Haftarat Ki Tetze/5

EN/HEע/E

הפטרת כי תצא

Sources

Devarim 21:10דברים כ״א:י׳

When you go forth to battle against your enemies, and Hashem your God delivers them into your hands, and you carry them away captive,

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ י״י אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.

Devarim 23:10דברים כ״ג:י׳

When you go forth in camp against your enemies, then you shall keep yourselves from every evil thing.

כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע.

Shemuel I 17:1-17שמואל א י״ז:א׳-י״ז

(1) Now the Philistines gathered together their armies to battle, and they were gathered together at Socoh, which belongs to Judah, and they encamped between Socoh and Azekah, in Ephes-dammim. (2) And Saul and the men of Israel were gathered together, and they encamped in the valley of Elah, and set up battle against the Philistines. (3) And the Philistines stood on the mountain on the one side, and Israel stood on the mountain on the other side; and there was a valley between them. (4) And a champion went out from the camp of the Philistines, named Goliath, of Gath, whose height was six cubits and a span. (5) And he had a helmet of brass upon his head, and he was clad with a coat of mail; and the weight of the coat was five thousand shekels of brass. (6) And he had greaves of brass upon his legs, and a javelin of brass between his shoulders. (7) And the shaft of his spear was like a weaver's beam; and his spear's head weighed six hundred shekels of iron. And his shield-bearer went before him. (8) And he stood and cried to the armies of Israel, and he said to them, "Why do you come out to set up your battle? Am I not a Philistine and you servants to Saul? Choose you a man for yourselves and let him come down to me. (9) If he is able to fight with me and kill me, then we will be your servants; but if I prevail against him, and kill him, then you shall be our servants and serve us." (10) And the Philistine said, "I taunt the armies of Israel this day; give me a man, that we may fight together." (11) And when Saul and all Israel heard those words of the Philistine, they were dismayed and greatly afraid. (12) Now David was the son of that Ephrathite of Beth-lehem in Judah, whose name was Jesse, and he had eight sons; and the man was an old man in the days of Saul, advanced in years among men. (13) And the three eldest sons of Jesse had gone after Saul to the battle; and the names of his three sons that went to the battle were Eliab the first-born, and next to him Abinadab, and the third Shammah. (14) And David was the youngest; and the three eldest followed Saul. (15) Now David went back and forth from Saul to feed his father's sheep at Bethlehem. (16) And the Philistine drew near, morning and evening, and presented himself forty days. (17) And Jesse said to David his son, "Take now for your brothers an ephah of this parched corn, and these ten loaves, and carry them quickly to the camp to your brothers.

(ה וַעֲשָׂרָה לֶחֶם הַזֶּה וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ.

Shemuel I 17:1-37שמואל א י״ז:א׳-ל״ז

(1) Now the Philistines gathered together their armies to battle, and they were gathered together at Socoh, which belongs to Judah, and they encamped between Socoh and Azekah, in Ephes-dammim. (2) And Saul and the men of Israel were gathered together, and they encamped in the valley of Elah, and set up battle against the Philistines. (3) And the Philistines stood on the mountain on the one side, and Israel stood on the mountain on the other side; and there was a valley between them. (4) And a champion went out from the camp of the Philistines, named Goliath, of Gath, whose height was six cubits and a span. (5) And he had a helmet of brass upon his head, and he was clad with a coat of mail; and the weight of the coat was five thousand shekels of brass. (6) And he had greaves of brass upon his legs, and a javelin of brass between his shoulders. (7) And the shaft of his spear was like a weaver's beam; and his spear's head weighed six hundred shekels of iron. And his shield-bearer went before him. (8) And he stood and cried to the armies of Israel, and he said to them, "Why do you come out to set up your battle? Am I not a Philistine and you servants to Saul? Choose you a man for yourselves and let him come down to me. (9) If he is able to fight with me and kill me, then we will be your servants; but if I prevail against him, and kill him, then you shall be our servants and serve us." (10) And the Philistine said, "I taunt the armies of Israel this day; give me a man, that we may fight together." (11) And when Saul and all Israel heard those words of the Philistine, they were dismayed and greatly afraid. (12) Now David was the son of that Ephrathite of Beth-lehem in Judah, whose name was Jesse, and he had eight sons; and the man was an old man in the days of Saul, advanced in years among men. (13) And the three eldest sons of Jesse had gone after Saul to the battle; and the names of his three sons that went to the battle were Eliab the first-born, and next to him Abinadab, and the third Shammah. (14) And David was the youngest; and the three eldest followed Saul. (15) Now David went back and forth from Saul to feed his father's sheep at Bethlehem. (16) And the Philistine drew near, morning and evening, and presented himself forty days. (17) And Jesse said to David his son, "Take now for your brothers an ephah of this parched corn, and these ten loaves, and carry them quickly to the camp to your brothers. (18) And bring these ten cheeses to the captain of their thousand, and to your brothers you shall bring greetings and take their pledge. (19) Now Saul, and they, and all the men of Israel, are in the valley of Elah, fighting with the Philistines." (20) And David rose up early in the morning, and left the sheep with a keeper, and he took and went, as Jesse had commanded him; and he came to the barricade, as the host which was going forth to the fight shouted for the battle. (21) And Israel and the Philistines set up battle, army against army. (22) And David left his baggage in the hand of the keeper of the baggage, and ran to the army, and came and greeted his brothers. (23) And as he talked with them, behold, the champion, the Philistine of Gath, Goliath by name, came up out of the ranks of the Philistines, and spoke the same words; and David heard them. (24) And all the men of Israel, when they saw the man, fled from him and were very afraid. (25) And the men of Israel said, "Have you seen this man that has come up? Surely he has come up to taunt Israel! And it shall be, that the man who kills him, the king will enrich him with great riches, and will give him his daughter, and make his father's house free in Israel." (26) And David spoke to the men that stood by him, saying, "What shall be done to the man that kills this Philistine, and takes away the disgrace from Israel? For who is this uncircumcised Philistine, that he should have taunted the armies of the living God?" (27) And the people answered him after this manner, saying, "So shall it be done to the man that kills him." (28) And Eliab his eldest brother heard when he spoke to the men; and Eliab's anger was kindled against David, and he said, "Why have you come down? And with whom have you left those few sheep in the wilderness? I know your presumptuousness and the naughtiness of your heart; for you have come down that you might see the battle." (29) And David said, "What have I done now? Was it not but a word?" (30) And he turned away from him toward another, and spoke after the same manner; and the people answered him after the former manner. (31) And when the words which David spoke were heard, they told them before Saul; and he was taken to him. (32) And David said to Saul, "Let no man's heart fail within him; your servant will go and fight with this Philistine." (33) And Saul said to David, "You are not able to go against this Philistine to fight with him; for you are but a youth, and he is a man of war from his youth." (34) And David said to Saul, "Your servant kept his father's sheep; and when a lion or a bear came and took a lamb out of the flock, (35) I went out after him, and smote him, and delivered it out of his mouth; and when he arose against me, I caught him by his beard, and smote him, and slew him. (36) Your servant smote both the lion and the bear; and this uncircumcised Philistine shall be as one of them, seeing he has taunted the armies of the living God." (37) And David said, "The Lord that delivered me out of the paw of the lion and out of the paw of the bear, He will deliver me out of the hand of this Philistine." And Saul said to David, "Go, and Hashem shall be with you."

(א) וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים. (ב) וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים. (ג) וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם. (ד) וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גׇּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת גׇּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת. (ה) וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת. (ו) וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו. (ז) [וְעֵץ] (וחץ) חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו. (ח) וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא אֶל מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי. (ט) אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ. (י) וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה תְּנוּ לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד. (יא) וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכׇל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד. (יב) וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים. (יג) וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה אֱלִיאָב הַבְּכוֹר וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה. (יד) וְדָוִד הוּא הַקָּטָן וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל. (טו) וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם. (טז) וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם. (יז) וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ קַח נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה וַעֲשָׂרָה לֶחֶם הַזֶּה וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ. (יח) וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח. (יט) וְשָׁאוּל וְהֵמָּה וְכׇל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק הָאֵלָה נִלְחָמִים עִם פְּלִשְׁתִּים. (כ) וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר וַיִּטֹּשׁ אֶת הַצֹּאן עַל שֹׁמֵר וַיִּשָּׂא וַיֵּלֶךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי וַיָּבֹא הַמַּעְגָּלָה וְהַחַיִל הַיֹּצֵא אֶל הַמַּעֲרָכָה וְהֵרֵעוּ בַּמִּלְחָמָה. (כא) וַתַּעֲרֹךְ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה. (כב) וַיִּטֹּשׁ דָּוִד אֶת הַכֵּלִים מֵעָלָיו עַל יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים וַיָּרׇץ הַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם. (כג) וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גׇּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ מִגַּת [מִמַּעַרְכוֹת] (ממערות) פְּלִשְׁתִּים וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמַע דָּוִד. (כד) וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בִּרְאוֹתָם אֶת הָאִישׁ וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו וַיִּירְאוּ מְאֹד. (כה) וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל עֹלֶה וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חׇפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל. (כו) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים. (כז) וַיֹּאמֶר לוֹ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה לֵאמֹר כֹּה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ. (כח) וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ. (כט) וַיֹּאמֶר דָּוִד מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה הֲלוֹא דָּבָר הוּא. (ל) וַיִּסֹּב מֵאֶצְלוֹ אֶל מוּל אַחֵר וַיֹּאמֶר כַּדָּבָר הַזֶּה וַיְשִׁבֻהוּ הָעָם דָּבָר כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן. (לא) וַיִּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד וַיַּגִּדוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וַיִּקָּחֵהוּ. (לב) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה. (לג) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ כִּי נַעַר אַתָּה וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו. (לד) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת הַדּוֹב וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר. (לה) וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו וַיָּקׇם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו. (לו) גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדֹּב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים. (לז) וַיֹּאמֶר דָּוִד י״י אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד לֵךְ וַי״י יִהְיֶה עִמָּךְ.

Shemuel I 17:40שמואל א י״ז:מ׳

And he took his staff in his hand, and chose for himself five smooth stones out of the brook. And he put them in the shepherd's bag which he had, in his pack, and his sling was in his hand. And he drew near to the Philistine.

וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט וְקַלְעוֹ בְיָדוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל הַפְּלִשְׁתִּי.

Shemuel I 17:54שמואל א י״ז:נ״ד

And David took the head of the Philistine, and brought it to Jerusalem; but he put his armor in his tent.

וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלָ͏ִם וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאׇהֳלוֹ.

Shemuel I 18:14שמואל א י״ח:י״ד

And David had great success in all his ways; and Hashem was with him.

וַיְהִי דָוִד לְכׇל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַי״י עִמּוֹ.

Shemuel I 18:16שמואל א י״ח:ט״ז

But all Israel and Judah loved David; for he went out and came in before them.

וְכׇל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם.

Yeshayahu 51:12-23ישעיהו נ״א:י״ב-כ״ג

(12) I, even I, am He that comforts you. Who are you that you are afraid of man who shall die, and of the son of man that shall be made as grass? (13) You have forgotten Hashem your Maker, that stretched forth the heavens and laid the foundations of the earth; and fear continually all the day because of the fury of the oppressor, as he makes ready to destroy. And where is the fury of the oppressor? (14) He that is bent over shall be set free speedily; and he shall not go down dying into the pit, and his bread shall not fail. (15) For I am Hashem your God who stirs up the sea, that its waves roar; Hashem of hosts is His name. (16) And I have put My words in your mouth, and have covered you in the shadow of My hand, that I may plant the heavens and lay the foundations of the earth and say to Zion, "You are My people." (17) Awake, awake. Stand up, O Jerusalem, that have drunk at the hand of Hashem the cup of His fury. You have drunken the beaker, even the cup of staggering, and drained it. (18) There is no one to guide her among all the sons whom she has brought forth. There is no one that takes her by the hand of all the sons that she has brought up. (19) These two things have befallen you, who shall bemoan you? Desolation and destruction, and the famine and the sword; how shall I comfort you? (20) Your sons have fainted; they lie at the head of all the streets as an antelope in a net. They are full of the fury of Hashem, the rebuke of your God. (21) Therefore hear now this, you afflicted and drunken, but not with wine. (22) Thus says your Master, Hashem, and your God that pleads the cause of His people, "Behold, I have taken out of your hand the cup of staggering; the beaker, even the cup of My fury. You shall not drink it again. (23) And I will put it into the hand of those that afflict you; that have said to your soul, 'Bow down, that we may pass over'. And you have laid your back as the ground and as the street, to those that pass over."

(יב) אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת וּמִבֶּן אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן. (יג) וַתִּשְׁכַּח י״י עֹשֶׂךָ נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ וַתְּפַחֵד תָּמִיד כׇּל הַיּוֹם מִפְּנֵי חֲמַת הַמֵּצִיק כַּאֲשֶׁר כּוֹנֵן לְהַשְׁחִית וְאַיֵּה חֲמַת הַמֵּצִיק. (יד) מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ וְלֹא יָמוּת לַשַּׁחַת וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ. (טו) וְאָנֹכִי י״י אֱלֹהֶיךָ רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו י״י צְבָאוֹת שְׁמוֹ. (טז) וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה. (יז) הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד י״י אֶת כּוֹס חֲמָתוֹ אֶת קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה שָׁתִית מָצִית. (יח) אֵין מְנַהֵל לָהּ מִכׇּל בָּנִים יָלָדָה וְאֵין מַחֲזִיק בְּיָדָהּ מִכׇּל בָּנִים גִּדֵּלָה. (יט) שְׁתַּיִם הֵנָּה קֹרְאֹתַיִךְ מִי יָנוּד לָךְ הַשֹּׁד וְהַשֶּׁבֶר וְהָרָעָב וְהַחֶרֶב מִי אֲנַחֲמֵךְ. (כ) בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כׇּל חוּצוֹת כְּתוֹא מִכְמָר הַמְלֵאִים חֲמַת י״י גַּעֲרַת אֱלֹהָיִךְ. (כא) לָכֵן שִׁמְעִי נָא זֹאת עֲנִיָּה וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן. (כב) כֹּה אָמַר אֲדֹנַיִךְ י״י וֵאלֹהַיִךְ יָרִיב עַמּוֹ הִנֵּה לָקַחְתִּי מִיָּדֵךְ אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה אֶת קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתִי לֹא תוֹסִיפִי לִשְׁתּוֹתָהּ עוֹד. (כג) וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד מוֹגַיִךְ אֲשֶׁר אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ וְכַחוּץ לַעֹבְרִים.

Yeshayahu 52:1-12ישעיהו נ״ב:א׳-י״ב

(1) Awake, awake! Put on your strength, O Zion. Put on your beautiful garments, O Jerusalem, the holy city. For from now on the uncircumcised and the unclean shall no longer come to you. (2) Shake yourself from the dust. Arise, and sit down, O Jerusalem. Loosen yourself from the bands of your neck, O captive daughter of Zion. (3) For thus says Hashem, "You were sold for nothing. And you shall be redeemed without money." (4) For thus says Hashem God, "My people went down at first into Egypt to sojourn there; and the Assyrian oppressed them without cause. (5) "Now therefore, what do I do here," says Hashem, "seeing that My people is taken away for nothing? Those that rule over them howl," says Hashem, "and My name is blasphemed continually the whole day." (6) Therefore My people shall know My name. Therefore they shall know on that day that I, even He that spoke, behold, here I am. (7) How beautiful upon the mountains are the feet of the messenger of good tidings, that announces peace, the harbinger of good tidings, that announces salvation, that says to Zion, "Your God reigns!" (8) Hark, your watchmen! They lift up the voice; together they sing. For they shall see, eye to eye, Hashem returning to Zion. (9) Break forth into joy, sing together, you waste places of Jerusalem. For Hashem has comforted His people; He has redeemed Jerusalem. (10) Hashem has made bare His holy arm in the eyes of all the nations; and all the ends of the earth shall see the salvation of our God. (11) Depart, depart, go out from there. Touch no unclean thing. Go out of the midst of her; be clean, you that bear the vessels of Hashem. (12) For you shall not go out in haste and you shall not go by flight; for Hashem will go before you, and the God of Israel will be your rear guard.

(א) עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלַ͏ִם עִיר הַקֹּדֶשׁ כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא. (ב) הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלָ͏ִם [הִתְפַּתְּחִי] (התפתחו) מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן. (ג) כִּי כֹה אָמַר י״י חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ. (ד) כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה מִצְרַיִם יָרַד עַמִּי בָרִאשֹׁנָה לָגוּר שָׁם וְאַשּׁוּר בְּאֶפֶס עֲשָׁקוֹ. (ה) וְעַתָּה מַה לִּי פֹה נְאֻם י״י כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם מֹשְׁלָו יְהֵילִילוּ נְאֻם י״י וְתָמִיד כׇּל הַיּוֹם שְׁמִי מִנֹּאָץ. (ו) לָכֵן יֵדַע עַמִּי שְׁמִי לָכֵן בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אֲנִי הוּא הַמְדַבֵּר הִנֵּנִי. (ז) מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. (ח) קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב י״י צִיּוֹן. (ט) פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חׇרְבוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם כִּי נִחַם י״י עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלָ͏ִם. (י) חָשַׂף י״י אֶת זְרוֹעַ קׇדְשׁוֹ לְעֵינֵי כׇּל הַגּוֹיִם וְרָאוּ כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ. (יא) סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם טָמֵא אַל תִּגָּעוּ צְאוּ מִתּוֹכָהּ הִבָּרוּ נֹשְׂאֵי כְּלֵי י״י. (יב) כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם י״י וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

Yeshayahu 54:1-10ישעיהו נ״ד:א׳-י׳

(1) "Sing, O barren, you that did not bear. Break forth into singing and cry aloud, you that did not travail. For more are the children of the desolate than the children of the married wife, says Hashem. (2) Enlarge the place of your tent, and let them stretch forth the curtains of your habitations. Spare not; lengthen your cords and strengthen your stakes. (3) For you shall spread abroad on the right hand and on the left; and your seed shall possess the nations and inhabit the desolate cities. (4) Do not fear, for you shall not be ashamed. Do not be confounded, for you shall not be put to shame. For you shall forget the shame of your youth, and the reproach of your widowhood you shall not remember any more. (5) For your Maker is your husband; Hashem of hosts is His name. And the Holy One of Israel is your Redeemer, the God of the whole earth He shall be called. (6) For Hashem has called you as a wife forsaken and grieved in spirit; and a wife of youth, can she be rejected?" says your God. (7) "For a small moment have I forsaken you, but with great compassion I will gather you. (8) In an outburst of wrath I hid My face from you for a moment; but with everlasting kindness I will have compassion on you," says Hashem your Redeemer. (9) "For this is as the waters of Noah to Me. For as I have sworn that the waters of Noah should not go over the earth anymore, so have I sworn that I would not be angry with you or rebuke you. (10) For the mountains may depart, and the hills be removed, but My kindness shall not depart from you, and My covenant of peace shall not be removed", says Hashem that has compassion on you.

(א) רׇנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא חָלָה כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר י״י. (ב) הַרְחִיבִי מְקוֹם אׇהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי. (ג) כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ. (ד) אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד. (ה) כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ י״י צְבָאוֹת שְׁמוֹ וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי כׇל הָאָרֶץ יִקָּרֵא. (ו) כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ י״י וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ. (ז) בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ. (ח) בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ י״י. (ט) כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעׇר בָּךְ. (י) כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ י״י.

Yeshayahu 54:8ישעיהו נ״ד:ח׳

In an outburst of wrath I hid My face from you for a moment; but with everlasting kindness I will have compassion on you," says Hashem your Redeemer.

בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ י״י.

Yeshayahu 54:11-17ישעיהו נ״ד:י״א-י״ז

(11) "O you afflicted, tossed with tempest, and not comforted. Behold, I will set your stones in fair colors, and lay your foundations with sapphires. (12) And I will make your pinnacles of rubies, and your gates of carbuncles, and all your border of precious stones. (13) And all your children shall be taught of Hashem; and great shall be the peace of your children. (14) In righteousness you shall be established. You will be from oppression, for you shall not fear, and from ruin, for it shall not come near you. (15) Behold, they may gather together, but not by Me; whoever shall gather together against you shall fall because of you. (16) Behold, I have created the smith that blows the fire of coals and brings forth a weapon for his work; and I have created the waster to destroy. (17) No weapon that is formed against you shall prosper; and every tongue that shall rise against you in judgment you shall condemn. This is the heritage of the servants of Hashem, and their due reward from Me," says Hashem.

(יא) עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים. (יב) וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכׇל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ. (יג) וְכׇל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי י״י וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ. (יד) בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ. (טו) הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל. (טז) [הִנֵּה] (הן) אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל. (יז) כׇּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכׇל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי י״י וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם י״י.

Yeshayahu 54:11ישעיהו נ״ד:י״א

"O you afflicted, tossed with tempest, and not comforted. Behold, I will set your stones in fair colors, and lay your foundations with sapphires.

עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים.

Yeshayahu 55:1-5ישעיהו נ״ה:א׳-ה׳

(א) הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב. (ב) לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף בְּלוֹא לֶחֶם וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשׇׂבְעָה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ טוֹב וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם. (ג) הַטּוּ אׇזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים. (ד) הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים. (ה) הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע תִּקְרָא וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ לְמַעַן י״י אֱלֹהֶיךָ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ.

Yeshayahu 55:5ישעיהו נ״ה:ה׳

Behold, you shall call a nation that you do not know, and a nation that did not know you shall run to you because of Hashem your God, and for the Holy One of Israel, for He has glorified you.

הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע תִּקְרָא וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ לְמַעַן י״י אֱלֹהֶיךָ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ.

Yeshayahu 55:5ישעיהו נ״ה:ה׳

Behold, you shall call a nation that you do not know, and a nation that did not know you shall run to you because of Hashem your God, and for the Holy One of Israel, for He has glorified you.

הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע תִּקְרָא וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ לְמַעַן י״י אֱלֹהֶיךָ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ.

Yeshayahu 60ישעיהו ס׳

(1) Arise, shine, for your light has come, and the glory of Hashem has risen upon you. (2) For, behold, darkness shall cover the earth, and gross darkness the peoples. But upon you Hashem will arise and His glory shall be seen upon you. (3) And nations shall walk at your light, and kings at the brightness of your rising. (4) Lift up your eyes round about, and see. They all are gathered together, and come to you; your sons come from far, and your daughters are borne on the side. (5) Then you shall see and be radiant, and your heart shall throb and be enlarged. Because the abundance of the sea shall be turned to you; the wealth of the nations shall come to you. (6) The caravan of camels shall cover you, and of the young camels of Midian and Ephah all coming from Sheba. They shall bring gold and incense, and they shall proclaim the praises of Hashem. (7) All the flocks of Kedar shall be gathered together to you; the rams of Nebaioth shall minister to you. They shall come up with acceptance on My altar, and I will glorify My glorious house. (8) Who are these that fly as a cloud and as the doves to their cotes? (9) Surely the isles shall wait for Me, and the ships of Tarshish first, to bring your sons from far. their silver and their gold with them, for the name of Hashem your God, and for the Holy One of Israel, because He has glorified you. (10) And aliens shall build up your walls, and their kings shall minister to you. For in My wrath I smote you, but in My favor have I had compassion on you. (11) Your gates also shall be open continually, day and night, they shall not be shut, that men may bring to you the wealth of the nations, and their kings in procession. (12) For that nation and kingdom that will not serve you shall perish; yes, those nations shall be utterly wasted. (13) The glory of Lebanon shall come to you, the cypress, the plane-tree and the larch together to beautify the place of My sanctuary, and I will make the place of My feet glorious. (14) And the sons of those that afflicted you shall come bending to you; and all those that despised you shall bow down at the soles of your feet. And they shall call you the city of Hashem, the Zion of the Holy One of Israel. (15) Whereas you have been forsaken and hated, so that no man passed through you, I will make you an eternal excellency, a joy of many generations. (16) You shall also suck the milk of the nations, and shall suck the breast of kings. And you shall know that I Hashem am your Savior, and I, the Mighty One of Jacob, your Redeemer. (17) For brass I will bring gold, and for iron I will bring silver, and for wood brass, and for stones iron. I will also make your officers peace, and righteousness your magistrates. (18) Violence shall not be heard any more in your land, desolation nor destruction within your borders. But you shall call your walls salvation, and your gates praise. (19) The sun shall no longer be your light by day; the moon shall not give you for light for brightness; but Hashem shall be to you an everlasting light, and your God your glory. (20) Your sun shall no longer go down, and your moon shall not withdraw itself. For Hashem shall be your everlasting light; and the days of your mourning shall be ended. (21) Your people also shall all be righteous; they shall inherit the land forever, the branch of My planting, the work of My hands, in which I glory. (22) The smallest shall become a thousand, and the least a mighty nation; I Hashem will hasten it in its time.

(א) קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד י״י עָלַיִךְ זָרָח. (ב) כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח י״י וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. (ג) וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ. (ד) שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנוֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה. (ה) אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ. (ו) שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלֹּת י״י יְבַשֵּׂרוּ. (ז) כׇּל צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ יַעֲלוּ עַל רָצוֹן מִזְבְּחִי וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר. (ח) מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם. (ט) כִּי לִי אִיִּים יְקַוּוּ וׇאֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ בָּרִאשֹׁנָה לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם לְשֵׁם י״י אֱלֹהַיִךְ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ. (י) וּבָנוּ בְנֵי נֵכָר חֹמֹתַיִךְ וּמַלְכֵיהֶם יְשָׁרְתוּנֶךְ כִּי בְקִצְפִּי הִכִּיתִיךְ וּבִרְצוֹנִי רִחַמְתִּיךְ. (יא) וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִסָּגֵרוּ לְהָבִיא אֵלַיִךְ חֵיל גּוֹיִם וּמַלְכֵיהֶם נְהוּגִים. (יב) כִּי הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּךְ יֹאבֵדוּ וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָבוּ. (יג) כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן אֵלַיִךְ יָבוֹא בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי וּמְקוֹם רַגְלַי אֲכַבֵּד. (יד) וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כׇּל מְנַאֲצָיִךְ וְקָרְאוּ לָךְ עִיר י״י צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. (טו) תַּחַת הֱיוֹתֵךְ עֲזוּבָה וּשְׂנוּאָה וְאֵין עוֹבֵר וְשַׂמְתִּיךְ לִגְאוֹן עוֹלָם מְשׂוֹשׂ דּוֹר וָדוֹר. (טז) וְיָנַקְתְּ חֲלֵב גּוֹיִם וְשֹׁד מְלָכִים תִּינָקִי וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי י״י מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב. (יז) תַּחַת הַנְּחֹשֶׁת אָבִיא זָהָב וְתַחַת הַבַּרְזֶל אָבִיא כֶסֶף וְתַחַת הָעֵצִים נְחֹשֶׁת וְתַחַת הָאֲבָנִים בַּרְזֶל וְשַׂמְתִּי פְקֻדָּתֵךְ שָׁלוֹם וְנֹגְשַׂיִךְ צְדָקָה. (יח) לֹא יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ תְּהִלָּה. (יט) לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ וְהָיָה לָךְ י״י לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ. (כ) לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי י״י יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ. (כא) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר [מַטָּעַי] (מטעו) מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. (כב) הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי י״י בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה.

Pesikta DeRav Kahana 20פסיקתא דרב כהנא כ׳

רני עקרה (א) מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה (תהלים קי״ג:ט׳). שבע עקרות הן, שרה רבקה רחל ולאה ואשתו של מנוח וחנה וציון. ד״א מושיבי עקרת הבית (שם), זו אימינו שרה, ותהי שרי עקרה (בראשית י״א:ל׳). אם הבנים שמחה (תהלים שם), הניקה בנים שרה (בראשית כ״א:ז׳). ד״א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו רבקה, ויעתר יצחק לי״י לנכח אשתו כי עקרה היא (בראשית כ״ה:כ״א). אם הבנים שמחה (תהלים שם), ויעתר לו י״י ותהר רבקה אשתו (בראשית שם). ד״א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו לאה, וירא י״י כי שנואה לאה ויפתח את רחמה (בראשית כ״ט:ל״א), מיכן שהיתה לאה עקרה. אם הבנים שמחה (תהלים שם), כי ילדתי לו ששה בנים (בראשית ל׳:כ׳). ד״א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו רחל, ורחל עקרה (בראשית כ״ט:ל״א). אם הבנים שמחה (תהלים שם), בני רחל יוסף ובנימן (בראשית ל״ה:כ״ד). ד״א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו אשתו של מנוח, וירא מלאך י״י אל האשה ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת (שופטים י״ג:ג׳). אם הבנים שמחה (תהלים שם), והרית וילדת בן (שופטים שם). ד״א מושיבי עקרת הבית (תהלים קי״ג:ט׳), זו חנה, ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים (שמואל א׳ א׳:ב׳). אם הבנים שמחה (תהלים קי״ג:ט׳), ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות (שמואל א׳ ב׳:כ״א). ד״א מושיבי עקרת הבית (תהלים שם), זו ציון, רני עקרה לא ילדה (ישעיהו נ״ד:א׳). אם הבנים שמחה, ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וג׳ (ישעיהו מ״ט:כ״א). (ב) א״ר ראובן רני עקרה (ישעיהו נ״ד:א׳), הרי נא עקרה. א״ר מאיר עקרה, עקורה, אומה שעקרוה אומות העולם, הד״ה דכת׳ זכור י״י לבני אדום את יום ירושלם האומרים ערו ערו עד היסוד בה (תהלים קל״ז:ז׳). ר׳ אבא בר כהנא א׳ פגרו פגרו, כמה דאת או׳ חומת בבל הרחבה ערער תתערער (ירמיהו נ״א:נ״ח), שאר קוטע׳ דכוות ענייה. א״ר אבא בר כהנא עיקר מסובין משל לאה הן, אל׳ שהיו עושין רחל עיקר, כמה דאת אומ׳ ורחל עקרה (בראשית כ״ט:ל״א), א״ר יצחק רחל היתה עיקרה של בית, כמה דאת או׳ ורחל עקרה (שם), עיקר׳. תני ר׳ שמע׳ בן יוחיי לפי שכל הדברים תלויין ברחל, לפיכך נקראו בניי׳ לשמה, רחל מבכה על בניה (ירמיהו ל״א:י״ד). ולא סוף דבר לשמה, אלא אפילו לשם בנה, אולי יחנן י״י צבאות שארית יוסף (עמוס ה׳:ט״ו). ולשם בן בנה, הבן יקיר לי אפרים (ירמיהו ל״א:י״ט). (ג) לא ילדה (ישעיהו נ״ד:א׳). א״ר לוי כל מקום שנ׳ אין לה, הוה לה, שאר קוטעה דכוות ענייה. (ד) פצחי רינה וצהלי לא חלה (ישעיהו שם). בעשרה לשונות נקראת שמחה, גילה, שמחה, שישה, עליסה, עליצה, פיצחה, רינה, צהלה, חדווה, הרעה. ואית דמפקין הרעה ומעלין דיצה, ולפניו תדוץ דאבה (איוב מ״א:י״ד), מקרטעה כהדה חפיתא. (ה) כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר י״י (ישעיהו נ״ד:א׳). א״ר אבא בר כהנא כת׳ ומדברך נאוה (שיר השירים ד׳:ג׳), אפילו נוה עשוי מדבר, חייבין על מחיצתו והוא חרב כשם שחייבין על מחיצתו והוא בנוי. א״ר לוי בבניינה העמידה לי רשעי׳, כגון אחז מנשה אמון. בחורבנה העמידה לי צדיקים, כגון דניאל וחבורתו, מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו. ר׳ אחא בשם ר׳ יוחנן הרבה צדיקים העמידה לי בחורבנה יותר מצדיקים שהעמידה בביניינה. (ו) יהי פיסת בר בארץ בראש הרים ירעש כלבנון פריו וג׳ (תהלים ע״ב:ט״ז). ומה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם הראשון, ר׳ מאיר או׳ חיטין היו. ר׳ יודה בר׳ אליעיי א׳ ענבים היו. ר׳ אבא דעכו א׳ אתרוג היה. ר׳ יוסה א׳ תאינים היו. וכולם מביאים טעם לדבריהם. טע׳ דר׳ מאיר דא׳ חיטין היו, בנוהג שבעולם אדם שאין בו דעת הביריות אומרות חכים הוא דין דלא אכל פיתה דחיטין מן יומוי. ר׳ זעורא בעא קומי ר׳ שמואל בר רב יצחק, כתוב בו עץ ואת אמ׳ חטין היו, אמ׳ ליה מתמרות היו ועולות כארזי לבנון והיו משירות את זרען לארץ. טעמ׳ דר׳ יודה בר׳ אילעיי דא׳ ענבים היו, ענבימו ענבי רוש אשכלות מרורות למו (דברים ל״ב:ל״ב), אותן האשכולות הביאו מרורת לעול׳. טעמ׳ דר׳ אבא דעכו דא׳ אתרוג היה, ותאכל מן העץ (בראשית ג׳:י״ז), עץ שהוא נאכל כפריו, ואי זה זה, זה אתרוג. טעמ׳ דר׳ יוסה דא׳ תאינים היו, ויתפרו עלי תאינה ויעשו להם חגורות (בראשית ג׳:ז׳). ר׳ יהושע דסיכנין בשם ר׳ לוי למלך שהיה לו בן והיו לו שפחות הרבה, והיה מצוה אותו ואומ׳ לו, בני הזהר שלא תגע באחת מכל שפחות הללו. מה עשה, הלך וקילקל עם אחת מהן, וכיון שהרגיש בו אביו טרדו והוציאו מתוך פלטין, והיה מחזר על כל בתי אותן השפחות ולא היתה אחת מהן מקבלת אותו. נמצאת אתה או׳ אותה שקלקל עמה היא פתחה דלתיה וקיבלתו. כך כיון שאכל אדם הראשון מאותו האילן שמעו כל האילנות אומרים, הא גנבא, הא גנבא דיגנב דעתיה דברייה, דגנב דעתיה דמריה, אל תבואני רגל גאוה וג׳ (תהלים ל״ו:י״ב), אותה הרגל שפשטה בגאוה אל תבואני, ויד רשעים אל תנידני (שם שם), לא תנדנד אותי ביד, לא תיסב מיני טרפין. נמצאת את׳ או׳ אותו האילן שנתן לו פירות הוא נתן לו עלין, ויתפרו עלי תאינה ויעשו להם חגורות (בראשית ג׳:ז׳). מה הוה שמה דההיא תאנתה, ר׳ לוי א׳ ברת אלי, דהיא איתיאת אליתאה ובכיתה לעלמא. ר׳ ברכיה בשם ר׳ סימון בשם ר׳ יהושע בן לוי אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון לא גילה אותו הקב״ה ולא עתיד לגלותו. א׳ הקב״ה כת׳ והרגת את האשה ואת הבהמה (ויקרא כ׳:ט״ז), אם אדם חטא בהמה מה חטא, אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידה, לפיכך א׳ הקב״ה תיסקל. ד״א שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא הבהמה שנסקל איש פלוני על ידה. א׳ הק׳ אם על כבוד בניו חסתי, דין הוא שנחוס על כבודו. (ז) דילמה. ר׳ לעזר בן עזריה ור׳ לעזר המודעי הוון יתיבין עסיקין בהדין קרייה, בעת ההוא יקראו לירושלם כסא י״י (ירמיהו ג׳:י״ז). א׳ ליה ר׳ לעזר בן עזריה לר׳ אלעזר המודעי, ומחזקת היא ירוש׳, א׳ ליה עתיד הקב״ה לומר לה האריכי, הרחיבי, קבילי אוכלסייך, הרחיבי מקום אהליך וג׳ (ישעיהו נ״ד:ב׳). א״ר יוחנן עתידה ירושלם להיות מגעת לשערי דמשק, ומה טעמ׳, משא דבר י״י בארץ חדרך ודמשק מנוחתו (זכריה ט׳:א׳). מהו חדרך, ר׳ יודה ור׳ נחמיה. ר׳ יודה א׳ אין לשון זה חדרך אלא זה מלך המשיח, שהוא חד לאומות ורך לישר׳. ור׳ נחמיה אמ׳ המקום הוא נקרא חדרך. א״ר יוסי בן דורמסקית העבודה שאני מדמשק ויש שם מקום וקורין חדרך. א׳ ליה ומה את מקיים, ודמשק מנוחתו (שם), אלא מה התאינה הזאת צרה מלמטה ורחבה מלמעלה, כך עתידה ירושלם להיות מתרחבת ועולה והגליות באות ונינחות תחתיה, לקיים מה שנ׳ ודמשק מנוחתו (שם), ואין מנוחה אלא ירושלם, כמה דאת אומ׳ זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אותיה (תהלים קל״ב:י״ד). א׳ ליה ומה את מקיים ונבנתה העיר על תילה (ירמיהו ל׳:י״ח), א׳ ליה שאינה עתידה לזוז ממקומה, אלא מתרחבת ועולה מכל צדדיה והגליות באות ונינוחות תחתיה, לקיים מה שנ׳ כי ימין ושמאל תפרוצי (ישעיהו נ״ד:ג׳). הרי לארך, לרוחב מנין, ממגדל חננאל עד יקבי המלך (זכריה י״ד:י׳). ר׳ ברכיה א׳ עד אוקיינוס. ר׳ זכיי רבה א׳ עד שיחיה דיפו. ולא פלגין, מאן דא׳ עד אוקיינוס, יקבים שיקבם מלך מלכי המלכים ברוך הוא, ומאן דא׳ עד שיחיה דיפו, שיקבו המלך שלמה. הרי לאורך ולרוחב, לגובה מנין, ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות וג׳ (יחזקאל מ״א:ז׳). תני ר׳ אליע׳ בן יעקב עתידה ירושלם להיות רמה ועולה עד שתהא מגעת לכסא הכבוד ואו׳ להק׳ צר לי המקום גשה לי ואשבה (ישעיהו מ״ט:כ׳). יוסי בר׳ ירמיה דוסטי בשם ר׳ לוי ועדיין אין את יודע מה הוא שבחה של ירושלם, אלא מה דכת׳ ואני אהיה לה נאם י״י חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה (זכריה ב׳:ט׳), מכאן את יודע שבחה של ירושלם. חסילה.

Rambam Hilkhot Tefillah uBirkat Kohanim 13:19רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ג:י״ט

It is customary on the three Sabbaths before Tish'ah B'Av to read haftarot of rebuke. On the first Sabbath, we read [the passage,] Divrei Yirmiyahu (Jeremiah 1:1-2:3) as the haftarah. On the second [Sabbath], we read [the passage,] Chazon Yishayahu (Isaiah 1:1-27). On the third [Sabbath], we read [the passage,] Eichah hay'ta l'zonah (Isaiah 1:21). Similarly, on the Sabbath after Tish'ah B'Av we read [the passage Nachamu, nachamu, ami (Isaiah 40:1-26) as the haftarah. It is the common custom in our cities to read the comforting prophecies of Isaiah as the haftarot from Tish'ah B'Av until Rosh HaShanah. On the Sabbath between Rosh HaShanah and Yom Kippur, we read [the passage,] Shuvah Yisrael as the haftarah.

נהגו כל ישראל להיות מפטירין קודם לתשעה באב בשלש שבתות בדברי תוכחה. שבת ראשונה מפטירין ״דברי ירמיהו״ וכו׳ (ירמיהו א׳:א׳), שניה ״חזון ישעיהו״ (ישעיהו א׳:א׳), שלישית ״איכה היתה לזונה״ (ישעיהו א׳:כ״א). וכן, שבת שאחר תשעה באב מפטירין ״נחמו נחמו עמי״ (ישעיהו מ׳:א׳). ומנהג פשוט בערינו להיות מפטירין בנחמות ישעיה מאחר תשעה באב עד ראש השנה. ושבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים מפטירין ״שובה ישראל״ (הושע י״ד:ב׳):

Rambam Mishneh Torah Seder Tefilot 7רמב"ם משנה תורה סדר תפילות ז׳

(א) המפטיר בנביא מברך לפניה, ברוך אתה י״י אלהינו מלך העולם אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת ברוך אתה י״י הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק. ומברך לאחריה, ברוך אתה י״י אלהינו מלך העולם צור כל העולמים צדיק בכל הדורות האל הנאמן האומר ועושה מדבר ומקיים אשר כל דבריו האמת והצדק, נאמן אתה הוא י״י אלהינו ונאמנים דבריך דבר מדבריך אחור לא ישוב ריקם כי אל נאמן אתה ברוך אתה י״י האל הנאמן בכל דבריו. רחם על ציון כי היא בית חיינו לעגמת נפש תנקום נקם מהרה בימינו ותבנה מהרה ברוך אתה י״י בונה ירושלים. את צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך ברוך אתה י״י מגן דוד. על התורה ועל הנביאים ועל יום המנוח הזה שנתתה לנו י״י אלהינו לקדושה לכבוד ולתפארת, על הכל אנו מברכין את שמך ברוך אתה י״י מקדש השבת. וביום טוב הוא אומר ועל יום טוב מקרא קודש הזה שנתתה לנו לששון ולשמחה ברוך אתה י״י מקדש ישראל והזמנים. ואם היה שבת ויום טוב כולל שניהן וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. כנוסח שהוא חותם בתפילה בברכה אמצעית באותו היום, כך הוא חותם בברכה אחרונה זו. (ב) העניינות שנהגו רוב העם לקרות מן הנביאים בכל שבת ושבת ומפטירין בהן, אלו הן, בראשית, ״הן עבדי אתמך בו״ עד ״אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים״ בישעיה (ישעיהו מ״ב:א׳-ט״ז). אלה תולדות נח, ״רני עקרה לא ילדה״ בישעיה עד ״הטו אזנכם ולכו אלי״ (ישעיהו נ״ד:א׳ – נ״ה:ג׳). לך לך, ״ואל מי תדמיוני ואשוה״ עד ״אני י״י אענם אלהי ישראל לא אעזבם״ בישעיה (ישעיהו מ׳:כ״ה – מ״א:י״ז). וירא אליו, ״ואשה אחת מנשי״ וכו׳ עד ״ותשא את בנה ותצא״ במלכים (מלכים ב׳ ד׳:א׳-ל״ז). ויהיו חיי שרה, תחילת מלכים עד ״יחי אדוני המלך דוד לעולם״ (מלכים א׳ א׳:א׳-ל״א). ואלה תולדות יצחק, ״משא דבר י״י אל ישראל ביד מלאכי״ עד ״וערבה לי״י״ וכו׳ בתרי עשר (מלאכי א׳:א׳ – ג׳:ד׳). ויצא יעקב, ״ועמי תלואים למשובתי״ וכו׳ עד ״ובנביא העלה״ וכו׳ בתרי עשר (הושע י״א:ז׳ – י״ב:י״ד). וישלח יעקב, ״חזון עובדיה״ עד סוף ספרו בתרי עשר (עבדיה א׳:א׳-כ״א). וישב יעקב, ״על שלשה פשעי ישראל״ וכו׳ עד ״אריה שאג מי לא יירא״ וכו׳ בתרי עשר (עמוס ב׳:ו׳ – ג׳:ח׳). ויהי מקץ, ״וייקץ שלמה והנה חלום״ וכו׳ עד ״ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל״ במלכים (מלכים א׳ ג׳:ט״ו – ד׳:א׳). ויגש אליו, ״ואתה בן אדם קח לך עץ אחד״ וכו׳ עד ״וידעו הגויים כי אני י״י״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל ל״ז:ט״ז-כ״ח). ויחי יעקב, ״ויקרבו ימי דוד למות״ וכו׳ עד ״ושלמה ישב על כסא דוד״ וכו׳ במלכים (מלכים א׳ ב׳:א׳-י״ב). ואלה שמות, ״בן אדם הודע את״ וכו׳ עד ״ויצא לך שם בגויים״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל ט״ז:ב׳-י״ד). וארא, ״ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר״ וכו׳ עד ״ביום ההוא אצמיח קרן״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל כ״ח:כ״ד – כ״ט:כ״א). בא אל פרעה, ״משא מצרים״ וכו׳ עד ״אשר ברכו י״י צבאות״ בישעיה (ישעיהו י״ט:א׳-כ״ה). ויהי בשלח, שירת דבורה מן ״ויכנע אלהים ביום ההוא״ וכו׳ עד ״ותשקוט הארץ ארבעים שנה״ (שופטים ד׳:כ״ג – ה׳:ל״א). וישמע יתרו, ״בשנת מות המלך עזיהו״ וכו׳ עד ״למרבה המשרה״ וכו׳ בישעיה (ישעיהו ו׳:א׳ – ט׳:ו׳). ואלה המשפטים, ״הדבר אשר היה אל ירמיהו״ וכו׳ עד ״לא יכרת איש ליונדב בן רכב״ וכו׳ (ירמיהו ל״ד:ח׳ (או: ל״ה:א׳) – ל״ה:י״ט). ויקחו לי תרומה, ״וי״י נתן חכמה לשלמה״ וכו׳ עד ״ושכנתי בתוך בני ישראל״ וכו׳ במלכים (מלכים א׳ ה׳:כ״ו – ו׳:י״ג). ואתה תצוה, ״הגד את בית ישראל״ וכו׳ עד ״ורציתי אתכם״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל מ״ג:י׳-כ״ז). כי תשא, ״ודבר י״י היה אל אליהו״ וכו׳ עד ״וירכב אחאב וילך יזרעאלה״ במלכים (מלכים א׳ י״ח:א׳-מ״ה). ויקהל, ״וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצור״ עד ״ותתם מלאכת העמודים״ במלכים (מלכים א׳ ז׳:י״ג-כ״ב). אלה פקודי, ״ויעש חירום את הכיורות״ וכו׳ במלכים עד ״והפותות לדלתות הבית הפנימי״ וכו׳ במלכים (מלכים א׳ ז׳:מ׳-נ׳). ויקרא, ״עם זו יצרתי לי״ וכו׳ עד ״כה אמר י״י מלך ישראל וגואלו״ וכו׳ בישעיה (ישעיהו מ״ג:כ״א – מ״ד:ו׳). צו את אהרן, ״עולותיכם ספו על זבחיכם״ וכו׳ עד ״כי באלה חפצתי נאם י״י״ בירמיה (ירמיהו ז׳:כ״א – ט׳:כ״ג). ויהי ביום השמיני, ״ויוסף עוד דוד את כל בחור״ וכו׳ עד ״כל אשר בלבבך לך עשה״ בשמואל (שמואל ב׳ ו׳:א׳ – ז׳:ג׳). אשה כי תזריע, ״ואיש בא מבעל שלישה״ וכו׳ עד ״וילך מאתו כברת ארץ״ במלכים (מלכים ב׳ ד׳:מ״ב – ה׳:י״ט). זאת תהיה, ״ויאמר אלישע״ וכו׳ ״וארבעה אנשים״ וכו׳ ומדלג עד ״ולא השליכם מעל פניו״ וכו׳ במלכים (מלכים ב׳ ז׳:א׳ – ז׳:ג׳ – י״ג:כ״ג). אחרי מות, ״התשפוט התשפוט״ וכו׳ עד ״ונחלת בך לעיני גויים״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל כ״ב:ב׳-ט״ז). קדושים תהיו, ״באו אנשים מזקני ישראל״ וכו׳ עד ״צבי היא לכל הארצות״ ביחזקאל (יחזקאל כ׳:א׳-ט״ו). אמור אל הכהנים, ״והכהנים הלויים בני צדוק״ וכו׳ עד ״כל נבלה״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל מ״ד:ט״ו-ל״א). בהר סיני, ״י״י עוזי ומעוזי ומנוסי״ וכו׳ עד ״רפאני י״י וארפא״ בירמיה (ירמיהו ט״ז:י״ט – י״ז:י״ד). אם בחקותי, ״הנבא על רועי ישראל״ וכו׳ עד ״והצלתים מיד העובדים בהם״ ביחזקאל (יחזקאל ל״ד:ב׳-כ״ז). במדבר סיני, ״והיה מספר בני ישראל״ וכו׳ עד ״וארשתיך לי באמונה״ וכו׳ בתרי עשר (הושע ב׳:א׳-כ״ב). נשא, ״ויהי איש אחד מצרעה״ וכו׳ עד ״ויגדל הנער ויברכהו י״י״ בשופטים (שופטים י״ג:ב׳-כ״ד). בהעלותך, ״רני ושמחי בת ציון״ וכו׳, עד ״ידי זרובבל יסדו״ וכו׳ בתרי עשר (זכריה ב׳:י״ד – ד׳:ט׳). שלח לך, ״וישלח יהושע בן נון״ וכו׳ עד ״וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו״ (יהושע ב׳:א׳-כ״ד). ויקח קרח, ״ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל״ וכו׳ עד ״כי לא יטוש י״י״ וכו׳ בשמואל (שמואל א׳ י״א:י״ד – י״ב:כ״ב). זאת חקת, ״ויפתח הגלעדי״ וכו׳ עד ״מימים ימימה״ וכו׳ בשופטים (שופטים י״א:א׳-מ׳). וירא בלק, ״והיה שארית יעקב״ וכו׳ עד ״והצנע לכת עם אלהיך״ בתרי עשר (מיכה ה׳:ו׳ – ו׳:ח׳). פינחס, ״ויד י״י היתה אל אליהו״ וכו׳ עד ״ויקם וילך אחרי אליהו״ במלכים (מלכים א׳ י״ח:מ״ו – י״ט:כ״א). ראשי המטות, ״ויתן משה למטה בני ראובן״ וכו׳ עד ״ויחלקו את הארץ״ ביהושע (יהושע י״ג:ט״ו – י״ד:ה׳). אלה מסעי, ״אלה הנחלות״ וכו׳ עד ״ויתנו בני ישראל ללויים״ ביהושע (יהושע י״ט:נ״א – כ״א:ג׳). אלה הדברים, ״ואלה הדברים אשר דבר י״י אל ישראל ואל יהודה״ וכו׳ עד ״והייתם לי לעם״ בירמיה (ירמיהו ל׳:ד׳-כ״ב). ואתחנן, ״ואתפלל אל י״י אחרי תתי״ וכו׳ עד ״שדות בכסף יקנו״ וכו׳ בירמיה (ירמיהו ל״ב:ט״ז-מ״ד). והיה עקב, ״הלוך וקראת באזני ירושלים״ וכו׳ עד ״והתברכו בו גויים ובו יתהללו״ בירמיה (ירמיהו ב׳:ב׳ – ד׳:ב׳). ראה אנכי, ״הנה ימים באים נאם י״י והקימותי לדוד צמח צדיק״ וכו׳ עד ״אם יסתר איש במסתרים״ בירמיה (ירמיהו כ״ג:ה׳-כ״ד). שופטים, ״ויהי כאשר זקן שמואל״ וכו׳ עד ״ויאמר שמואל אל אנשי ישראל״ וכו׳ בשמואל (שמואל א׳ ח׳:א׳-כ״ב). כי תצא, ״ויאספו פלשתים את מחניהם״ וכו׳ עד ״ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וי״י עמו״ בשמואל (שמואל א׳ י״ז:א׳ – י״ח:י״ד). והיה כי תבוא, ״אז יבנה יהושע מזבח״ וג׳ עד ״ולא היה כיום ההוא״ וכו׳ (יהושע ח׳:ל׳ – י׳:י״ד). אתם נצבים, ״ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל״ וכו׳ עד ״כרמים וזיתים אשר לא נטעתם״ וכו׳ (יהושע כ״ד:א׳-י״ג). האזינו, ״ולקחתי אני מצמרת הארז״ וכו׳ עד ״והשיבו וחיו״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל י״ז:כ״ב – י״ח:ל״ב). וזאת הברכה, ״ויהי אחרי מות משה עבד י״י״ וכו׳ ומדלג עד ״ויהי י״י את יהושע״ וכו׳ (יהושע א׳:א׳ – ו׳:כ״ז). (ג) כל שבת שקורין בה שתי פרשיות, מפטירין מענין פרשה אחרונה, וזה הוא המנהג ברוב המקומות. וכן נהגו רוב העם להיות מפטירין בנחמות ישעיה מאחר תשעה באב עד ראש השנה. בשבת שאחר תשעה באב, ״נחמו נחמי עמי״ וכו׳ (ישעיהו מ׳:א׳), בשניה ״ותאמר ציון עזבני י״י״ וכו׳ (ישעיהו מ״ט:י״ד), בשלישית, ״עניה סוערה״ וכו׳ (ישעיהו נ״ד:י״א), ברביעית, ״אנכי אנכי הוא מנחמכם״ וכו׳ (ישעיהו נ״א:י״ב), בחמישית, ״רני עקרה לא ילדה״ (ישעיהו נ״ד:א׳), בשישית, ״קומי אורי כי בא אורך״ (ישעיהו ס׳:א׳), בשביעית, ״שוש אשיש״ וכו׳ (ישעיהו ס״א:י׳).

Magen Avraham Orach Chayyim 425:1מגן אברהם אורח חיים תכ״ה:א׳

וי״א השמים כסאי. ואז מפטירין בכי תצא רני עקרה וגם עניה סוערה (לבוש סי׳ תקפ״א):