Hardened Hearts/5

EN/HEע/E

Hardened Hearts

Sources

Shemot 3:19-20שמות ג׳:י״ט-כ׳

(19) I know that the king of Egypt won’t give you permission to go, no, not by a mighty hand. (20) I will reach out my hand and strike Egypt with all my wonders which I will do in its midst, and after that he will let you go.

(יט) וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה. (כ) וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם.

Shemot 4:21שמות ד׳:כ״א

Hashem said to Moses, “When you go back into Egypt, see that you do before Pharaoh all the wonders which I have put in your hand, but I will harden his heart and he will not let the people go.

וַיֹּאמֶר י"י אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כׇּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם.

Shemot 7:3-5שמות ז׳:ג׳-ה׳

(3) I will harden Pharaoh’s heart, and multiply my signs and my wonders in the land of Egypt. (4) But Pharaoh will not listen to you, and I will lay my hand on Egypt, and bring out my armies, my people the children of Israel, out of the land of Egypt by great judgments. (5) The Egyptians shall know that I am Hashem, when I stretch out my hand on Egypt, and bring out the children of Israel from among them.”

(ג) וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (ד) וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים. (ה) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי י"י בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם.

Shemot 7:13-14שמות ז׳:י״ג-י״ד

(13) Pharaoh’s heart was hardened, and he didn’t listen to them; as Hashem had spoken. (14) Hashem said to Moses, “Pharaoh’s heart is stubborn. He refuses to let the people go.

(יג) וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר י"י. (יד) וַיֹּאמֶר י"י אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם.

Shemot 7:22שמות ז׳:כ״ב

The magicians of Egypt did the same thing with their enchantments; and Pharaoh’s heart was hardened, and he didn’t listen to them; as Hashem had spoken.

וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר י"י.

Shemot 8:11שמות ח׳:י״א

But when Pharaoh saw that there was a respite, he hardened his heart, and didn’t listen to them, as Hashem had spoken.

וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר י"י.

Shemot 8:15שמות ח׳:ט״ו

וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.

Shemot 8:28שמות ח׳:כ״ח

Pharaoh hardened his heart this time also, and he didn’t let the people go.

וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם.

Shemot 9:7שמות ט׳:ז׳

וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם.

Shemot 9:12שמות ט׳:י״ב

Hashem hardened the heart of Pharaoh, and he didn’t listen to them, as Hashem had spoken to Moses.

וַיְחַזֵּק י״י אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר י״י אֶל מֹשֶׁה.

Shemot 9:34שמות ט׳:ל״ד

When Pharaoh saw that the rain and the hail and the thunders were ceased, he sinned yet more, and hardened his heart, he and his servants.

וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו.

Shemot 10:1-2שמות י׳:א׳-ב׳

(1) Hashem said to Moses, “Go in to Pharaoh, for I have hardened his heart, and the heart of his servants, that I may show these my signs in their midst, (2) and that you may tell in the hearing of your son, and of your son’s son, what things I have done to Egypt, and my signs which I have done among them; that you may know that I am Hashem.”

(א) וַיֹּאמֶר י״י אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. (ב) וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאׇזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי י״י.

Shemot 10:20שמות י׳:כ׳

But Hashem hardened Pharaoh’s heart, and he didn’t let the children of Israel go.

וַיְחַזֵּק י״י אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

Shemot 10:27שמות י׳:כ״ז

וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם.

Shemot 11:10שמות י״א:י׳

Moses and Aaron did all these wonders before Pharaoh, and Hashem hardened Pharaoh’s heart, and he didn’t let the children of Israel go out of his land.

וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ אֶת כׇּל הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְחַזֵּק י״י אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.

Shemot 13:15שמות י״ג:ט״ו

and it happened, when Pharaoh would hardly let us go, that Hashem killed all the firstborn in the land of Egypt, both the firstborn of man, and the firstborn of animal. Therefore I sacrifice to Hashem all that opens the womb, being males; but all the firstborn of my sons I redeem.’

וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג י"י כׇּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַי"י כׇּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכׇל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה.

Shemot 14:4שמות י״ד:ד׳

I will harden Pharaoh’s heart, and he will follow after them; and I will get honor over Pharaoh, and over all his armies; and the Egyptians shall know that I am Hashem.” They did so.

וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכׇל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי י״י וַיַּעֲשׂוּ כֵן.

Shemot 14:8שמות י״ד:ח׳

Hashem hardened the heart of Pharaoh king of Egypt, and he pursued after the children of Israel; for the children of Israel went out with a high hand.

וַיְחַזֵּק י״י אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה.

Shemot 14:17-18שמות י״ד:י״ז-י״ח

(17) I, behold, I will harden the hearts of the Egyptians, and they shall go in after them: and I will get myself honor over Pharaoh, and over all his armies, over his chariots, and over his horsemen. (18) The Egyptians shall know that I am Hashem, when I have gotten myself honor over Pharaoh, over his chariots, and over his horsemen.”

(יז) וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכׇל חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו. (יח) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי י״י בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו.

Vayikra 18:3ויקרא י״ח:ג׳

You shall not do as they do in the land of Egypt, where you lived: and you shall not do as they do in the land of Canaan, where I am bringing you; neither shall you walk in their statutes.

כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ.

Devarim 2:30דברים ב׳:ל׳

But Sihon king of Heshbon would not let us pass by him; for Hashem your God hardened his spirit, and made his heart obstinate, that he might deliver him into your hand, as at this day.

וְלֹא אָבָה סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ כִּי הִקְשָׁה י"י אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה.

Yehoshua 11:20יהושע י״א:כ׳

For it was of the Lord to harden their hearts, to come against Israel in battle, that they might be utterly destroyed, that they might have no favour, but that they might be destroyed, as the Lord commanded Moses.

כִּי מֵאֵת י"י הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם לְבִלְתִּי הֱיוֹת לָהֶם תְּחִנָּה כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה י"י אֶת מֹשֶׁה.

Shemuel I 2:25שמואל א׳ ב׳:כ״ה

If one man sin against another, God shall judge him; but if a man sin against the Lord, who shall entreat for him?' But they hearkened not unto the voice of their father, because the Lord would slay them.

אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים וְאִם לַי"י יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל אֲבִיהֶם כִּי חָפֵץ י"י לַהֲמִיתָם.

Melakhim I 18:37מלכים א׳ י״ח:ל״ז

Hear me, O Lord, hear me, that this people may know that Thou, Lord, art God, for Thou didst turn their heart backward.'

עֲנֵנִי י"י עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה י"י הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית.

Yeshayahu 6:10ישעיהו ו׳:י׳

Make the heart of this people fat, And make their ears heavy, And shut their eyes; Lest they, seeing with their eyes, And hearing with their ears, And understanding with their heart, Rreturn, and be healed.'

הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאׇזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאׇזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ.

Yeshayahu 63:17ישעיהו ס״ג:י״ז

O Lord, why dost Thou make us to err from Thy ways, And hardenest our heart from Thy fear? Return for Thy servants'sake, The tribes of Thine inheritance.

לָמָּה תַתְעֵנוּ י"י מִדְּרָכֶיךָ תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ שִׁבְטֵי נַחֲלָתֶךָ.

Yirmeyahu 18:7-8ירמיהו י״ח:ז׳-ח׳

(7) At one instant I may speak concerning a nation, and concerning a kingdom, to pluck up and to break down and to destroy it; (8) but if that nation turn from their evil, because of which I have spoken against it, I repent of the evil that I thought to do unto it.

(ז) רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד. (ח) וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ.

Yechezkel 18:21-24יחזקאל י״ח:כ״א-כ״ד

(21) But if the wicked turn from all his sins that he hath committed, and keep all My statutes, and do that which is lawful and right, he shall surely live, he shall not die. (22) None of his transgressions that he hath committed shall be remembered against him; for his righteousness that he hath done he shall live. (23) Have I any pleasure at all that the wicked should die? saith the Lord God; andnot rather that he should return from his ways, and live? (24) But when the righteous turneth away from his righteousness, and committeth iniquity, and doeth according to all the abominations that the wicked man doeth, shall he live? None of his righteous deeds that he hath done shall be remembered; for his trespass that he trespassed, and for his sin that he hath sinned, for them shall he die.

(כא) וְהָרָשָׁע כִּי יָשׁוּב מִכׇּל חַטֹּאתָו אֲשֶׁר עָשָׂה וְשָׁמַר אֶת כׇּל חֻקוֹתַי וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה חָיֹה יִחְיֶה לֹא יָמוּת. (כב) כׇּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ בְּצִדְקָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יִחְיֶה. (כג) הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה. (כד) וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל כְּכֹל הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה הָרָשָׁע יַעֲשֶׂה וָחָי כׇּל צִדְקֹתָו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא תִזָּכַרְנָה בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּם יָמוּת.

Yechezkel 33:11יחזקאל ל״ג:י״א

Say unto them: As I live, saith the Lord God, I have no pleasure in the death of the wicked, but that the wicked turn from his way and live; turn ye, turn ye from your evil ways; for why will ye die, O house of Israel?

אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל.

Yonah 3:9-10יונה ג׳:ט׳-י׳

(9) Who knoweth whether God will not turn and repent, and turn away from His fierce anger, that we perish not?' (10) And God saw their works, that they turned from their evil way; and God repented of the evil, which He said He would do unto them; and He did it not.

(ט) מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד. (י) וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה.

Eikhah 3:38-40איכה ג׳:ל״ח-מ׳

(38) Out of the mouth of the Most High proceedeth not Evil and good? (39) Wherefore doth a living man complain, A strong man because of his sins? (40) Let us search and try our ways, And return to the Lord.

(לח) מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב. (לט) מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָו. (מ) נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד י"י.

Jubilees 48ספר היובלים פרק מ״ח

(12) And notwithstanding all (these) signs and wonders the prince of the Mastema was not put to shame because he took courage and cried to the Egyptians to pursue after thee with all the powers of the Egyptians, with their chariots, and with their horses, and with all the hosts of the peoples of Egypt. (13) And I stood between the Egyptians and Israel, and we delivered Israel out of his hand, and out of the hand of his people, and the Lord brought them through the midst of the sea as if it were dry land. (14) And all the peoples whom he brought to pursue after Israel, the Lord our God cast them into the midst of the sea, into the depths of the abyss beneath the children of Israel, even as the people of Egypt had cast their children into the river. He took vengeance on one million of them, and one thousand strong and energetic men were destroyed on account of one suckling of the children of thy people which they had thrown into the river. (15) And on the fourteenth day and on the fifteenth and on the sixteenth and on the seventeenth and on the eighteenth the prince of the Mastema was bound and imprisoned behind the children of Israel that he might not accuse them. (16) And on the nineteenth we let them loose that they might help the Egyptians and pursue the children of Israel. (17) And he hardened their hearts and made them stubborn, and the device was devised by the Lord our God that He might smite the Egyptians and cast them into the sea.

(טז) ובכל האותות והמופתים מאן השר משטמה להכלם, עד אשר התחזק ויקרא אל המצרים לרדוף אחריך בכל חיל מצרים ברכביהם ובסוסיהם, ובכל רוב עמי מצרים. (יז) ואעמוד בינך וביניהם בין המצרים ובין בני ישראל ואציל את בני ישראל מידם מיד המצרים. (יח) ויוליך ה' אותם בתוך הים ביבשה, ואת כל האנשים אשר חיזק את לבבם לרדוף אחרי ישראל ירה ה' אלוהינו בתוך הים במצולות התהום. (יט) תחת בני ישראל אשר השליכו המצרים אותם למאה ולמאות אל היאור, על כן נקום נקם מהם. ואלף אנשי חיל גיבורים ואמיצים טבעו בעבור יונק אחר המומת מבני עמך אשר השליכוהו היאורה. (כ) ביום הארבעה עשר ובחמשה עשר ובשישה עשר ובשבעה עשר ובשמונה עשר היה השר משטמה אסור וכלוא מאחרי בני ישראל למען לא יוכל לעמוד לשטן להם. (כא) ביום התשעה עשר שלחנו אותו לחופשי, למען יעזור את המצרים, ולמען ירדפו אחרי בני ישראל. (כב) ויכבד את לבם ויקשה אותם, ויתגבר עליהם כרצון ה' אלוהינו למען יכה את המצרים וישליכם אל הים.

4Q422 III:7

He hardened [his] heart [toward] sinning so that the [Isra]elites would know for eternal gene[rations]

[ו]יחזק את לב[ו ל]חטוא למען דעת א[נשי ישר]אל עד דו[רות ] עולם

Mekhilta DeRabbi Yishmael Bo Pischa 1מכילתא בא פסחא א׳

כך אמר יונה אלך לי לחוצה לארץ מקום שאין השכינה נגלית שהגוים קרובי תשובה הן שלא לחייב את ישראל.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Vayehi 6מכילתא בשלח ויהי ו׳

וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים אף לפרעה דברי ר' יהודה שנ' מרכבות פרעה וחילו וגו'. ר' נחמיה אומר חוץ מפרעה עליו הכתוב אומר ואולם בעבור זאת העמדתיך (שמות ט טז). ויש אומרים באחרונה ירד פרעה וטבע שנ' כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב ה' עליהם את מי הים.

Sifre Bemidbar 42ספרי במדבר מב

כתוב אחד אומר ישא ה' פניו אליך וכתוב אחד אומר אשר לא ישא פנים (דברים י יז) כיצד יתקיימו שני כתובים הללו כשישראל עושים רצונו של מקום ישא ה' פניו אליך וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום אשר לא ישא פנים ד"א עד שלא נחתם גזר דין ישא ה' פניו אליך ומשנחתם גזר דין אשר לא ישא פנים כתוב אחד אומר שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו (תהלים סה ג) וכתוב אחד אומר סכותה בענן לך מעבור תפלה (איכה ג מד) כיצד יתקיימו שני מקראות הללו עד שלא נחתם גזר דין שומע תפלה משנחתם גזר דין סכותה בענן לך. כתוב אחד אומר קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת (תהלים קמה יח) וכתוב אחד אומר למה ה' תעמוד ברחוק (תהלים י א) כיצד יתקיימו שני כתובים הללו עד שלא נחתם גזר דין קרוב ה' לכל קוראיו משנחתם גזר דין למה ה' תעמוד ברחוק. כתוב אחד אומר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג לח) וכתוב אחד אומר וישקוד ה' על הרעה (דניאל ט יד) כתוב אחד אומר כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי (ירמיה ד יד) וכתוב א' אומר כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני (ירמיה ב כב) כתוב אחד אומר שובו בנים שובבים (ירמיה ג כב) וכתיב אחד אומר אם ישוב ולא ישוב (ירמיה ח ד) כיצד יתקיימו שני מקראות הללו עד שלא נחתם גזר דין שובו בנים שובבים משנתחתם גזר דין אם ישוב ולא ישוב. כתוב אחד אומר דרשו ה' בהמצאו (ישעיה נה ו) וכתוב אחד אומר חי אני אם אדרש לכם (יחזקאל כ ג) כיצד יתקיימו שני כתובים הללו עד שלא נחתם גזר דין דרשו ה' בהמצאו משנחתם גזר דין חי אני אם אדרש לכם. כתוב אחד אומר כי לא אחפוץ במות המת (יחזקאל יח לב) וכתוב אחד אומר כי חפץ ה' להמיתם (שמואל א' ב כה). [כיצד עד שלא נתחתם גזר דין כי לא אחפוץ במות המת, משנתחתם גזר דין כי חפץ ה' להמיתם.] כתוב אחד אומר ישא ה' פניו אליך וכתוב אחד אומר אשר לא ישא פנים כיצד יתקיימו שני מקראות הללו ישא ה' פניו אליך בעוה"ז אשר לא ישא פנים לעולם הבא ד"א ישא ה' פניו יעביר כעסו ממך.

Bavli Yevamot 63aתלמוד בבלי יבמות ס״ג.

א"ר אלעזר בר אבינא: אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל, שנאמר: (צפניה ג') הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם, וכתיב: (צפניה ג') אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר.

Bavli Niddah 70bבבלי נדה ע׳:

כתוב אחד אומר כי לא אחפוץ במות המת וכתוב אחד אומר כי חפץ ה' להמיתם? כאן בעושין תשובה כאן בשאין עושין תשובה.

Tanchuma Vaera 3תנחומא וארא ג׳

ויחזק לב פרעה בחמש מכות הראשונות אין כתיב בהן אלא ויחזק לב פרעה כיון שבאו חמש מכות ולא שלח, אמר הקדוש ברוך הוא מכאן ואילך אם רצה לשלוח איני מקבל שכך כתיב בחמש מכות האחרונות ויחזק ה' את לב פרעה, והיה משה גוזר והקב"ה מקיים שנאמר ותגזר אומר ויקם לך (איוב כ"ב).

Tanchuma Vaera 17תנחומא וארא י״ז

וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות וגו' כך הן הרשעים כל זמן שהן בצרה מכניעין עצמן, משהצרה עוברת חוזרין לקלקולם, נבוכדנצר כשהיה בצרה אמר כען אנא נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשוט וארחתיה דין ודי מהלכין בגוה יכיל להשפלה (דניאל ד), א"ר ברכיה בשם רבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אלולי שהקב"ה דן את הלבבות והמחשבות קלס נבוכדנצר בפסוק זה כשם שקלס דוד בספר תהלים, נבוכדנצר אמר משבח, דוד אמר שבחי ירושלים את ה' (תהלים קמז), נבוכדנצר אמר מרומם, דוד אמר ארוממך ה' כי דליתני (תהלים ל), נבוכדנצר אמר מהדר דוד אמר הוד והדר לבשת (תהלים קד), וכיון שראה עצמו בגדולה התחיל מתגאה שנאמר ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנא בניתה לבית מלכי בתקוף חסני וליקר הדרי (דניאל ד), א"ל הקדוש ברוך הוא רשע עוד את מתגאה שנאמר עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל לך אמרין נבוכדנצר מלכא מלכותא עדת מנך, הוי כל זמן שהרשעים בצרה מכניעין עצמן עברה הצרה חוזרין לקלקולן, וכן וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות ויוסף לחטוא, הנכרים מוסיפין לחטוא, אבל ישראל תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום וגו' (איכה ד) אמן.

Tanchuma Tzav 5תנחומא צו ה׳

שני כתובין מכחישין זה את זה כתוב אחד אומר אם אחפוץ במות הרשע (יחזקאל ל"ג) וכתוב אחד אומר כי חפץ ה' להמיתם (שמואל א' ב') ואם חפץ להמיתם היאך לא אחפוץ במות הרשע, אלא עד שלא נחתם גזר דין לא אחפוץ כיון שנחתם גזר דין חפץ ה' להמיתם.

Tanchuma Behar 3תנחומא בהר ג׳

ודעו מה הקדוש ברוך הוא מנסה את ישראל לדעת אם יעשו תשובה תחילה מביא פורעניות על האומות שנ' (צפניה ג) הכרתי גוים נשמו פנותם וגו' אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר.

Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger) 42פרקי דרבי אליעזר (היגר) מ״ב

ר' נחוניא בן הקנה אומ' תדע לך כח התשובה – בא וראה מפרעה מלך מצרים שמרד בצור עליון הרבה מאד, שנ' מי ה' אשר אשמע בקולו, ובלשון שחטא בו בלשון עשה תשובה, שנ' מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקדש, והצילו הב"ה בין המתים, מניין שלא מת שנ' כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואולם בעבור זאת העמדתיך וכו' והלך ומלך בננוה והיו אנשי נינוה כותבים מכתבי עמל וגוזלים איש את ריעהו ובאים איש על רעהו במשכב זכור ובא אצלו מעשיהם הרעים, וכששלח הב"ה ליונה להנבא עליה להחריבה שמע פרעה ועמד מכסאו וקרע בגדיו ולבש שק ואפר והכריז בכל עמו שיצומו כל העם שני ימים וכל מי שיעשה את הדברים הללו ישרף באש, מה עשה העמיד האנשים מצד אחד והנשים מצד אחר וכל בהמה טהורה מצד אחר והילדים רואים את אמותיהם ורוצין לינק ובוכין ואמותיהם רואים את בניהם ורוצים להניקם ובוכות הילדים ק"כ אלף וג' אלפים הרבה משנים עשר רבוא, שנ' ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה, ארבעים שנה האריך אפו עמהם כנגד ארבעים יום ששלח את יונה ולאחר ארבעים שנה שבו למעשיהם הרעים הרבה מן הראשונים ונבלעו כמתים בשאול תחתיה, שנ' מעיר מתים ינאקו.

Shemot Rabbah 5:7שמות רבה ה׳:ז׳

ואני אחזק את לבו, כדי ליפרע דינם מהם.

Shemot Rabbah 6:1שמות רבה ו׳:א׳

כיצד נאמר על משה לפי שכבר הודיע הקדוש ברוך הוא למשה שלא יניח אותם פרעה לילך, שנאמר ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ואני אחזק את לבו, ומשה לא שמר את הדבר הזה אלא בא להתחכם על גזירתו של הקדוש ברוך הוא והתחיל אומר ה' למה הרעות לעם הזה התחיל לדון לפניו (כמו שכתוב למעלה), וע"ז נאמר שאותה חכמה ודעת של משה של הוללות וסכלות היו, כי מה האדם שיבא אחרי המלך, וכי מה היה לו להרהר אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא את אשר כבר עשוהו, מה שכבר גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות לו דין תחת אשר העבידם בעבודה קשה, ועל דבר זה בקשה מדת הדין לפגוע במשה, הה"ד וידבר אלהים אל משה, ולפי שנסתכל הקדוש ב"ה שבשביל צער ישראל דבר כן חזר ונהג עמו במדת רחמים, הה"ד ויאמר אליו אני ה'.

Shemot Rabbah 11:1שמות רבה י״א:א׳

ור' פנחס הכהן ב"ר חמא אמר הה"ד (איוב לו) וחנפי לב ישימו אף, לאחר שהקב"ה מצפה לרשעים שיעשו תשובה ואינם עושין אפילו הם רוצים באחרונה הוא נוטל את לבם שלא יעשו תשובה, ומהו וחנפי לב אותן שהם באין ומחנפים בראשונה בלבם הם מביאים עליהם האף באחרונה, ומהו לא ישועו כי אסרם אף על פי שהם רוצים לשוב להקב"ה ובאין לעסוק בתפלה אינן יכולים למה כי אסרם שנעל בפניהם, כך היה פרעה רוצה לעסוק בתפלה, ואמר הקדוש ברוך הוא למשה עד שלא יצא לך והתיצב לפניו.

Shemot Rabbah 11:6שמות רבה י״א:ו׳

ויחזק ה' את לב פרעה, כיון שראה הקדוש ברוך הוא שלא חזר בו מה' מכות ראשונות מכאן ואילך אמר הקדוש ברוך הוא אפילו אם ירצה לשוב אני מחזק לבו כדי שאפרע כל הדין ממנו, כאשר דבר ה' אל משה, שכן כתיב ואני אקשה את לב פרעה.

Shemot Rabbah 13:3שמות רבה י״ג:ג׳

ד"א כי אני הכבדתי את לבו, א"ר יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה, שנא' כי אני הכבדתי את לבו, א"ל ר"ש בן לקיש יסתם פיהם של מינים אלא (משלי ג') אם ללצים הוא יליץ שהקב"ה מתרה בו באדם פעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא, אף כך פרעה הרשע כיון ששיגר הקדוש ברוך הוא ה' פעמים ולא השגיח על דבריו אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך, הוי כי אני הכבדתי את לבו, מהו הכבדתי שעשה הקדוש ברוך הוא את לבו ככבד הזה שהיא מתבשלת שניה וארטסים נכנס בתוכה כך נעשה לבו של פרעה ככבד הזה ולא היה מקבל דבריו של הקדוש ברוך הוא, הוי כי אני הכבדתי את לבו וגו'.

Shemot Rabbah 13:4שמות רבה י״ג:ד׳

ויפן ויצא מעם פרעה, מהו כן שראה אותם שהיו פונים זה בזה והיו מאמינים לדבריו ויצא משם כדי שיטלו עצה לעשות תשובה.

Shemot Rabbah 13:6שמות רבה י״ג:ו׳

ויט משה את מטהו, למה היה הקדוש ברוך הוא נותן זמן למכות מחר ולא היה מביא עליהן מיד כדי שיחזרו בהן ויעשו תשובה.

Midrash Vayosha [Otzar HaMidrashim (Eisenstein, p. 154)]מדרש ויושע [אוצר המדרשים (אייזנשטיין עמ׳ 154)]

מי כמוך, אמרו חז"ל בשעה שאמרו ישראל זאת השירה לפני הקדוש ברוך הוא שמע אותה פרעה כשהיה מטורף בים ונשא אצבעו לשמים ואמר מאמין אני בך שאתה הצדיק ואני ועמי הרשעים ואין אלוה בעולם אלא אתה. באותה שעה ירד גבריאל והטיל על צוארו שלשלת של ברזל ואמר לו רשע! אתמול אמרת מי ה' אשר אשמע בקולו ועכשיו אתה אומר ה' הצדיק. מיד הורידו למצולות ים ועכבו שם חמשים יום וציער אותו כדי שיכיר נפלאותיו של הקדוש ברוך הוא, ולאחר כן העלו מן הים והמליכו על נינוה, וכשבא יונה לנינוה ואמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת מיד אחזו אימה ורעדה וקם מכסאו ויכס שק וישב על האפר והוא בעצמו זעק ואמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו, כי יודע אני שאין אלוה אחר בכל העולם כמוהו, וכל דבריו אמת וכל משפטיו באמת ובאמונה. ועדיין פרעה חי ועומד בפתחו של גיהנם, וכשנכנסין מלכי או"ה מיד הוא מודיע להם גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, ואומר להם שוטים שבעולם מפני מה לא למדתם ממני דעת, שהרי אני כפרתי בהקב"ה לכן שלח בי עשר מכות, ואף טבעני בים ועכבני שם חמשים יום, ולאחר כן העלני מן הים, ולבסוף האמנתי בו בעל כרחי, לכך שרו ישראל זאת השירה ואמרו כולם יחד מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא.

Rasag Emunot VeDeiot 4:6רס״ג הנבחר באמונות ודעות ד׳:ו׳

והשלישי בחזוק הנפש בעת בוא שואה של פגע או של שמועה כדי שלא יאבד בהם האדם, שמעו את זה בכתוב ודמו שהיא חזוק הלב מלהכנע למשמעת ה', ובפרט כאשר יחסה הכתוב ללב מקום בו משכן הנפש, והוא אמרו ואני אקשה את לב פרעה, וחזקתי את לב פרעה, כי אני הכבדתי את לבו, ואמר בסיחון כי הקשה ה' אלהיך את רוחו, הוצרך פרעה לחזוק נפשו כדי שלא יאבד באותו הפגע, אלא יעמוד עד שיבואו עליו שאר המכות, וכבר באר לו את זה באמרו כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואולם בעבור זאת העמדתיך. אבל סיחון הוצרך לחזוק כדי שלא יאבד במורא שמועות בני ישראל, כאמרו בזמנו אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך. וכן אנשי ארץ כנען הוצרכו לחזוק כדי שלא יאבדם מורא השמועה, כאמרו ונשמע וימס לבבינו, ולפיכך אמר כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם. והרביעי השמת מעלה ומדרגה, ראו בני אדם זכרון הענין הזה במקרא, וסברו כי הוא הפעלה והשמה. והוא שהמהיר במלאכה מאמת האמת ממנה ומבטל השקר, כאשר נאמר כי השופט הצדיק את ראובן והכזיב את שמעון, ושהוא הצדיק לוי והרשיע יהודה, ולא נרצה בזה שהוא שם אחד מהם לעשות דבר ולא צוהו בו, אבל רצוני שבאר עליו וגלה לו ושמהו במעלתו, וכמו שאמרה התורה והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע (דברים כ"ה א'). וכן אומר כבר אמת השופט שטר פלוני וזייף שטר פלני, לא זייפו בפעל, אבל הוא בבאור. והגיעני שאומרים על שני דינרי הזהב, כי המרצה היטב זה, ופחת זה, ואינם רוצים שפחתו בידו, אבל רוצים שהגיד שהוא מפוחת. וכאשר יתמידו המחשבות בהעברה הזאת ויתישבו בה, יהי על הדרך הזה מה שאמרו הספרים מפעל הבורא (משלי ג' ל"ד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן. ואמר עוד (יחזקאל י"ד ט') והנביא בי יפותה ודבר דבר אני יי' פתיתי את הנביא ההוא, ר"ל: בארתי עליו שהוא מפותה. וכן אמרו (ירמי' ד' י') השא השאת לעם הזה ולירושלים לאמר שלום יהיה לכם, בטל דברי המתנבאים להם בגלותו להם. וכן שאלתם (ישעי' ס"ג י"ז) למה תתענו יי' מדרכיך, אל תשימנו תועים, שתדון עלינו שאנחנו תועים, אבל כפר לנו ורחם עלינו. ומי שלא יבין ענין אלה והדומה להם ישימם הכרח.

Lekach Tov Shemot 4:21לקח טוב שמות ד׳:כ״א

ואני אחזק. ואם תאמר היאך הקדוש ברוך הוא מחזק לב האדם להכשל בו, תשובה הואיל והרשע מחויב בדין אין הקדוש ברוך הוא גובה ממנו אלא במלאת ספקו.

Lekach Tov Shemot 7:13לקח טוב שמות ז׳:י״ג

ויחזק לב פרעה. לפי שהקב"ה החזיק לבו לתת מכשול לפניו, ופירש הדבר למען רבות מופתי בארץ מצרים, בתחלה החזיק פרעה לבו מעצמו, ולבסוף ויחזק ה' את לב פרעה, הוא שאמרו רבותינו בא ליטמא פותחין לו.

Lekach Tov Shemot 7:22לקח טוב שמות ז׳:כ״ב

ויחזק לב פרעה. מן הקדוש ברוך הוא נתחזק לבו כאשר דבר ה'.

Lekach Tov Shemot 8:28לקח טוב שמות ח׳:כ״ח

ויכבד פרעה את לבו. זו ההכבדה מאתו היתה.

Lekach Tov Shemot 9:7לקח טוב שמות ט׳:ז׳

ויכבד. בעל כרחו כדי לטורדו מן העולם.

Lekach Tov Shemot 10:1לקח טוב שמות י׳:א׳

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו. שאמר ואני אקשה את לב פרעה (שמות ז ג), א"ר לקיש בא ליטמא פותחין לו, כיון שהכביד פרעה את לבו, אמר הקדוש ברוך הוא כי אני הכבדתי את לבו, הוא התחיל מעשה כבדות, ואני אוסיף לו כבידות וטיפשות, כדי לטורדו מן העולם.

Rashi Shemot 7:3רש״י שמות ז׳:ג׳

ואני אקשה AND I WILL ALLOW [PHARAOH'S HEART] TO HARDEN – Since he has wickedly resisted Me, and it is manifest to Me that the heathen nations find no spiritual satisfaction in setting their whole heart to return to Me penitently, it is better that his heart should be hardened in order that My signs may be multiplied against him so that ye may recognise My divine power. Such, indeed, is the method of the Holy One, blessed be He: He brings punishment upon the nations so that Israel may hear of it and fear Him, as it is said, (Zephaniah 3:6, 3:7) "I have cut off nations, their corners are desolate etc. … I said: Surely thou wilt fear Me, thou wilt receive correction" (cf. Yevamot 63a). Nevertheless, in the case of the first five plagues it is not stated, "The Lord hardened Pharaoh's heart" but "Pharaoh's heart was hardened" (Tanchuma, Shemot Rabbah 11 end).

ואני אקשה – מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו אתם גבורותיי וכן מידתו של הקב"ה מביא פורענות על האומות כדי שישמעו ישראל ויראו, שנאמר הכיתי גוים נשמו פנותם (צפניה ג':ו') אמרתי אך תראי אותי תקחי מוסר (צפניה ג':ז'), ואף על פי כן בחמש מכות ראשונות לא נאמר ויחזק י"י את לב פרעה אלא ויחזק לב פרעה.

1476 Guadalajara Printing of Rashi Shemot 7:3דפוס ואדי אלחגארה רל״ו, רש״י שמות ז׳:ג׳

ואני אקשה – מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין לו נחת רוח באותות לתת לו לב שלם לשוב לי, טוב שיתקשה לבו למען רבות מופתי ותכירו גבורותי...

Rashi Shemuel I 2:25רש״י שמואל א׳ ב׳:כ״ה

כי חפץ ה' להמיתם – שכבר נחתם גזר דין, אבל קודם שנחתם גזר דין, נאמר (יחזקאל יח לב). כי לא אחפוץ במות המת.

Rashi Yonah 1:3רש״י יונה א׳:ג׳

ומה ראה יונה שלא רצה לילך אל נינוה אמר העכו"ם קרובי תשובה הם אם אומר להם ויעשו תשובה נמצאתי מחייב את ישראל שאין שומעים לדברי הנביאים.

Rashbam Shemot 7:23רשב״ם שמות ז׳:כ״ג

גם לזאת [PAYING NO REGARD] EVEN TO THIS: [The reason the phrase "even to this" is written is because this is the second time that Pharaoh's heart stiffened on its own,] for already it occurred once (vs. 13) that "Pharaoh's heart stiffened" [on its own] and here also (in vs. 22) his heart stiffened on its own. But concerning the plague of frogs it is written (8:11) "stiffening (והכבד) his heart" because he himself consciously decided to stiffen his own heart. And that is why it says concerning the plague of wolves (8:28), "Pharaoh stiffened (ויכבד) his heart this time also," for he had already stiffened his heart one time before that.

גם לזאת – שכבר ויחזק לב פרעה (שמות ז':י"ג), מעצמו, וגם עתה (עיין שמות ז':כ"ב) נחזק מאליו. אבל בצפרדע שכת' והכבד את לבו (שמות ח':י"א), שהוא עצמו נתכוון להכביד את לבו, לכן כתב בפרשת ערוב ויכבד פרעה את לבו גם בפעם הזאת (שמות ח':כ"ח), שהרי כבר הכביד את לבו פעם אחרת.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 7:3אבן עזרא שמות פירוש שני ז׳:ג׳

ואני אקשה – יש לשאול, אם השם הקשה לבו מה פשעו. והתשובה, כי השם נתן חכמה לאדם ונטע שכל בלבו לקבל כח עליון, להוסיף על טובתו, או לחסר מרעתו, ואז אפרש זה בפרשת כי תשא. והנה טעם אקשה לבו – למען רבות מופתי. ור' ישועה אמר כי טעם אקשה את לבו – לסבול המכות.

Ibn Ezra Devarim 5:26אבן עזרא דברים ה׳:כ״ו

מי יתן – אין הכתוב אומר מי יתן לי, רק מי יתן להם, על כן נכתב אחרי כן והיה לבבם זה להם. ודע, כי שורש כל המעשים והתנועות גזרות השם. וכל הנמצאים תחת השמים כוחם ותולדותם כפי המערכת העליונה עם השרשים למטה, וכן עם המורכבים, וכן כפי תנועתם יום יום ועת עת, כי לעולם יש שנוי, כאשר פירש בעל ספר יצירה. והחלקים יקבלו מהכללים כפי תולדותם. ובעבור כח הכללים יוכלו לשנות מעט בתולדת. וזה טעם ויחזק י"י את לב פרעה (שמות י"א:י'), ובמקום אחר ויכבד לבו הוא ועבדיו (שמות ט':ל"ד). והכל אמת, על כן יאמרו ידעתי י"י כי לא לאדם דרכו (ירמיהו י':כ"ג). ויאמרו למה תתענו י"י (ישעיהו ס"ג:י"ז). ומשה אמר ובחרת בחיים (דברים ל':י"ט). ואחר שהשם לא ימנע טוב, הנה הוא אוהב להיטיב, והכתוב דבר כלשון בני אדם מי יתן.

Ibn Ezra Yeshayahu 63:17אבן עזרא ישעיהו ס״ג:י״ז

למה וגו' – בעבור היות השם הסבה העליונה, היא הראשונה, אמר למה תתענו, ויש משיבים כי זה כטעם מה שאמרו קדמונינו ז"ל אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ואחרים אמרו כי הכתוב דבר כנגד המחשבות, ויש אומרים בעבור שאנחנו בגלות לא נוכל לעשות כל המצות שהם תלויות בארץ.

R. Yosef Bekhor Shor Devarim 11:26ר׳ יוסף בכור שור דברים י״א:כ״ו

ורבותינו פירשו (בבלי ברכות ל"ג:): הברכה בידם, דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ומיהו אם בא לטהר מסייעין אותו כל כך, כמו שאמרו רבותינו (בבלי שבת ק"ד.), ואם לטמא פותחין לו, אבל אין מסייעין אותו כל כך. מיהו תחילת הטהרה והטומאה מדעת האדם, ולכך אומר: למה תתענו ה' מדרכיך (ישעיהו ס"ג:י"ז), אתה הסיבות את לבם אחורנית (מלכים א י"ח:ל"ז) – שאתה פותח להם. ועוד שאתה נותן שלוה לרשעים וממתין להם, ולכך לבם מלא רע והוללות, כדכתיב איש בער לא ידע וכסיל {לא יבין את זאת} (תהלים צ"ב:ז'), וגם לפי שיש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים (קהלת ח':י"ד). והברכה – ועשיתי את אשר בחוקי תלכו (יחזקאל ל"ו:כ"ז), שאייסר אתכם עד שתיאותו לעשות הטוב. ואתה הסיבות את לבם אחורנית (מלכים א י"ח:ל"ז), מפרש רב חייוג בענין אחר, דאוידעו {העם הזה} קאמר, והכי קאמר: שלח האש וישובו בתשובה, וידעו כי אתה הסיבות את לבם אחורנית – מן העבודה זרה, והחזרתם בתשובה.

Rambam Teshuvah 6:3רמב״ם הלכות תשובה ו׳:ג׳

ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה, הוא שהקב"ה אמר על ידי ישעיהו השמן לב העם הזה וגו', וכן הוא אומר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא, כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא, לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה, לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר הבה נתחכמה לו, נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חזק הקדוש ברוך הוא את לבו, ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה וכבר אמר לו הקדוש ברוך הוא אין אתה משלח שנאמר ואתה ועבדיך ידעתי וגו' ואולם בעבור זאת העמדתיך, כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקדוש ברוך הוא התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו, וכן סיחון לפי עונות שהיו לו נתחייב למונעו מן התשובה שנאמר כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו, וכן הכנענים לפי תועבותיהן מנע מהן התשובה עד שעשו מלחמה עם ישראל, שנאמר כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה עם ישראל למען החרימם, וכן ישראל בימי אליהו לפי שהרבו לפשוע מנע מאותן המרבים לפשוע תשובה שנאמר ואתה הסבות את לבם אחורנית כלומר מנעת מהן התשובה. נמצאת אומר שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל, ולא על סיחון לחטוא בארצו, ולא על הכנענים להתעיב, ולא על ישראל לעבוד עכו"ם אלא כולן חטאו מעצמן וכולן נתחייבו למנוע מהן התשובה.

Rambam Shemonah Perakim Chapter 8רמב״ם שמונה פרקים פרק ח׳

אבל אומרו: (שמות י"ד:ד') "וחזקתי את לב פרעה", ואחר כן ענשו והמיתו - הנה יש בו מקום דיבור, ויושג ממנו עיקר גדול. והתבונן בדברי בזה הענין, ושים לבך אליהם, וערוך אותם אל דברי כל מי שדיבר בו, ובחר לך היותר טוב. והוא, שפרעה וסיעתו, אילו לא היה להם חטא זולת אשר לא שלחו את ישראל - היה הענין קשה בלי ספק, כי הוא כבר מנעם מלשלח, כמו שאמר: (שמות י':א') "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו", ואחר כן דרש ממנו לשלחם, והוא מוכרח שלא ישלח, ואחר כן ענשו כאשר לא שילחם, והמיתו והמית סיעתו - היה זה עוול, וסותר לכל מה שהקדמנו. הרי שאין הענין כן, אלא שפרעה וסיעתו מרו בבחירתם, מבלי כפיה ומבלי הכרח, ועשקו הגרים אשר היו ביניהם, ועשו להם עוול גמור, כמו שאמר וביאר: (שמות א':ט') "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל וכו' הבה נתחכמה לו". וזה המעשה היה מהם בבחירתם וברוע עצתם, ולא היה להם בזה הכרח. והיה עונש ה' להם על כך - למונעם מן התשובה, עד שיחול בהם מן העונש מה שחייב צדקו שהוא עונשם. ומניעתם מן התשובה היא שלא ישלחום. וכבר באר לו ה' זה, והודיעו שאילו רצה להוציאם בלבד - כבר היה מאבדו הוא וסיעתו והיו יוצאים, ואמנם רצה עם הוצאתם לעונשם על עושקם הקודם, כמו שאמר בתחלת הדבר: (בראשית ט"ו:י"ד) "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי". ואי אפשר לעונשם אם שבו, ועל כן נמנעה מהם התשובה, והיו מחזיקים בהם. והוא אומרו: (שמות ט':ט"ו-ט"ז) "כי עתה שלחתי את ידי וכו' ואולם בעבור זאת" וכו'. ולא תחוייב לנו גנות באומרנו כי ה' פעמים יענוש האדם בשלא ישוב, ולא יניח לו לבחור בתשובה. לפי שהוא יתעלה יודע החטאים, וחכמתו וצדקו יחייבו שיעור העונש, שפעמים יענוש בעולם הזה בלבד, ופעמים יענוש בעולם הבא בלבד, ופעמים יענוש בשני העולמות יחד. ויתחלף עונשו בעולם הזה: פעמים יענוש בגוף, או בממון, או בשניהם יחד. וכמו שיבטל קצת תנועות האדם הבחיריות על צד העונש, כגון שיבטל ידו מן התפישה, כמו שעשה בירבעם, או עינו מן הראיה, כמו שעשה באנשי סדום הנאספים על לוט - כן יבטל ממנו בחירת התשובה, כדי שלא יתעורר אליה בשום פנים, ויאבד בחטאו. ואין אנו צריכים לדעת חכמתו, עד שנדע למה ענש זה בזה האופן מן העונש, ולא ענשו באופן האחר, כמו שלא נדע מה הסיבה אשר גרמה שהיתה לזה המין זאת הצורה, ולא היתה לו צורה אחרת. אבל הכלל: (דברים ל"ב:ד') "כי כל דרכיו משפט", ויענוש החוטא כפי חטאו, ויגמול המיטיב כפי הטבתו. ואם תאמר: ולמה דרש ממנו לשלח את ישראל פעם אחר פעם, והוא מנוע מזה, והיו חלות עליו המכות, והוא עומד במיאונו - כמו שאמרנו שהוא נענש בשיעמוד במיאונו - ולא היה לו לדרוש ממנו לשוא מה שאינו יכול לעשותו? הנה זה גם כן היה לחכמה מאת ה', להודיעו, כי אם ירצה ה' לבטל בחירתו - יבטלה. ואמר לו: אני אדרוש ממך לשלחם, ואילו היית משלחם היית ניצול, אבל אתה לא תשלח עד שתאבד. והיה צריך הוא להסכים, כדי להראות הפך טענת הנביא שהוא מנוע מלהסכים, ולא היה יכול. והיה בזה מופת גדול, מפורסם אצל כל בני האדם, כמו שאמר: "ולמען ספר שמי בכל הארץ", שאפשר שה' יענוש האדם בשימנע ממנו בחירת פועל מה, וידע הוא בזה, ולא יוכל למשוך נפשו ולהשיבה אל אותה הבחירה. ועל זה האופן בעצמו היה עונש סיחון מלך חשבון. שהוא, למה שקדם ממריו אשר לא היה מוכרח עליו - ענשו ה' בשמנעו מלהענות לישראל, עד שהרגוהו. והוא אומרו: (דברים ב, ל) "ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו, כי הקשה ה' אלהיך את רוחו" וכו'. ואשר הקשה דבר זה על המפרשים כולם, הוא חושבם כי סיחון נענש על שלא הניח לישראל לעבור בארצו, ואמרו: איך יענש והוא מוכרח? כמו שחשבו שפרעה נענש, הוא וסיעתו, לפי שלא שלחו את ישראל. ואין הדבר אלא כמו שבארנו, שפרעה וסיעתו היה עונשם אצל ה' על מה שקדם מעושקם - שלא ישובו, עד שיחולו עליהם כל אותן המכות, והיה עונש סיחון על מה שקדם מעושק או עוול שעשה בממלכתו - שימנע מלהענות לישראל, עד שיהרגוהו. וכבר באר ה' על ידי ישעיה, שהוא יתעלה פעמים יענוש קצת הממרים בשימנע מהם התשובה, ולא יניח להם לבחור בה, כמו שאמר: (ישעיהו ו, י) "השמן לב העם הזה ואזניו הכבד וכו' ושב ורפא לו". וזו לשון גלויה, שאינה צריכה פירוש, אלא היא מפתח מנעולים רבים. ועל זה העיקר נמשך מאמר אליהו, עליו השלום, על הכופרים מאנשי דורו: (מלכים א' יח, לז) "ואתה הסבת את לבם אחורנית", רצונו לומר, שהם כאשר מרו ברצונם - היה עונשך להם שהסירות ליבותם מדרך התשובה, ולא הנחת להם בחירה ולא רצון לעזוב זה המרי, והתמידו בגלל זה בכפירתם. על דרך אומרו: (הושע ד, יז) "חבור עצבים אפרים הנח לו", רצונו לומר: הוא חבר לאלילים ואהבם - עונשו שיונח על אהבתם, והוא ענין "הנח לו". וזה ממבחר הפרושים, למי שיבין דקות הענינים. ואמנם מאמר ישעיה: (ישעיהו סג, יז) "למה תתענו ה' מדרכיך, תקשיח לבנו מיראתך" - הרי הוא יוצא מזאת הכוונה כולה, ואינו נתלה בדבר מזה הענין. ואמנם כוונת אלו הדברים, לפי מה שבא לפניהם ואחריהם, שהוא התאונן על הגלות, וגרותנו, ואובדננו, והתגברות האומות עלינו, ואמר, מתחנן: הוי, אדון, כאשר יראו זה המצב מהתגברות הכופרים, יתעו מדרכי האמת, ויסורו לבותם מיראתך, וכאלו אתה שתגרום לאלו הסכלים לצאת מן האמת. על דרך מאמר משה רבנו: (במדבר יד, טו - טז) "ואמרו (כל) הגוים אשר שמעו את שמעך [לאמר] מבלתי יכולת ה'" וכו'. ולפיכך אמר אחר זה: "שוב למען עבדיך שבטי נחלתך", רצונו לומר, כדי שלא יהיה שם חלול השם. וכמו שבאר בתרי עשר מאמר ההולכים אחר האמת, המנוצחים מן הגוים בזמן הגלות, ואמר, מספר אומרם: (מלאכי ב, יז) "כל עושה רע טוב בעיני ה', ובהם הוא חפץ, או איה אלהי המשפט". וסיפר מאומרנו עוד, מתוקף הגלות: (מלאכי ג, יד - טו) "אמרתם שוא עבוד אלהים, ומה בצע כי שמרנו משמרתו, וכי הלכנו קדרנית מפני ה' צבאות, ועתה אנחנו מאשרים זדים" וכו'. ובאר ואמר שהוא יתעלה עתיד לגלות האמת, ואמר: (מלאכי ג, יח) "ושבתם וראיתם" וכו'. ואלו הפסוקים המסופקים בתורה ובמקרא, הגורמים לדמות שה' יכריח על המרי - הנה כבר בארנו עניינם בלי ספק, והוא ביאור נכון עם חוזק ההתבוננות. ונשארנו על עיקרינו, כי האדם - בידו המשמעת והמרי, והוא הבוחר במעשיו, מה שירצה לעשותו יעשהו, ומה שירצה שלא לעשותו לא יעשהו, אלא אם כן יענשהו ה' על חטא שחטא בשיבטל רצונו, כמו שבארנו. וכי קנין המעלות והפחיתויות בידו, ולפיכך ראוי לו להשתדל ולזרז עצמו בקנין המעלות, הואיל ואין לו מעורר שיעוררהו אליהן מבחוץ, והוא אומרם במוסרי זאת המסכתא: "אם אין אני לי מי לי".

Raavad Hilkhot Teshuvah 6:5ראב״ד תשובה ו׳:ה׳

והמצרים ג"כ רשעים היו וראויים למכות ההם, ואילו שמעו למשה בתחלה ושלחו את ישראל לא היו לוקים ולא טבעו בים, אבל זדונו של פרעה ובזותו את הבורא יתברך לפני שלוחו הוא גרם לו.

Radak Yechezkel 14:9רד״ק יחזקאל י״ד:ט׳

והנביא כי יפתה – אמר וכן יהיה עונש הנביא כי יפתה והענין הזה כענין מי יפתה את אחאב והוא הערת רוח החפץ כי נביא השקר ההוא חייב מיתה בדברים יעשה אותם בסתר, כמו שראינו באחאב בן קוליה וצדקיהו בן מעשיה שהיו מנאפים את נשי רעיהם וכן דברים רעים אחרים בסתר היו עושים אלה הנביאים, וכדי לגלותם לבני אדם מביא האל יתברך על ידם כשלון ועל ידי עוברי עבירה בסתר בעניינים רבים, ואחד מהם זה הענין נביאי השקר שהיו מתפארים בנבואה והאל העיר חפצם בזה, כדי להודיע שקריהם ופחזותם ובבא להם העונש מאת האל יתברך, יצדיקו בני אדם עליהם את הדין וזהו שאמר אני השם פתיתי את הנביא ההוא וזהו טעם: והאלהים אנה לידו. וכן פירש אדוני אבי ז"ל ודומה לזה וחזקתי את לב פרעה.

Tosafot Niddah 70bתוספות מסכת נדה דף ע עמוד ב "כאן"

כאן בעושה תשובה וכו' - בספרי משני אהך קושיא כאן קודם גזר דין כו' ותימה דבר"ה פ"ק (דף יז:) אמר גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם שנאמר ושב ורפא לו מיתיבי השב בינתיים מוחלין לו לא שב בינתיים פירוש קודם גזר דין אפילו הביא כל אילי נביות אין מוחלין לו ומשני לא קשיא הא ביחיד הא בצבור אלמא ביחיד אין תשובה מקרעת גזר דין של אדם ובשמעתין משמע דמועלת תשובה אפי' ביחיד דומיא דבני עלי ואפי' לאחר גזר דין דאילו קודם גזר דין פשיטא דהקב"ה מקבל תשובה ועוד דלהמיתם משמע לאחר גזר דין וי"ל דסוגיא דשמעתין כרבי יצחק דאמר יפה צעקה בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין.

Radak Shemuel I 2:25רד״ק שמואל א׳ ב׳:כ״ה

כי חפץ ה' להמיתם – על דרך: השמן לב העם הזה ואמר: עד אשר אם שאו ערים. וכן: ויחזק ה' את לב פרעה. וכן: כי הקשה ה' אלוהיך את רוחו ואמץ את לבבו. והטעם כי כשיגדיל האדם לחטוא ימנע האל ממנו דרכי התשובה כדי שיקבל עונשו והנשארים יראו וייראו, אבל הרשע שלא הרבה לחטוא יפתחו לו דרכי התשובה אם רוצה לשוב ועליו נאמר: כי לא אחפוץ במות המת השיבו וחיו ואפילו ירבה הרשע לחטוא אם שב אל ה' בכל לבבו ומראה לבני אדם גם כן תשובתו שלימה ואוחז הדרך הטובה בכל נפשו ובכל מאודו באמת, תקובל תשובתו שלימה ויהיה לו סיוע אלהי בתשובה, אבל בוחן לבבות יודע האמת וראה בבני עלי כי לא היה לבבם שלם ואפילו ישמעו לקול אביהם ויסורו מדרכם הרעה, ידע כי לא יעשו זה בכל לבם, לפיכך חפץ שלא ישמעו לקול אביהם ויענשו וימותו ברשעם, כדי שיאמרו בני אדם רשעים היו אלה וראוים היו לעונש הזה, ויצדיקו עליהם את הדין. ורבותינו הקשו אלה הפסוקים ואמרו: כתיב: כי חפץ ה' להמיתם. וכתיב: כי לא אחפוץ במות המת? ותירצו: כאן קודם גזר דין, כאן לאחר גזר דין.

Rid Yeshayahu 6:9-10רי״ד ישעיהו ו׳:ט׳-י׳

(ט) שמעו שמוע ואל תבינו – כמה פעמים אני משמיע לכם על פי נביאיי ואינכם רוצים להבין. וכמה פעמים אני אומר לכם שתראו את דבריי ואינכם רוצים לדעת אני מצוה לאחד מן השרפים: (י) השמן לב העם הזה – שלא יבינו. ואזניו הכבד – שלא ישמעו. ועיניו השע – שלא יראו. שכיון שהתריתי בהם כמה פעמים ואינם רוצים לשמוע כבר איני חפץ בתשובתם, כענין ויחזק י"י את לב פרעה.

Ramban Shemot 7:3רמב״ן שמות ז׳:ג׳

ואני אקשה את לב פרעה - אמרו במדרש רבה (שמו"ר ה ו) גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו הדין, תחת שהעבידם בעבודה קשה. ועוד שם (יג ד) כי אני הכבדתי את לבו (להלן י א), אמר רבי יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה. אמר רבי שמעון בן לקיש יסתם פיהם של מינין, אלא אם ללצים הוא יליץ (משלי ג לד), מתרה בו פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל בו דלת מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא. כך פרעה הרשע, כיון ששגר הקדוש ברוך הוא אצלו חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הקשית את ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך. והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו, ויש בו שני טעמים ושניהם אמת. האחד, כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון. והטעם השני, כי היו חצי המכות עליו בפשעו, כי לא נאמר בהן רק ויחזק לב פרעה (להלן פסוק יג, כב, ח טו), ויכבד פרעה את לבו (להלן ח כח, ט ז). הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם, אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות, לא לעשות רצון בוראו. ואז הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו, כענין שכתוב והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וגו' (יחזקאל לח כג). ואשר אמר קודם המכות (לעיל ד כא) ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם, יודיע למשה העתיד לעשות בו במכות האחרונות, כענין שאמר (לעיל ג יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך. וזה טעם ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי, כלומר שאקשה לבו למען רבות מופתי בארץ מצרים. כי בחמש מכות האחרונות גם בטביעת הים נאמר ויחזק ה' (להלן יד ח), כי לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו (משלי כא א).

Tosafot HaShalem Shemot 4:21:8כ״י המבורג 45 בתוספות השלם ד׳:כ״א:ח׳

ואני אחזק את לבו – תימא וכי הקב"ה מחזק לב הרשעים לבלתי שוב אליו, אם כן למה נענשים? וי"ל דה"פ ואני אחזק אני אחזקנו שלא ירך לבבו וימות מפחד מכותי ומהמונם עד שיראה כל מכותי, כי אין הקב"ה נפרע מן הרשעים אלא עד שתתמלא סאתם.

Chizkuni Shemot 4:21חזקוני שמות ד׳:כ״א

ואני אחזק את לבו אין לומר שהקב"ה מחזיק ומקשה הלבבות לבלתי שוב אליו אם ירצו לשוב אלא הכי קאמר אני אחזק את לבו שלא ימות מתוך מורא ולא ירך לבבו מתוך פחד עד שישתלמו כל המכות וכן תפרש ואני אקשה את לב פרעה וראיה לדבר כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך וגו'.

Meiri Chibbur HaTeshuvah 1:6 (pp.155-157)מאירי חיבור התשובה א׳:ו׳ (עמ׳ 157-155)

וכן יתבאר אל זה הדעת אמרו כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו וגו', כלומר שתכונתם רעה מצד טבעם ויתחזק לבם וימאנו לשלח את עמי, ויהיה זה סבה שאשית אותותי אלה בקרבו, ויהיה היוצא מזה הדעת שיתיר הלשון ליחס לשם הדבר הנמשך מצד התכונה וההכנה אשר לו מעקר יצירתו, אע״פ שהיתה הבחירה בידו לצאת הימנה על ידי השתדלות, ואל זה ביאר אחד מחכמי הדור שזה המשל, ר״ל היות השם מחזק לב האדם להשתקע ברוע מעשיו, נאמר דרך משל כמי שטבעו מתגבר עם תכונת הרעות עם היותו נעדר ידיעת דרכים ישרים יעירוהו לשוב ממדותיו הרעות על צד היות הנמשך מתכונתו והמקרה הדבק בטבעו להשתקע במעשיו מצד העדר ממנו הדרכים המעוררים עם התגבר הטבע לרע, וכבר קדם לנו זה הביאור על שלש דרכים כמו שכתבנו. ויש שביאר בענין פרעה, שהוא אמנם לא חייבתהו תכונתו זאת המחשבה, אבל היה ממאן לשלחם ברצונו מצד הרשע, מבלי שתביאהו אל זה תכונה טבעית, והוא אמרו תחלה, ויחזק לב פרעה, לא הוזכר בו חזוק השם, אבל אחר שהורגל בזה שב הדבר אצלו כאלו היה בטבע מרוב ההרגל, ועל כן אמר ויחזק ה', כמו שבארנו שהתיר הלשון ליחס כל פועל טבעי לשם באשר הוא סבת כל הפעלות, וראיתי גם כן מי שבאר בענין זה, שפרעה לרוב מריו ולקושי טבעו היה היוצא ממחשבתו והנגמר ממנה לבלתי שלחם לעולם, שהיה מפקפק שהמכות יחולו אם במקרה או בתחבולת משה, והוא מה שפרש אחד מן המפרשים באמרו, התפאר עלי למתי אעתיר לך וגו׳ ויאמר למחר, שהראוי להתפלא בזה איך לא הקשה לשאול להעבירם לשעתו, ומה ראה להמתין עד מחרתו, אלא שהוא לקושי ערפו חשב שכבר בא קץ הפסק המכה מאליו מאין תפלה למשה, ושירמהו משה בדברים להודיע שהיא אמנם תסתלק בתפלתו, ויט שכמו לסבול המכה כדי לנסות זה שלא יתפלל על סור המכה ההיא עד למחר, וכל זה מצד היותו מפקפק בידיעת סבת מה המכות האלה בין ידיו, ובהגיע תור המכה עדיו היה גומר בדעתו לדחותו בדברים עד שילאה מזה משה ויסתלק ממנו, ועל זה אמר ויחזק לב פרעה, שנתחזק מאליו לרוב רשעו, וזה יורה ענין נסות החרטמים לעשות כן, וכבר אמרו זה בפרוש באמרם ז״ל שהם היו אומרים, תבן אתם מכניסים לעפרוים, וכשלא היו החרטמים יכולים לעשות כן, היה מפקפק לתלות הדבר בחכמתו ית' וכאשר הוכפלו המכות ותכפוהו הצרות היה לבו מתרכך ותוקף רוע לבבו הולך ומחליש כמעט, שהיה מתחיל לחשוב היות הענין מכוון על צד עונש, אבל המתחייב מגמר מחשבתו לבלתי שלחם בשום פנים, וזהו סבת מה שהיה נעתר להם להליכת הגברים לבד ולהשאר האנשים והנשים והטף, כי היה יודע שאם יעשו כן שישובו אליו, וזה היתה כונתו גם כן באמת, צאנכם ובקרכם יוצג, היותם תערובות אצלו כדי שישובו אליו, ואחר היות תכלית מחשבתו לבלתי שלחם חזק גם הוא ית׳ מחשבתו להיותה בתכלית הזדון ולהגדיל שעבודם ולהרע להם מאז באו אליו לדבר בשמו, למען רבות מופתי הענש המתחייב ממחשבתו הקדומה, אבל מכל מקום לא נמנעה ממנו תשובה רק מצד בחירתו, וזה הדעת תורהו מלת חזוק, כי זאת המלה לא תפול על צד חדוש הרצון רק על התחזק הרצון הקדום בו. ויש שפרש הענין על דרך מה שפרש רבינו סעדיה ז״ל באמרו, אם ללצים הוא יליץ, והוא שהתיר הלשון במי שמגלה ענין האיש ומעמידו במדרגה הראויה לו שיאמר עליו שהוא סבב עליו המקרה ההוא כמו, והרשיעו את הרשע, שהם לא החטיאו, עד שיאמר עליו שהוא ירשיעהו, אבל רוצים בו שהוא הביא ענינו בכור המבחן וגלה ענינו עד שהעמידו במדרגת הרשע, וכבר בארנו קצת המקראות על זאת הכונה, ויש שפרשו כן ענין ויחזק ה' את לב פרעה, וכן וחזקתי את לב פרעה, כלומר שאגלה את נבלותו ורשעו וקשי רע מחשבתו לבלתי שלח את עמי, ואחר שתכלית מחשבתו שלא לשלחם יבואו אליו התראות ועדים ומכות על זה עד שישימוהו שומעיו בכלל חזקי לב וקשי ערף הבלתי נכנעים והבלתי שומעים לקול מלחשים, והוא כאלו אמר אעמידהו ואושיבהו במדרגת חזקי לב בהראות לכל קשי מחשבתו המתחייב ממנה שלא לשלחם, וכבר בארנו בשמו גם כן זאת הכונה באמרו, למה תתענו ה' מדרכיך...

R. Yosef ibn Kaspi Shemot 7:3ר׳ יוסף אבן כספי שמות ז׳:ג׳

ואני אקשה את לב פרעה – מה לנו לכל הקושיות וכל ההתרים שחברו הקודמים ע"ז, והנה ההתר הכולל כללות רב בזה מבואר בעצמו בהקדמה אחת כוללת ידועה לכל, עם שהמורה האריך בה (בפרק האחרון משני) יעוין שמה, והוא כי השם הוא הפועל הרחוק לכל הענינים הנמצאים, כי הוא הסבה הראשונה הפועלת, אשר זאת הסבה היא האחת מהארבע סבות שיחויב לכל ענין נמצא שיהיה, וזה מוסכם מכל החכמים אם יהודים אם יונים אם ערביים, ומעתה מה לשאול אם השם מקשה לב בני האדם אם הוא קשה עורף, אי מאמץ רוח האיש אמיץ לב, ואם מתעה מדרכיו האיש התועה, והוא מבואר שכל זה בכלל ההקדמה הכוללת כי הקושי והאומץ והתעיה כל אחד הוא נמצא מן הנמצאות, ומה לנו לפסוקים הכתובים בתורה ובמקרא, והנה זאת ההקדמה הכוללת, היא ידועה לנו ולכל העמים בתחלת יסודות כל עניננו. ולא די לנו לומר כי אשר בבחירת האדם הנה הפועל לו השם ית', וזה אם טוב ואם רע, אבל אף מה שבקרי ובהזדמן, שהוא מין אחד נפלא, כמו שהתבאר ענינו בספרי הטבע, יצדק עליו לומר שהשם הוא הפועל הרחוק לו, ובכלל הוא ית' הוא העליון שבכל המציאות, וכל המציאות מהמלאך עד מרכז הארץ הוא למטה ממנו, וזה אם עצם אם מקרה, ובכלל אי זה מציאות שיהיה, והשם ית' אשר פעל ופועל הכל, רצוני הוא הפועל הרחוק, ואחר שכל נמצא בעולם אם עצם אם מקרה, באי זה צד שיהיח יחויב שיהיו ד' סבות למציאותו, ואחת מהנה הוא הסבה הפועלת, הנה ראובן עד"מ בהיותו מתנועע ובוחר הטוב, הנה הפועל הרחוק לו השם ית' כי הוא המניע הרחוק, וא"כ הוא מתנועע ובוחר הרע, כי עד"מ אם יתנועע ראובן בבחירתו וילך לבית המקדש, כאשר תשאל מי הניעו, הנה תענה, ע"ז במניעים ומניעים זה על זה, עד שתכלה אל השם ית' שהוא המניע הרחוק, וכן אם יתנועע בבחירתו וילך לבית ע"ז, כי הכלל לנו כי הוא ית' המניע הרחוק לכל התנועות, ועל צד הבאור יותר, נאמר הנה השם נתן לו בטבע בחירה וזה שיוכל לבחור אם בטוב אם ברע, ואחר שנתן לו הבחירה שהוא סוג כולל שני המינים שתחתיו, רצוני הבחירה בטוב והבחירה ברע, וכבד ידוע כי הסוג כולל כל מיניו, א"כ בתתו לו הסוג, נתן לו שני המינים שתחת הסוג, כי עד"מ אם יאמר השם לראובן הנה המראה נתון לך, רצוני סוג הצבע עד שיהיה מעתה בבחירתו לקחת לו אי זה שירצה מכל מיניו, אם לובן אם שחרות וזולתם, והנה היום יבחר לו ראובן בלובן ויהיה לבן, ומחר יבחר לו השחרות ויהיה שחור. הנה אנחנו נאמר כי השם נתן הלובן לראובן ומחר השחירו, והוא הדין אם נניח זה במין האדם עד שיהיה ראובן תמיד לבן ושמעון שחור וכן פרעה אם הוא בקושי לב תמיד, או היום ברכות ומחר בקושי, וכלל זה בבחירתו מעצמו, הנה השם הוא הפועל לכל בלי ספק, כי הוא יתר' אמר לו בחר לך או קבל לך לכל אשר תחפוץ, א"כ כאשר פרעה בעצמו עלה הקושי בלבו, הנה השם העושה לאותו הקושי, רצוני מצד שנתן לו בחירה לעשות כרצונו, ואחר שהוא העושה הקושי הוא המקשה, כי אין הבדל בין אמרנו פועל קושיה ובין אמרנו מַקשה, כמו שאין הבדל בין אמרנו עושה לובן ובין אמרנו מלבן. ולכן אין לשאול עתה על פרעה מה פשעו, כי אמנם גדול עונו מנשוא, כי השם ית' אמר לו בחר לך, והיה הרשות בידו מעתה לבחור בטוב כמו ברע, והוא בחר ברע זה ועזב בטוב, א"כ אין שעור לפשעו, ובכלל אין קץ לכמה צדדים ומינים אשר מפניהם יצדק לאמר לשם ית' שהוא הפועל לכל, גם יצדק לומר עליו ית' שהוא אינו פועל הרע גם לא הטוב. וכבר קדם באי זה צד יתכן שיצדק יחד החיוב והשלילה המתנגדים, ומעתה סרה כל טענה אפשר שתפול בכל התורה והמקרא כולה, ודי לנו בזה לפי כונתנו בפרוש התורה.

R. Yosef ibn Kaspi Melakhim I 18:37ר׳ יוסף אבן כספי מלכים א׳ י״ח:ל״ז

ואתה הסבות וגו' – מטעם סבה, כי הוא ית' הסבה והמסבב לכל, אף בצדדים, וגם זה אי"י {=אוצר ה' יבוא}.

Ralbag Shemot Beur HaParashah 7רלב״ג שמות ביאור הפרשה ז׳

והנה ראוי שנתיר ספק־מה יקרה בזה הסיפור, קודם שנמנה התועלות המגיעים ממנו. וזה, שיש למספק שיאמר: איך יתכן שיענוש ה' יתעלה את פרעה כשלא ישמע אליו? והנה הוא הקשה לבו על זה! והנה אנחנו אומרים בהיתר זה הספק, שהוא מבואר שפרעה ועמו היו רעים מאד, וזה מבואר מרוע מנהגיהם עִם ישראל, ומרוע מנהגיהם בעריות לפי מה שפירסמה התורה מהם במה שציותה בפרשת העריות שלא נעשה כמעשה ארץ מצרים (ויקרא יח, ג). ובהיות הענין כן, הנה לא היה עוול אם היה ה' יתעלה מגיע להם רעות, אף על פי שישמעו אל דבריו לשלח את בני ישראל מארץ מצרים. וכבר ביארנו במאמר הרביעי מספר מלחמות ה' (פרק ו) שה' יתעלה יביא הרע אל הרעים מאד לאחת משתי סיבות: האחת היא להיות הרע ההוא מסודר להם משפע הגרמים השמימיים, כי הם אינם באופן שישגיח ה' יתעלה בהם להצילם מהרע ההוא; והשנית היא על צד ההשגחה על הטובים. והנה היה זה הרע אשר הגיע ה' יתעלה לפרעה ולעמו בהכותו אותם, להשגחה על ישראל שיקנו בזה אמונה שלמה, כדי שיוכנו אל שיהיו ראויים לירושת הארץ כאשר ייעד ה' יתעלה אל האבות. ולזאת הסיבה אמר ה' יתעלה לאברהם: 'וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי' (בראשית טו, יד), כמו שביארנו שם. וכזה תמצא שהקשה ה' יתעלה את רוח סיחון ואימץ את לבבו לבלתי נתון ישראל עבור בגבולו, להשגחתו בישראל, כדי שיפול בידם ויירשו ארצו. ובכאן נשלם היתר זה הספק.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 9:7רלב״ג שמות ביאור המילות ט׳:ז׳

וַיִּכְבַּד לב פרעה ולא שִׁלַּח את העם – הנה אף על פי שכבר היה ראוי שיתברר לו שזה פועַל אלהי, לפי שלא מת אחד ממקנה ישראל - והיה בלתי אפשר שיהיה כמו זה ההבדל בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים במקרה - הנה עם כל זה הכביד לבו ולא שלח את העם, כמו שייעד ה' יתעלה שכבר יחזק לבו כדי שירבו אותותיו ונפלאותיו במצרים, ויתקרבו ישראל מפני זה לעבודת ה' יתעלה. ויִדְמה שכבר אמרו לו אז שישלח את העם בהִתְאַמֵּת לו דבריהם, והוא חיזק את לבו, ואז אמרו לו כי אם מאן הוא לשלח יביאו מכת שחין, כי המכות לא באו כי אם לתכלית שיצאו ישראל ממצרים.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 9:35רלב״ג שמות ביאור המילות ט׳:ל״ה

וַיֶּחֱזַק לב פרעה – רוצה לומר שה' יתעלה סיבב שיהיה לבו חזק, כאשר דיבר ביד משה. והנה דברי זה הסיפור הם מבוארים מאד עם מה שקדם לנו מהדברים בזה.

Ralbag Shemuel I 2:25רלב״ג שמואל א׳ ב׳:כ״ה

והיה בחטא זה ע"א שהיה החטא לש"י, והנה לא היו שומעים בקול אביהם לקבל תוכחת כי הש"י היה חפץ להמיתם על אלו החטאים כדי שירחקו מהם הבאים אחריהם ולא יפסידו כוונת התורה בענין הקרבנות כמו שהמית נדב ואביהוא לזאת הסבה כמו שבארנו לדברי התורה, או היה זה הענין מהעדר קבולם התוכחה מיוחס לשם ית' במקרה להיותו סבת כל הדברים כאמרו ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה', או יהיה הרצון בזה כי היה לבני עלי חטא אחר היה ראוי שימית הש"י עליו אף על פי שישובו מזה החטא שהוכיחם עליו עלי וזה כי הם לא ידעו את ה' הפך מה שכוון בענין העבודה והנה אף על פי שישובו מזה החטא שהוכיחם עליו עלי היה המות ראוי להם כי הם לא הרגישו בענין הקרבנות מה שבהם לעבודת הש"י ולא חשבו בהם תכלית אחר זולת השמנת גופם וכבר דקדקה התורה שתהיה הכונה בהם לה' ולזה הרחיקה שתויי יין מן ההקרבה שאי איפשר שתהיה כוונתם שלימה כ"ש שאשר לא ידעו את ה' ירוחקו מן ההקרבה ולזה היה רצון השם יתברך שימותו בני עלי כדי שידקדקו הבאים אחריהם בכונת הקרבנות וידעו שאין הכוונה בהם השמנת גופם כמו שחשבו אלו.

Ralbag Melakhim I 18:37רלב״ג מלכים א׳ י״ח:ל״ז

וידעו העם הזה כי אתה ה' הוא האלהים – יכירו בזה כי אתה ה' הוא האלהים לבד ומה שנראה להם לפעמים שיענם הבעל בבא בקשתם הנה זה לא היה מהבעל אבל אותן הפעולות באו מאתך וכאילו הסיבות את לבם אחורנית בהשפע אותם הפעולות מאתך כי הם חשבו שיהיה בסבת הבעל והמשל הנה היתה אמונתם כי בעבדם הבעל תתן הארץ יבולה הנה בתת הארץ יבולה שהיה מגיע מהש"י התחזקו להאמין בבעל לחשבם כי מאתו נהיה זה.

Ralbag Milchamot Hashem 4:6רלב״ג מלחמות ה׳ ד׳:ו׳

כי כשחויב לפרעה העונש, והיה אפשר שיגיע בו תועלת לישראל בהגעתו לו בזה האופן בדרך שיתישב בלבם שבכאן אלוה נמצא ושיתאמת להם כחו יתברך וגבורתו מצד רבוי המופתים, סבב השם יתברך שיקשה פרעה את לבו בדרך שירבו מופתיו ותתפרסם האמונה האמתית לישראל. וזהו אמרו בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו. ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'. כבר ביארתי לך הכבדת לב פרעה היה להרבות מופתיו, ורבוי מופתיו היה כדי שיתפרסם לישראל ולדורות הבאים אחריהם שיש בכאן אלוה נמצא פעל כל מה שירצה.

R. Yosef Albo, Sefer HaIkkarim 4:25ר׳ יוסף אלבו ספר העיקרים ד׳:כ״ה

ותשובת דבר זה הוא שהשב מיראה הוא על שני פנים, יש שב מיראת העונש המוטל עליו, כעבד שהוא מתחנן לפני אדוניו בעוד שמלקה אותו, וכשיקל האדון מעליו שבט אפו ישוב למרוד בו כאשר בתחלה, כמו שהיה הענין בפרעה, שבהיות המכה עליו היה אומר ה' הצדיק וגו' (שמות ט' כ"ז), וכשהיתה הרוחה חזר להכביד את לבו כבתחלה, וזה בלי ספק היה מורה שהתשובה הראשונה היתה על צד ההכרח מאימות מות נפלו עליו וגו' ושלא היה פעל בחיריי, ועל כן אין ראוי שתחשב לו לתשובה כלל. ויש מי שהוא שב מפני פחד השם וענשיו ואף בשעת הרוחה פחד אלהים לנגד עיניו והוא ירא וחרד מאימת יסוריו, בהיותו מאמין שכל הדברים באים מהשם יתברך על צד הגמול והעונש, ולא ייחס הדברים אל הטבע והמקרה כמו שעשה פרעה שבסור המכה מעליו היה חוזר לקלקולו הראשון, ואף אחר מכת בכורות כשחשב שישראל נבוכים בארץ תלה כל האותות והמופתים שראה במקרה, ועל כן נתחזק לרדוף אחרי בני ישראל, ונתאמת שתשובתו הראשונה היתה באונס ומחמת המכות ולא בחיריית. ועל זה הדרך יתפרש מה שנמצא בכתוב שהשם יתברך מחזק לב הרשעים או מקשה ערפם ומונע מהם דרכי התשובה, וזה שהרשע בבא עליו המכה הוא מתחסד ושב אל השם מיראת עונש המוטל עליו, כמו שאמר פרעה חטאתי הפעם ה' הצדיק וגו', ובעבור שזה הפעל דומה לאונס ואינו בחיריי, הנה השם יתברך מחזק את לבו כשנותן לו צד או צדדין לתלות בהן המכה ולומר שבאה במקרה ולא על צד ההשגחה האלהית, וזה כדי שיסור מלבו המורך שקנה מחמת המכה וישאר על טבעו ובחירתו מבלי מכריח, ואז יבחן אם היתה תשובתו בחיריית, ומאשר בחירת פרעה כשסר מעליו עול המכה היתה לרע, אמר השם יתברך אני הכבדתי את לבו, כלומר כשהסירותי מלבו המורך שקנה מחמת המכה, וישאר על טבעו ובחירתו, והוא לרוע בחירתו בקש עלות ותואנות לתלות בהן ענין המכות ולומר שהיו במקרה. ועל זה אמר הכתוב ואם תלכו עמי קרי, כלומר שתיחסו דברים אל המקרה, והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי וגו', ובזה הצד ננעלים שערי התשובה בפני הרשעים, לא שהשם יתברך ימנע מן האדם טוב בחירתו חלילה, אמר הכתוב כי לא אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכיו וחיה, אלא שהשם יתברך משאירו על בחירתו בלבד מבלי מכריח מחוץ, והוא בוחר דרך לעצמו, וכן היה ענין סיחון שאמר עליו הכתוב כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו, וזה כי לפי שסיחון נתחייב לשם מחמת רשעו אלא שהיה מתירא מפני פחד ה' להתגרות בישראל, הביא הקדוש ברוך הוא עצות מרחוק להסיר מלבו המורך שקנה מצד המופתים ששמע שנעשו לישראל, כדי להשאירו על בחירתו בלבד. וזה כשצוה למשה שישלח מלאכים אל מלך אדום לאמר לו נעברה נא בארצך, וכשלא אבה אבל יצא לקראת ישראל בעם כבד וביד חזקה (במדבר כ' י"ז), צוה השם לנטות מעליו, וכשראה זה סיחון, חשב מחשבות להתעולל עלילות ברשע ולומר שהצלחת ישראל לא היתה בהשגחה מהשם יתברך, אחר שראה אותם נוטים מעל מלך אדום ומעל מלך מואב כמו שבאר יפתח, ואז אמר בלבו לא נופל אנכי מאלו, ולזה נתחזק לבו ויצא לקראתם למלחמה, ויכהו ישראל לפי חרב ויירש את ארצו, ואלו לא שלח מלאכים אל מלך אדום לא היה סיחון מתחזק לצאת למלחמה לקראתם מפני פחד ה', והיו צריכים זמן רב לכבוש את כל ארצו, וזה היה ענין קושי הלב שכתוב עליו כי הקשה ה' וגו', למען תתו בידך. ועל דרך זה יתישב למה נכתב בתורה פרשת וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום (במדבר כ' י"ט), שלפי הנראה יש בה מהקלון לישראל מה שלא יעלם, שלפי מה שאמר ישראל אוכל בכסף תשבירני וגו' חשב מלך אדום שהיו חסרים לחם ומים עד שהיו אומרים לו שיתנו לו כסף בעבור המים, ועל כן שאל מהם ממון גם בעד המעבר, עד שהוצרך ישראל לומר ואם מימיך נשתה אני ומקני וגו' (במדבר כ' כ'), כלומר שקנית המים לא היה הכרחי להם ואם ישתו מהם יתנו מכרם, אבל לא אתן דבר בעבור שברגלי אעבורה, רוצה לומר בעד המעבר, ועל כן אמר מלך אדום לא תעבור ויצא לקראת ישראל בעם כבד וביד חזקה, ואז צוה השם יתברך לנטות מעליו, והיו משה וכל ישראל תמהין מזה, עד שכאשר צוה השם יתברך לשלוח מלאכים אל סיחון מלך חשבון ויצא לקראתם למלחמה ונלחמו עמו והכוהו, אז הבינו מחשבות השם יתברך כי עמקו, ושכל מה שצוה לשלוח מלאכים אל מלך אדום ואל מלך מואב ולנטות מעליהם, היה כדי לחזק לב סיחון כדי שיצא למלחמה ויכוהו ישראל ויירשו את ארצו בזמן מועט ולהראות רוע בחירתו.

R. Yosef ibn Shushan Avot 3:20 (p.90)ר׳ יוסף ן׳ שושן אבות ג׳:כ׳ (עמ׳ צ׳)

התשובה, לעולם לא שבו פרעה ועבדיו בתשובה כי אם מחזיקים ברשעם, ואמר מי ה' וכו', ובחוזק המכה היו רוצים לשלח את ישראל כדי להניח להם ולא מיראת השם ב"ה, ולא שהיו מתנחמים ומתחרטים על החמס ובושים מאשר עשו, לא כי אם לבם הערל בשרירותו עומד לחמוס ולהמרות פי השם, ובראותם כי היתה הרוחה חוזרים לסורם, והשם ב"ה אין ענשיו לבני אדם נקמה על אשר עשו כי אם מוסר אולי ישמעו וישובו אל ה', ופרעה ועבדיו לא היו שבים, היה השם מחזיק את לבם לסבול המכה, להרבות בהם אותותיו וידעו ויכירו האמת כי יד ה' עשתה כדי להודיע להם ולכל באי עולם עמהם כי לה' הארץ, וכדי להורות חטאים בדרך היה שולח להם השכם ושלוח לשוב מן החמס אשר בכפיהם, ואומר להם: עד מתי מאנת לענות מפני, כי אם מפני המכות, ואומר להם עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך וגו', ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי וגו', כל זה וכיוצא בו חסד ורחמים להשיב אותם להיטב... וענין סיחון אין לו מבוא כלל בכל אלו הטעמים, ותימא גדול הוא למה נזקק הרב ז"ל לדבר בו כי טעמו מבואר הוא ומפורסם, והוא כי סיחון ועוג קנוסי מיתה היו, כי אמריים היו ככל השבעה עממים שנצטוו ישראל עליהם לא תחיה כל נשמה, ונתגלגלה מיתת סיחון שהקשה השם את רוחו שלא יתן את ישראל עבור בגבולו, והוא חשב כי תואנה היו מבקשים, ויצא לקראת ישראל ונהרג הוא ועמו, ונתקיימה גם מצות לא תחיה כל נשמה, כאדם שנגמר דינו למות והוא יושב בעיר חומה בריח ודלתים שמעלילין עליו לצאת מן העיר והורגים אותו בצאתו מן העיר. לא נהרג סיחון על שלא נתן את ישראל עבור בגבולו, שאם כן למה נהרג עוג...

R. Chasdai Crescas Ohr Hashem 3:2:2:2אור ה׳ ג׳:ב׳:ב׳:ב׳

ואולם מה שבא בפרעה ממניעת התשובה, אין צריך שיהיה מזה המין. למה שמחסד השי"ת ולהשגחתו בדבקיו, שירבה נפלאותיו ומכותיו על הרשעים, כמו שבאר הסבה, אמרו כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו, והוא התכלית הקרוב, ולמען תספר באזני בנך ובן בנך וגו' וידעתם כי אני ה', והוא התכלית האחרון בו.

Akeidat Yitzchak 36עקידת יצחק שמות שער ל״ו

אמנם הספק היותר קשה והיותר מבהיל בחוקו ית', הוא מה שנתפרסמה תמיהתו באומרו ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים, ואמר (שמות י') כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, וכל שאר הכתובים המעידים על זה, שהוא מבואר מדרכיו הצדיקים והישרים, שאף על פי שירשיע ויתריס נגדו, גם כי ירבה לפשוע פעמים שלש, עוד יוסיף שש ושבע על חטאותיו, אם ישוב ונחם כדי רשעתו במספר, ובערך חטאתיו ירבה הכנעותיו בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו, למה לא תקובל תשובתו ותשמע קול צעקתו ובכיתו, ואיה פה ימים ה' רוממה ופשוטה לקבל פושעים וחטאים, ואי זה בית תפלה תבנו לשמו, ואי זה מקום שבעלי תשובה עומדים, כל שכן שיתהלל ויתפאר מי שכלו מלא חסד ורחמים, ויאמר שיקשה ויחזיק לב החוטא מתחלה לבלתי שמוע אל דבריו כדי להענישו על זה, כי הוא מבואר כי אם הוא הקשה לבו, עול גמור הוא שיקבל עונש עליו. והיסוד אשר יסדו בזה אביר הרועים הרמב"ם ז"ל בהקדמת אבות (שמונה פרקים פ"ח) ובספר המדע (ה' תשובה פ"ו), אשר נמשכו רבים אחריו, הנה הוא רעוע בעיני, וזהו שאמר... והנה באמת קשה מאד בעיני להולמו, מפני כמה דברים. האחד, שבביאור נאמר בתחלת השליחות (שם ד') ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך הרי שביאר שידע הוא שהוא מעצמו לא יתן אותם להלוך, מבלי שיחזק הוא את לבו, ועל כרחנו יש לנו להודות במה שאמר אחר כך ואני אחזק ואני אקשה, שיאמר על העתיד, או שיובן בענין אחר, לא שמתחלה הקשה את לבו. ובמדרש (ש"ר פ"ג) ואני ידעתי וגו', ראה הקב"ה מה פרעה הרשע עתיד לעשות ולהכביד העבודה על העם מעת שילך בשליחותו, וכדי שלא יטעה בדבר, הודיעו הקב"ה כך וכך עתיד פרעה לעשות, כדי לא יטיח דברים כלפי מעלה ואף על פי כן הטיח דברים כלפי מעלה, ועליו נאמר (קהלת ז') כי העושק יהולל חכם. ראה כמה הרחיקו בלשון הזה היות עונשם על מה שחטאו בתחלה. והשני, כי מאד נפלאו בעיני דבריו אלה אשר דבר על סיחון, שאמר זה לשונו (ח"פ שם), ועל זה הצד בעצמו יהיה עונש סיחון מלך חשבון, כי למה שקדם ממריו שלא הוכרח עליו, ענשו השם שמנעו מהפיק רצון ישראל עד שיהרגוהו, והוא אומרו (דברים ב') ולא אבה סיחון וגו'. וכי מה פשעו ומה חטאתו בזה ממלך אדום ומואב (שם) שלא נתנו אותם עבור בגבולם ונטו מעליהם. ועוד כי הכתוב אומר בפירוש ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו, כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו וגו'. הורה בלי שום ספק, כי מה שלא אבה, היה לסבת שהקשה השם את לבו, ולא שהקשה ה' את לבו יען כי לא אבה. והדבר הקשה מכל זה, כי הוא דבר שינגדוהו כמה כתובים מהתורה ומהנביאים, כי כל הנביאים פה אחד נבאו כי לא יחפוץ במות רשע כי אם בשובו מדרכיו. ואף כי שובבה העם משובה נצחת אמר (ירמי' ג') שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם. והקב"ה פירשו בעצמו (בראשית ד') הלא אם תטיב שאת. ועל השורש עצמו תרגם אנקלוס (שמות ל"ד) ונקה לא ינקה, סלח לדתייבין לאוריתיה וגו'. והמשורר (תהלים כ"ה) אמר טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. והנה יש לנו במדה הזאת המעולה כמה עדים במקרא, אבל נביא מהם שנים היותר נאמנים, והם אחאב ומנשה המגידים דבר אמת בנדון אשר לפנינו ולא כחדו. באחאב נאמר (מ"א ט"ז) ויעש אחאב בן עמרי הרע בעיני ה' מכל אשר היו לפניו, ונאמר ויהי נקל לכתו בחטאת ירבעם בן נבט וגו', וסיום מעשיו ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה' אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו. והנה כאשר היה מה שנאמר בו (שם כ"א) ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע את בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט, מה כתיב ביה (שם) ויהי דבר ה' אל אליהו וגו', הראית כי נכנע מלפני לא אביא הרעה בימיו. ובמנשה (שם ב' כ"א) ויעש הרע בעיני ה' כתועבות הגוים וגו'. עוד, ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל וישתחו לכל צבא השמים וגו'. עוד, ויבן מזבחות לכל צבא השמים בשתי חצרות בית ה' והעביר את בנו באש ועונן ונחש ועשה אוב וידעוני הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיס וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו וגו'. עוד, וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלם פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה'. עוד נאמר (ד"ה ב' ל"ג) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו עד אשר נגזרה עליו גזירה בשבועה (ש"ר פ"ו) לכן כה אמר ה' אלהי ישראל הנני מביא וגו', עד ושנטיתי על ירושלם את קו שומרון ואת משקולת בית אחאב וגו' (מלכים שם). ואחרי כל זה נאמר (ד"ה שם) ובהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו ירושלם למלכותו. הרי שבכל החטאים והפשעים והמרדים העצומים והתמידים אשר עשו, לא מנע מהם מרפא התשובה. ולא ידעתי למי יחפוץ למנוע יותר מאלו אם היה שדרכו בכך. ומהתימה, כי גם הרב ז"ל עצמו בספר ההוא אחר שאמר (ה' תשובה פ"ג) ואלו הם שאין להם חלק לעולם הבא אלא נכרתין ואובדין מן העולם ונדונים כפי רשעתם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים. המינים והאפיקורוסים והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים, והכופרים בביאת הגואל, והמומרים ומחטיאי הרבים. והפורשים מדרכי צבור, ועושים עבירה ביד רמה כיהויקים, והמוסרים, ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים, ושופכי דמים, ובעלי לשון הרע, והמושך בעורלתו. כתב ואמר במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לע"ה כשמת בלא תשובה, אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה, הרי זה מבני העולם הבא, שאין לך דבר שעומד בפני תשובה. ואפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא שנאמר (ישעי' נ"ז) שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו, ע"כ. ראה דברים אלו טובים ונכוחים ומסכימים למה שאמרו ז"ל (אבות פ"ב) ושוב יום אחד לפני מיתתך, והפך מה שכתב (ה' תשובה פ"ו) על ושב ורפא לו ועל לאין מרפא. ואם יהויקים ואחאב ומנשה והדומים להם, וכל אותם אשר זכר לא הגיעו לשיעור נעילת שערי תשובה, אי זהו החטא הגדול או החטאים הרבה אשר כתב הרב ז"ל שיתן הדין למנוע מבעליהן דרך התשובה, שיהיו גדולים ועצומים מאלו, באמרו יבקש עון כזה ואיננו וחטאת כהנה ולא תמצאנה. ולא מצא הרב לזה שום תיקון, רק בשאמר שאין לנו לחקור ולשאול למה תמנע הבחירה על זה ולא על זה, כמו שלא נשאל על שנוי צורות הנבראות. ועינינו הרואות שאין הנדון דומה לראיה... והנה באמת שלשה אלה בעצמן נמצאו בענינו של פרעה, כי יען אשר הרשיע והתריס במה שהרע מאד עם ישראל, ולא זכר את החסד אשר עשה יוסף עם מלכותו, והפר בריתו עמהם, בכמה מיני הרעות והרדפות, וכל שכן במה שאמרו (סוטה י"א ע"א) הבה נתחכמה למושיעם, כי הכירו כי שם ה' נקרא עליהם תמיד, וכוונו למרוד בו, הנה באמת נתחייב במכות גדולות ונאמנות, וכמו שנאמר (בראשית ט"ו) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. וכן אמר לו למשה בתחלתם, וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי לכן אמור לבני ישראל אני ה' וגו', וסוף וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, הרי העיקר הראשון מבואר. ומזה יתחייב מציאות השני, והוא שזה המרד לא נתן לתשובה, כי הוא דבר שנתחייב בדינו לבריות הנואקים מתחת ידו, וגם יש בו קידוש השם מיד ולדורות להודיע בהם כח גבורתו והשגחתו בעולם, כמו שסיים וידעתם כי אני ה'. וכן בכל מקום וידעו מצרים כי אני ה' (שם י"ד). ואם כן, בהכרח ראוי שימצא שם העקר השלישי, והוא לתת ריוח בין המכות, וכן לתת לו אומץ לב וחוזק שיוכל לקבלם על האופן היותר נאות שאיפשר, כדי שיגיע תועלתם המכוון במה שיוכר מהם בבואם על הסדר ההוא, מה שלא יוכר אם יבואו כלם יחד בלי הפסק. והוא אומרו ואני אחזק את לב פרעה וגו' ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים, וכמו שפירשו הב"ה בעצמו, באומרו כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי ולמען ספק שמי בכל הארץ, יראה בבירור כי רצה בקיומו וחזוקו כדי שיהא בו כח להרבות מופתיו בו, למען יסבול עונשו הראוי לו, ולמען יגיע תועלתו בכל הארץ... והנה כאשר תחייב מדת הדין על האיש ההוא הדורך בה, להמשיכו בחבלי מחשבותיו, ולהביאו שובב בדרך לבו עד מקום משפטו, כבר יפול אז עליו שום קושי או חוזק לב, לא שהב"ה מקשה את לבו, חלילה, רק שבהמשיכו על פי דרכו הוא מעצמו תועה בדעתו ומקשה את רוחו, על דרך שאמר (משלי כ"ח) ומקשה לבו יפול ברעה. ומפני שהוא יתברך נותן לו מקום לטעות ולהתקשות, יאמר עליו שהוא מחזיק ומקשה לב האדם, על דרך שנאמר (במדבר י"ג) וישלח אותם משה על פי ה', והדומים, באבשלום (ש"ב י"ז) וה' צוה להפר וגו'. וכן ברחבעם בעצת הזקנים (מלכים א' י"ב). וכבר נתבארה אמתת הדרך הזה עם פרעה עצמו, במה שנזכר בפירוש (שמות י"ד) דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו וגו' ואמר פרעה וגו' וחזקתי את לב פרעה וגו'. והוא מבואר שלא היה החוזק ההוא, רק מה שנתן לו מקום לטעות ולומר נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר, לסבה מהסבות. ועוד נאמר (שם) ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על היום וגו' "ויבאו בני ישראל ואני הנני מחזק את לב מצרים ויבאו אחריהם וגו'. כי מהמבואר גם כן שהחוזק שהיה שם הוא מה שנאמר אחריו (שם) ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה וירדפו מצרים ויבאו אחריהם וגו'. וזה כי כשראו הרוח החזק ההוא כל הלילה, חשבו שקפיאת הים היתה על דרך הטבעי, ושתהיה הבקיעה שוה לכלם. וכבר כתבו הרמב"ן ז"ל בפירוש וברוח אפך נערמו מים (שם ט"ו), ובמקומו יתבאר עוד ב"ה. ומכל מקום נתבארה הכוונה. וגם אנכי הנה ראיתי זה הענין בעצמו בסיחון שנאמר בו (דברים ב') כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו. עם שאחר כך מצאתיו אל החכם בעל ספר העקרים שקדמני בו בצלמו ודמותו, עם המשך הכוונה אל קושי לב פרעה בכלל, כמו שיבא. וזה כי נטות ישראל מעל מלך אדום ומעל מלכי מואב ועמון, אשר לא נתנו אותם לעבור בגבולם, היתה הסתה ופתוי נפלא אל סיחון לשאת קל וחומר בעצמו ולערוך עמם מלחמה לתתו בידם כאשר עם לבבו. וכמה הטעים משה רבינו הדברים האלה עצמם כאשר סדר זכרונם במשנה תורה ואמר (שם) ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו וגו' ונשמרתם מאד אל תתגרו וגו' ונפן ונעבור דרך מדבר מואב ויאמר ה' אליו אל תצר את מואב וגו' וקרבת מול בעי עמון אל תצורם ואל תתגר בם וגו'. ואחר כך אמר קומו סעו ועברו את נחל ארנון ראה נתתי בידך את סיחון מלך חשבון וגו' ואשלח מלאכים וגו' ולא אבה סיחון וגו'. ירצה, כי יתפתה לצאת לקראתך להלחם ונפל בידך ונקל. והענין הזה הוא ממש כעין המארב הנהוג במלחמות לגנוב דעת המנגד כשאינו חזק בדעתו ואמונתו... והנה על זה וכיוצא בו אמר החכם (משלי י"ד) יש דרך ישר לפני איש ואחריתה וגו'. כי הדרך הזאת היא דרך ישרה ונכוחה לבאר העקרים האלה בדרך המופת, אמנם היתה לו אחרית יושרה דרכי מות. וכגון דא ודאי ישרים דרכי ה' ופושעים יכשלו בם. ולסבת המכשלה הזאת אשר שמה תחת ידו החכמה האלהית, נתיחסו כל מיאוניו ומרדיו והפצריו לאל ית', כמו שאמר בכלן ויחזק ה' את לב פרעה, כי באמת למתבונן בהם אין שום הפרש בין אומרו ויחזק ה' את לב פרעה ובין אומרו ויחזק לב פרעה כאשר דבר ה'. שהטעם שנתחזק לב פרעה כאשר דבר ה' בראשונה שיחזיק את לבו דכתיב בתחלת הענין (שמות ד') בלכתך לשוב מצרימה ראה כל המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם. וראיה גדולה לזה מה שאמר בסוף כל המכות (שם י"א) ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה לפני פרעה ויחזק ה' את לב פרעה ולא שלח את בני ישראל מארצו. הנה שייחס אליו יתברך חוזק כל המופתים כלם בשוה. וגדולה מזאת, כי במכת הברד השביעית שנאמר בה ויחזק לב פרעה, פירש בה ואמר בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, כמו שיבא במקומו. סוף דבר, זה המין מהקושי והחוזק הוא הראוי ליחסו לו יתברך, לא זולת. זה דרך ישכון אור לפי ראות עיני בהתר הספק העצום הזה ובכל הדומה לו, והוא הנאות מצד טבעו ואשר לא ינגדוהו מאמרי חז"ל כמו שיבא. וכבר כתבתי כי בזה האופן מההתחזקות מצאתי לי עזר מהחכם בעל ספר העקרים, אלא שהוא לא השתדל בביטול הסברות המנגדות. גם לא ביאר תוכן הענין בהוראת אופני ההטעאה וההמעדה בדרך הויכוח אשר הביאו לאחריתו, שכל זה הוא עקר הדרוש ועצמותו.

Abarbanel Shemot 7אברבנאל שמות ז׳

ואני אקשה את לב פרעה וגו' עד ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כי ידבר אליכם פרעה. הספק במאמר הזה מבואר והוא למה הקשה הש"י את לב פרעה ורצה להרבות מופתיו ומכותיו במצרים ומוטב היה שישמע בקולו כשיבא משה אליו בשליחותו וישלח את ישראל ממצרים ולא יסרב ולא יסתולל לבלתי שלחם. ואם היה שהש"י לסבה מן הסבות הקשה את לבו למה אם כן נתחייב פרעה לקבל המכות האלה כמו שאמר ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים ואמר בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותי אלה בקרבו. והרב הגדול המימוני בהקדמת פירושו למסכת אבות ובספר המדע כתב בתשובת זה ואפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים הרבה עד שינתן הדין לפני דיין האמת שיהיו נפרעים מזה החוטא על החטאים שעשה מרצונו ודעתו ומונעים ממנו התשובה ואין מניחים לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאים שעשה הוא שהקב"ה אמר ע"י ישעיהו ע"ה (ישעי' ו') השמן לב העם הזה וגו' עד ושב ורפא לו וכה"א ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים וגו' (ד"ה ב' מ"ט) עד לאין מרפא לפי' כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו וכן הוא בסיחון ועוג ובכל מקום שזכר שהקשה הש"י רוח כל בשר איש ואמץ את לבבו לבלתי שמוע בקולו ולדעת הזה גם כן נמשך הרמב"ן ונסתייע עם מה שאמרו במדרש גלה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו הדין תחת שהעבידום בעבודה קשה וגם כן אמרו שם כי אני הכבדתי את לבו א"ר יוחנן מכאן פתחון פה לרשעים לא היתה ממנו שנעשה תשובה אמר רשב"ג יסתם פיהם של רשעים אלא אם ללצים הוא יליץ (שמות רבה פרשה ה' י"ג) מתרה בו פעם ראשונה וב' ובג' אם אינו חוזר בו הוא נועל לפניו דלתי תשוב' כדי לפרוע ממנו מה שחט' כך פרע' הרשע כיון ששגר הש"י אצלו ה' פעמים ולא השגיח על דבריו א"ל הב"ה אתה הקשי' את ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך וכו' הא לך מבואר שלפי דעת שני הרבנים האלה היה קושי לב פרעה מניעת התשובה ממנו כדי להפרע ממנו על פשעו. והדעת הזה מהמדרש ומחכמי מחברינו והוא אצלי זר וקשה מאד כפי מה שלמדונו הנביאים מדרכיו של הב"ה כי כלם נבאו פה אחד שלא יחפוץ במות רשע כי אם בשובו מדרכיו וחי' ונאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם (ירמיה ג') והמשורר (תהלים כ"ה ח') אמר טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך עד שתרגם אונקלוס ונקה לא ינקה סלח לדתיבין לאוריתא ולדלא תיבין לא מזכה ומי לנו גדולים בפושעים כאחאב ומנשה וכאשר נכנע אחאב אמר יתברך לא אביא הרע' בימיו (דברי הימים ב' ל"ג י"ב) ובמנשה נאמר ובהצר לו חלה את פני ה' אלהיו וגו' ויעתר לו וישיבהו ירושלי' למלכותו והתימא מהרב הגדו' עצמו שבספר המד' כשכתב אותם שאין להם חלק לע"ה אמר בסוף דבריו בד"א כשמת בלא תשובה אבל אם שב מפשעו ומת הרי זה מבני הע"ה שאין לך דבר שעומד בפני התשובה אפי' כופר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק בע"ה שנאמר (ישעיה נ"ז ך') שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו וקרוב לזה כתב בכ"ד דברים המעכבים את התשובה דבר זה מוסכם מהחכמים הראשונים ומפני זה אמרו במשנה ושוב יום א' לפני מיתתך. וכבר הרגיש הרב בזרות הדעת הזה וכתב שאין לנו לחקור ולשאול למה תמנע הבחירה ע"ז ולא ע"ז כמו שלא נשאל על שנוי צורות הנבראות. וכל זה איננו שוה לי לפי שעינינו הרואו' שאין הנדון דומה לראיה ושאין הדעת סובל שיהיה ממדתו של הב"ה לאמר לרשע הוסף רשע כמו שירא' מענין פרעה וג"כ מענין סיחון שהדבר בו יותר מבואר כי מה פשעו ומה חטאתו יותר ממלך אדום ומואב שלא נתנו את ישר' עבור בגבולם ונטו מעליה' לשיאמר הכתוב בו ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו כי הקשה ה' אלהיך את רוחו וגו' מורה כי מה שלא אבה היה מפני שהקשה הש"י את רוחו והרי א"כ היה הש"י מסלף רשעי' לרע ונועל בפניהם דלתי התשובה ללא סבה והראיה שהביא הרב מהפסוק השמן לב העם הזה אינו מחויב אדרבה המאמר ההוא מורה על הערה והזריזות בתשובה כמו שאמר פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו והנני משיב על זה ג' תשובות בדברים נכוחים וישרים למוצאי דעת.

Abarbanel Shemot 7 Approach 1אברבנאל שמות ז׳ התשובה הא׳

התשובה הא' היא כי כבר יתחייב אדם בכמה עונשים ויסורים מפני מה שחטא כנגד המקום ב"ה וינצל מהם כשישובו אל ה' ויתחרט ממעשיו יבכה ויתחנן לפניו כי אז ישוב אל ה' מחרון אפו וכמו שאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו אבל יש עונות אחרים שהם בין אדם לחבירו שבעשות אותם האדם אף שיחנן לפניו יתברך לא יעבור על חטאתו ולא יסלח לו. וכל שכן שב"ד של מטה עכ"פ ענוש יענשו כדי רשעתו אם הרג נפש יהרגוהו וכמו שאמר ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו. ואם גנב ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן הנה אם כן התשובה תועיל בעצם ואמת בעונות שבין אדם למקום וגם (באמת) [בהמה] כבר תמצא עבירה שלא תנתן לתשובה וכאמרם ז"ל אבל מי שיש בידו חלול השם אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק אבל כלן תולין ומיתה מכפרת. האמנם העונות שעושים בני אדם זה לזה לא נמסרו לתשובה שא"כ בטלו כל מיתות ב"ד האמורות בתורה כי מי גבר יראה מות לנגד עיניו על אשר הרג את הנפש ולא ימהר לשוב אל ה' בכל לבבו למלט נפשו מני שחת והתורה אמרה ובערת הרע מקרבך וכל העם ישמעו וייראו הנה אם כן העונות אשר כאלה אין ראוי לסלוח להם מפני התשובה והנה פרעה לא לבד חטא אל אלהים באמונותיו הנפסדות אבל גם לישראל עשה חמס גדול כי עם היות שגזר הש"י עליהם להיות גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם הנה פרעה ועמו הוסיפו להרע עמהם כי השליכו את בניהם ליאור וימררו את חייהם וכמו שאמר הכתוב (זכרי' א') קנאתי לירושלים ולציון קנאה גדולה וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה וע"ז נאמר לאברהם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. ויתרו אמר כי בדבר אשר זדו עליהם לפי שבזדון עשוהו כ"ש שלא עשו פרעה והמצרים מה שעשו לישראל לקיים גזרת הש"י כי אם מרשעת לבבם וזדונם. וכבר כתב זה הרמב"ן בפ' לך. ובעבור שפרעה וכל מצרים חטאו כנגד ישראל אם בשפיכות דמים ואם בג"ע גזל וחמס היה מן הדין שיענשו במכות באותות ובמופתים כדי רשעתם במספר ואף שישובו בתשובה ויחננו קולם לא יקובלו תפלותיהם אבל היתה מדת הדין שיקבלו עונש מעשיהם הרעים ואין זה סותר למאמר לא אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה כי שם בענין האמונות והמצות שבין אדם למקום הכתוב מדבר לא בעונשים הראוים כפי המשפט וזו היא התשובה הראשונה.

Abarbanel Shemot 7 Approach 2אברבנאל שמות ז׳ התשובה הב׳

התשובה הב' היא שהנה המשפט הישר והדין הברור הוא שהנפש החוטאת היא תמות ושכל אדם יקבל גמול מעשיו אם לטוב אם לרע ואמנם תרופת התשובה היא חסד עליון מהאל יתברך מיוחד לעמו ונחלתו ישראל שבהיותם תחת השגחתו הפרטית בכל עת שישובו אליו ויקראו לו בכל לבבם ובכל נפשם ישמע אל ויענם. ועז"א מרע"ה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו. ואמר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך והנביא הושע אמר שובה ישראל עד ה' אלהיך וגו' ארפא משובתם אוהבם נדבה וגו'. אהיה כטל לישראל וגו' אמנם שאר האומות לא בנקלה תועיל להם התשובה התפלה והתחנה לפניו יתברך מאחר שהם עובדי ע"כ והם בתשובתם יהיו כמו שטובל ושרץ בידו על אשר אינם שבים אל ה' בכל נפשם ובכל מאדם ואין להקשות ע"ז מענין נינוה שקרא יונה בדבר הש"י עוד מ' יום ונינוה נהפכת ושבו אנשי נינוה מרעתם וינחם ה' כי הנה כבר כתבתי בפי' הנבואה ההיא שלא רצה הב"ה על נינוה לשלוח את יונה ליסרם ולהזהירם ולקבל תשובתם אלא מפני שהיה רצונו שיהיה אשור שבט אפו ומטה זעמו ומפני זה חס הב"ה עליהם שלא יכלו כדי שיהיו מעותדים למועדי רגל של ישראל ולזה ברח יונה ושאל את נפשו למות על הצלת נינוה בדעתו שהוא יהיה הצר הצורר לכלות שבטי ישראל וכן מה שנא' רגע אדבר על גוי ועל ממלכה ושב הגוי ההוא מרעתו הכל הוא בתנאי שיעזבו ע"כ שבידם וישעו אל קדוש ישראל כי אז תדבק בהם ההשגחה ויזכו לחסד המחילה ורחמי התשובה. אמנם פרעה שהיה עובד ע"כ הוא וכל עמו לא היה ראוי שיקבלהו הש"י בתשובה ושיהיה בכלל ומודה ועוזב ירוחם מאחר שלא היה עוזב עבודת אלהיו וזו היא התשובה הב'.

Abarbanel Shemot 7 Approach 3אברבנאל שמות ז׳ התשובה הג׳

התשובה הג' והיא היותר נכונה בעיני שאין ענין קושי הלב הנז' בפרעה ובסיחון שהש"י הטה את לבבו שלא ישמע לדברי משה כי הוא קושי לבבו בעצם אבל היה קושי לבבו נמשך מהמכות במקרה כי בראותו מכת הדם ושסרה מיד ולא התמידה חשב בלבבו שלא היתה המכה ההיא דבר אלהים אלא דבר טבעי או מפאת המערכה. וכאשר ראה אח"כ מכת הצפרדעי' ושסרה מיד ולא התמידה חשב ככה וז"א וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו. וגם במכת הכנים שאמרו לו החרטומים אצבע אלהים היא כתוב ויחזק לב פרעה ולא שמע לפי שהסרת המכות והיותן בלתי מתמידות היתה סבה להיותו מפקפק ובלתי מאמין בהן עד שבמכת הערוב מפני שהוסיף בה לומר מר"עה והפלתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה וגו' ושמתי פדות בין עמי ובין עמך אמר פרעה לכו זבחו לאלהיכם ואמר אנכי אשלח אתכם וגו' והנה פרעה ברוע לבבו כשראה שסר הערוב הכביד את לבו מהסבה אשר קדמה וכן במכת הדבר והנה אם כן לא היתה סבת קושי לב פרעה כי אם רבוי המכות והסרתן אחר היותן וכמו שמפאת המכות ההן הוכבד לב פרעה ונתקשה כן אמרו בשאר המכות האחרונות ויחזק ה' את לב פרעה כי אני הכבדתי את לבו אין ענינו שה"בה הקשה את לבו ומנעהו מעשות מצות חלילה אלא שנתן בו אותן המכות שמפניהן בא לבו לידי קושי וכבדות ומזה הצד ייוחס אליו יתברך קושי לב פרעה לפי שנתן הוא יתברך המכות ההן בארצו עד שמפניהן הקשה פרעה את לבו. וע"ז נאמר במכת הברד כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר וגו'. ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי וגו' ר"ל שהיה בידו יתברך להתמיד עליו מכה א' שתהיה מכה בלתי סרה עד שישלחם אבל העמידו בהסר המכה אחרי בואה ובוא אחרת תחתיה בעבור הראות לו את כחו הגדול ולמען ספר שמו בכל הארץ וכן כשבאו על הים כאשר הוגד לפרעה נבוכים הם בארץ אמר הכתוב וחזקתי את לב פרעה שאותה השמועה ששמע נבוכים הם בארץ היא חזקה את לבו וכבר ייוחסו הדברים לאל יתברך בזה האופן כי הנה במרגלים נאמר וישלח אותם משה על פי ה' וישראל שאלו אותם כמו שאמר במשנה תורה ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו וכן ה' אמר לקלל את דוד ורבים כאלה. וכן בענין סיחון מבואר כי נטית ישראל מעל מלך אדום ומעל מלכי מואב ועמון אשר לא נתנום עבור בגבולם היתה הסתה ופתוי נפלא אל סיחון לעשות ק"ו לעצמו ולמנעם מעבור בגבולו והיא היתה הסבה שערך עמהם מלחמה וניתן בידם ולזה כשזכר מרע"ה במשנה תורה אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו וגו' ונפן ונעבור וגו' וקרבת מול בני עמון וגו' אמר ע"ז קומו סעו ועברו את נחל ארנון ראה נתתי בידך את סיחון וגו' רוצה לומר שעם הנטיות הללו שצויתיך לעשות מאדום עמון ומואב נתתי בידך את סיחון שיתחזק בלבו להלחם עמך ויתפתה לצאת לקראתך ויפול בידך. הנה התבאר שהב"ה לא מנע לפרעה מלשלוח את ישראל ולא את סיחון מלתת את ישראל עבור בגבולם בעצם אבל היתה סבה במכות שהביא על פרעה ועל עמו ובהסרתן אחרי בואן נתקשה לבו וכן אותן הנטייות שצוה לישראל לנטות מאדום עמון ומואב במצותו יתברך היו סבה להקשות לב סיחון ולאמץ את לבבו להלחם עם ישראל והיה אם כן הש"י פועל בכל אלו הפעולות אבל לא פועל קרוב בעצם ובראשונה כי אם פועל רחוק או פועל במקרה לפי שהש"י היה פועל קרוב בעצם למכות שירדו על פרעה ולאותן הנטיות שנטה ישראל מאדום ומעמון ומואב ואותן המכות היו הסבות קרובות עצמיות לקושי לב פרעה וכן הנטיות לסיחון והיה אם כן הש"י פועל רחוק או פועל במקרה לקושי לב פרעה ולקושי לב סיחון ומפני זה אמר הכתוב במקום הזה ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים כי מרבוי האותות והמופתים נמשך קושי לבבו לפי שלא ישמע אליהם פרעה מפני רבוי האותות והמופתים והסרתם ולזה בא פסוק ולא ישמע אליכם פרעה וגו' שהוא ביאור סבת קושי לב פרעה האמנם הודיע שבאחרונה יתן את ידו במצרים והוא רמז למכת בכורות ואז יוציא את צבאותיו שהוא עם בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדולים ר"ל שיתחברו בזה יציאת העם משם והנקמה מאויביהם בשפטים גדולים והנה קרא לישראל צבאותי להגיד שהם חביבים לפניו כצבאות השמים. ואמנם אמרו וידעו מצרים כי אני ה' הוא לתת הסבה למה הרבה באתות ההן ואמר שיהיה זה כדי שידעו מצרים כי אני ה' ולא כמו שאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו. ובזה גלה שהיו במצרים הרבה מאנשים כופרים במציאות האל ובהשגחתו ויכלתו כמו שיתבאר אח"ז ולזה באו המכות מכוונת לאמת ולפרסם האמונות האמתיות ההמה.

Sforno Bereshit 3:12-13ספורנו בראשית ג׳:י״ב-י״ג

(יב) הוא. שנתת אותה לעזר ולהועיל. נתנה לי מן העץ. והיתה למכשול. ובזה יחס אשמתו לקונו, תמורת התשובה שהיתה ראויה לו, כמו שעשה דוד באמרו אל נתן חטאתי (ש"ב יב, יג). (יג) מה זאת עשית. אמר זה לעורר גם אותה אל התשובה כי לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו (יחזקאל יח, כג).

Sforno Bereshit 4:9,13ספורנו בראשית ד׳:ט׳,י״ג

(ט) אי הבל אחיך. באיזה מקום קברת אותו. וזה אמר למען ישוב, כי לא יחפוץ במות המת. לא ידעתי. חשב שהיתה השאלה מה היה לו, מפני שלא דרש ה' להשיג נבואה או רצון כמו קודם לכן, שחשב קין שלא ידע האל יתברך בפרטים, זולתי בדבקים בו. (יג) גדול עוני מנשוא. אחר שראה שהאל יתברך משגיח בפרטים בהחלט, חשב שידע בלי ספק שאינו שב מחטאו בהיותו מתחרט, אלא מפני העונש. וזה אחר ההפצר שהעיד בו האל יתברך לשוב בתשובה והוא מרה, ובזה אמר שלא היתה לחטאו תקות תשובה מכפרת ומגינה על העונש שנענש עתה, כענין שאול בדבר עמלק באמרו לשמואל חטאתי (ש"א טו, כד), אחר ההפצר וההערה שהעירהו שמואל לשוב מחטאתו, ושנענש כאמור וימאסך ממלך (שם שם, כג).

Sforno Bereshit 6:3-6ספורנו בראשית ו׳:ג׳-ו׳

(ג) לא ידון רוחי באדם לעולם, בשגם הוא בשר. אינו ראוי שלעולם יהיה מדון לפני ופתחון פה לחלוק ולומר שאעפ"י שה'אדם' ראוי לעונש רב במריו, בשביל היותו בצלם ובדמות, מכל מקום ראוי גם כן לרחם עליו בשביל שגם כן הוא 'בשר' משיא לחטוא, לא צלם ודמות בלבד. והיו ימיו. יהיה לו זמן לתשובה. מאה ועשרים שנה. שבין כך היה נח עושה התיבה ומוכיח אותם ומתרה בם, כדברי רבותינו זכרונם לברכה. (ד) הנפילים היו בארץ בימים ההם. שקבע להם האל יתברך הזמן לתשובה, וגם אחרי כן, שלא שבו כלל. (ה) כי רבה רעת האדם. לשעבר. וכל יצר מחשבות לבו. לעתיד, שלא היו שומעים למוכיח ואין לקוות שישובו. (ו) ויתעצב אל לבו. כי לא יחפוץ במות המת וההפך ישמח ה' במעשיו (תהלים קד, לא).

Sforno Bereshit 18:17ספורנו בראשית י״ח:י״ז

המכסה אני. ראוי שלא לכסות מאברהם מדת טובי, ולהודיעו שאם היה בין הרשעים איזה מנין צדיקים, שבו תקות תשובה לרשעים, הייתי מטה כלפי חסד להאריך אפילו לרשעים אולי ישובו, כי לא יחפוץ במות המת (יחזקאל יח, לב), ושמבלי אין תקות תשובה יעשה בם משפט.

Sforno Shemot 4:21ספורנו שמות ד׳:כ״א

ואני אחזק את לבו. כי בהיותו בלתי יכול לסבול המכות היה משלח את העם בלי ספק, לא מפני שיכנע לאל יתברך לעשות רצונו, ולזה חזק את לבו שיתאמץ לסבול המכות ולבלתי שלחם.

Sforno Shemot 4:23ספורנו שמות ד׳:כ״ג

הנה אנכי הורג את בנך בכורך. כפי המשפט האלהי שהוא מידה כנגד מידה, כאמרו וכארח איש ימציאנו (איוב לד, א) כי אמנם מכת בכורות לבדה היתה למשפט עונש לפרעה מכל המכות, אבל שאר המכות היו לאות ולמופת למען ישובו, כי לא יחפוץ במות המת כי לא נעל בפניהם דרכי התשובה אמתית כלל, לו חכמו לשוב אל האל יתברך מאהבת טובו ויראת גדלו, שהיא התשובה המגעת עד כסא הכבוד, אשר היא המצלת ונותנת חן בעיני אלהים, כאמרם ז"ל עונות נחשבים לו כזכיות (יומא פו ב) או לפחות לשוב כעבדים מיראת מה שיוכל להעניש. אבל מכת בכורות וטביעת פרעה וחילו בים היו שפטים אלהיים לקיים מדה כנגד מדה.

Sforno Shemot 7:3ספורנו שמות ז׳:ג׳

ואני אקשה. הנה בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם, כאמרו חי אני נאם ה', אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה (יחזקאל ל"ג:י"א), אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו, וזה להשיב את המצרים בתשובה, בהודיע להם גדלו וחסדו באותות ובמופתים, כאמרו בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כחי (שמות ט':ט"ז) ועם זה היתה הכונה שישראל יראו וייראו, כאמרו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר (שמות י':ז'), ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך, שיתנחם מהיות מורד, אף על פי שהכיר גדלו וטובו, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות, כמו שהגידו עבדיו באמרם הטרם תדע כי אבדה מצרים וזאת לא היתה תשובה כלל. אבל אם היה פרעה חפץ להכנע לאל יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע. והנה אמר האל יתברך ואני אקשה את לב פרעה, שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח מיראת המכות את ישראל, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, שמהם יכירו גדלי וטובי וישובו המצרים באיזו תשובה אמתית. ולמען תספר אתה ישראל הרואה בצרתם, באזני בנך להודיע שכל אלה יפעל אל עם גבר להשיבו אליו, וזה כשיפשפשו במעשיהם בבוא עליהם איזה פורענות.

Sforno Shemot 7:4ספורנו שמות ז׳:ד׳

ולא ישמע אליכם פרעה. לא קודם ההקשאה, גם לא אחרי כן עם ראותו רבוי האותות והמופתים, ולכן אעשה בהם שפטים, והם מכת בכורות וטביעת מצרים בים סוף, ששניהם בלבד היו על צד עונש להם מדה כנגד מדה. אבל שאר המכות היו אותות ומופתים להשיבם בתשובה, כאמרו בזאת תדע כי אני ה', בעבור תדע כי אני ה' בקרב הארץ, למען תדע כי לה' הארץ, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר וידעתם. אתה ישראל והמצרים. וגם כשהטביעם בים כוון לעשות באופן שהנשארים במצרים יכירו וידעו כאמרו וידעו מצרים כי אני ה'.

Sforno Shemot 9:12ספורנו שמות ט׳:י״ב

ויחזק ה'. כי לא היה סובל זה בלי ספק, כענין באיוב וגע אל עצמו ואל בשרו (איוב ב, ה).

Sforno Shemot 9:16ספורנו שמות ט׳:ט״ז

בעבור הראותך את כחי. כדי שתחזור בתשובה, כי לא אחפוץ במות המת (יחזקאל יח, לב). ולמען ספר שמי. ורבים תשיב מעון.

Sforno Shemot 9:35ספורנו שמות ט׳:ל״ה

ויחזק לב פרעה. לא מעצמו, אבל כאשר דבר ה' ביד משה קודם שצרף את אהרן עמו, שאמר לו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך שלא יניחכם להלוך ברצונו, ולא ביד חזקה, וארצה לא יעשה זה מיראת ידי החזקה, שלא יוכל לסבלה. וכן עשה בזה המקום, כי אחר שהוסיף לחטוא במזיד, והכביד הוא עצמו את לבו נגד טבעו, אבל היה מסופק אם יוכל לסבול, התחזק לבו באותו האופן אשר דבר ה' ביד משה, ושם בלבו שלא יוסיף עוד להכותו.

Sforno Shemot 10:1ספורנו שמות י׳:א׳

כי אני הכבדתי. אף על פי שאמר משה ידעתי כי טרם תיראון חשב שאף על פי שלא יכנע לאל יתברך מיראת גדלו, מכל מקום ישמע בהיותו בלתי יכול עוד לסבול את רעת המכות, וזה חשב כאשר ראה שמכח המכה אמר ה' הצדיק אמנם כאשר ראה שעם כל זה לא שמע חשב משה שהיתה ההתראה בו לריק, כי גם שלא יוכל לסבול לא ישמע, ולכן אמר לו ה' יתברך אף על פי שעתה גם הוא הכביד לבו הנה אנכי כבר הכבדתי את לבו בשחין, וזה להרבות האותות בקרב מצרים, כדי שישוב איזה מהם בתשובה, ולמען יספרו ישראל לדורות ויכירו גדלי וטובי, לפיכך ההתראה ראויה אף על פי שלא ישמע פרעה. למען שיתי אותותי אלה בקרבו. כדי שבהם יכיר העם את גדלי וישוב מרשעתו.

Sforno Shemot 11:9ספורנו שמות י״א:ט׳

ויאמר ה' אל משה לא ישמע אליכם פרעה כו'. אמר שבהיות שהאל יתברך אמר אל משה שטעם הכבדת הלב שהיתה לפרעה כי הקשה ה' את רוחו היה כדי להרבות מופתיו, כדי שבהם יכירו המצרים וישראל את גדלו וטובו, כאמרו וידעתם כי אני ה' (שמות י, ב) והנה להשלים כונתו זאת משה ואהרן יחדיו התעסקו לעשות המופתים, לכן עתה כאשר גזר האל יתברך להעניש את המצרים ולהציל את ישראל מאותו העונש, עם היות קצתם ראוים לו בצד מה, ולהפיל את אלהי מצרים, כדי שיחול העונש, וכל זה בזבח הפסח, כאמרו ועברתי והכיתי אעשה שפטים ופסחתי (שמות יב, יב-יג), רצה שתהיה מצותו זאת לישראל על ידי משה ואהרן יחדיו, כמו שהשתדלו יחדיו להשיב את המצרים בתשובה ולהורות את בני ישראל, כדי שיזכו שניהם יחד להוציא לפועל את פרי פעולת השתדלותם.

Sforno Shemot 14:18ספורנו שמות י״ד:י״ח

וידעו מצרים. הנשארים במצרים וישובו אלי, כי לא אחפוץ במות המת (יחזקאל יח, לב).

Sforno Shemot 19:4ספורנו שמות י״ט:ד׳

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים. כמה הפצרתי כדי שישובו מרשעם, כי לא אחפוץ במות המת, ובהקשותם ערפם הוצרכתי להרבות אותותי ומופתי בקרבם ולהשחיתם.

Sforno Bemidbar 11:23ספורנו במדבר י״א:כ״ג

היד ה' תקצר. מלמצוא דרך שימאסו כל מאכל תאוה כאמרו עד אשר יצא מאפכם. עתה תראה היקרך דברי. תראה שיקרה זה שיאכלו מן הבשר בהמשכם אחר התענוג עד שיצא מאפם וימאסו בו מבלי שאסיר בחירתם כלל כי אמנם יוכלו לשוב בתשובה מאהבה ומיראה אם ירצו כאמרו ידעתי כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה (איוב מב, ב).

Sforno Bemidbar 16:7ספורנו במדבר ט״ז:ז׳

הוא הקדוש. הוא לבדו שלא יזכה לזה אלא אחד בלבד וזה אמר למען ייראו וישובו בתשובה ולא יאבדו כי לא יחפוץ במות המת.

Sforno Bemidbar 20:8ספורנו במדבר כ׳:ח׳

אמנם כשנתבונן בענין המריבה ראוי שנחשוב שתהיה מצות האל בזה על אופן שיכירו רשעת מריבתם והתודו את חטאתם ושבו ורפא למו כי לא יחפוץ במות המת ובכן נבין שבזה החטיאו משה ואהרן את כונת האל יתברך ועל זה הענישם.

Sforno Bemidbar 22:22,28ספורנו במדבר כ״ב:כ״ב,כ״ח

(כב) כי הולך הוא. שלא היה ענינו בדרך כמי שיוליכוהו אחרים כענין ויקם וילך אחריה (מלכים ב ד, ל) אבל היה הולך הוא כבעל דבר וכמשתדל נגד רצון האל יתברך, כי לא באו לקרוא לו לעצה כלל. לשטן לו. ענין השטנה הוא התנגד לפעולת איזה פועל כמו ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה (בראשית כו, כא) והנה המלאך יוצא להתנגד לבלעם שיהיה דרכו בלתי נכון לפניו אולי ינחש כמנהגו ולא ידחוק את השעה וזה למען לא יחטא ויאבד. והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו. ולפיכך לא ראה את המלאך כאמרם ז"ל שלשה אינם רואים ואינם נזוקים (עיין ברכות מג, ב). (כח) ויפתח ה' את פי האתון. נתן בה כח לדבר כענין ה' שפתי תפתח (תהלים נא, יז). וכל זה היה כדי שיתעורר בלעם לשוב בתשובה בזכרו כי מה' מענה לשון גם לבלתי מוכן כל שכן שיוכל להסירו מן המוכן כרצונו וכל זה כדי שלא יאבד איש כמוהו.

Sforno Bemidbar 23:22ספורנו במדבר כ״ג:כ״ב

כתועפות ראם לו. לעם ישראל שאינו טורף ואוכל כארי אבל דוחה בקרניו כמו הראם כי היתה הכונה לגרש האומות ולהכניס את ישראל לארץ בלתי הריגת האומות כאמרו תגרש גוים ותטעה (תהלים פ, ט) כי לא חפץ במות המת. וכן אמרו ז"ל שלשה אגרות שלח יהושע הרוצה לפנות יפנה הרוצה להשלים ישלים הרוצה לעשות מלחמה יעשה אבל הם הקשו ערפם להלחם והוצרכו להחרימם ובכן לא השתמשו בהם כלל כמו שמשתמש האריה בטרפו אבל עשו בהם כמו שעושה הראם במה שהוא דוחה או כובש שלא יאכלנו כלל.

Sforno Devarim 1:45ספורנו דברים א׳:מ״ה

ולא שמע ה' בקולכם. מפני חלול השם שעשו שלא תספיק בו כל תשובה אלא מיתה ממרקת וגם היה גזר דין שיש עמו שבועה אחר שהעירו אזנם משה ויהושע וכלב אל התשובה ולא שבו אפילו אחר כך אלא מיראת עונש ולכן לא הספיקה התשובה להסיר העונש הנגזר בעולם הזה. כמו שהיה הענין בקין ובשאול בדבר עמלק ובבני עלי. ולא האזין אליכם. אפילו להאריך ולא לבטל גזירת הבנים אפי' אחר מות האבות ובזה הוכיחם שלא היתה תשובתם שלמה ולפיכך לא השיגו דבר אפילו בדמעתם.

Maharal Gevurot Hashem 31מהר״ל גבורות ה׳ ל״א

ובה' מכות ראשונות כאשר היו המכות בתחתונים והאדם הוא ראש התחתונים עד שהוא מן העליונים גם כן, ולכך לא היו המכות גוברים עליו יותר מאשר היה כחו של אדם, לכך פרעה החזיק את לבו מעצמו, וכאשר התחיל לבא המכות האחרונות שהם מעליונים, דבר שהוא יותר מן כחו של אדם ובודאי היה משלח את ישראל לא בשביל שהוא חוזר בתשובה, רק שהמכות כל כך קשות עליו, והקב"ה רוצה שלא יהיה האדם מוכרח במעשיו על ידי מכות, לכך הקב"ה החזיק את לבו נגד זה שהיו המכות באות עליו להכריח שישלח ישראל, כנגד זה החזיק את לבו להכריח אותו שלא ישלח, והיה מכריע אותו לצד אחר, ולפיכך יפה ויפה הוא שהוקשה לבבו כנגד המכות שיהיו מכריעות אותו לשלוח, ועכשיו המשקל שוה.

Ma'asei Hashem Ma'asei Mitzrayim 11מעשי ה׳ מעשי מצרים י״א

ויתכן לומר שאין פירוש הכתוב חלילה שהוא יקשה את לבו וימנע ממנו הבחירה לבלתי שלחם, אבל אמר הקב"ה שבהיות מדותיו יתב' עם בריותיו בחסד וברחמים, לא כמלך בשר ודם שעיר או ממלכה אשר ימרו את פיו לבלתי עשות מצותו תכף ידינם לפי חרב, כי הקב"ה אין מדתו כן אבל יתרה בהם וייסר אותם בנחת כדי שישובו אליו, ולא ידינם למיתה רק אחרי הסרבנות המופלג. וזה אמר הכתוב ואני אקשה את לבו, ר"ל אם הייתי בא עליו כמלך ב"ו תכף בחרב ובחנית כבר היה נכנע תכף על כרחו, אבל מה שאני מתנהג ע"פ מדותי עם בריותי בנחת ובהתראות וביסורים בלתי קשים כדי שישוב, אלו מדותי ידעתי שיהיו לפרעה למכשול ולמוקש, כי לא יחשוב שאני כך מדותי להתנהג בנחת אבל זדון לבו ישיאנו לחשוב שמבלתי יכולת לבא עליו בפעם אחד ולא אשנה כמלך ב"ו, אני בא עליו באלו המכות דם צפרדע כנים. וגם ענין זה רצה הקב"ה להודיעו ולהתרות לו שלא יטעה כמו שנאמר כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ ואולם בעבור זאת העמדתיך וגו'.

Biur Shemot 7:3ביאור שמות ז׳:ג׳

והנה אוסיף לך ביאור מעט, דע שכל המעשי' ייוחסו אל השם ב"ה בצד מה, כי כלם מסובבים ממנו קצתם בגזרה מוחלטת, וקצתם בנתינת הרשות, כי יש תמורות בעולם ותמורות בנפש, והנה מקור התמורות בעולם ע"י התנועה, והתנועה מוכרחת בגזירה. ומקור התמורות בנחש ע"י התשוקה, והתשוקה חפשית, אין אונס ואין מכריח, כי הסבה התכניתית המעוררת את התשוקה לא תפול בה הגזירה כי אם הרשיון ובהתחבר הנפש עם הגוף תלמדנה התנועה והתשוקה ושבו לאחדים עד שהתנועה בגוף תוליד תשוקה בנפש ותשוקה בנפש תוליד תנועה בגוף, והשב"ה הנותן רשות לתשוקה להוליד התמורו' בנפש ישגיח עליה לנהלה במטה נועם אל התכלית הטוב המכוון מאתו ית', עד שגם הרע הבחירי הנולד מהתשוקה גם הוא יהיה סבה אל הטוב, אשר ירצה בו הטוב והמטיב, ויתכן לומר בצד מה שהוא עשה את כל המעשים אשר ישתמע בהן אל התכלית הטוב המכוון מאתו יתברך הוא הקשה את לב פרעה למען רבות מופתיו, וידעו מצריים כי הוא ה'.

HaKetav VeHaKabbalah Shemot 4:21הכתב והקבלה שמות ד׳:כ״א

ואני אחזק את לבו. פי' אתפוש לאחוז את לבו (איהן אניס הערץ פאססען), וטעמו אביא עליו צרות רעות שיגיעו עד לבבו, ולהיות שהלב הוא האבר אשר ממנו תוצאות חיים הנה האחיזה והתפיסה בו מביאה לידי סכנה, כמליצת למען תפוש את בנ"י בלבם; והודיענו הכתוב במליצה זו גודל קשיות ערפו ועזות מצחו, שכל הצרות הגדולות אשר יגעו אל לבבו לא יכניעו את דעתו, ויתן תמיד כתף סוררת ולא ירצה לשלח את העם; והודיע הוא ית' את כל זאת למשה ולישראל מקודם, בכדי שלא יתיאשו מן התשועה המובטחת להם, ותוחלתם תהיה תמיד בה', כי הוא יעמוד לימין עזרתם, ולבסוף יכניע את קשיות ערפו עד שיתרצה להוציאם חפשי. שרש חזק יורה גם בכבד האחיזה והתפישה בכח ובחזקה כמו לחזק ידים רפות (ישעיה ל"ו), והיא מליצה כאילו תופס בידיו ומסייע בכחו בל ירפה וילאה. אמנם רוב המפרשים יבינו מליצה זו, וכן מאמר אני אקשה את לב פרעה, ואני הכבדתי את לבו, שמרוב רשעו וגודל פשעיו ננעלו בפניו דרכי התשובה (עי' רמב"ם ורמב"ן), אמנם מדברי רבותינו יראה הפך מדעה זו, כי אמרו ברבה למה היה הקב"ה נותן זמן למכות מחר ולא היה מביא עליהם מיד, כדי שיחזרו בהם ויעשו תשובה. ע"כ מדבריהם אלה נראה בעליל כי לא ננעלו בפניהם דרכי התשובה, והוא באמת מחסדיו הגדולים על בריותיו, לכן נ"ל שאין במליצות קשוי, חוזק, וכבדות הלב, ענין אשר יורה על האמוץ והחזוק בדעותיו מצדו ית' למען אשר ימאן תת אוזן שומעת ולסרב בשלוח את העם לחירות, כי אמנם כל כוונת מליצות האלה אינם כ"א הבאת יסורים קשים ועונשים חזקים על רוב פשעיו, וכמו שיבואר במה שיבוא.

HaKetav VeHaKabbalah Shemot 7:3הכתב והקבלה שמות ז׳:ג׳

ואתה הקורא פקח עיניך וראה, אם נאמר כדעת המפרשים שמצד עצמו היה פרעה נותן אל לבו לשמוע בקול ה' ולשלוח ב"י חפשי, אבל הוא ית' נתן בו הכח וההתאמצות לסבול בו כל הצרות ולהעיז נגד פני עליון, הנה מלבד שהוא מתנגד למשפט אלהי, גם קרא צווח ואמר (לעיל ג' י"ט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים וגו' ולא ביד חזקה, שפשטות הדברים הם הודעה מפי ה' שמיאון פרעה וסרובו, מצד עצמו היתה ולא יד ה' עשתה זאת, אף גם זאת יהיה לדעה זו דברי המקראות שלפנינו מסורסים והפוכים, כי אם נאמר שהקשוי היתה סבה מצדו ית' למנוע ממנו בע"כ בחירת השמיעה, היה מן הראוי לחבר הסבה עם המסובב במאמר אחד ולומר, ואני אקשה את לב פרעה ולא ישמע אליכם, ולמה הפסיק ביניהם במאמר והרביתי.

Shadal Shemot 7:3שד״ל שמות ז׳:ג׳

ואפשר גם כן לפרש כדעת רמבמ"ן שלא היה בזה עונש אלהי ונס ממש, אלא כי פרעה עצמו הקשה את לבו, אלא שכל המעשים ייחסו אל האל בצד מה, כי הוא הסבה הראשונה; ואני מוסיף כי המעשים המיוחסים בספרי הקודש אל האל הם המעשים הזרים שסיבתם בלתי מובנת לנו, וכן כאן קשי ערפו של פרעה אחרי ראותו כמה אותות ומופתים הוא דבר זר ומתמיה ע"כ יוחס אל האל; וכיוצא בזה ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה (דברים כ"ט:ג'), וכן כי ה' אמר לו קלל את דוד (ש"ב ט"ז:י').

Shadal Yeshayahu Introductionשד״ל ישעיהו הקדמה

היסוד הששי הוא ההרגל בספרי ישראל הקדמונים, ובכתיבה בלשון הקודש, כי ריבוי הקריאה והכתיבה בשאר לשונות סוגרת בעדנו הבנת הדיבור העברי, שהוא לפעמים קצר מאד וסתום, והולך בדרך הדיבור הטבעי היוצא מקירות הלב. ומזה נמשך כי חכמינו ז״ל ואחריהם רש״י הצליחו בהבנת קצת כתובים, שטעו בהם אחר־כך כמה חכמים גדולים, וזה מפני שהראשונים היה רוב עסקם מלידה ומבטן בספרי לשון הקודש, ואזנם תבחן הדיבור העברי, ולבם מרגיש המכוון בו, אף אם פשט המלות לא יורה כן. כי אמנם ידוע הוא בכל הלשונות כי פשט המלות איננו תמיד המכוון במאמר, ואותן המליצות שאין הוראתן כמשמען, וההשמטות הנוהגות בלשון, הן מפורשות בספרי חכמת הלשון, אך אין אתנו ספר בחכמת לשון הקודש, נעשה בזמן שהיתה לשון הקודש לשון מדוברת, וכמה מדרכיה לא נתבארו עד היום בספרי המדקדקים, והם מורגשים למורגלים בלשון הרגל חזק. לדוגמא, אליהו אמר: ״ענני ה׳ ענני וידעו העם הזה כי אתה ה׳ אלהים ואתה הסבות את לבם אחורנית״ (מלכים א י״ח:ל״ז), והרבה נתחבטו המפרשים להבין ״ואתה הסבות את לבם״, ולא הרגישו שהלשון קצר, והכוונה ואם לא תענני הרי אתה הוא הגורם שיהיה לבם נסוג ממך, כי כבר אמרתי להם כי מי שיענה באש הוא האלהים (ועיין פירושי בישעיה כ״ז:ד׳). והנה קדמונינו הרגישו בזה, ואמרו ואם לא תענני אף אני כופר ואומר אתה הסבות את לבם אחורנית.

Hoil Moshe Shemot 10:1הואיל משה שמות י׳:א׳

כי אני הכבדתי – על מליצת ויחזק ה' את לב פרעה כתב במשתדל שקשי ערפו אחרי ראותו כמה אותות ומופתים היה דבר זר ומתמיה לכן ייוחס אל האל; אבל בפסוק זה ובפסוק ואני אקשה את לב פרעה לא יכלנו לפרש כן כי בהם האל בעצמו משתמש בלשון זה; לכך נ"ל לפרש שפשט שני פסוקים אלה הוא ע"ד שאמר למעלה כי עתה שלחתי את ידי וגו' ואולם בעבור זאת העמדתיך וגו', ר"ל בראותי פרעה ממאן לשלח העם הייתי יכול להכחיד אותו ואת עבדיו מן הארץ בפעם אחת ולהוציא עמי לחפשי, אך כל יושבי הארץ היו מנכרים הדבר לי ואומרים מקרה הוא להם ולא יד ה' נגעה בם, ע"כ לא הכיתיו מכה כאלה רק מכות קלות משונות זו מזו וזה הסב לבו אחורנית, אבל בזה ידעו דור אחרון כי ידי בכל משלה וכל אלה אני עשיתי.

Cassuto Shemot 4:21קאסוטו שמות ד׳:כ״א

אשר לחיזוק לב פרעה, יש לנו לשוות לנגד עינינו שלושה דברים, אם אנו רוצים להבין את הבנת הכתובים על בורייה: א) הדבר הראשון הוא דרך ההבעה של הלשון העברית הקדומה. לפי הסגנון העברי הקדום, רגילים לייחס כל דבר ודבר לפעולת האלהים במישרים. על אישה עקרה אומרים שה' סגר רחמה; על תאונה הגורמת למיתת בן אדם בלי כוונת הממית אומרים שהאלהים אנה לידו, וכיוצא בזה. כל דבר ודבר יש לו כמה סיבות, וסיבות אלו יש להן סיבות, וכן הלאה עד לאין סוף, ולפי ההשקפה הישראלית, סיבת כל הסיבות היא רצון האלהים, יוצר העולם ומנהיגו. אלא שהאיש ההוגה דעות מעיין בשלשלת הסיבות הארוכה והמסובכת, והאיש הפשוט מדלג מיד מן המסובב האחרון עד לסיבה הראשונה, ומיחס אותו באופן ישיר לאלהים. וכן דרך לשון התורה, המדברת כלשון בני אדם. לפיכך הביטוי ואני אחזק את לבו סוף סוף אינו דבר שונה מביטוי מעין: ולבו יהיה חזק. בהמשך הסיפור מתחלפים משפטים כמו ויחזק ה' את לב פרעה (ט', י"ב ועוד) במשפטים כמו ויחזק לב פרעה (ז', י"ג, ועוד); ויכולים הם להתחלף מפני שעיקר הוראתם שווה. ב) דבר שני: פרעה חטא בזה שהטיל על בני ישראל שעבוד קשה וגזר גזירת השמדה על ילדיהם: מפני זה נענש, ולא מפני חוזק לבו. ואילו היה מסכים מיד לדרישתם של משה ואהרן, היה יוצא פטור בלא כלום, וזה לא היה צודק. חוזק לבו משמש אמצעי כדי להביא עליו את עונש המכות, הוא העונש הראוי לו על חטאיו הראשונים, וכדי להוכיח לעולם שיש דין ויש דיין, הגומל לאיש כמעשיו. ג) הדבר השלישי: לא זו בלבד, שלא נאמר בשום מקום שפרעה נענש על חוזק לבו, אלא גם זו יש לציין, שלא נאמר בשום מקום שחוזק לבו נחשב לו כעוון. העניין מתברר יפה כשאנו משווים אותו למה שכתוב, בביטויים דומים לביטויים השייכים לפרעה, בדבר' ב', ל': ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו למען תתו בידך כיום הזה. בוודאי אין שום עוון בהתנהגותו של סיחון כשהגן באומץ לב על ארץ ממשלתו; יש כאן רק אמצעי שהשתמש בו ה' כדי להגשים את תכניתו המחושבת מראש לפי הצדק הדורש את ענשו של עוון האמורי ואת שכר זכויותיהם של אבות ישראל.