How Many Plagues Were There/5

EN/HEע/E

How Many Plagues Were There?

Sources

Shemot 6:6שמות ו׳:ו׳

לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים.

Shemot 7:3-5שמות ז׳:ג׳-ה׳

(ג) וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (ד) וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים. (ה) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם.

Shemot 7:9שמות ז׳:ט׳

כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין.

Shemot 8:18-19שמות ח׳:י״ח-י״ט

(יח) וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. (יט) וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה.

Shemot 10:1-2שמות י׳:א׳-ב׳

(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. (ב) וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'.

Shemot 11:1שמות י״א:א׳

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה.

Shemot 11:9-10שמות י״א:ט׳-י׳

(ט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (י) וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ אֶת כָּל הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.

Shemot 12:12שמות י״ב:י״ב

וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'.

Bemidbar 33:4במדבר ל״ג:ד׳

וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה ה' בָּהֶם כָּל בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים.

Shemuel I 4:8שמואל א׳ ד׳:ח׳

אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר.

Jubilees 48:4-8יובלים מ״ח:ו׳-י״ב

(ו) ויעש ה' נקמה בם, נקם כבד בגלל ישראל, ויכם וימיתם בדם ובצפרדע ובכנים ובערוב ובשחין אבעבועות פורח. (ז) ואת בהמתם [הרג] בדבר ובברד, ויך בו את כל צמחם, ובארבה אשר אכל את הפלטה הנשארת מן הברד. (ח) ובחושך, ואת בכוריהם מאדם עד בהמה [הרג]. (ט) ובכל אליליהם עשה ה' שפטים, וישרוף אותם באש. (י) והכל צווה בידך לעשות אותו, וטרם תעשה ותדבר אל מלך מצרים ולפני כל עבדיו ולפני עמו. (יא) והכל נעשה בדברך, עשרה שפטים גדולים ונוראים באו על ארץ מצרים לנקום נקמת ישראל. (יב) ואת כל זאת עשה ה' בעבור ישראל ועל פי הברית אשר כרת עם אברהם, ויינקם מהם על אשר לחצו אותם בפרך.

Philo, On the Life of Moses I, XVII (96-97)פילון על חיי משה א׳:י״ז

For the elements of the universe, earth, water, air, and fire, of which the world was made, were all by the command of God, brought into a state of hostility against them, so that the country of those impious men was destroyed, in order to exhibit the height of the authority which God wielded, who had also fashioned those same elements at the creation of the universe, so as to secure its safety, and who could change them all whenever he pleased, to effect the destruction of impious men. (97) And he divided his punishments, entrusting three, those which proceeded from those elements which are composed of more solid parts, namely, earth and water, from which all the corporeal distinctive realities are perfected, to the brother of Moses. An equal number, those which proceeded from the elements which are the most prolific of life, namely, air and fire, he committed to Moses himself alone. One, the seventh, he entrusted to both in common; the other three, to make up the whole number of ten, he reserved for himself.

Mishna Avot 5:4משנה אבות ה׳:ד׳

עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים.

Avot DeRabbi Natan, Version 1, Ch. 33אבות דר׳ נתן נוסח א׳ פרק ל״ג

כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ובכולם נמצא שלם. כנגדן עשה הקדוש ברוך הוא נסים לבניו במצרים. כנגדן הביא הקדוש ברוך הוא עשר מכות [על המצרים במצרים]. כנגדן נעשו לישראל עשרה נסים על הים. כנגדן הביא עשר מכות על המצריים בים.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Vayehi 6מכילתא בשלח ויהי ו׳

וירא ישראל את היד הגדולה, מיתות חמורות מיתות משונות זו מזו לפי שהביא עליהם כמה מיתות בים. ר' יוסי הגלילי אומר מנין שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות, במצרים מה הוא אומר ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע וגו' ועל הים מהו אומר וירא ישראל את היד הגדולה וגו' כמה לקו באצבע עשר מכות אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות. ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שכל מכה ומכה שלקו המצרים במצרים היתה של ארבע מכות וגו'. ר' עקיבא אומר מנין אתה אומר שכל מכה ומכה שלקו המצרים במצרים היתה של חמש מכות וכו' ועל הים לקו מאתים וחמשים מכות:.

Sifre Bemidbar 88ספרי במדבר פ״ח

כיוצא בו אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה (שמואל א' ד ח) עד כאן אמרו צדיקים אבל רשעים אמרו אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר (שם /שמואל א' ד' ח'/) אמרו עשר מכות היו לו והביאם על המצריים שוב אין לו מכה מעתה אמר להם המקום אתם אומרים שאין לי מכה מעתה מכה אביא עליכם שלא נהייתה מעולם.

Sifre Devarim 301ספרי דברים ש״א

ויהי שם לגוי גדול, מלמד שהיו ישראל מצויינים שם. וירא את ענינו, כמה שנאמר וראיתן על האבנים. ואת עמלינו, כמה שנאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכו'. רבי יהודה היה נותן בהם סימן דצ"ך עד"ש באח"ב.

Midrash Tannaim Devarim 26מדרש תנאים דברים כ״ו

ובמופתים אלו המכות (יואל ג ג) ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן: ד"א ביד חזקה שתים ובזרוע נטויה שתים ובמורא גדול שתים ובאתת שתים ובמופתים שתים, אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים. ר' יהודה היה נותן בהן סימן דצ"ך עד"ש באח"ב.

Tanchuma Vaera 3תנחומא וארא ג׳

ויחזק לב פרעה בחמש מכות הראשונות אין כתיב בהן אלא ויחזק לב פרעה כיון שבאו חמש מכות ולא שלח, אמר הקדוש ברוך הוא מכאן ואילך אם רצה לשלוח איני מקבל שכך כתיב בחמש מכות האחרונות ויחזק ה' את לב פרעה, והיה משה גוזר והקב"ה מקיים שנאמר ותגזר אומר ויקם לך (איוב כ"ב).

Tanchuma Bo 4תנחומא בא ד׳

ארז"ל כטקסין של מלכים הביא הקדוש ברוך הוא עליהן את המכות מלך בשר ודם כשמדינה מורדת עליו משלח עליה לגיונות ומקיפים אותה בתחלה סוכר אמת המים שלהם חזרו מוטב, ואם לאו מביא עליהם קלאנים, חזרו מוטב ואם לאו יורה בהם חצים, חזרו הרי מוטב וא"ל מביא עליהם ברבריים, חזרו מוטב, וא"ל מביא עליהם דורמוסיות, חזרו מוטב ואם לאו זורק בהם נפט, חזרו מוטב, ואם לאו משליך עליהן אבני בליסטראות חזרו מוטב ואם לאו מגרה בהן אוכלוסין הרבה, חזרו יפה, ואם לאו אוסר אותן בבית האסורין, חזרו יפה, ואם לאו הורג גדולים שבהם כך הקדוש ברוך הוא בא על מצרים כטקסין של מלכים בתחלה סוכר אמת המים שלהם שנא' (תהלים עח) ויהפך לדם יאוריהם לא חזרו הביא עליהם קלאנים אלו צפרדעים, ר' יוסי בר חנינא אמר קרקורן היה קשה להם מהשחתם, לא חזרו ירה עליהם חצים אלו הכנים שנא' ותהי הכנם באדם ובבהמה היו נכנסים בגופם של מצרים כחצים לא חזרו הביא עליהן ברבריים זה ערוב שנא' (תהלים ע"ח) ישלח בם ערוב, לא חזרו הביא עליהם דורמוסיות זה הדבר והרג את מקניהם, לא חזרו הביא עליהם נפט זה השחין, שנאמר ויהי שחין אבעבועות פורח באדם, לא חזרו השליך עליהם אבני בליסטראות זה הברד, לא חזרה גירה בהן אוכלוסין הרבה זה ארבה, לא חזרו חבשן בבית האסורים זה חשך שנאמר ויהי חשך אפלה, לא חזרו הרג גדולים שבהם שנאמר וה' הכה כל בכור.

Tanchuma Buber Bo 4תנחומא בובר בא ד׳

נטה (את) ידך על השמים (שמות י כא). בטכסיס [מלך] בשר ודם הביא הקדוש ב"ה עליהם את המכות, מלך בשר ודם כיון שהמדינה מורדת עליו, מה עושה משלח לגיונות, והן מקיפין עליה, בתחילה הוא (שובר) [סוכר] אמת המים שלהם, אם חוזרין מוטב, ואם לאו הוא מביא עליהם קלנים, [אם חוזרין מוטב, ואם לאו יורה בהן חצים, אם חוזרין מוטב, ואם לאו מביא עליהם, לגיונות, אם חוזרין מוטב, ואם לאו מביא עליהם דורמסיות], אם חוזרין מוטב, ואם לאו זורק בהם נפט, אם חוזרין מוטב, ואם לאו משליך בהם, אבני בליסטרא, ואם חוזרין מוטב, ואם לאו מגרה בהן (לגיונות ואוכלסין) [אוכלסין] הרבה, אם חוזרין בהם מוטב, ואם לאו אוסר אותן בבית האסורין, אם חוזרין מוטב, ואם לאו הורג את הגדולים שבהם, כך הקדוש ברוך הוא בא על המצרים בטכסיס של מלכים, בתחילה (שבר) [סכר] אמת המים שלהן, שנאמר ויהפך לדם יאוריהם ונוזליהם בל ישתיון (תהלים עח מד), ולא חזרו הביא עליהם קלנים, אלו הצפרדעים, שנאמר על דבר הצפרדעים וגו' (שמות ח ח), ולא חזרו הביא עליהם את החצים, אלו הכנים, שנאמר ותהי הכנם [באדם ובבהמה] (שמות ח' יג), שהיתה נכנסת בגופו של מצרי כחץ הזה, [ולא חזרו הביא עליהן לגיונות זה ערוב שנאמר ישלח (בם) [בהם] ערוב ויאכלם (תהלים עח מה), ולא חזרו הביא עליהם דורמסיות, זה הדבר], ולא חזרו זרק בהן נפט זה השחין, ולא חזרו השליך בהן אבני בליסטרא, זה הברד, ולא חזרו ואחר כך, גירה בהן אוכלוסין הרבה, זה הארבה, ואחר כך נתנם בבית האסורים [זה החשך] שנאמר וימש חשך וגו' (שמות י כא), ולא חזרו והרג כל הגדולים שבהן, שנאמר וה' הכה כל בכור (שמות יב כט).

R. Yaakov b. Shimshon's Commentary on Avot 5:5פירוש ר׳ יעקב בר׳ שמשון אבות ה׳:ד׳ (מובא במחזור ויטרי סימן תכ״ח)

בבא זו כך היא כתובה ברוב ספרי משנה. "עשרה ניסים כו'". ואין כת' "בם עשר מכות כו'". ואומר הייתי שזה הכתוב במחזורים שלנו "עשר מכות הביא" פי' הוא. שאלו הן הניסים שנעשו לאבותינו במצרים ועל הים שלקו במצרים עשר ובים עשר, וישראל ניצלו מאלו ומאלו. שהגין הק' עליהם. אבל מצאתי אחרי כן מוגה במשנה דווקנית שהוגה ממשנת ר' אפרים: "עשר מכות כו'".

Ibn Kaspi Shemot 11:10אבן כספי שמות י״א:י׳

והנה ידוע כי היסודות ארבעה המה... ואין אני מחייב שיהיו עשר מכות כמו שמנו קצת מהקדמונים, כי אין אני מדקדק אם היו עשרה או פחות או יתר, כי אין בתורה זכרון מספר מוגבל להם, וזה כענין אמרם ז"ל שלש עשרה מדות עד שטרחו רבים מן המפרשים אחריהם למנותם, ונחלקו בזה מאד. אמנם אין אני טורח בזה כלל, ולא נחוש רק לנו שנבין הענין כמה שיעלה מספרם. לכן אל תטעון עלי מצד מה שמנינו אחד עשר חלקים באלו הנפלאות, והם שלשה במים, ושלשה בארץ, ושלשה באויר, ושנים באש, כי אין לנו בזה מספר מוגבל בתורה, רק שבאמת נכון לכלול הענין במספר עשרה לפי מספר פרשיות התורה, וזה שמשה רבנו כותב התורה כולל מיתת הדג עם הדם, עד שאינו רק כמו מופת אחד, כמ"ש ונהפכו לדם והדגה אשר ביאור תמות, כי שני אלו הדברים נעשים ברגע אחד בהכרח...

Ralbag Shemot Beur HaParashah 7:3-5רלב״ג שמות ביאור הפרשה ז׳:ג׳-ה׳

(ג) ואני אקשה את לב פרעה, מפני יתרון השגחתי בישראל בעבור האבות, באופן שיהיה זה סיבה אל שאצטרך להרבות אותותי ומופתי בארץ מצרים; (ד) וזה, כי מפני שלא ישמע אליכם פרעה אכה את מצרים במכות רבות בְּדרך שאוציא כל צבאותי — והם השבטים, שהם עמי בני ישראל — מארץ מצרים בשפטים גדולים. (ה) ובסוף הענין אודיע למצרים כי אני ה', בנטותי את ידי על מצרים ברודפם אחרי בני ישראל בְּדרך שיטבעו בים סוף, כמו שנזכר בפרשת ויהי בשלח, כי שם נזכר שכבר יֵדעו המצרים כי ה' יתעלה הוא ה', בהכבדו בפרעה ברכבו ובפרשיו (יד, יח), וזה יהיה סיבה שלא יוסיפו עוד לרדוף אחרי בני ישראל, ואז תִּשְׁלַם לישראל היציאה ממצרים, כי לא ישתדלו עוד המצרים לרדוף אחריהם להביאם תחת ידם.

Ralbag Shemot Toalot 7:2רלב״ג שמות תועלות ז׳:ב׳

התועלת השני הוא להודיע ההדרגה אשר נהג בה ה' יתעלה עם פרעה כאשר רצה שישלח ישראל, אשר העירונו על ענינה בתועלות הפרשה הקודמת. וזה, כי תחילה ציוה שיעשו לפניו מופת בלתי מצער אותו כלל — והוא הֵהָפֵךְ המטה לתנין; ואחר כן ציוה שיעשו לפניו מופת מזיק לו מעט — והוא הֵהָפֵךְ המימות לדם, כי לא היו מוצאים מים לשתות כי אם בקושי; ואחר כן ציוה שיעשו לפניו מופת יותר מזיק מזה — והוא מופת הצפרדעים, אלא שהיזקם היה מעט, והם הנקראות גראנולי"ש בלעז, והנה הם היו עולים בביתם ובחדר משכבם ועל מטתם וביתר המקומות שזכר, והיו מפני זה מצערות האנשים צער־מה, אלא שלא היה כמו הצער שהגיע להם מהכינים, כי הם היו עולים בבשרם תוך לבושיהם, והיו עוקצים אותם כמנהג הכינים, ולזה הביא עליהם אחר זה מכת הכינים. והנה זה הסידור הוא אשר ראוי שיהיה מהאדון הטוב לאנשים המורדים בו; וכן יעשו המלכים במורדים בהם אשר אינם שומעים לדבריהם; וזה, כי בהלחמם עליהם יִמְנְעוּ מהם ראשונה מזונותיהם, ואחר כן יצערו גופם וייסרום בשוטים או בעקרבים. והנה תמצא שכבר הגיעו בתחילה לפרעה אלו המוּסָרים מה' יתעלה ביותר קל שאפשר; וזה, כי הוא לא מנע ממזונותיהם זולת המים, והם גם כן היו נמצאים להם, אלא שכבר היו נמצאים להם בקושי, ואחר כן ציערם בגופם צער חלוש בהדרגה רק במכת הצפרדעים והכנים. ואחר זה שב להכביד להם המכות בהדרגה בזה הסידור בעינו; וזה, שהוא הביא בתחילה הערוב שהיה משחית המקנה ומזונותיהם אשר בבית ובשדה; ואחר כן הוסיף שנית להזיקם במזונותיהם, וזה, שכבר הביא דבר כבד מאד במקניהם, שהיה היזקו יותר חזק מן ההיזק שהגיע למקנה מן הערוב, עם שזה ההיזק הגיע כרגע ולא היו יכולין לקחת בו שום עצה, ואין הענין כן בהיזק שהגיע מפני הערוב; ואחר כן הביא בגופם מה שיצערם צער נפלא, והוא השחין שהיה פורח אבעבועות, כי השחין שהוא בזה התואר הוא מצער מאד. ואחר זה שב להכביד מכותיהם בהדרגה בזה הסידור בעינו; וזה, שכבר הביא תחילה הברד להשחית כל אשר בשדה אשר אפשר שישחת מפני הברד, למנוע מהמצרים מזונותיהם; ואחר כן הכביד עליהם והביא הארבה הנפלא בגבולם, להשחית מה שנשאר להם מן הברד והעץ הצומח להם מן השדה, כדי שיעדרו מזונותיהם במוחלט, והם היו עם זה מצערים גופיהם צער־מה, כי מלאו מהם בתי המצרים; ואחר זה הביא עליהם מה שיצער גופם צער נפלא, אלא שלא יגיע ממנו המות, והוא החושך החזק שהתמיד להם שלושה ימים באופן שלא קמו איש מתחתיו ולא ראו איש את אחיו — כי גם הנר לא היה מאיר להם לפי דעתי, וסיבת זה היתה עובי האויר המחשיך עד שהיו יכולים למשש אותו — ולזה לא היה אפשר להם לקחת מזונותיהם כראוי בכל אלו השלושה ימים; ואחר זה הביא המוות בבכוריהם. והנה הנגע האחרון הכביד מכל הקודמים. והנה המכות הראשונות נעשו על יד אהרן, כי לא היה ענינם נפלא כמו ענין המכות שנעשו על יד משה; וזה, כי המכות שנעשו על יד אהרן היה רמוז הדבר שנתחדש ממנו מה שנתחדש על דרך פלא — כאילו תאמר כי מהמטה היה תנין, ומהמים דם וצפרדעים, ומהעפר כנים — ואולם הברד לא נתחדש על יד משה מִדָּבָר רמוז אליו, ולא הארבה ולא החושך. והנה השחין שנתחדש על יד משה מפיח הכבשן, לא היה באופן השתנות המים דם, כי לא שב פיח הכבשן שחין, אבל נתחדש השחין בעת שזרקו משה לצד השמים; ועם כל זה, הנה מפני שיִדְמה באופן־מה שיהיה התחדש השחין מדבר רמוז, נשתתף בענינו אהרן השתתפות־מה, כי הוא כמו ממוצע בין מה שיתחדש מדבר רמוז ובין מה שיתחדש לא מדבר רמוז. ולהראות אופן המדרגות האלו מהמכות, שהיו שלוש מדרגות, היה נותן בהם ר' יהודה סימנין: דצ"ך עד"ש באח"ב, וכללם באלו השלוש תיבות, לפי שהמדרגה הראשונה היתה דם צפרדע כנים, והמדרגה השנית היתה ערוב דבר שחין, והמדרגה השלישית היתה ברד ארבה חושך בכורות, כמו שהתבאר מדברינו.

Sforno Shemot 4:23ספורנו שמות ד׳:כ״ג

הנה אנכי הורג את בנך בכורך. כפי המשפט האלהי שהוא מידה כנגד מידה, כאמרו וכארח איש ימציאנו (איוב לד, א) כי אמנם מכת בכורות לבדה היתה למשפט עונש לפרעה מכל המכות, אבל שאר המכות היו לאות ולמופת למען ישובו, כי לא יחפוץ במות המת כי לא נעל בפניהם דרכי התשובה אמתית כלל, לו חכמו לשוב אל האל יתברך מאהבת טובו ויראת גדלו, שהיא התשובה המגעת עד כסא הכבוד, אשר היא המצלת ונותנת חן בעיני אלהים, כאמרם ז"ל (יומא פרק יום הכפורים) עונות נחשבים לו כזכיות (יומא פו ב) או לפחות לשוב כעבדים מיראת מה שיוכל להעניש. אבל מכת בכורות וטביעת פרעה וחילו בים היו שפטים אלהיים לקיים מדה כנגד מדה.

Sforno Shemot 7:4ספורנו שמות ז׳:ד׳

(ד) ולא ישמע אליכם פרעה. לא קודם ההקשאה, גם לא אחרי כן עם ראותו רבוי האותות והמופתים, ולכן אעשה בהם שפטים, והם מכת בכורות וטביעת מצרים בים סוף, ששניהם בלבד היו על צד עונש להם מדה כנגד מדה. אבל שאר המכות היו אותות ומופתים להשיבם בתשובה, כאמרו בזאת תדע כי אני ה', בעבור תדע כי אני ה' בקרב הארץ, למען תדע כי לה' הארץ, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר וידעתם. אתה ישראל והמצרים. וגם כשהטביעם בים כוון לעשות באופן שהנשארים במצרים יכירו וידעו כאמרו וידעו מצרים כי אני ה'.

Sforno Shemot 8:12ספורנו שמות ח׳:י״ב

והך את עפר הארץ. לא התרה בפרעה בזאת ולא בשחין ולא בחשך, וזה כי תשע המכות שהיו לאותות ולמופתים היו דצ"ך עד"ש בא"ח בלבד, כי מכת בכורות לא היתה לאות ולא למופת, אבל היתה לעונש כמבואר למעלה (ד, כג; ז, ד). והנה דצ"ך היו אותות בשתי היסודות הכבדים, ועד"ש היו אותות בבעלי חיים, ובא"ח היו אותות באויר, ובכל שתים מהן התרה, ובשלישית נעשה האות בלתי התראה, כאמרו הן כל אלה יפעל אל, פעמים שלש עם גבר (איוב לג, כט).

R. N"H Wessely, Ruach Chen 12 (pp.210-224)רנ״ה ויזל, רוח חן י״ב (עמ׳ 224-210)

ונאמר כי יש להעיר דברים רבים על ספורי התורה בענין מכות מצרים ותחלואיה, ולא אזכור רק שתי שאלות כוללות הספור כולה. הראשונה אחר שמדתו של השם ב"ה היא להיטיב וכשנפרע מבריותיו מעניש בקל תחלה, ואם לא ישמעו ידונו בחמורה, וכן מחמור לחמור ממנו עד יצדיקו הדין ויעשו כרצון השם. גם הסברא נותנת כן, שאם העונש החמור לא הועיל, מה יועיל הקל הבא אחרי כן. וההיפך אנו רואין במכות מצריים ותחלואיה, דם וצפרדע היו מכות קשות ולא הועילו, מה טעם באה אחרי כן מכת כנים הקלה מהם. וכן ערוב ודבר היו מכות גדולות, ולא נוסרו בהן, מה תועיל שחין הקלה, ואם לא נכנעו מפני הברד והארבה הממיתים, איך אחריהן שלח חשך ויחשיך שאיננו מכת מות. והשאלה השניה התעוררו עליה מפרשי התורה זצ"ל, וביותר הר"י אברבנאל ז"ל, למה התרה על מכת דם וצפרדע קודם בואנה ולא התרה על מכת כנים, ועל ערוב ודבר התרה ולא התרה על מכת שחין, על ברד וארבה התרה ועל חשך לא התרה, וחזר והתרה על מכת בכורות, מי חכם וידע פשר דבר. והר"י אברבנאל ז"ל אמר בשם המפרשים ז"ל שהתרה קודם כולן, אלא שלפעמים קצרה התורה ולא זכרה ההתראה, ולא ישרו דבריהם בעיניו, לפי שבסדר המכות תמיד שתים בהתראה ואחת בלי התראה. ויפה דבר, אלא שגם הוא לא תקן הדבר, ומה שכתב על זה תמצאנו בספרו. ורואה אני שהמחברים ז"ל הולכים על דרך אחד לחלק מכות מצרים לשלש חלוקות, לפי שמצאו בדברי חכמים ר' יהודה היה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב, וחשבו שכל סימן מורה על כוונה מיוחדת, ושלש מכות שבשני הסימנים וד' שבסימן השלישי חוברו יחדו, וע"ז יסדו ביאוריהם ודבריהם, וע"ז יפלו הספיקות הנ"ל. ולפי דעתי אין זאת כוונת התנאים ז"ל כי ממה שנבאר תראה שאין השוות בין המכות שיש בכל סימן מאלה הסימנים, אבל אמתת הענין נגלה לי מדברי המלך ע"ה שאמר שנהג השם עמהם כעם נערים קטנים להזהירם בתעלולים, וכאשר לא שעו אל הקלות באו החמורות, ואם דבריו דומים לחידה, אני אביע חדתו בע"ה, וכבר החילונו לרמוז על זה (פרשה י"א), ועתה נאמר שהדברים האלה היו קבלה ביד המלך ע"ה, והיא שיטת דוד אביו, כי גם המשורר האלהי רמז כן בשירו וכמו שאבאר לפנינו, ואתה הט אזנך ושמע. דע שכפי שיטת המלך ע"ה עשה אדוננו משה ע"ה שתים עשרה מופתים נאמנים במצרים ועל הים להפרע על ידיהן מפרעה ומצריים, ארבעה מהן היה מופתים קלים, ולא באו אלא להוכיחם תוכחת מגולה שישובו מפשעיהם, ואם לא ישובו יביא עליהם מכות קשות, וכשלא שבו על ידי התוכחה, הביא עליהם כל פעם שתי מכות קשות מאד, והיו התוכחות ארבע והמכות שמונה, ובין כולם שתים עשרה, וזה סדרן. התוכחה הראשונה המטה שנהפך לתנין, ואחריה שתי מכות דם וצפרדע, וזהו הסדר הראשון. התוכחה השניה כנים, ואחריה שתי מכות ערוב ודבר, וזהו הסדר השני. התוכחה השלישית שחין, ואחריה שתי מכות ברד וארבה, וזהו הסדר השלישי. התוכחה הרביעית חשך, ואחריה שתי מכות מכת בכורות וטביעת ים סוף, וזהו הסדר הרביעי. ועל ידי ארבעה סדרים אלו לקחו מיד ה' גמול פשעיהם שמרדו בה', שנחלקים גם הם בארבעה סדרים, וכמו שבארנו בדרוש הדם (פרשה י"א), וכן לקחו גמול על מה שהרעו לישראל, שגם רעות אלו נחלקים בארבעה סדרים, ויתבארו בע"ה (פרשה י"ט). ומעתה יש תשובה לשאלה השניה מדוע מקצת המכות היו בהתראה ומקצתן בלי התראה, כי באמת המכות היו כולם בהתראה, וכתובה בתורה אצל כל אחת מהן, זולתי טביעת ים סוף שלא היה אפשר להתרותם שכבר הלכו ישראל מארצם. והנשארים שלא התרה בהן, אינן מכות אלא תוכחות שקדמו לכל סדר וסדר, והן הפיכת מטה לתנין, כנים, שחין, חשך, לפי שלא יתכן להתרות בהם, שהן עצמן התראות ותוכחות ללמדם דעת, וכמו שיתבאר... ואמר למשה ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי וגו' (שם ז'), ולא ישמע אליכם פרעה ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאותי וגו' בשפטים גדולים, וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי וגו' (שם), הזכיר אות ומופת ויד ושפטים גדולים, כי התוכחות הן אותות ומופתים, והמכות הן יד ושפטים גדולים, לפי שבאלה העניש את מצרים. ובספרנו על יסודות הלשון נדבר עליהם, אבל פה נרמוז בקצרה, כי מלת אות יונח גם על דבר הנהוג בטבע, כשיורה על ענין מיוחד, כמו כי אות הוא ביני וביניכם (שם ל"ג), והיה לאות על ידכה (שם י"ג), ויש אותות מצד הנפלאות, כמו ונתן אליך אות או מופת (דברים י"ג), וממין זה היו אותות מצרים כולם נפלאות, ונקראים אותות לפי שרמזו על עניינים אחרים, כמו שאלמדך בכל תוכחה ותוכחה איך רמזה על שני המכות שיבואו אחריה. ומלת מופת על דבר פלא איננו בחקת הטבע, כמו ונתתי מופתים בשמים ובארץ וגו' (יואל ג'), כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת וגו' (שמות ז'), לא שאל אות, אבל שאל על מופת יוצא מהמנהג הטבעי. ולפי שהתוכחות כולן היו מדרכי הנפלאות נקראים אותות ומופתים. אבל מלת יד כשנזכרת על הפורענות יורה על עונש קשה יותר מן הרעות הטבעיות, וכבר בארנו למעלה ענין יד (פסוק י"ז), וכן שפטים הם עונשים כמו שנזכר בספר יחזקאל... ועתה עמוד והתבונן בחכמת התורה ובמליצותיה, אמרה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים, והן התוכחות שהיו אותות ומופתים, והודיעה שלא יועילו כלום וזהו שאמרה ולא ישמע אליכם פרעה, והודיעה שבעבור קושי לבבו יצטרך להביא עליו שפטים גדולים בידו החזקה, והם ארבעה סדרי המכות שהביא עליהם, ועל זה אמר ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדולים, כי על ידי שפטים הגדולים נגאלו ישראל, וזהו וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי וגו', כלומר על ידי היד הגדולה שאשפטם בה, יתנו אל לב וידעו כי אני ה'... ולעולם הסדרים ארבעה, שמונה מכות וארבע תוכחות, אלא שרבותינו מזכירים אותן שהצרו והכאיבו למצריים טרם ששלחום, ולכן לא כללו עמהן המופת הראשון, שלא הצרה אותם, והמכה האחרונה שהיתה אחרי ששלחום, והיא נשנית בפני עצמה ועשרה על הים. ולפי שנוספים שתים, הוצרכה הברייתא למנותן מה הן עשר מכות. ור' יהודה נתן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב, ולא שסדר המכות לסדרים, ושכל סדר רומז על כוונה מיוחדת, וכמו שעשינו אנחנו בסדרי המכות, כי איך יהיה הסדר האחד שלשה, והאחד ארבעה, אלא כדרך ושמתם עשה סימנים לתורה שלא ישכחו, וכמו שעשו סימנים בתלמוד על ההלכות, וכמו הלכתא כאביי ביע"ל קג"ם, והיודע לתת טעם לסימנים כאלה תבא עליו ברכה.

R. N"H Wessely, Yein Levanon Avot 5:5רנ״ה ויזל, יין לבנון אבות ה׳:ה׳

עשר מכות... וחז"ל נתנו להן סימני דצ"ך עד"ש באח"ב, דם צפרע כנים ערוב דבר שחין ברד ארבה חשך מכות בכורות, והאי עשרה נמי למימרא שלא היו פחותין מעשרה, וכנגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם, ולהודיע שנפרע מן הרשעים המאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, אבל פרטיהן יותר מעשרה... והפיכת מטה לתנין לא חשיב למכה? משום שלא היתה כוללת לכל מצרים, אלא חרדא בעלמא לעיני פרעה ועבדיו כי נעשה בהיכל המלך.

R. N"H Wessely, Shirei Tiferet, Intro. to Vol. 3רנ״ה ויזל, שירי תפארת פתיחה לחלק ג׳

ואין המספר הזה ולא הסדר הזה חולקים על משנתו ששנה עשר מכות וכו' ולא על סימן דצ"ך עד"ש באח"ב, כי התנא שונה מכות, ואין הפיכת מטה לתנין מכה, רק חרדה למלך ולשריו, גם לא הרגישו מזה המצריים כי נעשה בהיכל מלך. ולא מנה טביעת ים סוף, לפי שלא נעשה בארץ מצרים, ועליה שנה ועשרה על הים... ולכן דקדק בלשונו שאמר עשר המכות וכו' על המצרים במצרים, כי על המצריים מוציא מכללן מופת התנין שלא היתה המכה, ולא היתה על מצריים, כי אם למלך ולשריו, ומלת במצרים, מוציא מכללן טביעת ים סוף שלא היתה במצרים. וכן סימן דצ"ך וכו' אינו להשוות המדה בין בעלי סימן אחד כמו שחשבו מפרשי התורה ז"ל, אלא סימן בעלמא הוא, כמו כל הסימנים שבתלמוד כמו יע"ל קג"ם וכיוצא... והוא שנחלקו מכות מצרים לארבעה מחלקות הנ"ל, לכל אחת קדמה מופת להתעלל במצרים ולחרפם, ואלה המופתים היו קלים מן המכות שבאו אחריהן לא מכות מות כמוהם רק להתעלל בם ולהכלימם על גאותם, כי היו מכת החכמים בעיניהם וישוב בשמים ילעג למו במופתיו, ויהי להם המופת לתוכחה ולאזהרה כי ישמעו ואם לא ישמעו יביא עליהם משפטים גדולים... ועתה התבונן איך ארבעה המופתים שקדמו לשמנה המכות היו כלם התעללות וחרפה למצרים וביותר באו להכלים גאות החרטומים שהיו מכת החכמים בעיניהם, ועל המופתים אמר ולמען תספר באזני בנך וגו' את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם (שמות י' פסוק י"ב), אחרית הכתוב על המכות וראשיתו על המופתים שהיו גנאי וחרפה כי הוכחנו שעל זה יורה לשון עלל בהתפעל, וכן ויתעללו בה כל הלילה (שופטים י"ט כ"ה), גם נגע העפולים לפלשתים שבאה להכלימם ולחרפם, כאמרו ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו (תהלים ע"ח ס"ה), אמרו כהני הפלשתים ולמה תכבדו את לבבכם כאשר כבדו פרעה ומצרים את לבם, הלא כאשר התעלל בהם וישלחם וילכו (שמואל א' ו' ו'). וכל זה היה בארבעה המופתים, כי מטה שנהפך לתנין לא הזיק לאדם רק הפחיד אותם, וזה כדרך שמפחידים את הנערים. וספרה תורה שכאשר התגאו החרטומים לעשות כמעשה אהרן, ויבלע מטה אהרן את מטותם (שמות ז' פסוק י"ב) והיתה זאת לחרטומים חרפה גדולה, וכמו ששרנו על זה בשיר התשיעי (דף כ"ו ע"א). כנים מופת של חרפה והתעללות וביותר לחרטומים כאמרו ויעשו כן החרטומים וגו' ולא יכלו (שמות ט' פסוק י"ד), ולכלימה גדולה היתה זאת להם, וכמו ששרנו על זה בשיר העשירי (דף נ ע"א וע"ב). שחין מופת של חרפה והתעללות וביותר לחרטומים, וכאמרו ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין (שמות ט' פסוק י"א), וכמו ששרנו על זה בשיר אחד עשר בחוברת הרביעית. חשך מופת של חרפה גדולה, וביותר נכלמו החרטומים כמפורש בדברי שלמה בספר הנ"ל (פרשה י"ו) והמשורר רמז עליה, וכמו שנאמר עוד בפתיחה זו, אלא שמדרך התורה להעלים נפלאות כאלה... ואשר יהל עוד במנין זה הם דברי המשורר האלהי שאמר בתחלת שירו אפתחה במשל פי אביעה חדות מני קדם (תהלים ע"ח פסוק ב'), כלומר אפרש סתומות התורה, כמו שכתבנו בפתיחתנו לחוברת הראשונה (דף ד' ע"א). וכששר בו על מכות מצרים הזכיר קצתן והשמיט קצתן. ותמהו על זה המפרשים ז"ל, גם הראב"ע ז"ל בפירושו לס' תהלים, ואמרו מה שאמרו. והאמת הוא כי על ידי שהשמיט קצתן הביע חדות מני קדם, כי זכר לבד כל מכות שבארבעה הסדרים שמספרן שמנה, והשמיט ארבעה המופתים שהן תנין, כנים, שחין וחשך, ללמדנו שנבדלים מן המכות ושעל כן לא נאמרה בהן התראה בתורה. ועל המופתים הארבעה אמר בתחלת דבריו אשר שם במצרים אותותיו ומופתיו בשדה צען (שם שם פסוק מ"ב), האותות הם המכות, והמופתים הן אותן שקדמו להן... מן הסדר שחדשנו בענין זה נראה מעט בתעלומות חכמה איך משפטי ה' ערוכים ושקולים ושומרים חקם בדרך הקדש כמו ששומרים ארץ ושמים חקות עולם. כי תבין כי הסדר הראשון במים אשר מתחת לארץ, כי מופת התנין הוא התנין אשר ביאור מצרים כנזכר בס' יחזקאל, ואחריו מכת דם ומות הדגה הכל ביאור, ואחריו מכת צפרדע אשר שרץ היאור. הסדר השני בארץ, כי מופת הכנים בעפר הארץ ואחריו מכת הערוב הם חית הארץ ואחריו מכת דבר במקנה הארץ. הסדר השלישי מן הרקיע שהוא האויר מעל לארץ כי מופת השחין היה על ידי פיח הכבשן שזרק משה השמימה ומשם נפל עליהם והיה לשחין, ואחריו מכת ברד גשם וקולות וסער ואש כלם מן הרקיע, ואחריו מכת ארבה עוף המעופף על פני הרקיע ורוח קדים נשא אותו והניחו על אדמת מצרים. הסדר הרביעי ממרומים מעל השמים כי מופת החשך איום מאד שעליו אמר שלח חשך ויחשיך ואיננו בטבע המחשכים הידועים לנו, וחובר לו משלחת מלאכי רעים כנ"ל, ואחריו מכות בכורות ממרומים על ידי מחזות נוראות, כמו שגלה לנו שלמה בחכמתו ושרנו עליו בשיר השנים עשר בחוברת הרביעית כנ"ל, ואחריו מכות הים, שהיו בעמוד אש וענן וכיוצא מן הנפלאות הגדולות ששרנו עליהן בשיר השלשה עשר בחוברת החמשית. סוף דבר הסדר הרביעי נורא מאד אין כדוגמתו בחקות שמים וארץ הנהוגים... והתבונן עוד כי הדברים שהשחיתו המכות מקניני המצריים הכל בהדרגה מקל לחמור ממנו. הסדר הראשון השחית דגת יאורם. רע ממנו הסדר השני שהשחית כל מקנה מצרים. רע יותר הסדר השלישי שהשחית כל עץ כל עשב. רע מכל, הסדר הרביעי שהשחית כל מבחר משפחותיהם ואחרי כן נאבדו מלך ושרים וכל חילו בים סוף.

R. Y"S Reggio Shemot 7:3ר׳ י״ש ריגייו שמות ז׳:ג׳

והרביתי את אתתי ואת מופתי בארץ מצרים – ממה שקראם אותות ומופתים לא יובן אלא שיעשה דברים מחודשים למעלה מן הטבע מבלי שימשך מהם צרה ומכאוב על מצרים, אבל בפסוק הסמוך קראם יד ושפטים גדולים ומשמע מזה שיביא על מצרים עונשים גדולים, גם הודיע שלא ישמע פרעה אל האותות והמופתים. מעתה יש לחקור למה באו כל השמות האלה כאן ומה ההבדל ביניהם. דע כי כל המכות שהביא הקב"ה על המצרים נחלקים לד' סדרים, בכל סדר ג' מכות ואלו הן: הסדר הראשון תנין דם צפרדע, הב' כנים ערוב דבר, הג' שחין ברד ארבה, והד' חשך מכת בכורות וקריעת ים סוף. והד' הסדרים האלה מקבילים אל ארבעת משפטי ה' הרעים הנזכרים ביחזקאל י"ד שבהן דן הי"ת את עולמו, והן דבר חרב רעב חיה רעה, כמו שנשנו באבות (אבות פרק ה' משנה ח') במשנת שבעה מיני פורענות, וכן התוכחות שבפ' בחקותי (ויקרא כ"ו) והעונשים שבשירת האזינו מזי רעב וכו' (דברים ל"ב) כולם הולכים על הסדר הזה, וכשנבא אל כל סדר וסדר שבמכות נפרש ענינם. והנה לכל סדר קדם מופת אחד הנקרא תוכחת ותעלולים, והיא מכה קלה שיש בה מעט צער ובאה להתרות בם שאס לא ישובו יכם אח"כ במכות גדולות ממנה, והתוכחות הללו הן תנין כנים שחין וחושך, ואלה הם שקראם הכתוב כאן אותות ומופתים, כי היו אותות על סדרי המכות הבאים אחריהם, והיו מופתים מצד היותם למעלה מן הטבע. והודיע הי"ת למשה שלא ישמע פרעה אל התוכחות האלה, עד שיביא עליו כל ארבעת סדרי המכות שאמרנו.

Shadal Shemot 7:17שד״ל שמות ז׳:י״ז

ונהפכו לדם: ראיתי להזכיר כאן שיטת ר' נפתלי הירץ וויזל בענין מכות מצרים: כל המכות שהביא הקב"ה על המצרים נחלקות לד' סדרים, בכל סדר שלוש מכות, ואלו הן: הסדר הראשון תנין דם צפרדע, השני כנים ערוב דבר, השלישי שחין ברד ארבה, הרביעי חשך מכת בכורות וקריעת ים סוף; וארבעה סדרים אלה הם כנגד ארבעה משפטים הרעים הנזכרים ביחזקאל י"ד שבהן ה' דן את עולמו, והן דבר, חרב, רעב, חיה רעה; והנה כל א' מהסדרים האלה התחיל במופת אחד שהיה מכה קלה ובא להתרות בם, שאם לא ישובו יכה אותם אח"כ במכות גדולות ממנה, והתוכחות הללו תנין, כנים, שחין וחשך ואלה הם הנקראים אותות ומופתים, כי עם היותם מופתים ומעשה נס, הנה היו לאותות ולסימנים על המכות הבאות אחריהם; ובכל המכות הקדים התראה, ובאלה (תנין, כנים, וחשך) לא התרה בהן, לפי שאינן מכות, אלא תוכחות והתראות על מה שיבוא אחריהן; זו שיטת רנ"ה וייזל, עיין בפירוש החכם י' ש' ריגיו למעלה פסוק ג'. ורשב"ם (למטה פסוק כ"ו) כתב כי משה היה מתרה שתי פעמים בשתי מכות, ובשלישית לא התרה, וכן בכל סדר וסדר, בדם ובצפרדע התרה, ובכנים לא התרה, בערוב ודבר התרה, ובשחין לא התרה, בברד ובארבה התרה, ובחשך לא התרה. ור"י בעל הטורים כתב כי לא התרה בשלישיות, וזהו שאמרו רז"ל (סנהדרין פרק ט' משנה ה') מי שלקה ושנה מכניסין אותו לכיפה, עכ"ל. ורמב"ן כתב שלא התרה אלא באותן שיש בהן מיתה לאדם.