Eliyahu's Death/5

EN/HEע/E

Eliyahu's Death

Sources

Bereshit 5:24בראשית ה׳:כ״ד

And Enoch walked with God, and he was not; for God took him.

וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים.

Shofetim 20:26-30שופטים כ׳:כ״ו-ל׳

(26) Then all the children of Israel, and all the people, went up, and came unto Beth-el, and wept, and sat there before the Lord, and fasted that day until even; and they offered burnt-offerings and peace-offerings before the Lord. (27) And the children of Israel asked of the Lord—for the ark of the covenant of God was there in those days, (28) and Phinehas, the son of Eleazar, the son of Aaron, stood before it in those days—saying: 'Shall I yet again go out to battle against the children of Benjamin my brother, or shall I cease?' And the Lord said: 'Go up; for to-morrow I will deliver him into thy hand.' (29) And Israel set liers-in-wait against Gibeah round about. (30) And the children of Israel went up against the children of Benjamin on the third day, and set themselves in array against Gibeah, as at other times.

(כו) וַיַּעֲלוּ כׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכׇל הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית אֵל וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי י״י וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי י״י. (כז) וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּי״י וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים בַּיָּמִים הָהֵם. (כח) וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמֶר י״י עֲלוּ כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ. (כט) וַיָּשֶׂם יִשְׂרָאֵל אֹרְבִים אֶל הַגִּבְעָה סָבִיב. (ל) וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיַּעַרְכוּ אֶל הַגִּבְעָה כְּפַעַם בְּפָעַם.

Melakhim I 18:11-12מלכים א׳ י״ח:י״א-י״ב

(11) And now thou sayest: Go, tell thy lord: Behold, Elijah is here. (12) And it will come to pass, as soon as I am gone from thee, that the spirit of the Lord will carry thee whither I know not; and so when I come and tell Ahab, and he cannot find thee, he will slay me; but I thy servant fear the Lord from my youth.

(יא) וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ. (יב) וְהָיָה אֲנִי אֵלֵךְ מֵאִתָּךְ וְרוּחַ י"י יִשָּׂאֲךָ עַל אֲשֶׁר לֹא אֵדָע וּבָאתִי לְהַגִּיד לְאַחְאָב וְלֹא יִמְצָאֲךָ וַהֲרָגָנִי וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת י"י מִנְּעֻרָי.

Melakhim II 2:1-18מלכים ב׳ ב׳:א׳-י״ח

(1) And it came to pass, when the Lord would take up Elijah by a whirlwind into heaven, that Elijah went with Elisha from Gilgal. (2) And Elijah said unto Elisha: 'Tarry here, I pray thee; for the Lord hath sent me as far as Beth-el.' And Elisha said: 'As the Lord liveth, and as thy soul liveth, I will not leave thee.' So they went down to Beth-el.— (3) And the sons of the prophets that were at Beth-el came forth to Elisha, and said unto him: 'Knowest thou that the Lord will take away thy master from thy head today?' And he said: 'Yea, I know it; hold ye your peace.'— (4) And Elijah said unto him: 'Elisha, tarry here, I pray thee; for the Lord hath sent me to Jericho.' And he said: 'As the Lord liveth, and as thy soul liveth, I will not leave thee.' So they came to Jericho.— (5) And the sons of the prophets that were at Jericho came near to Elisha, and said unto him: 'Knowest thou that the Lord will take away thy master from thy head to-day?' And he answered: 'Yea, I know it; hold ye your peace.'— (6) And Elijah said unto him: 'Tarry here, I pray thee; for the Lord hath sent me to the Jordan.' And he said: 'As the Lord liveth, and as thy soul liveth, I will not leave thee.' And they two went on. (7) And fifty men of the sons of the prophets went, and stood over against them afar off; and they two stood by the Jordan. (8) And Elijah took his mantle, and wrapped it together, and smote the waters, and they were divided hither and thither, so that they two went over on dry ground. (9) And it came to pass, when they were gone over, that Elijah said unto Elisha: 'Ask what I shall do for thee, before I am taken from thee.' And Elisha said: 'I pray thee, let a double portion of thy spirit be upon me.' (10) And he said: 'Thou hast asked a hard thing; nevertheless, if thou see me when I am taken from thee, it shall be so unto thee; but if not, it shall not be so.' (11) And it came to pass, as they still went on, and talked, that, behold, there appeared a chariot of fire, and horses of fire, which parted them both assunder; and Elijah went up by a whirlwind into heaven. (12) And Elisha saw it, and he cried: 'My father, my father, the chariots of Israel and the horsemen thereof! ' And he saw him no more; and he took hold of his own clothes, and rent them in two pieces. (13) He took up also the mantle of Elijah that fell from him, and went back, and stood by the bank of the Jordan. (14) And he took the mantle of Elijah that fell from him, and smote the waters, and said: 'Where is the Lord, the God of Elijah?' and when he also had smitten the waters, they were divided hither and thither; and Elisha went over. (15) And when the sons of the prophets that were at Jericho some way offsaw him, they said: 'The spirit of Elijah doth rest on Elisha.' And they came to meet him, and bowed down to the ground before him. (16) And they said unto him: 'Behold now, there are with thy servants fifty strong men; let them go, we pray thee, and seek thy master; lest peradventure the spirit of the Lord hath taken him up, and cast him upon some mountain, or into some valley.' And he said: 'Ye shall not send.' (17) And when they urged him till he was ashamed, he said: 'Send.' They sent therefore fifty men; and they sought three days, but found him not. (18) And they came back to him, while he tarried at Jericho; and he said unto them: 'Did I not say unto you: Go not?'

(א) וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת י"י אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע מִן הַגִּלְגָּל. (ב) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה כִּי י"י שְׁלָחַנִי עַד בֵּית אֵל וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי י"י וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיֵּרְדוּ בֵּית אֵל. (ג) וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם י"י לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ. (ד) וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה כִּי י"י שְׁלָחַנִי יְרִיחוֹ וַיֹּאמֶר חַי י"י וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּבֹאוּ יְרִיחוֹ. (ה) וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם י"י לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ. (ו) וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ שֵׁב נָא פֹה כִּי י"י שְׁלָחַנִי הַיַּרְדֵּנָה וַיֹּאמֶר חַי י"י וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם. (ז) וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים הָלְכוּ וַיַּעַמְדוּ מִנֶּגֶד מֵרָחוֹק וּשְׁנֵיהֶם עָמְדוּ עַל הַיַּרְדֵּן. (ח) וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת אַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם בֶּחָרָבָה. (ט) וַיְהִי כְעׇבְרָם וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי. (י) וַיֹּאמֶר הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ יְהִי לְךָ כֵן וְאִם אַיִן לֹא יִהְיֶה. (יא) וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם. (יב) וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים. (יג) וַיָּרֶם אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיָּשׇׁב וַיַּעֲמֹד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן. (יד) וַיִּקַּח אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֹּאמַר אַיֵּה י"י אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ אַף הוּא וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע. (טו) וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ מִנֶּגֶד וַיֹּאמְרוּ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע וַיָּבֹאוּ לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה. (טז) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה נָא יֵשׁ אֶת עֲבָדֶיךָ חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל יֵלְכוּ נָא וִיבַקְשׁוּ אֶת אֲדֹנֶיךָ פֶּן נְשָׂאוֹ רוּחַ י"י וַיַּשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הֶהָרִים אוֹ בְּאַחַת [הַגֵּיאָיוֹת] (הגיאות) וַיֹּאמֶר לֹא תִשְׁלָחוּ. (יז) וַיִּפְצְרוּ בוֹ עַד בֹּשׁ וַיֹּאמֶר שְׁלָחוּ וַיִּשְׁלְחוּ חֲמִשִּׁים אִישׁ וַיְבַקְשׁוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֹא מְצָאֻהוּ. (יח) וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו וְהוּא יֹשֵׁב בִּירִיחוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הֲלֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אַל תֵּלֵכוּ.

Melakhim II 3מלכים ב ג׳

(1) Now Jehoram the son of Ahab began to reign over Israel in Samaria in the eighteenth year of Jehoshaphat king of Judah, and reigned twelve years. (2) And he did that which was evil in the sight of the Lord; but not like his father, and like his mother; for he put away the pillar of Baal that his father had made. (3) Nevertheless he cleaved unto the sins of Jeroboam the son of Nebat, wherewith he made Israel to sin; he departed not therefrom. (4) Now Mesha king of Moab was a sheep-master; and he rendered unto the king of Israel the wool of a hundred thousand lambs, and of a hundred thousand rams. (5) But it came to pass, when Ahab was dead, that the king of Moab rebelled against the king of Israel. (6) And king Jehoram went out of Samaria at that time, and mustered all Israel. (7) And he went and sent to Jehoshaphat the king of Judah, saying: 'The king of Moab hath rebelled against me; wilt thou go with me against Moab to battle?' And he said: 'I will go up; I am as thou art, my people as thy people, my horses as thy horses.' (8) And he said: 'Which way shall we go up?' And he answered: 'The way of the wilderness of Edom.' (9) So the king of Israel went, and the king of Judah, and the king of Edom; and they made a circuit of seven days' journey; and there was no water for the host, nor for the beasts that followed them. (10) And the king of Israel said: 'Alas! for the Lord hath called these three kings together to deliver them into the hand of Moab.' (11) But Jehoshaphat said: 'Is there not here a prophet of the Lord, that we may inquire of the Lord by him?' And one of the king ofIsrael's servants answered and said: 'Elisha the son of Shaphat is here, who poured water on the hands of Elijah.' (12) And Jehoshaphat said: 'The word of the Lord is with him.' So the king of Israel and Jehoshaphat and the king of Edom went down to him. (13) And Elisha said unto the king of Israel: 'What have I to do with thee? get thee to the prophets of thy father, and to the prophets of thy mother.' And the king of Israel said unto him: 'Nay; for the Lord hath called these three kings together to deliver them into the hand of Moab.' (14) And Elisha said: 'As the Lord of hosts liveth, before whom I stand, surely, were it not that I regard the presence of Jehoshaphat the king of Judah, I would not look toward thee, nor see thee. (15) But now bring me a minstrel.' And it came to pass, when the minstrel played, that the hand of the Lord came upon him. (16) And he said: 'Thus saith the Lord: Make this valley full of trenches. (17) For thus saith the Lord: Ye shall not see wind, neither shall ye see rain, yet that valley shall be filled with water; and ye shall drink, both ye and your cattle and your beasts. (18) And this is but a light thing in the sight of the Lord; He will also deliver the Moabites into your hand. (19) And ye shall smite every fortified city, and every choice city, and shall fell every good tree, and stop all fountains of water, and mar every good piece of land with stones.' (20) And it came to pass in the morning, about the time of making the offering, that, behold, there came water by the way of Edom, and the country was filled with water. (21) Now when all the Moabites heard that the kings were come up to fight against them, they gathered themselves together, all that were able to put on armour, and upward, and stood on the border. (22) And they rose up early in the morning, and the sun shone upon the water, and the Moabites saw the water some way off as red as blood; (23) and they said: 'This is blood: the kings have surely fought together, and they have smitten each man his fellow; now therefore, Moab, to the spoil.' (24) And when they came to the camp of Israel, the Israelites rose up and smote the Moabites, so that they fled before them. And they smote the land, even Moab, mightily. (25) And they beat down the cities; and on every good piece of land they cast every man his stone, and filled it; and they stopped all the fountains of water, and felled all the good trees; until there was left only Kir-hareseth with the stones of the wall thereof; so the slingers encompassed it, and smote it. (26) And when the king of Moab saw that the battle was too sore for him, he took with him seven hundred men that drew sword, to break through unto the king of Edom; but they could not. (27) Then he took his eldest son that should have reigned in his stead, and offered him for a burnt-offering upon the wall. And there came great wrath upon Israel; and they departed from him, and returned to their own land.

(א) וִיהוֹרָם בֶּן אַחְאָב מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה. (ב) וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי י״י רַק לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ וַיָּסַר אֶת מַצְּבַת הַבַּעַל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו. (ג) רַק בְּחַטֹּאות יָרׇבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל דָּבֵק לֹא סָר מִמֶּנָּה. (ד) וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר. (ה) וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. (ו) וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם בַּיּוֹם הַהוּא מִשֹּׁמְרוֹן וַיִּפְקֹד אֶת כׇּל יִשְׂרָאֵל. (ז) וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל מוֹאָב לַמִּלְחָמָה וַיֹּאמֶר אֶעֱלֶה כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ. (ח) וַיֹּאמֶר אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ נַעֲלֶה וַיֹּאמֶר דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם. (ט) וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ יְהוּדָה וּמֶלֶךְ אֱדוֹם וַיָּסֹבּוּ דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם. (י) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲהָהּ כִּי קָרָא י״י לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב. (יא) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַי״י וְנִדְרְשָׁה אֶת י״י מֵאוֹתוֹ וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ. (יב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט יֵשׁ אוֹתוֹ דְּבַר י״י וַיֵּרְדוּ אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט וּמֶלֶךְ אֱדוֹם. (יג) וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מַה לִּי וָלָךְ לֵךְ אֶל נְבִיאֵי אָבִיךָ וְאֶל נְבִיאֵי אִמֶּךָ וַיֹּאמֶר לוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אַל כִּי קָרָא י״י לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב. (יד) וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי י״י צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו כִּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ. (טו) וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד י״י. (טז) וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר י״י עָשֹׂה הַנַּחַל הַזֶּה גֵּבִים גֵּבִים. (יז) כִּי כֹה אָמַר י״י לֹא תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא תִרְאוּ גֶשֶׁם וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם וּבְהֶמְתְּכֶם. (יח) וְנָקַל זֹאת בְּעֵינֵי י״י וְנָתַן אֶת מוֹאָב בְּיֶדְכֶם. (יט) וְהִכִּיתֶם כׇּל עִיר מִבְצָר וְכׇל עִיר מִבְחוֹר וְכׇל עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ וְכׇל מַעְיְנֵי מַיִם תִּסְתֹּמוּ וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים. (כ) וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְהִנֵּה מַיִם בָּאִים מִדֶּרֶךְ אֱדוֹם וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֶת הַמָּיִם. (כא) וְכׇל מוֹאָב שָׁמְעוּ כִּי עָלוּ הַמְּלָכִים לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּצָּעֲקוּ מִכֹּל חֹגֵר חֲגֹרָה וָמַעְלָה וַיַּעַמְדוּ עַל הַגְּבוּל. (כב) וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל הַמָּיִם וַיִּרְאוּ מוֹאָב מִנֶּגֶד אֶת הַמַּיִם אֲדֻמִּים כַּדָּם. (כג) וַיֹּאמְרוּ דָּם זֶה הׇחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים וַיַּכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְעַתָּה לַשָּׁלָל מוֹאָב. (כד) וַיָּבֹאוּ אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיָּקֻמוּ יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת מוֹאָב וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵיהֶם [וַיַּכּוּ] (ויבו) בָהּ וְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב. (כה) וְהֶעָרִים יַהֲרֹסוּ וְכׇל חֶלְקָה טוֹבָה יַשְׁלִיכוּ אִישׁ אַבְנוֹ וּמִלְאוּהָ וְכׇל מַעְיַן מַיִם יִסְתֹּמוּ וְכׇל עֵץ טוֹב יַפִּילוּ עַד הִשְׁאִיר אֲבָנֶיהָ בַּקִּיר חֲרָשֶׂת וַיָּסֹבּוּ הַקַּלָּעִים וַיַּכּוּהָ. (כו) וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב כִּי חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה וַיִּקַּח אוֹתוֹ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב לְהַבְקִיעַ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם וְלֹא יָכֹלוּ. (כז) וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ.

Yechezkel 37:21-24יחזקאל ל״ז:כ״א-כ״ד

(21) And say unto them: Thus saith the Lord God: Behold, I will take the children of Israel from among the nations, whither they are gone, and will gather them on every side, and bring them into their own land; (22) and I will make them one nation in the land, upon the mountains of Israel, and one king shall be king to them all; and they shall be no more two nations, neither shall they be divided into two kingdoms any more at all; (23) neither shall they defile themselves any more with their idols, nor with their detestable things, nor with any of their transgressions; but I will save them out of all their dwelling-places, wherein they have sinned, and will cleanse them; so shall they be My people, and I will be their God. (24) And My servant David shall be king over them, and they all shall have one shepherd; they shall also walk in Mine ordinances, and observe My statutes, and do them.

(כא) וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם. (כב) וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא [יִהְיוּ] (יהיה) עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד. (כג) וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים. (כד) וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקּוֹתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם.

Malakhi 3:23-24מלאכי ג׳:כ״ג-כ״ד

(23) Behold, I will send you Elijah the prophet Before the coming Of the great and terrible day of the Lord. (24) And he shall turn the heart of the fathers to the children, And the heart of the children to their fathers; Lest I come and smite the land with utter destruction. Behold, I will send you  Elijah the prophet  Before the coming  Of the great and terrible day of the Lord.

(כג) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם י"י הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. (כד) וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם.

Divrei HaYamim I 9:17-20דברי הימים א׳ ט׳:י״ז-כ׳

(17) And the porters: Shallum, and Akkub, and Talmon, and Ahiman, and their brother Shallum the chief; (18) who hitherto waited in the king's gate eastward; they were the porters for the camp of the children of Levi. (19) And Shallum the son of Kore, the son of Ebiasaph, the son of Korah, and his brethren, of his father's house, the Korahites, were over the work of the service, keepers of the gates of the Tent; and their fathers had been over the camp of the Lord, keepers of the entry; (20) and Phinehas the son of Eleazar was ruler over them in time past, the Lord being with him.

(יז) וְהַשֹּׁעֲרִים שַׁלּוּם וְעַקּוּב וְטַלְמֹן וַאֲחִימָן וַאֲחִיהֶם שַׁלּוּם הָרֹאשׁ. (יח) וְעַד הֵנָּה בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ מִזְרָחָה הֵמָּה הַשֹּׁעֲרִים לְמַחֲנוֹת בְּנֵי לֵוִי. (יט) וְשַׁלּוּם בֶּן קוֹרֵא בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח וְאֶחָיו לְבֵית אָבִיו הַקׇּרְחִים עַל מְלֶאכֶת הָעֲבוֹדָה שֹׁמְרֵי הַסִּפִּים לָאֹהֶל וַאֲבֹתֵיהֶם עַל מַחֲנֵה י"י שֹׁמְרֵי הַמָּבוֹא. (כ) וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר נָגִיד הָיָה עֲלֵיהֶם לְפָנִים י"י עִמּוֹ.

Divrei HaYamim II 21:12דברי הימים ב׳ כ״א:י״ב

And there came a writing to him from Elijah the prophet, saying: 'Thus saith the Lord, the God of David thy father: Because thou hast not walked in the ways of Jehoshaphat thy father, nor in the ways of Asa king of Judah;

וַיָּבֹא אֵלָיו מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר כֹּה אָמַר י"י אֱלֹהֵי דָּוִיד אָבִיךָ תַּחַת אֲשֶׁר לֹא הָלַכְתָּ בְּדַרְכֵי יְהוֹשָׁפָט אָבִיךָ וּבְדַרְכֵי אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 12מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ב

We find there to have been three (kinds of) prophets. One claimed the honor of the Father and the father of the son; another, the honor of the Father, but not the honor of the son; another, the honor of the son, but not the honor of the Father. Jeremiah claimed the honor of the Father and the honor of the son, viz. (Eichah 3:42) "We have offended and rebelled" (the honor of the Father); "You have not forgiven" (the honor of the son). Therefore, his prophecy was "doubled," (Jeremiah 36:33) "… and many other words were added to them" (the prophecies of Jeremiah). Eliyahu claimed the honor of the Father, but not the honor of the son, viz. (I Kings 19:10) "I have been very jealous for the Lord, the God of hosts, etc." And what is stated in this regard? (Ibid. 15-16) "And the Lord said to him: Go, return on your way to the desert of Damascus … And Yehu the son of Nimshi shall you anoint to be king over Israel, and Elisha the son of Shafat … shall you anoint to be a prophet in your place." What is the intent of this? He does not desire your prophecy (because you do not claim the honor of Israel). Jonah claimed the honor of the son, but not the honor of the Father. What is stated in that regard? (Jonah 1:3) "And the word of the Lord came to Jonah a second time, saying." What is the intent of this? We will speak with him a second time, but not a third, (for he did not claim the honor of the Lord).

שְׁלֹשָׁה בָנִים הֵם: אֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וּכְבוֹד הַבֵּן, וְאֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וְלֹא כְבוֹד הַבֵּן, וְאֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הַבֵּן וְלֹא כְבוֹד הָאָב. יִרְמְיָה תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וּכְבוֹד הַבֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ״ (איכה ג׳:מ״ב). לְכָךְ נִכְפְּלָה נְבוּאָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים״ (ירמיהו ל״ו:ל״ב). אֵלִיָּהוּ תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וְלֹא כְבוֹד הַבֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיי אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב, וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ״ (מלכים א י״ט:י״ד). וּמַה נֶּאֱמַר שָׁם? ״וַיֹּאמֶר יי אֵלָיו: לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק, וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם. וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ״ (מלכים א י״ט:ט״ו-ט״ז). שֶׁאֵין תִּלְמֹד לוֹמַר ״לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ״, אֶלָּא שֶׁאֵי אֶפְשִׁי בִנְבוּאָתָךְ. יוֹנָה תָּבַע כְּבוֹד הַבֵּן וְלֹא כְבוֹד הָאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יי, וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אָנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ, לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יי״ (יונה א׳:ג׳). מָה כתִיב? ״וַיְהִי דְבַר יי אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר״ (יונה ג׳:א׳). שֵׁנִית נִדְבַּר עִמּוֹ, לֹא שְׁלִישִׁית.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 19:20מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ט:כ׳

ר' יוסי אומר: השמים שמים לה' – לא עלה אליהו למעלה ולא ירד הכבוד למטה, אלא מלמד שאמר הקב"ה למשה: הריני קורא לך מראש ההר ואתה עולה, שנאמר: ויקרא ה' למשה.

Seder Olam Rabbah 17סדר עולם רבה י״ז

אחזיה בן אחאב מלך שנתים ובשנה השנית לאחזיה נגנז אליהו ולא נראה עד שיבא מלך המשיח ונראה ונגנז שניה ואינו נראה עד שיבוא גוג ומגוג. ועכשיו הוא כותב מעשה כל הדורות כולם. וימת כדבר ה' אשר דבר אליהו וגו' (מ"ב א') בשנת ב' ליהורם בן יהושפט מלך יהודה כי לא היה לו בן (שם). אפשר לומר כן והלא הוא מלך בשנת י"ט ליהושפט אלא לענין שנאמר ויזעק יהושפט וגו' (דה"ב י"ח) ראוי היה יהושפט להרג באותה שעה אלא בשכר זעקה שזעק תלה לו הכתוב ז' שנים ועלתה מלכות לבנו. בשנת ה' ליהורם בן אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה מן המלחמה מאחר שהרגו עמון ומואב והר שעיר באו והמליכו את יהורם בן יהושפט על יהודה ולו אחים בני יהושפט וגו' ויתן להם אביהם וגו' (דה"ב כ"א) וכיון שמת יהושפט עמד יהורם והרג את אחיו בחרב שנא' (שם ויקם יהורם על ממלכות אביו ויבא אליו מכתב מאליהו וגו' כבר הי' לאליהו ז' שנים משנגנז.

Yerushalmi Terumot 8:4ירושלמי תרומות ח׳:ד׳

תני סיעות בני אדם שהיו מהלכין בדרך פגעו להן גוים ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו הורגים את כולכם אפי׳ כולן נהרגים לא ימסרו נפש אחת מישראל ייחדו להן אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו אותו ואל ייהרגו א״ר שמעון בן לקיש והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי ורבי יוחנן אמר אע״פ שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי עולא בר קושב תבעתיה מלכותא ערק ואזיל ליה ללוד גבי ריב״ל אתון ואקפון מדינתא אמרו להן אין לית אתון יהבון ליה לן אנן מחרבין מדינתא סלק גביה ריב״ל ופייסיה ויהביה לון והוה אליהו זכור לטוב יליף מתגלי עלוי ולא אתגלי וצם כמה צומין ואיתגלי עלוי אמר ליה ולמסורות אני נגלה א״ל ולא משנה עשיתי א״ל וזו משנת החסידי.

Bavli Berakhot 3aבבלי ברכות ג׳.

Rav Yitzḥak bar Shmuel said in the name of Rav: The night consists of three watches, and over each and every watch the Holy One, Blessed be He sits and roars like a lion, because the Temple service was connected to the changing of these watches (Tosefot HaRosh), and says: “Woe to Me, that due to their sins I destroyed My house, burned My Temple and exiled them among the nations of the world.” Incidental to the mention of the elevated significance of the night watches, the Gemara cites a related story: It was taught in a baraita that Rabbi Yosei said: I was once walking along the road when I entered the ruins of an old, abandoned building among the ruins of Jerusalem in order to pray. I noticed that Elijah, of blessed memory, came and guarded the entrance for me and waited at the entrance until I finished my prayer. When I finished praying and exited the ruin, Elijah said to me, deferentially as one would address a Rabbi: Greetings to you, my Rabbi. I answered him: Greetings to you, my Rabbi, my teacher. And Elijah said to me: My son, why did you enter this ruin? I said to him: In order to pray. And Elijah said to me: You should have prayed on the road. And I said to him: I was unable to pray along the road, because I was afraid that I might be interrupted by travelers and would be unable to focus. Elijah said to me: You should have recited the abbreviated prayer instituted for just such circumstances. Rabbi Yosei concluded: At that time, from that brief exchange, I learned from him, three things: I learned that one may not enter a ruin; and I learned that one need not enter a building to pray, but he may pray along the road; and I learned that one who prays along the road recites an abbreviated prayer so that he may maintain his focus. And after this introduction, Elijah said to me: What voice did you hear in that ruin? I responded: I heard a Heavenly voice, like an echo of that roar of the Holy One, Blessed be He (Maharsha), cooing like a dove and saying: Woe to the children, due to whose sins I destroyed My house, burned My Temple, and exiled them among the nations. And Elijah said to me: By your life and by your head, not only did that voice cry out in that moment, but it cries out three times each and every day. Moreover, any time that God’s greatness is evoked, such as when Israel enters synagogues and study halls and answers in the kaddish prayer, May His great name be blessed, the Holy One, Blessed be He, shakes His head and says: Happy is the king who is thus praised in his house. When the Temple stood, this praise was recited there, but now: How great is the pain of the father who exiled his children, and woe to the children who were exiled from their father’s table, as their pain only adds to that of their father (Rabbi Shem Tov ibn Shaprut).

אֲמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּרָב: שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הָוֵי הַלַּיְלָה, וְעַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשׁוֹאֵג כָּאֲרִי וְאוֹמֵר: אוֹי לִי שֶׁחָרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי, וְהִגְלֵיתִים לְבֵין אוּמּוֹת הָעוֹלָם! תַּנְיָא: אָמַר רִבִּי יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת, הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְנִכְנַסְתִּי לְחוּרְבָּה אַחַת מֵחוּרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם לְהִתְפַּלֵּל. בָּא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לְטוֹב וְשָׁמַר לִי עַל הַפֶּתַח, (וְהִמְתִּין לִי) עַד שֶׁסִּיַּימְתִּי תְּפִלָּתִי. לְאַחַר שֶׁסִּיַּימְתִּי תְּפִלָּתִי אָמַר לִי: שָׁלוֹם עָלֶיךָ רִבִּי! וְאָמַרְתִּי לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ רִבִּי וּמוֹרִי! וְאָמַר לִי: בְּנִי, מִפְּנֵי מָה נִכְנַסְתָּ לְחוּרְבָּה זוֹ? אָמַרְתִּי לוֹ: לְהִתְפַּלֵּל. וְאָמַר לִי: הָיָה לָךְ לְהִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ! וְאָמַרְתִּי לוֹ: מִתְיָירֵא הָיִיתִי שֶׁמָּא יַפְסִיקוּ בִי עוֹבְרֵי דְּרָכִים. וְאָמַר לִי: הָיָה לָךְ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: לָמַדְתִּי שֶׁאֵין נִכְנָסִין לְחוּרְבָּה, וְלָמַדְתִּי שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בַּדֶּרֶךְ, וְלָמַדְתִּי שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה. וְאָמַר לִי: בְּנִי, מַה קּוֹל שָׁמַעְתָּ בְּחוּרְבָּה זוֹ? וְאָמַרְתִּי לוֹ: שָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל שֶׁמְּנַהֶמֶת כַּיּוֹנָה וְאוֹמֶרֶת: אוֹי לִי שֶׁחָרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי, וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי, וְהִגְלֵיתִים לְבֵין הָאוּמּוֹת. וְאָמַר לִי: חַיֶּיךָ וְחַיֵּי רֹאשָׁךְ! לֹא שָׁעָה זוֹ בִּלְבָד אוֹמֶרֶת כָּךְ, אֵלָּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אוֹמֶרֶת כָּךְ, וְלֹא זוֹ בִּלְבָד, אֵלָּא בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְעוֹנִין ״יְהֶא שְׁמֵיהּ הַגָּדוֹל מְבוֹרָךְ״, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַעֲנֵעַ רֹאשׁוֹ וְאוֹמֵר: אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ כָּךְ! מַה לּוֹ לָאָב שֶׁהִגְלָה אֶת בָּנָיו, וְאוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שׁוּלְחַן אֲבִיהֶם!

Bavli Sukkah 5aבבלי סוכה ה׳.

ותניא ר' יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר {תהילים קטו-טז} השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ולא ירדה שכינה למטה והכתיב {שמות יט-כ} וירד ה' על הר סיני למעלה מעשרה טפחים והכתיב {זכריה יד-ד} ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים למעלה מעשרה טפחים ולא עלו משה ואליהו למרום והכתיב {שמות יט-ג} ומשה עלה אל האלהים למטה מעשרה והכתיב {מלכים ב ב-יא} ויעל אליהו בסערה השמים למטה מעשרה.

Bavli Taanit 21aבבלי תענית כ״א.

The Gemara inquires: And why did they call him Naḥum of Gam Zu? The reason is that with regard to any matter that occurred to him, he would say: This too is for the good [gam zu letova]. Once, the Jews wished to send a gift [doron] to the house of the emperor. They said: Who should go and present this gift? Let Naḥum of Gam Zu go, as he is accustomed to miracles. They sent with him a chest [sifta] full of jewels and pearls, and he went and spent the night in a certain inn. During the night, these residents of the inn arose and took all of the precious jewels and pearls from the chest, and filled it with earth. The next day, when he saw what had happened, Naḥum of Gam Zu said: This too is for the good. When he arrived there, at the ruler’s palace, they opened the chest and saw that it was filled with earth. The king wished to put all the Jewish emissaries to death. He said: The Jews are mocking me. Naḥum of Gam Zu said: This too is for the good. Elijah the Prophet came and appeared before the ruler as one of his ministers. He said to the ruler: Perhaps this earth is from the earth of their father Abraham. As when he threw earth, it turned into swords, and when he threw stubble, it turned into arrows, as it is written in a prophecy that the Sages interpreted this verse as a reference to Abraham: “His sword makes them as the dust, his bow as the driven stubble” (Isaiah 41:2). There was one province that the Romans were unable to conquer. They took some of this earth, tested it by throwing it at their enemies, and conquered that province. When the ruler saw that this earth indeed had miraculous powers, his servants entered his treasury and filled Naḥum of Gam Zu’s chest with precious jewels and pearls and sent him off with great honor. When Naḥum of Gam Zu came to spend the night at that same inn, the residents said to him: What did you bring with you to the emperor that he bestowed upon you such great honor? He said to them: That which I took from here, I brought there. When they heard this, the residents of the inn thought that the soil upon which their house stood had miraculous powers. They tore down their inn and brought the soil underneath to the king’s palace. They said to him: That earth that was brought here was from our property. The miracle had been performed only in the merit of Naḥum of Gam Zu. The emperor tested the inn’s soil in battle, and it was not found to have miraculous powers, and he had these residents of the inn put to death.

ואמאי קרו ליה נחום איש גם זו דכל מילתא דהוה סלקא ליה אמר גם זו לטובה זימנא חדא בעו לשדורי ישראל דורון לבי קיסר אמרו מאן ייזיל ייזיל נחום איש גם זו דמלומד בניסין הוא שדרו בידיה מלא סיפטא דאבנים טובות ומרגליות אזל בת בההוא דירה בליליא קמו הנך דיוראי ושקלינהו לסיפטיה ומלונהו עפרא. (למחר כי חזנהו אמר גם זו לטובה) כי מטא התם [שרינהו לסיפטא חזנהו דמלו עפרא] בעא מלכא למקטלינהו לכולהו אמר קא מחייכו בי יהודאי [אמר גם זו לטובה] אתא אליהו אדמי ליה כחד מינייהו א״ל דלמא הא עפרא מעפרא דאברהם אבוהון הוא דכי הוה שדי עפרא הוו סייפיה גילי הוו גירי דכתיב {ישעיהו מ״א:ב׳} יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו. הויא חדא מדינתא דלא מצו למיכבשה בדקו מיניה וכבשוה עיילו לבי גנזיה ומלוהו לסיפטיה אבנים טובות ומרגליות ושדרוהו ביקרא רבה. כי אתו ביתו בההוא דיורא אמרו ליה מאי אייתית בהדך דעבדי לך יקרא כולי האי אמר להו מאי דשקלי מהכא אמטי להתם סתרו לדירייהו ואמטינהו לבי מלכא אמרו ליה האי עפרא דאייתי הכא מדידן הוא בדקוה ולא אשכחוה וקטלינהו להנך דיוראי.

Bavli Moed Katan 26aבבלי מועד קטן כ״ו.

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן אליהו חי הוא אמר ליה כיון דכתיב {מלכים ב ב-יב} ולא ראהו עוד לגבי דידיה כמת.

Bavli Chagigah 15bבבלי חגיגה ט״ו:

The Gemara relates: Rabba bar Sheila found Elijah the prophet, who had appeared to him. He said to Elijah: What is the Holy One, Blessed be He, doing? Elijah said to him: He is stating halakhot transmitted by all of the Sages, but in the name of Rabbi Meir He will not speak. He said to him: Why? He replied: Because he learned halakhot from the mouth of Aḥer. He said to him: Why should he be judged unfavorably for that? Rabbi Meir found a pomegranate and ate its contents while throwing away its peel. He said to him: Indeed, your defense has been heard above. Now God is saying: My son, Meir, says: When a person suffers, e.g., by receiving lashes or the death penalty at the hands of the court, how does the Divine Presence express itself? Woe is Me from My head, woe is Me from My arm, as God empathizes with the sufferer. If the Holy One, Blessed be He, suffers to such an extent over the blood of the wicked, how much more so does He suffer over the blood of the righteous that is spilled.

אשכחיה רבה בר שילא לאליהו א״ל מאי קא עביד הקב״ה א״ל קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן ומפומיה דר״מ לא קאמר א״ל אמאי משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר א״ל אמאי ר״מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק א״ל השתא קאמר מאיר בני אומר בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי אם כך הקב״ה מצטער על דמן של רשעים ק״ו על דמן של צדיקים שנשפך.

Bavli Yevamot 63aבבלי יבמות ס״ג.

The Gemara relates that Rabbi Yosei encountered Elijah the prophet and said to him: It is written: I will make him a helpmate. In what manner does a woman help a man? Elijah said to him: When a man brings wheat from the field, does he chew raw wheat? When he brings home flax, does he wear unprocessed flax? His wife turns the raw products into bread and clothing. Is his wife not found to be the one who lights up his eyes and stands him on his feet? And Rabbi Elazar said: What is the meaning of that which is written: “This is now bone of my bones and flesh of my flesh” (Genesis 2:23)? This teaches that Adam had intercourse with each animal and beast in his search for his mate, and his mind was not at ease, in accordance with the verse: “And for Adam, there was not found a helpmate for him” (Genesis 2:20), until he had intercourse with Eve.

אשכחיה רבי יוסי לאליהו א״ל כתיב אעשה לו עזר במה אשה עוזרתו לאדם א״ל אדם מביא חיטין חיטין כוסס פשתן פשתן לובש לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו. וא״ר אלעזר מאי דכתיב {בראשית ב׳:כ״ג} זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה.

Bavli Ketubot 105b-106aבבלי כתובות קה:-ק״ו.

At that time, a case involving orphans was being heard before Rav Naḥman. He said: This is a positive mitzva, for judges to judge cases properly, and this is a positive mitzva, to honor Torah scholars and their families. Rav Naḥman concluded that the positive mitzva of giving honor to the Torah takes precedence. Therefore, he put aside the case of the orphans and settled down to judge the case of that man, under the mistaken assumption that he was a relative of Rav Anan. Once the other litigant saw the honor being accorded to that man by the judge, he grew nervous until his mouth, i.e., his ability to argue his claim, became closed, and he lost the case. In this manner, justice was perverted by Rav Anan, albeit unwittingly and indirectly. Elijah the Prophet was accustomed to come and visit Rav Anan, as the prophet was teaching him the statements that would later be recorded in the volume Seder deEliyahu, the Order of Elijah. Once Rav Anan did this and caused a miscarriage of justice, Elijah departed. Rav Anan sat in observance of a fast and prayed for mercy, and Elijah came back. However, when Elijah came after that, he would scare him, as he would appear in frightening forms. And Rav Anan made a box where he settled himself down and he sat before Elijah until he took out for him, i.e., taught him, all of his Seder. And this is what the Sages mean when they say: Seder deEliyahu Rabba, the Major Order of Elijah, and Seder Eliyahu Zuta, the Minor Order of Elijah, as the first order was taught prior to this incident and the second came after it.

קריביה הוא הוה קאים דינא דיתמי קמיה אמר האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף סלקיה לדינא דיתמי ואחתיה לדיניה כיון דחזא בעל דיניה יקרא דקא עביד ליה איסתתם טענתיה. רב ענן הוה רגיל אליהו דאתי גביה דהוה מתני ליה סדר דאליהו כיון דעבד הכי איסתלק יתיב בתעניתא ובעא רחמי ואתא כי אתא הוה מבעית ליה בעותי. ועבד תיבותא ויתיב קמיה עד דאפיק ליה סידריה והיינו דאמרי סדר דאליהו רבה סדר אליהו זוטא.

Bavli Nedarim 50aבבלי נדרים נ׳.

In the winter they would sleep in a storehouse of straw, and Rabbi Akiva would gather strands of straw from her hair. He said to her: If I had the means I would place on your head a Jerusalem of Gold, a type of crown. Elijah the prophet came and appeared to them as a regular person and started calling and knocking on the door. He said to them: Give me a bit of straw, as my wife gave birth and I do not have anything on which to lay her. Rabbi Akiva said to his wife: See this man, who does not even have straw. We should be happy with our lot, as we at least have straw to sleep on.

ר׳ עקיבא איתקדשת ליה ברתיה (דבר) דכלבא שבוע שמע (בר) כלבא שבוע אדרה הנאה מכל נכסיה אזלא ואיתנסיבה ליה. בסיתוא הוה גנו בי תיבנא הוה קא מנקיט ליה תיבנא מן מזייה אמר לה אי הואי לי רמינא ליך ירושלים דדהבא אתא אליהו אידמי להון כאנשא וקא קרי אבבא אמר להו הבו לי פורתא דתיבנא דילדת אתתי ולית לי מידעם לאגונה אמר לה ר׳ עקיבא לאנתתיה חזי גברא דאפילו תיבנא לא אית ליה.

Bavli Bava Batra 121bבבלי בבא בתרא קכ״א:

תנו רבנן שבעה קפלו את כל העולם כולו מתושלח ראה אדם שם ראה מתושלח יעקב ראה את שם עמרם ראה את יעקב אחיה השילוני ראה את עמרם אליהו ראה את אחיה השילוני ועדיין קיים.

Bereshit Rabbah 21:5בראשית רבה כ״א:ה׳

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר כְּאֵלִיָּהוּ, מַה זֶּה לֹא טָעַם טַעַם מָוֶת, אַף זֶה לֹא הָיָה רָאוּי לִטְעֹם טַעַם מָוֶת, הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין, דְּאָמַר כָּל זְמַן שֶׁהָיָה אָדָם הָיָה כְּאֶחָד, וְכֵיוָן שֶׁנִּטְלָה מִמֶּנּוּ צַלְעָתוֹ, לָדַעַת טוֹב וָרָע.

Bereshit Rabbah 25:1בראשית רבה כ״ה:א׳

וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים (בראשית ה, כד), אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר הוֹשַׁעְיָא אֵינוֹ נִכְתַּב בְּתוֹךְ טִימוֹסָן שֶׁל צַדִּיקִים אֶלָּא בְּתוֹךְ טִימוֹסָן שֶׁל רְשָׁעִים. אָמַר רַבִּי אַיְבוּ חֲנוֹךְ חָנֵף הָיָה, פְּעָמִים צַדִּיק פְּעָמִים רָשָׁע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁהוּא בְּצִדְקוֹ אֲסַלְּקֶנּוּ. אָמַר רַבִּי אַיְבוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה דָּנוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא דָן כָּל בָּאֵי עוֹלָם. אֶפִּיקוֹרְסִים שָׁאֲלוּ לְרַבִּי אַבָּהוּ אָמְרוּ לוֹ אֵין אָנוּ מוֹצְאִין מִיתָה לַחֲנוֹךְ, אָמַר לָהֶם לָמָּה, אָמְרוּ לוֹ נֶאֶמְרָה כָּאן לְקִיחָה וְנֶאֶמְרָה לְהַלָּן (מלכים ב ב, ה): כִּי הַיּוֹם ה׳ לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ, אָמַר לָהֶם אִם לִלְּקִיחָה אַתֶּם דּוֹרְשִׁים, נֶאֱמַר כָּאן לְקִיחָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (יחזקאל כד, טז): הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא יָפֶה הֵשִׁיבָן רַבִּי אַבָּהוּ. מַטְרוֹנָה שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי אָמְרָה לוֹ אֵין אָנוּ מוֹצְאִין מִיתָה בַּחֲנוֹךְ, אָמַר לָהּ אִלּוּ נֶאֱמַר (בראשית ה, כד): וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְשָׁתַק, הָיִיתִי אוֹמֵר כִּדְבָרַיִךְ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים, וְאֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים.

Vayikra Rabbah 34:8ויקרא רבה ל״ד:ח׳

רַבִּי כֹּהֵן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמְרוּ לְשֶׁעָבַר הָיָה אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה וְהַנָּבִיא כּוֹתְבָהּ, וְעַכְשָׁיו אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה מִי כּוֹתְבָהּ, אֵלִיָהוּ וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹתֵם עַל יְדֵיהֶם, כְּהַהוּא דִכְתִיב (מלאכי ג, טז): אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה׳ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה׳ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו. תָּנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁבַּעַל הַבַּיִת עוֹשֶׂה עִם הֶעָנִי הֶעָנִי עוֹשֶׂה עִם בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁכֵּן רוּת אוֹמֶרֶת לְנָעֳמִי (רות ב, יט): שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז, אֲשֶׁר עָשָׂה עִמִּי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ, אָמְרָה לָהּ הַרְבֵּה פְּעֻלּוֹת וְטוֹבוֹת עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בִּשְׁבִיל פְּרוּסָה שֶׁנָּתַן לִי.

Kohelet Rabbah 3:15קהלת רבה ג׳:ט״ו

[א] מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה... אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם אֶפְשָׁר שֶׁאִלּוּ לֹא חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם, אֱמֹר לוֹ כְּבָר הוּא, הוּא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב שֶׁלֹא חָטָא הוּא חַי וְקַיָּם.

Esther Rabbah 10:9אסתר רבה י׳:ט׳

וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן (אסתר ז, ז), מֶה עָשָׂה מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ הִתְחִיל מְקַצֵּץ אֶת הַנְּטִיעוֹת לְפָנָיו, וְהוֹסִיף חֵמָה עַל חֲמָתוֹ, וְשָׁב אֶל מִשְׁתֵּה הַיַּיִן, וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ, מֶה עָשָׂה מִיכָאֵל דְּחָפוֹ עַל אֶסְתֵּר, וְהָיְתָה מְצַעֶקֶת אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ הֲרֵי הוּא כֹּבְשֵׁנִי לְפָנֶיךָ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת. וְשָׁמַע הָמָן הַדָּבָר הַזֶּה וְנָפְלוּ פָנָיו. מֶה עָשָׂה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, נִדְמָה לְחַרְבוֹנָה וְאָמַר לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי וגו׳.

Pirkei DeRabbi Eliezer 29פרקי דרבי אליעזר כ״ט

וכך היו ישראל נהוגים למול עד שנחלקו לשני ממלכות ומלכות אפרים נמנעה מהם ברית מילה ועמד אליהו זכור לטוב וקנא קנאה גדולה ונשבע לשמים שלא להוריד טל ומטר על הארץ ושמעה איזבל ובקשה להרוג אותו ועמד אליהו והיה מתפלל לפני הב״ה ואמ׳ לו הב״ה אליהו טוב אתה מאבותיך ברח עשו בקש להרוג את יעקב וברח מלפניו שנ׳ ויברח יעקב פרעה בקש להרוג את משה וברח ונמלט מלפניו שנ׳ וישמע פרעה את הדבר הזה שאול בקש להרוג את דוד וברח מלפניו ונמלט שנ׳ אם אין אתה ממלט את נפשך וכתיב אחר אומ׳ ודוד ברח וימלט למד שכל הבורח נמלט ועמד אליהו ז״ל וברח לו להר חורב שנ׳ ויקם ויאכל וישתה ושם נגלה לו הב״ה אמר לו מה לך פה אליהו קנא קנאתי אמ׳ לו לעולם אתה מקנא קנאת בשטים על גלוי עריות שנ׳ פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וכאן קנאת חייך שאין עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך מכאן התקינו חכמים לעשות כסא אחד מכובד למלאך הברית שנקרא אליהו ז״ל מלאך הברית שנ׳ ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא וגו׳. אלהי ישראל יביא בחיינו משיח לנחמנו ויחדש לבבנו שנא׳ והשיב לב אבות על בנים.

Pirkei DeRabbi Eliezer 47פרקי דרבי אליעזר מ״ז

ר׳ אליעזר אומ׳ קרא שמו של פנחס בשמו אליה אליהו מתושבי הגלעד שעשת תשובה ישראל בהר גלעד ונתן לו הב״ה שכר טוב ולבניו הצדיקים למען כהונת עולם שנ׳ והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם

Masekhet Derekh Eretz 1:18מסכת דרך ארץ א׳:י״ח

תשעה נכנסו בחייהם לגן עדן, ואילו הן, חנוך, אליהו, ומשיח, ואליעזר עבד אברהם, ועבד מלך הכושי, וחירם מלך צור, ויעבץ בן בנו של ר' יהודה הנשיא, וסרח בת אשר, ובתיה בת פרעה, ויש אומרים, הוצא חירם מלך צור, והכנס תחתיו ר' יהושע בן לוי.

R. Saadia Gaon Commentary Bereshit Appendix 1ר׳ סעדיה גאון פירוש בראשית נספח א׳

אלא "בסערה השמימה" היא הפלגה בגובה כעין מה שכתוב (דברים ט':א') "ערים גדולות ובצורות בשמים". וראיה לכך, כי הסערה אינה מגביהה אלא מעט, ואחר כך יורדת. וכך דעתנו בדבר אליהו ז"ל, הרוחות הרימוהו במקום שרצה השי"ת שיעמוד שם, ושם חי עד זמן שהוא ידוע רק לאלהים, והתפרנס במה שהזמין לו ה', ולא נמלט מן המות.

Ibn Ezra Malakhi 3:24אבן עזרא מלאכי ג׳:כ״ד

והשיב – כדרך יהיה לי עליכם לבב אחר והפך זה, בן מנבל אב והנה כולם יהיו לב אחד לשוב אל השם אבות ובנים בטרם בא יום הגדול. ועתה אחתום פירוש זה הספר בדבר אליהו מצאנו שהיה בימי אחזיהו אחד לשוב אל השם אבות ובנים, בנו של אחאב ומצאנו כתוב כי יהורם בן אחאב ויהושפט שאלו אלישע הנביא וכתוב שם פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו וזה לאות כי כבר עלה בסערה השמימה כי לא אמר הכתוב יוצק מים. ועוד: כי לא נפרד אלישע מעל אליהו אחר ששרתו עד עלותו והנה מצאנו אחרי מות יהושפט בימי אחזיהו בנו, כתוב: ויבא אליו מכתב מאליהו הנביא וזה יורה כי אז כתבו ושלחו אליו ואילו היה כתוב לפני עלותו היה כתוב וימצא או ויובא אליו מכתב שהניח אליהו, ואין ספק כי בימי חכמינו הקדושים נראה וה' ברחמיו יחיש את נבואתו וימהר קץ ביאתו.

Radak Bereshit 5:24רד״ק בראשית ה׳:כ״ד

ודעת התרגום גם קצת חכמים כי חנוך ואליהו הכניסם האל חיים בגן עדן בנפש ובשר ועודם שם חיים אוכלים מפרי העץ ועובדים את ה' כמו שהיה אדם הראשון קודם שחטא ויהיו שם עד ימות המשיח.

Radak Melakhim II 2:1רד״ק מלכים ב׳ ב׳:א׳

אמר בסערה ולא אמר כן למטה, אלא רכב אש וסוסי אש רוח סערה היה עמהם, כמו שאמר: ויעל אליהו בסערה, אלא הנראה לאלישע, אמר: רכב אש וסוסי אש אבל הרוח אינה נראית ורוח הסערה העלתה אותו מן הארץ אל האויר, כמו שמעלה הדברים הקלים כן העלתה אותו ברצון האל על גלגל האש ושם נשרפו בגדיו, זולתי האדרת וכלה בשרו ועצמו והרוח שבה אל האלהים אשר נתנה. ומה שנראה רכב אש וסוסי אש לאלישע, להודיע בו כי בהעלותו עלה מישראל רכבו ופרשיו כמו שאמר אלישע: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. ודעת המונינו גם חכמינו: כי הכניסו האל בגן עדן עם גופו, כמו שהיה אדם הראשון קודם שחטא וכן הכניס חנוך שם. ובדרש: כי עשרה הם שנכנסו חיים לגן עדן.

Radak Melakhim II 2:11רד״ק מלכים ב׳ ב׳:י״א

ויעל אליהו בסערה – כמו שפירשנו ופירוש השמים לענין הגוף האוירי, כמו: אשר תעוף בשמים ולענין הרוח השמים העליונים עם המלאכים שיכנו להם השמים, כמו הללו את ה' מן השמים ואליהו נעשה רוחני והגוף כלה באש העליוני ושב כל יסוד אל יסודו ואלישע ראה העלותו מן הארץ ובהיותו לאויר ראה דמיון רכב אש וסוסי אש שהפריד בין שניהם, כלומר בראותו כי נפרד ממנו מעת אשר הועלה. וכן בגדיו כלו באש זולתי האדרת שנפלה מעליו כדי שיקחנו אלישע להכות בה המים. ואם כדברי רז"ל: שהיה לו כפלים ברוח ממה שהיה לאליהו תימה הוא, מה צורך היה לו אדרת לחצות בה המים? והנה אפילו עם האדרת לא נחצת המים עד שאמר: איה ה' אלהי אליהו? ואם תאמר לא נפלה האדרת לצורך אלישע, אלא כיון שנעשה רוחני נפלה האדרת מעליו, אם כן שאר בגדיו למה לא נפלו גם כן?

Radak Melakhim II 2:16רד״ק מלכים ב׳ ב׳:ט״ז

חמשים אנשים בני חיל – למה היו צריכים בני חיל וכי היה להם לעשות מלחמה? אלא פירוש בני חיל – בני כח, שהיה להם כח ללכת הנה והנה במעט זמן. ואיך אמרו לו שיבקשוהו והלא הם אמרו לו: כי היום ה' לוקח אדוניך מעל ראשיך? אלא חשבו שמא לא עלה השמים אלא נשאו רוח ה' והפרידו מבני אדם, כמו שראו שנפרד מבני אדם מ' יום ומ' לילה. ואולי פעמים רבות היה לו זה שהיה נפרד מבני אדם ולא היו מוצאים אותו, שהרי עובדיה אמר לו: ורוח ה' ישאך על אשר לא אדע.

Radak Malakhi 3:23רד״ק מלאכי ג׳:כ״ג

הנה אנכי שולח לכם – אע"פ שאני מזהירכם על תורת משה בכל דור ודור, אעפ"כ לטובתכם אשלח לכם את אליהו הנביא והטעם שישיב נשמתו שעלתה לשמים אל גוף נברא כגופו הראשון, כי גופו הראשון שב אל הארץ בעלותו כל יסוד אל יסודו ואחר שיחיה אותו בגוף ישלחנו לישראל לפני יום המשפט והוא יום השם הגדול והנורא והוא יזהיר האבות והבנים יחדיו לשוב בכל לב אל השם והשבים ינצלו מיום המשפט.

Radak Divrei HaYamim II 21:12רד״ק דברי הימים ב׳ כ״א:י״ב

ויבא אליו מכתב מאליהו הנביא – זה היה אחר שעלה (מ"ב ב,יא). וענין זה כי נגלה אליהו ברוח נבואה לאחד מהנביאים ושם בפיו דברי המכתב הזה, ואמר לו שיכתבם במכתב, ויביא* המכתב ליהורם, ויאמר לו שזה המכתב שולח אליו אליהו, כדי שיחשב יהורם כי מן השמים בא לו המכתב, ויכניע לבבו וידע כי רעה גדולה עשה. והיאך אנו יודעים כי זה היה אחר שעלה? כי בימי יהושפט כבר עלה, כי כתוב כאשר התחבר יהושפט עם יהורם בן אחאב ללכת למלחמה על מואב "ויאמר יהושפט האין פה נביא" וגו' "ויאמר פה אלישע *בן שפט* אשר יצק מים על ידי אליהו" (מ"ב ג,יא), ואלישע לא נפרד מאליהו עד עלותו. ועוד, שאמר "אשר יָצַק", ואלו לא עלה עדין היה אומר "אשר יוֹצֵק מים". ובסדר עולם (סע"ר יז) *אמר כי* כבר היה לאליהו שבע שנים שנגנז כשבא ליהורם המכתב ממנו.

Ramban Vayikra 18:4רמב״ן ויקרא י״ח:ד׳

והעוזבים כל עניני העולם הזה ואינם משגיחים עליו כאילו אינם בעלי גוף וכל מחשבתם וכוונתם בבוראם בלבד כאשר היה הענין באליהו בהדבק נפשם בשם הנכבד יחיו לעד בגופם ובנפשם כנראה בכתוב באליהו וכידוע ממנו בקבלה וכמו שבא במדרשים בחנוך ובבני העולם הבא העומדים בתחיית המתים.

Ralbag Shofetim 6:1-8רלב״ג שופטים ו׳:א׳-ח׳

(א) ...והנה שלח הש״י נביאו אז לבני ישראל והודיעם כי עונותיהם הטו שיפלו ביד מדין כי הם סרו מאחרי ה׳ ועבדו אלהים אחרים אלהי האמורי אשר בארצם עם רוב הטובות שחנן הש״י אותם וידמה שזה הנביא היה פנחס כמו שזכרו רז״ל בפנחס בימי דוד שהגיד הכתוב כי לפנים ה׳ עמו והנה חיה זמן ארוך מאד ולזה אמרו כי פנחס הוא אליהו כי כבר התבאר שאליהו ג״כ חיה שנים רבות וכבר יעד מלאכי שהש״י יביאהו בימי הגאולה אמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו׳ ואין לאומר שיאמר שכבר מת אליהו קודם שהתנבא אלישע כמו שאמר כי היום אדוניך לוקח מאתך וזה שכבר מצאנו שהגיע מכתב מאליהו אחר זה כמו שנבאר שם בע״ה בספר דברי הימים ובספר מלכים. (ח) ויש לשואל לשאול אחר שהיה זה הנביא קיים איך לא הוכיח ישראל כל ימיו ולמה הוצרכו לנבואת דבורה, וידמה שנאמר בהיתר זה הספק שהוא לא היה מתנבא רק לעתים רחוקים ולא היה בו כח יתישר בו להנהיג העם ולזה ג״כ תמצא בזה המקום שהוצרך למנות גדעון על פועל מלחמת מדין ואפשר כי כמו שהיה אליהו פעם נראה ופעם נעלם כשישאהו רוח השם אל מקום רחוק כך היה הענין בפנחס ולזאת הסבה לא שמש בכהונה גדולה כל ימיו אבל שמשו בניו ובני בניו ובני בני בניו דורות רבי׳ והוא עדיין קיים כמו שיתבאר בספר דברי הימים וזה כי הוא היה קיים בימי דוד כמו שאמר ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן נגיד היה עליהם לפנים ה׳ עמו ולא ימצא בזרע אהרן אחר שיקרא שמו פנחס בן אלעזר בן אהרן כמו שמבואר שם בספר תולדותם.

Ralbag Melakhim I 17:1רלב״ג מלכים א׳ י״ז:א׳

ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד – הנה זכר זה לעוצם הפלגת חטאת אחאב שאע״פ שראה קיום מה שייעד הנביא לו מן הרע על חטאתיו לא שב מפני זה אל ה׳, וראוי שתדע שכבר הסכימו קצת רז״ל כי פנחס זה אליהו מפני מה שמצאו ביניהם מן ההתיחסות והנה נזכר בתורה שהשם יתברך נתן לו את בריתו שלום ואמר הנביא בריתי היתה אתו החיים והשלום ולזה ידמה שכבר נתן השם לפנחס אורך ימים נפלא והנה מצאנו שהיה כהן בימי פילגש בגבעה ובימי דוד מצאנו כתוב ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים וה׳ עמו וכבר בארנו בספר שפטים כי הוא היה מלאך ה׳ שנראה אל גדעון ואל יפתח והיה נושא אותו רוח ה׳ כמו מלאך ה׳ כמו שמצאנו גם כן באליהו ולזה אמר ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה׳ צבאות הוא ולזאת הסבה אמר לפנים וה׳ עמו והנה מצאנו באליהו שאמר לש״י קח את נפשי כי לא טוב אנכי מאבותי ר״ל שאין לו לחיות תמיד בזה העולם אבל ימות כדרך כל הארץ כי לא טוב מאבותיו ומצאנו גם כן שלא מת בעת אשר לוקח מעל ראש אלישע וזה כי אחר זה בא מכתב אליהו אל יהורם בן יהושפט כמו שנזכר בספר ד״ה והנה יתבאר כי זה היה אחר זה לפי שאלישע לא היה נביא כי אם אחר שלוקח אליהו מאתו כאמרו נחה רוח אליהו על אלישע והנה מצאנו כי אלישע נבא בימי יהושפט כאומרו חי ה׳ אשר עמדתי לפניו כי לולא פני יהושפט אני נושא וגו׳ וזה לאות כי אליהו הי׳ חי אחר זה ואם אמר אומר כי כבר כתב זה אליהו קודם מותו ובא המכתב ליורם אחר מות אליהו אמרנו לו בלתי אפשר הוא זה כי כבר נכללו בדברים ההם ענינים לא יתכן שיאמרם הנביא קודם היותם והוא מה שגנהו על שלא הלך בדרכי אבותיו הטובים והלך בדרכי מלכי ישראל והרג את אחיו בית אביו הטובים ממנו ויעד אותו שישיגהו עונש נפלא על זה כמו שנז׳ שם וזה לא יתכן שיעיד בו הנביא קודם העשות החטאים כי אעפ״י שיראה הנביא באיש אחד שכבר יחטא חטא מה הנה האיש ההוא יוכל להשמר שלא יחטא כי השם ית׳ לא יכריח האדם שיחטא ושמהו בעל בחירה כדי שימלט מהרעות הנפשיות והגופיות כמו שבארנו בשלישי מספר מלחמות ה׳ והנה אם לא היה יכול להמלט מזה לא היה ראוי שיענש עליו כי הוא אנוס בעשיית החטא ההוא וזה מבואר מאד ולזה הוא מבואר כי לא מת אז אליהו ולא נעשית בקשתו במה שאמר קח נא את נפשי ולזה תמצא שאמ׳ מלאכי הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא עם ה״א הידיעה ולפי שמצאנו זה הארך הנפלא מן החיים לאליהו והנה מצאנוהו ג״כ לפנחס כמו שזכרנו ומצאנו בשניהם נשיאות רוח ה׳ אותם כאילו הם מלאכי ה׳ ומצאנו ברית החיים לפנחס כמו שזכרנו הנה מן הראוי שנא׳ כי פנחס זה אליהו כי יותר ראוי שיונח זרות אחד משיונחו שני זריות והנה אמר שהוא מתושבי גלעד כי שם נתיישב בימים ההם והנה היה דרך פנחס שיהיה נעלם זמן ארוך מהאנשים ואח״כ היה נראה כמו שיראה במה שזכרנו בספר שפטים.

Ralbag Melakhim I 22:38רלב״ג מלכים א׳ כ״ב:ל״ח

הכ"ז הוא מה שלמדנו מה שהיה לאליהו ארך ימים נפלא ולזה אמר קח נפשי כי לא טוב אנכי מאבותי ומזה נתישרנו להאמן שפנחס הוא אליהו ושאליהו לא מת כמו שבארנו אצל באורנו זה הספור.

Ralbag Melakhim II 2:1,3,11רלב״ג מלכים ב׳ ב׳:א׳,ג׳,י״א

(א) בהעלות ה' את אליהו בסערה השמים – אי אפשר שיובן שהעלהו השמים כי לא יעלו שם אלו הגופות אבל הכוונה בו בגובה האויר כאמרו ערים גדולות בצורות בשמים ומגדל וראשו בשמים והנה נשאהו רוח ה' במלאכות ה' אל מקום לא נודע עדיין והוא חי שם כמו שבארנו. (ג) היום ה' לוקח את אדוניך מעל ראשך – הנה בארו בזה שלא נלקח אלא מעל ראשו וכן אמר אליהו לאלישע בטרם אלקח מאתך וזה יורה שלא לקחו אלהים במוחלט אבל לקחו מעם אלישע. החשו – שתקו. (י"א) והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם – הנה נתחדש זה על דרך המופת לשאת אליהו אל אשר יהיה שמה רצון הש"י.

Ralbag Melakhim II 12:18רלב״ג מלכים ב׳ י״ב:י״ח

הה' הוא להודיע עוצם מעלת אליהו והפלא שהיה בענינו והוא שכבר העלה אותו הש"י בסערה גבוה מאד שנעלם מכל אדם והסתירהו הש"י מבני אדם עד עת קץ כי לו נגזר ארך חיים נפלא על דרך המופת והדאיה שלא מת בהעלותו הסערה השמים אחר זה בא מכתב אליהו ליורם בן יהושפט אשר הורה בלי ספק היותו אז חי כמו שבארנו במה שקדם.

Ralbag Divrei HaYamim II 21:12רלב״ג דברי הימים ב׳ כ״א:י״ב

ויבוא אליו מכתב מאליהו הנביא וגו' – ראוי שיתבאר מזה כי אליהו לא מת בעת אשר לוקח מעל ראש אלישע וזה כי לא נחה רוח אליהו על אלישע שיהיה לנביא תחתיו כי אם אחר שלוקח מאתו כמו שיתבאר במעט עיון ממה שנזכר בספר מלכים (ב' ב') ואז נמשח אלישע לנביא תחת אליהו כמו שאמר ה' יתברך לאליהו וזה גם כן יורה שלא יהיה לנביא רק אחר שיסור אליהו מהיות לנביא ובהיות הענין כן נתבאר כי בימי יהושפט היה אלישע לנביא כמו שנזכר בספר מלכים בדבר מלחמת יהורם עם מישע מלך מואב. הנה התבאר כי כבר לוקח אליהו מעל ראש אלישע בימי יהושפט. ולזה התבאר שזה המכתב שבא מאליהו ליהורם בן יהושפט אחרי מות יהושפט היה אחרי לוקח אליהו מעל ראש אלישע. וכאשר התישב זה הנה נבאר שאליהו היה חי בהכרח בעת שהרג יהורם את אחיו אשר היה אחרי לוקח מעל ראש אלישע שאם לא הונח הענין כן הנה יחויב שנאמר שאליהו נתנבא קודם מותו שכן יהיה הענין ושכבר יגיע לו מזה זה העונש שזכר וזה דבר בלתי אפשר שיונח כן שאם היה הדבר כן יהיה העונש על החטא נגזר לאדם טרם היותו חוטא ולא תשאר לו בחירה ימלט בה מהיות חוטא וזה סותר כל שרשי התורה שאם הוה זה כן מה זה שאמר המלאך לאברהם עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך (בראשית כ"ב י"ב) ויעד לו שכבר יברכהו ה' בעבור זה. הלא היה ראוי גם כן שיברכהו ה' יתברך בזאת הברכה ואף על פי שלא ינסהו בזה הנסיון כי כבר ידע שאם ינסהו בזה הנסיון יעשה מה שעשה. ובכלל הנה המאמר בשיעד הנביא שיחטא פלוני ויענש עליו עונש כך הוא הורס הגדולה שבפנות התוריות והעיוניות. ולזה יחויב שנודה כי אליהו היה קים בימי יהורם ולזה לא נתבאר לנו שמת אליהו ומפני זה הוצרכנו להודות כי הנזכר בסוף ספר מלאכי הוא זה. ויהיה לו זה הארך הנפלא מהחיים על דרך פלא כמו שזכרנו בספר מלכים.

Abarbanel Melakhim II 2:12אברבנאל מלכים ב׳ ב׳:י״ב

הי"א אם מת אליהו או אם הוא חי? ר"ל אם מת שנשרף גופו ובגדיו ביסוד האויר או ביסוד האש והרוח שב אל האלקים אשר נתנה כדברי המפרשים, או אם הוא חי בגוף ונפש, עדיין כמו שנלקח? הי"ב אם אמרנו שאליהו חי בגוף ונפש, באיזה מקום נתישב ועומד? אם בקרב הגרמים השמימיים או בתוך אחד מהם או למעלה מהם או בארץ למטה מהם? ... ואמנם אם מת אליהו או לא ובאיזה מקום הוא, אין לנו בזה מקום לעמוד עליו מדרך הסברא ושקול הדעת, כי אם מקבלת אבותינו החכמים ז"ל, עם מה שיראה מהערות הפסוקים והוראתם, והנה לא מצאנו בכתוב שיאמר באליהו לשון מיתה כמו שנאמר במשה ובשאר הנביאים כלם, והוא המורה שלא נפרד גופו מנפשו כדרך כלל האנשים המתים כפי המנהג הטבעי, ועם היות שהמפרשים אמרו שלא יתכן שישבו הגופות האנושיים בתוך הגרמים השמימיים ולא עליהם, ושמה שנאמר כאן בסערה השמימה הוא על דרך (דברים א' כ"ח) ערים גדולות ובצורות בשמים, (שם כ"ח י"ב) יפתח השם לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך ורבים כהם, שנאמר שמים על החלק העליון מהאויר, הנה אין ראוי שנאמין לדבריהם שנשרף גופו ובגדיו בחלק האויר ההוא החם או ביסוד האש אשר עליו, ושנפש הנביא צרורה בצרור החיים את השם כיתר שאר נפשות הנביאים והצדיקים אנשי השם, כי אם היה זה כן לא היה הכתוב מגזם ענינו כשלוקח אליהו ושלוקח בסערה, ולמה לא יחליט בו שם המות? האם יאמר שהאנשים הנשרפים אינם מתים כמו הנקברים בארץ? ומפני זה האמנתי אני דברי חכמינו ז"ל שאליהו נלקח בסערה לשמים, רוצה לומר באויר, ושהוליכתו הסערה ותשאהו רוח לגן עדן אשר בארץ, וששם הוא יושב בגוף ובנפש, ולכן אמרו שאליהו לא מת, ואמרו גם כן שלא עלה לרקיע, ואמרו שהיו רואים אותו בבית המדרש, (מלאכי ד' ה') ושיבוא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא להיותו באותו אופן אשר זכרתי. ואמנם למה נלקח אליהו בזה האופן המתמיה ונשאר חי בגוף ונפש בגן עדן, ולמה לא מת כמשה רבינו וישוב עפר אל הארץ כשהיה, ומדוע לא נקבר בעפר כיתר הנביאים, הנה לא מצאתי לחכמינו ז"ל הראשונים וגם לא לאחרונים דבר קטן או גדול בדרוש הזה, וכפי המחשבה הגוברת מבלתי שנזוז מקבלתם ז"ל, אומר אני שהיה זה לשלשה סבות. האחת לפי שהאבות והנביאים כלם היתה מיתתם טבעית, ולזה נזכר בהם זקנה או חולי או זולתו מהלשונות המורים על חולשת הכחות ואפיסתם, ולבד זה מצאנו במשה עבד השם (דברים ל"ד ז') שלא כהתה עינו ולא נס ליחו, ר"ל שלא נרגש בו החולשה לא בדברי' המאוחרי' בחוש הראות ולא בדברים הקודמים בהתכת הלחות השרשי אחר שהוא נושא החיים ועמידתם, ומפני זה ידענו שמיתת משה היתה על פי השם, כלומר ברצונו ומצותו לא מדרך המנהג הטבעי, וכן היה באליהו שלא נלקח מפני זקנה ולא חולי או חולשה, ולכן לא נזכר בו לשון זקנה ולא לשון מחלה וגם לא לשון מות, אבל היה ענינו שרצה השם יתברך שילקח מתוך בני האדם ויחיה ויתמיד במקום אחר על דרך נס, ולזה אמר לאלישע בטרם אלקח מעמך, כי לא היתה הלקיחה בהחלט כדרך המתים, אבל היה נלקח ונפקד ממנו ונעתק אל מקום אחר. הנה בדבר הזה נבדלו והתחלפו משה ואליהו משאר הנביאים, בשהיה מיתתם בדרך נס ומיתת שאר בני אדם כלם וגם הנביאים בדרך טבע, האמנם היה ההבדל בין שניהם, ר"ל בין משה לאליהו מאופן לקיחתם, וזה כי משה רבינו בחייו נדבק בעליונים דבוק נמרץ, לא לבד כהדבק שכל אנושי עם הנבדל, כי אם כהדבק העלול הראשון בסבה הראשונה יתברך, לפי שלא היה דבוקו באמצעי אחר מהנבדלים כי אם בשם העליון המיוחד יתברך, אשר זה נרמז באמרו (שמות ל"ג י') ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו, ואמר (דברים ל"ד י') אשר ידעו ה' פנים אל פנים, ואם היה דבוקו באלה החיים עצום ונמרץ, כל שכן שיתחייב בהכרח שאחרי מותו תדבק נפשו במלך העליון כגבורים אשר מעולם היושבים ראשונה במלכות, ומפני זה היה הפרדו מהעולם הזה מתוך ההתבודדות והדבוק העליון, כמו שהעידה התורה באמרה (שם שם ה') וימת שם משה עבד השם בארץ מואב על פי ה' וגומר, ואין מלת שם מורה על המקום הגשמי אשר היה יושב בו כשמת, כי כבר אמר שהיתה זה בארץ מואב ובגאי מול בית פעור, אבל מלת שם תרמוז על אותה המדרגה ומעלה מההתבודדות והדבוק אשר היה בו כשמת, כי לפי שאמר למעלה שהיה מדבר השם עמו ושהראהו בנבואה את כל הארץ, זכר שבאותו ההתבודדות המופלא מת, כי בהיותו מתנבא ומתדבק פנים אל פנים הוסר חמרו וגופו ממנו ונשארה נשמתו קשורה ודבקה בו יתברך, והיה זה כמו שעינינו הרואות איש אחד יפליג בעיונו מתבודד ויסירו המצנפת מעל ראשו והוא לא ירגיש בהסרתו אבל תמיד ישב בהתבודדותו, וככה אדון הנביאים מת שם באותו דבוק ודבור נבואיי שהיה בו, ולזה כוונו חז"ל (ב"ב פ"א דף י"ז ע"א) באמרם שמת בנשיקה, וסמכו זה למה שאמר (שם שם) על פי ה', וכמו שהביאו הרב המורה בפרק נ"ג חלק ג'. ולפי שמעלת אדוננו משה תחייב אחרי ההפרד מהחיים האנושיים דבוק עצום ונמרץ עמו יתברך ולהכנס לפני לפנים במקו' קדש הקדשי' בעול' השכלים הנבדלים, חייב זה שיפרד ממנו חומרו וגופו ולא ישאר עמו הקשר, לא הקשר ערוב ולא הקשר מציאות, אמנם אליהו לא היתה נפשו באותה מעלה ורוממות ולא היה עתיד לבוא בדבקות העצום ההוא, ולכן לא חייב' מעלת נפשו ההפרדה מהגוף לגמרי ונשאר בגוף ונפש, לפי שמעלתו תסבול זה מה שהיה בלתי אפשר במשה כפי מדרגתו כמו שאמרתי: והסבה השנית היא, שמשה אדוננו נכספה וגם כלתה נפשו להוריש את ישראל את הארץ אשר נשבע ה' לאבותם לתת להם, והיה חשקו ותאותו לראותה, וכמו שיראה מתפלתו ותחנוניו באמרו (דברים ג', כ"ה) אעברה נא ואראה את הארץ וגומר, ולהיות זה חשקו וכספו, הראהו השם את הארץ מרחוק בפרטיותה כאלו היה עובר עליה, ולא היתה תאוותו זאת לאכול מפירותיה כמו שאחז"ל, (סוטה סוף פרק א') כי אם לתת גמר ותכלית משובח לכל עמלו אשר עמל עליה ולכתו ארבעי' שנה במדבר להורישה לבני ישראל, ולהיות זה חשקו, ראה יתברך שהיה משורת הדין שגופו וחומרו יקבר שמה באותו מקום אשר נחו בו כפות רגליו ושיראה את הארץ משם, כי היה זה אליו לכבוד ולתפארת, והוא על דרך ומנהג המלכים שיקברו אותם בעיר אשר קנו בחרבם ובקשתם, כמו שנקבר דוד בעירו ציון, לפי שלכדה מידי האויבים, וכדומה לזה אמר בנחלת בני גד (דברים ל"ג כ"א) כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. הנה אם כן לפי שמשה אהב את הארץ הנבחרת וגדל חשקו אליה נקבר בתוכ', אמנם אליהו שלא היה לו עמה אותה האהבה והחשק, אבל היה בהפך שהיה שונא אותה ואת אנשיה ומתפלל על צערה, והיה כל מאודו עם האש ולכן הורידו בהר הכרמל ונראה לו בחורב והורידו על שרי החמשים, היה מזכותו שלא נקבר בארץ ולא קובל בתוכה וקובל בתוך האש שבא לקבל פניו. הנה אם כן היתה הסבה הראשונה מפאת הנפש, והשנית מפאת הגוף ותאוותיו: והסבה השלישית היא לקוחה מפאת התכלית, והוא שתכלית אדוננו משה היה להדבק בעולם העליון ולהתקשר עם השכלים הנבדלים רואי פני המלך, ולכן לא נראה לו דבר אחרי מותו, כי לא נתעסק עוד בדבר מהעולם הגשמי הזה, ומפני זה עזב את גופו כי לא היה לו ממנו צורך ולא הכרח כלל, אמנם אליהו היה עתיד להראות פעמים רבות, אם לנביאים ואם לחסידים אנשי שם ולחכמי ישראל בבתי מדרשיהם, ואם בזמן משיחנו מהרה יגלה כמו שאמר (מלאכי ד' ה') הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום השם הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים, ומפני שהיה עתיד לבא בין בני אדם ולהראות פעמים רבות, נלקח בגוף ונפש ונשאר חי תמיד בהרכבתו, לרמוז שעדיין היה צרכו לעולם הזה, כי להיות פניית משה כלפי הרוחניים עזב הגשמות, ולהיות פניית אליהו כלפי בני אדם לא עזבו ולוקח כמות שהוא, ולכך לוקח בסערה שהוא הרוח החזק, ועם סוסי אש ורכב אש, כדי להתיך וליבש לחיותיו ולהתיכם כלם, ונעשה אם כן גופו בחסד השם יתברך על דרך פלא נצחיי וקיים כאחד מן הגרמים השמימיים, ולכן היה קל להראות בכל מקום ולא היה מגביל מקום ולא מצטרך למאכל ולמשקה ולשאר הדברים הצריכים וההכרחיים לחי, לפי שנעשה גשמו מתכונת רוחניי' על דרך נס. ולפי שאליהו נפרד כל ימיו מאשה בהפך מה שעשה אדם שנטה אחרי אשתו, אליהו קיים דבר השם ומצותיו ולא שב מאחרי ה' בהפך מה שעשה אדם שאכל מן העץ אשר צוהו לא תאכל ממנו, לכן היה משורת הדין שכל מה שאבד אדם ושולל ממנו יזכה אליהו אליו, כי הנה אדם היה נצחי ונעשה נפסד, ואליהו נולד נפסד ונעשה נצחי, אדם היה בגן עדן וגורש משם, ואליהו היה חוץ ממנו ונשכן שם, ולפי שבא במקום אדם ומעלתו היה עור אזור במתניו באלה החיים, דומה למה שנאמר באדם (בראשית ג' כ"א) ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם.

Abarbanel Malakhi 3:23אברבנאל מלאכי ג׳:כ״ג

והודיעם השם שהראשון אשר יקום בתחייה יהיה אליהו הנביא אם שיהיה כמותם אם היה שכלה גופו בהלקחו כדעת קצת מן האחרונים ואם שהוא עומד על דרך הפלא בגוף ונפש קיים בגן עדן אשר בארץ כדעת חכמים ז"ל וישלחהו השם קודם בו יומו הגדול והנורא שהוא יום הדין לכל החי.

Biur Melakhim II 2:1ביאור מלכים ב׳ ב׳:א׳

ויהי בהעלות – כל מוני הדורות מראש ועד עתה הסכימו שאליהו נסתלק בימי יהושפט מלך יהודה... ומה שהכריח להמפרשים להחליט שכבר בימי יהושפט עלה אליהו למרום הוא כמ"ש הרד"ק בפירושו לספר דה"ב (כ"א:י"ב), והראב"ע בסוף מלאכי, ממה שנאמר לקמן (ג':י"א) ויאמר יהושפט האין פה נביא לה' וגו', ואם היה עוד אליהו בארץ הלא אלישע לא נפרד ממנו מאז דבק בו, ואיך ישאל פי התלמיד אם רבו עמו, גם דקדקו במה שבא שם אשר יצק מים על ידי אליהו בעבר ולא יוצק בבינוני, ודבריהם אלה הביאם במבוכה גדולה במה שנאמר בדה"י שבא אל יהורם בן יהושפט מלך יהודה מכתב מאליהו הנביא, כי איה סופר וכותב ברום שחקים? ולהסיר הספק הזה כתב הרד"ק במקום הנזכר וז"ל: וענין זה כי נגלה אליהו ברוח הנבואה לאחד מן הנביאים ושם בפיו דברי המכתב הזה ואמר לו שיכתבו במכתב ויביא המכתב ליהורם ויאמר לו שזה המכתב שולח אליו אליהו כדי שיחשוב יהורם שזה המכתב בא לו מן השמים ויכניע לבבו וידע כי רעה גדולה עשה עכ"ל; אולם הדרך הזה לא ישר בעיני, כי איה אפוא מצינו כי נביא נאמן לה' ערום יערום הוא ויבקש תחבולה (להטות לב השומע אליו) לתת מקום כי יחשוב החושב לאות נפלא אשר איננו כן, הלא אך אשר ישים ה' בפי הנביא אותו ישמור לדבר, השומע ישמע והחדל יחדל. והנה אחרי כתבי זאת הראני ידיד נפשי רי"וו, כי בפירושו לדה"י גם מחשבותיו מחשבותי כי לא נאבה ולא נשמע לדברי הרד"ק בזה, ולדעתו מסר אליהו טרם עלותו המכתב הזה לאחד מבני הנביאים, כי ראה ברוח נבואתו את מעשה יהורם בימים הבאים, עיין בדבריו; וכבר הרגיש הראב"ע בדעת הזאת ודחה אותם, כי ז"ל בסוף מלאכי: והנה מצאנו אחרי מות יהושפט בימי אחזיהו בנו, כתוב: ויבא אליו מכתב מאליהו הנביא וזה יורה כי אז כתבו ושלחו אליו ואילו היה כתוב לפני עלותו היה כתוב וימצא או ויובא אליו מכתב שהניח אליהו, ואין ספק כי בימי חכמינו הקדושים נראה עכ"ל, הנה נראה מדבריו שהוא נטה לדעת הרלב"ג שאמר: כי אליהו לא עלה לרום שחק כי לא יסקו הגופות השמים אך הוא נחבא בארץ באחד המקומות לא נודע לנו, ומה שנאמר בסערה השמים, הכוונה רק בגובה האויר כמו ערים גדולות ובצורות בשמים, וראשו בשמים וכדומה, א"כ לא יפלא אם עוד בעת מן העתים יפעול פעולות בני אדם וגם ידו תכתוב; אולם לא מצאנו בכל הנסים נס שיתמיד כמה אלפים שנה, ואף כי לדעת הרמב"ם שלדעתו גם המתים אשר יחיו לעת יקיצו כל בשר עוד ישובון לעפרן; ולזה יותר יתכן לפענ"ד דברי הרד"ק. כי רוח אליהו שב אל האלהים ועצמו ובשרו ובגדיו (מלבד האדרת) כלו באש (ואין ספק כי בחפץ ה' לא הרגיש שום מכאוב בזה), ובפירושו למלאכי כתב על הנני שולח לכם את אליה הנביא ז"ל: והטעם שישיב נשמתו שעלתה לשמים אל גוף נברא כגופו הראשון כי גופו הראשון שב אל הארץ בעלותו כל יסוד אל יסודו עכ"ל, ולפ"ז יהיה מכתב אליהו דבר זר מאד. ואנכי לולא יראתי להרים ראשי נגד כל החכמים האלה אשר מפיהם אנו חיים, בהולם פעם הייתי מפוצץ כל הקושיות האלה, באמרי שאליהו באמת לא נסתלק רק בימי יהורם מלך יהודה, כי הראיות שהביא הרד"ק נגד הדעת הזאת, לדעתי אינן מכרעות כלל, כי ממה שנאמר באלישע ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו אין הכרח שלא זז ידו מתוך ידו רק הכוונה שהוא היה תמיד אצל אליהו אם יהיה צריך אליהו לשירות מה אבל אם התבודד אליהו או שהלך במצות ה' אל מקום אחד או אל איש אחד אשר לא רצה לגלותו עזב את אלישע, וזה הוא מה שאמר בפרשה שלפנינו שב פה כי ה' שלחני יריחו וכן ה' שלחני הירדנה. ויען היתה מדרך אליהו להפרד לימים גם מאת אלישע, לכן בקשו בני הנביאים לבקש את אליהו פן נשא אותו רוח ה', וכן נראה כי היה אליהו לבדו כאשר פגשהו מלאכי אחזיהו כי לא הזכירו שהיה עוד איש אתו, וכן כתב שם הרדי"א בפירוש שנראה שלא היה אז אלישע עמו, ולזה נאמר כי גם כאשר שאל יהושפט את דבר ה' מפי אלישע לא היה אליהו שם ולכן שאל את אלישע, כמו ששאל את פי מיכיהו בעלותו לרמות גלעד, וא"כ יוצדק ג"כ מה שבא אשר יצק בעבר. את זה ראיתי להעיר בענין העמוק הזה, אם גם ידעתי שהדבר יהיה מוטל בספק עד שיבוא אליהו.

Biur Melakhim II 2:14ביאור מלכים ב׳ ב׳:י״ד

איה – לפי שכל זמן שהיה אליהו מתהלך בארץ לא עשה אליהו שום אות ומופת (רק שלפי דרכנו התנבא ליהושפט וליהורם כי ינצחו כאשר בארנו), לכן עתה כאשר החל רוח ה' לפעם בקרבו לעשות גדולות ונפלאות הזכיר אלהי אליהו, להורות כי הוא האציל עליו מרוח קדשו ואך מידו היתה זאת לו.

Responsa Chatam Sofer Likuttim 6:98שו״ת חתם סופר ליקוטים ו׳:צ״ח

אבל האמת יורה דרכו כי מעולם לא עלה אלי' בגופו למעלה מיו"ד טפחים אך נפרדה נשמתו מגופו שם והנשמה עולה ומשמש למעלה בין מלאכי שרת וגופו נתדקדק ושורה בג"ע התחתון בעוה"ז וביום הבשורה במהרה בימינו תתלבש נשמתו בגוף הקדוש הלז ואז הוא ככל אדם מחכמי ונביאי ישראל והוא מוסמך מרבו אחיה השילוני או ממרע"ה אם הוא פנחס והוא יסמוך את חכמי ישראל ואז יש לו דין ככל בני ישראל וכן בכל פעם שמתגלה ומתראה בעוה"ז מלובש בגופו הזך אך כשמתגלה בנשמתו כמו ביום המילה אז איננו מחויב במצות במתים חפשי כתיב ועוד שיורד ממטה למעלה לא שייך שם תחומין וכשמתגלה על אופן זה הרי הוא מלאך אעפ"י שלומד תורה ומגלה דינים אין לקבוע הלכה עפ"י דבריו דה"ל רק כמו חלום ורוח נבואה ואין משגיחי' בבת קול אך כשמתגלה בלבוש גופו הרי הוא מגדולי חכמי ישראל ותשבי יתרץ קו' ואיבעי' ואיליו תשמעון כי מי כמוהו מורה וכשראוהו רבב"ח בבה"ק של גוים וא"ל לאו כהן מר אז נתגלה בלבוש גופו דאנשמה בלא גוף לא שייך לשאול לא כהן מר והני שב שמעתתא אם אמרו אלי' ע"כ בלבוש גופו אומרן כדרכו לברר הלכה וא"כ בא מג"ע התחתון ע"פ שטח הקרקע לא מלמעלה למטה ושפיר היא מוכרח דאין תחומין ובא בקפיצה ושמור זה.

Malbim Divrei HaYamim II 21:12מלבי״ם דברי הימים ב׳ כ״א:י״ב

מכתב מאליהו – זה היה אחר הלקחו, ומבואר שהוא חי וקיים ונגלה בזה העולם לפעמים כקבלת חז״ל, ויען שאליהו נבא על כליון בית אחאב והוא היה חתן אחאב, כלה נבואתו בו שיהיה נכלל באבדן בית אחאב, כמו שאחזיה שהיה נכד אחאב מת עם יורם. תחת – ר״ל בל תתמה שהאריך ה׳ לבית עמרי ומלכי ישראל הרשעים ואותך יעניש תכף, כי אתה היה לך ממי ללמוד ולא הלכת בדרכי אסא ויהושפט.

Hoil Moshe Melakhim II 2:1הואיל משה מלכים ב׳ ב׳:א׳

ויהי בהעלות וגו' – הח' פיליפפזאן כהקדמה לביאורו לסי' זה מביא שתי קושיות, א) איך היה שבני הנביאים ידעו בעלית אליהו השמימה ועכ"ז מבקשים מאלישע שישלח לבקשו; ב) איפה נשארת גוית אליהו אחר עליתו השמימה... לפי הפשט רצה האל שגם מיתת אליהו תהי נפלאת כחייו, ולהראות כי נפשו תתענג בין מלאכי אלהים לקחה ממנו באש ע"י מראה סוסי אש ורכב אש שהעלוהו השמים, וגויתו נשרפת ונעשית אפר שנתפזר לד' רוחות, ובני הנביאים ידעו דרך נבואה כי ביום ההוא תוקח נפש אליהו השמימה, רק יראו פן נפלה גויתו מן רכב האש באחד ההרים או באחת הגיאיות והיו רוצים לבקשה לקברה בכבוד, ולענ"ד אם נניח זאת סרו שתי הקושיות; וכאשר גדלו תועבות ב"י בטעותם אחר גלוליהם כן היה מן הצורך שחיי נביאיהם ומותם יהיו נפלאים ממנהג בני אדם לעשות רושם בלב העם השקוע בתאוות הבהמיות; ומה שמוסיף הח' הנ"ל מקבלת בני ישראל שאליהו נראה בבתי מדרשות ולחסידי עליון, וגם יתראה (כדברי מלאכי) קודם ביאת המשיח, מורה שאמונת קדמונינו היתה שנשמת האדם, חלק אלוה ממעל, בצדקתה תוסיף על טהרתה עד היותה במערכת מלאכי עליון, וגם במושב עדניה בשמים תתעסק בטוב בני אדם על האדמה ותהי בעזרם, או בהסתר פנים או במראה, ומי יוכל להכחיש זה בראיות מוכיחות? והבטחת מלאכי, שהוא אחרון לנביאי ה', היא שבסוף הימים בהתחדש מצב ב"י כימי קדם, ישלח ה' שנית להם נביאיו בהראותו לבחיריו כמו שנראה לאליהו, שמפני נפלאותיו שעשה נשאר זכרו בפי המון העם, ואליהו לאו דוקא, לא שיבא הוא בעצמו רק שיקומו נביאים אחרים כמוהו, ע"ד ודוד עבדי מלך עליהם (יחזקאל ל"ז:כ"ד) שר"ל מלך גדול ומצליח כדוד. ומה שהביא עוד הח' הנ"ל באחרונה מהספר שבא ליהורם מאת אליהו (ד"ה ב' כ"א:י"ב) שעליה מר אפרים מצחק באומרו שמן השמים לא תקובלנה אגרות, ורלב"ג "זה יורה שלא לקחו אלהים במוחלט אבל לקחו מעם אלישע" קושיא זעירא היא, ולפי כותב ד"ה עלית אליהו היתה מאוחרת בזמן אחר מות יהושפט בסוף ימי יהורם, ומצאנו כזה שני סיפורים מתנגדים זה לזה בספר אחד (עיין מ"ש בש"א י"ז:י"ב) כ"ש בשני ספרים שהשני הוסיף ותקן על הכתוב בראשון.