Kayin's Sacrifice Rejected/5

EN/HEע/E

Kayin's Sacrifice Rejected

Sources

Bereshit 4:1-15בראשית ד׳:א׳-ט״ו

(א) וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'. (ב) וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. (ג) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'. (ד) וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. (ה) וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. (ו) וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. (ז) הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ. (ח) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ. (ט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי. (י) וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה. (יא) וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ. (יב) כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ. (יג) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל ה' גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא. (יד) הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי. (טו) וַיֹּאמֶר לוֹ ה' לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ.

Septuagint Genesis 4:3-5תרגום השבעים בראשית ד׳:ג׳-ה׳

(3) And it was so after some time that Cain brought of the fruits of the earth a sacrifice to the Lord. (4) And Abel also brought of the first born of his sheep and of his fatlings, and God looked upon Abel and his gifts, (5) but Cain and his sacrifices he regarded not, and Cain was exceedingly sorrowful and his countenance fell.

Philo, On the Sacrifices of Abel and Cain XII-XIII (51-52)פילון על קרבנות הבל וקין י״ב-י״ג (52-51)

(51) The consequence of which conduct of his was that "Every shepherd of sheep is an abomination to the Egyptians." For every man who loves his passions hates right reason as the governor and guide to good things; just as foolish children hate their tutors and teachers, and every one who reproves them or corrects them, or would lead them to virtue. But Moses says that he "will sacrifice the abominations of the Egyptians to God." namely the virtues which are faultless and most becoming victims, which every foolish man abominates. So that very appropriately, Abel, who brought the best offerings to God, is called a shepherd; but he, who offered every thing to himself and to his own mind, is called a tiller of the earth, namely Cain. (52) And it came to pass after some days that Cain brought of the fruits of the earth as an offering to the Lord. Here are two accusations against the self-loving man; one that he showed his gratitude to God after some days, and not at once, the other that he made his offering from the fruits, and not from the first fruits, which have a name in one word, the first fruits.

Philo, Questions and Answers on Genesis I:59-62פילון שאלות על ספר בראשית א׳: 62-59

(59) Why the sacred historian first describes the employment of the younger brother, Abel, saying: "He was a keeper of sheep; but Cain was a cultivator of the earth?" Since, although the virtuous son was in point of time younger than the wicked son, yet in point of virtue he was older. On which account, on the present occasion, when their actions are to be compared together, he is placed first. Therefore one of them exercises a business, and takes care of living creatures, although they are devoid of reason, gladly taking upon himself the employment of a shepherd, which is a princely office, and as it were a sort of rehearsal of royal power; but the other devotes his attention to earthly and inanimate objects. (60) Why Cain after some days offers up the first-fruits of his fruits, but when it is said that "Abel offered up first-fruits of the first-born of his flock and of the fat," "after some days" is not added? Moses here intimates the difference between a lover of himself, and one who is thoroughly devoted to God; for the one took to himself the first-fruits of his fruits, and very impiously looked upon God as worthy only of the secondary and inferior offerings; for the expression, "after some days," implies that he did not do so immediately; and when it is said that he offered of the fruits, that intimates that he did not offer of the best fruits which he had, and herein displays his iniquity. But the other, without any delay, offered up the first-born and eldest of all his flocks, in order that in this the Father might not be treated unworthily. (61) Why, when he had begun with Cain, he still mentions him here in the second place, when he says: "And God had respect unto Abel and unto his offerings; but unto Cain and unto his sacrifices he paid no attention?" In the first place, because the good man, who is by nature first, is not at first perceived by the outward senses of any man except in his own turn, and by people of virtuous conduct. Secondly, because the good and the wicked man are two distinct characters; he accepts the good man, seeing that he is a lover of what is good, and an eager student of virtue; but he rejects and regards with aversion the wicked man, presuming that he will be prone to that side by the order of nature. Therefore he says here with exceeding fitness, that God had regard, not to the offerings, but to those who offered them, rather than to the gifts themselves; for men have regard to and regulate their approbation by the abundance and richness of offerings, but God looks at the sincerity of the soul, having no regard to ambition or illusion of any kind. (62) What is the meaning of the distinction here made between a gift and a sacrifice? (see LXX Genesis 4:3-5). The man who slays a sacrifice, after having made a division, pours the blood around the altar and takes the flesh home; but he who offers it as a gift, offers as it should seem the whole to him who accepts it. Therefore, the man who is a lover of self is a distributor, like Cain; but he who is a lover of God is the giver of a free gift, as was Abel.

Philo, On Joseph 2פילון על יוסף ב׳

Now, this man began from the time he was seventeen years of age to be occupied with the consideration of the business of a shepherd, which corresponds to political business. On which account I think it is that the race of poets has been accustomed to call kings the shepherds of the people; for he who is skillful in the business of a shepherd will probably be also a most excellent king, having derived instruction in those matters which are deserving of inferior attention here to superintend a flock of those most excellent of all animals, namely, of men.

Philo, On the Life of Moses I:XI (60-62)פילון על חיי משה א׳:ס׳-ס״ב

(60) And after his marriage, Moses took his father-in-law's herds and tended them, being thus instructed in the lessons proper to qualify him for becoming the leader of a people, for the business of a shepherd is a preparation for the office of a king to any one who is destined to preside over that most manageable of all flocks, mankind, just as hunting is a good training-school for men of warlike dispositions; for they who are practising with a view to learning the management of an army, previously study the science of hunting, brute animals being as some raw material exposed to their attacks in order for them to practice the art of commanding on each occasion of war or of peace, (61) for the pursuit of wild beasts is a training-school of strategy to be developed against enemies, and the care and management of tame animals is a royal training for the government of subjects; for which reason kings are called shepherds of their people, not by way of reproach, but as a most especial and pre-eminent honour. (62) And it appears to me, who have examined the matter not with any reference to the opinions of the many, but solely with regard to truth (and he may laugh who pleases), that that man alone can be a perfect king who is well skilled in the art of the shepherd, being thus instructed as to more important matters by experience of the inferior animals; for it is impossible for great things to be brought to perfection before small ones.

Josephus Antiquities 1:2:1

Adam and Eve had two sons: the elder of them was named Cain; which name, when it is interpreted, signifies a possession: the younger was Abel, which signifies sorrow. They had also daughters. Now the two brethren were pleased with different courses of life: for Abel, the younger, was a lover of righteousness; and believing that God was present at all his actions, he excelled in virtue; and his employment was that of a shepherd. But Cain was not only very wicked in other respects, but was wholly intent upon getting; and he first contrived to plough the ground. He slew his brother on the occasion following: They had resolved to sacrifice to God. Now Cain brought the fruits of the earth, and of his husbandry; but Abel brought milk, and the first-fruits of his flocks: but God was more delighted with the latter oblation, when he was honored with what grew naturally of its own accord, than he was with what was the invention of a covetous man, and gotten by forcing the ground; whence it was that Cain was very angry that Abel was preferred by God before him; and he slew his brother, and hid his dead body, thinking to escape discovery. But God, knowing what had been done, came to Cain, and asked him what was become of his brother, because he had not seen him of many days; whereas he used to observe them conversing together at other times. But Cain was in doubt with himself, and knew not what answer to give to God. At first he said that he was himself at a loss about his brother's disappearing; but when he was provoked by God, who pressed him vehemently, as resolving to know what the matter was, he replied, he was not his brother's guardian or keeper, nor was he an observer of what he did. But, in return, God convicted Cain, as having been the murderer of his brother; and said, "I wonder at thee, that thou knowest not what is become of a man whom thou thyself hast destroyed." God therefore did not inflict the punishment [of death] upon him, on account of his offering sacrifice, and thereby making supplication to him not to be extreme in his wrath to him; but he made him accursed, and threatened his posterity in the seventh generation. He also cast him, together with his wife, out of that land. And when he was afraid that in wandering about he should fall among wild beasts, and by that means perish, God bid him not to entertain such a melancholy suspicion, and to go over all the earth without fear of what mischief he might suffer from wild beasts; and setting a mark upon him, that he might be known, he commanded him to depart.

Bereshit Rabbah 22:5בראשית רבה כ״ב:ה׳

ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' מן הפסולת, לאריס רע שהיה אוכל את הבכורות, ומכבד למלך את הסייפות.

Tanchuma Bereshit 9מדרש תנחומא בראשית ט׳

ויהי מקץ ימים ויבא קין וגו', יש מקץ שנה ויש שנתים ויש ימים ויש ארבעים שנה אמרו חז"ל בני ארבעים שנה היו קין והבל, ויבא קין מפרי האדמה מהו מן מותר מאכלו, ורבנן אמרו זרע פשתן היה, והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן. לפיכך נאסר צמר ופשתים שנא' (דברים כ"ב) לא תלבש שעטנז וגו' ואמר הקדוש ברוך הוא אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת זכאי לפיכך נאסר.

Tanchuma (Buber) Shemot 10תנחומא (בובר) שמות י

ד"א ה' צדיק יבחן, אמר הוא בוחן הצדיקים במרעה, דוד נבחן במרעה, שנאמר מאחר עלות הביאו לרעות וגו' (תהלים עח עא), עמוס נבחן במרעה, ויקחני ה' מאחרי הצאן (עמוס ז טו), אף משה נבחן במרעה, שנאמר ומשה היה רועה וגו' (שמות ג א).

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 4:3תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית ד׳:ג׳

And it was at the end of days, on the fourteenth of Nisan, that Kain brought of the produce of the earth, the seed of cotton (or line), an oblation of first things before the Lord;

והוה מסוף יומיא בארבסר בניסן ואיתי קין מאיבא דארעא מדרע כיתנא קרבן ביכוריא קדם ייי.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 4:8תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית ד׳:ח׳

And Kain said to Habel his brother, Come, and let us two go forth into the field. And it was that when they two had gone forth into the field, Kain answered and said to Habel, I perceive that the world was created in goodness, but it is not governed (or conducted) according to the fruit of good works, for there is respect to persons in judgment; therefore it is that thy offering was accepted, and mine not accepted with good will.Habel answered and said to Kain, In goodness was the world created, and according to the fruit of good works is it governed; and there is no respect of persons in judgment; but because the fruits of my works were better than thine, my oblation, before thine, hath been accepted with good will.Kain answered and said to Habel, There is neither judgment nor Judge, nor another world; nor will good reward be given to the righteous, nor vengeance be taken of the wicked.And Habel answered and said to Kain, There is a judgment, and there is a Judge; and there is another world, and a good reward given to the righteous, and vengeance taken of the wicked.And because of these words they had contention upon the face of the field; and Kain arose against Habel his brother, and drave a stone into his forehead, and killed him.

ואמר קין לות הבל אחוהי איתא וניפוק תרוינן לברא והוה כד נפקו תרויהון לברא עני קין ואמר להבל מסתכל אנא דברחמין אתברי עלמא אבל לא כפירי עובדין טבין הוא מידבר ומסבאפין אית בדינא מן בגלל מה אתקבל קרבנך ברעוא וקרבני מני לא איתקבל ברעוא עני הבל ואמר לקין ברחמין איתברי עלמא וכפירי עובדין טבין הוא מידבר ומסבאפין לית בדינא ועל דהוו פירי עובדיי טבין מדידך וקדמין לדידך אתקבל קרבני ברעוא עני קין ואמר להבל לית דין ולית דיין ולית עלם אחרן ולית למיתן אגר טב לצדיקיא ולית למתפרעא מן רשיעיא עני הבל ואמר לקין אית דין ואית דיין ואית עלם אחרן ואית למיתן אגר טב לצדיקיא ואית למיתפרעא מן רשיעיא ועל עיסק פיתגמיא האיליין הוו מתנציין על אנפי ברא וקם קין על הבל אחוהי וטבע אבנא במיצחיה וקטליה.

Pirkei DeRabbi Eliezer 21פרקי דרבי אליעזר כ״א

ר' יוסף אומר קין והבל תאומים היו שנ' ותהר ותלד את קין, בההוא שעתה אוסיפת למילד, ותוסף ללדת את אחיו את הבל ויהי קין איש אוהב לזרוע ויהי הבל איש אוהב לרעות צאן, זה נותן ממלאכתו מאכל לזה, והגיע לילו יום טוב בפסח וקרא אדם לבניו ואמר להן עתידין ישראל להקריב קרבנות פסחים הקריבו גם אתם לפני בוראכם, והביא קין מותר מאכלו קליות זרע פשתן, והביא הבל מבכורות צאנו ומחלביהן כבשים שלא נגזזו לצמר, ונתעבה מנחת קין ונתרצה מנחת הבל, שנ' וישע ה' אל הבל ואל מנחתו.

Rashi Bereshit 4:3רש״י בראשית ד׳:ג׳

מפרי האדמה OF THE FRUIT OF THE GROUND – of the worst fruits (ib.); there is an Agada which says that it was linseed (Tanchuma).

מפרי האדמה – מן הגרוע, יש אגדה שאומרת זרע פשתן היה.

Rashi Bereshit 4:4רש״י בראשית ד׳:ד׳

וישע AND HE HAD REGARD – Fire descended from heaven and consumed his offering.

וישע – ירדה אש וליחכה מנחתו.

Lekach Tov Bereshit 4:3לקח טוב בראשית ד׳:ג׳

ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה – ג' היו להוטים אחרי אדמה ולא נמצא בהן תוחלת. קין, ונח, ועוזיהו, קין שאמרנו, נח ויחל נח איש האדמה (בראשית ט כ), עוזיהו איכרים וכורמים בהרים ובכרמל (היו לו) כי אוהב אדמה היה (דה"ב כו י).

Lekach Tov Bereshit 4:5לקח טוב בראשית ד׳:ה׳

ואל קין ואל מנחתו לא שעה. שלא נאכל קרבנו. ד"א וישע ה' אל הבל. שנתברכו עסקיו. ואל קין לא שעה, שלא נתברכו. ויחר לקין מאד ויפלו פניו. נעשה כאור.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 4:3אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ד׳:ג׳

מקץ ימים – שעבד קין את האדמה, והמנחה הביא אל המקום שקבע לתפלתו, ולא ישרו בעיני דברי האומרים כי המנחה הביאה אל אביו. ובעבור שהוא כתוב מבכורות צאנו, יש סמך כי לא הביא קין מהבכורים.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 4:4אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ד׳:ד׳

וישע – כמשקל ויחר לקין מאד (בראשית ד':ה'), וטעמו כמו קבל, והקרוב אליו שעו מני (ישעיהו כ"ב:ד'), כדרך סוד הקרבן. ויתכן שירדה אש ודשנה מנחת הבל, ולא מנחת קין.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 4:3-7ר׳ יוסף בכור שור בראשית ד׳:ג׳-ז׳

(ג) מפרי האדמה – ואין כת{ו}ב בקורבנו לשון חלב, דלא כתב מחלב כליות חטה (דברים ל"ב:י"ד), שלא הביא מן המוטב. ובהבל כתיב: חלביהן – שהביא מן המוטב. {משום הכי לא שעה אל קין, משום דקין לא הביא מנחה אלא לאחר הימים, כדכתיב: ויהי מקץ הימים ויביא קין מפרי האדמה מנחה לה', כלומר לאחר שהיה שבע. אבל הבל הביא מבכורות, כלומר קודם שטעם כלל.} (ד) וישע הקב"ה אל הבל ואל מנחתו – נתרצה בהבל ונתרצה בקרבנו. (ה) ואל קין ואל מנחתו לא שעה – מאס בקין ומאס במנחתו, ועשה להם אות שידעו. כי כן פירשו לנו רבותינו: כי באש ענה להבל, שירד אש מן השמים ויאכל את העולה ואת המנחה, ועל קרבנו של קין לא ענה באש. ונראה, כי כן דרך אש לבא בקרבן המרוצה, כמו: במשכן (ויקרא ט':כ"ד), ובמקדש (דברי הימים ב ז':א'), ובאליהו (מלכים א י"ח:ל"ח). ויפלו פניו – הראה פנים זועפות. והרגיש הבל כי היה שוטם אותו ומתקנא בו, והיה משתמר ונזהר ממנו בסתמא. (ז) הלא אם תטיב – שתביא קרבן מהודר. שאת – אני אשא פניך. ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ – כאדם שאומר: הנה אויבך רובץ על הפתח ואורב אותך שם, כלומר: הנה החטא אשר עשית אורב לך לקלקלך. כי ודאי חטא הוא להביא דבר שאינו הגון לפני הקב"ה, כדכתיב: ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו (במדבר י"ח:ל"ב), הא לא תרימו מן חלב המוטב, תשאו חט{א}. וכן הוא אומר: הקריבהו נא לפחתך הירצך וגו' (מלאכי א':ח'). ואליך תשוקתו – שהוא מתאוה לקלקלך. ואתה תמשול בו – אם תרצה להטיב, לא יוכל לך.

Chizkuni Bereshit 4:7חזקוני בראשית ד׳:ז׳

הלוא אם תיטיב שאת – לשון דורון כמו וישא משאות מאת פניו כלומר, אם תיטיב הדורון שתחזור ותביא דורון אחר מתקבל מוטב ואם לא תיטיב הדורון לפתח חטאת רבץ לפתח דבריך החטא שמור שלא תוכל לנקות עצמך בדברים.

Ralbag Bereshit Beur HaParashah 4:2-5רלב״ג בראשית ביאור הפרשה ד׳:ב׳-ה׳

(ב) וזכר שהוסיפה עוד ללדת זכר, ונקרא שמו 'הבל', ולא נזכרה הסיבה למה קראוהו כן. ואולי היה קְטַן־השיעור ביחס אל קין שנולד ראשונה. או היה זה על העתיד לקרות לו, רוצה לומר שמת ולא נשאר לו שארית כלל, ואולם קין נתקיים המציאות לו זמן ארוך. וכזה תמצא שנקרא פלג על שם העתיד, 'כי בימיו נפלגה הארץ' (י, כה). ואולם ידע אדם זה בדרך הקסם או הנבואה, כי חכם גדול היה עד שקרא שמות לכל הבעלי חיים, כמו שקדם. ואם כבר התבאר מדברינו שזה היה משל להודיע טבע הצורה האנושית, הנה על כל פנים יחוייב שנודה שהיה לו יתרון הַכְשֵר חכמה עד שכבר השיג חכמת הטוב והרע תכף שהתבונן בזה, כמו שהתבאר במה שקדם. והנה כשגדלו קין והבל המציאו שני מינים מהמלאכות, אשר הם נפלאים מאד. האחת היא ידיעת המזונות הנאותות למין מין מהבעלי חיים, כי בזה מהקושי והעומק החזק בהגעתו. והנה אזכור לך קצת מהנפלא מזה הענין: והוא, שאתה תמצא הבעל חיים שיתהוה בו המשי, שהוא תחילה כדמות ביצה קטנה, ויתהוה ממנה תולעת בעת ידוע מהשנה, וזה התולעת לא יאכל זולת עלה עץ הבכא, ויקרו בענינו פליאות רבות מפורסמות למי שראה זאת ההויה. וזה, שזה התולעת, כשהגיע לגודל־מה, ישוב במדרגת הביצה ויתהוה ממנו הבעל חיים העושה הביצים אשר יתהוה מהם התולעת שקדם זכרו. ומזה הבעל חיים יתהוה המשי, והוא גם כן ניזון מעלה עץ הבכא. ולזה יצטרך זה הבעל חיים במציאותו אל עֵזֶר מהאדם. והנה ישאל שואל: מתי יתכן שהגיעה לאדם זאת הידיעה? כי הגעתה בדרך הנסיון הוא רחוק — כאילו תאמר שיביאו לו המזון הפלוני ויראו אם יאכלֵהו, וכן עד שהגיעו אל המזון ההוא המיוחד לו. וזה, כי לא יוכל לעמוד זה הבעל חיים כל זה הזמן הצריך לזה בזולת מזון. גם אי אפשר שנאמר שזה התולעת התנועע אליו, כי לא יתכן שתִּשְׁלַם לו זאת התנועה, וזה מבואר למי שראה אותו. ובכלל, הנה הגעת הידיעה הזאת בנסיון או בדרך המקרה הוא ענין רחוק, ולזה יהיה הגעת זאת המלאכה וכיוצא בה צריך אל שפע אלהי. וכבר יהיה האדם מוכן לקבל זה השפע מעת הבריאה, לפי האומנות והחכמה אשר יִמָּצֵא יותר מוכן לה לפי המערכת; הלא תראה שגלינוס, וזולתו מהרופאים, סיפרו שכבר הגיעו להם בזאת החכמה הודעות רבות בחלום, וכן יקרה בשאר המלאכות; כי להתבודד האדם במלאכה ההיא תמיד, יקרה לו שתִּטֶּה מחשבתו בעניני זאת המלאכה אשר הוא חוקר בה, ותגיע לו ההודעה בחלום או בנבואה בדברים ההם. וכבר דיברנו בזה בשני מספר מלחמות ה' באופן שלם. והמין השני מהמלאכות אשר המציאום, הוא ידיעת המזונות המיוחדים לצמח צמח. וכבר ידעת כי מזון הצמח הוא מהעפר והמים, ויתחלפו הצמחים בזה, שקצתם לא יגדל אלא במקום מיוחד מהארץ, וקצתם במקום שני, לפי התחלף צמח צמח, עד שכבר יאמרו עובדי האדמה: זאת הארץ היא ראויה לזרע פלוני, וזאת לזרע פלוני. וכן יתחלפו באופן העבודה הצריכה לארץ כדי שיתערב בה המים, ובעבודה הצריכה לצמח בעצמו. והשגת הידיעה בזאת המלאכה הוא גם כן ענין נפלא מאד, ולזה זכרה התורה מי היו הממציאים אלו המלאכות. וזכרה בהבל שהיה רועה צאן שהוא מין אחד מהבעלי חיים, כי זה דרך התורה, כמו שהתבאר במקום הראשון, רוצה לומר שתקח התורה המין תמורת הכולל. והנה, אם כן, הבל הוא שהמציא זאת המלאכה, וקין המציא מלאכת עבודת האדמה. וזכר תחילה מלאכת המצאת המזונות למין מין מהבעלי חיים, לפי שהיא יותר נכבדת מעבודת האדמה; וזה לשתי סיבות: האחת — לפי שהנושא אשר תשגיח בו הוא יותר נכבד מהנושא אשר תשגיח בו עבודת האדמה, כי החי הוא יותר נכבד מהצמח; והשנית — שכבר יִמָּצֵא שיגיע יותר - בהמצאת מזונות הבעלי חיים - התכלית אשר כֻּוַּן בו, ממה שיגיע בעבודת האדמה התכלית אשר כֻּוַּן בו. וזה, שהבעל חיים, כשיזון במזון נאות לו — יצמח ויתן פריו באופן הראוי, אם לא יִמָּנַע זה לסיבה מחוץ, כאילו תאמר מפני האויר המקיף ומה שיִּדְמֶה לו מהסיבות אשר מחוץ; ואולם עבודת האדמה כבר תהיה באופן שלם, ולא יגיע ממנה התכלית הראוי, להיות הצמח צריך בזה אל המטר, ולפעמים לא יבוא המטר לצמח לפי הראוי. (ג-ד) והנה קין והבל היו חכמים גדולים, לפי מה שסיפרנו מהם, ולזה כשהגיע להם התכלית המכוון ממלאכתם, הביא כל אחד מפריו מנחה לה'. וזאת המנחה היתה — לפי מה שאחשוב — שהם כבר השיגו שכל מה שיתחדש מזה הוא מסודר מאת ה' יתעלה, והוא הפועל אותו על דרך האמת; או אולי הקריבו מהם קרבן לה' יתעלה, מפני שהם השיגו כי הכל הוא מאתו. והנה הגיע רצון מה' יתעלה אל הבל ואל מנחתו — רוצה לומר שכבר נמצא תמיד מגיע ממלאכתו התכלית המכוון בה; (ה) ולא הגיע רצון מה' יתעלה אל קין ואל מנחתו — וזה, שכבר עשה מלאכתו לפי הראוי, ולא הגיע ממנה התכלית, כאשר לא בא המטר באופן הראוי. והנה מפני זה כעס קין כעס גדול, ובוש כשלא הגיע התכלית אשר קיוה לו, כטעם 'בֹּשׁוּ כִי בָטָח' (איוב ו, כ); 'לא עתה יֵבוֹשׁ יעקב' (ישעיהו כט, כב).

Ran Bereshit 4:3ר״ן בראשית ד׳:ג׳

וספר עוד שהבל גם כן הביא מבכורות צאנו ומחלבהן, והלשון מורה אצלי שהבל מצד שנתעורר לזה קין נתעורר גם הוא.

Tzeror HaMor Bereshit 4צרור המור בראשית ד׳

ותוסף ללדת את אחיו את הבל. רמז בזה שאע"פ שהיה צדיק היה אחיו של קין לפי רוב זוהמת חוה. ולזה אמרו ז"ל שנולדו עמו שתי תאומות בענין שתתחלק הזוהמא בשלשתם. וזהו את אחיו את הבל שני ריבויים ולפי שיצא קין בראשונה הוא ותאומתו ואח"כ יצא הבל עם ב' תאומות הי' הבל דבק בשם יותר מקין ולכן היה אומנותו רועה צאן כמוזכר באבות הראשוני'. ולכן וירעם בתום לבבו אבל קין נטה אחר עבודת האדמה ואחר התענוגים ולכן נאמר בו ויהי מקץ ימים לפי שנתדבק במדת הדין ובזוהמת אמו כמו קץ שם לחושך וכן קץ כל בשר בא לפני שהוא מכלה מנפש ועד בשר והאות הריגת הבל. ואות שנית מנחתו שהביא מפרי האדמה מה שלא נזכר בתורה קרבן כזה. ועוד שאמרו שהיה זרע פשתן וסימנם סופי אותיות קרבן במילואם כזה. קוף ריש בית נון והוא פשתן וזהו שעטנז וערבוב כאומרו לא תלבש שעטנז צמר ופשתים. ולכן לקחוהו לעבודה זרה כדתיב ובושו עובדי פשתים שריקות. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו זה מורה על צדקתו שנדבק בקרבן התורה דכתיב והקריב מזבח השלמים אשה לה' את החלב. ועם כל זה אחר שהיה בו קצת מזוהמת אמו אמר בו והבל גם הוא הביא מבכורות צאנו כאחיו. ועוד שנראה שהיה נגרר אחר אחיו ולפי שהביא קין בראשונה הביא גם הוא ולא נתעורר מעצמו. ואולי עשה כן לכבודו כדין התורה ואת לרבות אחיך הגדול ולכן לא רצה להקריב לפני אחיו הגדול. ולכן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ועוד שהיה כדין קרבן התורה. ואל קין ואל מנחתו לא שעה לפי שלא היה כדין התורה לכן לא הביט אליו ולא ירדה אש מן השמים אבל להבל פנה אליו ואל מנחתו וירדה אש מאת ה' ותאכל את החלבים. ויחר לקין מאד שהוא הקריב ראשונה ונתן הערה לאחיו והיה ראוי לקבל מנחתו ראשונה ויפלו פניו על שלא קבל מנחתו כלל.

Abarbanel Bereshit 4, Questions 3-5אברבנאל בראשית ד׳ שאלות ג׳-ה׳

השאלה הג' למה זה נעש' הבל רועה צאן כי הנה קין היותו עובד אדמה היה מן הראוי כדי שישבע לחם אבל הבל אם לא הותרה להם אכילת הבשר מדוע בחר לרעות צאן ולא יאכל ממנה והנה הכתוב עשה מלאכת הבל יותר נבחרת ממלאכת קין עד שמפני זה עם היות הבל הוא הקטן ספר מלאכתו ראשונה ומלאכת קין באחרונה כמ"ש ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה... השאלה הד' למה זה התעוררו קין והבל להביא מנחה לה' והנה אדם כפי פשט הכתוב לא הקריב קרבן וגם שם בנו וחנוך ומתושלח ושאר הראשונים הטובים הישרים בלבותם לא הקריבו קרבן ומאין לו לקין והבל להקריבו כי אם נח הקריב היה להודות לשם ה' על הצלתו. השאלה הה' למה לא שעה השם אל קין ואל מנחתו כמו ששעה אל הבל ואל מנחתו האם היה מפני שהיתה מנחת הבל מבכורות צאנו ומחלבהן יותר חשובה ממנחת קין שהיה מפרי האדמ' בלבד ואז"ל שהיה זרע פשתן כבר שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים וכן הוא בתורה וסדר הקרבנות יוכיח.

Abarbanel Bereshit 4אברבנאל בראשית ד׳

והנכון בעיני שקין לקח לו אומנות לעבוד את האדמה לפי שלא היה ירא אלהים ולא חשש לקללת ארורה האדמה בעבורך שנאמרה לאדם אביו. גם שראה שהיה הצומח המדרגה הראשונה ממדרגות החיים ואחר שהיה האדם עפר ואל עפר תשוב בחר לנחלה לו עבודת האדמה להיותו נרדף אחר הדברים החמריים והקנינים המדומים ולכן נקרא קין מלשון קנין. אמנם הבל להיותו גדול הלב רודף אחר הכבוד המדומה והשררה נעשה רועה צאן מנהיג ורודה בב"ח שהוא יותר נכבד מהצומח ולכן היה שר וגדול ביניהם ומנהיגם בנאות דשא ירביצם על מי מנוחות ינהלם כרועה הטוב ולזה נקרא הבל כי הכבודות והשררות הבל המה מעשה תעתועים. וכמו שהיו שניהם קין והבל בני חוה ומבטן א' בפעם אחת יצאו כן היו מלאכותיהם מפועל השכל המעשי ומידיעת הטוב והרע אשר התחילה אמם לאכול ממנו. והיה קין הבכור שיצא ראשונה כמו שהצומח יקדם לחי המרגיש והקנינים יקדמו בזמן אל הכבוד לפי שבאמצעותם יהיה האדם נכבד והנה התורה האלהית נתנה טעם אמתי לקריאת שמותיהם במה שאמרה ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה ופי' הכתוב יהיה כן ויהי שמו של הילד השני הבל בעבור שהיה רועה צאן מתעסק בהנהגה והשררה שכלו הבל ורעות רוח וקין היה זה שמו לא מפני שאמרה אמו קניתי איש את ה' אלא לפי שהיה עובד אדמה ומרבה בקנינים וימשך מזה שהשמות האלה התורה קראתם לפי עניני אומנותיהם ושבא בכתוב טעם שם הבל כמו שבא טעם שם קין והותרה בזה השאלה הב' שלא אמרה קניתי איש את ה' לתת טעם לשם קין כי אם לבאר כבודה ומעלתה שיצא ממנה איש ושמות קין והבל נזכרו באמרו ויהי הבל רועה צאן. והותרה ג"כ השאלה הג' שהוא מדוע בחר הבל במרעה צאן בהיות אכילת הבשר בלתי מותרת להם שהנה היה זה להיות התעסקותו בחי המרגיש שהיא מדרגה נכבדת מהצומחת גם שהיה הבל מתפרנס בחמאה וחלב מהגבינה מהצאן מהצמר מהעור למלבושו להיותו נכבד מכל בית אביו. והנה הביא קין ג"כ מנחה לה' לא להודות לו על הצלחתם באומנותם אלא לפי שנתחדשה ביניהם קטטה שהיה קין אומר שמלאכתו ואומנותו היתה יותר טובה ונרצית לפניו יתברך להיותו עובד אדמה נותן לחם לכל בשר שכל זולתו יצטרך אליו והוא לא יצטרך אליהם והיא מעלה גדולה. גם שהיו בעבודתו מינים רבים מהפירות וירק עשב שהוא ערבות רב ומלבד זה היה ג"כ מפרי האדמה מוציא הפשתן שבו יכסה האדם ערומיו ולרמוז לזה אז"ל שזרע פשתן הקריב. גם שהיו הקנינים דברים הכרחיים לחיות האדם והחיות הכרחי להשגת שלמותו ולא היתה כן מלאכת הבל כי היא כלה בדברים מדומים את כל אלה ישא רוח. והבל היה אומר להפך זה שאומנותו יותר נכבדת מאומנות קין אם מפאת הנושא שהוא החי המרגיש ומלאכת קין היה צומח. כ"ש שהאדמה נתקללה בעבור אדם וקוץ ודרדר תצמיח אבל לא נתקלל מרעה הצאן ולכן הביא מבכורות צאנו ומחלביהן להגיד על שלמותם וברכתם עם שהיה בהם דברים טובים למאכל מלבד הבשר ר"ל חמאה וחלב ומגז כבשיו יתחמם. ומלבד זה היה ענין ההנהגה והכבוד טוב בעצמו עד שנקרא הקדוש ברוך הוא רועה ישראל והאבות הקדושים ודוד המלך כלם היו עתידין להיות רועי צאן ולא יקרא אחד מהם עובד אדמה ולהיות הקטטה הזאת ביניהם איש איש על מלאכתו אמרו ירא ה' וישפוט. ולכן הביא כל אחד מהם מנחה לה' מפרי אמונתו כדי שידע השם את אשר לו ואת הקדוש יקריב אליו בשלחו אש מן השמים על המנחה היותר נרצית אצלו או בתתו ברכה מופלגת בדבר הנרצה כמו שכתב הרלב"ג. הנה התבאר מזה טעם המנחה הזאת והותרה השאלה הד'. וזכר הכתוב ששעה הקדוש ברוך הוא אל הבל ואל קין ואל מנחתו לא שעה והיה זה אם שירד אש מלפני ה' ותאכל את המנחה כמו שהיה בקרבן נח ובשמיני למלואים ובחנוכת המזבח שעשה שלמה שהוא האות העצמי המורה על הרצון האלהי או ששעה הקדוש ברוך הוא אל הבל שנתן ברכה בפרי הבטן ואל קין ואל מנחתו לא שעה שלא נתנו השמים טלם והארץ לא נתנה יבולה ולא היה זה להיות מנחת הבל טובה ממנחת קין אלא שראה יתברך שהיתה כוונתו של הבל לרדוף אחר המעלה וההשכל יען ההנהגה והכבוד הוא מצרן וסמוך לשכל גם שהכבוד מונע את האדם מכל מדה פחותה ולכן היה הבל נכבד מטבעו שר ושופט על מלאכתו ומנהיג אותו. אבל קין היה עובד אדמה טבעו נוטה אל החמרי אשר קלל השם מבקש המלאכות ודברים מקריים כאלו נעשה בעצמו עבד לאדמה ולקנינים הבהמיים ולא מושל עליהם. גם שהקנינים מבלי הכבוד הם סבת כל פחיתות כי המבקש ההון ולא יחוש אל הכבוד יבא לידי גנבה והגזל ושאר המדות הפחותות הנה אם כן היתה מעלת קין על הבל מבוארת אם מפאת נושא מלאכותיהם ואם בהתעסק קין בדברים המלאכותיים שכל היום יחרוש החורש לזרוע יפתח וישדד אדמתו והבל היה מנהיג הדברים כפי הטבע מבלי מלאכה מעשית. קין היה נבהל להון מבלי הבטה אל הכבוד והבל בורח מכל פחיתות ומבקש כל מעלה ולכן וישע ה' אל הבל שפנה והשגיח בתכונתו הנכבדת שהיה בן חורים מעולה בכל דרכיו ואל מנחתו שהיתה מהחי המרגיש נולד כפי טבעו מבלי מלאכה כלל. ואל קין כפי רוע תכונתו ואל מנחתו שהיא עבודה מלאכותית לא שעה והותרה בזה השאלה הה'.

HaKetav VeHaKabbalah Bereshit 4:3הכתב והקבלה בראשית ד׳:ג׳

רעה צאן – לא לתקות תועלת ושכר בחר לו הבל להיות רועה צאן, כי להיותו לבדו עם אחותו שהיא אשתו ואין בכל הארץ רק אביו ואמו קין ואחותו, מה לו להרבות בעדרי צאן? וכן קין שבחר להיות עובד אדמה, מה לו ליגע בעמל עבודת האדמה בחרישה וכדומה? והיא יגיעה רבה ללא צורך לאנשים המעטים שהיו אז עמהם, לכן נראה כי רועה צאן הוא שם תאר לכל איש המופרש מדרכי ההמון ומתבודד ללון במקומות הרחוקים מבני אדם בל יטרידוהו המיון הבלי מעשי אנשי תבל, והשדה הוא לו מקום מנוחה והשקט כי שם ימצא את נפשו יותר מוכנת להתעורר ולהתרומם להסתכל ברוממות ה' בברואיו הנפלאים, ולסבה זו בחרו אבותינו אברהם יצחק יעקב שבטי יה משה ודוד, להיות רועי צאן, כי זה הוא עסק שאינו מטריד את המחשבה ואינו מכביד עול על הגוף. ובזה הנפש פנויה מכל טרדה, ותוכל לשוטט ברעיונות נשגבות להביט בנפלאות תמים דעים ית' המביאים את האדם אל השלמות האמתי, והבל אף שבשעתו כל המקומות היו ראויים להתבודדות נפשו, מ"מ יכנה הכתוב התבודדותו בשם רועה צאן כמו לדורות הבאים אחריו, ויש בענין רעיית צאן עוד תועלת נפשי כי מעלית נפשיות שבכנסי' המתקדשים והמתטהרים לעבודת ה' ומתרחקים מכל דבר הפוגם את הנפש ימשילנה בכ"ק אל עדר הרחלים, כאמור בשיר הקדש, כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכולה אין בהם, כמ"ש רש"י שם, הרחלה הזאת כולה קדושה צמרה לתכלת, בשרה לקרבן, קרני' לשופרות, שוקי' לחלילין, מעי' לכנורות, עורה לתוף (עיין במשנה סוף קנים, ובפדר"א פכ"א) הנה עדר הרחלים הוא לעיני הרועה מזכרת גדולה להתנהגות נפשו, ילמוד ממנו שלא יהיה אדם נופל למטה מן הבהמה, ויקדש גם הוא כל בנין גופו רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו לעבודת ה' להיותו כלי קדוש, והמשים את מחשבתו ורעיונו על דבר נקרא רועה, כענין ורעה אמונה (תהלים ל"ז) היוצא לנו שלא היה הבל רועה צאן להתעשר בם או לאכול בשרם לשתות חלבם ולהתכסות מעורם וצמרם, רק לענין הנרצה לפני ה' ולשון פרקי דר"א (פכ"א) הבל היה אוהב לרעות צאן, ובתיקונים (תס"ט קי"ז א') אמר מחשבתי' הוה בההוא אתר וכו' ועתיק יומין וכו' שער ראשי' כעמר נקי, וכבר אמרו קדמוננו על הבל שהיה מציץ בכבוד עליון, ועל שהיה מציץ יותר מדאי נתחייב מיתה, אמנם קין היה עובד אדמה, לא רצה להתעלות ולהתרומם אל מעלות נפשיות, אבל הוריד והשפיל את נפשו להתעסק בדברים ארציים חומריים (דינער דעס אירדישען), ובתרגום יב"ע, קין אמר לית דין ולית דיין ולית עלם אחרן ולית למיתן אגר טב לצדיקיא ולית למפרע מן רשיעיא, והבל אמר אית דין ואית דיין ואית עלם אחרן ואית למיתן אגר טב לצדיקיא ואית לאתפרעא מן רשיעיא, וראיתי לרי"א שכתב הבל היה גדל לב רודף אחר הכבוד המדומה והשררה לכן נעשה רועה צאן, מנהיג ורודה בבעלי חיים ולזה נקרא הבל, כי הכבודות והשררות הבל המה מעשה תעתועים ע"ש, ולא יתקנו דבריו להרשיע בם את הצדיק, ואם כדבריו למה אמר הכתוב וישע ה' אל הבל, הלא תועבת ה' כל גבה לב, והוא כאילו עע"ז, והעיקר המכוון בקרבן היא ההכנעה. ולמה נרצה לפני ה'.

HaKetav VeHaKabbalah Bereshit 4:4הכתב והקבלה בראשית ד׳:ד׳

אל הבל ואל מנחתו – לא אמר אל מנחת הבל, כי יודיענו כי לא חשיבות קרבנו משל קין לבד היה הגורם לקבל זה ולרחק זה, כ"א אמנם מעשיהם היה העיקר בזה, זה נתרצה מצד מעשיו המועלים וזה נתרחק מצד מעשיו המגונים ולכן לא אמר אל מנחת קין.

R. S.R. Hirsch Bereshit 4:2רש״ר הירש בראשית ד׳:ב׳

בהמשך הדברים יתגלה לעינינו ניגוד חריף בין אופיים של שני האחים, אך התורה לא אמרה על כך כלום, מלבד ההבדל שבין עיסוקיהם. מכאן, שהשוני בעיסוק רומז על ההבדלים שיש בתכונות נפשם – הבדלים שעתידים להתגלות במלוא חריפותם בתולדות אומות העולם: הניגוד שבין העמים עובדי האדמה לעמים רועי הצאן. שורשו של ניגוד זה נראה כבר אצל שני האחים, שנבדלו זה מזה בבחירת משלח ידם. עבודת האדמה דורשת את כל כחותיו הגופניים של האדם. הגזירה האלקית ״בזעת אפיך תאכל לחם״ נוגעת בייחוד לחורש הקרקע, הוא חייב להקדיש עצמו לחלוטין לקיומו הגופני. לכן הגאווה העצמית וגאוות הקניין (הרמוזות ב״קין״ ו״קנה״) בולטות במיוחד אצל עובד האדמה. האדמה שהוא הרווה בזיעת אפיו, נעשית לו לערך עליון ולחלק של אישיותו. הוא נאחז בה ומתיישב. אמת שעבודת הקרקע מעוררת ומפתחת את התַרבות האנושית. רוב ההמצאות והאומנויות המעשיות הומצאו כנראה לצורך עבודת הקרקע. ההתיישבות בארץ הנצרכת לעבודת האדמה, מביאה לידי יצירת החברה, המדינה ומערכת המשפט ועשיית צדק. הגזירה על האדם ״לעבוד את האדמה״, פתחה את הדרך להתפתחות האנושות. אך מאידך, האיכר הוא עבד לשדהו, והוא מוריד אותו למדרגת הקרקע. משנתן את צווארו בעול רדיפת הקניינים הגשמיים, גם רוחו נעשית כפופה, והאחרים יכולים לעשות בו כרצונם, מחמת תאוותו לרכוש. מצב זה מוביל לעבדות, שאדם משתעבד לזולתו. יתירה מכך, האיכר יבוא בנקל לעבוד את כחות הטבע כאלוהות, שבהשפעתם תלויה הצלחת שדהו. העמים שעסקו בעבודת האדמה היו הראשונים שאבדו את האמונה בה׳ ובמעלת האדם; ובקרבם התפתחו לראשונה העבדות ועבודת האלילים. מצד שני, מעלה יתירה נודעת לחיי הרועים. רוב עבודת הרועה היא עם בעלי חיים, והטיפול בהם מפתח בלבו רגשות אנושיים של חמלה והשתתפות בצער. נכסיו הם ניידים. הצאן זקוק להשגחת הרועה, אך אינו חייב את עצם קיומו לאדם. עקב כך הרועה ניצל מהסכנה להעניק ערך רב מדי לעצמו ולרכושו. עיסוקו אינו מכלה את כל כחותיו, ואינו מעסיק את רוחו במידה גדולה, וממילא יש לו פנאי לרומם את רוחו לערכים אלוקיים ואנושיים. משום כך, היו אבותינו הקדמונים רועי צאן, כפי שהיו משה ודוד. וכנגד זה, נתבונן בשנאת המצריים הקדמונים לרועים ולעמים רועי הצאן. כל החסרונות הנובעים מסגנון החיים החקלאי שנזכרו לעיל, נמצאו במצרים. התרבות המצרית הייתה מבוססת על עבודת האדמה. הסימנים המובהקים של תרבות זו היו, האמונה באלים רבים מחד, ושעבוד האדם מאידך. העבודה הייתה ייעוד האדם. לא היה כל ערך בעיניהם לאדם כשלעצמו, לא כבוד ולא חירות. המצרי נולד עבד לאומנותו. האמונה באלקים, בחֵירות האדם ובצלם אלקים, השתמרה רק בלבות שבט אחד של רועי צאן – אבותינו הקדמונים. המנהיגים המצריים, בפקחותם הכניסו בלב בני עמם שנאה בלתי מתפשרת כלפי העמים רועי הצאן. האם נוכל להבין מתוך התפתחויות אלה שאירעו לאחר מכן, שהבל בחר להיות רועה מפאת טבעו ואופיו? על דרך כלל, ניתן לומר שהאדם נועד לעבוד את האדמה ולא לרעות צאן. זה היה גם ייעודם של ישראל, על פי התורה וזכות התורה. אמנם התורה כבר הקדימה רפואה לסכנות הכרוכות בעבודת האדמה, ויש בה מצוות שונות השומרות אותנו לבל נכרע ברך לפני אליל הרכוש. שבת ושמיטה מעידות בנו תמיד שלה׳ הארץ ומלואה, והאדם הוא עבדו. המצוות התלויות בארץ כגון ערלה וכלאים מצד אחד, ולקט שכחה ופאה מאידך, מזכירות לאדם את מציאות ה׳ ומזהירות על אחווה ורעות. על ידי מצוות אלה ואחרות, פותרת התורה את הבעיות הרוחניות בעבודת האדמה, וקוראת להקמת מדינה של עובדי אדמה עובדי ה׳, המאוחדים בשויון ואחווה. אך בחברה חקלאית מחוץ לתחום התורה, יש סכנה לאמונה באלקים, לחירות האדם ולשויון בין בני האדם. ובכן, הבל היה רועה צאן; אך קין, המסור כל כולו ל״קנינים״, היה עובד אדמה.

Malbim Bereshit 4:2מלבי״ם בראשית ד׳:ב׳

ותוסף ללדת את אחיו. הבל היה בעיניה רק כתוספת על העקר, כי הבכור היה העקר אצלם (גם רמז שנולדו תאומים ונולד מהריון הראשון שע"ז אמר ותוסף ללדת), וכבר כתב הרמב"ם במורה נבוכים כי הקדמונים בעלי הצאבא היו מאמינים שעבודת האדמה היא רצויה בעיני ה', והיו קוראים בני אדם על עבודת האדמה והיו שונאים רועי צאן, וכמ"ש כי תועבת מצרים כל רועה צאן, שהרועה נוסע ממקום למקום אבל העובד אדמתו ישבע לחם וישב במקום אחד, וע"כ היו מיחדים את הבכור לעבודת האדמה הרצויה בעיני ה'. ועי"כ שלידת הבל היה תוספת אצלה. לכן ויהי הבל רועה צאן, וזה גם כן טעם על קריאת שמו הבל, כי היה הבל אצלה, וקין היה עובד אדמה מצד בכורתו.

Netziv Bereshit 4:4נצי״ב בראשית ד׳:ד׳

וישע ה' אל הבל – היינו שקבל את תפלתו והצליח עסקו.

U. Cassuto Bereshit 4:2מ״ד קאסוטו בראשית ד׳:ב׳

בקשר לזה, מן הראוי לשים לב אל המבנה של שני הפסוקים שבפיסקה זו ושל שלושת הפסוקים הראשונים שבפיסקה הבאה. כמה פעמים בזו אחר זו מדבר הכתוב על כל אחד משני האחים, לפני שירחיב את הדיבור על הגדול שבהם. ובכל פעם הוא מתחיל לדבר באותו האח שסיים בו בפעם הקודמת. בתחילה הוא מזכיר את לידתו של קין, ואחריה, לפי הסדר הכרונולוגי, את לידתו של הבל (פס' א'). ומכיון שסיים בהבל, מזכיר מיד אחר כך את מקצוע עבודתו של הבל, ואחריו את מקצוע עבודתו של קין (פס' ב'). ומכיון שסיים בקין, מזכיר אחר כך את מנחתו של קין תחילה (פס' ג'), ואחריה את מנחתו של הבל (פס' ד', רישא). ומכיון שהזכיר את מנחתו של הבל, מגיד קודם באותו הפסוק עצמו (פס' ד', סיפא), שמנחה זו נתקבלה, ואחר כך (פס' ה', רישא) שמנחתו של קין לא נתקבלה. ולאחר שהגיד את דחיית מנחתו של קין, מספר מיד (פס' ה', סיפא) על תגובתו של קין. כל פעם סדר כיאסטי, כמין כי יוונית: שיטה דומה לזו שנוקטת בה המשנה בתחילת מסכת ברכות, כפי מה שמצויין בגמרא (ברכות ב', ע"א): תנא פתח בערבית והדר תני בשחרית, עד דקאי בשחרית פריש מילי דשחרית והדר פריש מילי דערבית. על ידי השימוש בשיטה זו כמה פעמים רצופות, נוצרת מעין שלשלת בעלת חוליות רבות קשורות זו בזו, בהרמוניה משוכללת.