Haftarat Vaetchanan/5

EN/HEע/E

Haftarat Vaetchanan

Sources

Yeshayahu 40:1-26ישעיהו מ׳:א׳-כ״ו

(1) "Comfort you, comfort you, My people", says your God. (2) "Bid Jerusalem take heart and proclaim to her that her time of service is accomplished, that her guilt is paid off, that she has received of Hashem's hand double for all her sins." (3) "Hark!" one calls. "Clear in the wilderness the way of Hashem. Make a level highway in the desert for our God. (4) Every valley shall be lifted up, and every mountain and hill shall be made low. And the rugged shall be made level, and the rough places a plain. (5) And the glory of Hashem shall be revealed, and all flesh shall see it together. For the mouth of Hashem has spoken it." (6) "Hark!" one says, "Proclaim!" And he says, "What shall I proclaim?" "All flesh is grass, and all its goodliness is as the flower of the field. (7) The grass withers, the flower fades because the breath of Hashem blows upon it. Surely the people are grass. (8) The grass withers, the flower fades; but the word of our God shall stand forever." (9) O you that tell good tidings to Zion, get up into the high mountain. O you that tell good tidings to Jerusalem, lift up your voice with strength. Lift it up, do not be afraid. Say to the cities of Judah, "Behold your God!" (10) Behold, Hashem God will come as a Mighty One, and His arm will rule for Him. Behold, His reward is with Him, and His recompense before Him. (11) Even as a shepherd that feeds his flock, that gathers the lambs in his arm and carries them in his bosom and gently leads those that give suck. (12) Who has measured the waters in the hollow of his hand, meted out heaven with the span, comprehended the dust of the earth in a measure, and weighed the mountains in scales and the hills in a balance? (13) Who has meted out the spirit of Hashem? Or who was His counselor that he might instruct Him? (14) With whom did He take counsel, and who instructed Him and taught Him in the path of right, and taught Him knowledge, and made Him to know the way of discernment? (15) Behold, the nations are as a drop of a bucket and are counted as the small dust of the balance. Behold he lifts the isles like fine dust. (16) And Lebanon is not sufficient fuel, and its beasts are not sufficient for burnt-offerings. (17) All the nations are as nothing before Him; they are accounted by Him as things of naught and vanity. (18) To whom then will you liken God? Or what likeness will you compare to Him? (19) The image perchance, which the craftsman has melted, and the goldsmith spread over with gold, the silversmith casting silver chains? (20) A holm-oak is set apart; He chooses a tree that will not rot. He seeks to him a cunning craftsman to set up an image that shall not be moved. (21) Do you not know? Do you not hear? Has it not been told to you from the beginning? Have you not understood the foundations of the earth? (22) It is He that sits above the circle of the earth whose inhabitants are like grasshoppers, that stretches out the heavens as a curtain and spreads them out as a tent to dwell in, (23) that brings princes to nothing; He makes the judges of the earth as a thing of naught. (24) Scarce are they planted. Scarce are they sown. Scarce has their stock taken root in the earth. When He blows upon them, they wither, and the whirlwind takes them away as stubble. (25) "To whom then will you liken Me, that I should be equal?" says the Holy One. (26) Lift up your eyes on high and see. Who has created these? He that brings out their host by number; He calls them all by name. By the greatness of His might and because He is strong in power, not one fails.

(א) נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם. (ב) דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַ͏ִם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֺנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד י״י כִּפְלַיִם בְּכׇל חַטֹּאתֶיהָ. (ג) קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ י״י יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ. (ד) כׇּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכׇל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה. (ה) וְנִגְלָה כְּבוֹד י״י וְרָאוּ כׇל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי י״י דִּבֵּר. (ו) קוֹל אֹמֵר קְרָא וְאָמַר מָה אֶקְרָא כׇּל הַבָּשָׂר חָצִיר וְכׇל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה. (ז) יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ כִּי רוּחַ י״י נָשְׁבָה בּוֹ אָכֵן חָצִיר הָעָם. (ח) יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם. (ט) עַל הַר גָּבֹהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלָ͏ִם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם. (י) הִנֵּה אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו. (יא) כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל. (יב) מִי מָדַד בְּשׇׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם. (יג) מִי תִכֵּן אֶת רוּחַ י״י וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ. (יד) אֶת מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ. (טו) הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל. (טז) וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה. (יז) כׇּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ. (יח) וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ. (יט) הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ וְצֹרֵף בַּזָּהָב יְרַקְּעֶנּוּ וּרְתֻקוֹת כֶּסֶף צוֹרֵף. (כ) הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה עֵץ לֹא יִרְקַב יִבְחָר חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ לוֹ לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט. (כא) הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם הֲלוֹא הֲבִינוֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ. (כב) הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת. (כג) הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה. (כד) אַף בַּל נִטָּעוּ אַף בַּל זֹרָעוּ אַף בַּל שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָם וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם. (כה) וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ. (כו) שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר.

Yeshayahu 40:8ישעיהו מ׳:ח׳

The grass withers, the flower fades; but the word of our God shall stand forever."

יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם.

Yeshayahu 40:11ישעיהו מ׳:י״א

Even as a shepherd that feeds his flock, that gathers the lambs in his arm and carries them in his bosom and gently leads those that give suck.

כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל.

Yeshayahu 40:16ישעיהו מ׳:ט״ז

And Lebanon is not sufficient fuel, and its beasts are not sufficient for burnt-offerings.

וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה.

Yeshayahu 41:17ישעיהו מ״א:י״ז

The poor and needy seek water and there is none, and their tongue fails for thirst. I Hashem will answer them; I the God of Israel will not forsake them.

הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה אֲנִי י״י אֶעֱנֵם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם.

Yeshayahu 41:17ישעיהו מ״א:י״ז

The poor and needy seek water and there is none, and their tongue fails for thirst. I Hashem will answer them; I the God of Israel will not forsake them.

הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה אֲנִי י״י אֶעֱנֵם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם.

Yirmeyahu 32:16-44ירמיהו ל״ב:ט״ז-מ״ד

(16) Now after I had delivered the deed of the purchase to Baruch the son of Neriah, I prayed to Hashem, saying, (17) "Ah Lord Hashem! behold, You have made the heavens and the earth by Your great power and by Your outstretched arm; there is nothing too hard for You, (18) who show loving kindness to thousands, and recompense the iniquity of the fathers into the bosom of their children after them; the great, the mighty God, Hashem of Hosts is His name; (19) great in counsel, and mighty in work; whose eyes are open on all the ways of the sons of men, to give everyone according to his ways, and according to the fruit of his doings, (20) who performed signs and wonders in the land of Egypt, even to this day, both in Israel and among men; and made You a name, as in this day; (21) and brought forth Your people Israel out of the land of Egypt with signs, and with wonders, and with a strong hand, and with an outstretched arm, and with great terror; (22) and gave them this land, which You did swear to their fathers to give them, a land flowing with milk and honey; (23) and they came in, and possessed it, but they didn't obey Your voice, neither walked in Your law; they have done nothing of all that You commanded them to do; therefore You have caused all this evil to come on them. (24) Behold, the mounds, they are come to the city to take it; and the city is given into the hand of the Chaldeans who fight against it, because of the sword, and of the famine, and of the pestilence; and what You have spoken has happened; and behold, You see it. (25) You have said to me, Lord Hashem, 'Buy the field for money, and call witnesses; whereas the city is given into the hand of the Chaldeans?!'" (26) Then came the word of Hashem to Jeremiah, saying, (27) "Behold, I am Hashem, the God of all flesh. Is there anything too hard for Me?" (28) Therefore thus says Hashem, "Behold, I will give this city into the hand of the Chaldeans, and into the hand of Nebuchadnezzar king of Babylon, and he shall take it. (29) And the Chaldeans, who fight against this city, shall come and set this city on fire, and burn it, with the houses, on whose roofs they have offered incense to Baal, and poured out drink offerings to other gods, to provoke Me to anger. (30) For the children of Israel and the children of Judah have done only that which was evil in My sight from their youth; for the children of Israel have only provoked Me to anger with the work of their hands," says Hashem. (31) "For this city has been to Me a provocation of My anger and of My wrath from the day that they built it even to this day; that I should remove it from before My face, (32) because of all the evil of the children of Israel and of the children of Judah, which they have done to provoke Me to anger, they, their kings, their princes, their priests, and their prophets, and the men of Judah, and the inhabitants of Jerusalem. (33) They have turned to Me the back, and not the face; and though I taught them, rising up early and teaching them, yet they have not listened to receive instruction. (34) But they set their abominations in the house which is called by My name, to defile it. (35) They built the high places of Baal, which are in the valley of the son of Hinnom, to cause their sons and their daughters to pass through the fire to Molech; which I didn't command them, neither did it come into My mind, that they should do this abomination, to cause Judah to sin." (36) Now therefore thus says Hashem, the God of Israel, concerning this city, about which you say,' It is given into the hand of the king of Babylon by the sword, and by the famine, and by the pestilence', (37) "Behold, I will gather them out of all the countries, where I have driven them in My anger, and in My wrath, and in great indignation; and I will bring them again to this place, and I will cause them to dwell safely, (38) and they shall be My people, and I will be their God. (39) And I will give them one heart and one way, that they may fear Me forever, for their good, and of their children after them. (40) And I will make an everlasting covenant with them, that I will not turn away from following them, to do them good; and I will put My fear in their hearts, that they may not depart from Me. (41) Yes, I will rejoice over them to do them good, and I will plant them in this land assuredly with My whole heart and with My whole soul." (42) For thus says Hashem, "As I have brought all this great evil on this people, so I will bring on them all the good that I have promised them. (43) Fields shall be bought in this land, about which you say, 'It is desolate, without man or animal; it is given into the hand of the Chaldeans.' (44) Men shall buy fields for money, and subscribe the deeds, and seal them, and call witnesses, in the land of Benjamin, and in the places about Jerusalem, and in the cities of Judah, and in the cities of the hill country, and in the cities of the lowland, and in the cities of the South, for I will cause their captivity to return," says Hashem.

(טז) וָאֶתְפַּלֵּל אֶל י״י אַחֲרֵי תִתִּי אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה לֵאמֹר. (יז) אֲהָהּ אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה לֹא יִפָּלֵא מִמְּךָ כׇּל דָּבָר. (יח) עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וּמְשַׁלֵּם עֲוֺן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר י״י צְבָאוֹת שְׁמוֹ. (יט) גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כׇּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו. (כ) אֲשֶׁר שַׂמְתָּ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּבְיִשְׂרָאֵל וּבָאָדָם וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה. (כא) וַתֹּצֵא אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל. (כב) וַתִּתֵּן לָהֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. (כג) וַיָּבֹאוּ וַיִּרְשׁוּ אֹתָהּ וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלֶךָ [וּבְתוֹרָתְךָ] (ובתרותך) לֹא הָלָכוּ אֵת כׇּל אֲשֶׁר צִוִּיתָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת לֹא עָשׂוּ וַתַּקְרֵא אֹתָם אֵת כׇּל הָרָעָה הַזֹּאת. (כד) הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ הָעִיר לְלׇכְדָהּ וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַחֶרֶב וְהָרָעָב וְהַדָּבֶר וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ הָיָה וְהִנְּךָ רֹאֶה. (כה) וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה קְנֵה לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים. (כו) וַיְהִי דְּבַר י״י אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר. (כז) הִנֵּה אֲנִי י״י אֱלֹהֵי כׇּל בָּשָׂר הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כׇּל דָּבָר. (כח) לָכֵן כֹּה אָמַר י״י הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ. (כט) וּבָאוּ הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עַל הָעִיר הַזֹּאת וְהִצִּיתוּ אֶת הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ וּשְׂרָפוּהָ וְאֵת הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל גַּגּוֹתֵיהֶם לַבַּעַל וְהִסִּכוּ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי. (ל) כִּי הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אַךְ עֹשִׂים הָרַע בְּעֵינַי מִנְּעֻרֹתֵיהֶם כִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אַךְ מַכְעִסִים אֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם נְאֻם י״י. (לא) כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי. (לב) עַל כׇּל רָעַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם וְאִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ͏ִם. (לג) וַיִּפְנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים וְלַמֵּד אֹתָם הַשְׁכֵּם וְלַמֵּד וְאֵינָם שֹׁמְעִים לָקַחַת מוּסָר. (לד) וַיָּשִׂימוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו לְטַמְּאוֹ. (לה) וַיִּבְנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לְהַעֲבִיר אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַמֹּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִים וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי לַעֲשׂוֹת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת לְמַעַן הַחֲטִי אֶת יְהוּדָה. (לו) וְעַתָּה לָכֵן כֹּה אָמַר י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִתְּנָה בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר. (לז) הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכׇּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח. (לח) וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים. (לט) וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד לְיִרְאָה אוֹתִי כׇּל הַיָּמִים לְטוֹב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. (מ) וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם לְהֵיטִיבִי אוֹתָם וְאֶת יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי. (מא) וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת בְּכׇל לִבִּי וּבְכׇל נַפְשִׁי. (מב) כִּי כֹה אָמַר י״י כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל הָעָם הַזֶּה אֵת כׇּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כׇּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם. (מג) וְנִקְנָה הַשָּׂדֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים שְׁמָמָה הִיא מֵאֵין אָדָם וּבְהֵמָה נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים. (מד) שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם נְאֻם י״י.

Pesikta DeRav Kahana 16פסיקתא דרב כהנא ט״ז

נחמו (א) האנוש מאלוה יצדק אם מעושהו יטהר גבר (איוב ד׳:י״ז). וכי יש אדם צדיק מבוראו, אלא מעשהו יטהר גבר, א׳ הקב״ה בועז מנחם ואני איני מנחם. בועז מנחם, ויען בועז ויאמר לה הגד הוגד (רות ב׳:י״א), ולמה הוגד הוגד שתי פעמים, אמ׳ לה הוגד לי בבית והוגד לי בשד׳. את אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך (שם), אין צריך לומר בחיי אישך. ותעזבי אביך ואמך (שם), אביך ואמך ודאי. וארץ מולדתך (שם) זה שכונתך. ד״א ותעזבי אביך ואמך (שם), זו ע״ז שליך, אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתנו (ירמיהו ב׳:כ״ז). וארץ מולדתך (רות שם), זו אפרכייה שליך. ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשם (שם), אמ׳ לה שאילו באת אצלינו מתמול שלשם לא היינו מקבלין אותך, שעדיין לא נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. ישלם י״י פעלך (רות ב׳:י״ב), א׳ לה מי שהוא עתיד ליתן שכרן של צדיקים הוא יתן שכרך. ותהי משכורתך שלימה (שם), שלמה כת׳, א״ר יוסי אמ׳ לה שלמה יעמוד ממך. מעם י״י אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו (שם). א״ר אבון כנפים לארץ, כנפים לשחר, כנפים לשמש, כנפים לכרובים, כנפים לחיות, כנפים לשרפים. כנפים לארץ, דכת׳ מכנף הארץ זמירות שמענו (ישעיהו כ״ד:ט״ז). כנפים לשחר, דכת׳ אשא כנפי שחר (תהלים קל״ט:ט׳). כנפים לשמש, דכת׳ וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג׳:כ׳). כנפים לכרובים, דכת׳ וקול כנפי הכרובים (יחזקאל י׳:ה׳). כנפים לחיות, דכת׳ וקול כנפי החיות (שם ג׳:י״ג). כנפים לשרפים, דכתיב שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים (ישעיהו ו׳:ב׳). א״ר אבון גדול כוחן של גומלי חסדי׳ שאינן חסין לא בצל כנפי הארץ ולא בצל כנפי השחר ולא בצל כנפי השמש ולא בצל כנפי הכרובים ולא בצל כנפי החיות ולא בצל כנפי שרפים, ובצל מי הם חסים, בצילו של הקב״ה, הד״ה דכת׳ מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון (תהלים ל״ו:ח׳). ותאמר אמצא חן בעיניך אדני כי נחמתני (רות ב׳:י״ג), ויאמר לה בועז (שם י״ד), א׳ לה לא תאמרון כדין, חס ושלום, מן האמהות את נמנית, אין את נמנית אלא מן האימהות. והרי הדברים קל וחומר, מה אם בועז שדיבר על ליבה של רות דברים טובים דברים ניחומים, נחמה, כשיבוא הקב״ה לנחם את ירושלם על אחת כמה וכמה, נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם (ישעיהו מ׳:א׳). (ב) דברתי אני עם לבי לאמר הנה אני הגדלתי והוספתי חכמה וג׳ (קהלת א׳:ט״ז). מיכן אמרו הלב רואה, הלב שומע, הלב מדבר, הלב יודע, הלב עומד, הלב נופל, הלב מהלך, הלב צועק, הלב שמח, הלב מתנחם. הלב רואה, ולבי ראה הרבה חכמה ודעת (שם שם). הלב מדבר, ודברתי אני עם לבי (שם). הלב יודע, לב יודע מרת נפשו (משלי י״ד:י׳). הלב שומע, נתת לעבדך לב שומע (מלכים א׳ ג׳:ט׳). הלב עומד, היעמוד לבך אם תחזקנה ידך (יחזקאל כ״ב:י״ד). הלב נופל, אל יפול לב אדם עליו (שמואל א׳ י״ז:ל״ב). הלב מהלך, ויאמר אליו לא לבי הלך (מלכים ב׳ ה׳:כ״ו). הלב צועק, צעק לבם אל י״י (איכה ב׳:י״ח). הלב שמח, לכן שמח לבי ויגל כבודי (תהלים ט״ז:ט׳). הלב מתנחם, נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם, דברו על לב ירושלם (ישעיהו מ׳:א׳-ב׳). (ג) מה אעידך ומה אדמה לך (איכה ב׳:י״ג). מה אעידך, כמה נביאים העדתי בכם. ר׳ או׳ נביא אחד בשחרית ונביא אחד בין הערבים, הד״ה דכת׳ ויעד י״י בישראל וביהודה ביד כל נביאי כל חוזה (מלכים ב׳ י״ז:י״ג), נביאי כתב. ור׳ נתן או׳ שני נביאים בשחרית ושני נביאים בין הערבים, השכם ושלוח (ירמיהו ז׳:כ״ה) בבקר, השכם ושלוח (שם) בין הערבים. ד״א מה אעידך (איכה שם), כמה קישוטי׳ קישוטתי אתכם, דא׳ ר׳ יוחנן ביום שירד הקב״ה לסיני ליתן תורה לישר׳ ירדו עמו ששים ריבוא של מלאכי השרת, וכל אחד ואחד מהם עטרה בידו לעטר את ישר׳. ר׳ אבא בר כהנא בשם ר׳ יוחנ׳ מאה ועשרים ריבוא, אחד להלבישו עטרה ואחד לאוסרו זיינים. ר׳ הונא רבא דציפורין א׳ זונם, כמה דאת או׳ מוסר מלכים פתח ויאסר אזור במתניהם (איוב י״ב:י״ח). ד״א מה אעידך (איכה ב׳:י״ג), כמה ביזים נתתי לכם, ביזת מצרים, ביזת הים, ביזת סיחון ועוג, ביזת שלשים ואח׳ מלכים. ד״א מה אעידך (שם), כמה וויעודים נועדתי לכם, אהל מועד, גלגל, ושילה, ונוב, וגבעון, ובית העולמים שנים. ומה אדמה לך (שם), לאיזו אומה דימיתי אתכם, לאיזו אומה גאלתי ביד חזקה והבאתי על אויביה עשר מכות, לאיזו אומה קרעתי את הים, לאיזו אומה הגזתי את השליו, לאיזו אומה קירבתי לפני הר סיני ונתתי לה את תורתי, לאיזו אומה היקפתי ענני כבוד. הבת ירושלם (שם), הבת שהיא יריאה ומשלמת לי. ומה אשוה לך ואנחמך (שם), דמר ר׳ יעקב בר אבונה לכשאשוה לך ואנחמך. בתולת בת ציון (שם), בנים המצויינים לי במילה ובתיגלחת ובציצית. כי גדול כים שברך ומי ירפא לך (שם), א״ר חלפיי מי שהוא עתיד לרפות שברו של ים הוא ירפא לך. א״ר יהוש׳ בר׳ נחמיה מי שאמרתם לו בים מי כמוכה (שמות ט״ו:י״א), הוא ירפא לך. אמ׳ ר׳ אבין מי ירפא לך, נביאיך חזו לך שוא ותפל (איכה ב׳:י״ג-י״ד). ורבנן אמרין מי ירפא לך נביאיך. (ד) אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך (תהלים מ״ה:ח׳). ר׳ עזריה בשם ר׳ אחא פתר קריא באבינו אברהם, את מוצ׳ קודם עד שלא הביא הקב״ה מבול על הסדומיים א׳ אבינו אברהם לפני הקב״ה, רבון העולמים נשבעת שאין את מבי׳ מבול לעולם, ומה טעמ׳, כי מי נח זאת לי אשר נשבעת מעבור מי נח עוד על הארץ (ישעיהו נ״ד:ט׳), מבול של מים את אין מביא, שמא מבול של אש את מביא, מה את מערי׳ על השבועה, חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק כרשע וג׳ (בראשית י״ח:כ״ה), השופט כל הארץ לא יעשה משפט (שם), אם משפט את מבקש אין עולם, ואם עולם את מבקש אין משפט, מה את מיציר חבלה ביתרין ראשוי, בעי עלמך ובעי דינא דקושטא, אין לית את מוותר צבחר לית עלמא יכיל קאים. א׳ לו הקב״ה, אברהם, אהבת צדק ותשנא רשע (תהלים מ״ה:ח׳), אהבת לצדק את ביריותיי, ותשנא רשע, שנאת׳ מלחייבן, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך (שם). מהו מחביריך, א׳ לו הק׳ מנוח ועד אצלך לא דברתי עם אחד מהם אלא עימך אני מדבר תחילה, הד״ה דכ׳ אחר הדברים האלה היה דבר י״י אל אברם במחזה לאמר וג׳ (בראשית ט״ו:א׳). ר׳ עזריה בשם ר׳ יודה בר׳ סימון פתר קריה בישעיה, א׳ ישעיה מטייל הייתי בבית תלמודי ואשמע את קול י״י אומר, את מי אשלח ומי ילך לנו וג׳ (ישעיהו ו׳:ח׳), אמ׳ שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס. א״ר פנחס למה נקרא שמו עמוס, שהיה פסילוס בלשונו. אמרו הניח הקב״ה את כל עולמו ולא הישרה שכינתו אלא על הדין פסילוסא, על הדין קטיע לישנא. שלחתי את מיכה והיו מכים אתו על הלחי, בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל (מיכה ד׳:י״ד), מעתה מי אשלח ומי ילך לנו (ישעיהו ו׳:ח׳), מיד, ואומר הנני שלחני (שם). א׳ לו הקב״ה, ישעיה, בניי סרבנים הם, טרחנים הם, מקבל את עלך ללקות ולהתבזות מהם, אמ׳ לו על מנת כן, גווי נתתי למכים ולחיי למורטים וג׳ (ישעיהו נ׳:ו׳), ואיני כדיי שאלך בשליחותך אצל בניך. א׳ לו הקב״ה, ישעיה, אהבת צדק (תהלים מ״ה:ח׳), אהבת לצדק את בניי, ותשנא רשע (שם), שנאתה מלחייבן, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך (שם). מהו מחביריך, אמ׳ לו הקב״ה חייך שכל נביאים המתנבאים נביא מפי נביא, נחה רוח אליהו על אלישע (מלכים ב׳ ב׳:ט״ו), נחה רוח משה על שבעים זקנים, ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים (במדבר י״א:כ״ה), אבל את מתנבא מפי הגבורה, רוח י״י אלהים עלי יען משח וג׳ (ישעיהו ס״א:א׳). ולא עוד אלא שכל הנביאים המתנבאים מתנבאי׳ נבואות פשוטות, אבל את מתנבא נבואות כפולות, עורי עורי (שם נ״א:ט׳), התעוררי התעוררי (שם נ״א:י״ז), שוש אשיש (שם ס״א:י׳), אנכי אנכי (שם נ״א:י״ב), נחמו נחמו עמי (שם מ׳:א׳). (ה) מי יתנך כאח לי יונק (שיר השירים ח׳:א׳), כאי זה אח, כקין להבל, קין הרג את הבל. כישמעאל ליצחק, ישמעאל שונא ליצחק. כעשו ליעקב, עשו שונא ליעקב. כאחי יוסף ליוסף, אחי יוסף שונאים ליוסף. אלא כיוסף לאחיו, את מוצא אחר כל הרעות שעשו לו מה כת׳ ביה, ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם (בראשית נ׳:כ״א). א״ר שמלאי א׳ להון אתון רישא ואנא גופא, אין אזל ראשא מה גופא טב. ד״א אמ׳ להון נמשלתם בעפר הארץ ובחול הים ובכוכבי השמים, הרי אני הולך ועושה מלחמה עמהם, אם יכולתי להם הרי אני יכול לכם, ואם לא יכולתי להם איני יכול לכם. ד״א א׳ להון מה נעשה אנטידיקוס של אבא, אבא מוליד ואנא קובר. ד״א א׳ מה נעשה אנטידיקוס של הקב״ה, הק׳ מברך ואני מסייף. ד״א א׳ להון אתם מנהג סידורו של עולם, שתים עשרה שעות ביום ושתים עשרה שעות בלילה, שנים עשר חדשים, שנים עשר מזלות, שנים עשר שבטים, יכול אני לבטל מנהג סידורו של עולם. ד״א א׳ להון עד שלא ירדתם לכאן היו המצריים נוהגין בי עבד, משירדתם לכאן הודעתם גניסיי׳ שלי. ד״א א׳ להון אם הורג אני אתכם עכשיו, יהו המצריים אומ׳ כת של בחורים ראה ואמר אילו אחיי הם, תדע לך שהוא כן, שלאחר זמן מצא עליהם עלילה והרגן. ד״א א׳ להון אם הורג אני אתכם עכשיו יהו המצריים אומ׳, עם אחיו לא משמר אמנה ועמנו הוא משמר אמנה, לפיכך וינחם אתם וידבר על לבם (בראשית נ׳:כ״א). והרי דברים קל וחומר, מה אם יוסף שהוא מדבר היה על לבן של אחיו דברים טובים דברים נחומים ניחמן, כשיבא הקב״ה לנחם את ירושל׳ על אחת כמה וכמה, נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם (ישעיהו מ׳:א׳). (ו) כל מאהביך שכחוך אותך לא ידרושו כי מכת אויב היכיתיך (ירמיהו ל׳:י״ד). מכת אויב, מכת איוב היכיתיך. באיוב כת׳ כשדים שמו שלשה ראשים (איוב א׳:י״ז), ובירושלם כת׳ והעיר נתנה ביד הכשדים (ירמיהו ל״ב:כ״ד). באיוב כת׳ אש אלהים נפלה מן השמים (איוב א׳:ט״ז), ובירושלם כת׳ ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה (איכה א׳:י״ג). באיוב כת׳ ויקח לו חרש להתגרד בו (איוב ב׳:ח׳), ובירושלם כת׳ איכה נחשבו לנבלי חרש (איכה ד׳:ב׳). באיוב כת׳ וישבו אתו לארץ שבעת ימים (איוב ב׳:י״ג), ובירושל׳ כת׳ ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון (איכה ב׳:י׳). באיוב כת׳ שק תפרתי עלי גלדי (איוב ט״ז:ט״ו), ובירו׳ כת׳ חגרו שקים (איכה שם). באיוב כת׳ ועוללתי בעפר קרני (איוב שם), ובירוש׳ כת׳ העלו עפר על ראשם (איכה ב׳:י׳). באיוב כת׳ חנוני חנוני אתם רעי (איוב י״ט:כ״א), ובירושל׳ כת׳ לא אתן לכם חנינה (ירמיהו ט״ז:י״ג). באיו׳ כת׳ כי יד אלוה נגעה בי (איוב שם כ״א), ובירוש׳ כת׳ כי לקחה מיד י״י כפלים (ישעיהו מ׳:ב׳). א״ר יהוש׳ בר׳ נחמיה מה אם איוב שלקה בכפלים נתן לו שכרו בכפלים, אף ירושל׳ מתנחמת בכפלים, נחמו נחמו עמי (שם מ׳:א׳). (ז) אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע (איוב ל׳:כ״ד). א״ר אבהו אין הקב״ה מכה אומה ומושיבה צדו, אלא מביא פיד לזו ומשעשעה בזו, מביא פיד לזו ומשעשעה בזו. הביא פיד לאשור ושיעשעה במצרים, התיטבי מנא אמון (נחום ג׳:ח׳). הביא פיד למצרים ושעשעה באשור, הנה אשור ארז בלבנון (יחזקאל ל״א:ג׳). א״ר יסא מפני מה גלו עשרת השבטים ואחר כך גלה שבט יהודה ובנימן, כדי שיהו מתנחמים אילו מאילו. לפיכך נחמו נחמו (ישעיהו מ׳:א׳). (ח) ואיך תנחמוני הבל ותשובותיכם נשאר מעל (איוב כ״א:ל״ד). א״ר אבא בר כהנא דבריכם צריכין מירוק. ורבנין אמרין דבריכם סותרין זה את זה. א׳ הקב״ה לנביאי׳, לכו ונחמו את ירושלם. הלך הושע לנחמה. אמ׳ לה הקב״ה שלחני אצליך לנחמיך. אמרה לו מה בידך, א׳ לה אהיה כטל לישראל (הושע י״ד:ו׳). אמרה אתמול אמרת לי, הכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון (שם ט׳:ט״ז), ועכשיו את או׳ כן, לאיזו נאמין, לראשונה לשנייה. הלך יואל לנחמה, א׳ לה הקב״ה שלחני אצליך לנחמיך, א׳ לו מה בידך, אמ׳ לה והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וג׳ (יואל ד׳:י״ח), אמרה לו אתמול אמרת לי, הקיצו שיכורים ובכו והלילו כל שתי יין על עסיס כי נכרת מפיכם (שם א׳:ה׳), ועכשיו את׳ או׳ כך, לאיזו נאמין, לראשונה לשנייה. הלך עמוס לנחמה, אמ׳ לה הק׳ שלחני אצליך לנחמך, אמרה לו מה בידך, אמ׳ לה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת (עמוס ט׳:י״א), אמרה לו אתמול אמרת לי, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל (שם ה׳:ב׳), ועכשיו את או׳ כך, לאיזו נאמין, לראשונה לשנייה. הלך מיכה לנחמה, אמ׳ לה הקב״ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו מה בידך, אמ׳ לה מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע (מיכה ז׳:י״ח), אמרה לו אתמול אמרת לי, בפשע יעקב כל זאת ובחטאות בית ישראל (שם א׳:ה׳), ועכשיו את׳ או׳ כך, לאיזו נאמין, לראשונה או לשנייה. הלך נחום לנחמה אמ׳ לה הקב״ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו ומה בידך, א׳ לה כי לא יוסיף לעבור בך עוד בליעל כלה נכרת (נחום ב׳:א׳), אמרה לו אתמול אמרת לי, ממך יצא חושב על י״י רעה יועץ בליעל (שם א׳:י״א), ועכשיו את או׳ לי כך, לאי זו נאמין, לראשונה או לשנייה. הלך חבקוק לנחמה אמ׳ לה הקב״ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו מה בידך, אמ׳ לה יצאת לישע עמך לישע את משיחך (חבקוק ג׳:י״ג), אמרה לו אתמול אמרת לי, עד אנה י״י שיוועתי ולא תשמע אזעק אליך חמס וג׳ (שם א׳:ב׳), ועכשיו את׳ או׳ לי כך, לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה. הלך צפנייה לנחמה, אמ׳ לה הקב״ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו ומה בידך, אמ׳ לה והיה בעת ההיא אחפש את ירושלם בנירות (צפניה א׳:י״ב), אמרה לו אתמול אמרת לי, יום חשך ואפלה יום ענן וערפל (שם ט״ו), ועכשיו את׳ או׳ כך, לאיזו נאמין, לראשונה או לשנייה. הלך חגי לנחמה, אמ׳ לה הקב״ה שלחני אצליך לנחמי׳, אמרה לו ומה בידך, א׳ לה עוד הזרע במגורה והגפן והתאינה והרימון ועץ הזית לא נשא מן היום הזה אברך (חגי ב׳:י״ט), אמרה לו אתמול אמרת לי, זרעתם הרבה והבא מעט וג׳ (שם א׳:ו׳), ועכשיו את׳ או׳ לי כך, לאיזו נאמין לראשונה לשנייה. הלך זכריה לנחמה, אמ׳ לה הקב״ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו ומה בידך, אמ׳ לה וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים (זכריה א׳:ט״ו), אמרה לו אתמול אמרת לי, קצף י״י על אבותיכם קצף (שם א׳:ב׳), ועכשיו את׳ או׳ לי כך, לאיזו נאמין, לראשונה או לשנייה. הלך מלאכי לנחמה, אמ׳ לה הקב״ה שלחני אצליך לנחמיך, אמרה לו ומה בידך, אמ׳ לה ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ (מלאכי ג׳:י״ב), אמרה לו אתמול אמרת לי, אין לי חפץ בכם אמ׳ י״י צבאות (שם א׳:י׳), ועכשיו את׳ או׳ כך, לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה. הלכו להם הנביאים אצל הקב״ה, ואמרו לו, רבון העולמים לא קיבלה עליה ירושלים להיתנחם, אמ׳ להם הק׳ אני ואתם נלך ונינחמנה, הוי נחמו נחמו עמי (ישעיהו מ׳:א׳), נחמוה נחמוה עמי, נחמוה עליונים נחמוה תחתונים, נחמוה חיים נחמוה מתים, נחמוה בעולם הזה נחמוה בעול׳ הבא, נחמוה על עשרת השבטים, נחמוה על שבט יהודה ובנימן, הוי נחמו נחמו עמי (שם), נחמוני נחמוני עימי. (ט) ר׳ אבין אמ׳ תרתיי. ר׳ אבין א׳ למלך שהיה לו פלטין ונכנסו שונאים לתוכו ושרפו אתו, מי צריך להתנחם פלטין או בעל פלטין, לא בעל פלטין, כך אמ׳ הקב״ה בית המקדש ביתי הוא, דכת׳ יען ביתי אשר הוא חרב (חגי א׳:ט׳), מי צריך להתנחם לא אני, הוי נחמו נחמו עמי (ישעיהו שם), נחמוני נחמוני עמי. ר׳ אבין אמ׳ חורי. ר׳ אבין א׳ למלך שהיה לו כרם ונכנסו שונאין לתוכו, וקיצצוהו ופיסקוהו, מי צריך להתנחם בתנחומים כרם או בעל הכרם, כך אמ׳ הקב״ה ישר׳ כרמי הן, כי כרם י״י צבאות בית ישראל (ישעיהו ה׳:ז׳), מי צריך להתנחם לא אני, הוי נחמו נחמו עמי (ישעיהו שם), נחמוני נחמוני עמי. ר׳ ברכיה א׳ תרתיי, חדא בשם גרמיה וחדא בשם ר׳ לוי. ר׳ ברכיה א׳ למלך שהיה לו צאן ונכנסו זאיבין לתוכה וביקעוה, מי צריך להתנחם צאן או בעל צאן, לא בעל צאן, כך אמ׳ הקב״ה ישר׳ צאני הם, שנ׳ ואתן צאני צאן מרעיתי (יחזקאל ל״ד:ל״א), מי צריך להתנחם לא אני, הוי נחמו נחמו עמי (ישעיהו שם), נחמוני נחמוני עמי. ר׳ ברכיה בשם ר׳ לוי למלך שהיה לו כרם ומסרה לערי׳, וכד הוה עביד חמר טב הוה אמר מה טב חמרא דכרמי, וכד הוה עביד חמר ביש או׳ מה ביש חמרא דאריסי, א״ל אותו האריס, אדוני המלך כד עביד חמר טב את אמ׳ חמרא דכרמי, וכד עביד חמר ביש חמרא דאריסי, בין טב ובין ביש דידך הוא, כך בתחילה אמ׳ הקב״ה למשה, ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים (שמות ג׳:י׳), וכיון שעשו אותו המעשה מה כת׳ תמן, לך רד כי שחת עמך (שם ל״ב:ז׳), אמ׳ משה לפני הק׳, רבון העולמים כד אינון חטאיי אינון דידי וכד אינון זכיי אינון דידך, בין חטאי ובין זכיי דידך אינון, דכ׳ והם עמך ונחלתך (דברים ט׳:כ״ט), אל תשחת עמך ונחלתך (שם כ״ו), למה י״י יחרה אפך בעמך (שמות ל״ב:י״א), על מה את׳ מובד לעמך. א״ר סימון לא זז מחבבן עד שקרא אותן עמי, וינחם י״י על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שם י״ד). (י) יאמר אלהיכם (ישעיהו מ׳:א׳). ר׳ חננא בר פפא ור׳ סימון. ר׳ חנינא בר פפא א׳, אמרו ישר׳ לישעיה, רבינו ישעיה תאמר שלא באתה לנחם אלא לאותו הדור שחרב בית המקדש בימיו. א׳ להם לכל הדורות באתי לנחם, אמ׳ אלהיכם אין כת׳ כאן אלא יאמר אלהיכם (שם). א״ר סימון אמרו ישר׳ לישעיה, רבינו ישעיה תאמר שכל הדברים הללו מליבך אתה בודאם, א׳ להם, א׳ אלהיכם אין כת׳ כאן אלא יאמר אלהיכם (שם). א״ר חננה בריה דר׳ אבא בשמונה מקומות כת׳ יאמר אלהיכם, כנגד שמונה נביאים שנתנבאו לאחר בית המקדש, ואילו הן, יואל, עמוס, צפניה, חגי, זכריה, ומלאכי, יחזקאל, וירמיה. (יא) דברו על לב ירושלם וקראו אליה וג׳ (ישעיהו מ׳:ב׳). חטאו בראש, ולקו בראש, ומתנחמים בראש. חטאו בראש, נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר י״ד:ד׳). לקו בראש, כל ראש לחולי (ישעיהו א׳:ה׳). ומתנחמים בראש, ויעבר מלכם לפניהם וי״י בראשם (מיכה ב׳:י״ג). חטאו בעין, ולקו בעין, ומתנחמים בעין. חטאו בעין, ומסקרות עינים (ישעיהו ג׳:ט״ז). ולקו בעין, עיני עיני יורדה מים (איכה א׳:ט״ז). ומתנחמים בעין, כי עין בעין יראו בשוב י״י ציון (ישעיהו נ״ב:ח׳). חטאו באוזן, ולקו באוזן, ומתנחמים באוזן. חטאו באוזן, ואזניהם הכבידו משמוע (זכריה ז׳:י״א). ולקו באוזן, ואזניהם תחרשנה (מיכה ז׳:ט״ז). ומתנחמים באוזן, ואזניך תשמענה דבר (ישעיהו ל׳:כ״א). חטאו באף, ולקו באף, ומתנחמים באף. חטאו באף, והנם שולחים את הזמורה אל אפם (יחזקאל ח׳:י״ז). ולקו באף, אף אני אעשה זאת לכם (ויקרא כ״ו:ט״ז). ומתנח׳ באף, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים (שם שם מ״ד). חטאו בפה, ולקו בפה, ומתנחמים בפה. חטאו בפה, וכל פה דבר נבלה (ישעיהו ט׳:ט״ז). ולקו בפה, ויאכלו את ישראל בכל פה (שם שם י״א). ומתנחמים בפה, אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רינה (תהלים קכ״ו:ב׳). חטאו בלשון, ולקו בלשון, ומתנחמים בלשון. חטאו בלשון, וידרכו את לשונם (ירמיהו ט׳:ב׳). ולקו בלשון, דבק לשון יונק (איכה ד׳:ד׳). ומתנחמים בלשון, ולשונינו רנה (תהלים שם). חטאו בלב, ולקו בלב ומתנחמים בלב. חטאו בלב, ולבם שמו שמיר (זכריה ז׳:י״ב). ולקו בלב, וכל לבב דוי (ישעיהו א׳:ה׳). ומתנחמים בלב, דברו על לב ירושלם (שם מ׳:ב׳). חטאו ביד, ולקו ביד, ומתנחמים ביד. חטאו ביד, ידיכם דמים מלאו (ישעיהו א׳:ט״ו). ולקו ביד, ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן (איכה ד׳:י׳). ומתנחמים ביד, והיה ביום ההוא יוסיף י״י שנית ידו (ישעיהו י״א:י״א). חטאו ברגל, ולקו ברגל, ומתנחמים ברגל. חטאו ברגל, וברגליהם תעכסנה (ישעיהו ג׳:ט״ז). ולקו ברגל, בטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף (ירמיהו י״ג:ט״ז). ומתנחמים ברגל, מה נאוו על ההרים רגלי מבשר (ישעיהו נ״ב:ז׳). חטאו בזה, ולקו בזה, מתנחמים בזה. חטאו בזה, כי זה משה האיש (שמות ל״ב:א׳). ולקו בזה, על זה היה דוה לבינו (איכה ה׳:י״ז). ומתנחמים בזה, ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה (ישעיהו כ״ה:ט׳). חטאו בהוא, ולקו בהוא, ומתנחמים בהוא. חטאו בהוא, כחשו בי״י ויאמרו לא הוא (ירמיהו ה׳:י״ב). ולקו בהוא, ויהפוך להם לאויב והוא נלחם בם (ישעיהו ס״ג:י׳). ומתנחמים בהוא, אנכי אנכי הוא מנחמכם (שם נ״א:י״ב). חטאו באש, ולקו באש, ומתנחמים באש. חטאו באש, הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש (ירמיהו ז׳:י״ח). ולקו באש, ממרום שלח אש בעצמותי (איכה א׳:י״ג). ומתנחמים באש, ואני אהיה לה נאם י״י חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה (זכריה ב׳:ט׳). חטאו בכפלים, ולקו בכפלים, ומתנחמים בכפלי׳. חטאו בכפלים, חט חטאה ירושלם (איכה א׳:ח׳). ולקו בכפלים, כי לקחה מיד י״י כפלים בכל חטאתיה (ישעיהו מ׳:ב׳). ומתנחמים בכפלים, נחמו נחמו עמי (שם מ׳:א׳). חסילה.

Rambam Hilkhot Tefillah uBirkat Kohanim 13:19רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ג:י״ט

It is customary on the three Sabbaths before Tish'ah B'Av to read haftarot of rebuke. On the first Sabbath, we read [the passage,] Divrei Yirmiyahu (Jeremiah 1:1-2:3) as the haftarah. On the second [Sabbath], we read [the passage,] Chazon Yishayahu (Isaiah 1:1-27). On the third [Sabbath], we read [the passage,] Eichah hay'ta l'zonah (Isaiah 1:21). Similarly, on the Sabbath after Tish'ah B'Av we read [the passage Nachamu, nachamu, ami (Isaiah 40:1-26) as the haftarah. It is the common custom in our cities to read the comforting prophecies of Isaiah as the haftarot from Tish'ah B'Av until Rosh HaShanah. On the Sabbath between Rosh HaShanah and Yom Kippur, we read [the passage,] Shuvah Yisrael as the haftarah.

נהגו כל ישראל להיות מפטירין קודם לתשעה באב בשלש שבתות בדברי תוכחה. שבת ראשונה מפטירין ״דברי ירמיהו״ וכו׳ (ירמיהו א׳:א׳), שניה ״חזון ישעיהו״ (ישעיהו א׳:א׳), שלישית ״איכה היתה לזונה״ (ישעיהו א׳:כ״א). וכן, שבת שאחר תשעה באב מפטירין ״נחמו נחמו עמי״ (ישעיהו מ׳:א׳). ומנהג פשוט בערינו להיות מפטירין בנחמות ישעיה מאחר תשעה באב עד ראש השנה. ושבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים מפטירין ״שובה ישראל״ (הושע י״ד:ב׳):

Rambam Mishneh Torah Seder Tefilot 7רמב"ם משנה תורה סדר תפילות ז׳

(א) המפטיר בנביא מברך לפניה, ברוך אתה י״י אלהינו מלך העולם אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת ברוך אתה י״י הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק. ומברך לאחריה, ברוך אתה י״י אלהינו מלך העולם צור כל העולמים צדיק בכל הדורות האל הנאמן האומר ועושה מדבר ומקיים אשר כל דבריו האמת והצדק, נאמן אתה הוא י״י אלהינו ונאמנים דבריך דבר מדבריך אחור לא ישוב ריקם כי אל נאמן אתה ברוך אתה י״י האל הנאמן בכל דבריו. רחם על ציון כי היא בית חיינו לעגמת נפש תנקום נקם מהרה בימינו ותבנה מהרה ברוך אתה י״י בונה ירושלים. את צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך ברוך אתה י״י מגן דוד. על התורה ועל הנביאים ועל יום המנוח הזה שנתתה לנו י״י אלהינו לקדושה לכבוד ולתפארת, על הכל אנו מברכין את שמך ברוך אתה י״י מקדש השבת. וביום טוב הוא אומר ועל יום טוב מקרא קודש הזה שנתתה לנו לששון ולשמחה ברוך אתה י״י מקדש ישראל והזמנים. ואם היה שבת ויום טוב כולל שניהן וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. כנוסח שהוא חותם בתפילה בברכה אמצעית באותו היום, כך הוא חותם בברכה אחרונה זו. (ב) העניינות שנהגו רוב העם לקרות מן הנביאים בכל שבת ושבת ומפטירין בהן, אלו הן, בראשית, ״הן עבדי אתמך בו״ עד ״אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים״ בישעיה (ישעיהו מ״ב:א׳-ט״ז). אלה תולדות נח, ״רני עקרה לא ילדה״ בישעיה עד ״הטו אזנכם ולכו אלי״ (ישעיהו נ״ד:א׳ – נ״ה:ג׳). לך לך, ״ואל מי תדמיוני ואשוה״ עד ״אני י״י אענם אלהי ישראל לא אעזבם״ בישעיה (ישעיהו מ׳:כ״ה – מ״א:י״ז). וירא אליו, ״ואשה אחת מנשי״ וכו׳ עד ״ותשא את בנה ותצא״ במלכים (מלכים ב׳ ד׳:א׳-ל״ז). ויהיו חיי שרה, תחילת מלכים עד ״יחי אדוני המלך דוד לעולם״ (מלכים א׳ א׳:א׳-ל״א). ואלה תולדות יצחק, ״משא דבר י״י אל ישראל ביד מלאכי״ עד ״וערבה לי״י״ וכו׳ בתרי עשר (מלאכי א׳:א׳ – ג׳:ד׳). ויצא יעקב, ״ועמי תלואים למשובתי״ וכו׳ עד ״ובנביא העלה״ וכו׳ בתרי עשר (הושע י״א:ז׳ – י״ב:י״ד). וישלח יעקב, ״חזון עובדיה״ עד סוף ספרו בתרי עשר (עבדיה א׳:א׳-כ״א). וישב יעקב, ״על שלשה פשעי ישראל״ וכו׳ עד ״אריה שאג מי לא יירא״ וכו׳ בתרי עשר (עמוס ב׳:ו׳ – ג׳:ח׳). ויהי מקץ, ״וייקץ שלמה והנה חלום״ וכו׳ עד ״ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל״ במלכים (מלכים א׳ ג׳:ט״ו – ד׳:א׳). ויגש אליו, ״ואתה בן אדם קח לך עץ אחד״ וכו׳ עד ״וידעו הגויים כי אני י״י״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל ל״ז:ט״ז-כ״ח). ויחי יעקב, ״ויקרבו ימי דוד למות״ וכו׳ עד ״ושלמה ישב על כסא דוד״ וכו׳ במלכים (מלכים א׳ ב׳:א׳-י״ב). ואלה שמות, ״בן אדם הודע את״ וכו׳ עד ״ויצא לך שם בגויים״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל ט״ז:ב׳-י״ד). וארא, ״ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר״ וכו׳ עד ״ביום ההוא אצמיח קרן״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל כ״ח:כ״ד – כ״ט:כ״א). בא אל פרעה, ״משא מצרים״ וכו׳ עד ״אשר ברכו י״י צבאות״ בישעיה (ישעיהו י״ט:א׳-כ״ה). ויהי בשלח, שירת דבורה מן ״ויכנע אלהים ביום ההוא״ וכו׳ עד ״ותשקוט הארץ ארבעים שנה״ (שופטים ד׳:כ״ג – ה׳:ל״א). וישמע יתרו, ״בשנת מות המלך עזיהו״ וכו׳ עד ״למרבה המשרה״ וכו׳ בישעיה (ישעיהו ו׳:א׳ – ט׳:ו׳). ואלה המשפטים, ״הדבר אשר היה אל ירמיהו״ וכו׳ עד ״לא יכרת איש ליונדב בן רכב״ וכו׳ (ירמיהו ל״ד:ח׳ (או: ל״ה:א׳) – ל״ה:י״ט). ויקחו לי תרומה, ״וי״י נתן חכמה לשלמה״ וכו׳ עד ״ושכנתי בתוך בני ישראל״ וכו׳ במלכים (מלכים א׳ ה׳:כ״ו – ו׳:י״ג). ואתה תצוה, ״הגד את בית ישראל״ וכו׳ עד ״ורציתי אתכם״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל מ״ג:י׳-כ״ז). כי תשא, ״ודבר י״י היה אל אליהו״ וכו׳ עד ״וירכב אחאב וילך יזרעאלה״ במלכים (מלכים א׳ י״ח:א׳-מ״ה). ויקהל, ״וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצור״ עד ״ותתם מלאכת העמודים״ במלכים (מלכים א׳ ז׳:י״ג-כ״ב). אלה פקודי, ״ויעש חירום את הכיורות״ וכו׳ במלכים עד ״והפותות לדלתות הבית הפנימי״ וכו׳ במלכים (מלכים א׳ ז׳:מ׳-נ׳). ויקרא, ״עם זו יצרתי לי״ וכו׳ עד ״כה אמר י״י מלך ישראל וגואלו״ וכו׳ בישעיה (ישעיהו מ״ג:כ״א – מ״ד:ו׳). צו את אהרן, ״עולותיכם ספו על זבחיכם״ וכו׳ עד ״כי באלה חפצתי נאם י״י״ בירמיה (ירמיהו ז׳:כ״א – ט׳:כ״ג). ויהי ביום השמיני, ״ויוסף עוד דוד את כל בחור״ וכו׳ עד ״כל אשר בלבבך לך עשה״ בשמואל (שמואל ב׳ ו׳:א׳ – ז׳:ג׳). אשה כי תזריע, ״ואיש בא מבעל שלישה״ וכו׳ עד ״וילך מאתו כברת ארץ״ במלכים (מלכים ב׳ ד׳:מ״ב – ה׳:י״ט). זאת תהיה, ״ויאמר אלישע״ וכו׳ ״וארבעה אנשים״ וכו׳ ומדלג עד ״ולא השליכם מעל פניו״ וכו׳ במלכים (מלכים ב׳ ז׳:א׳ – ז׳:ג׳ – י״ג:כ״ג). אחרי מות, ״התשפוט התשפוט״ וכו׳ עד ״ונחלת בך לעיני גויים״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל כ״ב:ב׳-ט״ז). קדושים תהיו, ״באו אנשים מזקני ישראל״ וכו׳ עד ״צבי היא לכל הארצות״ ביחזקאל (יחזקאל כ׳:א׳-ט״ו). אמור אל הכהנים, ״והכהנים הלויים בני צדוק״ וכו׳ עד ״כל נבלה״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל מ״ד:ט״ו-ל״א). בהר סיני, ״י״י עוזי ומעוזי ומנוסי״ וכו׳ עד ״רפאני י״י וארפא״ בירמיה (ירמיהו ט״ז:י״ט – י״ז:י״ד). אם בחקותי, ״הנבא על רועי ישראל״ וכו׳ עד ״והצלתים מיד העובדים בהם״ ביחזקאל (יחזקאל ל״ד:ב׳-כ״ז). במדבר סיני, ״והיה מספר בני ישראל״ וכו׳ עד ״וארשתיך לי באמונה״ וכו׳ בתרי עשר (הושע ב׳:א׳-כ״ב). נשא, ״ויהי איש אחד מצרעה״ וכו׳ עד ״ויגדל הנער ויברכהו י״י״ בשופטים (שופטים י״ג:ב׳-כ״ד). בהעלותך, ״רני ושמחי בת ציון״ וכו׳, עד ״ידי זרובבל יסדו״ וכו׳ בתרי עשר (זכריה ב׳:י״ד – ד׳:ט׳). שלח לך, ״וישלח יהושע בן נון״ וכו׳ עד ״וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו״ (יהושע ב׳:א׳-כ״ד). ויקח קרח, ״ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל״ וכו׳ עד ״כי לא יטוש י״י״ וכו׳ בשמואל (שמואל א׳ י״א:י״ד – י״ב:כ״ב). זאת חקת, ״ויפתח הגלעדי״ וכו׳ עד ״מימים ימימה״ וכו׳ בשופטים (שופטים י״א:א׳-מ׳). וירא בלק, ״והיה שארית יעקב״ וכו׳ עד ״והצנע לכת עם אלהיך״ בתרי עשר (מיכה ה׳:ו׳ – ו׳:ח׳). פינחס, ״ויד י״י היתה אל אליהו״ וכו׳ עד ״ויקם וילך אחרי אליהו״ במלכים (מלכים א׳ י״ח:מ״ו – י״ט:כ״א). ראשי המטות, ״ויתן משה למטה בני ראובן״ וכו׳ עד ״ויחלקו את הארץ״ ביהושע (יהושע י״ג:ט״ו – י״ד:ה׳). אלה מסעי, ״אלה הנחלות״ וכו׳ עד ״ויתנו בני ישראל ללויים״ ביהושע (יהושע י״ט:נ״א – כ״א:ג׳). אלה הדברים, ״ואלה הדברים אשר דבר י״י אל ישראל ואל יהודה״ וכו׳ עד ״והייתם לי לעם״ בירמיה (ירמיהו ל׳:ד׳-כ״ב). ואתחנן, ״ואתפלל אל י״י אחרי תתי״ וכו׳ עד ״שדות בכסף יקנו״ וכו׳ בירמיה (ירמיהו ל״ב:ט״ז-מ״ד). והיה עקב, ״הלוך וקראת באזני ירושלים״ וכו׳ עד ״והתברכו בו גויים ובו יתהללו״ בירמיה (ירמיהו ב׳:ב׳ – ד׳:ב׳). ראה אנכי, ״הנה ימים באים נאם י״י והקימותי לדוד צמח צדיק״ וכו׳ עד ״אם יסתר איש במסתרים״ בירמיה (ירמיהו כ״ג:ה׳-כ״ד). שופטים, ״ויהי כאשר זקן שמואל״ וכו׳ עד ״ויאמר שמואל אל אנשי ישראל״ וכו׳ בשמואל (שמואל א׳ ח׳:א׳-כ״ב). כי תצא, ״ויאספו פלשתים את מחניהם״ וכו׳ עד ״ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וי״י עמו״ בשמואל (שמואל א׳ י״ז:א׳ – י״ח:י״ד). והיה כי תבוא, ״אז יבנה יהושע מזבח״ וג׳ עד ״ולא היה כיום ההוא״ וכו׳ (יהושע ח׳:ל׳ – י׳:י״ד). אתם נצבים, ״ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל״ וכו׳ עד ״כרמים וזיתים אשר לא נטעתם״ וכו׳ (יהושע כ״ד:א׳-י״ג). האזינו, ״ולקחתי אני מצמרת הארז״ וכו׳ עד ״והשיבו וחיו״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל י״ז:כ״ב – י״ח:ל״ב). וזאת הברכה, ״ויהי אחרי מות משה עבד י״י״ וכו׳ ומדלג עד ״ויהי י״י את יהושע״ וכו׳ (יהושע א׳:א׳ – ו׳:כ״ז). (ג) כל שבת שקורין בה שתי פרשיות, מפטירין מענין פרשה אחרונה, וזה הוא המנהג ברוב המקומות. וכן נהגו רוב העם להיות מפטירין בנחמות ישעיה מאחר תשעה באב עד ראש השנה. בשבת שאחר תשעה באב, ״נחמו נחמי עמי״ וכו׳ (ישעיהו מ׳:א׳), בשניה ״ותאמר ציון עזבני י״י״ וכו׳ (ישעיהו מ״ט:י״ד), בשלישית, ״עניה סוערה״ וכו׳ (ישעיהו נ״ד:י״א), ברביעית, ״אנכי אנכי הוא מנחמכם״ וכו׳ (ישעיהו נ״א:י״ב), בחמישית, ״רני עקרה לא ילדה״ (ישעיהו נ״ד:א׳), בשישית, ״קומי אורי כי בא אורך״ (ישעיהו ס׳:א׳), בשביעית, ״שוש אשיש״ וכו׳ (ישעיהו ס״א:י׳).