Ephod – Appearance/5

EN/HEע/E

Ephod – Appearance

Sources

Shemot 28:6-12שמות כ״ח:ו׳-י״ב

(6) “They shall make the ephod of gold, of blue, and purple, scarlet, and fine twined linen, the work of the skillful workman. (7) It shall have two shoulder straps joined to the two ends of it, that it may be joined together. (8) The skillfully woven band, which is on it, that is on him, shall be like its work and of the same piece; of gold, of blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen. (9) You shall take two onyx stones, and engrave on them the names of the children of Israel: (10) six of their names on the one stone, and the names of the six that remain on the other stone, in the order of their birth. (11) With the work of an engraver in stone, like the engravings of a signet, you shall engrave the two stones, according to the names of the children of Israel: you shall make them to be enclosed in settings of gold. (12) You shall put the two stones on the shoulder straps of the ephod, to be stones of memorial for the children of Israel: and Aaron shall bear their names before Hashem on his two shoulders for a memorial.

(ו) וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מׇשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב. (ז) שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹבְרֹת יִהְיֶה לּוֹ אֶל שְׁנֵי קְצוֹתָיו וְחֻבָּר. (ח) וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו כְּמַעֲשֵׂהוּ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מׇשְׁזָר. (ט) וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (י) שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם. (יא) מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה אֹתָם. (יב) וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי י״י עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן.

Shemot 28:22-28שמות כ״ח:כ״ב-כ״ח

(22) You shall make on the breastplate chains like cords, of braided work of pure gold. (23) You shall make on the breastplate two rings of gold, and shall put the two rings on the two ends of the breastplate. (24) You shall put the two braided chains of gold in the two rings at the ends of the breastplate. (25) The other two ends of the two braided chains you shall put on the two settings, and put them on the shoulder straps of the ephod in its forepart. (26) You shall make two rings of gold, and you shall put them on the two ends of the breastplate, on its edge, which is toward the side of the ephod inward. (27) You shall make two rings of gold, and shall put them on the two shoulder straps of the ephod underneath, in its forepart, close by its coupling, above the skillfully woven band of the ephod. (28) They shall bind the breastplate by its rings to the rings of the ephod with a lace of blue, that it may be on the skillfully woven band of the ephod, and that the breastplate may not swing out from the ephod.

(כב) וְעָשִׂיתָ עַל הַחֹשֶׁן שַׁרְשֹׁת גַּבְלֻת מַעֲשֵׂה עֲבֹת זָהָב טָהוֹר. (כג) וְעָשִׂיתָ עַל הַחֹשֶׁן שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְנָתַתָּ אֶת שְׁתֵּי הַטַּבָּעוֹת עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן. (כד) וְנָתַתָּה אֶת שְׁתֵּי עֲבֹתֹת הַזָּהָב עַל שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת אֶל קְצוֹת הַחֹשֶׁן. (כה) וְאֵת שְׁתֵּי קְצוֹת שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת תִּתֵּן עַל שְׁתֵּי הַמִּשְׁבְּצוֹת וְנָתַתָּה עַל כִּתְפוֹת הָאֵפֹד אֶל מוּל פָּנָיו. (כו) וְעָשִׂיתָ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְשַׂמְתָּ אֹתָם עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן עַל שְׂפָתוֹ אֲשֶׁר אֶל עֵבֶר הָאֵפֹד בָּיְתָה. (כז) וְעָשִׂיתָ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְנָתַתָּה אֹתָם עַל שְׁתֵּי כִתְפוֹת הָאֵפוֹד מִלְּמַטָּה מִמּוּל פָּנָיו לְעֻמַּת מַחְבַּרְתּוֹ מִמַּעַל לְחֵשֶׁב הָאֵפוֹד. (כח) וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפוֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיוֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפוֹד וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד.

Shemot 28:31שמות כ״ח:ל״א

“You shall make the robe of the ephod all of blue.

וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת.

Shemot 29:5שמות כ״ט:ה׳

You shall take the garments, and put on Aaron the coat, the robe of the ephod, the ephod, and the breastplate, and clothe him with the skillfully woven band of the ephod;

וְלָקַחְתָּ אֶת הַבְּגָדִים וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן אֶת הַכֻּתֹּנֶת וְאֵת מְעִיל הָאֵפֹד וְאֶת הָאֵפֹד וְאֶת הַחֹשֶׁן וְאָפַדְתָּ לוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד.

Shemot 39:1-21שמות ל״ט:א׳-כ״א

(1) Of the blue, purple, and scarlet, they made finely worked garments, for ministering in the holy place, and made the holy garments for Aaron; as Hashem commanded Moses. (2) He made the ephod of gold, blue, purple, scarlet, and fine twined linen. (3) They beat the gold into thin plates, and cut it into wires, to work it in the blue, in the purple, in the scarlet, and in the fine linen, the work of the skillful workman. (4) They made shoulder straps for it, joined together. At the two ends it was joined together. (5) The skillfully woven band that was on it, with which to fasten it on, was of the same piece, like its work; of gold, of blue, purple, scarlet, and fine twined linen; as Hashem commanded Moses. (6) They worked the onyx stones, enclosed in settings of gold, engraved with the engravings of a signet, according to the names of the children of Israel. (7) He put them on the shoulder straps of the ephod, to be stones of memorial for the children of Israel, as Hashem commanded Moses. (8) He made the breastplate, the work of a skillful workman, like the work of the ephod; of gold, of blue, purple, scarlet, and fine twined linen. (9) It was square. They made the breastplate double. Its length was a span, and its breadth a span, being double. (10) They set in it four rows of stones. A row of ruby, topaz, and beryl was the first row; (11) and the second row, a turquoise, a sapphire , and an emerald; (12) and the third row, a jacinth, an agate, and an amethyst; (13) and the fourth row, a chrysolite, an onyx, and a jasper. They were enclosed in gold settings. (14) The stones were according to the names of the children of Israel, twelve, according to their names; like the engravings of a signet, everyone according to his name, for the twelve tribes. (15) They made on the breastplate chains like cords, of braided work of pure gold. (16) They made two settings of gold, and two gold rings, and put the two rings on the two ends of the breastplate. (17) They put the two braided chains of gold in the two rings at the ends of the breastplate. (18) The other two ends of the two braided chains they put on the two settings, and put them on the shoulder straps of the ephod, in its front. (19) They made two rings of gold, and put them on the two ends of the breastplate, on its edge, which was toward the side of the ephod inward. (20) They made two rings of gold, and put them on the two shoulder straps of the ephod underneath, in its front, close by its coupling, above the skillfully woven band of the ephod. (21) They bound the breastplate by its rings to the rings of the ephod with a lace of blue, that it might be on the skillfully woven band of the ephod, and that the breastplate might not come loose from the ephod, as Hashem commanded Moses.

(א) וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה י״י אֶת מֹשֶׁה. (ב) וַיַּעַשׂ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מׇשְׁזָר. (ג) וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וְקִצֵּץ פְּתִילִם לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן וּבְתוֹךְ תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבְתוֹךְ הַשֵּׁשׁ מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב. (ד) כְּתֵפֹת עָשׂוּ לוֹ חֹבְרֹת עַל שְׁנֵי [קְצוֹתָיו] (קצוותו) חֻבָּר. (ה) וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו מִמֶּנּוּ הוּא כְּמַעֲשֵׂהוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מׇשְׁזָר כַּאֲשֶׁר צִוָּה י״י אֶת מֹשֶׁה. (ו) וַיַּעֲשׂוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצֹת זָהָב מְפֻתָּחֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם עַל שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (ז) וַיָּשֶׂם אֹתָם עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה י״י אֶת מֹשֶׁה. (ח) וַיַּעַשׂ אֶת הַחֹשֶׁן מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מׇשְׁזָר. (ט) רָבוּעַ הָיָה כָּפוּל עָשׂוּ אֶת הַחֹשֶׁן זֶרֶת אׇרְכּוֹ וְזֶרֶת רׇחְבּוֹ כָּפוּל. (י) וַיְמַלְאוּ בוֹ אַרְבָּעָה טוּרֵי אָבֶן טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד. (יא) וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם. (יב) וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה. (יג) וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה מוּסַבֹּת מִשְׁבְּצֹת זָהָב בְּמִלֻּאֹתָם. (יד) וְהָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם פִּתּוּחֵי חֹתָם אִישׁ עַל שְׁמוֹ לִשְׁנֵים עָשָׂר שָׁבֶט. (טו) וַיַּעֲשׂוּ עַל הַחֹשֶׁן שַׁרְשְׁרֹת גַּבְלֻת מַעֲשֵׂה עֲבֹת זָהָב טָהוֹר. (טז) וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי מִשְׁבְּצֹת זָהָב וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיִּתְּנוּ אֶת שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן. (יז) וַיִּתְּנוּ שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת הַזָּהָב עַל שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת עַל קְצוֹת הַחֹשֶׁן. (יח) וְאֵת שְׁתֵּי קְצוֹת שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת נָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמִּשְׁבְּצֹת וַיִּתְּנֻם עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אֶל מוּל פָּנָיו. (יט) וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן עַל שְׂפָתוֹ אֲשֶׁר אֶל עֵבֶר הָאֵפֹד בָּיְתָה. (כ) וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיִּתְּנֻם עַל שְׁתֵּי כִתְפֹת הָאֵפֹד מִלְּמַטָּה מִמּוּל פָּנָיו לְעֻמַּת מַחְבַּרְתּוֹ מִמַּעַל לְחֵשֶׁב הָאֵפֹד. (כא) וַיִּרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפֹד וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפֹד כַּאֲשֶׁר צִוָּה י״י אֶת מֹשֶׁה.

Vayikra 8:6-9ויקרא ח׳:ו׳-ט׳

(6) Moses brought Aaron and his sons, and washed them with water. (7) He put the coat on him, tied the sash on him, clothed him with the robe, put the ephod on him, and he tied the skillfully woven band of the ephod on him, and fastened it to him with it. (8) He placed the breastplate on him; and in the breastplate he put the Urim and the Thummim. (9) He set the turban on his head; and on the turban, in front, he set the golden plate, the holy crown; as Hashem commanded Moses.

(ו) וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו וַיִּרְחַץ אֹתָם בַּמָּיִם. (ז) וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד וַיֶּאְפֹּד לוֹ בּוֹ. (ח) וַיָּשֶׂם עָלָיו אֶת הַחֹשֶׁן וַיִּתֵּן אֶל הַחֹשֶׁן אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים. (ט) וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשֶׂם עַל הַמִּצְנֶפֶת אֶל מוּל פָּנָיו אֵת צִיץ הַזָּהָב נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוָּה י״י אֶת מֹשֶׁה.

Shemuel I 2:28שמואל א ב׳:כ״ח

And did I choose him out of all the tribes of Israel to be My priest, to go up unto Mine altar, to burn incense, to wear an ephod before Me? and did I give unto the house of thy father all the offerings of the children of Israel made by fire?

וּבָחֹר אֹתוֹ מִכׇּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן לַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לָשֵׂאת אֵפוֹד לְפָנָי וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ אֶת כׇּל אִשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

Shemuel I 14:3שמואל א י״ד:ג׳

and Ahijah, the son of Ahitub, Ichabod's brother, the son of Phinehas, the son of Eli, the priest of the Lord in Shiloh, wearing an ephod. And the people knew not that Jonathan was gone.

וַאֲחִיָּה בֶן אֲחִטוּב אֲחִי אִיכָבוֹד בֶּן פִּינְחָס בֶּן עֵלִי כֹּהֵן י״י בְּשִׁלוֹ נֹשֵׂא אֵפוֹד וְהָעָם לֹא יָדַע כִּי הָלַךְ יוֹנָתָן.

Shemuel II 6:14שמואל ב ו׳:י״ד

And David danced before the Lord with all his might; and David was girded with a linen ephod.

וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכׇל עֹז לִפְנֵי י״י וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד.

Yechezkel 44:18יחזקאל מ״ד:י״ח

They shall have linen tires upon their heads, and shall have linen breeches upon their loins; they shall not gird themselves with any thing that causeth sweat.

פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל רֹאשָׁם וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל מׇתְנֵיהֶם לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע.

Daniel 11:45דניאל י״א:מ״ה

And he shall plant the tents of his palace between the seas and the beauteous holy mountain; and he shall come to his end, and none shall help him.

וְיִטַּע אׇהֳלֵי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר צְבִי קֹדֶשׁ וּבָא עַד קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ.

Josephus Antiquities of the Jews 3:7:5יוספוס קדמוניות היהודים ג׳:ז׳:ה׳

[162] Over these, the high priest wore a third vestment called the Ephod, resembling the Epomis of the Greeks, fashioned like this: it was about a foot wide and woven of several colours intermixed with gold, and was in general shaped like a tunic with sleeves, which left the middle of the breast uncovered. [163] Within the gap of this vestment was inserted a piece of about a hand's width, embroidered with gold and the other colours of the ephod and called the Essen, which in the Greek means the Oracle. [164] This piece exactly filled the gap in the Ephod to which it was joined by golden rings at each corner. Similar rings were attached to the ephod and a blue ribbon was used to fasten them together at the rings. [165] To avoid sagging in the space between the rings, they contrived to fill it up with a texture of blue stitching. Upon the Ephod, to fasten it, were two sardonyxes at the shoulders, each of which had an extremity to which the golden pins could be fastened. [166] On these were engraved the names of the sons of Jacob, in the local alphabet and in our own tongue, six on each stone, with the names of the elder sons on the right shoulder. There were also twelve stones on the Essen, of unusual size and beauty, a priceless ornament of immense value. [167] These stones stood in four rows of three, worked into the Essen and set in golden clasps which were themselves so set within the fabric as not to fall out. [168] The first triad were a sardonyx, a topaz and an emerald; the second held a carbuncle, a jasper and a sapphire; the third row had first a ligure, then an amethyst and then an agate, being the ninth in all;.the fourth row began with a chrysolite, then came an onyx and last of all a beryl. [169] The names of all the sons of Jacob were engraved in these stones, whom we regard as the founders of our tribes, each stone being honoured with a name according to the order of their birth. [170] As the rings were too weak to bear the weight of the stones by themselves, they inserted two other larger rings into the texture of the Essen near the throat, to receive slim chains connected by golden bands to the tops of the shoulders, the ends of which connected the ring to a projection at the back of the ephod. [171] This was to secure the Essen, that it might not fall from its place. There was also a sash sewn to the Essen, of the aforesaid colours interwoven with gold, which was again tied over the seam after one turn and allowed to hang down. This sash was also fringed by tassels surrounded by golden sheaths.

Bavli Zevachim 18b-19aבבלי זבחים י״ח:-י״ט.

The Gemara asks: What is the meaning of the phrase in the verse: “They shall not gird themselves with yaza”? Abaye said: They shall not gird themselves in a place in which people sweat [mezi’in]. As it is taught in a baraita: When they gird themselves with the belt, they may not gird themselves below their loins nor above their elbows, but rather {19a} at the level of their elbows.

מאי {יחזקאל מ״ד:י״ח} לא יחגרו ביזע אמר אביי לא יחגרו במקום שמזיעין כדתניא כשהם חוגרין אין חוגרין לא למטה ממתניהן ולא למעלה מאציליהן אלא {19a} כנגד אצילי ידיהן.

R. Saadia Gaon, Seder Avodah for Yom HaKippurimר׳ סעדיה גאון, סדר עבודה ליום הכפורים

פעולת חושב אריגת האפוד משזר שש שני תכלת וארגמן פתיל זהב נטוה בכל חוט ונתלבש בו מלב ועד טבור פגות כתפיו כזוהר המאורות מבהיקות אור מאבני השהם פתחם בשמיר זכרון שבטים המתחלקים בשמות ואותות פרש ממנו חשב האפוד ארוג כמעשהו ויענדו לאחוריו פורק עון צו ראש דברות קדש אפודת מסכת אלהי זהב פני לב האפוד קרע זרת על זרת מקום ירוכס חושן בטבעות זהב...

Rashi Shemot 28:4-7רש״י שמות כ״ח:ד׳-ז׳

(4) חשן A BREAST-PLATE – an ornament borne in front of the heart. ואפוד AND AN EPHOD – I have heard no tradition nor have I found in the Boraitha any description of its shape, but my own mind tells me that it was tied on behind him; its breadth was the same as the breadth of a man's back like a kind of apron which is called pourceint in old French which ladies of rank tie on when they ride on horse-back. Such, as mentioned, was the way in which the lower part was made, as it is said, (II Samuel 6:14) "And David was girded with a linen ephod" — this informs us that the ephod was something tied on the body. It is, however, not possible to say that it consisted of a girdle only, because it is said (Leviticus 8:7) "And he put the ephod upon him", and afterwards it is stated "and he girded him with the חשב of the ephod" and this Onkelos translated by "the girdle of the ephod." This, therefore, informs us that the חשב is the girdle and the אפור is the name of the ornamental garment itself. Further, it is not possible to assert that it was on account of the two shoulder-straps that it was called אפוד (i.e. that the term אפוד applies to these two straps and the girdle to which they were attached) for it is said, (v. 27) "the two shoulder-pieces of the ephod" — this tells us that the ephod is a separate name, the shoulderpieces a separate name and the girdle a separate name (i.e. each of these is the name of separate articles). Consequently I say that it is called אפוד in reference to the apron-like garment which hung down and that it was so called because they bedecked him (אופדו) and ornamented him with it, as it is said, (Leviticus 8:7) "And he bedecked (ויאפוד) him with it." The חשב was the girdle which was on the upper portion of it (the ephod), and the shoulder-pieces were attached to it. Further, my own mind tells me that there is evidence that it was a kind of garment, for Jonathan ben Uzziel translates (II Samuel 6:14) "And David was girded with a linen ephod" by "a linen כרדוט" and exactly similarly does he translate מעילים, "robes", by כרדוטין in the story of Tamar, Absolom's sister, (II Samuel 13:18) "For with such robes (מעילים) were the king's daughters that were virgins apparelled". מעיל – This was a kind of shirt and so, too, the כתונת, except that the כתונת was worn immediately on the body and מעיל is a term for the outer shirt. תשבץ A QUILTED [INNER GARMENT] – made with משבצות as ornaments. These משבצות were a kind of indentations which are made in gold ornaments as a setting in which to fix precious stones and pearls, as it is said of the stones of the ephod, (v. 11) "enclosed in settings (משבצות) of gold." In old French they call them castons. מצנפת – a kind of domed helmet which they call cofea in old French, for in another passage (v. 40) it calls them מגבעות which we translate in the Targum by כובעין, helmets. ואבנט – This was a girdle upon the inner-garment, and the ephod was the girdle over the outer-garment, just as we find it stated in the description of the order in which they were donned: (Leviticus 8:7), "And he put upon him the inner-garment (כתנת) and girded him with the belt (אבנט) and clothed him with the mantle (מעיל) and put the ephod (אפוד) upon him." בגדי קדש lit., GARMENTS OF THE HOLY THING – i.e. from the heave-offering that is sanctified (מקדשת) to My Name shall they make them (Sifra, Acharei Mot, Chapter 1 10). (5) והם יקחו AND THEY SHALL TAKE – Those men, wise in heart (cf. v. 3), who are to make the garments shall receive from the donors את הזהב ואת התכלת THE GOLD AND THE BLUE PURPLE, in order to make the garments of them. (6) ועשו את האפד AND THEY SHALL MAKE THE EPHOD – If I set myself to explain the making of the ephod and the breast-plate in the order of the verses, the description of them would be fragmentary and the reader might err in piecing the details together: therefore I shall write down how they were made, just as each of them was, in order that "he who runs may read" (may have a comprehensive idea of them in their entirety), and afterwards I shall explain it in the order of the verses. The ephod was made like that kind of apron of women who ride on horse-back. He (the priest) tied it on behind him opposite (at the height of) his heart below his elbows. Its breadth was equal to the measure of a man's back and somewhat more (cf. Rashi, end of v. 26), and it reached to his heels. The belt was attached to its top edge along the whole of its width, being of weaver's work (i.e. woven in one piece with the ephod) and it extended on both sides beyond the width of the ephod in order that it might go right round the body and gird on the ephod by means of it. The shoulder-pieces were attached to the belt, one on the right and one the left, behind the priest, at the two ends of the width of the apron, and when they were lifted up they stood (we should say "they lay") upon his two shoulders, so that they were like two straps made of the same material as the ephod itself, and sufficiently long to lift them up to reach to his neck on both sides, and they hung over in front of him a little below his shoulders. The onyx stones were fixed in them, one on his right shoulder and one on his left shoulder, and the settings were placed in their ends in front of his shoulders on his breast. Two cords of gold were inserted through two rings which were on the breastplate at the two ends of its upper width (edge), one on the right and one on the left, and the two ends of the chain (or cord) were fixed in the setting on the right, and similarly the two ends of the left chain were fixed in the setting which was on the left shoulder. Consequently, the breast-plate hung in front of him over his heart from the settings of the ephod. Further, there were two rings at the two ends of the breast-plate on its lower edge, and opposite them two rings below on the two shoulder pieces of the ephod on the lower edge of each where this was joined to the belt. The under two rings on the breast-plate were opposite the rings on the ephod, lying one upon the other, and they fastened them (each pair of rings) together by a blue purple thread which was inserted through the rings in the ephod and breast-plate, so that the lower edge of the breast-plate should lie close to the belt of the ephod and should not move about and come apart from it, swinging to and fro. זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר OF GOLD, OF BLUE PURPLE, AND OF RED PURPLE, OF CRIMSON AND FINE TWISTED LINEN – The five materials were intertwined in every strand: they beat out the gold into the form of thin plates and from them they cut threads, and they wove that gold thread together with six threads of blue purple and a gold thread with six threads of red purple, and similarly with the crimson and similarly with the fine linen; because all the materials had their threads sixfold and there was a gold thread with each of them. Then they intertwined them all into one thread; it followed, therefore, that their thread was 28-fold. This is how it is explained in Treatise Yoma 72a and it is derived from the following verse: (Exodus 39:3) "And they beat out the gold into thin plates and cut it into threads to work the threads of gold in the blue purple and in the red purple, etc." — this tells us that a gold thread was intertwined with each material. מעשה חשב THE WORK OF AN ARTIST – I have already explained (Exodus 26:1) that this was weaving on both sides: that is, that the designs on both sides were not similar one to the other. (7) שתי כתפת וגו' TWO SHOULDER-PIECES, etc. – The apron was below and the חשב of the ephod was the belt, and this was joined to it on its top edge similar to the apron of ladies who ride on horseback. On the priest's back there were joined to the belt two pieces like two wide straps, one opposite each shoulder. He lifted these up upon his two shoulders so that they hung down in front of him before his breast, and because they were joined to the rings in the breast-plate they were held fast in front of him upon his heart so that they could not fall off his shoulders backwards, just as is explained in this section (v. 28). Thus they lay on his back in an erect position and then passed over his shoulders and the two onyx stones were fixed on them, one stone upon each shoulder-piece. אל שני קצותיו AT THE TWO EXTREMITIES THEREOF – on the width of the ephod; for its width was equal only to that of the priest's back (and did not go entirely round his body, so that one may well speak of the two extremities of the ephod), and its height was up to the elbows — which they call coudes in old French — and not higher, because it is said (Ezekiel 44:18) "they shall not gird themselves (בַּיָּזַע)," i.e. they shall not gird themselves in the place where one perspires (במקום זיעה) namely, not higher than their elbows and not lower than their loins, but only by their elbows (Zevachim 18b). וחבר IT – the ephod — SHALL BE JOINED with the two shoulder-pieces of the ephod: he shall join them below the belt with a needle and he shall not weave them together with it, but he must weave them separately and join them afterwards.

(ד) חשן – תכשיט כנגד הלב. אפוד – לא שמעתי ולא מצאתי בברייתא פירוש תבניתו. ולבי אומר לי שהוא חגורה לו מאחוריו רוחב, כרוחב גב איש, ודומה כמין סינר שקורין פורציינט, שחוגרות השרות כשרוכבות על סוסים, כך מעשיהן מלמטה, שנאמר: ודוד חגור אפוד בד (שמואל ב ו׳:י״ד), למדנו שהאפוד חגורה הוא. ואי איפשר לומר אין בו אלא החגורה לבדה, שהרי נאמר: ויתן עליו את האפוד, ואחר כך ויחגר אותו בחשב האפוד (ויקרא ח׳:ז׳). ותרגם אונקלוס: בהמיין איפודא. למדנו שהחשב הוא החגור, והאפוד שם תכשיט לבדו. ואי איפשר לומר שעל שם שתי הכתיפות שבו הוא קרוי, שהרי נאמר: שתי כתפות האפוד (שמות כ״ח:כ״ז), למדנו שהאפוד שֵם לבד, והכתפות שֵם לבד, והחשב שם לבד. לכך אני אומר שעל שם הסינר שלמטה הוא קרוי אפוד, על שם שאופדו ומקשטו בו, כמה שנאמר: ויאפוד לו בו (ויקרא ח׳:ז׳). והחשב הוא החגור שלמעלה הימנו, והכתפות קבועות בו. ועוד אומר לי לבי שיש ראייה שהוא מין לבוש, שתירגם יונתן ודוד חגור אפוד בד (שמואל ב ו׳:י״ד): כרדוט דבוץ. ותירגם כמו כן מעילים: כרדוטין, במעשה תמר אחות אבשלום כתוב: כי כן תלבשנה בנות המלכים מעילים (שמואל ב י״ג:י״ח). מעיל – הוא כמין חלוק, וכן הכתנת, אלא שהכתנת סמוך לבשרו, ומעיל קורא חלוק עליון. תשבץ – עשויה משבצות משבצות לנוי, והמשבצות הן גומות גומות, כמין גומות העשויות בתכשיטי זהב למושב קביעות אבנים טובות ומרגליות, כמה שנאמר באבני האפוד: מוסבות משבצות זהב (שמות כ״ח:י״א), ובלעז קיישטון. מצנפת – כמין כיפת כובע שקורין קוייפא, שהרי במקום אחר קורא לה מגבעות (שמות ל״ט:כ״ח), ומתרגמינן כובעין. אבנט – היא חגורה על הכתנת, והאפוד חגורה על המעיל, כמו שמצינו בסדר לבישתן: ויתן עליו את הכתנת ויחגור אותו באבנט וילבש אותו את המעיל ויתן עליו את האפוד (ויקרא ח׳:ז׳). בגדי קדש – מתרומה המוקדשת לשמי יעשו אותה. (ה) והם יקחו – אותם חכמי לב שיעשו את הבגדים יקבלו מן המתנדבים את הזהב ואת התכלת וגומ׳, לעשות מהן הבגדים. (ו) ועשו את האפוד – אם באתי לפרש מעשה האפוד וחשן על סדר המקראות, הרי פירושן פרקים, וישגה הקורא בצירופין, לכך אני כותב מעשיהן כמות שהוא למען ירוץ קורא בו. האפוד עשוי כמין סינר של נשים רוכבות סוסים, וחוגרו מאחוריו כנגד לבו למטה מאציליו. רחבו כמדת רחב גבו של אדם ויותר, מגיע עד עקיביו. והחשב מחובר בראשו על פני רחבו מעשה ארג, ומאריך לכאן ולכאן כדי להקיף ולחגור בו. והכתיפות מחוברות בחשב, אחת לימין ואחת לשמאל, מאחורי הכהן לשני קצות רחבו של סינר. וכשזוקפות עומדות לו על שתי כתיפיו, והן כמין שתי רצועות עשויות ממין האפוד ארוכות כדי שיעור לזוקפן אצל צוארו מיכן ומיכן, ונקפלות לפניו למטה מכתיפיו מעט. ואבני השהם קבועות בהן אחת על כתף ימין ואחת על כתף שמאל, והמשבצות נתונות בראשיהן לפני כתיפיו. ושתי עבותות הזהב תחובות בשתי טבעות שבחשן שבשתי קצות רחבו העליון, אחת לימין, ואחת לשמאל. ושני ראשי השרשרות תקועין במשבצות לימין, ובשמאלית תקועין במשבצות שבכתף שמאל, נמצא החשן תלוי במשבצות האפוד, על לבו מלפניו. ועוד שתי טבעות בשתי קצות החשן בתחובתו, וכנגדן שתי טבעות בשתי כתפות האפוד מלמטה, בראשן התחתון המחובר בחשב. הטבעות החשן מול טבעות האפוד שוכבין זה על זה, ומרכסן בפתיל תכלת תחוב בטבעות האפוד והחשן, שיהא תחתית החשן דבוק לחשב האפוד, ולא יהא נד ומובדל הולך וחוזר. זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש – חמשת מינין הללו שזורין בכל חוט. היו מרדדין את הזהב כמין טסין דקין, וקוצצין מהן פתילין, וטוין אותן חוט של זהב עם שש חוטין של תכלת, וחוט של זהב עם שש חוטין של ארגמן, וכן בתולעת שני והשש, שכל המינין חוטן כפול ששה, וחוט זהב עם כל אחד. ואחר כך שוזר את כולו כאחד, נמצא חוטו כפול עשרים ושמנה, וכן מפורש במסכת יומא (בבלי יומא ע״ב.). ולמד מן המקרא הזה: וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים לעשות את פתילי הזהב בתוך התכלת ובתוך הארגמן וגו׳ (שמות ל״ט:ג׳) – למדנו שחוט של זהב שזור עם כל מין ומין. מעשה חשב – כבר פירשתי (רש״י שמות כ״ו:א׳) שהיא אריגת שתי קירות, שאין צורות שני עבריה דומות זו לזו. (ז) שתי כתיפות חוברות יהיה לו וגו׳ – הסינר מלמטה, וחשב האפוד היא החגורה צמודה לו מלמעלה, דוגמת סינר הנשים. ומגבו של כהן היו מחוברות בחשב, שתי חתיכות כמין שתי רצועות רחבות, אחת כנגד כל כתף וכתף, וזוקפן על שתי כתפיו עד שנקפלות לפניו כנגד החזה. ועל ידי חיבורן לטבעות החשן, נאחזין מלפניו כנגד לבו, שאין נופלות, כמה שנאמר בעניין (שמות כ״ח:כ״ח). והיו זקופות והולכות כנגד כתיפיו, ושתי אבני השהם קבועות בהן אחת בכל אחת. אל שתי קצותיו – אל שתי קצות רחבו של אפוד, שלא היה רחבו אלא כנגד גבו של כהן. וגובהו עד כנגד האצילים שקורין קודש, שנאמר: לא יחגרו ביזע (יחזקאל מ״ד:י״ח) – אין חוגרין במקום זיעה, לא למעלה מאציליהן, ולא למטה ממתניהם, אלא כנגד אציליהן. וחובר – האפוד עם אותן שתי כתפות, יחבר אותם במחט בחשב, ולא יארגם עמו, אלא אורגם לבד ואחר כך מחברם.

Rashi Shemot 28:8רש״י שמות כ״ח:ח׳

וחשב אפדתו This signifies, and the girdle by means of which he bedecks it (the ephod) and puts it in order for the priest and adorns him (cf. Rashi on v. 4). אשר עליו WHICH WAS UPON IT – above on the edge of the apron: this is therefore the girdle. כמעשהו ACCORDING TO THE WORK THEREOF – as the weaving of the apron — the work of an artist and of the five materials — so the weaving of the belt, also, was the work of an artist and of the five materials. ממנה יהיה IT SHALL BE OF THE SAME – it shall be woven together with it, and one shall not weave it separately, and join its afterwards.

וחשב אפדתו – חגור שעל ידו היה מאפדו ומתקנו לַכֹהן ומקשטו. אשר עליו – למעלה בשפת הסינר, והיא החגורה. כמעשהו – כאריגת הסינר, מעשה חשב ומחמשת מינין, כך אריגת החשב ומחמשת מינין. ממנו יהיה – עמו היה ארוג, ולא יארגנו לבד ויחברנו.

Rashi Shemot 28:25-28רש״י שמות כ״ח:כ״ה-כ״ח

(25) ואת שתי קצות means, AND THE TWO EXTREMITIES OF שתי עבתת THE TWO PLAITED CHAINS – (Rashi points out that קצות is in the construct state) — i.e. the two ends of each cord תתן על שתי המשבצות THOU SHALT FASTEN IN THE TWO SETTINGS – These are the selfsame settings which are mentioned above in the paragraph that is placed between the section on the breast-plate and the section on the ephod. There it did not explain their purpose and their position; now, however, it explains that he should fix into them the ends of the plaited chains which had been inserted in the rings of the breast-plate on the right and on the left near the neck. The two ends of the right chain he fixed in the setting on the right, and similarly in that on the left he fixed the two ends of the left chain. ונתת AND THOU SHALT PUT the settings. על כתפות האפד ON THE SHOULDER-PIECES OF THE EPHOD, one setting on this shoulder-piece and one on that. Consequently the shoulder-pieces of the ephod hold the breast-plate up so that it may not fall, and from them did it hang. But the lower edge of the breast-plate would still come and go (swing to and fro) and strike against his stomach and would not lie closely upon it; therefore two more rings were needed for its lower edge, as it goes on to explain. אל מול פניו IN THE FOREPART THEREOF – i.e. in the forepart of the ephod. meaning that he should not put the settings on that surface of the shoulder-pieces which faced the מעיל, but on the upper surface which faced the outside. It is that latter surface which is called the forepart of the ephod, because the surface which is not seen, being turned towards the מעיל, cannot be called the פנים, the front. (26) על שני קצות החשן IN THE TWO EXTREMITIES OF THE BREAST-PLATE – These are its two lower corners on the right and on the left. על שפתו אשר על עבר האפוד ביתה ON THE BORDER THEREOF WHICH IS ON THE OTHER SIDE OF THE EPHOD INWARD – Here you have two indications of the position of the rings: one, that he should place them on the two ends of the lower edge, for it was this which was over against the ephod, because its upper edge was not over against the ephod since it was close to the neck and the ephod was placed a little above his loins (consequently the upper edge of the breastplate which was near the priest's neck was nowhere near the ephod which was girded round him just above the loins. See Rashi on v. 7). It gives another indication by the use of the word ביתה : that, he should not fix them on that side of the breast-plate which faced outside, but on that side which faced inward, because it is said ביתה, inward. It was that side which was turned toward the ephod, for the ends of the lower edge of that side of the breast-plate really lay upon the ephod since the priest tied the belt of the ephod around him and the apron was folded over in front of the priest upon his loins and upon a part of his stomach on both sides as far as against the ends of the breast-plate (i.e. the corners of the lower edge), the ends of which lay upon it. (27) על שתי כתפות האפוד מלמטה. ON THE TWO SHOULDER-PIECES OF THE EPHOD UNDERNEATH – underneath because the settings were placed on the upper ends of the shoulder-pieces of the ephod which came upon his shoulders beside his throat and which were folded over his shoulders and fell down in front of him; and the rings mentioned here He commanded to be put on the other end of each shoulder-piece which was joined on the ephod. This is the meaning of what is said לעמת מחברתו, "over against the joining thereof", i.e. close by the spot where they were joined on to the ephod, namely, a little above the girdle, for the place of joining was over against the girdle. Thus these rings were placed a little above the place where the shoulder-straps began to rise from the girdle, and this is the meaning of what is said, "above the girdle of the ephod". These were thus opposite (i.e. on a level with) the end (the lower edge) of the breastplate (but, of course, on the priest's back, whilst the breast-plate lay in front of him). Now they placed a thread of blue purple in those rings and in the rings of the breast-plate and fastened them (the pair of rings) together by means of that thread on the right and on the left so that the lower edge of the breast-plate should not move forward and then return backward (should not move to and fro) and strike against his stomach. It followed, therefore, that it (the breast-plate) lay well upon the "Meil". ממול פניו TOWARDS THE FOREPART THEREOF – i.e. on the outer side. (28) וירכסו – This is an expression for joining. Similar in meaning is, (Psalms 31:21) "[Thou hidest them] from the רֻכְסַי of men", i.e. from the union of companies of wicked people. Similar is, (Isaiah 40:4) "And the רכסים shall become a plain" — i.e. the mountains which are close (almost joined) to one another so that it is not possible to descend into the valley between them except with great difficulty, since, in consequence of their closeness to each other, the valley is precipitous and deep — these רכסים, connected mountains, shall become a level plain and easy to travel upon. להיות על חשב האפוד THAT IT MAY BE UPON THE GIRDLE OF THE EPHOD – that the breast-plate (not the ring) may be attached to the girdle of the ephod. ולא יזח SO THAT [THE BREAST-PLATE] BE NOT LOOSENED – יזח is an expression for "breaking away". It is an Arabic expression according to the opinion of Dunash ben Labrat.

(כה) ואת שתי קצות של שתי העבתת – שני ראשיהן של כל אחד ואחד. תתן על שתי המשבצות – הן הן הכתובות למעלה (שמות כ״ח:י״ג-י״ד) בין פרשת החשן לפרשת האפוד, ולא פירש את צורכן ואת מקומן. עכשיו מפרש לך שיתקע בהן ראשי העבותות התחובות בטבעות החשן לימין ולשמאל אצל הצואר, שני ראשי שרשרות הימנית תוקע במשבצות של ימין, וכן בשל שמאל שני ראשי שרשרות השמאל. ונתת – המשבצות. על כתפות האפוד – אחת בזו ואחת בזו, נמצאו כתפות האפוד מחזיקין את החשן שלא יפול, ובהן הוא תלוי. ועדיין שפת החשן התחתונה הולכת ובאה נוקשת על כריסו ואינה דבוקה לו יפה, לכך הוצרך עוד שתי טבעות לתחתיתו, כמו שמפרש והולך. אל מול פניו – של אפוד, שלא יתן המשבצות בעבר הכתפות שכלפי המעיל, אלא בעבר העליון שכלפי החוץ. והוא קרוי מול פניו של אפוד, כי אותו עבר שאינו נראה אינו קרוי פנים. (כו) על שני קצות החשן – הן שתי פיאותיו התחתונות לימין ולשמאל. על שפתו אשר על עבר האפד ביתה – הרי לך שני סימנין. האחד: שיתנם בשתי קצות של תחתיתו שהוא כנגד האפד, שעליונו אינו כנגד האפד, שהרי סמוך לצואר הוא, והאפוד נתון על מתניו. ועוד נתן סימנין שלא יקבעם בעבר החשן שכלפי החוץ, אלא בעבר שכלפי פנים, שנאמר: ביתה. ואותו העבר הוא לצד האפוד, שחשב האפוד חוגרו לכהן, ונקפל הסינר לפני הכהן על מתניו, וקצת כריסו מיכאן ומכאן עד כנגד קצות החשן, וקצותיו שוכבין עליו. (כז) על שתי כתפות האפוד מלמטה – שהמשבצות ניתנו בראשי כתפות האפוד העליונים הבאים על כתיפיו כנגד גרונו ונקפלות ויורדות לפניו. והטבעות צוה ליתן בראשו השיני שהוא מחובר לאפוד, והוא שנאמר: לעמת מחברתו, סמוך למקום חיבורן באפוד למעלה מן החגורה מעט, שהמחברת לעומת החגורה. ואילו נתונים מעט בגובה זקיפת הכתיפות, הוא שנאמר: ממעל לחשב האפוד, והן כנגד סוף החשן. ונותן פתיל תכלת באותן טבעות שניות ובטבעות החשן, ורוכסן באותו הפתיל לימין ולשמאל, שלא יהא תחתית החשן הולך לפנים וחוזר לאחור ונוקש על כריסו, ונמצא מיושב על המעיל יפה. אל מול פניו – בעבר החיצון. (כח) וירכסו – לשון חיבור, וכן: מרוכסי איש (תהלים ל״א:כ״א) – חיבורי חבלי איש, וכן: והרכסים לבקעה (ישעיהו מ׳:ד׳) – הרים הסמוכים זה לזה, שאי איפשר לירד לגי שביניהם אלא בקושי גדול, שמתוך סמיכתן הגיא זקופה ועמוקה, יהיו לבקעת מישור ונוחה לילך. להיות על חשב האפוד – להיות החשן דבוק על חשב האפוד. ולא יזח – לשון ניתק, ולשון ערבי הוא כדברי דונש בן לברט.

Rashi Zevachim 18bרש״י זבחים י״ח:

במקום שמזיעין – במקום שהבשר נכפל על הבשר ומתחמם ומזיע. כשהן חוגרין – אבנטיהם בשעת עבודה. למטה ממתניהם – מקום שנכפל ונופל שומן הבטן על הקילבוסת שקורין אנק״א. ולא למעלה מאציליהן – למעלה מנגד מרפקן שקורא קוד״א לפי ששם היד שוכב תמיד על הצלעות ומזיע.

Rashi Zevachim 19aרש״י זבחים י״ט.

כנגד אצילי ידיהם – על צלעותיהן כנגד המרפק.

Attributed to Rashi Divrei HaYamim I 15:27מיוחס לרש״י דברי הימים א ט״ו:כ״ז

ודוד מכרבל – כמו בדניאל בכרבלתהון דוגמא כרבלתא דתרנגולא. וכל הלוים – כמו כן מכורבלים במעיל בוץ ולפי שהיה דוד משורר כמו לוים לבש גם הוא לבושיהם שלבשו גם הם וראיה להבדיל כך היה מנהג מלכים ושרים של עובדי כוכבים ומזלות שאוכלים עם כהניהם כחוקם היו לובשים לבושי כהניהם. ועל דויד אפוד בד – כאותו אפוד של אהרן שהיה כמין שני לבדין אחד לפנים ואחד לאחור ומגיע עד מתניו והיה האזור ארוג ממנו וחגרו בו.

Rashbam Shemot 28:4רשב״ם שמות כ״ח:ד׳

ואלה הבגדים THESE ARE THE VESTMENTS: They are all explained below. חשן A BREASTPIECE: Following the plain meaning of Scripture, one may deduce from the context that what is meant is some type of pouch or bag, for it is described below (vs. 16) as being "doubled." ואפוד AND AN EPHOD: This word denotes a garment worn by a person for decorative purposes on top of the rest of his clothes. ואבנט: means a belt. Following the plain meaning of Scripture, there is no need to mention trousers here, since the text lists only the visible garments, the ones worn for honor.

ואלה הבגדים וגו׳ – כולם מפורשים לפנינו. חשן – לפי עניינו ופשוטו: כעין נרתק וכיס, שהרי כפול היה. ואפוד – לשון מלבוש, שמתקשט בו ומכוסה בו האדם, למעלה מכל בגדיו. תשבץ – כעין גומות גומות הוא עשוי. מצנפת – כובע בראש, כדכתיב: וצניף מלוכה (ישעיהו ס״ב:ג׳). ואבנט – אזור. לפי הפשט: מכנסים לא הוצרך להזכיר כאן, שאינו מזכיר אלא בגדים הנראים העשויים לכבוד.

Rashbam Shemot 28:7רשב״ם שמות כ״ח:ז׳

שתי IT SHALL HAVE TWO SHOULDER PIECES WHICH SHALL COME TOGETHER: In my opinion, the ephod was like half a garment, that covers a man from his waist down, both in front and in back. This is the meaning of the verse (Lev. 8:7), "[Moses ... put the ephod on him,] girding him with the skillfully woven band with which he tied it to him." The skillfully woven band (חשב אפודתו) is made like a belt that is part of the ephod, at the edge of the ephod. The two shoulder pieces [described in this verse] literally "come together," (חוברות) entirely, in such a way that they cover the man's entire back side, from the waist up. That is why it says in our verse a second time, "they shall be attached" (וחובר), because aside from the fact that the two shoulder pieces "come together" with each other all the way up to the man's shoulders, the pieces should also be attached at the end to the ephod. The breastpiece is worn in front, over his heart. It is one zeret in length and one zeret in width. It is attached at its top to the shoulder pieces, and at its bottom to the ephod. So, all together, it constitutes one full garment; the priest's entire body is covered by the ephod and the garments that are attached to it, the shoulder pieces and the breastpiece. If [one interprets that] the shoulder pieces do not come together [to cover all of the priest's back] but rather that they are two straps that go over his shoulders and attach to the chains of the breastpiece, then [the construction of the garments does not make sense. For] when the priest would be busy doing the service and would bend over, the shoulder straps would separate and fall off his shoulders and the breastpiece would also fall. אל שני קצותיו [THEY SHALL BE ATTACHED AT ITS TWO ENDS: [The two shoulder pieces are to be attached to the ephod] on the priest's back side, at the two ends of the top [of the ephod], where the skillfully woven band was.

שתי כתיפות חוברות יהיה לו וגו׳ – האפוד עשוי לפי דעתי, כמו חצי מלבוש ממותניו של אדם ולמטה, ומכסהו בין מלפניו בין מלאחריו. וזהו שכתוב: ויחגור אותו בחשב האפוד ויאפוד לו בו (ויקרא ח׳:ז׳), שהחשב הוא עשוי כמין אזור עשוי בתוך שפת האפוד בגוף האפוד. והכתפות הללו שתיהן חוברות ממש מכל וכל, ומכסים את כל הגוף של אדם ואחריו ממתניו ולמעלה. וזהו שכת׳ פעם שנייה: וחובר, שמלבד שהיו הכתפות {חוברות} אשה אל אחותה עד כתפי האדם מלמעלה, חוזר ומחבר אותם מלמטה אל האפוד. והחשן לפניו על לבו, זרת ארכו וזרת רחבו, מחובר למעלה בכתפות ומלמטה באפוד. נמצא הכל מלבוש אחד, ונמצא כל גוף הכהן מכוסה באפוד המחובר לחשן ולכתפות האפוד. שאם לא היו חוברות הכתפות יחד, אלא כמו שתי רצועות עולות על צוארו, ומתחברות לשרשרות החשן מלפניו, אם כן כשהכהן עסוק בעבודה וכופף את צוארו למטה, יהו נופלות הכתפות ומתפרדות, והחשן נופל. אל שני קצותיו – שמאחריו של כהן, קצות האפוד העליונות אצל החשב.

Rashbam Shemot 28:23-28רשב״ם שמות כ״ח:כ״ג-כ״ח

(23-24) ועשית על החשן MAKE ON THE BREASTPIECE [TWO RINGS OF GOLD]: Place these rings AT THE TWO ENDS of the top OF THE BREASTPIECE, so that (vs. 24) the two chains can be inserted into them. (25) Then (vs. 25), the two [other] ends of the chains, which are attached to frames, should be placed ON TOP OF THE SHOULDER PIECES. As a result, the breastpiece is now attached to the ephod. But it would still be possible for the bottom of the breastpiece to sway back and forth, unless it too is attached to the ephod. (26) So the text continues to explain [how to secure the bottom of the breastpiece,] that (vs. 26) on the bottom of the breastpiece, at its ends, two rings are made, one on each side, (27) and (vs. 27) two [more] rings are made at the two ends of [the top of] the ephod, at the spot where the bottoms of the two shoulder pieces are attached to the top of the ephod and the skillfully woven band. The text now has described that the rings of the breastpiece should be at its bottom (vs. 26), and the rings of the ephod should be at its top (vs. 27). (28) Then, when (vs. 28) THE CORD OF BLUE goes FROM THE RINGS of the ephod TO THE RINGS OF THE BREASTPIECE, [it is securing] the breastpiece, above, and the ephod, below. וירכסו: means "they shall attach." (28) {See Hebrew}

(כג-כד) ועשית על החשן {וגו׳} – על שתי קצותיו העליונים תתן הטבעות להכניס בהן שתי העבותות. (כה) ושתי קצותם הנתונים במשבצות תתן על כתפות האפוד, ונמצא החשן תלוי באפוד. (כו) ועדיין יכול צידו של החשן התחתון להיות מנענע הנה והנה, עד שמחברו אל האפוד, כמו שמפרש והולך: שעושה בקצות החשן מבפנים שתי טבעות, אחת מכאן ואחת מכאן. (כז) ושתי טבעות בקצות האפוד על סוף הכתפות מקום חיבורן מלמטה אל האפוד והחשב מלמעלה היו, של חשן מלמטה ושל אפוד מלמעלה. (כח) כשיבא פתיל תכלת מטבעות האפוד אל טבעות החשן, {החשן} מלמעלה והאפוד מלמטה.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 28:4אבן עזרא שמות פירוש ראשון כ״ח:ד׳

והזכיר בתחלה החשן – כאשר הזכיר הארון, כי בו משפט האורים, והוא על הלב, והלב נכבד משתי הכתפות. וזאת מלת חשן לא מצאנוה כי אם במקום הקודש. והגאון פירש אותה כמו: גופה. רק אפוד מצאנו: ודוד חגור אפוד בד (שמואל ב ו׳:י״ד). ועוד: ויאפד לו בו (ויקרא ח׳:ז׳), שהוא טעמו כמו: ויחגור, על כן נקרא אפוד בעבור חשב האפוד. ובאלה פקודי פירש: וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים (שמות ל״ט:ג׳) במעשה האפוד, וכמוהו: מעשה החשן. והנה פירש כי החשן זרת ארכו וזרת רחבו (שמות כ״ח:ט״ז) ולא פירש מדת האפוד, כי איננו צריך, כי מדתו כנגד כתפות כל אדם האמצעי, ולא מהענקים שיוסיפו על כל בן אדם יותר מהכפל, כאשר אפרש במקומו. והעד שאמר הכתוב: שתי כתפות חוברות (שמות כ״ח:ז׳). ושתי האבנים על כתפות האפוד על שתי כתפי אהרן לזכרון (שמות כ״ח:י״ב). ולפי דעתי: טעם זרת ארכו וזרת רחבו, רמז למדת העגול או כמדת מלואת האבנים, והנה יהיה על לב אהרן, ואין זאת דעת רבים. והנה האפוד כדמות בגד, ויש באמצעיתו עשוי עליו חשב, ובו ייחגר אהרן. וסוד האפוד והחשן סתום, ואני אגלנו ברמיזות. מצאנו כתוב: שמנים איש נושא אפוד בד (שמואל א כ״ב:י״ח), ורבים פירשוהו: שהיו ראוים לשאת האפוד. וזה הפירוש איננו נכון, כי אפוד משה איננו בד לבדו, רק היה מחמשה דברים. והנה עשו הכהנים אפודים כדמות אפוד משה, והתורה לא אסרה זה. והעד, שאמר: אפוד ירד בידו (שמואל א כ״ג:ו׳), ולא אמר האפוד, כאשר אמר שאול: הגישה האפוד, כי שם כתוב: שהארון היה שם (שמואל א י״ד:י״ח). וזה טעם: ושאל לו במשפט האורים לפני י״י (במדבר כ״ז:כ״א). ואם היה אפוד אביתר אפוד משה, הנה עמו החשן, כי כן כתוב: ולא יזח החשן (שמות כ״ח:כ״ח). והנה אפוד אביתר בארץ פלשתים, ואיך אמר שאול: גם באורים (שמואל א כ״ח:ו׳). והשואל באפודי הכהן היה שואל בשתי אבנים, רק באפוד משה, במשפט האורים, על כן נקרא: חשן משפט (שמות כ״ח:ט״ו), כי הוא ישפוט ויוציא לאור כל ספק. ואם הדבר תלוי בחשן לבדו, למה אמר: הגישה האפוד. גם הוא נכון, כי שניהם דבקים ולא יתפרדו. ולא ישאל שואל בחשן, אלו היה מתפרד מהאפוד. והטעם תביננו מסוד האפוד שאגלה לך. ועוד כי האפוד היה גדול מהחשן. ועתה שים לבך, כי צורת האפוד בגד. ובשתי קצותיו שתי כתפות מחוברות, ועליו חשב אפודה באמצעיתו, ובו יחגור אהרן, על כן נקרא אפודה. ושתי אבני שהם על שתי כתפות האפוד, והם על כתפי אהרן. ושתי שרשרות נתונות על שתי משבצות, והמשבצות נתונות על כתפות האפוד למעלה, וזה טעם: אל מול פניו (שמות כ״ח:כ״ה). ושתי טבעות על שתי הכתפות, הכתף מלמטה ממול פניו. וחשוב כי האפוד צורת מרובע, ויש לו ארבעת מקצועות נראות בצד אחד, ומשבצות עם עבותות במקצועים שלמעלה. ושתי טבעות כאשר הם למטה, והכל מול פני החשן, והם ממעל לחשב האפוד. והחשן כפול עליו, ועליו שתי שרשרות נתונות על שתי טבעות. והטבעות על שתי קצות החשן, ושתי טבעות עוד על שני קצות החשן שהם אל עבר האפוד מבפנים, כאשר הראיתיך, כי החשן תחת האפוד בשפה אחת. ולפי דעתי: כי שרשות גבלות הם שתי שרשרות שהם על משבצות כתפות האפוד, על כן כתוב: ויתנו שתי העבותות הזהב (שמות ל״ט:י״ז). וירכסו את החשן (שמות כ״ח:כ״ח) – כל המפרשים אומרים, שטעמו: ויתפרו. ור׳ משה הכהן הספרדי נ״ע פירש אותו מגזרת: מרכסי איש (תהלים ל״א:כ״א), [והרכסים לבקעה (ישעיהו מ׳:ד׳),] והוא הנכון כי כן משפטו.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 28:6-26ר׳ יוסף בכור שור שמות כ״ח:ו׳-כ״ו

(ו) ועשו את האפוד – אפוד – חגורה, שמאפד כל הבגדים ומחבקו לו, וכן הוא אומר ודוד חגור {אפוד} בד (שמואל ב ו׳:י״ד). (ז) שתי כתפות חוברות – כעין שתי רצועות מחוברות לאפוד, ובאות על כתפי אהרון, אחת מכאן ואחת מכאן, עשויות כמעשה האפוד, רוחב הרצועות ומעשיהם כמעשה אפוד. ובראשם הבא על כתיפותיו עשו משבצות, יישטון בלעז, ונותן שם שתי אבני השוהם. (יד) ועשו שתי שרשרות ונתנו על המשבצות, כדכתיב: ונתתה את שרשרות העבותות על המשבצות (שמות כ״ח:י״ד) – בראשי הרצועות. שרשרות – שלשלאות, והיו נופלות לפניו מעט, ובקצות החושן למעלה מחזהו עשו שתי טבעות זהב, כדכתב: ועשית על החושן שתי טבעות זהב (שמות כ״ח:כ״ג). ואותן שתי שרשרות שבראשי רצועות האפוד נותן באותן שתי טבעות, כדכתיב: שתי עבותות הזהב על שתי הטבעות, אל קצות החושן (שמות כ״ח:כ״ד). והעבותות הן השרשרות, שהם מעשה עבות, ולא חלולות כשאר שלשלאות שעושין טבעת בתוך טבעת, אלא עבות, טרינא בלעז, עבה מחוטי זהב. ומחברין החושן שבראשי רצועי האפוד אחת מימין צוארו ואחת משמאל צוארו, וצוארו ניתן בין שני שרשרות. וכן נראה שהשרשרות באות מהמשבצות שאבני השוהם שם, אל הטבעות החושן, ונתלה החושן אל האפוד באותן השרשרות. (כה) וקצת השרשרות היו על המשבצות ובאות אל הטבעות, כדכתיב: ואת שתי קצות שתי העבותות תתן על שתי המשבצות, ועושה שתי טבעות למטה בשני קצות החושן. ד׳ טבעות היו בחושן, שתים למעלה, ושתים למטה. השתים שלמעלה היו ראשי השרשרות נתונות כמו שפירשתי. ושתים התחתונים היו כנגד אותם שבאפוד שהיו למעלה מחשב האפוד, כנגד המקום ששתי רצועות מתחברות לחושן. ומרכסין הטבעות התחתונים שבאפוד ושבחושן זה לזה בפתיל תכלת (שמות כ״ח:כ״ח). והיה מחובר החושן לאפוד מלמעלה ומלמטה, מלמעלה בשרשרות, מלמטה בטבעות. (כו) על שפתו אשר אל עבר האפוד – למטה לצד האפוד, ולא מצדדיו לצד הכתפות. והחושן כפול, והאורים ותומים נתונים בתוך כפילו.

Rambam Hilkhot Kelei HaMikdash 9:9-11רמב"ם הלכות כלי המקדש והעובדים בו ט׳:ט׳-י״א

(ט) הָאֵפוֹד רָחְבּוֹ כְּרֹחַב גַּבּוֹ שֶׁל אָדָם מִכָּתֵף לְכָתֵף. וְאָרְכּוֹ מִכְּנֶגֶד אַצִּילֵי הַיָּדַיִם מֵאֲחוֹרָיו עַד הָרַגְלַיִם. וְיֵשׁ לוֹ כְּמוֹ שְׁתֵּי יָדוֹת יוֹצְאוֹת מִמֶּנּוּ בָּאָרִיג לְכָאן וּלְכָאן שֶׁחוֹגְרִין אוֹתוֹ בָּהֶם וְהֵם הַנִּקְרָאִין חֵשֶׁב הָאֵפוֹד. וְהַכּל אָרוּג זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ עַל שְׁמוֹנָה וְעֶשְׂרִים חוּטִין כְּמַעֲשֵׂה הַחשֶׁן. וְתוֹפֵר עָלָיו שְׁתֵּי כְּתֵפוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עַל כִּתְפוֹת הַכֹּהֵן. וְקוֹבֵעַ עַל כָּל כָּתֵף וְכָתֵף אֶבֶן שֹׁהַם מְרֻבָּע מֻשְׁקָע בְּבַיִת שֶׁל זָהָב. וּמְפַתֵּחַ עַל שְׁתֵּי הָאֲבָנִים שְׁמוֹת הַשְּׁבָטִים. שִׁשָּׁה עַל אֶבֶן זוֹ וְשִׁשָּׁה עַל אֶבֶן זוֹ כְּתוֹלְדוֹתָם. וְכוֹתְבִין שֵׁם יוֹסֵף יְהוֹסֵף. וְנִמְצְאוּ כ״ה אוֹת בְּאֶבֶן זוֹ וְכ״ה אוֹת בְּאֶבֶן זוֹ. וְכָךְ הָיוּ כְּתוּבִין: <a href="//media.alhatorah.org/Texts/Mishneh Torah/Kelei HaMikdash 9'9'1.png" target="_blank"></a>וְהָאֶבֶן שֶׁכָּתוּב בָּהּ רְאוּבֵן עַל כְּתֵפוֹ הַיְמָנִית. וְהָאֶבֶן שֶׁכָּתוּב בָּהּ שִׁמְעוֹן עַל כְּתֵפוֹ הַשְּׂמָאלִית. וְעוֹשֶׂה בְּכָל כָּתֵף שְׁתֵּי טַבָּעוֹת אַחַת מִלְּמַעְלָה בְּרֹאשׁ הַכָּתֵף וְאַחַת מִלְּמַטָּה לַכָּתֵף לְמַעְלָה מִן הַחֵשֶׁב. וְנוֹתֵן שְׁתֵּי עֲבוֹתוֹת זָהָב בִּשְׁתֵּי טַבָּעוֹת שֶׁלְּמַעְלָה וְהֵם הַנִּקְרָאִים שַׁרְשְׁרוֹת. וְזוֹ הִיא צוּרַת הָאֵפוֹד: <a href="//media.alhatorah.org/Texts/Mishneh Torah/Kelei HaMikdash 9'9'2.png" target="_blank"></a> (י) וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיס קְצוֹת הָעֲבוֹתוֹת שֶׁל חשֶׁן בַּטַּבָּעוֹת שֶׁל מַעְלָה בְּכִתְפוֹת הָאֵפוֹד. וּמַכְנִיס שְׁנֵי פְּתִילֵי הַתְּכֵלֶת שֶׁבְּשׁוּלֵי הַחשֶׁן בִּשְׁתֵּי הַטַּבָּעוֹת שֶׁל מַעְלָה מֵחֵשֶׁב הָאֵפוֹד. וּמוֹרִידִין אֶת הַשַּׁרְשְׁרוֹת שֶׁבְּטַבְּעוֹת כִּתְפוֹת הָאֵפוֹד עַד טַבְּעוֹת הַחשֶׁן הָעֶלְיוֹנוֹת כְּדֵי שֶׁיִּדָּבְקוּ זֶה בָּזֶה (שמות כ״ח:כ״ח) (שמות ל״ט:כ״א) וְלֹא יִזַּח הַחשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד. וְכָל הַמֵּזִיחַ חשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד וּמְפָרֵק חִבּוּרָן דֶּרֶךְ קִלְקוּל לוֹקֶה: (יא) נִמְצָא כְּשֶׁלּוֹבֵשׁ הָאֵפוֹד עִם הַחשֶׁן יִהְיֶה הַחשֶׁן עַל לִבּוֹ בְּשָׁוֶה וְהָאֵפוֹד מֵאַחֲרָיו וְחֵשֶׁב הָאֵפוֹד קָשׁוּר עַל לִבּוֹ תַּחַת הַחשֶׁן. וּשְׁתֵּי כִּתְפוֹת הָאֵפוֹד עַל שְׁתֵּי כְּתֵפָיו. וּשְׁתֵּי עֲבוֹתוֹת זָהָב יוֹרְדוֹת מֵעַל כְּתֵפָיו מִכָּאן וּמִכָּאן מִכִּתְפוֹת הָאֵפוֹד עַד טַבְּעוֹת הַחשֶׁן. וּשְׁנֵי חוּטֵי תְּכֵלֶת מְרֻכָּסִין מִתַּחַת אַצִּילֵי יָדָיו. מִשְּׁתֵּי טַבְּעוֹת הַחשֶׁן הַתַּחְתּוֹנוֹת עַד שְׁתֵּי טַבְּעוֹת כִּתְפוֹת הָאֵפוֹד הַתַּחְתּוֹנוֹת שֶׁהֵם לְמַעְלָה מִן הַחֵשֶׁב:

R. Avraham b. HaRambam Shemot 28:6-7ר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות כ״ח:ו׳-ז׳

(ו) ועשו את האפד – האפוד מטלית מרובעת רוחבה ... ואורכה מתחת עצמות שתי הכתיפות עד הרגלים שוב בראשו תפירה עולה [אל] הכתיפות (ו)מכסה לשתי הכתיפות שהכתוב קרא אותה כתפת ועל אותן שתי המטליות תהיינה אבני שוהם. זהב תכלת – הזהב טווי כמו שיבואר באלה פקודי כדי להכין אריגתו; וכבר קדם שטעם שש משזר פשתן טווי אחר ששזרו ששה חוטים ממנו עד שנעשה כחוט אחד כמו שהאורגים שוזרים את חוטי הנירים. (ז) שתי כתפת – כל אחת מאותן שתי הכתיפות נארגת בפני עצמה (ו)שוב נתפרת עם שפת האפוד מראשו. וחבר – תוספת ביאור שהן נתפרות עם שני קצותיו בשעת החיבור לא שתהיינה נעשות בצורה זו בשעת האריגה כמו שיבואר לה.

R. Avraham b. HaRambam Shemot 28:26-28ר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות כ״ח:כ״ו-כ״ח

(כו) ועשית שתי טבעות וג׳ – שתי טבעות אלה על שתי זויות החושן שהן בשני קצות שפתו התחתונה שהיא ממול שיפולי [שתי כתפות] הכהן על שני הדדים והיא שנאמר בה שפתו והיא אשר ממול פני האפוד כמו שאמר אשר אל עבר האפוד ביתה. (כז) ועשית שתי טבעות וג׳ – שתי הטבעות האלה בשיפולי כתפות האפוד [שהן אצל שני קצות שתי עצמות השכמה של הכהן] מצד פני האפוד ממעל לחשב האפוד; וכבר צייר אבא מרי ז״ל בחיבור את האפוד וכל מה שתלוי בו כזה ״מן שתי הטבעות ... והשרשרות היוצאות מן שתי המשבצות שהן שתי הטבעות אשר בראשי כתפות האפוד מחוברות בשתי הטבעות אשר בראשי החושן ושתי העבותות שהן שתי השרשרות היוצאות מן שתי הטבעות שהן בראשי החושן גם כן מחוברות בשתי המשבצות שהן שתי הטבעות אשר בראשי כתפות האפוד כדי שיוכלו לחבר ראשי החושן אל ראשי כתפות האפוד על ידי ארבע שלשלאות בין כל שתי טבעות שתי שלשלאות מורכבות זו על זו״. (כח) וירכסו – בטעם ״יקשרו״ אמר אבי אבא ז״ל שטעמו העקמומית כמו טעם והרכסים לבקעה שהרי אין הקשר נגמר אלא בעיקול הפתיל וסיבובו בעקמומית; והצורה שיעשו שני צילצולים מתכלת (וישימו) שני קצות הצילצולים בשתי טבעות של כתפות האפוד אשר בשיפוליהן ממעל לחשב האפוד ושני קצותיהם בשתי טבעות החושן אשר בסופו אצל שני דדי הכהן (ו)יקשרו קשר החושן באפוד על ידי שני צילצולים אלה מן שני הצדדים בארבע הטבעות [שתי הטבעות] התחתוניות בחושן ושתי [ה]טבעות [ה]תחתוניות בכתפות האפוד קשר חזק שלא תקל הסרתו. ולא יזח – לא יסור, ופשטיה דקרא שהוא טעם למאמר וירכסו את החשן וג׳ כאילו אמר ״תועלת רכיסה זו נוספת על החיבור שקדם על ידי השלשלאות מראשיהם כדי שידבקו שניהם ולא יסורו (זה מזה)״; והמעתיקים ז״ל מנו אותו מן הלאוין ו(אמרו) ״שהמזיח אחד מהם מחברו לוקה״.

Chizkuni Shemot 28:6-8חזקוני שמות כ״ח:ו׳-ח׳

(6) ועשו את האפוד, "they are to make the ephod." Apparently only a single ephod was to be made. When we read in Samuel I 23,6: "he brought down an ephod with him," and in Samuel I 22,18: "he killed eighty five men on that day wearing a linen ephod," this is no contradiction to what the Torah wrote, as none of these eighty five men also wore a breastplate attached to their ephod. The Jewish High Priests, when consulting God, did so only by means of the breastplate which had the urim and tumim folded in the pocket at the back of the breastplate. When in Samuel 23,9, David told the High Priest Evyatar to bring forth the ephod, he referred to the one attached to the breastplate that was attached to it. The artisans constructed the ephod, according to what is written in the Torah, and as explained by Rashi. There is proof that the ephod was a vestment, as we are told in Samuel II 6,14, that David was girded with an ephod. We also have proof that the daughters of the king would wear such a garment so as to be identified of their rank as princesses. (Compare Samuel II 13,18.) (7) שתי כתפות, "two epaulettes;" these have been mentioned first in verse 7. They looked like short belts joined to one another, and they would be attached to both the front and the back of the ephod. They would rest both over his right shoulder and over his left shoulder. They bore the name "shoulderpieces," as they stood upright forming a kind of collar around the High Priest's neck. According to a different opinion, these epaulettes were very wide, hence they were compared to shoulders. According to that opinion, this is why they were described as חוברות, for if they had been narrow like thin belts, they could not have been properly attached to the breastplate which would have been in danger of falling down. וחבר, this word from the end of verse 7, means that the shoulder pieces were joined to the ephod by means of pins (like safety pins). (8) וחשב אפדתו, "and its skillfully woven band;" this was an integral part of the ephod, looking like a belt; this is why it was described in Leviticus 8,7: ויחגור אותו בחשב האפד, "he girded him with the girdle." אשר עליו, "which is upon it;" all around the circumference of the ephod this woven band was visible and protruding as if a single belt looking (its woven pattern) like the cloth parts of the ephod. It looked similar to the workmanship of the robe over which it was worn. In other words: the word עליו, refers to the ephod. ממנו יהיה, "it shall be of the same piece." (verse 8) Compare my explanation on verse 25, until the word: ויורדות, "and hanging down slightly on both sides of his neck, facing the front of the ephod. "You are to make two additional rings which you will attach to the two lower extremities of the breastplate pointing to the inner part of the ephod, underneath in its forepart of, above the skillfully woven band of the ephod, so that they were on a level with the lower edge of the breastplate. כמעשהו ממנו יהיה, "it shall be of one piece with it." This is a reference to the woven patterns of the ephod. It shall not be woven as a separate piece of cloth. Afterwards it will be attached to the edge of the ephod. The ephod would have two epaulettes at its two extreme edges and these would be joined, (tied). They would be joined by means of a pin or needle (type of safety pin) so that they would be seen to protrude as if standing, this being the reason why the Torah called them כתפות, "shoulder pieces," prominent like shoulders. According to a different opinion, these epaulettes were very wide, hence they were compared to shoulders. According to that opinion, this is why they were described as חוברות, for if they had been narrow like thin belts, they could not have been properly attached to the breastplate which would have been in danger of falling down.

(ו) ועשו את האפד – משמע אחד, ומה שכתוב ואפוד ירד בידו, ושמונים כהנים נושאים אפוד בד. תשובה לדבר אפוד בלא זהב וישראל לא היו שואלים רק בחשן שהיו בו אורים ותמים. ומה שכתוב הגישה את האפוד שם היה החשן דבוק עמו. ועשו את האפד – הא לך סדר מעשה האפוד וחושן על פי הפסוקים, כשיטת ר״ש יש ראיה שהאפוד הוא לבוש, כדמתרגמינן ודוד היה חגור אפוד בד כדרוט דבוץ, ומצינו כי כן תלבשנה בנות המלך מעילים מתרגמינן כדרוטין. (ז-ח) שתי כתיפות וגו׳ וחשב אפודתו וגו׳ – אין מוקדם ומאוחר. בתחילה צריך לפרש וחשב אפודתו אשר עליו, ומן תיבות הפוכות הוא כמו שמלה שלמה, כבשים כשבים. אף כאן וחשב אפודתו כמו ויחבוש את חמורו, פי׳ חגורת אפודתו היה על פני שפת הסינר העליונה. ועוד מתפשט החשב אילך ואילך כדי שיעור חגירה, כדכתיב התם ויחגור אותו בחשב האפוד. מצינו מעשה חושב זה מלמדנו שהאפוד ממותניו של כהן גדול ולמטה. כמעשהו – כמעשה אריגתו של אפוד, ממנו יהיה – מתוך אריגתו של אפוד יוצא ולא שיארגנו לבד ואחר כך יחברנו על שפת האפוד. (ז) שתי כתיפות {וגו׳} יהיה לו – לאפוד אל שני קצותיו וחובר – יחברם על ידי מחט בחשב כנגד שתי קצותיו של אפוד להיותן זקופות ועולות על שני צואריו דרך גבו. ועל כך נקראו כתפות. וי״א שהן רחבות כדכתיב שתי כתפות חוברות. שאם לא היו אלא כמו שתי רצועות עולות על צוארו, כשהכהן עוסק בעבודה וכופף צוארו אילך ואילך הם מתפרדות כאן וכאן והחושן נופל.

Chizkuni Shemot 28:27חזקוני שמות כ״ח:כ״ז

Some commentators claim that the ephod covered both the High Priest's front and his back, similar to a short skirt known as korshit? They could not imagine that a garment worn beneath one's loins could be described as "decorative." We never find such garments except those designed to cover one's private parts. Furthermore according to Rashi, the yarns used in these garments consisted of 28 threads each, and no one would have worn such heavy underwear. If the High Priest had had to wear such underwear it would have impeded him in carrying out some parts of his priestly duties. When he bent down they would have fallen off his shoulders. Therefore some commentators believe that they could only have covered the upper part of his torso. They would reach up to shoulder height.

יש מפרשים: האפוד היה מפניו ומאחוריו של כהן גדול כמין לבוש קצר שקורין קורשיט. כי איך ייתכן שיהא ממתניו ולמטה לשם קישוט, הרי לא מצינו לבוש כעניין זה רק במכנסיים לכסות בשר ערוה. ועוד הרי חוטין כפולין לעשרים ושמנה כמו שפר״ש, וכבד הוא מאד. ואם כן נמצא טורד רגלי הכהן העוסק בעבודה. ועוד כשהכהן שוחה עצמו לצדדים הכתפות נשמטות מעל כתפיו. לפיכך יש מפרשים: שהוא ממתניו ולמעלה עד גובה כתפיו כמדת שאר בגדיו. (ז) שתי כתפת – כמין שתי רצועות חברת – זו בצד זו. יהיה לו – לאפוד אל שני קצותיו – הכתפות יהיו לו על כל פני שני קצותיו אחת מימין ואחת משמאל ועל שם שזוקפות ועולות עד צוארי הכהן נקראות כתפות. וחבר – האפוד יהיה מחובר על ידי מחט אל הכתפות. (ח) וחשב אפדתו – כעין חגורה והוא שנאמר בו ויחגור אותו בחשב האפוד. אשר עליו – על פני כל היקפו של אפוד הייתה מלאכת החשב נראית יוצאת ובולטת כגון חגורה אחת על שאר מלאכת האפוד כעין מלאכת פי המעיל היינו אשר עליו – פירוש על האפוד. ממנו יהיה וגו׳ – על הסדר כמו שפירשתי לעיל עד ויורדות משני צואריו מעט אל מול פניו של אפוד.

Meiri Yoma 72aמאירי יומא ע״ב.

והאפוד היה חתיכת בגד רחבה כגבו של אדם ועומדת בגבו מכתף לכתף, ונמשכת מאחריו מכנגד אצילי הידים עד הירכים. והיו יוצאות ברחבו מכאן ומכאן כמין שתי רצועות מאותו אריג בעצמו [כלומר, 'חשב האפוד'] - שחוגרין אותו בהם. ואחר כך תופרין בו שתי חתיכות מאותו אריג בעצמו כשעור הכתפיים, ובאות על הכתפיים - אחת בכתף ימיני, ואחת בכתף שמאלי. וקובע בכל אחת מהן אבן שוהם, גדול ורחב מרובע ומושקע בהיקף של זהב... ועושה בכל אחד מכתפות אלו שתי טבעות: אחד מלמעלה באמצע הכתף, ואחד מלמטה במקום חיבור הכתף לחשב האפוד. ונותן בטבעות של מעלה שרשרות, ומכניס שרשרות החשן - בטבעות האפוד, ושרשרות האפוד - בטבעות החשן. ופתילי תכלת שבצד התחתון של חשן מרכסן תחת אצילי ידיו, ומכניסן בטבעות התחתונות של כתפות האפוד הסמוכים לחשב האפוד... ונמצאו החשן והאפוד מדובקים זה בזה...

Ralbag Shemot Beur HaMilot 28:8רלב״ג שמות ביאור המילות כ״ח:ח׳

וחשב אפֻדתו – הוא בדמיון אבנט שהיה יוצא משני צדי האפוד, והיה חוגר אותו כנגד לבו, והוא ממלאכת האפוד בעצמה מעשרים ושמונה חוטין, וממנו היה יוצא לכאן ולכאן כמו שתי רצועות.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 28:12רלב״ג שמות ביאור המילות כ״ח:י״ב

אבני זכרֹן לבני ישראל – רוצה לומר שהאבנים ההם תהיינה סיבה שיזכור אהרן תמיד במחשבתו בני ישראל, ותשוטט בהם מחשבתו. והנה בזה תועלת להגעת ההודעה בעניניהם בנבואה כשהיה ראוי שתגיע אליו הנבואה, כמו שביארנו בשני מספר מלחמות ה׳. והנה צורת האפוד היתה לפי מה שאומר: הוא היה תלוי מאחורי הכהן, ורוחבו היה כרוחב גבו של כהן מכתף לכתף, כדי שתהיינה הכתפות מחוברות לו, והוא היה תלוי למטה מהכתפים שהוא כנגד בית השחי, והכתפות מחוברות לו ונקפלות לפני הכהן מעט. וכנגד הלב היה יוצא מהאפוד כמו חגורה משני צדדיו, והיה חוגר בה על מעיל האפוד, כמו שיתבאר אחר זה (כט, ה).

Ralbag Shemot Toalot 28:2רלב״ג שמות תועלות כ״ח:ב׳

והנה האפוד היה מעשרים ושמונה חוטין, ששה מכל מין ומין מארבעת המינין, וחוט של זהב באמצע, כמו שביארנו (כח, ו). והנה היה רוחבו כרוחב גב האדם, והיה לאחוריו מתחת השחי עד הרגלים, וכמו שתי ידות יוצאות ממנו, שחוגר אותו בהן; כבר התבאר זה בשביעי מיומא (עא, ב - עב, א). והנה החושן היה מעשרים ושמונה חוטין כמו האפוד, והיה אורכו זרתים ורוחבו זרת, וכופלו, ויהיה זרת על זרת מרובע; ובו היו הארבעה טורים הנזכרים בתורה, והיה כתוב בהם שמות השבטים כתולדותם, וקודם להם היו כתובין בו שמות האבות - והם אברהם יצחק ויעקב, ואחריהם היה כתוב ׳שבטי יה׳, כמו שהתבאר זה מן החוש לקודמים מרבותינו ז״ל. וכבר התבארה הסיבה בזה במה שקדם. ובארבעה זויות החושן היו ארבעה טבעות, בשנים מהם היה נתלה בשרשראות זהב, ובשני הטבעות התחתונים היה נקשר בפתיל תכלת בשתי טבעות שהיו כנגד המקום ההוא מאחוריו. ותופר עליו שתי כתפות יתחבר בהן החושן לאפוד, ובכל אחת מהכתפות היה אבן שוהם היו בה ששה משמות בני ישראל כתולדותם, כאילו תאמר שבאבן הימנית היה כתוב ראובן בשיטה אחת, ואחר כן היה כתוב שמעון בשיטה הראשונה מהאבן השמאלית, וכן על זה הדרך. ולא היו כותבין ששה מהשמות כסדר באבן הימנית והששה הנותרים באבן השמאלית, כי מפני שהיתה הכונה בזה שתתבודד מחשבת הכהן בענינים המשותפים לכל ישראל, מצד מה שהם משותפים להם, היה שתהיה הכתיבה הזאת באופן שתחבר מה שבצד השמאל משמות השבטים למה שבצד הימין. כי הכהן כשיתבונן באלו השמות בסידור, לפי תולדות השבטים, יחוייב לו שיביט בימין ובשמאל בצד מעורב; עם שכן היה סידור השבטים בחושן, רוצה לומר שהיו שמות השמאל נמשכות לשמות הימין בכל אחת מהשיטות. ולפי שדקדקה התורה שיהיה מספר השמות שבצד השמאלי מהאפוד שוה למספר השמות שבצד הימני, הנה נמשך מזה הדקדוק שיהיה השווי נמצא בזה גם במספר האותיות, אחר שכבר היה אפשר זה, ולזה היו כותבין יהוסף עם אות ה״א; כבר נתבאר זה בשביעי מסוטה (לו, א-ב).

Abarbanel Shemot 28:6אברבנאל שמות כ״ח:ו׳

ועשו את האפוד וגו׳ עד וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם. ראיתי לבאר ראשונה בגדי הכהנים כפי פשוטם איך היתה מלאכתם ותבניתם וזה ע״ד קצור כי כבר הרחיב בביאורם רש״י ואח״ז אבאר המדעים שאפשר להוציא בדרך רמז מהבגדים האלה: האפוד הודיע הכתוב במלאכתו ששה דברים. הא׳ שיעשו אותו מחוטים של זהב ושל תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר והיו כ״ד חוטים רוצה לומר שש מתכלת ושש מארגמן ושש מתולעת שני וששה משש משזר ועשו חוטין מהזהב הטהור והיו מערבין חוט א׳ מהזהב עם חוטי התכלת וכן חוט זהב עם חוטי הארגמן וכן בשאר. והיו כלם א״כ כ״ח חוטים כלו׳ כ״ד ממשי ופשתן וד׳ מזהב וכן נאמר במעשה וירקעו את פחי זהב וקצץ פתילים לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן וגו׳ ומפני ערוב החוטין ההם היה מעשה חושב שנעשו שמה צורות נראות משני הצדדים באופן אחד והם נעשות באריגה לא במחט. הב׳ אמר שתי כתפות חוברות יהיה לו אל שני קצותיו וחובר רוצה לומר שיעשה לאפוד שתי כתפות ויעשו אותם בעצמם נפרדות ממנו ואח״כ תופרין אותן בראשי האפוד באופן שיהיו על כתפות הכהן ועל זה אמר שתי כתפות חוברות יהיה לו על שני קצותיו. והנה אמר עוד וחובר לפי שראשונה הזהיר שיהיו הכתפות סבה להתחבר האפוד עם החושן וזה פירוש וחובר רוצה לומר האפוד והיה זה כדי להחזיק את האפוד שלא ישמט למטה. הג׳ אמר וחשב אפודתו אשר עליו כמעשהו ממנו יהיה רוצה לומר שיעשו חשב האפוד והוא בדמיון אבנט שהיה יוצא משני צדדי האפוד והיה חוגר אותו כנגד לבו והוא ממלאכת האפוד בעצמה מכ״ח חוטין וממנו היה יוצא לכאן ולכאן כמו שתי רצועות. ואין פירוש וחשב אפודתו אשר עליו אשר על האפוד אלא אשר עליו על הכהן הלובש אותו. ובא הכתוב לומר שלא יעשו החשב בלבד ואח״כ יחברו אותו אל האפוד כמו שהיו הכתפות. אבל ממנו יהיה רוצה לומר שיהיה ארוג החשב עם האפוד ואותם הדברים עצמם. הד׳ אמר ולקחת את שתי אבני שוהם וזה כנגד משה רבינו אמרו שאחרי שיעשו החכמי לב האפוד והכתפות וחשב האפוד מן החוטים שזכר אז יקח משה בעצמו את שתי אבני שהם שיביאו אליו הנשיאים והם כמו שתרגם אנקלוס אבני בורלא. ואמרו שהוא הנקרא קרישטא״ל בלעז. ופתחת עליהם שמות בני ישראל כתולדותם רוצה לומר כסדר שנולדו כמו שנזכר בכתוב לא שיפתח אותם משה בידיו אלא שיצוה לאומנים לפתח אותם ולכן נאמר מעשה חרש אבן כלומר כמעשה אומני האבנים המפתחים אותם כדי לחתום האגרות בשמות המפותחים בהם. ויראה מזה שהכתיבה היתה חרותה להבלטת כי כן עושים הצורפים ושיניח אותם האבנים מוסבות משבצות זהב רוצה לומר מונחות בתוך משבצות זהב שהם כמין גומות. ואמנם סדר הפתוח היה שלהיות הימין יותר נכבד מהשמאל היה התחלת הפתוח מצד הימין והיה שם ראובן הבכור בהתחלת האבן שהיה על הכתף הימנית. ושמעון בהתחלת האבן שהיה על הכתף השמאלית. ולוי היה אחר ראובן ויהודה אחר שמעון וכן השאר כלם לא שהיו ששה על הסדר בכתף אחד וששה על הסדר בכתף האחר. ולזה אמר ששה משמותם על האבן האחת ואלו היו הששה כסדר תולדותם באבן אחת לא היה צריך לומר משמותם וכבר העידו חז״ל שכן היו בבית שני. הה׳ אמר ושמת את שתי האבנים על כתפות האפוד אבני זכרון לבני ישראל רוצה לומר שהאבנים ההמה יהיה סבה שיזכור אהרן תמיד במחשבתו ותפלותיו את בני ישראל ותשוטט בהם מחשבתו כי זה יכינהו ויזמינהו מאד להגעת הנבואה בעניניהם. והנה אמר ונשא אהרן את שמותם לפני ה׳ על שתי כתפיו לזכרון. ואינו כפל דברים. אבל הוא להודיע באי זה אופן יועילו שמות בני ישראל בכתפות אהרן. וביאר שיהיה זה לענין נשיאות כפים. כי כאשר ישא אהרן את כפיו ולברך את העם יגביה כפיו למעלה כנגד הכתפות וכפיו פרושות השמימה ואצבעותיו בצורת כתיבת שם שדי וזה הוא סוד גדול ושמי את שמי על בני ישראל ואני אברכם כי אז היה מזכיר את השם המפורש באותיותיו וכמו שאמרו כה תברכו את בני ישראל רוצה לומר בלשון הזה ובשם הזה המקודש. ועל זה הענין נאמר כאן ונשא אהרן שרמז בזה אל נשיאות כפיו לברך את העם. הו׳ אמר ועשית משבצות זהב ושתי שרשרות וגומר רוצה לומר שיעשה מחוטין של זהב באריגה שתי חתיכות קטנות עשויות בתים לחבר אותם אחת בכתף אחד מהאפוד. והאחרת בכתף השני כדי שתהיינה מזומנות בחשן מלמעלה לקבוע בכל אחת מהן ראשו של שרשרת וירוץ הראש השני בטבעת שעל הכתף ויחזור אל הטבעת שעל החשן אל מול פני הכהן ונמצא החשן תלוי בכתפות האפוד. ואמר מגבלות תעשה אותם להגיד שיגביל המרחק שיש בין המשבצות ובין טבעות האפוד. ואפשר לפרש מגבלות על מעשה השרשרות שלא תהיינה עשויות חוליות חוליות על צורות השלשלאות של ברזל אשר יאסרו בהם השבוים אך יהיו קלועים בחוטי זהב עד שתהינה עבות כדרך מעשה גבלות. ולזה אמר מגבלות מעשה עבות ואמר ונתת את שרשרות העבותות על המשבצות להזהיר שראשי השרשרות יהיו קבועים על המשבצות שהוא כמו עם המשבצות. הנה בזה ביאר ענין האפוד. ואמנם צורתו היתה כמו שאומר האפוד היה תלוי מאחורי הכהן ורחבו היה כרוחב גב הכהן מכתף לכתף כדי שתהיינה הכתפות מחוברות לו והוא היה תלוי למטה מהכתפים כנגד בית השחי והכתפות מחוברות לו. ונכפלות לפני הכהן מעט וכנגד הלב היה יוצא מהאפוד כמו חגורה משני צדדיו והוא חוגר בה על מעיל האפוד כמו שיתבאר:

Sforno Shemot 28:6ספורנו שמות כ״ח:ו׳

אפוד, a garment that covers a person from the waist down. Its upper rim is constructed like a sash or belt, artistic work. This sash is used when the wearer ties the ephod above his tunic. This is the meaning of Leviticus 8,7ויחגור אותו בחשב האפוד, ויאפוד לו בו, “he girdled him with the belt of the ephod and thus adorned him with it.”

אפד – מלבוש ממתני אדם ולמטה, ושפתו העליון עשוי כמין אזור מלאכת מחשבת, ובו יחגור הלובש את האפוד על המעיל, כאמרו ״ויחגר אתו בחשב האפד ויאפד לו בו״ (ויקרא ח׳:ז׳).

Shadal Shemot 28:8שד״ל שמות כ״ח:ח׳

{שתי כתפות וגו׳ – לדעת רש״י האפוד לא היה אלא לאחוריו, ולדעת רשב״ם היה לפניו ולאחוריו, ולדעתי,} האפוד לא היה אלא לאחוריו כמו שפירש רש״י בפסוק ו׳. אך היה בו חשב האפוד שהיה מקיף את כל הגוף, כמ״ש ויחגור אותו בחשב האפוד ויאפד לו בו (ויקרא ח׳:ז׳), ואח״כ הוא אומר וישם עליו את החשן, א״כ קודם נתינת החשן היה האפוד חגור על הגוף, ואין חגור אלא מה שמקיף מכל צד. וכן יפה יובן מ״ש (פסוק כ״ח) להיות על חשב האפד, שהחשן נתון ממש על חשב האפד, כי החשב מקיף מכל צד.

R. S.R. Hirsch Shemot 28:4רש״ר הירש שמות כ״ח:ד׳

ואפוד – מפסוקים ו–ח אנו למדים על החלקים העיקריים שמהם נעשה האפוד: חלק הגב שממנו נמשכות שתי רצועות־כתף מעל לכתפיים אל הצד הקדמי, והן מתחברות אל חלק הגב משני הצדדים מתחת לזרועות; וכן ״חשב האפוד״ (להלן כט, ה): רצועה המחוברת בדרך כלשהי אל האפוד משני הצדדים מתחת לחזה. מפסוק לא (״מעיל האפוד״), ומספר ויקרא (ח, ז) (״ויתן עליו את הכתנת ויחגר אתו באבנט וילבש אתו את המעיל ויתן עליו את האפד ויחגר אתו בחשב האפד ויאפד לו בו״), אנו למדים שעיקר תפקיד האפוד הוא להצמיד את המעיל לגוף, מכאן שהאפוד משמש למעיל כדרך שהאבנט (״חגורה״) משמש לכתונת. יתירה מכך, מהפסוק הנזכר בויקרא ומהפסוק דלהלן (כט, ה) (״ואפדת לו בחשב האפד״) אנו למדים ששורש ״אפד״ עצמו פירושו ״לחגור״, נמצא שתפקידו העיקרי של האפוד הוא להקיף את הגוף כחגורה; ומכאן השם ״אפוד״. לדעת רש״י והרמב״ם (הלכות כלי המקדש ט, ט) החלק האחורי של האפוד תלוי למטה ומגיע עד כפות הרגליים; אך אין לכך כל רמז במקרא. מהפסוק הנזכר בויקרא, מדייק רש״י (כאן בפסוק ד ד״ה ואפוד) שלאפוד יש בוודאי עוד חלק חוץ מהחגורה. אולם נראה לנו שדיוק זה אינו מוכרח. אכן האפוד הוא יותר מסתם חגורה רגילה; שכן חגורה סובבת רק את המתניים, ואילו האפוד מקיף את הגב, הכתפיים, החזה והמתניים. אך מגיעים לכך רק אם סוגרים את האפוד בצד הקדמי על ידי ה״חשב״. על ידי ה״חשב״ הזה נמשכים חלק הגב והכתפות יחד, ועל ידי סגירת ה״חשב״ נעשה האפוד באמת ל״אפוד״; לכן: ״ויאפד לו בו״. באשר למשמעות השורש ״אפד״, נתבונן תחילה בקרבתו ל״עבת״, ״עבד״, ״אוד״, ״אות״. כשם ש״אוּד״, ״אוֹת״, ״עֶבֶד״ מציינים אמצעי מכני, רוחני וחברתי, לסיפוק צורך כלשהו; כן גם ״עבת״: עיקר הוראתו אינה קשירת דברים כדי להגבילם ולהחזיקם במקומם, אלא כינוס דברים וקשירתם יחד כדי לאחד את כוחותיהם עבור מטרה מסוימת. כך: ״קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים״ (תהילים קכט, ד); ״וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה״ (ישעיהו ה, יח); ״בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ״ (איוב לט, י); ״בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה״ (הושע יא, ד). נראה ש״אפוד״ מציין אף הוא איחוד כוחות בשירותה של מטרה נעלה, וגם מורה על היות אדם חגור ומוכן לפעולה. ״אפוד״ קשור אפוא קשר הדוק ל״עבד״. לפיכך ראויה לבישת ״אפוד״ ל״עבד״ האוזר מתניו לעבוד עבודה. מכאן שהביטוי ״שאת אפוד לפני ה׳⁠ ⁠״ מורה על עבודת הכהן לפני ה׳, והיותו חגור באפוד מציין את רצון האדם להיות עבד לפני ה׳ (עיין שמואל א׳ ב, כח; שמואל ב׳ ו, יד). לכן בגדי ה״עבודה״ של הכהן הגדול כוללים אפוד העשוי מזהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש (פסוק ו); בעוד ששמואל ודוד לובשים אפוד בד (שם), כפי שכנראה נוהגים הכהנים שלא בשעת עבודה (עיין שמואל א׳ כב, יח).

R. S.R. Hirsch Shemot 28:8רש״ר הירש שמות כ״ח:ח׳

וחשב – המשמעות הבסיסית של ״חשב״ היא ״לחבר יחד״, אך באופן שגם כאשר החלקים מחוברים ניתן עדיין לראותם כנפרדים. בכך חלוק ״חשב״ מ״חבר״, שמורה על התחברות גמורה. כך מורה ״חשב״ גם על צירוף מחשבות, חישוב. מכאן גם ״חצב״: הפרדה בכח אלים, ניתוק גמור. ״חֵשֶׁב״ הוא הרצועה המחברת יחד את שני צידי הבגד מסביב לגוף, באופן ארעי, בשעת לבישת הבגד.

Malbim Shemot 28:6-8מלבי״ם שמות כ״ח:ו׳-ח׳

(ו) ועשו את האפוד – האפוד הוא מלבוש שהוא כעין סינר של נשים רוכבות כוסים רחבו כרוחב גבו של אדם מכתף לכתף, וארכו מכנגד אצילי ידים מאחוריו עד הרגלים, וחשב שהוא כעין חגור אריג על פני רחבו, ושתי ידות יוצאים ממנו לכאן ולכאן לחגור בו ונקרא חשב האפד וצוה בעשיתו: א) שיהיה ארוג מד׳ מינים כאחד חוטן כפול ששה הרי כ״ד חוטין, וחוט של זהב שזור עם כל מין ומין, הרי חוטן כפול כ״ח, ופי׳ בעשיה [לקמן לט] וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים לעשות בתוך התכלת וכו׳, ב) שיהיה מעשה חושב והתבאר פירושו למעלה (כ״ו א׳): (ז) שתי כתפות ג) שיתפור עליו שתי כתפות, והם לדעת רש״י והרמב״ם שתי רצועות אחת לימין ואחת לשמאל, והם עולות מאחורי הכהן על שתי כתפיו ונקפלות לפניו למטה מכתפיו לתלות בהם אבני השוהם, ולא באר שיהיו הרצועות ממין האפוד כמו שבאר בחשב האפוד, ומשמע שיכול לעשותה מכל מה שירצה כמו שא״צ לארגו עם האפוד, וכ״מ מדברי הרמב״ם, ומ״ש רש״י (בפסוק ו׳) שהיה ממין האפוד לא אדע מאין לקח זה, ולדעת הרשב״ם האפוד עשוי כמו חצי מלבוש ממתניו של אדם ולמטה ומכסהו בין מלפניו בין מלאחריו והכתפות מכסות כל גבו ממתניו ולמעלה, וטעמו שאם לא חברו הכתפות יחד אלא באלו שתי רצועות שעולות על כתפיו ומתחברות לשרשות החשן מלפניו א״כ כשהכהן עוסק בעבודה וכופף את צוארו למטה יהיו הכתפות נופלות ומתפרדות, ולדעתי במ״ש שהחשוד היה מכסהו מכל הצדדים נכינים דברי רש״י שא״כ מכסה את כל המעיל, ומבואר שבהמעיל עוטה על כל הבגדים ונראה מלמעלה כמו שית׳ (בפסוק לא) ממה שבא במעיל לשון עטיה, והרד״ק במכלול הביא בשם אביו משם אפוד ויטע אהלי אפדנו (דניאל יא) דהיינו המחנה הסובבת אחוריו, אמנם במ״ש שהכתפות מכסות כל גבו מאחוריו וסמוך לצוארו הם הרצועות העולות על הכתף ויורדות מלפניו, דבריו נראים בטעמם, ונראה שתחלה היו חלוקים לשתי חתיכות, כ״א רחבו כחצי גב האדם עד חוט השדרה, ולמעלה אצל הצואר מתקצר להיות רצועה כמדת הכתף ולכן נקראו שתי כתפות, והיה בם שני חבורים: א) מה שתפר שתי הכתפים באמצע נגד אמצע גבו זה לזה לעשותם אחד, ב) מה שתפרם אל חשב האפוד, וע״ז כפל שתי כתפות חוברות וחבר להורות על שני החבורים שנעשה בהם: (ח) וחשב אפדהו – פרש״י חגור שעל ידו הוא מאפדו ומתקנו, וכן ת״א והמיץ תקוניה, ר״ל שעל ידו נמצא מאופד באפוד שלא יכול מעליו, ולכן אמר (צו ח׳) ויחגור אותו בחשב האפד ויאפד לו בו, ומזה מבואר שלא כהרד״ק בשרש אפד שנקרא אפד ע״ש שחוגר, שא״כ מ״ש ויחגר ויאפד הוא כפל לשון, וי״ל שקראו חשב על שעשוי ג״כ מעשה אורג וחושב, והיה צריך אומנות יתירה לארגו יחד עם האפוד: כמעשהו, התנה בו שני דברים, שיהיה כמעשהו כמו שמפרש זהב תכלת וכו׳, ולא הזכיר מעשה חושב, כי זה נודע משם חשב כנ״ל, ושיהיה ממנו לא מחובר ע״י תפירה כמו הכתפות:

Hoil Moshe Shemot 28:8הואיל משה שמות כ״ח:ח׳

וחשב אפודתו – כשיבוא שם מופשט סמוך לשם דבר או להפך, תהיה הוראת שם התאר, כמו הר קדש, הר קדוש; מלכי חסד, מלכים חסידים; איש מרמה איש מְרַמֶה; גאון עזכם גאונכם העַז; פארי המגבעות המגבעות המפוארות; חלוקי אבנים אבנים חלוקות; אף כאן חשב אפודתו כמו אפודתו החשובה, עשויה מעשה חושב, ואחר כך קרא לאפודה עצמה חשב, חשב האפוד, אבל אפוד ואפודה אינם שוים בענינם, שהראשון שם הבגד כולו והשני חגורו וְהֶמְיָנו.