Cursing Canaan/5

EN/HEע/E

Cursing Canaan

Sources

Bereshit 5:32בראשית ה׳:ל״ב

וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת.

Bereshit 6:9-10בראשית ו׳:ט׳-י׳

(ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. (י) וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת.

Bereshit 7:11בראשית ז׳:י״א

בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כׇּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.

Bereshit 9:18-27בראשית ט׳:י״ח-כ״ז

(יח) וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן. (יט) שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כׇל הָאָרֶץ. (כ) וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. (כא) וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אׇהֳלֹה. (כב) וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ. (כג) וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ. (כד) וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. (כה) וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. (כו) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ י"י אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ. (כז) יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאׇהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ.

Bereshit 10:1-2, 6-7, 21-22בראשית י׳:א׳-ב׳, ו׳-ז׳, כ״א-כ״ב

(א) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל. (ב) בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס.... (ו) וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן. (ז) וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן.... (כא) וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כׇּל בְּנֵי עֵבֶר אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל. (כב) בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם....

Bereshit 11:10בראשית י״א:י׳

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל.

Vayikra 18:6-19ויקרא י״ח:ו׳-י״ט

(ו) אִישׁ אִישׁ אֶל כׇּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי י"י. (ז) עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ. (ח) עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָבִיךָ הִוא. (ט) עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן. (י) עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ אוֹ בַת בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן כִּי עֶרְוָתְךָ הֵנָּה. (יא) עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ מוֹלֶדֶת אָבִיךָ אֲחוֹתְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ. (יב) עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה שְׁאֵר אָבִיךָ הִוא. (יג) עֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא. (יד) עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב דֹּדָתְךָ הִוא. (טו) עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ. (טז) עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָחִיךָ הִוא. (יז) עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִוא. (יח) וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ. (יט) וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ.

Vayikra 20:17-21ויקרא כ׳:י״ז-כ״א

(יז) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֺנוֹ יִשָּׂא. (יח) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה וְהִוא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם. (יט) וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה עֲוֺנָם יִשָּׂאוּ. (כ) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת דֹּדָתוֹ עֶרְוַת דֹּדוֹ גִּלָּה חֶטְאָם יִשָּׂאוּ עֲרִירִים יָמֻתוּ. (כא) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִוא עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה עֲרִירִים יִהְיוּ.

Shemuel II 21:19שמואל ב׳ כ״א:י״ט

וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי אֵת גׇּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים.

Yeshayahu 23:8ישעיהו כ״ג:ח׳

Who hath devised this against Tyre, the crowning city, Whose merchants are princes, Whose traffickers are the honourable of the earth?

מִי יָעַץ זֹאת עַל צֹר הַמַּעֲטִירָה אֲשֶׁר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ.

Yirmeyahu 32:7-8,12ירמיהו ל״ב:ז׳-ח׳, י״ב

(ז) הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת. (ח) וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי כִּדְבַר י"י אֶל חֲצַר הַמַּטָּרָה וַיֹּאמֶר אֵלַי קְנֵה נָא אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה קְנֵה לָךְ וָאֵדַע כִּי דְבַר י"י הוּא. (יב) וָאֶתֵּן אֶת הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה בֶּן מַחְסֵיָה לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה לְעֵינֵי כׇּל הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה.

Hoshea 12:8הושע י״ב:ח׳

As for the trafficker, the balances of deceit are in his hand, He loveth to oppress.

כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב.

Mishlei 31:24משלי ל״א:כ״ד

She maketh linen garments and selleth them; And delivereth girdles unto the merchant.

סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.

Ezra 4:14עזרא ד׳:י״ד

כְּעַן כָּל קֳבֵל דִּי מְלַח הֵיכְלָא מְלַחְנָא וְעַרְוַת מַלְכָּא לָא אֲרִיךְ לַנָא לְמֶחֱזֵא עַל דְּנָה שְׁלַחְנָא וְהוֹדַעְנָא לְמַלְכָּא.

Divrei HaYamim I 4:11-12דברי הימים א׳ ד׳:י״א-י״ב

(יא) וּכְלוּב אֲחִי שׁוּחָה הוֹלִיד אֶת מְחִיר הוּא אֲבִי אֶשְׁתּוֹן. (יב) וְאֶשְׁתּוֹן הוֹלִיד אֶת בֵּית רָפָא וְאֶת פָּסֵחַ וְאֶת תְּחִנָּה אֲבִי עִיר נָחָשׁ אֵלֶּה אַנְשֵׁי רֵכָה.

Divrei HaYamim I 20:5דברי הימים א׳ כ׳:ה׳

וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן [יָעִיר] (יעור) אֶת לַחְמִי אֲחִי גׇּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים.

Josephus, Antiquities of the Jews 1:6:1יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים א׳:ו׳:א׳

Noah, when, after the deluge, the earth was resettled in its former condition, set about its cultivation; and when he had planted it with vines, and when the fruit was ripe, and he had gathered the grapes in their season, and the wine was ready for use, he offered sacrifice, and feasted, and, being drunk, he fell asleep, and lay naked in an unseemly manner. When his youngest son saw this, he came laughing, and showed him to his brethren; but they covered their father's nakedness. And when Noah was made sensible of what had been done, he prayed for prosperity to his other sons; but for Ham, he did not curse him, by reason of his nearness in blood, but cursed his prosperity: and when the rest of them escaped that curse, God inflicted it on the children of Canaan. But as to these matters, we shall speak more hereafter.

Bavli Sanhedrin 70aבבלי סנהדרין ע׳.

ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלו וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם וגו' וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן רב ושמואל חד אמר סרסו וח"א רבעו מאן דאמר סרסו מתוך שקלקלו ברביעי קללו ברביעי ומאן דאמר רבעו גמר וירא וירא כתיב הכא וירא חם אבי כנען את ערות אביו וכתיב התם {בראשית לד-ב} וירא אותה שכם בן חמור וגו' בשלמא למ"ד סרסו משום הכי קללו ברביעי אלא למ"ד רבעו מאי שנא רביעי נלטייה בהדיא הא והא הואי

Bereshit Rabbah 36:7בראשית רבה ל״ו:ז׳

וַיִּקֶּץ נֹחַ מִיֵּינוֹ (בראשית ט, כד), נִתְפָּרֵק יֵינוֹ מֵעָלָיו. וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן, בְּנוֹ הַפָּסוּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ח, סד): כִּי מִזְבַּח הַנְּחשֶׁת קָטֹן מֵהָכִיל וגו'. וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו, חָם חָטָא וּכְנַעַן נִתְקַלֵּל, אֶתְמָהָא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר לְפִי שֶׁכָּתוּב (בראשית ט, א): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו, וְאֵין קְלָלָה הֲוָה בִּמְקוֹם בְּרָכָה, לְפִיכָךְ וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כְּנַעַן רָאָה וְהִגִּיד לְחָם, לְפִיכָךְ תּוֹלִין אֶת הַקְּלָלָה בַּמְקֻלָּל. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַרְבֵּה צַעַר נִצְטַעֵר נֹחַ בַּתֵּבָה שֶׁלֹא הָיָה לוֹ בֵּן קָטָן שֶׁיְשַׁמְּשֶׁנּוּ, אָמַר לִכְשֶׁאֵצֵא אֲנִי מַעֲמִיד לִי בֵּן קָטָן שֶׁיְשַׁמְּשֵׁנִי, כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה לוֹ חָם אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, אָמַר אַתָּה מָנַעְתָּ אוֹתִי מִלְּהַעֲמִיד לִי בֵּן קָטָן שֶׁיְשַׁמְּשֵׁנִי, לְפִיכָךְ יִהְיֶה אוֹתוֹ הָאִישׁ עֶבֶד לְאֶחָיו שֶׁהֵן עֲבָדִים לִי. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף אָמַר אַתָּה מָנַעְתָּ אוֹתִי מִלַּעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁהוּא בַּאֲפֵלָה, לְפִיכָךְ יִהְיֶה אוֹתוֹ הָאִישׁ כָּעוּר וּמְפֻחָם. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף אָמַר לוֹ אַתָּה מָנַעְתָּ אוֹתִי מִלְּהַעֲמִיד בֵּן רְבִיעִי, לְפִיכָךְ אֲנִי מְאָרֵר בֵּן רְבִיעִי שֶׁלְּךָ. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא חָם וְכֶלֶב שִׁמְּשׁוּ בַּתֵּבָה, לְפִיכָךְ יָצָא חָם מְפֻחָם, וְכֶלֶב מְפֻרְסָם בְּתַשְׁמִישׁוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי לְאֶחָד שֶׁקָּבַע מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ גּוֹזֵר אֲנִי שֶׁיִּתְפַּחֲמוּ פָנָיו וְיִפָּסֵל מַטְבֵּעוֹ, כָּךְ חָם וְכֶלֶב שִׁמְשׁוּ בַּתֵּבָה, לְפִיכָךְ יָצָא חָם מְפֻחָם וְכֶלֶב מְפֻרְסָם בְּתַשְׁמִישׁוֹ.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 9:20-27תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית ט׳:כ׳-כ״ז

(20) And Noah began to be a man working in the earth. And he found a vine which the river had brought away from the garden of Eden; and he planted it in a vineyard, and it flourished in a day; and its grapes became ripe, and he pressed them out. (21) And he drank of the wine and was drunken; and he made himself naked in the midst of his tent. (22) And Cham, the father of Kenaan, beheld the nakedness of his father, and showed to his brethren without. (23) And Shem and Japhet took a mantle, and bare it upon the shoulders of each, and went backward, and covered the nakedness of their father; and their faces were turned back, and the nakedness of their father they did not behold. (24) And Noach awoke from his wine, and knew, by the relation of a dream, what had been done to him by Cham his son, who was inferior in worth, on the account that he had not begotten a fourth son. (25) And he said, Accursed is Kenaan who is his fourth son, a serving servant shall he be to his brethren. (26) And he said, Blessed be the Lord, the God of Shem, whose work is righteous; and therefore shall Kenaan be servant unto him. (27) The Lord shall beautify the borders of Japhet, and his sons shall be proselyted and dwell in the schools of Shem, and Kenaan shall be a servant to them.

(כ) ושרי נח למיהוי גבר פלח בארעא ואשכח גופנא דמושכיה נהרא מן גינוניתא דעדן ונצביה לכרמא וביה ביומא אנייצת ובשילת עינבין ועצרינון. (כא) ושתי מן חמרא ורבי ואיתערטל בגו משכניה. (כב) וחמא חם אבוי דכנען ית ערייתא דאבוי ותני לתרין אחוי בשוקא. (כג) ונסב שם ויפת ית אס(כ)טלא ושויו על כתף תרוויהון ואזלו מאחזריין וכסיו ית ערייתא דאבוהון ואפיהום מאחזרין וערייתא דאבוהון לא חמון. (כד) ואיתער נח מן חמריה וידע באשתעות חלמא ית דעבד ליה חם בריה דהוא קליל בזכותא דגרם ליה דלא יוליד בר רביעיי. (כה) ואמר ליט כנען דהוא בריה רביעיי עביד משעבד יהי לאחוי. (כו) ואמר בריך ייי אלקא דשם דעבדיתיה צדיק ובגין כן יהוי כנען עביד ליה. (כז) ישפר אלקים תחומיה דיפת ויתגיירון בנוי וישרון במדרשא דשם ויהי כנען עביד להון.

R. Saadia Gaon Tafsir Bereshit 9ר׳ סעדיה גאון תפסיר בראשית ט׳

ותרגמתי 'ארור כנען': 'מלעון אבו כנען,' כי (האב) ידוע בשם הבן שגדלו ראשון, כמו שאנו רואים אבות מכונים בשם הבנים בקטנותם אבו אסחק ואבו אלחסן, והשם הזה נקבע לתמיד, וכך היה דרכם.  לפיכך פתח בראש הפרשה ואנר "וחם הוא אבי כנען", לא היה אז מן האחים אלא הוא, ובכינויו נתקלל (חם) כי בו היה נודע.... ובפרשה הזאת שואלים שתי שאלות: במה חטא חם? ויש מי שסובר שקצץ מן האבר של אביו, ואחרים משערים דבר אחר. וכשאומרים להם שחטאו היא ההגדה (שהגיד לאחיו) אינם מקבלים ומסתייעים ב'אשר עשה'. ואנחנו נוכיח להם שהלשון קוראת למלת גנאי הנאמרת לאחרים עשיה, כמו שאמר שלמה לשמעי בן גרא: "אתה ידעת את כל הרעה אשר ידע לבבך אשר עשית" וגו', והוא רק קלל אותו, ככ': והוא קללני קללה נמרצת. ועוד ראיה, המעשה שבגללו הכתוב מגנה את חם הוא בדיוק ההיפך מהמעשה שבו נשתבחו שם ויפת, ולפיכך אמר קודם: ויתגל, וגינה את חם על שלא כיסהו, וגם פירסם את זה בדבריו, ושיבח את שם ויפת על שכיסו ככ': ויכסו את ערות אביהם.

Yaakov Al-Kirkisani the Karaite, Bereshit 9יעקב אל קרקסני הקראי, בראשית ט׳

ואם יאמר אדם איזה חטא היה בראיה, והלא ראית דבר גלוי אינה תלויה ברצון האדם? נאמר, אמרו שהיה שם מעשה זולת ההבטה ושפירוש "וירא" הוה כמו "ראה את ערותה" וג' שהיא לא ראיה בלבד אלא מעשה, כי כת' "את ערות אחותו גלה". והביאו ראיה לכך מ"וידע את אשר עשה לו", הרי הגיד (הכתוב) שהיה שם מעשה שעקבותיו נודעו לנח כשהקיץ, וקללו על כך. והנראה לי הוא (שהחטא היה) באשר לא הסתיר פניו ולא פנה הצדה, והסתכל במה שלא הורשה לו.  והראיה לכך ממה שעשו שם ויפת שמנעו מלהביט, וע"ז קללו החסיד.  ויסוד הדבר (של החטא) במה שנאמר באדם וחוה: "ויעשו להם חגורות."  ואם יאמר מאין ידע נח, אם לא היתה שם אלא ראיה, ומה פירוש "עשה לו"? נאמר, אפשר שבניו הגידו לו, או אחר. והמעשה הוא ההבטה.

Rashi Bereshit 9:18-27רש״י בראשית ט׳:י״ח-כ״ז

(18) וחם הוא אבי כנען AND HAM IS THE FATHER OF CANAAN – Why is it necessary to mention this here? Because this section goes on to deal with the account of Noah's drunkenness when Ham sinned and through him Canaan was cursed. Now as the generations of Ham have not yet been mentioned and we therefore would not know that Canaan was his son, it was necessary to state here that "Ham is the father of Canaan". (20) ויחל [AND NOAH] BEGAN – (The word may be connected also with a root meaning "profane") He profaned (degraded) himself, for he should have occupied himself first with planting something different) (Genesis Rabbah 36). איש האדמה A MAN OF THE GROUND – The master (owner, lord) of the ground; similar to Ruth 1:3 איש נעמי "The husband (lord) of Naomi". ויטע כרם AND HE PLANTED A VINEYARD – When he went into the Ark he had taken with him vine-branches and shoots of fig trees (Tanchuma). (21) ויתגל AND HE UNCOVERED HIMSELF – This is the Hithpael form. אהלה HIS TENT – This word is written אהלה (with ה at end instead of ו) so that it may be regarded as an allusion to the ten tribes who were spoken of as Samaria which was called "אהלה" Ohala and who were exiled because of indulgence in wine, at it is said (Amos 6:6) "that drink wine in bowls". (22) וירא חם אבי כנען AND HAM THE FATHER OF CANAAN SAW – Some of our Rabbis say that Canaan saw it and told his father about it, and on that account he is mentioned in connection with this matter and was cursed (Genesis Rabbah 36). (23) ויקח שם ויפת AND SHEM AND JAPHETH TOOK – (literally, "And Shem took and Japheth") It is not written here ויקחו "And they took", but ויקח "And he took", in order to teach regarding Shem that he devoted himself to this duty with more eagerness than Japheth. Therefore have Shem's sons received the privilege of wearing the cloak that has fringes, and the sons of Japheth were privileged to receive honorable burial, as it is said, (Ezekiel 39:11) "I will give unto Gog (a descendant of Japheth) a place fit for burial [in Israel]". But as for Ham who despised his father — of his descendants it is said (Isaiah 20:4) "So shall the king of Assyria lead away the captives of Egypt, and the exiles of Ethiopia (these were peopled by the children of Ham) young and old, naked and barefoot and with buttocks uncovered etc." (Genesis Rabbah 36 and Tanchuma). ופניהם אחורנית AND THEIR FACES WERE BACKWARD – Wherefore is it written a second time (that they turned themselves backward)? It is to tell us that when they came near to him and it was necessary for them to turn round in order to cover him they kept their faces turned away (ib.). (24) בנו הקטן HIS YOUNGER SON – The unworthy and despicable one, as (Jeremiah 49:15) "For, behold, I make thee small (קטן) among the nations, and despised among men ' (25) ארור כנען CURSED BE CANAAN – You have brought it about that I cannot beget a fourth son to serve me; cursed, therefore, be your fourth son (see Chap. 10:6) to serve under the descendants of these elder ones upon whom the duty of serving me will devolve from now on (Genesis Rabbah 36). Why did Ham maltreat him in this manner? He said to his brothers, "Adam Harishon had two sons and one killed the other in order that he might possess the whole world: our father already has three sons, and he wishes to have yet another ". (26) ברוך ה' אלהי שם BLESSED BE THE ETERNAL, THE GOD OF SHEM – who will in days to come carry out his promise to his descendants to give them the land of Canaan. ויהי AND MAY HE BE – Canaan — their servant serving and paying tribute (Cp. Josh. 16:10). (27) יפת אלהים ליפת MAY GOD ENLARGE JAPHETH – The Targum renders the verb by יפתי meaning, "may He extend". וישכון באהלי שם AND MAY HE DWELL IN THE TENTS OF SHEM – may He make His Divine Presence (Shechinah) dwell in Israel. According to the Midrashic exposition of the Sages (Yoma 10a) it means: Although God enlarged Japheth inasmuch that Cyrus, who was a descendant of Japheth, built the second Temple, yet the Shechinah did not dwell in it. Where, then, did it dwell? In the first Temple which Solomon, a descendant of Shem, built (Genesis Rabbah 36). ויהי כנען עבד למו AND MAY CANAAN BE SERVANT TO THEM – Even when the children of Shem be in exile, children of Canaan will be sold to them as slaves.

(יח) וחם הוא אבי כנען – למה הוצרך לומר כאן, לפי שהפרשה עסוקה בשכרותו של נח שקלקל בה חם ועל ידו נתקלל כנען, ועדיין לא כתב תולדות חם, ולא ידענו שכנען בנו. לפיכך הוצרך לומר כאן וחם הוא אבי כנען. (כ) ויחל נח – עשה עצמו חולין, שהיה לו לעסוק בנטיעה אחרת. איש האדמה – אדני האדמה כמו איש נעמי (רות א':ג'). ויטע כרם – כשנכנס לתיבה, הכניס עמו זמורות וייחורי תאנים. (כא) בתוך אהלו – אהלה כתיב, רמז שעשרת השבטים שנקראו על שם שומרון שנקראת אהלה (יחזקאל כ"ג:ד'), גלו על עסק יין, שנאמר השותים במזרקי יין (עמוס ו':ו'). ויתגל – לשון ויתפעל. (כב) וירא חם אבי כנען – יש מרבותינו אומרים כנען ראה והגיד לאביו, לכך הוזכר על הדבר ונתקלל. וירא את ערות אביו – יש מרבותינו אומרים סירסו, ויש אומרים רבעו. (כג) ויקח שם ויפת – אין כתיב ויקחו אלא ויקח, למד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת, לכך זכו בניו לטלית של ציצית. ויפת זכה לינתן קבורה לבניו, שנאמר אתן לגוג מקום שם קבר (יחזקאל ל"ט:י"א). וחם שבזה את אביו, נאמר בזרעו ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש ערום ויחף וחשופי שת (ישעיהו כ':ד'). ופניהם אחורנית – למה נאמר פעם שניה, ללמדך שכשקרבו אצלו והוצרכו להפוך עצמם ולכסותו, הפכו פניהם אחורנית. (כד) בנו הקטן – בנו הפסול והבזוי, כמו הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד. (עובדיה א':ב'). (כה) ארור כנען – אתה גרמתה לי שלא להוליד בן רביעי לשמשני, ארור בנך הרביעי להיות משמש את זרעם של אלו הגדולים, שהוטל עליהם טורח עבודתי מעתה. ומה ראה חם שסירסו, אמר להם לאחיו, אדם הראשון שני בנים היו לו, ובשביל ירושת העולם עמד זה והרג את זה, ואבינו יש לו שלשה בנים ועוד מבקש בן רביעי. (כו) ברוך י"י אלהי שם – שעתיד לשמור אבטחתו לזרעו לתת להם את כנען ואת ארצו. ויהי להם כנען – למס עובד. (כז) יפת אלהים ליפת – ירחיב, ומתרגמינן יפתי. וישכן באהלי שם – ישרה שכינתו בישראל. ומדרש אגדה, אף על פי שיפת ליפת שבנה כורש שיצא מיפת בית שיני, לא שרתה בו שכינה. והיכן שרתה, במקדש ראשון שבנה שלמה, שיצא משם. ויהי כנען עבד למו – אף משיגלו בני שם ,ימכרו להם עבדים מבני כנען.

R. Yosef Kara Bereshit 9:24ר׳ יוסף קרא בראשית ט׳:כ״ד

מי בנו הקטן? ואם תאמר חם, והלא לעולם אמצעי במניין ואפילו למניין תולדותיו שרגילין למנות הצעיר כצעירתו? אלא זה כנען בן חם, שהוא קטן שבאחיו, שנאמר: ופוט וכנען. וזהו בנו הקטן – בן האיש הנזכר למעלה דהיינו חם. וא"ת כיון שחם לא חטא, אמאי לא בירכו נח כמו שבירך שם ויפת? וי"ל לפי שלא נהג בו כבוד לכסותו כמו אחיו. (פענח רזא כ"י אוקספורד אופ' 103 בשם כך פי' ה"ר יוסף קרא)

Rashbam Reconstructed Bereshit 9:18רשב״ם המשוחזר בראשית ט׳:י״ח

וחם הוא אבי כנען – לפי שאמר נח ארור כנען הוצרך לפרש בתחלה מי היה בנו שסירס אביו, ואם לא היה מפורש בתחלה וחם הוא אבי כנען יהיה צריך לפרש בתוך דבורו ולהפסיק הדברים ולומר מי הוא כנען אשר קללו נח, ולמה קטן קללו. (כ"י מינכן 252 עם תיקונים ע"פ כ"י אוקספורד מארש 225)

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 9:18-27אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ט׳:י״ח-כ״ז

(יח) וחם הוא אבי כנען – ללמד ששניהם רעים, וכמעשה אבות יעשו בנים. והזכיר כנען ולא כוש, ובעבור שקילל כנען נכתבה זאת הפרשה להודיע כי הכנענים מקוללים, וכן בנותיהם, מימות נח. וכן אמר אברהם לא תקח אשה לבני (בראשית כ"ד:ג'). וכן רבקה מבנות חת (בראשית כ"ז:מ"ו). ושמא ישאל שואל מה חטאו בני חת, למה לא פקח עיניו לראות כי החתי והאמורי והאחרים כולם בני כנען הם, על כן יאמר הכתוב אל ארץ כנען (יהושע כ"ב:ל"ב). (כ) ויחל – מתחלה מפעלי הכפל, מהבנין הכבד הנוסף, כמו ויסך בדלתים (איוב ל"ח:ח'). איש האדמה – יודע עבודת האדמה, והיא חכמה גדולה. והדרש שאמ' שביום שנטעו שתה מיינו, יש לו סוד ואיננו כמשמעו. וכן ותהר האשה ותלד בן (שמות ב':ב'), לא היה ביום אחד. (כא) ויתגל – מלשון גילוי מבנין התפעל וכן יתעל (ירמיהו נ"א:ג'), [והתחל (שמואל ב י"ג:ה').] וה"א אהלה – מקום ו"ו, וכן את קול העם ברעה (שמות ל"ב:י"ז). כי פרעה אהרן (שמות ל"ב:כ"ה). (כג) על שכם שניהם – כל אחד שם מקצת השמלה על שכמו. ומלת שכם לא תתחבר. [הטעם שכמים שכמות.] אחרנית – הפך הלוך האדם, כי כל תנועתו לפנים. (כד) וייקץ נח – הכתוב לא גלה מה נעשה. והעושה היה כנען. וכן היה כי חם ראה ולא כסהו כאשר עשו אחיו, רק גלה הדבר, ושמע כנען, ולא נדע מה עשה. וטעם בנו הקטן – לעד, כי כן הוא אומר ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען (בראשית י':ו'). גם ו"ו בנו – שב אל חם הנזכר על כן קולל כנען. והאומ' שקילל נח את בן בנו בעבור שבירך אלהים את בניו זה דרך דרש. (כה) עבד עבדים – טעמו עבד כאחד העבדים, ואילו היה עבד העבדים היה עבד לעבדים. והעד קדש קדשים (ויקרא ו':י"ח), בקדש הקדשים (במדבר י"ח:י'). וטעם לאחיו – לכוש ומצרים ופוט, שהם בני אביו (בראשית י':ו'). ויש אומ' שהכושים הם העבדים בעבור שקילל נח את חם, והנה שכחו, כי המלך הראשון אחר המבול היה מכוש, וכן כתוב ותהי ראשית ממלכתו בבל (בראשית י':י'). (כו) ברוך י"י אלהי שם – חייבין אנו להודות לשם שהוא אלהי שם, והוא ישים כנען עבד לו ולשם. והטעם שיכריחנו לעבוד את השם, כי מלת למו – כמו להם, והו"ו נוסף כמו תביאמו (שמות ט"ו:י"ז), לכן בחסרון הה"א ובלא ו"ו לא נמצא. והזכיר עם שם השם הנכבד והנורא בעבור כבוד שם, ואין יפת כמוהו. ואמר הגאון כי תחסר מלת אבי, והיה ראוי להיותו ארור אבי כנען. ואמר כי כמוהו חנמאל דדי (ירמיהו ל"ב:י"ב) שהוא בן דדי (ירמיהו ל"ב:ח'). ויתכן שהיה גדול מירמיה בשנים, והיה קורא אותו בשם אביו בעבור כבוד האב. וכן אשת אחי האב קראה הכתוב דודתך (ויקרא י"ח:י"ד). וזה אבי כנען איננו כן. (כז) ופי' יפת מן יפה ולא פי' יפה. רק הוא כמו ירחיב (דברים י"ב:כ'), ובלשון ארמית כמוהו. והוא מהבנין הכבד הנוסף, כמו ומלכים ירד (ישעיהו מ"א:ב'). ובפסוק הזה בירך יפת גם שם, כי פירושו וישכן באהלי שם – שישכן אלהים באהלי שם, כי בפסוק הראשון בירך השם. ויהי כנען עבד – ליפת ולשם גם לאחיו, והנה עבד עולם, כי מאלה נפצה כל הארץ. וזה הדבר היה אחר שנים רבות אחר המבול.

Ibn Ezra Bereshit Second Commentary 9:18-27אבן עזרא בראשית פירוש שני ט׳:י״ח-כ״ז

(יח) וטעם וחם הוא אבי כנען – להורות ששניהם רעים והפך זה אבי כל בני עבר (בראשית י':כ"א). (כ) ובעבור היות נח חכם גדול בעבודת האדמה, על כן כתוב איש האדמה, כמו קין (בראשית ד':ב'). ויש אומרים שהוא נשאר באדמה, כי הוא העיקר ובניו טפלים לו. ויש אומרים אדוני האדמה, כמו איש נעמי (רות א':ג'). ואין זה נכון בלשון הקודש. ונח לקח גרגרים (בדים) ונטעם. והזכיר זה הכתוב בעבור מעשה כנען. וכל זה שידעו ישראל כי כנען מקולל הוא מימות נח, ואין ראוי למי שהוא ממשפחת עבר להתחתן במקולל. וככה מצות אברהם (בראשית כ"ד:ג'), גם יצחק (בראשית כ"ח:א'). על כן הוצרך המתרגם לתרגם בת איש כנעני (בראשית ל"ח:ב') בת גבר תגרא. כמו נתנה לכנעני (משלי ל"א:כ"ד), יחצוהו בין כנענים (איוב מ':ל'). (כב) יש מפרש וירא חם – כדרך וראה את ערותה (ויקרא כ':י"ז), על דעת הגאון. ולפי דעתי ששתיהם מראה ממש, כאשר אפרש במקומו. ואמר בכאן אבי כנען – לפרש מעשה האב והבן. (כג) את השמלה – הידועה. על שכם – כל אחד. ופניהם אחורנית – כאשר כסוהו. (כד) הנה כתוב שם חם ויפת (בראשית ט יח). והנה, אם אמרנו כי הגדול יפת הוא, או שם, הנה לעולם חם האמצעי. והאומר כי יפת הגדול, ובעבור כבוד שם הזכירו הכתוב בתחלה, אם כן למה הזכיר חם שהוא רע לפני יפת הגדול. והאומר כי פירוש הקטון – בזוי, כמו הנה קטון נתתיך (עובדיה א':ב') איננו פשט. כי הנה קטן פירוש במספר. והנכון בעיני שחם ראה ולא חדש מעשה, רק כנען עשה דבר והכתוב הסתירו. ואין לנו לפרש ולחפש בדרך סברא לדבר דברים על נביא גדול אולי אינם אמת. ופירוש בנו הקטן – בן חם הקטן. וכן כתוב ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען (בראשית י':ו'), גם בן הבן יקרא בן. כמו ואנת בריה בלטשצר (דניאל ה':כ"ב), כי אויל מרודך היה בן נבוכדנצר. כי מלכותו נפסקה במות בלשצר. וירמיה אמר ועבדו הגוים האלה אותו ואת בנו ואת בן בנו (ירמיה כ"ז:ז'). וכן אמר ויהיו לו ולבניו לעבדים (דברי הימים ב ל"ו:כ'), בנו ובן בנו. ואשר יחזק זה הפירוש כי העושה קלל. כי אלו היה העושה חם איך קלל בנו. (כה) וטעם עבד עבדים – הפוך אדני האדונים (דברים י':י"ז). זאת דעת הגאון. ולפי דעתי כי עבד עבדים – כמו קדש קדשים (במדבר י"ח:י'), שטעמו קדש כאחד הקדשים. ואיננו נכון קדש הקדשים. יהיה לאחיו – שהם כוש ומצרים ופוט. (כו) ויאמר ברוך י"י – שבח השם שנתן לו בן נכבד והוא שם. וסמך השם אל שם כדרך אלהי דוד אביך (מלכים ב כ':ה'), איה אלהי אליהו (מלכים ב ב':י"ד). וככה דרך אלהי אברהם (בראשית כ"ו:כ"ד). בעבור היות שם עובד השם. וטעם למו – להם. לשם ולשם. שיכריחנו לעבוד השם. כדרך הגבעונים (יהושע ט':כ"ז). (כז) ויש מפרש יפת – מן יפה. ולא יפה פירש, רק הוא תרגום ירחיב. שיהיה לו גבול רחב וארץ רבה. ועתה ברך גם שם. וישכון באהלי שם – שתהיה השכינה שורה על פני שם. ויהי כנען עבד למו – ליפת ולשם. והנה נמצא כנען עבד עבדים לכל אדם בעולם.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 9:18-27ר׳ יוסף בכור שור בראשית ט׳:י״ח-כ״ז

(כ) איש האדמה – שהתחילה לתת כחה לו, שכבר כלה זרעו של קין. (יח) וחם {הוא} אבי כנען – שנדבר עליו לקמן. (כ) ויטע כרם – אשטפיאה בלעז. (כא) ויתגל בתוך אהלו – שאחרים גלו אותו. ולא פירש מי, אבל על דרך הקללה יש לידע שכנען גילהו. (כב) וירא חם וגו' – ולא כיסהו, אלא פירסמו. שלא הגיד לאחיו כדי לכסותו, שאם רצה – כסהו. ולכך נתקלל גם הוא. (כג) ויקח שם ויפת – אף על פי שיפת גדול, שם נזדהר במצוה יותר מכולם, ולכך נתברך יותר מכולם. (כד) וידע את אשר עשה לו בנו הקטן – יש מפרשים: חם שלא כסהו, ואף על פי שהוא האמצעי, קורא לו קטן, לשון פסול וגרוע. ויש מפרשים: בנו הקטן של חם שדברנו ממנו למעלה, וזהו כנען, שהוא בנו הקטן של חם שגילהו, דכתיב: ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען (בראשית י':ו'). והוא מקרא סתום, כי אף משם ויפת דיבר למעלה. אך הקללה מפרשת שקללו יותר מכולם. ולי נראה שיש לפרש: בנו הקטן של נח, שהוא שם, שנתאמץ במצוה יותר מכולם, שלא תתמה למה נתן לו ברכה לקטן יותר מן הגדול. ואמר שהוא ידע הכבוד ואת הטובה שעשה לו. (כה) ויאמר ארור כנען – שיהא נכנע לכולם. על דרך שמו קללו, כמו שבירך האחרים על דרך שמם. עבד עבדים יהיה – לכולם. מתוך קללתו של כנען שגילהו, קילל כל בני חם על שראהו ולא כסהו. דהכי משמע: עבד עבדים – שיהיו אחיו עבדים, והוא עבד ל[ה]ם, ויהיה הוא עבד עבדים. וכן מצינו במצרים, שהוא מאחיו, ונקראו עבדים, כמו שכתוב: {העליתי אתכם ממצרים} ואוציא אתכם מבית עבדים (שופטים ו':ח'). (כו) ברוך ה' אלהי שם – כלומר: ברוך הקב"ה שהוא אדונו ואלוהו של שם. לומר, כל כך הוא בן חורין, שאין על גבו אלא ה' אלהיו. ולפי שאמר לאחרים שיהיו עבדים, אמר לזה שהוא בן חורין. ועל שמו ברכו, ששם הוא שמו של הקב"ה, כדכתיב: אשר נקרא שם שם ה' וגו' (שמואל ב ו':ב') במלכים, ותחילת הפסוק: אין בארון רק שני לוחות וגו' (מלכים א ח':ט'). והכי קאמר: הקב"ה אשר הוא נקרא על שמו, הוא לבדו יהיה לו לאדון. (כז) יפת אלהים ליפת – על דרך שמו ברכו. יפת – ירחיב, כלשון יפתה. [כלומר:] ירחיב הקב"ה גבולו של יפת, שיירש ארצות רבות. וישכון באהלי שם – מכל מקום, השכינה באהלי שם, ואף יפת יהיה כפוף לו, וכנען עבד לכולם.

Radak Bereshit 9:18-27רד״ק בראשית ט׳:י״ח-כ״ז

(18) ויהיו בני נח, a reminder that when Noach’s sons came out of the ark they did not have any offspring as yet. They begat offspring only afterwards, and from their children mankind as we know it is descended. וחם הוא אבי כנען, this is mentioned as background to the story of Noach and the, wine. (19) שלשה...נפצה, the root of the word is נפץ, an intransitive verb appearing also in Samuel I 13,11 כי נפץ העם מעלי, “the people were leaving me.” The word is used in this sense also in respect of the people dispersing over the earth on the occasion of the tower of Babylon and its collapse. (20) ויחל נח איש האדמה, we had already pointed out in 5,29 that Noach was a farmer and excelled in this vocation. Now, after the deluge, he acquired additional expertise in combining different strains of grapes and making wine out of the grapes. Up until this time people had used grapes only as a fruit to eat, and had not learned how to make intoxicating wine. When the Torah writes ויחל ויטע, this means that he began by planting grapes and ended by making wine. The expression ויחל is usually associated with the first stage תחלה, in a process requiring several stages. Alternately, the word ויחל is used in the same sense as in Samuel I 14,35 החל לבנות מזבח, “it was the first altar which he (Saul) established” Or, the meaning of the word ויחל may be similar to Joshua 3,7 אחל גדלך, “I will establish your greatness.” and similar to Genesis 10,8 הוא החל להיות גבור, “he was the first to become a hero, a warrior.” Or, the word simply means “he began with this work of farming, as part of which he planted a vineyard.” The line may simply mean that Noach began to plant a vineyard, What leads to all these explanations is the repetition of two verbs in close succession ויחל ...ויטע, without the Torah telling us what Noach had done. We have such a construction in Genesis 28,10 ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, “Yaakov left Beer Shevah heading towards Charan,” where we are also forced to understand the second verb וילך as meaning ללכת, to go. This story has to be understood as portraying two separate subjects. First we have to remember that Canaan, Cham’s son and his offspring were a cursed tribe, cursed by Noach, that is. We observe throughout the Book of Genesis how careful our ancestors were not to intermarry with members of such a cursed part of mankind. Avraham not only went out of his way to forbid Eliezer to take a wife from such people for his son Yitzchok (Genesis 24,3) but Yitzchok and Rivkah both warned Yaakov against such liaisons (Genesis 28,1). The Torah introduces a story showing how Canaan was even worse than his father Cham, so that the Torah makes a point of calling Cham “the father of Canaan,” אשר עשה לו בנו הקטן, if we were to understand these words as referring to what Cham had done, we would have to understand the word הקטן as “the inferior one.” We have explained already on 5,32 as well as on 6,10 that Cham was not the youngest of Noach’s sons as he was never mentioned last in the list of Noach’s sons. If what he did was to only tell his brothers about his father’s nakedness instead of first covering up his private parts, why did Noach cause Canaan, Cham’s son, instead of Cham himself? He foresaw in prophetic vision that both Cham and his offspring would forever be evil people. Actually, he could not effectively curse Cham, as God had already blessed him. (compare verse 1 in our chapter) Our sages (Bereshit Rabbah 36,7) therefore say that “Cham saw and Canaan was cursed,” the reason being that once God has blessed someone, man cannot annul God’s blessing. Other sages are of the opinion that Canaan castrated Noach, and that the words בנו הקטן refer to Canaan, seeing that he was the youngest of Cham’s sons. There is nothing unusual in a grandson being referred to as a “son.” (25) ויאמר ארור כנען, he cursed Canaan by invoking his prophetic vision, so that his curse would take lasting effect. All he patriarchs were extremely careful not to marry women descended from these cursed tribes. Avraham had already warned Eliezer his servant, against taking a wife from these tribes for Yitzchok, and so had Yitzchok as well as Rivkah expressed their opposition to such liaisons. עבד עבדים, even his brothers would be slaves too; but he, Canaan, would be a slave even to them. (26) ויאמר ברוך ה' אלוקי שם, Noach said this as a prophecy. He used the most holy attribute of God in conjunction with the regularly mentioned attribute of God when blessing in His name. The reason he did this was that he foresaw in his vision that the descendants of Shem would serve God in His capacity as the “Lord, the Eternal,” i.e. as Hashem. When we recite our major prayers we always combine mention of these two attributes of God; Noach foresaw this already. We encounter this combination in connection with the Jewish people, the descendants of Shem for the first time in Exodus 3,6. God has described Himself as being especially אלוקי ישראל, the God of Israel. (Exodus 5,1) ויהי כנען עבד למו, Canaan is to be a servant to the descendants of Shem. (27) יפת אלוקים, this expression is appropriately translated as “may He expand,” the root of the word יפת being פתח, an opening. It is in the transitive mode, as for instance Isaiah 41,2 ומלכים ירד, from the root רדה “to rule.” Noach prays that Yaphet’s share of the earth will be enlarged. Even though Noach promises quantity to Yaphet, he reserves quality for Shem, saying that God will make His home in the portion of the earth allocated to Shem’s descendants. (see Exodus 29,45) Moses also specifically prays for a renewal of this blessing after the sin of the golden calf in Exodus 33,16) when he pleads for the Jewish people to enjoy this distinction. ויהי כנען עבד למו, also to the descendants of Yaphet.

(יח) ויהיו בני נח – ר"ל כשיצאו מן התבה לא היה להם תולדות ואחר כן הולידו עד שמהם נפצה כל הארץ. וחם הוא אבי כנען – אמר זה לענין הספור שרוצה לספר מענין נח על דבר היין. (יט) נפצה – שרשו נפץ והוא פועל עומד וכן "כי נפץ העם מעלי" (שמואל א' י"ג) ואמר נפצה על מה שהיה אחר דור הפלגה. (כ) ויחל נח איש האדמה – כמו שכתבנו בפרשה ראשונה, כי נח התעסק בעבודת האדמה והתחכם בה, ועתה אחר המבול התחכם עוד לנטוע הגפנים רבים יחד ולעשות מן הענבים יין, כי עד הנה לא היו שותים יין אלא אוכלים הענבים כשאר הפירות: ונח היה תחלה לנוטעי כרם, ומה שאמר ויחל ויטע, פי' ויחל לטעת ויטע, כי על התכונה המקור דבק עם לשון תחלה, כמו (שמואל א' י"ד) "אותו החל לבנות המזבח" (דברים ב') "אחל תת פחדך" "הוא החל להיות גבור בארץ" (י"ח) או פרושו, החל בעבודה הזאת ונטע כרם כמו ויחל ליטע, "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" ללכת לחרן והלך. והיה הספור הזה לשני הענינים, האחד למה כנען וזרעו היו מקוללים כמו שראינו שהיו האבות מואסים ומרחקים מאד מלהתחתן עמהם, כמו שצוה אברהם את עבדו, ויצחק ורבקה את יעקב, וסיפר בזה כי חם היה רע באחרונה, כי מתחלה היה הדבור עמו כמו שאמר ואל בניו כמו שפירשנו, וכנען בנו רע ממנו, לפיכך אמר אבי כנען. וראה האל כי זרע כנען עתיד להיות רע, ונתן בפי נח לקללו כי נביא היה ונתקיימו קללתו. ועוד היה הספור הזה להזהיר על משתה היין ושלא לשגות בו, כי הוא מפסיד הדעת, כי אם ישתהו חי וישתכר ממנו ינגב המוח מבלבול המחשבה ויבוא לידי שגעון, וכמה הפליג שלמה בגנותו (משלי כ"ג) וכן הנביאים, לפיכך בא ספור ממנו בתורה לספר בגנותו, כי הראשון ששתה ממנו נשתכר בו ונשתבשה דעתו עד שנתגלה ערותו והוא לא ידע. (כא) וישת מן היין – שתה בלא מדה עד שנשתכר ונתבזה, ויתגל – מעצמו. בתוך אהלה – בה"א כתוב, ורבים כמוהו ה"א במקום וי"ו. ויש דרש (ב"ר ל"ו) רמז לעשרת השבטים שנקראו אהלה שגלו על עסקי היין, שנאמר, "שכורי אפרים" (ישעיה כ"ח) ונאמר (עמוס ו') "השותים במזרקי יין". (כב) וירא חם אבי כנען – בזה היה אבי כנען שלא כסה ערות אביו, והיה רע אבי רע; ועוד רעה אחרת עשה שהלך והגיד לשני אחיו כשוחק ומהתל באביו. (כג) ויקח שם ויפת – כמו "ויבא משה ואהרן" (שמות ד'), היו זריזים לכבוד אביהם לכסות ערותו, ועוד עשו בענין שלא יראוהו כלל. (כד) ויקץ – כי השכרות תבטל הרגשות האדם כמו השינה, לפיכך נופל בו לשון הקצה והערה; ויקץ – ביוד איתן לבד, ויו"ד השרש נעלמת. אשר עשה לו בנו הקטן – אם נאמר כי על חם אמר, יהיה פירוש הקטן, הפחות, כי חם לא היה קטן בשנים לפי זכרונם בכל מקום; ומה עשה לו, שהלך והגיד לאחיו ולא כסה ערותו, וא"ת למה קלל כנען? ראה בנבואה כי רע יהיה הוא וזרעו עד עולם, ולא קלל חם, לפי שהאל ברכו, כמו שאמר "ויברך אלהים את נח ואת בניו" ולא ראוי לקלל מה שהאל ברך. וכן פרשו רז"ל (שם) וכן אמרו, חם חטא וכנען נתקלל? אלא לפי שברכו האל, אמר, לא תנוח קללה במקום ברכה. ויש מהם שאמרו, כי כנען ראה תחלה והגיד להם לפיכך תלה הקלקלה במקולקל. ומהם אמרו כי כנען סרסו ובנו הקטן אמר על כנען כי בן בנו יקרא בנו והוא היה הקטן מבני חם. (כה) ויאמר ארור כנען – קלל כנען על ידי נבואה כי נתקיימה בו קללתו והאבות היו נזהרים מלהתחתן בכנען מפני שהי' מקולל. עבד עבדים – כי גם אחיו יהיו עבדים והוא יהיה עבד להם כל שכן לבני שם ויפת. (כו) ויאמר ברוך ה' אלהי שם – אמר זה בדרך נבואה, וזכר שם המיוחד עם שם כי ראה בזרע שם יהיו עם מיוחד עובדים השם מיוחד ויקרא אלהים להם, כמו שאמר אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, ואמר על העם ביחוד אלהי ישראל. ויהי כנען עבד למו – לזרע שם. (כז) יפת אלהים ליפת – מתרגמי' ירחיב. יפת שרשו פתה מבנין הפעיל בשקל "ומלכים ירד" (ישעיה מ"א) אמר, האלהים ירחיב את גבולו וברכתו אעפ"כ משכן כבודו לא יהיה אלא באהלי שם, והוא רמז לישראל שהיו מזרע שם. ושכן כבוד האל ביניהם במדבר ובארץ ישראל כמו שאמר (שמות כ"ט) "ושכנתי בתוך בני ישראל" ואמר משה רבינו (שמות ל"ג) "ונפלינו אני ועמך מכל העם". ויהי כנען עבד למו – לבני יפת גם כן יהיה עבד.

Ramban Bereshit 6:10רמב״ן בראשית ו׳:י׳

את שם את חם ואת יפת – הנראה אלי כי יפת הוא הגדול שנאמר (להלן י כא) אחי יפת הגדול וכן ימנם כתולדותם בני יפת תחילה (שם שם ב) וחם הוא הקטן בכולם כאשר אמר (שם ט כד) וידע את אשר עשה לו בנו הקטן אבל הקדים שם בעבור מעלתו והזכיר חם אחריו כי כן נולדו והנה נתאחר יפת ולא רצה הכתוב לומר "שם ויפת וחם" כי היו כולם נזכרים שלא כסדר תולדותם ואין ליפת מעלה שיבטל הסדר בעבורו אבל שם הקדים אותו בעבור מעלתו אף על פי שהוא מאוחר בספור התולדות (להלן י כא) וכן בני אברהם יצחק וישמעאל (דהי"א א כח) וכן ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו (יהושע כד ד).

Ramban Bereshit 9:18, 26רמב״ן בראשית ט׳:י״ח,כ״ו

(יח) וחם הוא אבי כנען – פירש רש"י לפי שהפרשה עסוקה ובאה בשכרותו של נח שקלקל בה חם ועל ידו נתקלל כנען ועדיין לא כתב תולדות חם הוצרך לומר שחם הוא אבי כנען ורבי אברהם אמר כי חם ראה והגיד לאחיו וכנען עשה לו רעה לא גלה אותה הכתוב וזה טעם את אשר עשה לו "בנו הקטן" כי כנען הוא הקטן לחם כאשר ימנה אותם ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען והנה עזב רבי אברהם דרכו בפשוטי המקרא והחל להנבא שקרים והנכון בעיני כי חם הוא הקטן לנח כאשר פירשתי בראש הסדר (לעיל ו י) וכנען הוא הבן הגדול לחם ואשר אמר ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען אחרי נמכר לעבד עבדים נתן לכל אחיו מעלה עליו וכאשר אירע המעשה הזה לנח לא היה לחם זרע זולתי כנען וזהו טעם וירא חם "אבי כנען" (להלן פסוק כב) כי אין לו בן אחר וכאשר חטא לאביו קלל זרעו ואם אמר "ארור חם עבד עבדים יהיה" לא יזיק רק לגופו כי הזרע שכבר נולד איננו בכללו ואולי לא יוליד ולא לקח ממנו נקמתו כי מי יודע מה יהיה אחריו על כן קלל הבן שהיה לו ואם יוליד מאה די שיקולל בנו הבכור וכל זרעו אתו והנה החטא שראה חם ערות אביו ולא נהג בו כבוד [שהיה ראוי לו] לכסות ערותו (והגיד) [ולכסות קלונו שלא יגידנו גם לאחיו והוא הגיד] הדבר לשני אחיו בפני רבים להלעיג עליו וזה טעם "בחוץ" [וכן תרגם אונקלוס "בשוקא"] וטעם וידע את אשר "עשה לו" שגלה חרפתו לרבים והיה בוש בדבר ורבותינו הוסיפו עליו חטא (עיין סנהדרין ע). (כו) ויהי כנען עבד למו – פירש רבי אברהם כי "למו" שיהיה כנען עבד לאלהים ולשם כי הוא יכריחנו לעבוד האל ובשני פירש שיהיה עבד ליפת ולשם ואם כן נח לקוב אויביו בא והנה ברכם ברך שיהיה כנען עבד לאלהים ורש"י כתב ברוך ה' אלהי שם שעתיד לשמור הבטחתו לזרעו של שם לתת להם ארץ כנען ויהי להם כנען למס עובד והחזיר כן פעם אחרת לומר אף משיגלו בני שם ימכרו להם עבדים מבני כנען והנכון בעיני כי מתחלה קלל אותו שיהיה עבד עבדים לכל העולם והיה כל מוצאו יעבוד בו כי טעם "לאחיו" לכל בני אדם כענין ואשלח את כל האדם איש ברעהו (זכריה ח י) כטעם איש באיש (ישעיהו ג ה) או "לאחיו" שם ויפת כי אחי אביו יקראו אחיו כטעם כי נשבה אחיו (להלן יד יד) ויש אומרים (הראב"ע והרד"ק) "לאחיו" בני אביו כי אחרי היותו עבד לבני אביו ולשם ויפת הנה הוא עבד לכל העולם וברך תחלה אלהי שם הודיעו כי יהיה שם עובד האלהים וכנען יהיה עובד לו ו"למו" ירמוז לזרעו של שם שהם רבים ויתכן שיהיה "למו" חוזר גם לאחיו הנזכרים וחזר וברך יפת בהרחבת הגבול ושם בשכון האלהים באהליו ושיהיה כנען עבד למו לשניהם והנה העביד כנען לשם שני פעמים רמז כי הוא ינחל ארצו וכל אשר לו כי מה שקנה עבד קנה רבו (פסחים פח) ונכתבה זאת הפרשה להודיע כי בחטאו היה כנען עבד עולם וזכה אברהם בארצו ונכתב ענין היין בנח כי יש בו אזהרה ממנו יותר מפרשת נזירות כי הצדיק תמים אשר צדקו הציל כל העולם גם אותו החטיא היין והביא אותו לידי בזיון וקללת זרעו.

Ralbag Bereshit Beur HaParashah 9:18-23רלב״ג בראשית ביאור הפרשה ט׳:י״ח-כ״ג

חלק ב: ויהיו בני נח היֹצאים מן התבה וגו' (ט, יח-כט) ביאור דברי הסיפור (יח-יט) סיפר שמשלֹשת בני נח נפצה כל הארץ והשתלשלו כל האומות, כמו שיבאר אחר זה (פרק י). וסיפר עם זה שחם היה אבי כנען אשר היה בנו הקטן, להיות תכונתם מתדמה ברוע. (כ) וסיפר לנו עם זה אחד מהמקרים שקרו לנח, להועילנו בזכירתו, כמו הענין בשאר הסיפורים, ואמר שכבר התחיל נח ליטע כרם לתכלית שיעשה ממנו יין, כי חכם גדול היה בעבודת האדמה כמו שקדם (ח"א באה"פ ו, כא), ולזה אמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה (לו, ד): בו ביום נטע, בו ביום שתה; רוצה לומר שהוא נטעו לזה התכלית. (כא) והנה שתה מן היין יותר מהחוק הראוי, והשיגהו השכרות עד שנרדם בתוך אהלו, ונגלית ערותו. (כב) ויִדְמֶה לי שיהיה כנען הוא המגלה ערותו. והנה ראה אחר כן חם אבי כנען את ערות אביו, ולא בוש ולא כיסה אותו, אבל הגיד לשני אחיו בחוץ. (כג) והם — לצניעותם ולכבוד אביהם — הפכו פניהם אחורנית ולקחו השמלה וכיסו את ערות אביהם.

Sforno Bereshit 9:18-27ספורנו בראשית ט׳:י״ח-כ״ז

(יח) וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן – דּוֹמֶה בִּדְרָכָיו לִכְנַעַן הַמְפֻרְסָם לְרֹעַ, בְּאֹפֶן שֶׁהָיָה אָב לִכְנַעַן בֶּאֱמֶת גַּם בְּהִדָּמוּת, כְּעִנְיַן "אָבִיךְ הָאֱמֹרִי" (יחזקאל טז, ג). (יט) שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ – וְעִם הֱיוֹת בְּתוֹכָם הָרָשָׁע, הִנֵּה בַּעֲבוּר הֱיוֹתָם "בְּנֵי נֹחַ" בֵּרֵךְ הָאֵל יִתְבָּרַךְ אֶת כֻּלָּם, בְּאָמְרוֹ "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (לעיל ט, א), וְלָכֵן "מֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ". (כ) וַיָּחֶל נֹחַ – הִתְחִיל בְּפֹעַל בִּלְתִּי נָאוֹת, וְלָכֵן נִמְשְׁכוּ מִזֶּה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ, כִּי אָמְנָם מְעַט מִן הַקִּלְקוּל בַּהַתְחָלָה יְסַבֵּב הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ בַּסּוֹף, כְּמוֹ שֶׁיִּקְרֶה בְּחָכְמוֹת מֵהַטָּעוּת בַּהַתְחָלָה. וְזֶה בְּעַצְמוֹ הוֹרָה בְּאָמְרוֹ "וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת" (במדבר כה, א). (כב) וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו – רָאָה בִּזָּיוֹן שֶׁעָשָׂה לוֹ כְּנַעַן בְּנוֹ, וְהוּא הַסֵּרוּס כְּדִבְרֵי קְצָתָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ע, א), וְכָתַב בְּרוּסִי הַכַּלְדִיִּי שֶׁסֵּרְסוֹ עַל יְדֵי כִּשּׁוּף, וְהוּא בְּרִשְׁעוֹ רָאָה וְלֹא מִחָה. כִּי אָמְנָם הַקָּלוֹן יִקָּרֵא "עֶרְוָה" כְּאָמְרוֹ "וְעַרְוַת מַלְכָּא לֹא אֲרִיךְ לָנָא לְמֶחֱזֵא" (עזרא ד, יד), וְכֵן "עֶרְוַת דָּבָר" (דברים כא, ד) יֵאָמֵר עַל דָּבָר מְגֻנֶּה. וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ – שֶׁשָּׂמַח עַל פְּעֻלַּת בְּנוֹ. (כג) וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית – גַּם בְּפֹעַל הַכִּסּוּי, שֶׁהָיָה קְצָת הֶכְרֵחַ לִפְנוֹת אֵלָיו, לֹא פָּנוּ שֶׁלֹּא לִרְאוֹת וְיִהְיֶה נוֹסָף עֲלֵיהֶם עִצָּבוֹן. (כד) בְּנוֹ הַקָּטָן – 'בְּנֵי בָּנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים', וּכְנַעַן הָיָה הַקָּטָן שֶׁבִּבְנֵי חָם (להלן י, ו), וְאוּלַי הַקָּטָן שֶׁבִּבְנֵי בָּנִים שֶׁל נֹחַ אָז, וְעִם זֶה הָיָה בִּדְרָכָיו "קָטָן בַּגּוֹיִים בָּזוּי מְאד". (כה) עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו – כִּי הֱיוֹתוֹ "עֶבֶד לְאֶחָיו" הָיָה רָאוּי לוֹ בְּטֶבַע, כֵּיוָן שֶׁהָיָה קָטָן בְּמַעֲלָה וּבָזוּי מִכֻּלָּם, כְּאָמְרוֹ "וְעֶבֶד אֱוִיל לַחֲכַם לֵב" (משלי יא, כט), לָכֵן בְּחֶטְאוֹ הוֹסִיף שֶׁיִּהְיֶה "עֶבֶד עֲבָדִים". (כו) וִיהִי כְנַעַן – זַרְעוֹ. עֶבֶד לָמוֹ – לֵאלֹהֵי שֵׁם וּלְזֶרַע שֵׁם, כְּאָמְרוֹ "וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח ה'" (יהושע ט, כז). (כז) בְּאָהֳלֵי שֵׁם – בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת, בִּלְעֲדֵי בֵּית הַבְּחִירָה. עֶבֶד לָמוֹ – שֵׁנִית, לְשֵׁם וּלְיֶפֶת גַּם שֶׁלֹּא בִּימֵי הַמִּקְדָּשׁ.

Shadal Bereshit 9:18-27שד״ל בראשית ט׳:י״ח-כ״ז

(יח) ויהיו בני נח – אעפ"י שהזכירם כבר, חזר ומזכירם מפני שהוא בא לספר מאורע שנזכרו בו כלם; ופירש גם כן וחם הוא אבי כנען, כי הוא עתיד להזכיר את כנען. (יט) שלשה אלה בני נח ומאלה וגו' – הזכיר זה לרמוז כי הברכה והקללה של אלו היא מתיחסת לכל האומות אשר יצאו מהם. נפצה כל הארץ – מליצה הפוכה כמו למעלה (ב') אשר תרמוש האדמה, והכוונה כי מאלו נולדו האומות אשר נפוצו בכל הארץ. נָֽפְצָה – ענין הפזור נמצא הרבה בשורש פוץ, ומשם הפיצם ה' {בראשית י"א:ט'}, ונ"ל כי פוץ ופצץ שני שרשים בענין אחד, ויהיה נפצה נפעל מן הכפולים אלא שהוקל, כמו נָֽבְלָה {שם ז'}, שהוא במקום נָבֹלָּה, יָֽזְמוּ במקום יָזֹמו {שם ו'} וכיוצא בזה נָֽפְצו גוים (ישעיה ל"ג:ג'); ומן השרש והבנין הזה כי נָפַץ העם (ש"א י"ג:י"א) בשקל נָסַב. (כ) ויחל נח וגו' – הוא החל לנטוע כרמים, כי הראשונים נטעו גפן, והוא החל לנטוע גפנים רבים שורות שורות, הנקרא כרם, כי ברצותו ביין לא נטע הגפן כשאר האילנות ועשה כרם (רמב"ן), ועיין למעלה ה':כ"ט; ואולי חש להזכיר זה, מפני שהיו הגוים עובדים אליל בכחוס שהיה אצלם אלהי היין, ורצה הכתוב להודיע כי אדם היה כשאר האדם (תלמידי מוהר"ר יהודה אריה אוסימו); או מפני שהיו המצרים אומרים שהיין המצאת השטן; עיין למטה מ':י"א (אח"מ {=אחד מתלמידי}); גם רצה ללמד הרעות הנמשכות מן היין, כי נח שהיה צדיק תמים בכל אנשי דורו, נולדו לו תקלות על ידי השכרות. ויחל – הפעיל משורש חלל. (כב) וירא חם...ויגר – זה היה חטאו, שלא כסהו, אבל הגיד לאחיו דרך לעג; כי לולא שהיה מצחק באביו, היה משתתף עם שם ויפת לכסותו וגם הם היו משתפים אותו עמהם, וכיון שהגיד ולא כסהו, אין זה אלא מלעיג ומקלה אביו (תלמידי מוהר"ר משה כהן פורטו). (כה) ויאמר ארור כנען – הכוונה לומר ארור חם, ולא רצה להזכיר הקללה על בנו, אלא על בן בנו (תלמידי אליעזר אברהם פואה) ומוהר"ר יא"א {יהודה אריה} אוסימו מוסיף כי אולי כנען היה חביב לאביו יותר משאר בניו, להיותו בנו הצעיר, ושאולי ג"כ לא רצה שיהיו כל בני חם, וכל תולדותהם בכלל הקללה, ולכך הזכיר כנען. עבד עבדים – הפחות שבעבדים, היותר ראוי לשם עבד בכל העבדים ובהפך שיר השירים הנכבד שבשירים היותר ראוי להיקרא שיר מכל בשירים, וכן קדש קדשים. (כו) ברוך ה' אלהי שם – הכוונה לומר כי ה' יהיה אלהי שם ויהיה בעזרו תמיד, וזו ברכה שאין למעלה ממנה – והואיל והזכיר את השם אמר ברוך. עבד למו – לאחיו שאמר למעלה. (כז) יפת – הפעיל מן פָתָה והוא לשון ארמית, תרגום של ירהיב. (ותלמידי שמשון יינטילומו נב"ת אומר כי מזה שרש פשה) וענין הרחבת גבול מושאל להורות כל מיני הצלחה כמו אם ברך תברכני והרבית את גבולי (ד"ה א ד':י'). כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך (דברים י"ב:כ') ועיין שם פירוש רש"י ופירושי, וכן כי עתה הרהיב ה' לנו (למטה כ"ו:כ"ב). וישכן באהלי שם – האלהים הנזכר, כלו' תהיה השגחתו עליו. ודעת Bochart ואחרים כי יפת ישכן באהלי שם, והכוונה כי בני יפת כגון היוונים והרומיים עתידים לכבוש ממלכות בני שם שהם באסיאה; אך לפי זה תהיה זו קללה לשם וסיפור זה נכתב בתורה להרחיק את ישראל מחברת הכנענים שהיו ישראל באים להתישב בארצם, והיו דרכיכם מקולקלים והיו צריכים להתרחק מהם.

Hoil Moshe Bereshit 9:28הואיל משה בראשית ט׳:כ״ח

והח' פיליפפזאן כתב שוירא חם את  ערות אביו הוא כמו ערות אביו גלה, וראה ערותם (פר' קדושים) ולא פירש יותר. ונכון מאד, שנח בשכרותו שמש עם אשתו ולא שמר דרכי צניעות (ויתגל בתוך אהלה), וחם נתאוה לאמו גם הוא ובא עליה, ומבין שניהם נולד כנען, ונח לא אבה להכירו כבנו רק כבן חם וכממזר, וקללו שעבד עבדים יהיה לאחיו, ונכתב כל הסיפור לחזק את לב בני ישראל לקראת המלחמה עם בני כנען.

R. Itai Elitzur, "חידת כנען", Makor Rishon Shabbat section, 5 Marcheshvan, 5767, p.2ר׳ איתי אליצור, חידת כנען, מוסף שבת מקור ראשון, ה׳ מרחשון תשס״ז

המבול הגדול מסתיים בפרשה קטנה וחידתית, של מעשה חם בנח אביו, שבעקבותיו מקולל כנען בנו (של חם) קללה נמרצת: 'עבד עבדים יהיה לאחיו' (בראשית ט, י"ח – כ"ט). קטנה הפרשה, אך חידותיה רבות. ראשית, אם חם חטא, מדוע נח מקלל את כנען ולא את חם? ואם התכוון לקלל את זרעו של חם, הרי גם פוט ומצרים וכוש הם בני חם, ומדוע דווקא כנען נתקלל? ומדוע, מאידך, דווקא כנען זכה לכבוד המיוחד להימנות עם בני הדור הראשון בפסוק הפתיחה לפרשה: ויהיו בני-נח היוצאים מן-התיבה שם, וחם ויפת; וחם הוא אבי כנען. ומעל לכל, מה בדיוק היה חטאו של חם? החטא מתואר בחלקו הראשון של פסוק אחד קצר: וירא חם אבי כנען את ערוות אביו. מהי 'ראיית ערוות אביו'? אפשר לפרש שהכוונה לפשוטן של המילים, לראיית עיני הבן את ערוות האב. כך לכאורה עולה מהמשך המעשה, כאשר שם ויפת לוקחים את השמלה 'ופניהם אחורנית, וערוות אביהם לא ראו'. אכן, לא נאה לבן לראות את ערוות אביו, אבל בשום מקום לא מצאנו שזה חטא חמור כל כך, לא לבני נח ואפילו לא לבני ישראל. לכן הדעת נוטה למעשה של גילוי עריות, שהרי זה פשוטו של הביטוי "לראות ערווה" בלשון המקרא. ואכן, המדרש מעמיס על חם עבירות קשות ונוראות, שאינן מפורשות בכתוב (ונחלקו אמוראים: זה אמר רבעו וזה אמר סרסו). אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו: בלשון המקרא "לראות ערווה" או "לגלות ערווה" פירושם יחסי אישות בין איש ואישה, ופשוטו האמיתי של הביטוי ראיית-ערווה כשהוא מופנה כלפי זכר, פירושו לשכב עם אשתו. כך, "ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערוות אביו גילה", והבא על אשת אחיו מוזהר "ערוות אחיך היא". מהו הסיפור שהכתוב מצניע כאן מאחורי רמזים? שני רמזים רמז הכתוב, מלבד הלשון "ערוות אביו". ראשית, "וירא חם אבי כנען את ערוות אביו" מה עניין כנען לכאן? הרמז השני מוצנע בתיאור ההתגלות של נח: "ויתגל בתוך אהלה".כתיב אהלה וקרי אהלו. כתיב זה מוליך אותנו אל פסוק בפרשת וישלח: "ויסע ישראל ויט אהלה מהלאה למגדל עדר... וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל..". (גם אצל אברהם מופיע הכתיב הזה "ויט אהלה", והמדרש שם אומר שמדובר למעשה באוהל שרה). כלומר, כאשר מדובר באוהל משכבה של האישה, הכתוב מצניע אותו מאחורי קרי וכתיב אהלו/אהלה, המשתמע לשתי פנים. לא נח לבדו שתה והתגלה, ולא באוהלו היה הדבר, אשתו היתה איתו. ואולי אפילו היא בלבד השתכרה והתגלתה בתוך אהלה, והכתוב מצניע ומכסה ורומז בקרי וכתיב. ולא את אביהם העירום כיסו שם ויפת בלכתם אחורנית, אלא את אשתו, וזה פירוש הביטוי 'וערוות אביהם לא ראו'. אבל חם הלך ושכב איתה, וביאה זו הפכה אותו לאבי כנען שנולד מאשת אביו. כנען, הבן הלא חוקי, נותר 'ארור', ומעשה חם אביו – לדראון עולם. לכאורה, בעיני הבריות, יש עתה לנח ארבעה בנים: שם ויפת, חם וכנען. לכן מדגיש הפסוק הפותח ואומר: ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה שם וחם ויפת, וחם (ולא נח) הוא אבי כנען. שלושה (ולא ארבעה) אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ.