Eved Ivri/5

EN/HEע/E

Eved Ivri

Sources

Shemot 21:2-11שמות כ״א:ב׳-י״א

(ב) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. (ג) אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. (ד) אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ. (ה) וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי. (ו) וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם. (ז) וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים. (ח) אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר (לֹא) [לוֹ] יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ. (ט) וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ. (י) אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע. (יא) וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף.

Vayikra 25:39-55ויקרא כ״ה:ל״ט-נ״ה

(לט) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד. (מ) כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ. (מא) וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב. (מב) כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד. (מג) לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ. (מד) וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה. (מה) וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה. (מו) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ. (מז) וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר. (מח) אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ. (מט) אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ הִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל. (נ) וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ. (נא) אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ. (נב) וְאִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְחִשַּׁב לוֹ כְּפִי שָׁנָיו יָשִׁיב אֶת גְּאֻלָּתוֹ. (נג) כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ. (נד) וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ. (נה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

Devarim 15:12-18דברים ט״ו:י״ב-י״ח

(יב) כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ. (יג) וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם. (יד) הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ. (טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם. (טז) וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ. (יז) וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן. (יח) לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.

Yirmeyahu 34:8-22ירמיהו ל״ד:ח׳-כ״ב

(ח) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר. (ט) לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ. (י) וַיִּשְׁמְעוּ כָל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בָּאוּ בַבְּרִית לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם עוֹד וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ. (יא) וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי כֵן וַיָּשִׁבוּ אֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים (ויכבישום) [וַיִּכְבְּשׁוּם] לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. (יב) וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר. (יג) כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר. (יד) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ וְלֹא שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם. (טו) וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם וַתַּעֲשׂוּ אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ וַתִּכְרְתוּ בְרִית לְפָנַי בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו. (טז) וַתָּשֻׁבוּ וַתְּחַלְּלוּ אֶת שְׁמִי וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ אֲשֶׁר שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. (יז) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם ה' אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם (לזועה) [לְזַעֲוָה] לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. (יח) וְנָתַתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת בְּרִתִי אֲשֶׁר לֹא הֵקִימוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו. (יט) שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלִַם הַסָּרִסִים וְהַכֹּהֲנִים וְכֹל עַם הָאָרֶץ הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל. (כ) וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ. (כא) וְאֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים מֵעֲלֵיכֶם. (כב) הִנְנִי מְצַוֶּה נְאֻם ה' וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין יֹשֵׁב.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Mishpatim Nezikin 1מכילתא דר׳ ישמעאל משפטים נזיקין א׳

כי תקנה עבד עברי. בנמכר בבית דין על גניבתו הכתוב מדבר, שיהא עובדו ועובד את הבן. או אינו מדבר אלא במוכר עצמו, כשהוא אומר וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך (ויקרא כה לט), הרי מוכר עצמו אמור, הא מה תלמוד לומר כי תקנה עבד עברי, בנמכר בבית דין על גניבתו הכתוב מדבר, שיהא עובדו ועובד את הבן. כי תקנה עבד עברי, בבן ישראל הכתוב מדבר, או אינו אלא בעבדו של עברי, ומה אני מקיים והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם וגו' (ויקרא כה מו), בנלקח מן הגוי, אבל בנלקח מישראל שומע אני שיהא עובד שש ויצא בשביעית, תלמוד לומר כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה וגו' (דברים טו יב), שאין תלמוד לומר העברי שהרי כבר נאמר אחיך, ומה תלמוד לומר העברי, מופנה להקיש ולדון ממנו גזירה שוה, נאמר כאן עברי ונאמר להלן עברי, מה עברי האמור להלן, בבן ישראל הכתוב מדבר, אף עבד עברי האמור כאן, בבן ישראל הכתוב מדבר, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו (שמות ה ג), ואומר ויבא הפליט ויגד לאברם העברי (בראשית יד יג).

Mekhilta DeRashbi 21:2מכילתא דרשב״י שמות כ״א:ב׳

כי תקנה עבד עברי (ש)מניין כשתהא קונה לא תהא קונה אלא עבד עברי ת"ל כי תקנה עבד עברי. ומניין כשיהא נמכר לא יהא נמכר אלא לך ת"ל ונמכר לך (ויק' כה לט) ומניין כשבית דין מוכרין אותו לא יהוא מוכרין אותו אלא לך ת"ל כי ימכר לך אחיך העברי (דב' טו יב): כי תקנה עבד עברי זה שהוא מוכר את עצמו ולהלן הוא אומר כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה זה שבית דין מוכרים אותו לך בא הכתוב ללמדך לשון קצרה כי תקנה עבד עברי בין שמוכר את עצמו ובין שבית דין מוכרין אותו לך: כי תקנה עבד עברי [עבד] [עברי אתה] קו[נה מעצמו ואי אתה קונה עבריה מעצמה שהיה] בדין ומה עברי שאין אביו מו[כרו הרי הוא מוכר את עצמו] עבריה שאביה מוכרה אינו דין [שתהא מוכרת את עצמה ת"ל] כי תקנה עבד עברי עברי אתה קונה מע[צמו ואי אתה קונה עבריה] מעצמה קל וחומר לעברי שיהא אביו מו[כרו ומה עבריה שאין היא] מוכרת את עצמה אביה מוכרה עברי שמו[כר את עצמו אינו דין] שיהא אביו מוכרו ת"ל כי ימכר איש את בתו לאמה (שמ' כא ז) [האיש מוכר] את בתו ואין האיש מוכר את בנו.

Sifra Behar Chapter 7:1,4ספרא בהר פרק ז׳:א׳,ד׳

(א) מנין שאין אדם רשאי למכור עצמו ולהניח באפונדתו וליקח לו בהמה וליקח לו כלי' וליקח לו בית אא"כ העני, ת"ל וכי ימוך ונמכר הא אינו נמכר אא"כ העני, ומנין כשיהא נמכר אינו נמכר אלא לך, ת"ל ונמכר לך ומנין כשיהיו ב"ד מוכרים אותו לא יהיו מוכרים אותו אלא לך ת"ל כי ימכר לך אחיך שתנהוג בו באחוה יכול אף הוא ינהוג בעצמו באחוה, ת"ל עבד יכול אף את תתנהג בו כעבד ת"ל אחיך הוא הא כיצד את נוהג בו באחוה והוא נוהג בעצמו בעבדות. (ד) ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב, אמר ר' אליעזר בר' יעקב במי הוא מדבר אי בנרצע הרי אמור אי במוכר עצמו הרי אמור הא אינו מדבר אלא בנמכר שנה או שתים לפני היובל שיה' היובל מוציאו, דבר אחר ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב למה שהוחזקה משפחתו הוא שב דברי ר"מ, ר' יהודה אומר אל אחוזת משפחתו הוא שב ואינו שב לשררה שהיה בה, וכן הוא אומר בגולה, ישוב לרבות את הרוצח.

Sifre Devarim 118ספרי דברים קי״ח

כי ימכר לך, מנין כשאתה קונה לא תהא קונה אלא עבד עברי תלמוד לומר כי תקנה עבד עברי (שמות כא ב) מנין כשהוא נמכר אינו נמכר אלא לך תלמוד לומר ונמכר לך (ויקרא כה לט) מנין כשבית דין מוכרים אותו אין מוכרים אותו אלא לך תלמוד לומר כי ימכר לך.

Bavli Kiddushin 14bבבלי קידושין י״ד:

דתניא: המוכר עצמו - נמכר לשש ויתר על שש, מכרוהו ב"ד - אינו נמכר אלא לשש; המוכר עצמו - אינו נרצע, מכרוהו ב"ד - נרצע; מוכר עצמו - אין מעניקים לו, מכרוהו ב"ד - מעניקים לו; המוכר עצמו - אין רבו מוסר לו שפחה כנענית, מכרוהו ב"ד - רבו מוסר לו שפחה כנענית; רבי אלעזר אומר: זה וזה אינו נמכר אלא לשש, זה וזה נרצע, וזה וזה מעניקים לו, וזה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית.

Seder Eliyahu Rabbah (Ish Shalom) 4אליהו רבה (איש שלום) ד׳

ומניין שדברי תורה כפולין בכל מקום, שנאמר אנכי ה' אלהיך וגו', עשר דיברות נאמרו לפני הר סיני, עשר דיברות נאמרו בספר תוכחות, נזיקין לפני הר סיני נזיקין (לפני) [בספר] תוכחות, כי תקנה עבד עברי, נאמר לפני הר סיני (שמות כ"א ב'), כי ימכר לך אחיך העברי, נאמר בספר תוכחות (דברים ט"ו י"ב), וכן (במאה) [בכמה] מקומות, כלאים בהר סיני כלאים בספר תוכחות, לא תבשל גדי בסיני (שמות כ"ג י"ט), לא תבשל גדי בספר תוכחות (דברים י"ד כ"א), וכן (במאה) [בכמה] מקומות, סימני בהמה וחייה נאמרו לפני הר סיני, סימני בהמה וחייה נאמרו בספר תוכחות, וכל קרבנות ציבור ויחיד נאמרו לפני אהל מועד בחורב, כל קרבנות ציבור ויחיד נאמרו בין לפני מיתתו של אהרן בין לאחר מיתתו של אהרן, ברית כרתי לכם בצאתכם מארץ מצרים, ברית כרתי לכם בספר תוכחות, שירה אמרתי לכם בצאתכם מארץ מצרים, שירה אמרתי לכם בספר תוכחות, הא למדתה לדברי תורה שהן כפולין בכל מקום.

Midrash Aggadah (Buber) Devarim 15:12מדרש אגדה (בובר) דברים ט״ו:י״ב

כי ימכר לך אחיך העברי וגו'. זה הנמכר בגניבתו שבית דין מכרוהו. כי תקנה עבד עברי (שמות כא ב), זה המוכר עצמו. או העבריה. שאביה מכר אותה, שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה (שם שם ז). ועבדך שש שנים. כשם שעבד עברי יוצא בשש שנים יתירה עליו אמה העבריה שהיא יוצאה בסימנים.

Rashi Shemot 21:2-11רש״י שמות כ״א:ב׳-י״א

(2) כי תקנה עבד עברי IF THOU BUYEST AN עבד עברי – This means a servant who is a Hebrew. Or perhaps this is not so, but it means a servant of a Hebrew (one who had been the servant of a Hebrew), i.e. a Canaanitish servant whom thou hast bought from an Israelite, and it is with regard to him that Scripture states "six years he shall serve"! — And if you ask, how I will then explain the commandment, (Leviticus 25:46) "and you shall leave them (the Canaanitish servants) as an inheritance for your children [and they shall serve you forever]"? then I reply, that this refers to the case of a Canaanitish servant who has been bought from a heathen; but if such a servant has been bought from an Israelite he shall go free at the end of six years! — Thi.e.planation that our text refers to a Canaanite servant will not hold, for Scripture states, (Deuteronomy 15:12) "and if thy brother an Hebrew man be sold unto thee [and serve thee six years, then in the seventh year thou shalt let him go free from thee]" — the Torah says, as it were, by using the two terms העברי and אחיך: I tell you this (that the servant shall go free in the seventh year) only with regard to thy brother! Consequently Leviticus 25:46 has to be applied to any Canaanite servant, whether bought from a Hebrew or from a heathen and עבד עברי in our text can only denote עבד שהוא עברי. ‎כי תקנה IF THOU BUYEST [AN HEBREW SERVANT] — This means an Hebrew servant whom thou hast bought from the hand of the court which sold him for a theft which he had committed, as it is said, (Exodus 22:2) "if he (the thief) have nothing, then shall he be sold for his theft". Or perhaps this is not so, but Scripture is referring to the case of one who sells himself as a servant on account of his destitution, whilst he who has been sold by the court for his theft shall not go free at the end of six years! This assumption i.e.roneous, for when Scripture states, (Leviticus 25:39, 40) "and if thy brother that dwelleth by thee be waxen poor, and he sells himself unto thee … [he shall serve thee unto the year of jubilee]", it is plain that in this passage there is mentioned the case of one who sells himself on account of his destitution. How then must I explain כי תקנה in this verse? Obviously as referring to him who was sold by the court (Mekhilta). לחפשי means INTO FREEDOM (i.e. חפשי is a noun like חֹפֶשׁ but having a redundant י at the end). (3) אם בגפו יבא IF HE CAME IN BY HIMSELF – This means that he was unmarried — as the Targum renders it אם בלחודוהי, if he came in "alone". The term בגפו is the same as גף) בכנפו being synonymous with כנף wing, skirt) i.e. he came in only just as he was, alone, merely wrapped in his garment: so that בגפו, "in his skirt", means "in the skirt of his garment". בגפו יצא HE SHALL GO OUT BY HIMSELF – This intimates that if he was unmarried originally (when he came in), his master is not allowed to give him against his will a Canaanitish handmaid with the object of raising slaves (Kiddushin 20a). אם בעל אשה הוא IF HE BE MARRIED to an Israelite woman (Mekhilta), ויצאה אשתו עמו then HIS WIFE SHALL GO OUT WITH HIM – But who brought her in (into the state of service) that the text has to state she shall go out? But by saying this Scripture intimates that he who acquires a Hebrew servant is bound to provide his wife and children also with food (Mekhilta, Kiddushin 22a). (4) אם אדניו יתן לו אשה IF HIS LORD HAS GIVEN HIM A WIFE – From this we learn that if he has already an Israelite wife the master has the right to give him a Canaanitish handmaid with the object of raising slaves. Or perhaps this is not so, but Scripture by אשה is speaking about an Israelite woman?! Scripture, however, states: "the wife and her children shall be the master's", consequently the text can only be speaking of a Canaanitish woman, for a Hebrew maidservant goes free at the end of six years just as a Hebrew man-servant does — yea, even before the termination of six years she goes free if she shows symptoms of incipient puberty (cf. Rashi v. 7) — for it is said, (Deuteronomy 15:12) "[and if] thy brother, an Hebrew man, or an Hebrew woman, [be sold unto thee, and serve thee six years, then in the seventh year thou shalt let him go free from thee]", which statement teaches you that a Hebrew woman also goes free after six years' service (Mekhilta; Kiddushin 14b). (5) את אשתי MY WIFE – the Canaanitish handmaid mentioned above. (6) אל האלהים means to the court. He (the slave) should take counsel with his vendors (the court) because it was they who sold him to him (the master) (Mekhilta). אל הדלת או אל המזוזה TO THE DOOR OR TO THE DOORPOST – From this statement you might think that the doorpost is also a proper thing upon which the servant's ear may be pierced! Scripture, however, states, (Deuteronomy 15:17) "[Then thou shalt take an awl], and thrust it through hi.e.r and into the door" — into the door but not into the doorpost. If this be so, what is the purpose of Scripture stating here "[to the door] or to the doorpost"? By this juxtaposition it only compares the door with the doorpost. What is the characteristic of the doorpost? It is something perpendicular! So, too, the door must during the act of performation be in a perpendicular position (on its hinges), not detached as, for instance, lying on the ground (Mekhilta; Kiddushin 22b). ורצע אדניו את אזנו במרצע AND HIS LORD SHALL BORE HIS EAR THROUGH WITH THE AWL – "Hi.e.r" means his right ear. Or perhaps this is not so, but Scripture means his left ear? Scripture however uses the term אזן here and it uses אזן in another passage, thereby suggesting an analogy based upon verbal similarity; viz., here it is said "and his lord shall bore hi.e.r (אזנו) through", and of the leper it is said, (Leviticus 14:25) "and the priest shall put it upon the tip of the right ear (אזנו הימית) of him that is to be cleansed". — How is it in that latter passage? It is the right ear! So here, too, it is the right ear. — What is the reason that the ear had to be pierced rather than any other limb of the servant's body? Rabban Jochanan ben Zaccai said: That ear which heard on Mount Sinai, (Exodus 20:13) "Thou shalt not steal" and yet its owner went and stole and was therefore sold as a slave — let it be pierced! Or, in the case of him who sold himself from destitution, having committed no theft, the reason is: That ear which heard on Mount Sinai what I said, (Leviticus 25:55) "For unto Me the children Israel are servants" and yet its owner went and procured for himself another master — let it be pierced! (Mekhilta; Kiddushin 22b). Rabbi Simeon interpreted this verse like a jewel (i.e.g.ving it an ethical signification): In what respect are door and doorpost different from all other objects in the house that they should be singled out for this purpose? God, i.e.fect, said: door and doorpost that were eye-witnesses in Egypt when I passed over the lintel and the two doorposts, freeing Israel from slavery, and when I said, (Leviticus 25:55) "For unto Me the children of Israel are servants" — servants to Me but not servants of servants (of human beings), and yet this man went and procured another master for himself — let him be pieced in their presence (i.e. let them be eye-witnesses now when this man voluntarily prolongs his state of slavery)! (Kiddushin 22b.) ועבדו לעלם AND HE SHALL SERVE HIM FOR EVER – This means until the Jubilee. Or, perhaps this is not so, but לעולם means for ever as is its usual meaning? Scripture however, states, (Leviticus 25:10) "[And ye shall sanctify the fiftieth year and proclaim liberty throughout all the land unto all the inhabitants thereof] and ye shall return every man unto his family". A comparison of these two passages tells us that a period of fifty years is termed עולם. This does not, however, imply that he has to serve him a whole period of fifty years, but that he has to serve him until the year of the Jubilee (the fiftieth year) whether this be close at hand or far ahead (Kiddushin 15a; Mekhilta). (7) וכי ימכר איש את בתו לאמה AND IF A MAN SELL HIS DAUGHTER TO BE A MAIDSERVANT – The text speaks of a minor daughter (under 12 years of age). You might think that he may sell her also although she may have shown signs of incipient puberty and is no longer a minor! You must admit, however, that the à fortiori argument applies: How is it in the case of a woman who was sold at an earlier age (as a minor)? She goes free on showing signs of incipient puberty, as it is said, (v. 11) "then shall she go out free without money", which law we explain to refer to a woman who has showed such signs during the period of slavery! Is it not the conclusion that she who is of such an age and has not yet been sold shall not be sold at all?! (Arakhin 29b, cf. Mekhilta). לא תצא כצאת העבדים SHE SHALL NOT GO OUT AS THE MENSERVANTS DO – i.e. not under the circumstances that the Canaanitish menservants' departure takes place, for these go free in consequence of the loss of their tooth or eye inflicted by their master; this woman, however, shall not go free because of such loss of her tooth or eye, but shall serve either six years or until the Jubilee, or until she shows signs of incipient puberty. Whichsoever of these periods comes first brings her freedom first. — He (the master), however, has to pay her the value of her eye or the value of her tooth. — Or perhaps this is not so, but, "she shall not go out as the men-servants do," means she shall not go free as the Hebrew menservants do, viz., at the end of six years or at the Jubilee? Scripture, however, states, (Deuteronomy 15:12) And if thy brother, an Hebrew man or an Hebrew woman be sold unto thee", comparing the Hebrew woman with the Hebrew man in regard to all reasons for departure (i.e. also with regard to he.g.ing free in the Jubilee, for that she goes free in the seventh year is stated in the text just quoted). How is it in the case of a Hebrew man? He goes free at the end of six years and at the Jubilee! So, too, does the Hebrew woman go free at the end of six years and at the Jubilee. What then do these words mean: "she shall not go out as the menservants do"? They mean: she shall not go free in consequence of the loss of one of "the tips of her limbs" (i.e. the ends of limbs that project from the body) (cf. Mishna Negaim 6:7) inflicted by the master, as the Canaanitish servants do when they that lose "the tips of their limbs" (Mekhilta; Kiddushin 20a). Incidentally I may add that you might think that the Hebrew manservant shall go free in consequence of loss of one of the tips of his limbs and that only the Hebrew maidservant differs in this respect from the Canaanitish servant, since Scripture expressly specified her in the words: she shall not go out free etc. Scripture, however, states "an Hebrew man or an Hebrew woman" thereby comparing the Hebrew man with the Hebrew woman. What is the case with the Hebrew woman? She does not go free in consequence of loss of one of "the tips of her limbs"! So, too, the Hebrew man does not go free as compensation for the injury inflicted on one of "the tips of his limbs" (cf. Mekhilta). (8) אם רעה בעיני אדניה IF SHE BE EVIL IN THE EYES OF HER LORD – i.e. that she did not find favour in hi.e.es so that he might be induced to marry her (cf. Mekhilta and Targum Jonathan on). אשר לו יעדה means: [IF SHE BE EVIL IN THE EYES OF HER LORD] WHO OUGHT TO HAVE DESIGNATED HER to be his wife and ought to have married her, her purchase-money serving as the money necessary to contract a marriage (כסף קידושין). Scripture hereby implicitly tells you that it is his duty to designate her for himself, and since it makes no mention of the manner in which the marriage is to be contracted it implicitly tells you at the same time that she requires no other rite of marriage than the passing of the purchase-money from the master to her father (cf. Kiddushin 18b, Bekhorot 13a). והפדה means he shall afford her the opportunity to obtain her release from service – that he himself must cooperate in respect to the amount of her ransom. And what is this opportunity he has to give her? That he allows her a deduction from her ransom corresponding to the number of years she has served in his house, as though she were only hired by him. How can this be done? Supposing he had bought her for a maneh (one hundred shekels) and she had served him two years. We say to him: "You knew that she was to go free at the end of six years; it follows then that you bought the labour of each year for one sixth of a maneh. Now she has served you two years, that is the equivalent of one-third of the maneh: accept therefore two-thirds of a maneh as a ransom and let he.g. free out of your house. לעם נכרי לא ימשל למכרה means that neither the master nor the father has a right to sell her to another Jewish man, בבגדו בה SEEING THAT HE HATH DEALT DECEITFULLY WITH HER – If "he" means the master then these words signify: if he intends to deal faithlessly with her, i.e. if he does not intend to fulfil the commandment of "Jiud" (of designating her to himself). So also the father — he has no right to sell her to another man since he has dealt faithlessly with her as a father having sold her to this man. (9) ואם לבנו יעדנה AND IF HE HATH BETROTHED HER TO HIS SON – "He" means the master (not like "he" in the previous verse where it refers both to the master and to the father). The verse teaches you that the son also may succeed to his father's rights to betroth her to himself, if his father consents to it. Then it is not necessary for hi.e.ther (just as is not obligatory for his father; cf. v. 8) to perform another act of betrothal, but he merely says to her: "You are designated for me as my wife by means of the money which your father has received from my father as your price." כמשפט הבנות [HE SHALL DO UNTO HER] AFTER THE MANNER OF DAUGHTERS – who may claim food, clothing and marital duty (Mekhilta). (10) אם אחרת יקח לו IF HE TAKE HIM ANOTHER WIFE – besides her, שארה כסותה וענתה לא יגרע HER FOOD, HER RAIMENT AND THE MARITAL DUTY SHALL HE NOT WITHHOLD – from the maidservant whom he has already designated as his wife. שארה means FOOD; כסותה means what the literal sense of the word is:RAIMENT; ענתה means THE MARITAL DUTY. (11) ואם שלש אלה לא יעשה לה means IF HE DO NOT one of THESE THREE UNTO HER. What are these three? He should designate her to himself as his wife, or to his son, or allow her a deduction from the ransom so that she may go free. This man, however, has neither betrothed her to himself, nor to his son, and she herself does not possess the entire sum paid for her originally that she might buy herself out (Mekhilta), therefore shall she go out free without money. ויצאה חנם THEN SHALL SHE GO OUT FOR NOTHING (i.e. without making any payment) – Scripture adds in her case one more way of acquiring freedom than it provides for menservants. What is this additional way of acquiring freedom? This verse teaches you that she goes free also on account of having shown signs of incipient puberty: but she must stay with him until she reaches this stage of incipient puberty. For that she goes free if the termination of the six years happened to come before the signs of incipient puberty we have already learned, since it is said, (Deuteronomy 15:12) ,‘[and if thy brother], an Hebrew man, or an Hebrew woman [be sold unto thee], and serve thee six years [then in the seventh year thou shalt let him go free from thee]" (cf. Rashi v. 7). What then must be the meaning of what is stated here, "she shall go out for nothing"? That when the signs of incipient puberty appear before the six years are at end she shall go out on account of them. Or perhaps Scripture states here that she shall go free only when she has reached the intermediate stage of womenhood (בגרות, fuller development after twelve years and a half), if this stage happened to be reached before the termination of the six years! To teach this Scripture states "without money" — which would be superfluous since it has already said "she shall go out חנם" — in order to add as another date of her acquiring freedom the time of her reaching this stage of womanhood. And though it necessarily follows that she goes free an reaching the state of בגרות since her freedom is brought about even by the earlier stage of נערות yet if Scripture had not used both terms (both חנם and אין כסף), I might have said that ויצאה חנם refers to the stage of womanhood; therefore both expressions are used in order to give a disputant no opportunity to offer a different explanation (i.e. Scripture wishes to be quite clear on the point in order to preclude all possibility of misunderstanding).

(ב) כי תקנה עבד עברי – עבד שהוא עברי, או אינו אלא עבדו של עברי, עבד כנעני שלקחתו מישראל, ועליו הוא אומר שש שנים יעבד ומה אני מקיים והתנחלתם אתם (ויקרא כ"ה:מ"ו) בלקוח מן הגוי אבל הלקוח מישראל יצא בשש, תלמוד לומר כי ימכר לך אחיך העברי וגו' (דברים ט"ו:י"ב), לא אמרתי אלא באחיך. כי תקנה – מיד בית דין שמכרוהו בגניבתו כמה שנאמר ואם אין לו ונמכר בגניבתו (שמות כ"ב:ב') או אינו אלא במוכר עצמו מפני דוחקו אבל מכרוהו בית דין לא יצא בשש, כשהוא אומר וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך (ויקרא כ"ה:ל"ט), הרי מוכר עצמו מפני דוחקו אמור ומה אני מקיים כי תקנה בנמכר בבית דין. לחפשי – חירות. (ג) אם בגפו יבא – שלא היה נשוי אשה, כתרגומו אם בלחודוהי, ולשון בגפו בכנפו שלא בא אלא כמות שהוא יחידי, בתוך לבושו. בכנף בגדו. בגפו יצא – מגיד שאם לא היה נשוי מתחילה אין רבו מוסר לו שפחה כנענית להוליד לו ממנה עבדים. ואם בעל אשה – ישראלית הוא. ויצאה אשתו עמו – וכי מי הכניסה שתצא אלא מגיד הכתוב שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו. (ד) ואם אדוניו יתן לו אשה – מכאן שהרשות ביד רבו למסור לו שפחה כנענית להוליד לו ממנה עבדים או אינו אלא בישראלית תלמוד לומר, האשה וילדיה תהיה לאדניה, הא אינו מדבר אלא בכנענית, שהרי העברייה אף היא יוצאה בשש ואפילו לפני שש אם הביאה סימנין יוצאה שהרי שנאמר אחיך העברי או העבריה (דברים ט"ו:י"ב), מלמד שאף העברייה יוצאה בשש. (ה) את אשתי – השפחה. (ו) אל האלהים – לבית דין, צריך שימלך במוכריו שמכרוהו לו. אל הדלת או אל המזוזה – יכול שתהא המזוזה כשירה לרצוע עליה, תלמוד לומר ונתת באזנו ובדלת (דברים ט"ו:י"ז), בדלת ולא במזוזה, הא מה תלמוד לומר או אל המזוזה הקיש דלת למזוזה מה מזוזה מעומד אף דלת מעומד. ר' שמעון היה דורש מקרא זה כמין חומר, מה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית אמר הקב"ה דלת ומזוזה שהיו עדיי במצרים ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים, ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם. ורצע אדניו את אזנו – הימנית, או אינו אלא של שמאל, תלמוד לומר אזן אזן לגזירה שוה, שנאמר במצורע תנוך אזנו הימנית (ויקרא י"ד:י"ד), ומה ראת אזן לירצע מכל האיברים, אמר רבן יוחנן בן זכאי אזן ששמעה בסיני לא תגנב והלך וגנב תרצע (בבלי קדושין כ"ב:), ואם מוכר עצמו הוא אוזן ששמעה כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כ"ה:נ"ה) והלך וקנה אדון לעצמו תלקה. במרצע – אליישנא. ועבדו לעולם – עד היובל, או אינו אלא לעולם כשמועו, תלמוד לומר ואיש אל משפחתו תשובו (ויקרא כ"ה:י'), מגיד שחמשים שנה קרוים עולם, ולא שיהא עובדו חמשים שנה אלא עובדו עד היובל בין סמוך בין מופלג. (ז) וכי ימכר איש את בתו – בקטנה הכתוב מדבר, יכול אפילו הביאה סימנין אמרת קל וחומר מכורה קודם לכן יוצאה בסימנין כמו שכתוב ויצאה חנם (שמות כ"א:י"א) שאנו דורשין אותו לסמני נערות, שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר. לא תצא כצאת עבדים – כיציאת עבדים כנענים, שיוצאין בשן ועין, אבל זו לא תצא בשן ועין, אלא עובדת שש או עד יובל או עד סימנין וכל הקודם קודם לחירותה, ונותן לה דמי עינה או שִנַה, או אינו אלא לא תצא כצאת העבד' עבדים בשש וביובל, תלמוד לומר כי ימכר לך העברי או העבריה וגו' (דברים ט"ו:י"ב), מקיש עבריה לעברי לכל יציאותיו ומהו אומר לא תצא כצאת העבדים, לא תצא בראשי איברים כעבדים כנענים, יכול העברי יצא בראשי איברים תלמוד לומר העברי או העברייה מקיש עברי לעברייה לכל יציאותיה מה היא אינה יוצאה בראשי איברים, אף הוא אינו יוצ' בראשי איברים. (ח) אם רעה בעיני אדוניה – שלא נשאה חן בעיניו לכונסה. אשר לא יעדה – שהיה לו ליעדה ולהכינה לו לאשה, כסף קניית', הוא כסף קידושיה, וכאן רמז לך הכתוב שמצוה בייעוד, ורמז לך שאינה צריכה קידושין אחרים. והפדה – יתן לה מקום להפדות ולצאת שאף הוא מסייע בפדיונה, ומהו מקום שנותן לה שמגרע מפדיונה, כמספר השנים שעשתה אצלו כאילו היא, שכירה אצלו, כיצד הרי שקנאה במנה ועשתה אצלו שתי שנים אומרין לו יודע היתה שעתידה לצאת לסוף שש, שקנית עבודת כל שנה ושנה בששית המנה והרי עשתה אצלך שתי שנים הרי שלישית המנה טול שני שלישי מנה ותצא מאצלך. לעם נכרי לא ימשל למכרה – אינו רשאי למכרה לאחר לא האדון ולא האב. בבגדו בה – אם בא לבגוד בה שלא לקיים בה מצות ייעוד, וכן אביה מאחר שבגד בה ומכרה לזה. (ט) ואם לבנו ייעדנה – האדון, מלמד שאף בנו קם תחתיו לייעדה, אם ירצה אביו ואינו צריך לקדשה קידושין אחרים, אלא אומר הרי את מיועדת לי בכסף שקבל אביך בדמייך. כמשפט הבנות – שאר כסות ועונה. (י) אם אחרת יקח לו – עליה. שארה כסותה ועונתה לא יגרע – מן האמה שיעד לו כבר. שארה – מזונות. כסותה – כמשמעו. ענתה – תשמיש. (יא) ואם שלש אלה לא יעשה לה – ואם אחת משלש אלה לא יעשה לה ומה הן השלש ייעדנה לו, או לבנו. או יגרע פדיונה ותצא וזה לא יעדה לו ולא לבנו, והיא לא היה בידה ממה לפדות עצמה. ויצא חנם – ריבה לה יציאה לזו יותר מן מה שריבה לעבדים, ומה היא היציאה לימדך שתצא בסמנים, תשהא עמו עד שתצא בסימנים, ואם הגיעו שש שנים קודם סימנים כבר למדנו שתצא שנאמר העברי או העבריה ועבדך שש שנים (דברים ט"ו:י"ב), ומהו האמור כאן ויצאה חנם, שאם קדמו סימנין לשש שנים תצא בהן, או אינו אומר שתצא אלא בבגרות תלמוד לומר אין כסף לרבות יציאת בגרות, ואם לא נאמרו שניהם הייתי אומר ויצאה חנם זה בגרות, לכך נאמרו שניהם שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק.

Rashi Vayikra 25:39-55רש״י ויקרא כ״ה:ל״ט-נ״ה

(39) עבדת עבד [THOU SHALT NOT COMPEL HIM] TO SERVE AS A BOND-SERVANT – i.e. thou shalt not make him do degrading work by which he is recognised as a slave — this might come out that he shall not, for instance, carry his (the master's) clothes after him to the public baths nor help him on with his boots (cf. Sifra). (40) כשכיר כתושב BUT AS A HIRED SERVANT AND AS A SOJOURNER HE SHALL BE UNTO THEE] –Employ him on field-labour or on a handicraft; Treat him as you do any hired servant. עד שנת היבל [HE SHALL SERVE THEE] UNTIL THE YEAR OF THE JUBILEE – This implies that if the Jubilee happens to come (lit., happens to meet him) before the six years of his servitude are at an end, it frees him. (41) הוא ובניו עמו [AND HE SHALL GO AWAY FROM THEE] BOTH HE AND HIS CHILDREN WITH HIM – Rabbi Simeon asked: If he sold himself who sold his children that Scripture has to state they shall leave the master together with him? But we may learn from this that the master is bound to provide his (the servant's) children with food (Kiddushin 22a; cf. Rashi on Exodus 21:3) although they are not his slaves. ואל אחזת אבתיו AND UNTO THE POSSESSION OF HIS FATHERS [SHALL HE RETURN] – This means, he shall return to the dignity held by his ancestors and people shall not hold him in low esteem because of this (because he had previously been a slave); אחזת thus means as much as חזקת "the status of" (Sifra). (42) כי עבדי הם FOR THEY ARE MY SERVANTS – My document (deed of purchase) is of an earlier date (Sifra). לא ימכרו ממכרת עבד THEY SHALL NOT BE SOLD AS THOUGH BY THE SALE OF A BONDSMAN – by public announcement: "Here is a slave to be sold!" Nor shall one make him stand on the auction-stone (Sifra). (43) לא תרדה בו בפרך THOU SHALT NOT RULE OVER HIM WITH RIGOUR – i.e. do not force him to do some useless work with the sole purpose of vexing him. Do not e.g. say to him, "Warm me this cup of drink" when this is unnecessary; nor: "Hoe beneath this vine tree until I come" whilst he does not know when you may be expected to come back. Perhaps you will say, "No one knows the fact — whether it is necessary or not, so I will tell him that it is necessary"! — the thing is thus entrusted to his (the master's) heart only, therefore Scripture states, "but be afraid of thy God!" (Sifra; see Rashi on Leviticus 19:32). (44) ועבדך ואמתך אשר יהיו לך BUT THY MAN-SERVANT AND THY MAID-SERVANT WHO MAY BE THINE [SHALL BE OF THE NATIONS THAT ARE ROUND ABOUT YOU] – If you should say, "But if this be so (that I must treat my Jewish servant with so much regard), by whom shall I be served? Over my Jewish servants I have no power; of the Canaanite people I cannot possess any for You have warned me, (Deuteronomy XX 16) "Thou shalt keep alive any soul"! Who then shall serve me?" Then I reply — מאת הגוים OF THE OTHER NATIONS – they may be servants to you. אשר סביבתיכם [THE NATIONS] WHO ARE ROUND ABOUT YOU – not, however, those who live within the boundaries of your land; for with regard to them I have indeed told you, "Thou shalt keep alive no soul" (Sifra). (45) ‎ וגם מבני התושבים MORE-OVER FROM AMONGST THE TOLERATED STRANGERS who came from the lands round about you in order to marry Canaanite women in your land and these bear them children; then the child follows the father in respect of nationality, and thus, not being regarded as a Canaanite, is not included in this command, "Thou shalt not keep alive any soul", but you may purchase him as a servant (cf. Sifra; Kiddushin 67b). מהם תקנו means THEM MAY YE BUY. (46) והתנחלתם אתם לבניכם means, you may hold them as your possession, לבניכם אחריכם, for the benefit of your children after you. It would not, however, be correct to give the word והתנחלתם the meaning: "leave them as an inheritance to your children", for if this were intended it should have written: והנחלתם אותם לבניכם (the Hiphil), but והתנחלתם (which is the Hithpael form) i.e.uivalent to והתחזקתם "you may hold them as your possession". איש באחיו ONE OVER ANOTHER – These apparently redundant words (for the text might have run: ובאחיכם בני ישראל לא תרדו בפרך) are intended to include in the prohibition that the prince must not rule with rigour over his people nor the king over his subjects. (47) יד גר ותושב [AND IF] A גר ותושב WAX RICH – This means a stranger, he being at the same time a sojourner with thee, as the Targum renders it: ערל תותב an uncircumcised sojourner (the phrase is hendiadys). The end of the verse proves this, for it states: "and he sells himself unto a strange sojourner" (גר תושב, without the copulative ו before the second word). וכי תשיג יד גר ותושב עמך AND IF A STRANGE SOJOURNER WAX RICH BY THEE – The last word suggests: What was the cause that he has waxen rich? His close connection with thee (עמך). ומך אחיך עמו AND THY BROTHER WAX POOR BY HIM – Here again the last word suggests: What was the cause that he has waxen poor? His intimacy with him, — because of the fact that he learned evil from his (the stranger's) evil doings (Sifra). משפחת גר – itself denotes a heathen; since, however, Scripture adds the word לעקר "to the stock of the heathen's family" it thereby refers to one who sells himself to the idol itself — to be its servant; not to worship it as a deity, but e.g., to chop wood or to draw water which are to be used in connection with this idol worship (cf. Sifra; Bava Kamma 113b; Arach 30b; Kiddushin 20a). (48) גאלה תהיה לו means HE SHALL BE REDEEMED at once – do not allow him totally to sink his identity among the heathens (Kiddushin 20b). (50) עד שנת היובל [AND HE SHALL RECKON WITH HIM…] UNTO THE YEAR OF THE JUBILEE – for after all, essentially he has bought him only to work for him till the Jubilee, for surely you must admit in the Jubilee he is to go free, as Scripture states later ,on (v. 54) "[and if he be not redeemed in these ways], then he shall go out in the year of the Jubilee". And, of course, Scripture is speaking here of a heathen who is under your control (i.e. who has to submit to your jurisdiction, for otherwise Scripture could not dictate to him) (Sifra; Kiddushin 16a). But nevertheless you must not practise crooked ways against him because this would result in a desecration of the Name of the Lord (B. Kam. 113a), but when he wishes to be redeemed he must be exact in his calculation — only just as much as is due each year shall the heathen allow him as a deduction from the purchase-money: (i.e. the Jew cannot demand a larger deduction); i.e.g., there were twenty years from the date when he was sold till the Jubilee and he has bought him for twenty manehs — and consequently the heathen has purchased the labour of each year for one maneh — if he (the Jewish servant) stayed with him five years and then wishes to be redeemed, he (the master) has to allow him only a deduction of five manehs from the purchase-money, so that the servant must repay him fifteen manehs. This is the meaning of: והיה כסף ממכרו במספר שנים; AND THE PRICE OF HIS SALE SHALL BE CALCULATED AS HAVING BEEN ACCORDING TO THE NUMBER OF YEARS; כימי שכיר יהיה עמו AS AT THE RATE OF THE DAYS OF AN HIRED SERVANT SHALL HE HAVE BEEN WITH HIM – i.e. he shall calculate the amount due for each year as though he had hired himself out with hi.e.g., at one maneh per year and that amount only he (the master) has to allow him. (51) אם עוד רבות בשנים IF THERE BE YET MANY YEARS until the Jubilee. לפיהן ACCORDING TO THEM [HE SHALL RESTORE THE PRICE OF HIS REDEMPTION] – all exactly as I have explained above. (53) לא ירדנו בפרך לעיניך HE SHALL NOT RULE WITH RIGOUR OVER HIM IN THY EYES – that is to say, you looking on unconcernedly (Sifra; cf. Targum Jonathan on). (54) ואם לא יגאל באלה AND IF HE BE NOT REDEEMED BY THESE – by these (his relatives) he may be redeemed, but he cannot be redeemed through the termination of the six-years-period of servitude as in the case of a Hebrew servant of a Hebrew master (Kiddushin 15b). הוא ובניו עמו [HE SHALL GO OUT…] BOTH HE, AND HIS CHILDREN WITH HIM – the hèathen who acquires a Hebrew servant is bound to provide his children also with food just as is the Israelite master (cf. Rashi v. 41). (55) כי לי מי ישראל עבדים FOR UNTO ME THE CHILDREN OF ISRAEL ARE SERVANTS – My document (deed of purchase) is of an earlier date (cf. Rashi on v. 42). אני ה' אלהיכם I AM THE LORD YOUR GOD – Whosoever enslaves thee (the Israelites) on earth enslaves, as it were, Him in Heaven (Sifra).

(לט) עבודת עבד – עבודה של גנאי שיהא נכר בה כעבד שלא יוליך כליו אחריו בבית המרחץ ולא ינעיל לו מנעליו. (מ) כשכיר כתושב – עבודת קרקע ומלאכת אומנות כשאר שכירים התנהג בו. עד שנת היובל – אם פגע בו יובל לפני שש שנים היובל מוציאו. (מא) ובניו עמו – א"ר שמעון אם הוא נמכר בניו מי מכרן אלא מכאן שרבו חייב במזונות בניו. אל אחזת אבותיו – אל כבוד אבותיו ואין לזלזלו על כך. אחזת – חזקת. (מב) כי עבדיי הם – שטרי קודם. לא ימכרו ממכרת עבד – בהכרזה כאן יש עבד למכור ולא יעמידנו על אבן הלקח. (מג) לא תרדה בו בפרך – מלאכה שלא לצורך כדי לענותו. אל תאמר לו הרחץ את הכוס הזה והוא אינו צריך, עדור תחת הגפן הזו עד שאבא, שמא תאמר אין מכיר בדבר אם לצורך אם לאו ואני אומר לו שהוא צורך הרי הדבר הזה מסור ללבך לכך נאמר בו ויראת מאלהיך. (מד) ועבדך ואמתך אשר יהיו לך – אם תאמר אם כן במי אשתמש. מאת הגוים – הם יהיו לך לעבדים. אשר סביבותיכם – ולא שבתוך גבול ארצכם שהרי בהם אמרתי לא תחיה כל נשמה (דברים כ':ט"ז). (מה) וגם מבני התושבים – שבאו מסביבותיכם לישא נשים בארצכם וילדו להם הבן הולך אחר האב ואינו בכלל לא תחיה אלא מותר אתה לקנותו כעבד. מהם תקנו – אותם תקנו. [וממשפחתם אשר עמכם – נר' שבא להתיר אחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד בן שמותר לקנותו. ומבני התושבים – מתיר בני האומו' עצמן הם האבות שבאו לגור עמכם בארץ.] (מו) והתנחלתם אתם לבניכם – הַחזיקו בהם לנחלה לצורך בניכם אחריכם ובלעז איפוראיריטיץ, ולא יתכן לפרש הנחילום לבניכם, שאם כן היה לו לכתוב והנחלתם אותם לבניכם. והתנחלתם כמו והתחזקתם. [איש באחיו – להביא נשיא בעמו מלך במשרתיו שלא לרדות בהם בפרך. יד גר ותושב – גר והוא תושב עֲרל תותב וסופו מוכיח ונמכר לגר תושב.] (מז) וכי תשיג יד גר ותושב עמך – מי גרם לו שיעשִיר דיבוקו עמך. ומך אחיך עמו – מי גרם לו שימוך דיבוקו עמו, על ידי שלמד ממעשיו. משפחת גר – זה הגוי, כשהוא אומר לעקר זה הנמכר לעבודה זרה עצמה להיות לה שמש ולא לאלהות אלא לחטוב עצים ולשאוב מים. (מח) גאלה תהיה לו – מיד אל תניחנו שיטמע. עד שנת היובל – שהרי כל עצמו לא קנאו אלא לעבדו עד היובל, שהרי ביובל יצא כמו שנאמר למטה ויצא בשנת היובל (ויקרא כ"ה:נ"ד). ובגוי שתחת ידך הכתוב מדבר ואף על פי כן אל תבא עליו בעקיפין מפני חילול השם, אלא כשבא ליגאל ידקדק בחשבון לפי המגיע לכל שנה ושנה ינכה לו הגוי מדמיו אם היו עשרים שנה משנמכר עד היובל וקנאו בעשרים מנה נמצא שקנה הגוי עבודת שנה במנה ואם שהה זה אצלו חמש שנים ובא ליגאל ינכה לו חמש שנים ויתן לו העבד ט"ו מנים וזהו והיה כסף ממכרו במספר שנים וגו'. (נ) כימי שכיר יהיה עמו – חשבון המגיע לכל שנה ושנה יחשוב כאילו נשכר עמו בכל שנה במנה וינכה לו. (נא) אם עוד רבות בשנים – עד היובל. לפיהן וגו' – הכל כמה שפירשתי. (נג) לא ירדנו בהם בפרך לעיניך – כלו' ואתה רואה. (נד) [ואם לא יגאל באלה – באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש.] (נה) כי לי בני ישראל עבדים – שטרי קודם. אני ה' אלהיכם – כל המשעבד בהן מלמטן כאילו משעבד מלמעלן.

Rashi Devarim 15:12-18רש״י דברים ט״ו:י״ב-י״ח

(12) כי ימכר לך IF [THY BROTHER …] BE SOLD UNTO THEE by others (not one that sells himself as a servant on account of his destitution, of which case Scripture deals in Leviticus 25:46 ff); Scripture is speaking of one whom the court has sold for a theft that he has committed. But has it not already been stated. (Exodus 21:2) "If thou buyest an Hebrew servant" and there, too, Scripture speaks of one whom the court has sold (as proved by Rashi in his comment on that verse)?!. But the repetition was necessary because of two new points that are stated here: the one is that it is here written "or an Hebrew woman", that she, too, like a man-servant, goes free at the end of six years of servitude — it does not mean a woman whom the court had sold, for a woman cannot be sold by the court on account of a theft committed by her, since it states, (Exodus 22:2) that the thief shall be sold "for his theft" which implies: he for his theft, but not she for her theft; — but what Scripture is speaking of here is of a woman under age whom her father has sold as a handmaid, and it teaches you here that if six years of servitude terminate before the time that she shows signs of incipient puberty she goes free. And further it mentions a new point here, viz., "thou shalt furnish him (or her) liberally" (cf. Rashi on Exodus XXL 4). (14) הענק תעניק THOU SHALT FURNISH HIM LIBERALLY – The noun from the root ענק denotes an ornament worn high up on the body which thus easily comes within sight of the eye (i.e. is conspicuous), (cf. ענק, a giant, someone who towers on high) — i.e. you shall furnish him with something that will make it patent that you have been kind to him. There are some who explain the word הענק to mean loading on his (the servant's) neck. מצאנך מגרנך ומיקבך [THOU SHALT FURNISH HIM LIBERALLY] OUT OF THY FLOCK, AND OUT OF THY FLOOR, AND OUT OF THY WINE PRESS – One might think I have this duty in respect to these things only! Scripture, however, states "that wherewith the Lord thy God hath blessed thee [shalt thou give him]" implying, of all with which thy Creator hath blessed thee. Why, then, are these alone specifically mentioned? To teach you the following: How is it with these things? They have the characteristic that they come under the term of "blessing", (i.e. they possess the power of propagating) so, too, you are obliged to furnish him only with such things that come under the term "blessing", thus excluding mules, (because they are sterile) (Siphre; Kiddushin 17a). — Our Rabbis have derived in Treatise Kiddushin (ib.) by reasoning from the analogous expressions found in certain texts (גז"ש) what quantities one must give him of all the different kinds here mentioned. (15) וזכרת כי עבד היית AND THOU SHALT REMEMBER THAT THOU WAST A SERVANT [IN THE LAND OF EGYPT] – and I loaded thee with good things, and did so a second time — from the spoil of the land of Egypt and from the spoil at the Red Sea; so you, too, load him once, and do it again for him (Siphre). (17) עבד עולם [AND HE SHALL BE THY] SERVANT עולם – One might think that עולם has here its usual meaning: for ever! Scripture, however, states, (Leviticus 25:10) "[And ye shall sanctify the fiftieth year and proclaim liberty throughout all the land unto all the inhabitants thereof] and ye shall return every man unto his family". Consequently, you learn that it (what Scripture terms here עולם), can only mean the period until the termination of that Jubilee cycle (Mekhilta on Exodus 21:6; cf. Rashi on that verse), ואף לאמתך תעשה כן AND ALSO UNTO THY MAID SERVANT THOU SHALT DO LIKEWISE – i.e. furnish her out of thy property. One might think, however, that Scripture puts her on the same level with the man-servant concerning the piercing of the ear too! It however, states, (Exodus 21:5) "And if the man-servant (העבד) shall plainly say, [I love my lord … then … his lord shall bore hi.e.r through with an awl]" — so you see that a man-servant must have hi.e.r pierced, but a maid-servant does not have it pierced (Siphre). (18) כי משנה שכר שכיר [IT SHALL NOT SEEM HARD UNTO THEE WHEN THOU LETTEST HIM GO FREE …] FOR [HE HATH BEEN WORTH] A DOUBLE HIRED SERVANT [UNTO THEE] – From here they (the Rabbis) derived the law that a Hebrew servant has to do service both by day and by night, and that is double as much as the labor of a man hired for day work only. And what is his service during the night? That his maste.g.ves him a Canaanite maid-servant with the object of raising children, and the children belong to the master (Siphre).

(יב) כי ימכר לך – על ידי אחרים, במכרוהו בית דין, בגניבתו הכתוב מדבר, והרי כבר נאמר כי תקנה עבד עברי (שמות כ"א:ב') ובמכרוהו בית דין, אלא מפני כמה דברים שנתחדשו כאן שכתב או העבריה, אף היא תצא בשש ולא שימכרוה בית דין שאין האשה נמכרת בגניבתה, שנאמר: ונמכר בגניבתו, ולא בגניבתה, אלא בקטנה שמכרה אביה, ולימד כאן שאם יצאו שש שנים קודם שתביא סימנין תצא ועוד חידש כאן הענק תעניק. (יד) הענק תעניק – לשון עֵדִי, בגובה ובמראית העין דבר שיהא ניכר שהטיבות לו. ויש מפרש' לשון הטענה על צוארו. מצאנך מגרנך מיקבך – יכול אין לי אלא אילו בלבד, תלמוד לומר: אשר ברכך, מכל מה שבירכך בוראך, ולמ' נאמרו אילו מה אילו מיוחדין שהן בכלל ברכה, אף כל שהוא בכלל ברכה, יצאו פרדות, ולמדו רבותינו במסכת קידושין (בבלי קידושין י"ז.) בגזיר' שוה כמה נותן לו מכל מין ומין. (טו) וזכרת כי עבד היית – והענקתי ושניתי לך בזת מצרים ובזת הים ואף אתה הענק ושנה לו. (יז) עבד עולם – יכול כמשמעו, תלמוד לומר: ושבתם איש אל אחוזתו, ואיש אל משפחתו תשובו (ויקרא כ"ה:י'), הא למדתה שאין זה אלא עולמו של יובל. ואף לאמתך תעשה כן – הענק לה, יכול אף לרציעה השוה אותה הכתוב תלמוד לומר: ואם אמר יאמר העבד (שמות כ"א:ה') עבד נרצע ואין אמה נרצעת. (יח) כי משנה שכר שכיר – מכאן אמרו עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה, וזהו כפלים שבעבדת שכירי יום ומה היא עבודתו בלילה רבו מוסר לו שפחה כנענית והוולדות לאדון.

Rashbam Shemot 21:2-11רשב״ם שמות כ״א:ב׳-י״א

(2) כי תקנה WHEN YOU PURCHASE A HEBREW SLAVE: The verse here refers to a slave who was sold by the court [because of his inability to repay property that he stole], as it says below (22:2), "if he lacks the means he shall be sold for his theft." But the case of a slave who sells himself due to impoverished circumstances is described in the portion Behar sinai where the verse says (Lev. 25:39) "If your kinsman under you continues in straits and must sell himself." There the rule is (ibid., vs. 40) "he shall serve you until the jubilee year." Here, where the slave was sold by a court, the rule is HE SHALL SERVE SIX YEARS. Some of our sages say, on the basis of a gezerah shavah, that the same rules apply in both cases and that if the jubilee year comes before the seventh year [of service] then the slave would go free in the jubilee year. Some sages, however, distinguish between [the rules that apply to] the two [kinds of slaves]. ובשביעית IN THE SEVENTH YEAR: The seventh year from the time that he was sold as a slave, not the seventh year of the sabbatical cycle. יצא לחפשי HE SHALL GO OUT TO FREEDOM: חפשי is a noun [meaning "freedom"]; if it were [an adjective,] a reference to "a person who is חפשי, free," then it would have to be vocalized with a hataf [under the lamed]: לְחָפְשִׁי . (3 4) אם בגפו IF HE CAME SINGLE HE SHALL LEAVE SINGLE: The text first makes a general statement and then explains the details. In other words, "IF HE CAME, i.e. entered his master's home, בגפו, i.e. BY HIMSELF, because he did not yet have a wife, then even if his master gave him a wife, HE WOULD, nevertheless, LEAVE BY HIMSELF. Because the wife that his master would give to him actually belongs to the master." [After this opening statement] the text then explains in detail how this occurs: that IF HE HAD A WIFE, then he would not leave by himself, but rather HIS WIFE SHALL LEAVE WITH HIM. However, (vs. 4) IF HIS MASTER GAVE HIM A WIFE ..., then just as he came single, he shall leave single. The wife referred to [in vs. 4] is a non Jewish slave given to him as a wife by his master. (6) אל האלהים: means "to the judges." אל הדלת TO THE DOOR OR THE DOORPOST: His ear is pierced in full view of the public as a sign of slavery. [The reason why the door and the doorpost were specifically chosen for this ceremony is because] even in a stone house, the door and the doorpost are made of wood, so it is possible to pierce through his ear and through the door. לעולם: According to the plain meaning of Scripture, לעולם means all the days of his life, as it says concerning Samuel (I Sam. 1:22), "he must remain there for good (לעולם)." (7-8) לא תצא [WHEN A MAN SELLS HIS DAUGHTER AS A SLAVE] SHE SHALL NOT BE FREED AS MALE SLAVES ARE: when the six years are over. Rather he [the purchaser] should take her as a wife, as the text continues to explain. (8) IF SHE PROVES TO BE DISPLEASING TO HER MASTER i.e. that he does not wish to fulfil the duty placed upon him through the words, "SHE SHALL NOT BE FREED AS MALE SLAVES ARE," which mean that he should marry her. אם רעה IF SHE PROVES TO BE DISPLEASING: and unattractive, TO HER MASTER, such that he does not want to take her (לייעדה) for his wife. בבגדו בה SINCE HE BROKE FAITH WITH HER: In other words since he broke faith with her by not taking her for his wife. ["Breaking faith (בגידה)" means failing to fulfil one's responsibility towards a (potential) wife,] as it says in Malachi (2:14), "the wife of your youth with whom you have broken faith (בגדת), though she is your partner and covenanted spouse." והפדה HE MUST LET HER BE REDEEMED: He [the purchaser] reduces her redemption price and then she goes free through payment of a redemption price that is based on the number of years [of servitude] remaining. (10) HE SHALL NOT WITHHOLD FROM HER שארה: her food, as in the verse (Mi. 3:3), "You have devoured my people's flesh (שאר)," OR כסותה, her clothing, OR עונתה, which, following the plain meaning of Scripture, means "her lodging." For the letter mem in מעון, "lodging," is [a prefix, and is] not part of the root, just like the mem at the beginning of the words מקום and מלון. The verse then requires [the purchaser to provide] food, clothing and shelter. (11) ואם שלש אלה IF HE FAILS HER IN THESE THREE WAYS: If he does not wed her, and he does not marry her to his son, and he does not allow her to be redeemed, then SHE SHALL GO FREE, i.e. the court will set her free. However, the rabbis explained that [SHE SHALL GO FREE means that] she is freed when she shows signs of puberty, even if six years have not elapsed and the jubilee year has not come.

(ב) כי תקנה עבד עברי – במכרוהו בית דין הכתוב מדבר, כדכתיב: אם אין לו ונמכר בגנבתו (שמות כ"ב:ב'). אבל מוכר עצמו בעניותו, כת' בפרשת בהר סיני: כי ימוך אחיך ונמכר לך וגו' (ויקרא כ"ה:ל"ט), וכת' בו עד שנת היובל יעבוד עמך (ויקרא כ"ה:מ'), ובכאן הוא אומר שש שנים יעבוד – במכרוהו בית דין. יש מרבותינו (בבלי קידושין י"ד:) שמשוה דינם בגזירה שוה, ואם יובל קודם לשש שנים – יצא ביובל, ויש שנותן חילוק ביניהם. ובשביעית – שביעית למכירתו, ולא שביעית לשמיטה. יצא לחפשי – פעולה. שאילו היה לשון אדם שהוא חפשי, היה לו לינקד בחטף לחפשי. (ג) אם בגפו יבא בגפו יצא – כולל, ואח"כ מפרש: אם בגפו לבדו {יבא} ויכנס בבית אדוניו, שאין לו אשה עדיין שתיכנס עמו, או אפילו אדוניו יתן לו אשה, מכל מקום יצא בגפו, שהאשה שנתן לו אדוניו תהיה לאדוניה. ועתה מפרש כיצד: שאם בעל אשה הוא, אז לא יצא בגפו, אלא תצא אשתו עמו. אבל אם אדוניו יתן לו אשה וגו', כמו שנכנס בגפו כן יצא בגפו. ובשפחה כנענית שמסר לו אדוניו מדבר. (ו) אל האלהים – דיינים. {אל} הדלת או אל המזוזה – לעין כל, רוצע אזנו לסימן עבדות. {ודלת} ומזוזה אפילו בבית אבנים, של עץ הם, ויכול לרצוע באזנו ובדלת. לעולם – לפי הפשט: כל ימי חייו, כמו שנאמר בשמואל וישב שם עד עולם (שמואל א א':כ"ב). (ז) לא תצא כצאת העבדים – בשש שנים, אלא יקחנה לו לאשה, כמו שמפרש והולך. (ח) אם רעה בעיני אדוניה – שאינו רוצה לקיים לא תצא כצאת העבדים, דמשמע שיקחנה לאשה. אם רעה – ומכוערת היא בעיני אדוניה, אשר אינו רוצה לייעדה לו לאשה. בבגדו בה – מאחר שהוא בוגד בה שאינו מייעדה, דכתיב במלאכי (מלאכי ב':י"ד) באשת נעורים: אשר {אתה} בגדת{ה} בה והיא חברתך ואשת בריתך. והפדה – מגרע פדיונה ויצאה בפדיון, לפי מותר השנים הנותרות. (י) שארה – מזונות, כמו ואשר אכלו שאר עמי (מיכה ג':ג'). כסותה – מלבושים. ועונתה – בית דירה, לפי הפשט, לשון מעון, כי המ"ם של מעון כמו מ"ם של מקום ושל מלון שאינו עיקר. הרי מזון וכסות {ומדור}. (יא) ואם שלש אלה – שלא יקחנה, ולא לבנו ייעדנה, ולא יניח לפדותה. ויצאה חנם – על ידי בית דין. וחכמים פירשו (מכילתא ובבלי קידושין ד'.) שתצא בסימני נערות, אעפ"י שלא הגיעו לא שש ולא יובל.

Rashbam Vayikra 25:39-47רשב״ם ויקרא כ״ה:ל״ט-מ״ז

(39) עבודת עבד DO NOT SUBJECT HIM TO THE TREATMENT OF A SLAVE: I.e. by (vs. 43) "ruling over him ruthlessly," as [one might do] with a Canaanite slave. (47) או לעקר: [An עקר means an émigré,] a person who was uprooted (נעקר) from this realm to some far away place. He is [accordingly classified] neither as a resident, nor as a convert, nor as a non-Jew nor as a citizen.

(לט) עבודת עבד – לרדותו בפרך, כעבד כנענ{י}. (מז) או לעקר – שנעקר מזה המלכות רחוק מארצכם, לא תושב ולא גר ולא גוי ואזרח.

Rashbam Devarim 15:12-18רשב״ם דברים ט״ו:י״ב-י״ח

(12) אחיך העברי [IF] YOUR FELLOW HEBREW [IS SOLD TO YOU,] A MAN: who was sold because of his theft, OR A WOMAN, who was sold by her father as a handmaid while she was still a minor. [She too would be subject to the rule of working for six years and going free in the seventh,] if six years from the time of her sale were to elapse before she developed signs of puberty. (15) כי עבד היית [REMEMBER] THAT YOU WERE SLAVES [IN THE LAND OF EGYPT]: And He took you out of there with great wealth. (17) ואף לאמתך תעשה כן DO THE SAME WITH YOUR FEMALE SLAVE: i.e., give her gifts [when she is set free]. (18) לא יקשה בעיניך DO NOT LET IT BE DIFFICULT IN YOUR EYES: When you send him free, [do not feel aggrieved] about the fact that you are giving him משנה, DOUBLE, שכר שכיר, PAYMENT, for the work of those six years that he worked for you. For you are (vs. 14) furnishing him [with gifts] "out of the flock, threshing floor and vat" in addition to the original service contract for the six years of work that he would do for you. [DO NOT LET THIS TROUBLE YOU,] because, in exchange for such [behavior], "THE LORD YOUR GOD WILL BLESS YOU IN ALL THAT YOU DO." This verse should be explained like the verse (15:10) "Do not let your heart feel bad (ירע לבבך) [when you give to him]," or the verse (28:56), "It will be bad in her eye (תרע עינה) towards the husband of her bosom and her son and her daughter [so that she will not] (28:55) share with any of them." The idioms of [feeling] "bad in the heart" or "difficult in the eyes" refer to [begrudging] giving money to others. [Here also it means do not begrudge the extra payment that you are giving him.] As for those who explain the verse in the standard manner, "LET IT NOT BE DIFFICULT IN YOUR EYES that you are now sending him free at the end of the six years; [this should not trouble you,] for he did much work for you FOR SIX YEARS, that is more work than most hired hands (שכירים)," they are offering a silly explanation. Why would it be difficult in the owner’s eyes when he lets him go? He purchased him in the first place on the understanding that he would work for him for six years! Everyone knows that in the seventh year he goes free! Furthermore, if this explanation were correct, the verse should not have read "משנה שכר שכיר — double the wages of a hired hand," but it should have read "משנה שכיר — double [the work of] a hired hand." There are also those who explain that the phrase "משנה שכר שכיר — double a hired hand" is equivalent to "six years." For the standard hired hand works for three years, as it is written (Isa 16:14), "In three years, like the years of a hired hand." This explanation is also folly. [It cannot be concluded from that verse that a hired hand works for three years,] for in another verse it is written (Isa 21:16) "In one more year, like the years of a hired hand, Moab’s population shall shrink." The meaning of the phrase "three years, like the years of a hired hand" is [not that "like the years of a hired hand" is in apposition to "three years." It is] "precisely three years." For the year of a hired laborer is measured precisely.

(יב) אחיך העברי – בגניבתו. או העברייה – שמכרה אביה בקטנותה לאמה, והגיעו שש שנים קודם הבאת סימנים. (טו) כי עבד היית – והוציאך ברכוש גדול. (יז) ואף לאמתך תעשה כן – להעניקה. (יח) לא יקשה בעיניך – כשתשלחנו חפשי מעמך במה שאתה נותן לו משנה – כפילות שכר שכיר בעבודת שש שנים שעבד אותך, שאתה מעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך מלבד שכירות של קניין שש שנים שקנית אותו, שהרי למען כן יברכך י"י בכל אשר תעשה. והרי פירוש פסוק זה דוגמת ולא ירע לבבך בתתך לו (דברים ט"ו:י'), וכן תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה מתת לאחד מהם (דברים כ"ח:נ"ו), כי רוע העין וקשיות הלב מדבר על נתינת ממון לאחרים. ואשר הורגלו לפרש: לא יקשה בעיניך על מה שאתה משלחו חפשי לסוף שש, שהרי הרבה עבדך שש שנים, כלומ' יותר משאר שכירים, שטות הוא בידם. וכי למה יקשה בעיניו בשילוח חפשי? והלא לא קנאו מתחלה אלא לפי עבודת שש שנים, שהכל יודעים שבשביעית יצא? ועוד: לא היה לו לומר משנה שכר שכיר, אלא משנה שכיר. ויש מפרשים: משנה שכיר – שש שנים הם, לפי שסתם שכיר שלש שנים, כדכתיב: בשלש שנים כשני שכיר (ישעיהו ט"ז:י"ד). גם זה הבל. כי במקום אחר כתוב: בעוד שנה כשני שכיר (ישעיהו כ"א:ט"ז). ופירוש כשני שכיר (ישעיהו ט"ז:י"ד) – שלש שנים מצומצמות, כשני שכיר שהיא שנה מצומצמת.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 21:2-11אבן עזרא שמות פירוש שני כ״א:ב׳-י״א

(ב) כי תקנה – אומר לך כלל לפני שאחל לפרש, כי כל משפט או מצוה כל אחד עומד בפני עצמו. ואם יכולנו למצוא טעם למה דבק זה המשפט אל זה, או זאת המצוה אל זאת, נדבק בכל יכולתנו. ואם לא יכולנו, נחשב כי החסרון בא מחוסר דעתינו. ואין לאדם בעולם יותר קשה עליו מהיותו ברשות אדם כמוהו, על כן החל משפט העבד. וקדמונינו אמרו עבד עברי – הוא ישראל. וככה וכי ימכר איש את בתו לאמה (שמות כ"א:ז'). רק וכי יכה איש את שן עבדו (שמות כ"א:כ"ו) הוא כנעני. וככה וכי יכה איש את עבדו (שמות כ"א:כ'). וככה אם עבד יגח השור (שמות כ"א:ל"ב). והנה אמרו ונמכר בגנבתו (שמות כ"ב:ב') הוא ישראל. והחולקים עליהם אמרו, כי עבד עברי אינו ישראל, רק הוא ממשפחת אברהם. וככה הבת, וכל העבדים הנזכרים אחר כן דרך אחד לכל. וראייתם דבר האשה וילדיה (שמות כ"א:ד'), כי אמרו המשפחה תלויה באב. ועוד ועבדו לעולם (שמות כ"א:ו'), כי הם אומרים כל ימיו. והיה קשה עליהם שיהיה ישראל נרצע. ועתה נחפש המלות כמשמעם. אם עבד עברי אינו ישראל, למה אמר הכתוב, כי ימכר לך אחיך העברי (דברים ט"ו:י"ב). הלא ידענו, כי משמע לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא י"ט:י"ז) ישראל. וככה בין איש ובין אחיו ובין גרו (דברים א':ט"ז). ורבים ככה. והנה אין ספק, כי פי' אברם העברי (בראשית י"ד:י"ג) שהוא מבני עבר, עליו כתיב אבי כל בני עבר (בראשית י':כ"א), הפך וחם הוא אבי כנען (בראשית ט':י"ח). או נקרא עברי בעבור שהיה מעבר הנהר, אע"פ שהיה ראוי להיות מעבר נהר. ונחשוב, כי הפסוק תפש דרך קצרה, בעבור שמצאנו ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר (יהושע כ"ד:ג'). והנה אם נקראו העברים שהם ישראל, כי ראינו שאמר משה לפרעה כה אמר י"י אלהי ישראל (שמות ה':א'). וכאשר שאל פרעה מי הוא זה השם. אז השיבו משה אלהי העברים (שמות ה':ג'). והנה אלהי העברים כמו אלהי ישראל. והנה, אם ישראל נקראו עברים, בעבור שהם מתיחסים אל עבר, ישתתפו עמו בני ישמעאל ובני קטורה ובני עשו. ואנחנו לא מצאנו קורא אחיך רק אדום לבדו. שהיה בבטן אחת עם יעקב. גם לא תמצא בכתוב, שיזכר עשו שהוא אחינו במצות רק בדבר השליחות, וכמוהו לא תתעב אדומי כי אחיך הוא (דברים כ"ג:ח'), אחר שהזכיר אדומי. וככה על רדפו בחרב אחיו (עמוס א':י"א). והנה בכל המקרא לא מצאנו אדומי שיקרא עברי ואף כי ישמעאל ובני קטורה שהם בני פילגשים. וכתוב ושם אתנו נער עברי (בראשית מ"א:י"ב), לאכול את העברים לחם (בראשית מ"ג:ל"ב), מכה איש עברי (שמות ב':י"א). ויונה אמר עברי אנכי (יונה א':ט'), כי הם שאלוהו אי מזה עם אתה (יונה א':ח'). ואם המלה כוללת עמים רבים, עוד לא השיב אי מזה עם הוא. פן תעבדון לעברים (שמואל א ד':ט'), והעברים היו לפלשתים (שמואל א י"ד:כ"א). ובירמיה כתוב לשלח איש את עבדו... העברי והעבריה (ירמיהו ל"ד:ט'), ובסוף פירש לבלתי עבד בם ביהודי אחיהו איש (ירמיהו ל"ד:ט'). וידוע, כי אדומי לא יקרא יהודי. והחולקים אמרו, והנה כתוב ורבים מעמי הארץ מתיהדים (אסתר ח':י"ז) ואינם מישראל. וזה עורון, כי לפי דעתם אם פירושו שהם מתיחסים אל יהודה, או ששבו לתורת יהודה, היה ראוי להיותו לבלתי עבד בם במתיהד אחיהו איש. ועל הדרך הזה היה ראוי להיותו עברי מתעבר. והאומר זה, מתעבר על ריב לא לו (משלי כ"ו:י"ז). והנה נתברר, כי דברי קדמונינו נכונים, ועליהם נסמוך בכל המצות כאשר קבלום מאבותיהם. ועוד, איך יעלה על לב אדם, כי הישמעאלי והאדומי יעבדו עד שש שנים, והישראלי עד שנת היובל. שש שנים יעבוד – ולא יותר, כמו שש שנים תזרע שדך (ויקרא כ"ה:ג'). והתחלת השנה השביעית למכירתו יצא לחפשי אי זה שנה שתהיה. ואל תתמה על מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי (ירמיהו ל"ד:י"ד) הכתוב בירמיהו, כי לכל דבר יש לו שני קצוות, והנה פעם ימצא קץ שהוא תחלה, ופעם שהוא בסוף. וזה העבד הוא העבד הכתוב עליו ונמכר בגנבתו (שמות כ"ב:ב'), שמכרוהו בית דין. רק וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך או לגר (ויקרא כ"ה:ל"ט-מ"ז), ימכר את עצמו כפי השנים שיש עד היובל, כי ביובל יצא. וקבלה היא ביד ישראל כי הזכר ימכר בגנבתו ולא הנקבה. ובפרשה שהיא אחרי זאת אשלים זה הענין. אמר רבי מרינוס יו"ד לחפשי נוסף, כמו למשעי (יחזקאל ט"ז:ד'), אכזרי (משלי י"א:י"ז), ור' יהודה המדקדק אמר כי הלמ"ד נוסף, כי הוא כמו וכי תשלחנו חפשי (דברים ט"ו:י"ג), והיו"ד כאילו היא ליחש על דרך הקדמוני (יחזקאל י':י"ט). והלמ"ד כלמ"ד והשלישי לאבשלום (דברי הימים א ג':ב'). ולפי דעתי כי באו שנים משרתים, והאחד היה מספיק כמו בתוך האהלי (יהושע ז':כ"א). ומלת חנם – מגזרת חנונו אותם (שופטים כ"א:כ"ב), מטעם מתנה. וטעם המ"ם לא ידענו כמ"ם ריקם (בראשית ל"א:מ"ב). (ג) אם {בגפו} – יש אומ' בגפו כמו בגופו, ומצאנו גופת שאול (דברי הימים א י':י"ב). ומשקלי השמות משתנים. ואחרים אמרו, שהוא כמו כנף, לשון תרגום וגפין. כאילו אמר בכנף בגדו לבדו. ואינו מטעם הענין, כי אין ראוי להיות פירושו רק שאין גוף אחר תלוי על גבו. והנה יהיה כמו על גבי חרשו חורשים (תהלים קכ"ט:ג'). אמר הגאון, הוצרך הכתוב אם בגפו יבא בגפו יצא, וכאשר אמר יצא לחפשי, בעבור אשתו, שהוא צריך לומר אם בעל אשה הוא. ואחר שאין אשה ישראלית נמכרת בגנבתה, מה טעם לומר ויצאה אשתו עמו. להודיע, כי הקונה עבד עברי צריך לפרנס את אשתו, ותעמוד עמו עד שיצאו יחד. (ד) אם אדניו {יתן לו אשה} – מצאנו אנשי לשון הקדש חולקין כבוד בתורת השמות, לא בפעלים. אמרו אדון, אמרו אדונים והוא לשון יחיד. ביד אדנים קשה (ישעיהו י"ט:ד'). ובסמוכים אמרו אדוניו – לא אדונו, כי לא נמצא. ולשון המדבר, אדני שאל (בראשית מ"ד:י"ט). ואסור לאמרו בלשון רבים, שלא יתערב עם השם הנכבד. וככה אין ראוי לשם על לשון יחיד, כמו אדני שאל. וככה מלת אלוה. אמר רבי מרינוס, זו כחו לאלהו (חבקוק א':י"א), ולא לאלהיו דרך בזיון. {אם אדוניו יתן לו אשה} – זאת האשה על דרך חכמינו היא כנענית. ויתכן להיות פירוש כנענית על דרך מבני התושבים הגרים עמכם (ויקרא כ"ה:מ"ה). שכתוב עמהם, מהם תקנו עבד ואמה (ויקרא כ"ה:מ"ד). וככה כל עבד כנעני, כי על שבעה גוים לא תחיה כל נשמה (דברים כ':ט"ז). ובשלמה כתוב מן הגוים אשר אמר י"י הם לא יבאו בכם, ואתם לא תבאו בהם (מלכים א י"א:ב'). וזה כתוב צדניות חתיות, ולא מואביות עמוניות. (ה) ואם אמר – כבר פירשוהו רבותינו, כי לא יהיה נרצע עד שיהיו בו כל אלה הדברים, עד כי אהבך ואת ביתך (דברים ט"ו:ט"ז). (ו) והגישו... מלת אלהים – מקימי משפטי אלהים בארץ. והמנהג להיות בשער העיר יושבים, שיש לה דלתים ובריח. וזה טעם אל הדלת או אל המזוזה, שיעשה זה לפני יושבי השער. ועבדו לעולם – ידענו כי מלת לעולם בלשון הקדש הוא זמן, כבר היה לעולמים (קהלת א':י'), זמנים, וישב שם עד עולם (שמואל א א':כ"ב). עד זמן שהוא גדול. וכן ועבדו לעולם – לזמנו שליובל, שאין זמן מועדי ישראל ארוך ממנו. ויציאת חירות, כאילו עולם מתחדש, או יהיה פירושו שישוב לזמנו הראשון שיהיה חפשי. (ז) וכי... לאמה – קטנה היא ברשות האב, כמו הבת שהוא מפר נדרה. ומלת לעם נכרי – עם זה הפסוק היא דבקה, כי על האב ידבר לעם נכרי. (ח) לא ימשל למכרה בבגדו בה – כמו מדוע נבגוד איש באחיו (מלאכי ב':י'). ואמת ונכון הוא, כי אין רשות לאדון למכרה לאיש אחר מישראל. וזה ידענו מהקבלה, ושמו זה לזכר ואסמכתא. ואל תתמה בעבור מרחק לעם נכרי מזה הפסוק, כי כמוהו שלם ישלם שור תחת השור (שמות כ"ב:ב'), כאשר אפרש. אמר הגאון, כי לעם נכרי, כמו לאיש נכרי, וכמוהו הגוי גם צדיק תהרוג (בראשית כ':ד'). וזה לא יתכן באחת הלשונות. כי נכון הוא, שאמר ישראל שהוא שם המין הכולל, כמו ויאמר מצרים (שמות י"ד:כ"ה). רק להיות שם, שטעמו כלל, כמו עם, הגוי, וקהל, ועדה, לא יתכן שיאמר על היחיד. ופי' הגוי גם צדיק, שם מפורש, כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה (בראשית כ':ט'). וטעם לא תצא כצאת העבדים – שיוצאים לעולם אחר שש שנים, כי גם זאת תצא אם הגיעו שש שנים, כאשר הוא כתוב, כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים (דברים ט"ו:י"ב). רק אם הגיעה קודם שש לזמן שהיא ברשות תצא. אם רעה – שלא מצאה חן בעיניו אחר שקנה אותה שישאנה לאשה. וזהו טעם אשר לא יעדה – שהיא יעודה לו להיות אשתו, או יעדה – להיותה אשת בנו. ודע, כי לו קרי, וכתיב הוא בפנים באל"ף, ובחוץ בו"ו. ואמר הגאון, כי שני טעמים יש לו, כמו הוא עשנו ולא אנחנו עמו (תהלים ק':ג'). הטעם האחד כי אנחנו לא עשינו עצמנו. והשני, כי לו אנחנו עמו. והנכון בעיני, כי זה השני הוא האמת לבדו. וככה כולם. אמר רבי יהודה המדקדק, אנחנו לא נוכל להפריש במבטא בין לא באל"ף, ובין לו בו"ו או בה"א, כמו הלה היא ברבת בני עמון (דברים ג':י"א). כל אלו הפסוקים אל"ף בפנים ומבחוץ ו"ו. כל אלה כדרך קריאתם הוא טעמם. ודע, כי מלת פדה מהפעלים היוצאים, כמו והפדך (דברים י"ג:ו'), אשר פדה את נפשי (שמואל ב ד':ט'), כי פדיתים (זכריה י':ח'). והנה והפדה – פועל יוצא לשנים פעולים, כמו המצמיח הרים חציר (תהלים קמ"ז:ח'), או כמו ראובן האכיל את שמעון לחם. והנה והפדה – שיבקש פדיונה ויקבלנו, בין שתפדה היא עצמה או אביה או אחד מקרוביה, כי היא קרובה אל שש שנים יחשבו כמה שנים עבדה, וכמה המרחק עד השביעי, או הזמן שתהא ברשותה. וכפי החשבון יהיה הפדיון. ולעם נכרי – פירשתיו. ודע, כי כל עם שאינו ישראל יקרא נכרי, ואינו כמו זר, כי זר יקרא שאיננו ממשפחת השבט. והנה, אם אמרנו, כי ישראל נקראים עברים בעבור עבר, והיה הוא עובד את השם. והנה, מי שהוא ממשפחתו ואמונתו יקרא עברי. ואם אמרנו בעבור אברהם נקרא כן, הנה כתיב, כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כ"א:י"ב), ואע"פ שבישמעאל כתיב כי זרעך הוא (בראשית כ"א:י"ג), לא נתנה הארץ רק ליצחק לבדו. ובני יצחק היו יעקב ועשו, וכתוב ביצחק כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל (בראשית כ"ו:ג'). והנה לא נקרא לו זרע רק ביעקב לבדו, אשר לו נתנה הארץ. והנה נכרים יחשבו בני הפילגשים ובני עשו עמהם. (ט) ואם לבנו ייעדנה – ממשקל יירשנה, מועד כמו מוקד. וכמשפט הבנות – כמשפט בנות ישראל שלא נמכרו. יעשה לה – הבן גם האב אם הוא יקחנה. (י) אם אחרת – בין שתהיה מבנות ישראל שנמכרה או לא נמכרה. שארה – מזונה, שיעמיד שארה שהיא בשרה. וענתה – יש אומ' דירתה, וכמוהו לפי דעתם וענה איים (ישעיהו י"ג:כ"ב), וענתה שמה (הושע ב':י"ז). ולפי דעתי, כי וענה איים (ישעיהו י"ג:כ"ב) כמשמעו, כמו וענית ואמרת (דברים כ"ו:ה'). דרך משל, כי שם כתוב ושעיר על רעהו יקרא (ישעיהו ל"ד:י"ד). גם וענתה שמה, תנגן כמו ענו לי"י בתודה (תהלים קמ"ז:ז'). ופי' וענתה – על המשכב, שהוא עת דודים (יחזקאל ט"ז:ח'), שמלת עת דודים חסרון נו"ן כמו אמת, על כן נדגש תי"ו והנה עתך (יחזקאל ט"ז:ח'), או עתו כמו אמתו, גם בתו, גם כן עתה. והנה וענתה – מגזרת עת, והנה היא זאת העת. (יא) ואם – אחז דרך קצרה, כמו שלש סאים (בראשית י"ח:ו'), כי הנכון השלש אלה. ורבים חשבו, כי אלה השלש הם שארה כסותה וענתה (שמות כ"א:י'). וזה לא יתכן. כי אחר שאמר כמשפט הבנות יעשה לה (שמות כ"א:ט'). וחיוב הבנות אלה השלש, אין צריך להזכיר זה. ועוד, כי יפת תאר שהיא נכרית, כתוב עליה ומכור לא תמכרנה בכסף (דברים כ"א:י"ד), ואף כי זאת. רק הנכון שהוא, ואם אחת משלש אלה, שהוא לא ישאנה, ולא לבנו ייעדנה, ולא יפדנה, תצא חנם בהיותה ברשותה. וכמוהו אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא (חגי ב':י"ג), באחת מאלה, וכמוהו רבים. אמר הגאון, מה טעם לומר אין כסף, אחר שאמרה ויצאה חנם. והוא השיב, כי אם חלתה בביתו והוציא עליה ברפואות לא תפרע לו כלום. ולפי דעתי אין צורך כי תוספת ביאור הוא, כדרך כי מת אתה ולא תחיה (מלכים ב כ':א').

Ibn Ezra Shemot First Commentary 21:2-11אבן עזרא שמות פירוש ראשון כ״א:ב׳-י״א

(ב) ואחר שמצאנו במשנה תורה. כי ימכר לך אחיך העברי (דברים ט"ו:י"ב), ידענו כי גם זה שהוא עבד, עברי כמוהו. ואין עבד סמוך. ואף על פי שהאמת הוא מה שהעתיקו חכמינו שזה העבד ישראלי הוא, אזכיר דברי המכחישים. ויש אומ' שעברי מבני עבר, וטעם אברם העברי (בראשית י"ד:י"ג) כן. ויש אומ' כי נקרא בעבור שבא מעבר הנהר, ויש להם סמך, ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר (יהושע כ"ד:ג'). וכל מי שהוא מבני אברהם יקרא עברי. אם כן הנה הישמעאלים והעמונים והמואבים והאדומים עברים הם. ואם נסמוך אל עבר יהיו גם עברים שלשה עשר בני יקטן. ואחרים אמרו שטעם עברי המדבר בלשון עבר. גם אלה אמרו, כי גם הכנענים יקראו עברים, כי הם מדברים בלשון הקודש. וראייתם מדברות שפת כנען (ישעיהו י"ט:י"ח), על כן כתוב מארץ העברים. והנכון שנקראו עברים על שם עבר בן שם, על כן הזכיר בפסוק אבי כל בני עבר (בראשית י':כ"א). ועבר היה עובד השם. ואברהם היה עברי ביחוסו ודתו. ומואב ועמון אם הם בייחוש כן, לא יקראו עברים. גם כן ישמעאל, כי הכתוב אמר כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כ"א:י"ב) ולא בישמעאל. גם עשו לא יקרא עברי כי אם אדום ואבי אדום. וכן אמר הנביא ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי (מלאכי א':ב'-ג'). והנה לא תמצא בכל המקרא מלת עברי כי אם על בני יעקב. ומעלת אברהם היתה גדולה ושמו נודע בכל מקום, כי בנה מזבחות לשם והוא קורא בשם. גם כן יצחק. ואמרו בני חת לאברהם נשיא אלהים אתה (בראשית כ"ג:ו'). וליצחק נאמר, כי עצמת ממנו מאד (בראשית כ"ו:ט"ז). גם הכתוב אמר עליהם ויוכח עליהם מלכים (תהלים ק"ה:י"ד). ומקנה רב היה לאברהם גם ליצחק גם ליעקב, וזה הדבר נשמע מסביב. וזה פירוש לאכל את העברים (בראשית מ"ג:ל"ב). וטעם מארץ העברים (בראשית מ':ט"ו), מהארץ שידורו שם העברים. או טעמו כאשר פירשתי לך שיחשבו שהארץ להם אחר שנתנה השם בפה. והעד, והשיב אתכם אל ארץ אבתיכם (בראשית מ"ח:כ"א). על כן אמר משה אלהי העברים נקרא עלינו (שמות ה':ג'). והטעם אלהי אברהם יצחק ויעקב. או טעמו, אלהי אלה העברים שהם ברשותך, והוא הנכון. ויש אומ' כי עברי – שישוב לדת העברים. וזה לא יתכן, שיקרא עברי מי שאיננו מהיחש. ואלה [העורים], למה לא קראו לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו איש (ירמיהו ל"ד:ט'). ואין יהודי מי שאיננו ממשפחת יהודה. ואל יטעון טוען באיש ימיני (אסתר ב':ה'), כי נקרא על שם המלכות, ואם פירוש מתיהדים (אסתר ח':ט') שחזרו לדת יהודה, אם כן, יאמר מן עברי מתעבר. ולפי דעתי, שפירוש מתיהדים, שיתיחשו אל יהודה. ואם זה העבד העברי איננו ישראלי, למה יעבוד שש שנים לבדם, והישראלי עד שנת היובל. והפרשה הסמוכה לזאת וכי ימכור איש את בתו (שמות כ"א:ז'), אם הוא ישראלי. ואלה השיבושים ארע לאלה, בעבור האשה וילדיה. גם מלת ועבדו לעולם (שמות כ"א:ו'), ומה שמצאו כתוב בפרשה אם עבד יגח השור (שמות כ"א:ל"ב). והם יאמרו כי הוא העבד העברי הנזכר. וחכמינו הוציאו לאור כל אלה. כי תקנה, מיד בית דין שמכרו בגנבתו, או מעצמו, כי כן כתוב, ונמכר לך (ויקרא כ"ה:ל"ט), לולי הקבלה. שש שנים – אפרשנו בפסוק כי משנה שכר שכיר (דברים ט"ו:י"ח). לחפשי – היו"ד נוסף כיו"ד למשעי (יחזקאל ט"ז:ד'), או הלמ"ד נוסף, והוא תואר השם. וטעם חנם – אם הוציא אדניו עליו אם חלה ברפואות לא יפרעם. או נזכר כן בעבור שהנמכר לגר תושב יגאל בכסף, ואם נמכר לעברי בלא כסף. (ג) יצא בגפו – כמו גופו, וקרוב מהם על גפי מרומי קרת (משלי ט':ג'). והטעם בגופו יעבוד, ובו בא אל בית אדוניו לבדו, לא עם גוף אחר. בעבור שיזכיר ויצאה אשתו עמו – והזכיר אם בגפו יבא, בחלקי הדברים בעבור הבא אחריו. (ד) אם אדוניו יתן לו אשה – זה יורה כי לא יתן אדם רק מה שהוא ברשותו, והיא אמתו מאחת האומות. ואין צורך עד שתהיה כנענית, רק היא מצרית או אדומית, ומן הגוים שהם סביבות ארץ כנען. כי כן כתוב, מהם תקנו עבד ואמה (ויקרא כ"ה:מ"ד). ודע כי תבואת הזרע תשתנה בהשתנות המקומות, על כן נבחרו בני אהרן לכהונת עולם. (ה) ומעתיקי התורה אמרו, כי לא ירצע עבד עברי אם יחסר אחד מהתנאים, כמו אהבת אדוניו וביתו ואשתו ובניו ויהי לו טוב עמו (דברים ט"ו:ט"ז). וכן דבר סורר ומורה (דברים כ"א:י"ח-כ"א), ודברם נכון. (ו) אל האלהים – הם הדיינים, והם הכהנים, או השופטים שהם המלכים, כי התורה ביד הכהנים, ומשנה התורה ביד המלך (דברים י"ז:י"ח). ונקראו אלהים כי הם פקידי אלהים בארץ. והגישו השני שב אל האלהים. ויאמר הגאון, כי טעם הדלת והמזוזה – להזכיר פסח מצרים, שפסח השם על הפתח והוציא כל ישראל מבית עבדים. ולמה אהב זה הישראלי להיותו עבד. [ויתכן שבהגדה מצאו כתוב.] ואחרים אמרו, כי הטעם לשמור דלת אדוניו. ולפי דעתי, כי טעם הרציעה להיותו נסמן. ודייני ישראל יושבין בשער המדינה, ובעז יוכיח, ובן סורר ומורה, ושוכב עם נערה מאורסה. והטעם לעשות הדבר בגלוי. וכן הנרצע, בדלת המדינה. ואם יטעון טוען, כי אין דלת כמו שער, יוכיח בינינו דלתים ובריח (דברים ג':ה'). ועבדו לעולם – אמרו חכמינו כי הוא עולמו שליובל (בבלי קידושין ט"ו.). ובפרשת בהר סיני מפורש עד שנת היובל [יעבד עמך] (ויקרא כ"ה:מ'). וכן אם מת אדוניו יצא חפשי, כי הכתוב אמר ועבדו, והנה מצאנו וישב שם עד עולם (שמואל א א':כ"ב), והיה זמן קצוב. (ז) וכי ימכר איש – זה האיש ישראלי. אין משפט יציאתה לחופש כזכרים. ואין צורך לפירוש הגאון. לא תצא – לא תשב. ומשפט זאת האמה בדברי חכמינו (מכילתא; בבלי קידושין י"ח-י"ט) שאדוניה קנה לבעול אותה בהיותה בוגרת, כי הבוגרת איננה ברשות האב, וזה טעם (ח) יעדה – שהיא יעודה שיקחנה לנפשו, או יעודה לבנו, או שיפדנה אביה, או אחד ממשפחתו, וזה טעם והפדה, על כן לא הזכיר שם הפודה. ויתכן להיות והפדה פועל יוצא לשנים פעולים, וישוב אל אדוניה, שיבקש פדיון השנים שנשארו עד היותה בוגרת. ויאמר המתרגם ארמית, כי לעם נכרי – לאיש נכרי. ויאמר הגאון כי כמוהו הגוי גם צדיק (בראשית כ':ד'). ובאלה עמודי התורה נתלה המהביל להחליף מלה במלה. ואמר כי ההר (שמות י"ט:י"ב) תחת העם, [גם זה "לעם" תחת איש,] גם וזה הדבר (יהושע ה':ד') תחת העם, ויהי ביום השביעי (שופטים י"ד:ט"ו) תחת הרביעי, דויד השביעי (דברי הימים א ב':ט"ו) תחת השמיני, ואחרים רבים. וכבר פירשתים כולם בלי חילוף [ובלי סילוף רק באמת ותמים כטעמי החכמים], וספרו ראוי להשרף. ואני אומר כלל, כי יש לנו בתורה מקומות ידועים ששמום חכמינו אסמכתא והעיקר ידעוהו. כמו וירש אותה (במדבר כ"ז:י"א), כי היה ידוע בהעתקתם שהאיש שירש את אשתו, ודרשו זה הפסוק להיות כמו זכר, כי כל ישראל ידע פירוש הפסוק שהוא כמשמעו ופשוטו. כי לא יתכן שיאמר אדם תנו את נחלת ראובן לשמעון, והוא רוצה הפך הדבר, לתת נחלת שמעון לראובן. והעד שכתוב בתחילה, ואם אין אחים לאביו (במדבר כ"ז:י"א). והנה אין לו טעם. כי מה טעם יש לומר ונתתם את נחלתו לאחי אביו (במדבר כ"ז:י'). ואמר ואם אין אחים לאביו תתנו נחלת אשתו לו. ועוד, כי לא היה ראוי שירש האיש את אשתו אם היו אחים לאביו. והנכון שהפסוק הוא כפשוטו, והוסיפו בו טעם דבר קבלה. וכן, והיה הבכור אשר תלד (דברים כ"ה:ו') הוא כמשמעו, גם היה להם בקבלה (בבלי יבמות כ"ד.) שהגדול באחים הוא המיבם, ודרשו הפסוק לזכר ולאסמכתא. וכן לעם נכרי, שהיה להם בקבלה שלא יוכל אדם למכור בתו פעמים (בבלי קידושין י"ח), והמתרגם זה הפסוק לאות ולזכר ופשוטו כמשמעו. וכן הוא כי הישראלי ימכור עצמו לגר תושב גם לישראלי, ויש לו ממשלת למכור בתו רק לישראלי, לא לעם נכרי. וזה הכתוב, ואם הוא מאוחר, הוא דבק עם וכי ימכור איש את בתו לאמה, וכזה רבים. והנה כן, ואם שלש אלה – איננו על שארה כסותה ועונתה, כי אם על ייעדה לו או לבנו או הפדה. וכן, ואף לאמתך תעשה כן (דברים ט"ו:י"ז), ישוב אל הענק תעניק (דברים ט"ו:י"ד). והעד שפירושו כן, שאמר הכתוב בבגדו בה. והטעם, כי אם האב יבגוד בבת למוכרה לנכרי, לא נעזבנו אנחנו ונוציאנה מרשותו, ולא ימשול בה. והוצרכתי להאריך כי השמות על שלשה דרכים. האחד, שם פרט כאדם הראשון, ומשה ואהרן. והשני, שם מין, כמו אדם כי יהיה בעור בשרו (ויקרא י"ג:ב'), ויאמר יהודה לשמעון אחיו (שופטים א':ג'), כי שב שם הפרט כמו מין. וכן, ויהי לי שור וחמור (בראשית ל"ב:ו'). והדרך השלישי, שם על רבים. ולא יתכן שיקרא בו היחיד, כמו טף וקהל ועם וגוי ומחנה [ועדה]. ופירוש הגוי גם צדיק (בראשית כ':ד'), אבימלך וביתו וממלכתו, כי כן כתוב, וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו (בראשית כ':י"ז), ועוד כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה (בראשית כ':ט'). (ט) וטעם כמשפט הבנות – כמשפט בנות ישראל הבתולות. יעשה לה – הוא או בנו. וכן, (י) אם אחרת יקח לו – הוא או בנו. שארה – מזונותיה, ומצאנו משארתיך (דברים כ"ח:ה'). והנה הלחם. גם יש שאר בשר, וימטר עליהם כעפר שאר (תהלים ע"ח:כ"ז). ויתכן להיות זה כן מה שיחיה בשרה. כסותה – כמשמעו, והשיעורין ידענום מדברי קבלה (בבלי כתובות מ"ז:). ועונתה – יש אומרים כי פירושו דירתה, וכמהו וענתה שמה (הושע ב':י"ז). גם שניהם מגזרת מעונה. וכן, וענה איים (ישעיהו י"ג:כ"ב). וקדמונינו אמרו שעונתה – [מגזרת עת] רמז לעת השכיבה. וכבר הראתיך בספר קהלת שמלת עת (קהלת ט':י"א) מזאת הגזרה. [גם כן פי' הגאון.] ופירוש וענתה וענה איננו כי אם כמשמעו. (יא) ויצאה חנם – בהיותה בוגרת. וטעם אין כסף – אם מכרה האב, כי נשארו לבגרותה חמש שנים, והיא הגיעה קודם הזמן, לא יבקש מהאב כסף כדי החדשים שנשארו. ולא יתכן שישוב ואם שלש אלה על אלה הקרובים, בעבור ויצאה חנם אין כסף, ואין כן משפט הבנות.

Ibn Ezra Vayikra 25:39-55אבן עזרא ויקרא כ״ה:ל״ט-נ״ה

(לט) ונמכר לך – הוא מעצמו או גנב מכרוהו בית דין. (מא) הוא ובניו עמו – זה שהעתיקו חכמים ועבדו לעולם (שמות כ"א:ו'). (מב) וטעם כי עבדי הם – כי אני קניתים מבית עבדים. (מג) תרדה בו – כטעם ממשלה. בפרך – כדברי המתרגם ארמית. (מד) מאת הגוים אשר סביבותיכם – כעמון ומואב ואדום וארם. (מה) וגם מבני התושבים הגרים עמכם – בארץ כנען שהיא ארצכם, והם מהגוים הנזכרים, או מצרים וכל עם חוץ משבעה עממים. כי הכתוב הזהיר עליהם לא תחיה כל נשמה (דברים כ':ט"ז), והנה אסור אפילו להאכילם. ויתכן שקדמונינו אמרו עבד כנעני על הגר הגר בארץ כנען, ואיננו כנעני בייחוסו, או הם ידעו להוציא הדבר לאמתו, כי דעתינו נקלה על דעתם. (מו) והתנחלתם – מבנין התפעל, וכמוהו והתאויתם לכם (במדבר ל"ד:י'). לעולם בהם תעבודו – מותרים, רק כאשר מצאנו קדמונינו ז"ל כי הוא מצוה קבלנום. וטעם ובאחיכם בני ישראל – שתעשה הפרש בין אחיך ובין הנכרי. (מז) או לעקר – כמו שרש, והטעם ששב לדת ישראל והוא ממשפחת גר ואין ריע לו, רק הוא כמו שורש, שמלת ושרשך (תהלים נ"ב:ז') הפך, וכן את סוסיהם תעקר (יהושע י"א:ו'). (מט) או השיגה ידו – שמצא מציאה או ירש ממון ממשפחתו. והזכיר תחלה האח והמשפחה, כי הוא הדבר הנמצא ברוב. (נ) קנהו – בה"א ובלא ה"א שוה. המכרו לו – שם הפועל מבנין נפעל, והשנים שיעמדו עמו כימי שכיר יהיה. (נא) וי"ו ואם עוד רבות בשנים... {ואם מעט נשאר בשנים} – כפ"א רפה בלשון ישמעאל, והטעם בין היות השנים הנשארות רבות או מעטות. לפיהן ישיב גאולתו – על פי מקנתו כן יחשב לו. (נג) כשכיר שנה – להוסיף לא ירדנו בפרך לעיניך. לא נעזוב הגר לרדות לו בפרך. (נד) ואם לא יגאל באלה – בשנים הנשארות ליובל. ויש אומ' על יד אלה הנזכרים. (נה) כי לי בני ישראל – טעם שתודיעו כן הגר הקונה העבד הישראלי.

Ibn Ezra Devarim 15:12-18אבן עזרא דברים ט״ו:י״ב-י״ח

(יב) וטעם הדבק כי ימכר לך אחיך העברי – בעבור העניק תעניק לו (דברים ט"ו:י"ד). אחיך העברי – פירשתיו. או העבריה – והוא כי ימכור איש את בתו לאמה (שמות כ"א:ז'). (יג) ריקם – פירשתיו. (יד) העניק תעניק לו – כטעם עשה לו תפארת, מגזרת וענקים לגרגרותיך (משלי א':ט'). או יהיה פירוש המלה כפי המקום בלא אח. (יז) באזנו ובדלת – פירשתיו, וטעם להזכיר זה, כי אתה חייב לתת לו בצאתו לחפשי, רק אם לא ירצה לצאת תרצע אזנו. ואף לאמתך תעשה כן – דבק עם העניק תעניק לו (דברים ט"ו:י"ד), ואם הוא רחוק, כמו שלם ישלם אם אין לו (שמות כ"ב:ב'); ואם שלש אלה (שמות כ"א:י"א). ורבים כן, כי אין אשה נרצעת. (יח) לא יקשה בעיניך – מצאנו כתוב, שלש שנים כימי שכיר (ישעיהו ט"ז:י"ד), וזאת ראיה כי אין רשות לאדם שישכיר עצמו יותר משלש שנים, גם לשוכר אותו הנותן שכרו. וזה טעם משנה – כמו כפול. וכן והיה משנה (שמות ט"ז:ה'), והוא שם. ומשנה למלך (אסתר י':ג') תואר השם, גם הוא מגזרת שנים, כאשר פירשתי. והנה זה הכתוב יפרש, כי ובשביעית יצא לחפשי חנם (שמות כ"א:ב'), בתחלת השנה. גם יש ראיה בשנת השמטה. גם מיום השבת. וברכך – פועל עתיד ולא עבר, כי אין הפרש ביניהן רק כטעם המקום.

Rambam Hilkhot Avadim 1:1רמב״ם עבדים א׳:א׳

עבד עברי האמור בתורה זה ישראלי שמכרו אותו ב"ד על כרחו או המוכר עצמו לרצונו, כיצד גנב ואין לו לשלם את הקרן ב"ד מוכרין אותו כמו שאמרנו בהלכות גניבה, ואין לך איש בישראל שמוכרין אותו בית דין אלא הגנב בלבד, ועל זה שמכרוהו ב"ד הוא אומר כי תקנה עבד עברי, ועליו הוא אומר במשנה תורה כי ימכר לך אחיך העברי, מוכר עצמו כיצד זה ישראל שהעני ביותר נתנה לו תורה רשות למכור את עצמו שנאמר כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך ואינו רשאי למכור את עצמו ולהצניע את דמיו או לקנות בהם סחורה או כלים או ליתנם לבעל חוב אלא אם כן צריך לאכלן בלבד, ואין אדם רשאי למכור את עצמו עד שלא ישאר לו כלום ואפילו כסות לא תשאר לו ואח"כ ימכור את עצמו.

Rambam Hilkhot Avadim 3:12רמב״ם עבדים ג׳:י״ב

מה בין מוכר עצמו למכרוהו ב"ד מוכר עצמו אינו נרצע ומכרוהו בית דין נרצע, מוכר עצמו אסור בשפחה כנענית ומכרוהו ב"ד רבו מוסר לו שפחה כנענית, מוכר עצמו נמכר לעכו"ם ומכרוהו ב"ד אינו נמכר אלא לישראל שנאמר כי ימכר לך אחיך אין ב"ד מוכרין אותו אלא לך, מוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש מכרוהו ב"ד אינו נמכר אלא לשש, מוכר עצמו אין מעניקין לו מכרוהו ב"ד מעניקין לו.

Ramban Shemot 21:3-8רמב״ן שמות כ״א:ג׳-ח׳

(ג) ויצאה אשתו עמו – כתב רש"י וכי מי הכניסה שתצא, אלא מגיד שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו. ומדרש חכמים הוא (מכילתא כאן). והכניסו עמה הבנים (שם) מכתוב שאמר אחר כן ויצא מעמך הוא ובניו עמו (ויקרא כ"ה:מ"א). ולא נתברר לי בדין הזה אם מעשה ידי האשה והבנים לאדון כל הימים אשר יזון אותם. והנראה בעיני שהוא נכנס במקום הבעל, כי חמלה התורה על האשה והבנים שחייהם תלויין להם מנגד מצפים לידי הבעל, ועתה שנמכר יאבדו בצרתם, ולכן צוה את האדון אשר הוא לוקח מעשה ידיו להיות להם במקומו. ואם כן לא יהיה על האדון רק חיוב הבעל בלבד, יקח מעשה ידיהם כאשר יעשה הבעל ויזון ויפרנס, וזהו לשון ויצאה אשתו "עמו", כי היתה אשת העבד עם בעלה כשפחה לאדניו, שהרי מעשה ידי שניהם שלו והוא חייב במזונותיהם, אין ביניהם אלא שהרשות ביד האשה ללכת לנפשה, וכן הבנים אינו חייב להם במזונותם אלא בקטנן בזמן שהאב מצוה או נוהג לזון אותם. וכן פירש רש"י במס' קדושין (כ"ב. ד"ה דלאו). וכל זה חמלה מאת השם עליהם ועל העבד שלא ימות בצערו בהיות עמלו בבית נכרי, ובניו ואשתו יהיו נעזבים. ואף על פי שלא היה הוא מחוייב במזונותם מדין התורה, כמו שנתבאר בתלמוד בכתובות (מ"ט.), אבל כיון שדרך כל הארץ לפרנס אדם אשתו ובניו הקטנים צוה האל ברחמיו להיות הקונה כאב רחמן להם. וכוונת חכמים בבניו הבנים והבנות. וראיתי במכילתא (כאן) יכול שיהא חייב במזונות ארוסה ושומרת יבם, ת"ל אשתו, להוציא שומרת יבם שאינה אשתו. עמו, להוציא ארוסה שאינה עמו. וגם זה ראיה לדין שאמרתי, כי אין מנהג הארוסה ושומרת יבם לסמוך על האיש, ולכן לא הטילה התורה מזונותם על האדון, ואפילו נתחייבו היבם והארוס לזון אותם מן הדין בזמן הידוע בתלמוד (כתובות נ"ז.), הוא עליו כשאר חובותיו, ולא נתחייב בהן האדון. ושוב מצאתי במכילתא אחריתא דרבי שמעון אם בעל אשה הוא, מה הוא חייב במזונותיו, אף לאשתו ובניו חייב במזונותיהן. עדין אני אומר אשה ובנים שהיו לו עד שלא לקחו רבו חייב במזונותיהן, שמתחלה לא לקחו אלא על מנת כן, אבל אשה ובנים שהיו לו משלקחו רבו לא יהא חייב במזונותיהן, ת"ל אם בעל אשה הוא וגו', שתי נשים כאן, אחת עד שלא לקחו רבו ואחת משלקחו רבו. יכול אפילו היו לו ארוסה ושומרת יבם שהוא אינו חייב במזונותיהן רבו חייב במזונותיהן, אשתו ובניו יוכיחו שהוא אין חייב במזונותיהן ורבו חייב במזונותיהן, ת"ל ויצאה אשתו עמו, אשה שהיא עמו חייב, יצאה זו שאינה עמו. יכול אפילו שאינה ראויה להתקיים עמו, כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ת"ל ויצאה אשתו עמו, מי שראויה להתקיים עמו יצאה זו וכו'. יכול אפילו נשא אשה שלא מדעת רבו, תלמוד לומר הוא, מה הוא מדעת רבו אף אשתו מדעת רבו. יכול יהא מעשה בניו ובנותיו של רבו, ודין הוא, ומה עבד כנעני שאין רבו חייב במזונותיו מעשה בניו ובנותיו של רבו, עבד עברי שרבו חייב במזונותיו אינו דין שיהא מעשה בניו ובנותיו של רבו, תלמוד לומר הוא, הוא מעשה ידיו של רבו, ואין מעשה בניו ובנותיו של רבו. ויצאה אשתו עמו, אל תפרישנו מאשתו, אל תפרישנו מבניו. עד כאן הברייתא הזו. ועדיין אני אומר שאם רצו אשתו ובניו ליזון משל אדון הוא לוקח מעשה ידיהם כמו שכתבתי, ולא באו למעט בברייתא הזו אלא שאינם שלו כדין עבד כנעני, וכדין העבד עצמו, אלא יכולים הם לומר אין אנו ניזונין ואין אנו עושים. ונתחדש לנו מן הברייתא הזו שאם נשא אשה שלא ברצון אדניו אינו חייב במזונותיה ולא במזונות ולדיה, שכיון שברשות אדניו למסור לו שפחה כנענית אינו חייב במזונות הישראלית הזאת. ודרשו עוד ממלת עמו שלא תפרישנו מאשתו ומבניו, לומר שאין רבו יכול לומר לו עם השפחה שמסרתי לך תתיחד ותישן בלילה ולא עם אשתו הישראלית, אלא הרי הדבר ברשות העבד. (ד) אם אדניו יתן לו אשה – בכנענית הכתוב מדבר. או אינו אלא ישראלית, ת"ל האשה וילדיה תהיה לאדניה, הא בכנענית הכתוב מדבר. זה לשון הברייתא השנויה במכילתא. וכתב רש"י שהרי העבריה אף היא יוצאה בשש, ואפילו לפני שש אם הביאה סימנים, שנאמר (דברים ט"ו:י"ב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה. ואין זה מכוון כהוגן, כי אם נאמר שהיא בישראלית, לא במוכר את בתו לאמה שיוצאה בסימנים, כי היאך יתננה לו אדוניו והוא אין בידו למוסרה לשום אדם אחר. וכן הראיה שאמר שאף היא יוצאה בשש אינה אלא לדבריו שכתב במוכר עצמו שאינו נמכר אלא לשש, והם בתלמוד דברי יחיד (קידושין י"ד:), והלכה במוכר עצמו שנמכר לשש ויותר על שש. ואם כן אין אשה יוצאה בשש אלא כשמכרה אביה. אבל מה שאמרו הא בכנענית הכתוב מדבר, מפני שאמר האשה וילדיה תהיה לאדניה, שהילדים בכנענית לאדון, שולד שפחה כנענית כמוה (שם ס"ו:), אבל בישראלית אפילו היתה גדולה, ואפילו נאמר שתהא האשה רשאה למכור עצמה, בניה של אב הן. (ו) והגישו אדניו אל האלהים – לב"ד, צריך שימלך במוכריו שמכרוהו לו (מכילתא). ואמר ר"א כי נקראו השופטים אלהים בעבור שהם מקיימי משפטי האלהים בארץ. ולדעתי יאמר הכתוב והגישו אדניו אל האלהים, עד האלהים יבא דבר שניהם (להלן כ"ב:ח'), לרמוז כי האלהים יהיה עמהם בדבר המשפט, הוא יצדיק והוא ירשיע. וזהו שאמר (שם) אשר ירשיעון אלהים, וכך אמר משה כי המשפט לאלהים הוא (דברים א':י"ז). וכך אמר יהושפט כי לא לאדם תשפטו כי לה' ועמכם בדבר משפט (דהי"ב י"ט:ו'). וכן אמר הכתוב אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט (תהלים פ"ב:א'), כלומר בקרב עדת אלהים ישפוט, כי האלהים הוא השופט. וכן אמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' (דברים י"ט:י"ז). וזה טעם כי לא אצדיק רשע (להלן כ"ג:ז') על הפירוש הנכון. ובאלה שמות רבה (ל':כ"ד) ראיתי אלא בשעה שהדיין יושב ודן באמת, כביכול מניח הקדוש ברוך הוא שמי השמים ומשרה שכינתו בצדו, שנאמר (שופטים ב':י"ח) כי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט. ועבדו לעולם – פירשו רבותינו (במכילתא כאן) כי הוא עד היובל. ואמר ר"א כי פירוש עולם זמן בלשון הקדש, כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו (קהלת א':י'), זמנים, וישב שם עד עולם (ש"א א':כ"ב). ולכן אמר ועבדו לעולם, לזמנו של יובל, שאין במועדי ישראל זמן ארוך ממנו, ויציאת חירות כאלו עולם מתחדש לו, ויהיה פירושו שישוב לזמנו הראשון שהיה חפשי. והמשכיל יבין כי לעולם כמשמעו, כי העובד עד היובל עבד כל ימי עולם. ולשון מכילתא (כאן) רבי אומר בא וראה שאין עולם אלא חמשים שנה, שנאמר ועבדו לעולם, עד היובל. ושכח ר"א מה שהשכיל וכתב במקום אחר. (ז) לא תצא כצאת העבדים – כיציאת עבדים כנענים בשן ועין. לשון רש"י. וכן דרשוהו רבותינו (במכילתא כאן). וכך הוא, שאין עבד עברי נקרא עבד סתם. ואני תמה, ולמה הוצרך הכתוב לומר כן. ואולי שלא נדון בעבריה שתצא גם בשן ועין בק"ו מן הכנענית. ואמר זה בעבריה, והקיש אליה העברי. אבל בעל הלכות גדולות כתב מפני שיציאת העבדים בשן ועין קנס הוא ואין למדין מן הקנסות. עשה זה מצות לא תעשה, יזהיר את האדון שאם בא להוציאה מרשותו בשן ועין שיעבור בלאו, אבל ישלם דמי השן והעין, ותהיה עמו ליעוד עד הזמן, כי יהיה זה רעה רבה שהפיל את שינה בכעסו עמה ויוציאנה מביתו אשר היתה מיחלת ליעודו לאחר שפגם אותה. ועוד, כי פעמים רבות יהיו דמי הנזק בראשי האיברים יותר מדמי עבודתה בהיות קרוב לבא עתה. והחמיר הכתוב על האדון בלאו, שלא יגזול ממנה דמי ראשי אבריה אפילו ירצה להוציאה בהם. ואפשר שההוצאה עצמה אסורה עליו עד הזמן, כי חייבו הכתוב במזונותיה ולעמוד עמו אולי תמצא חן בעיניו ותתיעד, כאשר הזהיר בלאו בשארה כסותה ועונתה לא יגרע. ולזה הדעת ימנה לא תצא כצאת העבדים בכלל שס"ה מצות לא תעשה. (ח) לעם נכרי לא ימשול למכרה – אינו רשאי למכרה לאחר לא האדון ולא האב. בבגדו בה, אם בא לבגוד בה שלא לקיים מצות ייעוד, וכן אביה שבגד ומכרה לזה. לשון רש"י. וא"כ יהיה לעם נכרי כמו לאיש נכרי, ולא מצינו לו חבר בכל הכתוב. ושמא יהיה למ"ד לעם נמשך, לעם לנכרי לא ימשול למכרה, ופירושו כמו תתננו מאכל לעם לציים (תהלים ע"ד:י"ד), שפירש מי הוא העם, אנשי הציים, כן אמר לא ימשול למכרה לעם, ופירש לנכרי, כלומר לאיש נכרי מכל העם, והיה "נכרי" כמו ועצביך בבית נכרי (משלי ה':י'), בבית איש אחר, מנכריה אמריה החליקה (שם ב':ט"ז) שאינה אשתו, וכל זה לקיים דברי חכמים (קידושין י"ט.) שאומרים כך שאין אדם רשאי למכור את בתו לשפחות אחר שפחות, ואמרו (שם) כיון שבגד בה שוב אינו רשאי למכרה. אבל ראיתי במכילתא (כאן) לעם נכרי לא ימשול למכרה, הרי זו אזהרה לב"ד שלא ימכרנה לנכרי. ונראה מלשונם שאינה אזהרה שלא ימכרנה פעם אחרת לא לזה ולא לאחר, אבל היא מניעה לגמרי מן הנכרי, שלא ימכור אדם בתו לשפחות לגוי, כי מפני שאמר בעבד עברי ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר (ויקרא כ"ה:מ"ז), הוצרך לומר שלא יעשה כן באשה. והטעם ידוע. וזה פשוטו של מקרא בודאי, שאמר כי אחרי שהפדה האב המוכר לא יוכל למכרה לגוי, והוא הדין מתחילה, אבל כי לפעמים אדם רוצה מאד לפדות את בתו מן האדון שלא יעדה ויחפוץ למכרה לגוי לשנה או לשנתים להוציאה ממנו, והזהירו הכתוב מזה. או יחזור לתחלת הענין, כי ימכור את בתו לאמה לא ימשול למכרה לנכרי. וא"כ מה שדרשו בתלמוד (קידושין י"ח:) שלא ימכור אדם את בתו לשפחות אחר שפחות, הוא מייתור בבגדו בה, שהרי לעם נכרי איננו רשאי למכרה לעולם, וא"כ למה אמר בבגדו בה שמשמעו לומר דכיון שבגד בה פעם אחת ומכרה לשפחות לא יבגוד בה פעם אחרת. לפיכך ידרשו הכתוב כן לעם נכרי לא ימשול למכרה ובבגדו בה, כלומר ולא ימשול למכרה בבגדו בה, שכיון שמכרה שוב לא ימכרנה. ובהרבה מקומות דרשו כך, קרי ביה הכי לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור (דברים י"ד:כ"א), תתננה ואכלה או מכור לנכרי (פסחים כ"א:), וכן דרשו בכאן ויצאה חנם אין כסף (להלן פסוק י"א), ומפני הייתור עשו מהן שתי יציאות, ויצאה חנם, ויצאה אין כסף. ולמדו ממנה יציאה בנערות, ובבגרות למי שאין לה נערות, והוא בגר דאילונית כמו שאמור בתחלת קדושין (ד'.). ודרך הפשט בפרשה זו שיאמר כי ימכור איש את בתו הקטנה לאמה לא תצא כצאת העבדים האלה הנזכרים בשביעית (לעיל בפסוק ב') וביובל (ויקרא כ"ה:מ'), שלא יוכל האב להוציאה מביתו לעולם אם תיטיב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו, אבל יקחנה לו לאשה כרצונו. ואם רעה בעיני אדוניה אשר יעדה להיות לו לאשה, כי הקונה בת ישראל לקחתה לו לאשה יקנה אותה, והנה היא מיועדת לו מן הסתם. ועתה אם לא יחפוץ בה אדוניה, והפדה האב הנזכר, כי אסור לו להניחה עוד ביד אדון מעת שיאמר לא חפצתי לקחתה, ולא יוכל למכרה לעם נכרי בבואו לבגוד בה, כי זאת בגידה שימכור אדם בתו זולתי למי שיוכל לישא אותה. או טעמו שכל מוכר בתו בוגד בה. ואם שלש אלה, היעוד לו או לבנו או הפדיון לא יעשה לה, אז תצא חנם אין כסף כצאת העבדים הנזכר.

Ramban Devarim 15:12רמב״ן דברים ט״ו:י״ב

והזכיר כי עוד יש שמטה לעבד, השנה השביעית שלו, כי גם השמטה ההיא כשמטה הנזכרת. והכל לזכור ימות עולם כאשר רמזתי במקומו (ויקרא כ"ה:ב'), ושם נרמז כי והיה לך עבד עולם (להלן בפסוק י"ז) כפשוטו. והחזיר המצוה הזאת לבאר בה ענין הענקה.

Abarbanel Shemot 21:2-7אברבנאל שמות כ״א:ב׳-ז׳

(ב) כי תקנה עבד עברי וגו' עד וכי ימכור איש את בתו לאמה. ויש לשאול במצוה הזאת ג' דברים. השאלה הא' למה התחילה התורה בזכרון המשפטים מהעבד העברי כי אין ספק שלא היה בדרך מקרה ולא כפי ההזדמן כי אם לסבה מה ראוי לבאר אותה. השאלה הב' למה זה הגביל יתברך זמן עבודת העבד עברי שש שנים ובשביעי יצא לחפשי ולא לקח בזה מספר אחר. אם מעשרה שנים ואם מג' שנים כשני שכיר. השאלה הג' באמרו אם בגפו יבא בגפו יצא. כי דבר מבואר הוא שערום נכנס וערום יצא ועל אשתו כבר אמרו מי הכניסה שתצא גם אומרו עוד והוא יצא בגפו הוא כפול. ואומר בפירוש הפסוקים והיתר השאלות האלה שהנה זכר ראשונה במשפטים משפט העבד עברי לשתי סבות. הא' מפני שהוא יוצא מדבור אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים שהוא הדבור הראשון ששמעו בסיני יסוד והקדמה לכל שאר הדבורים. ומפני שהקדוש ברוך הוא הוציא את ישראל ממצרים זכה בהם להיות עבדיו ולכן לא היה ראוי שישתעבדו אלו באלו וכמ"ש עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים ולכן בזכרון המשפטים האלה זכר ראשונה משפט העבד עברי שלא ישתעבד לאדונו עבודה עולמות אלא לשש שנים בלבד וישובו איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו. והסבה הב' מפני שכמו שתורת האלהים התחילה במעשה בראשית לקיים דעת החדוש וסיימה בזכרון הנפלאות כמו שאמר לכל האותות והמופתים וגומר ככה במשפטים האלה התחילה בזה שהוא ג"כ זכר לחדוש העולם וסיים בזכרון הנפלאות כמו שיתבאר. ומלבד כל זה כבר נתתי הטעם להקשר המשפטים. והוא שהמשפטים האלה באמרו כאן להודיע לישראל שהדבורים ההם אשר שמעו עם היותם בעיניהם דבורים קצרים ושהשכל האנושי יחייבם ורובם נצטוו בהם בני נח וגם כל שאר האומות בארצותם לגוייהם יש ביניהם כדומה מהסכמות האלה המוכנות לתקון קבוציהם שאין הדבר כן כי באות' הדברים הקצרים אשר שמעו יוכללו משפטים אלהיים רבים והם אשר צוה לשום לפניהם ושלא עשה כן לכל גוי. ולכן התחיל מהדברות האחרונים שהם היו יותר קצרים. וכנגד לא תרצח הביא מיני הרציחה שאפשר שיעשה האדם לחבירו. והראשון מהם הוא כשיקנה אותו לעבדות בהשתעבדו בו כל ימיו כי זו היא רציחה בחיים כי כמו שתאר הכתוב הצדקה בשם חיים ואמר וחי אחיך עמך ככה ייחס ההשתעבדות שהוא הפך הצדקה לרציחה וכמו שנאמר לירמיהו על ענין שלוח העבדים לכן כה אמר ה' אתם לא שמעתם אלי לקרוא דרור איש לאחיו ואיש לרעהו הנני קורא לכם דרור נאם ה' אל החרב אל הדבר ואל הרעב וגו' וידוע שמשפטי ה' הם מדה כנגד מדה כי לפי שהם היו מרצחים אותם לעבודתם יהיו בעונש זה נרצחים ברעב ובדבר ובחרב. הנה מפני זה זכר כאן ראשונה משפט העבד עברי הנזכר כאן הוא אשר מכרוהו ב"ד כמו שאמר ואם אין לו ונמכר בגנבתו כי הוא אשר יעבוד שש שנים ובתחלת השנה השביעית יצא חפשי מעבדותו חנם רוצה לומר מבלי שיתן לאדוניו פדיון הכסף אשר הוציא בעדו לא כלו ולא קצתו. אמנם הנמכר מעצמו יש לו רשות למכור עצמו לשנים רבות ומועטות כרצונו ולכן לא יצא בשביעי עכ"פ אלא במלאת שניו או אם פגע בהם היובל או ימות האדון שאז יצא בתוך שנותיו ואמר אם בגפו יבא בגפו יצא לענין אשתו הישראלית שאם לא היה העבד נשוא אשה אבל היה יחידי בגפו או בגופו וכן בא אל בית אדוניו ככה בגפו יצא ולא יכריחנו אדוניו שישא אשה ישראלית בביתו. ואם בעל אשה ישראלית היה קודם שנמכר הנה יהיה הקונה אותו חייב במזונות אשתו ובניו כי אין לה מי שיפרנסה זולת בעלה. ומפני זה כשיצא העבד ויצאה אשתו עמו ולא יהיה אדוניו חייב עוד במזונותיה כיון שכבר יצא בעלה. אבל יש רשות ביד רבו אם העבד אינו בעל אשה לתת לו שפחה כנענית לשיוליד ממנה בנים ולכן אם אדוניו יתן לו אשה רוצה לומר כנענית וילדה לו בנים או בנות לא יצאו עמו כי הם עבדיו של זה האדון ובעבד ובאמה כנענית נאמר שיעבדו כל ימיהם והתנחלתם אותם לבניכם. ומפני זה האשה ההיא וילדיה תהיה לאדוניה כיון שהם כנעניים והוא רוצה לומר העבד עברי יצא בגפו יחידי. ומזה תדע שבראשונה אמר אם בגפו יבוא בגפו יצא לענין האשה הישראלית. ועתה חזר לומר והוא יצא בגפו לענין האשה הכנענית וילדיה שלא יצאו עמו וידוע במשפט הזה כמה הוא אלהי בענינו שהגביל זמנו בשש שנים יעבוד ובשביעי יצא לחפשי כענין השמיטה שצוה בה שש שנים תעבוד ובשביעית תשמטנה ונטשטה וכמו מצות השבת שנאמר בה המספר הזה בעצמו ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת להודיע שהמשפטים האלה אשר ישים לפניהם היו אלהיים ויסודם הוא אמונת חדוש העולם כי אין המשפט הזה מהדינים בהחלט אבל יש לו סוד עמוק בחדוש הבריאה ומי ידענו ואין כן משפטי בני נח וגם לא משפטי האומות והותרו במה שפרשתי בזה עם טעם המצוה הזאת שלשת השאלות אשר שאלתי בפרשה. עוד צוה יתברך שאם אמור יאמר העבד ההוא אהבתי וגו' רוצה לומר שאם לא ירצה לצאת מבית אדוניו לחפשי ולכך קראו העבד בהחלט כדי להזכיר גנותו שבחר בעבדות. והתנה הכתוב שלא יאמר אותו פעם אחת אלא פעם אחר פעם וזה הוא אם אמור שיאמר זה באמירות רבות אהבתי את אדוני כי טוב לי עמו וגם כן אהבתי את אשתי הכנענית ואת בני שחשקה נפשי בהם ולכן לא אצא מבית אדוני להיות חפשי. הנה אז והגישו אדוניו אל האלהים רוצה לומר שיתנצל מזה לפני בית דין ויפרסם שאינו רוצה האיש הזה ואינו מחזיק בו בחנופה ורמאות כנגד המשפט האלהי. ושם אלהים הנזכר כאן פירשוהו המפרשים על הדיינים. וכבר ביארתי בסדר בראשית שלא קרא הכתוב לדיינים אלהים. אבל למקום המשפט לפי שהיו עושים שם משפטי האלהים יקראו למקום ההוא אלהים. וכמ"ש ועמדו שני האשים אשר להם הריב לפני ה' ולמקום ההוא צוה שיגישו את העבד הזה אל הדלת או אל המזוזה מן השער אשר שם השופטים ורצע אדוניו רוצה לומר לא השליח ב"ד אבל אדוניו מעצמו ירצע את אזנו במרצע לפני כל באי שער עירו בפירסום ומשם והלאה ועבדו לעולם שהוא עד היובל קרוב יהיה בשנים או רחוק שמפני שחמשים שנה הוא זמנו של דור אחד נקרא היובל שנת החמשים בשם עולם. ואז בהכרח ישובו איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו והתבונן שפרשה זו מתחלתה ועד סופה בגנות העבד העברי תדבר כי בהיותו נמכר מעצמו או שמכרוהו ב"ד מפני גנבתו תחת אשר הערה לעבדות נפשו נפסק מעליו עול תורה וקבל על עצמו מוטות חבלי אדם ועבותו' עבודתו ואהבתו. כמו שאמרו חז"ל אזן ששמעה בסיני לא תגנוב ובא וגנב. או ששמע בסיני כי לי בני ישראל עבדים והלך למכור את עצמו ירצע. ובשרו הכתוב שאם הוא כיון להרויח בהסיר מעל שכמו טורח פרנסתו ופרנסת אשתו ובניו שלא ידבק בידו מאומה כי אם הבושת והחרפה. שש שנים יעבוד כעבד נמכר ובסוף יצא לחפשי חנם בלא דבר כי אם בגפו יבוא בגפו יצא ומאומה לא ישא בידו מעמלו. ואם בעל אשה הוא וחשב להשליך פרנסתה על אדוניו לסוף ויצאה אשתו עמו והטורח ישוב עליו כבראשונה ואם כיון שיתן לו אדוניו אשה מבלי שהוא יתן לה מוהר ומתן כמשפט הבנות לא לו יהיה הזרע אשר תוליד. כי האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו. ואם ירצה להתקיים עמהם יקנה בעבורם חרפה ובוז מה שלא יסבלהו שום בעל שכל והיא הרציעה בבית דין להיותו עבד עולם. היש במשפטי עו"ג דמות הרחמנות הזה בענין העבדים אין ספק שביניהם מי שקנה עבד קנה גופו עד יום מותו ולא יהיו מזונות אשתו ובניו מוטלות על אדון העבד. אבל משפטי ה' הם מיוסדים על הרחמים והטוב בלי ספק. (ז) וכי ימכור איש את בתו לאמה וגומר עד מכה איש ומת. וראוי לשאול במצוה הזאת גם כן ג' שאלות. השאלה הא' למה לא אמר הכתוב באמה העברית לשון כי תקנה כמו שאמר בעבד העברי כי תקנה עבד עברי והוצרך לתלות הענין באביה וכי ימכור איש את בתו לאמה. השאלה הב' איך אמר לא תצא כצאת העבדים כאלו לא תצא בשביעי שהרי הכתוב אומר כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים מורה שתצא בשש שנים כמו העבד העברי. ומה שפרש"י לא תצא כצאת העבדים הכנעניים בראשי איברים אינו נכון כי עדין לא צוה בזה והעבריה מה לה עם הכנעניים. השאלה הג' באומרו לעם נכרי לא ימשול למכרה כי היה לו לומר לאיש נכרי לא לעם נכרי. ואומר בפירוש הפסוקים והתר השאלות. שאחרי שהשלים משפט העבד העברי שהיה נכלל בלא תרצח זכר אחריו משפט האמה העבריה שנכללה בו גם כן. ומפני שהאמה העבריה אין רשות לבית דין למוכרה ולא לשום קרוב מקרוביה אלא לאביה וזה בהיותה קטנה קודם שהביאה סימנים לכן אומר וכי ימכור איש את בתו לאמה כי אביה הוא היכול למכרה לא אחר. ומה שנא' בעבד עברי כי תקנה הוא לפי שקנהו מבית דין שמכרוהו ואין כן האמה העבריה. ומה שאמר לא תצא כצאת העבדים אין הכוונה שלא תצא בשש או ביובל כעבדים כי בזה שניהם שוים העבד והאמה העבריה. אבל פירושו שאין בה דיני היציאה שזכר בעבד כי הנה העבד אמר אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו. ולא נאמר כן באמה שאם היתה נשואה לאיש יהיו מזונות בעלה מוטלים על האדון ויצא עמה אין הדבר כן. כי אם היא נשואה לא יוכל אביה למוכרה גם כן בעבד כתיב שיוכל אדוניו לתת לו אשה כנענית להוליד ממנה בנים. ולא נאמר כן באמה שיוכל האדון לתתה לעבד כנעני להוציא ממנה בנים כי הוא לא יוכל ליעדה אלא לעצמו או לבנו. ומפני החלופים האלה אמר לא תצא כצאת העבדים רוצה לומר בענין האישות שזכר בהם וכבר בא בקבל' האמתית שהשגיחה התורה מאד על האמה העבריה שאפילו בקטנותה בהיותה תחת אביה לעשות בה כרצונו הנה לא יוכל למוכרה ממכרת עבד ולא למכרה לנכרי ולא לקרובים אשר אי אפשר שיהיה לה בהם צד יעוד ושאין למוכרה שתי פעמים והיה זה לפי שלא התירה התורה שימכר אדם את בתו אלא במקום שסבור שהקונה אותה ייעדנה לעצמו ויקחנה לאשה לו או לבנו כי על הרוב לא יקנה אדם נערה קטנה לעבוד עבודה כי היא לא תוכל לעבוד לחולשת שכלה ואיבריה אלא שישאנה ליופיה או לטוב מעשיה כדי ליעדה לו או לבנו ונתן כספו על זה. כי כן היה דרכם לתת בעד הבתולות מוהר ומתן ועל מנת כך מכרה אביה לא בעבור שגנבה ולא לאכול ולשתות הוא את כספה האמנם כבר אפשר שאחרי שלקחה הקונה לא ישרה בעיניו וימצאנה רעה בתכונותיה ולכן לא ירצה ליעדה לעצמו. וכאשר היה זה צוה שיפדה אותה בכסף רוצה לומר שיתן לה מקום לשתצא מביתו ויקח את הכסף אשר הוצי' בעדה ואף הוא יסייע בפדיונה. וזה הוא אומרו והפדה והרמב"ן פירש והפדה על האב שיפדה אותה כשיראה שהאדון לא יעדה לו ולא לבנו. אבל לא יהיה רשות ביד הקונה אותה ולא לאביה למוכרה לעם אחר כיון שבגד בה האדון ולא יעדה לעצמו כאשר חשב מתחלה. ובאמרו לעם נכרי אפשר לפרשו על כל בן ישראל כי הוא יחשב לה כאלו הוא עם נכרי. כי כיון שזה שולחה מביתו כל איש אחר יהיה בעיניה כעם נכרי. או שאמר זה להודיע שעם היות ברשות הקונה עבד עברי לתת לו אשה כנענית להוליד ממנה בנים שאין כן הדבר בקונה אמה עבריה שלא יוכל לתתה לאיש כנעני לשכב עמה. כי הנה לעם נכרי אשר לא מבני ישראל הוא לא יוכל למכרה. וימשך מזה שאם ירצה למכרה לאחד מישר' ימכור על התנאי שתצא בשש מן העת שמכרה האב ואמר בבגדו בה על האדון שלא ישרה בעיניו לישאנה כמו שהבטיחה בו ונקראת בגידה המרמה שיעשה האדם למי שיבטח באמונתו. ואפשר לפרש בבגדו בה על האב שלא יוכלו למכרה פעם שנית בבגדו בה שמכר בתו למי שלא נשא אותה. ואם לבנו של הקונה ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה רוצה לומר שלא יחשוב לפחות מכתובתה כי הנה לא יגרע משפטה כמוהר הבתולות אשר ישיאו אותן אבותיהן ולא יפחות בה מזה להיותה אמה. והנכון שאמר כמשפט הבנות שיעשה הקונה לה כבוד ומוהר כאשר יעשה האיש לבנותיו בעת נשואיהן ואם אחרת יקח לו רוצה לומר הקונה הנזכר או בנו אם לבנו ייעדנה. צוה שהיא אף על פי שהיתה אמה לא תפחת ענינה בעיניו יותר מן האשה האחרת שיקח עליה כי הנה שארה שהיא המזון להעמיד שאר בשרה וכסותה המלבושים הצריכים אליה. ועונתה שהיא עונת תשמיש המטה לא יגרע. וחז"ל אמרו (כתובות מ"ז) שארה זו קרוב בשר כאיש עם אשתו. וכסותה המלבושים ועונתה הזיווג כי המזון הוא מתקנת חז"ל ואינו מן התורה. ואם שלש אלה לא יעשה לה רוצה לומר שלא יעדה לעצמו ולא לבנו ולא הפדה. הנה אז ויצאה חנם בשביעית אם היתה עדיין קטנה או תצא באין כסף קודם השביעית וזה יהיה אם הביאה סימנים שדים נכונו ושערה צמח כי אז תצא מרשות אב והאדון. זה הוא הפירוש המקובל בפסוקים האלה והוא האמתי. האמנם כפי סגנון הפסוקים אפשר לפרש ואם שלש אלה לא יעשה לה שהם הג' שזכר בסמוך שארה כסותה ועונתה לא יגרע שאם יגרע מזה ולא יתן לה את חוקה אז תצא הנערה קודם השש בכל זמן שיהיה חנם מבלי פדיון וזה הוא אין כסף. הנה התבאר שמשפט האמה העבריה נכלל בלא תרצח גם כן כמשפט העבד העברי וכמה מהחמלה מהשם יתברך היה על בנות ישראל במשפט הזה שאף בעבדותן יטו אליהן החסד והרחמים ושדבר מזה לא היה במצות בני נח ולא בתקנות העמים. והותרה השאלה הג'.