריו – ישמעאל ואליעזר, שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך בלא שני אנשים, שאם יצטרך אחד לנקביו, יהא השני עמו. ויבקע – וצלח, כמו: צלחו הירדן (שמואל ב י״ט:י״ח), לשון ביקוע.

Rashi Bereshit 24:2רש״י בראשית כ״ד:ב׳

זקן ביתו THE ELDER OF HIS HOUSE – Because the noun is in the construct state the ק is punctuated with a Patach. תחת ירכי UNDER MY THIGH – because whoever takes an oath must take in his hand some sacred object. such as a Scroll of the Law or Tefillin (Shevuot 38b). As circumcision was the first commandment given to him and became his only through much pain it was consequently dear to him and therefore he selected this as the object upon which to take the oath (Genesis Rabbah 59:8).

זְקן ביתו – לפי שהוא דבוק, נקוד זקן. תחת ירכי – שהנשבע צריך ליטול חפץ של מצוה כגון ספר תורה או תפילין, והמילה היתה מצוה ראשונה לו, ובאה לו על ידי צער, והיתה חביבה עליו.

Rashi Bereshit 24:20רש״י בראשית כ״ד:כ׳

ותער AND SHE EMPTIED – It means "pouring out". It occurs in this sense many times in the Mishna; e.g., (Avodah Zarah 72a), "He who pours (הטערה) from one vessel into another", and we find it again in a similar sense in Biblical Hebrew: (Psalms 141:8) "O pour not out (תער) my soul", and (Isaiah 53:12) "Because he poured forth (הערה) his soul unto death" השקת THE TROUGH – a hollowed-out stone from which the camels drink.

ותער – לשון נפיצה, והרבה יש בלשון משנה: המערה מכלי אל כלי (עבודה זרה ה׳:ז׳), ובמקרא יש לו דומה: אל תער נפשי (תהלים קמ״א:ח׳), אשר הערה למות נפשו (ישעיהו נ״ג:י״ב). אל השקת – אבן חלולה ששותין <a href="//media.alhatorah.org/Parshanim/Rashi Leipzig/36.pdf" target="_blank"></a>בה הגמלים.

Rashi Bereshit 24:28רש״י בראשית כ״ד:כ״ח

לבית אמה [AND TOLD IT] TO THEM OF HER MOTHER'S HOUSE – It was customary for the women to have their own apartments to sit in at their work — and a daughter, of course, confides only in her mother (Genesis Rabbah 60:7).

לבית אמה – דרך הנשים היתה להיות להן בית לישב בו למלאכתן, ואין הבת מגדת אלא לאמה.

Rashi Bereshit 24:39-42רש״י בראשית כ״ד:ל״ט-מ״ב

(39) אלי לא תלך האשה PERADVENTURE THE WOMAN WILL NOT FOLLOW ME – The word אולי perhaps is written without ו so that it may be read אֵלַי unto me. Eliezer had a daughter and he was endeavouring to find some reason why Abraham should say that he must appeal to him (Eliezer) that he should give his daughter in marriage to Isaac. Abraham said to him, "My son is blessed and you are subject to a curse. One who is under a curse cannot unite with one who is blessed" (Genesis Rabbah 59:9). (42) ואבא היום AND I CAME THIS DAY – Today I started on my journey and today I have arrived here. Hence we may infer that the earth (the road) shrunk for him (i.e. that the journey was shortened in a miraculous manner) (Sanhedrin 95a). R. Acha said: The ordinary conversation of the patriarchs' servants is more pleasing to God than even the Torah (religious discourse) of their children, for the chapter of Eliezer (the account of his journey) is repeated in the Torah (i.e. it is written once as a narrative and again repeated as part of the conversation of the patriarch's servant) whereas many important principles of the Law are derived only from slight indications given in the Text (Genesis Rabbah 60:8).

(לט) אולי לא תלך האשה – אלי כתיב. בת היתה לו לאליעזר, והיה מחזר למצוא עילא שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו. אמר לו אברהם: בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך. (מב) ואבא היום – היום יצאתי והיום באתי, מיכן שקפצה לו הארץ. א״ר אחא: יפה שיחתן של עבדי בתי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה שלא ניתנו אלא ברמיזה (בראשית רבה ס׳:ח׳).

Rashi Bereshit 24:52רש״י בראשית כ״ד:נ״ב

וישתחו ארצה HE PROSTRATED HIMSELF – From this we may learn that we should thank God for good news (Genesis Rabbah 60:6).

וישתחו ארצה – מיכאן שמודין על בשורה טובה.

Rashi Bereshit 24:55רש״י בראשית כ״ד:נ״ה

ימים (literally, days) means a year – just as (Leviticus 25:29) "For a whole year (ימים) shall he have the right of redemption" — for the custom was to give a maiden twelve months to provide herself with a trousseau (literally, ornaments) (Genesis Rabbah 60:12).

ימים – שנה, כמו: ימים תהיה גאלתו (ויקרא כ״ה:כ״ט), שכך נותנים לבתולה לפרנס עצמה בתכשיטיה.

Rashi Bereshit 24:67רש״י בראשית כ״ד:ס״ז

אחרי אמו [AND ISAAC WAS COMFORTED] AFTER HIS MOTHER'S DEATH – It is natural that whilst a man's mother is living he is wrapped up in her, but when she dies he finds comfort in his wife (Pirkei DeRabbi Eliezer 32).

אחרי אמו – דרך ארץ הוא, כל זמן שאמו של אדם קיימת הוא כרוך אצלה, ומשמתה הוא מתנחם באשתו.

Rashi Bereshit 25:1רש״י בראשית כ״ה:א׳

קטורה KETURAH – This is Hagar. She was named Keturah because her deeds were as beautiful (sweet) as incense (Ketoreth) (Genesis Rabbah 61), and because she tied her womb and did not consort with any man from the day she separated from Avraham.

קטורה – זו הגר, ונקראת קטורה על שנאים מעשיה כקטורת, ושקשרה פתחה שלא נזדווג לה אדם מיום פרשה מאברהם.

Rashi Bereshit 25:27-32רש״י בראשית כ״ה:כ״ז-ל״ב

(27) ויגדלו… ויהי עשו AND THEY GREW … AND ESAU WAS – So long as they were young they could not be distinguished by what they did and no one paid much attention to their characters, but when they reached the age of thirteen, one went his way to the houses of learning and the other went his way to the idolatrous temples (Genesis Rabbah 63:10). יודע ציד A CUNNING HUNTER literally, understanding hunting – understanding how to entrap and deceive his father with his mouth. He would ask him, "Father how should salt and straw be tithed"? (Genesis Rabbah 63:10) (although he knew full well that these are not subject to the law of tithe). Consequently his father believed him to be very punctilious in observing the divine ordinances. איש שדה A MAN OF THE FIELD – Explain it literally (i.e., not in a Midrashic manner): a man without regular occupation, hunting beasts and birds with his bow. תם A PLAIN MAN – not expert in all these things: as his heart was his mouth (his thoughts and his words tallied). One who is not ingenious in deceiving people is called תם plain, simple. יושב אהלים DWELLING IN TENTS – the tent of Shem and the tent of Eber (Genesis Rabbah 63:10). (28) בפיו [THERE WAS HUNTING] IN HIS MOUTH – Understand this as the Targum renders it: in Isaac's mouth (i.e. Isaac ate the venison he brought home). But its Midrashic explanation is: there was hunting in Esau's mouth, meaning that he used to entrap and deceive him by his words (Genesis Rabbah 63:10). (29) ויזד means boiling, as the Targum renders it. והוא עיף AND HE WAS FAINT through murdering people, just as you mention faintness in connection with murder, (Jeremiah 4:31) "For my soul fainteth before the murderers" (Genesis Rabbah 63:12). (30) הלעיטני LET ME SWALLOW – I will open my mouth and you pour a lot in. The word is really used of feeding animals as we find the word in the Mishna, (Shabbat 155b) "One may not fatten up a camel on the Sabbath but one may put food (מלעיטין) into its mouth. " מן האדם האדם הזה FROM THIS RED, EVEN THIS RED THING – red lentils. On that day Abraham had died in order that he might not see his grandson Esau falling into degenerate ways. This would not have been the "good old age" (cf. 25:8) which God had promised him; therefore the Holy One, blessed be He, cut his life short by five years — for Isaac lived 180 years and he only one hundred and seventy five. Jacob was boiling lentils to provide the customary first meal for the immediate mourners. Why should lentils be the mourner's food? Because they are round like a wheel and mourning (sorrow) is a wheel that revolves in the world (it touches everyone sooner or later as a revolving wheel touches every spot in turn) (Bava Batra 16b). And a further reason is: just as lentils have no mouth — (the word mouth פה is used in Hebrew of a serrated edge) — so, too, mourners have no mouth (appear dumb), for speech (greeting others) is forbidden to them. For this reason, also, it is customary to give eggs to a mourner as his first meal, because they are round and have no mouth (serrated edge) and similarly a mourner has no mouth (may not greet others), just as we say in Moed Katan 21b. "A mourner during the first three days (of the week of mourning) may not respond to the greeting of any person — it follows, of course, that he may not be the first to greet anyone — and from the third to the seventh day he may respond to a greeting but may not be the first to offer a greeting etc." From "And a further reason" is to be found in an old Rashi text. (31) מכרה כיום SELL ME THIS DAY (literally, like the day) – Explain it as the Targum renders it "as this day": just as this day is certain, so make me a sure sale. בכרתך THY BIRTHRIGHT – Because the sacrificial service was then carried out by the first-born sons, Jacob said, "This wicked man is unworthy to sacrifice to the Holy One, blessed be He" (Genesis Rabbah 63:13). (32) הנה אנכי הולך למות BEHOLD I AM IN PERIL TO DIE – The birthright is something unstable, for not always will the sacrificial duties be performed by the first-born, for the tribe of Levi will assume this. Further Esau said: What is the nature of this Service? Jacob replied, "Many prohibitions and punishments and many acts involving even the punishment of death are associated with it — just as we read in the Mishna, (Sanhedrin 22b): The following priests are liable to death: those who carry out their duties after having drunk too much wine and those who officiate long-haired. He said: If I am going to die through it, why should I desire it.

(כז) ויגדלו, ויהי – כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם. הגדילו, זה פרש לבתי מדרשות וזה לעבודה זרה. יודע ציד – לצוד אביו ולרמותו, שואלו: היאך מעשרין המלח והתבן. סבור אביו שמדקדק במצות. איש שדה – אדם בטל, וצודה בקשתו חיות ועופות. תם – אינו בקי בכל אלה, כלבו כן פיו. מי שאינו חריף לרמות קרוי תם. ישב אהלים – אהלו של שם ואהלו של עבר. (כח) בפיו – כתרגומו. ומדרשו: בפיו – של עשו, שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו. (כט) ויזד – לשון בישול. והוא עיף – ברציחה, כמה דאת אמר: כי עיפה נפשי להורגים (ירמיהו ד׳:ל״א). (ל) הלעיטני – אפתח פי ושפוך הרבה לתוכה, לשון מלעיטין הגמל (משנה שבת כ״ד:ג׳). מן האדום האדום – עדשים אדומות. שאותו היום מת אברהם, שלא יראה את עשו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שהבטיחו המקום, לפיכך קיצר חמש שנים משנותיו. שיצחק חי ק״פ, וזה מת בן קע״ה, ובישל יעקב עדשים להברות האבל. ולמה עדשים? שדומות לגלגל, שאבלות גלגל הוא שחוזר בעולם. (לא) כיום – כיום דלהין, כיום שהוא ברור, כך מכור לי מכירה ברורה. בכורתך – לפי שהעבודה בבכורות, אמר יעקב: אין רשע זה כדיי להקריב להקב״ה. (לב) למות – כמה אזהרות ועונשים תלויות בעבודה, כאותה ששנינו (בבלי תענית י״ז:): ואילו שבמיתה שתויי יין ופרועי ראש. אמר: אני הולך על ידה למות, אם כן מה חפץ לי בה.

Rashi Bereshit 25:29רש״י בראשית כ״ה:כ״ט

ויזד means boiling, as the Targum renders it. והוא עיף AND HE WAS FAINT through murdering people, just as you mention faintness in connection with murder, (Jeremiah 4:31) "For my soul fainteth before the murderers" (Genesis Rabbah 63:12).

ויזד – לשון בישול. והוא עיף – ברציחה, כמה דאת אמר: כי עיפה נפשי להורגים (ירמיהו ד׳:ל״א).

Rashi Bereshit 26:4רש״י בראשית כ״ו:ד׳

והתברכו בזרעך AND IN THY SEED SHALL BLESS THEMSELVES – A man will say to his son, "May your seed be as the seed of Isaac". Such is the meaning of this phrase wherever it occurs in the entire Scriptures. The following passage is that from which this meaning may be derived for all such passages: (47:20) "By thee shall all Israel bless their children saying, "May God make thee [as Ephraim and Manasseh]". So, too, in the case of a curse do we find a similar idea: (Numbers 5:27) "And the woman shall become a curse", meaning that one who curses his enemy will say "May you be like such and such a woman". Similar, also, is (Isaiah 65:15) "And ye shall leave your name for a curse unto mine elect", meaning that one who takes an oath will say "May I be like such-and-such a person if I have really done so-and-so".

בזרעך – אדם מברך את בנו: תהא זרעך כיצחק, וכן: בך יברך ישראל (בראשית מ״ח:כ׳). ואף לעניין קללה: והיתה האשה לאלה (במדבר ה׳:כ״ז), וכן: והנחתם שמכם לשבועה לבחירי (ישעיהו ס״ה:ט״ו) – שהנשבע אומר: אהא כפלוני אם עשיתי כך וכך.

Rashi Bereshit 27:19רש״י בראשית כ״ז:י״ט

אנכי עשו בכרך I AM ESAU THY FIRST-BORN – I am he that brings food to you, and Esau is your first-born. עשיתי I HAVE DONE many things at different times כאשר דברת אלי ACCORDING AS THOU SPAKEST UNTO ME שבה SIT – The word means to sit at the table and therefore it is translated in the Targum by אסתחר (from סחר to "go round" corresponding to the Hebrew סבב from which the term מֵסֵב to recline at, to sit round the table at a meal is derived).

אנכי – המביא לך, ועשו הוא בכורך. עשיתי – כמה דברים כאשר דברת אלי. שבה – לשון מיסב על השלחן, לכך הוא מתורגם: אסתחר.

Rashi Bereshit 27:41רש״י בראשית כ״ז:מ״א

יקרבו ימי אבל אבי THE DAYS OF MOURNING FOR MY FATHER APPROACH – Explain it according to the evident meaning of the words — (I will wait to kill him until my father is dead), that I may not cause grief to my father. There are Midrashic explanations of various kinds.

יקרבו – כמשמעו: ולא אצער את אבא. ומדרש אגדה לכמה פנים יש.

Rashi Bereshit 29:2רש״י בראשית כ״ט:ב׳

ישקו העדרים THEY GAVE THE DROVES DRINK – the shepherds used to water the flocks: this verse uses an elliptical phrase (omitting the subject "the shepherds").

ישקו העדרים – משקים הרועים את העדרים, והמקרא דבר לשון קצרה.

Rashi Bereshit 30:1רש״י בראשית ל׳:א׳

ותקנא רחל באחתה RACHEL ENVIED HER SISTER – She was envious of her because of her good deeds, thinking, "Unless she were more righteous than I am she would not have been privileged to bear children (Genesis Rabbah 71:6)." הבה לי GIVE ME [CHILDREN ] – Did, then, your father act so towards your mother? Did he not pray on her behalf (Genesis Rabbah 71:6). מתה אנכי I AM A DEAD WOMAN – One may infer from this that he who is childless may be regarded as dead (Genesis Rabbah 71:6).

ותקנא – קנאה במעשיה. אמרה: אילולי שצדקת ממני לא זכתה לבנים. הבה – וכי כך עשה אביך לאמך, והלא התפלל עליה. מתה – מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת.

Rashi Bereshit 30:10רש״י בראשית ל׳:י׳

ותלד זלפה AND ZILPAH BARE – In the case of all Jacob's wives there is mention of their having been with child (i.e. Scripture states ותהר) except in the case of Zilpah. This was because she was the youngest of all and quite a child in age so that her being with child was not noticeable (Genesis Rabbah 71:9) Laban had given her to Leah in order to deceive Jacob — that he might not perceive that they were bringing Leah to him in marriage — for thus was the custom: to give the elder handmaid to the elder daughter, and the younger handmaid to the younger daughter.

ותלד זלפה – בכולן נאמר: הריון חוץ מזלפה, לפי שהיתה בחורה מכולן ותינוקת בשנים, ואין הריון ניכר בה. וכדי לרמות את יעקב נתנה לבן ללאה, שלא יבין שמכניסין לו לאה, שכך מנהג ליתן שפחה הגדולה לגדולה והקטנה לקטנה.

Rashi Bereshit 31:19רש״י בראשית ל״א:י״ט

לגזז את צאנו TO SHEAR HIS FLOCK which he had given into the charge of his sons at a distance of three days' journey between himself and Jacob. ותגגב רחל את התרפים AND RACHEL STOLE THE TERAPHIM – her intention was to wean her father from idol-worship (Genesis Rabbah 74:5).

לגזז את צאנו – שנתן ביד בניו דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב (בראשית ל׳:ל״ה-ל״ו). ותגנוב – להפריש את אביה מעבודה זרה נתכוונה.

Rashi Bereshit 31:36רש״י בראשית ל״א:ל״ו

דלקת means THOU HAST PURSUED – as in (Lamentations 4:19) "They chased us (דלקנו) upon the mountains", and (1 Samuel 17:53) "from chasing (מדלק) after the Philistines".

דלקת – רדפת, כמו: על ההרים דלקונו (איכה ד׳:י״ט), מדלק אחרי פלשתים (שמואל א י״ז:נ״ג).

Rashi Bereshit 32:9רש״י בראשית ל״ב:ט׳

המחנה האחת והכהו TO THE ONE CAMP AND SMITE IT – The word מחנה is treated grammatically as masculine or feminine: in (Psalms 27:3) "Though a camp should encamp (תחנה) against me" it is feminine; in (Genesis 33:8) "this (הזה) camp" it is masculine. Similarly there are other words treated grammatically as both masculine and feminine. For example, the word שמש in (Psalms 19:23) "The sun was risen (יצא) upon the earth" and in (Psalms 19:7) "His (the sun's) going forth (מוצאו) is from the end of the heaven"; here it is masculine, but in (2 Kings 3:22) "and the sun shone (זרחה) upon the water" it is feminine. Similarly with רוח: in (Job 1:19) "and behold there came (באה) a great wind" it is feminine, and in the same verse "and smote (ויגע) the four corners of the house" it is masculine; in (1 Kings 19:11) "and a great (גדולה) and strong (וחזק) wind rent (מפרק) the mountains" it is both masculine and feminine. So also in the case of אש: in (Numbers 16:35) "and fire came forth (יצאה) from the Lord" it is feminine, and in (Psalms 104:4) "The flaming (להט) fire" it is masculine. והיה המחנה הנשאר לפליטה THEN THE REMAINING CAMP MAY ESCAPE in spite of him, for I will fight against him He prepared himself for three things: to give him a present — as it states (Genesis 32:22) "So, the present passed before him"; for prayer — as it states (Genesis 32:10), "And he said, 'O God of my father Abraham"; for war — as it states in this verse, "then the remaining camp may escape", for I will fight against him (Tanchuma Yashan 1:8:6).

המחנה האחת והכהו – מחנה משמש לשון זכר ולשון נקבה: כי תחנה עלי מחנה (תהלים כ״ז:ג׳) – הרי נקבה, המחנה הזה – (בראשית ל״ג:ח׳) הרי זכר. וכן יש שאר דברים משמשים זכר ונקיבה: השמש יצא על הארץ (בראשית י״ט:כ״ג), מקצה השמים מוצאו (תהלים י״ט:ז׳) הרי זכר, השמש זרחה על המים (מלכים ב ג׳:כ״ב) הרי נקבה; רוח גדולה באה (איוב א׳:י״ט) נקבה, ויגע בארבע פנות (איוב א׳:י״ט) הרי זכר, ורוח גדולה חזק מפרק הרים (מלכים א י״ט:י״א) הרי זכר ונקבה.

Rashi Bereshit 33:14רש״י בראשית ל״ג:י״ד

יעד אשר אבא אל אדני שעירה UNTIL I COME UNTO MY LORD UNTO SEIR – He mentioned a much longer journey, for he really intended to go only as far as Succoth (Avodah Zarah 25b). He said, "If he means to do me harm let him wait to do so until I reach his abode at Seir." Therefore he did not go to Seir. But when will he go? In the days of the Messiah, as it is said (Obadiah 1:21) "And saviours shall go up on Mount Zion to judge the mount of Esau". There are many Midrashic explanations of this section.

עד אשר אבא אל אדני שעירה – הרחיב לו הדרך, שלא היה דעתו ללכת אלא עד סוכות. אמר: אם דעתו לעשות לי רעה, ימתין עד באי אצלו. ואימתי ילך? בימי המשיח, שנאמר: ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (עבדיה א׳:כ״א). ומדרשי אגדה יש לפרשה זו רבים.

Rashi Bereshit 34:14רש״י בראשית ל״ד:י״ד

חרפה הוא THAT WERE A DISGRACE – Amongst us it is somewhat of a blot on our pedigree, for if one wishes to revile another, he says to him: "You are an uncircumcised person", or "the son of an uncircumcised person". The word חרפה always means "reviling".

חרפה היא לנו – שמץ אצלינו. הבא לחרף את חברו, אומר לו: ערל אתה או בן ערל אתה. חרפה – בכל מקום גידוף, בלעז דישטרטייש.

Rashi Bereshit 35:13רש״י בראשית ל״ה:י״ג

(13-14) במקום אשר דבר אתו AT THE PLACE WHERE HE SPAKE WITH HIM – I do not know what this is intended to tell us.

(יג-יד) במקום אשר דבר אתו – איני יודע מה מלמדינו.

Rashi Bereshit 35:22רש״י בראשית ל״ה:כ״ב

בשכן ישראל בארץ ההוא WHEN ISRAEL DWELT IN THAT LAND – before he came to Isaac at Hebron, all these troubles happened to him. וישכב AND HE LAY – Because he had disturbed his couch Scripture accounts it to him as though he had actually sinned in this manner. But why did he disturb his couch? When Rachel died Jacob removed to Bilhah's tent and Reuben came and protested against the slight thus inflicted on his mother (Leah). He said: "If my mother's sister was her rival, is that any reason why the handmaid of my mother's sister should become a rival to her!" On this account he disturbed the couch (Shabbat 55b). ויהיו בני יעקב שנים עשר NOW THE SONS OF JACOB WERE TWELVE – Scripture begins again where it left off the previous narrative (i.e. the birth of Benjamin): when Benjamin was born the destined number of his sons was complete and it was proper that they should then be enumerated; and therefore it enumerates them. Our Rabbis explained that these words are intended to tell us that Jacob's twelve sons were all equal — they were all equally righteous, for Reuben had committed no actual sin (Shabbat 55b).

בשכון ישראל בארץ ההיא – עד שלא בא לחברון אצל יצחק אירעוהו כל אלה. וישכב את בלהה – מתוך שבילבל משכבו, מעלה עליו כאילו שכבה. ולמה בילבל וחילל יצועיו? שכשמתה רחל, נטל יעקב מיטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר האהלים, ונתנה באהל בלהה. בא ראובן ותבע עלבון אמו, אמר: אם אחות אמא הייתה צרתה, שפחת אחות אימא תהא צרתה לאימא? ויהיו בני יעקב שנים עשר – מתחיל לעניין ראשון: משנולד בנימן נשלמה המיטה, ומעתה ראויין להימנות, ומנאן. ורבותינו דרשו (בבלי שבת נ״ה:): ללמדנו בא, שכולם שוים וכולן צדיקים, שלא חטא ראובן.

Rashi Bereshit 35:27רש״י בראשית ל״ה:כ״ז

ממרא MAMRE – the name of the plain. קרית הארבע KIRIATH-ARBA – the name of the city. ממרא קרית הארבע therefore means "to the plain of Kiriath-arba". If you say that it should have written ממרא הקרית ארבע (that Kirjath-arba being one name the definite article should be placed in front of it) then I reply that this is the rule in Biblical Hebrew: in every case of a name compounded of two words, such as this, and such as בית לחם and אבי עזר and בית אל, when it is necessary to prefix the definite article (in order to determine the name) it is prefixed to the second element of the name — thus (1 Samuel 16:1) בית הלחמי the Bethlehemite; (Judges 6:24) "in Ophrah (אבי העזרי) of the Abiezrites"; (1 Kings 16:34) "did Hiel the Bethelite (בית האלי) build".

ממרא קרית הארבע – ממרא – שם המישור, קרית הארבע – שם העיר, ממרא קרית הארבע – אל מישור של קרית הארבע. ואם תאמר: היה לו לכתוב: ׳ממרא הקרית ארבע׳? כן דרך המקרא בכל דבר ששמו כפול, כגון זה, וכגון: בית לחם, בית־אל, אבי עזר, אם הוצרך להטיל בו ה״י, נותנה בראש תיבה השנייה: בית הלחמי (שמואל א ט״ז:א׳), בעפרה אבי העזרי (שופטים ח׳:ל״ב), בנה חיאל בית האלי (מלכים א ט״ז:ל״ד).

Rashi Bereshit 35:29רש״י בראשית ל״ה:כ״ט

ויגוע יצחק AND ISAAC EXPIRED – There is no such thing as "earlier" or "later" (chronological order) in the narratives of the Torah (Pesachim 6b), and the sale of Joseph preceded Isaac's death by twelve years. Thus: at Jacob's birth Isaac was sixty years old — as it is said (25:26) "And Isaac was sixty years old [when he bore them]" (Esau and Jacob). Isaac died when Jacob was 120, for if you deduct 60 from 180 (Isaac's age when he died), you have left 120. Joseph was 17 years old when he was sold, and that year was the one hundred and eighth of Jacob's life. How is this? Jacob was 63 when he received the blessing of his father; 14 years he hid himself in Eber's School — making 77 — and 14 years "he served for his wives" (Rashi borrows a phrase from Hosea 12:13 "And Israel served for a wife"; but he means for both wives), and at the expiration of these 14 years Joseph was born as it is said (30:25) "and it came to pass when Rachel had born Joseph" (that Jacob wished to return home and he would not have desired to do this if his fourteen years of service were not completed) making 91. Add to this the seventeen years of Joseph's life before he was sold, and you have 108. This may also be derived more directly from Scripture thus: from the time when Joseph was sold until the time when Jacob came to Egypt was 22 years, for it is said (41:46) "And Joseph was 30 years old [when he stood before Pharaoh]" (and therefore he had been in Egypt 13 years, as he was 17 when he was sold) and the seven years of plenty and two of famine had elapsed before Jacob came to Egypt (cf. 45:6), making 22 years. And as it is written (47:9) that Jacob on his arrival in Egypt said to Pharaoh "The days of the years of my sojournings are a hundred and thirty years", it follows that at the time when Joseph was sold Jacob was one hundred and eight years old.

ויגוע יצחק וגו׳ – אין מוקדם ומאוחר בתורה: מכירתו של יוסף קדמה למיתתו של יצחק שתים עשרה שנה, שהרי יצחק מת בשנת מאה ועשרים ליעקב, שנאמר: ויצחק בן ששים בלדת אתם (בראשית כ״ה:כ״ו), צא ששים ממאה ושמנים נשארו מאה ועשרים. ויוסף נמכר בן שבע עשרה שנה, ואותה שנה שנת מאה ושמנה ליעקב. כיצד? בן ששים ושלש נתברך, ארבע עשרה נטמן בבית עבר, הרי שבעים ושבע, י״ד עבד באשה, ובסוף י״ד נולד יוסף, שנאמר: ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו׳ (בראשית ל׳:כ״ה), הרי תשעים ואחת, ושבע עשרה עד שלא נמכר הרי מאה ושמנה. עוד הוא מפורש מן המקרא: משנמכר יוסף עד בא יעקב למצרים עשרים ושתים שנה, שנאמר: ויוסף בן שלשים שנה וגו׳ (בראשית מ״א:מ״ו), שבע שני שובע ושתים רעב, הרי עשרים ושתים, וכתוב: ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה (בראשית מ״ז:ט׳). נמצא יעקב במכירתו של יוסף בן מאה ושמונה.

Rashi Bereshit 37:29רש״י בראשית ל״ז:כ״ט

וישב ראובן AND REUBEN RETURNED – When he (Joseph) was sold he had not been present, for it was his day (his turn) to go to attend to his father (Genesis Rabbah 84:19). Another explanation is: he had not sat with them at the meal because he was occupied with his sack-cloth and fast in penitence for having disturbed his father's couch (Genesis Rabbah 84:19).

וישב ראובן – ובמכירתו לא היה שם, שהגיע יומו לילך ולשמש את אביו. דבר אחר: עסוק היה בשקו ותעניתו על בילבול יצועי אביו.

Rashi Bereshit 37:35רש״י בראשית ל״ז:ל״ה

וכל בנתיו AND ALL HIS DAUGHTERS – R Judah said: a twin-sister was born with each of Jacob's sons and they each took a step-sister to wife (It was these daughters who comforted Jacob) R. Nehemiah said: their wives were Canaanite women and not their step-sisters; what is meant then "by all his daughters"? His daughters-in-law, for a person does not hesitate to call his son-in-law his son and his daughter-in-law his daughter (Genesis Rabbah 84:21).

וכל בנותיו – ר׳ יהודה אומר: אחיות תאמות נולדו עם כל שבט ושבט, ונשאום. ר׳ נחמיה אומר: כנעניות היו. אלא מהו כל בנותיו? כלותיו, שאין אדם נמנע מלקרוא לחתנו בנו ולכלתו בתו.

Rashi Bereshit 38:2רש״י בראשית ל״ח:ב׳

כנעני means A MERCHANT – (cf. Pesachim 50a and Zachariah 14:21).

כנעני – תגרא.

Rashi Bereshit 39:14רש״י בראשית ל״ט:י״ד

ראו הביא לנו SEE, HE HATH BROUGHT IN UNTO US – This is an elliptical phrase: "he hath brought in to us" without stating plainly who brought him in She was referring to her husband. עברי A HEBREW – is one who came from the other side (עבר) of the river Euphrates, being at the same time of the sons of Eber (אדניו).

ראו הביא לנו – הרי זו לשון קצרה: הביא לנו, ולא פירש מי הביאו. ועל בעלה אומרת כן.

Rashi Bereshit 41:1רש״י בראשית מ״א:א׳

ויהי מקץ AND IT CAME TO PASS AT THE END – As the Targum renders it by מסוף "at the end" All forms of the noun קץ signify one end or the other.

ויהי מקץ – כתרגומו: מסוף. וכל לשון קץ סוף הוא.

Rashi Bereshit 41:42רש״י בראשית מ״א:מ״ב

ויסר פרעה את טבעתו AND PHARAOH TOOK OFF HIS RING – When the king gives his ring it is a sign that the person to whom he hands it is to be second to him in rank.

ויסר את טבעתו – נתינת טבעת המלך היא אות למי שנותנה להיות שיני לו בגדולה. בגדי שש – דבר חשיבות הוא במצרים.

Rashi Bereshit 41:45רש״י בראשית מ״א:מ״ה

צפנת פענח signifies "Explainer of hidden things". There is no other example in Scripture of the word. פוטי פרע – POTIPHERAH — he is identical with Potiphar.

צפנת פענח – מפרש הצפונות, ואין לפענח דמיון במקרא. פוטיפרע – הוא פוטיפר, ונקרא שמו פוטיפרע על שם שנסתרס מאיליו, לפי שלקח את יוסף למשכב זכור.

Rashi Bereshit 41:49רש״י בראשית מ״א:מ״ט

עד כי חדל לספר UNTIL THEY CEASED NUMBERING – until the one who was numbering stopped numbering — it is an elliptical phrase כי אין מספר means because it was without number – The word כי has the meaning of because (Rosh Hashanah 3a).

עד כי חדל לספר – עד כי אשר חדל לו הסופר לספור, והרי זה מקרא קצר. כי אין מספר – לפי שאין מספר, והרי כי משמש בלשון דהא.

Rashi Bereshit 42:23רש״י בראשית מ״ב:כ״ג

המליץ THE INTERPRETER – This was Manasseh (Genesis Rabbah 91:8).

המליץ – זה מנשה.

Rashi Bereshit 46:10רש״י בראשית מ״ו:י׳

בן הכנענית THE SON OF THE CANAANITISH WOMAN – means the son of Dinah, who had been associated with a Canaanite (Shechem). When they (her brothers) had killed Shechem, Dinah refused to leave the city until Simeon swore to her that he would marry her and regard the child she was about to bear as his own (cf. Genesis Rabbah 80:11).

בן הכנענית – בן דינה היה שנבעלה לכנעני. כשהרגו את שכם, לא היתה דינה רוצה לצאת, עד שנשבע לה שמעון שישאנה, בראשית רבא (בראשית רבה פ׳:י״א).

Rashi Bereshit 47:7רש״י בראשית מ״ז:ז׳

ויברך יעקב AND JACOB BLESSED – this was the greeting of peace, as is usual in the case of all who are granted an interview with kings at long intervals; saluer in old French

ויברך יעקב – היא שאילת שלום, כדרך כל הנראים לפני מלכים לפרקים, שַלודֵיר בלעז.

Rashi Bereshit 47:10רש״י בראשית מ״ז:י׳

ויברך יעקב AND JACOB BLESSED [PHARAOH] – i.e. he gave him the salutation of peace as is usual for all who take their leave of princes — they salute them and depart. A Midrash however understands this more literally and asks, "What was the blessing with which he blessed him? That the waters of the Nile might rise at his approach Because Egypt does not drink (is not irrigated by) rain-water, but the waters of the Nile rise and irrigate it. And from the time when Jacob blessed him and henceforth, whenever Pharaoh came to the Nile it rose at his coming, overflowed its banks and watered the land. Thus it is stated in Tanchuma Yashan 4:2:26 to נשא.

ויברך יעקב וגו׳ – כדרך כל הנפטרים מלפני שרים, מברכין אותם ונוטלין רשות. מה ברכה בירכו? שיעלה נילוס לרגלו, לפי שאין מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה. ומברכתו של יעקב ואילך, היה פרעה בא על נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ. תנחומא (תנחומא נשא כ״ו).

Rashi Bereshit 47:21רש״י בראשית מ״ז:כ״א

ואת העם העביר AND AS FOR THE PEOPLE HE CAUSED THEM TO PASS – Joseph caused them to pass from one city to another city that they might be reminded that they now had no claim to the land. He settled the people of one city in another. There was no need for Scripture to state this except for the purpose of telling you something to Joseph's credit — that he intended thereby to remove a reproach from his brothers because, since the Egyptians were themselves strangers in the various cities where they then dwelt, they could not call them (Joseph's brethren) strangers (Chullin 60b). 'מקצה גבול מצרים וגו means thus did he to all the cities of the realm of Egypt FROM ONE EXTREMITY OF THE BOUNDARIES OF EGYPT EVEN TO THE OTHER EXTREMITY THEREOF).

ואת העם העביר – יוסף, מעיר לעיר – לזכרון שאין להם עוד חלק בארץ, והושיב של עיר זו בחברתה. ולא הוצרך הכתוב לכתוב זאת אלא להודיע שבחו של יוסף, שנתכוון להסיר חרפה מעל אחיו שלא יהו קורין אותם גולים. מקצה גבול מצרים וגו׳ – כן עשה לכל הערים אשר במלכות מצרים, מקצה גבולה עד קצה גבולה.

Rashi Bereshit 48:1-2רש״י בראשית מ״ח:א׳-ב׳

(1) ויאמר ליוסף literally, HE SAID TO JOSEPH – "he" means one of the messengers: it is an elliptical phrase. Some say, that Ephraim was regularly with Jacob for study and when Jacob became ill in the land of Goshen Ephraim went to his father in Egypt and reported it to him (Tanchuma 1:12:6).

(א) ויאמר ליוסף – אחד מן המגידים, והרי זה מקרא קצר.

Rashi Bereshit 49:12רש״י בראשית מ״ט:י״ב

חכלילי [HIS EYES] ARE RED – חכלילי denotes redness, as the Targum renders it: they shall become red. Similar is (Proverbs 23:29) "who hath redness (חכלילות) of eyes?" Redness of eyes is associated with wine because that is what usually happens to those who drink much wine — their eyes become red.

חכלילי – לשון אודם, כתרגומו, וכן: למי חכלילות עינים (משלי כ״ג:כ״ט), שכן דרך שותי יין עיניהם מאדימין.

Rashi Bereshit 49:22רש״י בראשית מ״ט:כ״ב

עלי שור consequently means in order to look (i.e. עלי, a poetical form of על, means "for the purpose of"). The translation of Onkelos of בנות צעדה עלי שור is: two tribes will come out of his sons etc., and according to this Scripture writes בנות (though one would expect בנים) with reference to the women of Manasseh — the daughters of Zelophehad — who received a portion of land on both sides of the Jordan (Midrash Tanchuma, Pinchas 9). And in accordance with this paraphrase the Targum translated the preceding words בן פרת by ברי דיסגי יוסף, Joseph is a son who shall increase and become, two tribes connecting פרת with the expression [פריה [ורביה "fruitfulness and increase". There are Midrashim (Genesis Rabbah 78:9) that fit in with the text: When Esau came to meet Jacob all the other matriarchs walked in front of their children to prostrate themselves but of Rachel it states (33:7) "[and afterwards] came Joseph near and Rachel (i.e. Joseph before Rachel) and they bowed down". Joseph said, "This wicked man has a haughty look (is bold and impudent) he may set his fancy upon my mother". He therefore stepped in front of her, drawing himself up to his full height, in order to hide her from Esau's eyes. It was in reference to this that his father when blessing him called him a בן פורת, a son who grew in size: You, Joseph, stretched yourself to a great height to protect your mother against Esau's glance, therefore you deserved to become great. (This has reference to the distinguished position he attained in Egypt.). In accordance with this Midrash the words בנות צעדה עלי שור mean they climbed up to get a good view of you when you went forth in the procession as Viceroy over Egypt. They (the Rabbis) gave a further interpretation of it, taking עלי עין as עוּלֵי עין, "raised above the eye", in the sense that the Evil Eye would have no effect on his children (Berakhot 20a). So, too, when he blessed Manasseh and Ephraim he blessed them, praying that they should become as fishes on which the Evil Eye has no effect.

עלי שור – בשביל לשור. ותרגומו של אונקלוס: בנות צעדה עלי שור – תרין שבטין יפקון מבנוהי יקבלון חלקא ואחסנתא. וכתב בנות על שם בנות מנשה, בנות צלפחד שנטלו חלק בשני עברי הירדן, ברי תסגי פרת, לשון פריה ורביה. ויש מדרשי אגדה בו המתיישבים על הלשון: בשעה שבא עשו לקראת יעקב, בכולן קדמו האמהות ללכת לפני בניהן להשתחוות, וברחל כתוב ונגש יוסף ורחל וישתחוו (בראשית ל״ג:ז׳), אמר יוסף: הרשע הזה עינו רמה שמא יתלה עינו באימא, יצא לפניה ושירבב קומתו לכסותה. והוא שבירכו אביו: בן פורת – הגדלת עצמך יוסף, עלי עין של עשו, לפיכך זכיתה לגדולת בנות צעדה עלי שור – להסתכל בך בצאתך על מצרים. ועוד דרשוהו לעיניין שלא תשלוט בזרעו עין הרע, ואף כשבירך מנשה ואפרים בירכם כדגים, שאין עין שולטת בהן.

Rashi Shemot 1:15רש״י שמות א׳:ט״ו

למילדת (the Piel participle) – This is synonymous with מולידות (the Hiphil participle, and both denote the women who assist the mother in bringing the child to birth). But some verbs are used in forms of a light conjugation (i.e. one which has no strong Dagesh as a characteristic) or in forms of a strong conjugation (one that has such a Dagesh), as e. g., שׁוֹבֵר (Kal) and מְשַׁבֵּר (Piel); דּוֹבֵר (Kal) and מְדַבֵּר (Piel). both having the same meaning; similarly here we may have מוליד (the Hiphil — without a strong Dagesh) or מְיַלֵּד (the Piel), both signifying one who helps to bring to birth. שפרה SHIPHRAH – This was Jochebed; she bore this additional name because she used to put the babe after its birth into good physical condition (משפרת) by the care she bestowed upon it (Sotah 11b). פועה PUAH – This was Miriam, and she bore this additional name because she used to Call aloud and speak and croon to the babe just as women do who soothe a child when it is crying (Sotah 11b). פועה has the meaning of crying aloud, as (Isaiah 42:14) "I will cry (אפעה) like a travailing woman".

מיילדות – הוא לשון מולידות, אלא שיש לשון קל ויש לשון כבד, כמו: שובר ומשבר, דובר ומדבר, כן: מוליד ומיילד. שפרה – יוכבד, על שם שמשפרת את הוולד. פועה – מרים, שפועה ומדברת והוגה לוולד, כדרך הנשים לפייס תינוק הבוכה. פועה – לשון צעקה, כמו: כיולדה אפעה (ישעיהו מ״ב:י״ד).

Rashi Shemot 3:1רש״י שמות ג׳:א׳

אחר המדבר [HE LED THE SHEEP] BEHIND THE DESERT – in order to keep them away from private property (גֶזֵל i.e. things which can be appropriated only as the result of "robbery") — that they should not graze in other people's fields (Exodus Rabbah 2:3). אל הר האלהים TO THE MOUNTAIN OF GOD – Scripture so names it with reference to what happened there in the future (Sifrei on Deuteronomy 1:24).

אחר המדבר – להתרחק מן הגזל, שלא ירעו בשדות אחרים. אל הר האלהים – על שם העתיד.

Rashi Shemot 3:2רש״י שמות ג׳:ב׳

בלבת אש means IN A FLAME OF FIRE, i.e. in the very heart of (לב) the fire. Similarly is לב used of inanimate objects in: (Deuteronomy 4:11) "in the heart of (לב) heaven"; (II Samuel 18:14) "in the midst of (לב) the terebinth". Do not be puzzled by the ת, although the ordinary word for heart, לב. does not require the suffix ת in the construct form, because we have another example of this form, viz., (Ezekiel 16:30) "how weak is thy heart (לבתך)". מתוך הסנה OUT OF THE MIDST OF A BUSH (a thornbush) – and not from any other tree, in accordance with the idea (Psalms 91:15) "I will be with him in trouble" (Midrash Tanchuma, Shemot 14). אֻכָּל means DEVOURED, eaten. It is of the same grammatical form as, (Deuteronomy 21:3) "which hath not been wrought with (עֻבַּר)"; (Genesis 3:23) "whence he was taken (לֻקַח):

בלבת אש – בשלהבת אש, לבו של אש, כמו: לב השמים (דברים ד׳:י״א), לב האלה (שמואל ב י״ח:י״ד). ואל תתמה על התי״ו, יש לנו כיוצא בה: מה אמולה לבתך (יחזקאל ט״ז:ל׳). מתוך הסנה – ולא אילן אחר, משום: עמו אנכי בצרה (תהלים צ״א:ט״ו). אֻכל – נֵאכל, כמו: לא עֻבד בה (דברים כ״א:ג׳), אשר לֻקח משם (בראשית ג׳:כ״ג).

Rashi Shemot 4:20רש״י שמות ד׳:כ׳

על החמור UPON "THE" ASS – the ass designated for this purpose: this was the ass which Abraham had saddled for the purpose of travelling to bind Isaac on Mount Moriah, and this, too, is the ass upon which King Messiah will once show himself in public, as it is said, (Zechariah 9:9) "[Behold, thy king cometh unto thee, …] lowly and riding upon an ass" (Pirkei DeRabbi Eliezer 31). וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה AND HE RETURNED TO THE LAND OF EGYPT: AND MOSES TOOK THE STAFF [OF GOD] — "Earlier and later" are not strictly observed in the Scriptures (i.e. incidents are not necessarily related in the exact order in which they occur. Here it should state: He took the staff etc. and returned to Egypt; cf. v. 17).

על החמר – החמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק, והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר: עני ורוכב על חמור (זכריה ט׳:ט׳). וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה – אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים בתורה.

Rashi Shemot 6:9רש״י שמות ו׳:ט׳

וגם הקמתי וגו' ALSO I SET UP [MY COVENANT WITH THEM TO GIVE THEM THE LAND OF CANAAN], and yet when Abraham wished to bury Sarah he could not obtain a grave until he purchased one at a high price. So, too, in the case of Isaac, people strove with him for possession of the wells which he had dug. Similarly, of Jacob it is stated, (Genesis 33:19) "He purchased a parcel of field," in which to pitch his tent. Yet none of them criticised My dealings with them, whilst you say "Wherefore hast Thou done so evil [to this people!]" — But this Midrashic exposition does not fit in with the text for several reasons. Firstly, because Scripture does not state "And they did not ask of Me regarding my Name, the Lord". And if you say in refutation of my objection that they did not mean that ושמי ה' לא נודעתי actually signifies that they did not ask what is My Name, but it means "He did not tell them that this was His Name and yet they did not ask Him what it was", then I reply that these words cannot mean that He did not tell them His name, for at the very first when He revealed Himself to Abraham at the Covenant "between the pieces" it is said, (Genesis 15:7) "I am the Lord (אני ה') who brought thee out from Ur of the Chaldees". Further (secondly), how does the context run on to the statements which Scripture places after the above verses, viz., "And I have also heard etc." and "Wherefore say unto the children of Israel etc."? Therefore I say: let Scripture be explained in its literal sense so that each statement fits into its proper setting, but the Midrashic exposition may also be given, if you like, as it is said (Jeremiah 23:29) "Is not my word like as fire, saith the Lord, and like a hammer which, by the force of its own blow, the rock at which it strikes shatters in pieces".

וגם הקימתי וגו׳ – וכשביקש אברהם לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בדמים מרבים, וכן יצחק – עירערו עליו את הבארות שחפר, וכן יעקב: ויקן את חלקת השדה (בראשית ל״ג:י״ט) לנטות אהלו, ולא הרהרו אחר מידותי, ואתה אמרת: למה הרעות (שמות ה׳:כ״ב). ואין המדרש מתישב אחר המקרא מפני כמה דברים: אחת – שלא נאמר: ׳ושמי י״י לא שאלו לי׳. ואם תאמר: לא הודיעם שכך שמו, הרי תחלה שנגלה על אברהם בין הבתרים, נאמר: אני י״י אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשית ט״ו:ז׳). ועוד, היאך הסמיכה נמשכת בדברים שהוא סומך לשונו: וגם אני שמעתי וג׳ (שמות ו׳:ה׳) לכן אמר לבני ישראל (שמות ו׳:ו׳). לכך אני אומר: יתיישב המקרא על פשוטו דבר דבור על אופניו (משלי כ״ה:י״א), והדרשה תדרש, שנאמר: הלוא כה דברי כאש נאם י״י וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיהו כ״ג:כ״ט) – כסלע מתחלק לכמה ניצוצות.]

Rashi Shemot 6:9רש״י שמות ו׳:ט׳

מקצר רוח THROUGH ANGUISH (lit. shortness) OF SPIRIT – If one is in anguish his breath comes in short gasps and he cannot draw long breaths.

קוצר רוח – כל מי שהוא מיצר, רוחו ונשמתו קצרה, ואינו יכול להאריך בנשימתו.

Rashi Shemot 6:12רש״י שמות ו׳:י״ב

ואיך ישמעני פרעה HOW THAN SHALL PHARAOH HEAR ME? – This is one of the ten inferences from minor to major which are found in the Bible (Genesis Rabbah 92:7). ערל שפתים OF UNCIRCUMCISED LIPS – It really means obstructed as regards the lips. So, too, in respect to all forms derived from ערל I say that they signify obstructed. E.g. (Jeremiah 6:10) "their ear is עֲרֵלָה — stopped up so that it will not hear; (Jeremiah 9:25) "עַרְלִי in heart" — their hearts are closed so that they will not understand; (Habakkuk 2:16) "Drink thou, also וְהֵעָרֵל" — and become thou closed up (in thy senses) through intoxication caused by the cup of curse mentioned in that passage; the foreskin (ערלה) of the flesh is so called because the membrum is closed up and covered by it; (Leviticus 19:23) וערלתם ערלתו signifies, make for it (the tree) a closure (אוטם) and cover by means of an inhibition that will prove a barrier against eating it; (Leviticus 19:23 "Three years shall it be to you as ערלים" — it shall be closed up and covered and barred so that it many not be eaten.

ערל שפתים – אטום שפתים. וכן כל לשון ערלה, אומר אני שהוא אוטם: ערלה אזנם (ירמיהו ו׳:י׳) – אטומה משמוע, ערלי לב (ירמיהו ט׳:כ״ה) – אטומים מהבין, שתה גם אתה והערל (חבקוק ב׳:ט״ז) – והאטם, אנטומיץ, משכרות כוס הקללה, ערלת בשר (בראשית י״ז:י״א) – שהגיד אטום ומכוסה ומובדל בה. וערלתם ערלתו (ויקרא י״ט:כ״ג) – עשו לו אוטם וכיסוי, איסור שיבדיל בפני אכילתו. שלש שנים יהיה לכם ערלים (ויקרא י״ט:כ״ג) – אטום ומכוסה ומובדל מלאוכלו.

Rashi Shemot 7:3רש״י שמות ז׳:ג׳

ואני אקשה AND I WILL ALLOW [PHARAOH'S HEART] TO HARDEN – Since he has wickedly resisted Me, and it is manifest to Me that the heathen nations find no spiritual satisfaction in setting their whole heart to return to Me penitently, it is better that his heart should be hardened in order that My signs may be multiplied against him so that ye may recognise My divine power. Such, indeed, is the method of the Holy One, blessed be He: He brings punishment upon the nations so that Israel may hear of it and fear Him, as it is said, (Zephaniah 3:6, 3:7) "I have cut off nations, their corners are desolate etc. … I said: Surely thou wilt fear Me, thou wilt receive correction" (cf. Yevamot 63a). Nevertheless, in the case of the first five plagues it is not stated, "The Lord hardened Pharaoh's heart" but "Pharaoh's heart was hardened" (Midrash Tanchuma, Vaera 3).

ואני אקשה – מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי, ותכירו אתם גבורותיי. וכן מידתו של הקב״ה: מביא פורענות על האומות כדי שישמעו ישראל ויראו, שנאמר: הכיתי גוים נשמו פנותם (צפניה ג׳:ו׳), אמרתי אך תראי אותי תקחי מוסר (צפניה ג׳:ז׳). ואף על פי כן בחמש מכות ראשונות לא נאמר: ויחזק י״י את לב פרעה, אלא: ויחזק לב פרעה (שמות ז׳:י״ג, ז׳:כ״ב, ח׳:ט״ו).

Rashi Shemot 13:12רש״י שמות י״ג:י״ב

והעברת This word והעברת is an expression for "setting apart". Similarly it says, (Numbers 27:8) "And ye shall set his inheritance apart (והעברתם) for his daughter" (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 13:12:1). שגר בהמה DROPPED BY BEAST – a premature birth; and this is termed שגר because its mother casts it out (שגר) and expels it (שלחתו) from the womb before its due time (שגר is a synonym of שלח "to let go"). Scripture teaches you that although it is a premature birth it is nevertheless holy by reason of its being first born, in so far that it exempts from the law regarding the firstborn the young that comes (is born) after it (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 13:12:2). It is true that an animal that is not a premature birth) is also called שגר, as (Deuteronomy 7:13) "the שגר of thy kine" (where it speaks of blessing this, and it is therefore evident that it cannot there denote a premature birth), but this שגר (i.e. its use here) is intended only to tell us something about a premature birth, because, you see, it has already written in this verse: "Every first offspring of the womb"! And if you say that also the firstborn of an unclean animal (and not a premature birth) is implied by שגר (and that this also must be hallowed) then I reply that Scripture comes and expressly states in another passage, (Deuteronomy 15:19) "[All the firstling males that are born] of thy herd and of thy flocks (thus only clean animals) [shalt thou sanctify etc.]". Another meaning may be given in explanation of והעברת כל פטר רחם "thou shalt set apart every first born of the womb" — viz., that Scripture by the term פטר רחם is speaking of the firstborn of man (consequently the following words, שגר בהמה, need not denote an animal of premature birth, but an animal born in the natural course as it certainly means in Deuteronomy 7:13, and we thus avoid the necessity of here assigning to שגר a meaning different from that which it bears in the latter passage).

והעברת – אין והעברת אלא לשון הפרשה, וכן הוא אומר: והעברתם את נחלתו לבתו (במדבר כ״ז:ח׳).

Rashi Shemot 13:17רש״י שמות י״ג:י״ז

כי קרוב הוא BECAUSE IT WAS NEAR – and it would therefore be easy to return by the same route to Egypt. — Of Midrashic explanations there are many (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 13:17).

כי קרוב הוא – ונוח לשוב באותו הדרך למצרים. ומדרשי אגדה הרבה יש.

Rashi Shemot 18:1רש״י שמות י״ח:א׳

וישמע יתרו AND JETHRO HEARD – What was the particular report which he heard so that he came? — The division of the Red Sea and the war with Amalek (cf. (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 18:1:1; Zevachim 116a). יתרו JETHRO – He was called by seven names: Reuel, Jether, Jethro, Hobab, Heber, Keni and Putiel. He was called Jether (from יִתֵּר "to add") because he added (it was through him that there was added) a section to the Torah; viz., that beginning at (21 ff.) "Moreover thou shalt provide". Jethro — so was he called because when he became a proselyte and fulfilled the divine precepts one more letter was added to his name (יתר). Hobab — because he loved (חִבֵּב) the Torah (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 18:1:2). — Hobab is certainly identical with Jethro, as it is said, (Judges 4:11) "of the sons of Hobab, the father-in-law of Moses" and therefore it is correct to say that Hobab is one of his names. But as to Reuel there are some who say that he is not identical with Jethro, but that he was Hobab's (Jethro's) father, as may be seen from Numbers 10:29. Then what, according to this view, would be the meaning of (Exodus 2:18) "And they came to Reuel, their father" (from which it would appear that Reuel and Jethro are the same)? It means their grandfather, for children call their grandfather: father. This is to be found in Sifrei Bemidbar 79 (on Numbers 10:29). חתן משה MOSES' FATHER-IN-LAW – Here Jethro prided himself on his relationship to Moses: I, the father-in-law of the king. Previously, however, Moses had made whatever greatness he had hinge upon his relationship to his father-in-law, the chieftain of Midian, as it is said, (Exodus 4:18) "And he returned to Jethro, his father-in-law" (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 18:1:4). למשה ולישראל TO MOSES AND TO ISRAEL – Moses alone is of equal in importance to all Israel (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 18:1:5). את כל אשר עשה ALL THAT [GOD] HAD DONE for them through the falling of the Manna and through the well (cf. Rashi on Numbers 21:17) and by the defeat of Amalek. כי הוציא ה' וגו' THAT THE LORD HAD BROUGHT FORTH etc. – this was greater than all other things, and is therefore singled out for mention (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 18:1:5).

וישמע יתרו – קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. יתרו – שבעה שמות נקראו לו: רעואל, יתר, יתרו, חובב, חבר, קיני, פוטיאל. יתר – על שייתר פרשה אחת בתורה: ואתה תחזה (שמות י״ח:כ״א), יתרו – לכשנתגייר הוסיפו לו אות אחת, חובב – שחיבב את התורה, חובב הוא יתרו, שנאמר: מבני חובב חותן משה (שופטים ד׳:י״א). ויש אומרים: רעואל אביו של יתרו היה, ומהו אומר: ותבאנה אל רעואל אביהן (שמות ב׳:י״ח), שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא, בסיפרי (ספרי במדבר י׳:כ״ט).

Rashi Shemot 18:13רש״י שמות י״ח:י״ג

ויהי ממחרת AND IT CAME TO PASS ON THE MORROW – This was really the day after the Day of Atonement: so have we learnt in Siphré (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 18:13:1). Since the Day of Atonement is not mentioned anywhere in this section that deals with the Giving of the Law what is the force of ממחרת? i.e. in relation to what particular day in the history of the Law-giving is the term ממחרת, "on the morrow", used? It means the morrow after he (Moses) descended from the Mount Sinai, and you must admit that it is impossible to say that this was any other day but the morrow after the Day of Atonement because, before the giving of the Torah, one could not say, (v. 16) "and I do make them know the statutes [of God and His laws]" (which are part of the Torah), and from the day when the Torah was given until the Day of Atonement Moses did not sit down to judge the people, since immediately after the Torah was given he ascended the mountain and descended only on the seventeenth of Tammuz when he broke the tablets in pieces. On the next day he again ascended the mountain early in the morning and stayed there eighty days, descending on the Day of Atonement (cf. Tanchuma כי תשא, Rashi on 33:11, Deuteronomy 9:18 and 10:1). Consequently this section is not written (placed) in its chronological order, for this paragraph commencing with ויהי ממחרת and ending with "Moses let his father-in-law go and he (Jethro) went his way into his own land" was not said before the second year after the Exodus. For even according to the view of one who says that Jethro came to Moses before the giving of the Torah (Avodah Zarah 24a) his dismissal into his own land did not take place until the second year, for it is stated here (v. 27) "Moses let his father-in-law go", and we find in the account of Israel's journey through the wilderness beneath their banners (which according to Numbers 10:11 began in the second year) that Moses said to him, (Numbers 10:29, 31) "We are journeying etc…. Forsake us not, I pray thee". Now if this incident happened before the giving of the Torah (including Jethro's departure) where do we find it related that he returned after he had let him go and he had taken departure? And if you object that there (in the section in Numbers which Rashi has quoted as evidence that Jethro's departure took place in the second year) it does not mention Jethro at all but Hobab, and that the latter was not Jethro but the son of Jethro, then I reply that Hobab is identical with Jethro and not his son, because it is written, (Judges 4:11) "of the sons of Hobab, the father-in-law of Moses".

ויהי ממחרת – מוצאי יום הכיפורים היה כך, שלא נאמר: ויהי ממחרת עד שנה שניה, אף לדברי האומר יתרו קודם מתן תורה בא, שילוחו אל ארצו לא היה עד שנה שנייה. שהרי כן שנינו בסיפרי (מכילתא דר׳ ישמעאל שמות י״ח:י״ג): ויהי ממחרת – מוצאי יום הכפורים היה, ומהו: ממחרת – למחרת רדתו מן ההר. ועל כרחיך אי איפשר לומר אלא ממחרת יום הכפורים, שהרי קודם מתן תורה אי איפשר לומר: והודעתי את חוקי האלהים וגומ׳ (שמות י״ח:ט״ז), ומשנתנה תורה עד יום הכפורים לא ישב משה לשפוט את העם, שהרי בשבעה עשר ירד ושיבר את הלוחות ולמחרת עלה בהשכמה, ושהה שמונים יום וירד ביום הכפורים. ואין פרשה זו כתובה כסדר, שלא נאמרה עד שנה שנייה, שהרי נאמר כאן: וישלח משה את חתנו (שמות י״ח:כ״ז), ומצינו במסע הדגלים שאמר לו: נסעים אנחנו וגומ׳ (במדבר י׳:כ״ט), אל תעזב אותנו (במדבר י׳:ל״א). ואם זו קודם מתן תורה, מששלחו והלך היכן מצינו שחזר. ואם תאמר: שם לא נאמר: יתרו, אלא חובב, ובנו של יתרו היה, הוא חובב הוא יתרו, שהרי כתוב: מבני חובב חתן משה (שופטים ד׳:י״א). [קשה הדבר לומר שלא ראו בניו של משה במתן תורה ולא עמדו על הר סיני. ובתנחומא (תנחומא בובר יתרו י״א): לב יודע מרת נפש, לפיכך בשמחתו לא יתערב זר (משלי י״ד:י׳). אמר הקב״ה ישראל היו משועבדים בטיט ולבנים, ויתרו יושב בשקט ובא לראות בשמחת תורה עם בניו, לפיכך: וישלח משה אל חתנו (שמות י״ח:כ״ז), ואחר כך: בחדש השלישי (שמות י״ט:א׳), כגיורת שבויה ומשוחררת שלא יתארסו עד ג׳ חדשים.]

Rashi Shemot 19:11רש״י שמות י״ט:י״א

והיו נכנים AND LET THEM BE PREPARED – separated from their wives (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 19:15:1; cf. Rashi on Shabbat 87a). ליום השלישי AGAINST THE THIRD DAY – which is the sixth of the month. On the fifth Moses built the altar under the mountain and the twelve monuments — the whole narrative as is stated later on in the Sidra ואלה המשפטים (Exodus 24:4), for there is neither "earlier" nor "later" (there is no chronological order) in the Torah (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 19:10:1-2). לעיני כל העם BEFORE THE EYES (in the sight) OF ALL THE PEOPLE – This tells us that there was not a blind person amongst them — that they had all been healed of their blindness (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 19:11).

והיו נכונים – מאשה. ליום השלישי – שהוא ששה בחדש. ובחמישי בנה משה את המזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה (שמות כ״ד:ד׳) וכל העניין האמור בפרשת ואלה המשפטים, ואין מוקדם ומאוחר בתורה. לעיני כל העם – מלמד שלא היה בהם סומא, שנתרפאו כולם.

Rashi Shemot 19:25רש״י שמות י״ט:כ״ה

ויאמר אליהם AND HE SPOKE UNTO THEM this warning.

ויאמר אלהם – התראה זו.

Rashi Shemot 21:22רש״י שמות כ״א:כ״ב

וכי ינצו אנשים IF MEN STRIVE with each other and one intended to strike the other and inadvertently struck the woman (Sanhedrin 79b). ונגפו AND HURT [A WOMAN WITH CHILD] – The root נגף always signifies "dashing against" and "striking". Examples are: (Psalms 91:15) "lest thou dash (תגוף) thy foot against a stone"; (Jeremiah 13:16) "and before your feet dash (יתנגפו)"; (Isaiah 8:14) "but for a stone of dashing (נגף).

ונגפו – אין נגיפה אלא לשון דחיפה והכאה, כמו: פן תגוף באבן רגליך (תהלים צ״א:י״ב), בטרם יתנגפו רגליכם (ירמיהו י״ג:ט״ז), ולאבן נגף (ישעיהו ח׳:י״ד).

Rashi Shemot 22:22-24רש״י שמות כ״ב:כ״ב-כ״ד

(22) אם ענה תענה אתו IF THOU AFFLICT THEM IN ANY WISE – This is an elliptical phrase — the text threatens but breaks off and does not specify immediately the punishment which will fall upon those who do this. We have the same in, (Genesis 4:15) "Therefore whosoever slayeth Cain …" it threatens but does not specify the punishment. So, here, too: "If thou afflict them in any wise", — this is a threat, as much as to say: "in the end you will get your deserts!" Why are you certain to get them? "Because (כי) if (אם) they cry at all unto Me, I will surely hear their cry". (23) והיו נשיכם אלמנות AND YOUR WIVES SHALL BE WIDOWS [AND YOUR CHILDREN FATHERLESS] – From what is implied in the words, "I will kill you with the sword" do I not know that "your wives shall be widows and your children orphans"? But the explanation of the latter words is not that implied by your question; it is quite a different curse: that the wives will be "fettered" for life — "as living widows" (Rashi is imitating a Biblical phrase, II Samuel 20:3, used in a somewhat similar sense) — that there will be no witnesses who can testify to the death of their husbands, and so they will be forbidden to re-marry. In which case the children will be destitute orphans, for the court will not allow them to take possession of the chattels of their fathers, since they do not know whether they have died or have only been taken captives (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 22:23; Bava Metzia 38b). (24) אם כסף תלוה את עמי IF THOU LEND MONEY TO ANY OF MY PEOPLE – R. Jishmael said: wherever אם occurs in Scripture it is used of an act the performance of which is optional, except in three instances, of which this is one (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 22:24:1; cf. Rashi on Exodus 20:22 - the translation therefore is: "When thou lendett etc."). את עמי TO ANY OF MY PEOPLE – If thou hast to choose between lending money to My people and a heathen, My people come first; if between a poor man and one who is better off, the poor man comes first; if between thine own poor (poor relatives) and other poor of thy city, thine own poor come first; if between the poor of thine own city and the poor of another city, the poor of thine own city come first (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 22:24:3; Bava Metzia 71a). And this is how the above explanation is implied in the text: "If thou lend money" — את עמי "lend it to My people", and not to a heathen; and to which one of My people? את העני, to the poor; and to which poor? עמך to him that is with thee (i.e. who is with thee in relationship and is with thee in thy city). [Another explanation of את עמי is: Thou shalt not treat him disrespectfully when lending him money, for he is עמי — though in need he is still "My people"! את העני עמך Look at thyself as though thou art the poor man (Midrash Tanchuma 6:15)]. לא תהיה לו כנשה THOU SHALT NOT BE UNTO HIM AS AN EXACTOR – you shall not demand the debt of him forcibly. The comparative כ of כנשה suggests thou shalt not be like a נשה: if you know that he has no money do not appear in your attitude towards him as though you had lent him, but as though you had not lent him — it means as much as, do not humble him. נשך is what is called in Rabbinical Hebrew רבית (from רבה to increase). It is called נשך "biting", because it resembles the bite of a snake: it bites, inflicting a small wound in a person's foot which he does not feel at first, but all at once it swells and distends the whole body up to the top of his head. So it is with interest: at first one does not feel the drain it makes on him and it remains unnoticed until the interest mounts up and suddenly makes the person lose a big fortune (Exodus Rabbah 31:6).

(כב) אם ענה תענה אותו – הרי זה מקרא קצר, גיזם ולא פירש עונשו, כמו: לכן כל הרג קין (בראשית ד׳:ט״ו) ולא פירש עונשו. אף כאן, אם תענה אותו – לשון גיזום, כלומר: סופך ליטול את שלך. למה? כי אם צעק יצעק וגו׳. (כג) והיו נשיכם אלמנות – ממשמע שנאמר: והרגתי אתכם, יודע אני שנשיכם אלמנות ובניכם יתומים, אלא הרי זו קללה אחרת, שיהו הנשים צרורות כאלמנות, שלא יהו עדים למיתת בעליהן, ותהיינה אסורות להינשא. והבנים יהו יתומים, שלא יניחום בית דין לירד לנכסי אביהם, לפי שאין יודעים אם מתו אם נשבו. (כד) אם כסף תלוה – ר׳ ישמעאל אומר: כל ׳אם׳ ו׳אם׳ שבתורה רשות, חוץ משלשה, וזה אחד מהם. את עמי – עמי וגוי – עמי קודם. עני ועשיר – עני קודם. ענייך ועניי עירך – ענייך קודמים. עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמים. וכן משמעו: אם כסף תלוה, את עמי תלוהו ולא לגוי. ולאיזה מעמי – את העני. ולאיזה עני – לאותו שעמך. דבר אחר: את עמי – לא תנהג בזיון בהלואה שהוא עמי. את העני עמך – הוי מסתכל בעצמך כאילו אתה עני. לא תהיה לו כנשה – לא תתבענו בחזקה. אם אתה יודע שאין לו, אל תהי דומה עליו כאילו הלויתו, אלא כאילו לא הלויתו, כלומר לא תכלימהו. נשך – ריבית, שהוא כנשיכת נחש, שנושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבטבט ונופח עד קדקדו. כך ריבית אינו מרגיש, ואינו נזכר עד שהריבית עולה, ומחסרו ממון הרבה.

Rashi Shemot 22:28רש״י שמות כ״ב:כ״ח

מלאתך [THOU SHALT NOT DELAY TO OFFER FROM] THY FULLNESS – The duty which falls upon you as soon as your crop becomes fully ripened: this refers to the first fruits (בכורים). ודמעך means THE HEAVE OFFERING, – thus do our Rabbis explain it (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 22:28), but I do not know what the expression דמע means (i.e. I do not know how it comes to have the meaning of (תרומה). לא תאחר THOU SHALT NOT DELAY – i.e. thou shalt not alter the prescribed sequence of separating them from the crops, setting aside last what should be first and setting aside first what should be last — i.e. that one should not set aside the heave-offering before the first fruit nor the tithe before the heave-offering (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 22:28). בכור בניך תתן לי THE FIRST BORN OF THY SONS SHALT THOU GIVE UNTO ME – by redeeming him from the priest by the payment of five Sela'im. Scripture, it is true, has already given an ordinance concerning him (the firstborn) in another passage (Numbers 18:16), but it is stated here again in order to bring it into juxtaposition with the next verse: "Likewise shalt thou do with that of thine ox", and to illustrate the latter command by the former. How is it in the case of a human being? He (the father) redeems it after thirty days, for it is said, (Numbers 18:16) "and those that are to be redeemed, from a month old shalt thou redeem"! So, too, has the owner of small cattle to look after it for 30 days and only afterwards must he give it to the priest (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 22:28 and Bekhorot 26b).

מלאתך ודמעך – חובה שמוטלת עליך כשתתמלא תבואתך להתבשל, והן בכורים. ודמעך – היא תרומה, ואיני יודע מה לשון דמע.

Rashi Shemot 23:2רש״י שמות כ״ג:ב׳

לא תהיה אחרי רבים לרעת THOU SHALT NOT FOLLOW THE MANY FOR EVIL – There are Halachic interpretations of this verse given by the Sages of Israel but the wording of the text does not fit in well with them. They derive from here that we must not decide a person's guilt by a preponderance of one judge. And the end of the verse they explained thus: אחרי רבים להטות — but if the judges who declare the defendant guilty are two more than those who declare him innocent, then decide the matter as they declare — that he is guilty (Sanhedrin 2a). — The verse, they point out, speaks of capital cases. — The middle passage לא תענה על רב, they explained as though it were written על רַב, "thou shalt not speak against the chief of the judges, meaning that one should not give an opinion different from that given by the מופלא of the court (the most eminent among the judges, because this is disrespectful to the Presiding-judge). In consequence of this rule we begin to take the view of those in the side-benches first — we ask the youngest judges to express their opinion first (so that they may not be able to vote against the view expressed by the מופלא). Therefore the exegesis of the verse according to the words of our Rabbis is as follows: "thou shalt not follow a bare majority for evil" — to sentence a man to death on account of the one judge by whom those who condemn him are more in number than those who acquit him; "and thou shalt not speak against the chief inclining away" from his opinion. — They explained this latter phrase thus, because the word which is usually written רִיב is here written without and therefore may be read, אחרי רבים להטות — ;רַב, there is, however, a majority to whose view thou must incline. When is this the case? When there are two who preponderate amongst those who vote for condemnation over and above those who vote for acquittal. For from what is implied in, "thou shalt not follow a bare majority for evil", I may infer: but thou shall follow it for good. Hence they (the Rabbis) said (i.e. they established the general rule): In capital cases we may decide by a majority of one for acquittal, but only by a majority of at least two to condemn. Onkelos translates the second phrase by: Do not refrain from teaching when you are being asked your opinion in a legal matter. The Hebrew text is to be explained according to the Targum as follows: לא תענה על רב לנטת If you are being asked your opinion in a legal matter do not give your answer just to incline to one particular side and so to withdraw yourself from the dispute, but decide the matter as truth requires. Such are the expositions that have been offered of this verse. But I think that if one wishes to explain the verse so that every thing should fit in properly, its exegesis must be as follows: לא תהיה אחרי רבים לרעת, If you see wicked men wresting judgment do not say: since they are many I will incline after them; ולא תענה על רב לנטת וגו', and if the defendant asks you about that judgment do not give him as a reply concerning the dispute any statement which will incline after that majority, thereby wresting judgment from the truth, but pronounce the decision just as it should be and let the collar hang around the neck of the majority (i.e. if you be outvoted let them bear the responsibility).

לא תהיה אחרי רבים לרעות – יש במקרא הזה מדרשי חכמי ישראל, אבל אין לשון המקרא מיושב בהן על אופניו. מיכן דרשו: שאין מטין לחובה בהכרעת דיין אחד, וסוף המקרא דרשו: אחרי רבים להטות – שאם יש שנים במחייבין יותר מן המזכין, הטה הדין על פיהם לחובה. ובדיני נפשות דבר הכתוב. ואמצע המקרא דרשו: לא תענה על רב – שאין חלקין על מופלא שבבית דין, לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הצד, לקטנים שבהן שואלין תחלה שיאמרו את דעתם. לפי דברי רבותינו, כך פתרון המקרא: לא תהיה אחרי רבים לרעות – לחיב מיתה בשביל דיין אחד, שירבו מחייבן על המזכין, ולא תענה על רב – לנטות מדבריו, ולפי שהוא חסר יו״ד דרשו בו כך. אחרי רבים להטות – ויש רבים שאתה נוטה אחריהם, ואימתי, בזמן שהן שנים המכריעין במחייבין יותר מן המזכין. וממשמע שנאמר: לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני: אבל היה עמהם לטובה. מיכאן אמרו: דיני נפשות מטין על פי אחד לזכות, ועל פי שנים לחובה. ואונקלוס תרגם: לא תתמנע מלאלפא מה דמתבעי לך על דינא. ולשון העברי לפי התרגום כך הוא נדרש: לא תענה על ריב לנטות – אם ישאלוך דבר משפט, לא תענה לנטות לצד אחד ולסלק עצמך מן הריב, אלא הוי דן אותו לאמיתו. ואני אומר ליישבו על אופניו כפשוטו, כך פתרונו: לא תהיה אחרי רבים לרעות – אם ראית רשעים מטי משפט, אל תאמר: הואיל ורבים הם, הנני נוטה אחריהם. ולא תענה על ריב לנטות אחריהם וגו׳ – ואם ישאלך הנידון על אותו משפט, לא תעננו על הריב דבר הנוטה אחרי אותן רבים, להטות את המשפט מאמתו, אלא אמור המשפט כאשר הוא, וקולר יהי תלוי בצואר רבים.

Rashi Shemot 24:1רש״י שמות כ״ד:א׳

ואל משה אמר AND UNTO MOSES HE SAID – This section was spoken before the Ten Commandments were given (i.e. אמר is the pluperfect); it was the fourth of Sivan when "Come up" was said to him (Shabbat 88a).

ואל משה אמר – פרשה זו קודם עשרת הדברות. בארבעה בסיון נאמר לו: עלה.

Rashi Shemot 28:4רש״י שמות כ״ח:ד׳

חשן A BREAST-PLATE – an ornament borne in front of the heart. ואפוד AND AN EPHOD – I have heard no tradition nor have I found in the Boraitha any description of its shape, but my own mind tells me that it was tied on behind him; its breadth was the same as the breadth of a man's back like a kind of apron which is called pourceint in old French which ladies of rank tie on when they ride on horse-back.

אפוד – לא שמעתי ולא מצאתי בברייתא פירוש תבניתו. ולבי אומר לי: שהוא חגורה לו מאחוריו, רוחב כרוחב גב איש, ודומה כמין סינר שקורין פורציינט, שחוגרות השרות כשרוכבות על סוסים, כך מעשיהן מלמטה, שנאמר: ודוד חגור אפוד בד (שמואל ב ו׳:י״ד), למדנו שהאפוד חגורה הוא.

Rashi Shemot 28:41רש״י שמות כ״ח:מ״א

ומלאת את ידם AND THOU SHALT CONSECRATE THEM (more lit., fill their hand) – wherever the term "filling the hand" is used it denotes the installation ceremony performed when one enters for the first time into an office, as a sign that he is entitled to it from that day and henceforth. And in the old French language — when a person is appointed to the charge of a matter, the Prince puts into his hand a leathern glove which they call "gant" in old French and by that means he gives him a right to the matter, and they term that transmission of the glove and the office, revestir in old French This is the connection between the literal and the metaphorical meaning of "filling the hand".

ומלאת את ידם – כל מילוי ידים לשון חינוך, כשהוא נכנס לדבר להיות מוחזק בו, מאותו יום והלאה הוא. ובלשון לעז כשממנין אדם על פקודת דבר, נותן השליט בידו בית יד של עור שקורין גַנְט, ועל ידו הוא מחזיקו בדבר, וקורין לאותה מסירה רְוֵוישְטיר בלעז, והוא מילוי ידים.

Rashi Shemot 30:13רש״י שמות ל׳:י״ג

העבר על הפקדים [EVERY ONE] THAT PASSETH AMONG THEM THAT ARE MUSTERED – Scripture uses the expression כל העבר על הפקדים instead of merely saying כל הפקדים because it is the practice of those who count animate beings to make these pass before them one after the other, counting them as they pass. Similar are: (Leviticus 27:32) "whatever passeth (יעבר) under the rod"; (Jeremiah 33:13) "the flock shall pass again (תעברנה) under the hands of him that counteth them".

העובר על הפקודים – דרך המונין מעבירין את הנימנין זה אחר זה, וכן לשון: כל אשר יעבר תחת השבט (ויקרא כ״ז:ל״ב), וכן: תעברנה הצאן על ידי מונה (ירמיהו ל״ג:י״ג).

Rashi Shemot 31:18רש״י שמות ל״א:י״ח

ויתן אל משה וגו' AND HE GAVE UNTO MOSES etc. – There is no "earlier" or "later" (no chronological order) in the events related in the Torah: in fact the incident of the golden calf (related in ch. 31) happened a considerable time before the command regarding the work of the Tabernacle was given (ch. 25 and the following chapters). For on the seventeenth of Tammuz were the Tablets broken (when the people were worshipping the calf) and on the Day of Atonement God became reconciled with Israel (after Moses had prayed 80 days for forgivenness; so that it is very unlikely that the command for the building of the Tabernacle should have been given before that day) and on the next day, the eleventh of Tishri (cf. Rashi on Exodus 33:11, at end of comment on ושב אל המחנה), they began to bring their contributions for the Tabernacle which was set up on the first of Nisan. (From the seventeenth of Tammuz until the eleventh of Tishri are almost three months — ימים רבים) (Midrash Tanchuma, Ki Tisa 31). ככלתו WHEN HE FINISHED [SPEAKING] – The word ככלתו is written defectively (without a ו after the ל) to intimate that the Torah was handed over to Moses as a gift (note the word ויתן), complete in every respect, even as the bride (the word ככלתו is taken to be connected with "כלה", bride) is handed over to the bridegroom completely equipped with all she requires — for in a period brief as this which Moses spent on the mountain, he must have been unable to learn in its entirety every law to be derived from it. Another explanation why the word is written defective is: just as a bride (כלה) bedecks herself with 24 ornaments — those which are mentioned in the book of Isaiah (ch. 3) — so a scholar (תלמיד חכם) ought to be thoroughly versed in the contents of the 24 books of Scripture (Midrash Tanchuma, Ki Tisa 16). לדבר אתו TO SPEAK WITH HIM the statutes and the judgments contained in the section beginning with ואלה המשפטים (ch. Exodus 21 ff.). לדבר אתו TO SPEAK "WITH" HIM – The use of the word אתו "with him" teaches us that Moses first heard the laws from the mouth of the Almighty and that then they both again repeated each Halacha together (Exodus Rabbah 41:5). לחת TABLETS – The word is written defectively לחת (without a ו between ח and ת), thus intimating that they were both alike in every respect (Exodus Rabbah 41:6).

ויתן אל משה – אין מוקדם ומאוחר בתורה: מעשה העגל קדם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים, שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחת, וביום הכפורים נתרצה הקב״ה לישראל, ולמחרת התחיל בנדבת המשכן, והוקם באחד בניסן. ככלתו – כתוב שנמסרה לו תורה במתנה ככלה לחתן, שלא היה יכול ללמוד כולה בזמן מועט זה. דבר אחר: מה כלה מתקשטת בעשרים וארבעה קישוטין, הן האמורין בספר ישעיה (ישעיהו ג׳:י״ח-כ״ד), אף תלמיד חכם צריך להיות בקי בעשרים וארבעה ספרים. לדבר אתו – החוקים והמשפטים שבאלה המשפטים. לדבר אתו – מלמד שהיה משה שומע מפי הגבורה, וחוזרים ושונים את ההלכה שניהם יחד. לחת – כתוב, שהיו שתיהן שוות.

Rashi Shemot 32:26רש״י שמות ל״ב:כ״ו

מי לה' אלי means, WHOEVER IS FOR THE LORD let him come TO ME.

מי לי״י – יבא אלי.

Rashi Shemot 32:31רש״י שמות ל״ב:ל״א

אלהי זהב GODS OF GOLD – Moses emphasized the word "gold" as some excuse for their sin: It is You who have caused them to do this, for You gave them gold in abundance and everything they wished; what else were they likely to do if not to sin? A parable: this may be compared to a king who provides his son with food and drink, attires him with beautiful garments and hangs a money-bag round his neck and then deliberately places him at the door of a house of ill-fame! What else is the son likely to do if not to sin!? (Berakhot 32a)

אלהי זהב – אתה הוא שגרמת להם, שהשפעת להם זהב וכל חפצם, מה יעשו שלא יחטאו. משל למלך שהיה מאכיל ומשקה את בנו ומקשטו, ותולה לו כיס בצוארו, ומעמידו בפתח בית זונות.

Rashi Shemot 32:32רש״י שמות ל״ב:ל״ב

ועתה אם תשא חטאתם YET NOW, IF THOU WILT FORGIVE THEIR SIN – well and good: then I do not suggest to You, "Blot me out [of Thy book], ואם אין מחני BUT IF NOT, BLOT ME OUT." This is an elliptical sentence, the words "Well and good" being omitted; of such there are many in Scripture. מספרך OF THY BOOK – of the entire book of the Torah; that people should not say about me that I was not worthy enough to pray effectively for them.

ועתה אם תשא חטאתם – הרי טוב, איני אומר לך: מחיני. ואם אין – מחיני. וזה מקרא קצר, וכן הרבה. מספרך – מכל התורה, שלא יאמרו עלי שלא הייתי כדיי לבקש עליהם רחמים.

Rashi Shemot 33:13רש״י שמות ל״ג:י״ג

וראה כי עמך הגוי הזה AND CONSIDER THAT THIS NATION IS THY PEOPLE so that You should not say, as You have said, (Exodus 32:10) "And I will make thee a great nation", whilst these (the whole people) You will abandon! Consider that they are Your nation from of old, and if You reject them, surely I cannot rely upon it that those who are born of me will endure — rather let me know through this people the reward that is to be paid me (by sparing them). Our Rabbis have given a Midrashic explanation of this in Treatise Berakhot 7a but I come (my purpose is) to explain the verses in a manner fitting to them and in their context.

וראה כי עמך הגוי הזה – שלא תאמר: ואעשה אותך לגוי גדול (שמות ל״ב:י׳) ואת אלה תעזב, ראה כי עמך הם מקדם. ואם בהם תמאס, איני סומך על היוצאים מחלציי שיתקיימו, ואת תשלום שכר שלי בעם הזה תודיעני. ורבותינו דרשוהו במסכת ברכות (בבלי ברכות ז׳.), ואני ליישב המקראות על אופניהם ועל סדרם בא.

Rashi Shemot 35:17רש״י שמות ל״ה:י״ז

את עמדיו ואת אדניה ITS COLUMNS AND ITS SOCKETS – עמדיו has a masculine and אדניה a feminine suffix; thus חצר is here used as (lit., called) masculine and feminine noun. Similar it is with many things (cf. Rashi on Genesis 32:9).

את עמודיו ואת אדניה – הרי חצר קרוי כאן לשון זכר ולשון נקבה, וכן דברים הרבה.

Rashi Shemot 35:34רש״י שמות ל״ה:ל״ד

ואהליאב AND OHOLIAB – he was of the tribe of Dan, of one of the lowest of the tribes, of the sons of the handmaids, and yet the Omnipresent placed him with regard to the work of the Tabernacle on a level with Bezalel although he was a member of one of the noble tribes (Judah)! in order to confirm what Scripture says, (Job 34:19) "He regardeth not the rich more than the poor" (Midrash Tanchuma 2:10:13).

אהליאב – משבט דן, מן הירודין שבשבטים מבני השפחות. והשווו המקום לבצלאל למלאכת ביתו, והוא מגדולי השבטים, לקיים מה שנאמר: לא נכר שוע לפני דל (איוב ל״ד:י״ט).

Rashi Vayikra 1:15רש״י ויקרא א׳:ט״ו

והקריבו [AND THE PRIEST] SHALL OFFER IT – It – even a single bird he may offer (not necessarily more than one, as might be assumed from the plural תורים and בני יונה) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 7 1; Zevachim 65a). הכהן … ומלק THE PRIEST SHALL … NIP OFF [ITS HEAD] – The nipping of the bird's head must not be done with an instrument but by the priest's very self:) he nips with his finger-nail close by the nape, cuts right through the neck-bone until he comes to the "organs" (the wind pipe and the gullet) and cuts them through too (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 7 3; Zevachim 65a). ונמצה דמו AND THE BLOOD THEREOF SHALL BE WRUNG OUT – The word ונמצה is connected in meaning with (Proverbs 30:33) "the pressing out (מיץ) of wrath"; (Isaiah 16:4) "for extortion (המץ) is at an end). – He presses the place where the neck has been cut (בית השחיטה) against the wall and the blood thus drains itself out) and runs down the wall (cf. Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 7 7; Zevachim 64b). ומלק … והקטיר …ונמצה AND HE SHALL NIP OFF … AND CAUSE IT TO ASCEND IN FUMES … AND [THE BLOOD] SHALL BE WRUNG OUT – Is it possible to say so? Since he has burnt it can he squeeze the blood out?! But the wording is intended to suggest the following: How is it with the burning of the sacrifice? The head is separate and the body is separate (since it states here ומלק את ראשו והקטיר, and in v. 17 it is enjoined והקטיר אתו i.e. the body; vv. 16–17 speaking of the rites performed on the body)! So, too, the nipping has to be thus (i.e. has to have the effect of severing the head from the body so that it may be burnt apart from the body; the מליקה accordingly denotes here complete severance, whilst in 5:8 this is forbidden. The translation therefore is: and he shall nip off the head so that he may burn it on the altar) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 7 5; Zevachim 65a). According to the literal sense of the verse, however, the wording is inverted: he shall nip off [the head] and burn it, and before the burning the blood shall have been pressed out already (ונמצה has therefore a future-perfect meaning: "and its blood shall have been pressed out").

ונמצה דמו – לשון מיץ אפים (משלי ל׳:ל״ג), כי אפס המץ (ישעיהו ט״ז:ד׳), כובש בית השחיטה על קיר המזבח, והדם מתמצה ויורד.

Rashi Vayikra 8:2רש״י ויקרא ח׳:ב׳

קח את אהרן TAKE AARON – This section was spoken seven days before the final erection of the Tabernacle and so should have been placed before Exodus XL., but a transposition of this kind is quite customary in the Bible, because there is no "earlier" or "later" (no chronological order) in the Torah. קח את אהרן means win him over with fine words and draw him on (cf. Rashi on Exodus 14:6) (Sifra, Tzav, Mechilta d'Miluim 1 2)). ואת פר החטאת וגו'‏ AND THE BULLOCK FOR THE SIN OFFERING [AND THE TWO RAMS] etc. — These are the sacrifices mentioned in the section containing the command about the installation ceremony — in the Scriptural Reading beginning with the words, ואתה תצוה (see Exodus 29) and now, on the first day of the installation ceremony He again admonished him (Moses) regarding this when the time for performing the command arrived.

קח את אהרן – פרשה זו נאמרה שבעת ימים קודם הקמת המשכן, שאין מוקדם ומאוחר בתורה. קח את אהרן – קחנו בדברים ומשכהו. ואת פר החטאת ואת שני האלים וכו׳ – אלו האמורים בעניין צוואת המלואים, באתה תצוה (שמות כ״ט), ועכשיו ביום ראשון למלואים חזר וזירזו בשעת מעשה.

Rashi Vayikra 10:3רש״י ויקרא י׳:ג׳

'‏וגו 'הוא אשר דבר ה THIS IS WHAT THE LORD SPOKE, etc. – Where had He spoken this? In the statement (Exodus 29:43), "And there I will be met by the children of Israel and it (the Tabernacle) shall be sanctified by My glory (בכבודי)." Read not here בִכְבוֹדִי, "by My Glory" but בִּמְכֻבָּדַי, "through My honoured ones" (Zevachim 115b). Moses here said to Aaron: "My brother, Aaron! I knew that this House was to be sanctified by those who are beloved of the Omnipresent God and I thought it would be either through me or through thee; now I see that these (thy sons who have died) are greater than me and than thee!" (Leviticus Rabbah 12 2). וידם אהרן AND AARON WAS SILENT – He received a reward for his silence. And what was the reward he received? That the subsequent Divine address was made to him alone and not to Moses also — for to him alone was spoken the section (vv. 9—11) dealing with those who are intoxicated by wine (see v. 8) (Zevachim 115b; Leviticus Rabbah 12 2). בקרבי IN THEM THAT COME NEAR UNTO ME – i.e. in My chosen ones. ועל פני כל העם אכבד AND BEFORE ALL THE PEOPLE I WILL BE HONOURED – When the Holy One, blessed be He, executes judgment upon the righteous He becomes feared, and exalted and praised. If this be so in the case of these (when He judges the righteous) how much more is it so in the case of the wicked (i.e. when He punishes the wicked)! And in a similar sense it says (Psalms 68:36) "Thou art feared, O god, ממקדשיך". Read not here מִמִּקְדָשֶׁיךָ, "from out of Thy sanctuaries", but ‏ מִמִּקֻדָּשֶׁיךָ"because of Thy sanctified ones" (Zevachim 115b).

הוא אשר דבר וגו׳ – היכן דבר? ונועדתי שמה ונקדש בכבודי (שמות כ״ט:מ״ג), אל תקרי: בכבודי, אלא: בכבודיי. אמר לו משה לאהרן: אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך.

Rashi Vayikra 10:19רש״י ויקרא י׳:י״ט

וידבר אהרן AND AARON SAID – The term "saying" used here denotes a harsh utterance, as it is said (Numbers 21:5) "And the people spake (וידבר) against Moses, etc." — Is it likely that when Moses expressed his indignation with Eleazar and with Ithamar, Aaron should reply to him in such harsh language? You must consequently know (conclude) that it was only by way of respect that these remained silent. They thought, "It would not be right that our father (Aaron) should be sitting here (be present) and that we should speak in his presence, nor would it be right that a disciple should retort on his teacher (Moses)". You might think, however, that Eleazar did not possess the ability to reply, and that on this account he was silent. This was not so for it is stated (Numbers 31:21) "And Eleazar the priest spake to the men of the army, etc." — and so you see that when he wished to do so he did speak in the presence of Moses and in the presence of the princes (cf. Numbers v. 13). This I found in the ספרי של פנים שני (known under the name of מדרש פנים or ספרי זוטא) (see Yalkut Shimoni on Torah 785:40)

וידבר אהרן – אין דיבור אלא לשון עז, שנאמר: וידבר העם וגומ׳ (במדבר כ״א:ה׳). איפשר משה קצף על אלעזר ואיתמר, ואהרן מדבר? הא ידעת שלא היתה זו אלא מידת כבוד. אמרו: אינו בדין שיהא אבינו יושב, ואנו מדברים לפניו, אינו בדין שיהא תלמיד משיב את רבו. יכול מפני שלא היה באלעזר להשיב? תלמוד לומר: ויאמר אל אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו׳ (במדבר ל״א:כ״א), הא כשרצה, דבר לפני משה ולפני הנשיאים. זו מצאתי בספרי של פנים שיני.

Rashi Bemidbar 9:1רש״י במדבר ט׳:א׳

בחדש הראשון [AND THE LORD SPAKE UNTO MOSES] IN THE FIRST MONTH – The section which appears at the commencement of this Book was not spoken before Eyar (the second month; cf. Numbers 1:1): you learn, therefore, that there is no "earlier" or "later" (no chronological order) in the Torah. But why, indeed, did not Scripture open the Book with this section? Because it implies something disparaging to Israel (Sifrei Bemidbar 64:1) — that during all the forty years they were in the wilderness they offered only this single Passover sacrifice.

בחדש הראשון – ופרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר, למדתה שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה לא פתח בזו? מפני שהִוא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד.

Rashi Bemidbar 10:35רש״י במדבר י׳:ל״ה

ויהי בנסע הארן AND IT CAME TO PASS WHEN THE ARK PROCEEDED [THAT MOSES SAID etc.] – He (the Lord; cf. Shabbat 115a) made for it (for this section) dividing marks (inverted "Nuns"), in front and behind it, in order to indicate that this is not its proper place (it would more fittingly find a place in the section dealing with the march of the people in chapter Numbers II. after v. 17). But why, then, is it written here? In order to make a break between the narrative of one punishment and that of another punishment etc., as is stated in the Talmudic chapter commencing with כל כתבי (Shabbat 115b, cf. Sifrei Bemidbar 84:1). 'קומה ה RISE UP O LORD – Because it (the Ark) was in front of them a distance of three days' march, Moses exclaimed, "Stay and wait for us, and do not travel further away from us; this is to be found in Tanchuma 2:10:7 on Sedra ויקהל. ויפצו איביך [RISE UP, O LORD] AND LET THINE ENEMIES BE SCATTERED – i.e. those who massed for battle. וינסו משנאיך AND LET THOSE THAT HATE THEE FLEE BEFORE THEE, – this refers to the pursuing enemies (those actually engaged in battle) (Sifrei Bemidbar 84:3). משנאיך THOSE THAT HATE THEE – These are those who hate Israel, because whoever hates Israel, hates "Him who spoke and the world came into existence", as it is said, (Psalms 83:3, 4) "[For lo, thine enemies are in an uproar] and they that hate Thee have lifted up the head" — and who are these that hate Thee? The next verse states this (v. 4): "They who have taken crafty counsel against thy people" (Sifrei Bemidbar 84:4).

ויהי בנסע הארון – עשה לו סימניות לפניו ולאחריו לומר שאין זה מקומו. ולמה נכתב כאן? כדי להפסיק בין פורענות לפורענות כו׳, כדאית׳ בכל כתבי הקדש (בבלי שבת קט״ז). קומה י״י – לפי שמקדים לפניהם מהלך שלשה ימים, היה משה אומר: עמוד והמתן לנו ואל תתרחק יותר, תנחומא בויקהל (תנחומא ויקהל ז׳). ויפוצו אויביך – המכונסין. וינוסו משנאיך – אילו הרודפים. וינוסו משנאיך – אילו שונאי ישראל, שכל השונאם כשונא את מי שאמר והיה העולם, שנאמר: ומשנאיך נשאו ראש (תהלים פ״ג:ג׳). ומי הם? על עמך יערימו סוד (תהלים פ״ג:ד׳).

Rashi Bemidbar 11:27רש״י במדבר י״א:כ״ז

וירץ הנער THERE RAN THE LAD – There are some who say that it was Gershom, the son of Moses (Midrash Tanchuma, Beha'alotcha 12).

וירץ הנער – יש אומרים: גרשם בן משה היה.

Rashi Bemidbar 12:1רש״י במדבר י״ב:א׳

ותדבר AND [MIRIAM AND AARON] SPAKE – The term דבר in every passage where it is used implies harsh language, for so it stales, (Genesis 42:30) "The man, the lord of the land spake (דבר) roughly to us". The term אמר, however, is always an expression denoting supplication, for so it states, (Genesis 19:7) "And he said (ויאמר) 'I beg of you (נא), my brethren, do not so wickedly" ; (verse 6 of this chapter) "And He said (ויאמר), Hear, I pray you (נא), My words' — for the word נא always expresses supplication (Sifrei Bemidbar 99). ותדבר מרים ואהרן AND MIRIAM AND AARON SPAKE – She opened the conversation, therefore Scripture mentions her first. And whence did Miriam know that Moses had separated himself from his wife (for this was the statement she made; cf. Rashi below)? R. Nathan answered: "Miriam was beside Zipporah When it was told to Moses, 'Eldad and Medad are prophesying in the camp' (Numbers 11:27). When Zipporah heard this, she exclaimed, Woe to the wives of these if they have anything to do with prophecy, for they will separate from their wives just has my husband has separated from me!" It was from this that Miriam knew about it, and she told it to Aaron. Now what was the case with Miriam who had no intention to disparage him? She was punished thus severely! How much the more will this be so in the case of one who intentionally speaks in disparagement of this fellow"! (Sifrei Bemidbar 99). האשה הכשית THE CUSHITE WOMAN – This tells us that all agreed as to her beauty just as all agree as to the blackness of an Aethopian (cf. Sifrei Bemidbar 99). כושית – The numerical value of this word (736) is the same as that of יפת מראה, a woman of beautiful appearance. על אדות האשה BECAUSE OF THE [CUSHITE] WOMAN – because of her having been divorced by Moses (cf. Note on previous passage). כי אשה כשית לקח FOR HE HAD MARRIED A CUSHITE WOMAN – What is the force of this statement? (It appears superfluous; since על אדות וכו has been explained to refer to Moses having divorced his Cushite wife, it is unnecessary to state afterwards that he had married her)! But it is made to suggest the following: You may find a woman who is pleasant an account of her beauty but who is not pleasant by reason of her deeds (conduct); or one pleasant because of her conduct but not because of her beauty. This woman, however, was pleasant in every respect (Sifrei Bemidbar 99). האשה הכשית THE CUSHITE WOMAN – Because of her beauty-she was called, "the Aethiopian" just as a man calls his handsome son "Moor", in order that the evil eye should have no power over him (Midrash Tanchuma, Tzav 13). כי אשה כשית לקח THAT HE HAD MARRIED A CUSHITE (a beautiful) WOMAN, and had now divorced her.

ותדבר מרים – אין דיבור בכל מקום אלא לשון קשה, וכן הוא אומר: דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות (בראשית מ״ב:ל׳). אין אמירה בכל מקום אלא תחנונים, וכן הוא אומר: ויאמר אל נא אחי וגו׳ (בראשית י״ט:ז׳), ויאמר שמעו נא דברי (במדבר י״ב:ו׳), כל נא לשון בקשה. ותדבר מרים ואהרן – היא פתחה בדבר תחילה, לפיכך הקדימה הכתוב. ומניין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה? ר׳ נתן אומר: מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה: אלדד ומידד מתנבאים במחנה (במדבר י״א:כ״ז). כיון ששמעה ציפורה, אמרה: אוי לנשותיהם של אילו, אם נזקקים בעליכן לנבואה יהו פורשין מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני. משם ידעה מרים והגידה לאהרן. ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו כך נענשה, קל וחומר למספר בגנותו של חברו. האשה הכושית – מגיד שהכל מודים ביופיה, כשם שהכל מודים בשחרוריתו של כושי. כושית – בגימטריא יפת מראה, חשבונו של זה כחשבון של זה. על אודות האשה – על אודות גירושיה. כי אשה כושית לקח – מה תלמוד? אלא, יש לך אשה נאה ביופיה ואין נאה במעשיה, במעשיה ולא ביופיה. זו נאה בכל. האשה הכושית – על שם נוייה נקראת כושית, כאדם הקורא את בנו נאה כושי, שלא תשלוט בו עין. כי אשה כושית לקח – ועתה גירשה.

Rashi Bemidbar 12:13רש״י במדבר י״ב:י״ג

אל נא רפא נא לה HEAL HER NOW, O GOD, I BESEECH THEE – Scripture intends to teach you by this form of prayer the correct altitude in social life — that if one is asking a favour of his fellow man he should first say two or three words of supplication and then solicit the favour (Sifrei Bemidbar 105).

אל נא רפא נא לה – בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שהשואל דבר צריך לומר שנים או שלשה דברי תחנונים ואחר כך יבקש שאילותיו.

Rashi Bemidbar 13:30רש״י במדבר י״ג:ל׳

ויהס is an expression denoting silence. Similar is, (Zechariah 2:17) "Be silent, (הס) O all flesh"; (Amos 6:10) "Be silent (הס): for we may not mention [the name of the Lord]". So is the manner of people: he who wishes to silence a group of men says "sst" (This sibilant sound is therefore used to command silence).

ויהס – לשון שתיקה, וכן: הס כל בשר (זכריה ב׳:י״ז), הס כי לא להזכיר (עמוס ו׳:י׳). כן דרך בני אדם הרוצה לשתק אגודת אנשים אומר: שי״ט.

Rashi Bemidbar 21:29רש״י במדבר כ״א:כ״ט

נתן HE HATH GIVEN [HIS SONS] – The subject of the sentence is to be supplied: HE who gave HATH GIVEN HIS SONS i.e. those of Moab, פלטים – AS FUGITIVES — as men who flee and attempt to escape from the sword, and his daughters into captivity, etc.

נתן – הנותן את בניו של מואב נסים ופלטים מחרב ואת בנותיו בשבית וגו׳.

Rashi Bemidbar 22:35רש״י במדבר כ״ב:ל״ה

לך עם האנשים GO WITH THE MEN – On that road which a man is resolved to go, he is allowed to go (Makkot 10b). לך עם האנשים GO WITH THE MEN – for thy lot is with them, for in the end you will perish from the world. ואפס BUT – in spite of yourself, את הדבר אשר אדבר וגו' THE WORD THAT I SHALL SPEAK [TO THEE, THAT THOU SHALT SPEAK]. עם שרי בלק [SO BALAAM WENT] WITH THE PRINCES OF BALAK – he was glad to curse them, even as they were (see Rashi v. 21) (Midrash Tanchuma, Balak 10).

לך עם האנשים – בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. ואפס – על כורחך, את הדבר אשר אדבר אליך. לך עם האנשים – שחלקך עמהם וסופך ליאבד מן העולם. עם שרי בלק – שמח לקלל כמותם.

Rashi Bemidbar 26:59רש״י במדבר כ״ו:נ״ט

אשר ילדה אתה ללוי במצרים WHOM HER MOTHER BORE TO LEVI IN EGYPT – she was born in Egypt but was not conceived in Egypt; when they came "between the walls" (within the confines of Egypt), she gave birth to her, and she (Jochebed) made up the number of seventy; because in the enumeration of them (Genesis 46:8—27) you will find only sixty-nine (Numbers Rabbah 13:20; cf. Rashi Genesis 46:15).

אשר ילדה אותה ללוי – אשתו ילדתה במצרים, לידתה במצרים ואין הורתה במצרים, כשנכנסו לתוך החומה ילדתה. והיא השלימה מניין שבעים, שהרי בפרטן אי אתה מוצא אלא ששים ותשע (בבלי סוטה י״ב.).

Rashi Bemidbar 27:3רש״י במדבר כ״ז:ג׳

והוא לא היה וגו' AND HE WAS NOT [… IN THE CONGREGATION OF KORAH] – Because they intended to state בחטתו מת, that HE DIED IN HIS OWN SIN they felt compelled to say he had taken no part in the sin of those who murmured, nor had he been in the congregation of Korah who incited the people against the Holy One, blessed be He (cf. Sifrei Bemidbar 133:3, Bava Batra 118b), but he had died through his own sin only, and had not made others to sin with him (Sifrei Bemidbar 133:3). — As regards what this sin was, R. Akiba said that he was the man who gathered sticks on the Sabbath day (Numbers 15:32); R. Simeon said that he was one of those who presumed to disobey God's command (Numbers 14:44) (Shabbat 96b).

והוא לא היה וגו׳ – לפי שהיו באות לומר בחטאו מת, נזקקו לומר לא בחטא מתלוננים ולא בעדת קרח שהצו על הקב״ה היה, אלא בחטאו לבדו, לא החטיא אחרים עמו. ר׳ עקיבא אומר: הוא מקושש, ור׳ שמעון אומר: מן המעפילים היה.

Rashi Bemidbar 27:15רש״י במדבר כ״ז:ט״ו

'וידבר משה אל ה וגו' AND AND MOSES SPAKE TO THE LORD, [LET THE LORD … SET A MAN OVER THE CONGREGATION] — This statement serves to show the praise of the righteous: when they are about to depart from the world, they abandon all thought of their own affairs and occupy themselves with the affairs of the community (Sifrei Bemidbar 138). לאמר saying (more lit., to say, i.e., that God should say, or answer him) – He said to Him, "Answer me whether You will appoint a leader for them or not" (Sifrei Bemidbar 138).

וידבר משה אל י״י וגו׳ – להודיעך שבחן של צדיקים, שכשנפטרין מן העולם מניחין צורכן ועוסקין בצורכי ציבור. לאמר – אמר לו: השיבני אם אתה ממנה להם פרנס אם לאו.

Rashi Bemidbar 27:17רש״י במדבר כ״ז:י״ז

אשר יצא לפניהם ONE WHO MAY GO BEFORE THEM – not as is the way of the kings of the nations who sit at home and send their armies to battle, but as "I" have done — I who fought against Sihon and against Og, as it is said, (Numbers 21:34) "Do not fear him: "[for I have delivered him into thy hand … and thou shall do to him as thou didst unto Sihon, etc.]" and as is the way that Joshua followed, as it is said, (Joshua 5:3) "And Joshua went to him and said, Art thou for us [or for our adversaries]". And so, too, in the case of David, it says, (I Samuel 18:16) "For he went out and came in before them" — went out at their head, and came in at their head (Sifrei Bemidbar 139:2). ואשר יוציאם AND WHO WILL LEAD THEM OUT, safely through his merits, ואשר יביאם AND WHO WILL BRING THEM IN, safely through his merits (Siphre). Another explanation: ואשר יביאם AND WHO WILL BRING THEM IN — I ask that You should not do to him, as You have done to me' for I may not bring them into the Land. (cf. Yalkut Shimoni on Torah 776).

אשר יצא לפניהם – לא כדרך מלכי האומות שיושבין בבתיהם ומשלחין חיילותיהם למלחמה, אלא כדרך שעשיתי אני שנלחמתי בסיחון ועוג, שנאמר: אל תירא אותו (במדבר כ״א:ל״ד), וכדרך שעשה יהושע: וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה וגו׳ (יהושע ה׳:י״ג), וכן בדוד: כי הוא יוצא ובא לפניהם (שמואל א י״ח:ט״ז) – יצא בראש ויכנס בראש. אשר יוציאם – בזכיותיו. ואשר יביאם – בזכיותיו. דבר אחר: אשר יביאם – שלא תעשה לו כדרך שאתה עושה לי, שאיני מכניסן לארץ.

Rashi Bemidbar 31:21רש״י במדבר ל״א:כ״א

ויאמר אלעזר הכהן וגו' AND ELEAZAR THE PRIEST SAID etc. – Because Moses fell into anger (Numbers 31:14) he fell into error: there escaped him the laws concerning the removal of uncleanness absorbed by vessels which have contained the food of heathens. This, too, do you find was the case on the eighth day of the installing of the priests, as it is said, (Leviticus 10:16) "And Moses was angry with Eleazar and Ithamar", — he fell into anger, he fell into error (cf. 10:16 that he made an error regarding the שעיר החטאת which Aaron refused to eat). Similarly, also, when he said, (Numbers 20:10, Numbers 20:11) "Hear, now, ye rebels", … "he smote the rock"; it was through his anger that he made the mistake (Sifrei Bemidbar 157:9; cf. Pesachim 66b). אשר צוה ה' וגו' [AND ELEAZAR SAID … THIS IS THE ORDINANCE OF THE LAW] WHICH THE LORD HATH COMMANDED [MOSES] – he associated the decision with his teacher (cf. Sifrei Bemidbar 157:9).

ויאמר אלעזר הכהן וגומ׳ – לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות, שנתעלמה ממנו הילכות גיעולי גוים. וכן אתה מוצא בשביעי למילואים, שנאמר: ויקצוף משה על אלעזר ועל איתמר (ויקרא י׳:ט״ז) – בא לכלל כעס בא לכלל טעות. וכן: בשמעו נא המורים, ויך את הסלע (במדבר כ׳:י׳-י״א) – על ידי כעס טעה. אשר צוה – תלה ההוראה ברבו.

Rashi Bemidbar 35:25רש״י במדבר ל״ה:כ״ה

אשר משח אתו בשמן הקדש WHO WAS ANOINTED WITH THE HOLY OIL – According to its plain sense, this is one of the elliptical sentences — for it does not expressly mention who anointed him, but it is the same as אשר משחו המושח בשמן המשחה "… the High Priest whom he who carried out the anointing had anointed with the holy oil".

אשר משח אותו בשמן הקדש – לפי פשוטו: מן המקראות קצרים הוא, ולא פירש מי משחו, אלא: אשר משח המושח אותו בשמן הקדש.

Rashi Devarim 3:23רש״י דברים ג׳:כ״ג

ואתחנן – All forms of the verb חנן signify an ex gratia gift. Although the righteous might make a claim to reward depend Upon their good deeds, yet they solicit from the Omnipresent only an ex gratia gift. [Because He had said to him, (Exodus 33:19) "I will show grace (וחנתי) unto him to whom I will show grace", he (Moses) when referring to his entreaty of God uses the expression (lit., spoke to Him) "I implored grace (ואתחנן)" (Midrash Tanchuma 5:2:3] — Another explanation is that the idea of an ex gratia gift is not to be stressed; but this is merely one of the ten terms by which prayer is described, as are enumerated in Sifrei Devarim 26:7. בעת ההוא [I IMPLORED GRACE OF GOD] AT THAT TIME – After I had subdued the land of Sihon and Og I thought that perhaps the vow that I should not enter the land was annulled, since this was part of the land of Canaan (cf. Sifrei Devarim 26:8 and Rashi on Numbers 27:12). לאמר TO SAY (i.e. that God should say) – This is one of the three occasions where Moses spoke before the Omnipresent: I will not let You go until You tell me whether You will fulfill my request or not (Sifrei Devarim 26:9; cf. Rashi on Numbers 12:13).

לאמר – זה אחד משלשה מקומות שאמר משה לפני המקום: איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו.

Rashi Devarim 32:48רש״י דברים ל״ב:מ״ח

וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה AND THE LORD SPAKE TO MOSES THAT SELF SAME DAY – In three places in Scripture the expression בעצם היום הזה is used. It states in the narrative of Noah (Genesis 7:12) בעצם היום הזה entered Noah … [into the ark]" — which means in the glare of full daylight. Because his contemporaries said: By this and by that we swear; (cf. Note 2 on Deuteronomy 1:1): If we notice him about to do so we will not let him enter the ark, and not only that, but we will take axes and hatchets and we will split the ark in pieces. Thereupon the Holy One, blessed be He, said, "See, I will let him enter at midday and anyone who has power to prevent it, let him come and prevent it!" Of Egypt, too, it states, (Exodus All. 11) "The selfsame day the Lord did bring [the children of Israel out of the land of Egypt]": because the Egyptians said: By this and by that! If we notice them about to do so, we will not let them leave, and not only that, but we will take swords and other weapons and will kill them. Thereupon said the Holy One, blessed be He, "See, I will bring them forth in the middle of the day, and anyone who has power to prevent it, let him come and prevent it!" Here, too, regarding Moses' death, it states בעצם היום הזה, because the children of Israel said, By this and by that! If we notice him about to ascend the mountain, we will not let him do so, — the man who brought us out of Egypt, and divided the Red Sea for us, and brought the Manna down for us, and brought a flight of quails for us, and made the "well" rise, and gave us the Torah: we will not permit him to go!" Thereupon the Holy One, blessed be He, said, "Behold, I will bring him unto his resting place in the middle of the day, etc." (Sifrei Devarim 337; cf. Rashi on Genesis 17:23).

וידבר י״י אל משה בעצם היום הזה – בשלשה מקומות נאמר בעצם היום הזה: נאמר בנח: בעצם היום הזה בא נח וגומר (בראשית ז׳:י״ג) – במראית אורו של יום. לפי שהיו דורו אומרים: מכך וכך, אם אנו מרגישין בו, אין אנו מניחין אותו ליכנס לתיבה, ולא עוד אלא אנו נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין התיבה. אמר הקב״ה: הריני מכניסו בחצי היום, וכל מי שיש בו כח לימחות יבא וימחה. במצרים נאמר: בעצם היום הוציא וגו׳ (שמות י״ב:נ״א) – לפי שהיו מצריים אומרים: מכך וכך, אם אנו מרגישין בהם, אין אנו מניחין אותם לצאת, ולא עוד אלא אנו נוטלין סייפות וכלי זיין והורגין בהם. אמר הקב״ה: הריני מוציאם בחצי היום, וכל מי שיש בו כח למחות יבא וימחה. אף כאן במיתתו של משה נאמר: בעצם היום הזה – לפי שהיו ישראל אומרים: מכך וכך, אם אנו מרגישין בו, אין אנו מניחין אותו. אדם שהוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והוריד לנו את המן, והגיז לנו את השליו, ונתן לנו את התורה, והעלה לנו את הבאר, אין אנו מניחין אותו. אמר הקב״ה: הריני מכניסו בחצי היום כו׳.

Rashi Devarim 33:24רש״י דברים ל״ג:כ״ד

ברוך מבנים אשר LET ASHER BE BLESSED AMONG SONS (or, "on account of sons") – I have found in the Sifrei Devarim 355:19 the following: You will find none of the tribes who was so blessed with children as Asher, but I do not know how this was so. יהי רצוי אחיו LET HIM BE ACCEPTED OF HIS BRETHREN – and this was so for he pleased (רצה) his brother-tribes with oil of unripe olives (used for anointing the body) and fine fruits, and they paid him (רצה) with grain. — Another explanation of יהי רצוי אחיו HE WILL BE ACCEPTABLE TO HIS BRETHREN — because his daughters were beautiful (and were much sought in marriage), and this is what is stated in Chronicles (1 Chronicles 7:31) ["The sons of Asher … Malchiel] who was the father of ברזית", which is explained to mean: that his daughters were married to High Priests and Kings who were anointed with olive oil (זית) (Genesis Rabbah 71:10; cf. Rashi on this verse). וטבל בשמן רגלו AND LET HIM DIP HIS FOOT IN OIL – it means that his land flowed with oil as a fountain: once it happened that the people of Laodicia were in need of oil; they appointed an agent (to purchase a large quantity and were able to do so only at a city of Asher; see Rashi on Genesis 49:20), as it is related in Menachot 85b.

ברוך מבנים אשר – ראיתי בסיפרי (ספרי דברים ל״ג:כ״ד): אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר, ואיני יודע כיצד.

Rashi Yehoshua 2:1רש״י יהושע ב׳:א׳

And Yehoshua sent. I am forced to say that it was during the mourning for Moshe that he sent them, since at the end of three days following the conclusion of the mourning for Moshe, they crossed the Jordan, and it was from this fact that we learned that Moshe died on the seventh day of Adar, by counting back thirty three days from the day they came up from the Jordan which was the tenth day of the first month. And you must say that from the time the spies were sent they did not cross the Jordan until the fifth day, as it is said: they remained there three days until the pursuers returned. That same night they crossed [the Jordan] and came back to Yehoshua ben Nun. Yehoshua rose early that morning and they departed from Shittim. That was the fourth day. They spent the night there before crossing. Therefore they did not cross the Jordan until the fifth day. Secret. In secret—this is the translation of Targum Yonason. He said to them: "Pretend to be deaf-mutes so they will not conceal their activities from you." Another explanation: translate חֶרֶשׁ as חֶרֶשׂ or חֶרֶס, [חֶרֶס means pottery [in other words] "Load yourselves with pots in order to look like pottery salesmen." And view the land and Yericho. Wasn't Yericho part of the land? Why then was it mentioned specifically? To indicate that it was as strong [fortified] as the entire land combined, because it was situated on the border. There are other such verses: Among the servants of David that were missing were nineteen men and Asaheil. Wasn't Asaheil included among the nineteen? [Why then was he mentioned specifically?] Because he was as strong as all of them. Another example: 'And King Solomon was enamoured of many foreign wives and of Pharaoh's daughter.' Wasn't Pharaoh's daughter included among them? Why then was she mentioned specifically? Because he loved her as much as all of them. And also because of the sin involved since she caused him to sin more than all of them. This was taught in Sifre. A lady innkeeper. According to Targum Yonasson, an innkeeper who sold various kinds of foodstuff.

וישלח יהושע בן נון וגו׳ – על כרחי אני צריך לומר שבתוך ימי אבלו של משה שלחם, שהרי לסוף שלשה ימים שתמו ימי בכי אבל משה עברו את הירדן, שמשם אנו למידים שמת משה בשבעה באדר, שאתה מונה שלשים ושלשה למפרע מיום שעלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון (יהושע ד׳:י״ט). ועל כורחיך משנשתלחו המרגלים לא עברו את הירדן עד יום חמישי, שנאמר: וישבו שם שלשת ימים עד שבו הרודפים (יהושע ב׳:כ״ב) בו בלילה, ויעברו ויבאו אל יהושע בן נון (יהושע ב׳:כ״ג) וישכם יהושע בבוקר ויסעו מהשיטים (יהושע ג׳:א׳), הרי יום רביעי, וילינו שם טרם יעברו (יהושע ג׳:א׳), נמצא שלא עברו עד יום חמישי [של שילוח מרגלים, אם תתן אילו ה׳ ימים על ל׳ ימי אבלו של משה, הרי ל״ה ימים. ומז׳ באדר עד שעברו את הירדן שהוא י׳ בניסן לא היו אלא ל״ג ימים. לפיכך יש לומר שנשתלחו ב׳ ימים תוך אבלו של משה. מ״ר.] חרש – ברז, מתרגמינן. אמר להם: עשו עצמכם כחרשים, כדי שלא יסתירו דבריהם מפניכם. דבר אחר: חרש – הטעינן קדרות, כדי שיהו נראים כקדרים. וראו את הארץ ואת יריחו – והלא יריחו בכלל ולמה יצאת, אלא שהייתה קשה כנגד כולם, לפי שהייתה על הספר. כיוצא בדבר: ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשהאל (שמואל ב ב׳:ל׳), והלא עשהאל בכלל היה ולמה יצא, לפי שהיה קשה כנגד כולם. כיוצא בו: והמלך שלמה אהב נשים נכריות {רבות} ואת בת פרעה (מלכים א י״א:א׳), והלא בת פרעה בכלל הייתה, ולמה יצאת, לפי שהיה מחבבה כנגד כולם, וכלפי חטא שהחטיאתו יותר מכולן, כך שנויה בסיפרי (ספרי עקב נ״ב). אשה זונה – פונדקיתא מתרגמינן, מוכרת מיני מזונות, <sm>[כמו חנוונית]</sm>.

Rashi Yehoshua 8:30רש״י יהושע ח׳:ל׳

Then [Yehoshua] built. This parasha is not in chronoligical order, [for Yehoshua built the altar] on the day they crossed the Jordan river.

אז יבנה יהושע וגו׳ – פרשה זו כתובה מוקדם ומאוחר, שמיום שעברו את הירדן עשה כן.

Rashi Shofetim 8:11רש״י שופטים ח׳:י״א

By way of the tent dwellers. By way of the lands of Kedar and Arabia, whose inhabitants were wilderness tent dwellers. Since they were occupied exclusively as shepherds, they could not dwell in houses.

דרך השכוני באהלים – דרך ארץ קדר וערב השוכנים במדבר באהליהם, שרועים מקנה תמיד ואין דרים בבתים.

Rashi Shofetim 12:8רש״י שופטים י״ב:ח׳

Ivtzan. Boaz.

אבצן – זה בועז.

Rashi Shemuel I 1:9רש״י שמואל א א׳:ט׳

Eating in Shilo. The 'ה' is not dotted and the 'א' is voweled with a short kametz and its [meaning is] 'after eating in Shilo and after drinking,' and this expression is properly used both for masculine and feminine. After אָכְלָה is a gerund. It is constructed like ,לְאָכְלָה an expression equivalent to an infinitive [i.e., לֶאֶכוֹל]. And Eili the kohen was sitting on the chair. On that day he was seated on a large chair, for he was appointed Judge over Yisroel. Near the doorpost. [Lit. on the doorpost] meaning near the doorpost.

ואחרי שתה. והלשון נופל בין לזכר בין לנקבה, אחרי אכלה – לשון פעול, כמו: לאכלה – לשון לפעול.

Rashi Shemuel I 13:8רש״י שמואל א י״ג:ח׳

Till the time set by Shemuel. This verse has a missing word. [The verse means to say], "till the appointed time set by Shemuel," or "to the appointed time of Shemuel." An example of this is, "And two men, officers of troops were the son of Shaul." Scripture should have written, "were to the son of Shaul." Here too, "which was set by Shemuel," who had said to him, "Wait seven days until I come to you."

למועד אשר שמואל – הרי זה מקרא חסר תיבה אחת: למועד אשר שם שמואל, או: למועד אשר לשמואל, ודוגמא לו: ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול (שמואל ב ד׳:ב׳) – היה לו לכתוב לבן שאול, אף כאן: אשר לשמואל, שאמר לו: שבעת ימים תוחל עד בואי אליך (שמואל א י׳:ח׳).

Rashi Shemuel II 5:8רש״י שמואל ב ה׳:ח׳

Whoever kills the Yevusi and touches [and destroys] the towers spire Whoever kills the Yevusi and has the strength to conquor the fortress. And [the idols of] the lame. And destroys [the idols of] the lame and the blind which were abhorrent to Dovid. Upon which they are saying. Upon which they are saying, "The blind one and the lame one," i.e., while the blind one and the lame one are here. [Dovid] will not come Dovid will not come here. This is a shortened verse [because] it stated, "Whoever kills the Yevusi and touches [and destroys] the tower's spire" but [the verse] does not explain what happens to the person [who reaches the spire]. However, in Divrei HaYamim I, 11, 6) it explains, "Whoever kills the Yevusi first will be made a chief and a prince." Similar to this [we find]. "Therefore, whoever kills Kayin" (Bereshit 4, 14) and [that verse] does not explain what happens to the person [who kills Kayin] but from its context, it's understood that the language conveys rebuke and anger. And touches [and destroys] the tower's spire. [This word] denotes the spire of a tower because that's where their idols were placed. [During] the days of Dovid, the generations of the oath had already passed.

כל מכה יבוסי ויגע בצנור – כל דיקטל יבוסאה וישרי למכבש כרכא. ואת הפסחים – ויכה גם את הפסחים ואת העורים שנואי נפש דוד. על כן יאמרו – על אשר אומרים: עור ופסח – בעוד שהעור והפסח יהיה בכאן לא יבא וגו׳ – יבא דוד הנה. הרי זה מקרא קצר שאמר: כל מכה יבוסי ויגע בצנור, ולא פירש מה יעשה לו, ובדברי הימים פירש: כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר (דברי הימים א י״א:ו׳). ודומה לזה: לכן כל הורג קין (בראשית ד׳:ט״ו), ולא פירש מה יעשה לו, אבל מעצמו הוא נשמע לשון גערה ונזיפה. ויגע בצנור – לשון גובה המגדל, כי שם היו נתונים הצלמים שלהם, ובימי דוד כבר עברו הדורות שהוזכרו בשבועה.

Rashi Melakhim I 3:3רש״י מלכים א ג׳:ג׳

And Shelomo loved Adonoy, he conformed to the decrees of his father Dovid. [During the first] four years, before beginning to build the Beis [Hamikdosh]. But once he began to build and Shelomo married Pharaoh's daughter, consequently it states, "for as a provocation of anger and of fury has this city has been to me from the day that they built it until this day." Thus we learned in Seder Olam. We learn that the passages are not written in chronological order.

ויאהב שלמה ללכת בחקות דוד אביו – ארבע שנים, עד שלא התחיל לבנות הבית, אבל משהתחיל לבנות: ויתחתן שלמה את בת פרעה (מלכים א ג׳:א׳). נמצאת אומר: כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת, למן היום אשר בנו אותה ועד היום הזה (ירמיהו ל״ב:ל״א). כך שנינו בסדר עולם, למדנו שאין הפרשיות כתובות כסדר.

Rashi Melakhim I 7:5רש״י מלכים א ז׳:ה׳

And all the entrances and doorposts. Because, generally, a king's [summer] home is made with many entrances because of the air, and it was therefore called "a forest house" because it was like a forest. Were square as was the window. [Targum] Yonatan translated, "square and covered the beams," [i.e.,] the entrances were covered with thin boards, that were square as other entrances of houses, and they were not made with a curved arch similar to the entrances of a great hall. And each window faced [the other window]. And the front of one edge was installed facing the other edge. The top of the board was towards the top of the other board, three times for each beam, but I do not know how.

ומול מחזה – ומול של מחזה מיסב לקראת מחזה האחרת, ראש הנסר לקראת ראש הנסר, שלש פעמים בכל תקרה ותקרה, ואיני יודע האיך.

Rashi Melakhim II 4:1רש״י מלכים ב ד׳:א׳

A wife of one of the disciples of the prophets. She was the wife of Ovadyoh. Every expression of 'בְּנֵי הַנְּבִיאִים' [lit., "the sons of the prophets"], in Scripture, is translated [by Targum Yonatan] as, "the disciples of the prophets." Now the creditor. He was Yehorom, son of Achov, who would lend him with interest, enabling him to sustain the prophets in his father's time [according to] Midrash Rabbi Tanchuma. Therefore it is stated, "And struck Yehorom between his arms," which he stretched out to take interest.

מנשי בני הנביאים – אשת עובדיה היתה. כל בני הנביאים שבמקרא, תרגומו: תלמידי נבייא. והנושה – הוא יהורם בן אחאב, שהיה מלווהו ברבית מה שזן את הנביאים בימי אביו. במדרש רבי תנחומא. לכך נאמר: ויך את יהורם בין זרועיו (מלכים ב ט׳:כ״ד) – שפשטו ליטול רבית.

Rashi Yeshayahu 1:1רש״י ישעיהו א׳:א׳

which he saw concerning Judah and Jerusalem Now, did he not prophesy concerning many nations, viz. the prophecy of Babylonia (ch. 13), the prophecy of Moab (ch. 15)? Thus you learn that this is not the beginning of the Book, and that the Book is not given its name for this prophecy. So we learned in the Baraitha of the Mechilta (Exod. 15: 9,10): "In the year of King Uzziah's death" (6:1) is the beginning of the Book, but there is no early and late in the order [i.e., the order of the chapters is no indication of the chronological order. (Others read: There is no early and late in the Book—Parshandatha.] The context proves this point, for, on the day of the earthquake (see Zech. 14:5), the day Uzziah became a metzora (see 2 Chron. 26:19), it was said: "Whom shall I send and who will go for us?" And I said, "Here I am; send me" (6:8). We learn that this was the beginning of his mission, and this prophecy was said afterwards.

אשר חזה על יהודה וירושלם – והלא על כמה אומות נתנבא משא מצרים, משא בבל משא מואב. הא למדת שאין זה תחלת הספר, ולא נקרא הספר על שם החזון הזה. וכן שנינו בברייתא במכילתא: בשנת מות המלך עוזיהו (ישעיהו ו׳:א׳) תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בסדר. והדברים מוכיחים, שהרי ביום הרעש יום שנצטרע עוזיה נאמר: ואשמע את קול י״י אומר את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני (ישעיהו ו׳:ח׳), למדנו שהוא תחלת שליחותו. ונבואה זו נאמרה אחרי כן.

Rashi Yeshayahu 26:11רש״י ישעיהו כ״ו:י״א

O Lord, Your hand has been taken away I have seen many Aggadic Midrashim on the verses of the above section and the following, but they are not appropriate, either because of the grammatical forms of the language or because of the context of the verses. I had to explain it according to its order. There is an Aggadic Midrash that states that the prophet begs that the nations not see the bounty of the Holy One, blessed be He, when He lavishes good upon Israel. The Holy One, blessed be He, replied, "It is better that they see and be ashamed," (Eliyahu Zuta ch. 21). (The Midrash explains the verse as follows: O Lord, take away Your hand, so that they see not. I.e., the prophet begs that God conceal His might from the nations that they see it not. Thereupon, God replies, "Let them see and be ashamed...") This does not fit with the language, however, since it does not say, "Raise Your hand." Moreover, this word differs from all similar words. Every יָד רָמָה is accented on the final syllable, whereas this one is accented on the first syllable. Comp. (Gen. 37:7) "Behold, my sheaf rose (קָמָה)." Comp. also (Ruth 1:9) "Behold your sister in law has returned (שָׁבָה)." All of these are in the past tense. This too is to be explained: The hand of Your might has been taken away from upon Your enemies so that they see not Your might for they have seen that their way has prospered. I beg of You, let them see and be ashamed. the envy of a people Let them see the bounty that You shall lavish upon Your people, Even they themselves shall see the judgment of Your vengeance, that the fire (of envy) shall consume them.

י״י רמה ידך וגו׳ – ראיתי מדרשי אגדה רבים למקראות של פרשה זו עליונה ותחתונה, ואינן מיושבין או על דיקדוק הלשון או על סדר המקראות. והוצרכתי לבאר אותה על אופני סדרה. מדרש אגדה יש: שהיה הנביא מבקש שלא יראו האומות בטובתו של הקב״ה בהיטיבו לישראל. אמר לו הקב״ה: מוטב שיחזו ויבושו כול׳. ואין זה אחר הלשון שאין כתוב: הרימה ידך. ועוד שאף התיבה חלוקה מתיבות כיוצא בה. כל יד רמה שבמקרא טעמו למטה, וזה טעמו למעלה, כמו הנה קמה אלמתי (בראשית ל״ז:ז׳), וכמו הנה שבה יבמתך (רות א׳:ט״ו), שכולן לשון עבר. אף זה: י״י נסתלקה יד גבורתך מעל צריך בל ראו גבורתך כי ראו דרכם צלחה, בבקשה ממך יחזו ויבושו קנאת עם בטובה שתטיב לעמך, אף בעצמם יראו משפט נקמתך שתאכלם אש.

Rashi Yeshayahu 26:11רש״י ישעיהו כ״ו:י״א

O Lord, Your hand has been taken away I have seen many Aggadic Midrashim on the verses of the above section and the following, but they are not appropriate, either because of the grammatical forms of the language or because of the context of the verses. I had to explain it according to its order.

י״י רמה ידך וגו׳ – ראיתי מדרשי אגדה רבים למקראות של פרשה זו עליונה ותחתונה, ואינן מיושבין או על דיקדוק הלשון או על סדר המקראות. והוצרכתי לבאר אותה על אופני סדרה.

Rashi Yeshayahu 35:9רש״י ישעיהו ל״ה:ט׳

nor shall...ascend thereon On that road (הַדֶּרֶךְ). The word דֶּרֶךְ is used both as masculine and feminine gender, as it is written (Ex. 18:20): "The way (הַדֶּרֶךְ) upon which (בָּהּ) they shall walk." (Lit., on her.) Thus it is feminine. Comp. (Deut. 28:7) "In one road (בַּדֶּרֶךְ אֶחָד) they shall come out to you." Thus it is masculine.

דרך משמש לשון זכר ולשון נקבה, כמדתמר: את הדרך אשר ילכו בה (נחמיה ט׳:י״ב) – הרי נקבה, בדרך אחד יצאו אליך (דברים כ״ח:ז׳) – הרי לשון זכר.

Rashi Yirmeyahu 26:1רש״י ירמיהו כ״ו:א׳

In the beginning of the reign This chapter below preceded the above chapter by four years.

בראשית ממלכות – פרשה זו תחתונה קדמה לעליונ׳ ארבע שנים.

Rashi Yechezkel 1:3רש״י יחזקאל א׳:ג׳

The word of the Lord was [revealed] Heb. הָיֹה הָיָה [lit. being was.] Our Sages said (Mechilta to Exod. 12:1): "[It] had already come," because the Shechinah does not rest upon a prophet outside the [Holy] Land, except by having first rested upon him in the Land. We learned in a Baraitha of the Mechilta (Exod. 15:9): [The verse 2:1,] "Son of man, stand on your feet," was the [actual] beginning of the Book, only there is no chronological order [in Scripture]. Others say that (12:1f.) "Son of man, compose a riddle," is the [true] beginning of the Book. [Mechilta ends here.] I say that this prophecy was told to him before they were exiled, because it is appropriate to be said to him in the Land, for the community of the exile is not mentioned explicitly in it. It can be recognized as the beginning of his mission to them. Jonathan, too, paraphrased in that manner: The prophetic word from before the Lord was revealed to Ezekiel the son of Buzi the priest in the land of Israel; it returned a second time and spoke with him in the state of the land of the Chaldeans. Now Ezekiel was exiled with the "craftsmen and the sentries of the gates," who were exiled with Jehoiachin.

היה היה דבר י״י – אמרו רבותינו: היה כבר לפי שאין השכינה שורה על נביא בחוצה לארץ אלא ע״י ששרתה עליו תחלה בארץ ושנינו בברייתא דמכילתא בן אדם עמוד על רגלך (יחזקאל ב׳:א׳) הוא היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר ויש אומרים בן אדם חוד חידה (יחזקאל י״ז:ב׳) הוא תחלת הספר ואומר אני שאותה נבואה נאמרה לו קודם שגלו שהיא ראויה ליאמר לו בארץ שאין מפורש בה גולה והיא נכרת תחלת שליחתו אליהם ויונתן אף הוא כך תירגם מהוי הוי פתגם נבואה מן קדם י״י עם יחזקאל בר בוזי כהנא בארעא דישראל תב תניינות אתמלל עמיה במדינת ארעא כשדאי ויחזקאל גלה עם החרש והמסגר שגלו עם יהויכין.

Rashi Yechezkel 2:9רש״י יחזקאל ב׳:ט׳

and behold, etc. Some things adopt both masculine and feminine gender, such as (Gen. 19:23): "The sun had risen (יָצָא) [msc.] over the earth, etc."; (Mal. 3:20), "And for you who fear My name, shall the sun of mercy rise (וְזָרְחָה) [fem.]), etc." [Likewise] (Gen. 32:9), "If Esau comes to the one camp (הָאַחַת) [fem.] and strikes it (וְהִכָּהוּ) [msc.].

והנה וגו׳ – יש דברים משמשין לשון זכר ולשון נקיבה כמו השמש יצא על הארץ (בראשית י״ט:כ״ג), וזרחה לכם יראי שמי שמש וגו׳ (מלאכי ג׳:כ׳), אל המחנה האחת והכהו (בראשית ל״ב:ט׳).

Rashi Yechezkel 14:14רש״י יחזקאל י״ד:י״ד

Noah, Daniel, and Job Because each of these three saw three worlds: Noah saw the world built up, destroyed, and rebuilt; and Danielthe Temple. Or himself: first a prince over all the princes, eventually cast into a lions' den, and [ultimately] restored to his greatness. Likewise, Job saw himself well-established, destroyed, and [again] well-established. Therefore, they were brought as a parallel to the generation of Jeconiah, which saw the Temple while it was built and while it was destroyed, and the [Temple's] second building. And the Holy One, blessed be He, said the following to them: "I am showing you great affectionyou, Jeconiah and [those of] his exile. Should one of the lands of the nations sin against Me and had I decreed upon it one of these four punishmentseither "famine" (verse 13), "wild beast" (verse 15), "the sword" (verse 17), "or pestilence" (verse 19) as they appear in this chapter, consecutively, and these three righteous men were in its midst, they would save neither son nor daughter. Yet I will bring [all] four of them on [your brethren in] Jerusalem, and [still] leave over for you some of your sons who are there although you are not in its midst. And not because they are worthy of being saved, but to console you when they are exiled [to an area] near you and you will see their evil deeds and be consoled about the evil that I brought upon them. For you will see that it could no longer be tolerated. [The annotator of our ms. remarks:] (This is the theme of this entire chapter. This [following] explanation cannot be made fit, and it appears that it is not the wording of the rabbi [viz. Rashi]. It appears further that this edition [of Rashi in which this comment was found] is missing one of the four punishments, from אוֹ, or, until כִּי or.) Another explanation: If a land sins against Me, etc. and had these three men been in its midst [namely] Noah, Daniel, and Job because the Holy One, blessed be He, saved these three men from these three [four] judgments, Scripture mentioned these. Noah was saved from the three of them. How do we know [that he was saved] from wild beasts? When he entered the ark, all the beasts attempted to enter, but the Holy One, blessed be He, did not allow them, as it is written (Gen. 7:16): "and the Lord shut around him." Now the word "shut" refers only to protection from beasts, as Scripture states (Dan. 6:23): "and he shut the lions' mouths, and they did not hurt me."A lion came to enter [the ark] and its teeth were set on edge; a bear came to enter, and its feet would totter, etc. (see Gen. Rabbah 31:12). How do we know [that he was saved] from famine?For it is said (Gen. 5:29): "from the soil, which the Lord has cursed." Go out and learn Genesis Rabbah (25:3) where it enumerates the ten famines that descended upon the world, and you will find that one of them was in the time of Noah, and it brings proof from "from the soil, which... [He] cursed." From the swordthis is the Flood, and moreover, the people of his generation sought to attack him, saying, "We will not allow him to enter," but the Holy One, blessed be He, saved him: said the Holy One, blessed be He, "I will not allow him to enter except at midday [in broad daylight], and whomever it hurtslet him protest." That is what is written (Gen. 7:13): "In this very (עֶצֶם) day Noah came [into the ark]" at the strong point (עֱצוּמוֹ) of the day. Danielwhen Nebuchadnezzar entered the Temple in the days of Jehoiakim, he slew Jehoiakim and spared Daniel. He expelled Daniel [into] a peaceful exile because he found him to be full of a spirit of wisdom. From faminefor until Jerusalem was conquered in the days of Zedekiah, Nebuchadnezzar besieged it for three years [during which it suffered a famine], as is said (II Kings 25:3): "the famine became severe in the city," and also (in Jer. 52:6): "and the famine became severe." How do we know [that he was saved] from beasts?"and shut the lions' mouths (Dan. ibid.), and they did not hurt me." Likewise, you find that Job was saved from the three of them. How do we know [that he was saved] from famine?According to the one who says (Baba Bathra 15b) that Job lived in the time of Jacob, we find that there was a famine in his days. How do we know [that he was protected] from beasts?For it is written (Job 1:10): "and his cattle has broken out into the land." It has breached the [natural] limitations of the world. [Usually wolves kill goats, but Job's goats killed wolves; B. B. 15b.] How do we know [that he survived] the sword?(ibid. 16:13) "He splits my kidneys and does not have compassion." Now should these three men be in its midst[namely] Noah, Daniel, and Job, they would save themselves with their righteousness. Why are sons and daughters not mentioned [in verse 14] in regard to the death by faminei.e., it is not stated about them, "[as I lived] if they will save sons or daughters!"as they are mentioned in the last two punishments (verses 16, 18)? This is to depict Daniel, for he was one of those three saved from famine, he was of the generation of Jeconiah, and neither sons nor daughters were rescued with him. Concerning him Isaiah prophesied (56:4): "[For] so says the Lord to the to the eunuchs who will keep My Sabbaths."

נח דניאל ואיוב – לפי שאלו שלשה ראו שלשה עולמות נח ראה העולם בנוי וחרב ובנוי ודניאל את בית המקדש או את עצמו תחלה שר על כל השרים סוף הושלך לגוב אריות וחזר לגדולתו וכן איוב ראה את עצמו מיושב וחרב ומיושב לפיכך הביאו דוגמא לדורו של יכניה שראו את הבית בבניינו וחורבנו ובנין שני וכן אמר להם הקב״ה חיבה יתירה אני מראה לכם אתם יכניה וגלותו אילו תחטא לי אחת מארצו׳ הגוים וגזרתי עליהם אחת מארבעת שפטים אלה או רעב או חיה רעה או חרב או דבר כמו שמסודרין בפרשה זו זה אחר זה ושלשת הצדיקים אלו בתוכה לא יצילו לא בן ולא בת ואני אביא ארבעתן על ירושלים ואשאיר לכם מבניכם אשר שם ואע״פ שאינכ׳ בתוכם ולא שהם ראוים להצלה אלא לנחם אתכם כשיגלו אצליכם ותראו מעשיהם הרעים ותתנחמו על הרעה אשר הבאתי עליהם כי תראו שלא היו כדי לסובלם עוד. [ל״א: ארץ כי תחטא לי וגו׳ והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב – לפי ששלשת האנשים האלה הצילם הקב״ה משלשת שפטים האלה הזכיר הכתוב את אלו נח נמלט משלשתן: • מחיה רעה מניין אתה אומר בשעה שנכנס לתיבה בקשו כל החיות ליכנס ולא הניחן הקב״ה דכתיב ויסגור י״י בעדו (בראשית ז׳:ט״ז) אין ויסגור אלא מחיות כד״א וסגר פום אריותא ולא חבלונני (דניאל ו׳:כ״ג) ארי בא ליכנס והיו שיניו כהות דוב בא ליכנס והיו רגליו מתערסלות כו׳ בב״ר. • מן הרעב מניין שנאמר: מן האדמה אשר אררה (בראשית ה׳:כ״ט) צא ולמד בב״ר במקום שחושב עשרה רעבון שירדו לעולם ותמצא שבימי נח היה אחד מהם ומביא ראיה מן האדמה אשר אררה (בראשית ה׳:כ״ט). • מן החרב זה המבול ועוד שהיו דורו מבקשין ליזדווג לו והיו אומרים אין אנו מניחין אותו ליכנס אלא שהצילו הקב״ה אמר הקב״ה אין אני מניחו ליכנס אלא בחצי היום ודרגיש לי׳ ימלל הה״ד בעצם היום הזה בא נח (בראשית ז׳:י״ג) בעצומו של יום. דניאל: • בשעה שנכנס נבוכדנצר להיכל בימי יהויקים והרג יהויקים והניח לדניאל והגלה לדניאל הגלת שלומי׳ לפי שמצאו מלא רוח חכמה. • מן הרעב שהרי עד שלא נכבשה ירושלים בימי יהויקים צר עליה נבוכדנצר ג׳ שנים שנאמר ויהי הרעב גדול בעיר וגם ויחזק הרעב (ירמיהו נ״ב:ו׳). • מן החיות מניין וסגר פום אריותא ולא חבלונני (דניאל ו׳:כ״ג). וכן אתה מוצא איוב שנמלט משלשתן: • מן הרעב מניין לדברי האומר איוב בימי יעקב היה מצינו שהיה רעב בימיו. • מן החיה מניין דכתיב ומקנהו פרץ בארץ (איוב א׳:י׳) פרץ גדרו של עולם. • מן החרב מניין יפלח כליותי ולא יחמול (איוב ט״ז:י״ג). והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם – מפני מה לא הוזכרו במיתת הרעב בנים ובנות שלא נאמר בהם אם בנים אם בנות יצילו כמו שהוזכרו בשני שפטים האחרונים דוגמא לדניאל שהוא אחד מהם והוא היה מדורו של יכניה ולא נמלטו עמו לא בנים ולא בנות ועליו נתנבא ישעיה: כה אמר י״י לסריסים אשר ישמרו את שבתותי (ישעיהו נ״ו:ד׳).]

Rashi Yechezkel 16:43רש״י יחזקאל ט״ז:מ״ג

behold Heb. הֵא, like הִנֵה. yet you did not make a plan Although I have given your way on your head, you have not made a plan to ponder your abominations, to repent of them. Every זִמָה in Scripture is an expression of counsel, sometimes for good and sometimes for bad.

הא – כמו הנה. ולא עשית – את הזימה אף על פי שאני נתתי דרכך בראשך לא עשית עצה לתת לב על תועבותיך לשוב מהם, כל זימה שבמקרא לשון עצה הוא יש לטובה ויש לרעה.

Rashi Yechezkel 29:17רש״י יחזקאל כ״ט:י״ז

And it came to pass in the twenty-seventh year of the reign of Nebuchadnezzar. That year Egypt was delivered into his hand. This is what we learned in Seder Olam (ch. 26). In this book, there are many prophecies written in a non chronological order.

ויהי בעשרים ושבע שנה – למלכות נבוכדנצר, אותה שנה נתנה מצרים בידו כך שנינו בסדר עולם ויש בספר הזה הרבה נבואות כתובות מוקדם ומאוחר.

Rashi Yechezkel 45:24רש״י יחזקאל מ״ה:כ״ד

And a meal-offering...an ephah for a bull the meal-offering of the libations, an "ephah" for a bull. Now I do not know what this means, for the Torah stated (28:20): "three tenths for the bull." It is possible that it means an "ephah" of flour from which we extract a tenth of fine flour from a "se'ah", for the "ephah" is three "se'ahs". and an ephah for a ram This too is flour from which we extract two tenths of fine flour sifted thoroughly, as we learned (Men. 6:6): The two loaves were two tenths from three "se'ahs". [The requirement of] an "ephah" for the bull teaches that if he did not find fine sifted flour that yielded that much, he may bring from [flour that yields] a tenth to a "se'ah". and for each ephah one hin of oil I do not know why. We may say that it does not mean that he must sacrifice the entire "hin," but that there were notches in the "hin" and he would sacrifice oil according to the fine flour, according to the sacrificial laws for a bull according to its requirement and for a ram according to its requirement, according to the notches of the "hin".

ומנחה איפה לפר – מנחת הנסכים איפה לפר איני יודע מה הוא, שהרי אמרה תורה שלשה עשרונים. ויש לומר: איפת קמח להוציא סלת עשרון מן הסאה שהאיפה שלש סאין. ואיפה לאיל – אף זו קמח להוציא ממנה שני עשרונים סלת מנופה כל צורכה כמו ששנינו שתי הלחם שתי עשרונים משלש סאין.ואיפה לפר – למדך שאם לא מצא סלת מנופה כל כך יביא משל עשרון לסאה. הין לאיפה – לא ידעתי למה. ויש לומר: לא שיקריב ההין כולו אלא שנתות היו בהין ויקריב שמן לפי הסלת כמשפט הזבח לפר כמשפטו ולאיל כמשפטו לפי שנתות של הין.

Rashi Yoel 1:1רש״י יואל א׳:א׳

to Joel son of Pethuel – The son of Samuel the prophet who persuaded God with his prayer (פִתָּה לְאֵל) . Some say that this prophecy was said in those seven years in which Elisha said: "For the Lord has decreed a famine etc." and they took place during the days of Jehoram son of Ahab.

אל יואל בן פתואל – בן שמואל הנביא שפיתה לאל בתפילתו, יש אומרים שנבואה זו נאמרה באותן שבע שנים שאמר אלישע כי קרא י״י לרעב וגו׳ (מלכים ב ח׳:א׳) ובימי יהורם בן אחאב היו ובהלכות גדולות נמצא יואל ונחום וחבקוק היו בימי מנשה.

Rashi Ovadyah 1:1רש״י עבדיה א׳:א׳

The vision of Obadiah – Why is Obadiah different that he was chosen to prophesy concerning Edom and did not prophesy any other prophecy? Our Sages of blessed memory stated: Obadiah was an Edomite proselyte. Said the Holy One, blessed be He: From them and in them will I bring upon them. Let Obadiah, who dwelt between two wicked people, Ahab and Jezebel, and did not learn from their deeds, come and impose retribution upon Esau, who dwelt between two righteous people, Isaac and Rebecca, and did not learn from their deeds. [from Sanhedrin 39b]

חזון עובדיה – מאי שנא עובדיה לאדום ולא ניבא נבואה אחרת אמרו חכמי׳ עובדיה גר אדומי היה אמר הקב״ה מהם ובהם אביא עליהם יבא עובדיה שדר בין שני רשעים אחאב ואיזבל ולא למד ממעשיהם ויפרע מעשו הרשע שדר בין שני צדיקים יצחק ורבקה ולא למד ממעשיהם.

Rashi Chavakkuk 1:10רש״י חבקוק א׳:י׳

And they shall mock the kings shall mock them. Every expression of קַלָּסָה is an expression for the speech of those speaking about another; some [of these speeches] are for good, and some for bad - parledic in O.F.

והוא במלכים יתקלס – מתלוצץ בהם וכל לשון קלסה לשון דבור הנדברים בו יש לטוב יש לרע פרלריץ בלעז.

Rashi Tehillim 8:8רש״י תהלים ח׳:ח׳

Flocks and cattle Heb. צנה ואלפים [equivalent to] צאן ובקר, like (Deut. 7:13), "the young of your cattle (אלפך)." צנה is an expression of industry, as (in Num. 32:24), "and enclosures for your flocks (לצנאכם)"; oveyledic in Old French, enclosures to pen the small livestock. There are many Aggadic midrashim, but they do not fit the verses.

צאנה ואלפים – צאן ובקר, כמו: שגר אלפיך (דברים ז׳:י״ג). [צנה – לשון פעולה הוא, כמו: וגדרות לצנאכם (במדבר ל״ב:כ״ד), אוביילדיץ בלעז.] יש מדרשי אגדה ואינן מתיישבין לפי המקראות.

Rashi Tehillim 72:20רש״י תהלים ע״ב:כ׳

The prayers of David...are completed Heb. כלו. Our sages expounded on כָּלוּ to mean כָּל אֵלוּ, all these are the prayers of David son of Jesse, to include the entire Book on David's nameeven what the sons of Korah and the ten elders said because he was known as (II Sam. 23:1) "the sweet singer of Israel." כָּלוּ may also be interpreted as "were completed." The construction of כָּלוּ is like (Job 24: 24): "They are taken away (רֹמוּ) in a second"; (Jer. 2:12), "O heavens, be astonished (שֹׁמוּ)." If this is so, this psalm was not written in its place, and there is no chronological order in the Book. The [subject] matter indicates that he said this in his old age, when he enthroned Solomon.

כלו תפלות דוד – רבותינו דרשו: כלו, כל אילו תפלות דוד לכלול כל הספר על שם דוד ואף מה שאמרו בני קרח ועשרה זקנים על שם שהוא נקרא נעים זמירות ישראל (שמואל ב כ״ג:א׳), ויש לפתור: כלו כמו נסתיימו, כמו: רומו מעט (איוב כ״ד:כ״ד) שמו שמים (ירמיהו ב׳:י״ב) ואם כן הוא לא נכתב המזמור במקומו ואין מוקדם ומאוחר בספר ונראים הדברים שלעת זקנתו כשהמליך את שלמה אמרו.

Rashi Tehillim 116:11רש״י תהלים קט״ז:י״א

"All men are liars" Heb. כזב, [meaning that one] betrays his friend, for I saw my son betray me and seek my life, and [I saw] all Israel repay me with evil for good; therefore, I believed Ziba and said that Mephibosheth also lies and betrays me. Every expression of כָּזָב is purely an expression of lack of trust that they trusted in him; falenze in Old French, betrayal, deceit, like (Isa. 58:11): "whose water does not fail (יכזבו)." Others interpret it: I said in my haste at the Rock of the Divisions, when Saul and his men were encircling me and my men, to seize me, and there it says (I Sam. 23:26): "and David was hastening to get away." "All men are liars" Even the prophet Samuel, who is faithful as a prophet, even he is a deceiver, for he anointed me king.

כל האדם כוזב – ובוגד באוהב בו כי ראיתי את בני בוגד בי ומבקש את נפשי וכל ישראל גומלים לי רעה תחת טובה לפיכך האמנתי לציבא ואמרתי אף מפיבשת כוזב ובוגד בי כל לשון כזב אינו אלא לשון חסרון מבטח שבטחו עליו פליינצי בלעז, כמו אשר לא יכזבו מימיו (ישעיהו נ״ח:י״א), ויש פותרים אותו אני אמרתי בחפזי בסלע המחלקות שהיו שאול ואנשיו עטרים עלי ואל אנשי לתפשני ושם נאמר ויהי דוד נחפז ללכת (שמואל א כ״ג:כ״ו) כל אדם כוזב, אף שמואל הנביא שהוא נאמן לנביא אף הוא כוזב שמשחני למלך.

Rashi Mishlei 31:1רש״י משלי ל״א:א׳

The words of Lemuel the king The words of King Solomon, that he said for the Holy One, blessed be He, because he sinned against the Holy One, blessed be He. Lemuel for God, like (Job 40:4): "to (למו) my mouth." The words that the king said for the sake of the Holy One, blessed be He. a prophecy that his mother chastised him When he married the daughter of Pharaoh on the day of the dedication of the Temple, she brought in for him many kinds of musical instruments, and he was awake all night and slept on the next day until four hours [after dawn], as is related in Pesikta (unknown, but found in Mid. Mishle and in Num. Rabbah 10:8), and the keys of the Temple were under his head. Regarding that time, we learned (Eduyoth 6:1): "Concerning the daily morning burnt- offering, that it was offered up at [the conclusion of] four hours. Then his mother entered and chastised him with all this prophecy." a prophecy that his mother chastised him An allegorical prophecy with which his mother chastised him.

דברי למואל מלך – דברי שלמה מלך שאמר לְמו׳ הקב״ה, כלומר בשביל שהעוה כנגד המקום. למואל – לאל, כמו למופי (איוב מ׳:ד׳), דברים לשמו של מקום שאמר המלך. המשא אשר יסרתו אמו – כשנתחתן עם פרעה ביום חנכת בית המקדש, והכניסה לו כמה מיני זמר, וניעור כל הלילה וישן לו למחרת עד ארבע שעות, כמו שמפורש בפסיקתא. והיו מפתחות של בית המקדש תחת מראשותיו, ועל אותה שעה שנינו על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות, ונכנסה אמו והוכיחתו כל המשא הזה. משא אשר יסרתו אמו – משא של משל שיסרתו אמו.

Rashi Iyyov 1:7רש״י איוב א׳:ז׳

"Where are you coming from?" Scripture speaks of etiquette, that the greater one speaks first and permits the smaller one to reply. "From going to and fro on the earth" As is explained above, and it is in the homiletic section of the chapter [that begins], "The partners." "From going to and fro on the earth and from walking in it." So is my wont to go to and fro, to see the evil ones and the good ones. Now I went to and fro throughout the entire earth and I did not find anyone like Abraham, about whom it is said (Gen. 13:17): "Rise, go to and fro in the land." The Sages of blessed memory (Baba Bathra 16a) said that the Adversary meant this for the sake of Heaven, in order that Abraham's merit not be forgotten by our God.

מאין תבא – דבר הכתוב דרך ארץ שהגדול מדבר תחילה ומרשה הקטן לענות. משוט בארץ – כאשר מפורש למעלה ובהגדה דהשותפין הוא. משוט בארץ ומהתהלך בה – כן דרכי לשוט ולראות רעים וטובים ושטטתי בכל הארץ ולא מצאתי כאברהם שנאמר בו: קום התהלך בארץ (בראשית י״ג:י״ז) ואמרו רז״ל שטן לשם שמים נתכוון כדי שלא יהא נשכח לפני אלהינו זכותו של אברהם.

Rashi Iyyov 2:4רש״י איוב ב׳:ד׳

Skin for skin One limb for another limb. It is human nature that, when one sees a sword coming toward his head, he protects it with his arm in front of it. Surely a person will give all the money he has.

עור בעד עור – אבר בפני אבר כן דרך בני אדם כשרואה החרב באה על ראשו מגין בזרועו לפניו וכ״ש כל אשר לאיש בממון יתן.

Rashi Shir HaShirim Introductionרש״י שיר השירים הקדמה

אחת דבר אלהים, שתים זו שמעתי (תהלים ס״ב:י״ב) – מקרא אחד יוצא לכמה טעמים, וסוף דבר אין לך מקרא יוצא מידי פשוטו ומשמעו. ואף על פי שדברו הנביאים דבריהם בדוגמא, צריך ליישב הדוגמא על אופנה ועל סדרה, כמו שהמקראות סדורין זה אחר זה. ראיתי לספר הזה כמה מדרשי אגדה: יש סדורים כל הספר הזה במדרש אחד, ויש מפוזרים בכמה ספרי אגדה מקראות לבדם, ואינן מתיישבין על לשון המקרא וסדר המקראות. ואמרתי בלבי לתפוס משמע המקראות ליישב ביאורם על הסדר, והמדרשות רבותינו קבעום מדרש ומדרש, איש איש במקומו.

Rashi Shir HaShirim 2:7רש״י שיר השירים ב׳:ז׳

Nor disturb – As in, "one who contests הָעוֹרֵר the ownership of a field," chaloner in O.F. There are many Aggadic Midrashim, but they do not match the sequence of the topics, for I see that Shelomo prophesied and spoke about the exodus from Egypt and about the giving of the Torah, and the Tabernacle, the entry into the land [i.e., Eretz Yisroel], and the Beis Hamikdosh, the exile in Bavel, and the coming of the second Beis Hamikdosh and its destruction.

ואם תעוררו – כמו העורר על השדה (משנה כתובות י״ג:ו׳), בלעז קָלוֺנְיֵּיּר. יש מדרשי אגדה רבים ואינם מתיישבין על סדר הדברים כי רואה אני שנתנבא שלמה ודבר על יציאת מצרים ועל מתן תורה והמשכן וביאת הארץ ובית הבחירה וגלות בבל וביאת בית שיני וחורבנו.

Rashi Eikhah 1:1רש״י איכה א׳:א׳

Teeming with people – The yud of רַבָּתִי is superfluous; [it means the same] as, רַבָּתִי עָם, that her people were many. There are many Aggadic midrashim, but I have come to explain the Scripture according to its literal meaning. Has become like a widow – But not really a widow; rather, like a woman whose husband went abroad and he intends to return to her.

רבתי עם – יו״ד יתירה, כמו רבת עם, שהיה עמה רב. יש מדרשי אגדה אבל אני לשון המקרא בא לפרש כמשמעו.

Rashi Esther 1:18רש״י אסתר א׳:י״ח

The noblewomen in Persia and Media will say, etc – This thing to all the king's ministers. This is an abbreviated verse. Causing enormous disparagement and rage – And in this matter there is much contempt and wrath.

תאמרנה שרות פרס ומדי – לכל שרי המלך את הדבר הזה, והרי זה מקרא קצר. וכדי בזיון – ויש בדבר הזה הרבה בזיון וקצף.

Rashbam Bereshit 37:2רשב״ם בראשית ל״ז:ב׳

'Elleh THESE ARE THE DESCENDANTS OF JACOB: Let those who love reason know and understand that which our Sages taught us (Shabbat 63a), "A verse never departs from its plain meaning." It is still true that in essence the Torah's purpose is to teach us and relate to us teachings, rules of conduct and laws which we derive from hints [hidden] in the plain meaning of Scripture, through superfluous wording, through the thirty-two principles of R. Eliezer, the son of R. Jose the Galilean, or the thirteen principles of R. Yishmael. Due to their piety, the earliest scholars tended to devote their time to midrashic explanations, which are the essence of Torah; as a result they never became attuned to the profundities of the plain meaning of Scripture. Furthermore, the Sages said, "Keep your children away from too much higgayon." They also said, "Studying the Bible is but of incomplete merit, but there is nothing more meritorious than studying Talmud" (BM 13a). Accordingly, they never became, entirely attuned to the plain meaning of Scriptural verses. As [Rabbi Kehana] says in Tractate Shabbat (63a), "I was eighteen years old and I had studied the entire Talmud and I had never realized that 'A verse never departs from its plain meaning'." Similarly, Rabbi Solomon, my mother’s father, who illumined the eyes of all the diaspora, who wrote commentaries on the Torah, Prophets, and Hagiographa, set out to explain the plain meaning of Scripture. However I, Samuel, son of his son-in-law, Meir – may the memory of the righteous be a blessing – [often] disputed [his interpretations] with him to his face. He admitted to me that, if only he had had the time, he would have written new [revised] commentaries, based on the insights into the plain meaning of Scripture that are newly thought of day by day.

אלה תולדות יעקב – ישכילו ויבינו אוהבי שכל מה שלימדונו רבותינו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט וההגדות וההלכות והדינין על ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מידות של ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי ועל ידי שלש עשרה מידות של ר׳ ישמעאל. והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון (השוו בבלי ברכות כ״ח:), וגם אמרו העוסק במקרא מדה ואינה מדה, העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו (השוו בבלי בבא מציעא ל״ג.), ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטו של מקראות. וכדאמרינן במסכת שבת: הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינן כולה תלמודא, ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו (בבלי שבת ס״ג.). וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני שמואל ב״ר מאיר חתנו זצ״ל נתווכחתי עמו ולפניו, והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום.

R. Eliyahu Mizrachi Bereshit 12:1ר׳ אליהו מזרחי בראשית י״ב:א׳

(א-ב) לך לך להנאתך ולטובתך. הרמב״ן ז״ל טען ואמר ואין צורך כי משפט הלשון כן הוא הגשם חלף הלך לו אלכה לי אל הגדולי׳ עברו לכם ורבים ככה אבל רבותי׳ עשו מדרש במה שאמר הכתוב ועשית לך ארון עץ עשה לך שתי חצוצרות כסף בעבור שאין המלאכה שלו והיה ראוי שיאמר כמו שאמר במשכן ואת המשכן תעשה עכ״ד. ודבריו אלה תמוהים בעיני מאד שהרי כבר מצינו בגמרא בכמה מקומות שדרשו באלה הכנויים אפילו במקום שהמלאכה שלו כדתניא בשלהי פ׳ הישן רבי אליעזר אומר כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב ראשון של חג בלולבו של חבירו דכתיב ולקחתם לכם משלכם כך אין אד׳ יוצא ידי חובתו בי״ט ראשון של חג בסוכתו של חבירו דכתיב חג הסוכות תעשה לך ובפ״ק דסוכה אמר רב יהודה אמר רב ציצית שעשאה מן הגידין ומן הקוצין ומן הנימין פסולה מן הסיסין כשרה ושמואל אמר אף מן הסיסין פסולה דאמר קרא גדילים תעשה לך לשם חובך ודרשו קרא דועשו להם ציצית משלהם למעוטי גזולה הרי שהלולב והסוכה והציצית מלאכה שלו הן ואפילו הכי דרשו הכינוי שלהם ואמרו משלכם ולא מן הגזל ואין טענה מן הגשם חלף הלך לו המורה שמשפט הלשון כך הוא כי אע״פ שמשפט הלשון כך הוא היכא דאיכא למידרש דרשינן וראיה מפ״ק דקידושין דאמרי׳ ולמר בר רב אשי דאמר ולאו ק״ו הוא הא אמרינן מילתא דאתיא בק״ו טרח וכתב לה קרא ותרצו ה״מ היכא דליכא לשנויי אבל היכא דאיכא לשנויי משנינן ובפר׳ ב׳ דפסחים א״ל רבינא לרב אשי ואימא לעבור עליו בשני לאוין ומשני כל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן להו בלאוי יתירי ובמציעא פ׳ אלו מציאות השב תשיבנו אפי׳ מאה פעמים שלח תשלח אפי׳ מאה פעמים עזוב תעזוב מכל מקום הקם תקים מכל מקום הענק תעניק מכל מקום אפילו לא נתברך הבית בשבילו ולר׳ אלעז׳ בן עזריה דאמר נתברך הבית בגללו מעניקין לו לא נתברך הבי׳ בגללו אין מעניקין לו תעניק למה לי דברה תורה כלשון בני אדם העבט תעביטנו מכל מקום אפילו יש לו ואינו רוצה להתפרנס משלו ולר׳ שמעון דאמר יש לו ואינו רוצה כו׳ אין נזקקין לו תעביטנו למה לי דברה תור׳ כלשון בני אדם פי׳ משפט הלשון כן הוא ואף על פי שהקשו התוספות וכי לית ליה לר׳ שמעון כל הני דרשות דלעיל והלא בר״ה דריש ר׳ שמעון עשר תעשר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה ותרצו דוקא בהני תרי קראי דמוכחי אמרינן ד״ת כלשון בני אדם ומשמע אבל היכא דלא מוכחי קראי לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם מכל מקום כיון דבמוכחי קראי אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם לא היה להם לדרוש היכא דלא מוכחי כיון שדרך הלשון כן הוא אלא על כרחינו לומ׳ דהיכא דאיכא למידרש דרשינן הכא נמי אף על פי שדרך הלשון כן הוא היכא דאיכא למידרש דרשינן ורש״י ז״ל מפני שמצא בבראשית רבה שדרשו בו לך לך תרי זימני אחד מארם נהרים וא׳ מארם נחור שהפריחו בין הבתרי׳ והביאו לחרן אע״פ שהם דרשו אות׳ מענין הליכ׳ פירש אותו הוא להנאתך ולטובתך מההיא דפ״ק דר״ה דאר״י ד׳ דברים מקרעין גזר דינו של אדם צעקה צדקה שנוי שם שנוי מעשה וי״א אף שנוי מקום דכתיב ויאמר ה׳ אל אברם לך לך והדר ואעשך לגוי גדול אבל הב״ר דס״ל דקרא דואעשך לגוי גדול איננו אלא להבטחה שלא ימעטנו כמנהג הדרך פירשו לך לך להליכה שנית ולא להנאה: