Eved Ivri/5

EN/HEע/E

Sources

Shemot 21:2-11שמות כ"א:ב'-י"א

(ב) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. (ג) אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. (ד) אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ. (ה) וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי. (ו) וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם. (ז) וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים. (ח) אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר (לֹא) [לוֹ] יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ. (ט) וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ. (י) אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע. (יא) וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף.

Vayikra 25:39-55ויקרא כ"ה:ל"ט-נ"ה

(לט) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד. (מ) כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ. (מא) וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב. (מב) כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד. (מג) לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ. (מד) וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה. (מה) וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה. (מו) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ. (מז) וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר. (מח) אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ. (מט) אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ הִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל. (נ) וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ. (נא) אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ. (נב) וְאִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְחִשַּׁב לוֹ כְּפִי שָׁנָיו יָשִׁיב אֶת גְּאֻלָּתוֹ. (נג) כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ. (נד) וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ. (נה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

Devarim 15:12-18דברים ט"ו:י"ב-י"ח

(יב) כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ. (יג) וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם. (יד) הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ. (טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם. (טז) וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ. (יז) וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן. (יח) לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.

Yirmeyahu 34:8-22ירמיהו ל"ד:ח'-כ"ב

(ח) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר. (ט) לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ. (י) וַיִּשְׁמְעוּ כָל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בָּאוּ בַבְּרִית לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם עוֹד וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ. (יא) וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי כֵן וַיָּשִׁבוּ אֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים (ויכבישום) [וַיִּכְבְּשׁוּם] לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. (יב) וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר. (יג) כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר. (יד) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ וְלֹא שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם. (טו) וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם וַתַּעֲשׂוּ אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ וַתִּכְרְתוּ בְרִית לְפָנַי בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו. (טז) וַתָּשֻׁבוּ וַתְּחַלְּלוּ אֶת שְׁמִי וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ אֲשֶׁר שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. (יז) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם ה' אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם (לזועה) [לְזַעֲוָה] לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. (יח) וְנָתַתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת בְּרִתִי אֲשֶׁר לֹא הֵקִימוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו. (יט) שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלִַם הַסָּרִסִים וְהַכֹּהֲנִים וְכֹל עַם הָאָרֶץ הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל. (כ) וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ. (כא) וְאֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים מֵעֲלֵיכֶם. (כב) הִנְנִי מְצַוֶּה נְאֻם ה' וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין יֹשֵׁב.

Bavli Kiddushin 14bבבלי קידושין י"ד:

דתניא: המוכר עצמו - נמכר לשש ויתר על שש, מכרוהו ב"ד - אינו נמכר אלא לשש; המוכר עצמו - אינו נרצע, מכרוהו ב"ד - נרצע; מוכר עצמו - אין מעניקים לו, מכרוהו ב"ד - מעניקים לו; המוכר עצמו - אין רבו מוסר לו שפחה כנענית, מכרוהו ב"ד - רבו מוסר לו שפחה כנענית; רבי אלעזר אומר: זה וזה אינו נמכר אלא לשש, זה וזה נרצע, וזה וזה מעניקים לו, וזה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית.

Rashi Shemot 21:2-11רש"י שמות כ"א:ב'-י"א

(ב) כי תקנה עבד עברי – עבד שהוא עברי, או אינו אלא עבדו של עברי, עבד כנעני שלקחתו מישראל, ועליו הוא אומר שש שנים יעבוד, ומה אני מקיים (ויקרא כ"ה:מ"ו) והתנחלתם אתם, בלקוח מן הגוי, אבל בלקוח מישראל יצא בשש, תלמוד לומר (דברים ט"ו:י"ב) כי ימכר לך אחיך העברי, לא אמרתי אלא באחיך. כי תקנה – מיד בית דין שמכרוהו בגנבתו כמו שנאמר (שמות כ"ב:ב') אם אין לו ונמכר בגנבתו. או אינו אלא במוכר עצמו מפני דוחקו, אבל מכרוהו בית דין לא יצא בשש, כשהוא אומר (ויקרא כ"ה:ל"ט) וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך, הרי מוכר עצמו מפני דוחקו אמור, ומה אני מקיים כי תקנה, בנמכר בבית דין. לחפשי – לחירות. (ג) אם בגפו יבא – שלא היה נשוי אשה כתרגומו אם בלחודוהי. ולשון בגפו בכנפו, שלא בא אלא כמות שהוא, יחידי, בתוך לבושו בכנף בגדו. בגפו יצא – מגיד שאם לא היה נשוי מתחלה, אין רבו מוסר לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים. אם בעל אשה הוא – ישראלית. ויצאה אשתו עמו – וכי מי הכניסה שתצא, אלא מגיד הכתוב, שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו. (ד) אם אדניו יתן לו אשה – מכאן שהרשות ביד רבו למסור לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים. או אינו אלא בישראלית, תלמוד לומר האשה וילדיה תהיה לאדוניה, הא אינו מדבר אלא בכנענית, שהרי העבריה אף היא יוצאה בשש, ואפילו לפני שש אם הביאה סימנין יוצאה, שנאמר (דברים ט"ו:י"ב) אחיך העברי או העבריה, מלמד, שאף העבריה יוצאה בשש. (ה) את אשתי – השפחה. (ו) אל האלהים – לבית דין, צריך שימלך במוכריו שמכרוהו לו. אל הדלת או אל המזוזה – יכול שתהא המזוזה כשרה לרצוע עליה, תלמוד לומר (דברים ט"ו:י"ז) ונתתה באזנו ובדלת, בדלת ולא במזוזה, הא מה תלמוד לומר או אל המזוזה, הקיש דלת למזוזה מה מזוזה מעומד אף דלת מעומד. ורצע אדניו את אזנו במרצע – הימנית. או אינו אלא של שמאל, תלמוד לומר אזן, אזן לגזרה שוה נאמר כאן ורצע אדוניו את אזנו, ונאמר במצורע (ויקרא י"ד:י"ד) תנוך אזן המטהר הימנית, מה להלן הימנית, אף כאן הימנית. ומה ראה אזן להרצע מכל שאר אברים שבגוף, אמר רבי יוחנן בן זכאי (קדושין כ"ב:) אזן זאת ששמעה על הר סיני לא תגנוב, והלך וגנב, תרצע. ואם מוכר עצמו, אזן ששמעה על הר סיני (ויקרא כ"ה:נ"ה) כי לי בני ישראל עבדים, והלך וקנה אדון לעצמו, תרצע. ר' שמעון היה דורש מקרא זה כמין חומר מה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית, אמר הקדוש ברוך הוא דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים כשפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו, ירצע בפניהם. ועבדו לעלם – עד היובל. או אינו אלא לעולם כמשמעו, תלמוד לומר (ויקרא כ"ה:י') ואיש אל משפחתו תשובו, מגיד שחמישים שנה קרוים עולם, ולא שיהא עובדו כל חמשים שנה, אלא עובדו עד היובל בין סמוך בין מופלג. (ז) וכי ימכר איש את בתו לאמה – בקטנה הכתוב מדבר. יכול אפילו הביאה סימנים. אמרת קל וחומר ומה מכורה קודם לכן יוצאה בסימנין, כמו שנאמר (פסוק י"א) ויצאה חנם אין כסף, שאנו דורשים אותן לסימני נערות, שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר. לא תצא כצאת העבדים – כיציאת עבדים כנענים שיוצאים בשן ועין, אבל זו לא תצא בשן ועין, אלא עובדת שש או עד היובל, או עד שתביא סימנין, וכל הקודם קודם לחירותה ונותן לה דמי עינה או דמי שינה, או אינו אלא לא תצא כצאת העבדים בשש וביובל, תלמוד לומר (דברים ט"ו:י"ב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה. מקיש עבריה לעברי לכל יציאותיו מה עברי יוצא בשש וביובל, אף עבריה יוצאה בשש וביובל, ומהו לא תצא כצאת העבדים, לא תצא בראשי אברים כעבדים כנענים. יכול העברי יוצא בראשי אברים, תלמוד לומר העברי או העבריה, מקיש עברי לעבריה מה העבריה אינה יוצאה בראשי אברים, אף הוא אינו יוצא בראשי אברים. (ח) אם רעה בעיני אדניה – שלא נשאה חן בעיניו לכונסה. אשר לא יעדה – שהיה לו ליעדה ולהכניסה לו לאשה, וכסף קנייתה הוא כסף קידושיה. כאן רמז לך הכתוב שמצוה ביעוד ורמז לך שאינה צריכה קדושין אחרים. והפדה – יתן לה מקום להפדות ולצאת, שאף הוא מסייע בפדיונה ומה הוא מקום שנותן לה, שמגרע מפדיונה כמספר השנים שעשתה אצלו, כאלו היא שכורה אצלו. כיצד, הרי שקנאה במנה ועשתה אצלו שתי שנים אומרים לו יודע היית שעתידה לצאת לסוף שש, נמצא שקנית עבודת כל שנה ושנה בששית המנה, ועשתה אצלך שתי שנים, הרי שלישית המנה, טול שתי שלישיות המנה ותצא מאצלך. לעם נכרי לא ימשל למכרה – אינו רשאי למכרה לאחר, לא האדון ולא האב. בבגדו בה – אם בא לבגוד בה, שלא לקיים בה מצות ייעוד, וכן אביה, מאחר שבגד בה ומכרה לזה. (ט) ואם לבנו ייעדנה – האדון. מלמד, שאף בנו קם תחתיו ליעדה, אם ירצה אביו, ואינו צריך לקדשה קידושין אחרים. אלא אומר לה הרי את מיועדת לי בכסף שקיבל אביך בדמיך. כמשפט הבנות – שאר, כסות ועונה. (י) אם אחרת יקח לו – עליה. שארה כסותה וענתה לא יגרע – מן האמה שיעד לו כבר. שארה – מזונות. כסותה – כמשמעו. ענתה – תשמיש. (יא) ואם שלש אלה לא יעשה לה – אם אחת משלש אלה לא יעשה לה, ומה הן השלש, ייעדנה לו, או לבנו, או יגרע מפדיונה ותצא, וזה לא ייעדה לא לו ולא לבנו, והיא לא היה בידה לפדות את עצמה. ויצאה חנם – ריבה לה יציאה לזו יותר ממה שריבה לעבדים, ומה היא היציאה, ללמדך שתצא בסימנין ותשהה עמו עד שתביא סימנין. ואם הגיעו שש שנים קודם סימנין, כבר למדנו שתצא, שנאמר (דברים ט"ו:י"ב) העברי או העבריה ועבדך שש שנים, ומהו האמור כאן ויצאה חנם, שאם קדמו סימנים לשש שנים תצא בהן, או אינו אומר שתצא אלא בבגרות תלמוד לומר אין כסף לרבות יציאת בגרות ואם לא נאמרו שניהם הייתי אומר ויצאה חנם זו בגרות, לכך נאמרו שניהם, שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק.

Rashi Vayikra 25:39-55רש"י ויקרא כ"ה:ל"ט-נ"ה

(לט) עבדת עבד – עבודה של גנאי, שיהא ניכר בה כעבד, שלא יוליך כליו אחריו לבית המרחץ ולא ינעול לו מנעליו. (מ) כשכיר כתושב – עבודת קרקע ומלאכת אומנות כשאר שכירים התנהג בו. עד שנת היבל – אם פגע בו יובל לפני שש שנים, היובל מוציאו. (מא) הוא ובניו עמו – אמר רבי שמעון אם הוא נמכר בניו מי מכרן, אלא מכאן שרבו חייב במזונות בניו. ואל אחזת אבתיו – אל כבוד אבותיו, ואין לזלזלו בכך. אחזת – חזקת. (מב) כי עבדי הם – שטרי קודם. לא ימכרו ממכרת עבד – בהכרזה כאן יש עבד למכור, ולא יעמידנו על אבן הלקח. (מג) לא תרדה בו בפרך – מלאכה שלא לצורך, כדי לענותו. אל תאמר לו החם לי את הכוס הזה, והוא אינו צריך, עדור תחת הגפן עד שאבוא. שמא תאמר אין מכיר בדבר אם לצורך אם לאו, ואומר אני לו שהוא לצורך, הרי הדבר הזה מסור ללב, לכך נאמר ויראת. (מד) ועבדך ואמתך אשר יהיו לך – אם תאמר אם כן במה אשתמש. בעבדי איני מושל, באומות איני נוחל, שהרי הזהרתני (דברים כ':ט"ז) לא תחיה כל נשמה, אלא מי ישמשני. מאת הגוים – הם יהיו לך לעבדים. אשר סביבתיכם – ולא שבתוך גבול ארצכם, שהרי בהם אמרתי לא תחיה כל נשמה. (מה) וגם מבני התושבים – שבאו מסביבותיכם לישא נשים בארצכם וילדו להם, הבן הולך אחר האב, ואינו בכלל לא תחיה, אלא אתה מותר לקנותו כעבד. מהם תקנו – אותם תקנו. (מו) והתנחלתם אתם לבניכם – החזיקו בהם לנחלה לצורך בניכם אחריכם. ולא יתכן לפרש הנחילום לבניכם, שאם כן היה לו לכתוב והנחלתם אותם לבניכם. והתנחלתם כמו והתחזקתם. איש באחיו – להביא נשיא בעמיו ומלך במשרתיו שלא לרדות בפרך. (מז) יד גר ותושב – גר והוא תושב, כתרגומו ערל תותב, וסופו מוכיח ונמכר לגר תושב. וכי תשיג יד גר ותושב עמך – מי גרם לו שיעשיר, דבוקו עמך. ומך אחיך עמו – מי גרם לו שימוך, דבוקו עמו, על ידי שלמד ממעשיו. משפחת גר – זהו הגוי. כשהוא אומר לעקר זה הנמכר לעבודה זרה עצמה להיות לה שמש, ולא לאלהות, אלא לחטוב עצים ולשאוב מים. (מח) גאלה תהיה לו – מיד, אל תניחהו שיטמע עד שנת היובל, שהרי כל עצמו לא קנאו אלא לעובדו עד היובל, שהרי ביובל יצא, כמו שנאמר למטה (פסוק נ"ד) ויצא בשנת היובל. ובגוי שתחת ידך הכתוב מדבר ואף על פי כן לא תבא עליו בעקיפין, מפני חלול השם, אלא כשבא ליגאל ידקדק בחשבון לפי המגיע בכל שנה ושנה ינכה לו הגוי מן דמיו, אם היו עשרים שנה משנמכר עד היובל וקנאו בעשרים מנה, נמצא שקנה הגוי עבודת שנה במנה, ואם שהה זה אצלו חמש שנים ובא ליגאל, ינכה לו חמשה מנים ויתן לו העבד ט"ו מנים, וזהו והיה כסף ממכרו במספר שנים. (נ) כימי שכיר יהיה עמו – חשבון המגיע לכל שנה ושנה יחשב כאלו נשכר עמו כל שנה במנה וינכה לו. (נא) אם עוד רבות בשנים – עד היובל. לפיהן – הכל כמו שפירשתי. (נג) לא ירדנו בפרך לעיניך – כלומר ואתה רואה. (נד) ואם לא יגאל באלה – באלה הוא נגאל, ואינו נגאל בשש. הוא ובניו עמו – הנכרי חייב במזונות בניו כישראל. (נה) כי לי בני ישראל עבדים – שטרי קודם. אני ה' אלהיכם – כל המשעבדן מלמטה כאלו משעבדן מלמעלה.

Rashi Devarim 15:12-18רש"י דברים ט"ו:י"ב-י"ח

(יב) כי ימכר לך – על ידי אחרים, שמכרוהו בית דין בגנבתו הכתוב מדבר. והרי כבר נאמר (שמות כ"א:ב') כי תקנה עבד עברי, ובמכרוהו בית דין הכתוב מדבר. אלא מפני שני דברים שנתחדשו כאן. אחד שכתוב או העבריה, אף היא תצא בשש. ולא שמכרוה בית דין, שאין האשה נמכרת בגנבתה, שנאמר בגנבתו ולא בגנבתה, אלא בקטנה שמכרה אביה, ולמד כאן שאם יצאו שש שנים קודם שתביא סימנין תצא. ועוד חידש כאן (פסוק י"ד) העניק תעניק. (יד) העניק תעניק – לשון עדי בגובה ובמראית העין, שיהא ניכר שהטיבות לו. ויש מפרשים לשון הטענה על צוארו. מצאנך ומגרנך ומיקבך – יכול אין לי אלא אלו בלבד, תלמוד לומר אשר ברכך, מכל מה שברכך בוראך. ולמה נאמרו אלו, מה אלו מיוחדים שהם בכלל ברכה אף כל שהוא בכלל ברכה, יצאו פרדות. ולמדו רבותינו במסכת קידושין (י"ז.) בגזרה שוה כמה נותן לו מכל מין ומין. (טו) וזכרת כי עבד היית – והענקתי ושניתי לך מביזת מצרים וביזת הים, אף אתה הענק ושנה לו: (יז) עבד עולם – יכול כמשמעו, תלמוד לומר (ויקרא כ"ה:י') ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשובו, הא למדת שאין זה, אלא עולמו של יובל. ואף לאמתך תעשה כן – הענק לה. יכול אף לרציעה השוה הכתוב אותה, תלמוד לומר (שמות כ"א:ה') ואם אמור יאמר העבד, עבד נרצע, ואין אמה נרצעת. (יח) כי משנה שכר שכיר – מכאן אמרו עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה. וזהו כפלים שבעבודת שכירי יום. ומהו עבודתו בלילה, רבו מוסר לו שפחה כנענית והולדות לאדון.

Rashbam Shemot 21:2-11רשב"ם שמות כ"א:ב'-י"א

(ב) כי תקנה עבד עברי – במכרוהו בית דין הכתוב מדבר כדכת' ואם אין לו ונמכר בגנבתו, אבל מוכר עצמו בעניותו כת' בפרשת בהר סיני כי ימוך אחיך ונמכר לך וגו' וכת' בו עד שנת היובל יעבוד עמך, ובכאן הוא אומר שש שנים יעבוד במכרוהו בית דין. יש מרבותינו שמשוה דינם בגזירה שוה, ואם יובל קודם לשש שנים יצא ביובל. ויש שנותן חילוק ביניהם. ובשביעית – שביעית למכירתו ולא שביעית לשמיטה. יצא לחפשי – פעולה. שאילו היה לשון אדם שהוא חפשי, היה לו לינקד בחטף לחפשי. (ג) אם בגפו יבא בגפו יצא – כולל, ואח"כ מפרש אם בגפו לבדו [יבא] ויכנס בבית אדוניו שאין לו אשה עדיין שתיכנס עמו או אפילו אדוניו יתן לו אשה, מכל מקום יצא בגפו, שהאשה שנתן לו אדוניו תהיה לאדוניה. ועתה מפרש כיצד, שאם בעל אשה הוא אז לא יצא בגפו אלא תצא אשתו עמו, אבל אם אדוניו יתן לו אשה וגו', כמו שנכנס בגפו כן יצא בגפו. ובשפחה כנענית שמסר לו אדוניו מדבר. (ו) אל האלהים – דיינים. [אל] הדלת או אל המזוזה – לעין כל רוצע אזנו לסימן עבדות. [ודלת] ומזוזה אפילו בבית אבנים של עץ הם ויכול לרצוע באזנו ובדלת. לעולם – לפי הפשט כל ימי חייו, כמו שנאמר בשמואל וישב שם עד עולם. (ז) לא תצא כצאת העבדים – בשש שנים, אלא יקחנה לו לאשה כמו שמפרש והולך. (ח) אם רעה בעיני אדוניה – שאינו רוצה לקיים לא תצא כצאת העבדים דמשמע שיקחנה לאשה. אם רעה – ומכוערת היא בעיני אדוניה אשר אינו רוצה לייעדה לו לאשה. בבגדו בה – מאחר שהוא בוגד בה שאינו מייעדה דכת' במלאכי באשת נעורים אשר [אתה] בגדת בה והיא חברתך ואשת בריתך. והפדה – מגרע פדיונה ויצאה בפדיון לפי מותר השנים הנותרות. (י) שארה – מזונות. כמו ואשר אכלו שאר עמי. כסותה – מלבושים. ועונתה – בית דירה לפי הפשט, לשון מעון, כי המ"ם של מעון כמו מ"ם של מקום ושל מלון שאינו עיקר. הרי מזון וכסות [ומדור]. (יא) ואם שלש אלה – שלא יקחנה ולא לבנו ייעדנה ולא יניח לפדותה. ויצאה חנם – על ידי בית דין. וחכמים פירשו שתצא בסימני נערות אעפ"י שלא הגיעו לא שש ולא יובל.

Rashbam Vayikra 25:39-47רשב"ם ויקרא כ"ה:ל"ט-מ"ז

(לט) עבודת עבד – לרדותו בפרך כעבד כנעני. (מז) או לעקר – שנעקר מזה המלכות רחוק מארצכם, לא תושב ולא גר ולא גוי ואזרח.

Rashbam Devarim 15:12-18רשב"ם דברים ט"ו:י"ב-י"ח

(יב) אחיך העברי – בגניבתו. או העברייה – שמכרה אביה בקטנותה לאמה והגיעו שש שנים לשמיטה קודם הבאת סימנים. (טו) כי עבד היית – והוציאך ברכוש גדול. (יז) ואף לאמתך תעשה כן – להעניקה. (יח) לא יקשה בעיניך – כשתשלחנו חפשי מעמך במה שאתה נותן לו משנה, כפילות שכר שכיר בעבודת שש שנים שעבד אותך שאתה מעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך מלבד שכירות של קניין שש שנים שקנית אותו, שהרי למען כן יברכך י"י בכל אשר תעשה. והרי פירוש פסוק זה דוגמת ולא ירע לבבך בתתך לו וכן תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה מתת לאחד מהם, כי רוע העין וקשיות הלב מדבר על נתינת ממון לאחרים. ואשר הורגלו לפרש לא יקשה בעיניך על מה שאתה משלחו חפשי לסוף שש שהרי הרבה עבדך שש שנים כלומ' יותר משאר שכירים, שטות הוא בידם. וכי למה יקשה בעיניו בשילוח חפשי? והלא לא קנאו מתחלה אלא לפי עבודת שש שנים שהכל יודעים שבשביעית יצא? ועוד לא היה לו לומר משנה שכר שכיר אלא משנה שכיר. ויש מפרשים משנה שכיר שש שנים הם, לפי שסתם שכיר שלש שנים כדכת' בשלש שנים כשני שכיר. גם זה הבל. כי במקום אחר כתוב בעוד שנה כשני שכיר ונקלה כבוד מואב. ופירוש כשני שכיר שלש שנים מצומצמות כשנת שכיר שהיא שנה מצומצמת.

Ibn Ezra Shemot Long Commentary 21:2-11אבן עזרא הפירוש הארוך שמות כ"א:ב'-י"א

(ב) כי תקנה אומר לך כלל לפני שאחל לפרש, כי כל משפט או מצוה כל אחד עומד בפני עצמו. ואם יכולנו למצוא טעם למה דבק זה המשפט אל זה, או זאת המצוה אל זאת, נדבק בכל יכולתנו. ואם לא יכולנו, נחשוב כי החסרון בא מחוסר דעתינו. ואין לאדם בעולם יותר קשה עליו מהיותו ברשות אדם כמוהו, על כן החל משפט העבד. וקדמונינו אמרו, כי עבד עברי הוא ישראל. וככה: וכי ימכור איש את בתו לאמה (שמות כ"א:ז'). רק וכי יכה איש את שן עבדו (שמות כ"א:כ"ו) הוא כנעני. וככה: וכי יכה איש את עבדו (שמות כ"א:כ'). וככה: אם עבד יגח השור (שמות כ"א:ל"ב). והנה אמרו, כי ונמכר בגנבתו (שמות כ"ב:ב') הוא ישראל. והחולקים עליהם אמרו, כי עבד עברי אינו ישראל, רק הוא ממשפחת אברהם. וככה הבת, וכל העבדים הנזכרים אחר כן דרך אחד לכל. וראייתם דבר האשה וילדיה, ועבדו לעולם (שמות כ"א:ו'), כי הם אומרים כל ימיו. והיה עליהם קשה, שיהיה ישראל נרצע. ועתה נחפש המלות כמשמעם. אם עבד עברי אינו ישראל, למה אמר הכתוב, כי ימכר לך אחיך העברי (דבר' ט"ו:י"ב)? הלא ידענו, כי משמע לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא י"ט:י"ז) ישראל? וככה: בין איש ובין אחיו ובין גרו (דבר' א':ט"ז). ורבים ככה. והנה אין ספק, כי פי' אברם העברי (בראשית יד, יג) שהוא מבני עבר, עליו כתיב אבי כל בני עבר (שם י':כ"א), הפך וחם הוא אבי כנען (שם ט':י"ח). או נקרא עברי בעבור שבא מעבר הנהר, אעפ"י שהיה ראוי להיות עברי נהרי. ונחשוב, כי הכתוב תפש דרך קצרה, בעבור שמצאנו: ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר (יהושע כ"ד:ג'). והנה גם נקראו העברים שהם ישראל, כי ראינו שאמר משה לפרעה כה אמר ה' אלהי ישראל (שמות ה':א'). וכאשר שאל פרעה מי הוא זה השם? אז השיבו: ה' אלהי העברים (שם, ג'). והנה אלהי העברים כמו אלהי ישראל. והנה, אם ישראל נקראו עברים, בעבור שהם מיוחסים אל עבר, ישתתפו עמנו בני ישמעאל ובני קטורה ובני עשו. ואנחנו לא מצאנו קורא אחיך רק אדום לבדו. שהיה בבטן אחד עם יעקב. גם לא תמצא בכתוב, שיזכיר עשו שהוא אחינו במצות רק בדבר השליחות, וכמוהו לא תתעב אדומי כי אחיך הוא (דבר' כ"ג:ח'), אחר שהזכיר אדומי. וככה: על רדפו בחרב אחיו (עמוס א':י"א). הנה בכל המקרא לא מצאנו מלת עברי כי אם על בני יעקב. וכתוב: ושם אתנו נער עברי (ברא' מ"א:י"ב), לאכול את העברים לחם (שם מ"ג:ל"ב), מכה איש עברי (שמות ב, יא), שני אנשים עברים נצים (שם שם). ויונה אמר: עברי אנכי (יונה א':ט'), כי הם שאלוהו: אי מזה עם אתה (שם שם ח'). ואם המלה היתה כוללת עמים רבים, עוד לא השיב מאי זה עם הוא. וכתוב, פן תעבדון לעברים (ש"א ד':ט'), והעברים היו לפלשתים (שם י"ד:כ"א). ובירמיה כתוב: לשלח איש את עבדו וגו' העברי והעבריה (ירמיה ל"ד:ט'), ובסוף פירש: לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו איש (שם). וידוע, כי אדומי לא יקרא יהודי. והחולקים אמרו, והנה כתוב: ורבים מעמי הארץ מתיהדים (אסתר ח':י"ז) ואינם מישראל. וזה עורון, כי לפי דעתם אם פי' שהיו מתיחסים אל יהודה, או ששבו לתורת יהודה, היה ראוי להיותו לבלתי עבד בם במתיהד אחיהו. ועל דרך זה היה ראוי להיות עברי מתעבר. והאומר זה, מתעבר על ריב לא לו (משלי כ"ו:י"ז). והנה התברר, כי דברי קדמונינו נכונים, כי עליהם נסמוך בכל המצות כאשר קבלום מאבותיהם. ועוד, איך יעלה על לב אדם, כי הישמעאלי והאדומי יעבוד שש שנים, והישראלי עד שנת היובל? שש שנים יעבוד ולא יותר, כמו שש שנים תזרע שדך (ויקרא כ"ה:ג'). ובתחלת שנה השביעית למכירתו יצא חפשי אי זה שנה שתהיה. ואל תתמה על מקץ שבע שנים הכתוב בירמיה (ירמי' ל"ד:י"ד), כי לכל דבר יש לו שני קצוות, והנה פעם ימצא קץ שהוא תחלה, ופעם שהוא בסוף. וזה העבד הוא הכתוב עליו ונמכר בגנבתו (שמות כ"ב:ב'), שמכרוהו בית דין. רק וכי ימוך אחיך ונמכר לך או לגר (ויקרא כ"ה:ל"ט-מ"ז), מכר עצמו כפי השנים שיש עד היובל, כי ביובל יצא. וקבלה היא ביד ישראל כי הזכר ימכר בגנבתו ולא הנקבה. בפרשה שאחר זאת אשלים הענין, אמר רבי מרינוס יו"ד לחפשי נוסף, כי הוא כמו למשעי (יחז' ט"ז:ד'), אכזרי (משלי י"א:י"ז), ור' יהודה המדקדק אמר כי הלמ"ד נוסף, כי הוא כמו וכי תשלחנו חפשי (דבר' ט"ו:י"ג), והיו"ד כאילו הוא ליחס על דרך הקדמוני (יחזקאל י':י"ט). והלמ"ד כלמ"ד והשלישי לאבשלום בן מעכה (דה"א ג':ב'). ולפי דעתי כי באו שנים משרתים, והאחד היה מספיק כמו בתוך האהלי (יהושע ז':כ"א) והוא תואר השם. ומלת חנם מגזרת חנונו אותם (שופ' כ"א:כ"ב), מטעם מתנה. וטעם המ"ם לא ידענו כמ"ם ריקם (ברא' ל"א:מ"ב). (ג) אם בגפו י"א בגפו כמו בגופו, ומצאנו גופת שאול (דה"א י':י"ב). ומשקלי השמות משתנים. ואחרים אמרו, שהוא כמו כנף. וכנף בלשון תרגום וגפין. כאילו אמר בכנף בגדו לבדו. ואינו מטעם הענין, כי אין ראוי להיות פירושו רק שאין גוף אחר תלוי על גבו. והנה יהיה כמו על גבי חרשו חורשים (תה' קכ"ט:ג'). אמר הגאון, הוצרך הכתוב לומר אם בגפו יבא בגפו יצא, כאשר יאמר יצא לחפשי, בעבור דבר אשתו, שהוא צורך לומר אם בעל אשה הוא. ואחר שאין אשה ישראלית נמכרת בגנבתה בבית דין, מה טעם לומר ויצאה אשתו עמו. להודיע, כי הקונה עבד עברי צריך לפרנס את אשתו, ותעמוד עמו עד שיצאו יחד. (ד) אם אדניו יתן לו אשה מצאנו אנשי לשון הקודש חולקים כבוד בתורת השמות, אבל לא בפעלים. אמרו אדון, גם אדונים והוא לשון יחיד: ביד אדונים קשה (ישעי' י"ט:ד'). ובסמוכים אמרו אדוניו, ולא אמרו אדונו, כי לא נמצא. ולשון המדבר: אדני שאל (ברא' מ"ד:י"ט). ואסור לאמרו בלשון רבים, שלא יתערב עם השם הנכבד. וככה אין ראוי שיאמר לשם על לשון יחיד, כמו בכינוי אדני שאל (שם). וככה מלת אלוה. אמר רבי מרינוס, זו כחו לאלהו (חבקוק א':י"א), ולא לאלהיו דרך בזיון. אם אדוניו יתן לו אשה זאת האשה על דרך חכמינו היא כנענית. ויתכן להיות פירוש כנענית על דרך וגם מבני התושבים הגרים עמכם (ויקרא כ"ה:מ"ה), שכתוב: מהם תקנו עבד ואמה (שם שם מ"ד). וככה כל עבד כנעני, כי על שבעה גוים כתוב: לא תחיה כל נשמה (דבר' כ':ט"ז). ובשלמה כתוב מן הגוים אשר אמר ה' הם לא יבאו בכם, ואתם לא תבאו בהם (מ"א י"א:ב'). וזה כתוב על צדניות חתיות, ולא מואביות עמוניות. (ה) ואם אמר כבר פירשוהו קדמונינו, כי לא יהיה נרצע עד שיהיו בו כל אלה הדברים, עד כי אהבך ואת ביתך (דבר' ט"ו:ט"ז). (ו) והגישו. מלת אלהים, כמו מקימי משפט אלהים בארץ. והמנהג להיותם בשער העיר יושבים, שיש לה דלתים ובריח. וזה טעם אל הדלת או אל המזוזה, שיעשה זה לפני יושבי השער. ועבדו לעולם ידענו כי מלת לעולם בלשון הקדש הוא זמן, כמו כבר היה לעולמים (קהלת א':י'), זמנים, וישב שם עד עולם (ש"א א':כ"ב). עד זמן שיהיה גדול, וכן ועבדו לעולם - לזמנו של יובל, שאין זמן מועדי ישראל ארוך ממנו. ויציאת חירות, כאילו עולם מתחדש, או יהיה פירושו שישוב לזמנו הראשון שיהיה חפשי. (ז) את בתו לאמה קטנה היא שהיא ברשות האב, כמו הבת שהוא מפר את נדרה. ומלת לעם נכרי עם זה הפסוק היא דבקה, כי על האב ידבר לעם נכרי. (ח) לא ימשול למכרה בבגדו בה כמו מדוע נבגוד איש באחיו (מלאכי ב':י'). ואמת ונכון הוא, כי אין רשות לאדון למכרה לאיש מישראל. וזה ידענו מהקבלה, ושמו זה לזכר ולאסמכתא. ואל תתמה בעבור מרחק לעם נכרי מזה הפסוק, כי כמוהו שלם ישלם (שמות כ"ב:ב'), כאשר אפרש. אמר הגאון, כי לעם נכרי, כמו לאיש נכרי, וכמוהו הגוי גם צדיק תהרוג (ברא' כ':ד'). וזה לא יתכן, שיאמר על היחיד באחת הלשונות. כי נכון הוא, שיאמר ויאמר ישראל כי הוא שם המין הכולל, כמו ויאמר מצרים (שמות י"ד:כ"ה). רק להיות שם, שטעמו כלל, כמו עם, וגוי, וקהל, ועדה, לא יתכן שיאמר על היחיד. ופי' הגוי גם צדיק, שם מפורש, כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה (ברא' כ':ט'). וטעם לא תצא כצאת העבדים שיציאתם לעולם אחר שש שנים, כי גם זאת תצא אם הגיעו שש שנים, כאשר הוא כתוב, כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים (דבר' ט"ו:י"ב). רק אם הגיעה קודם שש לזמן שהיא ברשותה תצא. אם רעה שלא מצאה חן בעיניו אחר שקנה אותה שישאנה לאשה. וזה הוא טעם אשר לו יעדה, שהיא יעודה לו להיותה אשתו, או יעדה להיותה אשת בנו. ודע, כי לו קרי, וכתיב הוא בפנים באל"ף, ובחוץ בוי"ו. ואמר הגאון, כי שני טעמים יש לו, כמו הוא עשנו ולא אנחנו (תה' ק':ג'). הטעם האחד כי אנחנו לא עשינו עצמנו. והשני, כי לו אנחנו. והנכון בעיני, כי זה השני הוא האמת לבדו. וככה וכולם. אמר רבי יהודה המדקדק, אנחנו לא נוכל להפריש במבטא בין לא באל"ף, ובין לו בוי"ו או בה"א, כמו הלה היא ברבת בני עמון (דבר' ג':י"א). כל אלה הפסוקים אל"ף מבפנים ומבחוץ וי"ו. כל אלה כדרך קריאתם הוא טעמם. ודע, כי מלת והפדה מהפעלים היוצאים, כמו והפדך (שם י"ג:ו'), אשר פדה את נפשי (ש"ב ד':ט'), כי פדיתים (זכרי' י':ח'). והנה והפדה - פועל יוצא לשנים פעולים, כמו המצמיח חציר (תה' קמ"ז:ח'), או כמו ראובן האכיל לשמעון לחם. והנה והפדה, שיבקש פדיונה ויקבלנו, בין שתפדה היא עצמה או אביה או אחד מקרוביה, כי אם היא קרובה אל שש שנים יחשבו כמה שנים עבדה, וכמה המרחק עד השביעית, או עד הזמן שתהיה ברשותה. וכפי החשבון יהיה הפדיון. לעם נכרי פירשנו. ודע, כי כל עם שאינו ישראל יקרא נכרי. ואינו כמו זר, כי זר יקרא שאינו ממשפחת השבט. והנה, אם אמרנו, כי ישראל נקראו עברים בעבור עבר, והיה הוא עובד השם. והנה, מי שהוא ממשפחתו ועל אמונתו יקרא עברי. ואם אמרנו בעבור אברהם נקרא כן, הנה כתוב, כי ביצחק יקרא לך זרע (ברא' כ"א:י"ב), אעפ"י שבישמעאל כתוב כי זרעך הוא (שם שם י"ג), לא נתנה הארץ רק ליצחק לבדו. ובני יצחק היו יעקב ועשו, וכתוב ביצחק כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל (שם כ"ו:ג'). והנה לא נקרא לו זרע רק ביעקב לבדו, אשר לו נתנה הארץ. והנה נכרים יחשבו בני הפילגשים ובני עשו עמהם. (ט) ואם לבנו ייעדנה על משקל יירשנה, מועד כמו מוקד. וטעם כמשפט הבנות בנות ישראל הבתולות שלא נמכרו. יעשה לה גם הבן גם האב אם הוא יקחנה. (י) אם אחרת בין שתהיה מבנות ישראל שנמכרה או לא נמכרה. שארה מזונה, שיעמיד שארה שהוא בשרה. וענתה. י"א דירתה, וכמוהו לפי דעתם וענה איים (ישעי' י"ג:כ"ב), וענתה שמה (הושע ב':י"ז). ולפי דעתי, כי וענה איים (יש' י"ג:כ"ב) כמשמעו, כמו וענית ואמרת (דבר' כ"ו:ה'). דרך משל, כי שם כתוב ושעיר על רעהו יקרא (ישעי' ל"ד:י"ד). גם וענתה שמה, תנגן כמו ענו לה' בתודה (תה' קמ"ז:ז'). ופי' ועונתה על המשכב, שהוא עת דודים, כי מלת עת בחסרון נו"ן כמו אמת, על כן נדגש תי"ו והנה עתך (יחז' ט"ז:ח'), או עתו כמו אמתו, ג"כ עתה. והנה עונתה מגזרת עת, ועתה היא זאת העת. (יא) ואם אחז דרך קצרה, כמו שלש סאים (ברא' י"ח:ו'), כי הנכון השלש האלה. ורבים חשבו, כי השלש האלה הם שארה כסותה ועונתה (שמות כ"א:י'). וזה לא יתכן, כי אחר שאמר: כמשפט הבנות יעשה לה (שמות כ"א:ט'). וחיוב הבנות אלה השלש, ואין צורך להזכיר זה. ועוד, כי יפת תואר שהיא נכריה, כתוב עליה ומכור לא תמכרנה בכסף (דבר' כ"א:י"ד), ואף כי זאת. רק הנכון שהוא, ואם אחת משלש אלה, שהוא לא ישאנה, ולא לבנו ייעדנה, ולא יפדנה, תצא חנם בהיותה ברשותה. וכמוהו אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא (חגי ב':י"ג), פי' באחד מאלה, וכמוהו רבים. ואמר הגאון, מה טעם לומר אין כסף, אחר שאמר ויצאה חנם? והוא השיב, כי אם חלתה בביתו והוציא עליה ברפואות לא תפרע לו כלום. ולפי דעתי אין צורך כי הוא תוס' ביאור, כדרך כי מת אתה ולא תחיה (מ"ב כ':א').

Ibn Ezra Shemot Short Commentary 21:2-11אבן עזרא הפירוש הקצר שמות כ"א:ב'-י"א

(ב) ואחר שמצאנו במשנה תורה: כי ימכר לך אחיך העברי (דברים ט"ו:י"ב), ידענו כי גם זה שהוא עבד עברי כמוהו. ואין עבד סמוך. ואף על פי שהאמת הוא מה שהעתיקו חכמים שזה העבד הוא ישראלי, אזכיר דברי המכחישים. יש אומ' שעברי – מבני עבר, וטעם אברם העברי (בראשית י"ד:י"ג) כן. ויש אומ' כי נקרא כן שבא מעבר הנהר, ויש להם סמך, ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר (יהושע כ"ד:ג'). וכל מי שהוא מבני אברהם יקרא עברי. א"כ הישמעאלים והעמונים והמואבים והאדומים עברים הם. ואם נסמוך אל עבר יהיו גם עברים שלשה עשר בני יקטן. ואחרים אמרו שטעם עברי המדבר בלשון עבר. גם אלה אמרו, כי גם הכנענים יקראו עברים, כי הם מדברים בלשון העברים, על שם עבר בן שם, על כן הזכיר בפסוק אבי כל בני עבר (בראשית י':כ"א). ועבר היה עובד השם. ואברהם היה עברי ביחוסו ודתו. ומואב ועמון אם הם בייחוש כן, לא יקראו עברים. גם כן ישמעאל, כי הכתוב אמר: כי ביצחק יקרא לך זרע (שם כ"א:י"ב). לא בישמעאל. גם עשו לא יקרא עברי כי אם אדום ואבי אדום. וכן אמר הנביא: ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי (מלאכי א':ב'-ג'). והנה לא תמצא בכל המקרא מלת עברי כי אם על בני יעקב. ומעלת אברהם היתה גדולה ושמו נודע בכל מקום, כי בנה מזבחות לשם והוא קורא בשם, גם כן יצחק. ואמרו בני חת לאברהם: נשיא אלהים אתה בתוכנו (בראשית כ"ג:ו'). וליצחק נאמר: כי עצמת ממנו מאד (שם כ"ו:ט"ז), גם הכתוב אמר עליהם: ויוכח עליהם מלכים (תהלים ק"ה:י"ד). ומקנה רב היה לאברהם גם ליצחק גם ליעקב, וזה הדבר נשמע מסביב, וזה פירוש לאכל את העברים לחם (בראשית מ"ג:ל"ב). וטעם מארץ העברים (שם מ':ט"ו), מהארץ שידורו שם העברים. או טעמו כאשר פירשתי לך שיחשבו שהארץ להם אחר שנתנה השם בפה. והעד: והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם (שם מ"ח:כ"א), על כן אמר משה: אלהי העברים נקרא עלינו (שמות ה':ג'). והטעם אלהי אברהם יצחק ויעקב. או טעמו: אלהי אלה העברים שהם ברשותך, והוא הנכון. ויש אומ' כי עברי – שישוב לדת העברים. וזה לא יתכן, שיקרא עברי מי שאינו מהיחש. ואלה, למה לא קראו לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו איש (ירמיה ל"ד:ט'). ואין יהודי מי שאינו ממשפחת יהודה. ואל יטעון טוען באיש ימיני (אסתר ב':ה'), כי נקרא על שם המלכות. ואין פירוש מתיהדים (שם ח':ט') – שיתיחשו אל יהודה. ואם זה העבד העברי איננו ישראלי, למה יעבוד שש שנים לבדם, והישראלי עד שנת היובל? והפרשה הסמוכה לזאת וכי ימכור איש את בתו (ז'), אם היא ישראלית. ואלה השבושים ארעו לאלה, בעבור האשה וילדיה, גם מלת ועבדו לעולם (ו'), ומה שמצאו כתוב בפרשה אם עבד יגח השור (ל"ב). והם אמרו כי הוא העבד העברי הנזכר. וחכמינו הוציאו לאור כל אלה. כי תקנה. מיד בית דין שמכרוהו בגנבתו, או בעצמו, כי כן כתוב, ונמכר לך (ויקרא כ"ה:ל"ט), לולי הקבלה. שש שנים – אפרשנו בפסוק כי משנה שכר שכיר (דברים ט"ו:י"ח). לחפשי – היו"ד נוסף כיו"ד למשעי (יחזקאל ט"ז:ד'), או הלמ"ד נוסף, והוא תואר השם. וטעם חנם – אם הוציא אדניו עליו אם חלה ברפואות לא יפרעם. או נזכר כן בעבור שנמכר לגר תושב יגאל בכסף, ואם נמכר לעברי בלא כסף. (ג) יצא בגפו – כמו גופו, וקרוב מהם על גפי מרומי קרת (משלי ט':ג'). והטעם בגופו עבד, ובו בא אל בית אדוניו לבדו, לא עם גוף אחר. בעבור שיזכיר ויצאה אשתו עמו – הזכיר אם בגפו יבא, בחלקי הדברים בעבור הבא אחריו. (ד) אם אדוניו יתן לו אשה – זה יורה שהיא כנענית, כי לא יתן אדם רק מה שהוא ברשותו, והיא אמתו מאחת האומות. ואין צורך עד שתהיה כנענית רק היא מצרית או אדומית, ומן הגוים שהם סביבות ארץ כנען, כי כן כתוב: מהם תקנו עבד ואמה (ויקרא כ"ה:מ"ד). ודע כי תבואת הארץ תשתנה בהשתנות המקומות, על כן נבחרו בני אהרן לכהנת עולם. (ה) ומעתיקי התורה אמרו, כי לא ירצע עבד עברי אם יחסר אחד מהתנאים, כמו אהבת אדוניו וביתו ואשתו ובניו ויהי טוב לו עמו (דברים ט"ו:ט"ז). וכן דבר סורר ומורה (שם כ"א:י"ח-כ"א), ודברם נכון. (ו) אל האלהים – הם הדיינין, והם הכהנים, או השופטים שהם המלכים, כי התורה ביד הכהנים, ומשנה התורה ביד המלך (דברים י"ז:י"ח). ונקראו אלהים כי הם פקידי אלהים בארץ. והגישו השני שב אל האלהים. ויאמר הגאון, כי טעם הדלת והמזוזה – להזכיר פסח מצרים, שפסח השם על הפתח והוציא כל ישראל מבית עבדים. ולמה אהב זה הישראלי להיותו עבד? ואחרים אמרו, כי הטעם לשמור דלת אדוניו. וכפי דעתי, כי טעם הרציעה להיותו נסמן, ודייני ישראל יושבים בשער המדינה, ובעז יוכיח. ובן סורר, ושוכב עם נערה מאורסה. והטעם לעשות הדבר בגלוי. וכן הנרצע בדלת המדינה. ואם יטעון טוען, כי אין דלת כמו שער, יוכיחו בין שנינו דלתים ובריח (דברים ג':ה'). ועבדו לעולם – אמרו חכמינו כי הוא עולמו של יובל (קידושין ט"ו.). ובפרשת הר סיני מפורש עד שנת היובל (ויקרא כ"ה:מ'). וכן אם מת אדוניו יצא לחפשי, כי הכתוב אומר ועבדו, והנה מצאנו וישב שם עד עולם (ש"א א':כ"ב), והיה זמן קצוץ. (ז-ח) וכי ימכר איש – זה האיש ישראלי. ואין משפט יציאתה לחופש כזכרים. ואין צורך לפי' הגאון לא תצא – לא תשב. ומשפט זאת האמה אמרו חכמינו (מכילתא קידושין י"ח-י"ט) שאדניה קנה אותה לבעול אותה בהיותה בוגרת, כי הבוגרת איננה ברשות האב, וזה טעם יעדה – שהיא יעודה, שיקחנה לעצמו, או יעודה לבנו, או שיפדנה אביה, או אחד ממשפחתו, וזה טעם והפדה, על כן לא הזכיר שם הפודה. ויתכן להיות פועל יוצא לשנים פעולים, וישוב אל אדניה, שיבקש פדיון השנים שנשארו עד היותה בוגרת. ויאמר המתרגם ארמית, כי לעם נכרי – לאיש נכרי. ויאמר הגאון כי כמהו: הגוי גם צדיק (בראשית כ':ד'). ובאלה עמודי התורה נתלה המהביל להחליף מלה במלה. ואמר כי ההר (שמות י"ט:י"ב) – תחת העם. גם וזה הדבר (יהושע ה':ד') תחת העם, ויהי ביום השביעי (שופטים י"ד:ט"ו) תחת הרביעי. דויד [צ"ל: דור] השביעי תחת השמיני, ואחרים רבים. וכבר פרשתים כלם בלי חלוף, וספרו ראוי להשרף. ואני אומר כלל, כי יש לנו בתורה מקומות ידועים ששמום חכמינו כדמות אסמכתא. והעיקר ידעוהו, כמו: וירש אותה (במדבר כ"ז:י"א). כי היה ידוע בהעתקה שהאיש יירש את אשתו, ודרשו זה הפסוק להיות כמו זכר, כי כל ישראל ידע פירוש הפסוק שהוא כמשמעו ופשוטו, כי לא יתכן שיאמר אדם תנו את נחלת ראובן לשמעון, והוא רוצה לומר הפך הדבר, לתת נחלת שמעון לראובן. והעד שכתוב: ואם אין אחים לאביו (שם, י"א). והנה אין לו טעם. כי מה טעם לומר ונתתם את נחלתו לאחי אביו (שם, י')? ואמר ואם אין אחים לאביו תתנו את נחלת אשתו לו. ועוד: לא היה ראוי שיירש האיש את אשתו, אם היו אחים לאביו. והנכון שהפסוק הוא כפשוטו, והוסיפו בו טעם דבר קבלה. וכן: והיה הבכור אשר תלד (דברים כ"ה:ו') הוא כמשמעו, גם היה להם קבלה (יבמות כ"ד.). כי הגדול באחים הוא המיבם, ודרשו זה הפסוק לזכר ולאסמכתא. וכן לעם נכרי, שהיה להם בקבלה, שלא יוכל האדם למכור בתו פעמים (קידושין י"ח), ושמו להם זה הפסוק לאות ולזכר. ופשוטו כמשמעו וכן הוא: כי הישראלי ימכור עצמו לגר תושב גם לישראלי, ויש לו ממשלת למכור בתו רק לישראלי, לא לעם נכרי, וזה הכתוב ואם הוא מאוחר הוא דבק עם וכי ימכור איש את בתו לאמה, וכזה רבים. והנה כן, ואם שלש אלה – אינו על שארה כסותה ועונתה, כי אם על יעדה לו או לבנו או הפדה. וכן: אף לאמתך תעשה כן (דברים ט"ו:י"ז). ישוב על הענק תעניק (שם, י"ד), והעד שפירושו כן: שאמר הכתוב בבגדו בה. והטעם, כי אם האב יבגוד בבת למכרה לנכרי, לא נעזבנה אנחנו ונוציאנה מרשותו, ולא ימשול בה. והוצרכתי להאריך כי השמות על שלשה דרכים: האחד – שם פרט כאדם הראשון, ומשה ואהרן, והשני – שם מין, כמו: אדם כי יהיה בעור בשרו (ויקרא י"ג:ב'), ויאמר יהודה לשמעון אחיו (שופטים א':ג'), כי שב שם פרט כמו מין, וכן: ויהי לי שור וחמור (בראשית ל"ב:ו'). והדרך השלישי: שם על רבים. ולא יתכן שיקרא בו היחיד, כמו טף וקהל ועם וגוי ומחנה. ופי' הגוי גם צדיק (שם כ':ד') – אבימלך וביתו וממלכתו, כי כן כתוב: וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו (בראשית כ':י"ז), ועוד כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה (שם שם ט'). (ט) וטעם כמשפט הבנות – כמשפט בנות ישראל. יעשה לה – הוא או בנו. וכן. (י) אם אחרת יקח לו – הוא או בנו. שארה – מזונותיה, ומצאנו משארותיך (דברים כ"ח:ה'). והנה הלחם. גם יש שאר – בשר, וימטר עליהם כעפר שאר (תהלים ע"ח:כ"ז). ויתכן להיות זה כן מה שיהיה בשרה. כסותה – כמשמעו, והשיעורין ידענום מדברי קבלה (כתובות מ"ז:). ועונתה – יש אומרים כי פירושו: דירתה, וכמהו וענתה שמה (הושע ב':י"ז). גם שניהם מגזרת מעונה, וכן: וענה איים (ישעיה י"ג:כ"ב). וקדמונינו אמרו שעונתה – רמז לעת השכיבה. וכבר הראתיך בספ' קהלת שמלת עת (קהלת ט':י"א) מזאת הגזרה, ופי' 'וענתה', 'וענה' אינו כ"א כמשמעו. (יא) ויצאה חנם – בהיותה בוגרת. וטעם אין כסף – אם מכרה האב, כי נשארו לבגרותה חמש שנים, והיא הגיעה קודם הזמן, לא יבקש מהאב כסף כדי החדשים שנשארו. ולא יתכן שישוב ואם שלש אלה – על אלה הקרובים, בעבור ויצאה חנם אין כסף, ואין כן משפט הבנות.

Ibn Ezra Vayikra 25:29-55אבן עזרא ויקרא כ"ה:ל"ט-נ"ה

(לט) ונמכר לך – הוא מעצמו או גנב ממך ומכרוהו בבי"ד. (מא) הוא ובניו עמו – זה שהעתיקו חכמים ועבדו לעולם (שמות כ"א:ו'). (מב) וטעם כי עבדי הם – כי אני קניתים מבית עבדים. (מג) תרדה בו כטעם ממשלה. בפרך – כדברי המתרגם ארמית. (מד) מאת הגוים אשר סביבותיכם כעמון ומואב ואדום וארם. (מה) וגם מבני התושבים – הדרים בארץ כנען שהיא ארצכם, והם מהגוים הנזכרים. או מצרים וכל עם חוץ משבעת הגוים, כי הכתוב הזהיר עליהם לא תחיה כל נשמה (דבר' כ':ט"ז), והנה אסור אפילו להאכילם. ויתכן שחז"ל אמרו עבד כנעני על הגר הגר בארץ כנען, ואיננו כנעני ביחוסו, או הם ידעו להוציא זה הדבר לאמתו, כי דעתנו נקלה כנגד דעתם. (מו) והתנחלתם מבנין התפעל, וכמוהו והתאויתם לכם (במד' ל"ד:י'). לעולם בהם תעבודו מותרים, רק כאשר מצאנו חז"ל שאמרו כי הוא מצוה קבלנוה. וטעם ובאחיכם בני ישראל שתעשה הפרש בין אחיך ובין הנכרי. (מז) או לעקר כמו שרש, והטעם ששב לדת ישראל והוא ממשפחת גר ואין ריע לו, רק הוא כמו מלת ושרשך (תה' נ"ב:ז') הפך וכן ואת סוסיהם תעקר (יהושע י"א:ו'). (מט) או השיגה ידו שמצא אבידה או ירש ממון מת ממשפחתו. והזכיר בתחלה האח והמשפחה, כי הוא הדבר הנמצא ברוב. (נ) קנהו בה"א ובלא ה"א שוה. המכרו – שם הפעל מבנין נפעל, והשנים שיעמוד עמו כימי שכיר יהיה. (נא) וי"ו אם עוד רבות בשנים, ואם מעט נשאר בשנים כפ"א רפה בלשון ישמעאל, והטעם בין היות השנים הנשארות רבות או מעטות. לפיהן ישיב גאולתו על כסף מקנתו כן יחשב לו. (נג) כשכיר שנה להוסיף. לא ירדנו בפרך לעיניך. לא נעזוב הגר לרדות בו בפרך. (נד) ואם לא יגאל באלה בשנים הנשארות ליובל. וי"א על ידי אלה הנזכרים. (נה) כי לי בני ישראל טעם שתודיעו כן הגר הקונה העבד הישראלי.

Ibn Ezra Devarim 15:12-18אבן עזרא דברים ט"ו:י"ב-י"ח

(יב) אחיך העברי – פירשתיו. או העבריה – והוא כי ימכור איש את בתו לאמה (שמות כ"א:ז'). (יג) ריקם – פירשתיו. (יד) העניק תעניק לו – הטעם – עשה לו תפארת, מגזרת וענקים לגרגרותיך (משלי א':ט'). או יהיה פירוש המלה כפי המקום בלא אח. (יז) באזנו ובדלת – פירשתיו, וטעם להזכיר זה, כי אתה חייב לו בצאתו חפשי, רק אם לא ירצה לצאת תרצע אזנו. ואף לאמתך תעשה כן – דבק עם העניק תעניק לו (י"ד), ואם הוא רחוק, כמו שלם ישלם אם אין לו (שמות כ"ב:ב'); ואם שלש אלה (שם כ"א:י"א). ורבים כן, כי אין אשה נרצעת. (יח) לא יקשה בעיניך – מצאנו כתוב: שלש שנים כימי שכיר (ישעי' ט"ז:י"ד), וזו ראיה כי אין רשות לאדם שישכיר עצמו יותר משלש שנים ג"כ לשוכר אותו הנותן שכרו. וזה טעם משנה כמו כפל. וכן והיה משנה (שמות ט"ז:ה'), הוא משנה למלך – שם; משנה למלך (אסתר י':ג') – תאר השם גם הוא מגזרת שנים, כאשר פירשתי. והנה זה הכתוב יפרש, כי ובשביעית יצא לחפשי חנם (שמות כ"א:ב') – בתחלת השנה, גם יש ראיה משנת השמטה. גם מיום השבת. וברכך – פועל עתיד ולא עבר, כי אין הפרש ביניהם רק מטעם המקום.

Rambam Hilkhot Avadim 1:1רמב"ם עבדים א':א'

עבד עברי האמור בתורה זה ישראלי שמכרו אותו ב"ד על כרחו או המוכר עצמו לרצונו, כיצד גנב ואין לו לשלם את הקרן ב"ד מוכרין אותו כמו שאמרנו בהלכות גניבה, ואין לך איש בישראל שמוכרין אותו בית דין אלא הגנב בלבד, ועל זה שמכרוהו ב"ד הוא אומר כי תקנה עבד עברי, ועליו הוא אומר במשנה תורה כי ימכר לך אחיך העברי, מוכר עצמו כיצד זה ישראל שהעני ביותר נתנה לו תורה רשות למכור את עצמו שנאמר כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך ואינו רשאי למכור את עצמו ולהצניע את דמיו או לקנות בהם סחורה או כלים או ליתנם לבעל חוב אלא אם כן צריך לאכלן בלבד, ואין אדם רשאי למכור את עצמו עד שלא ישאר לו כלום ואפילו כסות לא תשאר לו ואח"כ ימכור את עצמו.

Rambam Hilkhot Avadim 3:12רמב"ם עבדים ג':י"ב

מה בין מוכר עצמו למכרוהו ב"ד מוכר עצמו אינו נרצע ומכרוהו בית דין נרצע, מוכר עצמו אסור בשפחה כנענית ומכרוהו ב"ד רבו מוסר לו שפחה כנענית, מוכר עצמו נמכר לעכו"ם ומכרוהו ב"ד אינו נמכר אלא לישראל שנאמר כי ימכר לך אחיך אין ב"ד מוכרין אותו אלא לך, מוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש מכרוהו ב"ד אינו נמכר אלא לשש, מוכר עצמו אין מעניקין לו מכרוהו ב"ד מעניקין לו.