Dictionary:חֹק/5

EN/HEע/E

חֹק

Sources

Bereshit 47:22בראשית מ"ז:כ"ב

רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם.

Shemot 15:22-26שמות ט"ו:כ"ב-כ"ו

(כב) וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם. (כג) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה. (כד) וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה. (כה) וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַֽיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ. (כו) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כׇּל חֻקָּיו כׇּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ.

Devarim 4:5-6דברים ד':ה'-ו'

(ה) רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. (ו) וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.

Yehoshua 24:25יהושע כ"ד:כ"ה

וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם.

Shemuel I 30:25שמואל א' ל':כ"ה

וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

Yirmeyahu 33:25ירמיהו ל"ג:כ"ה

כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי.

Tehillim 81:5תהלים פ"א:ה'

כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.

Mishlei 8:29משלי ח':כ"ט

בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ.

Sifra Acharei Mot 9ספרא אחרי מות פרשה ט

את משפטי תעשו אלה הדברים הכתובים בתורה שאלו לא נכתבו בדין היה לכתבן כגון הגזלות והעריות וע"א וקללת השם ושפיכת דמים שאלו לא נכתבו בדין היה לכתבן, ואלו שיצר הרע משיב עליהם ואומות העולם ע"א משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת כלאים וחליצה יבמה וטהרת המצורע שעיר המשתלח שיצר הרע משיב עליהן ואומות העולם ע"א משיבין עליהן תלמוד לומר אני ה' חקקתי' אין את רשאי להשיב עליהם.

Bavli Yoma 67bבבלי יומא ס"ז:

תנו רבנן את משפטי תעשו (ויקרא יח) דברים שאלמלא (לא) נכתבו דין הוא שיכתבו ואלו הן עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל וברכת השם ואת חקתי תשמרו דברים שהשטן ואומות העולם משיבים עליהן ואלו הן אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח ושמא תאמר מעשה תוהו הם תלמוד לומר אני ה' (ויקרא יח) אני ה' חקקתיו ואין לך רשות להרהר בהן.

Pesikta DeRav Kahana Parah 4:1,6פסיקתא דרב כהנא פרה אדומה ד':א',ו'

[א] מי יתן טהור מטמא לא אחד (איוב יד:ד), כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, ומרדכי משמעי, ישר' מאומות, העולם הבא מהעולם הזה. מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא אחד, לא יחידו של עולם. תמן תנינן בהרת כגריס טמא פרח בכלו טהור. מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם. תמן תנינן האשה שמת וולדה בתוך מעיה והושיטה החיה את ידה ונגעה בו, החיה טמאה טומאת שבעה, והאשה טהורה עד שיצא הולד. המת בבית טהור, יצא מתוכו הרי הוא טמא. מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא אחד, לא יחידו של עולם. ותנינן תמן כל העסוקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בבגדים, היא עצמ' מטהרת טמאים. אלא א' הקב"ה חוקה חקקתי וגזירה גזרתי ואין את רשיי לעבור על גזירתי, זאת חוקת התורה אשר צוה י"י לאמר (במדבר יט:ב). [ו] ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי ארבעה דברי יצר הרע משיב עליהם, ובכולהון כת' חוקה. ואילו הן, אשת אח, וכלאים, ושעיר המשתלח, ופרה. אשת אחיו מנין, ערות אשת אחיך לא תגלה (ויקרא יח:טז), וכת' יבמה יבא עליה וג' (דברים כה:ה), בחיים היא אסורה, מת בלא בנים מותרת לו, וכתב בה חוקה, ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם וגו' (ויקרא יח:ה). כלאים מנין, לא תלבש שעטנז וג' (דברים כב:יא), וסדין בציצית מותר, וכת' בה חוקה את חקתי תשמרו וג' (ויקרא יט:יט). שעיר המשתלח מנין, והמשלח את השעיר לעזאזל (ויקרא טז:כו), הוא עצמו מכפר על אחרים, וכת' ביה חקה, והיתה זאת לכם לחקת עולם (ויקרא ט"ז:כט). פרה מנין, תמן תנינן כל העסוקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בבגדים, והיא עצמה מטהרת טמאים וכת' בה חוקה, זאת חוקת התורה (במדבר יט:ב).

Rashi Bereshit 26:5רש"י בראשית כ"ו:ה'

שמע אברהם בקלי ABRAHAM HEARKENED TO MY VOICE when I put him to the test. וישמר משמרתי AND KEPT MY CHARGE – This refers to precautionary measures which are intended to make us avoid the infringement of Biblical prohibitions: such are the Rabbinical inhibition of marriage between relatives in the second degree and the Rabbinical regulations regarding not doing certain acts on the Sabbath (cf. Yevamot 21a). מצותי MY COMMANDMENTS – those matters which, had they not been written in the Torah, we would nevertheless hold that they are fitting matters to be the subject of a commandment, such as robbery and murder (cf. Yoma 67b). חקותי MY ORDINANCES – matters which our evil inclination and the heathen nations argue against the necessity of prohibiting, such as the eating of swine's flesh and the wearing of garments made of a mixture of wool and linen — things for which there are no apparent reasons but which are the King's decrees and enactments imposed on His subjects (ib). ותורתי AND MY LAWS – The plural serves to include with the written Law also the Oral Law which prescribes commands that are an ancient institution given by God to Moses from Sinai (cf. Genesis Rabbah 64).

בקולי – כשנסיתי אותו. משמרתי – גזירות להרחקה על הזהרות שבתורה כגון שניות לעריות ושבות לשבת. מצוותי – מצות שאילו לא נכתבו ראויין להצטוות כגון גזל ושפיכות דמים. חקתי – דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהן אכילת חזיר, לבישת שעטנז, שאין טעם בדבר אלא המלך גזר חקו על עבדיו. תורותי – להביא תורה שבעל פה, הלכה למשה מסיני.

Rashi Shemot 15:25-26רש"י שמות ט"ו:כ"ה-כ"ו

(25) שם שם לו HERE HE MADE FOR THEM [A STATUTE AND AN ORDINANCE) – At Marah He gave them a few sections of the Torah in order that they might engage in the study thereof; viz., the sections containing the command regarding the sabbath, the red heifer and the administration of justice. ושם נסהו AND THERE HE TRIED THEM (lit., He tried him) – "him" (singular) means the people; and He saw their stubbornness: that they did not consult with Moses in a respectful fashion: "Entreat mercy for us that we may have water to drink" — but that they murmured. (26) אם שמע תשמע IF THOU WILL DILIGENTLY HEARKEN – this implies acceptance — that they should take upon themselves the duty of performing God's commands. תעשה AND IF THOU WILT DO – this implies the performance of the commands. והאזנת means THOU WILT INCLINE THE EAR to be punctilious in the practice of the details. כל חקיו ALL HIS STATUTES – Matters which are only the decrees of the King (decrees of God imposed by Him, as King, upon us, His subjects) and which appear to have no reason, and at which the evil inclination cavils saying, "What sense is there in prohibiting these? Why should they be prohibited?" — For instance: the prohibition of wearing a mixture of wool and linen, and of eating swine's flesh, and the law regarding the red heifer, and similar matters (cf. Yoma 67b). לא אשים עליך I WILL NOT PLACE ON THEE – and if I do place them on thee because thou refusest to hearken to My voice, it will be as though they had not been placed on thee, for if thou repentest of thy disobedience I will remove them immediately, כי אני ה' רפאך BECAUSE I AM THE LORD THAT HEALETH THEE. This is its Midrashi.e.planation. But according to its literal sense the meaning is: For I am the Lord who healeth thee and teacheth thee the Law and Commandments in order that thou mayst be saved from them (these diseases) — like a physician who says to a man: Do not eat this thing lest it will bring you into danger from this disease. So, too, it states, (Proverbs 3:8) "It (obedience to God) will be wholesome to thy body" (implying that disease will not fall upon thee) (Mekhilta).

(כה) שם שם לו וגו' – במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהן: שבת, פרה אדומה, וכיבוד אב ואם, ודינין. ושם נסהו – לעם, וראה קשי ערפו, שלא נמלכו ממשה בלשון יפה: בקש עלינו שיהו לנו מים לשתות, אלא נתלוננו. (כו) אם שמוע תשמע – זו קבלה שיקבלו עליהם. תעשה – היא עשייה. והאזנת – תטה אזנים לדקדק בהם. כל חקיו – דברים שאינן אלא גזירת המלך בלא שום טעם, ויצר הרע מקנתר עליהם: מה איסור באילו, למה נאסרו. כגון: לבישת כלאים, ואכילת חזיר, ופרה אדומה, וכיוצא בהן. לא אשים עליך – ואם אשים, הרי היא כלא הושמה.

Rashi Vayikra 18:4רש"י ויקרא י"ח:ד'

את משפטי תעשו YE SHALL DO MY JUDGMENTS – Matters prescribed in the Torah which are in conformity with the human feeling of justice such as one feels ought to be ordained if they had not been already ordained by the Torah. ואת חקתי תשמרו AND KEEP MINE ORDINANCES – matters which are decrees of the King (promulgated without any reason being stated) against which the evil inclination raises objections: "Why should we observe them and against which also the nations of the world raise objections, as e.g., the prohibition of eating swine's flesh, of wearing clothes of a mixture of wool and linen, the purgatory power of "water mingled with the ashes of the Red Heifer" (טהרת מי חטאת) — therefore it is stated: "I", the Lord, have enacted this for you — you are not at liberty to evade the obligation (Sifra; Yoma 67b). ללכת בהם TO WALK IN THEM – do not free yourselves from thei.e.vironment, i.e. that you must not say, I have acquired Jewish wisdom, now I will go and acquire the wisdom of the other peoples of the world in order to walk in their ways (Sifra).

את משפטי תעשו - אילו דברים האמורים בתורה במשפט, שאילו לא נאמרו, היה כדיי לאומרן. ואת חקתי תשמורו - דברים שהן גזיר' מלך, שיצר הרע משיב עליהם, למה לנו לשמרם, ואומות העולם משיבים עליהם, אכילת חזיר ולבישת כלאים וטהרת מי חטאת, לכך נאמר אני י"י גזרתי עליהם, אין אתה רשאי ליפטר.

Rashi Bemidbar 19:2רש"י במדבר י"ט:ב'

וזאת חקת התורה THIS IS THE ORDINANCE OF THE LAW – Because Satan and the nations of the world taunt Israel, saying, "What is this command and what reason is there for it", on this account it (Scripture) writes (uses) the term חקה about it, implying: It is an enactment from before Me; you have no right to criticize it (Pesachim Rabbah; Yoma 67b). ויקחו אליך THEY SHALL TAKE UNTO THEE – It will always be called by thy name: people will speak of the cow which Moses prepared in the wilderness. אדמה תמימה [A COW] RED, PERFECT – This means that it should be perfect in respect to its redness (Siphre), — so that if there are two black hairs in it (or two of any color other than red) it is unfitted for the rite here described (Parah 2:5).

חקת התורה – לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת לפיכך כתב בה חוקה גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה.

Rambam Meilah 8:8רמב"ם מעילה ח':ח'

ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו, ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו, ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול. בוא וראה כמה החמירה תורה במעילה, ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם אדון העולם עליהם בדברים בלבד נתקדשו וכל הנוהג בהן מנהג חול מעל בה' ואפילו היה שוגג צריך כפרה, קל וחומר למצוה שחקק לנו הקדוש ברוך הוא שלא יבעט האדם בהן מפני שלא ידע טעמן, ולא יחפה דברים אשר לא כן על השם ולא יחשוב בהן מחשבתו כדברי החול, הרי נאמר בתורה ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם, אמרו חכמים ליתן שמירה ועשייה לחוקים כמשפטים, והעשייה ידועה והיא שיעשה החוקים, והשמירה שיזהר בהן ולא ידמה שהן פחותין מן המשפטים, והמשפטים הן המצות שטעמן גלוי וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה כגון איסור גזל ושפיכות דמים וכיבוד אב ואם, והחוקים הן המצות שאין טעמן ידוע, אמרו חכמים חוקים חקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן, ויצרו של אדם נוקפו בהן ואומות העולם משיבין עליהן כגון איסור בשר חזיר ובשר בחלב ועגלה ערופה ופרה אדומה ושעיר המשתלח, וכמה היה דוד המלך מצטער מן המינים ומן העכו"ם שהיו משיבין על החקים, וכל זמן שהיו רודפין אותו בתשובות השקר שעורכין לפי קוצר דעת האדם היה מוסיף דביקות בתורה, שנאמר טפלו עלי שקר זדים אני בכל לב אצור פקודיך, ונאמר שם בענין כל מצותיך אמונה שקר רדפוני עזרני, וכל הקרבנות כולן מכלל החוקים הן, אמרו חכמים שבשביל עבודת הקרבנות העולם עומד, שבעשיית החוקים והמשפטים זוכין הישרים לחיי העולם הבא, והקדימה תורה ציווי על החוקים, שנאמר ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.

Radak Tehillim 19:8רד"ק תהלים י"ט:ח'

והתורה היא תכונת המצוה היאך תעשה, והוא מענין ולא שמעתי בקול מורי (משלי ה, יג), ולהורת נתן בלבו (שמות לה, לד), שמורה על תכונת הדבר, כמו תורת הבהמה והעוף (ויקרא יא, מו), תורת המצרע (שם יד, ב), תורת היולדת (שם יב, ז), תורת הזב (שם טו, לב), תורת הנזיר (במדבר ו, כא), ואף על פי כן הספר נקרא בשם התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל, כמו שכתוב (דברים לא, ט): ויכתב משה את התורה הזאת, לקח את ספר התורה הזה (שם פסוק כו), כי ספר מעשה בראשית וספר ענין האבות, וכן ספר כל שאר הדברים כולם מורים על האל, כי הוא יוצר העולם ועל טובתו ועל ברואיו והשגחתו בטובים וברעים. והזכיר המצות, והוא מה שצוה האל לעשות בדרכי עבודת האל ואהבתו כאדון המצוה לעבדו. והעדות היא מה שהוא עדות בין ישראל לאל שקבלו הם אותו לאלהים והוא קבלם לעם סגולה, כמו ארון העדות (שמות כו, לג), אהל העדות (במדבר יז, כג). כי המצות אשר צוו ישראל בהן הן עדות, והלוחות שהיו בהם עשרת הדברים, שהם כל התורה כולה, והדברים ההם היו עדות גדולה לישראל בראותם כבודו על הר סיני בקולות ולפידים, והמראה הגדול ההוא הוא עדות להם ולבניהם עד עולם. וכן שמירת השבת והמועדים הם עדות ואות וזכרון, ושמיטה ויובל הכל הוא עדות להם ולבניהם עד עולם, כמו שאמר: כי לי כל הארץ (שמות יט, ה), עבדי הם (ויקרא כה, מב,נה). ואמר: פקודי ה', על מצות השכל, שהאל הפקידם ונתנם בלב, והשכל מורה עליהם. ואמר: היראה, שהיא ראשית המצות ועיקרן, כי העבד אם לא יירא מהאדון לא יעשה מצותו. והיראה הגמורה בסתר. ואמר: המשפטים, שהם הדינים בין אדם לחבירו. והנה זכר לנו כל לשונות המצוה לבד חוקים. והטעם כי אמר עליהן תמימה, משיבת נפש, נאמנה, מחכימת פתי, ישרים, משמחי לב, ברה, מאירת עינים, טהורה, אמת, צדקו יחדיו, הנחמדים ומתוקים, וכל זה לא יתכן לומר אלא על המצות שטעמן גלוי ונראה, והחוקים כמו אכילת חזיר ולבישת שעטנז והדומין להן שאין טעמם גלוי לכל, איך יאמר עליהם נחמדים ומתוקים וטהורים? ואף על פי שהם כן למי שטעמם נראה לו, הנה אין טעמם נראה לרוב בני אדם.

Ramban Devarim 4:5רמב"ן דברים ד':ה'

וטעם ראה למדתי אתכם - ראה שאני מלמד אתכם היום, כמו שאמר אשר אנכי מצוה אתכם היום (להלן יא יג) ואשר אנכי נותן לפניכם היום (בפסוק ח). או יאמר "למדתי", מפני שהזכיר "לעשות כן בקרב הארץ", כלומר ראה בעת בואך לארץ שלמדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי. והנה מתחלה דבר על הדבר שהיא כלל לכל עשה ולא תעשה, ועתה יזהיר בחוקים שהם גזרותיו ובמשפטים שהם הדינים, כי אלו הם צריכין חזוק יותר, מפני העלם טעם החקים, ומפני כי במשפט יעמידו ארץ.

Ramban Devarim 6:20רמב"ן דברים ו':כ'

וטעם כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות - שישאל תחלה, על מה יעידו אלה המצות הנקראים "עדות" בעבור שהם זכר לנפלאותיו ועדות בהם, כגון המצה והסוכה והפסח והשבת והתפילין והמזוזה. ומה החקים, כי נעלם טעמם בתורה. והמשפטים, ישאל מה המשפטים שנעשה במצות האלה, שנסקול העושה מלאכה בשבת, ונשרוף הבא על אשה ואמה, ונכה את הארבעים לזורע כלאים. כי משפטי ישוב המדינות, בדיני השור והבור והשומרים ושאר הדינין שבתורה צדיקים וטובים הן, כל רואיהם יכירון

Shadal Shemot 21:1שד"ל שמות כ"א:א'

ואלה המשפטים – משפט שם נגזר מן הפעל, וענינו פסק דין שהשופט גוזר, והנה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב אינם משפטים, אך הם שרשים וכללים גדולים אשר אין בני אדם צריכים ללמדם מפי השופט, כי כל אדם מודה בהם; אבל הדינים האמורים בפרשה הזאת הם ענפים אשר יפול בהם חלוק הדעות, ובהם בני אדם צריכים לשופט שיחתוך הדין, לכך נקראים משפטים. ולהיות כי כן דרך השופט לגזור מי חייב למי, והוא מודיע מי ראוי שיתן ומי ראוי שיקבל, מזה נמשכו לקרוא בשם משפט לכל מה שהוא ראוי לאיש פלוני, או לדבר פלוני, אם לטוב, כגון כמשפט הבנות (למטה פסוק ט'), משפט הכהנים (דברים י"ח:ג'), משפט הבכורה (שם כ"א:י"ז), אם לרע, כמו משפט מות לאיש הזה (ירמיה כ"ו:י"א), ובדברים שאין בהם רוח חיים, כגון את המשכן כמשפטו (למטה כ"ו:ל'), כחקת הפסח וכמשפטו (במדבר ט':י"ד), ונסכיהם כמשפטם (שם כ"ט:ו'), כלם ענינם מה שראוי לאותו דבר, מה שהוא jus לאותו דבר. גם האל יש לו משפט, והם הדברים שרצונו שנעשה אותם לעבודתו, כטעם את משפט אלהי הארץ (מלכים ב י"ז:כ"ו); וכן בפרשה הזאת כשהשלים המשפטים שבין אדם לחברו הזכיר גם משפט אלהי הארץ, והוא ששת ימים תעשה מעשיך, שלש רגלים תחג לי, ושאר הענין (למטה כ"ג י"ב-י"ט); ואמנם שרש שפט (אשר איננו לא בל' ארמית ולא בל' ערבית) נ"ל נגזר מן שֵבֶט, כי ראש המשפחה נקרא שבט, וראש המשפחה הוא היה קצין שוטר ומושל בבני משפחתו, ע"כ נקראו הנשיאים והקצינים שבטים, כטעם {בראשית מ"ט:ט"ז} דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל; ומי שהעם בוחרים בו לעשות מעשי שבט, לגזור אומר ויקום, וכלם נשמעים אליו כאילו הוא ראש המשפחה, נקרא (בחילוף בי"ת בפ"א) שופט. אשר תשים לפניהם – עיין למעלה י"ט:ז'.

Hoil Moshe Devarim 6:20הואיל משה דב' ו':כ'

עדות הם אזהרות (גל עד, פר' ויצא; והיה שם בך לעד, סוף פר' וילך; תהיה בנו לעדה, סוף ספר יהושע); חקים - דברים נחקקים על אבן כיסודות שעליהם נכון ישוב האומה; משפטים - דינים בדברים שבין אדם לחבירו.

R. D"Z Hoffmann Vayikra 18:4רד"צ הופמן ויקרא י"ח:ד'

משפטי... חקותי – ההבדל בין "משפטים" ל"חוקים" הוא לדעת רש"י בזה, שהראשונים הם חוקים שכליים, שטעמיהם מובנים לכל אדם; ואילו האחרונים הם אותם החוקים שאינם מובנים בנקל. כך מפרש גם הספרא. ברם, הקו המבדיל "מובן" – "לא מובן" אינו מוגדר כל צרכו. ביתר דיוק יש להגדיר את ה"משפטים" כזכויות או כדינים הקובעים את היחסים שבין אדם לחברו; ואילו ה"חוקים" מציינים חובות בנוגע לאדם עצמו, לשמור על טהרת גופו ונשמתו הוא, וגם כלפי הברואים, לשמור על חוקי הטבע שניתנו על ידי האל. ולמעשה הוא באמת כך,שאת המשפטים קל יותר להבין מאשר את החוקים. אולם זה נובע רק מתוך כך, שהיחסים המסודרים על ידי משפטים, ידועים וקרובים לנו יותר; ואילו עניני החוק הם לפי טבעם ותכונתם בלתי מובנים בנקל (השוה הירש).