Endangering Sarai in Egypt/5

EN/HEע/E

Endangering Sarai in Egypt

Sources

Bereshit 12:10-20בראשית י״ב:י׳-כ׳

(י) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ. (יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. (יב) וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. (יג) אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ. (יד) וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד. (טו) וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה. (טז) וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים. (יז) וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם. (יח) וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא. (יט) לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ. (כ) וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ.

Bereshit 20בראשית כ׳

(א) וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר. (ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה. (ג) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל. (ד) וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג. (ה) הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת. (ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ. (ז) וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ. (ח) וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר וַיִּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו וַיְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד. (ט) וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי. (י) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. (יא) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי. (יב) וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה. (יג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי וָאֹמַר לָהּ זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי אֶל כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה אִמְרִי לִי אָחִי הוּא. (יד) וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ. (טו) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב. (טז) וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת. (יז) וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ. (יח) כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם.

Bereshit 26:6-11בראשית כ״ו:ו׳-י״א

(ו) וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר. (ז) וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִוא. (ח) וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. (ט) וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן אָמוּת עָלֶיהָ. (י) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם. (יא) וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת.

Devarim 5:30דברים ה׳:ל׳

בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ לְמַעַן תִּחְיוּן וְטוֹב לָכֶם וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן.

Devarim 6:24דברים ו׳:כ״ד

וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כׇּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה.

Yirmeyahu 38:20ירמיהו ל״ח:כ׳

וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ לֹא יִתֵּנוּ שְׁמַע נָא בְּקוֹל  ה' לַאֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ וְיִיטַב לְךָ וּתְחִי נַפְשֶׁךָ.

Jubilees 13:10-16יובלים י״ג:י׳-ט״ז

And he removed from thence and went towards the south, and he came to Hebron and Hebron was built at that time, and he dwelt there two years, and he went (thence) into the land of the south, to Bealoth, and there was a famine in the land. And Abram went into Egypt in the third year of the week, and he dwelt in Egypt five years before his wife was torn away from him. Now Tanais in Egypt was at that time built  seven years after Hebron. And it came to pass when Pharaoh seized Sarai, the wife of Abram that the Lord plagued Pharaoh and his house with great plagues because of Sarai, Abram's wife. And Abram was very glorious by reason of possessions in sheep, and cattle, and asses, and horses, and camels, and menservants, and maidservants, and in silver and gold exceedingly. And Lot also his brother's son, was wealthy. And Pharaoh gave back Sarai, the wife of Abram, and he sent him out of the land of Egypt, and he journeyed to the place where he had pitched his tent at the beginning, to the place of the altar, with Ai on the east, and Bethel on the west, and he blessed the Lord his God who had brought him back in peace.

Bavli Bava Kamma 60bבבלי בבא קמא ס:

ת"ר: רעב בעיר - פזר רגליך, שנא': (בראשית י"ב) ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה [לגור] (ויגר) שם, ואומר: (מלכים ב' ז') אם אמרנו נבא העיר והרעב בעיר ומתנו שם. מאי ואומר? וכי תימא, ה"מ היכא דליכא ספק נפשות, אבל היכא דאיכא ספק נפשות לא, ת"ש: (מלכים ב' ז') לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו נחיה.

Bavli Bava Batra 16aבבלי בבא בתרא טז.

אברהם אפילו בדידיה לא איסתכל. דכתיב: (בראשית י"ב) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה.

Bereshit Rabbah 40:1בראשית רבה מ׳:א׳

ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור, כתיב (תהלים לג) הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו, הנה עין ה' אל יראיו זה אברהם שנאמר (בראשית כב) כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, למיחלים לחסדו שנאמר (מיכה ז) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם וגו', להציל ממות נפשם ממיתתו של נמרוד, ולחיותם ברעב ויהי רעב בארץ.

Bereshit Rabbah 40:2בראשית רבה מ׳:ב׳

ויהי רעב בארץ רבי פנחס בשם רבי חנין דציפורין פתח (תהלים צד) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, ואם בא להקפיד ומתורתך תלמדנו מה כתיב באברהם ואברכך ואגדלה שמך כיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא קרא תגר ולא הקפיד אלא וירד אברם מצרימה לגור שם, ויהי רעב בארץ, רבי יהושע בן לוי פתח (שם /תהלים/ קיא) טרף נתן ליראיו, טירוף נתן ליראיו בעולם הזה, אבל לעתיד לבא יזכור לעולם, מה כתיב באברהם ואברכך ואגדלה שמך, כיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא הקפיד ולא קרא תגר אלא ויהי רעב בארץ.

Bereshit Rabbah 40:4בראשית רבה מ׳:ד׳

ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה, כל השנים הללו הוא עמה ועכשיו הוא אומר לה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, אלא שע"י הדרך אדם מתבזה וזו עמדה ביפיה, ר' זעירא בשם רבי סימון אמר הלכנו בארם נהרים ובארם נחור, ולא מצאנו אשה נאה כמותך עכשיו שאנו נכנסים למקום כעורים ושחורים אמרי נא אחותי את וגו'. ר' פנחס בשם רבי אבון אמר ב' בני אדם היו עיקר ועשו עצמן טפילה ונעשו טפילה אברהם וברק... אברהם היה עיקר ויקח אברהם את שרי אשתו, עשה עצמו טפילה, אמרי נא אחותי את ונעשה טפילה לה ולאברם היטיב בעבורה.

Bereshit Rabbah 40:5בראשית רבה מ׳:ה׳

ויהי כבא אברם מצרימה ויראו המצרים, ושרה היכן היתה נתנה בתיבה ונעל בפניה כיון דמטא למכסא אמרין ליה הב מכסא אמר אנא יהיב מכסא, אמרין ליה מאנין את טעין אמר אנא יהיב דמאנין, אמרין ליה דהב את טעין אמר אנא יהיב מן דדהב, אמרו ליה מטכסין את טעין אמר דמטכסי אנא יהיב, מרגלין את טעון אמר אנא יהיב דמרגלין, אמרין ליה לא אפשר אלא דפתחת וחמית לן מה בגוה, כיון שפתחה הבהיקה כל ארץ מצרים מזיוה....

Bereshit Rabbah 40:6בראשית רבה מ׳:ו׳

ולאברם היטיב בעבורה, ויהי לו צאן ובקר וגו' ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו, ר' פנחס בשם רבי הושעיא רבה אמר, אמר הקב"ה לאברהם אבינו צא וכבוש את הדרך לפני בניך, את מוצא כל מה שכתוב באברהם, כתיב בבניו, באברהם כתיב, (שם /בראשית/ יב) ויהי רעב בארץ, בישראל כתיב (שם /בראשית/ מה) כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ, באברהם כתיב (שם /בראשית/ יב) וירד אברם מצרימה לגור שם, ובישראל כתיב (במדבר כ) וירדו אבותינו מצרימה, באברהם כתיב לגור שם, ובישראל כתיב לגור בארץ באנו, באברהם כתיב כי כבד הרעב בארץ כנען, בישראל כתיב והרעב כבד בארץ, באברהם כתיב ויהי כאשר הקריב, בישראל כתיב ופרעה הקריב, באברהם כתיב (בראשית יב) והרגו אותי ואותך יחיו ובישראל כתיב (שמות א) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, באברהם כתיב אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וגו', ובישראל כתיב וייטב אלהים למילדות, באברהם כתיב ויהי כבוא אברם מצרימה, ובישראל כתיב (שם /שמות א'/) אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, באברהם כתיב (בראשית יג) ואברם כבד מאד במקנה, ובישראל כתיב (תהלים קה) ויוציאם בכסף וזהב, באברהם כתיב ויצו עליו פרעה, ובישראל כתיב ותחזק מצרים על העם, באברהם כתיב וילך למסעיו, ובישראל כתיב אלה מסעי בני ישראל.

Tanchuma Lekh Lekha 5תנחומא לך לך ה׳

ויהי רעב בארץ מה כתיב למעלה ויאמר ה' אל אברם, יתברך שמו של הקב"ה לנסות אותו צדיק להודיע מעשיו הטובים בעולם מיד בא רעב בעולם שמצא הרעב בא"י, אמר לשרה אשתו הרי רעב בארץ, אמרו רבותינו לא היה רעב כמותו בעולם, אמר לה מצרים זו ישיבתה יפה נלך לשם מפני שיש בה סיפוק הרבה לחם ובשר, באותה שעה הלכו שניהם, כיון שהגיע לפילי של מצרים ועמדו על היאור ראה אברהם אבינו בבואה של שרה באותו נהר כחמה זורחת, מכאן שנו חכמים שכל הנשים בפני שרה כקוף בפני אדם, אמר לה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, מכאן אתה למד שלא היה יודע אותה קודם לכן כדרך הנשים. אמר לה מצרים שטופים בזנות דכתיב אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כג) אלא נותן אני אותך בתיבה ונועל בפניך שמתירא אני על עצמי והיה כי יראו אותך המצרים, כיון שעשו כך בא לעבור נתקבצו המוכסין אמרו לו מה אתה טוען בתוך התבה, אמר להן שעורין, אמרו לו אינן אלא חטין, אמר להם טלו מכם /מכס/ של חיטין, אמרו לו הן פלפלין, אמר להן טלו מכס של פלפלין, אמרו לו אינן אלא זהובים, כיון שדחקו עליו פתחו את התיבה וראו אותה כחמה זורחת, אמרו לו אין דרך זו להשתמש בה הדיוט, ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה. כיון שראה אברהם כך התחיל בוכה ומתפלל לפני הקב"ה ואומר רבש"ע זו הוא בטחוני שבטחתי בך ועכשיו עשה למען רחמיך וחסדיך ואל תביישני מסברי, ואף שרה צווחת ואומרת רבש"ע אני לא הייתי יודעת כלום, אלא כיון שאמר לי שאמרתי /שאמרת/ לו לך לך האמנתי לדבריך, ועכשיו נשארתי יחידה מאבי ומאמי ומבעלי, יבא רשע זה ויתעולל בי עשה למען שמך הגדול ולמען בטחוני בדבריך, א"ל הקב"ה חייך אין דבר רע נוגע ביך ובבעליך הה"ד לא יאונה לצדיק כל און ורשעים מלאו רע (משלי יב) ופרעה וביתו אני אעשה בהן דוגמה דכתיב וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי, מהו על דבר שרי באותה שעה ירד מלאך מן השמים ושרביט בידו בא פרעה לשלוף מנעלה היה מכהו בידו, בא ליגע בבגדיה היה מכהו, והיה נמלך המלאך בשרה על כל מכה ומכה, מנין שכך כתיב על דבר שרי, על דבור שרי לא נאמר ולא על עסק ולא על אודות ולא בעבור ולא בגלל אלא על דבר שרי, ואם אומרת שרי שילקה היה מכהו ואם אומרת שימתין לו קימעה היה עושה, ואף אפרכין והשרים וכל בני ביתו לקו עמו שנא' וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים מכל נגעים שבאו ושעתידין לבא על בני אדם באו עליו, ואת ביתו לרבות עבדים וכתלים ועמודים וכלים וכל דבר לקיים מה שנא' לא יאונה לצדיק כל און ורשעים מלאו רע, ועל אברהם נאמר צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה (תהלים צב), כך פתח ר' תנחומא בר אבא למה נמשלו הצדיקים כתמר וכארז לומר לך את מוצא כל האילנות אין אדם יכול לראות מרחוק למה לפי שהן קצרים, אבל התמר והארז ע"י שהן גבוהין יותר מכל האילנות ונראין מרחוק הכל עומדין תחתיהן ונושאין עיניהן לקומתן לפיכך נמשלו הצדיקים לתמר ולארז שהקב"ה מגביהן בעולם, ועוד למה נמשלו הצדיקים לתמר ולארז אתה מוצא שאר אילנות כל זמן שמזקינים נקצצין ונוטעין מנצר שלהן ומיד הן גדילין והארז והתמר משנקצצין מי יוכל לעלות במקומן אלא א"כ ביגיעה גדולה לשנים הרבה, כך אם אבד צדיק מן העולם מי יוכל לעמוד במקומו מיד אלא לשנים הרבה לפיכך צדיק כתמר יפרח.

Pirkei DeRabbi Eliezer 26פרקי דרבי אליעזר כ״ו

הנס החמשי נלקח שרה אשתו לפרעה לאשה, וכי יש אדם שרואה את אשתו נלקחה לאיש אחר ואינו קורע את בגדיו, אלא שלא קרב אליה, ומניין שנלקחה שרה לפרעה לאשה, שנ' ויראו אותה שרי פרעה, ר' יהושע בן קרחא אומר באותה הלילה שנלקחה שרה אמנו ליל יום טוב הפסח היה, והביא הב"ה על פרעה ועל ביתו נגעים גדולים להודיע שכך הוא עתיד להכות את עם ארצו, שנ' וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים וכו', במצרים כתיב עוד נגע אחד אביא על פרעה, וכי נגעים היו והלא מכת גדולי מצרים היו והמכות נמשלו בנגעים, לכך נאמר וינגע ה' את פרעה, וכו', ר' יהושע בן קרחא אומר שרה היתה אשת פרעה מאהבתו אותה כתב לה בשטר כתובתה כל ממונו בין כסף בין זהב בין עבדים וקרקעות, וכתב לה את ארץ גושן לאחוזה, לפיכך ישבו בני ישראל בארץ גושן בארץ שרה אמם, וכתב לה את הגר בתו מפלגשו שפחה, ומניין שהייתה הגר בתו של פרעה מפלגשו, שנ' ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר, והשכים פרעה בבקר ונבהל שלא קרב אליה ושלח וקרא לאברהם ואמר לו הרי אשתך שרי לפניך וכל שטר כתובתה עמה קח ולך ואל תעמוד בארץ הזאת, שנ' ועתה הנה אשתך קח ולך, ויצו עליו פרעה אנשים מעבור אברהם לבא אל ארץ כנען גר בארץ פלשתים להנפש שם והלך, והכל צפוי לפני הב"ה, ושלח אבימלך ויקח את שרה, סבור להעמיד ממנה בנים, שנ' וישלח אבימלך ויקח את שרה, ונעשה אבימלך וכל נקבות ביתו עקרות ואפי' קדמאי לאבימלך עד ביצי כנים עקרות, שנ' כי עצור עצר ה' וירד מיכאל המלאך ושלף את חרבו עליו, אמר לו אבימלך זה דין אמת ומשפט אמת להרגני עד שלא ידעתי, הגוי גם צדיק תהרוג, אמ' לו השב אשת האיש כי נביא הוא, ר' יהושע בן קרחה אומ' לר' (טרפו) [טרפון] כל מה שנתן אבימלך לאברהם בעבור שרה נתן, שנ' ויקח אבימלך צאן ובקר ויתן לאברהם, ועמד אברהם והיה מתפלל לפני הב"ה ואמר לפניו רבונו של עולם בראת את העולם לפריה ורביה אבימלך וכל נקבות ביתו יפרו וירבו ונעתר לו הב"ה, שנ' ויתפלל אברהם על אבימלך וירפא אלהים את אבימלך ואת אמהותיו וילדו.

Iggeret Pirkoi b. Bavoi (Ginzei Shechter I, pp. 19-20)אגרת פרקוי בן באבוי (גנזי שכטר א׳, עמ׳ י״ט-כ׳)

ועוד אתה ל[מד מאברהם] אבינו שאמר לשרה והיה כי יראו אתך המ[צרים ואמרו] אשתו זאת. אמרי נא אחתי את למען ייטב [לי בעבורך] ואל תאמרי אשתי את מפני שגוים אוסרין אש[ת איש] ואם את אומרת להם אשת איש את הורגין אותי [כדי] שתהיי את מותרת להם שכך כתיב והרגו אותי ואות[ך] יחיו. ואשת איש חמורה מכל עבירות שבתורה ועונש הבא על אשת איש בסקילה שכך כתוב וסקלוה כל אנשי עירה באבנים ומתה [וגו'] ועוד כתיב בה מות יומת הנאף והנאפת. ומפני מה התיר לה לשרה? בשביל שלא יבא לספק נפשות וספק היו לוקחין אותה וספק לא היו לוקחין אותה, וספק היו הורגין אותו וספק לא היו הורגין אותו. [ולא אמר אברהם אש]תי היא, והיה על הקב"ה סומך ובו [בוטח וכך היה או]מר אברהם לא אמר לי הקב"ה לעמוד [כנגד השעה].

R. Saadia Gaon Commentary Bereshit 4:17ר׳ סעדיה גאון פירוש בראשית ד׳:י״ג

וייתכן שמפני שאשתו של קין שהיה הראשון שנשא אשה היתה אחותו, ונאמר בה: וידע קין את אשתו, והיא אחותו, אדם קורא לאשתו בדרך מליצה, אחותי. ודבר זה הותר לא רק לאברהם ויצחק וכדומה להם, שהיו בסכנה, אלא אפילו שלא בשעת הסכנה.

R. Saadia Gaon Commentary Bereshit 12 (p. 358)ר׳ סעדיה גאון פירוש בראשית י״ב (עמ׳ 358)

...לא הקדים לו את כל ההבטחות אלא כדי שיבואו עליו תחלה צרות ויקבלם בבטחון וירבה לו שכר על כך. והרי אנו רואים בניגוד לברכה  "ואעשה אותך לגוי גדול" לא הוליד... ונגד מה שאמר "ואברכך" היה רעב בארץ ובנגוד להבטחה "אגדלה שמך" אמר לו פרעה "למה אמרת אחותי היא"... ולא עוד אלא שגורש ... וכל אלו אירעו לו למרות ההבטחות וכשקיבל בסבלנות נתקיימו ההבטחות בו ובזרעו כפליים ולפי רעיון זה היתה יראתו את השם גדולה מכל אלו שהלכו עמו כי להם לא הובטחו דברים שלא נתקיימו (בתחלה)... אם יאמר הכתוב, איך ענש השם את פרעה, והוא לא חטא?  התשובה לכך היא שאמרו וינגע ה' את פרעה אינו בפועל אלא בהתראה.

R. Saadia Gaon Commentary Bereshit 20 (p. 390-392)ר׳ סעדיה גאון פירוש בראשית כ׳ (עמ׳ 390-392)

ואמר ויסע (תרגום פרק כ'), חזר אברהם על מעשה זה ואמר על שרה שהיא אחותו, והלא כבר ראינו מה שגרם לו (דבר זה) במצרים מן היגון והתוכחה. גם אנו רואים את הכופרים המונין אותנו בכך עד היום ואומרים:  מפני לא אמר את האמת ולא בטח בה', כי יותר טוב היה שיחטאו הם תוך ידיעה משישקר הוא, ויביא את שרה בצרה ואנשי הארץ יהיו נקיים מעוון במעשיהם עמה. ונאמר, ובאלהים נעזר: הנוכח במקום המעשה רואה מה שהבלתי נוכח אינו רואה, ואברהם היה אחד מן החכמים והמאמינים, שאינם "מניחים דבר של במקומו". וכשאנו רואים שפחד מפני המות אנו יודעים שאמנם נתאמת אצלו שדרכם להרוג אנשים בגלל נשותיהם, ולפיכך ירא היה אברהם שיהרגו אותו, ויקחו את שרה באיסור, ואסון יבוא עליה ועליהם, ואולי גם תאבד האומה כולה עם המלך עם יעזרו לו, או על שתיקתם, ומשום כך ראה לנכון לאמור אחותי היא בדרך הסתרת מלה אשר הזכרנו, דהיינו שהיא קרובתו דבר שהוא מותר מצד הלשון, ועל ידי זה יחלץ הוא מן המיתה ומן האסון והם מן החטא. ואם יכשלו בחטא ויקחו אותה, הרי בהכרח יהיה זה בחאד משני האופנים: או שידברו עמו עליה בצדק וביושר, ואם לא יציא אותה להם לא יקחוה, או שיתנהגו אתו בכפייה, ולא יבקשו ממנו רשות עליה, ואז הרי עוד יש בידו לתת לה גט פיטורין, ותהא היא מותרת על פי הדין, והם נקיים מעוון חמור, ואף שאינם ראויים לכך; ולא עוד, אלא שיתכן שהיה דרכם לתת גט לאשה בשעת סכנה מפני השלטון, ואמר אברהם אחותי היא ולא אמר אשתי כי כך היה האמת.  ויהיה זה כמו שהיה היוצא למלחמה בזמן שלטון ישראל, נותן גט על תנאי לאשתו, כמו שאנו מחייבים בזמננו את המפליג בים לתת גט על תנאי לאשתו, וכמו שהיה הכהן הגדול ביום הכיפורים נותן גט בתנאי לאחת מנשיו. ואם עשה זאת (הרי מוטב), ואם לא, הרי אפשר היה לו לעשות כך בכל שעה שיראה צורך בכך, ולהציל את הכל. הלא תראה, שהתורה חוזרת על מעשהו זה, ומדברת על כך בנעימה של שבח, וגם מזכירה דבר דומה לזה אצל יצחק, מבלי להתבייש בכך. ואלמלי היה בזה מהמכוער והמגונה, לא היתה חוזרת על זה, ואף הוא לא היה עושה זאת מעיקרא. ואם כן הדבר, מה מקום היה לענוש את פרעה ואת אבימלך? נאמר, אלהים יתע' רצה שלא תצא שרה מתחת ידי אברהם.

R. Saadia Gaon Commentary Bereshit 20 (p. 393)ר׳ סעדיה גאון פירוש בראשית כ׳ (עמ׳ 393)

ואומרו דע כי מות תמות בעצירת רחם, כמו שיפרש אחרי כן כי עצר ה' באיום והתראה לא בפועל.

R. Saadia Gaon Tafsir Bereshit 12:17ר׳ סעדיה גאון תפסיר בראשית י״ב:י״ז

וינגע, ויודע ה' את פרעה כי יביא עליו ועל ביתו נגעים גדולים בגלל שרי.

R. Saadia Gaon Emunot VeDeiot 4:5ר׳ סעדיה גאון אמונות ודעות ד׳:ה׳

ושואלים עוד כיון שכל המקרים מתחדשים במצותו, כשהוא מסבב למאמין שיכזב בעבור דבר שמצריכו אל הכזב, הוא אם כן הביאו אל הכזב? יש בזה שתי תשובות, אחת מהנה, כי המעיין כשיעיין היטב באיך יצטרך האדם לכזב, ימצא לו סבה מחטא האדם בהנהגתו, וישיב הדבר על בוראו, כמ"ש (משלי י"ט ג') אולת אדם תסלף דרכו ועל י"י יזעף לבו. והאחרת שעם השכל אשר הרכיבו בו, איננו צריך אל תכזב לעולם, כי כאשר יאמר מאמר שאפשר שמכירים אותו על אמתת ההגדה על דרך העברת הלשון, הוא אומר אמת, ואין (עליו) מסברת העול בדבריו. וזה כמו שאמר אברהם על שרה אחותי היא, והוא רוצה קרובתי, כאשר מצאנו לוט שנקרא אח מדרך הלשון. והם סברו שהיא אחותו באמת, ולא היה חטא עליו בזה, אבל החטא עליהם, כי הם עולו, כי דרך בני אדם לשאול הגר על עניניו ועל תועלותיו, ועל מה שהוא טוב לו, ועל מה שצריך לו, ואין דרך לשאול אותו על מי שיש עמו ומה הוא ממנו, וכל שכן שכבר נסה בזולתו, כמ"ש (בראשית כ' י"א) כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני.

Critique of the Writings of R. Saadia Gaon by R. Mubashir HaLevi (p. 100)השגות ר׳ מבשר הלוי על רס״ג (עמ׳ 100)

ומה שנמצא אצלו בפרשת לך לך, אמרו: "אם יאמר האומר, איך ענש השם את פרעה, והוא לא חטא? התשובה לכך היא שאמרו וינגע השם את פרעה אינו בפועל אלא בהתראה." אמר מבשר: אכן לקח פרעה את שרה בחזקה ואף שהאמין שהיא אחות אברהם, אין זה מוציאו מהיות נכליו עמה מכאיבים את לב אברהם במה שתפשה והפריד ביניהם. ואם כך הדבר, הרי ראוי היה לעונש על שלקח אותה באופן כזה. זה, לו לא מצאנו לוינגע אלא הפירוש הזה, כל שכן אם אפשר שנפרשהו: וייסרהו ויחלהו, והיסורים והחולי, דרכם לבוא על הראוי להם ועל שאינו ראוי להם. ואם כן, נפרש וינגע השם את פרעה: ויחלהו וייסרהו, כפשוטה של מלה, כי אין כאן דבר המחייב את הוצאת המלה מפשוטה לדרך ההעברה.

R. Shemuel HaNagidר׳ שמואל הנגיד (מובא בכתאב אלפצל של אבן חזם המוסלמי)

וכבר שוחחתי על העניין הזה עם אחד מהם שראיתיו הלא הוא אסמאעיל בן יוסף הסופר, הידוע כבן אלנגרלי.  הוא אמר לי שהנוסח שנקטה התורה, דהיינו אחות, הוא הביטוי החל בעברית הן על האחות והן על הקרובה.

R. Chananel Bereshit 20:2 (cited by R. Bachya)ר׳ חננאל בראשית כ׳:ב׳ (מובא בר׳ בחיי)

עכשיו כשבא בגרר גרשה לפי שהיה ירא שמא יהרגוהו אם היה אומר שהיא אשתו, ואף על פי כן לא הניחו השם ית' שיפרד ממנה ולא הניח את הצדקת אצל הרשע, כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, וגירושין ההלו היו מפני הפחד.  וזהו שאמר השם יתברך: והיא בעולת בעל, שלא גרשה רק מפני הפחד כי אנוס הוא, ונמצא שאין הגירושין גירושין גמורין.  וזהו שאמר אבימלך:  הגוי גם צדיק תהרוג, כלומר הגוי שאין לו זה הדין אלא אפילו אנוס גירושיו גרושין.

Rashi Bereshit 12:10-14רש״י בראשית י״ב:י׳-י״ד

(10) רעב בארץ A FAMINE IN THE LAND – in that land only to test him whether he would take exception to God's commands in that He had bidden him to go to the land of Canaan and now forced him to leave it (Pirkei D'Rabbi Eliezer 26). (11) הנה נא ידעתי BEHOLD NOW I KNOW – The Midrashic explanation is: Until now he had not perceived her beauty owing to the extreme modesty of both of them; now, however, through this event, he became cognisant of it (Tanchuma). Another explanation: Usually, because of the exertion of travelling a person becomes uncomely, but she had retained her beauty (Genesis Rabbah 40). Still, the real sense of the text is this: Behold, now the time has come when I am anxious because of thy beauty. I have long known that thou art fair of appearance: but now we are travelling among black and repulsive people, brethren of the Ethiopians (Kushim), who have never been accustomed to see a beautiful woman. A similar example is, (Genesis 19:2) "Behold, now, my lords, turn aside I pray you."). (13) למען ייטב לי בעבורך THAT IT MAY BE WELL WITH ME FOR THY SAKE – they may give me presents. (14) ויהי כבא אברם מצרימה AND IT CAME TO PASS WHEN ABRAM WAS COME INTO EGYPT – It should have said, "when they were come into Egypt"; but the use of the singular teaches us that he hid her in a chest, and when they demanded the custom dues they opened it and discovered her (Genesis Rabbah 40).

(י) רעב בארץ – באותה ארץ לבדה, לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של מקום, שאמר לו ללכת לארץ כנען, ועכשיו משיאו לצאת הימינה. (יא) הנה נא ידעתי – מדרש אגדה שעד עכשיו לא הכיר בה מרוב צניעות שבשניהם, ועכשיו על ידי מעשה. דבר אחר: שעל ידי טורח הדרך אדם מתבזה, וזו עמדה ביופיה. ופשוטו הנה נא הגיעה שעה שיש לדאג על יופייך, ידעתי זה ימים כי יפת מראה את, ועכשיו אנו באין בין אנשים שחורים ומכוערים אחיהם של כושיים, ולא הורגלו באשה יפה. ודומה לו הנה נא אדוני סורו נא (בראשית י"ט:ב'). (יג) למען ייטב לי בעבורך – יתנו לי מתנות. (יד) ויהי כבא אברם מצרימה – היה לו לומר ויהי כבאם מצרימה, אלא לימד שהטמינה בתיבה ועל ידי שתבעו המכס פתחו וראו אותה.

Ibn Ezra Bereshit Second Commentary 11:29אבן עזרא בראשית פירוש שני י״א:כ״ט

וגם יסכה איננה שרה. ואילו היתה היא, היה כתוב בת בנו, כאשר אמר לוט בן בנו (בראשית י"א:ל"א). רק אמר שרי כלתו. ואין ראיה מדברי אברהם וגם אמנה אחותי בת אבי היא (בראשית כ':י"ב), כי הוא דחה אותם, כאשר דחה את נעריו שלא יבואו עמו ולא יניחוהו לקשור את בנו. ואמר נשתחוה ונשובה אליכם (בראשית כ"ב:ה'), ובדעתו להעלותו עולה.

Ibn Ezra Bereshit Second Commentary 12:10אבן עזרא בראשית פירוש שני י״ב:י׳

ויהי רעב בארץ – הנזכרת, שהיא ארץ כנען. הזכיר הכתוב זה כי לא יצא מארץ כנען רק בעבור חזק הרעב.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 12:11,13,17,20אבן עזרא בראשית פירוש ראשון י״ב:י״א,י״ג,י״ז,כ׳

(יא) וכאשר הקריב – מחנהו, או תהיה מהפעלים העומדים, כי ימצאו פעלים שיצאו ויעמדו. ומלת נא – כמו עתה, וכן הנה נא זקנתי (בראשית כ"ז:ב'), אוי נא לנו (איכה ה':ט"ז), והיא הפוכה בלשון ישמעאל. וטעם הנה נא ידעתי – שהיה כיופי שרה בארצה. רק במצרים וארץ הנגב לא היה כמוה, כי הצורות משתנות בעבור האויר. וטעם ואותך יחיו – שיתנו לך כל צרכיך, כי ימי רעבון היו. (יג) וטעם ייטב לי – דורון ומנחה, וכן כתוב: ולאברם היטיב בעבורה (בראשית י"ב:ט"ז). (יז) וינגע י"י את פרעה וביתו על דבר שרי – כמו בעבור, והטעם על זה הדבר. (כ) וישלחו אותו – דרך לווי בכבוד, וכן ואברהם הולך עמם לשלחם (בראשית י"ח:ט"ז). והישר בעיני להיות פירוש ויצו עליו – בעבור היות על אחרי{ם} המצוה, שהזהיר וצוה להכריז שלא יגע גבר בו ובאשתו.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 20:12אבן עזרא בראשית פירוש ראשון כ׳:י״ב

אחותי בת אבי – יש אומ' שהוא כמו אלהי אבי אברהם (בראשית ל"ב:י'). והנכון בעיני שדחה אבימלך בדברים לפי צורך השעה. ובפסוק אנכי עשו בכורך (בראשית כ"ז:י"ט) אביא חברים.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 27:19אבן עזרא בראשית פירוש ראשון כ״ז:י״ט

אנכי – יש אומ' חלילה לכזב הנביא, רק הוא כן, אנכי מי שאנכי ועשו בכורך. ואחרים אמרו בנחת אמר אנכי, ונשא קול במלת עשו בכורך. ואלה דברי רוח, כי הנביאים יתחלקו לב' חלקים. האחד שליח במצוות, והחלק הב' נביאי עתיד. ואם יצטרכו לאמר דבר שאיננו כהוגן [לפי צורך השעה] לא יזיק, רק השליח לא יתכן שיכזב כלל. גם הנה דוד ע"ה נכתב עליו איש האלהים (דברי הימים ב ח':י"ד), גם הוא אומר רוח י"י דבר בי ומלתו על לשוני (שמואל ב כ"ג:ב'), בלבל דבריו עם אחימלך ואמר לו ויהיו כלי הנערים קדש (שמואל א כ"א:ו') לפי צורך השעה. גם אלישע, שאמר לחזאל לך אמר לו חיה תחיה (מלכים ב ח':י'), אף על פי שפירושו חיה תחיה מחלי זה, והראני השם כי יהרג, וכן מיכיהו אמר תפלת שוא עלה והצלח (מלכים א כ"ב:ט"ו), דרך מוסר. וכן דניאל מרי חלמא לשנאך ופשריה לערך (דניאל ד':ט"ז), ולהיותו כנגד השם דרך דרש [קשה, כי יש בדרש רך.] וכן אברהם וגם אמנה (בראשית כ':י"ב), ונשתחוה ונשובה אליכם (בראשית כ"ב:ה'). [ויתכן שלא העלה נעריו עמו שמא היו מעכבים אותו בפיוסים ותחנונים, והשם רצה כוונת לבו לבדו.]

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 12:13ר׳ יוסף בכור שור בראשית י״ב:י״ג

אמרי נא אחותי את – ותעשי לי שתי טובות: אחת שיטיבו לי מפני שאת קרובתי, ועוד שתחיי נפשי בגללך. אבל אם תאמרי: איני לא אשתו ולא קרובתו, נהי שתחייה נפשי, ולא ייטיבו לי.

Rambam Commentary on the Mishnah Avot 5:17רמב״ם פירוש המשנה אבות ה׳:י״ז

אבל פרישותו הוא אמרו לשרה בבואו למצרים הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, ובא הפירוש שלא נסתכל כלל בצורתה הסתכלות מלאה אלא באותו היום, וזה תכלית הפרישות.

Radak Bereshit 12:10-17רד״ק בראשית י״ב:י׳-י״ז

(10) ויהי רעב בארץ, this was one of the ten trials Avram was subjected to by God. He successfully mastered all of them. He never second-guessed God, thinking that if God had done things differently it would have been better, especially, better for him. He could have said that God had said to him that all the nations of the earth would be blessed through his presence, and if so how did his presence help them if the now had to face a famine? He did not question מצרימה, generally speaking, there was always plenty of food in Egypt even if famine was prevalent in neighbouring countries because Egypt did not depend on rain from above, but relied on the waters of the river Nile which were most dependable both in quality and in quantity. Even the Torah mentions this as an advantage of Egypt in Deut. 11,10 when comparing the land of Israel to that of Egypt. Avram could not cope with the famine in the land of Canaan, due to all his herds and flocks requiring water and grazing land. Besides, by then he had a household comprising many people for whose welfare he was responsible. לגור שם, he did not intend to settle in Egypt, only to wait out the famine there. (11) ויהי כאשר הקריב, not just he himself, but when he had brought his camp close to the Egyptian border. He was traveling slowly, in keeping with the pace of those animals that could not move quickly. Seeing that the word הקריב is in a transitive mode, the verse must refer to Avram’s entire entourage. We encounter the same construction when the Torah reports the pursuit of the Israelites by Pharaoh in Exodus 14,10, i.e. ויהי כאשר הקריב פרעה, when the reference is to Pharaoh and his army. הנה נא ידעתי, even though the word נא generally describes a knowledge which one has just acquired, Avram did not want Sarai to think that he had only now discovered her good looks. He therefore used a formulation which indicated that he had been aware of her beauty ever since he had first met her. Similar constructions without the addition of ידעתי in the past tense are found in 19,2 הנה נא אדני, “now my lords,” or in 19,19 הנה נא מצא עבדך , חן, “now that your servant has found favour.” The comparison with these examples shows that the addition of the word ידעתי in our example had as its purpose to reassure Sarai that he had not only suddenly discovered that she was physically attractive. (12) והיה כי יראו אותך המצרים, the Egyptians themselves are physically not as attractive as the Canaanites, their relative ugliness being due to their living in a southerly extremely hot climate. Moreover, they are steeped in sexual licentiousness that makes them disregard moral mores and causes them to ignore obstacles to satisfying their lust. Avram therefore was concerned that when such ugly people see as beautiful a creature as Sarai, and they find out that she is married, they will simply dispose of the husband to remove him as an obstacle to satisfy their lust. Had Avram been aware of this situation, he would never have set out on his journey towards Egypt, but would have been content to endure the famine just as did most of the other inhabitants of the land of Canaan. He most certainly would not have put his wife at risk. Even now, Avram was not concerned that Sarai might be exposed to many rapes, something which would have been considered as ongoing violence and not have been tolerated even in Egypt. He was afraid that the Egyptians would commit only a single act of violence, namely to murder him, which would make Sarai a widow, and anyone sleeping with her would not violate the local laws of the sanctity of marriage. As to why he did not trust God, Who had promised to make him into a great nation, a promise that had not yet begun to be fulfilled, and preferred to resort to subterfuge, this is not surprising. We find that Yaakov also took extreme precautions in spite of having been given many assurances by God. The promises by God are based on man having taken every reasonable precaution not to require a miracle to save him from danger. When one is aware that one finds oneself in a situation where danger to one’s life is likely, one must first take every precaution at one’s disposal to counter such danger. Our sages (Pessachim 64) have told us that it is inadmissible to sit with one’s hands in one’s hands, waiting for God to perform a miracle to save one’s life. They base this advice on the verse in Deut. 6,16 לא תנסו את ה' אלוקיכם, “do not put the Lord your God in a position of having to perform a miracle for you.” When the prophet Samuel went to anoint a son of Yishai (David as it turned out) as replacement for King Sha-ul (Samuel I 16,2) he told God that he was afraid to do this as King Sha-ul would kill him if he heard about this, God did not criticise him for being afraid, but instructed him to use subterfuge so as to avoid suspicion of traitorous conduct. We learn from these examples how a righteous person must behave when he faces danger in carrying out what he knows to be God’s will. One must not leave matters to miracles. ואותך יחיו, they will only let you live in order to use you as a sex object for their gratification. We encounter a similar situation when certain girls who were saved in the punitive campaign by the Israelites against Midian, were permitted to remain alive (Numbers 31,15) (compare also what the angel said to Bileam in Numbers 22,33) (13) אמרי נא, tell those who ask you. למען ייטב לי, so that on account of your describing yourself as my sister they will treat me well. The “good treatment” Avram referred to was not financial reward but simply that they would let him live. It is quite inconceivable that Avram wanted to use his wife as a pimp uses a prostitute. Even though we read in verse 15 that Avram, in the event, experienced many financial favours as the man whose consent was sought to have his sister as someone’s wife, this is something he had not counted on at all. In fact, we know how unwilling Avram was to accept people’s favours when he turned down the spoils of war which were not a gift to him but his due as he had fought that war. (Genesis 14,23.) Had he not been in Pharaoh’s country and been afraid to reject these gifts, he would most certainly not have accepted them. Avram was not interested in acquiring more wealth than God had seen fit to grant him. (15) ויראו...ותקח, our sages, in comparing the abduction of Esther, and that of Sarai, point out that whereas with Esther the word used is ותלקח, here the word used by the Torah is ותקח, a pual (strong passive) mode, as opposed to a nifal-passive mode. (compare Torah Shleymah item 157 on this) In Sarai’s case, the formulation reflects the fact that she was a married woman, so that her abduction was a violation of her and her husband’s rights, whereas in Esther’s case it was “merely” a violation of her rights. According to our author Esther had been agreeable to participating in the contest. (16) ולאברם היטיב בעבורה, as soon as the king had taken Sarai he showered Avram with favours, seeing that she had described him as her brother. The favours consisted of the king sending him livestock, as well as other gifts which he could enjoy personally, so that he would give his consent to the marriage. Afterwards, when he had been punished by God, he did not ask Avram for forgiveness but deported him, as opposed to Avimelech (Genesis 20,14) The meaning of the words ויהי לו, is that these gifts which used to belong to Pharaoh remained in Avram’s possession. (17) 'וינגע ה, immediately, in the night following Sarai’s abduction. God’s objective was to prevent Pharaoh from defiling Sarai through sexual contact with her. ואת ביתו, the men of his household, the very men who had praised Sarai’s beauty to their king and had abducted her. Alternatively, the meaning of these words could be that all members of the palace household, whether male or female, were afflicted with this plague in order for them to recognise the finger of God’s retribution for violating Sarai’s rights as an individual. על דבר שרי, so that they could not claim that the plague was a coincidence, not related to Sarai’s abduction. An allegorical approach (related to a Midrash quoted by Rashi) the words על דבר שרי אשת אברם were spoken by the angel who inflicted this plague on Pharaoh and his household. The plain meaning is that after suffering this affliction, Pharaoh searched in his mind why this should have happened to him, and it eventually occurred to him that Sarai might have been a married woman. He then asked Sarai to tell her the truth. She replied that she was indeed Avram’s wife, and that seeing they had been afraid for Avram’s life, she had agreed to this semi-deception. As a result of this revelation, Pharaoh called Avram and confronted him personally.

(י) ויהי רעב בארץ – זה אחד מן הנסיונות שנסה האל את אברהם אבינו ועמד בכולן ולא הרהר אחר הקב"ה לאמר אתמל אמר לי ונברכו בך כל משפחות האדמה, והיום רעב בארץ שאני שוכן בה עד שאצטרך לצאת ממנה למקום אחר, אלא הכל היה מקבל מאהבה. מצרימה – כי ברוב במצרים שובע ואפי' יהיה רעב בשאר ארצות, לפי שאינה שותה ממי מטר אלא ממי הנהר, כמו שאמר לא כארץ מצרים היא (דברים י"א:י') ואברהם לא היה יוכל לסבול הרעב כי היו מקנהו רב ולא היו מוצאים מרעה, ועוד כי נפשות ביתו היו רבים. לגור שם – לא להשתקע שם אלא לגור שם עד שיעבור הרעב מארץ כנען. (יא) ויהי כאשר הקריב – הקריב מחנהו, כי היה הולך לרגל המלאכה ולרגל ילדי נפשות ביתו, הקריב, פועל יוצא, וכן ופרעה הקריב, (שמות י"ד) הקריב מחנהו. הנה נא ידעתי – אע"פ שפירוש נא, עתה, לא רצה לומר שלא ידע קודם לכן, כי כן ידע מקודם מיום דעתו אותה, אבל כן הוא דרך הלשון, וכן הנה נא אדני (י"ט:ב') הנה נא מצא עבדך (שם י"ח) וזולתם. (יב) והיה כי יראו אתך המצרים – בני מצרים אינם יפים כמו בני ארץ כנען, אבל הם כעורים כי הם דרומים והם שטופים בזמה לפיכך כשהיה קרוב למצרים והיה בגבולה וראה אנשיה כעורים היה ירא כשיראו אשתו שהיא יפת תאר שיחמדו אותה, כי אם היה יודע זה מתחלה לא הלך למצרים אלא היה סובל הרעב ולא שיפקיר את אשתו; ולא ירא שיאנסו אותה ממנה וישכבו עמה כי אם יעשו זה פעם אחת לא יעשו פעמים רבות שישכבו אותה לעיניו כי זה יהיה חמס רב וחמס תמידי לא יסבלו אנשי העולם, אבל להרוג אותו אינו אלא פעם אחת ואחר כך תהיה מופקרת להם בלא חמס, כי לא יהיה לה בעל ומזה פחד אברהם, ולא סמך על הבטחת האל שהבטיחו, כי אמר שמא יגרום החטא וכן פחד יעקב אבינו אחר הבטחת האל וכן ראוי לכל צדיק שלא יסמוך במקום סכנה על הנס וישמור עצמו בכל תחבולה אשר יוכל, ועל זה אמר שלמה אשרי אדם מפחד תמיד (משלי כ"ח) וכן אחז"ל (תענית ט') מניין שאין סומכים על הנס שנאמר לא תנסו את ה' אלהיכם (דברים ו') וכן ראינו שמואל הנביא כשהלך בשליחות האל ופחד משאול, ואמר "ושמע שאול והרגוני" (שמואל א' ט"ז) וגם האל שבח פחדו ולא אמר לו אל תפחד כי לא יהרגך, אבל אמר לו "עגלת בקר תקח בידך" והודה לו כי טובה היתה מחשבתו שהיה מפחד, וכן ראוי לכל צדיק שיעשה כן ולא יבטח על הנס. ואתך יחיו – יעמידוך בחיים שלא יהרגוך להנאתם שאת יפת תואר, וכן החייתם כל נקבה (במדבר ט"ו:ל"א) ואותה החייתה (שם כ"ב:ל"ג). (יג) אמרי נא – לשואלים אותך. למען ייטב לי בעבורך – פרושו וחיתה נפשי בגללך, בעבורך, פירש בעבור דברך שתאמרי אחותי את, והטובה שלא יהרגו אותו, כי לא נתכון אברם שיעשו עמו טובה אחרת ואע"פ שאמר ולאברם הטיב בעבורה הוא לא נתכון לכך, חלילה לו שיתכבד בקלונה כי קלונה יהיה קלונו, והטובה ההיא שהטיב לו פרעה לא ישרה בעיניו ולא היה מקבלה לולי שהיה רצון ברצונו והיה מפחד ממנו אם יעשה דבר שלא ברצונו, שהרי ממלך סדום לא רצה לקבל ממנו ממון אע"פ שהציל את שלו כי טוב עין היה ומסתפק במה שנתן לו האל, וממון רב היה לו. (טו) ותקח האשה – ארז"ל אמר ותקח שמשמעו בעל כרחה לפי שהיתה אשת איש, לא כאסתר דכתיב בה ותלקח אסתר (מ"א:ג') שמשמעו ברצונה, לפי שהיתה ברצונה פנויה והולכת להנשא למלך. (טז) ולאברם הטיב בעבורה – מיד שלקחה הטיב לו בעבורה לפי שאמרה אחי הוא, ומה היא הטובה ששלח לו צאן ובקר, ולהנאתו הטיב עמו פרעה שהיה סבור שתהיה לו לאשה, אבל אחר כן לא פייסו ולא בקש ממנו מחילה אלא ששלחו מארצו ולא כן עשה אבימלך. ופירש ויהי לו – מאת פרעה ששלח לו. (יז) וינגע – באותה הלילה שלא יוכל לגעת בה. ואת ביתו – אנשי ביתו והם שריו שהללוה לו ולקחוה לו, או פירש כל אנשי ביתו אנשים ונשים, כדי שיכירו כי אצבע אלהים הוא. על דבר שרי – ולא יאמרו כי דרך מקרה היה. ודרך דרש (תנחומה) כי המלאך המכה אותם היה אומר זה על דבר שרי אשת אברם. ודרך הפשט כי פרעה פשפש בדעתו למה היו אלה הנגעים וחשב כי שמא אשת איש היא ושאל את שרי שתאמר לו האמת ואמרה לו כי באמת אשת אברם היא אלא מפחדה שלא יהרגוהו בעבורה אמרה אחי הוא, לפיכך ויקרא פרעה לאברם.

Chizkuni Bereshit 12:13חזקוני בראשית י״ב:י״ג

דעתו של אברהם היה אם ישאלו עליה אם היא נשואה, הוא ישיב להם: בעלה הלך למרחוק, ולא ימצאו להם תקנה להרוג בעלה ויניחוה.

Ramban Bereshit 12:10-13רמב״ן בראשית י״ב:י׳-י״ג

(י) ויהי רעב בארץ - הנה אברהם ירד למצרים מפני הרעב לגור שם להחיות נפשו בימי הבצורת, והמצרים עשקו אותו חנם לקחת את אשתו, והקב"ה נקם נקמתם בנגעים גדולים, והוציאו משם במקנה בכסף ובזהב, וגם צוה עליו פרעה אנשים לשלחם.  ורמז אליו כי בניו ירדו מצרים מפני הרעב לגור שם בארץ, והמצרים ירעו להם ויקחו מהם הנשים כאשר אמר (שמות א כב) וכל הבת תחיון, והקב"ה ינקום נקמתם בנגעים גדולים עד שיוציאם בכסף וזהב וצאן ובקר מקנה כבד מאד, והחזיקו בהם לשלחם מן הארץ. לא נפל דבר מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים. והענין הזה פרשוהו בבראשית רבה (מ ו) רבי פנחס בשם רבי אושעיא אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם צא וכבוש את הדרך לפני בניך, ואתה מוצא כל מה שכתוב באברהם כתוב בבניו, באברהם כתוב ויהי רעב בארץ, בישראל כתיב (להלן מה ו) כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ. ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלהים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה, מפני הרעב, עון אשר חטא, כי האלהים ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה. במקום המשפט שמה הרשע והחטא. (יא - יג) הנה נא ידעתי וגו'. אמרי נא אחותי את - לא ידעתי למה פחד ממנה עתה יותר מקודם לכן, ואם נאמר שהיו המצרים שחורים ומכוערים כדברי רש"י, הנה גם לאבימלך מלך פלשתים אמר כן, גם הוא גם יצחק שהיה דר בארץ ההיא במצות ה'. אולי היו הכנענים בדור ההוא שטופים בעבודה זרה וגדורים מן העריות יותר מאנשי מצרים והפלשתים. ואיננו נכון. ויתכן כי לא היה להם פחד רק בבואם בעיר מושב המלכים, כי היה דרכם להביא למלך האשה היפה מאד ולהרוג את בעלה בעלילה שישימו עליו. והנכון בעיני כי זה דרכם למו מעת צאתם מחרן בכל מקום היה אומר "אחותי היא", כי כן אמר (להלן כ יג) ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי, אבל הכתוב יזכיר זה במקומות אשר יתחדש להם ענין בדבר. והנה זרז אותה עתה כאשר צוה לה מתחילה. ויצחק לא פחד בארצו ובעירו, רק בבואו אל ארץ פלשתים אחז דרך אביו. ואמר למען יטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך, כל ימי היותנו גרים בארץ הזאת עד עבור הרעב, כי אברהם מפני הרעב בא לגור בארץ, וכעבור הרעב ישוב לארץ אשר נצטוה עליה ונתנה השם לו ולזרעו, והיה חושב שיחיו נפשם ברעב ויבא להם ריוח והצלה מאת האלהים לשוב, או שיתכן להם לברוח לארץ כנען בהתיאשם ממנה. וכתב רש"י הנה נא ידעתי - מדרש אגדה, עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעותה, ועכשיו על ידי מעשה. דבר אחר, שעל ידי הדרך אדם מתבזה וזו עמדה ביופיה. ולפי פשוטו הנה נא הגיע השעה שיש לדאוג על יופייך, וידעתי זה כמה ימים כי יפת מראה את, ועכשיו אנו באים בין בני אדם שחורים אחיהם של כושים, ולא הורגלו באשה יפה. ודומה לו הנה נא אדני סורו נא. כל זה לשון הרב. והמדרש קבלה בענוה שבהם ונסמך למקרא. אבל אין צורך לכל הדברים האלה, שאין מלת "נא" מורה על דבר שיתחדש בעת ההיא בלבד, אבל על כל דבר הווה ועומד יאמרו כן, כי הוא רומז על הענין לומר שהוא עתה ככה. הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, מאז ועד עתה. וכן הנה נא עצרני ה' מלדת (להלן טז ב), מנעורי ועד היום הזה. וכן הנה נא לי שתי בנות (להלן יט ח), כי לא נולדו עתה, וכולם ככה: ויראה מפשט הכתובים כי שרה לא קבלה עליה לאמר כן, אבל המצרים היו רעים וחטאים מאד, וכאשר ראו אותה ויהללו אותה אל פרעה לוקחה אל ביתו, ולא שאלו בהם כלל אם אשתו היא או אם אחותו היא, והיא שתקה ולא הגידה כי אשתו, ואברהם ספר מעצמו כי אחותו היא ולכך הטיבו לו בעבורה, וזהו שאמר הכתוב מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך היא (להלן פסוק יח), האשים אותו כי בראותו שיקחו אותה היה לו להגיד לפרעה כי אשתו היא, וחזר והאשים אותו על אמרו אחרי כן לשרים ולבית פרעה כי אחותו היא. ולא האשים את האשה כלל, כי אין ראוי שתכחיש היא את בעלה, והראוי לה שתשתוק.

Ramban Bereshit 20:12רמב״ן בראשית כ׳:י״ב

וגם אמנה אחותי בת אבי - לא ידעתי טעם להתנצלות הזה, כי גם אם אמת הדבר שהיתה אחותו ואשתו, וברצותם באשה אמר להם אחותי היא, להטעותם בדבר, כבר חטא בהם להביא עליהם חטאה גדולה, ואין חילוק והפרש כלל בין שהדבר אמת או שקר.

Ramban, Derashat Torat Hashem Temimah (ms. published in Tarbiz 40:1)רמב״ן, דרשת תורת ה׳ תמימה (מכ״י שנדפס בתרביץ מ׳)

ודע כי אברהם אבינו חטא בשוגג כשאמ' לשרה אמרי נא אחותי את, כי היה לו לבטוח בבוראו ולא למסור אשתו לגילוי עריות. ועל כן נגזר עליו שישתעבדו בניו ד' מאות שנה. ואברהם לא הבין על מה נענשו, שחזר ועשה כן עם אבימלך. ומ"מ נגזר על זרעו שעבוד ד' מאות שנה באותו מקום וביד אותו מלך.  וכאשר באה לידו בענין רעב, כן בניו ירדו שם ברעב, וכאשר נלקחה דרך שררה לכבוד, דכתי' ויהללו אותה אל פרעה, כן באו בניו שם (וכאשר באה לידו) בכבוד.  וכאשר נענש המלך בנגעים להוציאה, כן נענשו המצרים להוציאם.  וכאשר אמר הנה אשתך קח ולך, כן אמרו קומו צאו מתוך עמי.  וכאשר אמר ויצו עליו פרעה אנשים, כן אמ' ותחזק העם לשלחם.  וכאשר יצא אברהם בכסף וזהב, כן ויתנצלו יצאו כסף וזהב ישראל.  וכאשר כתו' באברהם וילך למסעו, כן כתו' אלה מסעי בני ישראל.  הנה מעשה אברהם כלו רמז וסימן לגלות ראשון, ושל יצחק לגלות בבל, ושל יעקב לגלותנו, כמו שאפרש בע"ה.

Zohar Part 1, p. 81bזוהר חלק א׳ עמ׳ פ״א:

ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה, אמר ר"א כאשר הקריב כאשר קרב מבעי ליה, מאי כאשר הקריב אלא כדכתיב (שמות י"ד) ופרעה הקריב דאיהו אקריב להו לישראל לתיובתא אוף הכא הקריב גרמיה לקודשא בריך הוא כדקא יאות, לבא מצרימה לאשגחא באינון דרגין ולאתרחקא מנייהו ולאתרחקא מעובדי מצרים, א"ר יהודה ת"ח כיון (ס"א בגין) דנחת אברהם למצרים בלא רשו אשתעבידו בנוי במצרים ארבע מאה שנים דהא כתיב וירד אברהם מצרימה ולא כתיב רד מצרים ואצטער כל ההוא ליליא בגינה דשרה, ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את וכי עד ההיא שעתא לא הוה ידע אברהם דאשה יפת מראה הות, אלא הא אוקמוה דעד ההיא שעתא לא אסתכל בדיוקנא דשרה בסגיאות צניעותא דהות ביניהון וכד קריב למצרים אתגלייא איהי וחמא בה, ד"א במה ידע אלא על ידא דטורח אורחא ב"נ מתבזה והיא קיימא בשפירו דילה ולא אשתני, ד"א הנה נא ידעתי דחמא עמה שכינתא ובגין כך אתרחץ אברהם ואמר אחותי היא, ומלה דא אסתלק לתרי גוונין, חד כמשמעו, וחד כדכתיב (משלי ז') אמור לחכמה אחותי את, וכתיב אמרי נא אחותי את וכתיב (דברים ה') ואת תדבר אלינו, למען ייטב לי בעבורך כלפי שכינה אמר בעבורך ייטב לי קודשא בריך הוא, וחיתה נפשי בגללך, בגין דבדא יסתלק ב"נ ויזכה לאסתלק לאורחא דחיי.

Derashot R. Yehoshua ibn Shuib Vayera (p. 36)דרשות ר׳ יהושע אבן שועיב פ׳ וירא (עמ׳ ל״ו)

שאלו רבים היאך כזב הנביא... ויש אומרים שהנביאים או החסידים כשהם בצער ובנסיון עושים אחד משני דברים: או דבר שיש בו שני משמעויות שאין מכזבין לגמרי כמו אחותי שהיא אחותי ממש או קרובה, ובדניאל מרי חלמא לשנאך וגומר, וכרבי אליעזר להגמון במסכת עבודה זרה נאמן עלי הדיין כי הוא כיון להקדוש ברוך הוא והוא חשב שהיה מכבדו.  ואם אי אפשר להציל עצמן בדברים סתומין מתירין עצמן לשנות ולכזב לפי שעה, כמו שאמר דוד ויהיו כלי הנערים קדש, ואמר אברהם ונשתחוה ונשובה אליכם, ויעקב אנכי, ואמרה מיכל הוא חולה, עברו מי כל המים (שמ"ב י"ז:כ').

Ralbag Bereshit Toalot 12:1,3רלב״ג בראשית תועלות י״ב:א׳,ג׳

התועלת הראשון הוא במידות, והוא החריצות על בקשת ההכרחי לאדם לעמידת גופו מהמזונות וממה שיִּדְמֶה להם. הלא תראה שאברם — עם שכבר הבטיחוֹ ה' יתעלה בהצלחת קניניו — התעורר מפני הרעב שהיה בארץ כנען ללכת לארץ מצרים, ולא נמנע מההליכה שם מפני מה שציוהו ה' יתעלה שישב בארץ כנען. כי אין מצוות ה' יתעלה כי אם להיטיב לאדם, לא שימות בסיבתם, ולזה ידע אברם שרצון ה' יתעלה היה שיסור משם לבקשת הטרף. ועוד שהכוונה היתה בהליכת אברם לארץ כנען, כדי שיהיה יותר מוכן אל שידבק בו השפע האלהי, וזה לא יתכן עם הרעב וחסרון המזונות, ולזה היה יותר טוב שילך לו משם אל המקום אשר יִמָּצְאוּ שם המזונות עד שיכלה הרעב. התועלת השלישי הוא גם כן במידות, והוא שכשיבוא ההכרח שיגיע הרע לאדם, ראוי שיסתכל האדם באיזה אופן יתכן שיגיע לו יותר מעט מהרע, ויבחר בו, ולא יתרשל מזה מפני הרע שיקרה לו, כי ראוי שיהיה נבחר הרע היותר מעט לברוח מהרע היותר רב. הלא תראה שאברם בחר לרדת מצרימה, לברוח מהרעב שהיה בארץ כנען, ואף על פי שהיה נכון המקום ההוא אל שיקרה לו מהגנוּת שתתגאל אשתו בזימת הארץ. והנה ראוי שתדע שלא היה בזה חטא לאברם, כי שרה תעשה באונס מה שתעשה מזה, ולזה לא תֵּאָסֵר מפני זה לבעלה אפילו אחר נתינת התורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל באסתר: אסתר קרקע עולם היתה (סנהדרין עד, ב). ואם היה אברם בוחר סבל הרעב — אשר היה אפשר שימות בו — על סבל מה שאפשר שיקרה לשרה מהגנוּת, היה חסידות של שטות, כאומרם בשלישי מסוטה (כא, ב): היכי דמי חסיד שוטה? כגון דחזי דטבעה אתתא בנהרא, ואמר לאו אורח ארעא לאצולה ולאיסתכולי בה.

Ran Bereshit 12:11ר״ן בראשית י״ב:י״א

וכבר אמר הרמב"ן כי אברהם אבינו ע"ה חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון...  ואתמה עליו מאד שאם אברהם חטא בזה עד שנענש זרעו במעמד בין הבתרים, איך שב שנית בחטא ההוא בעצמו... וכן נהג יצחק בנו אחריו.... ומי שעמד בנסיונות הגדולים איך יוסיף עוד לחטוא בחטא שכבר נענש עליו.  ואם נאמר שאברהם לא ידע סבת הגלות, וכי היה על חטאו והוא לא ידע עם היותו בעת ההיא צופה בנבואה, איך נתחכם אנחנו בסבתו... וכן מה שכתב שחטא בצאתו מן הארץ מפני הרעב אינו נכון אצלי, כי כבר נמנה זה מכלל הנסיונות... ידוע שגם קלי העולם יבחרו למות ברעב בארצם משיוליכו אשתם אל ארץ אחרת להתגאל בגאלי הזמה, אף כי גדול נפש כאברהם.  מצורף שאין ספק כי אם רצה אברהם לאכול פתו לבדו עם אשתו לא הוצרך לרדת מצרימה כי לא נשארה כל ארץ כנען שוממה, אבל ירד שם למען תהיה ביתו פתוח לרוחה כמנהגו קודם, והנה מה טוב שיאכלו לחמם במשקל ולא יבא הצדיק לידי ספק.  ולזה אחשב, כי אברהם חשב סבה נכונה מאד... כאשר תאמר שהיא אחותו יקוו שיסכים אברהם כי ירבו אליו מהר ומתן לתתה אליהם לאשה ולמה יהרגוהו, ולזה חשב שלא יקחוה פתאום אבל ישאו ויתנו עמו במיתון, ואם יוכל להשמט מהם ישמט, ואם אין שישוב לארצו.  והנה יהיה הענין כן בלי ספק אם אחד מן השרים יבחרנה.  ואברהם לא היה ראוי שיחשוב שהמלך יקחנה לאשה.

Akeidat Yitzchak #16עקדת יצחק שער ט״ז

ויהי רעב בארץ כו'. (ח) כיון שלא היתה עליו יד י"י בזה לסבה שנזכרה הנה נשאר סמוך על בינתו לפי השכל האנושי וטוב עצתו לבד והוא אשר יעצהו לצאת משם כמו שאמרו חכמינו ז"ל רעב בעיר פזר רגליך (ב"ק ס' ב) כי היה לו העכבה לשם סכנה ודאית אם מפני כובד הרעב כי צריך לחם רב כי רבים לוחמים לו ואוכלי פת בגו. גם כי הוצאת ממון הרבה לקנות ביוקר לעיני עם הארץ המתרוששים תסבב ההתקוממות עליהם להמיתם ולשלול שללם למלא נפשם כי תרעב כי על זה אמר יעקב אבינו לבניו למה תתראו (בראשית מ"ב) כמו שיתבאר שם ב"ה. אמנם פגעי הדרך אם שלא נעלמו אפשרותם ממחשבתו הנה לא היו ודאים בעיניו ואם אולי ימצאו חשב שמה שיצוה לאשתו על הענין ההוא כמו שיבא יספיק להצלתו והנה היתה לו העמידה לשם סכנה ודאית והסכנה אשר ביציאה ספק ספקא ואין ספק מוציא מידי ודאי. והיא עצה נכונה לפי השכל עליה סומכים רוב בני אדם להכנס אל סכנת המלחמות להצלת ממון מעט או כבוד. והנה כאשר אמרו המצורעים הרעב בעיר ומתנו שם ואם ישבנו פה ומתנו ועתה לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחינו נחיה ואם ימיתנו ומתנו (מלכים ב' ז') שאע"פ שאין רעה כנפילה ביד האויבים אבל כשהיתה בספק בחרוה מהודאי ולישנא דקרא דיקא בשחזר ואמר וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ יורה כי כבדות הרעב הכריע כף מאזני המשפט ויצא. ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה כו'. (ט) אין ספק שקודם שבא לשם הקדים עם אשתו התנאים האלה וכמו שאמר בפירוש ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי ואומר לה זה חסדך כו'. אלא שהתנאי ההוא היה על זה האופן שהם ילכו על הסתם מבלי שיגידו אם היא אשתו או אחותו כי מה לו ולהם שישאלו להם דבר ודרך איש להביא אשתו עמו ואין מכלים ואם באולם פגע בהם איש מנוול ובליעל לעשות עמהם נבלה ולא נמנע באשר היא אשתו אז יאמרו אחי הוא כדי שלא ימהר ההריגה אבל עכשו שכבר נתחדשה לו הכרה באנשי הארץ ההיא בעבורה נתחדשה לו עצה ואם היא נראית נקלה הנה הוא חשבה לטובה ונכונה לפי הזמן והמקום וחמר הסכנה כי כזה וכזה ראוי שיעשה עד מקום שיד החריצות משגת. וראיה מדוד בגת (ש"א כ"ב כ"ז) כמו שיתיחד על זה הדבור בספור יעקב שער כ"ו ב"ה. וזה כי בקרבתם אל ארץ מצרים אשר אנשיה ידועים בשטופי זמה מזולתם. הנה הוא שיער בסתמם מה ששיער תחלה מהאיש האחד הפרוץ כי אחר שכלם רעים ופרוצים טרם ישאלו דבר יגזרו עליה שהיא אשתו ויהרגוהו וראה שהעצה הראויה כי גם בדרך אשר הם הולכים יאמרו לכל אחותי. וזה במה שיובן כן מכל ספוריהם ודבריהם בשתהיה אומרת עליו לכל דבריה אחי הוא והוא עליה אחותי היא באופן שהראיה והידיעה הזאת תבאנה כאחת. ויהיה שיעור הכתוב לפי זה. (י) הנה עכשיו ידעתי ונתחדש אצלי למה שאשה יפת מראה את כי בראות אותך המצריים יאמרו אשתו זאת (י) מבלי דרישה וחקירה ומיד יהרגו אותי ואותך יחיו להתעולל ביך כי ידע באותה צדקת שהיה לה רע ומר עזובה בחיים שאם ימיתוה לא תשום לבה. ולזה אמרי נא אחותי את ירצה מעתה ומעכשו בכל דבריך וספוריך מבלי שישאלוך על זה. וכמה הפליגו חכמינו ז"ל לאמת זה באומרם והיא גם היא אמרה אחי הוא כו'. אפילו חמרייא וגמלייא וכל בני הבית אומרים כן (ב"ר פ' נ"ב) ירצו שכך היה מנהגם מהעת הזאת. ועל זה האופן פירש הרמב"ן ז"ל כה תאמרון לאדוני לעשו כמו שהוא בפירושו (בראשית ל"ב). למען ייטב לי בעבורך כו' יש לפרש שהמאמר השני הוא פירושו של ראשון כי אין שאלתו רק נפשו. (יא) והנכון פירושו של אנקלוס שאמר בדיל דיוטיב לי בדיליכי ותתקיים נפשי בפתגמייכי והכוונה כי האנשים הכשרים אשר לא יצאו נפשם אל שום זנות יכבדוהו וינשאוהו בעבורה כי תשא חן וחסד בעיניהם ולא יפגעו בהם אנשים חטאים רודפי זמה תחיה את נפשו במה שתכחיש אישותו ותאמר אחי הוא ולא ימות עליה כי תשא בעדו דברי חן ותחנונים. והנה על זה האופן היתה לו ההטבה בעצמיותה והחיות בעבור דבריה ועל דרך האמת הכל הוא בגללה או בעבורה כלשון הכתוב. ויהי כבוא אברם כו' (יב) העיד הכתוב כי כבואם לשם בראות המצרים את האשה כי יפה היא מאד לא הוצרכו לשאול עליה דבר כי הקול היוצא מביניהם שהיא אחותו ונשמע בית פרעה וסמכו עליו ומיד ותקח האשה בית פרעה ולא מנעו הש"י כדי לפרסם שם גדולתו כמו שיבא בענין אבימלך. ולאברם היטיב יאמר הכתוב כי נתקיים מה שאמר למען ייטב לי בעבורך אבל לא מ"ש וחיתה נפשי בגללך. ובזכותו של פרעה הכתוב מדבר שאם היה יודע שהיא אשתו לא היה נוגע בה ולא היתה צריכה להכחיש אישותו כמו שאמר לו מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך היא כו' למה אמרת אחותי היא כו'. וינגע י"י את פרעה כו'. אחר שכבר התחכם אברהם בכל מה שהיה בכחו לעשות היו עיני השגחתו ית' בצנעה להצילם שלא יבא תקלה על ידם מהתחכמותם ואין ספק שלקה בראתן שתשמיש קשה לו כדברי חז"ל (ב"ר פ' מ"א) כדי שיהיה הדבר מוכיח על חטאתו וכבר הכיר החטא מחמת המדה ואם לא הוגד לו ראשונה ולזה נאמר ויקרא פרעה אל אברם ויאמר מה זאת עשית לי כמו שנזכר. וגם פרעה לא הוכיחו על שלא פרסם אצל הכל שהיא אשתו כי גם הוא ראה שהיא עצה טובה בארץ ההיא אבל תפס עליו על בלי הגיד לו לבדו סתר לאמר כי היא אשתו ולזה דקדק באומרו למה לא הגדת לי כי אשתך היא. וא"ת היה לך לשאל ממני למה אמרת אחותי היא וסמכתי על הקול ההוא שהיתה אחותך ולא אשתך תדע שהרי חשבתי לקחת אותה לי לאשה ואין דרך המלך לקחת לעצמו אשה למולכת והיא בעולת בעל. (יב) ומפני זה נסתתמו טענותיו אצלו כי איך יאמר לו רק אין יראת אלהים במקום הזה וגם אתה כא' מהם פרוץ בעריות ולא ירא אלהים. אמנם אבימלך למה שלא היו אנשי הארץ על זה השיעור מהפריצות אמר לו דרך כלל מה ראית כי עשית את הדבר הזה כי לא היה צריך שם להכחיש האמת כלל לזה השיב כך שמשמעו כי מפני כלל העם. אמנם מה שאמר שם וגם אמנה אחותי בת אבי היא (בראשית כ') עם יתר הדברים יתבאר במקומו ב"ה. ויצו עליו פרעה כו'. כל זה יורה על פריצות אנשי הארץ ההיא כי צריכין שמירה לשם ושמא אם לא שהיתה עליהם אימת המלך יבואו לצורך האחוה ועדין אולי. ועל כל פנים כשנשים לב לפרשה זו ולכיוצא בה נצא מידי שתי דעות רעות אשר נכשלו בכל אחת מהם הרבה מדעות סכלות. האחת היא מה שיחשוב שכחו ועוצם ידו עושה חיל. והשני מה שחשב שכל חריצות שקר והגזירה אמת. כי הנה איתן זה השתדל בטוב החריצות ברוח עצה וגבורה ויותר מדאי. אמנם לא עמדו לו רק חסדי הש"י אשר שם עיניו עליו לטובה. והוא מה שירמזהו ישעיה הנביא באומרו מי בכם ירא י"י שמע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו כו'. הן כלכם קדחי אש כו'. שמעו אלי כו' (ישעיה נ'). הנה שבכתוב הראשון יזכור דעת המתחזקים עצמם היותם עבדי י"י והמוטלים על השגחתו עד שיחדלו מעשות דבר לאמר י"י הוא הטוב בעיניו יעשה כי הוא בבטחון הזה על זה האופן הולך חשכים ואין נוגה לו. ובכתוב השני הוא זוכר הדעת השני החושבת כי בהתלהבות שלהבת חריצותם תלוי הכל. אמנם העצה הנכונה שמעו אלי רודפי צדק מבקשי י"י הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם. הביטו אל אברהם אביכם כו' (שם). והכוונה שיביטו באלו הענינים אל שרשם זה ואיך נהגו אברהם ושרה כשקראתיו לצאת מארצם על אשר לא ידעו בטוב העצה ועומק התושיה ואחר כך השם גמר על ידם. והדבר מבואר בעצמו דרוש וקבל שכר. ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו כו'. ספר הכתוב כי שב לדרכו בהצלחת קנינים רבים מהמדומים כמו שאמר ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. אמנם שבהצלחות הנפשיות לא הרויח כלל די לו במה שחזר למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה ואל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה ואשר קרא בשם י"י. ואמר וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואוהלים (יג) לומר שכבר נשתתפו שניהם באלה הקנינים ולא לכבוד הוא לו. והנה אחר שאברהם לא נתן אל לבו להפריד את לוט ממנו היא ית' סבב סבת הפרוד במה שלא נשאה הארץ אותם. ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט. כי לא תאונה לצדיק עוד חברתו כאשר נצטוה מתחלה להתרחק מבית אביו לגמרי, ואמר והכנעני והפריזי אז יושב בארץ כו' לומר שכבר נכנסו בעת ההיא שתי משפחות כנען בארץ ההיא וכבשו חלקם וישבו בה ועם כל זה היו הם בשלום כמו שאמרנו וזה יתדבק למה שיאמר להלן. וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך כו' כמו שיבא.

Abarbanel Bereshit 12:10אברבנאל בראשית י״ב:י׳

ויהי רעב בארץ עד ולאברם היטיב בעבורה. ספר הכתוב שבא רעב בארץ הנזכרת שישב אברהם בה והיא ארץ כנען ושהלך אברהם למצרים להחיות את נפשות ביתו. וכבר ראית דברי הרמב"ן שכתב שאברהם אבינו חטא חטאה גדולה בצאתו מהארץ שנצטווה עליה ובהביאו את אשתו הצדקת באותו מכשול בפחדו פן יהרגוהו ושהי' לו לבטוח באלהיו שיציל אותו ואת אשתו כי אין מעצור בידו להושיע ושעל זה נגזר הגלות על זרעו בארץ מצרים מקום החטא שמה המשפט. וכבר תפשו על הדעת הזה הר"ן כי הנה יציאתו מארץ כנען לארץ מצרים מפני הרעב חז"ל מנוהו מכלל הנסיונות ובידוע שה' צדיק יבחן ומי שיעמוד בנסיונו אין ראוי שיקרא חוטא וחליל שינסה השם את אברהם להכשילו. ואם היה אברהם חוטא בדבר אשתו לא היה שונה באולתו לחטא החטא ההוא בעצמו בבואו אל אבימלך מלך פלשתים. וכן עשה גם כן יצחק בנו ומי הוא זה ואי זה הוא שיעמוד בנסיונות הגדולים האלה ויוסיף לחטא בעונש שכבר נענש עליו. ואמנם גלות מצרים יתבאר סבתו אחר זה במראת בין הבתרים ודי שנאמר עתה ששתי הסבות הניעו לאברהם לרדת למצרים. האחת היא שחשב שהמצוה האלהית היתה לשבת בארץ כנען ושלא נאסר עליו מפני זה ללכת מצרים אם לסחורה או לצורך אחר כי לא היה עובר בזה על המצוה כיון שלא היה דעתו בהליכתו להתישב שמה דירת קבע אלא דירת עראי וימים אחדים עד עבור הרעב ומיד ישוב לארץ כנען וכמו שהיו עושים בני ישראל בהיותם בארץ שהיו הולכים למצרים לעשות סחורה ושבים ובזה האופן היו מעשיו של אברהם לשם שמים ורחמנא לבא בעי וכבר זכרה התורה הסבה הזאת באמרה וירד אברם מצרים לגור שם כי היה הרעב בארץ רוצה לומר בדרך גרות לא להתישב שם. והסבה הב' היא שהמצוות האלהיות הם על תנאי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם. והנה הרעב היא סכנה עצומה ואין ראוי לסבלה וכאמרם ז"ל (בבא קמא) רעב בעיר פזר רגליך ומפני זה חשב אברהם שלפדות נפשו מפני זלעפות רעב היה טוב בעיני ה' לרדת מצרים ע"מ לחזור כשיעבור הרעב והסבה הזאת זכרה הכתוב גם כן באמרו כי כבד הרעב בארץ רוצה לומר שהכרח גדול הביאו לזה ואנוס רחמנא פטריה. מצורף לזה שהאל יתברך העיר את רוחו שירד למצרים כדי שיהיה סימן לבניו וכן אמרו בב"ר (פרשה ל"ט) רבי פנחס ורבי הושעיא רבה אמר הב"ה לאברהם צא וכבוש הדרך לפני בניך ואתה מוצא שכל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו באברהם כתיב ויהי רעב בארץ בישראל כתיב כי זה שנתים הרעב. רצו בזה שכל הפרשה סימן לבנים כי כמו שהוא ירד מצרים לחיות את נפשו ברעב ופרעה באפס עשקו לקח לו אשתו והאל יתברך נגעו נגעים גדולים והוציאו משם במקנה בכסף ובזהב כן ירדו בניו מצרים מפני הרעב ופרעה ומצרים ענו אותם והשם נקם נקמתם בנגעים גדולים עד שהחזיקו בהם לשלחם מן הארץ בכסף וזהב ומקנה רב והותרה בזה השאלה הי"ב. ואמנם במה שנתיעץ אברהם לאשתו לומר אחי הוא כתב הר"ן שלא חשש לספק אשתו בארץ כנען לפי שבא שם במצות השם ומה יעשה אדם לו אבל בארץ מצרים שהלך מדעתו והיה ראוי שיירא לנפשו מן המקרים הזמניים אבל דעתי בזה תדעהו אחרי שתדע מהו אמרו ויהי כאשר הקריב לבא מצרים ולמה זה לא נתפרש לו הספק ההוא כשנסע מארץ כנען ללכת מצרים עד אשר הקריב לבא מצרים ומה ענין אמרו הנה נא ידעתי שהמפרשים כלם לא נתנו בו טעם מספיק והענין בכל זה הוא שאברהם לא היה יודע ארץ מצרים כי לא ירד שם מימיו והנה בהיות עם אשתו בארץ כנען לא היה לו ספק לפי שהיתה אשתו ביפיה ובתארה כשאר בנות הארץ לכן לא ירא שיקחוה וכאשר התעורר לבא מצרים חשב שהיו אנשים והנשים שמה כמו שהיו בארץ כנען ולכן לא נתחדש לו אותו ספק בארץ כנען כשנסע משם כי אם היה יודע ענין המצרים באמת לא היה יורד שמה והיה בוחר סכנת הרעב מחיי הצער ההוא ועל זה נאמר ויהי כאשר הקריב לבא מצרים כי אז נתחדש לו הספק בראותו שהיו המצרים והמצריות כעורים שחורים כעורב ואז אמר לשרה אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מרא' את ר"ל הנה בהיותנו בעבר הנהר וגם בארץ כנען ששם כל הנשים מראהן טוב לא הייתי יודע שאת בפרט היית אשה יפת מראה לפי שכל שאר הנשים היו כן ולא היתה לך מעלה נכרת עליהן. אבל עתה בהיותנו בארץ מצרים שהאנשים והנשים כלם שחורות ומכוערות ככושים הנה נא ר"ל עתה ידעתי והרגשתי כי אשה יפת מראה את בערך הנשים המצריות והדבר נכר מפאת הפכו ולזה אמר כי אשה יפת מראה את ולא אמר יפת תאר לפי שהמראה הוא הלובן שלה אבל המצרים ועם היותן שחורות לא ימנעו מהיותן יפות תאר שהוא בסדור אבריהם ולכן אמר אין ספק שכאשר יראו אותך המצרים שאת הולכת עמי אמרו אשתי את ולא יעשו דרישה וחקירה אחרת עליך כי מסת' יאמינו כי את אשתי ומיד יהרגו אותי לקחת אותך ואם ימיתוך היה לי למשיב נפש אבל לא יהיה כן כי אותך יחיו כלומר יתעללו בך והרי לך רעה גדולה מהמות ולכן איעצך נא עצה אמרי נא אחותי את ר"ל שמעכשיו בכל ספורך ודברך מבלי שישאלוך דבר תאמרי מעצמך שאחותי את וכאמרם ז"ל על והיא גם היא אמרה אחי הוא אפי' חמרייא וגמלייא וכל בני הבית אומרים כן למען ייטב לי בעבורך ואין ההטבה שיתנו לי מתנו' כמו שכתב רש"י כי זהו דרך הזונים אבל המאמר השני הזה הוא פירושו של ראשון ר"ל שתחיה נפשי בגללך ולא יהרגוני. ואין ספק שראוי למעולה שיבחר המות יותר מעשותו הנבלה אבל אם לא תמנע הנבלה עם המות אין ראוי שיבחר במות כי החיים הם הכרחיים למעולה להשגת שלמותו ולכן ראוי לו שישתדל להנצל מן המות. ולזאת הסבה הסכים אהרן לעשות העגל בחשבו שאף שיהרגוהו לא תמנע עשייתו. הנה מפני זה אמר אברהם למען ייטב לי בעבורך ר"ל שיותר טוב הוא אם יעשו הנבלה שיחיו משיעשו אותה וימותו. והר"ן כתב שאברהם חשב בזה סבה נכונה מאד והיא שאם תאמר שרה שהיא אשתו לא יקוו שרי הארץ והסגנים שיתנה אברהם להם ברצונו גם שירבו לו מוהר ומתן אבל כאשר תאמר שהיא אחותו יקוה כל אחד שיסכים אברהם לתתה לו לאשה ע"י מתנות ולא יהרגוהו כי יחשבו שלכך הביאוה להשיאה לאחד מנכבדי הארץ וחשב אברהם שלא יקחוה פתאום אבל ישאו ויתנו עמו במתון ימים רבים ואם יוכל להשמט מהם בתחבולות ותואנות ואם לאו שישוב אל ארצו ואין ספק שהיה הענין כן כי לא יוכל אחד משרי הארץ ללקחה מפחד המלך ולא עלה על לב אברהם שהמלך יקחה לו לאשה אבל מצד הפלגת יפיה נמשך הענין באופן אחר והוא שכאשר בא אברהם מצרימה בהיות שרה באהלה ראו אותה המצרים והשמיעו ענינה לשרים ואז ויראו אותה שרי פרעה ובראותם שלמות יפיה ותארה אמרו ראויה זו למלך ולא נגעו ידיהם בה וזהו ויהללו אותה אל פרעה והוא רצה ללקחה ולשום כתר מלכות בראשה עם היות שלא היה מכיר אותה ואת משפחתה כמו שעשה אחשורוש בלקוחי אסתר ולכן ותוקח האשה בית פרעה כי הנה לא אמר ויקחה פרעה אלא ותוקח בית פרעה כלומר אל אחת מארמנותיו כדי שיקחנה אח"כ בכבוד גדול בפני השרים והסגנים כמו שראוי לאשת המלך והותרה בזה השאלה הי"ג.

Abarbanel Bereshit 12:16אברבנאל בראשית י״ב:ט״ז

ולאברם היטיב בעבורה וגו' עד וגם ללוט. דעת המפרשים כלם הוא שבעבור שהגידו לפרעה ששרה היתה אחותו של אברהם היטיב לו בעבורה לא לבד בשלא הרגו כמו שהוא אמר לשרה אבל שנתן לו צאן ובקר וחמורי' ועבדים וגו' כי כאשר ידע שהוא רועה צאן נתן לו מכל מרעה רב כיד המלך. ולפי שחונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם היה שקודם שפרעה נגע אותה נגע אלהים נגעים גדולים את פרעה ואת ביתו והיה באופן כך שהכירו וידעו שהיו באים על דבר שרי אשת אברהם ושהיה דבר השגחיי לא טבעי ולא מקרי לפי שאם היה טבעי אל פרעה לא היה כולל כל אנשי ביתו ואם היה מפאת הפסד האויר או מסבה שמימיית לא היה מיוחד אל פרעה ואל ביתו והיה כולל לשאר אנשים מצריים גם שטבע הנגעים היה מוכיח אמת' הדבר כמ"ש חז"ל (ב"ר פ' י"ב) במכת ראתן לקה שהתשמיש קשה לו אבל הוקשה לי על הפירוש הזה אמרו ולאברם היטיב בעבורה לפי שהיה לו לומר ויתן פרעה לאברם צאן ובקר וגו' כמ"ש באבימלך ועוד כי לשון ויהי לו מורה שהיה לו כן בזמן שעבר לא שנתנו לו עתה אף כי לא היה כבודו של אברהם בכך שיתנו לו מתנות על דבר אשתו ולא עבר כ"כ זמן משנלקחה שרה עד שנוגע פרעה לתת המתנות ההם יחד גם כי אברהם לא רצה לקחת רכוש סדום שהיה שלו כפי הדין קנוי בכבוד גדול ואיך יקח מתנות פרעה שנתן לו על קלונו וחרפתו. ולכן אחשוב שבא הכתוב הזה לספר צדקת שרה ומה שעשה הקדוש ברוך הוא בעבורה והודיענו שהקב"ה פועל ב' הפכים באמצעי אחד ומזה נדע ונכיר שהוא פועל השגחיי במשך כפי הרצון ושאינו מפועל המזל כי הוא לא יפעל רק דבר אחד והפך אחד לא שני הפכים ועל זה אמר ולאברם היטיב בעבורה ומלת היטיב אינו שב אל פרעה אבל שב אל הש"י הנזכר בפסוק שלאחריו יאמר שהוא יתברך בהשגחתו בעבור שרה עשה טוב ורע בנושאים מתחלפים כי הוא היטיב לאברם בעבורה ויהי לו צאן ובקר וגו'. ר"ל קודם זה ויחס זה לשרה ע"ד מ"ש בפרק הזהב (דף נ"ט) אין הברכה מצויה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנ' ולאברם היטיב בעבורה. וכמו שבעבורה היטיב לאברהם כך בעבורה וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים על דבר שרי וגו' ר"ל בעבור'. הנה א"כ ברך את אברהם לרגלה ונגע וקלל את פרעה לרגלה וכנה את שרי כאן לאשת אברם להגיד שנעשה עמו כל החסד הזה בעבור שרי אשת אברם.

Sforno Bereshit 12:13-16ספורנו בראשית י״ב:י״ג-ט״ז

(יג) למען ייטב לי. למען כשתאמרי שאת אחותי יקוה כל אחד מהם שאשיאך לו, ולא יחשוב שום אחד מהם להרגני, אבל "ייטיב לי" במהר ובמתן (ע"פ להלן לד, יב), כמו שהיה המנהג אז שהיו מפתים את אבי האשה במהר וקרוביה במגדנות (ע"פ להלן כד, כג), כדי שיסכימו לתת אותה לתובע. ולזה אמרה תורה "מהור ימהרנה (לו לאשה)', "אם מאן ימאן אביה (לתתה לו), כסף ישקול (כמוהר הבתולות)' (שמות כב, טו - טז), ובין כך חשב לצאת משם. (יד) ויראו המצרים. כלם נתנו עיניהם בה כאשר חשב אברהם. (טו - טז) ויראו אותה שרי פרעה. והם בטלו מחשבת ההמון.  ותקח האשה... ולאברם היטיב. שלא נמלכו ראשונה בו לפתותו כמו שהיה המנהג, וזה כי חשבו שלא היה צורך לזה כלל מאחר שלקחה המלך לאשה, ומאחר שאמרה שהיתה אחות אברהם בלבד וראויה להנשא, לא היו נשואין מעולים מאלו שהיו, להנשא למלך לאשה, כמו שהעיד באמרו "ואקח אותה לי לאשה" (פסוק יט). אבל לקחוה למלך ראשונה ואחר כך המלך הטיב בעבורה במהר ובמתן כמנהג.

R. Moshe Alshikh Bereshit 12:10-13ר׳ משה אלשיך בראשית י״ב:י׳-י״ג

(י) ויהי רעב כו'.  הנה ראוי לשים לב:  האם אחר כל ההבטחות שהובטח על לכתו לארץ ואעשך כו' לא שת לבו יפרנסהו יתברך בארץ, כ"א מיד שראה רעב בארץ ירד מצרימה.  כי הלא לא נתרוקנה ארץ ישראל ואשר זן את הנותרים עריצי גוים, האם לא יזון את אברם בארץ, ואיה הבטחון אשר בטח בה'.  והנה הרמב"ן ז"ל כתב כי על עון זה גלו בניו מצרימה.  אך רז"ל לזכות חשבוהו על אברם ומנו זה בכלל י' נסיונות.  עוד קושי שנית ורבה היא אלי.  היתכן גבר כאברהם יעץ תחבולה לאבד נפשו חלילה להניח את שרה הגדולה ממנו בנבואות, יבואו אליה גוים ויחללוה והיא בעולת בעל, והיא משבע מצות בני נח.  ומה גם מי שקיים אפי' ערובי תבשילין.  ומר ממות באמור אליה אמרי נא וכו' למען ייטב לי בעבורך כו' שמורה באצבע כי טובים לו דודי אתנניה והיא את ערלים תשכב.  ומי ישמע כדבר הזה ולא תצלנה אזניו.  ואף גם זה חשבו הרמב"ן לאברהם לו עון.  אך גם זאת מנו רז"ל בכלל הנסיונות, וגם אמרו שבחים עליו שהבטיחו ה' כמה הבטחות... והנה אין ספק כי א-ל א-להים ה' חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ומתקן מראשית אחרית.  והוא כי הנה גלוי היה לפניו ית' שעתידין ישראל לגלות מצרימה ואחרי כן לארבע גליות.  והנה במקומות אשר ידחו שמה היה אפשר אבוד יאבדון מהר... וגם בס' הזוהר אומר שאם היו שוהין עוד מעט שם לא היתה להם תקומה שישתקעו בכח הטומאה.  וגם היו עובדי ע"ג ולא שוה למו.  כי אם מה שאמרו רז"ל ארבע מדות שהיו להם במצרים כו' והעיקרית היא שנשמרו מעון זמה, שאלמלא כן היו אבודים, וזהו גן נעול כו' אלו הנקבות, גל נעול אלו הזכרים.  ואמרו כי בזכות שבאה שרה מצרים וגדרה עצמה מן הערוה זכו הנשים במצרים לגדור עצמן, ובזכות שיוסף במצרים גדר עצמו מן הערוה גדרו הזכרים עצמם.  וע[ו]ד אמרו רז"ל כי כל מה שאירע לאברהם במצרים אירע לישראל שם, באברהם ויהי רעב כו' וירד, ובישראל והרעב כבד בארץ... ע"כ גלגל הוא יתברך נסיון זה לאברהם להטיב לבניו... אמנם הנה ידוע מאמר התנא על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים.  והנה על זה אמרו רבותינו ז"ל בשם רבי כי עד מתן תורה היה עומד העולם על עמוד אחד והוא גמילות חסדים, ומשנתנה תורה היו שנים, ומשהוקם המשכן היו ג'.  והנה ידוע כי העמוד הראשון היה ע"י חסד אברם שהיה גומל חסדים טובים לכל העולם, ועל ידי כן היה מקרבן לדעת את ה' ולעבדו, כבמדרש... אך אמנם למה שראה אברם שבלעדי חסדו אין העולם מתקיים, אמר בלבו אם אמרתי פה אשב גם שלא יבצר מליזון פה, אך איך אעשה הוותרנות וחסדים טובים עם כל באי עולם לאלפים ולרבבות אם אין בר ולחם ומזון בארץ.  ע"כ נועץ ללכת למקום שבע, יוכל לעשות חסדים טובים, הפך אלימלך שיצא מהארץ לבל עשות חסד... (יא) ועל כן ויהי כי הקריב, קרב לא נאמר כי אם הקריב, כי הקריב עמו אוכלוסים, הנפש אשר עשו בחרן ורבים מעמי הארץ המתיהדים ומתלוים עמו. ועל כן מה שויאמר אל שרי אשתו היה הנה נא ידעתי כו' אמרי נא כו', אך לא שוב אחור, כי מי יכלכל כל העם הנלוים אליו לגמול חסד אתם, אם היה שב ממקום השובע. ואז ויאמר אל שרי אשתו, אל תאשימני שהבאתיך אל מקום מסוכן שיקחוך, כי הלא הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, כלומר שאילו ידעתי מקודם לא באתי הנה. (יב) לכן והיה כי יראו אותך המצרים ביופי הגדול הזה לא יעלה על לבם שאשה כמותיך עזבך אישך ביד זולתו, כי אם מיד יאמרו אשתו זאת. ולא תאמרי שאם יהרגו אותי, תתקוממי למסור עצמך למות עלי, כי הלא ואותך יחיו ובשום פנים לא יכוך כי ירצו להשתמש בך. (יג) לכן אל תאחרי מלומר אחותי את עד שיתבעו המצרים במצרים, בל יוכר כי תחבולה היא, כי אם אמרי נא כלומר מעתה טרם בואנו שם, אמרי אחותי את לעיני כל שומע, באופן יהיה הדבר שגור מעתה בפי כל ולא יחשבוך למנכלת: והענין בשום לב אל אומרו וחיתה נפשי בגללך, אחר אומרו ייטב לי שהוא נוסף על החיים. אך הוא כי אמר אוי לי אם אומר כי אשתי את, כי יסתכן גופי כי יהרגוני, ואוי לי אם אומר אחותי [את] ואובד נפשי, שאהיה סבה לשכב אצלך להיות עמך פריצי גוים ואת בעולת בעל. לכן עשי זאת איפה והנצלי, והוא, כי הנה מהשתי צרות שלפנינו האחד שיהרגו אותי והשנית שיקחו אותך, הנה זאת של הריגתי היא יותר ודאית ומוכנת מיד, וזהו והיה כי יראו אותך כו' מיד יאמרו אשתו זאת והרגו אותי. לכן אמרי נא אחותי את למען ייטב שהוא לגופי על ידך, שלא יהרגוני כי אם אדרבה ייטיבו לי, ואז שתעשי הצלה הזה, מיד בזכות שהצלת גופי ממות, מובטח אני בה' שלא יגעו בך. באופן שלא אשחית נפשי על היותי סבת קחתם אותך, כי אם וחיתה נפשי שלא תמות נפשי בעולם הבא על שאסבב קיחתך, כי אם שלא יגעו בך. והוא בגללך, שעל ידי הצילך גופי, תזכי להציל גם נפשי במה שלא יגעו בך, וזהו אומרו ייטב לי וכו' וחיתה נפשי וכו': והנה עדיין היה אפשר לומר למה תחשדם בשפיכות דמים יותר מבאשת איש, על כן אמר והיה שהוא לשון שמחה, והוא כי השמח שמחה גדולה על כל הון יקר אשר מצא, אם מיד יקחוהו ממנו יותר יתעצב וירגיש מאשר יצטער בעליו טרם בא לידו, ועל דרך זה אמר הנה והיה כי יראו אותך המצרים כלומר ישמחו הרבה כמוצאי מציאה גדולה מאד, וזהו אומרו והיה לשון שמחה, ואחר רוב שמחתם מיד יתנו אל לבם ואמרו אשתו זאת, כלומר והיא בעולת בעל ויתעצבו מאד, כי נפל כריסם בבירא כי תהפך שמחתם לאבל, ובמר נפשם יהרגו אותי להשיב שמחתם בם, ועל כן ואותך יחיו. ועל פי דרכנו כיוון בל תאמר הלא טוב הס שלא להזכיר אחותי את, עד נראה גלוי דעתם אם רעה בלבבם, ולא שניתן פתחון פה בידם לתובעני באומרי אחותך אני, לזה אמר הנה כי כן היה אם היו נותנים פנאי, אך והיה כי יראו וכו' מיד והרגו אותי. אך אמרי נא אחותי את, לא תהפך לומר אחי הוא, כי באומרה שהיא אחותו עושה ממנו עיקר ושהיא סמוכה אליו, למען ייטב לי כי אלי יבאו, שאמהרנה להם, ולא תחושי שאם ייטיב לי שאהיה מוכרח לתתך למו ואמית ואשחית נפשי, כי בה' בטחתי, כי וחיתה נפשי וכו' כי לא יגעו בך, והוא מעין הקודם.

Shadal Bereshit 12:11-13שד״ל בראשית י״ב:י״א-י״ג

(יא) הקריב: היה קרוב, נעשה קרוב, כמו ילבינו (ישעיה א' י"ח) ייעשו לבנים. הנה נא: ל' קריאה ואין ענינה עכשיו, וכמוהו רבים. ידעתי: נ"ל שאינו חוזר למה שסמוך לו בלבד, אלא גם למקרא שאחריו, ידעתי שאת יפת מראה, באופן שכאשר יראו אותך המצרים יהרגוני. והענין כדברי רש"י כי המצרים מכוערים ושחורים, ואנשי ארם נהרים יפים ולבנים. (יב) ואמרו אשתו זאת: אין זה תשובת התנאי, אלא סיום התנאי, כשיראו אותך המצרים ויחשבו היותך אשתי, אז יהרגו אותי ואותך יחיו. (יג) אמרי נא אחותי את: עיין למטה כ' י"ב. ייטב לי: הנכון כדעת הר"ן (הביאו דון יצחק) ור"ע ספורנו,  שבאמרה שהיא אחותו כל אחד יקווה, שיסכים אברהם לתתה לו לאשה ולא יהרגוהו, כי יחשבו שלכך הביאה להשיאה לאחד מנכבדי הארץ, וחשב אברהם שלא ייקחוה פתאום וביד חזקה אבל יישאו וייתנו עמו במיתון זמן מה, והוא יישמט מהם בתחבולות עד שישוב לארצו, אבל מרוב יופיה נמשך הענין באופן אחר, ונלקחה פתאום לבית המלך. והנה וחיתה נפשי הוא פירוש למען ייטב לי, וכן דעת רד"ק,  ויפה הוסיף כי לא נתכוון אברם שיעשו עמו טובה אחרת, שהרי ממלך סדום לא רצה לקבל ממון, אעפ"י שהציל את שלו.

R. S.R. Hirsch Bereshit 12:10-14רש״ר הירש בראשית י״ב:י׳-י״ד

(י-יג) ויהי רעב בארץ – בתיבות אלו אנו באים לסיפור מעשה, שבמבט ראשון נראה תמוה לא מעט. אברהם עזב את הארץ שהובטחה לו; ולא בטח בה׳, הזן ומפרנס אף במדבר; ובהשקפה ראשונה נראה שהעמיד בסכנה את שלומה המוסרי של אשתו כדי להציל את עצמו! והנה אפילו לא היה עולה בידינו ליישב את כל התמיהות בסיפור הזה; והלכנו בדרך הרמב״ן, ש״אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו וכו׳ גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עליה בתחילה מפני הרעב עון אשר חטא״, אף על פי כן אין בכל זה להביא אותנו במבוכה. התורה אינה מנסה לצייר את גדולינו כאנשי שלמות מוחלטת, ואינה עושה משום אדם אלוה. על אף אחד אין היא אומרת: ״הרי לך כאן השלמות הגמורה; באיש הזה לובשת האלקות צורת אדם!״ התורה אינה מציגה לפנינו חיי שום אדם כדוגמא ממנה נלמד מהו הטוב והישר, מה עלינו לעשות וממה להמנע. כאשר מבקשת התורה להניח לפנינו דוגמא להדמות אליה, היא אינה מציגה אדם שיסודו מעפר; אלא ה׳ מציג את עצמו כדוגמא, ואומר: ״הביטו עלי! הידמו אלי! לכו בדרכי!״ לעולם אסור לנו לומר: ״מעשה זה בודאי טוב וישר, שהרי עשה אותו פלוני״. התורה אינה ״לקט של מעשים טובים״. היא מספרת מעשים שהיו, לא בדווקא מחמת שראוי לנהוג כך, אלא מפני שהמעשים אכן קרו. התורה אינה מעלימה מאיתנו את השגיאות, הטעויות, והחולשות של גדולינו, ודווקא זה הוא שמטביע על סיפוריה את חותם האמת. הידיעה הניתנת לנו משגיאתם וחולשתם אינה גורעת מקומתם של גדולינו; אדרבה, היא מגביהה את קומת חייהם וניתן ללמוד יותר מסיפור חייהם. אילו היו מתוארים לנו גדולינו כדוגמאות זוהרות של שלמות, ללא פגם וללא דופי, היינו סבורים שהם היו מחוננים בטבע נעלה, שלא ניתן לנו להשיגו. אילו היו מציירים אותם לנגד עינינו כמשוחררים מתאוות וללא מאבקים פנימיים, היו נראות לנו מעלותיהם כתוצאה גרידא של טבעם הנעלה, ולא שנקנו על ידי עבודה עצמית, ובודאי שאינם דוגמא שאי פעם יכולנו לקוות להדמות אליה. למשל, מידת הענוה של משה. אלמלא ידענו שהוא עלול גם לבוא לכלל כעס, היינו סוברים שמידת הענוה טבועה בו מלידה ואין בידינו להדמות אליה. דווקא התפרצותו ״שמעו נא המורים״ (במדבר כ, י) מעניקה לענוותנותו את גדלותה האמיתית. בכך אנו מבינים שמשה קנה את הענוה על ידי יגיעה רבה, שליטה עצמית, וזיכוך עצמי, ושכולנו מחויבים להדמות אליו, שהרי בידינו לעשות כן. התורה גם אינה מספרת על אף חטא או שגיאה, מבלי ליידע אותנו על תוצאותיו. הבה נלמד מהרמב״ן – שאל לנו לנסות לחפות על גדולי הרוח והמוסר. הם אינם זקוקים ל״לימוד הזכות״ שלנו, ואין הם סובלים מעשים כאלה מצדנו. אמת היא חותם תורתנו. לכל זה היה מקום – אילו באמת הוכרחנו להסכים לדעת הרמב״ן ש״חטא אברהם אבינו חטא גדול בשגגה״. אולם בטרם נפסוק דין על אברהם, נעיין באירועים המסופרים כאן: א. אברהם עוזב את ארץ כנען כי כבד הרעב בארץ. הוא אינו ממתין לראות אם ה׳ יספק לו את צרכיו באופן נסי בעיצומו של רעב כללי, אלא יורד למצרים בבקשו אחר מזון. ב. אך שם מאיים עליו סוג אחר של סכנה. הוא מוכרח לכפור בקשריו האמיתיים אל שרה, וכתוצאה מכך כמעט והועמד בסכנה כבודה של שרה. לגבי נקודה שנייה זו, עלינו להזכיר לעצמנו, שסכנה זו הייתה כל כך נוראה, כה בלתי נמנעת, וללא יכולת לעקוף אותה, עד שאברהם ראה צורך לחזור על אותו מעשה בשנית בארץ פלשתים (להלן פרק כ). אילו היה אפשר לעקוף את הסכנה, בודאי שאברהם, לאחר נסיונו במצרים, לא היה משתמש באותה עצה בשנית. יתר על כן, יצחק בנו השתמש באותם אמצעים בהיותו במצב דומה (להלן פרק כו). ובכן, קל הוא לרמב״ן ולנו לומר שהיה על אברהם להשאר בארץ כנען, ולבטוח בה׳ אם בכל זאת ירד למצרים: מי שאמר לך ״לזרעך אתן את הארץ הזאת״, יכל לספק לך שם את צרכיך בדרך נסית. ״הִפְלָה ה׳ חָסִיד לוֹ״ (תהלים ד, ד); אף במדבר מוריד ה׳ מן למאכל; ״כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל־דְּרָכֶיךָ״ (שם צא, יא). קל לנו לומר זאת במבט לאחור, לאחר הנסיון העצום שעברנו בהסטוריה שלנו. אכן, ״שלוחי מצוה אינן ניזוקין״ [פסחים ח: ועוד], הקב״ה משגיח על אוהביו, ומגן על עושי רצונו. אך אברהם וצאצאיו נזקקו עדיין ללמוד הכל מנסיונם. לאברהם לא היה דוגמא של ״אברהם״ אחר שקדם לו. יתירה מכך, גם כשיהיה לאדם נסיון כזה, עדיין מוטלת עליו החובה לעשות כל מה שבידו בתוך מסגרת המותר. רק לאחר שעשה את המוטל עליו, יש לו להשליך יהבו על ה׳. לאברהם הייתה הזכות המלאה לטעון: ״אין סומכין על הנס״. ועתה, לענין התנהגותו במצרים. האם נכון לומר שאברהם חשש רק לחיי עצמו? האם סיכן את כבוד אשתו רק כדי להציל את עצמו? הבה נשמע את דברי אברהם עצמו: ״הנה נא ידעתי״ וגו׳, תיבת ״נא״ רומזת לשיחה קודמת על הנושא. האירועים במצרים ובארץ פלשתים מראים על אווירת הפריצות ששלטה בארצות ההן – (ואי אפשר שלא לקשר זאת לנעשה בארצות אירופה בימינו). אשה פנויה הייתה בטוחה יותר מאשה נשואה, במיוחד כשבאשה נכרייה עסקינן. בין ששרה נחשבה לנשואה ובין שנחשבה לפנויה – כבודה היה נתון בסכנה. אולם הסכנה לאשה נשואה גדולה יותר: הם יהרגו את הבעל ויקחו את האשה. בשונה מאשה פנויה המלווה על ידי אחיה, שאז היו משתדלים להשיג את האשה על ידי נסיון לזכות בחסדי אחיה על מנת שיתן להם את אחותו. תהליך כזה הוא יותר ממושך, אפשר להרוויח זמן, ובינתים יכולה לבוא ישועה מן השמים. זאת הברירה שעמדה בפני אברהם כשעמד להכנס למצרים; ולטובת שרה, הוא בחר בדרך השנייה. כאשה נשואה – ללא ספק הייתה אבודה; אך אם תוכל להתחזות כפנויה, היה סיכוי שתוכל להשמר. אך שרה, בצניעותה, לא האמינה שהיא נתונה כלל בסכנה, היא לא החשיבה את עצמה יפה. לכן אמר לה אברהם: ״התבונני, אני הרי יודע שאת אשה יפה. כשיראו אותך המצרים, הם יחשבו ׳אשתו זאת׳, ויהרגו אותי, אבל אותך״ – הוא אומר בלשון נקייה – ״יותירו בחיים״. אילו גם אותך היו הורגים, לא היה זה תכלית הרע בשבילך; אך אותך יותירו בחיים – לחיים של קלון! ״לכן, מוטב שתאמרי ׳אחותי את׳. ואז ייטיבו עמי כדי לקבל אותך בהסכמתי״ (בדרך כלל, מתייחס ״בעבור״ אל המטרה, ו״בגלל״ אל הסיבה). לבסוף, כדי להתגבר על הפקפוקים האחרונים מצד צניעותה של שרה, הוסיף אברהם, לכאורה במעט אנוכיות: ״וחיתה נפשי בגללך״, כלומר, ״ואז אהיה חייב לך את הישארותי בחיים״. הווי אומר: ״עשי זאת למעני, אם לא למענך״. (כפי שהערנו כבר לעיל [ה, ל], תיבת ״נא״ תמיד מפריעה או מפסיקה את רצף מחשבתו או רצונו של אחר. כך ״הניא״: למנוע, לעכב, לסרב; ״נא״: מבושל למחצה, תהליך הבישול הופסק.) הבה ונראה אם המשך המעשה מצדיק דרך הבנה זו. (יד) ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד – הבריות נפנו אמנם להביט ביופיה, אבל לא יותר מכך. היה נראה שלא יאונה לשרה כל רע – אך אברהם לא העלה בדעתו את מעשי המלך. אילו אחד מההמון היה חושק בשרה, ודאי שהיה פונה אל אחיה. אך המלך הפך את הסדר המקובל: ותקח, לעת עתה היא נלקחה לארמון המלכותי; אך המלך, על כל פנים, לא העז עדיין לנגוע בה; וקיווה להשיג את מטרתו בדרך מכובדת. הוא החל להשפיע טובות על אברהם כדי לזכות בשרה דרכו, ואכן תוך זמן קצר קיבל אברהם ״צאן ובקר״ וגו׳. אילו שרה לא הייתה מוגנת בהיותה ידועה כאחות אברהם, היה פרעה לוקח אותה מיד; לא היה עובר זמן על ידי משלוח מתנות, והקב״ה היה פועל מיד לשמור על שרה. יש מקום לומר ש״על דבר שרי״ (פסוק יז) – שתרגמנו [בתרגום לגרמנית] ״בגלל שרי״, כדוגמת: ״על דבר הצפרדעים״ (שמות ח, ח) – פירושו: ״על פי דיבורה של שרי״, כלומר, ששרה סוף סוף הודתה בפני פרעה שהיא אשת אברהם. לאחר הודאה זו, הייתה שרה נתונה עכשיו בסכנה; לא הייתה עוד תקווה לפרעה לזכות בה בדרך כבוד; והיה צורך בהתערבות ההשגחה האלקית כדי להציל אותה.

Malbim Bereshit 12:10-16מלבי״ם בראשית י״ב:י׳-ט״ז

(י) ויהי רעב בארץ. גם זה היה נסיון כדברי חז"ל, אם יהרהר על דבר ה' שהבטיח לו ואברככה והיה ברכה והנה מארה וזלעפות רעב, ואברהם לא הרהר כי היה קטן בעיניו שישנה ה' את הטבע בעבורו, ולכן לא סמך ג"כ על הנס שיחייהו ברעב, רק בקש הצלה טבעיית. וירד מצרימה לא לקבוע דירה רק לגור שם לפי שעה מצד שכבד הרעב בארץ, ולחזור כשיפסק הרעב, שבזה יחשב שיושב עדיין בארץ כיון שדעתו לחזור. (יא - יב) כאשר הקריב אז נודע לו כי אנשי מצרים כעורים ושחורים ורודפי זמה וחשודים על שפיכות דמים, שמכל אלה הטעמים התחיל עתה לדאוג פן יהרגוהו, כי לא ידע מקודם מכ"ז. הנה נא ר"ל אחר שידעתי מאז כי אשה יפת מראה את לכן אני ירא כי והיה כי יראו אותך והרגו אותי כדי שיוכלו לקחת אותך, לכן: (יג) אמרי נא אחותי את למען ייטב לי, ר"ל שתאמר לכל האנשים שאת מבקשת להנשא לאיש רק באשר את אחותי וא"א שתנשא לאיש בלעדי רשות אחיה והסכמתו תודיע שכל מי שירצה לישא אותך צריך להיטיב לי בעבורך, פי' שצריך לתת לי מתנות במחיר מה שאתרצה שתנשא לו כמ"ש ומגדנות נתן לאחיה ולאמה, שכן הי' הנמוס שהבת היתומה עומדת ברשות אחיה, והיה דרכם לתת כסף וזהב לאבי הנערה או אחיה שימסור אותה לנשואין, ומלת בעבור מצאנו שפירושו כמו מחיר כמו בעבור תברכך נפשי, ויש הבדל בין בעבור ובין בגלל. שבגלל מציין הסבה הקודמת, ר"ל אתה תהיה הסבה שתחיה נפשי, ובזה התחכם אברהם להמלט כי מי שירצה אותה לאשה יבקש בעדה מחיר גדול שאין בכח איש לתת לו. כי לא עלה על לבו שיבקש אותה המלך, ובזה ימלט את נפשו ואת נפשה. (יד - טז) ויראו המצרים, ר"ל וכשבקש איש לקחתה לא יכול לתת מה ששאל אברהם מחירה, עד שראו אותה שרי פרעה, וגם הם לא השיגה ידם לתת המחיר שבקש עד שהללו אותה אל פרעה, שהוא היה בכחו לתת מהר ומתן כיד המלך. ותקח האשה בית פרעה ר"ל שלקחה לארמונו ע"מ לקחתה לאשה, כמ"ש ואקח אותה לי לאשה, ולאברם היטיב בעבורה שנתן לו מחירה כל מה שבקש עד שהיה לו צאן ובקר וכו' ואברם היה מוכרח לקחת אחר שנתנו לו כפי מה ששאל.

U. Cassuto Bereshit 12:13מ״ד קאסוטו בראשית י״ב:י״ג

ואולם אין אברם חף מפשע, כפי שחושבים המפרשים האפולוגיטיים.  אדרבה, מעשהו של אברם, לפי כוונת התורה, כולל שני עוונות. העוון הראשון הוא חוסר אמונה.  אף על פי שבמצרים היה אברם במצב של גר, לא היה צריך לחשוב את עצמו כמבודד בלי הגנה:  היה לו להרגיש את עצמו סמוך ובטוח בעזרת אלהיו.  אמנם כבר ראינו שהיתה אמונתו בה' רבה ועמוקה, וגם בהתחלתה של פרשה זו מעורר הכתוב את זכרון אמונתו במלים לגור שם, המראות שברור היה לו שיזכה לחזור לארץ כנען ולנחול אותה כדבר ה'.  ואולם לא הגיעה עדיין אמונתו לדרגת השלמות המוחלטת.  עתידה היא להגיע לדרגה זו, בדרך הנסיונות השונים שינסה אותו בהם ה', אבל עד עכשיו עוברים עליה לפעמים רגעים של רפיון.  בשעה זו, שאברם נבוך ברוחו ושרוי באימה מפני חשש הסכנה, אין עינו מבחינה בבירור מה תוכלנה להיות דרכי ההצלה, ובמקום דרך המלך, דרך מלכו של עולם, דרך הבטחון המלא בעזרתו ובהגנתו של ה', הוא בוחר בארחות עקלקלות הנדמות לרוחו הטרופה כעלולות להביא לידי תוצאה מוצלחת. והנה העוון השני:  הדרך העקלקלה שהוא בוחר בה היא דרך השקר, או השקר למחצה (עי' כ':י"ב).  הבדוים רגילים להיעזר בדברי שקר כדי לצאת מן המבוכה או להשיג את מבוקשם, ואברם נגוע עדיין באחדים מן החסרונות של האופי הבדוי; רק בעתיד יצליח, לאט לאט, להיטהר מהם טהרה שלמה. במהלך הסיפור יתברר לנו כיצד התורה רואה ומראה את שני העוונות האלה בהתנהגותו של אברם. בירור זה יבוא לנו לא רק מעצם הדבר שהוטל עונש על אברם, כפי שכבר העיר קניג (עי' למעלה), אלא דווקא מאופיו המיוחד של העונש. התורה רגילה לתאר את השכר ואת העונש לפי השיטה של מידה כנגד מידה, ומשום כך אופיו של העונש מוכיח על אופיו של העוון.  העונש על העוון הראשון יסופר בפיסקה הבאה.