Historical Background of Yeshayahu 56-57/5

EN/HEע/E

Historical Background of Yeshayahu 56-57

Sources

Melakhim II 22:20מלכים ב׳ כ״ב:כ׳

Therefore, behold, I will gather thee to thy fathers, and thou shalt be gathered to thy grave in peace, neither shall thine eyes see all the evil which I will bring upon this place.' And they brought back word unto the king.

לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיָּשִׁבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר.

Yeshayahu 56ישעיהו נ״ו

(1) Thus saith the Lord: Keep ye justice, and do righteousness; For My salvation is near to come, And My favour to be revealed. (2) Happy is the man that doeth this, And the son of man that holdeth fast by it: That keepeth the sabbath from profaning it, And keepeth his hand from doing any evil. (3) Neither let the alien, That hath joined himself to the Lord, speak, saying: 'The Lord will surely separate me from His people'; Neither let the eunuch say: 'Behold, I am a dry tree.' (4) For thus saith the Lord Concerning the eunuchs that keep My sabbaths, And choose the things that please Me, And hold fast by My covenant: (5) Even unto them will I give in My house And within My walls a monument and a memorial Better than sons and daughters; I will give them an everlasting memorial, That shall not be cut off. (6) Also the aliens, that join themselves to the Lord, to minister unto Him, And to love the name of the Lord, To be His servants, Every one that keepeth the sabbath from profaning it, And holdeth fast by My covenant: (7) Even them will I bring to My holy mountain, And make them joyful in My house of prayer; Their burnt-offerings and their sacrifices Shall be acceptable upon Mine altar; For My house shall be called A house of prayer for all peoples. (8) Saith the Lord God who gathereth the dispersed of Israel: Yet I will gather others to him, beside those of him that are gathered. (9) All ye beasts of the field, come to devour, Yea, all ye beasts in the forest. (10) His watchmen are all blind, Without knowledge; They are all dumb dogs, They cannot bark; Raving, lying down, loving to slumber. (11) Yea, the dogs are greedy, They know not when they have enough; And these are shepherds That cannot understand; They all turn to their own way, Each one to his gain, one and all. (12) 'Come ye, I will fetch wine, And we will fill ourselves with strong drink; And to-morrow shall be as this day, And much more abundant.'

(א) כֹּה אָמַר י"י שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת. (ב) אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כׇּל רָע. (ג) וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל י"י לֵאמֹר הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי י"י מֵעַל עַמּוֹ וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ. (ד) כִּי כֹה אָמַר י"י לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי. (ה) וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת. (ו) וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל י"י לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם י"י לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים כׇּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי. (ז) וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קׇדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכׇל הָעַמִּים. (ח) נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו. (ט) כֹּל חַיְתוֹ שָׂדָי אֵתָיוּ לֶאֱכֹל כׇּל חַיְתוֹ בַּיָּעַר. (י) צֹפָו עִוְרִים כֻּלָּם לֹא יָדָעוּ כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ הֹזִים שֹׁכְבִים אֹהֲבֵי לָנוּם. (יא) וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שׇׂבְעָה וְהֵמָּה רֹעִים לֹא יָדְעוּ הָבִין כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ. (יב) אֵתָיוּ אֶקְחָה יַיִן וְנִסְבְּאָה שֵׁכָר וְהָיָה כָזֶה יוֹם מָחָר גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד.

Yeshayahu 57ישעיהו נ״ז

(1) The righteous perisheth, And no man layeth it to heart, And godly men are taken away, None considering That the righteous is taken away from the evil to come. (2) He entereth into peace, They rest in their beds, Each one that walketh in his uprightness. (3) But draw near hither, Ye sons of the sorceress, The seed of the adulterer and the harlot. (4) Against whom do ye sport yourselves? Against whom make ye a wide mouth, And draw out the tongue? Are ye not children of transgression, A seed of falsehood, (5) Ye that inflame yourselves among the terebinths, Under every leafy tree; That slay the children in the valleys, Under the clefts of the rocks? (6) Among the smooth stones of the valley is thy portion; They, they are thy lot; Even to them hast thou poured a drink-offering, Thou hast offered a meal-offering. Should I pacify Myself for these things? (7) Upon a high and lofty mountain Hast thou set thy bed; Thither also wentest thou up To offer sacrifice. (8) And behind the doors and the posts Hast thou set up thy symbol; For thou hast uncovered, and art gone up from Me, Thou hast enlarged thy bed, And chosen thee of them Whose bed thou lovedst, Whose hand thou sawest. (9) And thou wentest to the king with ointment, And didst increase thy perfumes, And didst send thine ambassadors far off, Even down to the nether-world. (10) Thou wast wearied with the length of thy way; Yet saidst thou not: 'There is no hope'; Thou didst find a renewal of thy strength, Therefore thou wast not affected. (11) And of whom hast thou been afraid and in fear, That thou wouldest fail? And as for Me, thou hast not remembered Me, Nor laid it to thy heart. Have not I held My peace even of long time? Therefore thou fearest Me not. (12) I will declare thy righteousness. Thy works also—they shall not profit thee. (13) When thou criest, let them that thou hast gathered deliver thee; But the wind shall carry them all away, A breath shall bear them off; But he that taketh refuge in Me shall possess the land, And shall inherit My holy mountain. (14) And He will say: Cast ye up, cast ye up, clear the way, Take up the stumblingblock out of the way of My people. (15) For thus saith the High and Lofty One That inhabiteth eternity, whose name is Holy: I dwell in the high and holy place, With him also that is of a contrite and humble spirit, To revive the spirit of the humble, And to revive the heart of the contrite ones. (16) For I will not contend for ever, Neither will I be always wroth; For the spirit that enwrappeth itself is from Me, And the souls which I have made. (17) For the iniquity of his covetousness was I wroth and smote him, I hid Me and was wroth; And he went on frowardly in the way of his heart. (18) I have seen his ways, and will heal him; I will lead him also, and requite with comforts him and his mourners. (19) Peace, peace, to him that is far off and to him that is near, Saith the Lord that createth the fruit of the lips; And I will heal him. (20) But the wicked are like the troubled sea; For it cannot rest, and its waters cast up mire and dirt. (21) There is no peace, Saith my God concerning the wicked.

(א) הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק. (ב) יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ. (ג) וְאַתֶּם קִרְבוּ הֵנָּה בְּנֵי עֹנְנָה זֶרַע מְנָאֵף וַתִּזְנֶה. (ד) עַל מִי תִּתְעַנָּגוּ עַל מִי תַּרְחִיבוּ פֶה תַּאֲרִיכוּ לָשׁוֹן הֲלוֹא אַתֶּם יִלְדֵי פֶשַׁע זֶרַע שָׁקֶר. (ה) הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים תַּחַת כׇּל עֵץ רַעֲנָן שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים. (ו) בְּחַלְּקֵי נַחַל חֶלְקֵךְ הֵם הֵם גּוֹרָלֵךְ גַּם לָהֶם שָׁפַכְתְּ נֶסֶךְ הֶעֱלִית מִנְחָה הַעַל אֵלֶּה אֶנָּחֵם. (ז) עַל הַר גָּבֹהַּ וְנִשָּׂא שַׂמְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ גַּם שָׁם עָלִית לִזְבֹּחַ זָבַח. (ח) וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ כִּי מֵאִתִּי גִּלִּית וַתַּעֲלִי הִרְחַבְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ וַתִּכְרׇת לָךְ מֵהֶם אָהַבְתְּ מִשְׁכָּבָם יָד חָזִית. (ט) וַתָּשֻׁרִי לַמֶּלֶךְ בַּשֶּׁמֶן וַתַּרְבִּי רִקֻּחָיִךְ וַתְּשַׁלְּחִי צִרַיִךְ עַד מֵרָחֹק וַתַּשְׁפִּילִי עַד שְׁאוֹל. (י) בְּרֹב דַּרְכֵּךְ יָגַעַתְּ לֹא אָמַרְתְּ נוֹאָשׁ חַיַּת יָדֵךְ מָצָאת עַל כֵּן לֹא חָלִית. (יא) וְאֶת מִי דָּאַגְתְּ וַתִּירְאִי כִּי תְכַזֵּבִי וְאוֹתִי לֹא זָכַרְתְּ לֹא שַׂמְתְּ עַל לִבֵּךְ הֲלֹא אֲנִי מַחְשֶׁה וּמֵעֹלָם וְאוֹתִי לֹא תִירָאִי. (יב) אֲנִי אַגִּיד צִדְקָתֵךְ וְאֶת מַעֲשַׂיִךְ וְלֹא יוֹעִילוּךְ. (יג) בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ וְאֶת כֻּלָּם יִשָּׂא רוּחַ יִקַּח הָבֶל וְהַחוֹסֶה בִי יִנְחַל אֶרֶץ וְיִירַשׁ הַר קׇדְשִׁי. (יד) וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי. (טו) כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים. (טז) כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב וְלֹא לָנֶצַח אֶקְצוֹף כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי. (יז) בַּעֲוֺן בִּצְעוֹ קָצַפְתִּי וְאַכֵּהוּ הַסְתֵּר וְאֶקְצֹף וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ. (יח) דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ וְאַנְחֵהוּ וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו. (יט) בּוֹרֵא [נִיב] (נוב) שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר י"י וּרְפָאתִיו. (כ) וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט. (כא) אֵין שָׁלוֹם אָמַר אֱלֹהַי לָרְשָׁעִים.

Rashi Yeshayahu 56:9-10רש״י ישעיהו נ״ו:ט׳-י׳

(ט) כל חיתו שדי – כל גירי האומות אתיו והתקרבו אלי ותאכלו את כל חיתו ביער את גבורי האומות שאמצו את לבם מלהתגייר. חיתו שדי – חית השדה אין כחה רב כחית היער חית השדה חלשה ותשות כח מחית היער ועל שאמר עוד אקבץ עליו אמר המקרא הזה. (י) צופיו עורים כולם – לפי שאמר דרשו י״י וכל הענין והם אינם שומעים חוזר ואומר הנה הנביאים צועקים להם ומכריזים על התשובה ותיטיב להם והרי פרנסיהם כעורים כולם ואינם רואין את הנולדות כצופה המופקד לראות את החרב בא להזהיר את העם והוא עור מלראות את החרב באה ואלם מלהזהיר את העם ככלב שמינוהו לשמור הבית והוא אלם מלבנות כך פרנסי ישראל אינם מזהירין אותם לחזור למוטב. הוזים שוכבים – פירש: דונש נרדמים שוכבין ויונתן תירגם ניימין שכבין ואין לו דמיון.

Rashi Yeshayahu 57:1רש״י ישעיהו נ״ז:א׳

הצדיק אבד – כגון יאשיהו. ואין איש שם על לב – למה נסתלק. באין מבין – אין בנותרים מבין מה ראה הקב״ה לסלקו. כי מפני הרעה – העתידה לבא אל הדור נאסף הצדיק.

Radak Yeshayahu 56:9-10רד״ק ישעיהו נ״ו:ט׳-י׳

(ט) כל חיתו – אמר כל חית השדה וכל חית הארץ אתיו לאכול הפגרים אשר במחנה גוג ומגוג, וכן אמר בנבואת יחזקאל אמור לצפור כל כנף ולכל חית הארץ הקבצו ובאו האספו מסביב על זבחי אשר אני זובח לכם. חיתו – הוי״ו נוספת כוי״ו בנו בעור והדומים לו וכן חיתו יער, ובא הסמיכות על בי״ת השמוש, כמו השכוני באהלים, והדומים לו שכתבנו בספר מכלל. אתיו – צווי שלה מנחי הלמ״ד, כמו בעיו, ובא אלף בצר״י שלא לחטף עליו. (י) צופו – חסר יו״ד הרבים מהמכתב עתה בהשלימו הנחמה שב הנביא להוכיח ישראל בני דורו שהיו רעים, ואמר צופיו עורים הם נביאי השקר שהם מטים אותם לדרך רעה, ואמר לא ידעו ולא אמר לא ראו כי פירש עורים עורי הלב. כלבים אלמים – דמה אותם לכלבים לפי שהכלבים שומרים הצאן, וכשירגישו בחיה רעה שבאה אל הצאן ינבחו והחיה הולכת לה ונביאי השקר עושים עצמם כצופים ושומרים ישראל, והנה הם כמו כלבים אלמים שלא יוכלו לנבוח שלא יועילו לצאן כי תבא החיה ותטרוף הצאן כרצונה, או הם כמו הכלבים שאוהבים לנום ולא יעורו לקול שאגת החיה ותבא ותטרף, והנה הכלבים כמו שאינם ולא יועילום אבל יזיקום כי שומר הצאן ישען עליהם שינבחו ולא תבא החיה לטרוף, כן נביאי השקר שעושים עצמם שומרי ישראל, והנה יבאו הרשעים שהם כמו חיות רעות וישחיתו בישראל, והנה השומרים לא יועילום אבל יזיקום שבעון דרכיהם הרעים שיורו אותם יבא האויב על ישראל גם כן מנהג הכלבים לנום תמיד לפיכך המשילם לכלבים גם הם הצופים אוהבים לנום, ובמדרש וכי יש כלב אלם אלא מה הוא אלמים, מה טיבו של כלב זה אדם משליך לו פרוסה סוכר את פיו כך היו דייני ישראל. הוזים – כתרגומו ניימין שכיבין ואין לו חבר. אוהבי לנום – סמוך על אות השמוש, וכן משכימי בבקר, לנביאי מלכם, והדומים להם.

Radak Yeshayahu 57:1רד״ק ישעיהו נ״ז:א׳

הצדיק – הפסוק כפול במלות שונות, ואינו אומר על צדיק מיוחד אלא על הצדיקים שעברו מן הדור ההוא, וכן אמרו אנשי חסד נאספים, פירוש נאספים אל עמם, ובאמרו אבד לא ר״ל שהצדיק אבד במותו כי לעצמו לא אבד, אבל נשמתו בחיים ערבים טובים מחיי הגוף אלא אבד מדורו כי להם היא האבידה. ואין איש שם על לב – שיוכיח ישראל על המעשים הרעים האלה, או פירוש ואין איש שם על לב כפירוש ואין מבין שטעמו דבק עם כי מפני הרעה נאסף הצדיק, כלומר הצדיק ואנשי חסד נאספו מן הדור טרם זמנם מפני הרעה העתידה לבא על הדור ההוא ושלא יראו הם ברעה ההיא, כמו שאמרה חולדה הנביאה על פי הדיבור ליאשיהו הנני אוסיפך אל אבותיך ונאספת אל קברותיך בשלום ולא תראנה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה. ואין איש שם על לב – ואין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק שלא יראה ברעה.

Radak Yeshayahu 57:9רד״ק ישעיהו נ״ז:ט׳

ותשרי למלך בשמו – ותשורי פירש רב סעדיה ז״ל מענין תשורה שהוא מנחה, ואני פירשתיו בספר השרשים כמו ותלכי וכן תשורי מראש אמנה, ישור על אנשים, וכן שרותיך ומערביך, וכן בדברי רבותינו ז״ל שיירא העוברת ממקום למקום. למלך – בפתח הלמ״ד לידיעה, ר״ל מלך אשור שהוא היה מושל בכל הארצות בימים ההם, אמר לא די שעבדת אלהים אחרים אלא שסלקת בטחונך ממני ובטחת בזרוע בשר ודם ועל זה נאמר ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה׳ יסור לבו שאלו היו עובדים כוכבים ודעתם לאל שהוא הסבה הראשונה ועובדים השמש והירח לכבודו ועובדים צורותם לעבודה היה רע, כמו שאמר לא תעשון אתי אלהי כסף וגו׳, אלא עוד עשו רעה שהסירו לבם ובטחונם מהאל ובטחו במלך אשור ואחר כן נפלו בידו, ואמר בשמן כי שמן היו מוליכים מארץ ישראל כמו שנאמר עליה ארץ זית שמן, ואמר יהודה וא״י המה רוכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי נתנו מערבך, ואמר ושמן למצרים יובל. ותרבי רקחיך – שהיית שולחת להם למנחה שמן רוקח עשית ממנו הרבה לשלוח למלך אשור להיות לך לעזר. ציריך – שלוחיך, שלחת אותם במנחה עד מרחוק כי ארץ אשור רחוקה היא מארץ ישראל. ותשפילי – השפלת עצמך עד שאול ובזית בשלחך אל ארץ רחוקה לבקש עזר, ואפשר שיהיה תשפילי פעל עומד, וכן השפילו שבו, כלומר שפלת עד שאול בעבור המעשים הרעים, ויונתן תרגם הפסוק כן כד עבדת לך אורייתא וגומר.

Radak Yeshayahu 57:13רד״ק ישעיהו נ״ז:י״ג

בזעקך – עתה תראי אם יועילוך מעשיך כשתזעקי מרעת האויבים תראי איך יצילוך קבוציך, ר״ל העמים שהיית מקבצת לעזור לך והיית נושאת מנחה להם להיות לך לעזרה עתה תראי אם יצילוך כי הם יחריבוך כי מלך אשור החריב א״י והנה הם לא הצילו עצמם כשבא לירושלים בעם כבד. ואת כולם ישא רוח – כמו הרוח שישא המוץ קל מהר כן מתו כולם ברגע אחד. והחוסה בי – והוא חזקיהו וסיעתו, ינחל ארץ לא כמו שחשב מלך אשור ללכוד ירושלם. ויירש הר קדשי – הוא ירושלם, ואף על פי שענין זה על חזקיהו ונכלל בו ג״כ כל האדם וכל קבוץ האדם לא יועיל לו בזעקו מצרתו, כי כל קבוצי האדם בעולם הזה הוא רוח והבל ויראת ה׳ היא אוצרו, והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קדשי, העולם הבא נקרא ארץ חיים והר הקדש והעולם הזה מכשול והרמתו היא התשובה.

Radak Yeshayahu 57:14רד״ק ישעיהו נ״ז:י״ד

ואמר סלו סלו – החוסה בי יאמר במגפת האויב סלו סלו פנו דרך, כי המכשול שהיה בדרכים הורם, והוא האויב שלא היו יכולים ישראל לבא ירושלם מפני האויב, אמר פנו להם הדרך עתה והרימו המכשול, אם יש בדרכים אבני מכשול הרימו אותם כי המכשול הגדול והוא האויב כבר הוסר, והצווי אינו לאנשים מיוחדים אלא למי שיהיה, וכן ראה ריח בני אמור למלך ולגבירה, חזקו ידים רפות, והדומים להם, ואמר שיפנו להם דרך ויבא עתה ישראל בהשקט ובבטחה, וענין סלו ומסלה שמרימים באבנים שמשימים בדרכים שהם מקולקלות בטיט, וי״מ סלו מה שמסירין האבנים מן הדרכים שלא יכשלו בהם בני אדם העוברים בדרכים והבהמות.

R. Yosef ibn Kaspi Yeshayahu First Commentary 57:1ר׳ יוסף אבן כספי ישעיהו פירוש ראשון נ״ז:א׳

הצדיק אבד – בעבור שזכר כי צאן בני ישראל אובדות היום בסבת צופים ורועים רעים, שעיקר זה על מנשה וזרעו עד סוף צדקיה, גם על נביאי השקר שהיו שם שלא ראו הנכרת החיה הראשונה, יזכור כי הצופים והרועים הטובים שהיו לפנים בישראל כבר מתו ואבדו, ובפרט רמז בזה על חזקיה ובני עצתו, כי ככר ניבא לו חרבן יהודה אחריו, והוא אמר טוב דבר י״י כי יהיה שלום ואמת בימי (ישעיהו ל״ט:ח׳) [וכבר הודעתיך לפנים, כי חזקיה היה חתום וחתימה לגדלתנו בבית ראשון. עד שלהעיד ע״ז נכתבה מ״ם למרבה המשרה חתומה וסתומה, וכן אמר בזה עליו ועל גדולי עצתו (ב) יבוא שלום ינוחו על משכבותם וגו׳, כטעם ואתה תבוא אל אבתיך בשלום וגו׳ (בראשית ט״ו:ט"ו) קודם ועבדום וענו אותם. ואמר ינוחו ואמר הלך נכחו, בשנוי רמיזות וכנוים והכל נכון. אבל מה שאמר (א) כי מפני הרעה נאסף הצדיק, כמו שאמר ליאשיה לכן הנני אספך אל אבתיך ונאספת אל קברתיך בשלום (מלכים ב כ״ב:כ׳), הרי כן כוון נותן התורה באמרו ואתה תבא אל אבתיך בשלום (בראשית ט״ו:ט״ו), אף על פי שלא זכר שם לשון מפני או ענין סבה. ואולם זה המין מן הסבות, הוא ענין שצריך עיון, וביאר כל מה שאמר בזה שהוא כולל ענינים שונים רבים ורבים אוצר י״י יבוא.

Shadal Yeshayahu 56:9שד״ל ישעיהו נ״ו:ט׳

(הקדמה) נ״ו:ט׳ עד נ״ז:י״ג – קינה על מיתת ישעיה, ותוכחה לבני דורו של מנשה, ההולכים אחרי אלהים אחרים. כל חיתו שדי – המפרשים כלם ורוזנמילר וגיזניוס גם כן נדחקו לפרש המקרא הזה והפרשה שאחריו דבקים עם הנבואות שלמעלה, וזה לא יתכן, כי מכאן עד ויירש הר קדשי (נ״ז:י״ג) הלשון והענין מתחלפים מאד ממה שלמעלה וממה שלמטה (ואמר סלו סלו {ישעיהו נ״ז:י״ד}), ומה טעם שיפסיק נבואותיו על הגאולה למען התרעם על הנביאים שאינם מוכיחים את העם (צופיו עורים כלם), ומה טעם הצדיק אבד, אם הוא כמו שפירשוהו דרך כלל על הצדיקים, וידוע כי הצדיקים ימותו, ורבה מכל אלה, כי כאן הוא מוכיחם על עבודת האלילים (גם להם שפכת נסך העלית מנחה וגו׳ גם שם עלית לזבוח זבח {ישעיהו נ״ז:ו׳}), ובפרשה שאחריה הוא מוכיחם על עבודת ה׳ בלא נקיון המעשים (הכזה יהיה צום אבחרהו {ישעיהו נ״ח:ה׳}), והוא מדבר עם הבוטחים בה׳ ומתפללים אליו (ואותי יום יום ידרשון, למה צמנו ולא ראית {ישעיהו נ״ח:ב׳-ג׳}), הנה מבואר שאין שתי התוכחות אמורות על אנשי דור אחד, אלא לאנשי דורות מתחלפים הרבה, ומאחר שהפרשה שלמטה היא נקשרת עם מה שלמעלה, גם בלשון וגם בענין, כי היא מתחלת במה שסיים למעלה (עוד אקבץ עליו לנקבציו {ישעיהו ח׳}, ואמר סלו סלו {ישעיהו נ״ז:י״ד}), ופרשת כל חיתו שדי איננה נקשרת יפה לא למטה ולא למעלה, ראוי שנאמר כי ענין אחר היא, ואין כאן מקומה. והנראה אלי בזה הוא כי שבעה עשר פסוקים שמכאן עד ואמר סלו סלו אינם לישעיה אך הם לנביא אחר אשר קונן על מות ישעיה, והם גם כן נבואה ותוכחה על עונות הדור בימי מנשה, שהיו עובדי עבודה זרה.

Shadal Yeshayahu 57:1שד״ל ישעיהו נ״ז:א׳

הצדיק אבד – ישעיהו שמת. ואין איש שם על לב – אין אדם מתבונן על הרעות שמיתת הצדיק גורמת לאנשי דורו, וכן אנשי חסד אחרים מתים, בלי שיהיה אדם שיבין כי הצדיק נאסף מפני הרעה, קודם שתבא הרעה, על דרך כי לא נצמתי מפני חשך (איוב כ״ג:י״ז).

Shadal Yeshayahu 57:5שד״ל ישעיהו נ״ז:ה׳

שחטי הילדים בנחלים – זובחים בניהם לעבודה זרה, כענין ותקחי את בניך ואת בנותיך אשר ילדת לי ותזבחים להם לאכול (יחזקאל ט״ז:כ׳), ובשחטם את בניהם לגלוליהם (שם כ״ג:ל״ט), ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים (תהלים ק״ו:ל״ז), ונראה שאין זו שריפת הבנים למולך, אלא זביחה ממש, כי נראה שלא יבוא לשון שחיטה וזביחה על השרפה, ורוזנמילר וגיזניוס פירשו על השרפה למולך, ומצאנו במלכים {מלכים ב כ״א:ו׳} ובדברי הימים כי מנשה העביר את בניו באש {דברי הימים ב ל״ג:ו׳}.

Shadal Yeshayahu 57:9שד״ל ישעיהו נ״ז:ט׳

ותשרי למלך בשמן – נראה לי כי מאחר שהמשיל העם החוטא לאשה זונה, אמר שהיא הולכת לקדם פני המלכים מרוקחת בשמן טוב וכל מיני מרקחות, וזה סימן לחזק מצחה מצח אשה זונה אשר לא תכלם מפני כל. ובמלת מלך יש גם כן רמז לאלילים (עיין למעלה ל״ז:י״ג). ומלת למלך – נראה לי ענינה לכל מלך, כמו לַיום {במדבר כ״ח:ג׳} שענינו לכל יום, לַדור {תהלים כ״ב:ל״א} לכל דור. ותשרי – לשון הליכה, וכן בלשון ערבי, ומזה תשורי מראש אמנה {שיר השירים ד׳:ה׳}, ומזה שיירה (רד״ק). ותשלחי צריך עד מרחק – להביא לך דודים. ותשפילי (לשלוח) עד שאול – דרך הפלגה, אם במעמקי הארץ היו נואפים, היית חוזרת אחריהם.

Malbim Yeshayahu Beur HaInyan 57:1מלבי״ם ישעיהו ביאור הענין נ״ז:א׳

הצדיק אבד – הם אומרים נסבאה שכר נשתה יין, כי מה יהיה קיצנו הלא הצדיק אבד ואין איש שם על לב – כי מקרה אחד לצדיק ולרשע, וגם אנשי חסד גומלי חסד נאספו ומתו באין מבין מדוע מתו והם היו צדיקים, אבל לית דין ולית דיין (הצדיק הוא במצות שבין אדם למקום, עליו אין משימים לב כלל, ואנשי חסד לחבריהם, על מיתתם ישימו לב, עליהם יספדו ויתאבלו וישימו לב מדוע מתו, אבל אין מבין מדוע מתו כי מקרה אחד לכל ומותר האדם אין) כי מפני הרעה נאסף הצדיק – הם אומרים שהצדיק נאסף מפני הרעה שהיה לו בחייו, שישב בצום ותענית והיה חסר כל ולכן נאסף קודם זמנו.