Cursing Canaan/5

EN/HEע/E

Noach's Vineyard

Sources

Bereshit 9:18-27בראשית ט':י"ח-כ"ז

(יח) וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן. (יט) שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כׇל הָאָרֶץ. (כ) וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. (כא) וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אׇהֳלֹה. (כב) וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ. (כג) וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ. (כד) וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. (כה) וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. (כו) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ י"י אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ. (כז) יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאׇהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ.

Jubilees 7יובלים ז'

(א) בשבוע השביעי בשנה הראשונה בו ביובל הזה, נטע נוח גפנים על ההר אשר נחה התיבה עליו ושמו לובר, אחד הרי אררט. (ב) ותעשינה פרי בשנה הרביעית. (ג) ויצור את פריו ויבצור אותו בשנה ההיא בחודש השביעי, ויעש ממנו יין, וישימהו בכלי וישמרהו עד השנה החמישית עד היום הראשון, הוא ראש החודש הראשון. (ד) ויעל אשה לה' פר בן בקר ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה ושעיר עזים אחד לכפר בעדו ובעד בניו. (ה) ויעש בראשון את השעיר, ויבא את דמו על [קרנות] המזבח אשר עשה, ואת כל חלבו שם על המזבח אשר עשה שם את האש. (ו) ומן הפר ומן האיל ומן הכבשים שם את כל בשרם על המזבח, וישם עליו את כל מנחותיהם בלולות בשמן. (ז) אחרי כן זרק בראשונה יין באש על המזבח, וישם לבונה על המזבח, ויעל ריח ניחוח לרצון לעלות לפני ה' אלהיו. [ויתגל בתוך אהלו] (ח) וישמח וישת מן היין הזה הוא ובניו בשמחה רבה. (ט) ויהי ערב ויבוא אל אהלה וישכב שיכור ויישן ויתגל בשנתו בתוך אוהלה. (י) וירא חם את אביו נוח ערום ויצא ויגד לשני אחיו בחוץ. (יא) ויקח שֶם את שמלתו, ויקום הוא ויפת ויסירו את שמלתו מעל שכמם, הפנים אחורנית, ויכסו את ערוות אביהם, והם פונים אחורנית. (יב) ויקץ נוח משנתו, וידע את כל אשר עשה לו בנו הקטן. (יג) ויקלל את בנו ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. (יד) ויברך את שם: ברוך ה' אלהי שם, ויהי כנען עבד לו. (טו) ויפת אלהים ליפת, וישכון אלהים באהלי שם, ויהי כנען עבד לו. (טז) וידע חם כי קילל אביו את בנו, וייפרד מאת אביו הוא ובניו עמו בכוש ומצרים ופוט וכנען. (יז) ויבן לו עיר, ויקרא שמה כשם אשתו נחלת עמק. (יח) וירא יפת ויקנא באחיו, ויבן עיר גם הוא ויקרא לה כשם אשתו אדותן ילק. (יט) ושם שכן על פני אביו נוח, ויבן עיר אצל אביו על יד ההר, ויקרא שמה גם הוא כשם אשתו צדקת לבב. (כ) שלוש הערים האלה קרובים אל ההר לובר, צדקת לבב לפני ההר קדמה, ונחלת עמק נגבה, אדותן ילק ימה.

Bavli Sanhedrin 70aבבלי סנהדרין ע'.

ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלו וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם וגו' וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן רב ושמואל חד אמר סרסו וח"א רבעו מאן דאמר סרסו מתוך שקלקלו ברביעי קללו ברביעי ומאן דאמר רבעו גמר וירא וירא כתיב הכא וירא חם אבי כנען את ערות אביו וכתיב התם {בראשית לד-ב} וירא אותה שכם בן חמור וגו' בשלמא למ"ד סרסו משום הכי קללו ברביעי אלא למ"ד רבעו מאי שנא רביעי נלטייה בהדיא הא והא הואי

Targum Pseudo-Jonathan Bereshit 9:20-27תרגום המיוחס ליונתן בראשית ט':כ'-כ"ז

(כ) ושרי נח למהוי גבר פלח בארעא ואשכח גופנא דמושכיה נהרא מן גינוניתא דעדן ונצביה לכרמא וביה ביומא אניצת ובשילת ענבין ועצרינון. (כא) ושתי מן חמרא ורוי ואתערטל בגו משכניה. (כב) וחמא חם אבוי דכנען ית ערייתא דאבוי וחוי לתרי אחוהי בשוקא. (כג) ונסב שם ויפת ית אסטלא ושויו על כתף תרויהון ואזלו מאחזרין וכסיאו ית עירייתא דאבוהון ואפיהום מאחזרין ועריתא דאבוהון לא חמון. (כד) ואתער נח מן חמריה וידע באשתעות חלמא ית דעבד ליה חם בריה דהוא קליל בזכותא דגרם ליה דלא יוליד בר רביעיי. (כה) ואמר ליט כנען דהוא בריה רביעיי עביד משעבד יהי לאחוי. (כו) ואמר בריך י"י אלהא דשם דעבידתיה צדיקא ובגין יהוי כנען עביד ליה. (כז) ישפר י"י תחומיה דיפת ויתגיירון בנוי וישרון במדרשא דשם ויהי כנען עביד להון.

Rashi Bereshit 9:1-27רש"י בראשית ט':א'-כ"ז

(ב) וחיתכם – ואימתכם כמו {איוב ו':כ"א} תראו חתת, ומדר' אגד' לשו' חיות שכל זמן שתינוק בן יומו חי אי' אתה צריך לשמרו מן העכברים, [עוג מלך הבשן מת צריך לשמרו מן העכברים],המלים "עוג... העכברים" חסרות בכ"י ויימר 651, מינכן 5, ליידן 1, וכן בדפוס רומא, ואולי הושמטו ע"י הדומות. המלים מופיעות בכ"י פרנקפורט 19, פרנקפורט 152, וברובם בכ"י פריס 156 ופריס 157.*(השמטה על ידי הדומות) שנ' ומוראכם וחתכם, כל זמן שאתם חיים מוראכם על החיות. (ג) לכם יהי' לאכלה – מה שלא הרשיתי לאדם הראשון לאכל בשר אלא ירק עשב, ולכם כירק עשב שהפקרתי לאדם הראשון, נתתי לכם את כל. (ד) [בנפשו דמו – אסר להם אבר מן החי, כל זמן שנפשו בדמו לא תאכלו. בשר]המלים בסוגריים מופיעות בכ"י ליידן 1 ופירנזה III.3, והשווה פריס 156 ופריס 157 (יש כנראה חילוק בין כתבי היד לגבי האם המלה "בשר" מסיימת את הביאור הקודם או מתחילה את הביאור הבא. המלים בסוגריים חסרות בכ"י ויימר 651 ופריס 155 (אולי בהשמטה ע"י הדומות), ובכ"י מינכן 5 וברלין 1221 מופיע רק: בנפשו דמו – אסר להם אבר מן החי (בלי כל ביאור אחר בפסוק). בנפשו דמו – בעוד נפשו בו. בשר בנפשו לא תאכלו – הרי אבר מן החי, ואף דמו לא תאכלו – הרי דם מן החי.המלים "ואף דמו לא תאכלו – הרי דם מן החי" מופיעות בכ"י ליידן 1, פירנזה III.3, פריס 155, והשווה פריס 156 ופריס 157. הן חסרות בכ"י ויימר 651 (אולי שוב בהשמטה ע"י הדומות), מינכן 5 וברלין 1221. (ה) ואך את דמכם – א'ע'פ'י שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה, את דמכם אדרוש[ – השופך דם עצמו].המלים בסוגריים מופיעות בכ"י ליידן 1 אך חסרות בכ"י ויימר 651, מינכן 5. לנפשותיכם – אף החונק עצמו, [אע"פ שלא יצא ממנו דם].המלים בסוגריים מופיעות בכ"י ליידן 1 אך חסרות בכ"י ויימר 651, מינכן 5. מיד כל חיה – לפי שחטאו דור המבול והופקרו למאכל חיות לשלוט בהן, שנ' נמשל כבהמות נדמהכך בכ"י ויימר 651, מינכן 5, ליידן 1, פירנזה III.3, פריס. בנוסח שלנו ובדפוס רומא: נדמו. {תהלים מ"ט:י"ג}, לפיכך הוצרך להזהיר עליהן את החיות. מיד האדם – ההורג במזיד ואין עדים אני אדרש. ומיד איש אחיו – שהוא אוהב לו כאח, והרגו שוגג אני אדרוש, אם לא יגלה ויבקש על עונו לימחל שאף השוגג צריך כפרה ואם אין עדים לחייבו גלות והוא אינו נכנע הק' דורש ממנו כמו דרשו רבו' והאלהים אנה לידו, במס' מכו' {בבלי מכות י':} מזמנן לפונדק אחד כו'. (ו) באדם דמו ישפך – אם יש עדים המיתוהו אתם, למה כי בצלם וגו'. עשה את האדם – זה מקרא חסר עשה העושה את האדם, וכן הרבה במקרא. (ז) ואתם פרו ורבו – לפי פשוטו הראשון לברכה, וכאן לציוי, ולפי מדרשו להקיש מי שאינו עוסק בפריה ורביה לשופך דמים. (ט) ואני הנני – מסכים עמך, שהיה נח דואג לעסוק בפריה ורביה עד שיבטיחהו הק' שלא לשחת העולם עוד, וכן עשה באחרונה, אמ' לו הנני מסכים לעשות קיום וחיזוק לברית אבטחתי ואתן לך אות. (י) חית הארץ אתכם – הם המתהלכים עם הבריות. מכל יוצאי התיבה – להביא שקצים ורמשי'. לכל חית הארץ – להביא מזיקים שאינו בכלל חיה אשר אתכם, שהרי אין הילוכן עם הבריות. (יא) והקימותי – אעשה קיום לבריתי ומהו קיומו אות הקשת כמו שמסיים והולך. (יב) לדרת עולם – נכתב חס', שיש דורות שלא הוצרכו לאות, לפי שצדיקים גמורים היו, דורו של חזקיהו מלך יהודה ודורו של ר' שמעון בן יוחי. (טז) * בין אלהים ובין כל נפש חיה – בין מדת הדין שלמעלה וביניכם, שהיה לו לכתוב, ביני ובין כל נפש חיה, אלא זהו מדרשו כשתבא מדת הדין לקטרג אני רואה את האות ונזכר. (יד) בענני ענן – כשתעלה במחשב' לפני להביא חושך ואבדן לעולם. (יז) וראיתיה, זאת אות הברית – הראהו הקשת, ואמ' לו הרי האות שאמרתי. (יח) וחם הוא אבי כנען – למה הוצרך לומר כאן לפי שהפרשה עסוקה ובאה בשכרותו של נח שקלקל בה חם ועל ידו נתקלל כנען, ועדיין לא כתב תולדות חם ולא ידענו שכנען בנו לפיכך הוצרך לומ' כאן וחם הוא אבי כנען. (כ) *ויעש נח – עשה עצמו חולין שהיה לו לעסוק תחילה בנטיעה אחרת. איש האדמה – אדני האדמה, כמו {רות א':ג'} איש נעמי. ויטע כרם – כשנכנס לתיבה הכניס עמו זמורות, ויחורי תאינים. (כא) בתוך אהלו – אהלה כת' רמז שעשרת השבטים שנקראו על שם שומרון, שנקראת אהלה גלו על עסקי יין שנ' {עמוס ו':ו'} השותים במזרקי יין. ויתגל – לשון ויתפעל. (כב) וירא חם אבי כנען – יש מרבותינו אומ' כנען ראה והגיד לאחיו* לכך הוזכר על הדבר ונתקלל. וירא את ערות – יש חכמי' אומרי' סרסו ויש אומ' רבעו. (כג) ויקח שם ויפת – אין כת' ויקחו אלא ויקח, לימד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת, לכך זכו בניו לציצית, ויפת זכו לינתן קבורה לבניו שנ' {יחזקאל ל"ט:י"א} אתן לגוג מקום שם קבר, וחם שבזה את אביו נאמ' בזרעו {ישעיהו כ':ד'} ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש ערום ויחף חשופי שת וגו'. ופניהם אחורנית – למה נאמ' פעם שנייה מלמד שכשקרבו אצלו והוצרכו להפוך עצמם ולכסותו הפכו פניהם אחורנית. (כד) בנו הקטן – הפסול הבזוי, כמו {ירמיהו מ"ט:ט"ו} נתתיך בגוים*. (כה) ארור כנען – אתה גרמת לי שלא להוליד בן רביעי לשמשני ארור בנך רביעי להיות משמש את זרעם של אילו הגדולים שהוטל עליהם טורח* מעתה ומה ראה* שסרסו אמ' לאחיו אדם הראשון שני בנים היו לו ובשביל ירושתת העולם עמד זה והרג את זה, ואבינו יש לו שלושה בנים ועודנו מבקש בן רביעי. (כו) ברוך אלהי שם – שעתיד לשמור אבטחתו לזרעו לתת להם את ארץ כנען ואת ארצו. ויהי להם כנען – למס עובד. (כז) יפת אלהים ליפת – ירחיב מתרגמינ' יפתי*. וישכון באהלי שם – ישרה שכינתו בישר' ומדר' חכמים א'ע'פ'י שיפת ליפת שבנה כורש מבני יפת בית שיני לא שרתה שכינה בו, והיכן שרתה במקד' ראשון שבנאו שלמה שהיה מבני שם. ויהי כנען עבד – אף משיגלו בני שם ימכרו להם עבדים מבני כנען. למו*.

Rashi Bereshit 9:18-27רש"י בראשית ט':י"ח-כ"ז

(יח) וחם הוא אבי כנען – למה הוצרך לומר כאן לפי שהפרשה עסוקה ובאה בשכרותו של נח שקלקל בה חם ועל ידו נתקלל כנען, ועדיין לא כתב תולדות חם ולא ידענו שכנען בנו לפיכך הוצרך לומ' כאן וחם הוא אבי כנען. (כ) ויעש נח – עשה עצמו חולין שהיה לו לעסוק תחילה בנטיעה אחרת. איש האדמה – אדני האדמה, כמו {רות א':ג'} איש נעמי. ויטע כרם – כשנכנס לתיבה הכניס עמו זמורות, ויחורי תאינים. (כב) וירא חם אבי כנען – יש מרבותינו אומ' כנען ראה והגיד לאחיו לכך הוזכר על הדבר ונתקלל. וירא את ערות – יש חכמי' אומרי' סרסו ויש אומ' רבעו. (כג) ויקח שם ויפת – אין כת' ויקחו אלא ויקח, לימד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת, לכך זכו בניו לציצית, ויפת זכו לינתן קבורה לבניו שנ' {יחזקאל ל"ט:י"א} אתן לגוג מקום שם קבר, וחם שבזה את אביו נאמ' בזרעו {ישעיהו כ':ד'} ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש ערום ויחף חשופי שת וגו'. ופניהם אחורנית – למה נאמ' פעם שנייה מלמד שכשקרבו אצלו והוצרכו להפוך עצמם ולכסותו הפכו פניהם אחורנית. (כד) בנו הקטן – הפסול הבזוי, כמו {ירמיהו מ"ט:ט"ו} נתתיך בגוים. (כה) ארור כנען – אתה גרמת לי שלא להוליד בן רביעי לשמשני ארור בנך רביעי להיות משמש את זרעם של אילו הגדולים שהוטל עליהם טורח* מעתה ומה ראה* שסרסו אמ' לאחיו אדם הראשון שני בנים היו לו ובשביל ירושתת העולם עמד זה והרג את זה, ואבינו יש לו שלושה בנים ועודנו מבקש בן רביעי. (כו) ברוך אלהי שם – שעתיד לשמור אבטחתו לזרעו לתת להם את ארץ כנען ואת ארצו. ויהי להם כנען – למס עובד. (כז) יפת אלהים ליפת – ירחיב מתרגמינ' יפתי. וישכון באהלי שם – ישרה שכינתו בישר' ומדר' חכמים א'ע'פ'י שיפת ליפת שבנה כורש מבני יפת בית שיני לא שרתה שכינה בו, והיכן שרתה במקד' ראשון שבנאו שלמה שהיה מבני שם. ויהי כנען עבד – אף משיגלו בני שם ימכרו להם עבדים מבני כנען. למו.

Rashbam Reconstructed Bereshit 9:18רשב"ם המשוחזר בראשית ט':י"ח

וחם הוא אבי כנען – לפי שאמר נח ארור כנען הוצרך לפרש בתחלה מי היה בנו שסירס אביו, ואם לא היה מפורש בתחלה וחם הוא אבי כנען יהיה צריך לפרש בתוך דבורו ולהפסיק הדברים ולומר מי הוא כנען אשר קללו נח, ולמה קטן קללו. (כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225).

Ibn Ezra Bereshit 9:18-27אבן עזרא בראשית ט':י"ח-כ"ז

(יח) וחם הוא אבי כנען – ללמד ששניהם רעים כמעשה אבות יעשו בנים. והזכיר כנען ולא כוש בעבור שיקלל כנען ונכתבה זאת הפרשה להודיע כי הכנענים מקוללים וכן בנותיהם מימות נח. וכן אמר אברהם לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. וכן רבקה מבנות חת כאלה. ושמא ישאל שואל מה חטאו בני חת למה לא פקח עיניו כי החתי והאמורי והאחרים כלם בני כנען הם על כן יאמר הכתוב אל ארץ כנען. (כ) ויחל – מתחל' מפעלי הכפל מהבנין הכבד הנוסף כמו ויסך בדלתים ים. איש האדמה – יודע עבודת האדמה והיא חכמה גדולה והדרש שביום שנטעו שתה מיינו יש לו סוד ואיננו כמשמעו וכן ותהר האשה ותלד בן לא היה ביום א'. (כא) ויתגל – מלשון גילוי מבנין התפעל וכן ואל יתעל. וה"א אהל' מקום וי"ו וכן את קול העם ברעה. כי פרעה אהרן. (כג) על שכם שניהם – כל אחד שם קצת השמלה על שכמו. ומלת שכם לא תתחבר. אחרנית – הפך הלוך האדם כי כל תנועתו לפנים. (כד) וייקץ נח – הכתוב לא גלה מה נעשה והעושה היה כנען. וכן היה כי חם ראה ולא כסהו כאשר עשו אחיו רק גלה הדבר ושמע כנען ולא נדע מה עשה. וטעם בנו הקטן – לעד. כי כן הוא אומר ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען גם וי"ו בנו שב אל חם הנזכר על כן קלל כנען והאומר שקלל נח את בן בנו בעבור שבירך אלהים את בניו זה דרך דרש. (כה) עבד עבדי' – טעמו עבד כאחד העבדים ואילו היה עבד העבדים היה עבד לעבדים והעד קדש קדשים בקדש הקדשים. וטעם לאחיו – לכוש ומצרים ופוט שהם בני אביו. ויש אומר כי הכושים הם עבדים בעבור שקלל נח את חם והנה שכחו כי המלך הראשון אחר המבול היה מכוש וכן כתוב ותהי ראשית ממלכתו בבל. (כו) ברוך ה' אלהי שם – חייבין אנו להוסיף תודות לשם שהוא אלהי שם והוא ישים כנען עבד לו ולשם. והטעם שיכריחנו לעבוד את שם. כי מלת למו – כמו להם והוי"ו נוסף כוי"ו תביאמו לכן בחסרון ה"א ובלא וי"ו לא ימצא. והזכיר עם שם השם הנכבד והנורא בעבור כבוד שם ואין יפת כמוהו. ואמר הגאון כי תחסר מלת אבי והיה ראוי להיות ארור אבי כנען. אמר כי כמוהו לעיני חנמאל דודי שהוא בן דודו. ויתכן שהיה גדול מירמיה בשנים והיה קורא אותו בשם אביו בעבור כבוד האב. וכן אשת אחי האב קראה הכתוב דודתך. וזה אבי כנען איננו כן. (כז) ופי' יפת – מן יפה ולא פירש יפה. רק הוא כמו ירחיב ובלשון ארמית כמוהו והוא מהבנין הכבד הנוסף כמו ומלכים ירד ובפסוק הזה ברך יפת גם שם כי פי' וישכון באהלי שם – שישכון אלהים באהלי שם כי בפסוק הראשון ברך השם. ויהי כנען עבד למו – לשם וליפת גם לאחיו והנה הוא עבד עולם. כי מאלה נפצה כל הארץ וזה הדבר היה אחר שנים רבות אחר המבול.

Ibn Ezra Additional Commentary Bereshit 9:18-27אבן עזרא שיטה אחרת בראשית ט':י"ח-כ"ז

(יח) וטעם וחם הוא אבי כנען – להורות ששניהם רעיםהשווה פירוש רשב"ם המשוחזר. והפך זה אבי כל בני עבר (בראשית י':כ"א). (כ) ובעבור היות נח חכם גדול בעבודת האדמה, על כן כתוב איש האדמה, כמו קין (בראשית ד':ב'). ויש אומרים שהוא נשאר באדמה, כי הוא העיקר ובניו טפלים לו. ויש אומרים אדוני האדמה, כמו איש נעמי (רות א':ג'). ואין זה נכון בלשון הקודש. ונח לקח גרגרים (בדים) ונטעם. והזכיר זה הכתוב בעבור מעשה כנען. וכל זה שידעו ישראל כי כנען מקולל הוא מימות נח, ואין ראוי למי שהוא ממשפחת עבר להתחתן במקולל. וככה מצות אברהם (בראשית כ"ד:ג'), גם יצחק (בראשית כ"ח:א'). על כן הוצרך המתרגם לתרגם בת איש כנעני (בראשית ל"ח:ב') בת גבר תגרא. כמו נתנה לכנעני (משלי ל"א:כ"ד), יחצוהו בין כנענים (איוב מ':ל'). (כב) יש מפרש וירא חם – כדרך וראה את ערותה (ויקרא כ':י"ז), על דעת הגאון. ולפי דעתי ששתיהם מראה ממש, כאשר אפרש במקומו. ואמר בכאן אבי כנען – לפרש מעשה האב והבן. (כג) את השמלה – הידועה. על שכם – כל אחד. ופניהם אחורנית – כאשר כסוהו. (כד) הנה כתוב שם חם ויפת (בראשית ט יח). והנה, אם אמרנו כי הגדול יפת הוא, או שם, הנה לעולם חם האמצעי. והאומר כי יפת הגדול, ובעבור כבוד שם הזכירו הכתוב בתחלה, אם כן למה הזכיר חם שהוא רע לפני יפת הגדול. והאומר כי פירוש הקטון – בזוי, כמו הנה קטון נתתיך (עובדיה א':ב') איננו פשט. כי הנה קטן פירוש במספר. והנכון בעיני שחם ראה ולא חדש מעשה, רק כנען עשה דבר והכתוב הסתירו. ואין לנו לפרש ולחפש בדרך סברא לדבר דברים על נביא גדול אולי אינם אמת. ופירוש בנו הקטן – בן חם הקטן. וכן כתוב ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען (בראשית י':ו'), גם בן הבן יקרא בן. כמו ואנת בריה בלטשצר (דניאל ה':כ"ב), כי אויל מרודך היה בן נבוכדנצר. כי מלכותו נפסקה במות בלשצר. וירמיה אמר ועבדו הגוים האלה אותו ואת בנו ואת בן בנו (ירמיה כ"ז:ז'). וכן אמר ויהיו לו ולבניו לעבדים (דברי הימים ב ל"ו:כ'), בנו ובן בנו. ואשר יחזק זה הפירוש כי העושה קלל. כי אלו היה העושה חם איך קלל בנו. (כה) וטעם עבד עבדים – הפוך אדני האדונים (דברים י':י"ז). זאת דעת הגאון. ולפי דעתי כי עבד עבדים – כמו קדש קדשים (במדבר י"ח:י'), שטעמו קדש כאחד הקדשים. ואיננו נכוןצ"ע בפירוש דבריו, ופרידלנדר הציע למחוק מלת "נכון". קדש הקדשים. יהיה לאחיו – שהם כוש ומצרים ופוט. (כו) ויאמר ברוך י"י – שבח השם שנתן לו בן נכבד והוא שם. וסמך השם אל שם כדרך אלהי דוד אביך (מלכים ב כ':ה'), איה אלהי אליהו (מלכים ב ב':י"ד). וככה דרך אלהי אברהם (בראשית כ"ו:כ"ד). בעבור היות שם עובד השם. וטעם למו – להם. לשם ולשם. שיכריחנו לעבוד השם. כדרך הגבעונים (יהושע ט':כ"ז). (כז) ויש מפרש יפת – מן יפה. ולא יפה פירש, רק הוא תרגום ירחיב. שיהיה לו גבול רחב וארץ רבה. ועתה ברך גםבכ"י: וגם. שם. וישכון באהלי שם – שתהיה השכינה שורה על פני שם. ויהי כנען עבד למו – ליפת ולשם. והנה נמצא כנען עבד עבדים לכל אדם בעולם.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 9:18-27ר' יוסף בכור שור בראשית ט':י"ח-כ"ז

(יח) וחם {הוא} אבי כנען שנדבר עליו לקמן. (כא) ויתגל בתוך אהלו – שאחרי' גלו אותו, ולא פירש מי. אבל על דרך הקללה יש לידע שכנען גילהו. (כב) וירא חם וגו' – ולא כיסהו, אלא פירסמו. שלא הגיד לאחיו כדי לכסותו, שאם רצה כסהו, ולכך נתקלל גם הוא. (כג) ויקח שם ויפת – אע"פ שיפת גדול, שם נזדהר במצוה יותר מכולם, ולכך נתברך יותר מכולם. (כד) וידע את אשר עשה לו בנו הקטן – יש מפרשים חם שלא כסהו, ואע"פ שהוא האמצעי קורא לו קטן, לשון פסול וגרוע. ויש מפרשים בנו הקטן של חם שדברנו ממנו למעלה, וזהו כנען, שהוא בנו הקטן של חם שגילהו, דכתיב ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען (בראשית י':ו'). והוא מקרא סתום, כי אף משם ויפת דיבר למעלה. אך הקללה מפרשת שקללו יותר מכולם. ולי נראה שיש לפרש בנו הקטן של נח, שהוא שם, שנתאמץ במצוה יותר מכולם, שלא תתמה למה נתן לו ברכה לקטן יותר מן הגדול. ואמר שהוא ידע הכבוד ואת הטובה שעשה לו. (כה) ויאמר ארור כנען – שיהא נכנע לכולם. על דרך שמו קללו, כמו שבירך האחרי' על דרך שמם. עבד עבדים יהיה – לכולם. מתוך קללתו של כנען שגילהו, קילל כל בני חם על שראהו ולא כסהו. דהכי משמע עבד עבדים, שיהיו אחיו עבדים, והוא עבד ל[ה]ם, ויהיה הוא עבד עבדים. וכן מצינו במצרים שהוא מאחיו ונקראו עבדים, כמו שכתוב {העליתי אתכם} ממצרים ואוציא אתכם (כו) ברוך ה' אלהי שם – כלומר ברוך הקב"ה שהוא אדונו ואלוהו של שם. לומר, כל כך הוא בן חורין שאין על גבו אלא ה' אלהיו. ולפי שאמר לאחרים שיהיו עבדים, אמר לזה שהוא בן חורין. ועל שמו ברכו, ששם הוא שמו של הקב"ה, כדכתיב אשר נקרא שם שם ה' וגו' במלכי' (שמואל ב ו':ב'),יש טעות כפולה כאן: הפסוק מופיע בספר שמואל ולא במלכים, ואין תחילת הפסוק כפי שכתוב בהמשך כאן. ותחילת הפסוק אין בארון רק שני לוחות וגו' (מלכים א ח':ט'). והכי קאמר, הקב"ה אשר הוא נקרא על שמו, הוא לבדו יהיה לו לאדון. (כז) יפת אלקים ליפת – על דרך שמו ברכו. יפת, ירחיב, כלשון יפתה. [כלומר] ירחיב הקב"ה גבולו של יפת, שיירש ארצות רבות. וישכון באהלי שם – מכל מקום השכינה באהלי שם, ואף יפת יהיה כפוף לו, וכנען עבד לכולם.

Radak Bereshit 9:18-27רד"ק בראשית ט':י"ח-כ"ז

(יח) ויהיו בני נח – ר"ל כשיצאו מן התבה לא היה להם תולדות ואחר כן הולידו עד שמהם נפצה כל הארץ. וחם הוא אבי כנען – אמר זה לענין הספור שרוצה לספר מענין נח על דבר היין. (כ) ויחל נח איש האדמה – כמו שכתבנו בפרשה ראשונה, כי נח התעסק בעבודת האדמה והתחכם בה, ועתה אחר המבול התחכם עוד לנטוע הגפנים רבים יחד ולעשות מן הענבים יין, כי עד הנה לא היו שותים יין אלא אוכלים הענבים כשאר הפירות: ונח היה תחלה לנוטעי כרם, ומה שאמר ויחל ויטע, פי' ויחל לטעת ויטע, כי על התכונה המקור דבק עם לשון תחלה, כמו (שמואל א' י"ד) "אותו החל לבנות המזבח" (דברים ב') "אחל תת פחדך" "הוא החל להיות גבור בארץ" (י"ח) או פרושו, החל בעבודה הזאת ונטע כרם כמו ויחל ליטע, "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" ללכת לחרן והלך. והיה הספור הזה לשני הענינים, האחד למה כנען וזרעו היו מקוללים כמו שראינו שהיו האבות מואסים ומרחקים מאד מלהתחתן עמהם, כמו שצוה אברהם את עבדו, ויצחק ורבקה את יעקב, וסיפר בזה כי חם היה רע באחרונה, כי מתחלה היה הדבור עמו כמו שאמר ואל בניו כמו שפירשנו, וכנען בנו רע ממנו, לפיכך אמר אבי כנען. וראה האל כי זרע כנען עתיד להיות רע, ונתן בפי נח לקללו כי נביא היה ונתקיימו קללתו. ועוד היה הספור הזה להזהיר על משתה היין ושלא לשגות בו, כי הוא מפסיד הדעת, כי אם ישתהו חי וישתכר ממנו ינגב המוח מבלבול המחשבה ויבוא לידי שגעון, וכמה הפליג שלמה בגנותו (משלי כ"ג) וכן הנביאים, לפיכך בא ספור ממנו בתורה לספר בגנותו, כי הראשון ששתה ממנו נשתכר בו ונשתבשה דעתו עד שנתגלה ערותו והוא לא ידע. (כב) וירא חם אבי כנען – בזה היה אבי כנען שלא כסה ערות אביו, והיה רע אבי רע; ועוד רעה אחרת עשה שהלך והגיד לשני אחיו כשוחק ומהתל באביו. (כג) ויקח שם ויפת – כמו "ויבא משה ואהרן" (שמות ד'), היו זריזים לכבוד אביהם לכסות ערותו, ועוד עשו בענין שלא יראוהו כלל. (כד) ויקץ – כי השכרות תבטל הרגשות האדם כמו השינה, לפיכך נופל בו לשון הקצה והערה; ויקץ – ביוד איתן לבד, ויו"ד השרש נעלמת.בנוסח המסורה שלנו כתוב: וייקץ. אשר עשה לו בנו הקטן – אם נאמר כי על חם אמר, יהיה פירוש הקטן, הפחות, כי חם לא היה קטן בשנים לפי זכרונם בכל מקום; ומה עשה לו, שהלך והגיד לאחיו ולא כסה ערותו, וא"ת למה קלל כנען? ראה בנבואה כי רע יהיה הוא וזרעו עד עולם, ולא קלל חם, לפי שהאל ברכו, כמו שאמר "ויברך אלהים את נח ואת בניו" ולא ראוי לקלל מה שהאל ברך. וכן פרשו רז"ל (שם) וכן אמרו, חם חטא וכנען נתקלל? אלא לפי שברכו האל, אמר, לא תנוח קללה במקום ברכה. ויש מהם שאמרו, כי כנען ראה תחלה והגיד להם לפיכך תלה הקלקלה במקולקל. ומהם אמרו כי כנען סרסו ובנו הקטן אמר על כנען כי בן בנו יקרא בנו והוא היה הקטן מבני חם. (כה) ויאמר ארור כנען – קלל כנען על ידי נבואה כי נתקיימה בו קללתו והאבות היו נזהרים מלהתחתן בכנען מפני שהי' מקולל. עבד עבדים – כי גם אחיו יהיו עבדים והוא יהיה עבד להם כל שכן לבני שם ויפת. (כו) ויאמר ברוך ה' אלהי שם – אמר זה בדרך נבואה, וזכר שם המיוחד עם שם כי ראה בזרע שם יהיו עם מיוחד עובדים השם מיוחד ויקרא אלהים להם, כמו שאמר אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, ואמר על העם ביחוד אלהי ישראל. ויהי כנען עבד למו – לזרע שם. (כז) יפת אלהים ליפת – מתרגמי' ירחיב. יפת שרשו פתה מבנין הפעיל בשקל "ומלכים ירד" (ישעיה מ"א) אמר, האלהים ירחיב את גבולו וברכתו אעפ"כ משכן כבודו לא יהיה אלא באהלי שם, והוא רמז לישראל שהיו מזרע שם. ושכן כבוד האל ביניהם במדבר ובארץ ישראל כמו שאמר (שמות כ"ט) "ושכנתי בתוך בני ישראל" ואמר משה רבינו (שמות ל"ג) "ונפלינו אני ועמך מכל העם". ויהי כנען עבד למו – לבני יפת גם כן יהיה עבד.

Ramban Bereshit 9:18, 20, 26רמב"ן בראשית ט':י"ח-כ"ז

(יח) וחם הוא אבי כנען – פירש רש"י לפי שהפרשה עסוקה ובאה בשכרותו של נח שקלקל בה חם ועל ידו נתקלל כנען ועדיין לא כתב תולדות חם הוצרך לומר שחם הוא אבי כנען ורבי אברהם אמר כי חם ראה והגיד לאחיו וכנען עשה לו רעה לא גלה אותה הכתוב וזה טעם את אשר עשה לו "בנו הקטן" כי כנען הוא הקטן לחם כאשר ימנה אותם ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען והנה עזב רבי אברהם דרכו בפשוטי המקרא והחל להנבא שקרים והנכון בעיני כי חם הוא הקטן לנח כאשר פירשתי בראש הסדר (לעיל ו י) וכנען הוא הבן הגדול לחם ואשר אמר ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען אחרי נמכר לעבד עבדים נתן לכל אחיו מעלה עליו וכאשר אירע המעשה הזה לנח לא היה לחם זרע זולתי כנען וזהו טעם וירא חם "אבי כנען" (להלן פסוק כב) כי אין לו בן אחר וכאשר חטא לאביו קלל זרעו ואם אמר "ארור חם עבד עבדים יהיה" לא יזיק רק לגופו כי הזרע שכבר נולד איננו בכללו ואולי לא יוליד ולא לקח ממנו נקמתו כי מי יודע מה יהיה אחריו על כן קלל הבן שהיה לו ואם יוליד מאה די שיקולל בנו הבכור וכל זרעו אתו והנה החטא שראה חם ערות אביו ולא נהג בו כבוד [שהיה ראוי לו] לכסות ערותו (והגיד) [ולכסות קלונו שלא יגידנו גם לאחיו והוא הגיד] הדבר לשני אחיו בפני רבים להלעיג עליו וזה טעם "בחוץ" [וכן תרגם אונקלוס "בשוקא"] וטעם וידע את אשר "עשה לו" שגלה חרפתו לרבים והיה בוש בדבר ורבותינו הוסיפו עליו חטא (עיין סנהדרין ע). (כ) איש האדמה – פירש רש"י אדוני האדמה כמו איש נעמי (רות א ג) ואינו כן כי איש נעמי לשון אישות כמו איש ואשתו (לעיל ז ב) ואחרים אמרו (הרד"ק בספר השרשים) גדול האדמה וראשה והביאו דומים לו גדעון בן יואש איש ישראל (שופטים ז יד) גם בני אדם גם בני איש (תהלים מט ג) הלא איש אתה ומי כמוך בישראל (שמואל א כו טו) ורבים לפי דעתם ועל דעתי גדעון בן יואש איש ישראל ייחוס איש ישראלי הלא איש אתה שאין כמוך בישראל וכן התחזקו והיו לאנשים (שמואל א ד ט) שלא יהיו כנשים גם בני אדם גם בני איש פלוני הידוע במעלתו אבל "איש האדמה" כמו אנשי העיר (להלן יט ד) בעבור היותו דר בכל האדמה לא בנה עיר ומדינה שיתייחס אליה וכן איש שדה (להלן כה כז) העומד שם כל היום תמיד ובמשנה (אבות א ד) יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים או שנתן לבו לעבוד את האדמה לזרוע ולנטוע בעבור מצאו הארץ שממה שכל נבדל לדבר יקרא כן אנשי העיר הם יושביה ואנשי דוד (שמואל א כג ג) עבדיו ואיש האלהים (דברים לג א) המיוחד בעבודתו וכך אמרו בבראשית רבה (לו ג) איש האדמה בורגר לשם בורגרות ואמרו (שם) שהיה להוט אחר האדמה והנה הוא ייחוס וטעם ויחל כי הוא החל לנטוע כרמים כי הראשונים נטעו גפן והוא החל לנטוע גפנים רבים שורות שורות הנקרא "כרם" כי ברצותו ביין לא נטע הגפן כשאר האילנות ועשה כרם. (כו) ויהי כנען עבד למו – פירש רבי אברהם כי "למו" שיהיה כנען עבד לאלהים ולשם כי הוא יכריחנו לעבוד האל ובשני פירש שיהיה עבד ליפת ולשם ואם כן נח לקוב אויביו בא והנה ברכם ברך שיהיה כנען עבד לאלהים ורש"י כתב ברוך ה' אלהי שם שעתיד לשמור הבטחתו לזרעו של שם לתת להם ארץ כנען ויהי להם כנען למס עובד והחזיר כן פעם אחרת לומר אף משיגלו בני שם ימכרו להם עבדים מבני כנען והנכון בעיני כי מתחלה קלל אותו שיהיה עבד עבדים לכל העולם והיה כל מוצאו יעבוד בו כי טעם "לאחיו" לכל בני אדם כענין ואשלח את כל האדם איש ברעהו (זכריה ח י) כטעם איש באיש (ישעיהו ג ה) או "לאחיו" שם ויפת כי אחי אביו יקראו אחיו כטעם כי נשבה אחיו (להלן יד יד) ויש אומרים (הראב"ע והרד"ק) "לאחיו" בני אביו כי אחרי היותו עבד לבני אביו ולשם ויפת הנה הוא עבד לכל העולם וברך תחלה אלהי שם הודיעו כי יהיה שם עובד האלהים וכנען יהיה עובד לו ו"למו" ירמוז לזרעו של שם שהם רבים ויתכן שיהיה "למו" חוזר גם לאחיו הנזכרים וחזר וברך יפת בהרחבת הגבול ושם בשכון האלהים באהליו ושיהיה כנען עבד למו לשניהם והנה העביד כנען לשם שני פעמים רמז כי הוא ינחל ארצו וכל אשר לו כי מה שקנה עבד קנה רבו (פסחים פח) ונכתבה זאת הפרשה להודיע כי בחטאו היה כנען עבד עולם וזכה אברהם בארצו ונכתב ענין היין בנח כי יש בו אזהרה ממנו יותר מפרשת נזירות כי הצדיק תמים אשר צדקו הציל כל העולם גם אותו החטיא היין והביא אותו לידי בזיון וקללת זרעו.

Seforno Bereshit 9:18-27ספורנו בראשית ט':י"ח-כ"ז

(יח) וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן – דּוֹמֶה בִּדְרָכָיו לִכְנַעַן הַמְפֻרְסָם לְרֹעַ, בְּאֹפֶן שֶׁהָיָה אָב לִכְנַעַן בֶּאֱמֶת גַּם בְּהִדָּמוּת, כְּעִנְיַן "אָבִיךְ הָאֱמֹרִי" (יחזקאל טז, ג). (יט) שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ – וְעִם הֱיוֹת בְּתוֹכָם הָרָשָׁע, הִנֵּה בַּעֲבוּר הֱיוֹתָם "בְּנֵי נֹחַ" בֵּרֵךְ הָאֵל יִתְבָּרַךְ אֶת כֻּלָּם, בְּאָמְרוֹ "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (לעיל ט, א), וְלָכֵן "מֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ". (כ) וַיָּחֶל נֹחַ – הִתְחִיל בְּפֹעַל בִּלְתִּי נָאוֹת, וְלָכֵן נִמְשְׁכוּ מִזֶּה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ, כִּי אָמְנָם מְעַט מִן הַקִּלְקוּל בַּהַתְחָלָה יְסַבֵּב הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ בַּסּוֹף, כְּמוֹ שֶׁיִּקְרֶה בְּחָכְמוֹת מֵהַטָּעוּת בַּהַתְחָלָה. וְזֶה בְּעַצְמוֹ הוֹרָה בְּאָמְרוֹ "וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת" (במדבר כה, א). (כב) וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו – רָאָה בִּזָּיוֹן שֶׁעָשָׂה לוֹ כְּנַעַן בְּנוֹ, וְהוּא הַסֵּרוּס כְּדִבְרֵי קְצָתָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ע, א), וְכָתַב בְּרוּסִי הַכַּלְדִיִּי שֶׁסֵּרְסוֹ עַל יְדֵי כִּשּׁוּף, וְהוּא בְּרִשְׁעוֹ רָאָה וְלֹא מִחָה. כִּי אָמְנָם הַקָּלוֹן יִקָּרֵא "עֶרְוָה" כְּאָמְרוֹ "וְעַרְוַת מַלְכָּא לֹא אֲרִיךְ לָנָא לְמֶחֱזֵא" (עזרא ד, יד), וְכֵן "עֶרְוַת דָּבָר" (דברים כא, ד) יֵאָמֵר עַל דָּבָר מְגֻנֶּה. וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ – שֶׁשָּׂמַח עַל פְּעֻלַּת בְּנוֹ. (כג) וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית – גַּם בְּפֹעַל הַכִּסּוּי, שֶׁהָיָה קְצָת הֶכְרֵחַ לִפְנוֹת אֵלָיו, לֹא פָּנוּ שֶׁלֹּא לִרְאוֹת וְיִהְיֶה נוֹסָף עֲלֵיהֶם עִצָּבוֹן. (כד) בְּנוֹ הַקָּטָן – 'בְּנֵי בָּנִי הֲרֵי הֵם כְּבָנִים', וּכְנַעַן הָיָה הַקָּטָן שֶׁבִּבְנֵי חָם (להלן י, ו), וְאוּלַי הַקָּטָן שֶׁבִּבְנֵי בָּנִים שֶׁל נֹחַ אָז, וְעִם זֶה הָיָה בִּדְרָכָיו "קָטָן בַּגּוֹיִים בָּזוּי מְאד". (כה) עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו – כִּי הֱיוֹתוֹ "עֶבֶד לְאֶחָיו" הָיָה רָאוּי לוֹ בְּטֶבַע, כֵּיוָן שֶׁהָיָה קָטָן בְּמַעֲלָה וּבָזוּי מִכֻּלָּם, כְּאָמְרוֹ "וְעֶבֶד אֱוִיל לַחֲכַם לֵב" (משלי יא, כט), לָכֵן בְּחֶטְאוֹ הוֹסִיף שֶׁיִּהְיֶה "עֶבֶד עֲבָדִים". (כו) וִיהִי כְנַעַן – זַרְעוֹ. עֶבֶד לָמוֹ – לֵאלֹהֵי שֵׁם וּלְזֶרַע שֵׁם, כְּאָמְרוֹ "וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח ה'" (יהושע ט, כז). (כז) בְּאָהֳלֵי שֵׁם – בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת, בִּלְעֲדֵי בֵּית הַבְּחִירָה. עֶבֶד לָמוֹ – שֵׁנִית, לְשֵׁם וּלְיֶפֶת גַּם שֶׁלֹּא בִּימֵי הַמִּקְדָּשׁ.