Did Shemuel Come Back to Life/5

EN/HEע/E

Did Shemuel Come Back to Life?

Sources

Vayikra 19:31ויקרא י״ט:ל״א

Turn ye not unto the ghosts, nor unto familiar spirits; seek them not out, to be defiled by them: I am the Lord your God.

אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים אַל תְּבַקְשׁוּ לְטׇמְאָה בָהֶם אֲנִי י"י אֱלֹהֵיכֶם.

Vayikra 20:1-7ויקרא כ׳:א׳-ז׳

(1) And the Lord spoke unto Moses, saying: (2) Moreover, thou shalt say to the children of Israel: Whosoever he be of the children of Israel, or of the strangers that sojourn in Israel, that giveth of his seed unto Molech; he shall surely be put to death; the people of the land shall stone him with stones. (3) I also will set My face against that man, and will cut him off from among his people, because he hath given of his seed unto Molech, to defile My sanctuary, and to profane My holy name. (4) And if the people of the land do at all hide their eyes from that man, when he giveth of his seed unto Molech, and put him not to death; (5) then I will set My face against that man, and against his family, and will cut him off, and all that go astray after him, to go astray after Molech, from among their people. (6) And the soul that turneth unto the ghosts, and unto the familiar spirits, to go astray after them, I will even set My face against that soul, and will cut him off from among his people. (7) Sanctify yourselves therefore, and be ye holy; for I am the Lord your God.

(א) וַיְדַבֵּר י"י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ב) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן. (ג) וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי. (ד) וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן הָאִישׁ הַהוּא בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ לְבִלְתִּי הָמִית אֹתוֹ. (ה) וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כׇּל הַזֹּנִים אַחֲרָיו לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם. (ו) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים לִזְנֹת אַחֲרֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ. (ז) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי י"י אֱלֹהֵיכֶם.

Vayikra 20:27ויקרא כ׳:כ״ז

A man also or a woman that divineth by a ghost or a familiar spirit, shall surely be put to death; they shall stone them with stones; their blood shall be upon them.

וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם.

Devarim 18:9-13דברים י״ח:ט׳-י״ג

(9) When thou art come into the land which the Lord thy God giveth thee, thou shalt not learn to do after the abominations of those nations. (10) There shall not be found among you any one that maketh his son or his daughter to pass through the fire, one that useth divination, a soothsayer, or an enchanter, or a sorcerer, (11) or a charmer, or one that consulteth a ghost or a familiar spirit, or a necromancer. (12) For whosoever doeth these things is an abomination unto the Lord; and because of these abominations the Lord thy God is driving them out from before thee. (13) Thou shalt be wholehearted with the Lord thy God.

(ט) כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר י"י אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. (י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. (יא) וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. (יב) כִּי תוֹעֲבַת י"י כׇּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה י"י אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. (יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם י"י אֱלֹהֶיךָ.

Yehoshua 2:7יהושע ב׳:ז׳

And the men pursued after them the way to the Jordan unto the fords; and as soon as they that pursued after them were gone out, the gate was shut.

וְהָאֲנָשִׁים רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן עַל הַמַּעְבְּרוֹת וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ אַחֲרֵי כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם.

Shofetim 9:13שופטים ט׳:י״ג

And the vine said unto them: Should I leave my wine, which cheereth God and man, and go to hold sway over the trees?

וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים.

Shemuel I 28:3-25שמואל א׳ כ״ח:ג׳-כ״ה

(ג) וּשְׁמוּאֵל מֵת וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ וְשָׁאוּל הֵסִיר הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים מֵהָאָרֶץ. (ד) וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ. (ה) וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּרָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹד. (ו) וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּה' וְלֹא עָנָהוּ ה' גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם. (ז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר. (ח) וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה וַיֹּאמֶר (קסומי) [קָסֳמִי] נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךָ. (ט) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי. (י) וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּה' לֵאמֹר חַי ה' אִם יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה. (יא) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ וַיֹּאמֶר אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי. (יב) וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתָנִי וְאַתָּה שָׁאוּל. (יג) וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ. (יד) וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ. (טו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה. (טז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי וַה' סָר מֵעָלֶיךָ וַיְהִי עָרֶךָ. (יז) וַיַּעַשׂ ה' לוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיָדִי וַיִּקְרַע ה' אֶת הַמַּמְלָכָה מִיָּדֶךָ וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ לְדָוִד. (יח) כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְלֹא עָשִׂיתָ חֲרוֹן אַפּוֹ בַּעֲמָלֵק עַל כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה לְךָ ה' הַיּוֹם הַזֶּה. (יט) וְיִתֵּן ה' גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל עִמְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי גַּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל יִתֵּן ה' בְּיַד פְּלִשְׁתִּים. (כ) וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה. (כא) וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל וַתֵּרֶא כִּי נִבְהַל מְאֹד וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה שָׁמְעָה שִׁפְחָתְךָ בְּקוֹלֶךָ וָאָשִׂים נַפְשִׁי בְּכַפִּי וָאֶשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי. (כב) וְעַתָּה שְׁמַע נָא גַם אַתָּה בְּקוֹל שִׁפְחָתֶךָ וְאָשִׂמָה לְפָנֶיךָ פַּת לֶחֶם וֶאֱכוֹל וִיהִי בְךָ כֹּחַ כִּי תֵלֵךְ בַּדָּרֶךְ. (כג) וַיְּמָאֵן וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל וַיִּפְרְצוּ בוֹ עֲבָדָיו וְגַם הָאִשָּׁה וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם וַיָּקָם מֵהָאָרֶץ וַיֵּשֶׁב אֶל הַמִּטָּה. (כד) וְלָאִשָּׁה עֵגֶל מַרְבֵּק בַּבַּיִת וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ וַתִּקַּח קֶמַח וַתָּלָשׁ וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת. (כה) וַתַּגֵּשׁ לִפְנֵי שָׁאוּל וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיֹּאכֵלוּ וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ בַּלַּיְלָה הַהוּא.

Bavli Berakhot 55bבבלי ברכות נ״ה:

Rava raised a contradiction between these verses: On the one hand, it is written: “I speak with him in a dream”; and on the other hand, it is written: “And the dreams speak falsely.” The Gemara resolves this contradiction: This is not difficult because there are two types of dreams. Here, the verse, “I speak with him in a dream,” refers to dreams that come by means of an angel; here, the verse, “And the dreams speak falsely,” refers to dreams that come by means of a demon.

רבא רמי כתיב בחלום אדבר בו וכתיב וחלומות השוא ידברו לא קשיא כאן ע״י מלאך כאן ע״י שד.

Bavli Shabbat 152b-153aבבלי שבת קנ״ב:-קנ״ג.

א"ל ההוא צדוקי לר' אבהו אמריתו נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד אובא טמיא היכא אסקיה לשמואל בנגידא א"ל התם בתוך שנים עשר חדש הוה דתניא כל י"ב חדש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת לאחר י"ב חדש הגוף בטל ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת.

Bavli Sukkah 28aבבלי סוכה כ״ח.

The Gemara relates: The Sages said about Rabban Yoḥanan ben Zakkai that he did not neglect Bible; Mishna; Gemara; halakhot and aggadot; minutiae of the Torah and minutiae of the scribes; the hermeneutical principles of the Torah with regard to a fortiori inferences and verbal analogies; the calculation of the calendrical seasons; and numerology [gimmatreyaot]. In addition, he did not neglect esoteric matters, including the conversation of ministering angels; the conversation of demons, and the conversation of palm trees; parables of launderers, which are folk tales that can be used to explain the Torah; parables of foxes; and more generally, a great matter and a small matter.

אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים דבר גדול ודבר קטן

Bavli Chagigah 4bבבלי חגיגה ד׳:

רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי: (שמואל א' כ"ח) ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אתי. ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין, אנו - על אחת כמה וכמה! שמואל מאי היא? דכתיב (שמואל א' כ"ח) ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עלים, עלים - תרי משמע, חד - שמואל, ואידך - דאזל שמואל ואתייה למשה בהדיה. אמר ליה: דלמא חס ושלום לדינא מתבעינא, קום בהדאי דליכא מילתא דכתבת באורייתא דלא קיימתיה.

Bavli Chagigah 16aבבלי חגיגה ט״ז.

The Sages taught: Six statements were said with regard to demons: In three ways they are like ministering angels, and in three ways they are like humans. The baraita specifies: In three ways they are like ministering angels: They have wings like ministering angels; and they fly from one end of the world to the other like ministering angels; and they know what will be in the future like ministering angels.

ת״ר ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם שלשה כמלאכי השרת יש להם כנפים כמלאכי השרת וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת.

Bavli Sanhedrin 65bבבלי סנהדרין ס״ה:

ת"ר בעל אוב זה המדבר בין הפרקים ומבין אצילי ידיו ידעוני זה המניח עצם ידוע בפיו והוא מדבר מאליו מיתיבי {ישעיהו כ"ט:ד'} והיה כאוב מארץ קולך מאי לאו דמשתעי כי אורחיה לא דסליק ויתיב בין הפרקים ומשתעי תא שמע {שמואל א כ"ח:י"ג} ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ מאי לאו דמשתעי כי אורחיה לא דיתיב בין הפרקים ומשתעי ת"ר בעל אוב אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגולגולת מה בין זה לזה מעלה בזכורו אינו עולה כדרכו ואינו עולה בשבת נשאל בגולגולת עולה כדרכו ועולה בשבת עולה להיכא סליק הא קמיה מנח אלא אימא עונה כדרכו ועונה בשבת

Bavli Sanhedrin 67bבבלי סנהדרין ס״ז:

Rabbi Aivu bar Nagri says that Rabbi Ḥiyya bar Abba says that in the verse: “And the magicians of Egypt did in that manner with their secret arts [belateihem]” (Exodus 7:22), these words are describing acts of employing demons, which are invisible, and their actions are therefore hidden [balat]. With regard to the similar term “belahateihem” (Exodus 7:11), these are acts of sorcery, which sorcerers perform themselves, without using demons. And likewise it says: “And the flaming [lahat] sword that turned every way” (Genesis 3:24), referring to a sword that revolves by itself. Abaye says: A sorcerer who is particular about using a certain utensil for his sorcery is employing a demon; one who is not particular about using a certain utensil is performing an act of sorcery. erforms real sorcery.

אמר רבי אייבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים וכן הוא אומר {בראשית ג׳:כ״ד} ואת להט החרב המתהפכת. אמר אביי דקפיד אמנא שד דלא קפיד אמנא כשפים.

Vayikra Rabbah 26:7ויקרא רבה כ״ו:ז׳

מה כתי' למעלה מן העיניין, ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני (ויקרא כ':כ"ז). ר' יהושע דסכנין בש' ר' לוי איש זה שאול, אשה זו בעלת אוב. ר' לוי בש"ר חמא בר חנינא מוטב היה לשאול לשאול באורים ותומים שלמעלן ולא לשאול באוב וידעוני שלמטן. הוא ששאול אומ' לעבדיו בקשו לי אשת בעלת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה (שמואל א' כ"ח:ז'). אר"ל למה היה שאול דומה באותה שעה למלך שנכנס למדינה וגזר ואמ' כל תרנגולין שיש כאן ישחטו בלילה, בקש לצאת לדרך אמ' אין כאן תרנגול שיקרא, אמרו לו אתה הוא שצויתה ונשחטו. כך אתמול ושאול הסיר את האובות ואת הידעונים (שמואל א' כ"ח:ג'), והיום אמ' לעבדיו בקשו לי אשת בעלת אוב. ויאמרו עבדיו אליו הנה אשת בעלת אוב בעין דור (שמואל א' כ"ח:ז'). ויתחפש שאול (שמואל א' כ"ח:ח'), בשין כתי', שיצא חפשי מן המלכות. וילבש בגדים אחרים (שמואל א' כ"ח), מאנין פגניקא. וילך הוא ושני אנשים עמו (שמואל א' כ"ח:), זה אבנר ועמשא. א"ר יצחק למדתך תורה דרך ארץ שלא יצא אדם לדרך בפחות משני אנשים עמו, שאם יצא בפחות משני אנשים עמו סופו שהוא נעשה עבד עבדים. א"ר איבו שנים עשו כשורה אברהם ושאול. אברהם ויקח את שני נעריו עמו (בראשית כ"ב:ג'), ושאול וילך הוא ושני אנשים עמו, זה אבנר ועמשא. ויבואו אל האשה לילה (שמואל א' כ"ח:ח'), וכי לילה היה אלא מלמד שהיה להם אותה שעה אפלה כלילה. ויאמר קסמי נא לי באוב והעלי לי את אשר אומר אליך. ותאמר האשה הנה אתה ידעת את אשר עשה שאול. וישבע לה שאול בי"י לאמר חי י"י אם יקרך עון בדבר הזה (שמואל א' כ"ח:ח'-י'). ארשב"ל למה היה שאול דומה באותה שעה, לאשה שנתונה אצל אוהבה ונשבעת בחיי בעלה, כך שאול שואל באוב וידעוני והיה נשבע לה חי י"י אם יקרך עון בדבר הזה. ותאמר האשה את מי אעלה לך (שמואל א' כ"ח:י"א), מאותן שאמרו מי י"י (שמות ה':ב'), או מאותן שאמרו מי כמוכה באלים י"י (שמות ט"ו:י"א), אמ' לה את שמואל רבן של נביאים העלי לי. עבדת מה דעבדת ואמרת מה דאמרת וסליק. כיון דחמיתיה אידחילת, שנא' ותרא האשה את שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר האשה אל שאול למה רמיתני ואתה שאול (שמואל א' כ"ח:י"ב). מנא ידעא בההיא שעתא דהוא שאול, אלא אמרו לא כשהוא עולה להדיוט עולה למלך, להדיוט עולה ראשו למטה ורגליו למעלה, למלך רגליו למטה וראשו למעלה. ויאמר לה המלך אל תיראי כי מה ראית ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ (שמואל א' כ"ח:י"ג). כיון דשמע אלהים אזדחיל. וי"א הרבה זקנים עלו עמו באותה שעה. ויאמר לה מה תארו (שמואל א' כ"ח:י"ד), וכי לא היה מכירו, אלא שלשה דברים נאמרו במי שמעלה בזכורו, זה שמעלהו רואה אותו ואינו שומע קולו, זה שצריך לו שומע קולו ואינו רואה אותו, זה שאינו צריך לו לא שומע קולו ולא רואהו. כך שמואל, האשה שהעלתה אותו ראתהו ולא שמעה קולו, שאול שצריך לו שומע קולו ולא ראהו, אבנר ועמשא שלא היו צריכין לו לא שמעו קולו ולא ראוהו. ותאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל (שמואל א' כ"ח:י"ד). הה"ד ומעיל קטן תעשה לו אמו (שמואל א' ב':י"ט). באותה שעה ידע שאול כי שמואל הוא ויקוד אפים ארצה וישתחו (שמואל א' כ"ח:י"ד). ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני (שמואל א' כ"ח:ט"ו).

Tanchuma (Buber) Emor 4תנחומא (בובר) אמור ד׳

ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני (ויקרא כ':כ"ז), מה כתיב אחריו, אמור אל הכהנים, מה ענין זה אצל זה, אלא צפה הקדוש ברוך הוא שעתיד שאול למלוך על ישראל, ולהרוג את הכהנים, ולדרוש באוב וידעונים, שנאמר ויאמר שאול (אל עבדיו) [לעבדיו] בקשו לי (אשה) [אשת] בעלת אוב (שמואל א' כ"ח:ז'). אמר ריש לקיש למה שאול דומה, למלך שנכנס למדינה ואמר כל התרנגולין שבמדינה זו ישחטו בלילה, בקש לצאת לדרכו, אמר אין כאן תרנגול שיקרא, אמרו לו לא צוית אתה לשוחטן, אף כאן שאול הסיר את האובות ואת הידעונים (שמואל א' כ"ח:ג'), ואמר בקשו לי (אשה) [אשת] בעלת אוב. ויתחפש שאול (שמואל א' כ"ח:ח'), מהו ויתחפש, שנעשה חפשי מן המלכות, וילך הוא ושני אנשים עמו (שמואל א' כ"ח), מי היו, אבנר ועמשי, לימדה תורה דרך ארץ שלא יצא אדם לדרך (בלילה) לבדו, וכן עשה אברהם אבינו, ויקח את שני נעריו (עמו) [אתו] (ואת יצחק בנו) (בראשית כ"ב:ג'), וכן וילך הוא ושני נעריו (אתו) [עמו] (שמואל א' כ"ח:ח'), ויבואו אל האשה לילה (שמואל א' כ"ח), וכי לילה היה, אלא אותה שעה היתה להם אפילה כלילה, ויאמר קסמי נא לי באוב וגו' (שמואל א' כ"ח), ותאמר האשה (אל שאול) [אליו] הנה אתה ידעת [את] אשר עשה שאול אשר הכרית את האובות ואת (הידעונים) [הידעוני] (שמואל א' כ"ח:ט'), מיד וישבע לה שאול בה' לאמר [חי ה'] אם יקרך עון בדבר הזה (שמואל א' כ"ח), אמר ריש לקיש למה שאול דומה, לאשה שהיתה נתונה אצל אהובה, ונשבעת בחיי בעלה, ותאמר האשה את מי אעלה לך (שמואל א' כ"ח:י"א), מאומרי מי כמוכה (שמות ט"ו:י"א), או מאומרי מי ה' (שמות/ ה':ב'), אמר לה את שמואל העלי לי (שמואל א' כ"ח), עשתה מה שעשתה והעלתה, ותרא האשה את שמואל ותזעק (קול) [בקול] גדול ותאמר למה רמיתני ואתה שאול (שמואל א' כ"ח:י"ב), מהיכן ידעה, אמרו רבותינו, לא כשם שעולה למלך עולה להדיוט, למלך פניו למעלה ורגליו למטה, כדרך כל האדם, ולהדיוט רגליו למעלה ופניו למטה, ויאמר לה המלך [אל תיראי כי] מה ראית ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ (שמואל א' כ"ח:י"ג), עולים תרי, ומי היו משה ושמואל, כששמע שאול כן נתיירא שקרא אחד ועמדו שנים, ויאמר לה מה (תוארו) [תארו] ותאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל (שמואל א' כ"ח:י"ד), שלשה דברים אמרו במעלה את האוב, המעלה אותו רואהו ואינו שומע את קולו, השואלו שומע את קולו ואינו רואהו, העומדין שם לא רואין אותו ולא שומעין את קולו, איש זקן עולה והוא עוטה מעיל, ולהלן הוא אומר ומעיל קטן תעשה לו אמו (שמואל א' ב':י"ט), תנא המעיל בו גדל, בו נקבר, בו עלה, תני בשם ר' נתן כסות שיורד עם אדם לקבורה בו עתיד לעלות בתחית המתים, שנאמר תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש (איוב ל"ח:י"ד), וידע שאול כי שמואל הוא ויקד אפים ארצה וישתחו, ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי (שמואל א' כ"ח:י"ד-ט"ו), לא היה לך להרגיז בוראך אלא בי שעשית אותי ע"ז, לא כך שנינו כשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד, ויש אומרים למה הרגזתני שאמר לו הייתי מרגיז שמא יום הדין הוא והיתי מתיירא, והרי דברים קל וחומר, ומה שמואל [רבן] של כל הנביאים היה מתיירא מיום הדין, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. ויאמר שאול (אל שמואל) צר לי מאוד וגו' [ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות] (שמואל א' כ"ח:ט"ו), למה לא אמר לו באורים ובתומים, אמר ר' יצחק לב יודע מרת נפשו (משלי י"ד:י'), על שהרג נוב עיר הכהנים, ויעש ה' לך כאשר דבר בידי, ויקרע ה' את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד (שמואל א' כ"ח:י"ז), א"ל [כד הוית גבן אמרת לי ויתנה לרעך הטוב ממך, וכדו אמרת לרעך לדוד, א"ל] כד הוינא גביכון הוינא בעלמא דשקר, והוינא אמרין לך מלין דשקר דדחילת מינך דלמא תקטלינני, ברם אנא כען בעלמא דקשוט, לא תשמע מני אלא מלין דקשוט, ולא על חנם עשה לך את הדבר הזה, כאשר לא שמעת בקול ה' ולא עשית חרון אפו בעמלק [וגו'], ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים ומחר אתה ובניך עמי (שמואל א' כ"ח:י"ח-י,ט), עמי במחיצתי.

R. Shemuel b. Chofni Gaon (in Ginzei Schechter 1 p. 299-300)ר׳ שמואל בן חפני גאון (מובא בגננזי שכטר א׳ עמ׳ 299-300)

נשאל רבינו שמואל בן חפני על הספור מן בעלת אוב ואם החייה השם את שמואל באותו המעמד. והשיב על זה בתשובה ארוכה ואמר כי באמת לא החייה אותו אבל בעלת אוב רמתה את שאול. והקדים בתשובתו עשרה עקרים ואחרי כן חזר על תוכן השאלה וגדר בזה שלש שאלות. הראשונה מלשון הכתוב וידע שאול כי שמואל הוא. ויאמר השואל אם כן הוא ששמואל לא עלה ולא היה נראה בגלוי, איזהו דמיון דומה הורהו עליו והכחוב אומר וידע? ונשיב כי הידיעה תאמר בדרך העברה במובן מחשבה כמו וידע אונן. וכמו כן הוא וידע שאול כלומר חשב והרגיש והאמין בה. והשאלה השניה ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני ויאמר ולמה תשאלני והנה בזה אמר מפורש כי שמואל דיבר אתו והוא לא היה יכול לדבר אתו אלא בהיותו חי? ונאמר כי באמרו ויאמר שמואל ירצה באמת רק לאמר שאשת בעלת אוב אמרה לו: הנה שמואל אומר לך כן וכן. ואם יאמר הנה הכתוב לא אמר ותאמר האשה אל שאול שמואל אומר לך, נשיב לו אמנם כן הוא, ואולם השכל מחייב שבאמת דיבר הכתוב בזה רק מדברי אשת בעלת אוב. ולא נפלא הוא לשון הכתוב בשלוחי מלך יריחו והאנשים רדפו אחריהם דרך הירדן והם היו אז אצל רחב. והגאון אלפיומי התנגד לדברים אלו ואמר לא יתכן לומר כי היא אמרה לשאול הנה שמואל אומר לך כזה וכזה, ואולם שיעור הכתוב הוא לפי מה שהבין שאול, ואמר אם ניתן לפרש פירוש זה או נוכל לפרש כמו כן כל וידבר וכל ויאמר. ואולם יאמרו נא לראש הישיבה שאנחנו באמת אך מטעם זה אמרנו כי האשה אמרה כן לשאול: הנה שמואל אומר לך כן וכן, מאשר שאינו עולה על הדעת כי שמואל ידבר אחרי מותו ומן הנמנע הוא שה' יחייה את שמואל בכח המכשפה, כי הוא נגד הטבע והוא מיוחד רק לנביאים. ואולם היא שהשיאה אותו לדרוש זאת באמרה את מי אעלה לך ויאמר את שמואל תעלי לי והטעתו להאמין כי יש לה הכח לזה. ובכל מקו' שנפגוש מלת אמר או וידבר ובלתי אפשר הוא להיות דיבורו של זה שנכתב אליו אז נאמ' שמה כפי מה שבארנו בזה הספור, ואם לא יהיה בלתי אפשר אז אין לנו להוציא כל ויאמר וידבר ממשמעו אם אינו נגד השכל ואינו מן הנמנע. הלא תראה לשון הכתוב ותאמר להם הגפן, זהו כמה שאמרנו שאינו עולה על הדעת והגפן מחלטת להראיה. והשאלה הג': מן לשון הכתוב וי"י סר מעליך וג' ויעש י"י כאשר לא שמעת וג' ויתן י"י גם את ישרא' עמך ביד פלשתים ומחר אתה ובניך עמי וג' ויאמר השואל הנה המאמר הזה ידבר כפירוש מכחה וגבורתה של החכמה הנסתרה. והתשובה על זה כי לא מן הנמנע הוא כי היה מפורסם בישר' מה שאמר בעודני חי באמרו ויאמר אליו שמואל קרע י"י את ממלכות בית ישראל מעליך ובעלת האוב שמעה זאת ופגעתו בזה. ובנוגע להנצחון של הפלשתים יתכן להיות כי הראתה [אשת בעלת אוב ראתה?] סימנים ואותות לזה מן גבורת הפלשתים ורפיון ישראל וכמו כן הוא מה שאמרה לענין מיתת שאול ובניו. ואין בכל זה ראיה להחכמה הנסתרה כי אמרה הכל רק על דרך השערה. ואמרו מחר אתה ובניך עמי, לשון בני אדם הוא לאמר נמות למחר וכוונתם לאחר שימלאו ימיהם. ומי שאמר דברים כאלו בדרך השערה איננו יודע נסתרות ואמנם כל אלה באו רק על פי המקרה. ומה שאמר ראש הישיבה וכדי להכחיש המכשפה הזאת [החייה ה' את שמואל] והנה אם באמת עלה אז לא הכחיש אותה ונהפוך הוא כי הצדיק אותה. ומה שאמר עוד כדי לצער אותו בדברים אשר ירעימו אותו הנה כבר צערו בכל אלה לפני מותו. ובאמת היה שמוא' שואל ומתפלל בעדו כדכ' ויחר לשמוא' ויזעק אל י"י כל הלילה ובוודאי לא רצה להודיעהו זאת. ולו היה חפץ להודיע היה יכול להודיעו על ידי הנביאים והכהנים באורים ותומים. וזה יורה כי לא החייה את שמואל.

Rashbam Devarim 13:3-4רשב״ם דברים י״ג:ג׳-ד׳

(3) ובא האות והמופת [EVEN IF] THE SIGN OR PORTENT COMES TRUE [DO NOT HEED THE WORDS OF THAT PROPHET]: [The sign of such false prophets could come true] because they know the future, since they make use of the forces of evil or teraphim or [they consult] ghosts or familiar spirits. (4) ‏כי מנסה ה'‏ BECAUSE THE LORD IS TESTING YOU: God granted powers to the forces of sorcery to be able to predict the future in order to test the Israelites and to increase their merit. He warned them (18:10-13), "Let there not be among you ... a soothsayer, a diviner, a sorcerer... . You must be wholehearted with the LORD your God." If the Israelites refrain from believing in the signs of idolatrous prophets, it will be to their merit.

(ג) ובא האות והמופת – שיודעים עתידות על ידי רוח טומאה ותרפים ואוב וידעוני. (ד) כי מנסה י"י וגו' – נתן כח בכשפים לדעת נולדות, לנסות ולזכות ישראל שהתרה בהם: לא ימצא בך מעונן ומנחש ומכשף וגו' עד תמים תהיה עם י"י אלהיך (דברים י"ח:י'-י"ג). ואם לא יאמינו לאותות נביאי ע"ז, זו היא זכותן.

Ibn Ezra Vayikra 19:31אבן עזרא ויקרא י״ט:ל״א

וטעם להזכיר האבת ו{אל} הידעונים – בעבור המת, וכן כתוב בישעיה בעד החיים אל המתים (ישעיהו ח':י"ט). האבת – מגזרת וכאבות חדשים יבקע (איוב ל"ב:י"ט), כי הם עיקר זאת האומנות. והידענים – מגזרת דעת, שיבקשו לדעת העתיד. וריקי מוח אמרו לולי שהאוב אמת גם כן דרך הכשוף לא אסרם הכתוב. ואני אומר הפך דבריהם, כי לא יאסור הכתוב האמת רק השקר. והעד, האלילים והפסילים. ולולי שאיני צריך להאריך הייתי מבאר דבר בעלת אוב (שמואל א כ"ח:ז') בראיות גמורות.

Ibn Ezra Devarim 18:11אבן עזרא דברים י״ח:י״א

וחבר חבר – אלה האומרים שיחברו השדים. אוב וידעני – פירשתיו. ודורש אל המתים – כהולכים אל בית הקברות והם לוקחים עצם אדם מת ובעבור מחשבתו ושגעונו, יראה לו דמות צורות בחלום גם בהקיץ. וכל אלה תועבות השם, כי האמת להיות לב האדם תמים עם בוראו. וכאשר ישען על חכמתו לבקש האמת, ומה שהיה חוץ מהשם, הנה לבו חסר, שהוא משובש. והרוצה לדרוש ידרוש מהשם על פי הנביא, על כן כתוב אחריו נביא מקרבך (דברים י"ח:ט"ו), זה יהושע. והעד, שאמר אליו תשמעון (דברים י"ח:ט"ו), וכתיב, וישמעו אליו בני ישראל (דברים ל"ד:ט'). ועוד ראיה אחרת, כי לא מצאנו נביא שנכנס עם ישראל לארץ כי אם יהושע, גם יתכן להיות זה כלל לכל נביא שיקום אחר משה.

Rambam Hilkhot Avodah Zarah 6:1רמב״ם הלכות עבודת כוכבים ו׳:א׳

הָעוֹשֶׂה אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי בִּרְצוֹנוֹ בְּזָדוֹן חַיָּב כָּרֵת וְאִם הָיוּ שָׁם עֵדִים וְהַתְרָאָה נִסְקָל. הָיָה שׁוֹגֵג מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה. כֵּיצַד הוּא מַעֲשֵׂה הָאוֹב. זֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַקְטִיר קְטֹרֶת יְדוּעָה וְאוֹחֵז שַׁרְבִיט שֶׁל הֲדַס בְּיָדוֹ וּמְנִיפוֹ וְהוּא מְדַבֵּר בַּלָּאט בִּדְבָרִים יְדוּעִים אֶצְלָם עַד שֶׁיִּשְׁמַע הַשּׁוֹאֵל כְּאִלּוּ אֶחָד מְדַבֵּר עִמּוֹ וּמְשִׁיבוֹ עַל מַה שֶּׁהוּא שׁוֹאֵל בִּדְבָרִים מִתַּחַת הָאָרֶץ בְּקוֹל נָמוּךְ עַד מְאֹד וּכְאִלּוּ אֵינוֹ נִכָּר לָאֹזֶן אֶלָּא בְּמַחֲשָׁבָה מַרְגִּישׁ בּוֹ. וְכֵן הַלּוֹקֵחַ גֻּלְגּלֶת הַמֵּת וּמַקְטִיר לָהּ וּמְנַחֵשׁ בָּהּ עַד שֶׁיִּשָּׁמַע כְּאִלּוּ קוֹל יוֹצֵא מִתַּחַת שֶׁחְיוֹ שָׁפָל עַד מְאֹד וּמְשִׁיבוֹ. כָּל אֵלּוּ מַעֲשֵׂה אוֹב הֵן וְהָעוֹשֶׂה אֶחָד מֵהֶן נִסְקָל:

Rambam Hilkhot Avodah Zarah 6:1-2רמב״ם הלכות עבודה זרה ו׳:א׳-ב׳

(א) העושה אוב או ידעוני ברצונו בזדון חייב כרת ואם היו שם עדים והתראה נסקל, היה שוגג מביא חטאת קבועה, כיצד הוא מעשה האוב, זה שהוא עומד ומקטיר קטרת ידועה ואוחז שרביט של הדס בידו ומניפו והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם עד שישמע השואל כאלו אחד מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת הארץ בקול נמוך עד מאד וכאלו אינו ניכר לאוזן אלא במחשבה מרגיש בו, וכן הלוקח גולגולת המת ומקטיר לה ומנחש בה עד שישמע כאילו קול יוצא מתחת שחיו שפל עד מאד ומשיבו, כל אלו מעשה אוב הן והעושה אחד מהן נסקל. (ב) כיצד מעשה הידעוני, מניח עצם עוף ששמו ידוע בפיו ומקטיר ועושה מעשים אחרים עד שיפול כנכפה וידבר בפיו דברים שעתידים להיות, וכל אלו מיני עבודת כוכבים הן ואזהרה שלהן מנין שנאמר אל תפנו אל האובות וגו'.

Rambam Hilkhot Avodah Zarah 11:16רמב״ם הלכות עבודת כוכבים י״א:ט״ז

וּדְבָרִים הָאֵלּוּ כֻּלָּן דִּבְרֵי שֶׁקֶר וְכָזָב הֵן וְהֵם שֶׁהִטְעוּ בָּהֶן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הַקַּדְמוֹנִים לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת כְּדֵי שֶׁיִּנְהֲגוּ אַחֲרֵיהֶן. וְאֵין רָאוּי לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם חֲכָמִים מְחֻכָּמִים לְהִמָּשֵׁךְ בַּהֲבָלִים אֵלּוּ וְלֹא לְהַעֲלוֹת עַל לֵב שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת בָּהֶן. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ"ג:כ"ג) כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל. וְנֶאֱמַר (דברים י"ח:י"ד) כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן וְגוֹ'. כָּל הַמַּאֲמִין בִּדְבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּמְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ שֶׁהֵן אֱמֶת וּדְבַר חָכְמָה אֲבָל הַתּוֹרָה אֲסָרָתַן אֵינָן אֶלָּא מִן הַסְּכָלִים וּמְחֻסְּרֵי הַדַּעַת וּבִכְלַל הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים שֶׁאֵין דַּעְתָּן שְׁלֵמָה. אֲבָל בַּעֲלֵי הַחָכְמָה וּתְמִימֵי הַדַּעַת יֵדְעוּ בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה אֵינָם דִּבְרֵי חָכְמָה אֶלָּא תֹּהוּ וְהֶבֶל שֶׁנִּמְשְׁכוּ בָּהֶן חַסְרֵי הַדַּעַת וְנָטְשׁוּ כָּל דַּרְכֵי הָאֱמֶת בִּגְלָלָן. וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרָה תּוֹרָה כְּשֶׁהִזְהִירָה עַל כָּל אֵלּוּ הַהֲבָלִים (דברים י"ח:י"ג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ:

Radak Shemuel I 28:24רד״ק שמואל א׳ כ״ח:כ״ד

ואני רואה לפרש הנה מעשה האוב לפי מה שנמצא כתוב אמרו רז"ל בעל אוב זה המדבר מבין הפרקים ומבין אצילי ידיו ידעוני זה המניח עצם חיה ששמה ידוע בפיו ומדברים דברים העתידים ופירוש מבין הפרקים שמשמיע קול נמוך מבין פרקי איבריו ומתחת שחיו על ידי מעשים שעושה שמקיש בזרועותיו וי"א אף מקטיר קטרת לשד והשד הוא העונה והמדבר ואמרו עוד בעל אוב אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגלגלת ופי' המעלה בזכורו שמדמה שמעלה המת ומדבר ומשמיע קול מתחת הארץ מעל פי הקבר כדרך ששמע שאול קולו של שמואל והקול נמוך מאד כמו שכתוב והיה כאוב מארץ קולך הנשאל בגלגלת גם הוא יקרא אוב ופירושו שיש עמו גלגלת של אבן שוהם או של זכוכית זכה ועושה מעשים עד שידמה שיוצא קול נמוך מאד וידמה לו באותו הקול שואל ומשיב כן פירשו רז"ל, והרב החכם הגדול רמב"ם ז"ל פירש במעשה אוב בהקשת זרועותיו שאמר שאוחז שרביט של הדם בידו ומניפו והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם אחרי אשר הקטיר קטורת ידוע אצלם עד שישמע השואל כאילו אחד מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת לארץ בקול נמוך מאד וכאילו אינו נכר באוזן אלא במחשבה מרגיש בו ופי' מעשה גלגלת שלוקח גלגלת המת ומקטיר לה קטרת ומנחש בה עד שישמע כאלו קול יוצא מתחת שחיו שפל עד מאד ומשיבו ועוד אמרו רז"ל שלשה דברים נאמרו במעלה זכורו המעלה רואהו ואינו שומעו ומי שצריך לו שומעו ואינו רואהו מי שאינו צריך לו לא שומעו ולא רואהו כך שמואל אשה שהעלתהו ראתהו ולא שמעתהו שאול שהיה צריך לו שמעו ולא ראהו ואבנר ועמשא שלא נצטרכו לו לא שמעוהו ולא ראוהו וראינו מחלוקת בין הגאונים בדבר הזה וכלם נשתוו כי מעשה האוב הבל ותוהו ודברי כזב והתול אבל יש מהם אומרים כי לא דבר שמואל עם שאול וחס ושלום לא עלה שמואל מקברו ולא דבר אבל האשה עשתה הכל ברמאות כי מיד הכירה כי שאול הוא אך להראות לו כי מצד החכמה הכירה ומצאה דבר זה אמרה למה רמיתני ואתה שאול ודרך בעלת אוב להביא בן אדם שמדבר מתוך מחבואו בלשון נמוך וכאשר בא שאול לדרוש מאתה וראתה אותו נבהל וידעה כי למחר יהיה יוצא למלחמה וכל ישראל היו בפחד גדול וידעה מה שעשה שאול שהרג כהני ה' שמה בפי המגיד הדברים הנאמרים בפרשה ומה שאמר ויאמר שמואל אל שאול על מחשבת שאול כי היה חושב כי שמואל היה המדבר אליו ומה שאמר ולא עשית חרון אפו בעמלק ידוע היה דבר זה כי מאותה שעה אמר לו שמואל וימאסך מהיות מלך ומה שאמר לרעך לדוד ידוע היה זה בכל ישראל כי דוד נמשח למלך ומה שאמר מחר אתה ובניך עמי מדרך סברא אמר זה, זהו פי' רב שמואל בן חפני הגאון ז"ל ואמר אף על פי שמשמעות דברי החכמים ז"ל בגמרא כי אמת היה שהחיתה האשה את שמואל לא יקובלו הדברים במקום שיש מכחישים להם מן השכל אבל רב סעדיה ורב האיי הגאונים ז"ל אמרו אמת הוא כי רחוק הוא שתדע האשה העתידות וכן שתחיה היא את המת בחכמת האוב אך הבורא יתברך החיה את שמואל כדי לספר לשאול את כל הקורות העתידות לבא עליו והיא האשה אשר לא ידעה בכל אלה נבהלה כמו שנאמר ותזעק בקול גדול ואשר אמרה האשה את מי אעלה לך דברי התולים הם כי דעתה היה לעשות כמנהגה אלה דבריהם, ויש לתמוה לדברי הגאונים האלה אם הקדוש ברוך הוא החיה את שמואל כדי לספר לשאול הקורות הבאות עליו למה לא אמר לו על ידי חלומות או על ידי אורים או על ידי הנביאים אלא על ידי אשה בעלת אוב ועוד איך היה נעלם משאול שהיה חכם ומלך אשר היו עמו כמה חכמים גדולים אם ענין אוב נעשה על ידי אדם מדבר מתוך מחבואו ומי יאמר שיטעה הוא בזה ואין זה הדעת מקבלו והנכון הוא מה שפירשנו.

Rashba, Responsa I:413שו"ת הרשב"א א':תי"ג

עוד יש לי מקום עיון בדברי הרב ז"ל שכתב אמרו בפי' כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי. רוצה בזה כל מה שיגזרהו העיון הטבעי הוא מותר וזולתו אסור. ע"כ. ואני שואל כמסתפק בדברי הרב ז"ל מהו הדבר שיקראוהו הרב ז"ל שיגזרהו העיון הטבעי. אם מה שיגזרהו עיון חכמי' שחברו ספרים בטבע כאריסטו וגאלינוס וחבריהם שחברו ספרים בטבע הסמים והמסעדים המועילים לפי עיונם וכל מה שלא השיג עיונם הוא בכלל איסור דרכי האמורי. לפי שעיון חכמים אלו שהשתדלו בחכמת הטבע כולל כל מה שאפשר להיות פעל כל בעל טבע בטבעו. ואצל עיון חכמים אלו יפסק מאפשרות העיון הטבעי. זה באמת מה שלא יקבלוהו השכל כי באמת הדברים הפועלים בסגלה אין פעולתם בפלא מהם אלא בטבע מסגל, רצוני לומר בטבע לא ישיגנו עיון החכמים ואפילו החכם שבחכמים לרוב העלם הטבע ההוא מכלל המין האנושי מצד שהוא אדם, כסגלת אבן השואבת שהברזל קופץ עליה ויותר מזה מורגל בירדי הים באניות תוחבין מחט בחתיכת עץ צף על פני המים ומראין לו אבן וישוט על פני המים עד שיפנה אל פני הסדן ושם ינוח - ולא ישיג עיון טבע זה כל חכם שבחכמים אלו של חכמת הטבע.

Ralbag Shemuel I 28:8רלב״ג שמואל א׳ כ״ח:ח׳

קסמי נא לי באוב – ראוי שתדע כי ענין האוב הוא לעורר הדמיון כדי שיגיע לו מין ממיני הקסם ולזה לא ישמע קולו כי אם לשואל והוא ישמע קול נמוך מאד כאמרו והיה כאוב מארץ קולך וכבר בארנו בשני מספר מלחמות ה' מה שיש בענין ההודעה אשר תגיע בקסם מהחסרון והנה אמרו ז"ל שענין האוב הוא שהמעלה את המת הוא בלתי שומע דבר אבל רואה תמונת המת הוא והשואל לא יראה התמונה ההיא אבל ישמע דברים מה לפי מחשבתו על שאלתו ולזה לא ראה תמונת שמואל זולת האשה אשר העלתהו ולא שמעה היא הדברי' אבל שמע אותם שאול כי היא שמה התבודדותה כדבר התמונה ההיא ולזה הראתהו לה דמיונה אחר עשותה פעולות מה לעורר דמיונה והתבודדותה בזה ואולם שאול לבדו שמע אלו הדברים להתבודד דמיונו בדבר השאלה עם מה שעוררה היא דמיונו בפעולות שעשתה ולזה ייוחס זה הקסם לזה ומפני זה אמר קסמי נא לי באוב וידמה כי אחר שעשתה מה שעשת' לעורר זה הקסם נתברר לה מי הוא זה אשר העלתה אותו ושהשואל ממנה זה הוא שאול ולזה זעקה האשה בקול גדול בראותה תמונת מי שהעלתהו כי ממנה התבאר לה שאשר העלתה אותו הוא שמואל הנביא לא איש אחר שיהיה שמו שמואל ושהשואל ממנה הוא שאול.

Ralbag Shemuel I 28:19רלב״ג שמואל א׳ כ״ח:י״ט

מחר אתה ובניך עמי – ר"ל שיהיו מתים כמוהו, והנה בענין ההודעה ההיא אשר הגיע לשאול ספקות ראוי שנשתדל בהתרתם, הספק האחד איך יתכן שתגיע נבואה לשמואל אחר המות וזה בלתי אפשר לפי מה שביארנו מענין הנבואה ומהותה בשני מספר מלחמות ה' כל שכן שיגיע ממנו דבור מורגש לשאול עם העדר ממנו כלי הדבור, והספק השני איך יתכן שיגיע באמצעות בהעלאה באוב מאמר כזה שהוא נבואיי לפי מה שביארנו מענין אלו ההודעות במאמר השני מספר מלחמות ה', ואנחנו אומרים בהתר הספק הראשון כי על דרך האמת לא הועלה ממנו ולא הגיע ממנו דבור לשאול על דרך האמת אבל היה זה כלו פועל מפעלות הדמיון כמו שזכרנו ומזה הצד הותר הספק הראשון, ואולם הספק השני יותר ממה שאומר והוא כי שאול היה לו כח מה נבואיי כאמרו הגם שאול בנביאים והנה עם התעוררות דמיונו מזה הפעל ומה שהתאמ' לו מדברי שמואל בחייו שנתבאר לו מהם שהשם יתברך קרע הממלכה ממנו ונתנה לדוד כמו שאמר שאול לדוד ידעתי כי מלוך תמלוך וגו' ונתבאר לו בחוש היות השם יתברך עם דוד והיותו סר ממנו הגיעו מזאת הפעולה כל אלו הדברים הנזכרים פה וקצתם היו נודעים לו קודם זה וקצתם נודעו לו בזה המקום מצד כח מה נבואיי והוא אמרו ויתן ה' גם את ישראל ביד פלשתים ומחר אתה ובניך עמי וגו' ובכאן הותרו אלו הספקות באופן שלם לפי הנראה לנו.

Akeidat Yitzchak Vayikra 19 (65)עקדת יצחק ויקרא י״ט (שער ס"ה)

Vayikra Rabbah 26, describes King Saul's search for the witch of Endor as a violation of his own efforts to eradicate witchcraft. His quest is compared to a ruler who enters a town, decrees the killing of all roosters the same evening, and then wishes to be awakened by a rooster next morning. Various statements in that Midrash all represent Saul as guilty of the very sin he had been so diligent in eradicating. Whereas it is possible to imagine that in an hour of distress, while of unbalanced mind, Saul could have been capable of such conduct, and while, if the Midrash is authoritative in its view that Saul transgressed the commandment of ov and yidoni we must accept such tradition, the lack of evidence for such tradition compels us to pursue a different approach. The thought that a human personality, especially the immortal remains, should be subject to recall at will by an oracle or soothsayer, is intolerable. Even more intolerable is the thought that the soul of a prophet of the calibre of Samuel would answer the summons of such an ov, even if such a summons had occurred within the first twelve months after such a soul had departed its body. Even stranger is the approach of some ge-onim, who describe all the doings of the witch of Endor as merely sleight of hand, fraud, makebelieve, suggesting that Samuel was being impersonated. Such an approach, if true, would denigrate holy scripture, and cast doubt on other reported occurrences of supernatural character. It would also elevate the witch to the status of a prophet who had correctly foretold the course of events that would befall Saul. The conclusion of Kimchi that God Himself resurrected Samuel for the express purpose of this encounter with Saul, is even stranger, seeing that the same God had previously refused to communicate with Saul at the latter's request, even in a dream. Why should God resort to this extraordinary effort to revive Samuel? For all these reasons, we follow a different approach to the subject. Some of the questions that need to be answsered. 1) From what is known of the practice of an ov, it seems that the witch manipulates the bones of the dead, as a result of which a low voice communicates with the witch answering an enquiry directed at the dead. (Isaiah 29,4) Your voice will be as that of the ghost out of the ground, and your speech will chirp out of the dust." This sound then is considered as the dead having risen in response to the question. There is absolutely no basis for assuming that the questioner will see an image. There is certainly no question of spiritual beings responding by becoming visible as happened in the case of Saul at Endor. (Samuel I 28,12 ) 2) It is reasonable to assume that the questioner of the ghost would be the witch, not her customer. In our story, however, it is Saul who does the asking and the listening. 3) Why would the witch be so frightened when Samuel appeared? After all, Saul had asked her to make him appear! 4) Why did God not answer Saul previously through the urim vetumim, a prophetic message, or in a dream? Even if Saul had not deserved reassurance from God, at least he could have received a negative message, as had other kings who had been told of their impending punishment! 5) Why did not Samuel criticise Saul for having used witchcraft to summon him, as seems apparent from Chronicles I 10,13, "also because he asked to consult by means of witchcraft?" Samuel here only refers to Saul's sin regarding Amalek. 6) There is an apparent contradiction in Samuel I 28,15, when compared with Chronicles I 10,14. We are told in Samuel, "the Lord departed from me, and did not answer me either through the prophets or in my dreams." In Chronicles we are told "he did not seek out God; therefore He killed him." (10,14) In addition to the problems listed, there are also a number of difficulties in the manner in which the whole episode is related. a) The account could have been abbreviated considerably by omitting the conversation between Saul and the witch, b) Why did Saul say to the witch "enchant for me?" Why not simply "consult for me?" The Torah seems to distinguish between three different terms, i.e. kessem, kessamim, me-onen and menachesh. c) Saul should have said immediately "raise Samuel!" Why did he say "raise whomever I shall tell you?" d) When Saul reassured the witch on oath that she would not be guilty of a crime doing what he asked her to do, he appears to have spoken carelessly. He could indeed have guaranteed her impunity, but how could he have guaranteed her innocence? Who knew better than he, since he had gotten rid of all the witches? e) According to the text, the witch did not do anything at all, since Samuel appeared immediately Saul requested his appearance by name. Moreover, Samuel's remonstrating with Saul, shows that he did not materialise in response to her machinations, f) The expression va-ekra-ehoo with the letter heh at the end, is extremely strange, and the vowel pattern in the word even more so g) Why is Saul scored in the account of the episode in Chronicles both for "asking," and for "seeking" illumination via an ov? We propose to proceed along two premises in answering all the questions raised. First of all, it is clear from Torah, the books of Prophets and the holy scriptures, that whenever beings that are purely spiritual appear to someone in our world, such beings appear garbed in human clothes. Hagar, Manoach, Gideon, all had encounters with angels dressed in human garb, and on that very account had doubts as to the identity of the party that addressed them. Similarly, whenever our sages speak of malachim mamash, such as the angels that Jacob sent to divine if Esau had hostile intentions towards him, what are meant by that expression are spiritual beings appearing in human form. Since we are not equipped to behold pure spirits, it is necessary to provide these beings with a shell, so that they can become visible to our eyes. The appearance of the prophet Elijah, with whom innumerable encounters are described, is then also an encounter with a spirit in human garb. Samuel's appearance then is bound to be of the same kind, and he would have to appear in human form. (The story in Ketuvot 105, further supports our theory) All of this is part of Gods kindness in arranging for communication with the spiritual world for those who deserve it in varying degrees. The appearance of Samuel, dressed in a cloak, such as he used to wear while still on earth, is no surprising phenomenon then. The second premise is, that granted that kessem, enchantment is as far from real prophecy as right is from left, it still shares a common denominator with prophecy in that it is an attempt to divine events in the future. It had served such men as Bileam as a stepping stone towards reading the future. (Numbers 22,7, and other examples) The Torah testifies that after Bileam had employed these devices a number of times, he eventually dispensed with them, being confident that he was already on the right wave length without having to employ these gadgets as "tuning dials." At any rate, by means of nechashim and kessamim, he would be able to tune in to "Gods transmission" This proves that these devices serve a useful function, are not entirely fraudulent. When we keep these two premises in mind, we will find that all the difficulties mentioned earlier are resolved quite easily. Accordingly, I feel that Saul's iniquity consisted in that though he knew that not having killed all the Amalekites, he had estranged himself from God, he had failed to humble himself and to do teshuvah, repentance. This is so especially, since he faced a hostile Philistine army of large dimensions. He should have prayed, fasted and repented until the gates of repentance would have been opened to him. No doubt, he would have succeeded. If even such hardened sinners as Achav (Kings 121) and Menashe king of Israel (Chronicles II,33,19) were given a reprieve and the latter was even restored to his throne, surely Saul's repentance would have been accepted. However, Saul, confident of his good standing, went to consult the urim vetumim. Failing to obtain a response, he expected word from a prophet. At least, he thought, he would receive a communication in a dream. He received neither, because he did not yet qualify for good news. His doom however, had not yet been decreed. Therefore, he did not receive any bad news either. It was still hoped in heaven that he would be penitent. In desperation then, and because he had run out of time, he resorted to the use of the kessem, in order to achieve contact with a prophetic message. Saul hoped that Samuel's spirit would have pity on his plight, and would communicate with him in a manner described in our first premise. When he said to his companions "seek me out a woman who communicates with ghosts, I will go to her and I will enquire through her," he deliberately refrained from saying that she would enquire on his behalf, but stated that he himself would enquire. The text in Chronicles I 10,13, confirms that the "asking of the ghost to enquire," refers to two different activities. The "asking" was for the purpose of facilitating the "enquiry." This explains why initially the woman felt she had been asked to commit a crime, whereas Saul knew she was not going to have a chance to commit a sin. He was therefore able to reassure her. The prophet never spoke to her, nor did she ask him anything. Saul had not said "ask the ghost on my behalf," but only "enchant" ' for me, which is merely a preliminary stage before actual necromancy. Since Saul knew that if he requested the appearance of the prophet Samuel, she would ridicule his request, he asked for "Samuel," without title. The name Samuel must have been borne by other men, not only the prophet. By prefacing his request simply by saying "make the person that I will tell you arise," he wanted to make her think that the person in question was of no particular significance. When he then asked for Samuel, it did not occur to the woman that he was referring to the prophet. The latter had been commonly referred to as "the Seer," "the Judge," or "the Prophet." She had assumed that some other Samuel was meant. This was so especially, since the woman was not aware that it was king Saul who made the request. Due to the woman's psychological readiness to see an apparition, she saw Samuel before Saul did. We find that even Bileam's ass saw the angel before Bileam himself did. (Numbers 22,23) The woman's consternation was due both to the unexpected appearance of the prophet Samuel, and to her sudden realisation that it had been the king in disguise who had commanded her to establish this contact. Who else could have had the nerve to request the prophet Samuel's presence in such a fashion? She now felt that the whole encounter had simply been designed to trap her. When she replied to Saul's question as to what she had seen, and said "God has arisen," she emphasized that what had occurred was not the usual type of necromancy. As stated previously, in necromancy the ghost does not arise, but only deep voices are heard from the earth. In order to eliminate any doubt, Saul questioned her about the appearance of the vision, and when she described Samuel's mode of attire, Saul knew that Samuel had indeed complied with his request. Under no circumstances is his appearance to be credited to the woman's activities. Saul explains that he had no other alternative anymore than to call on Samuel to guide him. Samuel's reply "what good is asking me, when God has departed from you and become your adversary," means "how can you expect good tidings under such circumstances?" Samuel proceeds to explain to Saul once more why God had turned away from him, namely because of his failure to take Gods revenge on Amalek. He did not accuse him concerning the sin of consulting ov, since he assured Saul immediately afterwards of immediate entry into the world to come, on a footing comparable to his own. (Berachot 12) It is inconceivable that someone who knowingly resorts to consulting ov would rank equal to the prophet Samuel in the hereafter. The language used in the Torah to castigate people who consult and turn to ov is too unmistakable to allow for such sins to be forgiven. (Leviticus 20,6) The criticism of Saul expressed in Chronicles I 10,13, refers to the method Saul had chosen to establish communication with Samuel, not to the act of consulting ghosts. The reference in verse fourteen about his failure to seek out God, is to be understood as similar to the sin of King Assa, (Chronicles II 16,12) who is scored for not seeking out God, but relying on his doctors to heal him. The sin did not consist in calling in medical aid in the form of doctors, as pointed out in chapter twenty six. Samuel is quite correct when he says that Saul's fate was sealed on that day because of his sin with Amalek, even if it is true that if Saul had repented, his repentance would have been accepted. When a sick person dies, not having partaken of medication prescribed for him, we do not ascribe his death to the failure to take the medication, but we consider his illness the cause of his death. Here too, failure to seek out God is not the cause of death, but this merely failed to reverse the decree for the prior sin committed. Our Parshah decrees death for those who harbour ov and yidoni amongst them. (Leviticus 20,27.) The wording clearly absolves Saul and the woman from culpability, since all they had been involved in was the attempt to procure a departed prophet in the manner used to procure information from the dead.

והנה לפי שמעשה שאול עם הבעלת אוב הוא מהענין אשר נזכר בפרשה זאת שלשה פעמים כנזכר גם חז״ל סמכוהו במדרשיהם בתחלת פרשה הבאה ודברו בספור כלו מצורף להיותו מהענינים החמורים והקשים שבנביאים ראיתי לסמכו גם אני הנה אל זה הכתוב האחרון ולכתוב מה שעלה בידי מפשוטו ומה שגזר עליו מעוט עיוני שהוא מתישב בעניינו. ואולם מה שזכרוהו עליו חז״ל נשמענו ואם קבלה נקבל. כתוב במדרש (ויקרא רבה פרשה כ״ו) אמר אל הכהנים בני אהרן מה כתיב למעלה מן הענין ואיש או אישה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו וגו׳. באבן ירגמו אותם דמיהם בם. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי איש זה שאול ואשה זו בעלת אוב. רבי לוי בשם רבי חנינא מוטב היה לו לדרוש באורים ותומים של מעלן ולא לדרוש באוב וידעוני שלמטן. ויאמר שאול אל עבדיו בקשו לי אשת בעלת אוב (ש״א שם) משל לשלטן שנכנס לעיר גוזר ואומר כל התרנגולים שיש כאן ישחטו לשחרית אמר להם אין כאן תרנגול שיקרא אמרו לו עבדיו והלא אתה שגזרת שישחטו כלן. כך שאול הסיר את האובות ואת הידעוני מן הארץ ההיא והוא אומר בקשו לי אשת בעלת אוב. ויתחפש שאול וילבש בגדים אחרים (שם) ויחפש כתיב נעשה חפשי מן המלכות. וילך הוא ושני אנשים עמו (שם) זה אבנר ועמשא וכו׳. אם שיסבול השכל ששאול בעת צרתו יצא מדעתו לבקש ולשאול על התרנגולין הנשחטים בלילה ההוא. הנה באמת לא יוכל שאת שתהיה הנפש האינושית תחת ממשלת מלאכת האוב הפחותה ודומה לה וכ״ש שתשלוט להרגיז איש קדוש אלהי ישראל כשמואל הנביא להעלות אותו מבית מנוחתו בשום צד ובשום זמן לא בתוך שנים עשר חדש ולא אחריהם כמו שנראה שנתרעם מזה באומרו למה הרגזתני לעלות אותי (שם) חלילה מי יתן טהור וקדוש מטמא לא אחד. והנה כל בעל דעת ואוהב האמת הוא מחוייב לדרוש ולתור בדבר זה ואני בעניי דרשתי עליו מהמפרשים גם מהמדרשים גם מפי חכמים ונבונים ולא ענו דבר שיוסר בו הזרות הגדול הזה ולא מקצתו. לבד זה מצאנו ראינו מפי קצת גאונים ז״ל שאמרו דכגון דא ודאי אין לחוש לפשט הכתובים גם כי הסכימו מדרשי רז״ל עמהם ואמרו שהיה הכל תחבולה והתול מהאשה אל שאול ע״י איש נועץ ממנה שידבר שם בשמו של שמואל וכו׳. כמו שכתב הר״דק ז״ל בפירושיו. והנה זה דרך קשה וזר מהראשון ומביא שמצה רבה בפשטי הכתובים נוסף על מה שהעלו אל הבעלת אוב אל מעלת הנבואה לפי הדברים אשר שמה בפי האיש ההוא המהתל ובסוף דבריו כתב (הרד״ק שם) אבל רבינו סעדיה ורב האי הגאונים ז״ל אמרו אמת הוא כי רחוק הוא שתגיד האשה העתידות וכן שתחיה היא המת בחכמת האוב אך הבורא יתעלה החיה את שמואל כדי לספר לשאול הקורות העתידות לבא עליו והאשה אשר לא ידעה בכל אלה נבהלה כמ״ש ותזעק בקול ואשר אמרה האשה את מי אעלה לך דברי התולים היה כי דעתה לעשות כמנהגה אלה דבריהם: ויש לתמוה בדברי הגאונים האלה אם הקב״ה החייה את שמואל כדי לספר לשאול הקורות הבאות עליו למה לא א״ל ע״י חלומות או ע״י אורים ותומים או ע״י נביאים אלא ע״י אשה בעלת אוב כל אלו דבריו ז״ל. אמנם אשר עלה בידי אחר התבונני בו כפי יכלתי אכתוב אותו אחר שאזכור הספקות הנופלים בענין הזה כשנקבלהו לפי פשוטן אשר הורגלנו אצלו הן מה שספקו בהן הראשונים ודברו בו הן אשר חדשנום אנחנו. ואחרי הציעי ההצעות אשר יחייבם השכל בענין הזה חיוב מוחלט, ואולם הספקות הם ששה. הראשון כי מצד מה שנשמע והוגד ממעשה האוב יראה שעצם עניינו הוא כי כשיתעסק בעל האוב בעצמות המתים כפי מלאכתו יתדמה אליו שהוא שומע קול נמוך מדבר אליו בלט ומשמיעו הדבר הנשאל חרש לאמר והוא מה שנתבאר מהכתוב האומר והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף (ישעיהו כ״ט). והשמיעה ההיא תחשב לו כמעלה המת ההוא. אבל לא יראה ממנו שהשואל יראה שום מראה ותמונה שהיה מדבר עמו כל שכן שיראה מראות האלהים כמו שאמרה האשה הזאת ראיתי אלהים עולים מן הארץ (ש״א שם) והוא שאלה מה תארו ואמרה איש זקן עוטה מעיל וחלולה שיאמר בנפש הנביא הקדוש מה שרגילין לומר משביעי השדים ומראים גופי המתים בלבושיהן כמו שהיו מה שיאות להם כפי רוח הטומאה השורה בטומאתם כי הכל כזבים ורוח עועים. השני כי לפי שקול הדעת בעל האוב הוא השואל והמשיב ואולם בכאן נראה שהיא לא שאלה דבר ולא שמעה בקול שמואל אך שאול היה השואל והשומע. והנה חז״ל במדרש הנזכר (ויקרא רבה פ׳ כ׳ו) השיבו על שתי אלו התשובות במה שאמרו ג׳ דברים נאמרו באוב המעלה רואהו ואינו שומע מי שצריך לו שומעו ואינו רואהו מי שאינו צריך לו אינו שומע ואינו רואהו כך שמואל האשה שהעלתה ראתהו ולא שמעתהו. שאול שהיה צריך לו שמעוהו ולא ראהו. אבנר ועמשא שלא נצטרכו לא ראוהו ולא שמעוהו ע״כ. הנה שחז״ל ראו אלו הענינים הזרים בזה הענין ושמו אותם סגולה בזאת המלאכה ואם היתה קבלה ממקום אחר נקבל ואם אין. יראה שאין להביא ראיה ממקום הספק עצמו. ועוד כי למה היו שני שרי צבאות ישראל אבנר בן נר ועמשא בן יתר בלתי צריכים לדבר הזה שהוא צורך מלחמת ישראל המוטלת עליהם. השלישי כי מה החרדה הגדולה אשר חרדה האשה כאשר ראתה את שמואל בסימנים המובהקים והנכרים אליה אחר שאמר לה שאול את שמואל העלי לי והיא סברה וקבלה ובמה ידעה שהיה שם שאול. והנה גם בזה השיבו חז״ל (שם) שראתהו עולה מעלה ראש ושכן דרך העולים אל המלכים כי אל ההדיוטים עולים דרך רגליהם וחשדה מפני הפחד והתשובה הזו היא ממין הראשונות כי הוצרכו לומר כן ליישב הענין לא שיודיעו ממקום אחר. הרביעי למה לא ענהו ה׳ בנביאים או באורים מאשר יבא עליו מהרע במעלו אשר מעל כמו שהודיעו שמואל בסוף ואחר שלא הוכשר לקבל טוב מאת האלהים יקבל את הרע כמו שמצינו הנביאים כולם שבשרו הרעות המיועדות על המלכים או על העם בחטאתם אשר חטאו לה׳. החמישי למה לא הוכיחו שמואל על שאלתו באוב כי היה עון פלילי לו אשר בו נתמלאה סאתו כמו שאמר בדברי הימים (א׳ י׳) וימת שאול בעמלו אשר מעל בה׳ על אשר לא שמר וגם לשאול באוב לדרוש אבל אמר לו מה שיראה הפך זה באומרו (ש״א שם) כאשר לא שמעת בקול ה׳ ולא עשית חרון אפו בעמלק על כן הדבר הזה עשה לך ה׳ היום הזה הנה שדקדק בדבריו שלא נטפל אליו אז עון אחר. הששי כי הנה הכתובים סותרים זה לזה תכלית הסתירה כי בכאן הוא אומר וישאל שאול בה׳ ולא ענהו ה׳ גם בחלומות גם באורים גם בנביאים ובדברי הימים (שם) נאמר ולא דרש בה׳ וימיתהו. והנה ר׳ דוד קמחי זכרו לברכה תירץ שכיון שלסוף דרש בעלת אוב הוה ליה כמי שלא דרש את ה׳ כלל ואינו נכון. עד הנה הספקות הכוללים לפי הענין. אמנם הספקות אשר ראוי לעורר מדרך הספור ולשון הכתובים הם שבעה. האחד כי מה לו לכתוב כל מה שאירע במעשה ההוא יספיק כשיאמר ויבאו אל האשה לילה ויאמר לה שאול קסמי נא באוב והעלי את שמואל ותעש כן. ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ויאמר שאול צר לי מאוד ופלשתים נלחמים בי ואלהים סר מעלי ולא ענני עוד גם בנביאים גם בחלומות ואקראה לך להודיעני מה אעשה (ש״א שם). וכל היותר מאשר אמרה אתה ידעת את אשר עשה שאול ואשר נשבע לה אם יקרך עון בדבר הזה וגם החרדה אשר חרדה בראותו ומה שאמרה אלהים ראיתי עולים מן הארץ ושאלת מה תארו ותשובתה הכל הוא דברי הזיות הנאותים לדבר באזני עם הארץ החפצים שמוע דברים כהוויין אשר על כל זה וכדומה אמרו תמיד מאי נפקה מינה מה דהוה הוה. השני אומרו קסמי נא לי באוב כי מהראוי שיאמר שאלי נא לי באוב כי הקסם לפי הנראה דבר בפני עצמו הוא משאלת האוב וכן אמר הכתוב קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף ושואל אוב או ידעוני ודורש אל המתים (דברים י״ח). השלישי אומרו והעלי לי את אשר אומר אליך היה לו לומר מיד והעלי לי את שמואל כמו שאמר בסוף. הרביעי אומרו חי ה׳ אם יקרך עון בדבר הזה דודאי במקום שיש חומר שבועה היה לו לדקדק בדבריו ולומר חי ה׳ אם ימצאך רע כי עון ודאי יקרה ומי כמוהו יודע אשר העביר האוב מן הארץ כמו שנזכר ראשונה. החמישי שלא נראה בכתוב שעשתה כלל ממעשה האוב להעלות את שמואל אלא מיד שנאמר את שמואל העלי לי נאמר ותרא האשה את שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר האשה אל שאול לאמר למה רמיתני ואתה שאול דמשמע שמאליו נראה אליה. הששי מלת ואקראה לך שאינה לפי המנהג כי אם תוספת הה״א בא על משקל ואשלחה (בראשית ל״ב) ואשמעה (במדבר ט׳) חלוף הנקודות הוא בדרך זר וכן הודה ר׳ דוד קמחי זכרו לברכה. השביעי אומרו בדברי הימים לשאול באוב לדרוש כי די בשיאמר לשאול באוב אי נמי ולדרוש באוב אבל לשאול באוב לדרוש הוא לשון מבולבל לפי הנראה ממנו בלי ספק אלו הן כלל הספקות. ואולם ההצעות הם שתים. האחד כי ודאי אנחנו הראינו לדעת מהתורה והנביאים והכתובים שהעצמים הנבדלים הנקראים מלאכים בלשון התורה יראו לעיני האנשים המשתלחים להם לענייני שליחותם כמו שנתבאר הענין מהגר (בראשית ט״ז) ומנוח ואשתו (שופטים י״ג) וגדעון (שם ו׳). ומאמר חז״ל קיים זה באמרם (פר״א פ׳ ל״ח) וישאלהו האיש לאמר מה תבקש (בראשית ל״ז) זה גבריאל ובכל מקום שאמרו מלאכים ממש כמו שאמר ביעקב (ב״ר פ׳ ע״ה) וגם במאמר ומלאך בא אל שאול (ש״א כ״ג) אמרו (שוח״ט תהלים י״ח) מלאך מן השמים וזולתם רבים. וזה אי אפשר כי אם בהתלבש הנבדל לבוש נכרי לו להראות ענין הגופיות מצד מהצדדים כמו שיאות לאנשים האלה הנראים להם כפי השגתם או דמיונם. ומזה יתקיים בדעתנו שהנפשות הזכות ורוחות הצדיקים והחסידים כמוהם כמלאכי השרת יראו לאישי האומה על זה האופן כמו שנתפשט הדבר הזה בכל התלמוד מכמה חכמי דאישתעי אליהו ז״ל בהדייהו (כתובות ק״ו.) גם סופר במסכת כתובות פרק הנושא (דף ק״ה.) שצוה רבי בשעת פטירתו נר יהא דלוק במקומו שלחן יהא ערוך במקומו מטה תהא מוצעת במקומה וכו׳. ואמרו (שם) דכל בי שמשי הוה אתי לביתיה יומא חד אתה שבבתיה קא קרייא אבבא אמרה לה אמתי שתיק דר׳ יתיב שמעה רבי תו לא אתא שלא להוציא לעז על הצדיקים הראשונים וכבר נמצא כתוב קרוב לזה על קצת חסידים אחרונים. וכל זה הוא ענין סודר מהחסד האלהי באופני השגחתו על כתות האנשים לגלות את אזנה כל אחד לפי מה שהוא נאות לו וקרוב אליו. ואם כן איפה מי צרר נפש שמואל הנביא שלא תראה במעטה תהלה כבתחלה למי שיבא הצורך או הרצון בו כמו שהיה הענין בכל החסידים הנזכרים: ההצעה השנית הוא שעם היות שהקסם הוא רחוק מהנבואה מאוד כרחוק צד הימין מהשמאל בעניינם מ״מ הוא ידוע כי בסוג אחד נכנסין והוא דרישת ידיעת העתידות ולא עוד אלא שכבר ראינו שהיה התחלה אצל בלעם להגיעו אל הנבואה כי מתחלה היה קוסם ואחר נעשה נביא. גם במעשה ההוא ראינו שנשתמש בקסמים כמו שאמר (במדבר כ״ב) וקסמים בידם והכתוב העיד ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים (שם כ״ד) מכלל דעד השתא אזל. והנה ע״י הנחשים והקסמים ההם הוקרה דבור השם אליו שם וא״כ כבר הוכרחנו להודות שיועיל העסק בענין מענייני הקסם לעורר השגה עליונה ממנה ומזולת מינו: וזה ממה שלא יקשה כמו שראינו שתועיל הכאת הצור אשר בחורב להוציא מימיה ע״י הנס המוחלט (שמות י״ז). והנה על שתי אלו ההצעות האמתיות והמבוארות מעצמן יתבאר הכל על נכון ויתישבו הכתובים על אופנן: וזה כי על פי כל הדברים האלה אני אומר כי זה היה עון שאול ומעלו אשר מעל והוא שכשראה הפלשתים נלחמים עליו והוא יודע שאינו שלם עם אלהיו ממעשה עמלק היה לו לשוב אל ה׳ ולדרשו בכל לבו ובכל נפשו בצום ובכי ותפלה כי שערי תשובה תפלה ודמעה לא ננעלו כמו שעשה אחאב אשר הדיח הרעה מעליו דכתיב ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע את בגדיו וישם שק על בשרו ויצם וישכב בשק ויהלך אט ונאמר ויהי דבר ה׳ אל אליה התשבי לאמר הראית כי נכנע אחאב מלפני יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה על ביתו (מ״א כ״א). וכן במנשה ובהצר לו חלה את פני ה׳ אלהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו וידע מנשה כי ה׳ הוא האלהים (דברי הימים ב ל״ג). והנה שאול לא נתן אל לבו אבל כאיש אשר צדקה עשה ומשפט אלהיו לא עזב ישאל במשפט האורים או החלומות או הנביאים לדעה מה יעשה לו וה׳ לא ענהו על ידם מטוב ועד רע כי הטוב איננו זכאי אליו והרע לא נגמר עדין כי עוד יש תקוה שיתעורר לשוב אל ה׳ וירחמהו ויענהו. והנה הגיד הכתוב כי נסתרה מפניו דרך התשוב׳ ולא סר מלפנות דרך השאלות עד שנתן אל לבו כי לפי היחס אשר לו עם שמואל הנביא כי היה משיחו ותלמידו והוא עם נביאים נבא לפניו (ש״א י׳) אולי מאהבה אשר אהבו יכמרו רחמיו עליו ויקרא עליו במראה או בחידות באי זו אופן מהאופנים שנתקיים מציאותם מההצעה הראשונה. ולפי שראה שלא נתעורר מאליו והשעה היתה דחוקה לו ראה לעורר הענין במה שיקרב הוא אליו בענין ומקום שיהא לו התחלה מה לדבר והוא לשתף שמץ ממעשה הקסם אשר יועיל בזה כמו שיקויים מההצעה השנית. ולזה אמר לעבדיו בקשו לי אשת בעלת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה כי לא אמר ותדרוש בעדי או ותדרוש לי רק ואדרשה בה כי האמת הוא הדורש ומבקש באמצעותה. וכמה יאמת זה מה שאמר בדברי הימים וגם לשאול באוב לדרוש יורה כי השאלה היתה לצורך הדרישה לא שהשאלה והדרישה היו ענין אחד וזה ברור. ומזה יחוייב שאע״פ שהיא תהרהר בתחלת הענין לדבר עבירה כי ידע שלסוף לא יעלה בידה גמר העון. אם מפני שלא יזדקק הנביא אליה ואם מפני שלא היתה הכוונה שתשאל דבר. וכל זה יובן היטב מהכתובים שזכרנו כי הוא לא אמר שאלי נא לי באוב רק קסמי נא והוא דרישת התחלת הענין לא הענין עצמו. ולפי שידע שאם יאמר העלי לי את שמואל הנביא תלעג עליו לסבה שזכרנו אמר ראשונה והעלי לי את אשר אומר אליך להתחכם לה בדברים שיורו שהוא רומז אל איש בלתי מפורסם שאינו נכר אליה. ומעתה כאשר יאמר לה אחרי כן את שמואל העלי לי לא יעלה בדעתה כי על שמואל הנביא הוא אומר כי הוא לא היה נקרא בפי ההמון רק בשם נביא ושופט או רואה כמו שהוא הענין בכל בעלי המשרה ששמם העצמי נסתר תחת תאר השררה. אבל סברה שמואל טובא איכא. והנה כשאמרה לו אתה ידעת אשר עשה שאול אשר הכרית את האובות ואת הידעוני מן הארץ ולמה אתה מתנקש בנפשי להמיתני ונשבע לה חי ה׳ אם יקרך עון בדבר הזה כי מהטעם שאמרנו ודאי לא תעלה בידה העבירה שהיא מכוונת אליה. ולזה כאשר אמרה את מי אעלה לך ויאמר את שמואל העלי לי נאמר מיד ותרא האשה את שמואל מבלי שעשתה דבר כי בדברים ההם שנזכרו שם נזקק שמואל לשאלתו ונראה בתמונה שהיה נראה בה בעודו בחיי העולם הזה. ולהיות האשה יותר מוכנת מצד חוזק דמיונה שהזמינה עצמה למלאכת הקסם ראתהו באותו סגנון עצמו ולפעמים יקרה כן מחמת חסרון הרואה כמו שנראה ממאמרו (במדבר כ״ב) ותרא האתון את מלאך ה׳ ובלעם עם היותו נביא לא ראהו ואולי נתעלם ממנו מפני שהוא שעת קלקלתו ודי בשידבר עמו. ואולם האשה בראותה אותו חרדה חרדה גדולה לפי שהיא לא נתנה אל לבה ששמואל הרואה הוא המבוקש כמו שאמרנו ומשם הבינה כי שאול היה המבקש כי מי הוא זולתו אשר מלאו לבו לקרותו בשמו כאחד האדם מצורף למה שיאמתו מה שקדם אליה מהידיעה בגבוה קומתו וחשבה שכל המעש׳ ההוא היה להחליק אליה למצוא עונה. ולזה אמרה ולמה רמיתני ואתה שאול. והא השיב אל תראי כי מה ראית לברר אם נעשתה עצתו אם לא. והיא השיבה אלהים ראיתי עולים מן הארץ ואמרה כן להבדיל ראייתו ממעשה האוב שכבר אמרנו שבמלאכה ההיא אין הנשאל עולה על פני הארץ אבל מארץ יתן קול ומעפר תצפצף אמרתו. אמנם שאול להסתלק מספק חזר ושאל מה תארו והיא השיבתו בסימניו הנכרים אליה כלומר אין ספק במה שאמרתי שהוא איש זקן עוטה מעיל. וידע שאול כי שמואל הוא שנזקק לבקשתו ויקד ארצה וישתחו להחזיק לו טובה. ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי הכוונה מה תבקש ממני וכמה הטרחתני לבא למלאת רצונך. ואמר להעלות אותי לפי מה שאמר את שמואל העלי לי לא שהיא העלתהו במלאכתה ח״ו. ויאמר לו שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי ואלהים סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות ואקראה לך להודיעני מה אעשה (ש״א שם) אמר שמתוך הדחק וההכרח הגמור המציא הענין ההוא להכין ולהזמין עצמו לקרא אליו כדי שיושפע עליו טוב העצה ממנו. ויאמר שמואל ולמה תשאלני וה׳ סר מעליך כי אם הוא סר מעליך ולא ענך מאין תשובה שתיטב לך והודיעו כי על אשר לא עשה חרון אפו בעמלק היה לו הדבר ההוא היום ולא בעון אחר כי כדאי העון ההוא לסלקו ממלך כמו שבארנו הענין בשער מ״ב. אמנה לא החטיאו על ענין שאלתו באוב כי על כן אמר לו מחר אתה ובניך עמי ואמרו ז״ל (ברכות י״ב:) במחיצתי וחלילה שתהיה הנפש אשר תפנה אל האובות לטומאה בהם במחיצת שמואל הנביא בעולם ההוא שכבר נגזר עליה כרת ואבדן מקרב עמיה. אמנם בספר ד״הי חשב לו לחטא מה שפנה אל דרך השאלות לא אל הדרישה אל ה׳ ואמר כי גם אחר אשר מעל בה׳ בדבר עמלק אין לו להמנע מרחמי שמים ע״י תשובה והתפלה כנזכר והוא לא כן עשה אלא הלך דרך השאלות באורים ובנביאים ובחלומות עד כי פנה לבו לשאול באוב לדרוש. כי אע״פ שלא דרש באוב כי אם בשמואל מכל מקום הוזקק לשאול באוב תחילה כדי לדרוש כונתו כמו שאמרנו. ועל כל פנים לא דרש את ה׳ במשפט וימיתהו, והוא ממש כאומרו (דברי הימים ב י״ו) וגם בחליו לא דרש את ה׳ כי ברופאים שאין עקר החטא דרישת הרופאים כי אם הבלתי דרישה אל ה׳ כמו שביארנו בשער כ״ו. ואע״פי שאם היה דורש את י״י במשפט לא ימיתהו מכל מקום דבר שמואל האמת באומרו ע״כ הדבר הזה עשה לך ה׳ היום הזה כי החולה אומרים עליו שהמיתו החולי לא בלתי לקיחתו הסם המרפא. כן נתבאר בעיני כל הענין הזה יפה ביישוב הכתובים ובהסכמת הדעת הנכון והתרנו כמה ספקות מהענין והלשון ובתת טוב טעם לאריכות פרעי הסיפור הזה כי הכל בא לגלות אוזן האנשים המבקשים דבר אמת. כי הנביא לא נזקק אל בעלת האוב כלל ושאול לא נפל במעשה ההוא באותו סכלות ורשע לדרוש באוב כנגד מה שנצטדק ראשונה להעביר האובות והידעונים מן הארץ אך עונו וחטאתו שנפל בו הוא הבלתי דרישה אל ה׳ כאשכ הישירתנו פרשה זו בסמיכות מורא המקדש לאיסור האובות על הדרך אשר ביארנו. והנה א״כ יהיה טעם הכתוב האומר איש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו באבן ירגמו אותם להוציא את שאול ואת הבעלת אוב ההיא כי עם שדרשו לא היה בהם אוב על דרך האמת ולזה לא נתחייבו מיתה כמו שנתבאר מהכתובים. וזה כי הוא אמר חי ה׳ אם יקרך עון בדבר הזה ושמואל אמר אל שאול כאשר לא שמעת בקול ה׳ ולא עשית חרון אפו בעמלק עשה לך ה׳ כיום אמר אל שאול כאשר לא שיהיה האיש הראשון למשיח ה׳ ואשר שמש דוד משיח צדקו חוטא בדבר המגונה הזה. וגם אשה גדולה שאמרו עליה (פר״א פ׳ ל״ג) שהיתה אמו של אבנר. אלא שהיא היתה אשה חכמה וידעה הענין כמו שאמרו (ע״א י״ח.) אי אתה למד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות. ועכשו עשתה ע״י ציוי של אבנר ועמשא שהיו גדולי הסנהדרין. ואולי אל זה סמכה כשנאמר לה חי ה׳ אם יקרך עון בדבר הזה והוא נכון. וזה מה שרצינו בזה הענין הנכבד אשר לא נמצא בו דבר מתוקן בדברי המפרשים.

Abarbanel Shemuel I 28:11אברבנאל שמואל א׳ כ״ח:י״א

והנה שאלה לו את מי אעלה לך, ושאול אמר שיעלה את שמואל הנביא, וידוע שהיה שמואל נודע לנביא לה' בכל ישראל ואפלא מרלב"ג שכתב שחשבה האשה שהיה שמואל אחר לא שמואל הנביא. והנה בענין הקסם הזה ואיך ראתה האשה את שמואל ונשמעו דבריו נמצאו לחכמים ז"ל דעות: האחת שהיה מעשה האוב כזב ודברי התולים ושחם ושלום שיעלה שמואל מקברו ולא דבר כלל, אבל האשה עשתה כל זה ברמאות, כי היא מיד הכירה את שאול ועשתה עצמה כאלו לא ידעו להראות כי חכמתה גלתה זה אליה, ולכן צעקה למה רמיתני ואתה שאול להורות כי במה שעשתה באוב הכירה זה, וזה היה מתחבולתיה לפי שהיא הכירה את שאול וראתה אותו נבהל וחרד, והיה ידוע בכל הארץ שביום המחרת תהיה המלחמה, וכל ישראל היו בפחד גדול כי ידעו מה שעשה שאול שהרג את כהני ה', והיו כל ישראל יודעים שנגזרה גזירה על שאול שיקרע ממנו מלכותו בעבור שלא שמע דבר ה' בעמלק, והיו גם כן יודעים שמשח שמואל את דוד וכי הוא ימלוך אחרי שאול, ולהיות כל זה מפורסם בישראל הסכימה האשה להתנכר בשאול ולומר שהיתה מעלה את שמואל ושראתה אותו, ושהוא הודיעה שהשואל היה שאול והיא מעצמה אמרה הדברים כלם בשם שמואל, כי שאול לא ראה כלל ולא שמע דברים אבל האשה אמרם. ומה שאמר הכתוב ויאמר שמואל אל שאול, הם דברי האשה שספרה שהיה מגיד זה שמואל והוא כזב, ולכן אמרה וה' סר מעליך ויקרע ה' את הממלכה מעליך ויתנה לרעך לדוד כאשר לא שמעת וגו', שכל זה אמרה מלבה כפי מה ששמעה והיה מפורסם בישראל, ואמרה שמחר יהיה הוא ובניו וישראל ביד פלשתים מדרך הסברא, שבהיותה יודעת שמחר תהיה המלחמה והיו האויבים עם רב דמתה ושיערה שזה יהיה כן, ושאול התפעל מדבריה בחשבו ששמואל היה מדבר אליו, הנה הדעת הזה הביא רב שמואל בן חפני גאון ז"ל. ועם הסברא הישרה יראה שזה אשר אמר לא יסבלהו הכתוב, והוא סותר לדברי חז"ל ובלתי מסכים אל הסברא הנכונה. אם כפי הכתוב שאומר בפירוש ויאמר שמואל אל שאול ולמה הרגזתני לעלות וגו', וספר הכתוב שהיה שאול אומר צר לי מאד וגו', והיה שמואל משיב ולמה תשאלני וה' סר מעליך ולא תלה כל זה בדברי האשה, אבל העיד הכתוב ששמאול אמרו כמו שהעיד על דברי שאול. והוא גם כן סותר לדברי חז"ל שהאמינו במציאות מעשה האוב ואמרו במסכת סנהדרין פרק ד' מיתות (פ"ז ס"ה ע"ב) בעל אוב זהו המדבר מבין הפרקים ומבין אצילי הידים ומשמיע קול נמוך, שנאמר (ישעיהו כ"ט:ד') והיה כאוב מארץ קולך. ועוד במדרש שמואל (פרש' כ"ד) אמרו ג' דברים נאמרו במעלה אוב, המעלהו רואהו ואינו שומע, מי שצריך לו שומעו ואינו רואהו, מי שאינו צריך לו לא שומעו ולא רואהו. ואמנם שהסברא לא תסכים עליה מבואר, כי היה שאול חכם חרשים והיו עמו תמיד אנשים חכמים וידועים יודעים באוב וידעוני, וכמו שאחז"ל (סנהדרין פ"א י"ז ע"א) שהיו כל הסנהדרין יודעים המעשים האלה כלם, ואיך יטעה בזה ואשה סכלה יונהו וישבש דעתו בתחבולה כזאת? ואם שאול לא ראה ולא שמע כלל למה נפל מלא קומתו ארצה? ואמר הכתוב ויירא מאד מדברי שמואל והנה הוא לא שמע דבריו, ואיך נפל בשביל דברי האשה? והנה פעמים רבות שמא כדברים האלה ולא נפל ארצה, ואיך ידעה האשה ההיא כל העתידות ההמה בכח המשער אשר לה ונתקיימו כלם? ומי הגיד לה הדברים אשר דבר שמואל לשאול בינו לבינו? סוף דבר השכל לא יסבול הדעת הזה. ואמנם הדעת הב' הוא שהאשה הגידה העתידות האלה והחיה את שמואל והעלה אותו מקברו בגוף ונפש, אכן לא היה זה בכח האוב כי אם שהבורא ית' החיה את שמואל כדי שיספר לשאול הקורות העתידות לבוא עליו, והאשה לא ידעה בכל אלה על כן נבהלה וצעקה בקול גדול, ושלכן אמרה אלקים ראיתי עולים מן הארץ שהכירה שלא היה ענין זה כמעשה האוב כי אם דבר אלקים לא תושג אמתתו, ושהו דעת רב סעדיה ורבנו האיי ז"ל ואליו נטו קצת מחכמי הנוצרים. וגם זה הדעת רחוק, כי אם היה רצון האל ית' להודיע לשאול קץ הפלאות למה לא אמרו אליו ע"י החלומות וע"י האורים והתומים או בידי הנביאים? ונצטרך לתת השפע בידי המכשפה הזאת, והפסוקים גם כן לא יסכימו בזה, כי הנה שאול הלך לבקש על זה מאת האשה ההיא, יורה שהיה יודע שהיא תודיע העתידות בחכמתה, והיא גם כן שאלה את מי אעלה לך? ויורה שהיה בידה להעלות כל מי שירצה, ואם נאמר שלא היתה יכולה להעלות נביא ה', הנה אם כן כאשר אמר שאול שתעלה לו את שמואל איך לא אמרה האשה אינני יכולה עליו לפי שרוח ה' דבר בו? והנה היות השואל שאול, וכמו שאמרה למה רמיתני ואתה שאול, אבל כל זה הוא בדייה ודבר שאין בו אמת. והדעת הג' הוא מה ששמעתי בשם גדול מחכמי הנוצרים אגושטינ"ו, שאמר שלא עלה שמואל כלל אבל עלה שד בדמות שמואל, והוא באמת דעת זר, כי איך קראו הכתוב אם כן שמואל? ואם העלאת שמואל היתה בלתי אפשרית כי אם העלאת שד, למה אמרה האשה את מי אעלה לך ושאול אמר את שמואל? והנה לפי האמת לא יעלה שמואל כי אם השד בדמותו, ומה הצורך שיבא בדמות אחד משיבא בדמות אחר? אחרי היות העולה והמגיד שד ולא שמואל ואיך יאמר השד ומחר אתה ובניך עמי? ושאול ובניו לא יהיו עם השדים, אבל זהו באמת דעת בטל מפאת עצמו. והדעת הד' הוא הנמצא לאחרוני המחברים, ורלב"ג האריך בו בספרו מלחמות ה' במ"ב, ובפירושו לזאת הפרשה אמר שעל דרך האמת לא הגיע משמואל דבור לשאול, אבל היה זה כלו מפעולות הדמיון, ועם התבודדות דמיון שאול והתעוררותו על מה שדבר אליו שמואל פעמים רבות שקרע ה' את הממלכה מעליו ונתנה לרעו, ומה שהיה רואה מהצלחת עניני דוד ושהיה הש"י עמו היה משתקע כ"כ בדמיונו שהיה נדמה אליו הענין ההוא אשר יחשבהו וידמהו כאלו נאמר אליו, וזהו הקול נמוך שהיה שומע השואל באוב מארץ קולו, שהוא כולו מפעל דמיונו והתחזקותו בהתבודדות. וכמו שיקרה לחולים או חלושי השכל שבהתחזק דמיונם יראו דברים בעיניהם כאלו הם מחוץ, ולכן אמרו (כמ"ש פר' כ"ד) שמי שהוא צריך לו הוא השומע הדברים, והמעלה אותו רואה ואינו שומע, וזה בהיותו מתבודד במי שיעלה, וכאלו הדמיון החזק ההוא ישים המעלה כאלו רואה מה שאינו מחוץ, יישים השואל והצריך לו כאלו שומע מה שאינו קול מוחש מבחוץ, והאנשים האחרים אשר שם לא יהיו רואים ולא שומעים לפי שלא יטרידו בזה דמיונם, ושהאשה הבעלת אוב בהיותה מתבודדת ומחשבת באיש ההוא ששאל שתעלה לו שמואל עלה בלבה שהוא שאול, ולכן צעקה ולמה רימיתני ואתה שאול, לא שראתה דבד מוחש באמת. והרמב"ם ז"ל גם כן הוא מזה הדעת, שחושב שכל זה מפעל הדמיון ושאין בו השגה חושיית לא בראות ולא במשמע כלל, ראה דבריו שאמר שמעשה האוב הוא בהקשת זרועותיו ואוחז שרביט של הדס בידו ומניפו, והוא מדבר בלט בדברים ידועים אצלם אחר שיקטיר קטרת ידועה אצלם, עד שישמע השואל כאלו אדם מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים כאלו הם מתחת הארץ בקול נמוך, ואינו נכר לאוזן אלא במחשבה מרגיש בו, ע"כ כוומת הרב, שכל הענינים האלה הם דברי התול ושההודעה והקול הוא מפעל הדמיון, ולכן אמר כאלו איש מדבר עמו, ואמר ואינו דבר ניכר לאוזן אלא במחשבה, יורה שכל זה הוא ענין מדומה כדברי רלב"ג וגם הדעת הזה מרוחק הוא מאד מן האמת, כי כל האדם בריא בכוחותיו יבדיל בין הדבר המוחש והמדומה, ומי שלא יבדיל בו ויחשוב שהדבר אשר יעשה דמיונו הוא מוחש לאזנו הנה הוא מעורבב השכל, כמו שהאנשים אשר להתגברות דמיונם ידמו שיראו דברים שאינם מחוץ אינם שלימי השכל אבל הם חולים מאד וחסרי הכחות, ואם שאול היה זה דרכו שחשב ששמע מה שדמה, הנה עשינו אותו בעל מום וחסר השכל, עד שלא יוכל להכזיב בדמיונו, והוא היה יועץ וחכם חרשי' ובריא אולם וכל היום חטאתו נגדו תמיד, והיה מחשב פעמים הרבה במה שנגזר עליו ובהצלחת דוד, ועכ"ז לא היה חושב שישמע קול מדבר אליו בהיותו מהפועל הדמיון, וגם שנודה שהתפעל כ"כ שנדמה לו ששמע קול ולא שמעו, האם יסבול שכל שהתגבר עליו הדמיון עד שנדמה לו ששמע קול מה שאינו כן ושהרגיש בו חתוך דברים והיה בו שאלה ותשובה? הנה זה לא ישוער כי אם בשוטה משוגע איש הרוח שנפסד שכלו עליו הפסד גמור. וגם לפי דרך הדעת הזה לא היה צריך שאול לבעלת אוב ולא יאמר אליה קסמי נא לי באוב ובכל מקום יוכל להתבודד בדמיונו ולמה יצטרך להעלות לו שמואל? ואיך יעיד הכתוב שדבר שמואל אל שאול בהיותו בחלוף האמת? ולמה נפל שאול מלא קומתו ארצה בשמעו הדברים הנדמים אליו בכל עת? ואיך נודעו שם כל הדברים העתידים ונתקיימו? הזה כלו מפעל הכח המשער? ומי יהיה המונע שינצח עתה שאול כמו שעשה פעמים הרבה גם אחרי הגזירה שנגזרה עליו? סוף דבר הדעת הזה היא מכזבת הכתובים סותרת לדברי חכמינו ז"ל והיא גם הפך המוחש והנודע, אבל מאשר החכמים האלה לא ידעו באותה חכמה דבר ולא ראו מעשה האוב הכחישו ענינו, וגם מציאות השדים כלו כחשו מאשר לא נפלו עליהם בטענות שכליות, עם כל פרסומם אצל כל אנשי הישוב ובעלי התורות כלם, ועם כל מה שיורו עליהם כתובי התורה ומאמרי חכמינו ז"ל, וכדי להתחכם באו במהמורות בל יקומו ליחס הענינים האלה כלם אל פעולות הדמיון, והוא בלי ספק הכחשת המוחש והמפורסם אצל הכל אשר ראו שימנה מכלל המחויב, ושהיתה החכמה הזאת בימי קדם ולכן הזהירה התורה עליה בהיות בתוכם הנבואה אלקית, אמר (דברים י"ח:י"א) לא ימצא בך וגו' ושואל אוב וגו' נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך השם אלקיך אליו תשמעון, והנביא אמר (ישעיה כ"ט:כ"ד) והיה כאוב מארץ קולך ולכן בהיות שאול יודע האמת ושהוא ביער האובות והידעונים מהארץ לשלא ימשכו ישראל אחריהם, הלך לשאול באוב ואמר אל האשה קסמי נא לי באוב והעלי לי את אשר אומר אליך, והיא הודתה בדבר ואמרה אליו את מי אעלה לך יורה שהיה זה אפשרי אצלה כי היה מציאות השדים אין ספק אצלם בימים ההם, והיו המלאכות ההם מהאוב והידעוני והקסם דבר מפורסם ביניהם במה שאין בו ספק, ואיך נכחיש המעשה הזה? ועוד היום העידו אנשים חכמים וידועים אשר ראו אנשים ידעו להקים ולהעלות אנשים הרוגים על ידי חרב לשמור את בהמתם בלילה וישמרו אותם וכל זאבי יער סביבותם ולא יגעו בהם וההרוג הולך סביבם ומצילם, עם שזה רחוק בעיני האמנתו, אבל כבר יעידו זרים משה. ואמנם ענין האוב ואיך העלה האשה את שמואל, הנה הוא אצלי בנוי על הקדמות: האחת שבמות האדם (קהלת י"ב:ז') ישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, ועם היות הפרש רב בין נפשות האנשים הנה גופותיהם וחומרם כמות זה כן מות זה, ולכן (איוב כ"א:כ"ו) יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם: ההקדמה הב' שהשדים מציאתם אמתי שהם יודעים העתידות באופן מה. וכבר הסכימו על זה חכמינו ז"ל (חגיגה פר' ב' דף ט"ז ע"ב), באמרם שיש בהם דברים כבני אדם וענינים כמלאכי השרת, ומהדברים אשר בהם כמלאכי השרת הוא שיודעים העתידות. וכן הסכימו על זה חכמ הגוים כלם, והביאו החכם טומאש בספרו אשר קרא שיקונדא שיקונדי: ההקדמה הג' שיש לשדים יחס ותאוה לגופות האנושיים ויתיחדו בהם, ואין ענין חכמת הקסם כי אם ביחד כח השדים וביחסו אותו אל גוף מגופות המתים כאלו הוא רוח אותו גוף ונפשו, כדי שבאותו חבור הנראה והמושג אל הפועל אותו יראה גוף תחת הארץ כאלו הוא עולה מן התהום מבטן האדמה למעלה באותה צורה ותאר ומלבושים שהיו לו, ואין זה יעשה שיגיד הדברים העתידים. וכבר כתבו חכמינו ז"ל (ברכות ו' ע"א גיטין פרק ז' ס"ח חולין ק"ה ע"א) דברים ואמתו כל זה, אם לא שאמרו שהשדים ההם מכזיבים, ולכן היתה אותה הודעה אסורה ותהיה ההודעה הנבואיית שלימה כפי אמותה ושלימות הפועל אותה. ואחרי ההקדמות האלה אומר שהקסם אינו פועל לדעתי בנפש האיש השלם אחרי מותו, והלילה שנפש שמואל הנביא הצרורה בצרור החיים את השם תוכל הבעלת אוב להשיב לעפריותה ולהסר אותו מעדנה, וכל שכן על ידי כישוף וכח הטומאה, וגם כי אז תהיה זה תחיית המתים או בריאה והוייה חדשה ולא קסם, אבל היה הענין לבד התיחדות כח השד בגוף האיש המת לבד, ולהיות גוף שמואל (אחרי הפרד ממנו נפשו האלקית) דומה לגוף כל איש אחר, כמו שבא בהקדמה הראשונה, לא היה כח מהבטל שהבעלת אוב יעלה אותו רוצה לומר שבחכמה תייחד כח השד אל גופו ותדביקיהו בו, כי זהו אמתת הקסם כמו שבא בהקדמה השלישית, ומאשר הדש ידע העתידות ויגידם היה אפששר שעל ידי האוב יודעו העתידות כמו שבא בהקדמה השנית, ושישמעם לבד האיש הצריך אליהם כדבריהם ז"ל, ולכן הבעלת אוב הגידה לשאול הדברים הנסתרים אשר קרו לו והעתידות לבוא עליו, והגוף הזה קרא הכתוב שמואל.

Malbim Shemuel I 28:12מלבי״ם שמואל א׳ כ״ח:י״ב

ותרא האשה. המפרשים האריכו בדבר הזה מאד, באשר יפלא איך יצוייר שאשה בכשפיה תמשול על נפש הנביא הצרורה בצרור החיים ממעונה להיות כאוב מארץ קולה? ויאמר הגאון ר' שמואל בן חפני שכל מעשה האוב היה דבר כזב והתולים. ויאמר הרלב"ג שהיה מפעולת כח הדמיון. וכ"ז לא יכילו הכתובים האומרים שהיה הדבר ממש, ושנבא לו מה יהיה למחרת, ומי ימלוך אחריו. ויאמר רב האי גאון ורב סעדיה שלא האשה החיתה את שמואל רק הבורא החייהו למען יודע לשאול העתיד לבוא עליו ועל ביתו. ואם היה כן מדוע לא ענהו באורים ובנביאים? ויאמר מהרי"א ששד התלבש בגופו של שמואל, והוא אשר קראוהו הכתובים בשם שמואל מצד גופו. ויאמר בעל עקדת יצחק שהיא התחילה בפעולה, ועי"כ התעורר שמואל מעצמו לא ע"י הכרח האוב. אולם למה לנו הדחוקים העצומים האלה, הלא חז"ל באגדותיהם ספרו מעשה אוב שהיה נוהג עדיין בימי חכמי המשנה והתלמוד, והעידו שהיה בכחם להעלות הנפשות מקבריהם ממש, ואמרו שהמעלה רואהו והנשאל שומע את קולו, ואמרו שאם הנשאל הוא הדיוט עולה וראשו למטה ואם הוא מלך עולה כדרכו, וכ"ז ספרו מצד שהיתה המלאכה הזאת נודעת, נוהגת בימיהם, וידעו כל סגולותיה. אולם אשר תתפלא איך ימשול הכישוף על נפש הנביא, כבר בארתי בדרוש מיוחד, כי הנשמה הנאצלת מלמעלה היא תסתלק תיכף במות האדם ותשוב אל האלהים אשר נתנה. אולם הנפש ההיולאנית המתהוה עם הגויה היא לא תסתלק עד כלות הגויה בקבר אחר י"ב חדש, כמ"ש (שבת קנב ב) כל י"ב חדש היא עולה ויורדת, כי יש לה קשר עצמי עם הגויה, וכל עוד שלא נעשה בה מלאכת האלכימיאה ע"י הצירוף והזיכוך שיבלה הגוף ויתפרדו חלקיו, עדיין היא למטה ויש כח להאוב למשול עליה, ויש לה כח להגיד עתידות ע"י פעולת הקסם, ובכ"ז נשמת שמואל העליונה בכבודה תעמוד לפני ה' בארצות החיים, כי רק הרוח שהוא דבוק עדיין עם הגויה, האוב שליט ברוח לכלוא את הרוח ע"י הקסם. וז"ש ותרא האשה את שמואל ותזעק, שראתה שעלה כדרכו וידעה שהנשאל הוא המלך, לכן אמרה למה רמיתני ואתה שאול

Hoil Moshe Shemuel I 28:15הואיל משה שמואל א׳ כ״ח:ט״ו

למה הרגזתני – מהסיפור הזה ובפרט מתיבות אלה נראה ברור שאמונת השארת הנפש אחר המות היתה מפורסמת בין בני ישראל, ואולי אין בכל המקרא ראיה חזקה עליה כפסוק זה. ודעת כותב הספר ודעת כל הנביאים ומשה בראשם היה שמעשי הקוסמים ובעלי האוב אמת הם ולא גניבת דעת, שאל"כ היו מבקשים לגלות תרמיתם לבעבור לא ישטה העם אחריהם ולא היו מבקשים מיתתם בלבד; תראה משה מספר דבר בלעם כמעשה הנהיה באמת וכל הדורש ומשער איך היה הדבר יפול באמדניות רחוקות, ובכן צדקו דברי רז"ל אם לפי הכתוב למדונו שאמת היה שהעלתה האשה את שמואל, ואין לומר כדברי רב שמואל בן חפני גאון (הביאו רד"ק) "שלא יקובלו הדברים לפי שיש להם מכחישים מן השכל" כי הלא בעינינו אנו רואים כמה וכמה דברים הכחישם השכל בדורות שעברו ועכ"ז היו ונתאמתו, וכמה כוחות הטבע מכוסים עוד מדעתנו עד שאם נקרא פתי למאמין לכל דבר, נקרא נמהר לאיש ממהר לשפוט על דבר ומפליג לומר שא"א הוא, ואם נאמין גם במקצת נפלאות המגנעטיזמוס שבודאי אין להם סמך וראיה מן השכל, נשמע שיתפארו לעשות כאלה גם בימינו ואנשי בינה ודעת יקבלו דבריהם ויאמינו בם.