הוספות בפירוש רש"י על התורה – הוספות ר' שמעיה
אדום = הנוסח המקורי. ירוק = התוספת.
הטקסט על פי כתב יד לייפציג 1 אלא אם כן מצויין אחרת.
יש הרבה הערות ומידע מכתבי היד שעדיין לא הועלו לאתר. נא חזרו לעדכונים בקרוב.
| שמות ג':ט"ו | זה שמי לעלם חסר וי"ו לומר העלימהו שלא יקרא ככתבו: וזה זכרי למדו היאך נקרא. וכן דוד הוא או' י'י שמך לע' י'י זכרך לד' וד': |
|
| שמות ג':י"ח | ושמעו לקולך מכיון שתאמ' להם לשון זה ישמעו אליך שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים יעקב אמ' להם ואלקים פקד יפקד אתכם יוסף אמר פקד יפקד אלקים אתכם: נקרה עלינו לש' מקרה וכן ויקר אלקים וכן אקרה כה אהא נקרה מאתו הלום: אלקי העבריים יו"ד יתירה רמז לעשר מכות: |
|
| שמות ד':כ"א | ראה כל המופתים פי' ר' יפה אצל תנו לכם מופת בוארא ואין המקל כמשמעו: |
|
| שמות ז':י"ט | אמר אל אהרן לפי שהגין היאר על משה כשנשלך לתוכו לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים ולקה על ידי אהרן: נהרתם הם הנהרות המושכין כעין נהרות שלנו: יארים הם נגרים ובריכות העשוים בידי אדם משפת הנהרות לשדות ונילוס מימיו מתברכים ועולה היאורים ומשקה השדות: אגמיהם קבוצת מים שאינן נובעין ואין מושכין אלא עומדין במקום אחד וקורין להן אֵשְטַנְק: ועל כל מקוה כמי שיח ומערה: בכל ארץ מצרים אף במרחצא' ואמבטאות שבבתים: ובעצ' ובאבנים מים שבכלי עץ וכלי אבנים: |
|
| שמות ט':כ"ד | ואש מתלקחת נלקחת מיד ליד כדי להצטנן להותיר פליטה שלא ישחית דשאים שלא עלו בקנה ולקו בארבה כעין שמעינן ביחזקאל וישלח הכרוב את ידו אל האש וישא ויתן אל חפני האיש לבוש הבדים ונצטננו הגחלים בין הידים אבל סדום שלא עשתה פליטה כת' בה גפרית ואש מאת ה' וגו': ר' יצחק ב"ר יוסף מתלקחת בתוך הברד נס בתוך נס האש והברד מעורבין והברד מים הוא ולעשו' רצון קונם עשו שלום ביניהם: |
|
| שמות ט':ל"ג | לא נתך לא הגיע ואף אותן שהיו באויר לא הגיעו לארץ ודומה לו ותתך עלינו האלה והשבועה דעזרא ותגיע עלינו. ומנחם בן סרוק חברו בחלק כהתוך כסף לשון יציקת מתכת ורואה אני את דבריו כדמתרגמינן ויצק ואתיך לצקת לאתכא אף זה לא נתך לא הוצק לארץ. ויחזק לב פרעה אם אין השם כת' שמו יגיד עליו רעו ראה מה כת' אחריו כי אני הכבדתי את לבו: |
|
| שמות י"א:ה' | עד בכור השבי למה לקו השבוים כדי שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם והביאה פורענות על מצרים. מבכור פרעה אף פר' בכור היה ויש דורש בן בכור היה לו ראוי למלכן והוכה גם הוא וכן תרג' אונקלוס: מבכור פרעה עד בכור השפחה כל הפחותים מבכו' פרעה וחשובים מבכור השפחה היו בכלל שלמה לקו בני השפחות שאף הם היו משתעבדים בהם ושמחים בצרתם: וכל בכור בהמה לפי שהיו עובדין לה כשהק'ב'ה' נפרע מן אומה נפרע מאלקיה: |
|
| שמות י"ב:ט"ו | שבעת ימים שיטיינא של ימים שבעת ימים מצות תאכלו ובמקום אחר הוא אומ' ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת יראי מששת ולא מסיפיה דקרא אין זו הילכת המדה ללמד מה שביעי רשות לפי שלא יצא מן הכלל עד דקראו הכת' עצרת וכן מביא? בהדיא בסוף פירקין דערבי פסחים: למדנו על שביעי שאינו חובה לאכול מצה ובלבד שלא יאכל חמץ. מנין אף ששה רשות מדה בתורה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא מה שביעי רשות אף ששה רשות יכול אף לילה הראשון רשות ת"ל בערב תאכלו מצות הכת' קבעו חובה: אך ביום הראשון תשביתו שאר מערב יום טוב קרוי ראשון שהוא לפני השבעה ומצינו מוקדם קרוי ראשון הראשון אדם תולד הלפני אדם נולדת או אינו אלא ראשון של שבעה ת"ל לא תשחט על חמץ וגו' לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים: הנפש ההיא כשהיא בנפשה ובדעתה פרט לאנוס: מישר' שמיע אני מכרת מישר' אבל אם תלך לה אל עם אחר מה תהא עליו ת"ל במקום אחר מלפני בכל מקום שהוא רשותי: |
|
| שמות י"ט:ט' | בעב הענן במעבה הענן וזהו ערפל: גם בך גם בנביאים הבאים אחריך. ויגד משה ביום המחרת שהוא רביעי לחדש: את דברי העם וגו' תשובה על דבר זה כבר שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך אינו דומה שומע מפי שליח לשומע מפי המלך רצוננו לראות את מלכנו. ויאמר אל משה אם כן שמזקיקין אותי לדבר אל העם לך אל העם וקדשתם: |
|
| שמות כ"ב:י' | שבועת ה' תהיה ישבע שכן הוא כדבריו והוא לא שלח בה יד להשתמש בה לעצמו שאם שלח בה יד ואחר כך נאנסה חייב באונסיה: ולרב ששת תפטר ליה [כתב היד לא ברור] בשלח יד ולר' חייא בר יוסף דבעי שלח יד ולר' זירא קרא לחייבו בין שלח בין לא שלח מאי פשטיה דקרא: ולקח בעליו השבועה: ולא ישלם לו השומר כלום: |
|
| שמות כ"ב:כ"ג | והיו נשיכם אלמנות ממשמע שנ' והרגתי אתכם יודע אני שנשיכם אלמנות ובניכם יתומ' אלא הרי זו קללה אחרת שיהו הנשים צרורות כאלמנות שלא יהו עדים למיתת בעליהן ותהיינה אסורות לינשא והבנים יהו יתומים שלא יניחום בית דין לירד לנכסי אביהם לפי שאין יודעים אם מתו אם נשבו: ובניכם יתומים מדה כנגד מדה עניתם אלמנה ויתום תשתו בכוסם תלקו כהם. מדר' רבות'. |
|
| שמות כ"ב:כ"ח | מלאתך ודמעך חובה שמוטלת עליך כשתתמלא תבואתך להתבשל והן בכורים. ודמע' היא תרומה ואיני יודע מה לשון דמע: לא תאחר לא תשנה סדר הפרשתן לאחר את המוקדם ולהקדים את המאוחר שלא יקדים תרומה לבכורים ומעשר לתרומה: בכור בניך תתן לי לפדותו חמש סלעים מן הכהן והלא כבר צוה עליו במקום אחר אלא כדי לסמוך לו כן תעשה לשורך מה בכור אדם לאחר ל' יום פודהו שנ' ופדויו מבן חדש תפדה אף בכור בהמה גסה מיטפל בה שלשים יום ואחר כך יגיעו לכהן. ובהמה מחכה חמישים יום מפני שטיפולה מרובה ולצאנך מוסב ממלאתך אין בכורי מפסח ועד עצרת. |
|
| שמות כ"ה:ג' | זהב וכסף ונחשת ותכלת כולם באו בנדבה איש מה שנדבו לבו חוץ מן הכסף שבא בשוה מחצית השקל לכל אחד ולא מצינו בכל מלאכת המשכן שהוצרך שם כסף יותר שנ' וכסף פקודי העדה וגו' מאת ככר בקע לגולגלת ושאר כסף הבא שם בנדבה עשאוהו לכלי שרת: לא מצינן כלי שרת של כסף ואומ' אני [כתב היד לא ברור] לקנות בכסף לבשל מיני צבעים: |
|
| שמות כ"ה:ז' |
| |
| שמות כ"ה:כ"ב | ונועדתי לך כשאקבע לך מועד לדבר עמך אותו מקום אקבע למועד שאבא שם לדבר אליך ודברתי אתך מעל הכפרת ובמקום אחר הוא אומ' וידבר ה' אליו מאהל מועד זה המשכן מחוץ לפרכת נמצאו שני כתובין מכחישין זה את זה בא השלישי והכריע ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת משה היה נכנס למשכן וכיון שבא בתוך הפתח קול יורד מן השמים לבין הכרובים ומשם יוצא ונשמע למשה באהל מועד: |
|
| שמות כ"ה:ל"א | מקשה תיעשה המנורה שלא יעשנה חליות [ולא יעשה את] קניה ואת נרותיה אברים אברים [ואחר כך ידביקם כדרך] צורפים שקורין שולדיר אלא כולה באה מחתיכה אחת ומקיש בקורנס וחותך בכלי האומנות ומפריד הקנים אילך ואילך: תרגומו של מקש' נגיד לשון המשכה שממשיך האיברים מן העשת לכאן ולכאן בהקשת הקורנס ולשון מיקשה מכת קורנס בַטֵדִיץ בלעז: תיעשה המנורה מלא לפי שהיה משה מתקשה בה אמ' הק'ב'ה' השלך הככר לאור והיא נעשית מאליה לכך לא נכתב תעשה ירכה היא הרגל שלמטה העשוי כמין תיבה ושלשת הרגלים יוצאין הימנה ולמטה: וקנַהּ [בגיליון: כך נקד רבנו שמעיה] הקנה שלה האמצעי שלה העולה באמצע הירך זקוף כלפי למעלן ועליו נר האמצעי עשוי כמין בזך לצוק השמן בתוכן ולתת הפתילה: גביעיה הן כמין כוסות העשוין מזכוכית ארוכין וקצרין וקורין אותן מַדֵירְנש ואילו עשויין של זהב ובולטין ויוצאין מכל קנה וקנה כמניין שנתן בהם הכת' ולא היו בה אלא לנוי: כפתוריה כמין תפוחין היו עגולין סביב בולטין סביבות הקנה האמצעי כדרך שעושין למנורות שלפני השרים וקורין להם פוֹמֵילִש ומִנְיַין כתו' בפרש' כמה כפתורים בולטין וכמה חַלַק בין כפתור לכפ' ופרחיה ציורין עשויין בה כמין פרחים: ממנה יהיו הכל מקשה יוצא מתוך חתיכת העשת ולא שיעשם לבד וידביקם: |
|
| שמות כ"ו:ט"ו | ועשית את הקרשים היה לו לומ' ועשית קרשים כמה שנ' בכל דבר ודבר ומהו הקרשים מאותן העומדין ומיוחדין לכך יעקב אבינו נטע ארזים במצרי' וכשמת ציוה את בניו להעלותן עמהן כשיצאו ממצרים שעתיד הק'ב'ה' לצוות אתכם לעשות משכן במדבר מעצי שטים ראו שיהו מזומנים בידכם הוא שיסד הפייט הבבלי בפיוט שלו טס מטע מזורזים קורות בתינו ארזים שנזדרזו להיות מוכנים בידם מקודם לכן: עצי שטים עומדים אֶשְטַנְטִיבֵיש שיהא אורך הקרשים זקוף למעלה בקירות המשכן ולא תעשה הכתלים בקרשים שוכבין להיות רחב הקרשים לגובה הכתלים קרש על קרש: ומדרש אגדה עומדים שהועמדו ובאו קודם לכן עצי בזכות תחת העץ שטים מעשה שטות והכעיסוני בעגל יביאו עצי שטים ויכפר על שטותם: ד'א' שטים שלוה טובה ישועה מחילה וכן מזבח מחילה זכות |
|
| שמות כ"ח:י"ד | שרשרות זהב שלשלאות: מגבלות לסוף גבול החשן תעשה אותם: מעשה עבות מעשה קליעת חוטין ולא מעשה נקבים וכפלים כאותן שעושין לבורות אלא כאותן שעשויין לערדסקאות שקורין אינצינשיירש ונתת את שרשרות של עבותות העשויות מעשה עבות על המשבצות הללו ולא זהו מקום צואת עשייתן של שרשראות ולא צואת קביעתן ואין תעשה האמור כאן לשון ציווי ואין ונתת האמור כאן לשון ציוי אלא לשון עתיד כי בפרשת החשן חוזר ומצוה על עשייתן ועל קביעותן ולא נכתב כאן אלא להודיע מקצת צורך המשבצות שצוה לעשות עם האפוד וכתב לך זאת לומר לך המשבצות הללו יוזקקו לך לכשתעשה שרשרות מוגבלות על החשן תתנם על המשבצות הללו: שני מקראות הללו לעצמן הראשון לאפוד והשיני לחשן זכרון דבר לתליית חשן באפוד היאך באה: |
|
| שמות ל"ב:י"ג | זכור לאברהם אם עברו על עשרת הדברות אביהם נתנסה בעשר נסיונות עדיין לא קיבל שכרו תנהו לי: ויצאו עשר בעשר: לאברהם ליצחק ולישר' עבדיך ואם אינן ניצולין בזכותם מה אתה אומ' לי ואעשה אותך לגוי גדול אם כסא של שלש רגלים אינו עומד לפניך קל וחומר לכסא של רגל אחד: אם בשריפה הם זכור אברהם שמסר נפשו לישרף באור כשדים אם בהריגה זכור יצחק שפשט צוארו לעקידה אם בגלות זכור יעקב שגלה לחרן: אשר נשבעת לה' בך לא נשבעת להם בדבר שהוא כלה לא בשמים ולא בארץ לא בהרים ובגבעות אלא בך שאתה קיים וכן שבועתך תתקיים שנ' בי נשבעתי נאם ה' וליצחק נאמ' והקימותי את השבו' אש' נשב' לאב' וליע' נאמ' אני אל שדי פרה ורבה וגו' נשבע לו באל שדי. |
|
| שמות ל"ב:כ"ו | תנא רבי אליהו מעיד אני עלי שמים וארץ שלא אמ' הק'ב'ה' למשה לעמוד בשער המחנה ולומר כך אלא שהיה משה הצדיק דן קל וחומר בעצמו אם אני אומר להם הרגו איש אחיו יאמרו לא כך למדתנו סנדרי ההורגת נפש אחת בשבוע נקראת חבלנית ואתה הורג שלשת אלפים ביום אחד לפיכך תלה בכבוד מעלה כה אמר השם מיד ויעשו: מי לה' יבא אלי: כל בני לוי מכאן שכל השבט כשר: |
|
| ויקרא כ"ה:מ"ה-מ"ז | וגם מבני התושבים שבאו מסביבותיכם לישא נשים בארצכם וילדו להם הבן הולך אחר האב ואינו בכלל לא תחיה אלא מותר אתה לקנותו כעבד: וממשפחתם אשר עמכם. נר' שבא להתיר אחד מהאומות שבא על הכנעני והוליד בן שמותר לקנותן מבני התושבים מתיר בני האומו' עצמן הם האבות שבאו לגור עמכם בארץ: מהם תקנו. אותם תקנו: והתנחלתם אותם לבניכם. הַחזיקו בהם לנחלה לצורך בניכם אחריכם ובל' איעפוראיריעיטיין. ולא יתכן לפרש הנחילום לבניכם. שאם כן היה לו לכתוב והנחלתם אותם לבניכם. והתנחלתם כמו והתחזקתם: איש באחיו להביא נשיא בעמיו מלך במשרתיו שלא לרדות בהם בפרך: יד גר ותושב. גר הוא תושב ערל תותב וסופו מוכיח ונמכר לגר תושב. וכי תשיג... |
|
| במדבר ד':ט' | נרותיה. לוֹצֵיש בלעז. שנותנין בהן השמן והפתילות. ואת כלי והן אילו את כל כלי וגו': |
|
| דברים | ... |
|