Hagar Flees in Art/5

EN/HEע/E

Hagar Flees in Art

Sources

Bereshit 16:1-16בראשית ט״ז:א׳-ט״ז

(א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר. (ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. (ג) וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה. (ד) וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ. (ה) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ. (ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ. (ז) וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר. (ח) וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת. (ט) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ. (י) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. (יא) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ. (יב) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן. (יג) וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי. (יד) עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד. (טו) וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל. (טז) וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם.

Bereshit 21:1-11בראשית כ״א:א׳-י״א

(1) Hashem visited Sarah as He had said, and Hashem did to Sarah as He had spoken. (2) Sarah conceived, and bore Abraham a son in his old age, at the set time of which God had spoken to him. (3) Abraham called his son who was born to him, whom Sarah bore to him, Isaac. (4) Abraham circumcised his son, Isaac, when he was eight days old, as God had commanded him. (5) Abraham was one hundred years old when his son, Isaac, was born to him. (6) Sarah said, “God has made me laugh. Everyone who hears will laugh with me.” (7) She said, “Who would have said to Abraham, that Sarah would nurse children? For I have borne him a son in his old age.” (8) The child grew, and was weaned. Abraham made a great feast on the day that Isaac was weaned. (9) Sarah saw the son of Hagar the Egyptian, whom she had borne to Abraham, mocking. (10) Therefore she said to Abraham, “Cast out this handmaid and her son! For the son of this handmaid will not be heir with my son, Isaac.” (11) The thing was very grievous in Abraham’s sight on account of his son.

(א) וַי״י פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ י״י לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. (ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים. (ג) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק. (ד) וַיָּמׇל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים. (ה) וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ. (ו) וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כׇּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי. (ז) וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו. (ח) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק. (ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. (י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק. (יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ.

Shofetim 13:5שופטים י״ג:ה׳

For, lo, thou shalt conceive, and bear a son; and no razor shall come upon his head; for the child shall be a Nazirite unto God from the womb; and he shall begin to save Israel out of the hand of the Philistines.'

כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים.

Bereshit Rabbah 45:5בראשית רבה מ״ה:ה׳

כתיב ויבא אל הגר ותהר ומה ת"ל הנך הרה וילדת בן אלא מלמד שהכניסה בה שרה עין רעה והפילה עוברה, א"ר יוחנן ביני ובינך, ובנך כתיב, א"ר חנינא אילו אלישע הנביא אמר כן ברוח הקודש דיי אלא שזכתה לדבר עמה המלאך.

Bereshit Rabbah 45:6בראשית רבה מ״ה:ו׳

ותעניה שרי ותברח מפניה, רבי אבא בר כהנא אמר מנעתה מתשמיש המטה, רבי ברכיה אמר טפחתה בקורדקייסון על פניה, ר' ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא דליים ופנדיות הוליכה לה למרחץ.

Rashi Bereshit 16:5רש״י בראשית ט״ז:ה׳

'אנכי נתתי שפחתי וגו ביני וביניך I HAVE GIVEN MY HANDMAID etc… [MAY THE LORD JUDGE] BETWEEN ME AND THEE – Wherever this word "between thee" (masc.) occurs in Scripture it is written defective (i.e. without the second yod) whilst here it is written plene, therefore read it as וּבֵינָיִךְ (the fem form that corresponds to ביניך in our text — as though Sarah turned to Hagar saying "May God judge between me and thee"). Thus she cast the evil eye on Hagar so that she miscarried on this occasion. This explains what the angel said to Hagar, (16:11) הנך הרה "behold, thou wilt conceive"; but had she not already conceived and yet he announces to her that she would conceive? This therefore informs us that she miscarried in this, her first conception (ib.) (cf. verse 11).

ביני ובניך – כל וביניך שבמקרא חסירין וזה מלא, קרי ביה ובַניך, מלמד, שהכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה, הוא שהמלאך אמר לה הנך הרה היא מעוברת והוא מבשר לה שתהר אלא מלמד שהפילה הריון הראשון.

Rashi Bereshit 16:6רש״י בראשית ט״ז:ו׳

ותענה שרי AND SARAI AFFLICTED HER – She compelled her to work hard.

ותענה שרה – היתה משעבדת בה בקושי.

Rashi Bereshit 16:11רש״י בראשית ט״ז:י״א

הנך הרה BEHOLD THOU WILT BE WITH CHILD – when you return you will conceive, just as the same phrase הנך הרה (Judges 13:7) spoken of the wife of Manoah (where it certainly appears to be thou wilt conceive in the future).

הנך הרה – כשתשובי תהרי, כמו כי הנך הרה דאשת מנוח.

Seikhel Tov Bereshit 16:6שכל טוב בראשית ט״ז:ו׳

ותענה שרי ותברח. מתשמיש ודוגמא לדבר, אם תענה את בנותי (בראשית ל"א:נ'), כיצד, אם תקח נשים על בנותי, ותמנע את בנותי מתשמיש, אבל על דרך הפשט מדבר הדבר בשיטות ר' אבא בר כהנא דאמר מקפחת בקרדוקות על פניה, וכה"א מפני שרי גבירתי (אני) [אנכי] בורחת, שהיא מקפחת את גופי, ועוד מסיפא דקדק, דכתיב ותברח מפניה.

Radak Bereshit 16:6רד״ק בראשית ט״ז:ו׳

ויאמר ... שפחתך בידך, Avram meant that in spite of Hagar sleeping with him, i.e. being accorded wifely privileges from his side, she remained Sarai's slave and as such Sarai could determine how to treat her. He made it clear that his own dignity was not to be a consideration in Sarai's treatment of Hagar. ותענה שרי, Sarai overburdened her with work, and made her perform the work in an intolerably harsh manner. It is even possible that the word ותענה includes physical as well as verbal abuse of Hagar by Sarai. The Torah testifies that Sarai did not act piously toward her, Although Avram had given her a free hand when he said "do to her as appears fit in your eyes," from a moral point of view she should have treated Hagar in a manner befitting her status as a wife or legal companion of Avram. From the point of view of practicing human kindness, Although Avram had given her a free hand when he said "do to her as appears fit in your eyes," from a moral point of view she should have treated Hagar in a manner befitting her status as a wife or legal companion of Avram. From the point of view of practicing human kindness, חסידות, she should have treated a subordinate with all possible consideration. The scholar Ibn Gabirol said "how beautiful is the attribute of practicing forgiveness in circumstances when this is possible!" Sarai's actions as reported were not pleasing in the eyes of the Lord. This is reflected in the words of the angel to Hagar (verse 11) כי שמע ה' אל עניך, "for the Lord has listened to the oppression you have endured." This is why the angel gave her a blessing as compensation for the harsh treatment she had suffered. Avram did not prevent Sarai from acting as she did, even though it was displeasing in his eyes, because he was concerned primarily with eyes, because he was concerned primarily with preserving his relations with Sarai. The reason why this whole story is preserved for all future generations in our chapter is to teach moral-ethical lessons, and to warn us not to indulge in injustice.

ותענה שרי – עשתה עמה יותר מדאי ועבדה בה בפרך, אפשר שהיתה מכה אותה ומקללת אותה ולא היתה יכולה לסבול וברחה מפניה. ולא נהגה שרה בזה למדת מוסר ולא למדת חסידות, לא מוסר כי אע"פ שאברהם מוחל לה על כבודו, ואמר לה "עשי לה הטוב בעיניך" היה ראוי לה למשוך את ידה לכבודו ולא לענותה; ולא מדת חסידות ונפש טובה כי אין ראויה לאדם לעשות כל יכלתו במה שתחת ידו, ואמר החכם מה נאוה המחילה בעת היכולת, ומה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני האל, כמו שאמר המלאך אל הגר "כי שמע ה' אל עניך" והשיב לה ברכה תחת עניה. ואברם לא מנע שרי מלענותה, אע"פ שהיה רע בעיניו, משום שלום בית. וכן זה הספור נכתוב בתורה לקנות אדם ממנו המדות טובות ולהרחיק הרעות.

Radak Bereshit 16:11רד״ק בראשית ט״ז:י״א

ויאמר ... הנך הרה, the angel used these words as an introduction, seeing he was well aware that Hagar knew that she was pregnant as the Torah had reported in verse 4, as well as Hagar's reaction. The message that angel had come to deliver was וילדת בן, "you will give birth to a son." The word יולדת is a composite composed from the word וילדת, which is a verb in the past tense converted into the future tense by the letter ו at the front, the other component being the word ויולדת, the same root as a present participle. The meaning of the combined composite is that seeing that the birth was something that had not yet occurred, the verb must contain an allusion to the future, whereas seeing that Hagar knew that she was pregnant, i.e. that the process which would result in a birth had already begun, the formulation of the verb had to reflect this fact also. The angel's message was: "just as you are aware that you are pregnant you should be equally aware that you will bear a son as a result of this pregnancy." There are some grammarians who believe that the root of the word here is similar to a four-lettered verb.

הנך הרה – אמר לה זה לפתיחת הדברים כי כבר ידעה היא כי הרה. כמו שאמר "ותרא כי הרתה" והבשורה שבישרה היא, ויולדת בן.

Sforno Bereshit 16:6ספורנו בראשית ט״ז:ו׳

שפחתך בידך, for she has not been given her freedom by you who are her mistress. ותענה שרי, Sarai's objective in maltreating Hagar was to remind her of the fact that she remained her slave. She was not to insult her mistress any more. She meant to make clear that any gentile who insults Israelites will experience similar harsh treatment. Compare Isaiah 60,14 והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך, "all those who reviled you shall prostrate themselves at your (Israel) feet."

שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ – שֶׁאֵינָהּ מְשֻׁחְרֶרֶת מִמֵּךְ. וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי – כְּדֵי שֶׁתַּכִּיר שֶׁהִיא מְשֻׁעְבֶּדֶת וְלֹא תְּבַזֶּה עוֹד אֶת גְּבִרְתָּהּ, לְאוֹת שֶׁכֵּן יִקְרֶה לְכָל מְבַזֵּה יִשְׂרָאֵל, כְּאָמְרוֹ "וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ" (ישעיהו ס':י"ד).

R. S.R. Hirsch Bereshit 16:6רש״ר הירש בראשית ט״ז:ו׳

ותענה – ״ענה״: להשיב תשובה למישהו, או להיות תלוי בו. הצד השווה שבשני מובנים אלה: מצב הוויה, או מעשים, הנגרמים ע״י אחר. ״עַנֵּה״: לגרום למישהו להרגיש את תלותו. הרי זה היה התנאי לקיום כוונת שרה – שהגר תישאר משועבדת לה. הגר חייבת להשאר ״שפחת שרי״ אף כאשר היא אשת אברהם ואֵם בנו. רק כך יוכל הבן שיוולד להיות בנה של שרה, ולהיות מופקע מהשפעת הגר. ״ותענה״: [בתרגום הגרמני: ״הכניע״, בשונה משאר מפרשים] היא פעלה כל הזמן שהגר תהיה מודעת ליחסי תלות אלה. אך שרה רצתה להשיג דבר שאין ניתן להשיגו. אשת אברם ואם בנו איננה יכולה להיות שפחה! קרבת אברהם ורוחו מנתצת את רוח העבדות, מעוררת את הרגשת הכבוד האנושי ואת השאיפה לחירות, ומפקיעה את כבלי העבדות. הגר לא יכלה לסבול עוד להיות שפחה.