Haftarat Shemot/5

EN/HEע/E

הפטרת שמות

Sources

Shemot 1:1שמות א׳:א׳

And these are the names of the sons of Yisrael who came to Egypt with Yaakov, each man and his household came.

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.

Yeshayahu 27:5ישעיהו כ״ז:ה׳

Or else, let him take hold of My strength, that he may make peace with Me; yes, let him make peace with Me.

אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעוּזִּי יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי.

Yeshayahu 27:6-13ישעיהו כ״ז:ו׳-י״ג

(6) In days to come, Jacob shall take root, Israel shall blossom and bud, and the face of the world shall be filled with fruitage. (7) Has He smitten him as He smote those that smote him? Or is he slain according to the slaughter of those that were slain by Him? (8) In full measure, when you send her away, you contend with her. He has removed her with His rough blast on the day of the east wind. (9) Therefore, by this the iniquity of Jacob shall be expiated, and this is all the fruit of taking away his sin: When he makes all the stones of the altar as chalkstones that are beaten in pieces, so that the Asherim and the sun images shall rise no more. (10) For the fortified city is solitary, a habitation abandoned and forsaken, like the wilderness. There the calf shall feed, and there he shall lie down and consume its branches. (11) When its boughs are withered, they shall be broken off. The women shall come, and set them on fire; for it is a people of no understanding. Therefore He that made them will not have compassion upon them, and He that formed them will not be gracious to them. (12) And it shall come to pass on that day that Hashem will thresh from the flood of the River to the Brook of Egypt, and you shall be gathered one by one, O you children of Israel. (13) And it shall come to pass on that day that a great horn shall be blown. And those were lost in the land of Assyria shall come, and those that were dispersed in the land of Egypt; and they shall worship Hashem on the holy mountain in Jerusalem.

(ו) הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל תְּנוּבָה. (ז) הַכְּמַכַּת מַכֵּהוּ הִכָּהוּ אִם כְּהֶרֶג הֲרֻגָיו הֹרָג. (ח) בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה הָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים. (ט) לָכֵן בְּזֹאת יְכֻפַּר עֲוֺן יַעֲקֹב וְזֶה כׇּל פְּרִי הָסִר חַטָּאתוֹ בְּשׂוּמוֹ כׇּל אַבְנֵי מִזְבֵּחַ כְּאַבְנֵי גִר מְנֻפָּצוֹת לֹא יָקֻמוּ אֲשֵׁרִים וְחַמָּנִים. (י) כִּי עִיר בְּצוּרָה בָּדָד נָוֶה מְשֻׁלָּח וְנֶעֱזָב כַּמִּדְבָּר שָׁם יִרְעֶה עֵגֶל וְשָׁם יִרְבָּץ וְכִלָּה סְעִפֶיהָ. (יא) בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה נָשִׁים בָּאוֹת מְאִירוֹת אוֹתָהּ כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ וְיֹצְרוֹ לֹא יְחֻנֶּנּוּ. (יב) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יַחְבֹּט י״י מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר עַד נַחַל מִצְרָיִם וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (יג) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַי״י בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָ͏ִם.

Yeshayahu 28:1-13ישעיהו כ״ח:א׳-י״ג

(1) Woe to the crown of pride of the drunkards of Ephraim and to the fading flower of his glorious beauty which is on the head of the fat valley of those that are smitten down with wine! (2) Behold, Hashem has a mighty and strong one, as a storm of hail, a tempest of destruction, as a storm of mighty waters overflowing, that casts down to the earth with violence. (3) The crown of pride of the drunkards of Ephraim shall be trodden under foot. (4) And the fading flower of his glorious beauty which is on the head of the fat valley shall be as the first-ripe fig before the summer, which one looks upon it and while it is yet in his hand, he eats it up. (5) On that day Hashem of hosts shall be for a crown of glory and for a diadem of beauty to the residue of His people; (6) and for a spirit of judgment to him that sits in judgment, and for strength to those that turn back the battle at the gate. (7) But these also reel through wine, and stagger through strong drink. The priest and the prophet reel through strong drink; they are confused because of wine. They stagger because of strong drink. They reel in vision; they totter in judgment. (8) For all tables are full of filthy vomit, and no place is clean. (9) Whom shall one teach knowledge? And whom shall one make to understand the message? Those that are weaned from the milk, those that are drawn from the breasts? (10) For it is precept by precept, precept by precept, line by line, line by line, here a little, there a little. (11) For with stammering lips and with a strange tongue he will speak to this people, (12) to whom it was said, "This is the rest; give rest to the weary", and, "This is the refreshing"; yet they would not hear. (13) And so the word of Hashem is to them precept by precept, precept by precept, line by line, line by line, here a little, there a little, that they may go, and fall backward, and be broken, and snared, and taken.

(א) הוֹי עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם וְצִיץ נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים הֲלוּמֵי יָיִן. (ב) הִנֵּה חָזָק וְאַמִּץ לַאדֹנָי כְּזֶרֶם בָּרָד שַׂעַר קָטֶב כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים הִנִּיחַ לָאָרֶץ בְּיָד. (ג) בְּרַגְלַיִם תֵּרָמַסְנָה עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכּוֹרֵי אֶפְרָיִם. (ד) וְהָיְתָה צִיצַת נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה. (ה) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה י״י צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ. (ו) וּלְרוּחַ מִשְׁפָּט לַיּוֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּט וְלִגְבוּרָה מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה שָׁעְרָה. (ז) וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה. (ח) כִּי כׇּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם. (ט) אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם. (י) כִּי צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם. (יא) כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל הָעָם הַזֶּה. (יב) אֲשֶׁר אָמַר אֲלֵיהֶם זֹאת הַמְּנוּחָה הָנִיחוּ לֶעָיֵף וְזֹאת הַמַּרְגֵּעָה וְלֹא אָבוּא שְׁמוֹעַ. (יג) וְהָיָה לָהֶם דְּבַר י״י צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ.

Yeshayahu 28:9ישעיהו כ״ח:ט׳

Whom shall one teach knowledge? And whom shall one make to understand the message? Those that are weaned from the milk, those that are drawn from the breasts?

אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם.

Yeshayahu 28:13ישעיהו כ״ח:י״ג

And so the word of Hashem is to them precept by precept, precept by precept, line by line, line by line, here a little, there a little, that they may go, and fall backward, and be broken, and snared, and taken.

וְהָיָה לָהֶם דְּבַר י״י צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ.

Yeshayahu 28:16ישעיהו כ״ח:ט״ז

Therefore, thus says Hashem God, "Behold, I lay a stone in Zion for a foundation, a tried stone, a costly corner-stone of sure foundation; he that believes shall not make haste.

לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד מוּסָּד הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ.

Yeshayahu 28:26ישעיהו כ״ח:כ״ו

For He instructs him to justice; His God teaches him.

וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהָיו יוֹרֶנּוּ.

Yeshayahu 29:18ישעיהו כ״ט:י״ח

And on that day the deaf shall hear the words of a book, and the eyes of the blind shall see out of obscurity and out of darkness.

וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה.

Yeshayahu 29:22-23ישעיהו כ״ט:כ״ב-כ״ג

(22) Therefore thus says Hashem, who redeemed Abraham, concerning the house of Jacob, "Jacob shall not now be ashamed; his face shall not now become pale. (23) When he sees his children, the work of My hands, in the midst of him, they shall sanctify My name. Yes, they shall sanctify the Holy One of Jacob, and they shall stand in awe of the God of Israel.

(כב) לָכֵן כֹּה אָמַר י״י אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ. (כג) כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ.

Yeshayahu 30:18ישעיהו ל׳:י״ח

And therefore Hashem will wait, that He may be gracious to you. And therefore He will be exalted, that He may have compassion upon you. For Hashem is a God of justice; happy are all those that wait for Him.

וְלָכֵן יְחַכֶּה י״י לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט י״י אַשְׁרֵי כׇּל חוֹכֵי לוֹ.

Yirmeyahu 1ירמיהו א׳

(1) The words of Jeremiah the son of Hilkiah, of the priests who were in Anathoth in the land of Benjamin, (2) to whom the word of Hashem came in the days of Josiah the son of Amon, king of Judah, in the thirteenth year of his reign. (3) It came also in the days of Jehoiakim the son of Josiah, king of Judah, to the end of the eleventh year of Zedekiah, the son of Josiah, king of Judah, to the carrying away of Jerusalem captive in the fifth month. (4) Now the word of Hashem came to me, saying, (5) "Before I formed you in the belly I knew you, and before you came forth out of the womb I sanctified you; I have appointed you a prophet to the nations." (6) Then I said, "Ah, Lord Hashem! Behold, I don't know how to speak; for I am a child." (7) But Hashem said to me, "Don't say, 'I am a child'; for to whomever I shall send you, you shall go, and whatever I shall command you, you shall speak. (8) Don't be afraid because of them; for I am with you to deliver you," says Hashem. (9) Then Hashem put forth His hand, and touched my mouth; and Hashem said to me, "Behold, I have put My words in your mouth. (10) Behold, I have this day set you over the nations and over the kingdoms, to pluck up and to break down and to destroy and to overthrow, to build and to plant." (11) Moreover the word of Hashem came to me, saying, "Jeremiah, what do you see?" I said, "I see a rod of an almond tree." (12) Then Hashem said to me, "You have seen well, for I watch over My word to perform it." (13) The word of Hashem came to me the second time, saying, "What do you see?" I said, "I see a boiling caldron; and the face of it is from the north." (14) Then Hashem said to me, "Out of the north evil shall break forth on all the inhabitants of the land." (15) "For, behold, I will call all the families of the kingdoms of the north," says Hashem; "and they shall come, and they shall set everyone his throne at the entrance of the gates of Jerusalem, and against all the walls of it round about, and against all the cities of Judah. (16) I will utter My judgments against them touching all their wickedness, in that they have forsaken Me, and have burned incense to other gods, and worshiped the works of their own hands. (17) You therefore gird up your waist, and arise, and speak to them all that I command you. Don't be dismayed at them, lest I dismay you before them. (18) For, behold, I have made you this day a fortified city, and an iron pillar, and bronze walls, against the whole land, against the kings of Judah, against its princes, against its priests, and against the people of the land. (19) They shall fight against you; but they shall not prevail against you, for I am with you," says Hashem, "to deliver you."

(א) דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן. (ב) אֲשֶׁר הָיָה דְבַר י״י אֵלָיו בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמׇלְכוֹ. (ג) וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בֶן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד גְּלוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי. (ד) וַיְהִי דְבַר י״י אֵלַי לֵאמֹר. (ה) בְּטֶרֶם [אֶצׇּרְךָ] (אצורך) בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ. (ו) וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי. (ז) וַיֹּאמֶר י״י אֵלַי אַל תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי כִּי עַל כׇּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ תְּדַבֵּר. (ח) אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ נְאֻם י״י. (ט) וַיִּשְׁלַח י״י אֶת יָדוֹ וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר י״י אֵלַי הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ. (י) רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ. (יא) וַיְהִי דְבַר י״י אֵלַי לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה. (יב) וַיֹּאמֶר י״י אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ. (יג) וַיְהִי דְבַר י״י אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה. (יד) וַיֹּאמֶר י״י אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כׇּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. (טו) כִּי הִנְנִי קֹרֵא לְכׇל מִשְׁפְּחוֹת מַמְלְכוֹת צָפוֹנָה נְאֻם י״י וּבָאוּ וְנָתְנוּ אִישׁ כִּסְאוֹ פֶּתַח שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם וְעַל כׇּל חוֹמֹתֶיהָ סָבִיב וְעַל כׇּל עָרֵי יְהוּדָה. (טז) וְדִבַּרְתִּי מִשְׁפָּטַי אוֹתָם עַל כׇּל רָעָתָם אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם. (יז) וְאַתָּה תֶּאְזֹר מׇתְנֶיךָ וְקַמְתָּ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֵת כׇּל אֲשֶׁר אָנֹכִי אֲצַוֶּךָּ אַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם פֶּן אֲחִתְּךָ לִפְנֵיהֶם. (יח) וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת עַל כׇּל הָאָרֶץ לְמַלְכֵי יְהוּדָה לְשָׂרֶיהָ לְכֹהֲנֶיהָ וּלְעַם הָאָרֶץ. (יט) וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא יוּכְלוּ לָךְ כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם י״י לְהַצִּילֶךָ.

Yirmeyahu 1:19ירמיהו א׳:י״ט

They shall fight against you; but they shall not prevail against you, for I am with you," says Hashem, "to deliver you."

וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא יוּכְלוּ לָךְ כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם י״י לְהַצִּילֶךָ.

Yirmeyahu 2:1-3ירמיהו ב׳:א׳-ג׳

(1) The word of Hashem came to me, saying, (2) "Go, and cry in the ears of Jerusalem, saying, 'Thus says Hashem, 'I remember for you the kindness of your youth, the love of your betrothals, how you went after me in the wilderness, in a land that was not sown. (3) 'Israel is holiness to Hashem, the first fruits of His produce. All who devour him shall be held guilty; evil shall come on them,'" says Hashem.

(א) וַיְהִי דְבַר י״י אֵלַי לֵאמֹר. (ב) הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאׇזְנֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר כֹּה אָמַר י״י זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. (ג) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַי״י רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כׇּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם י״י.

Yechezkel 16:1-14יחזקאל ט״ז:א׳-י״ד

(1) Again the word of Hashem came to me, saying, (2) "Son of man, cause Jerusalem to know her abominations; (3) and say, 'Thus says Adonai Elohim to Jerusalem, 'Your origin and your birth is of the land of the Canaanite; the Amorite was your father, and your mother was a Hittite. (4) As for your birth, on the day you were born your navel was not cut, neither were you washed in water to cleanse you; you weren't salted at all, nor swaddled at all. (5) No eye pitied you, to do any of these things to you, to have compassion on you; but you were cast out in the open field, for your person was abhorred on the day that you were born. (6) When I passed by you, and saw you weltering in your blood, I said to you, 'in your blood, live'; yes, I said to you, 'in your blood, live'. (7) I caused you to multiply as that which grows in the field, and you increased and grew great, and you attained to excellent ornament; your breasts were fashioned, and your hair was grown; yet you were naked and bare. (8) Now when I passed by you, and looked at you, behold, your time was the time of love; and I spread My skirt over you, and covered your nakedness. Yes, I swore to you, and entered into a covenant with you,' says Adonai Elohim, 'and you became Mine. (9) Then I washed you with water; yes, I thoroughly washed away your blood from you, and I anointed you with oil. (10) I clothed you also with embroidered work, and shod you with sealskin, and I girded you about with fine linen, and covered you with silk. (11) I decked you with ornaments, and I put bracelets on your hands, and a chain on your neck. (12) I put a ring on your nose, and earrings in your ears, and a beautiful crown on your head. (13) Thus you were decked with gold and silver; and your clothing was of fine linen, and silk, and embroidered work; you ate fine flour, and honey, and oil; and you were exceeding beautiful, and you prospered to royal estate. (14) Your renown went forth among the nations for your beauty; for it was perfect, through My majesty which I had put on you,' says Adonai Elohim.

(א) וַיְהִי דְבַר י״י אֵלַי לֵאמֹר. (ב) בֶּן אָדָם הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַ͏ִם אֶת תּוֹעֲבֹתֶיהָ. (ג) וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה לִירוּשָׁלַ͏ִם מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי אָבִיךְ הָאֱמֹרִי וְאִמֵּךְ חִתִּית. (ד) וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אוֹתָךְ לֹא כָרַּת שָׁרֵּךְ וּבְמַיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי וְהׇמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ וְהׇחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ. (ה) לֹא חָסָה עָלַיִךְ עַיִן לַעֲשׂוֹת לָךְ אַחַת מֵאֵלֶּה לְחֻמְלָה עָלָיִךְ וַתֻּשְׁלְכִי אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּגֹעַל נַפְשֵׁךְ בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֹתָךְ. (ו) וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. (ז) רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה. (ח) וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה וַתִּהְיִי לִי. (ט) וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ וָאֲסֻכֵךְ בַּשָּׁמֶן. (י) וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי. (יא) וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ. (יב) וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אׇזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ. (יג) וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ [שֵׁשׁ] (ששי) וָמֶשִׁי וְרִקְמָה סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן [אָכָלְתְּ] (אכלתי) וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה. (יד) וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיׇפְיֵךְ כִּי כָּלִיל הוּא בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עָלַיִךְ נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה.

Yechezkel 16:2יחזקאל ט״ז:ב׳

"Son of man, cause Jerusalem to know her abominations;

בֶּן אָדָם הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַ͏ִם אֶת תּוֹעֲבֹתֶיהָ.

Yechezkel 16:13יחזקאל ט״ז:י״ג

Thus you were decked with gold and silver; and your clothing was of fine linen, and silk, and embroidered work; you ate fine flour, and honey, and oil; and you were exceeding beautiful, and you prospered to royal estate.

וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ [שֵׁשׁ] (ששי) וָמֶשִׁי וְרִקְמָה סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן [אָכָלְתְּ] (אכלתי) וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה.

Yechezkel 16:14יחזקאל ט״ז:י״ד

Your renown went forth among the nations for your beauty; for it was perfect, through My majesty which I had put on you,' says Adonai Elohim.

וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיׇפְיֵךְ כִּי כָּלִיל הוּא בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עָלַיִךְ נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה.

Yechezkel 16:15יחזקאל ט״ז:ט״ו

'But you trusted in your beauty, and played the prostitute because of your renown, and poured out your prostitution on everyone who passed by; his it was.

וַתִּבְטְחִי בְיׇפְיֵךְ וַתִּזְנִי עַל שְׁמֵךְ וַתִּשְׁפְּכִי אֶת תַּזְנוּתַיִךְ עַל כׇּל עוֹבֵר לוֹ יֶהִי.

Yechezkel 16:19יחזקאל ט״ז:י״ט

My bread also which I gave you, fine flour, and oil, and honey, with which I fed you, you even set it before them for a sweet savor; and thus it was,' says Adonai Elohim.

וְלַחְמִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ סֹלֶת וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ הֶאֱכַלְתִּיךְ וּנְתַתִּיהוּ לִפְנֵיהֶם לְרֵיחַ נִיחֹחַ וַיֶּהִי נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה.

Yechezkel 16:59-63יחזקאל ט״ז:נ״ט-ס״ג

(59) For thus says Adonai Elohim, 'I will also deal with you as you have done, who have despised the oath in breaking the covenant. (60) Nevertheless I will remember My covenant with you in the days of your youth, and I will establish to you an everlasting covenant. (61) Then you shall remember your ways, and be ashamed, when you shall receive your sisters, your elder sisters and your younger; and I will give them to you for daughters, but not by your covenant. (62) I will establish My covenant with you; and you shall know that I am Hashem; (63) that you may remember, and be confounded, and never open your mouth any more, because of your shame, when I have forgiven you all that you have done,' says Adonai Elohim."

(נט) כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה [וְעָשִׂיתִי] (ועשית) אוֹתָךְ כַּאֲשֶׁר עָשִׂית אֲשֶׁר בָּזִית אָלָה לְהָפֵר בְּרִית. (ס) וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ וַהֲקִימוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם. (סא) וְזָכַרְתְּ אֶת דְּרָכַיִךְ וְנִכְלַמְתְּ בְּקַחְתֵּךְ אֶת אֲחוֹתַיִךְ הַגְּדֹלוֹת מִמֵּךְ אֶל הַקְּטַנּוֹת מִמֵּךְ וְנָתַתִּי אֶתְהֶן לָךְ לְבָנוֹת וְלֹא מִבְּרִיתֵךְ. (סב) וַהֲקִימֹתִי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי י״י. (סג) לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ וְלֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד פִּתְחוֹן פֶּה מִפְּנֵי כְּלִמָּתֵךְ בְּכַפְּרִי לָךְ לְכׇל אֲשֶׁר עָשִׂית נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה.

Yechezkel 16:60יחזקאל ט״ז:ס׳

Nevertheless I will remember My covenant with you in the days of your youth, and I will establish to you an everlasting covenant.

וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ וַהֲקִימוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם.

Yechezkel 16:62יחזקאל ט״ז:ס״ב

I will establish My covenant with you; and you shall know that I am Hashem;

וַהֲקִימֹתִי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי י״י.

Mishna MS Kaufmann Megillah 4:10משנה כתב יד קאופמן מגילה ד׳:י׳

[יא] מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן נִקְרֵא וְלֹא מִתַּרְגֵּם. מַעֲשֵׂה תָמָר נִקְרֵא וּמִתַּרְגֵּם. מַעֲשֵׂה העֵגֶל הָרִאשׁוֹן נִקְרֵא וּמִתַּרְגֵּם, וְהַשֵּׁינִי נִקְרֵא וְלֹא מִתַּרְגֵּם. בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, וּמַעֲשֵׂה דָוִד וְאַמְנוֹן, לֹא נִקְרִים וְלֹא מִתַּרְגְּמִים. אֵין מַפְטִירִים בַּמֶּרְכָּבָה. ר׳ יְהוּדָה מַתִּיר. ר׳ אֱלִיעֶזֶ׳ אוֹמֵ׳: אֵין מַפְטִירִין בְּ״הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלִַם״.

Tosefta Megillah 3:34תוספתא מגילה ג׳:ל״ד

הודע את ירושלם נקרא ומיתרגם. ומעשה באחד שהיה קורא לפני ר׳ ליעזר הודע את ירושלם, אמ׳ לו צא והודע תועבותיה של אמך. המרכבה קורין אותה לרבים.

Yerushalmi Megillah 4:12ירושלמי מגילה ד׳:י״ב

(1) MISHNAH: The priestly blessing, the stories of David and Amnon are neither read nor translated. One does not close with the Chariot, but Rebbi Jehudah permits. And Rebbi Eliezer says, one does not close with tell Jerusalem its abominations. (2) HALAKHAH: “One does not close with the Chariot, but Rebbi Jehudah permits. And Rebbi Eliezer says, one does not close with tell Jerusalem its abominations. It happened that somebody closed with tell Jerusalem its abominations. Rebbi Eliezer said to him, may this man go and be informed of the abominations of his mother. They checked him out and he was found to be a bastard.” (3) Where does one put this mezuzah? Rebbi Ze`ira in the name of Samuel: one divides it into three parts and puts it at the start of the uppermost third. Rebbi Ḥelbo in the name of Rav Ḥuna: One divides the door into half, then into thirds, and puts it at the top of the lowest third. What is between them? The place of the mezuzzah is between them. Bar Tabari asked Rebbi Isaac, think of it, if it was a high gate? He said to him, he puts it at his shoulder’s height. The house of study of Rebbi Ḥanina was made so. Rebbi Jeremiah in the name of Rebbi Samuel bar Rav Isaac: the container of Rebbi’s mezuzzah was made like a bolt. If it was hung on the door, a danger and it is no meritorious deed. If he excavated the top of a stick and put it at an unbecoming place, a danger and it is no meritorious deed. Rebbi Abba in the name of Rav Jehudah: even if he (nailed) [did not nail] it. But did we not state, on condition that he nailed it? Rebbi Yose said, on condition that he dedicated {the place} for it. Those of the family Malwan did so in the wars. Samuel said, if it was put inside more than a hand-breadth it is disqualified. Rebbi Ze`ira in the name of Samuel: It is necessary that its shema` see the door. Rebbi Jeremiah in the name of Rebbi Ze`ira: So is the baraita, a doorpost serving two doors he puts it on the one he chooses. How can its shema` see the door? If a house has two doors, he puts it on the one usually used. If both were usually used he puts it in front. If both were in front he puts it on the one he chooses. A door which opens to the roof or to a garden is as if open to a wall, the words of Rebbi Yose ben Rebbi Jehudah. But the Sages are saying, it is as open to the market. (4) He who dwells outside the Land or dwells in a hostelry in the Land of Israel for thirty days need not put up a mezuzzah. Longer than that he has to put up a mezuzzah. He who dwells in a rural tower for thirty days has to put up a mezuzzah. He who rents a house from a Jew has to put up a mezuzzah. He who rents a house from a Gentile has to put up a mezuzzah, and when he leaves he removes it, but from a Jew it is forbidden to act in this way. Rebbi Jacob bar Aḥa in the name of Rebbi Josias, because of what happened. It happened that a person removed and was burying his children. He who dwells dwells in a hostelry outside the Land of Israel for thirty days need not put up a mezuzzah. If he put up, he may not remove it. Jacob bar Aḥa in the name of Rebbi Josias, because of what happened. It happened that a person removed and was burying his children. (5) Ḥuldat hammulim is liable for mezuzah. A window, four by four {cubits} wide, in which slaves sit and make wind for their masters are liable for mezuzah. Coops one on top of the other are liable for mezuzah; one steps on the doorstep below. Rebbi Yose was sorry not to have seen the coop of Rebbi Ilai which he had made according to all rabbis. (6) Tefillin and mezuzzah, which one has precedence? Samuel said, mezuzzah has precedence. Rav Ḥuna said, tefillin have precedence. What is Samuel’s reason? Since it applies on holidays and Sabbath. What is Rav Ḥuna’s reason? Since it applies to travellers on the Seas and those who cross deserts. A baraita supports Samuel: “A worn-out tefillah one may make into mezuzzah, a worn out mezuzzah one may not make into a tefillah. Why? Because one increases in holiness but may not decrease.”

(א) משנה: וְאֵין מַפְטִירִין בַּמֶּרְכָּבָה רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין מַפְטִירִין בְּהוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַיִם אֶת תּוֹעֲבוֹתֶיהָ. (ב) הלכה: אֵין מַפְטִירִין בַּמֶּרְכָּבָה וְרִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. אֵין מַפְטִירִין בְּהוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַיִם אֶת תּוֹעֲבוֹתֶיהָ. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁהִפְטִיר בְּהוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַיִם אֶת תּוֹעֲבוֹתֶיהָ. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. יֵלֵךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ וְיֵדַע בְּתוֹעֲבוֹתֶיהָ שֶׁלְאִמּוֹ. וּבָדְקוּ אַחֲרָיו וְנִמְצָא מַמְזֵר. (ג) וְדָא מְזוּזָּה יְהָבִין לָהּ הֵיכָא. רִבִּי זְעוּרָה רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. מְשַׁלְּשׁוֹ וְנוֹתָנוֹ בִּתְחִילַּת שְׁלִישׁ הָעֶלְיוֹן. רִבִּי חֶלְבּוֹ בְשֵׁם רַב חוּנָה. חוֹצֶה אֶת הַפֶּתַח וּמְשַׁלְּשׁוֹ וְנוֹתְנָהּ בְּסוֹף הַשְּׁלִישׁ הַתַּחְתּוֹן. מַה בֵינֵיהוֹן. מְקוֹם מְזוזָּה בֵינֵיהוֹן. בַּר טַבָּרִי שָׁאַל לְרִבִּי יִצְחָק. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה שַׁעַר גָּבוֹהַּ. אָמַר לֵיהּ. נוֹתָנָהּ כְּנֶגֶד כְּתֵיפָיו. בֵּית מִדְרָשֵׁיהּ דְּרִבִּי חֲנִינָה עֲבִיד כֵּן. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. בֶּית מְזוּזָּתוֹ שֶׁלְרִבִּי הָיָה עָשׂוּי כְּמִין נַגָּר. תְּלוּיָה בַדֶּלֶת. סַכָּנָה שֶׁאֵין בָּהּ מִצְוָה. חָקַק בְּרֹאשׁ הַמַּקֵל וְהִנִּיחוֹ בְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ. סַכָּנָה שֶׁאֵין בָּהּ מִצְוָה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. וַאֲפִילוּ [לֹא] סְמָרוֹ. וְהָא תַנֵּי. וְהוּא שֶׁסְּמָרוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְהוּא שֶׁיִיחַדּוֹ לָכֵן. שֶׁלְבֵּית מַלְווָן הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן בְּפוּלְמָסִיּוֹת. שְׁמוּאֵל אָמַר. נְתָנָהּ לִפְנִים מִטֶּפַח פְּסוּלָה. רִבִּי זְעוּרָה בְשֶׁם שְׁמוּאֵל. צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא שְׁמַע שֶׁלָּהּ רוֹאֶה אֶת הַפֶּתַח. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. כֵּינִי מַתְנִיתָה. צִיר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְתָחִים נוֹתֵן עַל אֵיזֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה. הֵיאַךְ שְׁמַע שֶׁלָּהּ רוֹאֶה אֶת הַפֶּתַח. בַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְתָחִים נוֹתֵן בָּרָגִיל. הָיוּ שְׁנֵיהֶן רְגִילִין נוֹתֵן בַּחֲזִית. הָיוּ שְׁנֵיהֶן חֲזִית נוֹתֵן עַל אֵיזֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה. פֶּתַח שֶׁהוּא פָתוּחַ לַגַּג וּלְגִּינָּה הֲרֵי הוּא כְפָתוּחַ לְחֵיל. דִּברֵי רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. הֲרֵי הוּא כְפָתוּחַ לַשּׁוּק. (ד) הַדָּר בִּחוּצָה לָאָרֶץ וְהַדָּר בְּפוּנְדָקֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ לִיתֵּן מְזוּזָּה. יוֹתֵר מִיכֵּן צָרִיךְ לִיתֵּן מְזוּזָּה. הַדָּר בְּבוּרְגָּנִין שְׁלֹשִׁים יוֹם צָרִיךְ לִיתֵּן מְזוּזָּה. הַשּׂוֹכֵר בַּיִת מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לִיתֵּן מְזוּזָּה. הַשּׂוֹכֵר בַּיִת מִגּוֹי צָרִיךְ לִיתֵּן מְזוּזָּה. וּכְשֶׁהוּא יוֹצֵא נוֹטֵל. וּבְשֶׁלְיִשְׂרָאֵל אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָּה. מִפְּנֵי מַעֲשֶׂה שֶׁאִירַע. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּטַל וְהָיָה קוֹבֵר אֶת בָּנָיו. הַדָּר בְּפוּנְדָקֵי חוּצָה לָאָרֶץ שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ לִיתֵּן מְזוּזָּה. אִם נָתַן לֹא יִטּוֹל. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֶׁם רִבִּי יֹאשִׁיָּה. מִפְּנֵי מַעֲשֶׂה שֶׁאִירַע. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּטַל וְהָיָה קוֹבֵר אֶת בָּנָיו. (ה) חוּלְדַּת הַמּוּלִים חַייֶבֶת בִּמְזוּזָה. חֲלוֹן שֶׁהוּא אַרְבַּע עַל אַרְבַּע שֶׁעֲבָדִים יוֹשְׁבִין שָׁם וּמֵנִיפִין לְרִבּוֹנֵיהֶם חַייָבִין בִּמְזוּזָה. לוּלִים אֵילּוּ עַל גַּב אִילּוּ חַייָבִין בִּמְזוּזָה. הֵן דּוּ דָרַס אַסְכּוּפְּתָּא אֲרָעִייָתָא. רִבִּי יוֹסֵי הֲוָה מִצְטָעֵר דְּלָא חֲמָא לוּלָא דְרִבִּי אִילַעָא דַּהֲווְה עֲבִיד מִן דַּעְתְּהוֹן דְּכָל רַבָּנִן. (ו) תְּפִילָּה וּמְזוּזָּה מִי קוֹדֵם. שְׁמוּאֵל אָמַר. מְזוּזָּה קוֹדֶמֶת. רַב חוּנָה אָמַר. תְּפִילָּה קוֹדֶמֶת. מַה טַעֲמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. שֶׁכֵּן הִיא נוֹהֶגֵת בַּיָּמִים טוֹבִים וּבַשַּׁבָּתוֹת. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרַב חוּנָה. שֶׁכֵּן הִיא נוֹהֶגֵת בְּמַפְרִשֵׂי יָמִים וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת. מַתְנִיתַה מְסַייְעָה לִשְׁמוּאֵל. תְּפִילָה שֶׁבָּלַת עוֹשִׂין אוֹתָהּ מְזוּזָּה. מְזוּזָּה שֶׁבָּלַת אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ תְּפִילָה. לָמָּה. שֶׁמַּעֲלִין בַּקּוֹדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין.

Bavli Megillah 25bבבלי מגילה כ״ה:

what was before Creation and what is after, i.e., what will be at the end of time, therefore the Tosefta teaches us that the act of Creation is read in public. The Tosefta continues: The incident of Lot and his two daughters is read and translated. The name Lot begins with a lamed, the second letter of the mnemonic. The Gemara comments: This is obvious. Why might one think otherwise? The Gemara answers: Lest you say that one should be concerned for the honor of Abraham, as Lot was his nephew, and therefore the incident casts shame upon Abraham as well, therefore the baraita teaches us that this is not a concern. The Tosefta continues: The incident of Tamar, beginning with a tav, and Judah is read and translated. The Gemara comments: This is obvious. The Gemara answers: Lest you say that one should be concerned for the honor of Judah, therefore the Tosefta teaches us that there is no such concern. On the contrary, the story is to his credit, as he confessed to his sin. The Tosefta continues: The first report of the incident of the Golden Calf [egel] is read and translated. Egel begins with the letter ayin, the next letter of the mnemonic. The Gemara comments: This is obvious. The Gemara answers: Lest you say that one should be concerned for the honor of the Jewish people, therefore the Tosefta teaches us that all the more so is it amenable to them that the matter be publicized, so that they will achieve atonement through their shame. The Tosefta states: The curses [kelalot] and blessings are read and translated. The Gemara comments: This is obvious. The Gemara answers: Lest you say that one should be concerned that perhaps the congregation will become dismayed by the many curses, therefore the Tosefta teaches us that this is not a concern. The Tosefta continues: The warnings and punishments [onashin], alluded to in the first nun of the mnemonic mentioned above, are read and translated. The Gemara comments: This is obvious. The Gemara answers: Lest you say that if this section is read aloud, people will come to act out of fear and keep the mitzvot due to the fear of punishment rather than love of God, therefore the Tosefta teaches us that this is not a concern. It is further taught: The incident of Amnon and Tamar, alluded to in the second nun in the mnemonic mentioned above, is read and translated. Additionally, the incident of Absalom is read and translated, alluded to in the shin of the mnemonic, the third letter of his name. The Gemara comments: This is obvious. The Gemara explains: Lest you say that one should be concerned for the honor of David, therefore the Tosefta teaches us that this section is read and translated. The Tosefta continues: The incident of the concubine [pilegesh] in Gibeah is read and translated. The Gemara comments: This is obvious. The Gemara explains: Lest you say that one should be concerned for the honor of the tribe of Benjamin, therefore the Tosefta teaches us that this section is read and translated. The Tosefta continues: The section of: “Make known [hoda] to Jerusalem her abominations” (Ezekiel 16:2) is read and translated. The Gemara comments: This is obvious. The Gemara answers: This is needed to exclude the opinion of Rabbi Eliezer, who held that this chapter may not be read as a haftara, as it is taught in a baraita: There was an incident with regard to a certain man who was reading the haftara in the presence of Rabbi Eliezer, and he read the section of: “Make known to Jerusalem her abominations.” Rabbi Eliezer said to him: Before you examine the abominations of Jerusalem, go and examine the abominations of your own mother. The Gemara relates that they examined his lineage and found him to have a stain of illegitimacy. His mother had engaged in illicit sexual relations, and therefore he was of questionable lineage. The Tosefta also states: And these sections are read but are not translated. The acrostic composed of the letters reish, ayin, bet, dalet, nun is a mnemonic for the sections included in this category, as the Gemara will explain. The Tosefta states that the incident of Reuben is read but not translated. The name Reuben begins with a reish, the first letter of the mnemonic. And there was an incident involving Rabbi Ḥanina ben Gamliel, who went to the village of Kavul, and the sexton of the synagogue was reading: “And it came to pass, while Israel dwelt in that land, that Reuben went and lay with Bilhah, his father’s concubine; and Israel heard of it” (Genesis 35:22). Rabbi Ḥanina said to the translator: Stop, translate only the end of the verse. And the Sages praised him for this. The Tosefta continues: The second narrative of the incident of the Golden Calf is read but not translated. Egel, the Hebrew word for calf, begins with an ayin, the second letter in the mnemonic. The Gemara explains: What is the second narrative of the incident of the Golden Calf? Aaron’s account of what had taken place, from “And Moses said to Aaron” (Exodus 32:21) until “And Moses saw” (Exodus 32:25). With regard to Aaron’s account, the Gemara cites that which is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar says: A person should always be careful in the way he formulates his responses, as sometimes the explanation that a person provides for his actions is worse than the original action itself, as, for example, based on Aaron’s response to Moses, the skeptics renounced their religious beliefs. It is stated in Aaron’s response: “And I cast it into the fire and this calf came forth” (Exodus 32:24). This formulation implies that the calf came from the fire by itself, suggesting that it had divine power and substance. We learned in the mishna: The verses constituting the Priestly Benediction [birkat kohanim] are read but not translated. The Gemara asks: What is the reason for this? The Gemara explains that it is because it is written: “May the Lord lift up His countenance to you” (Numbers 6:26). Listeners may understand this to mean that God shows unfair favoritism to the Jewish people. We also learned in the mishna: The incident of David and Amnon is neither read nor translated. David’s name begins with a dalet, the next letter in the mnemonic; nun, the last letter of the mnemonic, is the third letter in Amnon’s name. The Gemara asks: Didn’t you say in the Tosefta that the incident of Amnon and Tamar is both read and translated? The Gemara explains that this is not difficult. This statement of the mishna applies where Amnon’s name is written: Amnon, son of David. That statement of the Tosefta applies where it is written simply as Amnon. § The Sages taught in a baraita: All of the verses that are written in the Torah in a coarse manner are read in a refined manner. For example, the term “shall lie with her [yishgalena]” (Deuteronomy 28:30) is read as though it said yishkavena, which is a more refined term. The term “with hemorrhoids [bafolim]” (Deuteronomy 28:27) is read bateḥorim. The term “doves’ dung [ḥiryonim]” (II Kings 6:25) is read divyonim. The phrase “to eat their own excrement [ḥoreihem] and drink their own urine [meimei shineihem]” (II Kings 18:27) is read with more delicate terms: To eat their own excrement [tzo’atam] and drink their own urine [meimei ragleihem]. The term “into latrines [lemoḥra’ot]” (II Kings 10:27) is read as the more refined lemotza’ot. Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: Lemoḥara’ot is read as it is written because it is used here as an expression of contempt for idol worship, and it is therefore permissible to use an indelicate term. Similarly, Rav Naḥman said: All mockery and obscenity is forbidden except for mockery of idol worship, which is permitted, as it is written: “Bel bows down, Nevo stoops” (Isaiah 46:1). The prophet mocks these idols by describing them as crouching in order to defecate. Additionally, it is written: “They stoop, they bow down together; they could not deliver the burden” (Isaiah 46:2). Rabbi Yannai said: This principle that one is permitted to mock idol worship is derived from here: “The inhabitants of Samaria shall be in dread for the calves of Beth-aven; for its people shall mourn over it, and its priests shall tremble for it, for its glory, because it is departed from it” (Hosea 10:5). Do not read it is as “its glory [kevodo],” rather read it as its burden [keveido], meaning that it is unable to restrain itself from defecating. Rav Huna bar Manoaḥ said in the name of Rav Aḥa, son of Rav Ika: It is permitted for a Jew to say to a gentile: Take your idol and put it in your shin tav, i.e., shet, buttocks. Rav Ashi said: One whose reputation is tarnished, i.e., he is known as a philanderer, it is permitted to humiliate him by calling him gimmel sin, an acronym for girta sarya, son of a putrid harlot. One whose reputation is commendable, it is permitted to publicly praise him, and one who praises him, blessings will rest upon his head. Chapter 4 MISHNA: Residents of a town who sold the town square, which was at times used for public prayer and therefore attained a certain degree of sanctity, may use the proceeds of the sale only to purchase something of a greater degree of sanctity. They may therefore purchase a synagogue with the proceeds of the sale. If they sold a synagogue, they may purchase an ark in which to house sacred scrolls. If they sold an ark, they may purchase wrapping cloths for the sacred scrolls. If they sold wrapping cloths,

ומה לפנים ומה לאחור קמ״ל. מעשה לוט ושתי בנותיו נקרא ומתרגם פשיטא מהו דתימא ניחוש לכבודו דאברהם קמ״ל. מעשה תמר ויהודה נקרא ומתרגם פשיטא מהו דתימא ליחוש לכבודו דיהודה קמ״ל שבחיה הוא דאודי. מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם פשיטא מהו דתימא ליחוש לכבודן של ישראל קמ״ל כל שכן דניחא להו דהויא להו כפרה. קללות וברכות נקרין ומתרגמין פשיטא מהו דתימא ניחוש דלמא פייגא דעתייהו דצבורא קמ״ל. אזהרות ועונשין נקרין ומתרגמין פשיטא מהו דתימא ניחוש דלמא אתו למעבד מיראה קמ״ל. מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם [מעשה אבשלום נקרא ומתרגם] פשיטא מהו דתימא ליחוש ליקריה דדוד קמ״ל. מעשה פילגש בגבעה נקרא ומתרגם פשיטא מהו דתימא ליחוש לכבודו דבנימין קמ״ל. {יחזקאל ט״ז:ב׳} הודע את ירושלם את תועבותיה נקרא ומתרגם פשיטא לאפוקי מדרבי אליעזר דתניא מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר הודע את ירושלם את תועבותיה אמר לו עד שאתה בודק בתועבות ירושלים צא ובדוק בתועבות אמך בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול.: ואלו נקרין ולא מתרגמין (רעבד״ן סימן) מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם ומעשה ברבי חנינא בן גמליאל שהלך לכבול והיה קורא חזן הכנסת {בראשית ל״ה:כ״ב} ויהי בשכון ישראל ואמר לו למתורגמן (הפסק) אל תתרגם אלא אחרון ושיבחוהו חכמים. מעשה עגל השני נקרא ולא מתרגם איזה מעשה עגל השני מן {שמות ל״ב:כ״א} ויאמר משה עד {שמות ל״ב:כ״ה} וירא משה. תניא ר״ש בן אלעזר אומר לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו המערערים שנאמר {שמות ל״ב:כ״ד} ואשליכהו באש ויצא העגל הזה.: ברכת כהנים נקרין ולא מתרגמין מ״ט משום דכתיב {במדבר ו׳:כ״ו} ישא.: מעשה דוד ואמנון לא נקרין ולא מתרגמין והא אמרת מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם לא קשיא הא דכתיב אמנון בן דוד הא דכתיב אמנון סתמא. ת״ר כל המקראות הכתובין בתורה לגנאי קורין אותן לשבח כגון {דברים כ״ח:ל׳} ישגלנה ישכבנה {דברים כ״ח:כ״ז} בעפולים בטחורים {מלכים ב ו׳:כ״ה} חריונים דביונים {מלכים ב י״ח:כ״ז} לאכול את חוריהם ולשתות את מימי שיניהם לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם. {מלכים ב י׳:כ״ז} למחראות למוצאות ר׳ יהושע בן קרחה אומר למחראות כשמן מפני שהוא גנאי לעבודה זרה. אמר רב נחמן כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דעבודה זרה דשריא דכתיב {ישעיהו מ״ו:א׳} כרע בל קרס נבו וכתיב {ישעיהו מ״ו:ב׳} קרסו כרעו יחדיו לא יכלו מלט משא וגו׳ ר׳ ינאי אמר מהכא {הושע י׳:ה׳} לעגלות בית און יגורו שכן שומרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו אל תקרי כבודו אלא כבידו. אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא שרי ליה לבר ישראל למימר ליה לגוי שקליה לעבודה זרה ואנחיה בשין תיו שלו אמר רב אשי האי מאן דסנאי שומעניה שרי ליה לבזוייה בגימ״ל ושי״ן האי מאן דשפיר שומעניה שרי לשבוחיה ומאן דשבחיה ינוחו לו ברכות על ראשו.: פרק ד – בני העיר מתני׳: בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת בית הכנסת לוקחין תיבה תיבה לוקחין מטפחות מטפחות

Midrash Aggadah (Buber) Shemot 1:1מדרש אגדה (בובר) שמות א׳:א׳

ואלה שמות – רבי אבהו בשם ר׳ [יוסי בן] זמרא אמר כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, וכל מקום שנאמר ואלה מוסיף על הראשונים, אלה תולדות השמים והארץ (בראשית ב׳:ד׳) מה פסל תוהו ובהו, אבל כאן כתיב ואלה שמות, מוסיף על הראשונים. ואלה שמות בני ישראל. והלא היה להם ימים רבים שמה, ולמה אמר הבאים, אלא כל זמן שהיה יוסף קיים לא היה עליהם משאן של מצרים, כיון שמת יוסף והלך לבית עולמו, ניתן משאן של מצריים עליהם, לכך נאמר הבאים מצרימה, כאלו היום באו. דבר אחר: ואלה שמות בני ישראל. זה שאמר הכתוב הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל (ישעיהו כ״ז:ו׳), בכל מקום ישראל באים ובניהם באים, כמו שנאמר באברהם, ואברהם ושרה זקנים באים בימים (בראשית י״ח:י״א), שהם יוצאין מן העולם החשך, ובאים לעולם הבא, שנאמר הבאים ישרש יעקב, אף כאן הבאים מצרימה, אבל אומות העולם אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל שורש בארץ גזעם (ישעיהו מ׳:כ״ד), אבל ישראל ונטעתים על אדמתם (עמוס ט׳:ט״ו), ולמה בזכות אברהם, שנאמר בו ויטע אשל (בראשית כ״א:ל״ג), אומות העולם אף בל זורעו, אבל ישראל יהי פסת בר בארץ (תהלים ע״ב:ט״ז), אומות העולם בל שורש בארץ גזעם, אבל ישראל שרשי פתוח עלי מים (איוב כ״ט:י״ט), ולמה בזכות יעקב, שנאמר בו, הבאים ישרש יעקב. דבר אחר: ואלה שמות. זה שאמר הכתוב טוב שם משמן טוב (קהלת ז׳:א׳), שלשה שמות יש לו לאדם, אחד מה שקרא לו הקב״ה מתחלה, שנאמר ויברך אותם ויקרא את שמם אדם. ואחד שקוראים לו אביו ואמו, כגון ראובן, ואחד שקונה הוא לעצמו במעשיו, אם זכה במעשים טובים קנה שם טוב, ואם לאו קנה שם רע, והקב״ה מניח את כל השמות ואינו משבחו, אלא במה שיש בו משם טוב, שנאמר טוב שם וגו׳, ששם טוב אפילו מת ומונח בקברו, אינו נאבד ממנו שמו הטוב שיש לו בשעת מיתתו, מאותו השם שקראו לו בשעת לידתו. דבר אחר: טוב שם. טוב שמותן של שבטים משמן המשחה, שהיה כהן גדול נמשח בו שנאמר והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה (ויקרא כ״א:י׳), מכאן אתה למד שנאה שמותן של שבטים משמן המשחה שהיה כהן גדול נמשח בו. דבר אחר: ואלה שמות, זה שאמר הכתוב זרע יעבדנו יסופר לה׳ לדור (תהלים כ״ב:ל״א), את מוצא שבכל דור ודור מונה הקב״ה את ישראל, אבל האומות אין להם לא שם ולא זכרון, וכן הוא אומר ירבו עצבותם אחר מהרו וגו׳ ובל אשא את שמותם על שפתי (שם ט״ז:ד׳), אבל ישראל שהם חביבין לפני הבורא הוא מייחסן בכל שעה. את מוצא כשירדו למצרים ירדו במנין, שנאמר ואלה שמות, וכשעלו ממצרים עלו במספר, שנאמר (כשש) [שש] מאות אלף רגלי וגו׳ (במדבר י״א:כ״א). את יעקב איש וביתו באו – מלמד שלא ירד יעקב למצרים עד שהיה לפרץ ולחצרון זה בן שנה וזה בן שנתים וזיווג להם נשים.

Rambam Mishneh Torah Seder Tefilot 7רמב"ם משנה תורה סדר תפילות ז׳

(א) המפטיר בנביא מברך לפניה, ברוך אתה י״י אלהינו מלך העולם אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת ברוך אתה י״י הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק. ומברך לאחריה, ברוך אתה י״י אלהינו מלך העולם צור כל העולמים צדיק בכל הדורות האל הנאמן האומר ועושה מדבר ומקיים אשר כל דבריו האמת והצדק, נאמן אתה הוא י״י אלהינו ונאמנים דבריך דבר מדבריך אחור לא ישוב ריקם כי אל נאמן אתה ברוך אתה י״י האל הנאמן בכל דבריו. רחם על ציון כי היא בית חיינו לעגמת נפש תנקום נקם מהרה בימינו ותבנה מהרה ברוך אתה י״י בונה ירושלים. את צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך ברוך אתה י״י מגן דוד. על התורה ועל הנביאים ועל יום המנוח הזה שנתתה לנו י״י אלהינו לקדושה לכבוד ולתפארת, על הכל אנו מברכין את שמך ברוך אתה י״י מקדש השבת. וביום טוב הוא אומר ועל יום טוב מקרא קודש הזה שנתתה לנו לששון ולשמחה ברוך אתה י״י מקדש ישראל והזמנים. ואם היה שבת ויום טוב כולל שניהן וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. כנוסח שהוא חותם בתפילה בברכה אמצעית באותו היום, כך הוא חותם בברכה אחרונה זו. (ב) העניינות שנהגו רוב העם לקרות מן הנביאים בכל שבת ושבת ומפטירין בהן, אלו הן, בראשית, ״הן עבדי אתמך בו״ עד ״אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים״ בישעיה (ישעיהו מ״ב:א׳-ט״ז). אלה תולדות נח, ״רני עקרה לא ילדה״ בישעיה עד ״הטו אזנכם ולכו אלי״ (ישעיהו נ״ד:א׳ – נ״ה:ג׳). לך לך, ״ואל מי תדמיוני ואשוה״ עד ״אני י״י אענם אלהי ישראל לא אעזבם״ בישעיה (ישעיהו מ׳:כ״ה – מ״א:י״ז). וירא אליו, ״ואשה אחת מנשי״ וכו׳ עד ״ותשא את בנה ותצא״ במלכים (מלכים ב׳ ד׳:א׳-ל״ז). ויהיו חיי שרה, תחילת מלכים עד ״יחי אדוני המלך דוד לעולם״ (מלכים א׳ א׳:א׳-ל״א). ואלה תולדות יצחק, ״משא דבר י״י אל ישראל ביד מלאכי״ עד ״וערבה לי״י״ וכו׳ בתרי עשר (מלאכי א׳:א׳ – ג׳:ד׳). ויצא יעקב, ״ועמי תלואים למשובתי״ וכו׳ עד ״ובנביא העלה״ וכו׳ בתרי עשר (הושע י״א:ז׳ – י״ב:י״ד). וישלח יעקב, ״חזון עובדיה״ עד סוף ספרו בתרי עשר (עבדיה א׳:א׳-כ״א). וישב יעקב, ״על שלשה פשעי ישראל״ וכו׳ עד ״אריה שאג מי לא יירא״ וכו׳ בתרי עשר (עמוס ב׳:ו׳ – ג׳:ח׳). ויהי מקץ, ״וייקץ שלמה והנה חלום״ וכו׳ עד ״ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל״ במלכים (מלכים א׳ ג׳:ט״ו – ד׳:א׳). ויגש אליו, ״ואתה בן אדם קח לך עץ אחד״ וכו׳ עד ״וידעו הגויים כי אני י״י״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל ל״ז:ט״ז-כ״ח). ויחי יעקב, ״ויקרבו ימי דוד למות״ וכו׳ עד ״ושלמה ישב על כסא דוד״ וכו׳ במלכים (מלכים א׳ ב׳:א׳-י״ב). ואלה שמות, ״בן אדם הודע את״ וכו׳ עד ״ויצא לך שם בגויים״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל ט״ז:ב׳-י״ד). וארא, ״ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר״ וכו׳ עד ״ביום ההוא אצמיח קרן״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל כ״ח:כ״ד – כ״ט:כ״א). בא אל פרעה, ״משא מצרים״ וכו׳ עד ״אשר ברכו י״י צבאות״ בישעיה (ישעיהו י״ט:א׳-כ״ה). ויהי בשלח, שירת דבורה מן ״ויכנע אלהים ביום ההוא״ וכו׳ עד ״ותשקוט הארץ ארבעים שנה״ (שופטים ד׳:כ״ג – ה׳:ל״א). וישמע יתרו, ״בשנת מות המלך עזיהו״ וכו׳ עד ״למרבה המשרה״ וכו׳ בישעיה (ישעיהו ו׳:א׳ – ט׳:ו׳). ואלה המשפטים, ״הדבר אשר היה אל ירמיהו״ וכו׳ עד ״לא יכרת איש ליונדב בן רכב״ וכו׳ (ירמיהו ל״ד:ח׳ (או: ל״ה:א׳) – ל״ה:י״ט). ויקחו לי תרומה, ״וי״י נתן חכמה לשלמה״ וכו׳ עד ״ושכנתי בתוך בני ישראל״ וכו׳ במלכים (מלכים א׳ ה׳:כ״ו – ו׳:י״ג). ואתה תצוה, ״הגד את בית ישראל״ וכו׳ עד ״ורציתי אתכם״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל מ״ג:י׳-כ״ז). כי תשא, ״ודבר י״י היה אל אליהו״ וכו׳ עד ״וירכב אחאב וילך יזרעאלה״ במלכים (מלכים א׳ י״ח:א׳-מ״ה). ויקהל, ״וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצור״ עד ״ותתם מלאכת העמודים״ במלכים (מלכים א׳ ז׳:י״ג-כ״ב). אלה פקודי, ״ויעש חירום את הכיורות״ וכו׳ במלכים עד ״והפותות לדלתות הבית הפנימי״ וכו׳ במלכים (מלכים א׳ ז׳:מ׳-נ׳). ויקרא, ״עם זו יצרתי לי״ וכו׳ עד ״כה אמר י״י מלך ישראל וגואלו״ וכו׳ בישעיה (ישעיהו מ״ג:כ״א – מ״ד:ו׳). צו את אהרן, ״עולותיכם ספו על זבחיכם״ וכו׳ עד ״כי באלה חפצתי נאם י״י״ בירמיה (ירמיהו ז׳:כ״א – ט׳:כ״ג). ויהי ביום השמיני, ״ויוסף עוד דוד את כל בחור״ וכו׳ עד ״כל אשר בלבבך לך עשה״ בשמואל (שמואל ב׳ ו׳:א׳ – ז׳:ג׳). אשה כי תזריע, ״ואיש בא מבעל שלישה״ וכו׳ עד ״וילך מאתו כברת ארץ״ במלכים (מלכים ב׳ ד׳:מ״ב – ה׳:י״ט). זאת תהיה, ״ויאמר אלישע״ וכו׳ ״וארבעה אנשים״ וכו׳ ומדלג עד ״ולא השליכם מעל פניו״ וכו׳ במלכים (מלכים ב׳ ז׳:א׳ – ז׳:ג׳ – י״ג:כ״ג). אחרי מות, ״התשפוט התשפוט״ וכו׳ עד ״ונחלת בך לעיני גויים״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל כ״ב:ב׳-ט״ז). קדושים תהיו, ״באו אנשים מזקני ישראל״ וכו׳ עד ״צבי היא לכל הארצות״ ביחזקאל (יחזקאל כ׳:א׳-ט״ו). אמור אל הכהנים, ״והכהנים הלויים בני צדוק״ וכו׳ עד ״כל נבלה״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל מ״ד:ט״ו-ל״א). בהר סיני, ״י״י עוזי ומעוזי ומנוסי״ וכו׳ עד ״רפאני י״י וארפא״ בירמיה (ירמיהו ט״ז:י״ט – י״ז:י״ד). אם בחקותי, ״הנבא על רועי ישראל״ וכו׳ עד ״והצלתים מיד העובדים בהם״ ביחזקאל (יחזקאל ל״ד:ב׳-כ״ז). במדבר סיני, ״והיה מספר בני ישראל״ וכו׳ עד ״וארשתיך לי באמונה״ וכו׳ בתרי עשר (הושע ב׳:א׳-כ״ב). נשא, ״ויהי איש אחד מצרעה״ וכו׳ עד ״ויגדל הנער ויברכהו י״י״ בשופטים (שופטים י״ג:ב׳-כ״ד). בהעלותך, ״רני ושמחי בת ציון״ וכו׳, עד ״ידי זרובבל יסדו״ וכו׳ בתרי עשר (זכריה ב׳:י״ד – ד׳:ט׳). שלח לך, ״וישלח יהושע בן נון״ וכו׳ עד ״וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו״ (יהושע ב׳:א׳-כ״ד). ויקח קרח, ״ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל״ וכו׳ עד ״כי לא יטוש י״י״ וכו׳ בשמואל (שמואל א׳ י״א:י״ד – י״ב:כ״ב). זאת חקת, ״ויפתח הגלעדי״ וכו׳ עד ״מימים ימימה״ וכו׳ בשופטים (שופטים י״א:א׳-מ׳). וירא בלק, ״והיה שארית יעקב״ וכו׳ עד ״והצנע לכת עם אלהיך״ בתרי עשר (מיכה ה׳:ו׳ – ו׳:ח׳). פינחס, ״ויד י״י היתה אל אליהו״ וכו׳ עד ״ויקם וילך אחרי אליהו״ במלכים (מלכים א׳ י״ח:מ״ו – י״ט:כ״א). ראשי המטות, ״ויתן משה למטה בני ראובן״ וכו׳ עד ״ויחלקו את הארץ״ ביהושע (יהושע י״ג:ט״ו – י״ד:ה׳). אלה מסעי, ״אלה הנחלות״ וכו׳ עד ״ויתנו בני ישראל ללויים״ ביהושע (יהושע י״ט:נ״א – כ״א:ג׳). אלה הדברים, ״ואלה הדברים אשר דבר י״י אל ישראל ואל יהודה״ וכו׳ עד ״והייתם לי לעם״ בירמיה (ירמיהו ל׳:ד׳-כ״ב). ואתחנן, ״ואתפלל אל י״י אחרי תתי״ וכו׳ עד ״שדות בכסף יקנו״ וכו׳ בירמיה (ירמיהו ל״ב:ט״ז-מ״ד). והיה עקב, ״הלוך וקראת באזני ירושלים״ וכו׳ עד ״והתברכו בו גויים ובו יתהללו״ בירמיה (ירמיהו ב׳:ב׳ – ד׳:ב׳). ראה אנכי, ״הנה ימים באים נאם י״י והקימותי לדוד צמח צדיק״ וכו׳ עד ״אם יסתר איש במסתרים״ בירמיה (ירמיהו כ״ג:ה׳-כ״ד). שופטים, ״ויהי כאשר זקן שמואל״ וכו׳ עד ״ויאמר שמואל אל אנשי ישראל״ וכו׳ בשמואל (שמואל א׳ ח׳:א׳-כ״ב). כי תצא, ״ויאספו פלשתים את מחניהם״ וכו׳ עד ״ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וי״י עמו״ בשמואל (שמואל א׳ י״ז:א׳ – י״ח:י״ד). והיה כי תבוא, ״אז יבנה יהושע מזבח״ וג׳ עד ״ולא היה כיום ההוא״ וכו׳ (יהושע ח׳:ל׳ – י׳:י״ד). אתם נצבים, ״ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל״ וכו׳ עד ״כרמים וזיתים אשר לא נטעתם״ וכו׳ (יהושע כ״ד:א׳-י״ג). האזינו, ״ולקחתי אני מצמרת הארז״ וכו׳ עד ״והשיבו וחיו״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל י״ז:כ״ב – י״ח:ל״ב). וזאת הברכה, ״ויהי אחרי מות משה עבד י״י״ וכו׳ ומדלג עד ״ויהי י״י את יהושע״ וכו׳ (יהושע א׳:א׳ – ו׳:כ״ז). (ג) כל שבת שקורין בה שתי פרשיות, מפטירין מענין פרשה אחרונה, וזה הוא המנהג ברוב המקומות. וכן נהגו רוב העם להיות מפטירין בנחמות ישעיה מאחר תשעה באב עד ראש השנה. בשבת שאחר תשעה באב, ״נחמו נחמי עמי״ וכו׳ (ישעיהו מ׳:א׳), בשניה ״ותאמר ציון עזבני י״י״ וכו׳ (ישעיהו מ״ט:י״ד), בשלישית, ״עניה סוערה״ וכו׳ (ישעיהו נ״ד:י״א), ברביעית, ״אנכי אנכי הוא מנחמכם״ וכו׳ (ישעיהו נ״א:י״ב), בחמישית, ״רני עקרה לא ילדה״ (ישעיהו נ״ד:א׳), בשישית, ״קומי אורי כי בא אורך״ (ישעיהו ס׳:א׳), בשביעית, ״שוש אשיש״ וכו׳ (ישעיהו ס״א:י׳).

Radak Yechezkel 16:4רד״ק יחזקאל ט״ז:ד׳

ומולדותיך – עתה החל המשל והמשיל כנסת ישראל לנערה שהיתה בעת לדתה במקום שלא מצאה חומל ומשגיח עליה לעשות לה כדת הילוד אלא כמו שנולדה עם הגיעול והדם השליכוה אל פני השדה כמו שמשליכים חוץ לעיר את הנבלה ודבר המגועל עד שעבר עליה חומל וראה אותה מתבוססת בדמיה ובשדה וחמל עליה שלא תמות מתוך הגעול ההוא אלא שתחיה ותהיה עדיין כצמח השדה לרבבה והניחה החומל כמו שהיתה לא רחצה ולא שטף הדמים מעליה והניחה כמו שהיתה עד שגדלה הילדה הזאת ובאה בעדי עדים כלומר הגיעה לפרקה בימי הנערות שראוי לעדותה בעדי עדים כמשפט הבנות הראויות להנשא לבעל וכשראה החומל כי הגיע עת דודים וראויה היא להיות לאיש פירש כנפיו עליה כלומר הבטיחה שיקחנה לאשה ונשבע לה על זה ובא בברית אתה וכל הענין כאשר הוא הולך ואומר הנה פירשנו ענין המליצה ועתה נפרש ענין המשל. ומולדותיך – אמר לך מולדותיך איך היו ועת הלידה הוא עת וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, ובני ישראל פרו וישרצו וירבו (שמות א׳:ו׳-ז׳) שהיתה העת ההיא כנסת ישראל בלי חומל ומשגיח בלתי האל יתברך. ביום הולדת אותך – זה הראשון נכתב בוי״ו עם הדגש והוא מקור מבנין הפעל ואותך כמו עצמך כאילו אמר ביום שנולדת. לא כרת שרך – כי זה מצרכי הילוד בעת לדתו וכן שאר הדברים הרחיצה והמליחה והחתול ואם לא יעשו דברים אלו לילוד הוא בסכנה שימות לפיכך התירו לעשות לו בשבת כמו שאמר כל האמור בפרשה תוכחה עושין לחיה בשבת כי הם דברים שהם סכנה אם לא יעשו אותם ואמר ביום הולדת אותך מכאן שמילדים את האשה בשבת. לא כרת שרך – מכאן שחותכין את הטיבור בשבת. ובמים לא רחצת – מכאן שמרחיצין את הולד בשבת וכרת שלא נזכר פעלו מן הדגוש וכן והאשרה אשר עליו כרתה (שופטים ו׳:כ״ח). שרך – דגוש הרי״ש לחסרון הרי״ש האחרת והשרר הוא הטבור וידוע הוא. ובמים לא רחצת – סתם רחיצה במים חמין. והמלח לא המלחת – מכאן שמולחין את הולד בשבת. והחתל לא חתלת – מכאן שמלפפין את הולד בשבת. למשעי – פירושו להחליק הבשר כי הרחיצה במים חמין מחליקה הבשר ומעדנת אותו ותרגום חלקת צואריו (בראשית כ״ז:ט״ז) שעיעות צואריה ויהיה היו״ד למשעי במקום אות הכפל. והמלח לא המלחת – והמלח בקמץ חטף הה״א. הומלחת – בשורק הה״א כי המלח מחזק עור בשר הילד ומקשה אותו. והחתל לא חתלת – כמו שמלפפין את הולד ומחתלין אותו בחתלת בגדים וקושרין אותו לתקן איבריו ולישרם לפי שהיה במעי אמו כרוך בשליתו ראשו בין ברכיו, וענין המשל שהיו ישראל במצרים מעת מת יוסף וקם מלך חדש על מצרים (שמות א׳:ח׳) כילד שאין בו כח לפרנס עצמו ולא מצא חומל שיחמול עליו ולא עוד אלא שהשליכוהו חוץ לעיר על פני השדה מרוב מאסם בו זהו שאמר בגעל נפשך ביום הולדת אותך (יחזקאל ט״ז:ה׳) זהו געל דמי הלידה כן ישראל העבידום מצרים בפרך וענו אותם בכל מיני ענוים עד שהיו קרובים למות מרוב הענויים ולא עוד אלא שהשליכום חוץ לעיר בשדה כמו שכתוב בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה (שמות א׳:י״ד) ממאס בהם שלא יראום זהו משל ותשלכי על פני השדה. ויונתן תרגם הפסוק כן: ואף כד נחתו אבהתכון למצרים וגו׳.

R. Yosef ibn Kaspi Yeshayahu 27:5ר׳ יוסף אבן כספי ישעיהו כ״ז:ה׳

או – אין הכרח מזאת המלה שכבר קדם חלוקה אחרת, כאמרנו זה המספר זוג או נפרד, לכן זה בכאן בענין זה, אבל כלו הוא התחלה, ולכן מיסדי ההפטרות עשו בזה ראשית, ובכלל זה תשובה לשאלה כמו שהוא מבוארת באמרו הלא י״י זו חטאנו לו וגו׳ (ישעיהו מ״ב:כ״ד), והמשיב הוא ישעיה וגם על דרך האמת השואל הוא השם ית׳ כי הוא ית׳ ושלוחו כמותו. וכל אלו המליצות צחות ונכבדות כאלו התנצל השם על עצמו כי אינו כשאר מלכי בשר ודם שתכונת הכעס גוברת בהם ומשחיתים בבני עמם מבלי טענה ווכוח, וכבר נאמר במקום אחר כי לא אחפוץ במות המת וגו׳ (יחזקאל י״ח:ל״ב), לכן כאלו אחר כך התוכח עם ישראל ואמר דרך שאלה מה הסבה כי ישראל בצרה ואינם בשלום לעולם. לכן השיב הנביא: אם יחזיק ישראל במעזי כלומר בשם שהוא עזו, כטעם עזי ומעזי וגו׳ (ירמיהו ט״ז:י״ט), אז יעשה השם שלום לי, כלומר לי ולעמי, כי דרך הנביא לדבר נגד כל העם, כי הוא כולו, והמובן מזה כי ישראל לא יחזיק במעוז השם לכן הוא בצרה, וכלל הדבר כי בכאן מחייב למתחייב דרך אחד בטבע רוצה לומר שהקודם והנמשך מתהפכים בנושא, רוצה לומר שאם יחזיק ישראל בשם יהיה שלום לו, ואם לא יחזיק בשם לא יהיה שלום לו, וכל זה רמז ישעיה בלמדו זה מתורת משה, וכמה דמיונים שם, ובפרט אשר אם יוכל איש למנות (בראשית י״ג:ט״ז). ואלה הענינים הגיוניים דקים יעמידנו על סודות נפלאות, כטעם מה שאמר דוד: גל עיני ואביטה וגו׳ (תהלים קי״ט:י״ח), ואם יבין זה מי שאינו יודע המלאכות הפילוסופי יבא ויפסח ונראה מה בפיו.