Deconstructing Migdal Bavel/5

EN/HEע/E

Deconstructing Migdal Bavel

Sources

Bereshit 10:1-2, 5-6, 18-21, 30-32בראשית י׳:א'-ב', ה'-ו', י"ח-כ"א, ל'-ל"ב

(1) Now this is the history of the generations of the sons of Noah and of Shem, Ham, and Japheth. Sons were born to them after the flood. (2) The sons of Japheth: Gomer, Magog, Madai, Javan, Tubal, Meshech, and Tiras... (5) Of these were the islands of the nations divided in their lands, everyone after his language, after their families, in their nations. (6) The sons of Ham: Cush, Mizraim, Put, and Canaan... (18) the Arvadite, the Zemarite, and the Hamathite. Afterward the families of the Canaanites were spread abroad. (19) The border of the Canaanites was from Sidon, as you go toward Gerar, to Gaza; as you go toward Sodom, Gomorrah, Admah, and Zeboiim, to Lasha. (20) These are the sons of Ham, after their families, after their languages, in their lands, in their nations. (21) To Shem, the father of all the children of Eber, the elder brother of Japheth, to him also were children born... (30) Their dwelling was from Mesha, as you go toward Sephar, the mountain of the east. (31) These are the sons of Shem, after their families, after their languages, in their lands, after their nations. (32) These are the families of the sons of Noah, after their generations, in their nations. Of these were the nations divided in the earth after the flood.

(א) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל. (ב) בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס... (ה) מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם. (ו) וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן... (יח) וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי. (יט) וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע. (כ) אֵלֶּה בְנֵי חָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם. (כא) וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כׇּל בְּנֵי עֵבֶר אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל... (ל) וַיְהִי מוֹשָׁבָם מִמֵּשָׁא בֹּאֲכָה סְפָרָה הַר הַקֶּדֶם. (לא) אֵלֶּה בְנֵי שֵׁם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵהֶם. (לב) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל.

Bereshit 10:8-10בראשית י׳:ח׳-י׳

(ח) וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ. (ט) הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה' עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'. (י) וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר.

Bereshit 10:25בראשית י׳:כ״ה

וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן.

Bereshit 11:1-9בראשית י״א:א׳-ט׳

(א) וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. (ב) וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. (ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. (ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. (ה) וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם. (ו) וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. (ז) הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. (ח) וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר. (ט) עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ.

Bereshit 12:1-3בראשית י״ב:א׳-ג׳

(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. (ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. (ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.

Josephus, Antiquities of the Jews 1:4:1-3יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים א׳:ד׳:א׳-ג׳

1. Now the sons of Noah were three, - Shem, Japhet, and Ham, born one hundred years before the Deluge. These first of all descended from the mountains into the plains, and fixed their habitation there; and persuaded others who were greatly afraid of the lower grounds on account of the flood, and so were very loath to come down from the higher places, to venture to follow their examples. Now the plain in which they first dwelt was called Shinar. God also commanded them to send colonies abroad, for the thorough peopling of the earth, that they might not raise seditions among themselves, but might cultivate a great part of the earth, and enjoy its fruits after a plentiful manner. But they were so ill instructed that they did not obey God; for which reason they fell into calamities, and were made sensible, by experience, of what sin they had been guilty: for when they flourished with a numerous youth, God admonished them again to send out colonies; but they, imagining the prosperity they enjoyed was not derived from the favor of God, but supposing that their own power was the proper cause of the plentiful condition they were in, did not obey him. Nay, they added to this their disobedience to the Divine will, the suspicion that they were therefore ordered to send out separate colonies, that, being divided asunder, they might the more easily be oppressed. 2. Now it was Nimrod who excited them to such an affront and contempt of God. He was the grandson of Ham, the son of Noah, a bold man, and of great strength of hand. He persuaded them not to ascribe it to God, as if it was through his means they were happy, but to believe that it was their own courage which procured that happiness. He also gradually changed the government into tyranny, seeing no other way of turning men from the fear of God, but to bring them into a constant dependence on his power. He also said he would be revenged on God, if he should have a mind to drown the world again; for that he would build a tower too high for the waters to be able to reach! and that he would avenge himself on God for destroying their forefathers! 3. Now the multitude were very ready to follow the determination of Nimrod, and to esteem it a piece of cowardice to submit to God; and they built a tower, neither sparing any pains, nor being in any degree negligent about the work: and, by reason of the multitude of hands employed in it, it grew very high, sooner than any one could expect; but the thickness of it was so great, and it was so strongly built, that thereby its great height seemed, upon the view, to be less than it really was. It was built of burnt brick, cemented together with mortar, made of bitumen, that it might not be liable to admit water. When God saw that they acted so madly, he did not resolve to destroy them utterly, since they were not grown wiser by the destruction of the former sinners; but he caused a tumult among them, by producing in them diverse languages, and causing that, through the multitude of those languages, they should not be able to understand one another. The place wherein they built the tower is now called Babylon, because of the confusion of that language which they readily understood before; for the Hebrews mean by the word Babel, confusion. The Sibyl also makes mention of this tower, and of the confusion of the language, when she says thus: "When all men were of one language, some of them built a high tower, as if they would thereby ascend up to heaven, but the gods sent storms of wind and overthrew the tower, and gave every one his peculiar language; and for this reason it was that the city was called Babylon." But as to the plan of Shinar, in the country of Babylonia, Hestiaeus mentions it, when he says thus: "Such of the priests as were saved, took the sacred vessels of Jupiter Enyalius, and came to Shinar of Babylonia."

Targum Yerushalmi (Neofiti) Bereshit 11:4תרגום ירושלמי (ניאופיטי) בראשית י״א:ד׳

ואמרון אתון ונבנה לן קריה ומגדל וראשה מטי עד צית שמיא ונעבד לן בראשיה סגדה ונתן חרבא בידיה ותיהווי עבד׳ לקבליה סדרי קרבא קדם עד לא נדרי על אפי כל ארעא.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 11:4תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית י״א:ד׳

And they said, Come, we will build us a city and a tower, and the head of it shall come to the summit of the heavens; and we will make us (an image for) worship on the top of it, and put a sword in his hand to act against the array of war, before that we be scattered on the face of the earth.

ואמרו הבו ניבני לנא קרתא ומוגדלא ורישי מטי עד צית שמיא ונעביד לנא סגדו ברישיה ונישוי חרבא בידיה ותהי עבדא לקובלא סידרי קרבא קדם עדלא ניתבדר מעילוי אנפי ארעא.

Targum Yerushalmi (Fragmentary) Bereshit 11:4תרגום ירושלמי (קטעים) בראשית י״א:ד׳

And they said, Come now, and we will build us a city and a tower, and the head of it shall reach to the summit of the heavens, and we will make us in it a house of worship at the top,...and we will put a sword in his hand, lest there be set against him the array of war, before we be scattered upon the face of all the earth.

ואמרין אתון כען ונבני לנא קרייא ומגדל ורישיה ממטי עד צית שמיא ונעביד לן בגויה בית סגידו בראשיהונתן חרבא בגו ידיה ותהא עבדא לקבליה סדרא קרבא קדם עד דלא נתבדר על אפי כל ארעא.

Bavli Sanhedrin 109aבבלי סנהדרין ק״ט.

דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא וכו'. מאי עבוד? אמרי דבי רבי שילא: נבנה מגדל ונעלה לרקיע, ונכה אותו בקרדומות, כדי שיזובו מימיו, מחכו עלה במערבא: אם כן ליבנו אחד בטורא! (אלא) אמר רבי ירמיה בר אלעזר: נחלקו לשלש כיתות, אחת אומרת: נעלה ונשב שם, ואחת אומרת: נעלה ונעבוד עבודה זרה, ואחת אומרת: נעלה ונעשה מלחמה. זו שאומרת נעלה ונשב שם - הפיצם ה', וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה - נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין, וזו שאומרת נעלה ונעבוד עבודה זרה - (בראשית י"א) כי שם בלל ה' שפת כל הארץ. תניא, רבי נתן אומר: כולם לשם עבודה זרה נתכוונו, כתיב הכא (בראשית י"א) נעשה - לנו שם, וכתיב התם (שמות כ"ג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו, מה להלן עבודה זרה - אף כאן עבודה זרה. אמר רבי יוחנן: מגדל, שליש נשרף שליש נבלע שליש קיים. אמר רב: אויר מגדל משכח. אמר רב יוסף: בבל ובורסיף סימן רע לתורה. מאי בורסיף? - אמר רבי אסי: בור שאפי.

Bereshit Rabbah 38:6-9בראשית רבה ל״ח:ו׳-ט׳

(ו) ר"א ורבי יוחנן, ר"א אומר ודברים אחדים דבורים אחדים, מעשה דור המבול נתפרש, מעשה דור הפלגה לא נתפרש ודברים אחדים שאמרו דברים חדים על ה' אלהינו ה' אחד ועל אחד היה אברהם בארץ אמרו אברהם זה פרדה עקרה הוא אינו מוליד, ועל ה' אלהינו, אמרו לא כל הימנו לבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים, אלא באו ונעשה לנו מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו וניתן חרב בידה ותהא נראת כאלו עושה עמו מלחמה, דבר אחר ודברים אחדים ודברים אחודים, מה שביד זה ביד זה ומה שביד זה ביד זה, רבנן אמרי שפה אחת, משל לאחד שהיה לו מרתף של יין פתח חבית ראשונה ומצאה של חומץ שנייה ומצאה של חומץ שלישית ומצאה של חומץ הא משפו דכולא בישא, א"ר אליעזר אי זו קשה זה שאומר למלך או אני או אתה בפלטין, או זה שאומר אני בפלטין ולא אתה בודאי זו קשה שאומר לשר אני בפלטין ולא אתה, כך דור המבול אמרו (איוב כ"א) מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו, דור הפלגה אמרו לא כל הימנו שיבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים אלא בואו ונעשה לנו מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו ונתן חרב בידה ותהי נראת כאלו עושה עמו מלחמה, אותן של דור המבול לא נשתיירה מהן פליטה ואלו של דור הפלגה נשתיירה מהם פליטה, אלא דור המבול על ידי שהיו שטופים בגזל שנא' (איוב כ"ד) גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו, לפיכך לא נשתייר מהן פליטה אבל אלו על ידי שהיו אוהבים זה את זה שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת לפיכך נשתיירה מהן פליטה, רבי אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדים עבודת כוכבים ושלום ביניהם אמר המקום כביכול איני יכול לשלוט בהן כיון ששלום ביניהם, שנאמר (הושע ד') חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה הוא אומר (הושע י') חלק לבם עתה יאשמו הא למדת גדול השלום ושנואה המחלוקת, ודברים אחדים, מעשה דור המבול נתפרש אבל מעשה דור הפלגה לא נתפרש, ד"א ודברים אחדים שאמרו דברים חדים, אמרו אחת לאלף ותרנ"ו שנה הרקיע מתמוטט בואו ונעשה סמוכות אחד מן הצפון ואחד מן הדרום, ואחד מן המערב, וזה שכאן סומכו מן המזרח, הה"ד ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. (ז) ויהי בנסעם מקדם נסעו מן מדינחא למיזל למדינחא, אמר רבי אלעזר ב"ר שמעון הסיעו עצמן מקדמונו של עולם אמרו אי אפשינו לא בו ולא באלהותו, וימצאו בקעה, ר' יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר התכנסו כל עובדי כוכבים לראות אי זה בקעה מחזקת להם ובסוף מצאו, ורבי נחמיה אמר וימצאו (משלי ג') אם ללצים הוא יליץ, וישבו שם, אמר רבי יצחק כל מקום שאתה מוצא ישיבה השטן קופץ, א"ר חלבו בכל מקום שאתה מוצא נחת רוח השטן מקטרג, אמר רבי לוי בכל מקום שאתה מוצא אכילה ושתיה השטן מקטרג. (ח) ויאמרו איש אל רעהו, מי אמר למי רבי ברכיה אמר מצרים אמר לכוש, הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשריפה, עתידין אלין עממיא משתרפה מן גו עלמא, ותהי להם הלבנה לאבן וגו' רבי הונא אמר הוות מצלחת בידן אתי למבני חדא הוא בני תרתין אתי למישויע תרתין והוא מישויע ארבע, ויאמרו הבה נבנה לנו וגו', אמר רבי יודן מגדל בנו עיר לא בנו, אתיבון ליה והכתיב וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אמר להון קרון דבתריה ויחדלו לבנות המגדל אין כתיב כאן אלא ויחדלו לבנות העיר, אמר רבי חייא בר אבא המגדל הזה שבנו שלישו נשרף, ושלישו שקע, ושלישו קיים, וא"ת שהוא קטן, רבי הונא בשם רבי אידי אמר כל מי שהוא עולה על ראשו רואה דקלים שלפניו כאלו חגבים, ונעשה לנו שם, תני רבי ישמעאל אין שם אלא עבודת כוכבים. פן נפוץ על פני כל הארץ, א"ר שמעון ב"ר חלפתא (משלי י"ח) פי כסיל מחתה לו. (ט) וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל וגו', תני רבי שמעון בר חלפתא זו אחת מעשר ירידות האמורות בתורה. אשר בנו בני האדם, א"ר ברכיה וכי מה נאמר בני חמריא או בני גמליא אלא בנוי דאדם קדמאה מה אדם הראשון אחר כל הטובה שעשיתי עמו אמר האשה אשר נתתה עמדי וגו' כך שנתים מדור המבול עד דור הפלגה, ויהי כל הארץ שפה אחת, ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר הואיל והן עם אחד ושפה אחת אם עושין הן תשובה אני מקבלן, רבי נחמיה אומר מי גרם להם שימרדו בי לא על ידי שהם עם אחד ושפה אחת, ועתה לא יבצר וגו', אמר רבי אבא בר כהנא מלמד שפתח להן הקדוש ברוך הוא פתח של תשובה, שנא' ועתה, ואין ועתה אלא תשובה, היך מה דאת אמר (דברים י') ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה והן אמרין לא, אמר הקדוש ברוך הוא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, הכרם הזה בשעה שאינו עושה פרי מה בעליו עושין לו מגממין אותו.

Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger) 24פרקי דר׳ אליעזר (היגר) כ״ד

ר' יהודה אומ' הכתונת שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם ולאשתו היו עם נח ובניו אל התיבה, וכשיצאו מן התיבה חם בן נח הוציאה עמו והנחילה לנמרוד, ובשעה שהיה לובש אותם כל בהמה וחיה שהיו רואין את הכתב ובאין ונופלים על פניהם לפניו, והיו בני אדם סבורין שהוא מכח גבורתו, לפיכך המליכו אותו עליהם מלך, שנ' על כן יאמר כנמרוד גבור ציד לפני ה', א' נמרוד לעמו באו ונבנה לנו עיר גדולה ונשב בתוכה, פן נפוץ על פני כל הארץ כראשונים, ונבנה לנו מגדל גדול בתוכה עולה עד לשמים שאין כחו של הב"ה אלא במים, ונקנה לנו שם גדול בארץ, שנ' ונעשה לנו שם, ר' פנחס אומ' לא היו שם אבנים לבנות את העיר ואת המגדל, ומה היו עושין, היו מלבנים לבנים ושורפים אותם כיוצר חרש עד שבנו אותו גבוה כשבעה מילין מקנה מעלת היו לו במזרחו ובמערבו, ואלו שהיו מעלו מעלין לבנים היו עולין ממזרחו, ואלו שהיו יורדין היו יורדין ממערבו, ואם נפל אדם ומת לא היו שמים לבם עליו, ואם נפלה לבנה היו יושבין ובוכין ואומרין מתי תעלה אחרת תחתיה, ועבר אברהם בן תרח וראה אותם בונים את העיר ואת המגדל וקללם בשם אלהים, שנ' בלע פלג לשונם, ומאסו את דבריו כאבן מושלכת על גבי קרקע, והלא כל אבן בחור וטוב אין נותנין אותו אלא על פינת הבנין, ועליו הכתוב אומ' אבן מאסו הבונים, ר' שמעון אומ' קרא הב"ה לשבעים מלאכים הסובבים את כסא מלכותו ואמר להם הב"ה באו ונרד ונבלל את שבעים גוים ואת שבעים לשונות, ומניין שאמ' להם, שנ' הבה נרדה, הבה ארדה אין כתיב כאן אלא הבה נרדה, והפילו גורלות ביניהם, שנ' בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, ונפל גורלו של הב"ה על אברהם ועל זרעו, שנ' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, אמ' הב"ה חבל וגורל שנפל עלי שרתה נפשי בו שנ' חבלים נפלו לי בנעימים וירד הב"ה ושבעים המלאכים הסובבים את כסא כבודו ובלבל לשונם לשבעים גוים ולשבעים לשון ומניין שירד הב"ה שנ' וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל, וזו ירידה שנייה, והיו רוצין לדבר איש בלשון רעהו ולא היו מכירין איש לשון רעהו, מה עשו לקחו איש חרבו ונלחמו אלו עם אלו למשחית, וחצי העולם שם נפל בחרב, ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ, שנ' ויפץ ה' אותם על פני כל הארץ.

Seder Eliyahu Rabbah (Ish Shalom) 29אליהו רבה (איש שלום) כ״ט

אנשי מגדל גסות הרוח היתה בהן ובה נעקרו מן העולם, שנאמר ויהי כל הארץ שפה וגו' (בראשית י"א:א'), חסד גדול עשה עמהן, משל לאדם גולה ממדינה למדינה, כיון שראה את חבירו שמדבר עימו בלשונו, נתקררה דעתו עליו, שנאמר ויאמרו הבה (נרדה) [נבנה] וגו', אלא כנגד הקדוש ברוך הוא, הן אמרו, הבה, והקב"ה אמר, הבה, הן אמרו, הבה נבנה לנו עיר וגו' (בראשית י"א:ד'), והקב"ה ירד משמי שמים העליונים ובילבלן בארבע רוחות העולם, שנאמר הבה נרדה וגו' (בראשית י"א:ז') ויפץ ה' אותם וגו' על כן קרא שמה בבל וגו' (בראשית י"א:ח'-ט').

Rashi Bereshit 10:8-11רש״י בראשית י׳:ח׳-י״א

(8) להיות גבור TO BE A MIGHTY ONE – Mighty in causing the whole world to rebel against the Holy One, blessed be He, by the plan he devised for the generation that witnessed the separation of the races (דור הפלגה) to build the Tower of Babel. (9) גבור ציד A MIGHTY HUNTER – He ensnared the minds of people by his words, misleading them to rebel against the Omnipresent ‘לפני ה BEFORE THE LORD – intending purposely to provoke Him to His face על כן יאמר WHEREFORE IT IS SAID – Regarding any man who brazenly acts wickedly — knowing his Master and yet of set purpose rebelling against Him — it is said. "This man is like Nimrod a mighty hunter" (Sifra, sec. Bechukotai). (11) ‘מן הארץ וגו OUT OF THAT LAND WENT FORTH ASSHUR – As soon as Asshur saw that his sons listened to Nimrod, rebelling against the Omnipresent by building the Tower, he went forth out of their midst (Genesis Rabbah 37).

(ח) להיות גבור – להמריד את כל העולם כלו על הקדוש ברוך הוא בעצת דור הפלגה. (ט) גבור ציד – צד דעתן של בריות בפיו, ומטעם למרוד במקום. לפני י"י – מתכוין להקניטו על פניו. על כן יאמר – על כל אדם מרשיע בעזות פנים, יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו, כנמרוד גבור ציד. (יא) מן הארץ ההיא – כיון שראה אשור את בניו שומעין לנמרוד ומורדים במקום לבנות המגדל, יצא מתוכם.

Rashi Bereshit 11:1-9רש״י בראשית י״א:א׳-ט׳

(1) שפה אחת ONE LANGUAGE – The Holy Tongue (Hebrew). ודברים אחדים AND ONE SPEECH – They came with one plan, saying: "He has no right to select the heavenly regions exclusively for Himself; let us ascend to the skies and make war upon Him". Another explanation (of דברים אחדים which is taken to mean "words referring to "One"): words regarding the Sole Being (God) in the Universe. Another explanation of ודברים אחדים is: they spoke דברים חדים "sharp" words; they said, "Once in every one thousand six hundred and fifty six years (the period that elapsed from the Creation to the Flood) there is a heaven-shaking, just as there was in the days of the Flood. Come. then, and let us make supports for it" (Genesis Rabbah 38). (2) בנסעם מקדם AS THEY JOURNEYED FROM THE EAST – where they were then dwelling, as it is written above, (10:30) "And their dwelling place was … the mountain of the East". From there they journeyed to search out for themselves a place that would accommodate them all, but they found none except Shinar (ib.). (3) איש אל רעהו ONE TO ANOTHER – One nation to the other: Mizraim to Cush, Cush to Put. and Put to Canaan (ib.). הבה means, "Prepare yourselves". Wherever the word הבה (come) occurs it has the meaning of "prepare", meaning that they should get themselves ready and unite for some work or plan or burden (undertaking). "Come, get ready": in old French appareiller; English to prepare. לבנים BRICKS – For there is no stone in Babel which is a plain. ונשרפה לשרפה AND BURN THEM THOROUGHLY – This is how bricks, which in old French are called Tuiles, English tiles, arc made: they fire them in a furnace. לחמר FOR MORTAR to plaster the walls. (4) פן נפוץ LEST WE BE SCATTERED ABROAD – That He shall not he able by bringing some plague upon us, to scatter us from here. (5) 'וירד ה לראות AND THE LORD CAME DOWN TO SEE – He really did not need to do this, but Scripture intends to teach the judges that they should not proclaim a defendant guilty before they have seen the case and thoroughly understand the matter in question. This is to be found in Midrash of R. Tanchuma. בני האדם THE CHILDREN OF MAN (ADAM) – But whose children could they have been (except the children of man, i.e. human beings) — perhaps the children of donkeys or camels? But it means the children of Adam Harishon who proved himself ungrateful when he said, (Genesis 3:12) "The woman whom Thou gavest to be with me, [she gave me of the tree etc.]". These people, also, were ungrateful, rebelling against the One who had showered kindness upon them and had rescued them from the Flood. (6) הן עם אחד BEHOLD, THEY ARE ONE PEOPLE – They possess all the advantage of being one people and of having one language common to all of them, and this is what they begin to do! החלם is infinitive, like אמרם "their speaking". עשותם "their doing" (i.e. "they speak", "they do") — so here: "they begin to do"). לא יבצר מהם וגו' לעשות This is a question (although the ה which introduces an interrogative sentence is absent): SHALL THEY NOT BE RESTRAINED FROM DOING WHAT THEY IMAGINE TO DO? The word יבצר means "restraining", as the Targum understands it; a similar instance is, (Psalms 76:13) "He restrains (יבצור) the spirit of princes". (7) הבה נרדה COME, LET US GO DOWN – He took counsel with His Judicial Court because of His exceeding meekness הבה COME – measure for measure: they had said "Come, let us build"; He meted out to them correspondingly saying. "Come let us go down" (Tanchuma) ונבלה means AND LET US CONFOUND The נ is the plural prefix, and the ה at the end is additional to the root as the ה in ונרדה. ולא ישמעו – THEY MAY NOT UNDERSTAND — One asks for a brick and the other brings him lime: the former therefore attacks him and splits open his brains. (8) ויפץ ה' אתם משם SO THE LORD SCATTERED THEM ABROAD FROM THENCE – In this world (Sanhedrin 107b). What they had said. (Genesis 11:4) "lest we be scattered abroad" really happened to them. This is what Solomon said, (Proverbs 10:24) "What the wicked fears will come upon him" (Tanchuma). (9) ומשם הפיצם AND FROM THENCE DID THE LORD SCATTER THEM – This teaches that they have no portion in the world to come (Sanhedrin 107b). Which sin was greater: that of the generation of the Flood or that of the generation of the Dispersion? The former did not stretch forth their hands against God; the latter did stretch forth their hands against God to war against him (surely, then, the sin of the generation of the Dispersion was greater) and yet the former (the generation of the Flood) were drowned and these did not perish from the world! But the reason is that the generation of the Flood were violent robbers and there was strife among them, and therefore they were destroyed; but these conducted themselves in love and friendship, as it is said, "They were one people and had one language". — You may learn from this how hateful to God is strife and how great is peace (Genesis Rabbah 38).

(א) שפה אחת – לשון הקודש. ודברים אחדים – באו בעיצה אחת, לא כל הימנו שיבור לו את העליונים, נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה. דבר אחר: ודברים אחדים – על יחידו של עולם. דבר אחר: דברים אחדים – אמרו אחת לאלף ותרנ"ו שנה הרקיע מתמוטט, כשם שעשה בימי המבול. באו ונעשה לו סמוכות, בראשית רבה. (ב) בנסעם מקדם – שהיו יושבים שם, כמו שכתוב למעלה ויהי מושבם וגו' הר הקדם (בראשית י':ל'), ונסעו משם לתור להם מקום המחזיק את כלם, ולא מצאו אלא שנער. (ג) איש אל רעהו – אומה לאומה, מצרים לכוש ופוט לכנען. הבה – הזמינו עצמיכם. כל הבה לשון הזמנה הוא, שמכינין עצמן ומתחברין למלאכה, או למשא או לעיצה, אפרלייר בלעז. נלבנה לבנים – שאין אבנים בבבל, שהיא בקעה. ונשרפה לשריפה – כך עושין הלבינים שקורין טיילש, שורפין אותן בכבשן. לחומר – לטוח הקיר. (ד) פן נפוץ – שלא יביא עלינו שום מכה להפיצנו מכאן. (ה) וירד י"י לראות – לא הוצרך לכך אלא ללמד על לדיינים שלא ירשיעו הנדון עד שיראו ויבינו, תנחומא (תנחומא נח י"ח). אשר בנו בני האדם – למה נאמר, אלא בני מי, שמא בני חמרים וגמלים. אלא מה תלמוד לומר בני האדם, בני אדם הראשון שכפה את הטובה ואמר האשה אשר נתתה עמדי (בראשית ג':י"ב), אף אילו כפו טובה במי שהשפיעם טובה והמליטם מן המבול. (ו) הן עם אחד – כל טובה זו יש עמהן, שעם אחד שפה אחת לכלם, ודבר זה החלו לעשות. החלם – כמו אָמְרָם עשותָם, להתחיל הם לעשות. לא יבצר – בתמיה, יבצר לשון מניעה כתרגומו, ודומה לו יבצור רוח נגידים (תהלים ע"ו:י"ג). (ז) הבה נרדה – בבית דינו, נמלך מענוותנותו יתירה. הבה – מדה כנגד מדה, הם אמרו הבה נבנה, והוא כנגדם מדד ואמר הבה נרדה. [ונבלה – ונבלבל, נ' משמשת לשון רבים, וה' אחרונה יתירה כה' של נרדה.] לא ישמעו – זה שואל לבנה, וזה מביא טיט, וזה עומד עליו ופוצע מוחו. (ח) ויפץ אותם משם – בעולם הזה, מה שאמרו פן נפוץ נתקיים עליהם הוא שאמר שלמה מגורת רשע היא תבואנו (משלי י':כ"ד). (ט) ומשם הפיצם – לימד שאין להם חלק לעולם הבא. וכי איזו קשה של דור הפלגה או של דור המבול, אילו לא פשטו יד בעיקר, ואילו פשטו יד בעיקר להלחם בו. ואילו נשטפו ואילו לא אבדו מן העולם אלא שדור המבול שהיו גזלנים היתה מריבה ביניהם, ואילו היו נוהגין אהבה וריעות, שנאמר שפה אחת ודברים אחדים, למדתה ששנוי המחלוקת וגדול השלום.

Rashbam Reconstructed Bereshit 11:4רשב״ם המשוחזר בראשית י״א:ד׳

הבה נבנה לנו עיר וכו' – לפי הפשט מה חטאו דור הפלגה. אם מפני שאמרו וראשו בשמים, הא כתו' ערים גדולות ובצורות בשמים. אלא לפי שצום הקב"ה פרו ורבו ומלאו את הארץ, והם בחרו להם מקום לשבת שם ואמרו פן נפוץ, לפי' הפיצם משם בגזרתו. (כ"י מינכן 252 (דף 25א בחלק הליקוטים) בשם ר' שמואל)

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 11:1אבן עזרא בראשית פירוש ראשון י״א:א׳

שפה אחת – בפתח קטן תחת האל״ף כשהיא מוכרת, ואם נסמך יבא בפתח גדול. ובספר הדקדוק בארתי למה חסר דל״ת אחד (בסוד דקדוק, עמ׳ 168-167). והפלגה היתה נראית משקולי הדעת, כי אחר מאת שנה אחר המבול היתה, ונקרא פלג כי בעת הולדו נפלגה הארץ (בראשית י׳:כ״ה), כתרגום ארמית חצי, וכמוהו: פלגי מים (תהלים א׳:ג׳) הם חלקי המים שהנהר יחולק. וכן: אי כבוד (שמואל א ד׳:כ״א), גם: עמנואל (ישעיהו ז׳:י״ד), שהוא בן הנביא. גם דברי סדר עולם (סדר עולם רבה א׳) נכונים, ועליו נסמוך. ואם כן, היה אברהם מבוני המגדל. ואל תתמה כי נח ושם שם היו, כי לא מת שם עד שהיה יעקב אבינו כמו בן חמשים שנה ויותר. וטעם שפה אחת – לשון אחד, והקרוב שהיה לשון הקודש. ושם אדם, וחוה, וקין, גם שת, ופלג, לעדים. וטעם דברים אחדים – בעבור שימצא היום בכל לשון דברים שלא יבינום כל אנשי הלשון, ובימים ההם דברי חכם וכסיל היו אחדים. והמלה לשון רבים והוא מגזרת: אחד.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 11:3אבן עזרא בראשית פירוש ראשון י״א:ג׳

נלבנה – מגזרת לבנים, ואף על פי שהחבור עם מ"ם לשון נקבות הם, כמו נשים ופילגשים. והנה שרפו הלבנים עד שיעמדו, וזהו הבנין התקיף שלא ימס במים ולא באש. ותהי להם הלבנה לאבן – תחת האבן. והחמר – תחת טיט, ופירושו כמשמעו בלשון ישמעאל. ואלה בוני המגדל לא היו טפשים שיחשבו לעלות אל השמים, גם לא פחדו מהמבול, כי נח ובניו שנשבע להם השם שם היו, וכלם היו סרים אל משמעתם, כי בניהם היו. והנה הכתוב גלה חפצם וסוף דעתם לבנות עיר גדולה למושבם, ולבנות מגדל גבוה להיות להם לאות ולשם ולדעת מקום העיר לההולכים חוצה כרועי המקנה. גם יעמוד שמם אחריהם כל ימי המגדל. וזו היא דעת הכתוב [ולא נדע אחרת.]

Ibn Ezra Bereshit Second Commentary 11:4,8אבן עזרא בראשית פירוש שני י״א:ד׳,ח׳

(ה) אם הסתכלנו דרך הפשט, ראינו כי לא נענשו אנשי דור הפלגה. רק שנפוצו על פני כל הארץ הפך מחשבתם. כי הם אמרו מגדל וראשו בשמים, כדברי משה ערים גדולות ובצורות בשמים (דברים ט':א'). וידענו, כי המגדל גבוה מהערים. ונעשה זה בעבור שני דברים. האחד ונעשה לנו שם, שיראו הדור האחרון הבא אחרינו גבורתנו וכח מעשינו. והשני פן נפוץ. והנה יהיה המגדל לכל רועה וזורע והולך דרך רחוקה כמו מגדל לתלפיות (שיר השירים ד':ד'), להראות המקום שלא יתעו הרוצים לשוב אל מקומם. ובא בדרש, שרצו להלחם בשם. ויתכן שכת טפשת היתה בהם. כי הנה לפי הדרש שמרחק השמים מן הארץ מהלך חמש מאות שנה. ואלו היה ראש המגדל קרוב אל השמים, מתי יעלו הטיט אליו. והנה המגדל, לא ישלם בנינו באלף אלפי אלפים, עד אין מספר. ועוד, שצריך להיות רחבו רב. ועוד כי העולה בהר גבוה שהוא בארץ רומאנייא, אם לא יעלה עמו מים שישים בפיו תמיד, אז ימות בצמא. ואיך יוכל אדם להגיע אל ראש גלגל הרוח, אף כי אל גלגל האש, והם תחת השמים. והחומר איך יאמר ליוצרו מה תעשה. ואיך ילחם אדם עם בוראו ועם נפשו, ונפשו בידו. והנה אין ספק כי נח ושם ויפת היו עמהם, והם אנשי המגדל ביניהם. רק הפשט שרצו להיות במקום אחד. והשם הנכבד ראה בחכמתו שידורו בכל מקום. כי כן כתוב ומלאו את הארץ (בראשית ט':א'), והם דברי משה. והם לא ידעו מחשבות השם. (ח) ויפץ י"י אותם – יש אומרים כי שכחו לשונם הראשון, ואין כתוב ככה. רק בלל לשונם, שחדשה כל משפחה לשון בפני עצמו. ויתכן שהיה כן בשנה הראשונה. או ספר הכתוב מה שהיה באחרונה אחרי דורות רבות. וספר לנו זה, שנדע למה אין לשון אחד לכל.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 11:4ר׳ יוסף בכור שור בראשית י״א:ד׳

פן נפוץ על פני כל הארץ – ובקשו לבטל מה שגזר הקב"ה: ומלאו את הארץ וכבשוה (בראשית א':כ"ח).

Radak Bereshit 11:1:5רד״ק בראשית י״א:א׳:ה׳

(1) ויהי כל הארץ, the Torah does not mean the earth, of course, but all the people on earth. שפה אחת, everyone was speaking the same language, i.e. Hebrew, as we pointed out already in connection with Genesis 5,4. ודברים אחדים, they were of one mind. The פה, “mouth,” i.e. the organ used to verbalise thoughts in one’s mind, is used also elsewhere to describe unanimity, such as in Joshua 9,2 להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד, “to make war against Joshua and Israel, unanimously.” All these kings were united in making common cause against the invading Jewish armies. In our verse, the people all agreed that the time had come to move down from the mountainous regions around where the ark had run aground and to search for a valley with abundant water supply, good topsoil, etc, a region where they could all live near one another in comfort and safety. This occurred approximately 340 years after the deluge. It appears that Noach and his sons as well as Ever were not part of this consensus, as they were smart enough and righteous enough to understand what this might lead to. Noach still possessed books written prior to the deluge as well as books that had been written by people enjoying a long lifespan after the deluge. In these books the history of mankind had been recorded and the memory of God having communicated directly with man in the very early stages of human history had been preserved. Avraham was already 45 years of age during the generation of the Tower, the dispersal. According to some scholars (Bereshit Rabbah 30,8, he was either 45 or 48 years old when he became truly aware of God the Creator.) Other sages credit Avraham with having gained such knowledge already at the tender age of 3. At any rate, Noach and family were convinced that God had created the universe for no other purpose than to settle all or most of it. They came to this conclusion by simply noting their population increase and the inadequacy of the environment in which they lived at that time. They knew also that even the new plan to settle all of mankind in one single irrigated valley would not be a solution for the long term. Although they knew all this, they decided to go along with the majority opinion at that time and to preserve the positive values of unity and a common language among all men. According to Bereshit Rabbah 38,6 the plan to congregate and build the Tower was already idolatrous in its inception, their argument being that God cannot lay claim to the heaven to assign only earth as the domain of man. They wanted to assert their independence from God’s control of their fates. ומגדל וראשו בשמים, clearly this is a figure of speech, no one having been foolish enough to believe that it was possible to build such a structure. (5) 'וירד ה, When God, from time to time, takes a closer look at what His creatures on earth are doing, such an activity is generally introduced by the expression וירד ה', “God descended.” Relative to God’s stature, His involving Himself with the problems of sinful men is below what His dignity could command. לראות, we encounter the same term when God “descended to see” if the reports which had reached Him about the wickedness of the people of Sodom were as serious as He had heard. (Genesis 18,21) Onkelos distinguishes between the meaning of the words here and in Genesis 18, describing His action here as לאיתפרעא, “retribution,” and the action of God vis a vis the Sodomites as דין, “justice.” אשר בנו, which they had commenced building; בני האדם, they are appropriately referred to as בני האדם, “children of Adam,” having followed their own instincts and inclinations instead of heeding God’s instructions, just as their forefather Adam had done. God had wanted them to populate the earth, and they had chosen to concentrate in a miniscule part of the earth. It is interesting that before God brought on the deluge, the Torah did not describe Him as “descending” as it did here or in connection with the Sodomites. Instead, the Torah there spoke about what God had seen, i.e. ראיה, instead of ירידה. (Genesis 6,5) The reason is that the deluge was something everybody knew about, seeing it was experienced by everybody. The whole point of God “descending,” is in order to examine a state of affairs which is not so widely known, so that it needs investigation. Something known to everybody does not require examination to determine if it is true. Concerning all these expressions, the bottom line is that the Torah uses a syntax familiar to people on earth, even if it does not accurately reflect God’s thoughts and feelings.

(א) ויהי כל הארץ – כל בני הארץ היו שפה אחת, כלומר לשון אחד היו מדברים כלם והוא לשון הקודש כמו שכתבנו. ודברים אחדים – הסכמה אחת היה להם, וכן (יהושע ט':ב') "ולהלחם עם יהושע פה אחד" ר"ל בהסכמה אחת, והסכמתם היתה ללכת בארץ ולבקש להם מקום רחב ידים וישכנו שם כלם ולא יפוצו הנה הנה בהיותם לעם רב. והיה זה שלש מאות וארבעים שנים אחר המבול. בהסכמתם זאת בנראה לא היו נח ובניו שם ועבר ויפת, כי חכמים וצדיקים היו וכן היו באמת חכמים רבים בדור, כי החכמות כמו שכתבנו חוברו בזמנים ההם עם אורך שנות האנשים היחידים ההם וספרי החכמות אשר חברו עד המבול היו ביד נח ובניו. גם נח שהאריך ימים וכן שם בנו אי אפשר שלא חברו ספרים בחכמות, גם אברהם אבינו היה אז בדור הפלגה בן ארבעים וחמש שנים, ובאמת חכם גדול היה ובן ארבעים שנים הכיר את בוראו כדברי קצת רז"ל (ב"ר:ל') ולדברי קצתם בן שלש, ולא היתה דעת כל חכמי הדור ההוא שהאל ברא הארץ אלא לישבה כלה או רובה, וידעו גם כן כי ברבות בני אדם לא יכילם מקום אחד כבקעת בבל או גדולה ממנה, אם כן ההסכמה ההיא היתה בטלה בעיני חכמי הדור ההוא, אלא שעל כרחם נטו אחר הרוב שלא היו חכמים, לבנות העיר והמגדל. ולפי שהיו כולם מדברים שפה אחת היו יותר קרובים להיות בהסכמה אחת, ובב"ר (ל"ח) לשם ע"ז נתכוונו, אמרו לא כל הימנו שיבחור לנו את העליונים באו ונעשה עמו מלחמה. זהו ומגדל וראשו בשמים – וזה אינו כמשמעו כי לא היו טפשים לעשות מלחמה ממש אלא המלחמה הזאת באמונה היתה לעבוד זולתו, וכיון שנתפזרו בטלה הסכמתם. (ה) וירד ה' – בהשגחת האל במעשה השפלים יכנה הכתוב בענין הזה בלשון ירידה, וכן בענין סדום, לפי שירידה היא אצל כבודו להשגיח בתחתונים, אלא שכן ראה האל יתברך באדם מפני שתוף השכל אשר בו. לראות – וכן אמר בענין סדום ואראה. ואונקלס תרגם זה בענין נקמה ושל סדום בענין דין, ופי' הנה כפי משמעו להשגיח במעשיהם ובמחשבתם ולבטלם ועוד נפרשנו בענין סדום. אשר בנו – אשר החלו לבנות. בני האדם – באמת בני האדם שהולכי' אחר תאות לבם ולא יפנו למעשה האל כי הוא ראה לישוב הארץ ממזרח למערב והם חושבים לישב במקום אחד מן הארץ לבד ולבטל רצון האל. והנה בענין המבול לא אמר לשון ירידה אלא לשון ראיה "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ" לפי שענין הירידה הוא בענין השתדלות לחקור הדבר ולהשגיח עליו, וענין המבול היה מפורסם מאד והיה בכל העולם, ודבר סדם לא היה אלא בארצם ולא היה נודע לכל כי אם בארצם ובאשר סביבותיהם, ועל הכל דברה תורה כלשון בני אדם.

Chizkuni Bereshit 11:4חזקוני בראשית י״א:ד׳

ונעשה לנו שם מבצר חזק לעולם להיותנו שליטים על כל הבריות ונמלוך עליהם פן נפוץ על ידי מלחמות שיתגרו בנו הרחוקים אם לא נבנה לנו עיר ומגדל ואם נפוץ לא יהיה לנו שם אבל עכשיו כל יושבי העולם יודיעונו מרום המגדל כי הכל ידברו ממנו והם בקשו לבטל מה שגזר הקדוש ברוך הוא ומלאו את הארץ לפיכך ויפץ אותם על פני כל הארץ בגזירתו.

Ramban Bereshit 11:2רמב״ן בראשית י״א:ב׳

ואנשי הפלגה על דברי רבותינו (סנהדרין ק"ט.) מורדים בבוראם. ורודפי הפשט (הראב"ע, והרד"ק), אומרים שלא היה דעתם אלא שיהיו יחד מחוברים כי הגיד הכתוב דעתם "פן נפוץ", ולא ספר עליהם ענין אחר. ואם כדבריהם יהיו טפשים, כי איך תהיה עיר אחת ומגדל אחד מספיק לכל בני העולם. או שמא היו חושבים שלא יפרו ושלא ירבו, וזרע רשעים יכרת. אבל היודע פירוש שם, יבין כוונתם ממה שאמרו ונעשה לנו שם – וידע כמה השיעור שיזמו במגדל לעשותו, ויבין כל הענין, כי חשבו מחשבה רעה, והעונש שבא עליהם להפרידם בלשונות ובארצות מדה כנגד מדה, כי היו קוצצים בנטיעות. והנה חטאם דומה לחטא אביהם, ושמא בשביל זה דרשו (ב"ר ל"ח:ט') אשר בנו בני האדם - אמר רבי ברכיה מה בני חמריא בני גמליא, אלא בנוי דאדם קדמאה וכו'. והסתכל כי בכל ענין המבול הזכיר "אלהים", ובכל ענין הפלגה הזכיר השם המיוחד, כי המבול בעבור השחתת הארץ, והפלגה בעבור שקצצו בנטיעות, והנם ענושים בשמו הגדול, וזה טעם הירידה, וכן במדת סדום. והמשכיל יבין.

Ralbag Bereshit Beur HaParashah 11:3-9רלב״ג בראשית ביאור הפרשה י״א:ג׳-ט׳

(ג-ד) ואמרו איש אל רעהו שיעשו בנין גבוה מאד מלבנים וחומר, בְּדרך שיהיה ארוך הקיום, לפי שהלבנים לא ישחיתם האש ולא המים. ויגיעו להם בזה שתי תועלות לפי מחשבתם: <itmp>האחד</itmp> — לעשות להם שֵׁם, רוצה לומר שיהיה נקרא שמם על המגדל ההוא, בשיֵּאָמֵר שזה המגדל בנו אותו הראשונים המסתעפים מנח באופן הסתעפותם ממנו, ובזה ישאר זֵכֶר הראשונים; <itmp>והשני</itmp> — שזה ישמרם שלא יפוצו על פני כל הארץ בבקשם מקומות נאותים לשכון בו ולהוית הצמחים ההכרחיים לאדם, כי הם יראו זה הבנין מרחוק, לגובהו, ויִשָּׁמְרוּ שלא יתרחקו ממנו מרחק רב, ובזה יִשְׁלַם להם שיהיו כולם מקובצים במקום אחד מהארץ. וזה יהיה גם כן בהוסיפם בבנין העיר ההיא תמיד כל אשר יתוסף מספרם. (ה-ח) ולפי שכבר ראה ה' יתעלה שהקיבוץ לאדם במקום אחד מהארץ הוא בלתי נאות לקיום המין האנושי, לפי שכבר אפשר שיקרה בחלק־מה מהארץ הפסד, אם מצד הרעש וההפיכה בהתהוות הרוח בבטן הארץ, אם מצד הרוח החזק יפרק הרים וישבר סלעים, אם מצד אבני אלגביש, אם מצד שטף מים, ומה שיִּדְמֶה לאלו הסיבות המפסידות. ואם היה המין האנושי כולו במקום אחד מהארץ — היה אפשר בו שיִּפָּסֵד עם הפסד החלק ההוא מהארץ. ולזה היה מן ההכרחי לאדם שיהיה מפוזר בכל חלקי הישוב כדי שיתקיים מינו, וכאשר יגיע ההפסד במקום אחד — יתקיים המין בַּנשאר. והנה כבר השתדל ה' יתעלה להפר עצתם, ושׂם להם למשפחותיהם על דרך המופת תשוקה לחדש לשון, ידברו בו המשפחה ההיא. וכאשר נמשך הענין - נשארו האחרונים בלתי מכירים בלשון, זולת לשון משפחתם. וזה היה סיבה שתסור ההסכמה מהמשפחות ההם, ויִפָּרדו על פני כל הארץ, ויחדלו להמשיך בנין העיר באופן אשר הסכימו בו. והנה עשה זה ה' יתעלה להשגיח במין האנושי, להשלים לו הקיום. והוא מבואר שלזה התכלית נעשה, ואם לא נזכר, לפי שהוא ממה שאין ספק בו שה' יתעלה לא השתדל לבלבל הלשונות ללא תועלת. (ט) ולהוסיף בנפשותינו אמיתת זה הסיפור, סיפר שזה היה סיבה לקרוא שם העיר ההיא 'בבל', כי שם בלל ה' שפת כל הארץ, ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ. וראוי שתדע שנח ושֵׁם היו מבוני המגדל, כי קודם שמת נח היו המשפחות מפוזרות בארץ לפי הנראה; הלא תראה ששבע עשרה שנה אחר מיתת נח ציוה ה' לאברהם שיצא מארץ מולדתו וילך לארץ כנען.

Ran Bereshit 11:1ר״ן בראשית י״א:א׳

ויהיו כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. ﬠנין מחשבת אנשי הפלגה וחטאם מתמיה מאד, שאם היה שכפרו בעיקר ﬠל צד מה שיבואו בזה פשטי המדרשות, איך היה עונשם כשהפיץ אותם לבד, וכבר היה ראוי שיכם מכה רבה כדי רשﬠתם. וﬠוד איך יסכים בזה לשון הכתוב שאמר, וזה החלם לﬠשות ועתה לא יבצר מהם וכו', שזה הלשון מורה שעם היות שאין במה שהתחילו רﬠה גדולה, ﬠם כל זה ראוי לחוש למה שימשך מזה אשר לא יבצר מהם [כל אשר יזמו לעשות]. ואם כבר הסכימו לכפור בﬠיקר כבר היתה רעה מופלגת אין צורך לצרף אליה מה שימשך עוד. וכן מה שבא במדרשות שרצו לﬠשות סמוכות ברקיﬠ, דרך מדרש הוא, ואולי יש בו אי זו כוונה, כי אם היו רשעים לא היו שוטים. וכן ראיתי בעלי הפשט מתנבאים ואומרים, שהיה דעתם שבני אדם כולם יתיישבו במקום אחד, והשי"ת הפיצם משם לטובתם, במה שראה השי"ת שאיפשר שישחת מזה המין האינושי, מצד שאולי יקרה רעש מחריב במקום ההוא, ושהיותר טוב אליו שיהיה מפוזר בארץ, מצד שאם ישחת אי זה חלק ישאר האחר, וזה דרך ר"א, והנמשכים אחריו, ואין לו שחר, עם היותו חולק לגמרי ﬠל דברי רז"ל. ולכן אחשב, שדﬠתם היה לשים ראש אחד לכל העולם, וחשבו טובה משיהיו בני האדם נפוצים, נעשים אגודות אגודות בריבוי הראשים, ואין ספק שזהו היותר טוב אם הראש יהיה בﬠל אמונה אמיתית והנהגה ישרה. ולקיום זה הסכימו לבנות ﬠיר, לא שיחשבו שכל העולם יתיישב בקרבה, אבל להיותה ראש לכל העולם ראוי שתהיה רבה מאד מרבה להכיל כל הבאים שם תמיד, כי אל ﬠיר המלוכה יאספו מכל הﬠיירות, ולבנות מגדל מופלג הגובה כראוי למגדל אדון כל הארץ, כדי שיהיה המגדל ההוא מופלג בגובה לאות ולﬠד, כי אשר יושבי תבל משועבדים שם, וזה בדרך אות אשר יקיימו כורתי ברית, ומסכימים על אי זה ﬠנין. וזה מצד ﬠצמו לא היה חטא ומרי, אבל אלו היו בﬠלי אמונה אמיתית היא רב התועלת לשימשך העולם כולו אחריה, אבל למה שהיה ההפך, והוא כי הם היו ﬠובדים ﬠ"ז, וראשם לפי הנראה הוא נמרוד, כי הוא החל להיות נבור בארץ, והיה מכלל מי שנחלק עליו הלשון כמו שפירשתי למﬠלה, ותכף אחר הפלגה היתה ראשית ממלכתו בכל, וזה נמרוד היה ראש לﬠ"ז, כמו שהודיעונו חז"ל, אחר כל זה אין ספק שהיתה הסכמתם רבת הנזק למה שימשך ממנה, והוא, כי כל ﬠם בעל אי זו אמונה ומלכם ירצו שיאמין כל הﬠולם אמונתם אם יוכלו, ולו היה נמרוד מושל ﬠל כל הﬠולם אין ספק שירצה שתתפשט אמונתו ולא יחלוק עליה חולק. כמו שתראה שרצה להכריח אברהם להאמין אמונתו באור כשדים, ולזה הרחיק אברהם ממנו נדוד והסכים ללכת ארצה כנען כדי להתרחק ממנו ולﬠמוד בממשלה אחרת כמו שאפרש, ואלו היו אנשי הפלגה ומלכם מושלים בכל העם לא ינוסו להם נס ולא ימלט מהם פליט, ולזה אמר השי"ת, כי זה החלם לעשות, ולא יראה שיהיה זה רע גדול, אלא שראוי לחוש למה שימשך ממנו ולמה שכיונו, כי מעתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לﬠשות, והוא שכיוונו מאז קודם זאת ההסכמה וגם ﬠתה להשריש אמונתם הרעה. ולמה שלא היתה הסכמתם ﬠל זה הקיבוץ חטא ומרי מצד עצמה, אבל מצד מה שימשך הספיק בשהפיצם השי"ת ונתחלקו לממשלות, כי בזה תועלת רב ליראה השם כאשר לא יראה להם מקרב אחיהם שופט ומושל כאשר היה ברוב הזמנים, כי כאשר יתחדש לאי זה ﬠם מושל משחית בהם יהיה איפשר לנוס מפניו, כאשר קרה לנו פﬠמים רבות בעוונות. מצורף, שהיותנו מפוזרים תחת מושלים רבים יהיה סבה לבל יכלה אי זה מושל, גם העומדים בממשלתו אחרי אשר לא יוכל להשחית הכל, וכבר היה כל זה בהפך אלו היה אדון כל הארץ בעל אמונה רעה. וכבר הﬠירונו רז"ל של זה בפסחים בפרק האשה אמר רבי הושעיא מאי דכתיב צדקות פרזונו בישראל, צדקה עשה הקב"ה בישראל שפיזרן לבין אומות העולם, והיינו דאמר ההוא מינאה לר' חנינא אנן מﬠלינן מינייכו בכו כתיב, כי (ששה) [ששת] חדשים ישב יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום, ואלו אתון יתביתון גבן ולא ﬠבדינן לכו מידי [א"ל רצונך יטפל לך תלמיד אחד, אטפל ליה ר' יאשיה] א"ל משום דלא ידעיתו היכי תﬠבדו תכלינהו לכולהו ליתנהו גבייכו, מדאית גבייכו קרו לכו מלכותא קטיﬠא, א"ל גבה דרומי בהא נחתינן ובהא סלקינן, וזה על הדרך שכתבתי... פן נפוץ – כי אם לא נתחדש דבר קיים מעיד על זה, גם כי נסכים לשים ראש אחד על כל העולם לאורך הימים, [נ]שכח ענין הסכמתינו, או אולי קצתנו יבקש תואנה על קצתנו. ובבנותנו מגדל מופלג הגובה נמלט מזה כי יעיד בעצמו בהיותו על זה הגובה הנפלא, כי לא נבנה כי אם להיות מושל בכל הארץ, ויהיה לאות בינינו, וזה כטעם עד הגל הזה גו'.

Derashot HaRan 1דרשות הר״ן א׳

הנה אם כן בפעולות הטבעיות ובמעשים האנושיים נתאמת, שכל דבר יתחזק ויכפל בהצטרף אליו דומהו, וראוי שיהיה זה גם כן בדברים הגרועים והחסרים, שתתחזק התכונה הרעה ההיא בהכפלם. וזה אמת גמור. אבל על צד אחד מיוחד, והוא, שיהיה החיסרון ההוא דבר אחד מסכים בכולם, כי על צד המשל, אם תמצא באחד תכונת הכילות, והיא תכונה רעה, בהצטרף אליו אחר בעל אותה תכונה רעה בעצמה, תכפל ותחזק התכונה ההיא לרוע. אמנם, אם יהיה קיבוץ אחד מאנשים יש להם בעצמם פחיתות הכילות, ואנשים יש להם בעצמם פחיתות פיזור ממון, פעולות זה המורכב בכללו, יהיו יותר שלמות מפעולות פרט אחד מפרטיו, כאשר נאמר ביסודות דרך משל, כי אילו ימצא יסוד אחד אשר לו אותו חיסרון בעצמו שיש ליסוד הארץ, כאשר יצטרף אליו, יגדל אותו החיסרון בלא ספק. ומפני זה אמרו בסנהדרין (עא ב) כינוס לצדיקים טוב להם וטוב לעולם פיזור לרשעים טוב להם וטוב לעולם, והוא מצד שהם מסכימים על תכונות רעות אשר בהתקבצם תתחזק התכונה ההיא, ובהתפזרם תחלש ותחסר, עד שראינו יעקב אבינו מאשר ראה שני בניו והם צדיקים, עם כל זה בהיותם מסכימים על תכונה אחת בלתי נאותה בעיניו אמר (בראשית מט ז) אחלקם ביעקב וגו'. וזה היה ענין דור הפלגה ועונשם, שהניחו אותנו המפרשים באפלה, עד שכמעט נגששה כעורים קיר, כי אלו האנשים מה עשו, מה פשעם ומה חטאתם אם רצו להיות כאיש אחד חברים, הלא היה ראוי להיות להם בזה שכר טוב, כי ראינו הכתובים כולם מישרים אל זה הדרך, עד שאמרו (ספרי על הכתוב במדבר ו כו) אפילו עובדי ע"ז כל זמן שהשלום ביניהם אין מדת הדין מתוחה כנגדם. והסמיכו זה אל הפסוק (הושע ד יז) חבור עצבים אפרים הנח לו. ועם היות שבאו בטעם ענשם של אלו מדרשים, אינם מסכימים לפשוטו של מקרא, כי לדברי מי שאמר שהיתה הסכמתם לעלות לרקיע, הוא מן התימה איך הסכימו כל בני עולם בשטות כזה, ולו חשכו ראותם ועורו עיני שכלם, היה מן הראוי להיות פתיותם מציל אותם מן העונש, וכיוצא בזה (תהלים ב ד) יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו. ועוד כי לו פשטו יד בעיקר, איך תספיק ענשם להפיץ אותם לבד. ועוד כי מפשט הפרשה נראה כי לא היה עונשם על מה שעשו כבר, אבל מה שהיה אפשר שימשך ממעשיהם, והוא אמרו (בראשית יא ו) הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם וגו', והנה פסוק זה מורה בפירוש כי לא היה העונש על מה שכבר עשו, אבל היה מדאגה מדבר שאפשר שיתחדש. וכל אלה הדברים משימים המשכיל במבוכה וצריכים ביאור. וכל זה נמשך ונוסד על השורש שאמרנו, כי חברת הרשעים ואסיפתם דבר מזיק, הן בעת השתדלם בפעולת רעתם, או לא ישתדלו בה, כאשר חברת הטובים דבר מועיל, הן בעת השתדלותם, או בעת ינוחו, כאשר נרמז באמרו גם אם ישכבו שנים וחם להם. וזה היה ענין דור הפלגה, כי אין ספק כי בעת ההיא היו כל בני העולם נוסדים על אמונות נפסדות, ואשר הסכימו כולם הוא ענין עבודה זרה, מלבד סגולות (ו)אנשים מעטים אשר טעמו וראו אורו של עולם כי טוב, והם גם כן לא היה סיפוק בידם לקרוא בני אדם לעבוד את ה' שכם אחד, מיראתם את העמים אשר היו בארצותם מושלים עליהם, עד שהראשון שהתחיל זה, והוא אברהם, קרה לו מה שקרה עם נמרוד עד שהוצרך לעזוב ארצו וללכת אל ארץ אחרת, ואין ספק כי אותם הצדיקים אשר היו יחידים בדורות ההם היה להם חילוק האומות והממשלות לטוב ולתועלת, כי כאשר תצר להם האומה באיזה מלכות, ישוטטו אל ארץ אחרת שיוכלו שם לעבוד השם יתברך כרצונם, כאשר קורה לנו בגלותנו היום, כי כאשר נתחדש שמד בארץ ישמעאל ינוסו פליטיהם אל ארץ אחרת, ומשם לישמעאל, וזה אצלנו מחיה מעט בעת צרותינו ועבדותנו. ובעת ההיא היתה כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים (שם א), והסכימו להיות לעולם כולו ראש אחד מנהיג ומושל, ושלא יהיו נפוצים ונחלקים לממשלותם, ולכן בחרו בקעה אשר מצאו להם רחבת ידים, שאין ספק שרוב בני אדם יבחרו להיותם קרובים כפי כוחם אל ראש ממשלתם. ולזה גם כן הסכימו לבנות מגדל וראשו בשמים, כלומר גבוה מופלג כפי האפשרות, כאשר בא בפסוק אחר עם זה בשוה (דברים א כח) ערים גדולות ובצורות בשמים, כי כן היה ראוי למי שנבחר להיות מושל בעולם התחתון, שיהיה ארמונו ומגדלו גדול יתר מאד, עד שבראיית המגדל יתלבש כל רואהו פחד ומורא ושיהיה נראה מרחוק. והנה אלו האנשים בעת ההיא לא חטאו בדבר, לא במעשה ולא במחשבה. אלא השם יתברך צופה ומביט למרחוק, ירד למה שימשך מקיבוץ האנשים הרעים ההם, והוא אמרו (שם ה) וירד ה' לראות וגו', כלומר ירד והשגיח למה שימשך ממנו, ואם לעת עתה אין רע, אמנם הכינוס היה רע להם ורע לעולם. והוא, שכולם היו מסכימים על ע"ז. והבקעה ההיא גם כן אשר בחרו להם היא ארץ שנער, היה ראשה ומלכה נמרוד, שהיה ראש לעבודה זרה, עד שהציק לאברהם אבינו בחלקו עליה כמו שנודע, ולכן אמר הן עם אחד וגו', כלומר אם ימשך זה הנה כל העולם בהסכמה אחת, ואם לעת עתה אין במעשיהם נזק, זה החלם לעשות, אבל אם ימשך לא יבצר מהם, [ש]כל אשר יזמו לעשות בעת הראשון ולא יכלו, עתה לא ימנע מהם. כי אין ספק שהדורות ההם כולם היו משתדלים לרומם ע"ז שלהם, ולהשכיח שמו של הקדוש ברוך הוא, ולא עלה בידם מפני חילוק הממשלות והארצות, כי היה לעובדי השם מפלט, מה שלא יהיה כן אם תמשך הסכמתם. כי כאשר ברח אברהם מפני נמרוד ללכת אל ארץ כנען, לוא היה נמרוד מושל בכל העולם אנה ילך מרוחו. וזהו אמרם בפסח שני (פסחים פז ב) אמר ליה ההוא מינאה אנן מעלינן מנייכו, דכתיב (מ"א יא טז) כי ששה חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדם, ואלו אתון יתביתו גבן ולא עבדינן לכו ולא מידי, אמר ליה היכי תעבדו, תכלינהו לכולהו ליתנהו גביכו, למאי דאיכא גביכו, קרו לכו מלכותא קטיעא, אמר גפא דרומי, בהא נחתינן ובהא סלקינן. הנה הודה כי סיבת השיב חמתם מהשחית אינו רק להיות ממשלתם בלתי כוללת. ולכן בהיות מחשבת הדור בעת ההיא, איננה לרעה, אבל כי ראה השם יתברך שימשך ממנה רע, לא ענשם, כי לא היו ראוים לעונש, אבל סיכל עצתם ובלבל לשונם, כי גם בלבול הלשון והעלם קצתו אל קצתו תועלת בזה. כללו של דבר ראה קיבוץ הרשעים ההוא רע, בהיותם כולם מסכימים על תכונה אחת רעה, כי אי אפשר לכלל מקובץ מפרטים בעלי תכונה אחת רעה, שלא יהיה הכלל רע ממנו או כמוהו.

Toledot Yitzchak Bereshit 11:7תולדות יצחק בראשית י״א:ז׳

הבה נרדה – אמרו רבותינו ז"ל השם עם המלאכים וכן כתב ר"א. וראוי לעיין שבכל ענין המבול הזכיר אלהים, ובכל ענין הפלגה הזכיר יי', והנכון לפי שדור המבול רעים לשמים ולבריות, אבל דור הפלגה בדרך הפשט לא היתה כונתם רעה, אלא פן נפוץ, אלא שראה הש"י שאי אפשר לישראל לעבוד את יי', שכלם עובדי ע"ז, ובהיותם נפוצים יהיו מלכים רבים זה מגרש וזה מקבל, וזה מורה לשון וזה החלם לעשות וגו', כלומ' ההתחלה אינה רעה, אבל מעתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו בענין אמונתם.

Akeidat Yitzchak 14עקדת יצחק י״ד

א. בכוונתם בבנין ההוא וכי שוטים היו לבנות מגדל לעלות שמים להלחם בם כמ"ש קצת (סנהדרין ק"ט א) ואם לא היתה כונתם רק למה שפרסמה אותו התורה האלהית באומרם ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ מאי איכפת ליה להקב"ה ומה נמצא בהם עון אשר חטא בזה. ב. ויאמר איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים כו'. ותהי להם הלבנה לאבן והחמר כו'. מה בא להודיענו בכל זה ידענו גם ידענו כי הבונים חרבות למו יכינו החמרים המזדמנים להם ועכ"פ הוא דברי מותר דמאי דהוה הוה: ג. כי יש להשתומם ממאמר הש"י הן עם אחד ושפה כו'. ועתה לא יבצר מהם כו'. כאלו היה פחד אלהים נגד עיניו ומצטער על הדבר חלילה. ד. כי אין סופו מסכים עם תחלתו באומרו הבה נרדה ונבלה שם שפתם כו'. הנה היתה החרדה גדולה והתקלה נקלה מאד. ה. אם אלו האנשים חטאו ביוצרם ופשטו ידם בעקר כמו שאמרו ז"ל (שם) למה לא נענשו על זה עונש עצום כבני סדום וכדומה. אמנם היה עונשם לטובתם וקלקלתם תקנתם. ומעתה נבא אל הביאור... ולזה אמר ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער כו'. יאמר שהם לא חטאו במה שחשבו זה אלא במה שישבו שם וראו זה העסק תכלית לעצמו ולא שמוהו דרך אל תכלית גדול ממנו שהוא עסק ההצלחה הנפשיית כי האחד נתלה בעץ הדעת והמעולה ממנו בעץ החיים ובבנים אל שת ואל הבל או אל שם ויפת כמו שאמרנו ולזה אמרו חכמינו ז"ל בנסעם מקדם מקדמונו של עולם (ב"ר פ' ל"ח). ירצה כי בזה הסיחו דעתם מהסבה הראשונה יתב' שמו ולא הגיעו עדיו בעיונם אבל עלו אצל הגרמים השמימיים ושם עמדו ולקחו מהם ראיה כמו שאמרנו ולזה כשמצאו להם הבקעה ההיא ארץ טובה ורחבה ונאותה מאד לשבת בה בחרוה לישיבה משאר המקומות. ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה כו'. הודיע הכתוב הדברים האלה להורות וללמד שכבר נזדמן להם בפעולותיהם החיצונות הענין עצמו אשר היה בפנימיות מחשבותם במעשים האלו וזה שהוא מפורסם שהבקעה ההיא אינה ארץ הרי מחצב שיוכל לחצוב מהם אבנים שלמות אבנים יקרות אבני גזית אל בנין כמוהו וכבר אמרו חכמינו ז"ל והיתית אבן חדא ושומת על פום גובא (דניאל ו'). וכי יש אבנים בבבל אלא שקמתה מארץ ישראל ובאת וישבה על פי הבאר (במדבר רבה פ' י"ד). אמנם היו נמצאים שם חלוקי נחל ואבנים סלעיים אשר לא יאותו לזה הבנין אם מפני קטנם ואם מפני שאינן מקבלות הכתיתה והגזיזה. ולזה הוכרח להם לעשות מהעפר לבנים ולשורפם שיהיו להם תחת האבנים ולשרוף מהאבנים הסלעיים ההם לעשות מהם סיד והנה בעקר הבנין נזדמן להם דבר פחות ממה שהיו צריכין כמו שהוא ידוע שהאבנים היו יותר טובים להם מהלבנים אמנם בחמר אשר בו יבנו הבנין נזדמן להם יותר ממה שהיו צריכין כמו שהחמר הוא הסיד הוא יותר חזק ועז מהחמר הנעשה מהאבנים הגדולים כי על כן בחרו הבונים החמר לבנין האבנים והחומר הוא לבנין הלבנים החזק לחזק והרפה לרפה אבל הם נזדמן להם החמר החזק תחת החמר הרפה כמו שבפנימיות מחשבותם נתחלף להם התכלית העליון הנפשיי אשר הוא העקר. לתכלית פחות ממנו והוא ההצלחה המדינית וגם נשתמשו בתכלית הפחות ההוא בדבר היותר יקר שנמצא בהם שהוא השכל העיוני כי גזרו שאין לו עסק אחר זולת זה. סוף דבר שיעורו ופירושו ותהי להם בקשת המפורסמות מקום המושכלות והשכל העיוני היה להם מקום השכל המעשי והוא מה שנאמר ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל כו'. כי ראו שעקר שלמותם הוא בהיותם בוני עיר גדולה ובה יתקיים הקבוץ המדיני והשלמתו כמו שראה קין זה הענין עצמו ויהי בונה עיר (בראשית ד') כי חשבו שהמעשה ההוא יצרפם ויקריבם לשמים במעלה כי כמו הם יעיינו תמיד בסדור אלו הנמצאים והשלמת פעולותיהם בכל מה שקצרה בו יד סדור הגרם שמימיי להשלימו עד שנמצא ראשו של זה בעקרו של זה. ולחשבם זה התכלית העליון שבתכליות אמרו ונעשה לנו שם. כי התכלית העליון מיוחס אליו כמו שהוא בשער י"ב ואמרו פן נפוץ על פני כל הארץ כי לא ראו לבקש שאר התכליות שנזכרו שם שהם תחתיו וכ"ש שמאסו להם ללכת לנוע על העצים כמו שנתבאר כי הוא ההפסד המוחלט. וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל כו'. יאמר שירד לסוף דעתם ושנגלה לפניו מקום המעדת רגליהם ופירש אותם באומרו ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם כו'. כי מהמבואר אצל החוקרים שהסבה העצמית שתספיק לחדש דבר ולהמציאו מכ"ש שתספיק להעמיד אותו ולקיימו ודומה לזה אמרו חכמינו ז"ל מאי דלא הוה הוה מאי דהוה לא כל שכן (סנהדרין ע"א א). ולזה אמר הן עם אחד ושפה אחת וזה הענין הוא עקר התחלתם אשר ממנה הולידו זה המשפט אשר החלו לעשות ועתה בעוד הסבה הזאת קיימת ודאי לא יבצר מהם בכל אשר יזמו לעשות כי יותר נקל הוא להתמיד והמשך הדבר שכבר נמצא מלחדשו והמציאו. מאי תקנתיהו תבטל הסבה ויסתלק המסובב. ולזה אמר הבה נרדה ונבלה שם שפתם כו'. ועם זה יגזרו בדעתם ממקום שבאו שאין התכלית המיוחד לאדם הקבוץ המדיני ואם טוב הוא שכבר נתפרדה לשונם. אבל תכלית אחר נכבד ומעולה ממנו אשר התאחדו בו אע"פ שיפוצו על פני כל הארץ והוא הדבור השכלי הפנימי אשר הוא א' ושוה בכל העמים והלשונות. ולזה ויפץ ה' אותם כו' כדי שיתנו אל לבם זה התכלית המעולה המשותף לכל ולזה ויחדלו לבנות את העיר כי הרגישו בענין וחדלו להם ונפוצו בארצות. והוא מה שאמר כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה' לומר כי כשבלבל להם לשונם נסתלקה התחלתם ומשם למדו שהכוונה האלהית היתה שיהיו נפוצים על פני כל הארץ רק שיתאחדו בדבר שלא יפרידוהו הבדלי גוים וגבולות עמים.

Abarbanel Bereshit 11:1אברבנאל בראשית י״א:א׳

ויהי כל הארץ שפה אחת עד אלה תולדות שם. ענין דור הפלגה נבוכו בו המפרשים חדשים גם ישנים לדעת מה פשעם ומה חטאתם שבעבורו נתחייבו לעונש ההוא מבלבול הלשונות ופזור הארצות ואיך היה מתיחס אותו העונש לאותו המרי. וכבר באו על זה המדרשים אבל בלתי מתישבי' על פשוטו של מקרא. כי הנה לדברי האומר שהיתה כונת' לעלות לרקיע ולהלחם ברוכב שמים יקשה מאד איך יסכימו כל בני עולם בשטות ודבר נמנע כזה. והנה היו ביניהם נח ושם ועבר וגם אברהם משכילי עם והמה חכמים מחוכמי' ואם היו כלם שוטים הנה א"כ לא היו ראוי' לעונש אבל שיושב שמים ישחק אליהם כ"ש שהוא ית' מעיד על אפשרות צאת לפעל מחשבתם כמ"ש (בראשית י"א:ו') ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ולדברי האומר שכפרו בעקר וקצצו בנטיעו' יקשה מאד איך הספיק ענשם בבלבול לשונם ופזורם והם היו חייבין כליה אש וגפרית ורוח זלעפו' מנת כוסם ואין ספק שיש בדרשו' חז"ל כוונות אחרות ורמזים זולת פשוטם. גם מה שאמרו קצת המפרשים שהית' כוונתם בבנין ההוא להנצל בו ממי המבול אם יבא עוד על הארץ כבר תפש עליהם הראב"ע שהנ' היו שם נח ובניו אבות המשפחות ההם וכלם היו סרים אל משמעתם ואיך לא יודיעום שנשבע ה' בימינו מעבור מי נח עוד על הארץ ושעל זה כרת עמהם ברית חק עולם לא יעברנהו. ועוד אומר אני בבטול הדעת הזה שאם הית' זאת כוונתם לא היו בונים אותו בבקע' השפל שבמקומות ושבולת מים ישטפוה. וכבר (ארז"ל שבת קי"ג) למה נקרא שמה שנער שכל מימי המבול ננערו שם ויותר ראוי היה לבנות בנינם בהר גבוה ותלול בהרי אררט שנסעו משם אף כי בהרים ימצאו אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד בנינם ולא יצטרכו ללבון לבנים להיות להם הלבנ' לאבן כאשר עשו בבקע' להעדר האבנים בה. והראב"ע והרלב"ג חשבו שלא חטאו בוני המגדל כנגד השם כלל כי לא הית' מחשבתם אלא להתמיד חברתם ולשבת יחדו וכמו שאמרו פן נפוץ ושהשם הפיצם לטוב להם אם כדי שימלאו את הארץ כדברי הראב"ע. או יקרה בהיותם יחד רעש ובקיעת הארץ ואש מתלקחת או שטף מים רבים וזולתם מהמקרים שמהפכים ומפסידים את המזונות ויתום המין האנושי לגמרי. וגם הדעת הזה רחוק הוא אצלי מכוונת התור' כי הנה קודם לזה מיום שיצאו מן התיב' היו מקובצים כלם בחבר' אחת ולא היו מתפזרים בארץ וגם שם היו מעותדים לאות' הכנ' שזכר' הרלב"ג ועכ"ז לא פזרם השם ולא בלבל לשונם עד שבנו את העיר ואת המגדל כ"ש שעד היום הזה לא קרה דבר מהסכנ' שזכר בבקעת שנער כי עם היות שעיר בבל נהפכה בעונ' כמהפכת סדום ועמור' הנה הבקע' עוד היום היא מיושבת מבני אדם. ואם היה רצון השם שתתישב כל הארץ וימלאו' כי לא תהו ברא' לשבת יצר' הנה ברבות הימים ובהתרבות האנשים יהיה הדבר בהכרח נעש' מאיליו והיו בני אדם מתפרצים ימה וקדמ' וצפונ' ונגב' מבלי שיצטרכו לבלבול לשון ולכל החרד' הזאת. הלא תראה שבהיותם בהרי אררט כשהתחילו להתרבות נסעו משם כי לא יכלו לשבת יחדו ואיך לא יהיה כן בבקע' אף כי פשוטי הכתובים יורו באמת שהי' זה על צד העונש והחטא וכדי שלא יוסיפו לחטוא וכמ"ש (שם) וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. והר"ן פירש שלא היה חטאם בבנין העיר והמגדל לשבת כלם במקום ההוא אלא לשום להם ראש אחד ומלך אחד שימשול מאותו עיר ומגדל על כל יושבי תבל באיזה מחוז שיהיה ושזה מפאת עצמו לא היה חטא כי אלו היו בעלי אמונ' אמתית היה קבוצם וחבורם טוב מאד. אבל בהיותם עובדי ע"ג ובראשם נמרוד שהי' רוצה למלוך על כלם היה סבה להתפשט טעות אמונתם בכל העולם. והאיש הירא את דברי ה' לא יוכל להמל' מידו. כמו שנמלט אברהם מיד נמרוד בברחו אל ארץ כנען להיותו חוץ מממשלתו ושלכן הפיצם השם לא מפני המעשה אשר עשו אלא מפני מה שהי' אפשר להמשך ממנו. והדעת הזה הוא יותר רחוק אצלי מכלם לפי שלא נזכר בפסוק המלכת מלך אחד על כלם. וגם שאין בלבול הלשונות סבה לחלוף הממלכות כי כמה פעמים מלך מלך א' על אומות רבות מחולפי הלשונות ואחשורש יוכיח. ועוד שאפי' שיהיו ממליכים מלך א' על כלם אין מחסור ביד השם להושיע את עבדיו מבלי בלבול הלשונות כי מי המונע שיעיר השם את רוח איש גבור חיל במחוז אחד למלוך שם ולמרוד במלך המגדל ויציל את בחירי השם כמו שהעיר את רוח כורש מלך פרס עם היותו עבד למלך בבל למרוד בבלשצר אדוניו כדי להמלט תחת ממשלתו יראי ה' וחושבי שמו ומלבד זה הרבה פתחים למקום כי הנה בימי נמרוד היו שם ועבר ואנשים אחרים צדיקים תחת ממשלתו ויצילם ה' כ"ש שכל מלכי אדמה היו עובדי ע"ג ואות' סכנה שהית' לצדיקים מהיות מלך אחד על כל הארץ עריץ עובד ע"ג היא הית' ג"כ בהיותם מלכים רבים רעים וחטאים לה' מאד. ועוד כי מה הועיל הקדוש ברוך הוא בתקנתו בבלבול הלשונות ולפזר האומות לבל ימלוך עליהם מלך עריץ עובד ע"ג ותחת ממשלתם היו גלות ישראל ויהודה ויצילם ה' אף על פי שהיה ראש אחד מושל בעולם עובד ע"ג וכל זה ממה שיור' שגם דעת הר"ן בלתי נכון. לכן צריך אני לבקש דעת אחרת לישב הענין הזה על מתכונתו ולא אחוש עתה להעיר שאלות בפסוקים מיראת האריכות וגם לפי שבפי' הפרש' יתבאר כל דבר במקומו. ואומר שהיותר נרא' ומתישב אצלי בחטא דור הפלג' ופשעם הוא שהם נכשלו וחטאו במה שאבינו הראשון חטא ובנו קין וזרעו ג"כ. אם אדם לפי שבראו הקדוש ברוך הוא בצלמו בעל נפש משכלת לפי שישלים נפשו בהכרת בוראו וידיעת מעשיו והכין לפניו כל הדברים ההכרחיים לתקון חייו מהמאכל והמשת' בפירות עצי הגן וממי נהרותיו וכל במציאות טבעי בלתי מצטרך למלאכ' האנושית כלל כדי שלא יטריד עצמו בבקשתם. אלא בידיעות האלהיות שלכך נברא ואדם חטא במה שלא נסתפק בדברי הטבעיי' אשר נתן השם לפניו ונמשך אחר התאוות והמעשים המפורסמים והיה חטאו שיגורש מג"ע מקדם מקום מנוחתו ישבע בחרפ' שתתקולל האדמ' בעבורו ולא יספקוהו הדברים הטבעיים ותחת כי בחר במותרות יצטרך אל עבודות קשות וכמו שכתב המור'. ואמנם קין בחר גם כן להתעסק בדברים המלאכותיים ולכן נעשה עובד אדמה שכל היום יחרוש החורש לזרוע יפתח וישדד אדמתו והיה שכלו נכנע לחלקו הבהמי ועובד אותו ולכן היה עובד אדמ' בחלוף הבל שנעש' רוע' צאן נמשך אחר הדברים הטבעיים והסתפק מהם כי אין במרע' הצאן עבוד' ולא מלאכ' כי אם להנהיגם על הענין הטבעי ומפני זה היו האבות הקדושים כלם אברהם יצחק ויעקב והשבטים ומשה ודוד אבותינו רועי צאן ולא היו עובדי אדמ' וגם נח עם היות שחטא בהמשכו אחר היין לא קראו הכתוב עובד אדמ' כי אם איש האדמ' ר"ל אדון ומושל עליה אבל קין להכנע שכלו לחלקו הבהמי במלאכות נקרא עובד אדמ' ולכן היה בונ' עיר ויקרא את שמה חנוך כי היה מחנך ומלמד לבניו בעשיית המלאכות הנתלות בבנין העיר ובקבוץ המדינ' וכן בני קין כלם אחזו מעש' אבותיהם בידיהם להמשך אחר המלאכות המותריות והיה יבל אבי כל תופש כנור ועוגב ותובל קין היה אבי כל לוטש נחושת וברזל וגם יבל להשתדל במקנ' הצאן כבר ערבב עניינו דברים מלאכותיים במעש' האלהים שלא היו קודם לכן ולכן נאמר עליו אבי כל יושב אהל ומקנ'. ובני קין כלם ברדפם אחרי המותרות חמס ושוד ירבו בתוך עמם עד שמפני זה נענשו בימי המבול וימחו מן הארץ. וכן היה חטאת דור הפלג' דומ' לחטא אדם וקין ובניו לפי שבהיות להם רבוי הענינים הטבעיים ההכרחיים לקיומם מאת ה' מן השמים בהיותם פנויים ממלאכ' מכל עמל ומוכנים להתעסק בשלמות נפשם לא נחה דעתם במה שהכין להם בוראם במתנתו הרחב' הטבעית ויבקשו לשלוח יד ולשים כל מחשבותם למצא המלאכות בבנות עיר שהיא כוללת המלאכו' כלם ומגדל בתוכ' כדי להתחבר שם ולעשת עצמם מדיניים תחת היותם בני שדה בחשבם שהתכלית המיוחד להם היה הקבוץ המדינות להתמשך ביניהם השתוף והחבר' ושזו המעול' בתכליתיו' האנושיות עם מה שימשך מזה מהם מהשמות והמנוי' והממשלות והכבודות הדמיוניות וחמדת אסיפת הקנינים והחמס והגזל ושפיכות דמים הנמשכים מה שלא היה דבר נמצא מזה בהיותם בשד' כל אחד בפני עצמו וכמאמר שלמה (קהלת ז') האלהים עשה את האדם ישר והמ' בקשו חשבונות רבים ולהיות כל זה מותר בלתי טבעי מונע ומעיק האדם מהשגת שלמותו האמתי הנפשיי לכן נענשו האנשים החטאים האל' בנפשותם בשבלל השם לשונם והפיצם על פני כל הארץ כמו שגרש את אדם הראשון מג"ע וגרש את קין מארץ מושבו ואת בניו גרש מהעולם במי המבול כי היה פשעם שוה בששמו תכליתם האחרון בעץ הדעת ועזבו עץ החיים שהוא התכלית האמיתי ולכן ענשם היה ראוי שיהי' ג"כ מתדמ'. והנה חם ובניו הם היו במורדי אור מסיתים ומדיחים את אנשי דורם לרדוף אחר המלאכות המותריות בבנין העיר והמגדל לבקש להם שרר' ומנוי על שאר בני אדם וכן ארז"ל (מ"י בראשית ס' ס"ב) ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנ' לבנים מי אמר למי כוש אמר למצרים וכנען אמר לפוט שארבעתם בני חם. כי כמו שבני קין הדיחו כל בני עולם קודם המבול לרדוף אחרי המלאכות המותריות והתאוות המגונות והחמס והגזל ובעבורם בא המבול. ככה חם ובניו הסיתו לכל בני עולם בבנין העיר והמגדל ובעבורם נתחייבו בלבול לשון ופלגה והפצה על פני כל הארץ כי היה חם בבני נח תחת קין בבני אדם הראשון והבלבול תחת המבול. אלא שלהיות חטא המבול קשה מאד שכבר היה ביניהם בפועל החמס והגזל והשחתת הדרכים נתחייבו כליה. אמנם דור הפלגה לפי שלא הגיע עדין חטאם לאותו גבול ולא היה עדין ביניהם בפועל דבר מאותן ההשחתות אלא שהחלו לעשות את העיר שהוא הדבר שממנו ימשכו בהכרח לכן היה ענשם בלבד ששם בלל ה' שפת כל הארץ ומשם הפיצם דומה לעונש אדם שגורש מג"ע והיה עונש מתיחס מדה כנגד מדה הם היו קודם לזה גוי אחד בארץ באחדות טבעי מצד היות שפה אחד ומנהג אחד טבעי לכלם ולא נחה דעתם בם ובקשו לעשות חברה ואחדות מלאכותיי בקבוץ המדינה ודברים מלאכותיים שולל מהם האחדות הטבעי שהיה להם מקודם ונעשה זה בבלבול לשונם כי ההשתתפות בלשון הוא סבה בחברה והאהבה וההתחלפות בלשון הוא סבת ההפצה והפרוד ולא עלה בידם אותו הקבוץ המדיני שחשבו לעשות באותה העיר להפץ אותם משם. ואמנם איך היה בלבול הלשון ביניהם בהיות לכלם שפה אחת. הנה חשבו אנשים שנהפך לבם לשנא זה לזה וכל א' חדש לשון בפני עצמו ואינו נכון כי היותם שונאים זה לזה לא יחדש חדוש לשון ביניהם. ואחרים אמרו שהקב"ה השכיח מהם לשונם הכולל והוצרך כל א' להמציא לשון לעצמו. וזה ג"כ רחוק מאד שהכתוב ייחס אליו ית' בלבול הלשון אבל לא השכחה ומ"ש בגמ' (סנהדרין ק"ח) אויר מגדל משכח את הלמוד יש בו ענין אחר כמו שיתבאר. והראב"ע כתב שראשונה נפוצו משם ואח"כ מלך נמרוד בבבל וקמו מלכים רבים אחריו ובאורך הזמן נשתכחה הלשון הראשונה. ואין הדבר כן כי תמיד יזכור הכתוב בלבול הלשון קודם נפוצים על הארץ והוא המורה שהיה בלבול הלשון בהיותם שם בבנין העיר והמגדל קודם שנפוצו משם לא באורך הזמנים. והר"ן כתב שהאל ית' חדש בהם רצון שיבחרו בלשונות חלוקות רחוקות זו מזו כדי שיהיה זה סבת פזורם כמו ששפה אחת שהיתה להם מקודם היתה סבת קבוצם וחבורם יחד וגם זה אינו נכון כי אם היה בלבול הלשון כדי לפזרם למה יבחר השם בחדש רצונם לבחור מלשונות מחולפות כדי שיתפזרו. ויותר קרוב היה שיחדש בהם רצון שיתפזרו וילכו משם בלי בלבול לשון הלא ילכו האנשים מארץ אחת לדור בארץ אחרת מרצונם בלא בלבול לשון והנה קבוצם קודם לכן לא היה בסבת אחדות השפה בלבד כ"א שיצאו מן התיבה ונשארו שמה ומפני קורבתם ואהבתם לא נפרדו. אבל אמתת זה הענין הוא שכל עוד שהיו האנשים ההם משתמשים בדברים הטבעיים שהיו אחדים אצל הכל היו שמותיהם ודבוריהם בלשונם הכוללת. אמנם אחרי אשר רצו לשנות מנהגם הטבעי ולעשות מחדש דברים אחרים מלאכותיים להשתמש מהם הוצרכו לבדא מלבם שמות ופעלים לאלה הענינים אשר בחרו חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיהם. כי הנה קין ובניו עם היות שהתעסקו במלאכות ויהי בונה עיר כלם ספו תמו מן בלהות שמתו במי המבול ולא נשאר בידו של נח ובניו דבר מהם לפי שבצדקת' החזיקו בדברים הטבעיים לא זולת זה והיתה לשונם תמיד לשון אדם הראשון השלימה. עד שבוני המגדל בחרו בדרכיהם המלאכותיים ובשקוציהם נפשם חפצה שאז מרצונם עשו בלבול לשונם. האמנם סבב השם שלא יסכימו כלם ברצון אחד בהנחת הלשון לדברים המלאכותיים ההם אשר חדשו ולכן כל א' מבני משפחתו היה מניח לכל דבר אשר יעשה שם לרצונו מחולף למי שיניחוהו בני משפחה אחרת ובהתערב אלו השמות המוסכמים המחודשים המתחלפים בכל משפחה ומשפחה עם הלשון הראשונה שהיתה להם נתבלבלו הלשונות ונתרבו ונתחלפו כפי חלופי הסכמותיהם וזה הבלבול והחלוף בלשונות היה סבת פרודם על פני כל הארץ. ואין לך שתאמר אם היו אלה המלאכות המותריות וגם הקבוץ במדינה ובעיר רע בעיני ה' איך לא אסר אותם לישראל אח"כ. כי הנה התשובה בזה מבוארת שכאשר ראה יתברך שאדם וכל יוצאי חלציו כבר נשקעו בתאוות המלאכות המותריות ונטבעו בהם לא אסרם על עמו כי צפה והביט שלא יסירם מעליו בשגם הוא בשר אבל הזהיר את בני ישראל שיתנהגו באותם הדברים המלאכותיים בכף היושר ובדרך נאות לא מגונה והיה זה כענין המלך שהיה נמאס ענינו בעיני השם אבל כאשר ראה שעכ"פ יבחרו בו צוה שתהיה בחירתו ע"י נביאיו ושיהיה מקרב אחיהם וכמה מהמצוות התלויות בענין המלך וכמו שיתבאר במקומו. אמנם כל הימים אשר הלכו בני ישראל במדבר על פי ההנהגה האלהית תראה שלא ספק הב"ה צרכם אלא בדברים הטבעיים האלהיים מהמן והשלו והבאר עד עם המלבוש והמנעלים וענני כבוד ולא בדבר מלאכותיים וכמ"ש שמלתך לא בלתה מעליך ורגליך לא בצקה ובבואם אל ארץ נושבת הניחם לטבעם בכל שמושי מלאכותיהם המפורסמות. הנה התבאר מזה מה היה חטא דור הפלגה ופשעם ושהיה ענשם מתיחס מדה כנגד מדה על עונם. וכאשר תסתכל בדברי המדרשות מרז"ל על זה תמצאם כפי חכמתם מסכימים לדעת הזה שביארתי...

Sforno Bereshit 10:10ספורנו בראשית י׳:י׳

ותהי ראשית ממלכתו בבל – וזה להודיע שבימי מלכותו קרה, כשבאו האומות בארץ שנער, שנעשתה המצאת העיר והמגדל כדי שתתפשט מלכותו על כל המין האנושי באמצעות אל נכר כללי לכל המין, אליו גוים ידרושו, כענין עצת ירבעם כאשר ירא דרישת המקדש.

Sforno Bereshit 11:4-6ספורנו בראשית י״א:ד׳-ו׳

(ד) ויאמרו הבה נבנה לנו עיר – זאת היתה עצת שרי הדור להמליך את נמרוד על כל המין האנושי. ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם – "נעשה שם", עבודה זרה שתהיה במגדל, ויצא בכל המין האנושי שם גובה מקומה וגודל עירה, באופן שתחשב אלהי האלהים אצל כל בני האדם, ואליה ידרשו כלם. והכונה בזה היתה שהמולך על אותה העיר ימלוך על כל המין האנושי בהיות שם דרישת כלם. (ה) וירד ה' לראות – הנה לשון הירידה לראות יאמר על האל יתברך כשאין הענין אז ראוי לעונש אלא מפני הקלקול הנמשך אליו בסוף הענין, כבן סורר ומורה שאמרו "ירדה תורה לסוף דעתו". וכן היה ענין סדום שכתב בו "ארדה נא ואראה" (להלן י"ח:כ"א), כי אמנם לא היה רשעם אז יותר משאר האומות כדי לענשם בעולם הזה, זולתי בענין האכזריות נגד עניי עם, שהיה נמשך ממנו קלקול גמור בסוף, כאמרו "הנה זה היה עון סדום אחותך... ויד עני ואביון לא החזיקה" (יחזקאל ט"ז:מ"ט). וכן היה עונש ישראל בהגלותם, כאמרו "אראה מה אחריתם" (דברים ל"ב:כ'). (ו) הן עם אחד – כי אמנם הבטול המפר עצות ומניא מחשבות הוא המחלוקת הקורה ביניהם, אם לסבת הדתות ואם לסבת הלשונות. והנה אלה היו עם אחד בענין הדת, כי היו כלם מסכימים בדעת אנשי הצא"בה, ועם זה היה כלם מסכימים בלשון. וזה החלם לעשות – וגם כן נמצאה לכלם עתה זאת ההתחלה שעשו בהסכמת כלם. ועתה לא יבצר מהם. אם כן אין מונע להם מהשלים כונתם ותהיה אותה עו"ג אשר יבחרו כללית לכל מין האדם, ולא יפנה אחד מהם לדעת את הבורא יתברך ולהבין כי יוצר הכל הוא. והפוך זה יקרה כשתהיה מחלוקת בענין האלהי הנכר, כי כל אחת מהנה תחשוב שיש אלהי האלהים שכל האלוהות מסכימים לדעתו, ובו ישלם סדרם וסדר המציאות, כאמרו "כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים" (מלאכי א':י"א).

Netziv Bereshit 11:1, 4, 6נצי״ב בראשית י״א:א׳,ד׳, ו׳

(א) ודברים אחדים – לא ביאר הכתוב הדברים אלא ברמז, כמבואר במדרשים, אבל לא פירשן הכתוב, כי אם שהיו ״דברים אחדים״. וללמדנו דלא משום ה״דברים״ התעורר הקב״ה, כי אם בשביל שהיו ״אחדים״, יהיו מה שיהיו. ודבר זה אם כי לפי הנראה אין בזה שום עון, ואדרבה חבור עצבים ג״כ ראוי להניח, אבל מכל מקום כאן גרם לחשוב שיצא מזה דבר לתקלת הישוב, כאשר יבואר. (ד) וראשו בשמים – זה ודאי לא יעלה על הדעת שתהיה עיר אחת לכל העולם. אלא כסבורים שיהיו כל הערים סמוכות וטפלות לאותה העיר שבה המגדל, ויהיה המגדל לצפות ממנו למרחוק אחר כל הישוב שלהם שלא יהיו נפרדים בארץ אחרת, על כן נצרך שיהיה ראשו בשמים. ונעשה לנו שם – אנשים משגיחים וממונים על הדבר, ויהיו שרי צבא להעניש את העובר, דבלא זה אינו מועיל המגדל. וכל זה היה לחשש — ״פן נפוץ על פני כל הארץ״. אמנם יש להבין מה חששו אם יצאו כמה לארץ אחרת. ומובן שזה היה שייך ל״דברים אחדים״ שהיה ביניהם, ובאשר אין דעות בני אדם שוות חששו שלא יצאו בני אדם מדעה זו ויהיו במחשבה אחרת, על כן היו משגיחים שלא יצא איש מישוב שלהם, ומי שסר מ״דברים אחדים״ שביניהם היה משפטו לשריפה כאשר עשו לאברהם אבינו. נמצא שהיו ״דברים אחדים״ שביניהם לרועץ שהחליטו להרוג את מי שלא יחשוב כדעתם. ויבואר עוד להלן פסוק ו׳. (ה) וירד ה׳ לראות וגו׳ – ענין ירידה כאן אינו כמו ״וארד להצילו מיד מצרים״ (שמות ג,ח), או ״וירד ה׳ בעמוד ענן״ (במדבר יב,ה) דמרים, דשם משמעו גילוי שכינה, אבל כאן לא היה אלא השגחה פרטית. ופירוש ירידה הוא, באשר היו כל העולם מתנהגים רק בטבע ולא בהשגחה פרטית, משום שלא התהלכו על פי תורה ועבודה, [הרחב דבר: ובשביל זה המשילו חז״ל בעבודה זרה (ט,א) ׳שני אלפים תהו׳, היינו, כמו מי שיש לו בן, אע״ג שכל מעיינו בבנו, מכל מקום כל עוד שהוא קטן ולא הגיע לתורה מסיח דעת ממעשיו לבלי להקפיד כל כך מה הוא עושה, וכן אינו משגיח על מאכלו ומלבושיו, כי הכל מעשה נערות. עד שמגיע לשנים שמתחיל ללמוד תורה אז אביו משגיח עליו לראות שלא יבלה עתו בדברי הוללות, וכנגד זה הוא משגיח שיהיה מאכלו ומלבושיו נאה ומתוקן בדרך ארץ. והנה אע״ג שכל זמן שהבן קטן אין האב מקפיד ומשגיח על מעשיו, מ״מ אם זורק אבן על ראש איזה אדם ההכרח להזדקק למעשה זה הילד ולהענישו אע״ג שהוא עודנו ילד. אמנם השגחה זו אינה לפי כבודו של האב להטפל עם מעשה ילדים, ונקרא ׳ירידה׳. כך, כל זמן שלא היה אור תורה בעולם לא השגיח הקב״ה על פרטי מעשים של בני אדם, וכמבואר בב״ר ריש פרשת לך לך (לט,א) שראה אברהם אבינו את העולם כמו בירה דולקת, ואמר תאמר שאין לה מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו אני הוא בעל הבירה. ר״ל, שראה שדולקת ואין אדם מזדקק לכבות, ותמה על זה וכי בירה זו אין לה בעלים, והשיבו בעליו שבכוונה כך הוא. כן השיב הקב״ה שבכוונה אינו משגיח על מעשי בני אדם, והטעם הוא משום שהיו בני אדם של ׳תהו׳ בלי תורה, ואין כבוד לפני הקב״ה להזדקק עם בני אדם פשוטים כאלה.] בכל זאת כשעשו העיר והמגדל שנגע הרבה לכוונת הקב״ה, ירד ה׳ מכבודו להענישם ולראות במעשה ״בני האדם״, היינו, אנשים פשוטים שאין להם דעת תורה. ועוד עיין להלן (יח,כא). {ויש להוסיף ע״פ מה שפירשנו להלן (מח,יט בהרחב דבר) פירוש המקרא ״אהל שכן באדם״ (תהילים עח,ס), גמילות חסדים המיוחדת לאדם בלי דעת תורה. וכן כאן הפירוש, דאע״ג דתחילת העסק הוא לצרכי האדם והוא גמילות חסדים, אבל אחר שבלי תורה נעשה, ורק ״בני האדם״, על כן יצא הבנין לרועץ. וזהו ״אשר בנו בני האדם״, הבנין אשר יצא מגמילות חסדים בלי דעת תורה}. (ו) הן עם אחד – משמעות ״עם״ היינו במנהג אחד, כמו שכתבתי להלן (כח,ג) בפירוש ״והיית לקהל עמים״. וזה החלם לעשות – עתה אינו אלא התחלת דבר עבירה במה שרוצים שיהיו בישוב אחד. ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות – אם יגמרו המגדל יבואו למחשבה שניה למנוע בעל כרחם את היוצאים ממחשבתם זו, וזהו ע״י דבר רצח ושוד, המשחית את הישוב לגמרי, ולזה לא מועיל מה שכעת המה מתאחדים בדעה. [הרחב דבר: וזה שצעק ירמיה הנביא (ב,לג) ״מה תיטיבי דרכך לבקש אהבה וגו׳ גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים, לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה״. פירוש, שהיו בימיו אגודות והיו מתפארים שהמה באהבה ושלום יותר מכל בני אדם. ואמר הנביא כי לא כן, שהרי ״גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים״ ולא משום איזה גניבה וכדומה, אלא משום שלא היה באגודתכם, נמצא באה אגודתם לרציחה, ואין בזה שבח של שלום אלא באופן שיהיו נזהרים גם מלעשות רעה עם מי שאינו באגודתם.]

R. D"Z Hoffmann Bereshit 11רד״צ הופמן בראשית י״א

(הקדמה לפרק יא) בעוד אשר דור המבול נודﬠ לשמצה בשל הפירוד והחמס שהיו שוררים בה, הרי מסופר בדור זה על מפעל המכוון כנגד האלהים, מפעל שנﬠשה במשותף ואשר את השלמתו מנﬠ ה' ﬠל ידי בלבול שפתם של המבצﬠים ועל ידי זריﬠת פירוד בהם. כתוצאה מפיזור-פירוד זה נתהוו האומות השונות, ולכל אחת מהן נקבﬠה ארצה ﬠל ידיו ית', והﬠיקר – ﬠקב זאת נמנﬠה התדרדרות מוסרית כללית מוחלטת כי כאשר מתדרדר והולך המוסר בארץ אחת, מגורש – או אף מושמד – ﬠמה ﬠל ידי ﬠם אחר שהנו בריא וחזק ממנו. כשם שבהופﬠת הקשת מתגבר האור שבצדו האחד של הרקיע ﬠל הﬠננים הקודרים שבצדו האחר, כך גם בתולדות העמים – חיים ופﬠילות נגד־אלהיים של ﬠם אחד מופסקים ﬠל ידי הסתﬠרותם של המוני ﬠם קמאי. ותרבות חדשה מתפתחת על הריסותיה של קודמתה, זו המתמרדת כנגד ﬠתיק היומין ומסתﬠרת לכבוש את שמימיו, זו בﬠלת החיצוניות המצוחצחת והגרﬠין המתנוון. כל ﬠוד האנושות ﬠוינת את האלהים, הרי שיש בפירודה לﬠמים שונים בעלי שפות שונות, לﬠמים אויבים ומקנאים זה בזה, משום טובה ואושר לה כולה. משל למה הדבר דומה, למלח זה המשמר את האנושות מפני רקבון והשחתת המידות. רק באשר יתאחדו כל הﬠמים כולם כדי להסתפח בנחלת אלהי אמת לﬠשות רצונו ולעבוד ﬠבודתו, רק אז יהיה באחדותם משום ברכה להם, והאחדות הזאת תתקיים לנצח. אחדות ﬠמים כזאת היא היא שנבאו נביאים כי ﬠתידה היא לבוא, והיא היא מטרת תולדות האנושות. או אז תתגשם – בניגוד לבלבול הלשונות המתואר בפרקנו - נבואתו של הנביא צפניה (ג, ט) "כי־אז אהפך אל-ﬠמים שפה ברורה, לקרא כלם בשם ה' לﬠבדו שכם אחד". (פסוק ד) לא די להם בכך שמצאו מקום לישיבת קבﬠ. מיד הם חפצים להקים מצבה לנצח ולהשאר – בניגוד לתוכניתו ית' – לﬠולם יחדיו במקום אחד. ה' צווה "ומלאו את הארץ" – גם לאדם וחוה וגם לנח ולבניו, והנה הם חשבו להיות חזקים יותר אם ישארו בצוותא, יותר קל יהיה להם לבצﬠ תוכניותיהם אם לא יתפזרו.

Cassuto Bereshit 11:1-9קאסוטו בראשית י״א:א׳-ט׳

אע"פ שרקע הסיפור הוא מיסופוטמי, אין לו הקבלה בספרויות המיסיפוטמיות כמו שיש למעשה בראשית ולמעשה המבול... ואולם... אין להתפלא על חוסר ההקבלות. בתוך העמים אי אפשר שתימצאנה הקבלות כאלה מכיוון שכל עצם הסיפור אינו אלא מחאה נגד השקפותיהם של אותם העמים... לפנינו מעין סאטירה נגד מה שהיה לפאר ולכבוד בעיני הבבלים... בכל אחת מן הערים הגדולות במיסיפוטמיה... היו מקדשי האלים הודה ותפארתה... אל כל ההתפארות הזאת ואל כל הגאווה מביט ספורנו כמתוך בת צחוק...

Prof. Yehuda Elitzur, "לפשוטה של פרשת דור הפלגה", Sefer Gevaryahu (Jerusalem, 1991): 1-3פרופ׳ יהודה אליצור, "לפשוטה של פרשת דור הפלגה״, ספר חמ״י גבריהו (ירושלים, תשנ״א): 3-1

...מכל מקום דבר אחד ברור. הכתוב דוחה בשתי ידים את היומרה של "שער האל" בבל. לא שער ולא אל. אל האמת היחיד שוכן בארץ בחירתו. שם בבית אל שער השמים מעל לשדה זרוע אבנים ולא מעל להר הלבנים והחמר העצום בשנער. מעתה נבין כי פרשת דור הפלגה אינה חתימה וסיום לתולדות העולם הקדום שבעשרת הפרקים הקודמים לו, כי אם פתיחה לבאות לתולדות בית אברהם. חשיבות יתרה נודעת לבטוי ונעשה לנו שם (י"א, 4) שכן הוא מקביל לאמור לאברם (בפרק י"ב, 2) ואגדלה שמך, כלומר אנכי הבוחר בן ולא כאנשי בבל שהחליטו לעשות שם לעצמם. יש לשים לב לפירוש הבטוי "עשה שם". נאמר לדוד: כה אמר ה' צבאות אני לקחתיך מן הנוה מאחר הצאן להיות נגיד על עמי על ישראל... ועשתי לך שם גדול. אמור מעתה עשה שם היא לשון בחירה. בא הכתוב ולימד מה בין אנשי בבל לבין אברם העברי. הללו בחרו בעצמם החליטו שהם קהל נבחר ואלו אברם נבחר בידי ה'. כיוצא בזה "וימצאו בקעה בארץ שנער" (י"א, 2) לעומת האמור לאברם: לך לך... אל הארץ אשר אראך (י"ב, 1) אנכי אראה ואבחר ולא כאנשי בבל שמצאו בקעה ובחרו בה מדעתם. ומכיון שהחליטו בשרירות לבם שהם קהל נבחר ובקעתם בקעה נבחרת ובה שער האל, האליל שבחרו בו, הרי גמרו אומר, שעל כולם לדבוק במקום הנבחר, ולא לפרוש מן הצבור הנעלה ומן האליל השוכן בקרבם. זהו פשר "פן נפוץ" ולא התנגדות חסרת שחר לאכלוס העולם כביכול. נמצאנו למדים כי פרשת דור הפלגה אינה אלא אנטיתיזה של פרשת לך לך הסמוכה לה, קריקטורה אלילית של שלוש אמיתות גדולות שעליהן הושתתה אמונת בית אברהם וזרע ישראל. הכתוב חוזר על אמיתות אלה במגובש לקמן: "והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם (בחירת זרע אברהם) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך (יחוד ה' השוכן בקרב בחיריו) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים (ארץ הבחירה"). חשיבות יתרה נודעת לשלוש אמיתות יסוד אלה במחשבת המקרא. הן ניצבות - כפי שראינו - בראשית דרכו של אביהם הראשון של ישראל. הן מתיצבות גם בפני עם בני ישראל בראשית דרכו: "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים... והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב". ישוב ארץ ישראל, בחירת ישראל ויחוד ה' הם הבשורה לשבי ציון: "והבאתי אתם ושכנו בתוך ירושלם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים". ואחרון אחרון זה היעד והמוקד של הגאולה באחרית הימים: "וישבתם בארץ אשר נתתי לאבתיכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים"... אמור מעתה פרשת דור הפלגה היא פרשת הצללים הכוזבים של שלושה עיקרים אשר אל מולם מתנשאים בפרקים הבאים שלושה עקרי אמת המלווים את ישראל לכל אורך דורותיו.