Dictionary:נסה/5

EN/HEע/E

נסה

Sources

Shemot 15:22-26שמות ט"ו:כ"ב-כ"ו

(כב) וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם. (כג) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה. (כד) וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה. (כה) וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַֽיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ. (כו) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כׇּל חֻקָּיו כׇּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ.

Shemot 16:1-5, 16-30שמות ט"ז:א'-ה', ט"ז-ל'

(א) וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (ב) וַיִּלּוֹנוּ (וילינו) כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר. (ג) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב. (ד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא. (ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם. (טז) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ. (יז) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט. (יח) וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ. (יט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. (כ) וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה. (כא) וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס. (כב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה. (כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר. (כד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ. (כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. (כו) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ. (כז) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ. (כח) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי. (כט) רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. (ל) וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Vayassa 1מכילתא בשלח ויסע א'

ושם נסהו, שם נשא לו גדולה דברי ר' יהושע שנ' נשא אויל מרודך את ראש יהויכין מלך יהודה (מלכים ב' כה כז) ואומ' נשא את ראש בני גרשון (במדבר ד כב) אמר לו רבי אלעזר המודעי והלא גדולה אינה תלויה אלא בשי"ן וכאן לא כתיב אלא בסמ"ך הא מה ת"ל ושם נסהו שם נסה המקום את ישראל.

Rashbam Shemot 16:4רשב"ם שמות ט"ז:ד'

למען אנסנו THAT I MAY TEST THEM: "Since every day their eyes are turned to Me for their sustenance, as a result they will believe in Me and follow My laws." This idea is explained explicitly in the Torah portion Vehayah `eqev, on the verse (Deut. 8:3) "He subjected you to the hardship of hunger ...."

למען אנסנו – מתוך שבכל יום ויום עיניהם תלויות למזונותיהם אלי, מתוך כך יאמינו בי וילכו בתורותי, כמו שמפורש בפרשת והיה עקב ויענך וירעיבך {וגו'} (דברים ח':ג').

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 15:25אבן עזרא שמות פירוש שני ט"ו:כ"ה

שם שם לו – לישראל. {חק ומשפט} – שיסר אותם ולמדם. וטעם ושם נסהו – על דרך כי מנסה י"י אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים (דברים י"ג:ד'), וככה אמר ויענך וירעבך (דברים ח':ג') ולמען נסותך להטיבך באחריתך (דברים ח':ט"ז). להטיב הסובלים שלא הלינו על משה.

R. Avraham b. HaRambam Shemot 15:25ר' אברהם בן הרמב"ם שמות ט"ו:כ"ה

שם שם לו חק ומשפט וג' – יסבול אחד משלושה ענינים לפי המוכרח מן הפשט: או שנצטוו שם הוראות שעה שנתבטלו שוב ולא נזכרו מפני שאין בהן צורך כמו שבא בקבלה שנצטוו שיהיה מאכלם במדבר בשר בהמה שלמים לא חולין והיא הוראת שעה לא לדורות. והשני שהוגדרו להם שם קצת חוקי התורה שנכפלו אחרי כן או אותם שהזכירו ז"ל או זולתם. והשלישי שטעמו שהעיר אותם שם שהם עתידים להצטוות חקים ומשפטים שיקבלו עליהם. והתחיל להם בזה אחר קריעת ים סוף מפני שאז [הגיעה] הגאולה כמו שנאמר להם בתחילת השליחות וגאלתי אתכם וג' ולקחתי אתכם וג' וכבר קדם שאין טעם הלקיחה אלא לימוד התורה. והיה זה אחר שלושת הימים והנסיון של מי מרה כדי שיבואר להם שדרך שמירת התורה יש בו צורך אל ההתלבטות והיציאה מן ההרגל. ושם נסהו – סובל שני פירושים: אחד מהם שיהיה (נסהו) מן ענין "ההרגל", הטעם כי שם הורגלו בהתלבטות והסבלנות והבטחון (בה'). והשני שיהיה רמז מה שהוא עתיד לבאר בפסוק הבא אחר זה, הטעם לפי פירוש זה "שם בחנו כי ההשגחה דבוקה בשמיעה".

R. Avraham b. HaRambam Shemot 16:28ר' אברהם בן הרמב"ם שמות ט"ז:כ"ח

ומאמר עד אנה טעמו עברו על המצוה הראשונה [והותרה מהם מי שהותרה] וחזרו ועברו על שמירת שבת וזו רציפות של עבירות מהם אשר מורה על מיאון ועד מתי (ימאנו) וזה הוא שנרמז אליו במאמר למען אנסנו וג' וזה גם כן מה שנצטוו עליו במרה (במאמר) אם שמ[ו]ע תשמע וג'.

R. Chaim Paltiel Shemot 15:25ר' חיים פלטיאל שמות ט"ו:כ"ה

שם שם לו חוק ומשפט – פי' רש"י (שבת) ופרה אדומה ודינים. ותי' מנלן בשלמא פרה דכתיב חק וכתיב חוקה גבי פרה, ודינים דכתיב משפט. אך שבת מנלן, וי"ל דיליף מהא דכתיב בתר הכי והאזנת למצותיו ואנה נתן לו מצות, אלא דכתיב ושם נסהו דהיינו שבת כמו אל עמים ארים ניסי, לשון דגל, והשבת נקראת אות דכתיב אות היא, והיינו דכתיב בדברות כאשר צוך ה' אלהיך, ואמרינן כאשר צוך במרה והיינו מצות. וא"ת והא פרה אחת היא מח' פרשיות שנאמרו ביום שהוקם המשכן, וי"ל דוודאי למשה נאמרה במרה אך משה לא אמרה לישראל עד יום שהוקם המשכן.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 15:25רלב"ג שמות ביאור המילות ט"ו:כ"ה

שם שם לו חק ומשפט – ביארו רבותינו ז"ל ששם צוה להם ה' יתעלה ענין השבת והדינין הנזכרים ב'ואלה המשפטים'. אמרו: שבת ודינין במרה אפקוד. ולפי הפשט, הנה נצטוו במשפטים ההם אחר ששמעו עשרת הדברים, כי אתה תמצא בסוף פרשת יתרו: 'ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם' (כ, יח), וזה היה בלי ספק אחר ששמעו עשרת הדברים, כי אז דיבר ה' יתעלה עמהם מן השמים; ואחר זה אמר: 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' (כא, א); וזה לאות כי כל הסיפור הזה הוא נמשך קצתו לקצתו. ולזה יתבאר שכבר נצטוו במשפטים האלו אחר ששמעו עשרת הדברים. והנה הרצון בזה - לפי מה שאחשוב - שהעם שזכר שהלינו על משה (פסוק כד), שׂם לה' יתעלה חוק ומשפט. רוצה לומר שהם חשבו עליו שאין מדרכו שיגיעו ממנו זולת רעות, ושזה חוק ה' יתעלה ומשפטו, כמו שהיה מאמין פרעה באומרו: 'ראו כי רעה נגד פניכם' (י, י) לפי מה שביארנו במה שקדם. והנה הביאם להאמין זה, כי הם ראו שכל הנפלאות שהגיעו מאת ה' יתעלה היה בהם רע־מה, כאילו תאמר שקריעת ים סוף היתה כדי שיטבעו המצרים בים, וכן הענין בכל המכות והנפלאות שנתחדשו ממנו. והנה עמוד האש והענן, לא היה במציאותו טוב מורגש. ולזה ניסה זה העם ה' יתעלה, אם יוכל להשפיע להם טובות לא יהיה בהם רע לְדָבָר. והשפיע להם ה' יתעלה אז על יד נביאו זה המופת, שהיה בו טוב בזולת רע. ואמר להם ה' יתעלה, על יד נביאו: לא תיראו שיהיה מדרכי להגיע הרעות לבד, מפני מה שהבאתי למצרים מהרעות, כי אם תשמעו בקול ה' יתעלה, ותעשו הישר בעיניו, ותאזינו למצותיו, ותשמרו כל חוקיו, - הנה לא אשים עליכם כל המחלה אשר שמתי במצרים, כי אין מדרכי להגיע הרעות כמו שחשבתם; וזה, כי אני ה' רֹפאך – רוצה לומר שמדרכי להסיר המחלה מהדבקים בי, לא שאביאה עליהם. הלא תראו שכבר ריפאתי המים המרים והֵשַׁבְתִּי אותם מתוקים, וזה לאות כי אין מדרכי להגיע הרעות לבד כמו שחשבתם. או יהיה הרצון באומרו שם שם לו חק ומשפט – ששם במקום ההוא סידר ה' יתעלה לישראל חוק ומשפט, רוצה לומר ששם הודיע אותם שהוא יסדר להם חוקים ומשפטים יתנהגו בהם, במה שאמר להם: אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך... והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו; ושם ניסה ישראל ורומם אותם על שאר האומות, במה שייעד שיתן להם מצוות וחוקים יִנָּצְלוּ מכל רע בשומרם אותם; כל שכן שלא יהיה להם לירא שיביא עליהם כמו אלו הרעות שהביא על המצרים במצרים ובים, כי אין מדרך ה' יתעלה להביא הרעות לבד כמו שהיה אומר פרעה באומרו: 'ראו כי רעה נגד פניכם' (י, י), כמו שביארנו במה שקדם; וזה, כי הוא יתעלה יסיר הרע מהדבקים בו. והראיה על זה - שכבר המתיק המים המרים. ויהיה נסהו – מענין רוממות והתנשאות. וכן מה שאמר: 'כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים' (כ, טז), וכן: 'נְסָה עלינו אור פניך ה'' (תהלים ד, ז). או יהיה ושם נסהו – מענין ניסיון, והרצון בזה, שה' יתעלה ניסה ישראל בזה המופת, אם יאמין בו בְּדרך שילך בתורתו, כמו שאמר בענין המן: 'למען אנסנו הילך בתורתי אם לא' (טז, ד). וזה, כי כשיראו ענין אלו המופתים הנפלאים אשר לא היה בהם כי אם השפעת הטוב, היה ראוי שיכנעו ללכת בדרכי ה' יתעלה. והנה הַשְּׁמִיעָה בקול ה' יתעלה — הוא שיקבלו עליהם לקיים דבריו. והישר בעיניו תעשה – שתקיים המצוות אשר צוה לעשות אשר להם תועלת בעצמותם, כמו השבת האבדה ואהבת הרֵעים ומה שידמה להם. והאזנת למצותיו – רוצה לומר שתאזין למצותיו ותתבונן בהם ותקיימם, והם מצוות לא תעשה אשר יחייבם השכל. ושמרת כל חקיו – הם מצוות עשה ולא תעשה שאין בענינם טעם מבואר; וענין השמירה הזאת הוא לזכור עניינם ולקיימם, ושלא לעבור עליהם.

Abarbanel Shemot 15:25אברבנאל שמות ט"ו:כ"ה

ואין ספק שטבע המדבר ההוא חייב חסרון המים והם לא היו ראוים להעשו' להם נס. ויש מהמפרשים שאמרו שמפני מה שדברו כנגד משה על הים המבלי אין קברים וגו' הביאם הקדוש ברוך הוא במצוקה הזאת על המים חטאו על המים נענשו. והיותר נכון בעיני הוא שמפני שהיה הקדוש ברוך הוא עתיד לתת להם בסיני תורה ומצות הוצרך במסעות הראשונות האלה להביאם בצרות ומצוקות באופן שיתחננו לפניו והוא ימלא את צורכם וידעו כי יש אלהים בישראל שהוא המוציא נוזלים מסלע וגם לחם יוכל תת כי הכל בידו כחומר ביד היוצר ובזה יקנו למוד מועיל שבצר להם ישחרונהו וימצא להם. הנה א"כ להדריכם בשלמות האמונות והדבקות עמו ית' צריכים לקבול התורה והביאם בנסיונות אלה ומפני זה לא קבלו עונש כלל על דבריהם אשר דברו בזה לפי שמרוב שיחם וכעסם דברו... ואמנם מה הוא החוק והמשפט ההוא ולמי נסה שמה. הנכון הוא ששם שם לו השם יתברך לישראל ולמדו דעת תורני אמתי שהיה חוק בערכם לפי שלא היו משיגים את טעמו והוא שהבוטח בה' ישוגב ושבכל קראם אליו ישמע אל ויענם ויעשה עמהם נסי' ונפלאות כי זה הוא החוק והדבר הנעלם ששם להם שמה כמו שראו בענין המים המרים שהמתיקם בתפלת מרע"ה. והוא היה משפט לאלהי יעקב לשנות הטבעים בתפלת חסידיו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב ושם נסהו רוצה לומר ששם התחיל הקדוש ברוך הוא לעשות נסים עם ישראל במדבר כי הנה שאר הנסים שנעשו עד הנה היו להעניש את המצריים. אמנם להספיק צורכם של ישראל במדבר מהמקום הזה התחיל לעשו' עמהם נסים ונפלאות לצרכיהם ויהיה נסהו מלשון המסות הגדולות. ואפשר לפרש ושם נסהו מלשון נסיון והחוק הוא רמז להנהגה והמשיל אותו השם יתברך ואמר הכתוב כי שם שם הב"ה לישראל חוק ומשפט בו יתנהגו תמיד והוא מה שזכר מיד והיה אם שמוע תשמע וגו' כי היא אזהרה כוללת לכל המצות ושם נסה אותו החוק כי בעיניהם ראו הפלא שנעשה במי' בתפלת מרע"ה וחז"ל אמרו (סנהדרין ד' נ"ז) שבת ודינין במרה איפקוד ויהיה החוק רמז לשבת מלשון בחוקו חוג והמשפט רמז לעיקרי הדינין שלמדם שם בקצור ורצו בזה שכאשר ראו ישראל בעיניהם שינוי טבע המים הכירו וידעו שהקב"ה חידש את עולמו ובראו אחר שלא היה ולכן צוה שם להם על השבת המורה על החדוש וגם הורה להם הפועל ההוא הנסיי שפלס ומאזני משפט לה' להיות עזרה בצרות לעבדיו הבוטחים בו וזו היא פינת הידיעה ופינ' ההשגח' האלהי' לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו והוא עיקר הדינין כלם. והר"ן בדרשותיו פירש ושם נסהו על החוק והמשפט שזכר יאמר כי שם במרה שם לו חוק ומשפט ושם נסה אותו החוק והוכיח בנסיונו כי כח חוקו ומשפטו יספיק בהסרת המחלה כמו שרפא את המי' המרים בעץ מר הפך טבעו לפי שהסבה האלהית פעלה שם לא הטבעית ומה שכתבתי אני הוא היותר נכון.

Biur Shemot 16:4ביאור שמות ט"ז:ד'

למען אנסנו – כבר הודעתיך ענין הנסיון הנאמר אצל השם ב"ה בפ' וירא בפסוק והאלהים נסה את אברהם. והטעם, מתוך שעיניהם תלויות אלי בכל יום ויום למזונותיהם, מתוך כך ינסו וירגילו את עצמם לבטוח בי, ותשוב האמונה בה' להיות תכונה בנפש, כמו שמפורש בפ' עקב, ויענך וירעבך וגו' (דברים ח':ג') עד סוף הפרשה, וכן מפרש במכילתא.