Foreigners and Eunuchs in Yeshayahu 56/5

EN/HEע/E

Foreigners and Eunuchs in Yeshayahu 56

Sources

Vayikra 26:34-35ויקרא כ״ו:ל״ד-ל״ה

(34) Then shall the land be paid her sabbaths, as long as it lieth desolate, and ye are in your enemies' land; even then shall the land rest, and repay her sabbaths. (35) As long as it lieth desolate it shall have rest; even the rest which it had not in your sabbaths, when ye dwelt upon it.

(לד) אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הׇשַּׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ. (לה) כׇּל יְמֵי הׇשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ.

Devarim 23:2דברים כ״ג:ב׳

He that is crushed or maimed in his privy parts shall not enter into the assembly of the Lord.

לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שׇׁפְכָה בִּקְהַל י"י.

Yeshayahu 2:2-3ישעיהו ב׳:ב׳-ג׳

(2) And it shall come to pass in the end of days, That the mountain of the Lord's house shall be established as the top of the mountains, And shall be exalted above the hills; And all nations shall flow unto it. (3) And many peoples shall go and say: 'Come ye, and let us go up to the mountain of the Lord, To the house of the God of Jacob; And He will teach us of His ways, And we will walk in His paths.' For out of Zion shall go forth the law, And the word of the Lord from Jerusalem.

(ב) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית י"י בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. (ג) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר י"י אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר י"י מִירוּשָׁלָ‍ִם.

Yeshayahu 14:1ישעיהו י״ד:א׳

For the Lord will have compassion on Jacob, and will yet choose Israel, and set them in their own land; and the stranger shall join himself with them, and they shall cleave to the house of Jacob.

כִּי יְרַחֵם י"י אֶת יַעֲקֹב וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב.

Yeshayahu 39:7ישעיהו ל״ט:ז׳

And of thy sons that shall issue from thee, whom thou shalt beget, shall they take away; and they shall be officers in the palace of the king of Babylon.'

וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל.

Yeshayahu 56ישעיהו נ״ו

(1) Thus saith the Lord: Keep ye justice, and do righteousness; For My salvation is near to come, And My favour to be revealed. (2) Happy is the man that doeth this, And the son of man that holdeth fast by it: That keepeth the sabbath from profaning it, And keepeth his hand from doing any evil. (3) Neither let the alien, That hath joined himself to the Lord, speak, saying: 'The Lord will surely separate me from His people'; Neither let the eunuch say: 'Behold, I am a dry tree.' (4) For thus saith the Lord Concerning the eunuchs that keep My sabbaths, And choose the things that please Me, And hold fast by My covenant: (5) Even unto them will I give in My house And within My walls a monument and a memorial Better than sons and daughters; I will give them an everlasting memorial, That shall not be cut off. (6) Also the aliens, that join themselves to the Lord, to minister unto Him, And to love the name of the Lord, To be His servants, Every one that keepeth the sabbath from profaning it, And holdeth fast by My covenant: (7) Even them will I bring to My holy mountain, And make them joyful in My house of prayer; Their burnt-offerings and their sacrifices Shall be acceptable upon Mine altar; For My house shall be called A house of prayer for all peoples. (8) Saith the Lord God who gathereth the dispersed of Israel: Yet I will gather others to him, beside those of him that are gathered. (9) All ye beasts of the field, come to devour, Yea, all ye beasts in the forest. (10) His watchmen are all blind, Without knowledge; They are all dumb dogs, They cannot bark; Raving, lying down, loving to slumber. (11) Yea, the dogs are greedy, They know not when they have enough; And these are shepherds That cannot understand; They all turn to their own way, Each one to his gain, one and all. (12) 'Come ye, I will fetch wine, And we will fill ourselves with strong drink; And to-morrow shall be as this day, And much more abundant.'

(א) כֹּה אָמַר י"י שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת. (ב) אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כׇּל רָע. (ג) וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל י"י לֵאמֹר הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי י"י מֵעַל עַמּוֹ וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ. (ד) כִּי כֹה אָמַר י"י לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי. (ה) וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת. (ו) וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל י"י לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם י"י לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים כׇּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי. (ז) וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קׇדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכׇל הָעַמִּים. (ח) נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו. (ט) כֹּל חַיְתוֹ שָׂדָי אֵתָיוּ לֶאֱכֹל כׇּל חַיְתוֹ בַּיָּעַר. (י) צֹפָו עִוְרִים כֻּלָּם לֹא יָדָעוּ כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ הֹזִים שֹׁכְבִים אֹהֲבֵי לָנוּם. (יא) וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שׇׂבְעָה וְהֵמָּה רֹעִים לֹא יָדְעוּ הָבִין כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ. (יב) אֵתָיוּ אֶקְחָה יַיִן וְנִסְבְּאָה שֵׁכָר וְהָיָה כָזֶה יוֹם מָחָר גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד.

Yechezkel 44:7-9יחזקאל מ״ד:ז׳-ט׳

(7) in that ye have brought in aliens, uncircumcised in heart and uncircumcised in flesh, to be in My sanctuary, to profane it, even My house, when ye offer My bread, the fat and the blood, and they have broken My covenant, to add unto all yourabominations. (8) And ye have not kept the charge of My holy things; but ye have set keepers of My charge in My sanctuary to please yourselves. (9) Thus saith the Lord God: No alien, uncircumcised in heart and uncircumcised in flesh, shall enter into My sanctuary, even any alien that is among the children of Israel.

(ז) בַּהֲבִיאֲכֶם בְּנֵי נֵכָר עַרְלֵי לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר לִהְיוֹת בְּמִקְדָּשִׁי לְחַלְּלוֹ אֶת בֵּיתִי בְּהַקְרִיבְכֶם אֶת לַחְמִי חֵלֶב וָדָם וַיָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי אֶל כׇּל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם. (ח) וְלֹא שְׁמַרְתֶּם מִשְׁמֶרֶת קׇדָשָׁי וַתְּשִׂימוּן לְשֹׁמְרֵי מִשְׁמַרְתִּי בְּמִקְדָּשִׁי לָכֶם. (ט) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה כׇּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי לְכׇל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

Zekharyah 2:14-15זכריה ב׳:י״ד-ט״ו

(14) 'Sing and rejoice, O daughter of Zion; for, lo, I come, and I will dwell in the midst of thee, saith the Lord. (15) And many nations shall join themselves to the Lord in that day, and shall be My people, and I will dwell in the midst of thee'; and thou shalt know that the Lord of hosts hath sent me unto thee.

(יד) רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם י"י. (טו) וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל י"י בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי י"י צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ.

Zekharyah 8:22-23זכריה ח׳:כ״ב-כ״ג

(22) Yea, many peoples and mighty nations shall come to seek the Lord of hosts in Jerusalem, and to entreat the favour of the Lord. (23) Thus saith the Lord of hosts: In those days it shall come to pass, that ten men shall take hold, out of all the languages of the nations, shall even take hold of the skirt of him that is a Jew, saying: We will go with you, for we have heard that God is with you.'

(כב) וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת י"י צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלָ‍ִם וּלְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי י"י. (כג) כֹּה אָמַר י"י צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם.

Ezra 2:43עזרא ב׳:מ״ג

The Nethinim: the children of Ziha, the children of Hasupha, the children of Tabbaoth;

הַנְּתִינִים בְּנֵי צִיחָא בְנֵי חֲשׂוּפָא בְּנֵי טַבָּעוֹת.

Ezra 2:55עזרא ב׳:נ״ה

The children of Solomon's servants: the children of Sotai, the children of Hassophereth, the children of Peruda;

בְּנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה בְּנֵי סֹטַי בְּנֵי הַסֹּפֶרֶת בְּנֵי פְרוּדָא.

Nechemyah 3:26נחמיה ג׳:כ״ו

Now the Nethinim dwelt in Ophel, unto the place over against the water gate toward the east, and the tower that standeth out.

וְהַנְּתִינִים הָיוּ יֹשְׁבִים בָּעֹפֶל עַד נֶגֶד שַׁעַר הַמַּיִם לַמִּזְרָח וְהַמִּגְדָּל הַיּוֹצֵא.

Nechemyah 5:1-11נחמיה ה׳:א׳-י״א

(1) Then there arose a great cry of the people and of their wives against their brethren the Jews. (2) For there were that said: 'We, our sons and our daughters, are many; let us get for them corn, that we may eat and live.' (3) Some also there were that said: 'We are mortgaging our fields, and our vineyards, and our houses; let us get corn, because of the dearth.' (4) There were also that said: 'We have borrowed money for the king's tribute upon our fields and our vineyards. (5) Yet now our flesh is as the flesh of our brethren, our children as their children; and, lo, we bring into bondage our sons and our daughters to be servants, and some of our daughters are brought into bondage already; neither is it in our power to help it; for other men have our fields and our vineyards.' (6) And I was very angry when I heard their cry and these words. (7) Then I consulted with myself, and contended with the nobles and the rulers, and said unto them: 'Ye lend upon pledge, every one to his brother.' And I held a great assembly against them. (8) And I said unto them: 'We after our ability have redeemed our brethren the Jews, that sold themselves unto the heathen; and would ye nevertheless sell your brethren, and should they sell themselves unto us?' Then held they their peace, and found never a word. (9) Also I said: 'The thing that ye do is not good; ought ye not to walk in the fear of our God, because of the reproach of the heathen our enemies? (10) And I likewise, my brethren and my servants, have lent them money and corn. I pray you, let us leave off this exaction. (11) Restore, I pray you, to them, even this day, their fields, their vineyards, their oliveyards, and their houses, also the hundred pieces of silver, and the corn, the wine, and the oil, that ye exact of them.'

(א) וַתְּהִי צַעֲקַת הָעָם וּנְשֵׁיהֶם גְּדוֹלָה אֶל אֲחֵיהֶם הַיְּהוּדִים. (ב) וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ רַבִּים וְנִקְחָה דָגָן וְנֹאכְלָה וְנִחְיֶה. (ג) וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ אֲנַחְנוּ עֹרְבִים וְנִקְחָה דָגָן בָּרָעָב. (ד) וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים לָוִינוּ כֶסֶף לְמִדַּת הַמֶּלֶךְ שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ. (ה) וְעַתָּה כִּבְשַׂר אַחֵינוּ בְּשָׂרֵנוּ כִּבְנֵיהֶם בָּנֵינוּ וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ כֹבְשִׁים אֶת בָּנֵינוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ לַעֲבָדִים וְיֵשׁ מִבְּנֹתֵינוּ נִכְבָּשׁוֹת וְאֵין לְאֵל יָדֵנוּ וּשְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ לַאֲחֵרִים. (ו) וַיִּחַר לִי מְאֹד כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אֶת זַעֲקָתָם וְאֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. (ז) וַיִּמָּלֵךְ לִבִּי עָלַי וָאָרִיבָה אֶת הַחֹרִים וְאֶת הַסְּגָנִים וָאֹמְרָה לָהֶם מַשָּׁא אִישׁ בְּאָחִיו אַתֶּם [נֹשִׁים] (נשאים) וָאֶתֵּן עֲלֵיהֶם קְהִלָּה גְדוֹלָה. (ח) וָאֹמְרָה לָהֶם אֲנַחְנוּ קָנִינוּ אֶת אַחֵינוּ הַיְּהוּדִים הַנִּמְכָּרִים לַגּוֹיִם כְּדֵי בָנוּ וְגַם אַתֶּם תִּמְכְּרוּ אֶת אֲחֵיכֶם וְנִמְכְּרוּ לָנוּ וַיַּחֲרִישׁוּ וְלֹא מָצְאוּ דָּבָר. (ט) [וָאוֹמַר] (ויאמר) לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים הֲלוֹא בְּיִרְאַת אֱלֹהֵינוּ תֵּלֵכוּ מֵחֶרְפַּת הַגּוֹיִם אוֹיְבֵינוּ. (י) וְגַם אֲנִי אַחַי וּנְעָרַי נֹשִׁים בָּהֶם כֶּסֶף וְדָגָן נַעַזְבָה נָּא אֶת הַמַּשָּׁא הַזֶּה. (יא) הָשִׁיבוּ נָא לָהֶם כְּהַיּוֹם שְׂדֹתֵיהֶם כַּרְמֵיהֶם זֵיתֵיהֶם וּבָתֵּיהֶם וּמְאַת הַכֶּסֶף וְהַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר אֲשֶׁר אַתֶּם נֹשִׁים בָּהֶם.

Nechemyah 13:1-3נחמיה י״ג:א׳-ג׳

(1) On that day they read in the book of Moses in the hearing of the people; and therein was found written, that an Ammonite and a Moabite should not enter into the assembly of God for ever; (2) because they met not the children of Israel with bread and with water, but hired Balaam against them, to curse them; howbeit our God turned the curse into a blessing. (3) And it came to pass, when they had heard the law, that they separated from Israel all the alien mixture.

(א) בַּיּוֹם הַהוּא נִקְרָא בְּסֵפֶר מֹשֶׁה בְּאׇזְנֵי הָעָם וְנִמְצָא כָּתוּב בּוֹ אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא עַמֹּנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל הָאֱלֹהִים עַד עוֹלָם. (ב) כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ וַיַּהֲפֹךְ אֱלֹהֵינוּ הַקְּלָלָה לִבְרָכָה. (ג) וַיְהִי כְּשׇׁמְעָם אֶת הַתּוֹרָה וַיַּבְדִּילוּ כׇל עֵרֶב מִיִּשְׂרָאֵל.

Nechemyah 13:15-22נחמיה י״ג:ט״ו-כ״ב

(15) In those days saw I in Judah some treading winepresses on the sabbath, and bringing in heaps of corn, and lading asses therewith; as also wine, grapes, and figs, and all manner of burdens, which they brought into Jerusalem on the sabbath day; and I forewarned them in the day wherein they sold victuals. (16) There dwelt men of Tyre also therein, who brought in fish, and all manner of ware, and sold on the sabbath unto the children of Judah, and in Jerusalem. (17) Then I contended with the nobles of Judah, and said unto them: 'What evil thing is this that ye do, and profane the sabbath day? (18) Did not your fathers thus, and did not our God bring all this evil upon us, and upon this city? yet ye bring more wrath upon Israel by profaning the sabbath.' (19) And it came to pass that, when the gates of Jerusalem began to be dark before the sabbath, I commanded that the doors should be shut, and commanded that they should not be opened till after the sabbath; and some of my servants set I over the gates, that there should no burden be brought in on the sabbath day. (20) So the merchants and sellers of all kind of ware lodged without Jerusalem once or twice. (21) Then I forewarned them, and said unto them: 'Why lodge ye about the wall? if ye do so again, I will lay hands on you.' From that time forth came they no more on the sabbath. (22) And I commanded the Levites that they should purify themselves, and that they should come and keep the gates, to sanctify the sabbath day. Remember unto me, O my God, this also, and spare me according to the greatness of Thy mercy.

(טו) בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹּרְכִים גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת וְעֹמְסִים עַל הַחֲמֹרִים וְאַף יַיִן עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְכׇל מַשָּׂא וּמְבִיאִים יְרוּשָׁלַ‍ִם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וָאָעִיד בְּיוֹם מִכְרָם צָיִד. (טז) וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ מְבִיאִים דָּאג וְכׇל מֶכֶר וּמוֹכְרִים בַּשַּׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלָ‍ִם. (יז) וָאָרִיבָה אֵת חֹרֵי יְהוּדָה וָאֹמְרָה לָהֶם מָה הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים וּמְחַלְּלִים אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. (יח) הֲלוֹא כֹה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּבֵא אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ אֵת כׇּל הָרָעָה הַזֹּאת וְעַל הָעִיר הַזֹּאת וְאַתֶּם מוֹסִיפִים חָרוֹן עַל יִשְׂרָאֵל לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת. (יט) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלְלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַ‍ִם לִפְנֵי הַשַּׁבָּת וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת וּמִנְּעָרַי הֶעֱמַדְתִּי עַל הַשְּׁעָרִים לֹא יָבוֹא מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. (כ) וַיָּלִינוּ הָרֹכְלִים וּמֹכְרֵי כׇל מִמְכָּר מִחוּץ לִירוּשָׁלָ‍ִם פַּעַם וּשְׁתָּיִם. (כא) וָאָעִידָה בָהֶם וָאֹמְרָה אֲלֵיהֶם מַדּוּעַ אַתֶּם לֵנִים נֶגֶד הַחוֹמָה אִם תִּשְׁנוּ יָד אֶשְׁלַח בָּכֶם מִן הָעֵת הַהִיא לֹא בָאוּ בַּשַּׁבָּת. (כב) וָאֹמְרָה לַלְוִיִּם אֲשֶׁר יִהְיוּ מִטַּהֲרִים וּבָאִים שֹׁמְרִים הַשְּׁעָרִים לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת גַּם זֹאת זׇכְרָה לִּי אֱלֹהַי וְחוּסָה עָלַי כְּרֹב חַסְדֶּךָ.

Nechemyah 13:23-30נחמיה י״ג:כ״ג-ל׳

(23) In those days also saw I the Jews that had married women of Ashdod, of Ammon, and of Moab; (24) and their children spoke half in the speech of Ashdod, and could not speak in the Jews' language, but according to the language of each people. (25) And I contended with them, and cursed them, and smote certain of them, and plucked off their hair, and made them swear by God: 'Ye shall not give your daughters unto their sons, nor take their daughters for your sons, or for yourselves. (26) Did not Solomon king of Israel sin by these things? yet among many nations was there no king like him, and he was beloved of his God, and God made him king over all Israel; nevertheless even him did the foreign women cause to sin. (27) Shall we then hearken unto you to do all this great evil, to break faith with our God in marrying foreign women?' (28) And one of the sons of Joiada, the son of Eliashib the high priest, was son-in-law to Sanballat the Horonite; therefore I chased him from me. (29) Remember them, O my God, because they have defiled the priesthood, and the covenant of the priesthood, and of the Levites. (30) Thus cleansed I them from everything foreign, and appointed wards for the priests and for the Levites, every one in his work;

(כג) גַּם בַּיָּמִים הָהֵם רָאִיתִי אֶת הַיְּהוּדִים הֹשִׁיבוּ נָשִׁים [אַשְׁדֳּדִיּוֹת] (אשדודיות) [עַמֳּנִיּוֹת] (עמוניות) מוֹאֲבִיּוֹת. (כד) וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם. (כה) וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם וָאַשְׁבִּיעֵם בֵּאלֹהִים אִם תִּתְּנוּ בְנֹתֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וְאִם תִּשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לִבְנֵיכֶם וְלָכֶם. (כו) הֲלוֹא עַל אֵלֶּה חָטָא שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבַגּוֹיִם הָרַבִּים לֹא הָיָה מֶלֶךְ כָּמֹהוּ וְאָהוּב לֵאלֹהָיו הָיָה וַיִּתְּנֵהוּ אֱלֹהִים מֶלֶךְ עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל גַּם אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנׇּכְרִיּוֹת. (כז) וְלָכֶם הֲנִשְׁמַע לַעֲשֹׂת אֵת כׇּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת לִמְעֹל בֵּאלֹהֵינוּ לְהֹשִׁיב נָשִׁים נׇכְרִיּוֹת. (כח) וּמִבְּנֵי יוֹיָדָע בֶּן אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל חָתָן לְסַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וָאַבְרִיחֵהוּ מֵעָלָי. (כט) זׇכְרָה לָהֶם אֱלֹהָי עַל גׇּאֳלֵי הַכְּהֻנָּה וּבְרִית הַכְּהֻנָּה וְהַלְוִיִּם. (ל) וְטִהַרְתִּים מִכׇּל נֵכָר וָאַעֲמִידָה מִשְׁמָרוֹת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם אִישׁ בִּמְלַאכְתּוֹ.

Ibn Ezra Yeshayahu 56:1-10אבן עזרא ישעיהו נ״ו:א׳-י׳

(1) Keep ye judgment, etc. You know that God will redeem you, and that He will bless you with all these benefits; keep, therefore, His judgments, for, if you do this, salvation is near to come. We may learn from this verse that the coming of Messiah is delayed because of our sins. (2) Blessed is the man that does this, that keeps the following precepts, to observe the Sabbath, etc. מחללו From polluting it. It is certain that the ת in שבת indicates the feminine gender; the masculine pronoun וֹ refers to the masculine noun יום day, which may be supplied before שבת, or to the verbal noun שִׁמּוּר implied in the verb שֹׁמֵר; for every verb implies a verbal noun, if that is not directly expressed; compare the remark of R. Moses Hakkohen on וַתִּצְפְּנוֹ (Jos. 2:7), that the suffix refers to the verbal noun the taking; compare also ברב יעצים עצה תקום ═ ברב יעצים תקום, in the multitude of counsellors it is established (Prov. 15:22), the word עצה being supplied. (3) The son of the stranger. The true proselytes. הַנִּלְוׇה That hath joined himself. It is the past tense with a prefixed ה, which is here equivalent to the relative אשר that; comp. ההלכוא who went (Jos. 10:24). יבדילֵנִי═יבדילַני The Lord will separate me. Comp. יאהבַני (my husband) will love me (Gen. 29:32). I am a dry tree, because I cannot have children. (4) That keep my sabbath, etc. The sabbath is mentioned, because it is a sign of the covenant between Him and those that keep it, on account of God having rested on it; he who keeps the Sabbath is, therefore, a worshipper of the Lord. (5) יד A place. Comp. Deut. 23:13 (6) Also the sons of the stranger, etc. The eunuchs are mentioned before the sons of the strangers, because they are the last named (ver. 3). Comp. And I gave to Isaac, Jacob, and Esau, and I gave to Esau, etc. (Jos. 24:4). To serve him. The service of the Lord consists in keeping His commandments. (7) For mine house shall be called an house of prayer for all people. Compare the prayer of King Solomon (1 Kings 8:41) (8) The outcasts of Israel, that came from Babylon, Elam, and Assyria. Beside those that are gathered unto him, that is, besides the proselytes. The meaning of the whole phrase is, Yet will I gather others to him, besides those that have already joined Israel. The suffix in לנקבציו, that are gathered unto him, refers to Israel. (9) All ye beasts of the field, etc. The idea connecting the following with the preceding verses is, that the righteous Israelites and the proselytes will return, but those that persevere in the worship of idols will not return. אתיו Come. It is imperative (comp. 21:12) of אתה to come; comp. ואתה, and He came (Deut. 33:2). God summons the idolatrous wicked nations, to come and devour the wicked of Israel, like wild beasts that devour each other. (10) His watchmen are blind, etc. The false prophets in Israel are meant, who were like blind watchmen during the day, and like dumb dogs during the night, that cannot guard the house and are of no use whatever. לנבח To bark. The word has in Arabic the same meaning. הזים Dogs. It is hap. leg.; the ה is radical as in הורו והנו conceiving and uttering (59:13). The participle Hiphil has always מ at the beginning.—R. Jonah says that the Targum renders הזים by ניימין slumbering, because dogs are more addicted to slumber than all other animals. Loving the slumber. Repetition of the same idea.

(א) כה – אחר שתדעון כי השם יגאלכם ויעשה לכם כל אלה הטובות, שמרו משפטיו כי קרובה הישועה, והנה לעד כי העונות מעכב ביאת משיח. (ב) יעשה זאת – המצוה שאמר והיא שמור שבת מחללו, וידוע כי שבת סימן התיו לנקבה, אולי זה בא כאילו אמר יום שבת, או יהיה וי״ו מחללו חלול השמור, כי עם כל פועל שם הוא בכח הלשון ואם לא נכתב, כאשר פירש רבי משה הכהן ז״ל במלת ותצפנו (יהושע ב׳:ד׳) שהוא שב ללקח, וכמוהו וברב יועצים תקום (משלי ט״ו:כ״ב), והטעם עצה ואם לא נכתב. (ג) בן הנכר – אלה הגרים גרי הצדק. הנלוה – פועל עבר והה״א תחת אשר, כה״א ההלכוא אתו (יהושע י׳:כ״ד). יבדילני – פתח גדול תחת קמץ קטן, וכמוהו כי עתה יאהבני אישי (בראשית כ״ט:ל״ב). הן אני עץ יבש – בעבור שלא יוליד. (ד) כי כה אמר יי – הזכיר השבתו׳, כי אות היא בינו ובין שומרימו בעבור ששבת השם, הנה כל שומר שבת הוא לשם. (ה) ונתתי, יד, מקום – כמו יד תהיה לך (דברים כ״ג:י״ג) (שם). (ו) ובני {הנכר} – (שם), הזכיר הסריסים קודם בני הנכר, בעבור שהשלים בהם, כי כן דרך המקרא ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו (יהושע כ״ד:ד׳). לשרתו – שרות השם לעשות חקיו. (ז) והביאותים – כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים, כדרך תפלת שלמה (מלכים א ח׳:מ״א). (ח) נאם – מקבץ נדחי ישראל, כי אם עלו מבבל ומעילם ואשור, וטעם לנקבציו על הגרים, והנה עוד אקבץ גרים על נקבצי ישראל, וי״ו לנקבציו שב אל ישראל. (ט) כל וגו׳ – הטעם שהצדיקים גם הגרים ישובו, רק המקטרים לע״ז לא ישובו, והנה אתיו לשון ציווי, כמו אם תבעיון בעיו שובו אתיו (כ״א:י״ב) כמו בואו, מגזרת אתא מרבבות קודש (דברים ל״ג:ב׳), והטעם, כי השם צוה לאומות העולם הרשעים, להרוג רשעי ישראל, כמו החיות שתהרוגנ׳ אלה את אלה. (י) צופיו – יאמר אל נביאי השקר שהיו בישראל, והיו כצופים עורים, והנה דרך משל, על היום או על כלבים אלמים בלילה כי לא ישמרו הבית ותועלת אין בהם. לנבוח – זעקת הכלב, וכן בלשון קדר. הזים, כמו כלבים – ואין ריע לו, כי הה״א עיקר כה״א הורים והוגים (נ״ט:י״ג), כי לא יבא הפועל מבנין הפעיל כי אם במ״ם, פירש רבי יונה אמר המתרגם ניימין שכבין, לפי שהכלבים הם אדוקים בתנומה יותר משאר כל בעלי חיים, והנה הטעם כפול.

Radak Yeshayahu 56:1-10רד״ק ישעיהו נ״ו:א׳-י׳

(א) כה אמר ה׳ – אמר לבני הגלות שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא אם תטיבו דרכיכם מראה כי התשובה מעכבת ביאת המשיח. (ב) אשרי אנוש יעשה זאת – שמירת שבת. יחזיק בה – שנזהר בה כל ימיו. מחללו – שלא יעשה בו שום מלאכה, וכן הוא בכלל שמירת שבת לקדשו כמו שאמר זכור את יום השבת לקדשו וקדוש שבת להבדילו משאר הימים כי כן כל לשון קדושה הוא ענין הבדלו מאחר במעלה, כמו שאמר ויבדל אהרן לקדשו קדש קדשים ומבדילו משאר הימים במאכל ובמשתה וכסות נקיה זהו בענין הגוף ובענין הנפש שתהיה נפשו פנויה מעסקי העולם ובדלה מהם ומתעסקת בדברי תורה וחכמה והתבוננת במעשי האל, וזכר ענין השבת בפרט במקום הזה לפי שהוא מדבר לבני הגלות שיטיבו דרכיהם ויצאו מהגלות, והטובה שבהם הוא שמירת השבת ובעון שבת גלו מארצם, ואמרו רז״ל לא חרבה ירושלם אלא בשביל שחללו בה את השבת שנאמר ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם, ואמרו אם משמרים ישראל שתי שבתות מיד נגאלים שנאמר אשר ישמרו את שבתותי וגו׳, וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי וגו׳ ובזכרו מצות שבת הוא הדין לשאר מצות עשה אבל זכר החמורה ואף ע״פ שיש בה מצות לא תעשה העשה הוא הכל שאם ישבות לא יעשה מלאכה, ואמר אחר כך מעשות כל רע, שהוא מצות לא תעשה בכלל, ואמר מחללו לשון זכר אף על פי ששבת לשון נקבה ר״ל יום השבת. (ג) ואל יאמר – מה שזכר בן הנכר והסריס מישראל בן הנכר שאין לו ירושה בארץ והסריס שאין לו בן שירשנו אל יאמרו בעבור זה שהם מובדלים מארץ ישראל אני מבטיח אותם טובות אחרות כן פירש אאז״ל, והנה מצאנו ביחזקאל כי הגרים תהיה להם נחלה בארץ ישראל נאמר כי בן הנכר שאמר הנה שלא הוליד בנים אחרי שהתגייר והרי הוא כסריס שאין לו בן, ויחזקאל אמר על אשר הולידו בישראל אחרי שנתגיירו, וכן אמר אשר הולידו בתוככם יהיו לכם כאזרח בבני ישראל. יבדילני – פתח הלמ״ד מקום צרי, וכן יאהבני אישי והדומים לו שכתבנו בספר מכלל, וההבדלה הזאת שיהו חושבים שיאמר בן הנכר אף על פי שנלויתי אל ה׳ ונתגיירתי ואין לי בן בישראל לא אהיה נחשב מעם השם בין בעולם הזה בין בעולם הבא, וכן יאמר הסריס מה אני בעולם כיון שלא אניח בן כמותי הרי אני כאלו לא באתי לעולם ולא חפץ בי האל, והרי אני כעץ יבש שלא יוציא פרי וענף והנה האל ברא העולם לפריה ורביה כמו שכתוב פרו ורבו, וכתיב לשבת יצרה, ואחר שלא זכיתי להניח בן ובמותי יכרת שמי וזכרי מן העולם אין האל רוצה בי, ועל ענין זה אמרו רז״ל מי שאינו מניח בן ליורשו הרי הוא כמנודה לשמים, לא אמר מנודה אלא כמנודה שיראה כמנודה ואינו אם מעשיו טובים, אמר אל יאמר אל יחשוב זה לא בן הנכר ולא הסריס. (ד) כי כה אמר ה׳ לסריסים – והקדים הסריסים לפי שהשלים בסריס וכן דרך הכתוב לתפוס האחרון כמו את יעקב ואת עשו ואתן לעשו את הר שעיר. אשר ישמרו את שבתותי – פירש אדוני אבי ז״ל שבת בראשית ושבת הארץ כי גם בעון שמטת הארץ גלו כמו שכתוב בבריתי ואעפ״י שהיה הכל נכלל בכלל. ובחרו באשר חפצתי – זכר הברית בפי׳ כי המצות יותר חזקות לפי שנתנו בברית כמו שאמר משה הנה דם הברית אשר כרת ה׳ עמכם על כל הדברים האלה, או אמר בבריתי על המילה כי הנה גם היא נתנה בשלש עשרה בריתות. (ה) ונתתי בביתי ובחומותי – כתרגומו בבית מקדשי ובארע בית שכינתי, ר״ל בבתי ההיכל ובחומותי תוך חומות העזרה כי שם ימצאו החכמים תמיד ויזכרו מעשי החסידים שהם בזמנם ושעברו. יד – מקום כמו ויד תהיה לך, אבל זה אינו מקום גופני אלא במקום מעלה ושבח, וכן ברוך ה׳ ממקומו, וכענין הנמצא בדברי רז״ל ממלא מקום אבותיו והדומים לו. ושם – שאמשיך שמו לדורות הבאים כמו שאמר שם עולם אתן לו אשר לא יכרת, ומה שאמר ונתתי ואתן כמו שאמר לדוד ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ כי אף על פי שמעשי האדם הישרים והטובים ממשיכים שמו כן הוא אבל בהיות האדם טוב לפני האלהים ומעשיו בכונה טובה האל נותן בלבות בני אדם להזכירו לטוב כל הימים כמו שישמעו מעשיו בן מפי אב, וזה קצת גמולו הטוב אחרי מותו מלבד הגמול הגדול השמור לנשמתו, ואמר לו אחר שאמר להם, ר״ל לכל אחד מן הסריסים, וכן דרך המקרא בהרבה מקומות. (ו) ובני הנכר, על ה׳ – כמו אל ה׳, וכן ותתפלל על ה׳. כל שומר שבת – זכר את השבת בפירוש לטעם שפירשנו, ועוד כי שמירת שבת יסוד גדול באמונת האל כי לא ישמור שבת אלא מי שיודה שהעולם מחודש ויש לו מחדש בראו מאין ואין זולתו ואם כן אין לשרת ולעבוד זולתו ויאמין כי בששת ימים ברא אלהים את העולם וישבות ביום השביעי כמו שכתב משה רבינו וצוה לעמו אשר בחר בו לשמור את השבת להיות להם לעדות ולזכרון כי הוא ברא את העולם, ובעבור זה נתנה להם קודם מתן תורה כי אחר שהודיעם שהוא אדון ובורא אחר כך היה ראוי לצותם על תורתו ומצותיו כאדון המצוה אל עבדיו ומי שילוה אל ה׳ ראוי שיאמין כי משה ותורתו אמת ובזה ילוה עם ה׳ להיות לעם אחד. (ז) והביאותים – כמו שיכניס אורח בביתו ומקבלו בשמחה כן אמר אצוה לכהנים שיקבלו בשמחה כשיבאו להתגייר. ושמחתים בבית תפלתי – שיהיו שמחים בראותם עצמם בעזרה שהוא בית התפלה שנה בשנה עם ישראל בתפלתם ובעולותיהם ובזבחיהם. לכל העמים – כמו שאמר שלמה בתפלתו וגם אל הנכרי כל שכן לשבים לדת ישראל. (ח) נאם ה׳, עוד אקבץ עליו לנקבציו – פירש אדוני אבי ז״ל לאחר שאקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליהם נקבצים אחרים על נקבציו והם גוג ומגוג והפסוק שאחריו מורה זה הפירוש. (ט) כל חיתו – אמר כל חית השדה וכל חית הארץ אתיו לאכול הפגרים אשר במחנה גוג ומגוג, וכן אמר בנבואת יחזקאל אמור לצפור כל כנף ולכל חית הארץ הקבצו ובאו האספו מסביב על זבחי אשר אני זובח לכם. חיתו – הוי״ו נוספת כוי״ו בנו בעור והדומים לו וכן חיתו יער, ובא הסמיכות על בי״ת השמוש, כמו השכוני באהלים, והדומים לו שכתבנו בספר מכלל. אתיו – צווי שלה מנחי הלמ״ד, כמו בעיו, ובא אלף בצר״י שלא לחטף עליו. (י) צופו – חסר יו״ד הרבים מהמכתב עתה בהשלימו הנחמה שב הנביא להוכיח ישראל בני דורו שהיו רעים, ואמר צופיו עורים הם נביאי השקר שהם מטים אותם לדרך רעה, ואמר לא ידעו ולא אמר לא ראו כי פירש עורים עורי הלב.

Biur Yeshayahu 56, Introductionביאור ישעיהו נ״ו, הקדמה

לדעתי, נאמרה הנבואה הזאת (מפסוק א' עד פסוק ט') על תחילת בית שני בימי נחמיה בן חכליה, כאשר החלו לבנות את חומות ירושלים ולקרות את שערי הבירה אשר לבית (נחמיה ב':ח'). ועתה תחזה במה שיבוא איך כל פרטי הענינים הכלולים בפרשה הזאת לעת כדאת יתפרשו.

Shadal Yeshayahu 56:1-8שד״ל ישעיהו נ״ו:א׳-ח׳

(ב) אשרי אנוש – הזכיר אנוש ובן אדם, לרמוז שאין חילוק בין ישראל לגרים, כמו שמפרש מיד ואל יאמר בן הנכר (תלמידי מוהר״ר אר״ג ע״ה). שמר שבת מחללו ושמר ידו מעשות כל רע – שתי שמירות הללו כוללות כל המצות לשתי מחלקותן, מצות שבין אדם למקום, ומצות שבין אדם לחבירו. השבת שהיא אות בין ה׳ וישראל היא כוללת כל המצות שבין אדם למקום, ושומר ידו מעשות כל רע כולל כל המצות שבין אדם לחבירו. (ג) בן הנכר הנלוה אל ה׳ – הגר. הנלוה – לפי נקודו הוא עבר, כמו ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו {בראשית כ״א:ג׳}, והה״א כמו אשר, ואין הכוונה על גר הבא להתגייר, אלא על מי שכבר התגייר. וראיה לזה מה שכתוב אחר כך הבדל יבדילני ה׳ מעל עמו, ואין מבדילים אלא מי שכבר התאחד ונכנס בקהל. הן אני עץ יבש – כטעם מה תתן לי ואנכי הולך ערירי {בראשית ט״ו:ב׳} כלומר כל הנאות שבעולם מה יועילו לי אם יאבד זכרי במותי. (ד) כה אמר ה׳ – המשך מאמר האל, והאל עצמו אומר כה אמר ה׳, ולפיכך אמר שבתותי, ולא שבתותיו. לסריסים – על הסריסים, כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ׳:י״ג). (ה) ובחומתי – חומות המקדש. יד – אות וזכרון, כמו יד אבשלום (שמואל ב י״ח:י״ח) והכוונה שיזכירו בבית המקדש שמות הצדיקים שמתו, כעין הזכרת נשמות שלנו, ואולי הכוונה שיניחו נכסיהם לאוצר בית ה׳, ואם יהיו צדיקים אז יעשו בנכסיהם כלי שרת, או כלי נוי לבית המקדש, וייקראו על שמם. (ז) והביאותים אל הר קדשי – לא ארחיקם מעל עמי, אבל אקבלם בארץ ישראל, וכל ארץ ישראל נקראת הר הקודש, כמו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי (למעלה י״א:ט׳). ושמחתים בבית תפלתי – יעלו גם הם ככל ישראל לחוג ולשמוח במועדים בבית המקדש. בית תפלה יקרא לכל העמים – יקרא בית תפלה לכל העמים, והנה דבר זה כבר היה גם מקדם, כי כל הרוצה להתגייר היה כאחד מישראל, אך הכוונה כי בימי הגאולה יתרבו הגרים (ומאמר אין מקבלין גרים לימות המשיח {בבלי יבמות כ״ד:} היא דעת יחיד), ובית המקדש יהיה בפועל בית תפלה לכל העמים, וטעם יקרא כמו יהיה, כמו שהלשון הזה מורה על הרוב בספר ישעיה, וזה הוא מה שמפרש והולך בכתוב הסמוך. (ח) עוד אקבץ עליו לנקבציו – עוד מלבד נקבציו, הם נדחי ישראל שיתקבצו, אקבץ עליו אחרים, אעשה שיתוספו על ישראל רבים מן האומות. עליו – אצלו.

Malbim Yeshayahu Beur HaInyan 56:1-9מלבי״ם ישעיהו ביאור הענין נ״ו:א׳-ט׳

(א) שמרו משפט – בין אדם לחברו, ועשו צדקה בין אדם למקום, כי קרובה – הוא עפ״י המשל שדבר בסימן הקודם, שחסד ה׳ מוכן תמיד ואינו משתנה בשום זמן, רק הדבר תלוי בהכנת המקבלים ולפי מעשיהם, עז״א כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות – (הצדקה הוא מה שה׳ מצדיק את בריותיו ומזכם בצדקה לא בשורת הדין רק בחסד, וע״י הצדקה ישלח להם הישועה, מצייר הצדקה כבר ישנה במציאות כי היא לא נשתנית, רק אתם אינכם רואים אותה, כי היא מכוסה מעיניכם, וע״י שתעשו משפט וצדקה תתגלה ותראו אותה, ואז תבא הישועה, כי הישועה עדן איננה, בעוד שהצדקה נעלמת מעין המקבל). (ב) אשרי – ר״ל הצדקה והישועה עומדים מוכנים לבא, רק הכל תלוי במעשה האדם והכנתו כי אשרי אנוש יעשה זאת – שהוא במעשיו יגלה הצדקה ויביא הישועה, (וגם בן אדם שהוא עוד קטן מאנוש, הגם שלא יעשה זאת בהחלט רק עכ״פ יחזיק בה ויתמוך בה שלא תתמוטט) והוא ע״י שישמור שבת מחללו זה נגד צדקה שבין אדם למקום, ושומר ידו מעשות כל רע בין אדם לחבירו. (ג) ואל יאמר – כי יש קיים באיש ויש קיים במין, והקיום במין תלוי בשלשלת הנולדים לפניו ולאחריו, אבל הקיום האישי א״צ דבר כי הנפש קיימת מצד עצמה גם אב ובן אין לה, עתה נגד מ״ש כי הכל תלוי בהכנת המקבל יהיה המקבל מי שיהיה, אף סריס ובן נכר אומר כי עד עתה הסריס היה דואג על שחסר לו היחוס שאחריו, והבן נכר היה דואג על שחסר לו היחוס מלפניו, כי עתה לא יאמר עוד בן הנכר הנלוה אל ה׳ כי יבדילהו ה׳ מעל עמו, יען שיחוסו מלפניו היה מעכו״ם, וכן הסריס לא יאמר הן אני עץ יבש בלתי נושא פרי, וחסר אצלי סוף השלשלת המיני. (ד) כי כה אמר ה׳ לסריסים – כי הקיום האישי טוב יותר מקיום המיני, והקיום האישי הנצחיי ישיג ע״י שלשה דברים, אמונה, מצות, לימוד התורה, (האמונה, והעיון, והמעשה) אשר ישמרו את שבתותי – זה יסוד האמונה, שעי״ז מעיד שמאמין בחידוש ובהשגחה, ובחרו באשר חפצתי הוא המצות והעבודה, ומחזיקים בבריתי הוא למוד התורה, אם לא בריתי יומם ולילה וכו׳, אז. (ה) ונתתי להם – כי ע״י שהוא ערירי מבנים, יחסרו לו שני דברים, א. משען ועזר בביתו בחייו, ב. שארית אחרי מותו שישאיר מינו, נגד זה לעומת היד והחיזוק בביתו, אתן לו (הדלתות מגבילים, בביתי יד ובחומותי שם), בביתי יד – ימצא יד עוזר וסומך אותו בביתי, ונגד השארית אחר מותו, אתן לו בחומתי שם אשר יהיה טוב לו מבנים ובנות – כי הקיום המיני ושאריתו נפסק אחרי דור בניו, אבל שם זה, שם עולם יהיה אשר לא יכרת. (ו) ובני הנכר לשרתו – נגד עבודה ומצות (ואמר תחלה ישרתהו שירות קל ואח״כ יוסיף אומץ לאהבה את שם ה׳ וע״י שיעבוד מאהבה יהיו לו לעבדים העובדים תמיד ביום ובלילה כי העובד מיראה הוא רק משרת לפי החיוב והצורך אבל העובד את ה׳ מאהבה הוא עבד תמידי), כל שמר שבת מחללו נגד אמונה, ומחזיקים בבריתי נגד תורה. (ז) והביאותים אל הר קדשי – ושם ילמדו תורה ואמונה, כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים, ושמחתים בבית תפלתי הוא נגד עבודה, כי עולותיהם וזבחיהם יהיו לרצון על מזבחי – שלא יביאו אותם על חטא רק נדבה, ובזה יראו כי איני מבדילם מישראל רק ביתי יהיה בית תפלה לכל העמים. (ח) עוד אקבץ עליו – על נקבציו שיתקבץ מישראל עוד אקבץ עליו גרים. (ט) כל חיתו שדי – מתחיל ענין חדש, נגד נביאי השקר ומנהיגי הדור ההוא שלא היו מוכיחים את ישראל, מדמה במליצתו את ישראל לעדר הרחלים, שהרועה אינו משגיח עליו והעדר הפקר לזאבים וחיות רעות, קורא, אתם כל חיתו שדי אתיו לאכל – את הצאן האלה, ואף כל חיתו ביער הרחוקים מן הישוב באו לאכול, ואל תתיראו מן הרועים שומרי הצאן, כי