Historical Backdrop of Yeshayahu 1/5

EN/HEע/E

Historical Backdrop of Yeshayahu 1

Sources

Melakhim II 15:1-5מלכים ב׳ ט״ו:א׳-ה׳

(1) In the twenty and seventh year of Jeroboam king of Israel began Azariah son of Amaziah king of Judah to reign. (2) Sixteen years old was he when he began to reign; and he reigned two and fifty years in Jerusalem; and his mother's name was Jecoliah of Jerusalem. (3) And he did that which was right in the eyes of the Lord, according to all that his father Amaziah had done. (4) Howbeit the high places were not taken away; the people still sacrificed and offered in the high places. (5) And the Lord smote the king, so that he was a leper unto the day of his death, and dwelt in a house set apart. And Jotham the king's son was over the household, judging the people of the land.

(א) בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְיָרׇבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ עֲזַרְיָה בֶן אֲמַצְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה. (ב) בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בְמׇלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם וְשֵׁם אִמּוֹ יְכׇלְיָהוּ מִירוּשָׁלָ‍ִם. (ג) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי י"י כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו. (ד) רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת. (ה) וַיְנַגַּע י"י אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחׇפְשִׁית וְיוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ עַל הַבַּיִת שֹׁפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ.

Melakhim II 16:1-6מלכים ב׳ ט״ז:א׳-ו׳

(1) In the seventeenth year of Pekah the son of Remaliah Ahaz the son of Jotham king of Judah began to reign. (2) Twenty years old was Ahaz when he began to reign; and he reigned sixteen years in Jerusalem; and he did not that which was right in the eyes of the Lord his God, like David his father. (3) But he walked in the way of the kings of Israel, yea, and made his son to pass through the fire, according to the abominations of the heathen, whom the Lord cast out from before the children of Israel. (4) And he sacrificed and offered in the high places, and on the hills, and under every leafy tree. (5) Then Rezin king of Aram and Pekah son of Remaliah king of Israel came up to Jerusalem to war; and they besieged Ahaz, but could not overcome him. (6) At that time Rezin king of Aram recovered Elath to Aram, and drove the Jews from Elath; and the Edomites came to Elath, and dwelt there, unto this day.

(א) בִּשְׁנַת שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מָלַךְ אָחָז בֶּן יוֹתָם מֶלֶךְ יְהוּדָה. (ב) בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמׇלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם וְלֹא עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי י"י אֱלֹהָיו כְּדָוִד אָבִיו. (ג) וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְגַם אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ י"י אֹתָם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (ד) וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כׇּל עֵץ רַעֲנָן. (ה) אָז יַעֲלֶה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלַ‍ִם לַמִּלְחָמָה וַיָּצֻרוּ עַל אָחָז וְלֹא יָכְלוּ לְהִלָּחֵם. (ו) בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם אֶת אֵילַת לַאֲרָם וַיְנַשֵּׁל אֶת הַיְּהוּדִים מֵאֵילוֹת [וַאֲדֹמִים] (וארמים) בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

Melakhim II 16:10-18מלכים ב׳ ט״ז:י׳-י״ח

(10) And king Ahaz went to Damascus to meet Tiglath-pileser king of Assyria, and saw the altar that was at Damascus; and king Ahaz sent to Urijah the priest the fashion of the altar, and the pattern of it, according to all the workmanship thereof. (11) And Urijah the priest built an altar; according to all that king Ahaz had sent from Damascus, so did Urijah the priest make it against the coming of king Ahaz from Damascus. (12) And when the king was come from Damascus, the king saw the altar; and the king drew near unto the altar, and offered thereon. (13) And he offered his burnt-offering and his meal-offering, and poured his drink-offering, and dashed the blood of his peace-offerings against the altar. (14) And the brazen altar, which was before the Lord, he brought from the forefront of the house, from between his altar and the house of the Lord, and put it on the north side of his altar. (15) And king Ahaz commanded Urijah the priest, saying: 'Upon thegreat altar offer the morning burnt-offering, and the evening meal-offering, and the king's burnt-offering, and his meal-offering, with the burnt-offering of all the people of the land, and their meal-offering, and their drink-offerings; and dash against it all the blood of the burnt-offering, and all the blood of the sacrifice; but the brazen altar shall be for me to look to.' (16) Thus did Urijah the priest, according to all that king Ahaz commanded. (17) And king Ahaz cut off the borders of the bases, and removed the laver from off them; and took down the sea from off the brazen oxen that were under it, and put it upon a pavement of stone. (18) And the covered place for the sabbath that they had built in the house, and the king's entry without, turned he unto the house of the Lord, because of the king of Assyria.

(י) וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ אָחָז לִקְרַאת תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר דּוּמֶּשֶׂק וַיַּרְא אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּדַמָּשֶׂק וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶל אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת דְּמוּת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת תַּבְנִיתוֹ לְכׇל מַעֲשֵׂהוּ. (יא) וַיִּבֶן אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת הַמִּזְבֵּחַ כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז מִדַּמֶּשֶׂק כֵּן עָשָׂה אוּרִיָּה הַכֹּהֵן עַד בּוֹא הַמֶּלֶךְ אָחָז מִדַּמָּשֶׂק. (יב) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ מִדַּמֶּשֶׂק וַיַּרְא הַמֶּלֶךְ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיִּקְרַב הַמֶּלֶךְ עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעַל עָלָיו. (יג) וַיַּקְטֵר אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת מִנְחָתוֹ וַיַּסֵּךְ אֶת נִסְכּוֹ וַיִּזְרֹק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ. (יד) וְאֵת הַמִּזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי י"י וַיַּקְרֵב מֵאֵת פְּנֵי הַבַּיִת מִבֵּין הַמִּזְבֵּחַ וּמִבֵּין בֵּית י"י וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה. (טו) [וַיְצַוֶּה] (ויצוהו) הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן לֵאמֹר עַל הַמִּזְבֵּחַ הַגָּדוֹל הַקְטֵר אֶת עֹלַת הַבֹּקֶר וְאֶת מִנְחַת הָעֶרֶב וְאֶת עֹלַת הַמֶּלֶךְ וְאֶת מִנְחָתוֹ וְאֵת עֹלַת כׇּל עַם הָאָרֶץ וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם וְכׇל דַּם עֹלָה וְכׇל דַּם זֶבַח עָלָיו תִּזְרֹק וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת יִהְיֶה לִּי לְבַקֵּר. (טז) וַיַּעַשׂ אוּרִיָּה הַכֹּהֵן כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ אָחָז. (יז) וַיְקַצֵּץ הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶת הַמִּסְגְּרוֹת הַמְּכוֹנֹת וַיָּסַר מֵעֲלֵיהֶם [אֶת] (ואת) הַכִּיֹּר וְאֶת הַיָּם הוֹרִד מֵעַל הַבָּקָר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר תַּחְתֶּיהָ וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל מַרְצֶפֶת אֲבָנִים. (יח) וְאֶת [מוּסַךְ] (מיסך) הַשַּׁבָּת אֲשֶׁר בָּנוּ בַבַּיִת וְאֶת מְבוֹא הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה הֵסֵב בֵּית י"י מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר.

Melakhim II 18:1-13מלכים ב׳ י״ח:א׳-י״ג

(1) Now it came to pass in the third year of Hoshea son of Elah king of Israel, that Hezekiah the son of Ahaz king of Judah began to reign. (2) Twenty and five years old was he when he began to reign; and he reigned twenty and nine years in Jerusalem; and his mother's name was Abi the daughter of Zechariah. (3) And he did that which was right in the eyes of the Lord, according to all that David his father had done. (4) He removed the high places, and broke the pillars, and cut down the Asherah; and he broke in pieces the brazen serpent that Moses had made; for unto those days the children of Israel did offer to it; and it was called Nehushtan. (5) He trusted in the Lord, the God of Israel; so that after him was none like him among all the kings of Judah, nor among them that were before him. (6) For he cleaved to the Lord, he departed not from following Him, but kept His commandments, which the Lord commanded Moses. (7) And the Lord was with him: whithersoever he went forth he prospered; and he rebelled against the king of Assyria, and served him not. (8) He smote the Philistines unto Gaza and the borders thereof, from the tower of the watchmen to the fortified city. (9) And it came to pass in the fourth year of king Hezekiah, which was the seventh year of Hoshea son of Elah king of Israel, that Shalmaneser king of Assyria came up against Samaria, and besieged it. (10) And at the end of three years they took it; even in the sixth year of Hezekiah, which was the ninth year of Hoshea king of Israel, Samaria was taken. (11) And the king of Assyria carried Israel away unto Assyria, and put them in Halah, and in Habor, on the river of Gozan, and in the cities of the Medes; (12) because they hearkened not to the voice of the LORD their God, but transgressed His covenant, even all that Moses the servant of the LORD commanded, and would not hear it, nor do it. (13) Now in the fourteenth year of king Hezekiah did Sennacherib king of Assyria come up against all the fortified cities of Judah, and took them.

(א) וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה. (ב) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמׇלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת זְכַרְיָה. (ג) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי י"י כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו. (ד) הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן. (ה) בַּי"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו. (ו) וַיִּדְבַּק בַּי"י לֹא סָר מֵאַחֲרָיו וַיִּשְׁמֹר מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר צִוָּה י"י אֶת מֹשֶׁה. (ז) וְהָיָה י"י עִמּוֹ בְּכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא יַשְׂכִּיל וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עֲבָדוֹ. (ח) הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר. (ט) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ. (י) וַיִּלְכְּדֻהָ מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּשְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּה הִיא שְׁנַת תֵּשַׁע לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִלְכְּדָה שֹׁמְרוֹן. (יא) וַיֶּגֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי. (יב) עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל י"י אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ אֶת בְּרִיתוֹ אֵת כׇּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד י"י וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא עָשׂוּ. (יג) וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כׇּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם.

Melakhim II 20:12-19מלכים ב׳ כ׳:י״ב-י״ט

(12) At that time Berodach-baladan the son of Baladan, king of Babylon, sent a letter and a present unto Hezekiah; for he had heard that Hezekiah had been sick. (13) And Hezekiah hearkened unto them, and showed them all his treasure-house, the silver, and the gold, and the spices, and the precious oil, and the house of his armour, and all that was found in his treasures; there was nothing in hishouse, nor in all his dominion, that Hezekiah showed them not. (14) Then came Isaiah the prophet unto king Hezekiah, and said unto him: 'What said these men? and from whence came they unto thee?' And Hezekiah said: 'They are come from a far country, even from Babylon.' (15) And he said: 'What have they seen in thy house?' And Hezekiah answered: 'All that is in my house have they seen; there is nothing among my treasures that I have not shown them.' (16) And Isaiah said unto Hezekiah: 'Hear the word of the Lord. (17) Behold, the days come, that all that is in thy house, and that which thy fathers have laid up in store unto this day, shall be carried to Babylon; nothing shall be left, saith the Lord. (18) And of thy sons that shall issue from thee, whom thou shalt beget, shall they take away; and they shall be officers in the palace of the king of Babylon.' (19) Then said Hezekiah unto Isaiah: 'Good is the word of the Lord which thou hast spoken.' He said moreover: 'Is it not so, if peace and truth shall be in my days?'

(יב) בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי שָׁמַע כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ. (יג) וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת כׇּל בֵּית נְכֹתֹה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכׇל מֶמְשַׁלְתּוֹ. (יד) וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ מִבָּבֶל. (טו) וַיֹּאמֶר מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֵת כׇּל אֲשֶׁר בְּבֵיתִי רָאוּ לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הִרְאִיתִם בְּאֹצְרֹתָי. (טז) וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ שְׁמַע דְּבַר י"י. (יז) הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כׇּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר י"י. (יח) וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד [יִקָּחוּ] (יקח) וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל. (יט) וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ טוֹב דְּבַר י"י אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא אִם שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי.

Yeshayahu 1ישעיהו א׳

(1) The Vision of Isaiah the son of Amoz, which he saw concerning Judah and Jerusalem, in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judah. (2) Hear, O heavens, and give ear, O earth, For the Lord hath spoken: Children I have reared, and brought up, And they have rebelled against Me. (3) The ox knoweth his owner, And the ass his master's crib; But Israel doth not know, My people doth not consider. (4) Ah sinful nation, A people laden with iniquity, A seed of evil-doers, Children that deal corruptly; They have forsaken the Lord, They have contemned the Holy One of Israel, They are turned away backward. (5) On what part will ye yet be stricken, Seeing ye stray away more and more? The whole head is sick, And the whole heart faint; (6) From the sole of the foot even unto the head There is no soundness in it; But wounds, and bruises, and festering sores: They have not been pressed, neither bound up, Neither mollified with oil. (7) Your country is desolate; Your cities are burned with fire; Your land, strangers devour it in your presence, And it is desolate, as overthrown by floods. (8) And the daughter of Zion is left As a booth in a vineyard, As a lodge in a garden of cucumbers, As a besieged city. (9) Except the Lord of hosts Had left unto us a very small remnant, We should have been as Sodom, We should have been like unto Gomorrah. (10) Hear the word of the Lord, Ye rulers of Sodom; Give ear unto the law of our God, Ye people of Gomorrah. (11) To what purpose is the multitude of your sacrifices unto Me? Saith the Lord; I am full of the burnt-offerings of rams, And the fat of fed beasts; And I delight not in the blood Of bullocks, or of lambs, or of he-goats. (12) When ye come to appear before Me, Who hath required this at your hand, To trample My courts? (13) Bring no more vain oblations; It is an offering of abomination unto Me; New moon and sabbath, the holding of convocations— I cannot endure iniquity along with the solemn assembly. (14) Your new moons and your appointed seasons My soul hateth; They are a burden unto Me; I am weary to bear them. (15) And when ye spread forth your hands, I will hide Mine eyes from you; Yea, when ye make many prayers, I will not hear; Your hands are full of blood. (16) Wash you, make you clean, Put away the evil of your doings From before Mine eyes, Cease to do evil; (17) Learn to do well; Seek justice, relieve the oppressed, Judge the fatherless, plead for the widow. (18) Come now, and let us reason together, Saith the Lord; Though your sins be as scarlet, They shall be as white as snow; Though they be red like crimson, They shall be as wool. (19) If ye be willing and obedient, Ye shall eat the good of the land; (20) But if ye refuse and rebel, Ye shall be devoured with the sword; For the mouth of the Lord hath spoken. (21) How is the faithful city Become a harlot! She that was full of justice, Righteousness lodged in her, But now murderers. (22) Thy silver is become dross, Thy wine mixed with water. (23) Thy princes are rebellious, And companions of thieves; Every one loveth bribes, And followeth after rewards; They judge not the fatherless, Neither doth the cause of the widow come unto them. (24) Therefore saith the Lord, the Lord of hosts, The Mighty One of Israel: Ah, I will ease Me of Mine adversaries, And avenge Me of Mine enemies; (25) And I will turn My hand upon thee, And purge away thy dross as with lye, And will take away all thine alloy; (26) And I will restore thy judges as at the first, And thy counsellors as at the beginning; Afterward thou shalt be called The city of righteousness, The faithful city. (27) Zion shall be redeemed with justice, And they that return of her with righteousness. (28) But the destruction of the transgressors and the sinners shall be together, And they that forsake the Lord shall be consumed. (29) For they shall be ashamed of the terebinths which ye have desired, And ye shall be confounded for the gardens that ye have chosen. (30) For ye shall be as a terebinth whose leaf fadeth, And as a garden that hath no water. (31) And the strong shall be as tow, And his work as a spark; And they shall both burn together, And none shall quench them.

(א) חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה. (ב) שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי י"י דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי. (ג) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. (ד) הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֺן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת י"י נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר. (ה) עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כׇּל רֹאשׁ לׇחֳלִי וְכׇל לֵבָב דַּוָּי. (ו) מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן. (ז) אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים. (ח) וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה. (ט) לוּלֵי י"י צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ. (י) שִׁמְעוּ דְבַר י"י קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה. (יא) לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר י"י שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. (יב) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. (יג) לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. (יד) חׇדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. (טו) וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. (טז) רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ. (יז) לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה. (יח) לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר י"י אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. (יט) אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ. (כ) וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי י"י דִּבֵּר. (כא) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים. (כב) כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סׇבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם. (כג) שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם. (כד) לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן י"י צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. (כה) וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כׇּל בְּדִילָיִךְ. (כו) וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. (כז) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. (כח) וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי י"י יִכְלוּ. (כט) כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם וְתַחְפְּרוּ מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם. (ל) כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ וּכְגַנָּה אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ. (לא) וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה.

Yeshayahu 2:12-17ישעיהו ב׳:י״ב-י״ז

(12) For the Lord of hosts hath a day Upon all that is proud and lofty, And upon all that is lifted up, and it shall be brought low; (13) And upon all the cedars of Lebanon That are high and lifted up, And upon all the oaks of Bashan; (14) And upon all the high mountains, And upon all the hills that are lifted up; (15) And upon every lofty tower, And upon every fortified wall; (16) And upon all the ships of Tarshish, And upon all delightful imagery. (17) And the loftiness of man shall be bowed down, And the haughtiness of men shall be brought low; And the Lord alone shall be exalted in that day.

(יב) כִּי יוֹם לַי"י צְבָאוֹת עַל כׇּל גֵּאֶה וָרָם וְעַל כׇּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל. (יג) וְעַל כׇּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים וְעַל כׇּל אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן. (יד) וְעַל כׇּל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל כׇּל הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת. (טו) וְעַל כׇּל מִגְדָּל גָּבֹהַּ וְעַל כׇּל חוֹמָה בְצוּרָה. (טז) וְעַל כׇּל אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ וְעַל כׇּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה. (יז) וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב י"י לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא.

Yeshayahu 11ישעיהו י״א

(1) And there shall come forth a shoot out of the stock of Jesse, And a twig shall grow forth out of his roots. (2) And the spirit of the Lord shall rest upon him, The spirit of wisdom and understanding, The spirit of counsel and might, The spirit of knowledge and of the fear of the Lord. (3) And his delight shall be in the fear of the Lord; And he shall not judge after the sight of his eyes, Neither decide after the hearing of his ears; (4) But with righteousness shall he judge the poor, And decide with equity for the meek of the land; And he shall smite the land with the rod of his mouth, And with the breath of his lips shall he slay the wicked. (5) And righteousness shall be the girdle of his loins, And faithfulness the girdle of his reins. (6) And the wolf shall dwell with the lamb, And the leopard shall lie down with the kid; And the calf and the young lion and the fatling together; And a little child shall lead them. (7) And the cow and the bear feed; Their young ones shall lie down together; And the lion shall eat straw like the ox. (8) And the sucking child shall play on the hole of the asp, And the weaned child shall put his hand on the basilisk's den. (9) They shall not hurt nor destroy In all My holy mountain; For the earth shall be full of the knowledge of the Lord, As the waters cover the sea. (10) And it shall come to pass in that day, That the root of Jesse, that standeth for an ensign of the peoples, Unto him shall the nations seek; And his resting-place shall be glorious. (11) And it shall come to pass in that day, That the Lord will set His hand again the second time To recover the remnant of His people, That shall remain from Assyria, and from Egypt, And from Pathros, and from Cush, and from Elam, And from Shinar, and from Hamath, and from the islands of the sea. (12) And He will set up an ensign for the nations, And will assemble the dispersed of Israel, And gather together the scattered of Judah From the four corners of the earth. (13) The envy also of Ephraim shall depart, And they that harass Judah shall be cut off; Ephraim shall not envy Judah, And Judah shall not vex Ephraim. (14) And they shall fly down upon the shoulder of the Philistines on the west; Together shall they spoil the children of the east; They shall put forth their hand upon Edom and Moab; And the children of Ammon shall obey them. (15) And the Lord will utterly destroy the tongue of the Egyptian sea; And with His scorching wind will He shake His hand over the River, And will smite it into seven streams, And cause men to march over dryshod. (16) And there shall be a highway for the remnant of His people, That shall remain from Assyria, Like as there was for Israel In the day that he came up out of the land of Egypt.

(א) וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. (ב) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ י"י רוּחַ חׇכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת י"י. (ג) וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת י"י וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אׇזְנָיו יוֹכִיחַ. (ד) וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע. (ה) וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מׇתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו. (ו) וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. (ז) וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. (ח) וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. (ט) לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכׇל הַר קׇדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת י"י כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים. (י) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד. (יא) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם. (יב) וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. (יג) וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם. (יד) וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם. (טו) וְהֶחֱרִים י"י אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים. (טז) וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

Yeshayahu 22:15-25ישעיהו כ״ב:ט״ו-כ״ה

(15) Thus saith the Lord, the God of hosts: Go, get thee unto this steward, Even unto Shebna, who is over the house: (16) What hast thou here, and whom hast thou here, That thou hast hewed thee out here a sepulchre, Thou that hewest thee out a sepulchre on high, And gravest a habitation for thyself in the rock? (17) Behold, the Lord will hurl thee up and down with a man's throw; Yea, He will wind thee round and round; (18) He will violently roll and toss thee like a ball into a large country; There shalt thou die, and there shall be the chariots of thy glory, Thou shame of the lord's house. (19) And I will thrust thee from thy post, And from thy station shalt thou be pulled down. (20) And it shall come to pass in that day, That I will call my servant Eliakim the son of Hilkiah; (21) And I will clothe him with thy robe, And bind him with thy girdle, And I will commit thy government into his hand; And he shall be a father to the inhabitants of Jerusalem, and to the house of Judah. (22) And the key of the house of David will I lay upon his shoulder; And he shall open, and none shall shut; And he shall shut, and none shall open. (23) And I will fasten him as a peg in a sure place; And he shall be for a throne of honour to his father's house. (24) And they shall hang upon him all the glory of his father's house, the offspring and the issue, all vessels of small quantity, from the vessels of cups even to all the vessels of flagons. (25) In that day, saith the Lord of hosts, shall the peg that was fastened in a sure place give way; and it shall be hewn down, and fall, and the burden that was upon it shall be cut off; for the Lord hath spoken it.

(טו) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה צְבָאוֹת לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן הַזֶּה עַל שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת. (טז) מַה לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ. (יז) הִנֵּה י"י מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר וְעֹטְךָ עָטֹה. (יח) צָנוֹף יִצְנׇפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם שָׁמָּה תָמוּת וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ. (יט) וַהֲדַפְתִּיךָ מִמַּצָּבֶךָ וּמִמַּעֲמָדְךָ יֶהֶרְסֶךָ. (כ) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְקָרָאתִי לְעַבְדִּי לְאֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ. (כא) וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתׇּנְתֶּךָ וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ וּמֶמְשַׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ וְהָיָה לְאָב לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלַ‍ִם וּלְבֵית יְהוּדָה. (כב) וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד עַל שִׁכְמוֹ וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ. (כג) וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד לְבֵית אָבִיו. (כד) וְתָלוּ עָלָיו כֹּל כְּבוֹד בֵּית אָבִיו הַצֶּאֱצָאִים וְהַצְּפִעוֹת כֹּל כְּלֵי הַקָּטָן מִכְּלֵי הָאַגָּנוֹת וְעַד כׇּל כְּלֵי הַנְּבָלִים. (כה) בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם י"י צְבָאוֹת תָּמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה וְנִכְרַת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר עָלֶיהָ כִּי י"י דִּבֵּר.

Yeshayahu 59:13ישעיהו נ״ט:י״ג

Transgressing and denying the Lord, And turning away from following our God, Speaking oppression and perverseness, Conceiving and uttering from the heart words of falsehood.

פָּשֹׁעַ וְכַחֵשׁ בַּי"י וְנָסוֹג מֵאַחַר אֱלֹהֵינוּ דַּבֶּר עֹשֶׁק וְסָרָה הֹרוֹ וְהֹגוֹ מִלֵּב דִּבְרֵי שָׁקֶר.

Yirmeyahu 26:17-18ירמיהו כ״ו:י״ז-י״ח

(17) Then rose up certain of the elders of the land, and spoke to all the assembly of the people, saying: (18) 'Micah the Morashtite prophesied in the days of Hezekiah king of Judah; and he spoke to all the people of Judah, saying: Thus saith the Lord of hosts: Zion shall be plowed as a field, And Jerusalem shall become heaps, And the mountain of the house as the high places of a forest.

(יז) וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמְרוּ אֶל כׇּל קְהַל הָעָם לֵאמֹר. (יח) [מִיכָה] (מיכיה) הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֶל כׇּל עַם יְהוּדָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר י"י צְבָאוֹת צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר.

Yirmeyahu 26:17-19ירמיהו כ״ו:י״ז-י״ט

(17) Then rose up certain of the elders of the land, and spoke to all the assembly of the people, saying: (18) 'Micah the Morashtite prophesied in the days of Hezekiah king of Judah; and he spoke to all the people of Judah, saying: Thus saith the Lord of hosts: Zion shall be plowed as a field, And Jerusalem shall become heaps, And the mountain of the house as the high places of a forest. (19) Did Hezekiah king of Judah and all Judah put him at all to death? did he not fear the Lord, and entreat the favour of the Lord, and the Lord repented Him of the evil which He had pronounced against them? Thus might we procure great evil against our own souls.'

(יז) וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמְרוּ אֶל כׇּל קְהַל הָעָם לֵאמֹר. (יח) [מִיכָה] (מיכיה) הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֶל כׇּל עַם יְהוּדָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר י"י צְבָאוֹת צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר. (יט) הֶהָמֵת הֱמִתֻהוּ חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְכׇל יְהוּדָה הֲלֹא יָרֵא אֶת י"י וַיְחַל אֶת פְּנֵי י"י וַיִּנָּחֶם י"י אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עֲלֵיהֶם וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ.

Yechezkel 31:1-5יחזקאל ל״א:א׳-ה׳

(1) And it came to pass in the eleventh year, in the third month, in the first day of the month, that the word of the Lord came unto me, saying: (2) 'Son of man, say unto Pharaoh king of Egypt, and to his multitude: Whom art thou like in thy greatness? (3) Behold, the Assyrian was a cedar in Lebanon, With fair branches, and with a shadowing shroud, And of a high stature; And its top was among the thick boughs. (4) The waters nourished it, The deep made it to grow; Her rivers ran round About her plantation, And she sent out her conduits Unto all the trees of the field. (5) Therefore its stature was exalted Above all the trees of the field; And its boughs were multiplied, And its branches became long, Because of the multitude of waters, when it shot them forth.

(א) וַיְהִי בְּאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה בַּשְּׁלִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר י"י אֵלַי לֵאמֹר. (ב) בֶּן אָדָם אֱמֹר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְאֶל הֲמוֹנוֹ אֶל מִי דָּמִיתָ בְגׇדְלֶךָ. (ג) הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יְפֵה עָנָף וְחֹרֶשׁ מֵצַל וּגְבַהּ קוֹמָה וּבֵין עֲבֹתִים הָיְתָה צַמַּרְתּוֹ. (ד) מַיִם גִּדְּלוּהוּ תְּהוֹם רֹמְמָתְהוּ אֶת נַהֲרֹתֶיהָ הֹלֵךְ סְבִיבוֹת מַטָּעָהּ וְאֶת תְּעָלֹתֶיהָ שִׁלְחָה אֶל כׇּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה. (ה) עַל כֵּן גָּבְהָא קֹמָתוֹ מִכֹּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה וַתִּרְבֶּינָה סַרְעַפֹּתָיו וַתֶּאֱרַכְנָה פֹארֹתָו מִמַּיִם רַבִּים בְּשַׁלְּחוֹ.

Amos 1:1עמוס א׳:א׳

The words of Amos, who was among the herdmen of Tekoa, which he saw concerning Israel in the days of Uzziah king of Judah, and in the days of Jeroboam the son of Joash king of Israel, two years before the earthquake.

דִּבְרֵי עָמוֹס אֲשֶׁר הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ אֲשֶׁר חָזָה עַל יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבִימֵי יָרׇבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ.

Mikhah 3מיכה ג׳

(1) And I said: Hear, I pray you, ye heads of Jacob, And rulers of the house of Israel: Is it not for you to know justice? (2) Who hate the good, and love the evil; Who rob their skin from off them, And their flesh from off their bones, (3) Who also eat tie flesh of my people, And flay their skin from off them, And break their bones; Yea, they chop them in pieces, as that which is in the pot, And as flesh within the caldron. (4) Then shall they cry unto the Lord, But He will not answer them; Yea, He will hide His face from them at that time, According as they have wrought evil in their doings. (5) Thus saith the Lord concerning the prophets that make my people to err; That cry: 'Peace', when their teeth have any thing to bite; And whoso putteth not into their mouths, They even prepare war against him: (6) Therefore it shall be night unto you, that ye shall have no vision; And it shall be dark unto you, that ye shall not divine; And the sun shall go down upon the prophets, And the day shall be black over them. (7) And the seers shall be put to shame, and the diviners confounded; Yea, they shall all cover their upper lips; For there shall be no answer of God. (8) But I truly am full of power by the spirit of the Lord, And of justice, and of might, To declare unto Jacob his transgression, And to Israel his sin. (9) Hear this, I pray you, ye heads of the house of Jacob, And rulers of the house of Israel, That abhor justice, and pervert all equity; (10) That build up Zion with blood, And Jerusalem with iniquity. (11) The heads thereof judge for reward, And the priests thereof teach for hire, And the prophets thereof divine for money, Yet will they lean upon the Lord, and say: 'Is not the Lord in the midst of us? No evil shall come upon us'? (12) Therefore shall Zion for your sake be plowed as a field, And Jerusalem shall become heaps, And the mountain of the house as the high places of a forest.

(א) וָאֹמַר שִׁמְעוּ נָא רָאשֵׁי יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲלוֹא לָכֶם לָדַעַת אֶת הַמִּשְׁפָּט. (ב) שֹׂנְאֵי טוֹב וְאֹהֲבֵי [רָע] (רעה) גֹּזְלֵי עוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם וּשְׁאֵרָם מֵעַל עַצְמוֹתָם. (ג) וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי וְעוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ וְאֶת עַצְמֹתֵיהֶם פִּצֵּחוּ וּפָרְשׂוּ כַּאֲשֶׁר בַּסִּיר וּכְבָשָׂר בְּתוֹךְ קַלָּחַת. (ד) אָז יִזְעֲקוּ אֶל י"י וְלֹא יַעֲנֶה אוֹתָם וְיַסְתֵּר פָּנָיו מֵהֶם בָּעֵת הַהִיא כַּאֲשֶׁר הֵרֵעוּ מַעַלְלֵיהֶם. (ה) כֹּה אָמַר י"י עַל הַנְּבִיאִים הַמַּתְעִים אֶת עַמִּי הַנֹּשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם וְקָרְאוּ שָׁלוֹם וַאֲשֶׁר לֹא יִתֵּן עַל פִּיהֶם וְקִדְּשׁוּ עָלָיו מִלְחָמָה. (ו) לָכֵן לַיְלָה לָכֶם מֵחָזוֹן וְחָשְׁכָה לָכֶם מִקְּסֹם וּבָאָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַנְּבִיאִים וְקָדַר עֲלֵיהֶם הַיּוֹם. (ז) וּבֹשׁוּ הַחֹזִים וְחָפְרוּ הַקֹּסְמִים וְעָטוּ עַל שָׂפָם כֻּלָּם כִּי אֵין מַעֲנֵה אֱלֹהִים. (ח) וְאוּלָם אָנֹכִי מָלֵאתִי כֹחַ אֶת רוּחַ י"י וּמִשְׁפָּט וּגְבוּרָה לְהַגִּיד לְיַעֲקֹב פִּשְׁעוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל חַטָּאתוֹ. (ט) שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כׇּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ. (י) בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלַ‍ִם בְּעַוְלָה. (יא) רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל י"י יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא י"י בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה. (יב) לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַ‍ִם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר.

Divrei HaYamim II 26:1-21דברי הימים ב׳ כ״ו:א׳-כ״א

(1) And all the people of Judah took Uzziah, who was sixteen years old, and made him king in the room of his father Amaziah. (2) He built Eloth, and restored it to Judah, after that the king slept with his fathers. (3) Sixteen years old was Uzziah when he began to reign; and he reigned fifty and two years in Jerusalem; and his mother's name was Jecoliah of Jerusalem. (4) And he did that, which was right in the eyes of the Lord, according to all that his father Amaziah had done. (5) And he set himself to seek God in the days of Zechariah, who had understanding in the vision of God; and as long as he sought the Lord, God made him to prosper. (6) And he went forth and warred against the Philistines, and broke down the wall of Gath, and the wall of Jabneh, and the wall of Ashdod; and he built cities in [the country of] Ashdod, and among the Philistines. (7) And God helped him against the Philistines, and against the Arabians that dwelt in Gur-baal, and the Meunim. (8) And the Ammonites gave gifts to Uzziah; and his name spread abroad even to the entrance of Egypt; for he waxed exceeding strong. (9) Moreover Uzziah built towers in Jerusalem at the corner gate, and at the valley gate, and at the Turning, and fortified them. (10) And be built towers in the wilderness, and hewed out many cisterns, for he had much cattle; in the Lowland also, and in the table-land; and he had husbandmen and vinedressers in the mountains and in the fruitful fields; for he loved husbandry. (11) Moreover Uzziah had an army of fighting men, that went out to war by bands, according to the number of their reckoning made by Jeiel the scribe and Maaseiah the officer, under the hand of Hananiah, one of the king's captains. (12) The whole number of the heads of fathers' houses, even the mighty men of valour, was two thousand and six hundred. (13) And under their hand was a trained army, three hundred thousand and seven thousand and five hundred, that made war with mighty power, to help the king against the enemy. (14) And Uzziah prepared for them, even for all the host, shields, and spears, and helmets, and coats of mail, and bows, and stones for slinging. (15) And he made in Jerusalem engines, invented by skilful men, to be on the towers and upon the corners, wherewith to shoot arrows and great stones. And his name spread far abroad; for he was marvellously helped, till he was strong. (16) But when he was strong, his heart was lifted up so that he did corruptly, and he trespassed against the Lord his God; for he went into the temple of the Lord to burn incense upon the altar of incense. (17) And Azariah the priest went in after him, and with him fourscore priests of the Lord, that were valiant men; (18) and they withstood Uzziah the king, and said unto him: 'It pertaineth not unto thee, Uzziah, to burn incense unto the Lord, but to the priests the sons of Aaron that are consecrated it pertaineth to burn incense; go out of the sanctuary; for thou hast trespassed; neither shall it be for thy honour from the Lord God.' (19) Then Uzziah was wroth; and he had a censer in his hand to burn incense; and while he was wroth with the priests, the leprosy broke forth in his forehead before the priests in the house of the Lord, beside the altar of incense. (20) And Azariah the chief priest, and all the priests, looked upon him, and, behold, he was leprous in his forehead, and they thrust him out quickly from thence; yea, himself made haste also to go out, because the Lord had smitten him. (21) And Uzziah the king was a leper unto the day of his death, and dwelt in a house set apart, being a leper; for he was cut off from the house of the Lord; and Jotham his son was over the king's house, judging the people of the land.

(א) וַיִּקְחוּ כׇּל עַם יְהוּדָה אֶת עֻזִּיָּהוּ וְהוּא בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ. (ב) הוּא בָּנָה אֶת אֵילוֹת וַיְשִׁיבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְׁכַב הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו. (ג) בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה עֻזִּיָּהוּ בְמׇלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם וְשֵׁם אִמּוֹ [יְכׇלְיָה] (יכיליה) מִן יְרוּשָׁלָ‍ִם. (ד) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי י"י כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו. (ה) וַיְהִי לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים בִּימֵי זְכַרְיָהוּ הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱלֹהִים וּבִימֵי דׇּרְשׁוֹ אֶת י"י הִצְלִיחוֹ הָאֱלֹהִים. (ו) וַיֵּצֵא וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּפְרֹץ אֶת חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד וַיִּבְנֶה עָרִים בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים. (ז) וַיַּעְזְרֵהוּ הָאֱלֹהִים עַל פְּלִשְׁתִּים וְעַל [הָעַרְבִים] (הערביים) הַיֹּשְׁבִים בְּגוּר בָּעַל וְהַמְּעוּנִים. (ח) וַיִּתְּנוּ הָעַמּוֹנִים מִנְחָה לְעֻזִּיָּהוּ וַיֵּלֶךְ שְׁמוֹ עַד לְבוֹא מִצְרַיִם כִּי הֶחֱזִיק עַד לְמָעְלָה. (ט) וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלַ‍ִם עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ וַיְחַזְּקֵם. (י) וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל כִּי אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה. (יא) וַיְהִי לְעֻזִּיָּהוּ חַיִל עֹשֵׂה מִלְחָמָה יוֹצְאֵי צָבָא לִגְדוּד בְּמִסְפַּר פְּקֻדָּתָם בְּיַד [יְעִיאֵל] (יעואל) הַסּוֹפֵר וּמַעֲשֵׂיָהוּ הַשּׁוֹטֵר עַל יַד חֲנַנְיָהוּ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ. (יב) כֹּל מִסְפַּר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְגִבּוֹרֵי חָיִל אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. (יג) וְעַל יָדָם חֵיל צָבָא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת עוֹשֵׂי מִלְחָמָה בְּכֹחַ חָיִל לַעְזֹר לַמֶּלֶךְ עַל הָאוֹיֵב. (יד) וַיָּכֶן לָהֶם עֻזִּיָּהוּ לְכׇל הַצָּבָא מָגִנִּים וּרְמָחִים וְכוֹבָעִים וְשִׁרְיֹנוֹת וּקְשָׁתוֹת וּלְאַבְנֵי קְלָעִים. (טו) וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלַ‍ִם חִשְּׁבֹנוֹת מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב לִהְיוֹת עַל הַמִּגְדָּלִים וְעַל הַפִּנּוֹת לִירוֹא בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק כִּי הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי חָזָק. (טז) וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּי"י אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל י"י לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. (יז) וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַי"י שְׁמוֹנִים בְּנֵי חָיִל. (יח) וַיַּעַמְדוּ עַל עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַי"י כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר צֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ וְלֹא לְךָ לְכָבוֹד מֵי"י אֱלֹהִים. (יט) וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית י"י מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. (כ) וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכׇל הַכֹּהֲנִים וְהִנֵּה הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ וַיַּבְהִלוּהוּ מִשָּׁם וְגַם הוּא נִדְחַף לָצֵאת כִּי נִגְּעוֹ י"י. (כא) וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בֵּית [הַחׇפְשִׁית] (החפשות) מְצֹרָע כִּי נִגְזַר מִבֵּית י"י וְיוֹתָם בְּנוֹ עַל בֵּית הַמֶּלֶךְ שׁוֹפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ.

Divrei HaYamim II 27:1-7דברי הימים ב׳ כ״ז:א׳-ז׳

(1) Jotham was twenty and five years old when he began to reign; and he reigned sixteen years in Jerusalem; and his mother's name was Jerushah the daughter of Zadok. (2) And he did that which was right in the eyes of the Lord, according to all that his father Uzziah had done; howbeit he entered not into the temple of the Lord. And the people did yet corruptly. (3) He built the upper gate of the house of the Lord, and on the wall of Ophel he built much. (4) Moreover he built cities in the hill-country of Judah, and in the forest he built castles and towers. (5) He fought also with the king of the children of Ammon, and prevailed against them. And the children of Ammon gave him the same year a hundred talents of silver, and ten thousand measures of wheat, and ten thousand of barley. So much did the children of Ammon render unto him, in the second year also, and in the third. (6) So Jotham became mighty, because he ordered his ways before the Lord his God. (7) Now the rest of the acts of Jotham, and all his wars, and his ways, behold, they are written in the book of the kings of Israel and Judah.

(א) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יוֹתָם בְּמׇלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם וְשֵׁם אִמּוֹ יְרוּשָׁה בַּת צָדוֹק. (ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי י"י כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עֻזִּיָּהוּ אָבִיו רַק לֹא בָא אֶל הֵיכַל י"י וְעוֹד הָעָם מַשְׁחִיתִים. (ג) הוּא בָּנָה אֶת שַׁעַר בֵּית י"י הָעֶלְיוֹן וּבְחוֹמַת הָעֹפֶל בָּנָה לָרֹב. (ד) וְעָרִים בָּנָה בְּהַר יְהוּדָה וּבֶחֳרָשִׁים בָּנָה בִּירָנִיּוֹת וּמִגְדָּלִים. (ה) וְהוּא נִלְחַם עִם מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וַיֶּחֱזַק עֲלֵיהֶם וַיִּתְּנוּ לוֹ בְנֵי עַמּוֹן בַּשָּׁנָה הַהִיא מֵאָה כִּכַּר כֶּסֶף וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כֹּרִים חִטִּים וּשְׂעוֹרִים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים זֹאת הֵשִׁיבוּ לוֹ בְּנֵי עַמּוֹן וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וְהַשְּׁלִשִׁית. (ו) וַיִּתְחַזֵּק יוֹתָם כִּי הֵכִין דְּרָכָיו לִפְנֵי י"י אֱלֹהָיו. (ז) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹתָם וְכׇל מִלְחֲמֹתָיו וּדְרָכָיו הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה.

Divrei HaYamim II 28דברי הימים ב׳ כ״ח

(1) Ahaz was twenty years old when he began to reign; and he reigned sixteen years in Jerusalem; and he did not that which was right in the eyes of the Lord, like David his father; (2) but he walked in the ways of the kings of Israel, and made also molten images for the Baalim. (3) Moreover he offered in the valley of the son of Hinnom, and burnt his children in the fire, according to the abominations of the heathen, whom the Lord cast out before the children of Israel. (4) And he sacrificed and offered in the high places, and on the hills, and under every leafy tree. (5) Wherefore the Lord his God delivered him into the hand of the king of Aram; and they smote him, and carried away of his a great multitude of captives, and brought them to Damascus. And he was also delivered into the hand of the king of Israel, who smote him with a great slaughter. (6) For Pekah the son of Remaliah slew in Judah a hundred and twenty thousand in one day, all of them valiant men; because they had forsaken the Lord, the God of their fathers. (7) And Zichri, a mighty man of Ephraim, slew Maaseiah the king's son, and Azrikam the ruler of the house, and Elkanah that was next to the king. (8) And the children of Israel carried away captive of their brethren two hundred thousand women, sons, and daughters, and took also away much spoil from them, and brought the spoil to Samaria. (9) But a prophet of the Lord was there, whose name was Oded; and he went out to meet the host that came to Samaria, and said unto them: 'Behold, because the Lord, the God of your fathers, was wroth with Judah, He hath delivered them into your hand, and ye have slain them in a rage which hath reached up unto heaven. (10) And now ye purpose to bring the children of Judah and Jerusalem into subjection for bondmen and bondwomen unto you; but are there not even with you acts of guilt of your own against the Lord your God? (11) Now hear me therefore, and send back the captives, that ye have taken captive of your brethren; for the fierce wrath of the Lord is upon you.' (12) Then certain of the heads of the children of Ephraim, Azariah the son of Jehohanan, Berechiah the son of Meshillemoth, and Jehizkiah the son of Shallum, and Amasa the son of Hadlai, stood up against them that came from the war, (13) and said unto them: 'Ye shall not bring in the captives hither; for ye purpose that which will bring upon us guilt against the Lord, to add unto our sins and to our guilt; for our guilt is great, and there is fierce wrath against Israel.' (14) So the armed men left the captives and the spoil before the princes and all the congregation. (15) And the men that have been mentioned by name rose up, and took the captives, and with the spoil clothed all that were naked among them, and arrayed them, and shod them, and gave them to eat and to drink, and anointed them, and carried all the feeble of them upon asses, and brought them to Jericho, the city of palm-trees, unto their brethren; then they returned to Samaria. (16) At that time did king Ahaz send unto the kings of Assyria to help him. (17) For again the Edomites had come and smitten Judah, and carried away captives. (18) The Philistines also had invaded the cities of the Lowland, and of the South of Judah, and had taken Beth-shemesh, and Aijalon, and Gederoth, and Soco with the towns thereof, and Timnah with the towns thereof, Gimzo also and the towns thereof; and they dwelt there. (19) For the Lord brought Judah low because of Ahaz king of Israel; for he had cast away restraint in Judah, and acted treacherously against the Lord. (20) And Tillegath-pilneser king of Assyria came unto him, and distressed him, but strengthened him not. (21) For Ahaz stripped the house of the Lord, and the house of the king and the princes, and gave thereof unto the king of Assyria; but it helped him not. (22) And in the time of his distress did he act even more treacherously against the Lord, this same king Ahaz. (23) For he sacrificed unto the gods of Damascus, which smote him; and he said: 'Because the gods of the kings of Aram helped them, therefore will I sacrifice to them, that they may help me.' But they were the ruin of him, and of all Israel. (24) And Ahaz gathered together the vessels of the house of God, and cut in pieces the vessels of the house of God, and shut up the doors of the house of the Lord; and he made him altars in every corner of Jerusalem. (25) And in every city of Judah he made high places to offer unto other gods, and provoked the Lord, the God of his fathers. (26) Now the rest of his acts, and all his ways, first and last, behold, they are written in the book of the kings of Judah and Israel. (27) And Ahaz slept with his fathers, and they buried him in the city, even in Jerusalem; for they brought him not into the sepulchres of the kings of Israel; and Hezekiah his son reigned in his stead.

(א) בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמׇלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם וְלֹא עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי י״י כְּדָוִיד אָבִיו. (ב) וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְגַם מַסֵּכוֹת עָשָׂה לַבְּעָלִים. (ג) וְהוּא הִקְטִיר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם וַיַּבְעֵר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֹרִישׁ י״י מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (ד) וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כׇּל עֵץ רַעֲנָן. (ה) וַיִּתְּנֵהוּ י״י אֱלֹהָיו בְּיַד מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּכּוּ בוֹ וַיִּשְׁבּוּ מִמֶּנּוּ שִׁבְיָה גְדוֹלָה וַיָּבִיאוּ דַּרְמָשֶׂק וְגַם בְּיַד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִתָּן וַיַּךְ בּוֹ מַכָּה גְדוֹלָה. (ו) וַיַּהֲרֹג פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ בִּיהוּדָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף בְּיוֹם אֶחָד הַכֹּל בְּנֵי חָיִל בְּעׇזְבָם אֶת י״י אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם. (ז) וַיַּהֲרֹג זִכְרִי גִּבּוֹר אֶפְרַיִם אֶת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ וְאֶת עַזְרִיקָם נְגִיד הַבָּיִת וְאֶת אֶלְקָנָה מִשְׁנֵה הַמֶּלֶךְ. (ח) וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֲחֵיהֶם מָאתַיִם אֶלֶף נָשִׁים בָּנִים וּבָנוֹת וְגַם שָׁלָל רָב בָּזְזוּ מֵהֶם וַיָּבִיאוּ אֶת הַשָּׁלָל לְשֹׁמְרוֹן. (ט) וְשָׁם הָיָה נָבִיא לַי״י עֹדֵד שְׁמוֹ וַיֵּצֵא לִפְנֵי הַצָּבָא הַבָּא לְשֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר לָהֶם הִנֵּה בַּחֲמַת י״י אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם עַל יְהוּדָה נְתָנָם בְּיֶדְכֶם וַתַּהַרְגוּ בָם בְּזַעַף עַד לַשָּׁמַיִם הִגִּיעַ. (י) וְעַתָּה בְּנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלַ‍ִם אַתֶּם אֹמְרִים לִכְבֹּשׁ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת לָכֶם הֲלֹא רַק אַתֶּם עִמָּכֶם אֲשָׁמוֹת לַי״י אֱלֹהֵיכֶם. (יא) וְעַתָּה שְׁמָעוּנִי וְהָשִׁיבוּ הַשִּׁבְיָה אֲשֶׁר שְׁבִיתֶם מֵאֲחֵיכֶם כִּי חֲרוֹן אַף י״י עֲלֵיכֶם. (יב) וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מֵרָאשֵׁי בְנֵי אֶפְרַיִם עֲזַרְיָהוּ בֶן יְהוֹחָנָן בֶּרֶכְיָהוּ בֶן מְשִׁלֵּמוֹת וִיחִזְקִיָּהוּ בֶּן שַׁלֻּם וַעֲמָשָׂא בֶּן חַדְלָי עַל הַבָּאִים מִן הַצָּבָא. (יג) וַיֹּאמְרוּ לָהֶם לֹא תָבִיאוּ אֶת הַשִּׁבְיָה הֵנָּה כִּי לְאַשְׁמַת י״י עָלֵינוּ אַתֶּם אֹמְרִים לְהֹסִיף עַל חַטֹּאתֵנוּ וְעַל אַשְׁמָתֵנוּ כִּי רַבָּה אַשְׁמָה לָנוּ וַחֲרוֹן אָף עַל יִשְׂרָאֵל. (יד) וַיַּעֲזֹב הֶחָלוּץ אֶת הַשִּׁבְיָה וְאֶת הַבִּזָּה לִפְנֵי הַשָּׂרִים וְכׇל הַקָּהָל. (טו) וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה וְכׇל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּשֻׁם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכׇל כּוֹשֵׁל וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן. (טז) בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז עַל מַלְכֵי אַשּׁוּר לַעְזֹר לוֹ. (יז) וְעוֹד אֲדוֹמִים בָּאוּ וַיַּכּוּ בִיהוּדָה וַיִּשְׁבּוּ שֶׁבִי. (יח) וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה וַיִּלְכְּדוּ אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת הַגְּדֵרוֹת וְאֶת שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. (יט) כִּי הִכְנִיעַ י״י אֶת יְהוּדָה בַּעֲבוּר אָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי הִפְרִיעַ בִּיהוּדָה וּמָעוֹל מַעַל בַּי״י. (כ) וַיָּבֹא עָלָיו תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּצַר לוֹ וְלֹא חֲזָקוֹ. (כא) כִּי חָלַק אָחָז אֶת בֵּית י״י וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וַיִּתֵּן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא לְעֶזְרָה לוֹ. (כב) וּבְעֵת הָצֵר לוֹ וַיּוֹסֶף לִמְעוֹל בַּי״י הוּא הַמֶּלֶךְ אָחָז. (כג) וַיִּזְבַּח לֵאלֹהֵי דַרְמֶשֶׂק הַמַּכִּים בּוֹ וַיֹּאמֶר כִּי אֱלֹהֵי מַלְכֵי אֲרָם הֵם מַעְזְרִים אֹתָם לָהֶם אֲזַבֵּחַ וְיַעְזְרוּנִי וְהֵם הָיוּ לוֹ לְהַכְשִׁילוֹ וּלְכׇל יִשְׂרָאֵל. (כד) וַיֶּאֱסֹף אָחָז אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים וַיְקַצֵּץ אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר אֶת דַּלְתוֹת בֵּית י״י וַיַּעַשׂ לוֹ מִזְבְּחוֹת בְּכָל פִּנָּה בִּירוּשָׁלָ‍ִם. (כה) וּבְכׇל עִיר וָעִיר לִיהוּדָה עָשָׂה בָמוֹת לְקַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּכְעֵס אֶת י״י אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו. (כו) וְיֶתֶר דְּבָרָיו וְכׇל דְּרָכָיו הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל. (כז) וַיִּשְׁכַּב אָחָז עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בָעִיר בִּירוּשָׁלַ‍ִם כִּי לֹא הֱבִיאֻהוּ לְקִבְרֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּמְלֹךְ יְחִזְקִיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו.

Divrei HaYamim II 29:1-10דברי הימים ב׳ כ״ט:א׳-י׳

(1) Hezekiah began to reign when he was five and twenty years old; and he reigned nine and twenty years in Jerusalem; and his mother's name was Abijah the daughter of Zechariah. (2) And he did that which was right in the eyes of the Lord, according to all that David his father had done. (3) He in the first year of his reign, in the first month, opened the doors of the house of the Lord, and repaired them. (4) And he brought in the priests and the Levites, and gathered them together into the broad place on the east; (5) and said unto them: 'Hear me, ye Levites: now sanctify yourselves, and sanctify the house of the Lord, the God of your fathers, and carry forth the filthiness out of the holy place. (6) For our fathers have acted treacherously, and done that which was evil in the sight of the Lord our God, and have forsaken Him, and have turned away their faces from the habitation of the Lord, and turned their backs. (7) Also they have shut up the doors of the porch, and put out the lamps, and have not burned incense nor offered burnt-offerings in the holy place unto the God of Israel. (8) Wherefore the wrath of the Lord was upon Judah and Jerusalem, and He hath delivered them to be a horror, an astonishment, and a hissing, as ye see with your eyes. (9) For, lo, our fathers have fallen by the sword, and our sons and our daughters and our wives are in captivity for this. (10) Now it is in my heart to make a covenant with the Lord, the God of Israel, that His fierce anger may turn away from us.

(א) יְחִזְקִיָּהוּ מָלַךְ בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִיָּה בַּת זְכַרְיָהוּ. (ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי י"י כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִיד אָבִיו. (ג) הוּא בַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְמׇלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן פָּתַח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית י"י וַיְחַזְּקֵם. (ד) וַיָּבֵא אֶת הַכֹּהֲנִים וְאֶת הַלְוִיִּם וַיַּאַסְפֵם לִרְחוֹב הַמִּזְרָח. (ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם שְׁמָעוּנִי הַלְוִיִּם עַתָּה הִתְקַדְּשׁוּ וְקַדְּשׁוּ אֶת בֵּית י"י אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנִּדָּה מִן הַקֹּדֶשׁ. (ו) כִּי מָעֲלוּ אֲבֹתֵינוּ וְעָשׂוּ הָרַע בְּעֵינֵי י"י אֱלֹהֵינוּ וַיַּעַזְבֻהוּ וַיַּסֵּבּוּ פְנֵיהֶם מִמִּשְׁכַּן י"י וַיִּתְּנוּ עֹרֶף. (ז) גַּם סָגְרוּ דַּלְתוֹת הָאוּלָם וַיְכַבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת וּקְטֹרֶת לֹא הִקְטִירוּ וְעֹלָה לֹא הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (ח) וַיְהִי קֶצֶף י"י עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם וַיִּתְּנֵם [לְזַעֲוָה] (לזועה) לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים בְּעֵינֵיכֶם. (ט) וְהִנֵּה נָפְלוּ אֲבוֹתֵינוּ בֶּחָרֶב וּבָנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ וְנָשֵׁינוּ בַּשְּׁבִי עַל זֹאת. (י) עַתָּה עִם לְבָבִי לִכְרוֹת בְּרִית לַי"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב מִמֶּנּוּ חֲרוֹן אַפּוֹ.

Divrei HaYamim II 32:24-26דברי הימים ב׳ ל״ב:כ״ד-כ״ו

(24) In those days Hezekiah was sick even unto death; and he prayed unto the Lord; and He spoke unto him, and gave him a sign. (25) But Hezekiah rendered not according to the benefit done unto him; for his heart was lifted up; therefore there was wrath upon him, and upon Judah and Jerusalem. (26) Notwithstanding Hezekiah humbled himself for the pride of his heart, both he and the inhabitants of Jerusalem, so that the wrath of the Lord came not upon them in the days of Hezekiah.

(כד) בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה יְחִזְקִיָּהוּ עַד לָמוּת וַיִּתְפַּלֵּל אֶל י"י וַיֹּאמֶר לוֹ וּמוֹפֵת נָתַן לוֹ. (כה) וְלֹא כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ כִּי גָבַהּ לִבּוֹ וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף וְעַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם. (כו) וַיִּכָּנַע יְחִזְקִיָּהוּ בְּגֹבַהּ לִבּוֹ הוּא וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם וְלֹא בָא עֲלֵיהֶם קֶצֶף י"י בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ.

Rashi Yeshayahu 1:1רש״י ישעיהו א׳:א׳

חזון ישעיהו בן אמוץ וגו' – א"ר לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה מלך יהודה אחים היו. אשר חזה על יהודה וירושלים – והלא על כמה אומות נתנבא משא בבל משא מואב הא למדת שאין זה תחלת הספר ולא נקרא הספר על שם החזון הזה וכן שנינו בברייתא דמכילתא, בשנת מות המלך עוזיהו תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בסדר והדברים מוכיחים שהרי ביום הרעש יום שנצטרע עוזיהו נאמר ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו (לקמן ו) ואמר הנני שלחני למדנו שהוא תחלת שליחותו ונבואה זו נאמרה אח"כ ועל זו לבדה נאמר אשר חזה על יהודה וירושלים כשם שאמר על משא כל אומה ואומה משא אומה פלוני אף כאן כתב חזון זה חזה על יהודה וירושלים ולפי שהם תוכחות קושי קראם חזון שהוא קשה מעשרה לשונות שנקראת נבואה כמש"א בב"ר וראיה לדבר חזות קשה הוגד לי (לקמן כא). בימי עוזיהו וגו' – מלכי יהודה ד' מלכים הללו קפח בימיו ביום שנצטרע עוזיהו שרתה שכינה עליו ונתנבא כל ימי המלכים הללו עד שעמד מנשה והרגו (ונבואה זו נאמרה בימי חזקיהו אחר שגלו עשרת השבטים כת"י).

Rashi Yeshayahu 1:8רש״י ישעיהו א׳:ח׳

ונותרה בת ציון – ריקנית מיושביה כי יגלו מתוכה כאשר תותר סוכת הכרם שעשאה נוצר ובעת יבצר הכרם מניח סוכתו והולך, בתר דקטפוהי לאחר שבצרו אותה.

Rashi Yeshayahu 1:27רש״י ישעיהו א׳:כ״ז

במשפט תפדה – ע״י שיהיו בה עושה משפט. תפדה – מעונותיה. ושביה – עושי תשובה שבתוכה (בצדקה במצדיקים עצמם במשפט ובצדק׳ שבתוכה).

R. Yosef Kara Yeshayahu 1:5ר׳ יוסף קרא ישעיהו א׳:ה׳

על מה תכו עוד תוסיפו סרה – לשוא הכיתי אתכם, שהגליתי מכם עשרת השבטים בימי הושע בן אלה; והנשארים בכם, הם שבט יהודה ובנימן, מוסר לא לקחו, אלא עוד תוסיפו סרה.

R. Yosef Kara Yeshayahu 1:6-8ר׳ יוסף קרא ישעיהו א׳:ו׳-ח׳

(ו-ח) ומפרש שלש כנגד שלש: ארצכם שממה – היא הפצע, שכבר גלו עשר השבטים. עריכם שרופות אש – היא חבורה, תחילת מכה, עלה סנחריב על כל ערי יהוד' ויתפשם בי'ד' לחזקיהו. אדמתכם – זו, זרים אוכלים – לפניכם, הרי מכה טרייה, חולה רעה שאין בה רפואה ונחמה. והרי נותרה בת ציון לבדה, כסוכה הנותרת בכרם, הכרם נשחתת והסוכה סופה שתחרב שאינה לצורך, כך ארץ ישר' קרואה סוכה כי כרם י"י צבאות בית ישר' ויהודה עיקר הפרדס נטע שעשועיו {ישעיהו ה':ז'}, וציון לבדה קרוייה סוכה, ויהי בשלם סוכה ומעונתו בציון {תהלים ע"ו:ג'} שהיתה צופה ונוטרת כל הבית סביב. בריטא בלעז. ודוגמ' לסוכה בכרם דימה לה עמה. כמלונה במקשה כעיר נצורה – שכולן סופן ליחרב. (כ"י וינה 23 עם השלמות מכ"י ברלין 122, אוקספורד אופ' 34 בשם ר' יוסף)

R. Yosef Kara Yeshayahu 1:8-9ר׳ יוסף קרא ישעיהו א׳:ח׳-ט׳

(ח) ...וכל זה משל ודימיון על ירושלם; כי בהיות ירושלם יושבת שליוה ועריה סביבותיה, היו סביבותיה משולים לכרם, כעניין שאמר ישעיה "כרם י"י צבאות בית ישראל" (ישעיהו ה':ז'); ומרום ציון דומה לסוכה, ששומר הכרם דר בתוכה, ושומרו, דכתיב "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" (תהלים ע"ו:ג'). כל זה בהיות הכרם קיים עד שלא תשאה הארץ שממה, אבל מיום גלות הארץ, וערינו "שרופות אש" ואדמתינו לעינינו "זרים אוכלים אותה", נותרה בת ציון כסוכה בכרם לאחר שנבצר, כמלונה במקשה לאחר שנלקטו הקישואים, כעיר נצורה לאחר שהלכו להם הגייסות. (ט) לולי... הותיר לנו – אנשי יהודה וירושלם.  שריד כמעט – שלא נשארנו בארץ כי אם שבט יהודה ובנימן, שהרי בשנת שש לחזקיה גלו להם עשרת השבטים (מל"ב י"ח:י'-י"א), ולא נשאר זולתי שני שבטים לבדם, הם שבט יהודה ובנימן; ולולי שנשאר אותו מעט, כסדום היינו – שלא נותרה בה פליטה.

R. Yosef Kara Yeshayahu 1:13ר׳ יוסף קרא ישעיהו א׳:י״ג

לא תוסיפו הביא מנחת שוא – אדם כי יקריב מכם מנחה, לשוא הוא מביאה. קטרת תועבה היא לי – פתרונו: גם קטרת שאתם מקטירים לפני, תועבה היא לי לקבלו מכם. חודש ושבת קרוא מקרא – פתרונו: גם שאתם אומרים: היום שבת, היום החדש מתחדש, ואף מועדי כי תקראו אותם מקראי קודש, ששלוחי בית דין יוצאין בכל גבול ישראל ומודיעין אותם יום כך וכך קידשו בית דין את החודש מפני תקנת המועדות, כמו ששנינו על ששה חדשים שלוחים יוצאים {וגו׳}: על אדר מפני הפורים, על ניסן מפני הפסח, על תשרי מפני תקנת המועדות (משנה ראש השנה א׳:ג׳) שלכך נקראו: מקראי קודש, ששלוחי בית דין קוראין ומכריזין עליהם. וגם בדבר זה איני חפץ. ומגיד בצדו: מי גורם שאיני חפץ במועדיכם וחדשיכם ושבתותיכם? דבר זה גורם שלא אוכל און ועצרה – איני יכול להכיל שני דברים הללו שיבואו כאחד, שישתמשו זה עם זה, שתעבדו לעבודה זרה שנקראת און, ותהיו קוראים: שבת היום, ראש חודש היום, מועד היום.

R. Yosef Kara Yeshayahu 1:27ר׳ יוסף קרא ישעיהו א׳:כ״ז

ושביה בצדקה – אותן שישובו אל ציון מן המקומות אשר נפוצו שם.

Ibn Ezra Yeshayahu 1:1אבן עזרא ישעיהו א׳:א׳

וטעם אשר חזה [על יהודה] כי רובי נבואותיו על ערי יהודה שיתפשם מלך אשור, ועל ירושלם שנמלטה מידו, וכן מחצי הספר על גלות יהודה, כי לא הזכיר שאר השבטים: ונבואתו היתה בימי עוזיהו, והקרוב אלי כי בשנת מותו התחיל להתנבאות כאשר אפרש עוד: ועל דרך הפשט כי בימי חזקיהו מת, כי אילו נמשכו ימיו עד ימי מנשה היה זה כתוב. ויש בדברי יחיד שהרגו מנשה, בעבור שאמר ראו עיני [ו' ה'], ואם הדבר קבלה הוא האמת.

Ibn Ezra Yeshayahu 1:7-8אבן עזרא ישעיהו א׳:ז׳-ח׳

(ז) ארצכם וגו', הנוכר למעלה, משל שנלקחה כל ארצם, ויש מהם שממה שאין שם אדם, ויש מהם שרופות אש, ויש שזרים אוכלים תבואתה: [אוכלים אותה], כטעם בעצבון תאכלנה [בראשית ג' י"ז], וטעם כמהפכת זרים, פי' ארצכם שממה, ויתכן היות זרים מגזרת זרם [ל"ב ב'] ויהיה המ"ם שורש ולא לשון רבים ויהיו שנים משקלים. (ח) ונותרה, הטעם שערי יהודה הבצורות תהיינה נתפשות ולא תותר רק ציון: כסוכה בכרם, מקום השומר והטעם על השכינה: כמלונה, מקום ללון השומר בשדה קישואים: כעיר נצורה, חרבה כמו ובנצורים ילינו [ס"ה ד'].

Ibn Ezra Yeshayahu 1:26-28אבן עזרא ישעיהו א׳:כ״ו-כ״ח

(כו) ואשיבה שופטיך, הטעם שיגלו ישראל ושפוטיהם, גם יסורו שופטי אחז ויעמיד חזקיהו שופטי צדק כי כן כתוב: כבראשונה, כימי דוד ושלמה, והבי"ת נוסף. (כז) ציון, בעבור המשפט תפדה מיד סנחריב: ושביה, יפדו הם שעשו תשובה. (כח) ושבר פושעים, היוצאים מתחת הרשות, והם חמורים מחטאים, והטעם על כל ערי יהודה הבצורות שנתפשו, ועוזבי יי כפול כמשפט.

Ibn Ezra Yeshayahu 11:1אבן עזרא ישעיהו י״א:א׳

The majority of commentators apply this chapter to the Messiah, as if the prophet said, The Assyrian army, which is now attacking Jerusalem, will perish; but besides this partial deliverance, a time of complete redemption will come for Jerusalem. R. Moses Hakkohen refers the chapter to Hezekiah, on account of its being the continuation of the prophecy recorded in the preceding chapter. חטר Rod. Comp. חוטרא, the Chaldæan translation of .מטה גזע Seed. נצר Branch. Comp. 14:19. And there shall come forth, etc. Hezekiah was very young at the time of this prophecy.

ויצא וגו׳ – רובי המפרשים אמרו כי זה המשיח, והטעם שימות מחנה אשור הצר על ירושלם, ועוד יבא עת גאולת ירושלם השלימה, ולפי דעת רבי משה הכהן שעל חזקיהו רמז, כי הוא דבק עם הפרשה. חוטר – מגזרת תרגום מטה. גזע, כמו זרע – ונצר כמו סעיף, כנצר נתעב (י״ד:י״ט). וטעם ויצא כי קטן היה כאשר הי{ת}ה זאת הנבואה.

R. Eliezer of Beaugency Yeshayahu 1:1ר׳ אליעזר מבלגנצי ישעיהו א׳:א׳

חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים בימי עזיהו – מאריכות לשון זה נראה שהוא לשון אנפרלוגוסא של התחלה. וממה שמנה כאן ד׳ מלכים הללו שנתנבא בימיהם, כמו בתחלת נבואת הושע ועמוס ובתחלת ירמיה: אשר היה דבר יי׳ אליו בימי יאשיהו בן אמון (ירמיהו א׳:ב׳), וגם מלשון שמעו שמים והאזיני ארץ שהוא בשטת האזינו השמים ואדברה (דברים ל״ב:א׳). וכן כל לשון ב׳ מקראות ראשונים מוכיח שכאן היא התחלת נבואתו. וגם הסדר יוכיח כן, שבתחלה: בימי עזיה (ישעיהו א׳:א׳), ואחר כך: בשנת מות המלך עזיהו (ישעיהו ו׳:א׳), ואחר כך: ויהי בימי אחז בן יותם בן עזיה{ו} (ישעיהו ז׳:א׳), ואחר כך: בשנת מות המלך אחז (ישעיהו י״ד:כ״ח), ואחר כך: ויהי בארבע עשרה {שנה} ל{מלך} חזקיה{ו} (ישעיהו ל״ו:א׳). ואין לומר: בשנת מות כתרגומו: בשתא דאתנגע בה, לפי הפשט. ומכאן עד בשנת מות המלך עזיהו נתנבא בימי עזיה, ובימי יותם אחר מות אביו, שלא היו מקבלין תוכחה, והיה מוכיחן על מה שהיו לוקים, ומודיעם מה יעלה בסופם. ועל כל הספר מוסב חזון ישעיהו אשר חזה, שיש מהן בימי עזיה, ויש מהן בימי יותם, ויש מהן בימי אחז, ויש מהן בימי חזקיהו, וכל אחד מפורש במקומו. ורוב הנבואות מכאן ועד ויהי בארבע עשרה שנה לחזקיהו (ישעיהו ל״ו:א׳) במלכי אשור מדברות, בדבר הקרוב יותר. אלא שעל ידיהן מאריך יותר במקומות הרבה בעתידות אחרות. ומויהי בארבע עשרה שנה לחזקיהו (ישעיהו ל״ו:א׳), שעבר מעשה מלכי אשור, מדבר בנחמות העתידות שאנו עתידים לפרש כל אחת במקומה בעזרת חונן הדעת.

R. Eliezer of Beaugency Yeshayahu 1:5-10ר׳ אליעזר מבלגנצי ישעיהו א׳:ה׳-י׳

(ה) על מה – תהיו מוכים שאניחכם בארצכם ואוכיחכם ואלמדכם הועיל. הלא אחר הכאתי ומוסרי עוד תוסיפו סרה לסור מאחרי. שכמה פעמי׳ הכיתי אתכם וייסרתי אתכם מימי השפטים עד עתה על ידי הגוים אשר הנחתי בארץ ואשר סביבתיכם ולא לקחתם מוסר. ועל מה אכה אתכם עוד דרך מוסר ותוכחה. אלא כל ראש לחלי – דרך נקם אכה אתכם מעתה שכל ראש לחלי שלא תוסיפו עוד לשאת ראשכם וכל לבב יהי דוי – ויהי נכנע בעמל לבבם הערל שאגלה אתכם בארץ אויביכם, ותהיה ארצכם שממה ועריכם חרבה כמו שמפרש והולך. ומפרש איך יכם מכת בלתי סרה שכל ראש לחלי וכל לבב דוי באף ובחמה ונקם. (ו) מכף רגל ועד ראש – אכה אתכם מאין מתם בבשרכם. הכל מלא פצע וחבורה ומכה טריה בלי תועלת ורפואה שלא זורו הפצעי׳ והחבורות לסחוט ולהוציא המוגלא ולהגהותם ולנקותם לקבל תמרוק. ולא חבשו – הפצ׳ והחבו׳. ולא רככה בשמן – המכה הטריה והקשה במשמוש לרככה לקבל תמרוק. אין ריכוך אלא במכה טריה לכן א׳ לשון יחיד. אבל בפצע וחבו׳ אין ריכוך אלא זרייה ותחבושת. זורו – לשון ויזר את הגזה לשון סחיטה. ועל כרחין לפי הענין: על מה תכו – בהכאת מוסר ותוכחת כאב לבן הוא. וכל ראש לחל׳ וכל לבב דוי ופצ׳ וחבו׳ ומכה טרי׳ שלא זרו ולא חבשו להרפא היא מכת אכזריות חימה לנקום נקם. וכן מוכי׳ בכל הנבי׳ כלן שמדמה גלותם וחורבנם למכה נחלה ושבר אנוש. אבל מכת מוסר ללמד הועיל יש לה רפואות תעלה וגהיית מזור, כי את אשר יאהב יוכיח, ונאמני׳ פצעי אהב. ולמד מכאן שאין מכל ראש לחלי ואילך פי׳ לעל מה תכו אלא פורענות המלכיות מגיד להם מאשור ואילך. (ז) ארצכם תהיה שממה – מכם. עריכם תהיינה שרופות אש. אדמתכם – היא קרקע הנעבדת. לנגדכם – ולעיניכם, זרים באים ואכלים אתה. ושממה – ואותה שתשאה שממה שאמרתי ארצכ׳ שממה אהפוך בלי חמלה כמהפכת שאדם הופך ארץ זרים כאילו אינכם בניי אלא זרים. וכלפי שא׳ למעלה בני׳ גדל׳ אומר להפוך ארצכם כארץ זרים להשחית הכל. (ח) ותהא נותרת בת ציון – מקום מקדשי לבדה שאגין עליה למעני. כסכה בכרם – שכל ארצכם תהיה שממה מכם שתגלו ממנה ככרם שאדם בוצר ומעולל ואינו משאיר רק סוכת השומר וסוף שאף הסוכה תיחרב שהשומר מניחה והולך לו. ונבוא׳ זו נתקיימ׳ בימי חזקיהו שאף ערי יהודה הבצורות נלכדו. וכן פי׳ כמלונה במקשה כעיר נצורה – שכבשו כל בנותיה והשחיתו כל סביביה עד החומה והן יושבי׳ סביבות החומה ולא נשאר רק העיר. (ט) שלולי יי׳ צבאות – למען שמו, הותיר לנו בעת ההיא שריד – את בת ציון. (י) ועכשיו בטרם בוא היום ההוא: שמעו דבר יי׳ קציני סדום הרעים והחטאים, והאזינו תורתו ומוסרו.

R. Eliezer of Beaugency Yeshayahu 2:1ר׳ אליעזר מבלגנצי ישעיהו ב׳:א׳

הדבר אשר חזה – מוסב למעל׳ ומ׳מ׳ עיקרו לשל אחריו הוא מוסב. וכן פת׳ זה הדבר אשר חזה ישעי׳ בן אמוץ על יהוד׳ וירושל׳ שיבשו ויחפרו מאילי עצביהם ומגנות במותיהם ומקדשיה׳.

R. Eliezer of Beaugency Yeshayahu 6:1ר׳ אליעזר מבלגנצי ישעיהו ו׳:א׳

בשנת מות המלך עזיה – לאחר מותו הוא על כרחנו, ועל זה נאמר בימי יותם (ישעיהו א׳:א׳) עד ויהי בימי אחז (ישעיהו ז׳:א׳). ועוד שאם לפני מותו נאמר זה, מה השמיענו בלשון בשנת מות. אלא ודאי לאחר מותו. והשמיענו שכשראה הקב״ה שמת עזיה ומלך יותם ולא ניתקן הדור, אז נראה אל ישעיה. ונראה ממה שנראה לו עכשיו במראה משונה, ואמר לו: את מי אשלח ומי ילך לנו, שכבר עבר זמן גדול שלא דבר עמו ולא נראה אליו. וכל הנבואות שלמעלה נאמרו בימי הרעש שהיה בימי עזיהו ופסק. ועכשיו כשמת עזיה התחיל עוד לשלחו להוכיחם.

R. Eliezer of Beaugency Yeshayahu 14:28ר׳ אליעזר מבלגנצי ישעיהו י״ד:כ״ח

בשנת מות המלך אחז – אחרי מותו שהיו פלשתים שמחים במיתתו לומ׳ עכשיו מטה יד מלכות בית {דוד} שהיו רודים ומושלים בנו עד היום. כי כל מלכי בית דוד עד אחז היתה ידם חזקה על פלשתים ולא היו יכולים לשאת את ראשם. אך בימי אחז הרימו יד בו למרוד ולפשוע בו כמפורש בדברי הימים.

Radak Yeshayahu 1:2רד״ק ישעיהו א׳:ב׳

שמעו שמים – החל ספרו בדברי תוכחה, כי בני דורו היו רעים ואע"פ שכתוב בעזיהו ויעש הישר בעיני ה' וכן יותם, הרי נאמר בעזיהו ובחזקתו גבה לבו עד להשחית, ובימי שניהם היו העם מזבחים ומקטרים בבמות. וכתוב בדברי הימים במלכות יותם: עוד העם משחיתים כל שכן בימי אחז שהיה רע ועשה רעות גדולות, כמו שכתוב: וכל העם היו רעים בימיו כמש"כ בעזבם את ה' אלהי אבותם ואף בימי חזקיהו לא היה לבבם שלם את ה', כמש"כ בד"ה.

Radak Yeshayahu 1:5רד״ק ישעיהו א׳:ה׳

על מה תכו – לא תעלו על לבבכם, על מה אתם מכים. כי עוד תוסיפו סרה – ולא שחשבו כי האל הוא המכה אתכם על עונותיכם, אלא תלכו בקרי ותאמרו, כי הרע בא עליכם דרך מקרה ולא עונש עונותיכם. ויש מפרשים: על מה תכו - מה יועיל הכות אתכם כי לא תוסרו בזה, כי עדיין אחר המכות תוסיפו לחטוא ולא תוסרו על ידי המכות, וסרה שם תאר, כלומר דרך סררת ומעוותת. כל ראש לחלי – לא תחשבו אם האל יתברך מכה אתכם ותאמרו דרך מקרה נפלו החלאים הרעים על כולכם, אין זה כי אם על עונש עונותיכם, כי כל ראש מזומן לחלי וכל לבב דוי, כמו שאמר בתוכחות משה רבינו עליו השלום: יככה ה' בשיגעון ובעורון ובתמהון לבב.

Radak Yeshayahu 1:8רד״ק ישעיהו א׳:ח׳

ונותרה – כי רוב ערי יהודה היו חרבות ובימי חזקיהו כל הערים הבצורות תפשם מלך אשור, והנה נותרה ירושלים לבדה כמו הסכה שהיא בכרם, וכמו המלונה שהיא בשדה הקשואין, שאין סביבותיה בית וסכה אחרת, וסכה ומלונה עניין אחד במלות שונות, כי הסכה היא שילין בה השומר תקרא מלונה.

Radak Yeshayahu 1:29רד״ק ישעיהו א׳:כ״ט

כי יבשו – אמר יבשו ואמר תחפרו, כי כן מנהג המקראות לדבר לנכח ושלא לנכח כאחד, כמו שמעו עמים, כולם תשובו ובאו נא, והדומים להם כמו שכתבנו בספר מכלל, אלה הג' פסוקים עד סוף הפרשה אינם לימות המשיח, כי מימי חרבן בית ראשון ואילך לא היו עובדים עכו"ם בישראל בגנות ותחת כל עץ רענן כמו שהיו ואין זכרון אלים וגנות אלא לאותם דורות שהיו בבית ראשון, לפי שזכרו כליון הרשעים כולם בין מעובדי עכו"ם בין משאר עבירות, וזה יהיה בימות המשיח, אמר כי כליון עכו"ם תהיה טרם זה וזהו בחרבן בית ראשון, שיכלו עובדי עבודת עכו"ם בישראל שהיו בוחרים הגנות והאילים לאשירה, ואז בחרבן הבית יבשו כי יראו כי לא יועילו להם האשרים ולא יצילום מיד האויב המחריב אותם והמגלה אותם, אז יבשו ויחפרו וידעו כי שקר היה נסכם ועבודתם לעכו"ם, לפיכך לא היה בבית שני עובדי עכו"ם כלל בישראל, ואילים כמו אילנים, וכן הנחמים באלים, אילי הצדק.

Abarbanel Yeshayahu 1:1אברבנאל ישעיהו א׳:א׳

הכונה הכוללת בנבואה הזאת היא להוכיח את בני יהודה ויושבי ירושלם על רשעת מעשיהם והיותם כפויי טובה לפניו יתברך ולהתרות בהם שיקבלו תוכחתו וישובו אל ה' כדי שלא יבא עליהם הגלות והחרבן אשר בא על עשרת השבטים וייעדם עם זה בצרות שיהיו בימי אחז והנחמות והטובות שיהיו בימי חזקיהו בנו וכמו שיתבאר בפי' הפסוקים. ...והנבואה הזאת כתב רש"י שנאמרה בימי יחזקיהו אחר חרבן שמרון ולכן אמר ארצכם שממה עריכם שרופות אש ונותרה בת ציון, ואפשר לומר ג"כ שנאמרה קודם חרבן שמרון בימי עוזיהו בתחלת נבואתו, מנבא ומיעד מה שיהיה על השבטים. ולפי שלא היתה כוונתו בעצם וראשונה להוכיח וליסר עשרת השבטים כי אם לבני יהודה בלבד, לכן אמר אשר חזה על יהודה וירושלם ולא זכר דבר ממלכי ישראל, וגם לא יחס נבואתו אליהם לפי שכל מה שזכר מענינ' היה להתרות עמו את בני יהודה שלא יקדם מה שעתיד להיות על בני ישראל. ואולי הודיע הכתוב בזה דבר עליון אלהי והוא שישעיהו בימי עוזיהו המלך חזה הנבואה הזאת, ואחר כך בימי יותם חזר לראות זאת הנבואה בעצמה, ובימי אחז באה לו פעם שלישית, וכן בימי חזקיהו ראה אותם פעם רביעית, ועל זה אמר: חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלם, רוצה לומר שחזר החזון הנזכר בימי ד' המלכים האלה, וכאילו היה ישעיהו קול קורא פנו דרך ה' בזמן ד' המלכים האלה, כי תמיד היה מודיעם חרבן שמרון וגלות השבטים מעל אדמתם העתיד להיות והיה מגיד הרעה קודם בואה לו להוכיח את ישראל לתקן את עונתם, כי כבר היו הנביאים מתייאשים מתשובתם, וישעיהו לא היה ביניהם כי הוא היה מגדולי יושבי ירושלם, אבל היה מוכיח את יהודה וירושלם ואמר אליהם הלא תדעו מה שייעד הקב"ה על אחיכם בית ישראל מהחרבן והגלות ותשאר בת ציון שהיא ארץ יהודה כסוכה בכרם, ולכן אתם בני יהודה הזהרו במעשיכם פן יבא עליכם החרבן שיבא על עשרת השבטים. הנה אם כן, היתה הנבואה הזאת אחת בעצמה, ולכן נקראת חזון בלשון יחיד. והיתה על יהודה וירושלם לפי שעם היות שזכר בה ענין מלכות ישראל הנה עיקר ההזהרה והתראה היתה על יהודה וירושלם, ולא נזכרו בני ישראל כי אם לעשות מהם טענה על התוכחה והחזון הפרטי הזה חזה ישעיהו ד' פעמים בימי ד' המלכים האלה כמתרה בהם פעמים שלש וארבע והיה מפני זה מודיעם גלות שמרון ושבטי ישראל קודם היותו, ועם מה שפירשתי בזה תדע למה הושם הנבואה הזאת בתחלת הספר שהסבה בזה היתה להיותה שנייה ומשולש' ומרובעת ד' פעמים לנביא הזה והדבר הכולל והנאמר פעמים רבות יותר ידוע וראשונה מהפרטי. ואולי היתה זאת הנבואה הראשונה אשר נבא ישעיהו בימי עוזיהו ואחר כך בשנת מותו, או שנצטרע כדברי המתרגם, ראה הנביא אותה מראה שזכר שמה וא"ל יתברך את מי אשלח לא להיותה התחלת נבואתו כי אם מפני כובד השליחות ההוא, שלא היה אדם ראוי אליו וכמו שיבא בפי' אותה הפרשה והיתה גם כן הנבואה הזאת רבת התוכחה בתחלת הספר אם מפני שהיתה ראשונה בזמן ואם לפי מעלת השנותה כל כך פעמים בימי המלכים האלה וכפי מה שפירשתי בפסוקים האלה הותרו השאלות א' וב' וג' וד' אשר הערותי כמו שתראה מענינם.

Shadal Yeshayahu 1 Introductionשד״ל ישעיהו א׳ הקדמה

תוכחה בימי חזקיה, בזמן שהיה שבנא על בית המלך, הוא שבנא הנזכר למטה סימן כ״ב, והוא איש חמס, והיה מעמיד שופטים אנשי בליעל ואוהבי בצע, ועל ידי כן היה העוֶל מתרבה בירושלים, ובפרט בין השרים והעשירים אשר ידם תקיפה. וישעיה מתנבא על מפלת החסון, הוא שבנא, ועל קום צדיק תחתיו, אשר יעמיד שופטים צדיקים, ואז תשקוט הארץ, במשול בה משפט וצדקה.

Shadal Yeshayahu 1:1שד״ל ישעיהו א׳:א׳

חזון – ידוע כי חזה ענינו כמו ראה, וכן תרגום ׳ראה׳ הוא ׳חזא׳, והנביא היודע הנסתרות והעתידות היה נקרא ׳רואה׳ (שמואל א ט׳:ט׳), ונקרא גם כן חוזה, ומראות הנבואה נקראו בשם ׳מחזה׳ ׳וחזיון׳, והדבור הנבואיי נקרא חזון. ואמנם ראוי לדעת כי התכלית המכוונת בנבואות איננה שיהיו בני אדם יודעים העתידות, אבל המכוון הוא שיקחו העם מוסר וישובו מדרכיהם הרעים, בשמעם הרעות המעותדות לבא עליהם או על אחרים אם לא ישובו, ובשמעם חסדי ה׳ על יראיו ושומרי מצותיו. ונמשך מזה כי בכלל הוראת שרש חזה נכללה הוראת הדבור אל העם להוכיחם על דרכיהם, וזה טעם באין חזון יפרע עם (משלי כ״ט:י״ח) כלומר באין תוכחה, באין מוכיח. וכן ולחוזים לא תחזו לנו נכחות דברו לנו חלקות חזו מהתלות (ישעיה ל׳:י׳), לשון ׳חזה׳ מורה כאן דבור אל העם. והנה ישעיה נבא קצת נבואות גם על אומות העולם, אך לא אמר נבואותיו לאנשי הנכר, ולא הלך להוכיח אותם, ולא דבר דבריו רק לבני יהודה, על כן כתוב אשר חזה על יהודה וירושלים, ולא נזכרו שאר העמים שנבא עליהם. וכיוצא בזה דברי עמוס אשר חזה על ישראל {ישעיהו א׳:א׳}, והוא נבא גם על אומות אחרות, אך לא השמיע דבריו ותוכחותיו כי אם לישראל. אשר חזה על יהודה וירושלים – אין המלות האלה דבקות עם מלות חזון ישעיהו בן אמוץ (כמו שנראה מפיסוק הטעמים), אלא עם סוף המקרא, ומלת אשר היא כאן נומינאטיף, לא אקוזאטיף, והיא חוזרת אל ישעיהו בן אמוץ, ולא אל החזון, והכוונה (כדעת דון יצחק אברבנאל) להודיע מאיזה זמן ועד איזה זמן נבא ישעיה. ובאה ההודעה הזאת בתחלת הספר, על דרך שבאה בתחלת ירמיה {ירמיהו א׳:ב׳-ג׳}, (אשר היה דבר ה׳ אליו בימי יאשיהו וכו׳ ויהי בימי יהויקים וכו׳ עד תם עשתי עשרה שנה לצדקיהו וכו׳ עד גלות ירושלם וגו׳). ולא יתכן שתהיה מלת אשר חוזרת אל החזון, כי התוכחה שהיתה ראויה בימי יותם וחזקיה לא תצדק בימי אחז, ולא יתכן שיאמר ישעיה החזון הזה (כדעת דון יצחק {אברבנאל}) בימי כל המלכים ההמה בשוה. ואין להשיב כי חזון ישעיהו האמור כאן הוא שם כולל כל נבואותיו של ישעיה (כמו שהיא הוראת מלות חזון ישעיהו בדברי הימים ב ל״ב:ל״ב), או שיכלול חלק אחד מהן (מתחלת הספר עד סוף סימן י״ב, כמו שהיא דעת קצת מחכמי העמים). כי אמנם אם היה הדבר כן, לא היה ראוי (כאשר העיר כבר גם דון יצחק {אברבנאל}) שיבא בתחלת הנבואה השנית {ישעיהו ב׳:א׳} הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלם. ואחרי אשר בנבואה השנית חזר ואמר הדבר אשר חזה וגו׳, מבואר הוא כי פסוק חזון ישעיהו וגו׳ על הנבואה הראשונה לבדה נאמר (וכמו שהיא גם כן דעת רש״י). על יהודה וירושלם – יהודה היא ארץ יהודה או מלכות יהודה, ואף על פי שעיר ירושלם נכללת ביהודה, הוסיף מלת וירושלם, להגיד כי לא אמר נבואותיו בערי יהודה בלבד, כי גם בעיר המלוכה ובאזני השרים והמלכים אמר דבריו. בימי עזיהו – בשנת מותו החל להנבא, כנראה בסימן ו׳. ואמנם הסימן ההוא הוא כולל הנבואה הראשונה שראה ישעיה, אך איננו כולל הנבואה הראשונה שאמר ישעיה אל העם, כי לא השמיע החזון ההוא עד ימי אחז (עיין פירושי למטה ו׳:א׳). והנה אין בידנו גם אחת מהנבואות שאמר ישעיה אל העם בימי עזיהו ויותם, אך כל נבואות הספר הזה נאמרו בימי אחז וחזקיהו, וקצת מהן נכתבו (ולא נאמרו בקהל) בימי מנשה, והנבואות הראשונות שאמר ישעיהו בימי עזיה ויותם לא חש הנביא להניחן למשמרת לדורות עולם. אמנם לענין הזמן אשר בו נאמר החזון הזה, נראה לי ברור שלא יתכנו דברי החכם Gesenius, האומר שנאמר בימי אחז, שאם היה הנביא עומד בימי אחז לא היה נמנע מלדבר על עבודת האלילים וחילול שם ה׳ בתועבות הגוים, כי זה היה ענין ישראל בימי אחז. והפך מזה אנו רואים כי ישעיה בחזון הזה מוכיח דור שהיה עובד את ה׳, אבל לא עם טהרת המעשים, כאמרו למה לי רב זבחיכם וכו׳ וכו׳. ואמנם מלות עזבו את ה׳ נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור, האמורות בנבואה הזאת (פסוק ד׳), אין שום ראיה שיהיה המכוון בהן על עבודת האלילים, כי הגנבה והרציחה והטיית המשפט ושאר המעשים המקולקלים, גם הם יקראו עזיבת ה׳ וניאוץ קדוש ישראל והנזר אחור מדרכיו. הלא תראה נתן אומר לדוד כאשר בא אל בת שבע: אפס כי נאץ נאצת את אויבי ה׳ (שמואל ב י״ב:י״ד), קרא אותו מנאץ ה׳ אף על פי שלא היה במעשהו ריח עבודת אלילים. וישעיהו עצמו (נ״ט:י״ג) אמר ונסוג מאחר אלהינו, ואחר כך הוא אומר דבר עשק וסרה הרו והגו מלב דברי שקר והוסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמוד וכו׳ וכו׳, ובכל הנבואה ההיא אין זכר ורמז לעבודת אלילים, כי לימים אחרונים נאמרה. ועל כרחנו לומר כי קלקול המעשים הוא נקרא עזיבת ה׳ ונסיגה מאחר אלהינו. ומי יאמין שיהיה הנביא מדבר בימי אחז, ולא יאמר על עון עבודה זרה שהיו עובדים רק המלות האלה: כי יבשו מאילים אשר חמדתם וגו׳ {ישעיהו א׳:כ״ט}? ואשר אני אחזה לי הוא כי בתחלת ימי חזקיה נאמר החזון הזה, בזמן שהחזיר חזקיה עטרת עבודת בית ה׳ ליושנה, אך דרכי העם בעניני משפט וצדקה היו עדיין מקולקלים ורחוקים מדרך ה׳. ואמנם ארצכם שממה וכו׳ וכו׳ הוא ציור הרעות שמצאו את יהודה בימי אחז, ותולדותיהן היו עדיין קיימות בתחלת ימי חזקיה, כי אחז ניתן ביד מלך ארם ויכו בו וישבו ממנו שביה גדולה, וגם ביד מלך ישראל ניתן ויך בו מכה גדולה, ויהרג פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד, ועוד אדומים באו ויכו ביהודה וישבו שבי, ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב ליהודה וילכדו את בית שמש ואת אילון וכו׳ וכו׳ וישבו שם (דברי הימים ב כ״ח), וחזקיה בתחלת מלכותו אמר (שם כ״ט:ט׳) והנה נפלו אבותינו בחרב ובנינו ובנותינו ונשינו בשבי על זאת. ואמנם מה ענין האילים והגנות {ישעיהו א׳:כ״ט} בימי חזקיה? האילים והגנות אינם אלא משל, וכן החסון אשר יהיה לנערת {ישעיהו א׳:ל״א} אינו אלא משל, והבנת המשל ההוא, היא לבדה תפרש לנו המשך דברי החזון הזה בקשר נכון וקיים וישר ונאמן, כאשר תראה למטה במקומו. ואמנם למה נכתב הסימן הזה בתחלת הספר, אף על פי שנאמר בימי חזקיה, ואחריו נבואות שנאמרו קודם לכן בימי אחז? נראה לי כי רצה ישעיה לחלוק כבוד לחזון זה ולשומו בראש הספר, מפני חשיבותו, כי הוא תוכחה יקרה, כוללת עקרי המוסר ויראת ה׳. וכמו שנבחר מזמור אשרי האיש {תהלים א׳} להינתן בתחלת ספר תהלות מן הטעם הזה עצמו, שהוא כולל עקרי המוסר ויראת ה׳. בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו – ידידי היקר החכם הרופא כמ״ר שאול פורמיגיני הי״ו מעיר טריאסטי היה מתמיה על שבאו כאן ארבעה שמות בלא וי״ו החבור, והיה אומר כי יו״ד יחזקיהו היא טעות סופר, ושהנכון: וחזקיהו בוי״ו. והשיבותיו כי גם בראש הושע מצאנו כך: בימי עזיה יותם אחז יחזקיה {הושע א׳:}, וגם בתחלת מיכה כתוב בימי יותם אחז יחזקיה {מיכה א׳:א׳}, ולא יעלה על הדעת שתפול טעות אחת בשלושה מקומות בשוה. אבל שיסכימו שלושה נביאים לכתוב שלושה וארבעה שמות בלי ו׳ החבור זה איננו רחוק, ויש לייחס הענין לשתי כוונות. האחת כי העדר החבור (Asyndeton) מרומם הדבור, והנביאים האלה הידועים לרוממות מליצתם, אולי רצו שיהיה גם פתח ספריהם במליצה מפוארה. והשנית היא כי כל אחד מהם בשעה שכתב ספרו בימי חזקיה לא היה יודע מי ימות תחלה, המלך או הנביא, על כן הניחו המלה בלי ו׳, אולי יצטרכו להוסיף עוד שם אחר אחר השם ההוא.

Shadal Yeshayahu 1:2שד״ל ישעיהו א׳:ב׳

והם פשעו בי – פרקו עלי מעל צוארם, ומרדו בי לבלתי שמוע בקולי ולבלתי לכת בדרך ה', שהוא לעשות צדקה ומשפט (בראשית י"ח:י"ט); ודוגמת זה בישעיה (נ"ט:י"ג) פשוע וכחש בה' ונסוג מאחר אלהינו דבר עשק וסרה וכו' וכו', שאין הכוונה כלל על עבודת האלילים, אלא על עזיבת הצדק והיושר.

Shadal Yeshayahu 1:7שד״ל ישעיהו א׳:ז׳

ארצכם שממה – זה פירוש מה שאמר בפסוק הקודם דרך משל, ועיין מה שכתבתי למעלה בסוף פירוש הפסוק הראשון. ואני בשנת תקצ"א פירשתי על ארץ עשרת השבטים שהגלה מלך אשור, ואמרתי שהנביא מזכיר לבני יהודה מפלת מלכות ישראל, למען יקחו מוסר; ואמרתי כי מאחר שנפלה מלכות אפרים, ולא היתה עוד בין שתי הממלכות קנאה ותחרות כמלפנים, אין לתמוה אם הנביא עושה אותן אגודה אחת, וקורא לאדמת ישראל ארצכם, כי כבר נכנסה החמלה תחת האיבה, ולב אנשי יהודה שב על אחיהם הגולים, והבינו כי ארץ אחת היתה לכולם, וכי כולם עם אחד, ואב אחד לכולם, ובמפלת מלכות אפרים גם בני יהודה דאגו לנפשם, פן מחר גם עליהם תעבור כוס. ועתה נראה לי כי כל זה דחוק, ורחוק בעיני שיקרא ארצכם לארץ עשרת השבטים, ובפרט נראה לי שאם היה הענין כן, לא היה הנביא נמנע מהזכיר שאחיהם בני ישראל גלו מארצם והלכו שבי לפני צר; אך שתהיה הכוונה (כפירוש רד"ק) על ערי יהודה שתפש אותן סנחריב, זה גם כן לא ייתכן, כי מה טעם עריכם שרופות אש? ואין בשום מקום זכר ורמז שנלחמו בני יהודה עם סנחריב ושהוא שרף עריהם, אלא מיד בהתקרבו לאחת הערים היו יושביה פותחים לפניו דלתים מרוב פחדם, עיין למטה י':כ"ח וכו'.

Shadal Yeshayahu 1:11שד״ל ישעיהו א׳:י״א

למה לי – מה יועיל לי, כלומר אין לי חפץ, כמו למה לי חיים (בראשית כ״ז:מ״ו). שבעתי – אכלתי כל צרכי, כמו שובע שמחות (תהלים ט״ז:י״א), כלומר אין לי צורך. ומכאן נראה ברור כי הנביא מדבר בדור שלא היו עובדים אלילים, אבל עובדים את ה׳ ומכבדים אותו ברבוי זבחים, אך בלא טהרת הלב ובלא שמירת דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט. וזה דבר טבעי בעם שקודם לכן (בימי אחז) היו עובדים האלילים, ועכשו פתאום (במלוך חזקיה) הוצרכו לעזוב העצבים ולעבוד את ה׳. והנה העמים הקדמונים עובדי האלילים מאמינים היו שאלהיהם מתפתים על ידי שחד הקרבנות לעשות את בקשותם ולמלאות את שאלותם, בלי הבטה למעשיהם, הטובים המה אם רעים. ותורת משה לא בטלה הקרבנות, אך ציותה עליהם, בעבור תועלות גדולות הנמשכות מהם לציבור וליחיד, אך הודיעה ופרסמה כי ה׳ לא ישא פנים ולא יקח שחד (דברים י׳:י״ז), ואמרה בקללות (ויקרא כ״ו:ל״א) ולא אריח בריח ניחוחכם, כלומר כשיהיו העם חוטאים, גם קרבנותם לא יהיו לרצון לפניו, ולא ישיבו מהם חרון אפו. וכמו שהיו העם טועים בימי חזקיה ובוטחים בתועלת הקרבנות בלא טהרת הלב וכשרון המעשים, כן טעו בזה רבים גם בדור המדבר, שלא היו נקיים מגלולי מצרים אשר יצאו משם, וזאת היתה טעותם של קרח ועדתו {במדבר ט״ז}, כי אמנם קרח ועדתו לא כפרו כלל בשליחותו של משה ובתורה מן השמים, שאם היו מכחישים שליחותו של משה לא היו אומרים כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה׳ {במדבר ט״ז:ג׳}, שאם לא האמינו במופתי משה, מהיכן להם כי בתוכם ה׳? אבל קרח ועדתו חשבו כי אחר שעמד משה בסוד ה׳ ולמד מפיו דרכי העבודה הרצויים לפניו, היה עושה מה שלבו חפץ, והיה האל מסכים על ידו, כאדם שמסיתין אותו וניסת. וחשב קרח כי אחרי שהוקם המשכן ונודעו משפטי הקרבנות ודרכי העבודה הרצויים לפני ה׳, אין ישראל צריכים עוד לא למשה ולא לאהרן, אלא כל מי שירצה יוכל להיות כהן ונביא, כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה׳ על ידי המשכן והעבודה. והנה קרח היה מתנשא לאמר אני אהיה כהן ונביא, וה׳ יענה אותי בנסים ובנפלאות כאשר ענה את משה ואת אהרן, אחרי אשר אעבוד עבודתו כמצווה מפיו. ולמה אראה את משה ואת אחיו בגדולה, ואני ואחי נהיה להם לנושאי כלים? ומשה ראה כוונתו, ואמר להם {במדבר ט״ז:ו׳} קחו לכם מחתות, ותראו אם העבודה והקטרת תועיל מעצמה למי שיהיה. וזאת היתה גם כן טעות יוצאי מצרים כשהיו מתרעמים על שהוציאם ממצרים והביאם אל המדבר, כי מעולם לא גלו דעתם היותם חוששים שמא מעשי משה ואותותיו ומופתיו מעשים מזוייפים, ובתחבולה וחכמה היו, ואחר קריעת ים סוף כתוב מפורש ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו (שמות י״ד:ל״א), ותכף אחר כך אמרו (במדבר ט״ז:ג׳) כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה, כאלו משה ואהרן בכחם הוציאו אותם. אין זה אלא שהיו מאמינים כי האותות והמופתים אשר ראו היו באמת מעשה נסים ובכח אלהי, אבל היו חושבים שהאל כורת ברית עם כהניו וחכמיו היודעים דרכי עבודתו, והיה ניסת להם ועושה רצונם. ולפי זה יתכן לפי דעתם שתהיה יציאתם ממצרים בכח אלהי ועל ידי מופתים אמתיים ואלהיים, ועם כל זה לא תהיה ברצון האל ובמצותו, אלא מרצונם של משה ואהרן כהניו המפתים אותו בעבודתם, ולכל אשר יחפצו יטוהו.

Shadal Yeshayahu 1:27-29שד״ל ישעיהו א׳:כ״ז-כ״ט

(כז) ציון במשפט תפדה – שרש ׳פדה׳ איננו נאמר על פדיון שבויים בלבד, אלא על הצלה מכל צרה וצוקה. ושביה – כמו ויושביה, כמו ושבתי בבית ה׳ לארך ימים (תהלים כ״ג:ו׳) – שהוא כמו וישבתי, וכן אם שוב תשבו בארץ הזאת (ירמיה מ״ב:י׳) – שהוא כמו אם יָשוב, וכן אם תשוב ישראל נאם ה׳ אלי תשוב (שם ד׳:א׳) – תשוב השני ענינו תעמוד, כאלו כתוב תשב. והנה ישב ושוב כמו יטב וטוב, ינק ונוק, יעץ ועוץ. ולא נכון לפרש ושביה ענין תשובה (כפירוש רש״י וראב״ע ורוזנמילר וגיזניוס), כי אין טעם להגיד במה יפדו העושים תשובה, כי הכל יודעים כי בזכות תשובתם ינצלו. גם אין לפרש שביה החוזרים מן הגלות (כדעת רד״ק), כי לא דבר כאן כלל על הגלות. והנה הנבואה הזאת נאמרה בימי חזקיהו, והמכוון בה לבשר מפלת שבנא אשר על הבית, ושממשלתו תנתן לאיש צדיק (אליקים בן חלקיהו), כי אחר שהנביא קורא לאליקים עבד ה׳ (למטה כ״ב:כ׳), יש להאמין כי כשהועמד על בית המלך הסיר השופטים הרשעים והעמיד צדיקים תחתם, אף על פי שלא נזכר זה במלכים ודברי הימים, המקצרים הרבה בקורות הפרטיות. (כח) ושבר פושעים וחטאים יחדו – שִׁבְרָם יהיה יחדו, יִשָבְרוּ יחדו, כלומר כלם, כמו אציתנה יחד (למטה כ״ז:ד׳). פושעים וחטאים – פושעים בה׳, וחטאים לבני אדם, והם השופטים והשרים הסוררים האמורים למעלה. (כט) כי יבשו מאילים – הדיינים הפושעים הנזכרים יבושו מתקותם אשר שמו באילנות הגדולים שהיו בוטחים בם, הם שבנא וסיעתו שהעמידו אותם לשופטים. ואיננו מדבר על עבודת האלילים, כי לא הוזכר ממנה דבר עד כאן, אבל המשיל גדולי המלכות לאילנות גבוהים אשר בצלם ישבו רבים (עיין יחזקאל ל״א, וכן למטה ב׳:י״ג). אשר חמדתם – התחיל לדבר על השרים הרשעים בלשון נסתר, כדי שיובן שאינם כל האומה ולא רובה, ואחר כך דבר עמהם לנכח. אילים – וכן הנחמים באלים (למטה נ״ז:ה׳), אילי הצדק (ס״א:ג׳), הוא הרבוי מן אֵלָה, כי במקרא שאחר זה {ישעיהו א׳:ל׳} אמר ״אֵלָה״ כנגד אילים, ו״גנה״ כנגד גנות.

Shadal Yeshayahu 11:1שד״ל ישעיהו י״א:א׳

ויצא חטר – לא יתכן שיהיה כאן תחלת נבואה חדשה לימות המשיח, ותחלתה בוי״ו החבור, ובלא שום הודעה על הזמן, והיה לו לומר והיה באחרית הימים ויצא חוטר, ועל כן התחכם דון יצחק {אברבנאל} ואמר כי תחלת הנבואה הוא למעלה בפסוק הנה האדון ה׳ צבאות מסעף פארה {ישעיהו י׳:ל״ג}. אלא שגם זה לא יתכן, כי איך יהיה סוף הנבואה הקודמת עוד היום בנוב לעמוד ינופף ידו וגו׳ {ישעיהו י׳:ל״ב}, ומה טעם כל סיפור המסעות ההמה בא על עית וגו׳ {ישעיהו י׳:כ״ח-ל״א} אם לא לסיים כי בשעה שיהיה האויב סמוך לירושלם ובטוח בלבו שלא תימלט מידו, פתאום יגדענו ה׳. והנה המשך הפרשה מורה באצבע כי אין כאן נבואה חדשה לימים רחוקים, אך המשך הנבואה הקודמת, ועל חזקיה נאמרה, כדעת ר׳ משה הכהן (הביאו ראב״ע) ואחריו Grotius וגיזניוס. והנה ויצא חטר הוא נמשך אל: ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול {ישעיהו י׳:ל״ד}, כי תחת שמלך אשור עם כל כבודו ישפל וייגדע, בית דוד ירום ונישא, ומפני שהמשיל מלך אשור ליער גדול, המשיל בית דוד לחוטר קטן, הצומח מחדש בגזע ישן. ואם ישאל אדם: והיכן נתקיימו בחזקיהו כל הייעודים הנזכרים בנבואה הזאת? שלש תשובות בדבר: האחת, כי קצת מדברי הנבואות הם דרך משל ודרך הפלגת השיר, ואם יילקחו כפשוטן לא יתקיימו לעולם. כגון וגר זאב עם כבש {ישעיהו י״א:ו׳} וכל אותו ענין לא נאמר אלא למשל, כי אחריו הוא אומר {ישעיהו י״א:ט׳} לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה׳, ומי יאמר שהכוונה כי חיות השדה תהיינה יודעות את ה׳? אבל הכוונה בלא ספק על בני אדם, אם כן וגר זאב עם כבש לא נאמר אלא למשל על בני אדם, וגם זה בארץ יהודה בלבד ותחת ממשלת חזקיה, כי לא אמר ״לא ירעו ולא ישחיתו סתם, אלא ״לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי״. והשנית, כי קצת מן הייעודים אפשר שנתקיימו אף על פי שלא נזכר הדבר בספרי הקורות, אם מפני שכן הוא דרך כל ספרי הקורות להאריך בקורות הרעות ולקצר בסיפור ימי השלום והשקט. והשלישית, כי קצת מן הייעודים אפשר גם כן שלא נתקיימו, וכמו שפירשתי {ישעיהו ט׳:ו׳} על להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם, כי הנביא בישר הטובות שהיו ראויות לבא על ישראל בעבור צדקת המלך אשר ימלוך עליהם, ובכל זאת אפשר שלא יהיה העם הגון וראוי לקבל כל הטובות ההנה, וכמו שכתב בעל העקרים (מאמר ד׳ פרק מ״ב) וז״ל: וכן רז״ל מסכימים שהנבואות נאמרו על חזקיה, אלא שלא נתקיימו בו, אמרו {בבלי סנהדרין צ״ד.}, ביקש הקב״ה לעשות חזקיה משיח עכ״ל. ומכל מקום עם כל מה שהפליג ישעיה בציור הצלחת חזקיה ועמו, הנה לא הזכיר כלל ענין לא ישא גוי אל גוי חרב, ובהפך אמר {ישעיהו י״א:י״ד} ועפו בכתף פלשתים ימה יחדו יבוזו את בני קדם, הרי כי הצלחת ישראל תחת מלך מבית דוד, והצלחת העולם כלו, היו שני ענינים נבדלים בדעתו של ישעיה, למעלה (סימן ב׳) הזכיר הצלחת העולם כלו ושביתת המלחמות וכתתו חרבותם לאתים וגו׳, ואמר כי זה יהיה באחרית הימים, וכאן לא דבר רק על הצלחת ארץ ישראל ואמר שזה יהיה בימיו תחת ממלכת חזקיה, אבל אחר גלות בבל, כשלא היה עוד לישראל מלך מבית דוד, נתחברו שני הענינים בדעת בני ישראל וחכמיהם, והצלחת האומה הישראלית והצלחת העולם כלו נהיו לדבר אחד המקווה בזמן עתיד, הנקרא ימות המשיח. חטר – מלשון ארמי חוטרא, והוא מטה או מקל, וכן בפי אויל חטר גאוה (משלי י״ד:ג׳), דוגמת מטה עז מקל תפארה (ירמיה מ״ח:י״ז), וכן למטה פסוק ד׳ בשבט פיו, וטענת הכורם אין בה ממש. ונצר – נטיעה חדשה, נטע קטון הצומח מחדש, וכן ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב (למטה י״ד:י״ט) כנטיעה נתעבת שתולשין אותה מן הקרקע ומשליכים אותה, ואיננו לשון ענף, וכן נצר מטעי מעשה ידי (למטה ס׳:כ״א), נטיעה שנטעתי אני.

Hoil Moshe Yeshayahu 1:1הואיל משה ישעיהו א׳:א׳

אבל חזון זה נראה שחזה אותו והגידו ברבים בימי חזקיהו האחרון שבהם, שכן היה מצב יראת האלהים בימיו, לשמור חקי עבודת אל עליון, ולבלתי שמור חקי המוסר ובימי אחז הניחו בקרן זוית אלה ואלה.

Hoil Moshe Yeshayahu 1:28-31הואיל משה ישעיהו א׳:כ״ח-ל״א

(כח) פשעים – בוגדים בבוטחים בהם. וחטאים – מורגלים בחטאם, ושניהם נגד בני אדם. יחדו – פתאם. ועזבי ה' – חוטא נגד המוסר, גם אם ישמור חקי עבודת ה', יתכן לקראו עוזב ה'. (כט) מאלים – שד"ל פירשו משל, על שבנא וסיעתו, שדייני שקר שבירושלים שמו בהם בטחונם; ויש ג"כ לפרשו (וכן גם מהגנות שאחריו) על יערים אלה שהיו מזנים בהם עם אנשי רעיהם, לא לעבודת הבעל והאשרה, רק היו אומרים שעושים כן להרבות האהבה והאחוה, ולהכביר יושבי הארץ; ולפתות המון העם לדבר, היו מזנים בפרהסיא. ותחפרו – בחילוף אותיות חִוָּר, בל"א לבן, ילבינו פניכם... (לא) החסן – האילן הגבוה והעב (וחסון הוא כאלונים, עמוס ב':ט') שתחתיו זנו עם אשת רעיהם; או לפי שד"ל האנשים התקיפים שבהם בטחו. ופעלו – המתקנו למקום ראוי לניאוף וזנות; או כפי שד"ל המון העם המכבדים הרשעים. ובערו וגו' – תחרב העיר ויושביה יהרגו; או יאבדו יחדו (פתאם או שניהם כאחד) הקצינים והמון העם.

Hoil Moshe Yeshayahu 11:1הואיל משה ישעיהו י״א:א׳

חטר – שבט, ובל״א הוטרא, ומתנבא על חזקיה. נצר – נטע קטן הדש הנוצר הטין שלא יכרת.