Esther's Relations with Achashverosh/5

EN/HEע/E

Esther's Relations with Achashverosh

Sources

Devarim 7:1-4דברים ז׳:א׳-ד׳

(1) When the Lord thy God shall bring thee into the land whither thou goest to possess it, and shall cast out many nations before thee, the Hittite, and the Girgashite, and the Amorite, and the Canaanite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite, seven nations greater and mightier than thou; (2) and when the Lord thy God shall deliver them up before thee, and thou shalt smite them; then thou shalt utterly destroy them; thou shalt make no covenant with them, nor show mercy unto them; (3) neither shalt thou make marriages with them: thy daughter thou shalt not give unto his son, nor his daughter shalt thou take unto thy son. (4) For he will turn away thy son from following Me, that they may serve other gods; so will the anger of the Lord be kindled against you, and He will destroy thee quickly.

(א) כִּי יְבִיאֲךָ י"י אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. (ב) וּנְתָנָם י"י אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחׇנֵּם. (ג) וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ. (ד) כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף י"י בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר.

Shofetim 5:27שופטים ה׳:כ״ז

At her feet he sunk, he fell, he lay; At her feet he sunk, he fell; Where he sunk, there he fell down dead.

בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד.

Shemuel II 12:1-7שמואל ב׳ י״ב:א׳-ז׳

(1) And the Lord sent Nathan unto David. And he came unto him, and said unto him: 'There were two men in one city: the one rich, and the other poor. (2) The rich man had exceeding many flocks and herds; (3) but the poor man had nothing save one little ewe lamb, which he had bought and reared; and it grew up together with him, and with his children; it did eat of his own morsel, and drank of his own cup, and lay in his bosom, and was unto him as a daughter. (4) And there came a traveller unto the rich man, and he spared to take of his own flock and of his own herd, to dress for the wayfaring man that was come unto him, but took the poor man's lamb, and dressed it for the man that was come to him.' (5) And David's anger was greatly kindled against the man; and he said to Nathan: 'As the Lord liveth, the man that hath done this deserveth to die; (6) and he shall restore the lamb fourfold, because he did this thing, and because he had no pity.' (7) And Nathan said to David: 'Thou art the man. Thus saith the Lord, the God of Israel: I anointed thee king over Israel, and I delivered thee out of the hand of Saul;

(א) וַיִּשְׁלַח י"י אֶת נָתָן אֶל דָּוִד וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ. (ב) לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד. (ג) וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת. (ד) וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו. (ה) וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן חַי י"י כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת. (ו) וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל. (ז) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ כֹּה אָמַר י"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל.

Esther 2:7-20אסתר ב׳:ז׳-כ׳

(7) And he brought up Hadassah, that is, Esther, his uncle's daughter; for she had neither father nor mother, and the maiden was of beautiful form and fair to look on; and when her father and mother were dead, Mordecai took her for his own daughter. (8) So it came to pass, when the king's commandment and his decree was published, and when many maidens were gathered together unto Shushan the castle, to the custody of Hegai, that Esther was taken into the king's house, to the custody of Hegai, keeper of the women. (9) And the maiden pleased him, and she obtained kindness of him; and he speedily gave her her ointments, with her portions, and the seven maidens, who were meet to be given her out of the king's house; and he advanced her and her maidens to the best place in the house of the women. (10) Esther had not made known her people nor her kindred; for Mordecai had charged her that she should not tell it. (11) And Mordecai walked every day before the court of the women's house, to know how Esther did, and what would become of her. (12) Now when the turn of every maiden was come to go in to king Ahasuerus, after that it had been done to her according to the law for the women,twelve months—for so were the days of their anointing accomplished, to wit, six months with oil of myrrh, and six month with sweet odours, and with other ointments of the women — (13) when then the maiden came unto the king, whatsoever she desired was given her to go with her out of the house of the women unto the king's house. (14) In the evening she went, and on the morrow she returned into the second house of the women, to the custody of Shaashgaz, the king's chamberlain, who kept the concubines; she came in unto the king no more, except the king delighted in her, and she were called by name. (15) Now when the turn of Esther, the daughter of Abihail the uncle of Mordecai, who had taken her for his daughter, was come to go in unto the king, she required nothing but what Hegai the king's chamberlain, the keeper of the women, appointed. And Esther obtained favour in the sight of all them that looked upon her. (16) So Esther was taken unto king Ahasuerus into his house royal in the tenth month, which is the month Tebeth, in the seventh year of his reign. (17) And the king loved Esther above all the women, and she obtained grace and favour in his sight more than all the virgins; so that he set the royal crown upon her head, and made her queen instead of Vashti. (18) Then the king made a great feast unto all his princes and his servants, even Esther's feast; and he made a release to the provinces, and gave gifts, according to the bounty of the king. (19) And when the virgins were gathered together the second time, and Mordecai sat in the king's gate— (20) Esther had not yet made known her kindred nor her people; as Mordecai had charged her; for Esther did the commandment of Mordecai, like as when she was brought up with him.

(ז) וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מׇרְדֳּכַי לוֹ לְבַת. (ח) וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל יַד הֵגָי וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים. (ט) וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב בֵּית הַנָּשִׁים. (י) לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ כִּי מׇרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד. (יא) וּבְכׇל יוֹם וָיוֹם מׇרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ. (יב) וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים. (יג) וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ אֵת כׇּל אֲשֶׁר תֹּאמַר יִנָּתֵן לָהּ לָבוֹא עִמָּהּ מִבֵּית הַנָּשִׁים עַד בֵּית הַמֶּלֶךְ. (יד) בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי אֶל יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים לֹא תָבוֹא עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם. (טו) וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מׇרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כׇּל רֹאֶיהָ. (טז) וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ. (יז) וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכׇּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכׇּל הַבְּתוּלוֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי. (יח) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכׇל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ. (יט) וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית וּמׇרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. (כ) אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מׇרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מׇרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאׇמְנָה אִתּוֹ.

Esther 4:10-16אסתר ד׳:י׳-ט״ז

(10) Then Esther spoke unto Hathach, and gave him a message unto Mordecai: (11) 'All the king's servants, and the people of the king's provinces, do know, that whosoever, whether man or woman, shall come unto the king into the inner court, who is not called, there is one law for him, that he be put to death, except such to whom the king shall hold out the golden sceptre, that he may live; but I have not been called to come in unto the king these thirty days.' (12) And they told to Mordecai Esther's words. (13) Then Mordecai bade them to return answer unto Esther: 'Think not with thyself that thou shalt escape in the king's house, more than all the Jews. (14) For if thou altogether holdest thy peace at this time, then will relief and deliverance arise to the Jews from another place, but thou and thy father's house will perish; and who knoweth whether thou art not come to royal estate for such a time as this?' (15) Then Esther bade them return answer unto Mordecai: (16) 'Go, gather together all the Jews that are present in Shushan, and fast ye for me, and neither eat nor drink three days, night or day; I also and my maidens will fast in like manner; and so will I go in unto the king, which is not according to the law; and if I perish, I perish.'

(י) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מׇרְדֳּכָי. (יא) כׇּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים אֲשֶׁר כׇּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם. (יב) וַיַּגִּידוּ לְמׇרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר. (יג) וַיֹּאמֶר מׇרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכׇּל הַיְּהוּדִים. (יד) כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת. (טו) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מׇרְדֳּכָי. (טז) לֵךְ כְּנוֹס אֶת כׇּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי.

Old Greek Septuagint Esther 2:7תרגום השבעים אסתר ב׳:ז׳

And this man had a foster child, a daughter of Aminadab, his father’s brother, and her name was Esther. And when her parents died, he trained her for himself as a wife. And the girl was beautiful in appearance.

Septuagint Esther Section C, vs. 26תרגום השבעים אסתר קטע ג׳, 26

And you know that I hate the glory of the lawless and abhor the bed of the uncircumcised and of any foreigner.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 17:14מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ז:י״ד

Mordechai was given a hint and he took it, viz. (Esther 2:11) "And every day Mordechai would walk in the courtyard of the harem, etc.": He said: Is it conceivable that this righteous one (Esther) is to marry this uncircumcised one (Achashverosh)! It must be that something (momentous) is in store for the Jews, and that they are destined to be redeemed through her.

מרדכי נתן לו רמז וחש, שנאמר: ובכל יום ויום מרדכי מתהלך וגו' אלא אמר מרדכי: אפשר חסידה זו תינשא לערל זה?! אלא שמא עתיד לאירע לישראל דבר והם עתידין להנצל על ידה.

Seder Olam Rabbah 29סדר עולם רבה כ״ט

כל ארבע שנים היתה אסתר מוטמנת בשושן הבירה, ותלקח אסתר אל המלך וגו'.

Bavli Megillah 13aבבלי מגילה י״ג.

ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת. תנא משום רבי מאיר: אל תקרי לבת אלא לבית, וכן הוא אומר, "ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת" (שמ"ב י"ב:ג'), משום דבחיקו תשכב הוות ליה (לבת) [כבת]? אלא (לבית) [כבית], הכי נמי לבית.

Bavli Megillah 13bבבלי מגילה י״ג:

כאשר היתה באמנה אתו. אמר רבה בר לימא (משמיה דרב): שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי.

Bavli Megillah 15aבבלי מגילה ט״ו.

לך כנוס את כל היהודים וגו', עד אשר לא כדת. אמר רבי אבא: שלא כדת היה, שבכל יום ויום עד עכשיו באונס, ועכשיו ברצון. וכאשר אבדתי אבדתי, כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך.

Bavli Megillah 15bבבלי מגילה ט״ו:

ותעמד בחצר בית המלך הפנימית. אמר רבי לוי: כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה, אמרה: "אלי אלי למה עזבתני" (תהלים כ"ב:ב'), שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון? או שמא על שקראתיו כלב, שנאמר "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי" (תהלים כ"ב:כ"א). חזרה וקראתו אריה, שנאמר "הושיעני מפי אריה" (תהלים כ"ב:כ"ב).

Bavli Nazir 23bבבלי נזיר כ״ג:

אמר עולא תמר זינתה זמרי זינה תמר זינתה יצאו ממנה מלכים ונביאים זמרי זינה נפלו עליו כמה רבבות מישראל אמר ר"נ בר יצחק גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה והאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמן שמתוך שלא לשמן בא לשמן אלא אימא כמצוה שלא לשמה דכתיב (שופטים ה':כ"ד) תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני מנשים באהל תבורך מאן נשים שבאהל שרה רבקה רחל ולאה א"ר יוחנן שבע בעילות בעל אותו רשע באותה שעה שנאמר (שופטים ה':כ"ז) בין רגליה כרע נפל שכב וגו' והא קא מתהניא מבעילה דיליה א"ר יוחנן כל טובתן של רשעים אינה אלא רעה אצל צדיקים שנאמר (בראשית ל"א:כ"ט) השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע בשלמא רע שפיר אלא טוב אמאי לא אלא לאו ש"מ טובתו רעה היא ש"מ:

Bavli Sanhedrin 74a-bבבלי סנהדרין ע״ד.-:

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נימנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד: כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. ועבודת כוכבים לא? והא תניא א"ר ישמעאל מנין שאם אמרו לו לאדם עבוד עבודת כוכבים ואל תהרג מנין שיעבוד ואל יהרג ת"ל "וחי בהם" (ויקרא י"ח:ה') ולא שימות בהם. יכול אפילו בפרהסיא, תלמוד לומר "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי" (ויקרא כ"ב:ל"ב)  אינהו דאמור כרבי אליעזר. דתניא, רבי אליעזר אומר: "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" (דברים ו':ה') אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך. גילוי עריות ושפיכות דמים, כדרבי. דתניא, רבי אומר "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה" (דברים כ"ב:כ"ו), וכי מה למדנו מרוצח? מעתה, הרי זה בא ללמד ונמצא למד: מקיש רוצח לנערה המאורסה, מה נערה המאורסה ניתן להצילו בנפשו, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ומקיש נערה המאורסה לרוצח, מה רוצח יהרג ואל יעבור, אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור. רוצח גופיה מנא לן? סברא הוא. דההוא דאתא לקמיה דרבה, ואמר ליה: אמר לי מרי דוראי זיל קטליה לפלניא, ואי לא קטלינא לך. אמר ליה: לקטלוך ולא תיקטול. מי יימר דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דהוא גברא סומק טפי. כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא שלא בשעת השמד, אבל בשעת השמד אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אפילו שלא בשעת השמד, לא אמרו אלא בצינעא, אבל בפרהסיא אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור. מאי מצוה קלה? אמר רבא בר יצחק אמר רב: עד: אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא. וכמה פרהסיא? אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: אין פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם. פשיטא, ישראלים בעינן, דכתיב "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כ"ב:ל"ב). בעי רבי ירמיה: תשעה ישראל ונכרי אחד מהו? תא שמע, דתני רב ינאי אחוה דרבי חייא בר אבא: אתיא תוך תוך, כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם "הבדלו מתוך העדה הזאת" (במדבר ט"ז:כ"א) מה להלן עשרה וכולהו ישראל, אף כאן עשרה וכולהו ישראל. והא אסתר פרהסיא הואי! אמר אביי: אסתר קרקע עולם היתה. רבא אמר: הנאת עצמן שאני. דאי לא תימא הכי, הני קוואקי ודימוניקי היכי יהבינן להו? אלא הנאת עצמן שאני. הכא נמי: הנאת עצמן שאני. ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: נכרי דאמר ליה להאי ישראל קטול אספסתא בשבתא ושדי לחיותא, ואי לא קטילנא לך, ליקטיל ולא לקטליה. שדי לנהרא, ליקטליה ולא ליקטול. מאי טעמא, לעבורי מילתא קא בעי.

Bavli Avodah Zarah 36bבבלי עבודה זרה ל״ו:

בנותיהן דאורייתא היא דכתיב (דברים ז':ג') לא תתחתן בם דאורייתא ז' אומות אבל שאר עובדי כוכבים לא ואתו אינהו וגזור אפילו דשאר עובדי כוכבים ולר"ש בן יוחי דאמר (דברים ז':ד') כי יסיר את בנך מאחרי לרבות כל המסירות מאי איכא למימר אלא דאורייתא אישות דרך חתנות ואתו אינהו גזור אפילו דרך זנות זנות נמי בבית דינו של שם גזרו דכתיב (בראשית ל"ח:כ"ד) ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף אלא דאורייתא עובד כוכבים הבא על בת ישראל דמשכה בתריה אבל ישראל הבא על העובדת כוכבים לא ואתו אינהו גזור אפי' ישראל הבא על העובדת כוכבים ישראל הבא על העובדת כוכבים הלכה למשה מסיני היא דאמר מר הבועל ארמית קנאין פוגעין בו

Vayikra Rabbah 13:5ויקרא רבה י״ג:ה׳

אמ' ר' יהודה בר' סימון דריוש האחרון בנה שלאסתר היה טהור מאמו וטמא מאביו.

Esther Rabbah 8:3אסתר רבה ח׳:ג׳

ותבאנה נערות אסתר וסריסיה ויגידו לה ותתחלחל המלכה מאד, רבנן דתמן אמרין שפרסה נדה, ורבנן דהכא אמרין הפילה עוברה ומשעה שהפילה שוב לא ילדה, ר' יודן בר' סימון אמר במוך היתה משמשת, א"ר יודן ברבי סימון דריוש האחרון בנה של אסתר היה טהור מאמו וטמא מאביו.

Second Targum of Megillat Esther 2:8תרגום שני אסתר ב׳:ח׳

והוה כד אשתמע פתגמוי דמלכא וגזירתיה וכד אתכנשו עולימתא סגיאתא לשושן בירתא על ידוי דהגי סריסא דמלכא אחשורוש רשיעא נטר נשיא וכד שמע מרדכי דבתולתא מתבעין שקל וטשיה לאסתר מן רברבנוהי דמלכא אחשורוש דנפקו למבעי בתולתא דלא ייתון וידברונה וטשיה בקיטון בגו קיטון דלא מחמון יתה שלוחי מלכא ובנת עממיא כד הוון שלוחיא דעברין הויין מרקדן ומתחזיין שופריהון מן כוייא ונפקין שלוחי דמלכא ואיתיאו בתולן סגיאן מן מדינתא ושלוחי דמלכא הוו ידעין לה וכד חמיין דלית אסתר עם בתולתא אמרין חד לחד מגן לעינן במדינתא אית הכא במדינתא טליתא חדא שפירא בריוא ויאיא וחסידא בחזוא יתיר על כל בתולתא דאיתינון וכד אתבעית אסתר ולא אשתכחת אודיעון למלכא אחשורוש וכד שמע מלכא כתב ופקיד בדיגטסיס דכל בתולתא דמיטשיא מן קדם שלוחי דמלכא חדא היא גזירתא דתתקטיל וכד שמע מרדכי פוקדנא דמלכא דחיל ואפקה לאסתר ברת אחוי דאבוי בשוקא ואידברת אסתר לבית מלכא על ידוי דהגי נטיר נשיא. [ויהי בהשמע דבר המלך ודתו וגזירתו, וכאשר נתקבצו נערות רבות אל שושן הבירה על יד הגי סריס המלך שומר הנשים, וכאשר שמע מרדכי שהבתולות מתבקשות, לקח והחביא את אסתר משרי המלך אחשורוש שיצאו לחפש בתולות, כדי שלא יבואו ויקחו אותה, והחביאה בקיטון בתוך קיטון, שלא יראו אותה שלוחי המלך, ובנות הגוים כשהיו שלוחי המלך עוברים היו מרקדות ומראות את יפין מן החלונות, ויצאו שלוחי המלך והביאו בתולות רבות מן המדינות. ושלוחי המלך היו יודעים על אסתר, וכאשר ראו שאין אסתר עם הבתולות הללו, אמרו זה לזה: לשוא טרחנו במדינות, יש כאן במדינה נערה אחת יפת תואר ונאה וחסודה במראה יותר מכל הבתולות שהבאנו. וכאשר נתבקשה אסתר ולא נמצאה, הודיעו למלך אחשורוש, וכאשר שמע המלך כתב וציוה בפקודה שכל בתולה שתסתתר מפני שלוחי המלך אחת דתה להמית, וכאשר שמע מרדכי את הצו, נתיירא והוציאה לאסתר בת אחי אביו לרחוב, ותילקח אסתר אל בית המלך על ידי הגי שומר הנשים.]

Second Targum of Megillat Esther 4:11תרגום שני אסתר ד׳:י״א

כל עבדוי דמלכא ועמא די במדינתיה דמלכא ידעין די כל גבר ואתתא די יעול לות מלכא לפלטרין גויתא בדלא מתקרי חדא היא גזירתיה למקטל אלהן אושיט ליה מלכא ית שרביטא דדהבא ויחי. ואנא הא תלתין יומין מצליא די לא יבעי יתי מלכא ויחטי יתי דכד הוית מתרביא לותך הויתא אמר לי דכל אתתא דתשכבי מן בנת ישראל ותיזיל לות עממיא מן צבת נפשה לית לה חולק ואחסנתא ביני שבטיא דישראל. ועל דהוה התך שליחא בין אסתר למרדכי תקיף רוגזיה דהמן עלוי וקטל יתיה. [כל עבדי המלך והעם אשר במדינת המלך יודעים, אשר כל איש ואשה, אשר יבוא לפלטירין הפנימי מבלי שייקרא, אחת היא דתו להמית, זולתי אם יושיט לו המלך את שרביט הזהב ויחיה, ואני זה שלושים יום מתפללת שלא יבקשני המלך ולא יחטיא אותי, שכאשר הייתי מתגדלת אצלך היית אומר לי שכל אשה מבנות ישראל שנשבית ותלך אל הגוים ברצונה אין לה חלק ונחלה בין שבטי ישראל. ומפני שהיה התך שליח בין אסתר למרדכי חרה אפו של המן עליו והרג אותו.]

Second Targum of Megillat Esther 4:16תרגום שני אסתר ד׳:ט״ז

איזיל וכניש לכולהון יהודאי דאית בשושן בירתא וצומו עלי ולא תיכלון ולא תשתון תלתא יומין ותלתא לילוותא ואוף אנא ועולימתי אצום כוותהון ובכן איעול לות מלכא דלא פוקדנא ואין נאבד בהדין עלמא בגללכון אית לי חולקא לעלמא דאתי דעד השתא אזלית לות מלכא בלא רעותי והשתא ברעותי ובת ישראל דאניסא מבי עממיא שריא לבעלה ויפוק חתנא מבית משכביה שקא אסיר וכלתא מבית גנונא כד רישה מפלפל בקטמא ואנשי ובעירי ותורי וענא לא יטעמון מדעם ואפרישו ינקי מן דדי אמתהון בה שעתא ברירו ביה בקהלא ואשכחו ביה תרין עשר אלפין כהני בחירי ואנקיטו יתהון שופרי בימיניהון ואוריתא בשמאליהון בכין וענין וכן אמרין כלפי לעילא אלהא דישראל הא אוריתא דיהבת לן הא עמא רחימא בטיל מן עלמא מאן קאים וקרי בה ומדכר על שמך שמשא וסיהרא יחשך נהוריהון ולא ינהר דהא לא אתבריאו אלא בדיל עמך ונפלין על אפיהון ואמרין ענינו אבינו ענינו ענינו מלכנו ענינו ושופרי תקעין עמהון ועמא ענין בתריהון עד דבכון חילי שמיא ונדו אבהתא מן קבריהון.

Ra'aya Meheimna Ki Tetze 276aרעיא מהימנא כי תצא רע״ו.

ואי תימא דאתייחד עמה אף על גב דהוו בביתא חדא ח"ו אלא כגוונא דיוסף דאתמר ביה ותנח בגדו אצלה ולא לבושו אלא בגדו לישנא דבוגדים בגדו והכא סתרא רברבא ובגיןד א אסתר לישנא דסתראה אתה סתר לי שכינתא אסתירת לה מאחשורוש ויהיב ליה שידה באתרה ואתהדרת איהי בדרועיה דמרדכי ומרדכי דהוה ידע שמא מפרש ושבעין לשון עבד כל דא בחכמתא ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין דאפילו בלא דא אית ליה לב"נ קודם דיתיחד עם אתתיה למללא עמה בגין דשמא שידה אתחלפא באתתיה ודא באתתא מאילנא דטוב ורע אבל אם היא משכינתא לית לה שנוי הה"ד אני יי' לא שניתי. אני דא שכינתא ולית לה דחילו מכל סטרין אחרנין הה"ד כל הגוים כאין נגדו ובאתרא דשכינתא תמן כמה סגולות תמן ובגין דאסתר אתלבשת שכינתא בה חזיא הות למעבד עמה כמה סגולות (ס"א צומות) כגוונא דשרה קב"ה נטיר לה בגין שכינתא דהות עמה נטיר לה מפרעה ואפי' לבושה ותכשיטיה בכלהו שוי קב"ה סגולות בגין שכינתא ובגין דא אתא פרעה לסנדלא מחא ליה עמה והכי נמי בכל תכשיטין דילה בכל תכשיט ותכשיט דהוה נגע ביה מחיליה עד דאתפרש מנה ההוא טמא ואחזר לה לבעלה ואי בתכשיטין דילה כך כ"ש מאן דנגע בגופא ואפי' באצבע דילה לסטרא דיחודא והזר הקרב יומת דקב"ה לא יהיב ליה רשו למקרב גבה הה"ד אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ובגין דא לא כל ש"ר שקול מרגלים דאפיקו שום ביש על ארעא דישראל מיתו. מאן דאפיק שום ביש על שכינתא כל שכן דלקיין בנשמתהון דאלין דאפיקו שום ביש על ארעא לקו בגופייהו ומיתת גרמייהו מיתו אבל מאן דאפיק שום ביש על שכינתא נשמתא דלהון לקאה. והאי למאן דידע רזא דא ועינוי פתחין אבל מאן דעינוי סתימין לית ליה עונשא כל כך ומה דרבנן דמתניתין שויין קמייהו דאתתא אנוסה מותרת לבעלה ודאי איסור והיתר דמתני' לא ממלל אלא במיליה דב"נ ואתתא דאיהי מאילנא דעץ הדעת טוב ורע אבל אתתא דאיהי מאילנא דחיי לאו לה דינא כאלין (דאינון מאילנא דעץ הדעת טו"ר) דההוא דאילנא דחיי צדיק וטוב לו ובגיניה אתמר לא יאונה לצדיק כל און ולא לבת זוגו צדקת ואוליפנא משרה בביתא דפרעה דלא הוה ליה רשו למקרב בהדה

Tikkunei Zohar 57bתיקוני זוהר נ״ז:

ועליה אתמר ויהי אמן את הדסה, הוא אומן דילה ואיהי אמונה דיליה, ודא איהו דאתמר כאשר היתה באמנה אתו, ולא נגע בה נוכראה דאיהו אחשורו"ש, בגין דאח עמה ודאי, ואיהו סתיר לה מניה, במאי סתיר לה מניה בנקודה דאיהי קוצא דאת ד' מן אחד, א"ח נטיר ד', דלא יתקריב לגבה אחר, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ב) אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן

R. Saadia Gaon Esther 2:8ר׳ סעדיה גאון אסתר ב׳:ח׳

It is necessary for us to understand why Mordecai did not resist (the removal of) Esther to Ahasuerus' palace, since it is clearly stipulated in the Torah, Do not give your daughter to his son or take his daughter for your son (Deut 7:3). Though we might aver that he was absolved from guilt because he was forced, according to our Oral Law the use of force does not in fact absolve one from guilt in connection with the three sins of idolatry, sexual immorality, and the shedding of innocent blood – as we shall further discuss at a later point. On this issue, nonetheless, we may furnish two possible answers, one of which is sounder than the other. The first, we would say, is that he may indeed have resisted, yet they paid no attention to him and she was taken from him anyway – that is to say, he was not actually required to do anything, by refusing which he might refrain from doing; rather, the directive entailed the seizure of bodies by force. If, however, we examine this explanation more closely we are inevitably led to deduce that, had he indeed resisted, they would have known that she was a Jew; yet because it says Esther had not made known, (etc.) (v. 10) we may infer that she was not forcibly removed from his protection, since, had she been forcibly removed from his care, it would surely have been known that she was a Jew. Moreover, had the event really transpired in this fashion [...] problem concerning the believer(?) [...]

R. Saadia Gaon Esther 2:16ר׳ סעדיה גאון אסתר ב׳:ט״ז

...In fact, from the perspective the Oral Law one may furnish [...] in the Oral Law that when unbelievers demand of believers to break some aspect of their religious creed, yet it is not the intention of the one demanding this that (the believer) actually forswear his religious creed, but rather it is intended primarily for the benefit of (the unbelievers) themselves – and the believers are truly afraid that, should they not acquiesce, they may be put to death – it is acceptable in such a circumstance for them to acquiesce and so prevent the shedding of their blood, at the same time remaining free from an basis of censure. In this same vein, since he did not know that Esther was a Jew, (the king) was not intending by the demands he placed on her that she forswear her religious creed, but rather his objective was primarily his own benefit; nor, indeed, can there be any doubt that, had she refused (to go to the king), she would have been subjected to the fear of being put to death.

R. Saadia Gaon Esther 2:20ר׳ סעדיה גאון אסתר ב׳:כ׳

אמרו "מולדתה" – שניהם, לפי שיש אדם שנולד בקרב עם ואח"כ אינו מחזיק באמונתם, כישמעאל בן נתניהו, ופעמים שהוא דוגל באמונת עם שלא נולד בקרבם, כרות שאמרה: "עמך עמי ואלהיך אלהי" (רות א':ט"ז). ובדיבורו "ואת מאמר מרדכי אסתר עושה" – כלל כל המצוות ועבודת האל ללא רישול, כיוון שהכתוב מדגיש: "כאשר היתה באמנה איתו" (שם).

R. Saadia Gaon Esther 3:1-4ר׳ סעדיה גאון אסתר ג׳:א׳-ד׳

... And it may also be asked: Could not Mordecai, in a situation of duress and fear for (his) life, have done (what was required) even though it was forbidden (by his creed)? In response we would say that in connection with the following three sins his duress will be of no avail to a believer in avoiding culpability – to wit, as expressed in our halakhic literature: "There is nothing that takes precedence over the saving of life except idolatry, fornication, and murder" (b. Kĕtubbōt 19a). And when we carefully examine Scripture we find that what it has to say indeed substantiates this halakhic dictum. Regarding "idolatry" – with respect to Hananiah, Mishael, and Azariah it says, But even if (He does) not (deliver us), let it be known to you, O king, (that we will not worship your gods, etc.) (Dan 3:18). Regarding "murder" – Saul's soldiers were willing to give their lives to avoid it, as it says, And the king said to the guards who stood about him, ('Turn and slay the priests of Hashem ...' But the king's servants were unwilling, etc.) (1 Sam 22:17). And regarding "fornication" – (Scripture) equates it, in essence, with murder, as per the statement of Moses, (But if in the field the man finds the girl who is betrothed, and the man takes hold of her and lies with her, then the man only who lay with her shall die ...) for just as when a man rises against his neighbor and murders him, so is this matter (Deut 22:25-26). If, however, it should be asked: "Is there any compelling indication in Scripture that, if unbelievers intend by the sinful action only their own material benefit and not the forswearing of our creed, it is still obligatory that we should submit ourselves to death?" we would reply that, in fact, when Abraham and Isaac were afraid of being killed, they concealed that they were married – knowing full well that the sin (of fornication with their wives) might take place – and the motive was not the forswearing of their faith, but only material benefit; thus Abraham said, and they will kill me for my wife's sake (Gen 20:11); and Isaac said, Lest I die on her account (ibid., 26:9)

Rashi Esther 2:7רש״י אסתר ב׳:ז׳

לו לבת – רבותינו פירשו לבית - לאשה.

Rashi Esther 2:10רש״י אסתר ב׳:י׳

אשר לא תגיד – כדי שיאמרו שהיא ממשפחה בזויה וישלחוה שאם ידעו שהיא ממשפחת שאול המלך היו מחזיקים בה.

Rashi Esther 2:11רש״י אסתר ב׳:י״א

ומה יעשה בה – זה אחד משני צדיקים שניתן להם רמז ישועה דוד ומרדכי דוד שנאמר (שמואל א יז) גם את הארי גם הדוב הכה עבדך אמר לא בא לידי דבר זה אלא לסמוך עליו להלחם עם זה וכן מרדכי אמר לא אירע לצדקת זו שתלקח למשכב ערל אלא שעתידה לקום להושיע לישראל לפיכך היה מחזר לדעת מה יהא בסופה.

Rashi Esther 4:16רש״י אסתר ד׳:ט״ז

אשר לא כדת – שאין דת ליכנס אשר לא יקרא, ומ"א אשר לא כדת שעד עתה באונס ועכשיו ברצון. וכאשר אבדתי אבדתי – וכאשר התחלתי לילך לאבוד אלך ואמות, ומ"א כאשר אבדתי מבית אבא אובד ממך שמעכשיו שאני ברצון נבעלת לגוי אני אסורה לך.

MS Munich 5 Esther 2:15כ״י מינכן 5 אסתר ב׳:ט״ו

לא בקשה דבר – אסתר לא היתה מבקשת שחוק ומיני זמר כאחרות, שהרי על ידי אונס היתה הולכת.

Yefet Esther 2יפת אסתר ב׳

Now we already know that Ahasuerus prepared a feast in the third year of his reign, and he went in to Esther in the seventh (year) of his reign, which indicates that Ahasuerus persisted in gathering the young women for three years, with Esther being taken only in the last. This indicates that Mordecai initially concealed her, though in the end he prompted her so that she took to heart the matter that God had in mind concerning His people.

Yefet Esther 4יפת אסתר ד׳

And concerning her statement, and as I perished, I will perish (again) – she means to say, "I realize that I have, (in a fashion,) already been killed, this being due to the fact that I have been separated from the body of my people and come under the fist of an uncircumcised Gentile." Thus, she was grieved over what had befallen her, with the exception of that over which she was still in control, not having revealed her religion. Now, on the matter of Esther the (rabbinic) sages have disagreed, some of them maintaining that she was like one who is raped, for she had come under the hand of the king, and therefore, even though she would have given her life, it would not have been permitted her – even had she revealed her religion; indeed, nothing would have availed her (to this end), since the king would not have put her to death because he loved her. Nonetheless, that which was (still) incumbent upon her to do was that to which she could (feasibly) attain of (the obligations of her) religion, until (such time that) God would relieve her. Do you not see, moreover, that she did not embellish herself like the (other) women, and that God – the Blessed and Sublime! – does not reprove her on account of the fact that the uncircumcised unbeliever (sleeps) with her, for it had already been achieved by her that she would not eat anything except what she wanted, and (she also observed) the Sabbath and (every) festival, seeing that she had no (other) work to do, for (the mudawwin) makes clear that she ceased from her work (upon entering the palace); and this is a likely assertion. Others say, however, that the king did not approach her at all.

Ibn Ezra Esther Version A 2:7אבן עזרא אסתר נוסח א׳ ב׳:ז׳

לבת – לולי שהיתה בתולה לא היה מרדכי מסכן בה כי לא יסמך על מעשה נס, אולי דרש לבית שהיה במחשבתו בעבור יופיה לקחתה לאשה.

Ibn Ezra Esther Version A 2:10אבן עזרא אסתר נוסח א׳ ב׳:י׳

יש אומרים כי מרדכי לא עשה נכונה שצוה על אסתר שלא תגיד עמה כי פחד שלא יקחנה המלך לאשה אם ידע שהיא מהגולה, ואחרים אמרו כי בדרך נבואה או בחלום ידע שתבא תשועה על ידה לישראל, והנכון בעיני כי עשה זה מרדכי בעבור שתשמור תורת השם בסתר שלא תאכל נבילות ותשמור השבתות ולא ירגישו המשרתים כי אם יודע הדבר שמא המלך יכריחנה או יהרגנה כי בעל כרחה נתפשה וידענו כי מרדכי היה מגדולי ישראל כי הנה הוא שלישי לשרים העולים עם זרובבל וכאשר ראה כי לא נבנה הבית בא אל עילם והיה בשער המלך בארמון והיא מעלה גדולה, והנה דניאל הפקיד חביריו על מלכות בבל והוא בשער המלך ולולי שהיה מרדכי קודם מעשה אסתר ממשרתי המלך לא עזבוהו המשרתים להתהלך לפני חצר בית הנשים.

Ibn Ezra Esther Version A 2:15אבן עזרא אסתר נוסח א׳ ב׳:ט״ו

לא בקשה דבר – גם זה לאות על שכלה.

Ibn Ezra Esther Second Commentary 2:8אבן עזרא אסתר פירוש שני ב׳:ח׳

ויהי בהשמע דבר המלך ודתו – שנתן בכתב, שמו הפקידים שהיו בארמון המלך שומרים על אסתר שלא תתחבא כי כבר נראה יפיה, כי בארמון המלך היא דרה עם משרתי במלך, על כן כתב בהשמע ובהקבץ. וטעם וו ותלקח כפה רפה בלשון ישמעאל כמו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, והכתוב הזכיר ותלקח כי נלקחה שלא ברצונה ושלא ברצון מרדכי.

Ibn Ezra Esther Second Commentary 2:10אבן עזרא אסתר פירוש שני ב׳:י׳

לא הגידה אסתר עמה – שהיא ישראלית ומולדתה זה השבט או המשפחה וזאת היתה דעת מרדכי. ויש לשאול אחר שראינו כי מרדכי היה מאנשי הגדולה והוא (שלישי) {ששי} לעולי גולה עם זרובבל, למה צוה על אסתר שלא תגיד עמה, אולי אם תגיד שהיא מגלות יהודה לא יקחנה אחשורוש. והנה יש בדברי יחיד כי פחד בעבור היותה ממשפחת שאול, ולפי דעתי שכל היהודים נבזים היו בעיני המלכות, הלא תראה דבר בלשצר לדניאל די מן בני גלותא דיהוד, והנכון בעיני כי ראה מרדכי שהמלך לא בקש לקחת בת מלך רק היופי לבדו ולא יחוש מאי זה עם תהיה וידע כי אסתר היתה יפה מאוד ופחד שלא ימצא כמוה ויקחנה לאשה. ואם היא תגיד שלא תאכל פת בג המלך יכריחנה, כי אם היתה גברת תוכל להסתיר עצמה, ואחרים אמרו שידע דרך הנבואה שתגיע לישראל ישועה על ידה.

Ibn Ezra Esther Second Commentary 2:15אבן עזרא אסתר פירוש שני ב׳:ט״ו

אשר לקח לו לבת – שחרה לו שחפץ בה המלך, כאדם שאבדה בתו.

Ibn Ezra Esther Second Commentary 2:16אבן עזרא אסתר פירוש שני ב׳:ט״ז

ותלקח – שלא ברצונה.

Attributed to Rambam Esther 2:8מיוחס לרמב״ם אסתר ב׳:ח׳

ויהי בהשמע דבר המלך ודתו – אמרו שהוא הוציא פקודתו שנשמעים לה להביא כל נערה בתולה, והיו האומות כולן מוציאות את בנותיהן בסמטאות וברחובות מקושטים לשערי חצרותיהן, כדי שיראון המבקשים אותן, והיה מחביא מרדכי את אסתר, ואולם היו עליה ידיעות בסתר. וכאשר הובאו כל הבנות מכל הארצות היתה אסתר ידועה אצל גוים בשושן הבירה כיפת תאר ויפת מראה, שהיו רואות אותה בנות השכנים. וכאשר עבר זמן הפקודה, שוחחו בשבחה בדבר מראה הנעלה, בבית הנשים, שלא השאירה שימצא לה דומה. והלכו המבקשים המאספים את הנשים והזהירו את מרדכי, שהצפין אותה, ואמרו לו: ולמה זה לא תוציא את החפץ המתואר, שאמרו לנו שיש אצלך? אמר להם: אלו הייתם מבקשים אותה ממני, הייתי מביאה. וכשנכנס לביתו וחפש אותה, אחרי שהעלימה נסתרת אחרי חדר פנימי, היכן הוא, והנה איננה במקום מסתרה. אמר לה ויצאה.

Attributed to Rambam Esther 5:1מיוחס לרמב״ם אסתר ה׳:א׳

ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות... וזה הענין: כשקמה ונערה ראשה מן האפר, שהתפלשה בו, ונקתה עצמה ולבשה מתוך כונה, שהיא אנוסה, מתוך אונס אותו השמד, ושהיא נכנסת לטובת כלל ישראל, מבלי שיקרא אותה לצרכו, שאז לא היה בה חטא, שאין זה ברצון, ובהיות שהמטרה היא להצלת ישראל, הותר לה זה.

Radak Bereshit 12:15רד״ק בראשית י״ב:ט״ו

ויראו...ותקח, our sages, in comparing the abduction of Esther, and that of Sarai, point out that whereas with Esther the word used is ותלקח, here the word used by the Torah is ותקח, a pual (strong passive) mode, as opposed to a nifal-passive mode. (compare Torah Shleymah item 157 on this) In Sarai’s case, the formulation reflects the fact that she was a married woman, so that her abduction was a violation of her and her husband’s rights, whereas in Esther’s case it was “merely” a violation of her rights. According to our author Esther had been agreeable to participating in the contest.

ותקח האשה – ארז"ל אמר ותקח שמשמעו בעל כרחה לפי שהיתה אשת איש, לא כאסתר דכתיב בה ותלקח אסתר (מ"א:ג') שמשמעו ברצונה, לפי שהיתה ברצונה פנויה והולכת להנשא למלך.

Radak Shofetim 5:27רד״ק שופטים ה׳:כ״ז

בין רגליה כרע נפל – כן מנהג הלשון לכפול הדברים כדי לחזקם, והענין כי כרע כריעה שלא היתה לו תקומה וזהו שאמר: באשר כרע שם נפל שדוד. ויש בו דרש: והוא רחוק, כי יש בפסוק שבעה בין כרע ונפל ושכב. ואמרו: כי שבע בעילות בעל אותו רשע ליעל אותו היום, ומה שכתבו למעלה במילת שמיכה מכחיש זה הדרש.

Radak Melakhim I 11:1-2רד״ק מלכים א׳ י״א:א׳-ב׳

(א) נשים נכריות רבות – שתים רעות עשה בזה: אחת שהרבה נשים ואפילו היו מישראל אסור לו להרבות, כמו שכתוב: ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, כל שכן שהיו נכריות שהטו לבבו אחרי אלהים אחרים והוא בטח בחכמתו ואמר: אני ארבה ולא אסור זהו שאמר הנביא: אל יתהלל חכם בחכמתו. (ב) לא תבאו בהם – כמו שכתוב: ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך ואף על פי שאמר זה בשבעה גוים, הוא הדין לכל שאר עו"ג אלא לפי שהיו באים בארצם, הזהירם עליהם אבל אם היה משיב אותם לדת ישראל, לא היה אסור אם היו מתגיירות מלב שלם לא מחמת יראה ואהבה, ודבר זה מחלוקת בדברי רבותינו ז"ל כמו שכתבנו בפסוק: ויאהב שלמה.

Ramban, Milchamot Hashem Sanhedrin 18aרמב״ן, מלחמות ה׳ סנהדרין י״ח.

והא דאמרי' גבי אסתר דלהנאת עצמן מותר משום דלאו ג"ע הוא וכדאקשי' בגמ' והא אסתר פרהסיא הואי ולא אקשי ג"ע הואי משום דלא מיקרי ג"ע אלא בנערה המאורסה שזנתה א"נ א"א אבל נכרי הבא על בת ישראל לא מיקרי ג"ע דלאו מיתות ולא חייבי כריתות נינהו

R. Elazar HaRokeach Esther 4:16ר׳ אלעזר הרוקח אסתר ד׳:ט״ז

וצומו עלי וכו' שלשת ימים וכו'. ג' ימים לכפר ג' עבירות עלי': על גלוי עריות, ונהרג התך על ידי הרי ש"ד, וכתלי דחזירי. אמר לה מרדכי (תהלים מ"ה) מר ואהלות קציעות כל בגדותיך ג' עברות שלך אינן אלא כריח בשמים, ואותו המזמור מדבר על אסתר.

Rid Esther 2:10רי״ד אסתר ב׳:י׳

כי מרדכי ציוה עליה אשר לא תגיד – מפני שאסתר נולדה מיחס גדול והיתה הגונה למלכות, מפני זה ציוה לה מרדכי שלא תגיד, כדי שלא תינשא לו ותיטמע בין הגויים.

R. Avigdor Kohen Tzedek Esther 2:10ר׳ אביגדור כהן צדק אסתר ב׳:י׳

כי מרדכי ציוה עליה אשר לא תגיד – בתרגום: "חשיב מרדכי בלביה: הן ושתי דלא צבת למיח[מ]יה לשופרתא למלכי ולשולטני, דין יתה למיקטל, כך דילמא רגז על אסתר וקטיל לה, וישתצי לעפרא כל בית אביה, לכך פקידתיה דלא תחוי עמה ומולדתה". אי נמי: שמא לא יחפוץ בה המלך, בשביל שהיא יהודית, לכך ציוה שלא תגיד. אבל אין נראה, דאדרבה אהב אותה לבסוף כשהגידה לו מולדתה ומרדכי מה הוא לה. אשר לא תגיד – וסמיך ליה: "ומרדכי יושב בשער". קשה קצת: אחרי שהמן עלה ומרדכי ירד, אם כן, למה ישב שם בעיניו. וי"ל: ישב מרדכי ומצפ[ה] מתי שהיה יכול לגנוב את אסתר להוליכה למלכות אחרת, כי היתה אשתו, ואחשורוש לא ישים על ליבו שהיא יהודיה, אבל אם היתה מגדת עמה ומולדתה, אז היה הורג כל היהודים עד שהיה מחזירה.

Tosafot Sanhedrin 74bתוספות סנהדרין ע״ד:

והא אסתר פרהסיא הואי - תימה דה"ל לאקשויי עריות הואי דרוצח ונערה המאורסה לכולי עלמא יהרג ואל יעבור וכמו כן קשה בריש כתובות (דף ג: ושם) דאמר דאיכא צנועות דמסרו נפשייהו ופריך ולידרוש להו דאונס שרי ומאי קושיא הא שפיר עבדן דמסרו נפשייהו משום גילוי עריות ותירץ ר"ת דאין חייבין מיתה על בעילת עובד כוכבים משום דרחמנא אפקריה לזרעיה דעובד כוכבים כדאמרינן בפ' נושאין על האנוסה (יבמות צח.) דכתיב וזרמת סוסים זרמתם ומתוך כך היה רוצה ר"ת להתיר בת ישראל שהמירה ובא עליה עובד כוכבים ושוב נתגייר עמה לקיימה ביהדות דלא שייך למימר אחד לבועל בביאת עובד כוכבים דהויא כביאת בהמה והקשה הר"ר יצחק ב"ר מרדכי דע"כ בביאת עכו"ם נאסרה לבעל כדאמרי' התם דאיכא פרוצות בפ' האשה שנתארמלה (כתובות כו: ושם) גבי האשה שנחבשה בידי עכו"ם על ידי נפשות אסורה לבעלה ואמרינן נמי במגילה (דף טו.) כאשר אבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך אלמא לגבי בעלה לא חשיב' ביאת עובד כוכבים כביאת בהמה וגם לכהונה נפסלת בביאתו אף על פי שבביאת בהמה אינה נפסלת דאין זנות לבהמה כדאמרינן בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נט.) דזרעיה דעובד כוכבים הוא דאפקריה רחמנא לענין חייס אבל ביאת דעובד כוכבים לא אפקריה וכיון דנאסרה לבעל אסורה לבועל מונטמאה ונטמאה ואמרינן נמי בסוטה בפרק ארוסה (ד' כו: ושם) דכותי מקנין על ידו ופוסל בתרומה ופריך פשיטא ונסתרה והיא נטמאה אמר רחמנא אחד לבעל ואחד לתרומה ומשני מהו דתימא כי אמר ונסתרה והיא נטמאה הני מילי היכא דבהך ביאה אסירה ליה לאפוקי עכו"ם דבלאו הכי אסירה ליה קמ"ל אלמא אפילו גבי עובד כוכבים שייך ונטמאה לאסור לבעל והוא הדין לבועל והא דלא פריך הכא והא אסתר עריות הואי דקים ליה דמהני טעמא דקרקע עולם לענין דלא מיחייב' למסור עצמה משום עריות דהא מרוצח ילפינן ורוצח גופיה כי מיחייב למסור עצמו ה"מ קודם שיהרג בידים אבל היכא דלא עביד מעשה כגון שמשליכין אותו על התינוק ומתמעך מסתברא שאין חייב למסור עצמו דמצי אמר אדרבה מאי חזית דדמא דחבראי סומקי טפי דילמא דמא דידי סומק טפי כיון דלא עביד מעשה והא דקאמר אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור יהרג גרסינן ואבועל קאי דעביד מעשה אבל הנערה עצמה שהיא קרקע עולם אין חייבת למסור עצמה ואי גרס תהרג יש לפרש דתהרג הנערה קודם שתעשה מעשה שתביא עליה את הערוה אבל לענין חלול השם משום פרהסיא לא ס"ד דמהני טעמא דקרקע עולם וכן נמי יש לפרש בההיא דריש פרק הבא על יבמתו (יבמות ד' נג: ושם) דאמר רבא אין אונס לערוה שאין קישוי אלא לדעת דאם אומר לו שיהרגהו או יניח שיביאוהו על הערוה ויודע שאם יביאוהו אי אפשר שלא יתקשה לא מצינו למימר דלא עביד מעשה שהקישוי חשיב מעשה ואם היה כבר מקושה ועומד והעכו"ם הביאוהו על הערוה התם ודאי יש אונס ואין לו למסור עצמו והא דפריך פרק מצות חליצה (שם ד' קג. ושם) גבי יעל והא קא מתהניא מעבירה ומשני טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים דכשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא לא בעי למימר דמהאי טעמא היה לה למסור עצמה אף על פי שהיא קרקע עולם משום דהנאה חשיבא כמעשה כדדריש בפרק המניח (ב"ק ד' לב.) ונכרתו הנפשות העושות דא"כ בשמעתין נמי ה"ל לאקשויי גבי אסתר ועוד דנראין הדברים שלא היתה אנוסה שהרי בורח היה ולא הוה רשאי לאנסה ואדרבה היה צריך שתטמינהו מן הרודפים כמו שמוכיח הענין והיא שידלתו בדבריה עד שבא עליה להתיש כחו והתם פריך על מה שהכתוב משבחה מנשים באהל תברך שרה רבקה רחל ולאה דאמרינן בפ' מי שאמר ואני בנזיר (ד' כג: ושם) גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה שהיו מתכוונות להבנות מבעליהן וחשיב לה שלא לשמה משום דנהנין מן המצוה ולא הוי לשמה כל כך ומש"ה פריך דיעל נמי מיתהניא והשתא ניחא שהכתוב משבחה דאם היתה אנוסה במה הכתוב משבחה וא"ת כשנתרצית אסתר לאחשורוש שאמרה כאשר אבדתי אבדתי למה לא גירשה מרדכי תחילה כדי שתהא מותרת לחזור לו דמחזיר גרושתו לא אסירה בזנות בלא נישואין כדתנן בפ"ב דסוטה (ד' יח:) הכל מודים שאין מתנה עמה לא על קודם שתתארס ולא על אחר שתתגרש שתסתרי לאחר ותטמאי שאם תסתרי ותטמאי ואח"כ יחזירנה זה הכלל כל שתיבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה עמה וי"ל דלא היה רוצה לגרשה שהיה ירא פן יודע למלך.

Ralbag Esther 2:10רלב״ג אסתר ב׳:י׳

כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד – ידמה כי מרדכי ראה שהיא תהיה מלכה תחת ושתי ולפי שעל ידה יתכן שיגיע טוב לישראל צוה עליה שלא תגיד מאיזה עם היא כדי שלא יעזבנה המלך בעבור ראותו שהיא מעם שפל שהוא גולה בין האומות.

Ralbag Esther 2:17רלב״ג אסתר ב׳:י״ז

ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות – ידמה כי לא בעל המלך כל הבתולות אך הנבחרות מהם כי כבר מהר שומר הנשים תמרוקי אסתר ונערותיה ולזה לא יתכן שתהיה היא האחרונה ולזה אמר כי כאשר באה אסתר אליו אהבה מכל הנשים הפילגשים שבא עליהן ונשאה חן וחסד לפניו מכל הבתולות הנשארות אז שם כתר מלכות בראשה ונתבאר שהיא נשאה חן בעיניו יותר מכולן כי אז צוה המלך לקבצן לפניו לראות אם תהיה יותר נשואת חן בעיניו מאסתר כאמור ובהקבץ בתולות שנית וידמה שלרוב נשאה חן בעיניו לא בעל אותה המלך כי אם אחר ששם כתר מלכות בראשה כי לא היה זה ראוי בחוק המלכות ואולם האחרות בעל ונשארו פילגשים לו ולזה קבץ אז המלך כל הבתולות הנשארות לברר איזה מהן תישר יותר בעיניו.

Ralbag Esther Toalot 15רלב״ג אסתר תועלות ט״ו

התועלת החמשה עשר הוא במדות. והוא שראוי לאדם שיקל בגנות מעט אשר הוא דרך להגיע תועלת מרובה. ולזה תמצא שלא הרחיק מרדכי היות אסתר נלקחת למלך ואם היה בזה קצת יציאה מדרכי התורה מצד רוב התועלת שהיה נכון שיגיע לישראל על ידה מצד מה שהיו בו ישראל אז מן השפלות ולזה צוה אותה שלא תגיד את עמה ואת מולדתה פן יהיה זה סבה אל שירחיק המלך נתינת המלוכה לה עם שכבר ישאר לה הגנות בעצמה והוא היותה פילגש המלך והנה היה יותר נבחר שתהיה מלכה משתהיה פילגש.

Ralbag Bereshit 12:10, Toelet 3רלב״ג בראשית י״ב:י׳ תועלת ג

התועלת השלישי הוא גם כן במידות, והוא שכשיבוא ההכרח שיגיע הרע לאדם, ראוי שיסתכל האדם באיזה אופן יתכן שיגיע לו יותר מעט מהרע, ויבחר בו, ולא יתרשל מזה מפני הרע שיקרה לו, כי ראוי שיהיה נבחר הרע היותר מעט לברוח מהרע היותר רב. הלא תראה שאברם בחר לרדת מצרימה, לברוח מהרעב שהיה בארץ כנען, ואף על פי שהיה נכון המקום ההוא אל שיקרה לו מהגנוּת שתתגאל אשתו בזימת הארץ. והנה ראוי שתדע שלא היה בזה חטא לאברם, כי שרה תעשה באונס מה שתעשה מזה, ולזה לא תֵּאָסֵר מפני זה לבעלה אפילו אחר נתינת התורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל באסתר: אסתר קרקע עולם היתה (סנהדרין עד, ב). ואם היה אברם בוחר סבל הרעב — אשר היה אפשר שימות בו — על סבל מה שאפשר שיקרה לשרה מהגנוּת, היה חסידות של שטות, כאומרם בשלישי מסוטה (כא, ב): היכי דמי חסיד שוטה? כגון דחזי דטבעה אתתא בנהרא, ואמר לאו אורח ארעא לאצולה ולאיסתכולי בה.

Ralbag Devarim 7 Toelet 16רלב״ג דברים ז׳ תועלת ט״ז

התועלת הששה עשר הוא במצוות, והוא מה שהזהירנו מהתחתן בעובדי עבודה זרה. והתועלת בזאת האזהרה מבואר, כי זה יהיה סבה אל שיהיה הזרע עובד עבודה זרה, כמו שזכרה התורה.

R. Yosef Chayyun Esther 2:8ר׳ יוסף חיון אסתר ב׳:ח׳

ואמר בהשמע דבר המלך ודתו שנראה שהוא מיותר אחרי אמרו מיד ובהקבץ נערות רבות להגיד כי עם היות הענין נשמע ומפורסם לא הסכים מרדכי להחביא את אסתר, אבל הסכים להיותה יושבת בפרסום אולי תלקח למלך ויעזרה השם יתברך למלוך תחת ושתי, וכל זה להיותה לישראל מחסה ומסתור בגלות ההיא.  ולא חשש לאיסור לשערו הטוב והגדול וקיום הדת שימשך לכלל ישראל מהאיסור הזה, על דרך אמרם ז"ל (יומא פ"ה.) חלל עליו שבת אחת יען ישמור שבתות הרבה, ועל דרך הרופא שיכרות האצבע הנשוך מהחי הניכש כדי למלט גופו של נשוך בכלל.

R. Yosef Chayyun Esther 2:10ר׳ יוסף חיון אסתר ב׳:י׳

והסיבה בזה כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד.  והטעם בזה כי פחד פן ירחיקה המלך גם הגי כאשר ידעו שהיא יהודית כי היו ישראל בגלות נבזים ושפלים.

R. Yosef Colon, Responsum #167שו״ת מהרי״ק קס״ז

עוד נראה לע"ד להביא ראיי' דע"כ אין הדבר תלוי בכוונת האיסור כדי שנאמר דהיכ' שלא נתכוונת /נתכוונה/ לאיסור כגון שלא ידעה שיש איסור בדבר שתהא מותרת לבעלה דהא גרסינן במגילה פ"ק (דף טו) וכאשר אבדתי אבדתי כאשר אבדתי מבית אבא אבדתי ממך דעד השתא באונס והשתא ברצון ש"מ דמאותה שעה נאסרה על מרדכי והנה דבר פשוט הוא יותר מביעתא בכותחא כי אסתר לא עשה /עשתה/ שום איסור ולא היה בדבר אפי' נדנוד עבירה אלא מצוה רבה עשתה שהצילה כל ישראל. ותדע דכן הוא שהרי בבואה לפני המלך שרתה עליה רוח הקדש כדדרשינן התם מותלבש אסתר מלכות ומינה מוכח התם שהיא היתה משבעה נביאות שעמדו להם לישראל שהרי שרתה עליה רוח הקדש באותה שעה אשר הלכה לפני המלך אשר מכח זה נאסרה על מרדכי וחלילה וחס לומר שתשרה רוח הקדש מכח מעשה של גנאי לא תהא כזאת בישראל אלא אדרבה פשיטא ופשיטא שעשתה מצוה רבה מאד ובפרט דקרקע עולם היתה וכן מצינו ביעל אשת חבר הקני ששבחה הכתוב במעשה דסיסר' ושקל אותו מעשה כביאות האמהות עם האבות כדאית' בנזיר. וכן כתבו תו' רבינו יודא מפרי"ש ביבמות פרק הבא על יבמתו וכמדומה אני שהוא לשון רבינו יצחק עצמו וז"ל והא דפרכינן בפרק מצות חליצה (דף קג) ובפרק נזיר (דף כג) גבי יעל והא מתהניא מעבירה וכו' עד ולכך הכתוב משבחה ודבר זה מותר לעשות עבירה זו לשמה אפילו היא אשת איש כדי להציל כל ישראל וכן מצינו באסתר שהמציאה עצמה לאחשורוש בשעה שלא היה תובעה כדי שיתאוה לה ויהיה /נח/ כח להתפתות לעשות לה בקשתה עכ"ל. הרי לך שכתבו התוספות ודבר זה מותר לעשות ואפילו גבי עובדא דיעל כ"ש וכ"ש בההיא דאסתר ואפילו הכי נאסרה על מרדכי בעלה משום אותו מעשה שהיה ברצון והלא דברים קל וחומר ומה התם דלא היה בדבר שום נדנוד עבירה אלא אדרבה מצוה קא עבדא ואפילו הכי נאסרה על מרדכי בעלה אשה שזנתה תחת בעלה לא כל שכן שהיא אסורה עליו ואעפ"י שאינה יודעת שיש איסור בדבר דמ"מ עשתה היא עבירה וצריכה כפרה וחייבת בקרבן.

Akeidat Yitzchak Esther 2:10עקדת יצחק אסתר ב׳:י׳

והנה להסתר זה הסיבות כפירוש המפרשים וכולם קיימו וקבלו שלא הגידו שהיא ישראלית. ואם קבלה הכרחית היא אני אומר כן היה מוכרח עליה מדין תורה כי אם יכריחה המלך למשכב או לעבור על דת יהודית הנה בידוע שהוא אינו מכוין אלא להנאתו. והדין בכל היוצא כזה יעבור ואל יהרג אמנם אם ידע שהיא יהודית כבר אפשר שיכריחנה כדי לעבור על דתיה בפרהסיא והדין בזה יהרג ואל יעבור ואפילו אערקתא דמסאנא. והוא כיוון לעמוד על דת ולבסוף הועיל לו כענין שנאמר (משלי כ"ט:י"ח) ושומר תורה אשריהו, ואמר שומר מצוה לא ידע דבר רע, ולהלן אבאר בעזרת ה' שלא כיוון המלך אלא להנאתו.

Akeidat Yitzchak Esther 2:15עקדת יצחק אסתר ב׳:ט״ו

ובהגיע תור אסתר וגו' יעיד על שיכלה וטוב דעתה וכוונתה לשמים כי היא לא בקשה דבר להתקשט ולהזמין עצמה לבוא אל המלך ככל שאר הבתולות המסלסלות ביופין ודורשות כל מיני תכשיטין ועידונין להכין עצמן אל המעשה ההוא כי כל זה עבירה היא אצלה מהטעם שאמרנו למעלה (ב':י') כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך הוא לבדו היה עושה, שכבר היא מוכרחת ואנוסה עליו ופטורה.

R. Avraham Saba Eshkol HaKopher Esther 2:8ר׳ אברהם סבע אשכול הכופר אסתר ב׳:ח׳

ויהי כהשמע דבר המלך ודתו ובהקבץ בתולות רבות וגו׳ כבר כתבתי למעלה שנראה כ״ז מיותר אבל הנראה שכל הפסוקים הקודמים הם הצעה לזה הפסוק ובאו לתרץ ספק א׳ והוא כי דבר ידוע שהקב״ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה כמ״ש וסביביו נשערה מאד וא״כ מרדכי צדיק וחסיד שמסר עצמו למיתה לבלתי השתחוות להמן ושם כל ישראל בסכנה עצומה ואיך עתה כששמע כרוז המלך שכל מי שיש לו בת או אחות שיביאה אל המלך להיותה נבעלת לערל עע"ז. למה לא שם עצמו בסכנה להוליכה אל ארץ גזירה לבא במערות צורים או בנקיקי הסלעים עד יעבור זעם או להוליכה למלכות אחרת ואם א״א לעשות לא זה ולא זה הנה ראינו בעינינו במלכות פורטגאל בזמן הגירוש שלקחו הבנים והבנות באונס להעבירם על דת ולהמירם, שהיו חונקים עצמם ושוחטים עצמם ונשותיהם ובפרט בראשונה שהגזירה לא פשטה אלא בבנים ובנות, היו לוקחים הבנים והבנות ומשליכים אותם בבורות להמיתם בחייהם או לחונקם ולשוחטם ולא שיראו אותם עובדים ע"ז ולמה לא עשה מרדכי א׳ מאלו הדברים שעשו קטני ישראל בפורטגאל וראוי הי׳ למרדכי ליהרג על דבר כזה ולא שיראה בעיניו לאסתר ביד גוי עובד ע״ז ולמה המתין עד שלקחוה בידים, והדבר הזה לא הי׳ דבר סתר רק הכרוז נשמע בכל המקומות ונשמע דבר המלך ועצת הנערים בכל המלכות וזהו בהשמע דבר המלך ועוד שניתנה דת שלא יעבור וזהו ודתו כמו והדת נתנה בשושן הבירה ועוד דבר אחר של פרהסיא בהקבץ נערות רבות וא״כ זה דבר זר מאוד איך לא שמר מרדכי את אסתר הצדקת מע״ז ואיך לא ידע להזהר, ולכן הקדים ואמר איש יהודי הי׳ בשושן וכו׳ שהי׳ איש יהודי וכשר בין מצד שמו בין מצד מעשיו בין מצד אבותיו כנ״ל ועוד מורה על שלימותו אשר הגלה מירושלים ג״כ כמו שכתבתי למעלה ועל כל זה ויהי אומן את הדסה הצדקת היא אסתר הצנועה והנסתרת ועם כ״ז אשר גדל ורבה אויבי כלה והוא ידע הדבר והכריז והמתין עד שיקחוה בע״כ ואיה צדקתו איה חסידותו איה גבורתו אשר לבו כלב הארי׳ ועכשיו הסגיר ביד אויב כל מחמדיו, והיא ג"כ הי׳ ראוי לה למסור עצמה למיתה קודם שתבעל לו כמו שאמרו בירושלמי על בתו של ר׳ יוחנן שהי׳ בימי היונים וגזרו על כל בתולה שתבעל להגמון תחלה ויהי כאשר נתפסה בתו של ר׳ יוחנן להבעל להגמון אמרה לו שקודם שישכב עמה היא רוצית שיאכלו וישתו ביחד והאכילתו תבשיל של גבינה והשקתו יין ישן כמו שעשתה יעל לסיסרא כן הי׳ בכאן שאחר שאכל תבשיל של גבינה נשתכר ונרדם והוציאה סכין בעל פיפיות והרגתו ונעשה נס לישראל ולכן אמרו נשים חייבות בהדלקת נ״ח שעל יד אשה נעשה הנס ולכן תקנו לאכול תבשיל גבינה בחנוכה זכר לאותו הנס וא״כ כמו שעשתה זאת האשה שמסרה עצמה למיתה כך הי׳ ראוי שתעשה אסתר אחר שמרדכי לא ידע להזהר לזה בא הכתוב להתיר כל אלו הספקות ואמר אל תתמה על החפץ כי כל האומר מרדכי ואסתר חטאו אינו אלא טועה כי יש לך לדעת שלא הי׳ להם שום פנאי לעשות שום דבר לפי שפתע פתאום נלקחה אסתר וז״ש ויהי בהשמע דבר המלך כלומר ויהי דבר גדול כי  מיד כהשמע דבר המלך ודתו ובהקבץ נערות מיד ותלקח אסתר אל בית המלך באונס גמור בלי שהות, ואולי הלשינוה לפי שידעו מפי השמועה שהיא יפת תאר וזהו ויהי בהשמע דבר המלך ודתו מיד באותו שעת ותלקח אסתר באונס גמור לפי שהלשינוה ומרדכי לא ידע בדבר עד שלקחוה וכ״ז ג״כ רמוז במלת ותלקח כי למה לקחוה והלא פתשגן כתב הדת לא הי׳ אלא להקבץ בתולות וכל מי שיהי׳ לו בת או אחות יביאה אל יד הגי אבל אמר ותלקח לפי שלא רצו להמתין עד שיביאוה רק לקחוה בע״כ ולפי שמרדכי הי׳ יושב בשער המלך ושם הי׳ מושב המלך לזה לא הי׳ יכולת בידו להטמינה כי תיכף בעת הוסכם הדבר מפי המלך לקחוה פתאום ואלו הי׳ יושב רחוק משושן הבירה אולי הי׳ יכולת בידו לברוח או לעשות דבר א׳ מהדברים הנזכרים. ולפי דעתי שע״ז אמר איש יהודי הי׳ בשושן הבירה שהי׳ ראוי לומר ויהי איש יהודי גם מה לנו אם הי׳ בשושן או במקום אחר, אבל אמר כן לרמוז שכ״ז הרע קרה לו לפי שהי׳ יושב בשושן הבירה וזהו היה בשושן הבירה שלא הי׳ ראוי להיות.

R. Meir Arama Esther Part 1ר׳ מאיר עראמה אסתר חלק א׳

הספק האחד עשר, מי התיר להם למרדכי ולאסתר להיותה נכבשת תחת עכ"ום וכל שכן לזה כפי הנראה שהיה מזרע חם אחר שהוא היה מלך הכושי... ויהי בהשמﬠ דבר המלך - כללות הפסוקים האלה להגיד שבחה של אסתר ולסלק ממעלת כשרותה וטוב שכלה אשר העיד עליה הכתוב למעלה כל מיני ערעור ובפרט אותו אשר עוררנו עליו בספק הﬠשירי מן הﬠנינים. כי גם הרלב"ג חשב להשיבו ולא יכול כי אמר בתועלת הט"ו זה לשונו: ראוי לאדם שיקבל בגנות מעט אשר הוא דרך להגיﬠ אל תוﬠלת מרובה ולזה תמצא שלא הרחיק מרדכי היות אסתר נלקחת אל המלך ואם היה בזה יציאה קצת מדרכי התורה מצד התועלת וכולי, לא היה חפץ. וע"ד האמת הקדמתו אמיתית כי הרע מעט בערך אל התועלת הרב הוא מעט אבל אין הדבר הזה נופל תחתי' כי לא גנות קטן הוא זה כי הוא נופל תחת העריו', וחברו שכם בן חמור (בראשית ל"ד), ריעו יגיד עליו. ועוד שנית כאשר יגיד עליו שיתי' לעצמו בעבורו לעשות זה. והנה כדי לישב הדבר הזה אומר כי אין ספק שהאונס הגמור בדברים המגונים פוטר את האדם מן העונש ויסיר גנות המעשים המגונים כמו שזה הוא מבואר מן החוקר בספר המדו'. והכתוב אמר (דברים כ"ב) ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא משפט מות כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. הרי ביאר בפירוש כי האונס פטור בעריות עצמן אחר שבנערה המאורס' הכתוב מדב', כ"ש מי שאין זיקת בעל עליה כמו שפירשנו למעלה. ולכן טרח וכתב לן בבירור אונס זאת האשה. וזה כי בג' מקומות אשר בהם ניכר אונסה ורצונה במעשה ההוא תחלה וסוף ואמצע ובכלן הגיד אונסה הגדול הא' בהקבץ בתולות שנית ובהקבץ נערות רבות על יד הגי והם באות בשמחה ובטוב לבב והגיד הכתוב כי שמעה דבר המלך ותלקח אסתר שינה הכתוב בלקיחתה כי אנוסה היא. ובמדרש (תנחומא פ' צו) בפ' קח את אהרן א"ל פתה אותו בדברים שלא היה רוצה מפני אשר היה בורח מן השררה. ואין קח אלא לשון פתוי ועל כל פנים יורו שלא יאמר לקיחה בכיוצא באלה אלא להורות על בלתי רצון וגם שם אמר לא הגידה אסתר שאין ספק שאחר שהסכימה דעתו לקחת הנערה אשר תיטב בעיניו מאי זה תהיה היה יותר רוצה אותה אם היה יודע שהיא מזרע המלוכה מלכי ישראל או מן הסנהדרין מן הפרתמים אשר הם חשובים בעיניהם והעד חנניה מישאל ועזריה (דניאל א') גם מרדכי יושב בשער המלך ולכן לא הגיד' אסתר את עמה ואת מולדתה שלא יקחה המלך בטוב לב יותר. עוד היות זו הסבה לדבר אחר שזה כוון מרדכי וזה הוא כי רצה לעמוד בשער המלך ולכן לא הגידה אסתר את עמה ומולדתה. ולדעת מה יאמרו נערי המלך ממנה כדי להרחיק המזיק ולקרב התועלת לה ואין ספק שזה לא התקיי' ולא יוכל עשוהו אם יודע בשער מלך מה הוא לה כי היו נשמרים עצמם מלדבר לפניו ולכן סמך לעולם שני הדברים האלה מבלתי הגדתה את עמה ואת מולדתה והיותו יושב בשער המלך עד שנמשך מזה מה שנמשך ועשה עם זה למעלה כאשר יראה בע"ה. ובזה הותר הספק הי"א בענינים. ובהגיע תר אסתר בכאן יתבארו גם כן שני המקומות אונס אסתר הגמור וזה כי כל מה ששאלו הבתולות שנים עשר חדש גם בהליכתן אל המלך באומרו את כל אשר תאמר ינתן לה לבא עמה מבית הנשים עד בית המלך. והיא לא שאלה דבר כדי שלא להכין עצמה ברצונה לכך כדברי חז"ל בפרק האשה שנתארמלה (כ"ו:) האשה שנחבשה אם מחמת נפשות אסורה לבעלה ופי' רש"י ז"ל אפילו לבעלה ישראל כי מעצמה רוצה לעשות כרצונם ומייפה עצמה להם להנצל מהם על כן היא אסורה לבעלה. אבל היא אסתר לא דברה כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך. כלומר זה שהיה עושה מעצמו וגם בסוף שנים עשר חדש הראוים להם כדת ישראל בזה הנערה באה ברצונה אל המלך בערב ברצונה היא באה ובבוקר ברצונה היא שבה מה שלא עשתה כן אסתר כי בהגיע תר אסתר בת אביחיל ותלקח אסתר כלומר שלקחוה באונס גדול ואין שבח גדול מזה ועל כן יחס גם עתה בשעת המעשה לאביה כלומר מעשה אביה בידה ולא חטאה וגם נראה הטיב אימון מרדכי וזהו אשר לקח לו לבת. ובזה הותר הספק היו"ד מן הענינים והספק הז' והח' מן הלשון.

R. Y"S Reggio Introduction to Esther pp. 6-8ר׳ י״ש ריגייו מפתח אל מגלת אסתר עמ׳ 8-6

בהקבץ נערות רבות אל שושן ובתוכן גם אסתר לא זכר הכתוב שהיה מרדכי דואג ונעצב על הפרדו מבת דודו אשר לקחה לו לבת, גם לא שהזהיר אותה בהזהרות אחר הזהרות לבלתי תסור מדרך התורה ולבלתי תבגוד באמונת אחדות הבורא לזנות אחרי סברות הפרסיים המאמינים בשתי רשויות בהיותה עתה נבדלת מן היהודים ומוכרחת לבלות ימיה בין עם לועז, כמו שהיה ראוי לעשות לאיש חרד על דבר ה׳ ודבק באמונת אבותיו: גם לא מצאנו שהזהיר אותה לבלתי תתגאל בפתבג המלך וביין משתיו, אעפ"י שהיה יודע כי הנערות הנכנסות לבית הנשים לא היו אנוסות ומוכרחות לקחת מזון אשר יושם לפניהן, שהרי כתוב (אסתר ב׳:י״ג) את כל אשר תאמר ינתן לה, ואעפ"י שהיה יודע כי שנים מעט קודם לכן דניאל בבואו עם חבריו אל חצר מלך בבל נתן אל לבו לבלתי התגאל בפתבג המלך והצליח בזה, ואע״פי שהיה יודע כי בודאי אסתר לא תמרה את פיו בדבר חמור כזה אלא תעשה ככל אשד יצוה עליה, כי בן כתוב (שם ב' כ') ומאמר מרדכי אסתר עושה; הנה מכל אלה שתק הכתוב ולא הגיד לנו דבר, אבל הפך מזה הודיענו כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד את עמה ואת מולדתה. ופה יש מקום לשאול: למה נתן לה מרדכי זה הצווי? והלא יותר טוב בכל מצב ובכל זמן שימצא איש ממנו לקרוא בקול גדול כדברי יונה הנביא: עברי אנכי ואת ה׳ אלהי השמים אני ירא! וכן עשה דניאל בארמון נבוכדנצר, וכן כל קדמוני האומה בחירי יה בבואם למקום שלא היו מכירים אותם התפארו בקדוש ישראל והודיעו בשמחה היותם עבדי האל ית׳ ומאמיני תורת משה נאמן ביתו, וכן התנהג אברהם בגרר שאמר לאבימלך כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה, והודיעו בזה שהוא ירא אלהים, ולמה זה יתחפש איש ישראל ויתנכר לאביו שבשמים כאלו יבוש ויכלם להודות בקהל עם היותו עברי? ובפרט במצב שהיתה בו אסתר היה ראוי לה להגיד עמה ומולדתה לפי שבהעלמת אמונתה תצטרך להתגאל במאכלות אסורות כשאר הבתולות פן יתפרסם היותה עברית אם תעשה שינוי במאכליה, אבל אם תגיד שהיא עברית היתה יכולה לשאול מאכלים המותרים לה כי כן כתוב את כל אשר תאמר ינתן לה. והמפרשים הרגישו בזה ובקשו לתרץ באופנים שונים, קצתם אמרו כי חשש מרדכי פן יבחר בה המלך בשמעו שהיא מזרע המלוכה, אך זה לא יתכן, כי אם הדבר כן היה ראוי שתגיד מולדתה אחרי הושם כתר מלכות בראשה. כי אז יכבדנה המלך כפלים, ובכל זאת אנו רואים שאף אחרי בחירתה לא הגידה שנא׳ (שם ב׳ ב׳) אין אסתר מגדת. ואחרים אמרו כי רצה שתעלים מולדתה כדי שהיה ביכלתה לעזור יותר את בני עמה במסתרים אם תגיע למלכות, מה שלא היתה יכולה להועיל כל כך אם ידע המלך שהיא ישראלית, יאמר לזכות עמה היא דורשת, אך זרו אינו מספיק, כי מלבד שבהקבץ הבתולות לא היתה עדיין עת צרה ליעקב ורחוק הוא שיקוה אז מרדכי לעזרת המלכה קודם הסכנה, הנה הנסיון הוכיח ההפך, כי כל עוד שהעלימה משפחתה לא הועילה כלום ורק בהגיד עמה ומולדתה יכלה להציל היהודים, כמו שאמרה בפירוש לפני המלך כי נמכרנו אני ועמי, א״כ מה תועלת הגיע לה מהעלמת מולדתה ימים רבים? לכן לא נשאר אלא להחזיק בדעת הראב״ע שכתב בשם יש אומרים כי פחד מרדכי פן לא יקחנה המלך אם ידע שהיא מהגולה, וזה מסכים עם פשטי הספורים הבאים במגלה כי כל חפצו של מרדכי לא היה אלא לראות כתר מלכות על ראש אסתר. ובעבור תוחלתו זאת היה מתהלך יום יום לפני חצר בית הנשים לדעת מה יעשה בה אם תצליח למלוכה כמו שהיה מקוה. הגם כי שרירי ישראל בכל דור ודור המבינים היטב יעוד האומה לא יבקשו שררה זמנית לא לעצמם ולא לבני משפחתם, ובפרט לישב על כס מלכות להשתרר על עם עובדי שתי רשויות ואצל מלך המשתחוה לשמש, והגם כי אין ראוי לישראלי להעלים אמונתו ולהתגאל במאכלים אסורים בשביל שררה כזאת.