Injury to Bystanders and the Meaning of "יהיה אסון"/5

EN/HEע/E

Injury to Bystanders and the Meaning of "יהיה אסון"

Sources

Bereshit 38:28-29בראשית ל״ח:כ״ח-כ״ט

(28) And it came to pass, when she travailed, that one put out a hand; and the midwife took and bound upon his hand a scarlet thread, saying: 'This came out first.' (29) And it came to pass, as he drew back his hand, that, behold his brother came out; and she said: 'Wherefore hast thou made a breach for thyself?' Therefore his name was called Perez.

(כח) וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה. (כט) וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ.

Bereshit 42:4, 38בראשית מ״ב:ד׳,ל״ח

(4) But Benjamin, Joseph's brother, Jacob sent not with his brethren; for he said: 'Lest peradventure harm befall him.' (38) And he said: 'My son shall not go down with you; for his brother is dead, and he only is left; if harm befall him by the way in which ye go, then will ye bring down my gray hairs with sorrow to the grave.

(ד) וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָיו כִּי אָמַר פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן. (לח) וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה.

Bereshit 44:27-29בראשית מ״ד:כ״ז-כ״ט

(27) And thy servant my father said unto us: Ye know that my wife bore me two sons; (28) and the one went out from me, and I said: Surely he is torn in pieces; and I have not seen him since; (29) and if ye take this one also from me, and harm befall him, ye will bring down my gray hairs with sorrow to the grave.

(כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי. (כח) וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה. (כט) וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה.

Shemot 21:22-25שמות כ״א:כ״ב-כ״ה

(22) And if men strive together, and hurt a woman with child, so that her fruit depart, and yet no harm follow, he shall be surely fined, according as the woman's husband shall lay upon him; and he shall pay as the judges determine. (23) But if any harm follow, then thou shalt give life for life, (24) eye for eye, tooth for tooth, hand for hand, foot for foot, (25) burning for burning, wound for wound, stripe for stripe.

(כב) וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים. (כג) וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. (כד) עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל. (כה) כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה.

Vayikra 22:28ויקרא כ״ב:כ״ח

And whether it be cow or ewe, ye shall not kill it and its young both in one day.

וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד.

Devarim 25:11דברים כ״ה:י״א

When men strive together one with another, and the wife of the one draweth near to deliver her husband out of the hand of him that smiteth him, and putteth forth her hand, and taketh him by the secrets;

כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְאָחִיו וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו.

Septuagint Shemot 21:22-23תרגום השבעים שמות כ״א:כ״ב-כ״ג

22 Now if two men fight and strike a pregnant woman and her child comes forth not fully formed, he shall be punished with a fine. According as the husband of the woman might impose, he shall pay with judicial assessment. 23 But if it is fully formed, he shall pay life for life

Philo, The Special Laws III 86-87פילון על החוקים המיוחדים ג׳:פ״ו-פ״ז

(86) If now any one aims a blow with a sword at any one, with the intention of killing him, and does not kill him, he will still be guilty of murder, since he was a murderer in his intention, even though the end did not keep pace with his wish. Again, let that man be liable to the same punishment who, by previous contrivance and machinations (not daring to behave bravely, and to stand face to face with his enemy and attack him openly), treacherously plots and compasses his slaughter; for such a man is equally liable to the curse denounced against murderers, and even though he may not be one with his hands he is so in his soul; (87) for as, in my opinion, one must not only look upon those people as enemies who fight against us by sea or by land, but also those who are prepared for either kind of warfare, and who are erecting battering rams and engines against our harbours and our walls; and as we do in fact judge thus of them, even though they come to no actual conflict, so also we must consider murderers, not only those who perform the mere act of killing, but those who do anything which tends to slaying, whether openly or secretly, even if they do not eventually perpetrate the action.

Philo, The Special Laws III 108-109פילון על החוקים המיוחדים ג׳:ק״ח-ק״ט

(108) But if any one has a contest with a woman who is pregnant, and strike her a blow on her belly, and she miscarry, if the child which was conceived within her is still unfashioned and unformed, he shall be punished by a fine, both for the assault which he committed and also because he has prevented nature, who was fashioning and preparing that most excellent of all creatures, a human being, from bringing him into existence. But if the child which was conceived had assumed a distinct Shape in all its parts, having received all its proper connective and distinctive qualities, he shall die; (109) for such a creature as that is a man, whom he has slain while still in the workshop of nature, who had not thought it as yet a proper time to produce him to the light, but had kept him like a statue lying in a sculptor's workshop, requiring nothing more than to be released and sent out into the world.

Philo, The Special Laws III 117-118פילון על החוקים המיוחדים ג׳:קי״ז-קי״ח

(117) Therefore, Moses has utterly prohibited the exposure of children, by a tacit prohibition, when he condemns to death, as I have said before, those who are the causes of a miscarriage to a woman whose child conceived within her is already formed. And yet those persons who have investigated the secrets of natural philosophy say that those children which are still within the belly, and while they are still contained in the womb, are a part of their mothers; and the most highly esteemed of the physicians who have examined into the formation of man, scrutinising both what is easily seen and what is kept concealed with great care, by means of anatomy, in order that, if there should be any need of their attention to any case, nothing may be disregarded through ignorance and so become the cause of serious mischief, agree with them and say the same thing. (118) But when the children are brought forth and are separated from that which is produced with them, and are set free and placed by themselves, they then become real living creatures, deficient in nothing which can contribute to the perfection of human nature, so that then, beyond all question, he who slays an infant is a homicide, and the law shows its indignation at such an action; not being guided by the age but by the species of the creature in whom its ordinances are violated.

Philo, On the Virtues 137-140פילון, על המידות הטובות

(137) But the law banishes to a distance from the sacred precincts all animals which are pregnant, not permitting them to be sacrificed until they have brought forth, looking on the animals which are still in the womb as equal to what has just been born; not because those which have never yet come to light are really looked upon as of equal importance with living creatures, but this ordinance is given to banish to a distance the rashness of those persons who are in the habit of confounding everything; (138) for if animals, which grow and increase like plants, and which are considered to be as it were parts of the mothers which have conceived them, being still united to them, and being destined hereafter, after an appointed period of months, to be separated from the close connection to which they are at present attached, are, because of the hope that at some future time they may become living creatures, preserved at present by the safety thus guaranteed to their mothers, in order that the aforesaid pollution may not come to pass; how can it be that the animals, when brought forth, shall not be preserved in a still greater degree, which in their own proper persons have received the gift of life and body? for it is the most impious of all customs, to slay both offspring and mother at one time and on one day. (139) And it appears to me that some lawgivers, having started from this point, have also promulgated the law about condemned women, which commands that pregnant women, if they have committed any offence worthy of death, shall nevertheless not be executed until they have brought forth, in order that the creature in their womb may not be slain with them when they are put to death. (140) But these men have established these enactments with reference to human beings, but this lawgiver of ours, going beyond them all, extends his humanity even to brute beasts, in order that ... we being accustomed to practise all the things ordained in his laws, may display an excessive degree of humanity, abstaining from pursuing any one, or even from annoying them in retaliation for any annoyance which we have received at their hands, and that we may not store up in secret our own good things, so as to keep them to ourselves, but may bring them into the middle, and offer them freely to all men everywhere, as if they were our kinsmen and our natural brothers.

Josephus Antiquities 4:8:33יוספוס קדמוניות ד׳:ח׳:ל״ג

33. If men strive together, and there be no instrument of iron, let him that is smitten be avenged immediately, by inflicting the same punishment on him that smote him: but if when he is carried home he lie sick many days, and then die, let him that smote him not escape punishment; but if he that is smitten escape death, and yet be at great expense for his cure, the smiter shall pay for all that has been expended during the time of his sickness, and for all that he has paid the physician. He that kicks a woman with child, so that the woman miscarry,  let him pay a fine in money, as the judges shall determine, as having diminished the multitude by the destruction of what was in her womb; and let money also be given the woman's husband by him that kicked her; but if she die of the stroke, let him also be put to death, the law judging it equitable that life should go for life.

Josephus Against Apion 2:25יוספוס נגד אפיון ב:כ״ה

The law, moreover, enjoins us to bring up all our offspring, and forbids women to cause abortion of what is begotten, or to destroy it afterward; and if any woman appears to have so done, she will be a murderer of her child, by destroying a living creature, and diminishing human kind; if any one, therefore, proceeds to such fornication or murder, he cannot be clean.

Mishna Sanhedrin 9:2משנה סנהדרין ט׳:ב׳

נִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם, לַנָּכְרִי וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל, לִנְפָלִים, וְהָרַג בֶּן קְיָמָא, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹתוֹ עַל מָתְנָיו וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו וְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹתוֹ עַל לִבּוֹ וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ וְהָלְכָה לָהּ עַל מָתְנָיו וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית הַגָּדוֹל וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַקָּטָן וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן וְהָלְכָה לָהּ עַל הַגָּדוֹל וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל, וָמֵת, פָּטוּר. אֲבָל נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת עַל מָתְנָיו וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו וְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ, וָמֵת, חַיָּב. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן, וָמֵת, חַיָּב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה, פָּטוּר.

Mishna Arakhin 1:4משנה ערכין א׳:ד׳

הָאִשָּׁה שֶׁהִיא יוֹצְאָה לֵהָרֵג, אֵין מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. יָשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר, מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. הָאִשָּׁה שֶׁנֶּהֶרְגָה, נֶהֱנִין בִּשְׂעָרָהּ. בְּהֵמָה שֶׁנֶּהֶרְגָּה, אֲסוּרָה בַהֲנָיָה.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Nezikin 8מכילתא דרבי ישמעאל נזיקין ח׳

וכי ינצו אנשים. למה נאמרה פרשה זו, לפי שהוא אומר וכי יזיד איש, לא שמענו אלא על המתכוין להכות שונאו והכה שונאו שהוא במיתה, אבל המתכוין להכות שונאו והכה אוהבו לא שמענו, ת"ל וכי ינצו אנשים. ואם אסון יהיה, בא הכתוב ללמדך, על המתכוין להכות שונאו והכה אוהבו שהוא במיתה, לכך נאמרה פרשה זו. רבי אומר, אם נתכוון להכות שונאו זה והכה אחר שהוא שונאו פטור, המתכוון להכות שונאו והכה אוהבו, דין הוא שיהא פטור, אבל בא הכתוב ללמדך, שחבל אשה לבעל ודמי וולדות לבעל, וכל המתחייב מיתה פטור מן התשלומין. רבי יצחק אומר, אף המתכווין להכות והכה פטור עד שיאמר לאיש פלוני אני מכה, שנאמר וארב לו וקם עליו והכהו נפש, ומה ת"ל וכי ינצו אנשים, לפי שהוא אומר ואיש כי יכה כל נפש אדם, שומע אני אף בן שמונה, ת"ל וכי ינצו אנשים, מגיד שאינו חייב עד שיהרג בן של קיימא.... ויצאו ילדיה. מיעוט ולדות שנים, ומנין אפילו אחד, תלמוד לומר הרה, מכל מקום. ולא יהיה אסון, באשה, ענוש יענש, בולדות; אתה אומר כן, או אינו אלא אסון בולדות וענוש באשה, תלמוד לומר ואם אסון יהיה, הא מה תלמוד לומר לא יהיה אסון, באשה, ענש יענש, בולדות; או לא יהיה אסון לא באשה ולא בוולדות, אלא אם אמרת כן, אף הוא צריך ליתן שכר חיה; הא מה תלמוד לומר לא יהיה אסון, באשה, ענוש יענש, בוולדות. ענוש יענש, ממון. אתה אומר ממון, או אינו אלא מיתה, הרי אתה דן, נאמר כאן ענוש ונאמר להלן וענשו אותו, מה להלן ממון, אף כאן ממון. כאשר ישית עליו בעל האשה. בא ללמדך הכתוב שחבל אשה לבעל ודמי וולדות לבעל וכל המחויב מיתה פטור מן התשלומין. [דבר אחר כאשר ישית עליו בעל האשה, שומע אני אף על פי שאין ההריון שלו, ת"ל הרה, מגיד שאינו משלם אלא לבעל ההריון] דבר אחר כאשר ישית עליו בעל האשה, שומע אני כל שירצה, ת"ל ונתן בפלילים, מגיד שאינו משלם אלא על פי דיינין, שנ' ונתן בפלילים, אין פלילים אלא דיינין, שנא' ואויבנו פלילים וכתיב אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים. ואם אסון יהיה. אין אסון אלא מיתה, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, וקראהו אסון; ונתת נפש תחת נפש, נפש תחת נפש הוא משלם ואינו משלם ממון תחת נפש [ד"א ונתת נפש תחת נפש, נפש הוא משלם ואינו משלם נפש וממון תחת נפש], רבי אומר, ונתת נפש תחת נפש, ממון; אתה אומר ממון או אינו אלא מיתה, הרי אתה דן, נאמר כאן השיתה ונאמר להלן השיתה, מה להלן ממון, אף כאן ממון.

Bavli Ketubot 34b-35aבבלי כתובות ל״ד:-ל״ה.

איתיביה ר"ל לרבי יוחנן (שמות כ"א:כ"ב) ולא יהיה אסון ענוש יענש מאי לאו אסון ממש לא דין אסון איכא דאמרי איתיביה רבי יוחנן לר"ל (שמות כ"א:כ"ב) ולא יהיה אסון ענוש יענש מאי לאו דין אסון לא אסון ממש אמר רבא ומי איכא למ"ד חייבי מיתות שוגגין חייבים והא תנא דבי חזקיה מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לא חילקת בו בין בשוגג בין במזיד בין מתכוין לשאין מתכוין בין דרך ירידה לדרך עלייה לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון אף מכה אדם לא תחלוק בו בין בשוגג בין במזיד בין מתכוין לשאין מתכוין בין דרך ירידה לדרך עלייה לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון

Bavli Sanhedrin 57bבבלי סנהדרין נ״ז:

משום רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין מנהני מילי אמר רב יהודה דאמר קרא (בראשית ט':ה') אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש אפילו בדיין אחד (בראשית ט':ה') מיד כל חיה אפילו שלא בהתראה (בראשית ט':ה') אדרשנו ומיד האדם אפילו בעד אחד (בראשית ט':ה') מיד איש ולא מיד אשה אחיו אפילו קרוב משום רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין מאי טעמיה דרבי ישמעאל דכתיב (בראשית ט':ו') שופך דם האדם באדם דמו ישפך איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה עובר שבמעי אמו.

Bavli Sanhedrin 78b-79bבבלי סנהדרין ע״ח:-ע״ט:

משנה נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם לעובד כוכבים והרג את ישראל לנפלים והרג את בן קיימא פטור נתכוין להכותו על מתניו ולא היה בה כדי להמיתו על מתניו והלכה לה על לבו והיה בה כדי להמיתו על לבו ומת פטור נתכוין להכותו על לבו עט. והיה בה כדי להמית על לבו והלכה לה על מתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו ומת פטור נתכוון להכות את הגדול ולא היה בה כדי להמית הגדול והלכה לה על הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן ומת פטור נתכוון להכות את הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן והלכה לה על הגדול ולא היה בה כדי להמית את הגדול ומת פטור אבל נתכוון להכות על מתניו והיה בה כדי להמית על מתניו והלכה לה על לבו ומת חייב נתכוון להכות את הגדול והיה בה כדי להמית את הגדול והלכה לה על הקטן ומת חייב ר' שמעון אומר אפילו נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור: גמרא ר"ש אהייא אילימא אסיפא ר"ש פוטר מיבעי ליה אלא ארישא נתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם לעובד כוכבים והרג את ישראל לנפלים והרג את בן קיימא פטור הא נתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב ר"ש אומר אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור פשיטא קאי ראובן ושמעון ואמר אנא לראובן קא מיכוונא לשמעון לא קא מיכוונא היינו פלוגתייהו אמר לחד מינייהו מאי א"נ כסבור ראובן ונמצא שמעון מאי תא שמע דתניא ר"ש אומר עד שיאמר לפלוני אני מתכוון מאי טעמא דר"ש אמר קרא (דברים י"ט:י"א) וארב לו וקם עליו עד שיתכוון לו ורבנן אמרי דבי רבי ינאי פרט לזורק אבן לגו היכי דמי אילימא דאיכא תשעה כותים ואחד ישראל ביניהן תיפוק ליה דרובא כותים נינהו אי נמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל לא צריכא דאיכא תשעה ישראל וכותי אחד ביניהן דהוה ליה כותי קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי בשלמא לרבנן דאמרי נתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב דכתיב (שמות כ"א:כ"ב) וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ואמר רבי אלעזר במצות שבמיתה הכתוב מדבר דכתיב (שמות כ"א:כ"ג) אם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש אלא לר"ש האי ונתתה נפש תחת נפש מאי עביד ליה ממון וכדרבי דתניא רבי אומר ונתתה נפש תחת נפש ממון אתה אומר ממון או אינו אלא נפש ממש נאמרה נתינה למטה ונאמרה עט: נתינה למעלה מה להלן ממון אף כאן ממון אמר רבא האי דתנא דבי חזקיה מפקא מדרבי ומפקא מדרבנן דתנא דבי חזקיה (ויקרא כ"ד:כ"א) מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לא חלקת בה בין שוגג למזיד בין מתכוין לשאינו מתכוין בין דרך ירידה לדרך עלייה לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג למזיד בין מתכוין לשאין מתכוין בין דרך ירידה לדרך עלייה לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון מאי שאין מתכוין אילימא שאין מתכוין כלל היינו שוגג אלא פשיטא שאין מתכוין לזה אלא לזה וקתני לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון ואי בר קטלא הוא מאי איצטריך למיפטריה ממון אלא לאו שמע מינה לאו בר קטלא הוא ולאו בר ממונא הוא:

Targum Yerushalmi (Yonatan) Shemot 21:22-23תרגום ירושלמי (יונתן) שמות כ״א:כ״ב-כ״ג

(22) If men when striving strike a woman with child, and cause her to miscarry, but not to lose her life, the fine on account of the infant which the husband of the woman shall lay upon him, he shall pay according to the sentence of the judges. (23) But if death befall her, then thou shalt judge the life of the killer for the life of the woman.

(כב) וארום ינצון גוברין וימחון איתתא מעברא ואפילת ית וולדהא ולא יהו{י} בה מותא מתקנסא יתקנס וולדא היכמא דמשוי עליה בעלה דאינתתא ויתן על מימר דיינייא. (כג) ואין מותא יהי בה ותדינון נפשא דקטולא חולף נפשא דאיתתא.

Rashi Shemot 21:22-23רש״י שמות כ״א:כ״ב-כ״ג

(כב) וכי ינצו אנשים – זה עם זה, ונתכון להכות את חברו והכה את האשה. ונגפו – אין נגיפה אלא לשון דחיפה והכאה, כמו (תהלים צא יב) פן תגוף באבן רגלך, (ירמיה יג טז) ובטרם יתנגפו רגליכם, (ישעיה ח יד) ולאבן נגף. ולא יהיה אסון – באשה. ענוש יענש – לשלם דמי ולדות לבעל שמין אותה, כמה היתה ראויה למכר בשוק להעלות בדמיה בשביל הריונה. ענוש יענש – יגבו ממון ממנו, כמו (דברים כב יט) וענשו אותו מאה כסף. כאשר ישית עליו וגו' – כשיתבענו הבעל בבית דין להשית עליו עונש על כך. ונתן – המכה דמי ולדות. בפללים – על פי הדינים. (כג) ואם אסון יהיה – באשה. ונתתה נפש תחת נפש – רבותינו חולקין בדבר יש אומרים נפש ממש, ויש אומרים ממון, אבל לא נפש ממש, שהמתכון להרג את זה והרג את זה פטור ממיתה ומשלם ליורשיו דמיו, כמו שהיה נמכר בשוק.

Rashbam Shemot 21:22-23רשב״ם שמות כ״א:כ״ב-כ״ג

(22) __ AND NO HARM FOLLOWS: To the woman. __ BASED ON RECKONING: I.e. based on the estimation of the judges. (23) __ THE PENALTY SHALL BE LIFE FOR LIFE: And he is exempt from paying for the damage to the fetus.

(כב) ולא יהיה אסון – באשה. בפלילים – בשומת הדיינין. (כג) ונתתה {נפש תחת} נפש – ופטור מדמי וולדות.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 21:22-23אבן עזרא שמות פירוש שני כ״א:כ״ב-כ״ג

(כב) וכי ינצו... אלה האנשים – הם עברים, שהם נצים מכים זה את זה. וכן כתוב, למה תכה רעך (שמות ב':י"ג). ונגפו – כולל שניהם, פעם זה או זה. כמו באש ישרפו אותו ואתהן (ויקרא כ':י"ד), ואת שניהם דין אחד להם. וזאת האשה היא הישראלית. ולא יהיה אסון – לאשה. ענוש יענש – בעבור הילדים שיצאו ומתו. כאשר ישית עליו – אבי הילדים, אם יעשה חפצו הנוגף. ואם לאו יתן על פי ב"ד, כמו ופללו אלהים (שמואל א ב':כ"ה). (כג) ואם אסון יהיה – האשה. יש מחלוקת. אומרים, כי יומת הנוגף בעבור שמחשבתו להרוג לאחיו יומת. וראייתם כי על הילדים כתוב ענש יענש. ועל מות האשה ונתת נפש תחת נפש – ואם הוא עונש, מה יתרון למות האשה יותר מן הילדים. ואם אמרנו שהם בני עונשים, למה שינה הכתוב לומר נפש תחת נפש. ומחלוקת אחרת אומרת, כי המתכוין להרוג את זה והרג את זה לא יומת. ושנה הכתוב לומר נפש תחת נפש – כי ענש הנפש הרבה מאד מן הילדים. וראייתם הכתוב אחריו עין תחת עין (שמות כ"א:כ"ד), שאינו כמשמעו, רק הוא כפר. והוזכרה זאת הפרשה בעבור עין תחת עין, שן תחת שן (שמות כ"א:כ"ד), כי אחריו כתיב משפט עין העבד ושנו.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 21:22-23אבן עזרא שמות פירוש ראשון כ״א:כ״ב-כ״ג

(כב) וכי ינצו – בנין נפעל והנו"ן שרש מגזרת אוהב מצה (משלי י"ז:י"ט), כמו מריבה, [וכן אנשי מצותך (ישעיהו מ"א:י"ב). גם המלה מלשון ארמית או הארמית מזו כי כלם יצאו מבית אחד כאשר אמרתי שהם חוברות אשה אל אחותה.] ונגפו – זה או זה. וכן, באש תשרפו אותו ואתהן (ויקרא כ':י"ד), זאת או זאת. ילדיה – ואם לא היה אחד. וטעם ההרה בעבור שהיא עומדת בסכנה, היינו חושבים כי אין משפט זאת כמשפט כל הנהרגים. ולא יהיה אסון – לאשה, ענש יענש. וטעם כאשר ישית עליו בעל האשה – אם יקבל למלאות רצון הבעל יתן לו, ולא ילך אל המקום הנבחר לכהנים או אל השופט. ואם לא ירצה לתת אשר ישית עליו ילך אל בית דין, ויתן על פיהם. והטעם בדיבור פלילים – או במשפט פלילים, מגזרת ופללו אלהים (שמואל א ב':כ"ה). (כג) ואם אסון יהיה – לאשה יומת, כי בתחילה אמר וכי ינצו (שמות כ"א:כ"ב), והוא נתכוון לעשות רע לרעהו, ואם לא נתכוון להרוג האשה יהרג עליה, ולא על בניה, כי אינימו חיים כי עד צאתם לאור העולם, רק יענש עליהם.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 21:22-23ר׳ יוסף בכור שור שמות כ״א:כ״ב-כ״ג

(כב) ונגפו אשה הרה – איטפי"ר בלעז, כמו פן תגוף באבן רגליך (תהלים צ"א:י"ב). כאשר ישית – כאשר יוכל להשית בדין מדמי הוולדות חיה. ונתן בפלילים – כמו שיראו הדיינין בדין. פלילים – דיינין, כמו ופללו אלהים (שמואל א ב':כ"ה). (כג) ואם אסון יהיה – באשה. ונתת נפש תחת נפש – ופטור מן הממון, דמתחייב בנפשו פטור מן התשלומין (בבלי כתובות ל'.).

Yehuda Hadassi, the Karaite, Eshkol HaKofer 270יהודה הדסי הקראי, אשכול הכופר, סימן ר״ע

ואם אסון יהיה מנגיפתם, בה או בילדיה, הם בכלל לא תרצח בתורת א-להיך... יורה למעלה ואומר מכה נפש אדם וגו' להכליל בו אפילו העובר אשר במעיים כי גם הוא אדם שנאמר אדם ילוד אשה.

Rambam Commentary on the Mishna Ketubot 3:2רמב״ם פירוש המשנה כתובות ג׳:ב׳

מה שאמר ה' ולא יהיה אסון, ענינו ולא יהיה אסון בין שני האנשים הנצים ענוש יענש הנוגף, ואם אסון יהיה בין שני האנשים הנצים כלומר שמת אחד מהם הרי הרוצח נהרג ולא יהיה שם עונש כלל. והוא אמרו ונתת נפש תחת נפש. ויבטלו התשלומין לפי שאין אדם מת ומשלם, ואפילו היה שוגג שאינו חייב מיתה. שכל עון שיש בו מיתת בית דין אין בו תשלומין ואפילו לשוגג. וזהו החלוק שבין מחוייבי מלקות ומחוייבי מיתות בית דין. ואין הלכה כר' יהודה. והלכה כר' עקיבה.

Rambam Hilchot Rotzeach 4:1רמב״ם הלכות רוצח א׳:ד׳

המתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתת בית דין ומן התשלומין ומן הגלות, לפי שאין ערי מקלט קולטות אותו כמו שיתבאר, לפיכך הזורק אבן לתוך עדה מישראל והרג אחד מהן פטור ממיתת בית דין.

R. Avraham b. HaRambam Shemot 21:22-23ר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות כ״א:כ״ב-כ״ג

(כב-כג) ונגפו אשה הרה וג' – מורה אל מה שביארה הקבלה לעשות שאין מתכוין כמתכוין; ומפני שאמר בסוף המאמר ואם אסון יהיה וג' לא יתכן זה אלא במתכוין דוקא וההכרעה בזה לפי הסיכום של ההלכה למעתיקים ז"ל כי לענין הנזקים אינה צריכה כוונה (כי) אדם מועד לעולם בין ער בין ישן וחייב בתשלומין אבל ההורג אינו חייב מיתה אלא במתכוין דוקא; וכן ראוי לדעת שנלמד ממקרא זה שכאשר התכוין ההורג להרוג אדם וידוע אל מי התכוין ואירע שהרג זולתו יומת (עליו) שהרי כוונת הנצים לא היתה לאשה ואמנם במקרה אירעה לה הנגיפה ואע"ם כן אם מתה יומת ההורג כמו שאמר ואם אסון וג' וזה הוא גם כן החילוק בין זה למאמר ואשר לא צדה וג' לפי מה שביאר אותו ז"ל שמאמר ואשר לא צדה/ (חוזר על) מי שלא נתכוין להרוג כלל ומאמר וכי ינצו וג' ונגפו וג' ואם אסון וג' שתהיה כוונת של כל אחד משני הנצים או (כוונתו של) אחד משניהם להרוג את חברו ואירעה הנגיפה לאשה הרה ולענין הנזקים אפילו לא נתכוין כלל ולענין הנגיפה אמרו לעשות את שאין מתכוין לאדם הנהרג כמתכוין לו הואיל ונתכוין להרוג את חברו. ויצאו ילדיה – הפילה את העובר. ולא יהיה אסון – לאשה אבל הנפל ימות בהכרח; ואסון שם משמות המות (דוגמת) וקרהו אסון. ענוש יענש – ממון [כמו שאמר] וענשו אתו מאה כסף. כאשר ישית וג' – לימד בזה כי דמי הולדות לאב. פללים – שם הדיינים מפני שהם בעלי מדע והלכה [כמאמרו] ופללו אלהים; וכבר נודע כי תנאי כל עונש עדים והתראה עדים מקרא והתראה קבלה טעמה להבחין בין שוגג למזיד ודרך ההתראה בעונש זה למשל שהתרו בו בשעת ההכאה כשנתכוין להרוג חברו שלא יהרוג חברו ולא נמנע; ודיני משפטים אלה כולם מבוארים בשלימות במקומותיהם.

Ramban Shemot 21:22-23רמב״ן שמות כ״א:כ״ב-כ״ג

(כב) כאשר ישית עליו בעל האשה – כשיתבענו הבעל בב"ד להשית עליו עונש על כך. לשון רש"י. ונכון הוא. וכן כאשר ייטב לך (בראשית מ':י"ד), ורבים ככה. והכונה, כי הוא חייב בדמי הולדות כאשר ישית עליו הבעל, ולא כאשר תשית עליו האשה, כי אין לה חלק וזכות בהן. אבל אונקלוס תרגם כמה די ישוי עלוהי. ואמר ר"א ככל אשר ישית עליו בעל האשה או יתן בפלילים. כאלו אמר שיתפשר עמו לרצונו, או ישלם כדי דמיהן על פי ב"ד. ואיננו נכון, כי מה טעם להזכיר זה. ולפי דעתי, בעבור שאין בולדות היזק ניכר, כי מי יודע אם יצליחו, אמר הכתוב אע"פ שאין כאן ממון תשלומין, נשים עליו עונש, והוא כמו קנס וממון שיטילו אחרים עליו על כרחו. וכן ויתן עונש על הארץ (מלכים ב כ"ג:ל"ג), ויין ענושים ישתו (עמוס ב':ח'). ואמר שיהיה העונש ככל אשר ישית עליו בעל האשה, שהוא חפץ בילדיו, וחשובים הם אצלו, ויתן זה בפלילים, שלא יתן עליו עונש יותר מכדי דמיהן ובמכילתא (כאן) כאשר ישית עליו, שומע אני כל מה שירצה, ת"ל ונתן בפלילים, ואין פלילים אלא דיינים.

Tosafot Sanhedrin 79aתוספות סנהדרין ע״ט.

ומפקא מדרבנן - תימה דבפרק אלו נערות (כתובות דף לד: ושם) דס"ד מעיקרא דפליגי רבי יוחנן וריש לקיש בחייבי מיתות שוגגין אי פטורין מן התשלומין אי לא ופריך מי איכא למ"ד חייבין והתנא דבי חזקיה וכו' ומתוך קושיא זו מוקי פלוגתא בחייבי מלקות שוגגין ומאי קושיא הא איכא הכא תנאי דלית להו תנא דבי חזקיה וי"ל דהא דפליגי עליו לאו משום דלית להו היקישא לענין ממון אחר דבהדי מיתה כגון זרק חץ בשבת מתחלת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו דאמר התם באלו נערות (דף לא.) דפטור או לדמי ולדות דבהדי מיתה דאשה אבל לענין דמי הנהרג דוקא פליגי משום דגלי רחמנא ונתתה נפש וגו' ממון ומיהו קשה דבריש הנחנקין לקמן (דף פד:) משמע דאיכא תנאי דלית להו היקישא כלל דקאמר הניחא למאן דאית ליה תנא דבי חזקיה אלא למאן דלית ליה היקישא למה לי וי"ל דהיינו תנא דברייתא דרבי חגא מדרומא דפרק ד' וה' (ב"ק דף מב. ושם) דדריש אנשים כי נתכוונו זה לזה אף על פי שיש אסון באשה יענשו אלמא לית ליה ומ"מ בכתובות חשיב ברייתא דחזקיה עיקר טפי משום דחזקיה בריה דר' חייא ושונה ברייתות של אביו כדאמרינן כל ברייתא דלא מיתניא בי רבי חייא וכו' ועי"ל דבכתובות (דף לה. ושם) פריך לר' יוחנן דקים ליה דאית ליה ברייתא דחזקיה דלעיל בההוא פרקא (דף לב:) תנא התם הבא על אחותו יש לה קנס ופריך ממתניתין דאלו הן הלוקין הבא על אחותו וקי"ל דאינו לוקה ומשלם ומשני ר' יוחנן בדלא אתרו ביה וקתני סיפא בא על בתו אין לה קנס מפני שמיתתו מיתת ב"ד והא דלא מותיב מדרבי יוחנן גופיה לפי שצריך להקשות מתוך הדיוק ומקשה בפשיטות הלשון מברייתא דחזקיה וא"ת וכיון דתנא דבי חזקיה מפקא מדרבי ומדרבנן ונתתה נפש וגו' במאי מוקי ליה לא בממון ולא במיתה דאתרוייהו מיפטר מתכוין להרוג את זה והרג את זה ודוחק לומר דלא מוקי קרא במתכוין להרוג את זה והרג את זה דהא פשיטא דבהכי איירי שמתכוין לחבירו דכתיב וכי ינצו אנשים וכתיב ואם אסון יהיה וגו' באשה ומהאי טעמא קשה לן לעיל לר"ש האי ונתתה נפש תחת נפש מאי עביד ליה ואי מיתוקם קרא בנתכוון לאותו עצמו שהרג מאי קשיא ליה וצריך לומר דודאי הש"ס לא דחיק כולי האי אבל חזקיה על כרחיה מוקי לה הכי וה"ק אם יהיה אסון כלומר דין אסון שנתכוון לאשה עצמה ונתתה נפש תחת נפש ממש והשתא סיפיה דקרא דין אסון ורישיה אסון ממש דלא יהיה אסון לאו בדין אסון איירי דבכל ענין שיש אסון פטור לחזקיה מממון אלא לא יהיה אסון כלל קאמר.

Aharon b. Eliyahu, the Karaite, Keter Torah Shemot 21אהרון בן אליהו הקראי, כתר תורה שמות כ״א

ולא יהיה אסון – בין לאשה בין לילדים. ענוש יענש – מפני שסבב צער לאשה. כאשר ישית עליו בעל האשה – שיודע צערה ובטולה. ונתן בפלילים – מקרא קצר והטעם שאם הנוגף יסרב או הבעל ישאל שלא כדין. ואם אסון יהיה – בין לאשה בין לילדים. ונתת – כנגד הדיין מדבר. נפש תחת נפש – שימות. וחלוקת בעלי הקבלה שחולקין כי המתכון להרוג את זה והרג את זה בין שהוא פטור מן המיתה בין שהוא חייב מאמר ולא יהיה אסון השיבוהו לאשה כי במאמר. ואם אסון יהיה ונתת נפש תחת נפש – אי אפשר שימות איש בשביל עובר שלא יצא עדיין לאור העולם. והאומר שטעם נפש תחת נפש דמים מה בא הכתוב ללמד שעל הילדים אמר ענוש יענש. ואמרו שעל האשה אמר נפש תחת נפש להגדיל הענש ולפי סברתם שעין תחת עין הוא דמים הוא הדין בנפש.

Shadal Shemot 21:22-23שד״ל שמות כ״א:כ״ב-כ״ג

(כב) וכי ינצו – בידים, והוא קשה מלשון ריב, כענין שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך (שמות ב':י"ג), בהצותו את ארם נהרים (תהלים ס':ב'); והושאל למריבה קשה אעפ"י שלא תהיה בידים, כגון אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצותם על ה' (במדבר כ"ו:ט'). ונגפו – יכו בבטנה במקרה, ולא בכוונה, כגון שבאה להפריד ביניהם. ונגפו – אחד מהם, על דרך באש ישרפו אותו ואתהן (ויקרא כ':י"ד), אחת מהן (ראב"ע). ולא יהיה אסון – מיתה משונה ע"י מקרה רע, כמו פן יקראנו אסון (בראשית מ"ב, ד), והטעם שלא תמות האשה, כי העובר מסתמא ימות. ענוש יעונש – ממון, כמו וענשו אותו מאה כסף (דברים כ"ב:י"ט). ונתן בפלילים – הנענש ישלם קנסו בהסכמת השופטים, שלא יניחו לבעל האשה להכביד עליו הקנס יותר מן הראוי; וכן אמרו במכילתא {משפטים ח'}: כאשר ישית עליו, שומע אני כל שירצה, ת"ל ונתן בפלילים, מגיד שאינו משלם אלא ע"פ הדיינים; וקרובה לזה דעת הרמב"ן, אלא שהוא מפרש ונתן על בעל האשה שישית עליו הקנס בפלילים, שלא יתן עליו עונש גדול יותר מכדי דמיהן. (כג) ואם אסון יהיה – באשה. ונתתה נפש תחת נפש – יומת המכה, אע"פ שלא נתכוון להכות את האשה; ורבותינו חולקים בדבר (סנהדרין ע"ט {ע"א}); ע' רש"י.

R. David Zvi Hoffmann Shemot 21:18ר׳ דוד צבי הופמן שמות כ״א:י״ח

וכי ינצו אנשים – נראה ששייך כאן לומר "דיבר הכתוב בהווה" כמו למעלה (פסוק יח) "וכי יריבון אנשים". ונגפו – אחד בלבד נוגף, וכמו "כי אם יפולו האחד יקים" (קהלת ד, י). נראה שהאשה באה לעשות שלום בין הנצים או כדי לעזור לבעלה כאמור בדברים כה, יא. ונאמר כאן שהנוגף את האשה חייב בתשלום עבור העובר שהמית, אף על פי שכלל לא התכוון לכך. שכן ביקש להכות רק את יריבו. ויצאו ילדיה – ההנחה היא שבמקרה זה הילדים העוברים נולדים מתים, וכפי שאמנם שכיח. ולא יהיה אסון – לא נאמר כאן אלא שהעובר מת, אבל מעבר לזה לא נעשה דבר, כלומר היריב לא נפצע ואף האשה לא נזוקה עקב ההפלה. ונראה שאין הכתוב מבקש אלא להביא כאן, בניגוד למקרי ההריגה המנויים קודם רת המקרה שבו נהרג ילד-עובד שעדיין לא היה מוסגל לחיות – עובר במעי אמו. ענש יענש – כלומר יוטל עליו עונש ממון. כאשר ישית – לפי רש"י פירוש "כאשר" כאן – בשעה ש..., כלומר כאשר בית הדין יטיל עליו עונש, או אז ישלם, וכמו "כאשר ייטב לך" (בראשית מ, יד). אלא שהיינו מצפים יותר ללשון תנאי – "אם ישית", כי אז... התרגומים מתרגמים "כמא" (אונקלוס) או "היכמא" (יונתן בן עוזיאל). ראב"ע סובר שהנוגף ישלם כדרישת בעל האשה, ואם אינו מסכים לדרישתו של הלה, כי אז ישלם לפי קביעת בית הדין. אולם יותר נראים דברי רמב"ן: "בעבור שאין בולדות היזק ניכר, כי מי יודע אם יצליחו, אמר הכתוב, אע"פ שאין כאן ממון תשלומין, נשים עליו עונש, והוא כמו קנס וממון שיטילו אחרים עליו על כרחו... ואמר שיהיה העונש "ככל אשר ישית עליו בעל האשה", שהוא חפץ בילדיו, וחשובים הם אצלו, ויתן זה "בפלילים", שלא יתן עליו עונש יותר מכדי דמיהן". במכילתא באות בענייננו שלוש דעות: "וכי ינצו אנשים, למה נאמרה פרשה זו? לפי שהוא אומר... בא הכתוב ללמדך על המתכוון להכות שונאו והכה אוהבו, שהוא במיתה; רבי אומר... פטור... אבל בא הכתוב ללמשך שחבל אשה לבעלה ודמי ולדות לבעלה; רבי יצחק אומר, ומה תלמוד לומר וכי ינצו אנשים? מגיד שאינו חייב עד שיהרוג בר-קיימא". ואם אסון יהיה וגו' – מעין המחלוקת במכילתא הנ"ל יש גם בבבלי (סנהדרין עט ע"א), שם חולקים במקרה של התכוון להרוג את זה והרג את זה, שלדעת חכמים חייב ולדעת ר' שמעון פטור. כדי ליישב את הקושי למה זה נאמר כאן "ונתתה נפש תחת נפש" כשההורג כלל לא התכוון להרוג את האשה, משיבים חכמים – במצות שבמיתה הכתוב מדבר. והרי זה המקרה הקלאסי של התכוון להרוג את זה והרג את זה, ועל כן הוא חייב, ואת המלים "ואם אסון יהיה" יש להבין כפשוטן – אם האשה נהרגת, הרי שההורג חייב מיתה, ואם היא נפגעת באבדן עין, שן, יד או רגל, כי אז "ונתתה עין תחת עין, שן תחת שן" וגו'. וראה עוד בעניין זה להלן. לעומת זה סוברים רבי שמעון ורבי שכאשר ההורג לא התכוון להרוג את האשה והרגה, אין עונש מוות ועל כן מפרש רבי את "ונתתה נפש תחת נפש" שבהמשך – ממון (מכילתא). ואולם לפיתנא בי חזקיה (סנהדרין עט ע"ב) מדובר כאן בהריגה שלא במתכוון, ובה לא שייך עונש ממון, "כי מה מכה בהמה לא חילקת בין שוגג למזיד, בין מתכוון לשאינו מתכוון... אלא לחייבו ממון, אף מכה לא תחלוק בו בין שוגג למזיד, בין מתכוון לשאינו מתכוון לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון". ובהקשר זה לומדים תוספות, כי "ואם אסון יהיה" שבכאן אכן דן בהורג את האשה במתכוון, או שהמלים הללו כלל אינן מוסבות על האשה כי אם על היריב, שאותו אמנם הרג במתכוון. דומה שקשה יותר הדעה השלישית במכילתא, אשר מבינה לכאורה אף היא ש"ואם אסון יהיה" מדבר בהריגה במתכוון, אלא שאם כן שוב אין כאן כל חידוש, כי בהריגה שבמתכוון בוודאי יש לומר "ונתת נפש תחת נפש", וזה כבר נאמר לנו למעלה "מכה איש ומת". מסתבר שבשל כך אומר רב יצחק במכילתא "ומה תלמוד לומר "וכי ינצו אנשים"? לפי שהוא אומר "ואיש כי יכה כל נפש אדם", שומע אני אף בן שמונה, תלמוד לומר "וכי ינצו אנשים", מגיד שאינו חייב עד שהרג בן-קיימא. ונראה שכוונתו לומר, אין פסוקנו בא להורות אלא שאין חיוב מיתה בעובר שאינו שלם ומובן מאליו שצריך לראות את העובר המופל כבן ח חדשים, כאינו בר קיימא. ואם אסון יהיה – לפיתרגום השבעים עלול לערער דברינו, שכן בתרגומם "ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון", "ואם אסון יהיה". אפשר שהחליפו "אסון" ב"אישון" כפי שסבר Z.Frankel (Ueber den Einfluss usw. 80), או שביקשו ליתן תרגום מבאר כפי שטוען A.Geiger (437,Urschrift). מכל מקום השבעים סוברים, שגם ההורג עוּבר במעי אמו כשהוא שלם, חייב מיתה. פילון (de special leg II 314) מבאר חוק זה על פי תפישת השבעים באמרו, שבעובר שאינו שלם נענש המכה מצד אחד על שום שרירות לבו ומצד שני על שום שהפריע את יציאתו לחיים של יצור אנושי. ההורג עובר מושלם לעומת זה נהרג על שום שהוא כמו זה ההורס פסל מושלם ברגע שהפסל מבקש להוציאו לאור עולם. דעה זו של האלכסנדרינים עומדת בניגוד גמור למסורת התלמודית, לפיה אין ישראל נענש בשל המתת עובר. רק ביחס לבן-נח אומר רבי ישמעאל (סנהדרין נז, ב) שהוא "נהרג אף על העוברין", אבל לא כן ישראל (השוה רמב"ן לנדה מד, ב ותוס' שם ד"ה איהו מיית ברישא ותוס' סנהדרין פד, ב ד"ה הוה אמינא אפילו נפלים). גם יוסף בן מתתיה מייצג את התפישה התלמודית, שכאשר רק העובר מת, אין אלא עונש כסף, ואילו עונש מוות יש רק כאשר האם מתה (קדמוניות היהודים ד, ח, לג). ומעניין לציין שיוסף בן מתתיה מדבר על עונש ממון כפול, האחד שקובעים אותו השופטים, מפני שהזיק לציבור – "הפחית את האוכלוסין על ידי המתת העובר ברחם", והאחר – סכום כסף לבעל. ואכן אפשר היה להניח, יחד עם A.Geiger, שהדעה האחרונה במכילתא עולה בקנה אחד עם דעת השבעים, שהמלים "ולא יהיה אסון" מדברות על אודות בן ח חדשים, כלומר עובר שאינו שלם. ברם, לא רק שקשה מאוד לקבל שהמכילתא תחלוק על הלכה מקובלת בכל הספרות התלמודית כאקסיומה, כדבר שאין עליו עוררים (אפילו לר' ישמעאל בסנהדרין שם שהוא על פי A.Geiger נציגה של ההלכה העתיקה), ואשר גם יוסף בן מתתיה מציגה כמוחלטת, אלא גם לא יהיה זה הולם לטעון שלפי המכילתא בא הכתוב ללמד, שאין חייבים מיתה על המתת עובר במעי אמו, כאשר הלכה זו כלל אינה צריכה נימוק. פילון רואה צורך לנמק את עונש הממון שבמקרה זה (למה לא תאמר המכילתא שכתובנו בא ללמד, שיש עונש מיתה על המתת עוברין בני קיימא, מכיוון שכה רבים מתנגדים להלכה כזו? על כן נראה לנו לקיים את פירושנו הראשון לקטע זה שבמכילתא, דהיינו שבא"י תמיד היה מקובל שישראל ההורג עוברין אינו חייב מיתה, ורק האלכסנדרינים היו בדעה אחרת. בסופו של דבר אין להסיק מדברי המכילתא דבר, שכן אותו המשפט נאמר גם למעלה, בקשר לפסוק (יב) "מכה איש ומת" ושם מקורו. וכה נאמר שם: "איש כי יכה כל נפש אדם (ויקרא כד, יז) שומעני אף בן שמונה במשמע, תלמוד לומר "מכה איש", מגיד שאינו חייב עד שיהרוג בן קיימא". הדרשן מוכיח מן התיבה "איש" שהנהרג צריך להיות בן-קיימא, ונראה שאותה דרשה דורש ר' יצחק מן התיבה "אנשים" שבכאן, שכן ר' יצחק סובר, שאין כל מקום לחייב מיתה את המכה כאשר היה אסון לאשה, שהרי כלל לא התכוון להורגה. "ואם אסון יהיה" צריך אפוא בהכרח להיות מוסב על אחד משני היריבים, "האנשים", והביטוי הזה ממעט נפל ועובר בן-שמונה חדשים. ואולם בלתי אפשרי הוא לשים יחד עם A.Geiger בפי ר' יצחק את תפישתם של השבעים, שהרי לפי ר' יצחק אי אפשר לומר: אם העובר היה מושלם, כי אז יומת המכה, שכן הוא סובר, "נתכוון להרוג את זה והרג את זה – פטור". ולפיו לא ייענש אפילו אם נהרגה האם. אמנם אפשר היה לומר, שר' יצחק מבאר "ואם אסון יהיה" - אם הרג במתכוון. ואולם אז מוטב היה להסב את האמור על היריב ולא על האשה, כשהדרש כולו מוסק, כאמור למעלה, מן המלה "אנשים". הקראים מסכימים עקרונית עם האלכסנדרינים ומבארים ש"ולא יהיה אסון" ו"אם אסון יהיה" מוסבים הן על האשה והן על העוברים – כן כתב בעל "כתר תורה" ("מבחר" מפרש אפילו שפסוקים אלה מוסבים על העוברים בלבד), וכן גם Keil. כנגד ביאור כזה טוענת המכילתא: "...או "לא יהיה אסון" לא באשה ולא בוולדות, אלא אם אמרת כן, אף הוא צריך ליתן שכר חיה". אילו נולדו העוברים חיים ושלמים בלא כל נזק, בשביל מה היה צריך להעניש את המכה? ושמא אף מגיע לו שכר כלשהו? משום כך נאלצו השבעים וגם פילון להניח, ש"ולא יהיה אסון" מדבר במקרה שנהרג עובר בלתי-שלם, אלא שאין זה מתיישב עם פשוטו של מקרא, והם כביכול אנסו את הכתוב. אמנם טוענים הקראים, שעונש הממון הוא בעבור צערה של האשה, אך אם כן יש לשאול" מדוע זה ישית הבעל את העונש עבור צערה של האשה, מדוע צריך כאן הלכה מיוחדת ומדוע אין מקרה זה כלול בהלכה הכוללת, לפיה המכה את חברו כך שהלה נופל למשכב, חייב בתשלומי צער ושבת? כלומר, אם האשה סבלה כאן כאבים, הרי המכה חייב לשלם כמו כל חובל בחברו. ועוד, אם מדובר בעובר, לא הולם כל האמור אחר "נפש תחת נפש", דהיינו "עין תחת עין, שן תחת שן" וגו'. ולבסוף, אם אמנם מוסב "ואם אסון יהיה" באורח כללי על כל עובר, לרבות עובר בלתי-שלם, הרי יצא שגם על הריגתו של כזה יתחייב המכה עונש מוות, ואין זה מתקבל על הדעת, ויש אפוא לדחות את דעת הקראים. פשוטו של מקרא הכוונה לומר, אם האשה או אחד היריבים נפצע על ידי חברו, כי אז ונתתה – וזוהי פנייה אל השופט 'נפש תחת נפש'.

U. Cassuto Shemot 21:22-23מ״ד קאסוטו שמות כ״א:כ״ב-כ״ג

הכתוב מתחיל: וכי ינצו אנשים וגו', כדי לתת דוגמה של נגיפת אשה הרה בשוגג, ואף כאן, כפי שראינו למעלה, דיבר החוק בהווה. ואחר כך הוא מפרט: ונגפו שלא בכוונה אשה הרה, כלומר שאחד מבעלי הריב, יהיה מי שיהיה מתוכם (ומשום כך בא הפועל ונגפו בריבוי), ויצאו ילדיה מחמת הנגיפה (יהיה העובר מה שיהיה, זכר או נקבה, אחד או שניים, ומשום כך בא גם כאן הריבוי הכללי כמו בפועל ונגפו), ולא יהיה אסון, כלומר שלא תמות האשה ולא ימותו הילדים, ענוש יענש הנוגף עונש ממון כאשר ישית עליו, יטיל עליו, בעל האשה, לפי מידת הנזק ולפי התנאים המיוחדים של התאונה, ונתן הנוגף את סכום העונש לבעל האשה בפלילים, על פי פסק בית דין שיאשר את תביעתו של בעל האשה ויכריח את הנוגף לשלם, שהרי אי אפשר להניח את קביעת הסכום לרצונו החפשי של הבעל, ומצד שני אין בכוחו של הבעל להכריח את הנוגף לשלם אם יסרב. ואם אסון יהיה, כלומר אם תמות האשה או ימותו הילדים, ונתתה נפש תחת נפש עין תחת עין וגו': אתה, הדיין (או אתה, ישראל, על ידי הדיין בא כוחך), תנקוט בשיטה של נפש תחת נפש וגו'... ואם כן אפוא, כאן בפיסקתנו פירוש הביטוי נפש תחת נפש יהיה זה, שהנוגף שלא בכוונה חייב לשלם לבעל האשה את ערך חייה של האשה אם תמות, ושל ילדיה אם ימותו; והבאת ראשית הנוסחה גררה אחריה את ההמשך כולו אף על פי שאינו עניין לכאן: עין תחת עין, שן תחת שן (שני איברים אלו רגילים להיזכר במיוחד במסורת המשפטית של המזרח), יד תחת יד, רגל תחת רגל, כויה תחת כויה, פצע תחת פצע, חבורה תחת חבורה.