Duration of the Pre-Shemittah Blessing of the Produce/1/he
ברכת התבואה בשנה השישית – לכמה שנים?
הקדמה
למה "לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים"?
מצוות שמיטה, האוסרת את זריעה וקצירת השדות במשך שנה שלמה, יכולה להיות מאוד מרתיעה, במיוחד עבור חברה המבוססת כמעט אך ורק על חקלאות. לפיכך, ה' מכיר בדאגה הלגיטימית של "מַה נֹּאכַל", ומרגיע אותנו שלפני שנת השמיטה הוא יברך את היבול כך שיספיק לכל העם למשך שלוש שנים:
(כ) וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ. (כא) וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. (כב) וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן. (ויקרא כ"ה:כ'-כ"ב)
הבטחת הברכה לשלוש שנים נראית מעט מוזרה. אם חקלאות אסורה לשנה אחת בלבד, האם ברכה לשנתיים1 לא מספיקה? מדוע ה' מדבר על שלוש שנים, ולאילו שנים הוא מתייחס? לבסוף, האם ישנה משמעות מיוחדת לה' הידיעה בביטוי "לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים"?
שאלות נוספות
הקטע הקצר לעיל מעלה גם כמה שאלות נוספות:
- "מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת" – רמב"ן ואחרים מוטרדים משאלה זו, מכיוון שהיא לא אמורה להטריד את העם. לכאורה, כמו בכל שנה אחרת, הם יאכלו את היבול של השנה הקודמת. אלא, הם היו צריכים לשאול במקום זה: "מה נאכל בשנה השמינית".
- "וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת" – אם העם רשאי לזרוע כבר בשנה השמינית, מדוע עליו לאכול מהתבואה הישנה עד השנה התשיעית? כבר עם תחילת הבציר באמצע השנה השמינית, אמורה להיות כבר תבואה חדשה לאכול.
- "עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן" – אף על פי שלא לגמרי ברור לאיזו שנה מתייחסת המילה "תְּבוּאָתָהּ",2 בהבנה הפשוטה נראה שהכוונה היא לקציר היבול בשנה התשיעית. אם כן, יש לאכול את התוצרת הישנה לא רק עד השנה התשיעית, אלא גם במהלכה.3 מדוע זה נחוץ?
- כפילות – פסוק כ"ב לכאורה מכיל ייתור לשון, כשהוא מדבר פעמיים על אכילת התבואה הישנה: "וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן" ו"עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן". מה הטעם בכפילות זו?
ההקשר
לכאורה, המקום הטבעי לפסוקים אלו היה בסיום הדיון על שנת השמיטה בתחילת ויקרא כ"ה:א'-ז'. עם זאת, התורה ממקמת את הפסוקים שלנו רק לאחר הצגת מצוות היובל והתויית דיני רכישת קרקעות התלויים בה בויקרא כ״ה:ח׳-י״ז. יתר על כן, בפסוקים שמיד אחרי הקטע שלנו (כ"ה: כ"ג-נ"ה), התורה חוזרת לדון בדיני יובל בהקשרי קנייה ומכירה של אדמות ועבדים. כיוון שכך, זה אכן מבלבל מדוע הפסוקים שלנו קוטעים את רצף הטקסט ולא נמצאים ביחד עם שאר חוקי השמיטה. כיצד עלינו להבין את המיקום הזה? האם שנת היובל קשורה איכשהו לחששות של העם שה' מנסה לשכך בפסוקים אלה?
